מה האיום הגדול הנשקף מקללת בלעם? אותי אישית זה לא מטריד, אבל מעניין איך הם יסתדרו עם זה
איך הרציונליסטים מסבירים את כל פרשת בלק?חידוש
ואיך הם יסבירו כל ברכה/קללה?עברי אנכי
להבדיל
ברכות יצחק לבניו
יעקב שבירך את אפרים ומנשה
את בניו
משה שבירך את עמ"י
מהו הטוב הגדול שנלחמו יעקב ועשיו על ברכת אביו?
[למרות ששם אפשר לדחות צדיק גוזר והקב"ה מקיים, אבל הוא לא גוזר. הוא מברך]
אי אפשר להיות יהודי מאמין ככ רציונלי. ומי שכן זה בעיה שלו.
שם ברכה היא קביעת ייעוד, זה לא רק הדיבור עצמוחידוש
למדת משהושום וחניכה
איכשהו גם שם וגם כאן לא כתבתי את התוכןנחשון מהרחברון
אשמח אם תעלה או תתמצת שיובן לכולם
הנהשום וחניכה

כן. רק לא כתבתי מה הרן והרי''א אומריםנחשון מהרחברון
התכוונתי ל-או/ו.שום וחניכה
לא ברור מה רמיזותיך כאןחידושאחרונה
בכל אופן לא העתקתי משם דבר וספק אם קראתי פעם השרשור ההוא
עיין דרשות הר''ן וספר העיקרים בענייןנחשון מהרחברון
מואב האמינו בקללות 🤷🏻♂️טיפות של אור
נו ואז?חידוש
ואז אנשים מישראל עלולים למות? 😬טיפות של אור
היו הרבה מלחמות, זו לא כזו סכנה דרמטיתחידוש
בקיצור, זו עוד אחת מקושיות הנוק-אאוט על הרציונליזםחידוש
ובאמת רק במלחמת מדין כתוב שלא נפקד איש...טיפות של אור
תקשיב, כל יהודי חייב שיהיה קצת "לא רציונליסט"...תות"ח!
רב שאני מכיר, מוקיר ומעריך מאוד והוא דת"ל אבל מאוד ליטאי כזה, גם חריף כזה וכו'...בקיצור, שמעתי מפיו שכשהיינו בדרום תל אביב ואחת מהשאלות שנשאלו שם הייתה "מאיפה הכסף?" אז האחד שם ענה שזה באמת סייעתא דשמיא עצומה וכאילו כל פעם שהיו צריכים קיבלו איכשהו מהשמיים.
ואותי לפחות זה קצת הפתיע שאותו רב אמר שזו גמרא שבמקום שיש מסירות נפש יש ניסים.
כל אדם יהודי חייב להאמין במציאות של ניסים.
קריעת ים סוף וקריעת הירדן לא היו משל, הן אכן קרו.
נכון, האם להרחיק לכת ולהגיד שיש גם מלאכים ושדים וכו' כמו הרמב"ן או לסבור כמו הרמב"ם שכל המלאכים זה משל...?
שאלה אחרת...(אני אישית הרמב"ן...)
יש כוחות כישוף וכוחות טומאה וקליפה אצל אומות העולם...
ויש על זה פסוקים מפורשים בעשר המכות ש"ויעשו חרטומי מצרים בלטיהם כן"....
בקיצור, לא נראה לי שאפשר לפרוך את זה בלי להאמין במה שאמרנו...
(רסג והרבה מהמפרשים כתבו שהלהטים היו אחיזת עיניים)טיפות של אור
לא הכל חייבים לקבלחידוש
ברור...תות"ח!
יש הרבה מפרשים שחולקים עליהם...
הוא רק העיר על דבריי וסייג ואמר שמה שאמרתי שכביכול הוכחה לכך שאי אפשר לתפוס תפיסה רציונליסטית עד הסוף, היא אינה ההוכחה.
אגב, משהו מעניין ביותר, שדווקא הרמב"ם שהוא שיא הרציונליזם ביהדות וכו'...סובר שבית המקדש ייבנה מהשמיים, מה שמוכיח שכל הרציונליזם מתישהו נעצר כשהוא מגיע ליהדות ונאלץ להתבטל עם כל השכל הגדול כלפי הקב"ה שהוא אינסופי, אין מה לעשות.
איפה ראית דבר כזה ברמב״ם?נחשון מהרחברון
זו דעת הרמב"ם המפורסמת בעניין...תות"ח!
להביא מקור...?
אין רמבם כזהנחשון מהרחברון
נראה אם תמצא מקור ברמב״ם.כי ממה שאני מכיר אין
הרמב"ם בהלכות מלכיםekselion
אומר שהמשיח יבנה את בית המקדש
על ההתחלהטיפות של אור
(בנוגע להמשך, אני מכיר כמו נחשון)
הרמב"ם רק אומר שאין השפעת קללה באדם רגיל, לא באנשיםחסדי הים
שים לבימ''ל
לכן התכונה שמוזכרת בבלעם היא ''יודע דעת עליון'' (וידועה הגמרא בברכות שמסבירה שמדובר ביכולת לכוון קיטרוג), ולכן הוא אומר ''מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ה''' - כלומר אין במה לכעוס עליהם, או שה' לא 'שם ליבו' לתכונות אלו.
ולכן כשהוא רואה שלא עובד לו לקטרג העצה שלו היא לגרום לעמ''י לחטוא, ולעשות את עבודת הקטרוג בעצמו.
בסנהדרין קה ע"ב משמע שבלעם רצה לקלל ממש ולא רק קטרוגחסדי הים
קודם כל, יש להבחין בין אגדתא ודרש לבין פשטימ''ל
שנית, גם מה שנאמר כ'ברכה' נאמר ברמז וכפועל יוצא.
כלומר: כשחז''ל אומרים ש"מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו" לא אומר שהוא רצה לקלל שיבוא על עמ''י כך וכך, אלא כעין הברכה - שהיה בליבו לומר חובה על עמ''י בדברים האלו, וממילא שבהם יהיה קטרוג. ויתכן שגם היה מפרש מה הפועל היוצא (שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות למשל, אם כי ברור שזה אנכרוניזם מכוון אם כבר דיברנו על הבחנה בין אגדתא לפשט ואכמ''ל) - אבל הנקודה היא שאין כאן 'קללה' מיסטית אלא תפילה.
'קטרוג' זה לא פחות מיסטי מקללה...שום וחניכה
העובדות והמציאות נשארות כאשר היו לפני הקטרוג, רק כשאדם שוטח את העובדות לפני הקב"ה, הקב"ה פתאום 'שם לב' שוואוו, האדם הזה באמת רשע וראוי לעונש (לא כל ההסברים התקפים לגבי שאלה דומה על השפעת התפילה, יועילו כאן).
ויש שאפילו יסבירו ויאמרו שקללה וקטרוג הם היינו הך והם שני הצדדים של אותו מטבע, שברגע שאדם מקלל, נפתח (ע"פ כח דיבורו) פנקסו של המקולל, ובד"כ זה לא מצב רצוי לאף אחד ('אל תבוא במשפט וכו'', ועי' בר"ה טז: שלושה דברים מזכירין עוונתיו של אדם, ובתנחומא וישלח פיסקא ח: בשלושה דברים פנקסו של אדם נפתחת וכו', ועי' בנדרים כב. ואחר נדרים לבקר, ועוד).
בין כך ובין כך אין מנוס מהתובנה המטרידה, למאן דאמר, שאכן יש לכח דיבורו של האדם כח והשפעה על המציאות.
בהחלט כןימ''ל
אתה מעלה קושיה נכונה על תפילה (שלילית או חיובית) ותלייה בזכות או חובה, אבל יש הבדל גדול בינה לבין מיסטיקה.
אז קודם כל נבהיר את ההבדל המהותי:
מיסטיקה זה לומר שלעצם האמירה (או החפץ או הישות) יש כוח פועל בעולם, מעין חוק טבוע שדבר X פועל Y.
תפילה, וכן סינגור בזכות או קטרוג בחובה היא פנייה לרצון ה' - שהוא זה שפועל בעולם, בהתאם לדברים האלו על פי רצונו.
עכשיו לגבי השאלה הנכונה:
אמנם כמו שגם אומר בלעם "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם", אבל הוא כן נותן לבני האדם לשנות את ההנהגה. לא שגילו לו דברים שלא ידע, או הראו לו זווית ראייה שלא ראה, אלא שכמו שיש הבדל בהשגחה - אדם אחד יהיה מושגח יותר, או ידקדקו איתו יותר, ואחר פחות - כך גם יש הבדל בהנהגה כלפי אדם או עם, ואחד הדברים שיכולים לשנות אותה הוא תפילה (ובכלל זה קטרוג/ סנגור) של אחר.
[לדוגמה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט" היא לא נזיפה של אברהם בקב''ה, אלא זווית אחת בדילמה בעלת שני צדדים שאליה אברהם רוצה להטות. למשל הזווית הנגדית היתה יכולה להיות, לו מישהו היה רוצה לקטרג על סדום לעומת אברה, העלמת עיניים מעוול - שגם על זה היה אפשר לומר בדיוק את אותו משפט "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"].
מה שמוביל לשאלה המתבקשת...שום וחניכה
אם לגבי תפילה ניתן לומר שהקב"ה קבע שהיא תפעל על הנהגתו, מדוע זה כ"כ נמנע הנמנעות עד כדי אינוס הכתובים, לומר שהוא גם קבע "מעין חוק טבוע שדבר X פועל Y" על ידי אותו שינוי הנהגה?
ההבדל הוא מה שכתבתיימ''ל
אם יש כאן דבר בעל כוח עצמי.
לגבי תפילה אין 'חוק טבוע' - יש את רצון ה', שתפילה יכולה להשפיע עליו ויכולה שלא - אם ובאיזה אופן זה תלוי ברצון ה'.
לומר שברכה/ קללה היא חוק טבוע זה לומר אחד מהשניים: או שהיא כביכול מאלצת את הקב''ה או שהיא חוץ מהשגחתו ובזה יש מעין עבודה זרה. אותו דבר לגבי כוחות אחרים שלכאורה פועלים בטבע כמו כשפים או כוכבים ומזלות (ע''ע הדיון הידוע לגבי קמיעות).
ואני לא רואה כאן אינוס הכתובים, אני חושב שמה שהסברתי לגבי בלעם (ולמטה לגבי ברכת כהנים) מתיישב היטב ואף עולה מהפסוקים.
מה זה כח עצמי? ומה זה חוק טבוע?שום וחניכה
על ראשון ראשון.
הגריבטציה היא כח 'עצמי' של כל גוף בעל מסה? יתכן בתור ביטוי מושאל, אבל החוק הזה נקבע על ידי רבש"ע. כך גם לגבי כח דיבורו של האדם. לאדם יש כח בדיבורו כי כך נקבע על ידי הקב"ה.
חוק טבוע - אף אחד לא טען שזה עובד על מאה אחוז, כי עינינו הרואות שזה לא כך, בדיוק כמו לגבי תפילה. ממילא אין כאן 'אילוץ'. בדיוק כמו לגבי תפילה. מה שכן, יש בכח דיבורו של האדם להזיז דברים למעלה ולמטה, ולהכניס עוד שיקול במכלול השיקולים של הבורא. בדיוק כמו לגבי תפילה.
אני לא מבין על מה בלבולימ''ל
חוקי פיזיקה הם לא 'חוק טבוע' בלתי מוסבר, זה לא 'כי ככה זה'. אין דבר שהוא 'כי ככה זה'. זה בלבול גדול להשוות אותם למטאפיזיקה.
גם חוק הכבידה הוא לא עובד סתם כי ככה (יש תאוריות מסבירות, אמנם לא מספיק אבל בגדול ההנחה כיום היא שישנו גרביטון שטרם נמצא), ולא מאמינים בו 'כי הוא חוק' אלא כי אפשר לראות אותו - כנ''ל לגבי כל חוקי הפיזיקה.
כדי לטעון שדבר פועל צריך להסביר איך הוא פועל, או לכל הפחות להראות שהוא פועל (לצורך העניין נבואה, כמו פסוק חד משמעי, גם היתה מספיקה).
'כח עצמי' או 'חוק טבוע' זה אומר שיש חוקיות שדבר מסוים פועל באופן מסוים - חומר (סוג אבן למשל), מילה (אבדקברה למשל) וכדו'. זה אומר שאין כאן עניין של השגחה אלא כוח פועל לאותו מילה או חומר.
טוב, קצת עירבבת.שום וחניכה
בדבר הברכה - אם רק נצטייד בעיניים פשוטות והבנת הנקרא סבירה נוכל לראות שהתנ"ך מלא וגדוש בברכות (וקללות) במובנן הפשוט הרווח והעממי - איחול מילולי שמאחליו כנראה מאמינים בכוחו. "אחותינו את היי לאלפי רבבה", "יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך", ועוד רבים רבים.
כאמור אתה תופס את הדברים בצורה דיכוטומית - אם יש כח למילה אין מקום לקב"ה, ואם יש מקום לקב"ה אין כח למילה. ולא היא, הקב"ה נתן כח לדיבורו של האדם. אין כאן התגנגשות עם ההשגחה.
לגבי הסבר למה זה - לא קשה למצוא. אפשר לומר למשל, שהקב"ה ברא את העולם בדיבור, בעשרה מאמרות, וכמו שהקב"ה ברא את העולם חסר ברמת המעשה כאשר הוא מחכה להשלמה על ידי האדם (כמשלו של ר"ע), כך, ולא פחות מזה, הקב"ה רואה באדם שותף ומעין בורא קטן שגם לו יש השפעה בדיבורו.
ימ''ל
לא חושב שערבבתי, להפך - הבחנתי בין הדברים. וההסבר שלי היה בדיוק זה - שהדוגמה מחוקי הפיזיקה היא דוגמה גרועה, גם כי אין מקום להשוואה וגם כי גם שם אין הנחות יסוד והסברים של 'כי ככה'.
אתה יכול לטעון שכל מי שמצטייד בעיניים פשוטות והבנת הנקרא סבירה יסבור כמוך, על טענה כזו אין לי מה לומר.
על האיחולים של אחי רבקה ואנשי בית לחם יש לי - אלה איחולים וברכות, גם אני מאחל ומברך ככה. אם יש לזה איזשהו כוח מעבר לתפילה שבזה? לא, ואין לזה שום רמז בפסוקים (בניגוד לברכות האבות וברכת כהנים או קללת/ברכת בלעם - עליהם כבר הגבתי).
זה חידוש גדול מאוד לומר שהקב''ה 'נתן כוח למילה'. האם זה אפשרי? כן, לא שללתי. גם לא שללתי אפשרות שהוא נתן כוח לכוכבים או לאבנים שזו תהיה מסוגלת לפריון וזו לפרנסה וכו'. אבל בשביל להאמין בזה אני צריך סיבה, ואין לי כזו.
תשמעשום וחניכה
א. 1. להסביר כל ברכה וקללה (מאלו שאתה כן מודה שיש לתת את הדעת עליהן) באופן פרטני כדי להוציא אותן מהמובן העממי. 2. לומר שכל הקללות והברכות שבתנ"ך הם סתם איחולים לבביים, מה שמעורר שאלה על התנ"ך שראה צורך לכותבן בניסוחן אם ממילא הן חסרות משמעות מעבר לעובדה שפלוני בירך ופלוני קילל. 3. להילחם בעוז נגד פשט מאות מאמרי חז"ל המייחסים כח לדיבורו של אדם (אל תהיי ברכת הדיוט, אל תהיי קללת הדיוט, ברית כרותה, איקיים בזרעו דדוד, לא איקיים זרעא לשמואל, קרנא וכו' וכו').
ב. להניח כמו נהג המונית הפשוט שלדיבור יש כח, לטוב ולמוטב. וממילא לכל הנ"ל בא' יש הסבר פשוט אחד ששזור בכולם.
עכשיו אני מבין את הקושי הפסיכולוגי לאמץ את הגישה השנייה, שהיא בנאלית, ולא זוהרת, ואין בה עוקץ, ואין בה שבירת מיתוס כלשהו, והיא לא מתוחכמת, והיא מזוהה עם אנשים לא הכי, אבל כשאני רואה דרך עקלתון (ראה לעיל א') ודרך ישרה, לא יודע מה איתך, אני מעדיף את זו הישרה.
(אגב, דומה שעדיין לא הבנת את טענתי בהודעה הקודמת בדבר תגובתך לתגובתי, אך הסבתי את הדיון לליבתו).
שמעתיימ''ל
ואכן אני חושב שצריך לבחון כל אחת מהן לגופה, ואני גם חושב שמהפסוקים עצם עולים ההסברים (כמו שכתבתי כאן על 'ברכת' בלעם שכלל אינה ברכה, או על הפסוק בברכת כהנים שמפרש 'ואני אברכם').
ולא אמרתי שלאיחולים וברכות אין משמעות, יש להם כמו כל תפילה (ולכן 'אל תהיי' וכו'). אמרתי שאין כאן עניין מיסטי ו'מילים' לא פועלות במציאות או מכריחות מציאות, הן פועלות כתפילה.
עכשיו לגבי הנקודה השנייה: זה דבר שחוזר בדיונים איתך שאתה מנסה לנתח את המוטיבציה והפוזיציה הנפשית שלי, או חוסר ההצטיידות בעיניים פשוטות ויכולת הבנת הנקרא וכדו', למה אני לא מקבל את 'הדעה הישרה והפשוטה' כלומר דעתך. אז מה מביא אותך לפנות לכיוון הזה פחות מעניין אותי, אבל זה די מיתר את הדיון פשוט כי אין לי איך או בשביל מה להגיב על זה. כלומר, אני יכול לומר בדיוק את אותו דבר (שאני מבין את הצורך להיתלות באמונה במשהו בלתי מוסבר, או לתת לדברים משמעות עמוקה ומרגשת ולדחות את הגישה האפרפרה משהו, או להיות בקונצנזוס וכו' וכו') אבל אני לא מאמין בזה, וכאמור זה גם חסר טעם.
אני כבר מזהה התקדמותשום וחניכה
לגבי הפיסקה השנייה - זה מסיבה מאוד פשוטה, כיוון שאני מוצא את עצמי באמת ובתמים בכמה וכמה הזדמנויות אוחז את הראש ושואל: ימ"ל שפיקח היה, ועודנו, מה ראה ללכת בדרך זו הרצופה נפתל ועיקש? לשם מה? כלומר אני די מבין את מה שאתה אומר, אך אני מנסה, לא תמיד בהצלחה, להבין מה ההכרח לסבור כך. וכן, אני חושב שאתה מודע לעובדה שאתה נוטה מהדעה המיינסטרימית, ומחיר השינוי, הוא נטל הראייה.
ואגב, בלי קשר אליך, אני אכן חושב (גם לגביי) שכמעט כל דעה של כמעט כל אדם, שורשה בנטייה הפסיכולוגית של האדם.
יכולת לראות אותה כבר קודםימ''ל
כתבתי את זה כבר לפני כמה תגובות, ולא פעם אחת.
אני רוצה להבהיר שוב את ההבדל, בע''ה בפעם האחרונה (ואני אתעלם מההגחכה של "מ'דין'") :
למילים אין משמעות כשלעצמם, כמו המחשבה שעצם זה שאומרים שמשהו רע יקרה או מזכירים מוות או שם מחלה 'מזמן' את הדבר הרע. מה כן יש? כשאדם מברך ומכוון שהוא מקווה שכך יהיה, כלומר שה' יגלגל כך (במידה והוא אדם מאמין) אז יש לזה ערך של תפילה. אין כאן 'דין' אלא פשוט תפילה (בכמה כוונה? משתנה מאדם לאדם). עכשיו אתה יכול לשאול בכלל על מה המשמעות של תפילה, אבל זה לא כוח או חוקיות שהיא מעבר להשפעה של תפילה.
התשובה היא מאוד פשוטה: אני סבור שזו המסקנה הסבירה. לדעתך היא נפתל ועיקש, בעיניי היא דרך המלך. מה מיינסטרים פחות רלוונטי בעיניי לשאלה מה האמת, אני חושב שנטל הראיה הוא על טוען הטענה ולא על הנוטה מהמיינסטרים - בפרט שהמיינסטרים נגוע בנטייה מהמיינסטרים שלפניו.
וזה נכון שכל דעה נובעת או לפחות מושפעת מנטיות פסיכולוגיות וקוגניטיביות, אבל לנתח את הנטיות של הצד השני בדיון זה לא רק לא מכבד (כי הרי ברור שאתה טועה, או ליתר דיוק מרמה את עצמך, רק בוא נמצא מה הדפק הפסיכולוגי שגרם לך לזה...) אלא גם לא ענייני ולא מקדם את הדיון.
אני רוצה להביןשום וחניכה
"כשאדם מברך ומכוון שהוא מקווה שכך יהיה, כלומר שה' יגלגל כך (במידה והוא אדם מאמין), אז יש לזה ערך של תפילה".
האם צריך שהוא יכוון שה' יגלגל, או מכיוון שהוא מאמין תקוותו עולה לו אוטומטית כתפילה?
לשני הצדדים - האם נגזר מכך שאדם לא מאמין לא יהיה בברכתו ובקללתו שום ממש?
ומלבד זאת, האם ניתן להסיק מכך שברכה או קללה שנאמרו בתום לב וללא שום כוונה, לא ישפיעו בכלום? אם כן, מה תעשה עם הגמ' במו"ק (יח.): פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא וכו' חזנהו לטופרי דהוו נפישן, אמר ליה: אמאי לא שקלת להו וכו' הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט ואיתרע ביה מילתא וכו' אמר ליה לית לך ברית כרותה לשפתים וכו'.
בהחלט האמת היא אמת המידה ודווקא בגללה לא הבנתי את מהלכיך. הרי מה טענתך? - זה חידוש גדול ולכן צריך הוכחה במציאות או הוכחה מהכתובים. כשמביאים לך מהכתובים ומתושב"ע, השאת כל ציטוט לפירוש אחר ע"מ שיסתדר עם המושכל הראשון שלך. ואני רק תהיתי - לא יותר עדיף לתקן את המושכל הראשון ולהסתדר בשופי, עם נוסחה אחידה, עם הכתובים ודברי חכמים? ולגבי הקושי ההגיוני: זה מה שטענתי - תפילה היא לא יותר הגיונית. אלא לדבריך מאי? מצאנו לה שורש בכתובים. ואני אומר אם כבר 'נשבר' ההגיון הראשוני בדבר כוחה של מילה, למה להתעקש ולהגבילו רק לתפילה קלאסית, ולא לקבל את הפירוש המצוי לכתובים ולחז"ל.
הירידה לפסים האישיים לא היתה לשם פסי האישיות אלא לשם זיקוק הדיון, להבין מה בדיוק מציק לך עם ההבנה הרווחת.
טוב, בפעם האחרונהימ''ל
לענ''ד יש ערך בתפילה (או קטרוג/ סינגור) ואין ערך לדיבור סתם. מזה נגזרות התשובות לשאלות שלך.
אדם שלא מתכוון לתפילה (אין 'דין' תפילה, אתה מנסה לצמצם את השאלה לתבנית פורמלית וזו שגיאה. גם אם הוא מקווה בליבו שיקרה מתוך אמונה שה' מנהל את העולם אז יש בזה כוונה, יש רמות שונות בכוונה בתפילות).
אתה תגיד שזה נפתל אבל אני אגיד אני מבין את הגמרא:
היה כאן מקרה של הונאת דברים שלא בתשומת לב (= לנזוף לאַבל למה הוא מנוול), ובתגובה באה תרעומת (= אם אתה היית אבל כמוני לא היית מתנוול?) - הקפידה הזו השפיעה על ההנגה כלפי האדם שהונה, מידה כנגד מידה. לא שלמילים היה כוח, אלא למשמעות שמאחוריהם להשגחה על האדם.
אתה טוען שאני 'משיא' כל ראיה להסבר אחר ע''מ שיסתדר עם המושכל הראשון, אני טוען שאני בוחן כל מקרה לגופו - אני לא חושב שההסברים האלו הם שקר, אלא האמת שמסבירה את מה שאתה רוצה לטעון שהוא פשוט 'סתם כי ככה' כאילו זה ההסבר לכולם כחדא מחתא.
יש הבדל מהותי בין טענה שלמילים יש כוח, כביכול בגלל ש'אופס' בטעות אמרתי שמישהו ימות אז בגלל זה הוא ימות, לבין לתלות את זה בהשפעה על הנהגת ה' בתפילה וריצוי דברים לזכות או לחובה (אם יתקבל יתקבל ואם לא אז לא) - זה לומר שה' מנהיג את העולם בצורה של כאוס וחוסר צדק וחוסר היגיון. אם במקרה ובלי שום הצדקה אמרתי שיבולע לך רע (אופס, סליחה) זה מצדיק שיקרה לך רע? אז אם אין לי סיבה טובה להאמין בדבר שכזה ההנחה שלי היא שזה לא האמת, ולכן אם יש הסבר מסתבר יותר אני אקבל אותו.
ברור שאני אגידשום וחניכה
בנוגע לקושי התיאולוגי - אפשר לומר שזה חוק שנוצר בבריאה (ואדם אין וכו'), שלדיבור של האדם יש כח, ומאז הוא חלק ממכלול השיקולים לגורלו של האדם. וכמו שחוקי הטבע (כן, שוב) פועלים על האדם, והם חלק ממכלול השיקולים, כן גם לגבי כח הדיבור. כמובן אם מתברר שהדיבור לא כדאי להזיק הוא לא יזיק כשלעצמו. שוב, הוא נהיה חלק ממכלול.
ברור שתגידימ''ל
לא כי אתה סבור אחרת, שזה כמובן לגיטימי אבל לא מצדיק אמירות שכאלה, אלא כי אתה לא נותן מקום להבין אחרת ממך בלי שזו תהיה רמייה עצמית או טעות פטאלית ממניע פסיכולוגי.
ברית כרותה לשפתיים, כי יש משמעות לדברים שאדם אומר - אבל בגלל התוכן (וכן, אמירה לאו בדווקא. וגם שפתיים לאו בדווקא. לא המילה היא הגורמת, גם אילם יכול להתפלל).
גם אצל אברהם, זה לא בגלל ש'במקרה' הוא אמר אז במין קארמה זה גם קרה, הרי לפי דעתך אם לא היה אומר כך אז יצחק היה נשחט? אלא שהוא האמין בה', שזה השתקף באמירה הזו (שמשמעה 'אנחנו לא צריכים ליווי כי יהיה בסדר') והסתייע שכך היה [בכלל: אני מאוד מסתייג מלימוד מאגדתות כאלה, כולל 'לימוד' כזה מפסוקים, ובפרט בהבנה שלהן כפשט].
טוב, אני שם לב שהצטברשום וחניכה
הרבה כעס עליי ופגיעה ממני.
אז קודם כל, אני מתנצל. לא התכוונתי לפגוע. יריתי את ההשערה לחלל האוויר לא כדי לקבע בה מסמרות, אלא להיפך בתור בלון ניסוי לתגובה, כדי באמת לתהות על דעתך מהי, מתוך כבוד וההערכה אליה במקביל לכך שלא הצלחתי להולמה.
שנית, אין שנית, זהו. סליחה.
לא לאימ''ל
לא כתבתי מכעס, ואפילו לא מפגיעה (על אף ההתנשאות שבגישה, לא נפגעתי ממנה. ובכל אופן - סלוח).
ניסיתי להסביר לך את השגיאה בהסטת דיון למחוזות התת מודע והפסיכולוגיה התורמת של הצד השני (מסתבר שלא בהצלחה, כי שוב התגובה היא לפנות לניתוח המצב הנפשי שלכאורה גרם לי לכתוב מה שכתבתי).
אז אומר שוב - עדיף לדון לגופו של עניין, ולא לבקש מהצד השני להניח שהוא טועה ולנסות להעביר את הנושא למצב הנפשי שגרם לו לטעות. קודם תוכיח לו שהוא טועה, ואז תעבור לדבר על המצב הנפשי שלו.
בכל הודעותישום וחניכה
לא מיקדתי את הדיון ברגש אלא בטענות גופייהו.
מאז שהעלית את הנקודה, הוכרחתי להתייחס אליה. זה לא על חשבון הטענות הענייניות.
וגם - כתבת הרבה פעמים 'אחרונה' 'אחרון'. בזה די סתמת לי את הפה.
הערהנוגע, לא נוגע
לכן, אם יש מישהו שמחליט שברכות וקללות זה לא הגיוני ולכן צריך להסביר אותן אחרת- הוא צריך להביא ראיה לדבריו ולא רק לומר שזה לא הגיוני כי זה מיסטי וכדומה. גם זה שמהירות האור היא קבועה ולא משתנה בהתאם למהירות הצופה זה "לא הגיוני" (כלומר נגד המוכר לנו מהמציאות הרגילה). אבל מה לעשות שזה ככה.
לכן מה שנותר לברר, מבלי משוא פנים ודעות קדומות, זה האם מפשט המקראות ומחז"ל ברכות וקללות מובנות כפשטן והן חלק מחוקי הבריאה גם אם אנו לא מבינים איך זה עובד ולא מבינים איך אפשר "לעקוף" את רצון ה' (בניגוד לתפילה לדוגמא). למה לא הגיוני שה' עצמו יצר אפשרות כזו מסיבה זו או אחרת (זה הרי אותו עקרון כמו בחירה חופשית).
מברכת כהנים לדוגמא מוכח שברכה היא כפשוטה. יתכן כמובן שיש ברכות ששם זה לא כך.
או שלהפךימ''ל
אין לקבל 'חוקים' סתם כי ככה הם - הכל צריך להיות מבוסס על תחזית או היגיון.
למשל הדוגמה שהבאת שמהירות האור היא קבועה - זו לא הנחת יסוד, זו קביעה שהתחילה מתאוריה ואח''כ אומתה במדידה.
ולגבי ה'הוכחה' מברכת כהנים, אז להפך - לא סתם נאמר שם "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם".
אני לא חולק. בוודאי שצריך ביסוסנוגע, לא נוגע
הבעיה היא שלפעמים זה עובד הפוך- אנשים מחליטים (לפעמים אפילו בגלל אופי וכדומה) "זה לא מספיק רציונלי" ומחפשים הסברים.
פה מה שמפריע לי זה שיש כאלה שקובעים שהמובן הפשוט של ברכה וקללה הוא לא רציונלי ומוציאים את הכתוב מפשוטו בלי סיבה מספיק טובה.
מברכת כהנים לא רציתי להוכיח שאפשר לברך או לקלל נגד רצון ה' (הרי הכהנים עצמם אומרים שה' יברך) אלא שהברכה היא ברכה כפשוטה ולא קביעה של יעוד או פירוט תכונות.
תראהימ''ל
לו היה כתוב במפורש אז הייתי מסכים, ואז השאלה היתה איך להתייחס לזה (כלומר: או שהיה הסבר מניח את הדעת, או שזה היה הופך את התורה ללא רציונלית, או שזה היה בגדר קושי בצ''ע שלא מערער את היסוד).
אבל כמו שכתבתי אני לא חושב שפשט הפסוקים סותר את מה שאמרתי, וגם (כמו שהרמב''ם כותב בכמה מקומות) פשט הפסוקים נתון לפרשנות ולכן כשמפשט הפסוקים עולה דבר משולל היגיון אז ההנחה היא שהבנת הפשט שגויה ולא שהתורה היא משוללת ההיגיון. מפשט הפסוקים הרי גם עולה שלקב''ה יש גוף (וגם כאן אפשר לטעון כמו שטענת - ייתכן שלפי התורה אכן כך).
במקום להיכנס לפרטים- שורש המחלוקת בינינו הוא לדעתינוגע, לא נוגע
לגבי הפסקה השניה- "פשט" זה כבר נושא אחר וארוך אז לא אגיב ממש, רק אומר שפשט שנכתב יכול להיות משל ויכול להיות אמת כמובן וההשוואה שהבאת מתיאורי הגוף כדי להקשות על ההבנה פה נובעת מהמחלוקת הקודמת.
ישר כח
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם
כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאראחרונה
ויעקב חי כי עם ישראל קיים
ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.
נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》
צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).
וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,
הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.
מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר
חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי
הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.
מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג
יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר
בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.
גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל
(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")
תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר
על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)
יישר כחדורש טוב לעמי
היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון
פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור
אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר
כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.
ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.
(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)
אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור
"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"
לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
לצדיקים כלל ישראלים.
לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)
אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.
בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה
"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור
לרבנים מהקבוצה של האומר 
כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאראחרונה
זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.
בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.
מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי
לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.
גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.
דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר
גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.
הנה:קעלעברימבאר
# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם
דקה 18.50
אחרי חיפוש שעשיתי.
שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני
לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי
אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.
מדייק -קעלעברימבאר
הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט
אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה
איסלם היא עבודה זרהשנונימי
בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.
אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.
'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.
הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.
הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.
כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!
מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom
כתוב במלאכיטיפות של אור
"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'
המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה
אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף
המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי
לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'
מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.
גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.
או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.
ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.
ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.
זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר
עושה אותו ע"ז.
כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז
אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן
קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...
צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר
כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.
או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)
ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"
ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל
כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור
לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף
אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם
אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר
הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.
רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.
למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?
אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?
לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור
ההבדל הוא:קעלעברימבאר
שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.
אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).
גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.
יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?
בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).
ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.
אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)
אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר
שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא
כן, זו כוונתיטיפות של אור
מה המקור?ה' אלהים אמת
על פי איזו גמרא במנחות?
הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?
כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר
לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז
מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור
איפה בגאונים?
לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת
שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו
לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור
"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.
איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?
אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.
'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.
'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"
האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר
"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?
כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ
לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר
הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז
תוכיח.ימח שם עראפת
ממש לא נכון.קעלעברימבאר
כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.
זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.
ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).
ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.
הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.
ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש
ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.
ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.
אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש
ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית
פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים
ואסור להאריך בדבר פשוט
כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר
נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.
ומותר להכנס לבית כפירה
אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי
אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.
סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:
יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:
תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר
ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.
ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.
ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.
אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.
לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"
ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם
ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?
גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי
זה אמנם נתון לדיון
אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)
הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.
בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.
האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?
בוודאי שלא.
כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר
ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.
זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות
יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן
לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...
מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...
יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...
אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)
אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי
אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.
עם זה אני מסכים לגמרי.
אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.
בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.
בקיצור לא מבין את הטענה שלך.
מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות
המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.
המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.
קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,
לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.
אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?
(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)
אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר
אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל
אין מחלוקתרודף מצוות
אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.
השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.
לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה
לא אותו תיאור אותה התגלות אל.
אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.
לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.
בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".
אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.
כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן
קונסרבטיזםטיפות של אור
(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)
איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!
מצאתינוגע, לא נוגע
ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.
אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..
הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.
גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.
זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.
זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.
מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר
עדיף למה?הסטורי
לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר
אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי
אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.
המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר
והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.
ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.
ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?
האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?
לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי
לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.
עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.
מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר
קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.
לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר
נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי
גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר
הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם
ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי
מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.
לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר
אז אשאל כך:
מגילת תענית אל מול ספר מכבים
*פךאריאל יוסף
ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!
ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.
השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר
ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.
אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים
אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!
אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.
לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר
כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).
ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?
תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!
כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".
כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר
כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.
אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי
יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!
וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.
השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר
שעשית לאבותינו בימים ההם".
להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.
לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.
ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.
ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).
מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!
אתה האפיפיור?
תירגע עם הקביעות שלך.
האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר
או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?
אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות
האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?
אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!
לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.
לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר
עבר לאומי בנרטיב.
אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.
גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה
אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר
הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר
אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר
מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,
או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?
זו דוגמא אחת.
או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?
אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי
אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.
אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.
אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר
ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.
אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.
משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.
מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.
האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).
לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.
אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.
כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי
ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר
נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה
חשמונאיםחסדי הים
למה?קעלעברימבאר
כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך
מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..
משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..
ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה
אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.
בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.
נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.
אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?
אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר
מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.
זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה
תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי
עבור מי שחדש כאן
לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר
ערב שבת היוםדורש טוב לעמי
וכבר טחנו את הנושא
מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה
אני הגעתי למסקנהשנונימי
בדור הזה רק ספרי ברסלב מכניסים באדם את התכלית הנצחית איך לעבוד ה' באמת.
התורה אמת ולעתיד לבוא כל הגויים יתגיירו (אפילו גם כל שונאי ישראל).
אבל חוץ מספרי ברסלב לא מצאתי תורה כל כך נכונה שמבררת בצורה נכונה את כל העירבוב שקיים פה בעולם כי הכל מעורבב טוב ורע - והכל בדקות ובעדינות.
ואני מאמין שכל השבח הגדול שרבינו רבי נחמן דיבר על עצמו הכל אמת לאמיתה.
אין תורה בעולם?טאבי
האם למדת את כל התורה? כל המדרשים? ראשונים ואחרונים? ספרי חסידות אזוטריים? מוסר? חכמי ספרד?
ככל שמוצאת חן בעיניי הגישה הפרשנית של ר' נחמן, קשה לי לראות בו המילה האחרונה.
פעם ביקשו מרבי נחמן לומר תורהשנונימי
אז ענה: "אתם אינכם כל כך חוטאים".
התורה לא ניתנה למלאכי השרת כי בעולם האמת אין שקר, אין רע, אין חטאים - לכן גם לא שייך גם לקרוא לזה בשם טוב/אמת כי אין מציאות של רע או שקר.
דברי תורה/תוכחה/אמת נעשו דווקא על ידי גודל החטאים, השקר, ההתרחקות מה' יתברך.
דווקא עכשיו בדורותינו אלה בגודל החושך הנורא התורה נעשתה גדולה יותר בריבוי חטאינו.
רבי חיים ויטאל פותח את ספר שערי קדושה ומסביר מהי תורה = תיקון האדם.
ואם אדם למד תורה ולא יצא מן החטא? והמשיך בקילקול מעשיו? כי לא העיקר הוא הלימוד אלא המעשה - ראה מעשה עשיו שהיה תלמיד חכם.
רבי נחמן היה גדול ביותר ואמר "ביני לבין משיח אין חילוק" - תורתו היא תורת משיח ממש והוא קיבל אותה מהמשיח מהיכלו של משיח קן ציפור.
התורה של רבי נחמן מבררת את האמונה הנכונה מה שלא קיים בשום ספרי התורה של חז"ל קודם לכן.
על ידי תורתו זוכין לעבוד ה' באמת ללמוד מלחמת היצר הרע מלחמת עמלק. לזכות לתכלית הנצחי.
ועוד אמר רבי נחמן -
"אני מוליך את אנשיי בדרך של צדיקים גדולים מאוד",
"ה' יתברך לא יעשה לי זאת לקחת מאנשיי קודם זמנם עד אשר יזכו בעולם הזה למה שצריכים לזכות",
מעולם לא ירד לעולם צדיק כזה ותורה כזו ולא נשמעו דיבורים כאלה.
ואם אתה חפץ בקיום התורה אז רק ברסלב ולעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.
[ואני רואה את כל המתקרבים החדשים לברסלב - בעיקר בחורים צעירים - חלקם מחפשים תיקון באמת לשם שמיים וחלקם שלא לשם שמיים.
אבל אם ישראל עשו עגל - זה לא מעיד על משה רבינו]
וואי, כמה טוב שהארת לי האור. מעתה אדעדורש טוב לעמי
להפסיק ללמוד מדרשי חז"ל, ראשונים, מהר"ל, רמח"ל, נפש החיים, חסידות, והוגי ישראל של דור אחרון, (אולי גם תנ"ך?)
מצויין שאתה מתחבר לתורת ברסלב, כל אחד ומה שמתאים לו. אך המחשבה היהירה שמי לא פגש את התורה הזו לא יכול לעבוד את ה' באמת - היא מקוממת. לא רק משום שזו לא אמת, אלא בעיקר כי יש בכך מן הזלזול בשאר התורה שבעל פה.
אך אך דאגה, זה שיגעון ידוע של ברסלברים שהאמת רק אצלם. אני מקווה שזו מחלה חולפת.
כל אחד מפרש על פי עוונותיושנונימי
אולי אתה מזלזל בתורה שבעל פה?
אולי אצלך השיגעון גדלות?
ואולי רק אתה מחלה חולפת?
יש לך משהו נגד רבי נחמן, ואתה מתבייש בזה?
אז אתה מדבר על חסידיו?
אני לא אמרתי לך שחסידי ברסלב הם הרבי בעצמו,
ולא צדיקים - אבל אשרי מי שמחפש אמת.
ומובטח שלעתיד יהיו כל העולם אנשי ברסלב.
אני חושב שמתגבותך ניכר שלצערי צדקתי...דורש טוב לעמי
למה שאתה מסיק שיש לי משהו נגד רבי נחמן?דורש טוב לעמי
גם נגד חסידיו אין לי הרבה מעבר למה שכבר כתבתי.
אני מקווה גם שרוב חסידיו לא לוקים בחסרונות הללו, ושזה רק מיעוט קטן מהם שלא מעיד על הכלל, אך אני לא מכיר מספיק חסידי ברסלב על מנת לדעת.
לאן אתה מכוון? ומה אתה רוצה?שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:20
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 13:12
אני לא יכול לדבר בכלליות על כל אדם ואדם.
אבל הכל תלוי ברצון של האדם, בלב, שיבקש רק לעשות רצון ה' יתברך בכל דבר. והאמת תאיר לו, בכל אשר ילמד.
אבל אם האדם מבקש למלא תאוותו לעצמו -
אז הוא יעקם את התורה כרצונו.
לכן נצרך פירוש חדש לסתור את פירוש ההבל.
וכך נוצרה לה תורה על תורה על תורה.
ואני יגיד לך דבר שאולי אתה לא רוצה לשמוע,
הרמב"ם!
רבי נחמן אמר שהיה לו ויכוח גדול בשמיים עם הרמב"ם בעצמו - איך הוא כתב דברים כאלה?!?!?
וככה היו הרבה צדיקים שכתבו ספרים,
וכתבו טעויות כי הם לא מושלמים.
רק אצל רבי נחמן אין שום טעות.
משה רבינו חזר לעולם 5 פעמים:
רבי שמעון בר יוחאי
^
הארי
^
הבעל שם טוב
^
רבי נחמן
^
המלך המשיח
רק הם קיבלו מה' יתברך בעצמו וגילו חדשות בעולם,
וכל שאר הצדיקים קיבלו מהם בכתב ובעל פה.
לכן אל תתפלא אם הרמב"ם או שאר הצדיקים כתבו גם טעויות.
וואי, עם טיעוניך המנומקים, איך אפשר שלא להתשכנע?דורש טוב לעמי
לשאלותיך:
- אני מכוון לאמת.
- ורוצה לעשות את רצון ה'.
ועכשיו הבה נדון בחלק מההבלים שכתבת
'הרבה צדיקים כתבו טעויות' - נכון עובדתית.
בעיקר בהלכה ובענייני העולם הזה.
'רק אצל רבי נחמן אין שום טעות' - אולי, לא יודע לא מאד משנה. הוא לא כתב ספרים על גבי ספרים בהלכה - אם היה כותב - קרוב לוודאי שגם היה כותב טעויות לפעמים.
אך מדבריך משתמע שאתה טוען, (ואני מקווה שאני מבין לא נכון) ששאר הצדיקים טעו בענייני אגדה כי לא לא היו צדיקים מספיק - בשונה מרבי נחמן שהיה צדיק מכולם. גם לוּ היה זה נכון, זו אמירה מזלזלת. זלזול ברוב צדיקי עולם (לאורך הדורות!).
אגב, מעניין שיהושע ושמואל וישעיהו ועזרא לא מופיעים ברשימה התמוהה שלך.
בטח גם הם טעו על ימין ועל שמאל כי 'לא היו צדיקים מספיק' וצריך למחוק פסוקים שכתבו ולשלב במקומם קטעים מליקוטי מהר"ן...
אגב דע לך שאתה עושה עבודה גרועה בלשווקדורש טוב לעמי
את תורת רבי נחמן זצ"ל.
במקום לדבר נגד תורות אחרות - אולי תדבר בעד תורתו?
במקום לעשות לו פולחן אישיות - ולעשות תחרות כאילו הוא הכי צדיק שקם מאז משה רבנו -
(לא שאני טוען שזה בהכרח לא נכון, אני לא חוקר גליות ולב, אני אני יודע שאתה ושכמותך גם בהכרח לא יודעים אם זה נכון או לא, אך זה לא מונע מכם לעשות מצדיקותו את עיקר האמונה ה-14, אהה אוי התבססתי כאן בטעות על הגות הרמב"ם, שהוא בטח טעה בכל עיקרי האמונה, לא משנה, מחקתי).
אנשים נרתעים מתורת רבי נחמן, כי מריחים מקילומטרים את העיוותים שעשו ממנוּ חסידי חסידיו...
מעט מן המעטשנונימי
הרבנים של הציונות הדתית משלבים הכל מהכל: תורה, אוניברסיטה, צבא, עבודה, רפואה, תפילה ועוד.
אבל זו לא דרך האמת!
דרך האמת היא לתת הכל לה' יתברך את הרפואה, הפרנסה, המשפחה, שכל מעשינו יהיו לשם שמיים.
תפילה תפילה תפילה.
התאוריה לשלב חיי חומר עם רוחניות היא לא עצת הצדיק, אלא ----
ואין אדם הראוי להיקרא רב"י רק הצדיק הגדול ראש בני ישראל שזכה לשלימות וממנו נקבל התורה.
והוא דרש להפקיר את הכל למען תורה ותפילה. ולא לעסוק בחיי עולם הזה העובר.
ואז הקושיה הגדולה ביותר: איך יתפרנסו?
אז רבינו כבר דיבר על זה. עבדת בחינם ואכלת בחינם.
ואל תדאג כי הצדיק יסוד עולם מקיים העולם ובידו הרחבה לתת לך כל צרכיך.
אם היה לי ספק כלשהו האם שגיתי לגביך - הוא נעלםדורש טוב לעמי
@טיפות של אור, אני יודע שזלזול ברבנים נוגד את כללי הפורום, ----
אז שיבוא הרב שלך ויגיד שהוא צדיק שלם ללא חטאשנונימי
צדיק שמעיד על עצמו שהוא נקי לגמרישנונימי
..טיפות של אור
תודה על התיוג, להבא כדאי לדווח על הודעות בפרטי 
אם כל הגוים יתגיירו, אז:קעלעברימבאר
א. איך זכריה הנביא כותב בזכריה שהגוים לעתיד יעלו לרגל רק בחג הסוכות, והרי גרים חייבים ב3 רגלים?
ב. איפה יהיה מקום לכל הגויים בארץ ישראל?
ג. אם כולם יתגיירו הם יגורו בארץ ישראל, אז שאר העולם יהיה ריק וזה סותר "לא תוהו עשאה לשבת יצרה" ו"פרו ורבו ומלאו את הארץ"
ד. במה יהיה ניכרת בחירת ה' את ישראל על פני שאר העמים? "ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים".
ה. אין מקבלין גרים לעתיד לבוא
ו. במדרש כתוב שלעתיד לבוא הגוים מבקשים שה' יתן גם להם את.התורה והוא מסרב
אני מסכים שבעתיד כל הגוים יאמינו ביהדות ויהיו בני נוח, אבל לא יתגיירו.
רוב הקושיות לא קשות מאדדורש טוב לעמי
אין ספק שצפוי גל אדיר של גויים שירצו להתגייר בעתיד, ככתוב
"וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ"
אך קרוב לוודאי שלא כל באי עולם יתגיירו.
קח בשבילךשנונימי
1."וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד."
"כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד."
"כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ."
"וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."
איפה כתוב שכולם יתגיירו?דורש טוב לעמי
ומה אתה בכלל מייחס חשיבות לפסוקים? הרי מי שכתב אותם הוא במעמד נחות ביחס למעמדו של רבי נחמן לשיטתך, לא?
חז"ל ידעו שיבוא משיח ויחזיר כולם לה'שנונימי
יחזיר כולם לה' זה לא יגייר אותם.קעלעברימבאר
חזרה לה' הכוונה שיאמינו בתורה.
גיור זה מילה טבילה ובית דין.
אין מקבלים גרים לעתיד לבוא
בפסוק 4 שציטטתישנונימי
"...וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו..."
אם לשון חכמים קשה אני ירשום בלשון פשוטה:
היהודים ידריכו את הגויים בדרך ה'
זה לא גיור. זה הליכה ב7 מצוות בני נחקעלעברימבאר
כל הפסוקים שהבאת אומרים שכל הגוים יאמינו בה'קעלעברימבאר
יעבדו אותו ויאמינו שהיהדות נכונה ויקיימו 7 מצוות בני נוח.
איפה כתוב שיתגיירו? גיור זה לא רק אמונה בתורה, אלא מילה טבילה ובית דין.
ומה אתה עונה על הקושיות שהקשתי?
"כי אתם המעט מכל העמים"קעלעברימבאר
ישראל כלב באיברים. לב אמור להיות קטן.
גוים רבים הכוונה אנשים מגוים רבים, נניח מליון איש. וגם אם כדבריך. גם מואב זה גוי, כמה מנו? מאה אלף אולי.
אחרת איפה יהיה מקום לכולם בארץ.ישראל? ארץ ישראל קטנה ונתח קטן מהעולם.
ב. בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל. כי חלק ה עמו יעקב חבל נחלתו.
משמע שיש עם קטן שהוא עם ה' מתוך 70 אומות.
"אשר חלק ה אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה להיות לו לעם נחלה"
ג. לא זוכר את הספוק על 70 איש מלשונות הגוים יחזיקו בכנף איש יהודי אחד
ד. ועמדו זרים ורעו צאנכם ואתם כהני ה תקראו
ה. הפסוק שהבאת מדבר מייד על בחירת ה את ישראל מכל העמים "ונלוו גוים רבים...ונחל ה את יהודה חלקו על אדמת הקודש ובחר עוד בירושלים"
הנה ג. זכריה ח כגדורש טוב לעמי
כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹקים עִמָּכֶם
נלכה עמכם לשמוע דברי אלוקים. לא נלכה להתגיירקעלעברימבאר
"ויורינו מדרכיו ונלכה באורחותיו"
מציון תצא תורה, הכוונה הוראה. לא תורת משה
אבל הכל יהיה על ידי משיח צדקינו - זה כמו רבי נחמןשנונימי
לפי הקבלה לא הגיוני שכולם יתגיירו, כי לפיקעלעברימבאר
הקבלה כל הגרים הם בעצם נשמות יהודיות שהתגלגלו לגוים ואנו מחזירים אותם כליקוט ניצוצות.
לא נשמות גויות שהפכו לנשמות יהודיות.
וכן חזל אמרו שנשמות גרים כבר עמדו בהר סיני.
הרמחל בדרך ה אומר שרק שורש קטן מהנשמות יצאו ממנו נשמות ישראל והשאר נשמות גוים
כמדומני רבי נחמן מסכים עם זה
גם בחב"ד אומרים רעיון דומהדורש טוב לעמי
כי זה על פי הקבלהקעלעברימבאר
אגב, מ"נלוו גוים רבים אל ה" ראיה שלא כולם יתגיירו.קעלעברימבאר
אחרת היה כתוב "ונלוו כל הגוים"
אם זה החלק בתורה שמחיה אותך - תדבק בו.קעלעברימבאר
אבל כמובן טוב גם ללמוד חלקים אחרים
רק מהשם אתה מבין שזה טעותחזק וברוך
ספרים מאוקריינה שבגולה.
