להבדיל

ברכות יצחק לבניו

יעקב שבירך את אפרים ומנשה

את בניו

משה שבירך את עמ"י

מהו הטוב הגדול שנלחמו יעקב ועשיו על ברכת אביו?

[למרות ששם אפשר לדחות צדיק גוזר והקב"ה מקיים, אבל הוא לא גוזר. הוא מברך]

אי אפשר להיות יהודי מאמין ככ רציונלי. ומי שכן זה בעיה שלו.

מגדולי המחברים:

ראשית - בית המדרש.

שימו לב לתגובתו של @נחשון מהרחברון כאן ושם, שגם למד מכל מלמדיו.

בכל אופן לא העתקתי משם דבר וספק אם קראתי פעם השרשור ההוא

רב שאני מכיר, מוקיר ומעריך מאוד והוא דת"ל אבל מאוד ליטאי כזה, גם חריף כזה וכו'...בקיצור, שמעתי מפיו שכשהיינו בדרום תל אביב ואחת מהשאלות שנשאלו שם הייתה "מאיפה הכסף?" אז האחד שם ענה שזה באמת סייעתא דשמיא עצומה וכאילו כל פעם שהיו צריכים קיבלו איכשהו מהשמיים.

ואותי לפחות זה קצת הפתיע שאותו רב אמר שזו גמרא שבמקום שיש מסירות נפש יש ניסים.

כל אדם יהודי חייב להאמין במציאות של ניסים.

קריעת ים סוף וקריעת הירדן לא היו משל, הן אכן קרו.

נכון, האם להרחיק לכת ולהגיד שיש גם מלאכים ושדים וכו' כמו הרמב"ן או לסבור כמו הרמב"ם שכל המלאכים זה משל...?

שאלה אחרת...(אני אישית הרמב"ן...)

יש כוחות כישוף וכוחות טומאה וקליפה אצל אומות העולם...

ויש על זה פסוקים מפורשים בעשר המכות ש"ויעשו חרטומי מצרים בלטיהם כן"....

בקיצור, לא נראה לי שאפשר לפרוך את זה בלי להאמין במה שאמרנו...

יש הרבה מפרשים שחולקים עליהם...

הוא רק העיר על דבריי וסייג ואמר שמה שאמרתי שכביכול הוכחה לכך שאי אפשר לתפוס תפיסה רציונליסטית עד הסוף, היא אינה ההוכחה.

אגב, משהו מעניין ביותר, שדווקא הרמב"ם שהוא שיא הרציונליזם ביהדות וכו'...סובר שבית המקדש ייבנה מהשמיים, מה שמוכיח שכל הרציונליזם מתישהו נעצר כשהוא מגיע ליהדות ונאלץ להתבטל עם כל השכל הגדול כלפי הקב"ה שהוא אינסופי, אין מה לעשות.

להביא מקור...?

אומר שהמשיח יבנה את בית המקדש

(בנוגע להמשך, אני מכיר כמו נחשון)

שנית, גם מה שנאמר כ'ברכה' נאמר ברמז וכפועל יוצא.

כלומר: כשחז''ל אומרים ש"מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו" לא אומר שהוא רצה לקלל שיבוא על עמ''י כך וכך, אלא כעין הברכה - שהיה בליבו לומר חובה על עמ''י בדברים האלו, וממילא שבהם יהיה קטרוג. ויתכן שגם היה מפרש מה הפועל היוצא (שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות למשל, אם כי ברור שזה אנכרוניזם מכוון אם כבר דיברנו על הבחנה בין אגדתא לפשט ואכמ''ל) - אבל הנקודה היא שאין כאן 'קללה' מיסטית אלא תפילה.

העובדות והמציאות נשארות כאשר היו לפני הקטרוג, רק כשאדם שוטח את העובדות לפני הקב"ה, הקב"ה פתאום 'שם לב' שוואוו, האדם הזה באמת רשע וראוי לעונש (לא כל ההסברים התקפים לגבי שאלה דומה על השפעת התפילה, יועילו כאן).

ויש שאפילו יסבירו ויאמרו שקללה וקטרוג הם היינו הך והם שני הצדדים של אותו מטבע, שברגע שאדם מקלל, נפתח (ע"פ כח דיבורו) פנקסו של המקולל, ובד"כ זה לא מצב רצוי לאף אחד ('אל תבוא במשפט וכו'', ועי' בר"ה טז: שלושה דברים מזכירין עוונתיו של אדם, ובתנחומא וישלח פיסקא ח: בשלושה דברים פנקסו של אדם נפתחת וכו', ועי' בנדרים כב. ואחר נדרים לבקר, ועוד). 

בין כך ובין כך אין מנוס מהתובנה המטרידה, למאן דאמר, שאכן יש לכח דיבורו של האדם כח והשפעה על המציאות.

אתה מעלה קושיה נכונה על תפילה (שלילית או חיובית) ותלייה בזכות או חובה, אבל יש הבדל גדול בינה לבין מיסטיקה.

אז קודם כל נבהיר את ההבדל המהותי:

מיסטיקה זה לומר שלעצם האמירה (או החפץ או הישות) יש כוח פועל בעולם, מעין חוק טבוע שדבר X פועל Y. 

תפילה, וכן סינגור בזכות או קטרוג בחובה היא פנייה לרצון ה' - שהוא זה שפועל בעולם, בהתאם לדברים האלו על פי רצונו.

עכשיו לגבי השאלה הנכונה:

אמנם כמו שגם אומר בלעם "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם", אבל הוא כן נותן לבני האדם לשנות את ההנהגה. לא שגילו לו דברים שלא ידע, או הראו לו זווית ראייה שלא ראה, אלא שכמו שיש הבדל בהשגחה - אדם אחד יהיה מושגח יותר, או ידקדקו איתו יותר, ואחר פחות - כך גם יש הבדל בהנהגה כלפי אדם או עם, ואחד הדברים שיכולים לשנות אותה הוא תפילה (ובכלל זה קטרוג/ סנגור) של אחר.
[לדוגמה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" היא לא נזיפה של אברהם בקב''ה, אלא זווית אחת בדילמה בעלת שני צדדים שאליה אברהם רוצה להטות. למשל הזווית הנגדית היתה יכולה להיות, לו מישהו היה רוצה לקטרג על סדום לעומת אברה, העלמת עיניים מעוול - שגם על זה היה אפשר לומר בדיוק את אותו משפט "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"].

אם לגבי תפילה ניתן לומר שהקב"ה קבע שהיא תפעל על הנהגתו, מדוע זה כ"כ נמנע הנמנעות עד כדי אינוס הכתובים, לומר שהוא גם קבע "מעין חוק טבוע שדבר X פועל Y" על ידי אותו שינוי הנהגה?

אם יש כאן דבר בעל כוח עצמי.

לגבי תפילה אין 'חוק טבוע' - יש את רצון ה', שתפילה יכולה להשפיע עליו ויכולה שלא - אם ובאיזה אופן זה תלוי ברצון ה'.

לומר שברכה/ קללה היא חוק טבוע זה לומר אחד מהשניים: או שהיא כביכול מאלצת את הקב''ה או שהיא חוץ מהשגחתו ובזה יש מעין עבודה זרה. אותו דבר לגבי כוחות אחרים שלכאורה פועלים בטבע כמו כשפים או כוכבים ומזלות (ע''ע הדיון הידוע לגבי קמיעות).

ואני לא רואה כאן אינוס הכתובים, אני חושב שמה שהסברתי לגבי בלעם (ולמטה לגבי ברכת כהנים) מתיישב היטב ואף עולה מהפסוקים.

על ראשון ראשון.

הגריבטציה היא כח 'עצמי' של כל גוף בעל מסה? יתכן בתור ביטוי מושאל, אבל החוק הזה נקבע על ידי רבש"ע. כך גם לגבי כח דיבורו של האדם. לאדם יש כח בדיבורו כי כך נקבע על ידי הקב"ה.

חוק טבוע - אף אחד לא טען שזה עובד על מאה אחוז, כי עינינו הרואות שזה לא כך, בדיוק כמו לגבי תפילה. ממילא אין כאן 'אילוץ'. בדיוק כמו לגבי תפילה. מה שכן, יש בכח דיבורו של האדם להזיז דברים למעלה ולמטה, ולהכניס עוד שיקול במכלול השיקולים של הבורא. בדיוק כמו לגבי תפילה.

חוקי פיזיקה הם לא 'חוק טבוע' בלתי מוסבר, זה לא 'כי ככה זה'. אין דבר שהוא 'כי ככה זה'. זה בלבול גדול להשוות אותם למטאפיזיקה.

גם חוק הכבידה הוא לא עובד סתם כי ככה (יש תאוריות מסבירות, אמנם לא מספיק אבל בגדול ההנחה כיום היא שישנו גרביטון שטרם נמצא), ולא מאמינים בו 'כי הוא חוק' אלא כי אפשר לראות אותו - כנ''ל לגבי כל חוקי הפיזיקה.

כדי לטעון שדבר פועל צריך להסביר איך הוא פועל, או לכל הפחות להראות שהוא פועל (לצורך העניין נבואה, כמו פסוק חד משמעי, גם היתה מספיקה).

'כח עצמי' או 'חוק טבוע' זה אומר שיש חוקיות שדבר מסוים פועל באופן מסוים - חומר (סוג אבן למשל), מילה (אבדקברה למשל) וכדו'. זה אומר שאין כאן עניין של השגחה אלא כוח פועל לאותו מילה או חומר.

לא חושב שערבבתי, להפך - הבחנתי בין הדברים. וההסבר שלי היה בדיוק זה - שהדוגמה מחוקי הפיזיקה היא דוגמה גרועה, גם כי אין מקום להשוואה וגם כי גם שם אין הנחות יסוד והסברים של 'כי ככה'.

אתה יכול לטעון שכל מי שמצטייד בעיניים פשוטות והבנת הנקרא סבירה יסבור כמוך, על טענה כזו אין לי מה לומר.

על האיחולים של אחי רבקה ואנשי בית לחם יש לי - אלה איחולים וברכות, גם אני מאחל ומברך ככה. אם יש לזה איזשהו כוח מעבר לתפילה שבזה? לא, ואין לזה שום רמז בפסוקים (בניגוד לברכות האבות וברכת כהנים או קללת/ברכת בלעם - עליהם כבר הגבתי).

זה חידוש גדול מאוד לומר שהקב''ה 'נתן כוח למילה'. האם זה אפשרי? כן, לא שללתי. גם לא שללתי אפשרות שהוא נתן כוח לכוכבים או לאבנים שזו תהיה מסוגלת לפריון וזו לפרנסה וכו'. אבל בשביל להאמין בזה אני צריך סיבה, ואין לי כזו.

ואכן אני חושב שצריך לבחון כל אחת מהן לגופה, ואני גם חושב שמהפסוקים עצם עולים ההסברים (כמו שכתבתי כאן על 'ברכת' בלעם שכלל אינה ברכה, או על הפסוק בברכת כהנים שמפרש 'ואני אברכם').

ולא אמרתי שלאיחולים וברכות אין משמעות, יש להם כמו כל תפילה (ולכן 'אל תהיי' וכו'). אמרתי שאין כאן עניין מיסטי ו'מילים' לא פועלות במציאות או מכריחות מציאות, הן פועלות כתפילה.

עכשיו לגבי הנקודה השנייה: זה דבר שחוזר בדיונים איתך שאתה מנסה לנתח את המוטיבציה והפוזיציה הנפשית שלי, או חוסר ההצטיידות בעיניים פשוטות ויכולת הבנת הנקרא וכדו', למה אני לא מקבל את 'הדעה הישרה והפשוטה' כלומר דעתך. אז מה מביא אותך לפנות לכיוון הזה פחות מעניין אותי, אבל זה די מיתר את הדיון פשוט כי אין לי איך או בשביל מה להגיב על זה. כלומר, אני יכול לומר בדיוק את אותו דבר (שאני מבין את הצורך להיתלות באמונה במשהו בלתי מוסבר, או לתת לדברים משמעות עמוקה ומרגשת ולדחות את הגישה האפרפרה משהו, או להיות בקונצנזוס וכו' וכו') אבל אני לא מאמין בזה, וכאמור זה גם חסר טעם.

כתבתי את זה כבר לפני כמה תגובות, ולא פעם אחת.

אני רוצה להבהיר שוב את ההבדל, בע''ה בפעם האחרונה (ואני אתעלם מההגחכה של "מ'דין'") :

למילים אין משמעות כשלעצמם, כמו המחשבה שעצם זה שאומרים שמשהו רע יקרה או מזכירים מוות או שם מחלה 'מזמן' את הדבר הרע. מה כן יש? כשאדם מברך ומכוון שהוא מקווה שכך יהיה, כלומר שה' יגלגל כך (במידה והוא אדם מאמין) אז יש לזה ערך של תפילה. אין כאן 'דין' אלא פשוט תפילה (בכמה כוונה? משתנה מאדם לאדם). עכשיו אתה יכול לשאול בכלל על מה המשמעות של תפילה, אבל זה לא כוח או חוקיות שהיא מעבר להשפעה של תפילה.

התשובה היא מאוד פשוטה: אני סבור שזו המסקנה הסבירה. לדעתך היא נפתל ועיקש, בעיניי היא דרך המלך. מה מיינסטרים פחות רלוונטי בעיניי לשאלה מה האמת, אני חושב שנטל הראיה הוא על טוען הטענה ולא על הנוטה מהמיינסטרים - בפרט שהמיינסטרים נגוע בנטייה מהמיינסטרים שלפניו.

וזה נכון שכל דעה נובעת או לפחות מושפעת מנטיות פסיכולוגיות וקוגניטיביות, אבל לנתח את הנטיות של הצד השני בדיון זה לא רק לא מכבד (כי הרי ברור שאתה טועה, או ליתר דיוק מרמה את עצמך, רק בוא נמצא מה הדפק הפסיכולוגי שגרם לך לזה...) אלא גם לא ענייני ולא מקדם את הדיון.

לענ''ד יש ערך בתפילה (או קטרוג/ סינגור) ואין ערך לדיבור סתם. מזה נגזרות התשובות לשאלות שלך.

אדם שלא מתכוון לתפילה (אין 'דין' תפילה, אתה מנסה לצמצם את השאלה לתבנית פורמלית וזו שגיאה. גם אם הוא מקווה בליבו שיקרה מתוך אמונה שה' מנהל את העולם אז יש בזה כוונה, יש רמות שונות בכוונה בתפילות).

אתה תגיד שזה נפתל אבל אני אגיד אני מבין את הגמרא:

היה כאן מקרה של הונאת דברים שלא בתשומת לב (= לנזוף לאַבל למה הוא מנוול), ובתגובה באה תרעומת (= אם אתה היית אבל כמוני לא היית מתנוול?) - הקפידה הזו השפיעה על ההנגה כלפי האדם שהונה, מידה כנגד מידה. לא שלמילים היה כוח, אלא למשמעות שמאחוריהם להשגחה על האדם.

אתה טוען שאני 'משיא' כל ראיה להסבר אחר ע''מ שיסתדר עם המושכל הראשון, אני טוען שאני בוחן כל מקרה לגופו - אני לא חושב שההסברים האלו הם שקר, אלא האמת שמסבירה את מה שאתה רוצה לטעון שהוא פשוט 'סתם כי ככה' כאילו זה ההסבר לכולם כחדא מחתא.

יש הבדל מהותי בין טענה שלמילים יש כוח, כביכול בגלל ש'אופס' בטעות אמרתי שמישהו ימות אז בגלל זה הוא ימות, לבין לתלות את זה בהשפעה על הנהגת ה' בתפילה וריצוי דברים לזכות או לחובה (אם יתקבל יתקבל ואם לא אז לא) - זה לומר שה' מנהיג את העולם בצורה של כאוס וחוסר צדק וחוסר היגיון. אם במקרה ובלי שום הצדקה אמרתי שיבולע לך רע (אופס, סליחה) זה מצדיק שיקרה לך רע? אז אם אין לי סיבה טובה להאמין בדבר שכזה ההנחה שלי היא שזה לא האמת, ולכן אם יש הסבר מסתבר יותר אני אקבל אותו.

לא כי אתה סבור אחרת, שזה כמובן לגיטימי אבל לא מצדיק אמירות שכאלה, אלא כי אתה לא נותן מקום להבין אחרת ממך בלי שזו תהיה רמייה עצמית או טעות פטאלית ממניע פסיכולוגי.

ברית כרותה לשפתיים, כי יש משמעות לדברים שאדם אומר - אבל בגלל התוכן (וכן, אמירה לאו בדווקא. וגם שפתיים לאו בדווקא. לא המילה היא הגורמת, גם אילם יכול להתפלל).

גם אצל אברהם, זה לא בגלל ש'במקרה' הוא אמר אז במין קארמה זה גם קרה, הרי לפי דעתך אם לא היה אומר כך אז יצחק היה נשחט? אלא שהוא האמין בה', שזה השתקף באמירה הזו (שמשמעה 'אנחנו לא צריכים ליווי כי יהיה בסדר') והסתייע שכך היה [בכלל: אני מאוד מסתייג מלימוד מאגדתות כאלה, כולל 'לימוד' כזה מפסוקים, ובפרט בהבנה שלהן כפשט].

הרבה כעס עליי ופגיעה ממני.

אז קודם כל, אני מתנצל. לא התכוונתי לפגוע. יריתי את ההשערה לחלל האוויר לא כדי לקבע בה מסמרות, אלא להיפך בתור בלון ניסוי לתגובה, כדי באמת לתהות על דעתך מהי, מתוך כבוד וההערכה אליה במקביל לכך שלא הצלחתי להולמה.

שנית, אין שנית, זהו. סליחה.

לא כתבתי מכעס, ואפילו לא מפגיעה (על אף ההתנשאות שבגישה, לא נפגעתי ממנה. ובכל אופן - סלוח).

ניסיתי להסביר לך את השגיאה בהסטת דיון למחוזות התת מודע והפסיכולוגיה התורמת של הצד השני (מסתבר שלא בהצלחה, כי שוב התגובה היא לפנות לניתוח המצב הנפשי שלכאורה גרם לי לכתוב מה שכתבתי).

אז אומר שוב - עדיף לדון לגופו של עניין, ולא לבקש מהצד השני להניח שהוא טועה ולנסות להעביר את הנושא למצב הנפשי שגרם לו לטעות. קודם תוכיח לו שהוא טועה, ואז תעבור לדבר על המצב הנפשי שלו.

לא מיקדתי את הדיון ברגש אלא בטענות גופייהו.

מאז שהעלית את הנקודה, הוכרחתי להתייחס אליה. זה לא על חשבון הטענות הענייניות.

וגם - כתבת הרבה פעמים 'אחרונה' 'אחרון'. בזה די סתמת לי את הפה.

אין לקבל 'חוקים' סתם כי ככה הם - הכל צריך להיות מבוסס על תחזית או היגיון. 

למשל הדוגמה שהבאת שמהירות האור היא קבועה - זו לא הנחת יסוד, זו קביעה שהתחילה מתאוריה ואח''כ אומתה במדידה.

ולגבי ה'הוכחה' מברכת כהנים, אז להפך - לא סתם נאמר שם "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".

לו היה כתוב במפורש אז הייתי מסכים, ואז השאלה היתה איך להתייחס לזה (כלומר: או שהיה הסבר מניח את הדעת, או שזה היה הופך את התורה ללא רציונלית, או שזה היה בגדר קושי בצ''ע שלא מערער את היסוד).

אבל כמו שכתבתי אני לא חושב שפשט הפסוקים סותר את מה שאמרתי, וגם (כמו שהרמב''ם כותב בכמה מקומות) פשט הפסוקים נתון לפרשנות ולכן כשמפשט הפסוקים עולה דבר משולל היגיון אז ההנחה היא שהבנת הפשט שגויה ולא שהתורה היא משוללת ההיגיון. מפשט הפסוקים הרי גם עולה שלקב''ה יש גוף (וגם כאן אפשר לטעון כמו שטענת - ייתכן שלפי התורה אכן כך).

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

… ולצערי זה עדין רלוונטי. יהודים שלוקחים באופן אובססיבי את מצוות ישוב ארץ ישראל וביודעין גורמים למחלוקת ושנאה (לא אצלי כי אני חושב שבעזרת השם הכל יסתדר) מעכבים את הגאולה ממש.

מצוות זה obvious. הנקודה היא לא להסתפק רק בהן. ומי שמתעלם מהן יורש גיהינום. פשוט מאוד, יהדות זה לא נצרות.

ועלינו רק להתפלל ולבקש.

חוץ לארץ = גלות

ארץ ישראל = גאולה

ואם יש בידיך לעשות? תעשה!

יש סגולה לעלות לארץ ישראל... לארוז מזוודה ולעלות!