כמו שיש מצווה לעניין להאמין בדברים גדולים וחשובים יש מצווה לזלזל בדברים קטנים וזניחים (להתייחס אליהם בהתאם פשוט).
ח"ו לקשר את זה לרגע בגלל שאת בת!!! זה יתן נצחון לרדידות הזאת!
בכל מקום, גם במקומות הטובים ביותר, גדלים ע"י לימוד עצמי. אין מנוס. וכבר מפורסם שבדורות האחרונים, הרבנים הם הספרים...
אבל היום יש עזרים שלא היו פעם. וכדאי להשתמש בהם.
ספר זה חשוב כדי לעורר ללימוד אבל לימוד עצמו הוא ע"י קשר חברתי.
יכול להיות שלא הבנתי כמוך
אם כך אז אני ממש מזדהה..
ממש לא אידיאל.
וזה מסתדר עם מימרא אחרת של חז"ל לגבי השנאה של אותו "הרי זה...".
אין לך מושג ירוק לגבי הרקע שלי.
ולומר "פתטי" בתגובה לעקיצה טובה, לא מוציא אותך נקי ממנה...
יש לך רושם חלקי שהשלמת מדעתך, ולכן אתה יורה לכיוונים מביכים מצידך, ומצחיקים מבחינתי. אתה כמובן מוזמן להמשיך, אני אמשיך להתאפק ולא להנחית על ההודעות שלך🙃(ויש הרבה הזדמנויות).
הכל מתוך הודעותיך. לא מוצא שום דבר מביך כאן, אם כי אני מבין שאותך מצחיק לראות אנשים שאכפת להם כבוד שמיים. פאנטים פגאניים שמאמינים בכח עליון, ולא זכו להיות נאורים כמוך שיודעים שהעיקר הוא פתיחות וסובלנות...
וקצת מגוחך שאתה מדבר על להתאפק, בשעה שאתה משתדל לא לפספס הזדמנות להכנס בי, עם או בלי קשר לנושא הנידון. ("מצביעי בנט", כמשל. אפשר לחשוב שמישהו נותן לך סוכריה על כל פעם שאתה מגיב לי את זה, משול לאובססיה של "אוהב א"י" באקו"ח נגד ביבי)
אני מקווה שאתה לא מעקם ככה גם בלימוד.
וב"ה גם בלימוד אני שם נגד עיני קודם כל את דבר ה', ולא את הנאורות המערבית אהובתך. ובטח ובטח שאני לא לומד מתוך צביעות.
הוא שייך יותר לפורום "פרוזה וכתיבה חופשית".
כמה יצירתיות ויכולת כתיבה הדיון הזה מצליח להוציא מאנשים
אני לפחות נהנה מהיצרתיות שנמצאת כאן בדיון
כיף לשמוע שאתה נהנה
אני נגד שיעורים. גם של בנים.
נגד שיעורים עם יותר מידי משתתפים, ועם מהלך קבוע שלפעמים עלול ל'יישר' כדי לייפות את השיעור. העברת תורה אמיתית, היא לענ"ד בחבורות של ארבעה-חמישה משתתפים (שמכינים לפני את החומר(!)). וזה גם לפי מה ששמתי לב, מה שהולך בכוללים רציניים.
אבל זה נובע משתי סיבות שעולות לי כרגע:
א. ככל שיש פחות אנשים יותר קל ללמד, שזה לא חידוש שלי..
ב. יש אווירה אחרת שמאפשרת להכניס נופך יותר אישי.
ובאמת חשוב להקהיל קהילות וכו' ושיהיו שיעורים עם הרבה משתתפים (כמו של הרב מזוז וכו').
אבל מצד 'העברת תורה מרב לתלמיד'? כנראה שפחות...
השיעורים הכי מעמיקים וכל הישיבה נמצאת בהם..
לא סותר את זה באמת ליווי אישי במהלך הלימוד הוא חשוב מאין כמוהו.
ומוסריהם ייחדו להם חשיבות מיוחדת מאוד.
לפחות על שניים מגדולי ראשי הישיבות ומקימי עולם התורה ידוע היחס החרד שלהם לשיעור כללי - הגראמ"מ שך מחד (מי לא שמע על ה"דינסטיג" המקודש..) ומרן הגר"א שפירא מאידך.
ממש חרדת קודש של "מעמד מסירת התורה".
הגר"א שפירא הוא אולי יוצא דופן בנק' הזו (וגם הגר"א עוזר), אבל בד"כ ראשי הישיבה הם לא תלמידי החכמים הכי גדולים בישיבה (אלא שיש להם בד"כ מעלות אחרות, שתורמות לתפקיד). היחס הנ"ל הוא מלאכותי, אבל היו לו מטרות אחרות, יתכן שבאמת חשובות לא פחות.
גם לא אמרתי שהגישה היא 'הכל או כלום' (אולי בעצם טכנית כן, אבל זו לא הכוונה), אלא שמבחינתי שיעור מועיל הוא שיעור שיש לו הגבלה בכמות ובאיכות (קצת בוטה, אבל יש משמעות לזה) המשתתפים, ושנעשית לו הכנה מעמיקה גם מצד התלמידים. ואדגיש שוב, האם יש מטרות אחרות (ולגיטימיות לא פחות)? בהחלט. לא יצאתי בהכרזה לבטל שיעורים כלליים ואפילו לא יומיים. אבל מה לעשות שמבחינת 'מסירת התורה' זה פחות עובד.
לגבי 'הרבה תלמידים' - בסופו של דבר זה שיקול של כמות מול איכות, וזה לגיטימי.
הת"ח הכי גדולים הם בדר"כ ראשי הישיבות
חמישה ששה זה גודל של שיעור שבו הרב רוצה לדבר בחופשיות ולאמן את התלמידים בלימוד תורה
בשביל להעביר שיעור טוב שמחנך ללימוד (לא מאמן, רק מחנך) אפשר גם בקבוצה של עשרים-שלושים
שיעורים המוניים הם טובים כדי להעביר ידע - יכול להיות ידע מאד מפוזר או ידע קונקרטי, אבל ידע
ומסכים איתך לגבי זה שספרים הם מקור לא פחות חשוב, מבחינת מסת הידע שאפשר לקבל ככה לעומת בשיעורים. ולכן רוב מוחלט של הלימוד בישיבה הוא לא בשיעורים. בדורות קודמים זה היה אחרת (חת"ם סופר למשל - בישיבה שלו הדגש היה על השיעורים) אבל אז המציאות היתה שונה.
מה שכן, החינוך ללימוד נכון מתקבל בעיקר על ידי רב ולא מספרים.
אני באמת יותר מתחבר לדפוס הראשון. אבל אני עדיין נוטה לזלזל בשיעורים כלליים או בכלמיני חבורות (מבחינת ידע, כי באמת לשמוע חבורה בזבחים לא ממש יעיל).
לגבי השורה האחרונה - מסכים בלי ספק.
אצל בנים *בדרך כלל* האיזון הוא בדיוק הפוך וזה גם ממש לא בריא..
וככה מתעקמים..
המצב הנוכחי יוצר המון עקמומיות, רואים את זה בחוש. כואב.
ארץ השוקולד
סדר לימוד בעיון ועוד שני סדרי בקיאות (לצורך העניין) הוא לא מאפשר יותר מדי מקום לעולם הרגש. כי בלמוד גמרא (לפחות הקלאסי) פחות מתייחסים לאמירה "איפה זה פוגש אותי" אלא בעניין המפושט כשלעצמו.
מה הפתרון?
יש מספיק איך.
וסליחה על הייבוש הזה, באמת לא מצליח להתנסח.
(כנקודות - א. "איפה פוגש" לא חייב להיות רגשי, ב. יש מקום לעולם הרגש, ג. ויש סדרי עליה דווק'אים)
"יש מספיק איך"
יאללה תן אופציות
שכמו שרואים בשרשור, גם הנושא השני שלו - היחס בין שיעורים ללימוד עצמי, נמצא אצל הבנים כתמונת מראה לבנות, וגם זה צריך איזון לא מועט. זה מוציא אפילו יותר עקמומיות.
א. חייה להיות בממשק כלשהו עם הרגש, לפחות זה הנידון דידן.
ב. איפה המקום הזה? בשפת אמת? כמה הוא תופס?
ג. מה זה סדרי עליה?
א. 1' לא נכון. 2' גם אפשרי, במידה מסויימת ומותאמת.
ב. הרב יהושע שפירא נתפס כיהודי רציני?
ג. 1' שאכן צריך להשקיע גם בלהיות ת"ח בעיון, לכה"פ מספר שנים בסיסיות. 2' שמספר השעות אינו מדד, כי זה מצריך יותר שעות מזה...
א. מה זה אומר "איך זה פוגש אותי" ולא רגשית? הלכתית? פשוט לא מבין.
ב. הרב יהושע הוא לא מקום. אם תגיד לי רמת גן אולי אבין את זה.
ג. מי זה צריך? כולם? צריך יותר שעות ממה?
א. מסר, דרך חיים, השקפת עולם, וכו' וכו'.
ב. לא! אני מוכיח מהאדם - תראה מה יצא ממנו!
ג. כולם. ולגבי שעות - תלמד את סדרי הישיבה בגמ' כראוי ועדיין יישאר לך כראוי לבניית הרגש. ומי שהופך את היוצרות לא מרוויח (-שוב: בשנים הצעירות לכה"פ)
א. מסר לא שווה הרבה אם לא מפנימים אותו, הפנמה היא עניין רגשי בין היתר
ב. מה הקשר? אני מדבר איתך על מסגרת או דרך שתעזור *לי* לצאת ככה. לא טענתי שזה לא קיים.
ג. מניין לך?
א. אוקיי, אם זה הכוונה אז בסדר, אפשרי לחלוטין.
ב. איך הוא עשה את זה?
ג. יצאתי בעקבי הצאן...
ב. זאת השאלה ששאלתי בהתחלה.
ג. לא הבנתי
ב. אז אם הוא עשה, לא נכון לומר שאין לזה מקום. (אם התכוונת למקום פיזי ולא ל"מקום" כמושג, אז זה משהו אחר, ועדיין כנראה סטייל רמ"ג וימינה)
ג. עזוב
לא אמרתי שזה לא לגיטמי
התכוונתי שזה לא נפוץ בתור דרך סלולה לרבים שזמינה ונגישה
ולכן שאלתי אותך מה הדרך.
/באמת נראה לי שווה להתעמק בזה
אם יהיו לי תובנות יכול להיות שאחזור אליהם לפה
גם אצל בנים יש אחוז גבוה מדי של "איפה זה פוגש אותי+סיסמאות ריקות"
ואני מדבר על ישיבות חשובות ונחשבות.
זאת לפחות המסקנה שלי מהשוואה בין אסכולות לימוד שונות.
רוב הלימוד בציבור הדתי לאומי הוא כזה, ובאופן כללי הגישה לדת.
זאת דעתי האישית, בין אם היא "דעה לא פופולרית" ובין אם לא.
טענותיהם של @נשמה כללית ושל @advfb יוכיחו, שזאת השאיפה גם אצל בנים
אבל כן, אצל בנות שאין חובה לצאת עם ידיעת תורה באופן ברור, אז בדרך הטבע ישקיעו יותר בצד ה"נפשי" ופחות בדברים האמיתיים.
יש חילוק מאוד גדול בין חשוב לנחשב...
אם במקום מסויים זורקים סיסמאות ריקות... למה שהוא יהיה חשוב בעיני?
אני למדתי בישיבה שבה לומדים גמרא בצורה מופשטת מנותקת ככל לימוד קלאסי שלא עסוק באיך זה פוגש אותי אלא בתוכן כשלעצמו בלי קשר ממשי אלי.
"אצל בנות אין חובה לצאת ידיעת התורה בבירור" - אצל הרבה אנשים, יראת שמיים מחייבת לימוד תורה מעמיק. אם לא נותנים את המענה את זה לבנות או לבנים - זה פשע. זה לא נותן ליראת שמיים להתפתח כראוי. לא פחות.
זה ניצלוש בן בנו של ניצלוש
נכון, יש הבדל.
אני חושב שב100% של הישיבות יש אחוז מסוים של סיסמאות ריקות, השאלה היא רק כמה.
וזה לא שולל את זכות הקיום שלהן, הן נשארו חשובות, ובכל זאת יש להן מאפיין מצער זה.
יכול להיות שאתה קורא לימוד מופשט ומנותק למה שאני קורא לימוד שמתעסק ב"איך זה מתחבר אלי" במקום להתעסק בחומר עצמו.
וואו. אדם שלא למד תורה באופן מעמיק יכול להיות ירא שמיים אמיתי.
אדם שהוא בור גמור לא יכול להיות ירא חטא (זה כתוב במשנה) בגלל שהוא לא יודע ממה להזהר.
אבל אדם יכול להיות עם הארץ עם יראת שמים אמיתית.
ואם משהו הוא פשע, זה לא אומר שלא עושים אותו.
לא אמרתי שכולם חייבים ללמוד לעומק כדי להיות יראי שמיים!! תסתכל שוב ותבין מה אמרתי -מצטט בשבילך - "אצל הרבה אנשים, יראת שמיים מחייבת לימוד תורה מעמיק"
כשלומדים דף גמרא מתעסקים ב'איך זה פוגש אותי'? מה עושים בשלב הזה של הלימוד? מתי השלב הזה מגיע? הוא שייך בלימוד גמרא שאתה מכיר?
את המשפט האחרון בדבריך אין לי מושג איך הוצאת מדברי.
ויש הבדלים מאוד יסודיים.
זאת היתה הרוח מהדיון, אולי זה היה בעיקר הוא.
היא לא אמרה 'אין בכלל' היא אמרה שזה לא נפוץ.
יכול להיות שמקומות שהם פחות דוסים וזה בא עם ליברליות אבל זה לא תלוי בזה
"חבר אני לכל אשר יראוך"
זה שיש שמרנים ויש לא שמרנים זו עובדה אובייקטיבית בלתי תלויה.
החיבור של זה עם מושגי יראת שמיים - הוא מה שעליו אתה יכול לומר מלאכותי.
אנחנו חולקים במושגי יראת שמיים.
שחור אצלך יכול להיות אצלי לבן
לבן אצלך יכול להיות שחור אצלי בעניין הזה..
אני כותב פעם רביעית: אכן, לגבי "אם זה יראת שמים או לא" אנחנו יכולים לחלוק.
לגבי עצם העובדה שיש שמרנות וליברליות - לא.
אכן, שחור אצלך הוא לבן אצלי, יכול להיות שאתה תאמר ששמרנות היא חמורה שבחמורות וליברליות היא הדבקות העליונה. אבל לא תוכל לומר שאין דבר כזה "שמרנות וליברליות".
מה לא מובן?
לא מעניין אותי ולכן אמרתי לך "עזוב"!
זה לא מעניין.
לדון על יר"ש - זה ממש ממש ממש מעניין!!
יש הרבה שנמצאים על התפר של שמרנים וליברלים כך שהגבול הוא ממש לא מוחלט.
כמו כן יש הרבה שנחשבים כליברלים בתחומים מסויימים ושמרניים בעניינים אחרים.
החלוקה היא לא דיכוטמית.
זה משהו שנראה שאפשר לעמוד מאחוריו שהוא נכון.
בכל אופן - המסקנה החשובה, שמבחינתי אין זה בכלל קשור ליר"ש.
אם אפשר לשאול..
חברות? לימוד ברמה? אווירה?
שוב, זה עניין של רצון לבנות את בית ה', לא להתנדב לבנות בניין מגורים רנדומלי.
בכל אופן, גם אם נשאר בקטע הפרקטי, (עד כמה שניתן בפנטזיה הנוכחית) בהון אינסופי אין שום בעיה להשתמש בטכנולוגיות הבניה המתקדמות בעולם ובהכשרת עובדים יהודים ייעודיים.
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
איראן: תקפנו בסיסים אמריקאים בחריין
יש כזה דבר?
כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,
בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.
הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח...
בתור מי ששנים גדל על זה שהתורה נמצאת רק אצל החרדים..
למרבה ההפתעה משהו בליבי מושך אותי דווקא לרוח הלימוד של הדת"ל.
אני לא מכיר הרבה, אבל נשמע לי שיש שם משהו יותר בריא.
תוכלו להחכים אותי בנושא?
אשמח לשמוע גם את מי שחושב שזה לא נכון.
לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......
מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....
אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...
לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....
אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...
בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......
ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅
באמת בהצלחה🙏🙏
(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)
הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.
בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר
זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.
ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.
נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.
האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.
אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה
באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.
התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.
תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו.
זו ממש טעות לחשוב אחרת.
אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?
תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅
אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...
האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....
כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת
אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי
לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ אלא ממש ניכר בכל המעשים.
בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...
מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.
ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.
תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך
לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.
תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה
מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.
בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.
לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.
נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)
בהצלחה רבה
יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :
יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:
בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי
יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:
ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים
יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :
גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה
יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:
יש אתר של הרב אבינר:
הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר
האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :
אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?
ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.
הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד
פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה
יחלקו כבוד לרבנים חרדים
לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.
לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק
אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים
וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.
תסיק כאן למה ומה זה אומר
מה האסוציאציה הראשונית שעולה בכם כשאתם רואים חרדי?
אותם הקילקולים שראה רבי ישראל סלנט כשהקים את תנועת המוסר.
בעניין הזה המציאות מוכיחה, לצערינו, שנפש החיים טעה כשכתב שלימוד גמרא מתקן את מידותיו של האדם. תנועת המוסר צדקה.
למעשה כבר קדם הרמח"ל ותיאר במדויק בהקדמה למסילת ישרים את המצב שבו החכמים לא לומדים מוסר והבעלבתים גם לא לומדים מוסר. ללמוד על מנת לעשות.
בתחנת אוטובוס?
בתור לרופא?
באמת?
ב. התחושות האלה עולות יותר מול צעירים וגילאי האמצע.
ג. ניתוק, בשונה מיהירות וגסות רוח, אינו מידה רעה אלא מידה עצובה. יכול להיות אדם טוב ועדין שיהיה מנותק לגמרי.
ד. האם אני מרגיש בוז וריחוק כלפיי גם בתחנת אוטובוס ובהמתנה לרופא? כן, למרבה הצער..
על כל אדם/מגזר איזשהו.
מה עולה כשרואים חילוני?
מה עולה כשרואים עץ?
האם אתם מסתכלים על הדרך שלי בעין טובה או רעה?
אז זהו- כשאני רואה חרדי שמח עם מלא חיים- אני שמח ומעריך. בדרך כלל אלה חסידים.
כשאני רואה חרדי שכלוא בתוך המגזריות שלו, או בתוך דרך שהוא לא רוצה להיות חלק ממנה, שרואים על הפרצוף שלו מלא אתכפיא- אני מרחם עליו..
ותמיד תוהה אם טוב לו באמת בדרך הזו
+ באופן כללי הגישה שלי שעדיף שכל אחד יתקן את המגזר שאליו הוא 'שייך' ולא מגזרים אחרים
אז היחס הכללי שלי הוא בעיקר 'זה עושה את החיים קלים לגור באזור שלידו יש חרדים - שטיבלך/קניית ארבעת המינים/בתי מדרש שפתוחים במשך היום וכו' '
כמו שלא עולה לי כלום עבור דת"ל או חילני
