כמו כולנו בדיוק, יתכן וגם בי יש ניצוץ מנשמת משיח בן יוסף

לשמחתי הוא לא בדיוק עומד בקריטריונים שהציב הרמב"ם למשיח בן דוד, לא ברור לי עד כמה הוא לומד תורה- כי העמדות שלו לא מאד מתכתבות איתה, הוא לוחם מלחמות אבל הן לא יעילות לעמ"י כי הוא נלחם באנשים הלא נכונים, ככל הידוע לי הוא לא צאצא של דוד המלך והוא לא נוקף אצבע למען בניית בית המקדש...
אני לבנתיים אני ישנה בנחת.

 

הוא לומד תורה הרבה יותר ממך, הוא לוחם את המלחמות הכי חשובות לעמ"י, לגבי דוד המלך אני לא יודע ולגבי בית המקדש- ודאי וודאי

אני מודה לך שפרינצא שהוכחת לי שיש סיכוי שהוא משיח

ב. אין בית המקדש נבנה אלא בדור ש....

לא רק מצוותיו שלו

תכל'ס ממש כל מה שנפסק להלכות בניין בית המקדש...

לא מכיר את הקריטריונים של הגר"א למשיח, אבל באלה של הרמב"ם הוא לא עומד.

כתבת שהוא לומד תורה ונלחם מלחמות ה'- נו שוין. אבל הוא גם צריך להיות מלך מבית דוד, ואני די בטוח שכרגע הוא עדיין לא מלך, וגם לא מבית דוד...

אלה הקריטריונים כדי להיות בחזקת משיח. כדי לדעת שמישהו משיח וודאי, הוא צריך לבנות את ביהמ"ק ולקבץ את נדחי ישראל.

צריך בירור לגבי מלך בעזרת ה' רק רציתי להשתיק את החצופה ההיא

פשוט אין לי כח להתווכח עם אנשים על זה שבית המקדש לא עשוי ממצוות ו'אבנים' מטאפוריות ודמעות, ושיכחה מהמשיח ומבית המקדש.
כי כל אילו מדרשים יפים, אבל עדיין בחזקת מדרשים שההלכה דוחה.

זו היתה בדיחה טובה.

אלא אם כן אתה רווקה, ואז באמת אסור.

אה שכחתי שאסור לי להגיב נגד הרהמור

ועשינו את שלנו, תרמנו לבניין בית המקדש...
כ"כ לא מתאמץ מצידינו שלא ברור לי למה בית המקדש עדיין לא נבנה, הרי זה מה שיהודים עשו במשך שנים...

אבל לא כדאי לענות להטרלות וחפירות טפשיות.. ואני אומר את זה בתור הרהמורניק שהתווכח אתך רבות בעבר... 

זו היתה עקיצה לבחור שאליו הגבתי. 

ולא ממש הבנתי: בתור הרהמורניק שהתווכח איתי - אתה מסיק שדבריי הם "הטרלות וחפירות טיפשיות"?

אני מסכים עם העקיצה, ברור שהבנתי, ואני מתכוון שפותח השרשור הוא מטריל.. "בתור הרהמורניק" הכוונה שעכשיו גם אני מסכים אתך..

"מומלץ בכבוד" הכוונה בכללי כשאתה מדבר נגד הרהמור-מומלץ בכבוד (כמו בשרשור "למה אני נגד נעם"-כמו שהדובר של נעם טעה ויצא נגד אנשים ולא נגד הדעות שלהם ככה מומלץ להשאיר את המחלוקת בדעות ולא להפוך לשנאה אישית.)

כי הוא אמור לבנות את בית המקדש באופן הכי פיזי של המילה.
ולא יהיה מי שיהטהר אתכם.

כהן, שיהיה מעושי דברו של המשיח (כאמור משיח לשיטתך הוא חוטא כי הוא אמור לעלות להר לפני הבניה, או שלו יש פריווילגיה מטעם הרב?).

ואני לא מסכימה עם רבך.
אבל מכבדת את הרבנות.

אסר עליה להר, אגב את אוכלת עוף בחלב?

מהי סמכותו של רבך תזכיר לי? והיא תקפה לגביי או שמותר לי לבחור את הרבנים שלי בלי לשאול את רשותך?

מכיוון שיש לנו כלל "אחרי רבים להטות" ורוב הרבנים (וזה גם מי שעולה להר הבית מסכים) סוברים שאסור לעלות להר הבית.

בא נתחיל מזה שתהיו בעד הקמת לשכת הגזית

ואפ"ה נכתבו על זה הרי הרים בספרי כללי הפסיקה של כל רבותינו האחרונים, זה מאוד לא פשוט כמו שנח לכם לפשט את זה. (ואני יכול בשניה להראות לך שאתה נוהג בצביעות: בוא נתחיל לחשוב על דברים שאצלכם נוהגים בניגוד ל"רוב". הולך?)

רבותי אינם מתירים.

אך הגדולים שמתירים אכפתים לכבוד הרבנות לא פחות ממך, חלאס עם הבלוף ההרהמורניק שכל מי שחולק עליהם הוא אחד ש"לא אכפת לו מהרבנות".

ובטח עם ההגזמה המופרעת של לשכת הגזית, בוא נחזור למציאות, הולך?

וכבודו - ראוי שיעבור קורס בעקיצות, כי פשוט לא הבנת את השנינות, ונכנסת לפלפול מייגע וחסר הקשר. קרא שוב ואולי תבין.

כל זה בהנחה וכבוד הרה"ר הוא הערך המוחלט והיחיד בעיניך. זכותו של הרב ליאור לחלוק עליך ועל חבריך.

זו באמת שאלה מגוחכת. נקל להבין שאפשרי בקלות לגרום לכל יר"ש לקבל הכרעת סנהדרין המעוגנת היטב בהלכה, מאשר הכרעת הרה"ר שסמכותה מאופיינת בעוד כמה מוטיבים (על הציבור החרדי שמעת?)

מעולה, זה לא מסתדר עם מה שטענת קודם. זה הכל.

ועדיין הקילומטראז' רחוק רחוק רחוק. 

אני מבין שיש לך צד קלוש שהחזו"א לדוגמה לא היה מספיק ירא שמיים?

ואגב, אם רוצים להתחיל כענין חינוכי להתרגל לשמוע לסמכות רבנית אחת - אני ממליץ לכל ראשי ורבני הר המור לעלות חלוצי מנעלים על קברו של מורם ורבם המובהק* אשר בו הם מרדו בניגוד גמור לשולחן ערוך מפורש, ולבקש מחילתו בפני עשרה מישראל.

כשהרהמורניק מדבר על כפיפות לסמכות תורנית, זה התגלמות הצביעות. סליחה ממש.

(שתי נק': א. מצד העניין החינוכי... ב. כדי להתרגל לשמיעה ללשכת הגזית - המעוגנת בכלה, הבה נתחיל משיעה לסמכות אחרת שמעוגנת בהלכה, לפני שניגש לסמכויות שקצת פחות מובהקות הלכתית. וזה באמת יהיה מעשה חינוכי יעיל יותר...)

*שבמקרה היה גם הרב הראשי לישראל, אבל זו לא הנקודה המרכזית כאן.

ב. גופו של אדם רלוונטי בהחלט, כפי שלימדונו חז"ל להשיב "טול קורה מבין עיניך".

אינני יודע על סמך מה הסוגריים, אני דווקא כן יודע מי תלמידו של מי, ומה שאני יודע זה שקשקוש גמור לומר שזה "מחלוקת בין גדולי ישראל", אין כאן שני צדדים של גדולי ישראל אלא בצד אחד גדול בישראל ורב מובהק ובצד שני תלמידים צעירים וגאים שמרדו ברבם בחוצפה ועברו על ההלכה בשאט נפש. שום קשר לאף אחת מהדוגמאות שהבאת.

והמילים המודגשות לא יעילות, כי שוב: סמכות הרבנות כמרא דאתרא היא מורכבת, (ועיין שוב באות א') לעומת סמכות רב מובהק שבזה יש שו"ע מפורש. אז כשאנשים שתומכים במרידה בסמכות נגד שו"ע מטיפים לסמכות שאינה ע"פ שו"ע כאקט חינוכי, זה מחזה מגוחך למדי.

והרה"ר מעולם לא שינתה את עמדתה בנושא.

אפילו לא כשהרב גורן היה הרב הראשי.

אין שום חיוב להסכים עם רבו של מח"פ, הלא הוא נשיא הר המור. לא מדאורייתא ולא מדרבנן ולא מדברי סופרים.

מלבד זאת, מדובר בהיטפלות לסמנטיקה..

אולם, כאשר הרהמורניק מודיע הודעות בשם רבותיו-שלו, זכותה של הגברת לומר שהיא לא מסכימה איתם.

הסמנטיקה היתה חשובה לולי היתה תלויית הקשר. שוב: כשהאיש מכריז שרבותיו אסרו, היא רשאית לומר שהיא לא מסכימה איתם. מובן מאליו שהכוונה אינה פחותה מ"קים לי כהרב ליאור".

וזה נכון, לצערי, שרוב מוחלט מעולי ההר עושים מה בראש שלהם ופרקו כל עול, כולל את עולם של הרב גורן, הרב ליאור, והרב רבינוביץ.

ואני טוען שאתה טועה גם ביחס לרב מלמד.

אה, אז כיוון שלא שמעת אחרי מי היא הולכת, כבר הוצאת עליה ארטילריה תוקפנית ומשומנת. ממש דרך נאה.

אגב, שהיא עולה להר כן שמעת ממנה? תקבל מאה שקל ממני אם תמצא אמירה כזו שלה.

בכל מקרה, הכותרת שנתת לא משמעותית. נשמח לדעת למי את טוענת שתצביעי ולמה.

שכל העול על קבוצה קטנה. אני מצביעה לגנץ. ההערה לגבי החלפת העמדות נכונה. נכון לעכשיו נדרשת בלימת חירום לאחינו החרדים.

ואם לא שירתת קרבי בצבא בבקשה תבין גם אותי

זה שהתגאה בהפקרת חיילי גולני למותם?!

זה שהלך לאזכרה של מחבלים?!

בפעם ה- 17 היא עזבה את הליכוד

עתידה פרס שתיפול ביד רומי.

אמרה פרס לפני הקב"ה:

ריבונו של עולם, למה אתה מוסרני ביד אומה שטימאה ביתך?

אמר לה: גזֵרה היא, כדי שיתגרו אלו באלו ויאבדו מן העולם.

ואם איראן במקרה ינצחו אז תמיד נוכל להגיד שמדרשים צריך לקחת בערבון מוגבל וזה לא אומר כלום.

כי רואים שארה"ב מביאים לאיזור המון כוחות, ואיראן כנראה לא יתקפלו במו"מ.

השאלה אם היא תהיה תקיפה ממוקדת או שיתפתח למשהו גדול.

(והאמת, איני מבין למה פתחת שרשור זהה)

כל האמור לעיל, שם אותנו במצב ביטחוני משונה מאוד. מצד אחד, בהשוואה לימי פרוץ המלחמה - מצבינו הביטחוני מעולה:

ציר הרשע קרס, אירן רחוקה מאוד מפצצה גרעינית, חיזבאלה כמעט שלא קיים ובוודאי לא מאיים, חמאס חלש הרבה יותר ומנהיגותו כמעט כולה הם טירונים.

מצד שני, כמו שצויין בהודעה הפותחת - חמאס עדיין לא הוכרע וגם החלופות, הן בעזה, הן בסוריה ומי יודע מה ילד יום באירן - רעות מאוד. כלומר בהחלט ניצחנו בנקודות בהרבה חזיתות, בחלקן בנקודות רבות מאוד, אבל הנצחון עדיין ממש לא מוחלט.

מעל הכל, כפי שצויין בהודעה הפותחת - סכנת החטיפות והשלכותיהן רק החמירה.

כמובן נמתין בסבלנות, עוד לא נאמרה המילה האחרונה - אבל בהינתן שנגיע לבחירות בלי עוד שינויים מהותיים - אלו שיבקשו את אמוננו, יצטרכו לתת תשובות מהותיות.

(המשך יבוא 2)

אלו ששנתיים צעקו 'בכל מחיר', אולי צריכים ומוכרחים להיות שותפים למשימה של צמצום המחיר - אבל אין להם לא היום ולא בהמשך שום זכות לביקורת.  הצביעות של כאלו שזעקו 'בכל מחיר' ובאותה נשימה האשימו את רה"מ על שחרור סינוואר - נשפכת מהאוזניים.

זה יהיה נכון גם בהמשך, כלי תקשורת שדחפו את 'בכל מחיר', פתאום מאשימים את הממשלה במחיר, שכמה שהוא מחיר כבד, הוא נמוך עשרת מונים מהמחירים שהם דרשו באגרסיביות לשלם.

הציבוריות הישראלית, כנראה לא היתה בשלה לאמירה חד משמעית מייד עם הטבח - שהמלחמה שנכפתה עלינו מסמנת את סיום מגמת ההתכווצות שהתחילה בהסכמי הפרדת הכוחות מייד אחרי מלחמת יום כיפור.

זה נכון מצד האמת - כי עזה וצפון הגליל העליון והבשן, הם כולם חלק מארץ ישראל שלנו. זה גם נכון ביטחונית, כי התשובה האמיתית בשכונה שלנו הן לטבח והן לחטיפה. אם ברגע שהבינו את המצב, או לכל המאוחר מייד עם סיום טיהור העוטף - היו מתחילים הפצצות והפגזות ארטילריות, תוך הבהרה לעזתים שמי שחייו יקרים לו, שיעלה על הסירה הקרובה ויתחיל לחתור, כנראה שפחות חטופים היו חוזרים בחיים וחלק מהחללים אולי לא היינו מוצאים - אבל הם היו החטופים האחרונים, לדורות.

אם היום, שנתיים וחצי אחרי, היו מסתובבות בעולם תמונות של עזה היהודית החדשה - ערביי יהודה ושומרון, הבדואים בנגב, התנועה האיסלמית במשולש ובגליל - היו מתחננים שרק ניתן להם להשאר תוך נאמנות מוחלטת ואפס עיסוק בטרור, או לעזוב בצורה מסודרת, לפחות לקחת איתם את הרכוש.

סקרים שהוא הזמין או שהוזמנו בשבילו מנבאים לו 6-7 מנדטים בראשות הציונות הדתית.

אלא שהוא לא רוצה את סמוטריץ' כמספר 2 שלו, ובצדק, וגם להיפך.

לו ווינטר יקשיב לי, המלצתי החמה לו להניח כרגע לפוליטיקה. הוא בהחלט אידיאליסט ואדם שהוכיח הרבה הקרבה לעם ישראל - אבל יש הרבה מה לתרום גם לא בפוליטיקה. כדאי לו להכיר קודם כל את המערכות האזרחיות וצורת החיים בהן.

נדמה לי שאתה יוצא מתוך נקודת הנחה שבעבר הם היו חברים (ובצוק איתן וינטר הדליף מסמכים לבנט) אז זה אומר בהכרח דהקשר נמשך עד היום והשניים רוקמים תוכנית זדונית מתחת לאף של הליכוד.

אני בספק מאוד מאוד גדול שזה המצב. העובדה שבנט חצה את הקווים, לא מצביעה בהכרח על כך שוינטר עשה זאת בעקבותיו. בנוסף, אנחנו לא יכולים עכשיו לחשוד על כל מי שהיה בעבר בקשר עם בנט שהוא שותף לרקיחת אותה מזימה זדונית (נתניהו או סמוטריץ') לדוגמה.

אז אם יש לך משהו ספציפי להצביע עליו שוינטר אכן מתואם עם בנט - אנא הצג את זה כדי שכולנו נווכח בעצמנו. אם לא, אז אפשר לשחרר ולהאמין לבן אדם שדרכו אפילו עוד לא דרכה במערכת הפוליטית.

אבל אנשים שהגיעו למצבים פסיכוטיים קשים, פוסט - טראומה, דיכאונות עמוקים, שרואים במוות פתרון למצוקתם העצומה, כנראה שלא טרודים במחשבות לוגיות שכאלו.

אנשים עם משפחות, שיש להם ילדים שיגדלו כיתומים ללא אבא, משאירים אישה ש תצטרך להתמודד עם האו דן העצום - ועדיין כל זה לא עצר את אלו ששלחו יד בנפשם. הראש שלהם לא עושה ניתוח לוגי הגיוני. 

אבל ברור גם שסיבות לוגיות מסוימות יכולות להרחיק אנשים עם נטייה לאובדנות ממעשה בפועל ומעודדות אותם להשתקם, ומן הסתם סיבות לוגיות אחרות יכולות להקל יותר על התפרצות רגשית כזאת.

בדיוק כמו משפחה שיקירה התאבד בתור אזרח, ומקבלים מעטפת הרבה פחות רחבה.

אבל גם אם כן, ורוצים להוקיר את זכרו, צריך לחשוב איך זה ישפיע הלאה.

התזה של השמאל הישראלי (הציוני ברובו) בעד פתרון שתי המדינות והחזרת שטחים מבוססת על שילוב של טיעונים דמוגרפיים, מוסריים, ביטחוניים ומדיניים. המטרה המרכזית אינה רק פתרון הסכסוך, אלא הבטחת עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

להלן עיקרי התזה מחולקים לנושאי ליבה:

1. הטיעון הדמוגרפי: שמירה על הרוב היהודי

זהו אולי הטיעון המשמעותי ביותר בשמאל הציוני. התזה גורסת כי שליטה ארוכת טווח על מיליוני פלסטינים ביהודה ושומרון ובעזה מעמידה את ישראל בפני בחירה בלתי אפשרית:

* מדינה יהודית או דמוקרטית: אם ישראל תספח את השטחים ותעניק לפלסטינים זכויות אזרח, היא תחדל להיות מדינה עם רוב יהודי מוצק.

* סכנת האפרטהייד: אם ישראל תספח את השטח אך לא תעניק זכויות אזרח מלאות, היא תהפוך למדינת אפרטהייד ותאבד את אופייה הדמוקרטי ואת הלגיטימציה הבינלאומית שלה.

  הפתרון: היפרדות מהפלסטינים למדינה משלהם כדי לשמור על ישראל יהודית ודמוקרטית.

2. הטיעון הביטחוני: יציבות מול שליטה

בניגוד לתפיסת הימין שרואה בשטח נכס אסטרטגי, השמאל טוען כי:

* נטל ביטחוני: השליטה באוכלוסייה אזרחית עוינת מחייבת הקצאת משאבים עצומים של צה"ל, שוחקת את הצבא ויוצרת חיכוך מתמיד שמייצר טרור.

* גבולות מוסכמים: הסדר מדיני יביא להכרה בינלאומית בגבולות ישראל, שיתוף פעולה ביטחוני עם המדינה הפלסטינית (שתהיה מפורזת) וקואליציות אזוריות עם מדינות ערב המתונות נגד איומים כמו איראן.

3. הטיעון המוסרי והמשפטי

השמאל מדגיש את ההיבט של "סיום הכיבוש":

* זכות להגדרה עצמית: כשם שלעם היהודי מגיעה מדינה, כך גם לעם הפלסטיני יש זכות להגדרה עצמית.

* השחתה מוסרית: שליטה צבאית על עם אחר לאורך עשרות שנים משחיתה את החברה הישראלית, את ערכי צה"ל ואת המוסר הציבורי.

* המשפט הבינלאומי: השטחים נתפסים כשטחים כבושים (או "מוחזקים") על פי הדין הבינלאומי, והמשך ההתנחלות בהם נתפס כבלתי חוקי ומבודד את ישראל בעולם.

4. הטיעון המדיני-כלכלי: השתלבות במרחב

* לגיטימציה בינלאומית: פתרון הסכסוך יסיר את איום הסנקציות, החרמות (BDS) והבידוד המדיני של ישראל במוסדות כמו האו"ם או בית הדין בהאג.

* צמיחה כלכלית: סיום הסכסוך יפנה תקציבי עתק מהביטחון ומההשקעה בתשתיות בשטחים לטובת רווחה, בריאות וחינוך בתוך הקו הירוק ("דיור ולא שטחים")

אם פונים שמאלה זה לא נגמר רק אם ילכו עד הסוף לפרק לגמרי את המדינה, חס וחלילה.

מצד שני, אם הולכים ימינה ומחזיקים את שטחי ארץ ישראל, אי אפשר לספח עכשיו את השטחים, כי אז הערבים ביחד עם השמאל יהיו רוב.

חייבים קודם לעודד בדרכי נועם ובדרכי שלום - על ידי מתן הטבות כספיות וכל עזרה אפשרית - הגירת אלו שקיים חשש סביר שהם לא רוצים שתהיה ליהודים מדינה, שיהגרו אל מחוץ לגבולות ארצנו. משימה קשה, וצפוי שהשמאל יפריע, אבל אין ברירה, אם רוצים להגיע לאיזשהו פתרון יציב. ובסוף גם השמאל יודה לנו על זה. 

כל שכן עזיבה צבאית

וגם אם חלקם יתפשרו, אחרים לא יסכימו. ואנחנו כבר מכירים שיש להם אש"ף, חמאס, ג'יהאד, החזית העממית ועוד, ומה שסוכם עם אחד או כמה מהם לא מחייב את השאר. אם כן, יצטרכו לסגת עד הסוף, כולל ירושלים, אחרת כל ההשקעה בשלום תהיה לשווא.

אני לא זקוק לתזה המורכבת הזו (של הבגידה).

אני חושב שהבעיה היא יוהרה מטורפת של אנשים מסוימים... נראה לי שברגע שמבינים את זה- זה גם עונה גם על השאלה שלך בקלות יתרה, הם לא חוששים לזה...

יש יעדים ויש מציאות. כאשר שני היהודונים וויטקוף וקושנר בוחשים בקדרה, ואינטרסים אישיים יש להם לרוב... תמשיך לבד.

למה אתה מאשים אחרים ולא את מי שבראש - ביבי?

האם אתה עובד כמו השיטה בת העשרות שנים שלו שהוא תמיד מוצא אחרים להאשים?

פירוק חמאס מנשקו- בדרך.

השבת כל החטופים- בוצע.

פירוז הרצועה- בדרך.

שליטה בטחונית- הושג חלקית.

ממשל אזרחי- בדרך

אתה הבנת את זה?