כמו שיש מצווה לעניין להאמין בדברים גדולים וחשובים יש מצווה לזלזל בדברים קטנים וזניחים (להתייחס אליהם בהתאם פשוט).

ח"ו לקשר את זה לרגע בגלל שאת בת!!! זה יתן נצחון לרדידות הזאת!

בכל מקום, גם במקומות הטובים ביותר, גדלים ע"י לימוד עצמי. אין מנוס. וכבר מפורסם שבדורות האחרונים, הרבנים הם הספרים...

אבל היום יש עזרים שלא היו פעם. וכדאי להשתמש בהם.

ספר זה חשוב כדי לעורר ללימוד אבל לימוד עצמו הוא ע"י קשר חברתי.

יכול להיות שלא הבנתי כמוך

אם כך אז אני ממש מזדהה..

ממש לא אידיאל.

וזה מסתדר עם מימרא אחרת של חז"ל לגבי השנאה של אותו "הרי זה...".

אין לך מושג ירוק לגבי הרקע שלי. 

ולומר "פתטי" בתגובה לעקיצה טובה, לא מוציא אותך נקי ממנה...

יש לך רושם חלקי שהשלמת מדעתך, ולכן אתה יורה לכיוונים מביכים מצידך, ומצחיקים מבחינתי. אתה כמובן מוזמן להמשיך, אני אמשיך להתאפק ולא להנחית על ההודעות שלך🙃(ויש הרבה הזדמנויות).

הכל מתוך הודעותיך. לא מוצא שום דבר מביך כאן, אם כי אני מבין שאותך מצחיק לראות אנשים שאכפת להם כבוד שמיים. פאנטים פגאניים שמאמינים בכח עליון, ולא זכו להיות נאורים כמוך שיודעים שהעיקר הוא פתיחות וסובלנות...

וקצת מגוחך שאתה מדבר על להתאפק, בשעה שאתה משתדל לא לפספס הזדמנות להכנס בי, עם או בלי קשר לנושא הנידון. ("מצביעי בנט", כמשל. אפשר לחשוב שמישהו נותן לך סוכריה על כל פעם שאתה מגיב לי את זה, משול לאובססיה של "אוהב א"י" באקו"ח נגד ביבי)

אני מקווה שאתה לא מעקם ככה גם בלימוד.

וב"ה גם בלימוד אני שם נגד עיני קודם כל את דבר ה', ולא את הנאורות המערבית אהובתך. ובטח ובטח שאני לא לומד מתוך צביעות.

הוא שייך יותר לפורום "פרוזה וכתיבה חופשית".

כמה יצירתיות ויכולת כתיבה הדיון הזה מצליח להוציא מאנשים

אני לפחות נהנה מהיצרתיות שנמצאת כאן בדיון

כיף לשמוע שאתה נהנה

אני נגד שיעורים. גם של בנים.

נגד שיעורים עם יותר מידי משתתפים, ועם מהלך קבוע שלפעמים עלול ל'יישר' כדי לייפות את השיעור. העברת תורה אמיתית, היא לענ"ד בחבורות של ארבעה-חמישה משתתפים (שמכינים לפני את החומר(!)). וזה גם לפי מה ששמתי לב, מה שהולך בכוללים רציניים.

אבל זה נובע משתי סיבות שעולות לי כרגע:

א. ככל שיש פחות אנשים יותר קל ללמד, שזה לא חידוש שלי..

ב. יש אווירה אחרת שמאפשרת להכניס נופך יותר אישי.

ובאמת חשוב להקהיל קהילות וכו' ושיהיו שיעורים עם הרבה משתתפים (כמו של הרב מזוז וכו').

אבל מצד 'העברת תורה מרב לתלמיד'? כנראה שפחות...

השיעורים הכי מעמיקים וכל הישיבה נמצאת בהם..

לא סותר את זה באמת ליווי אישי במהלך הלימוד הוא חשוב מאין כמוהו.

ומוסריהם ייחדו להם חשיבות מיוחדת מאוד. 

לפחות על שניים מגדולי ראשי הישיבות ומקימי עולם התורה ידוע היחס החרד שלהם לשיעור כללי - הגראמ"מ שך מחד (מי לא שמע על ה"דינסטיג" המקודש..) ומרן הגר"א שפירא מאידך.

ממש חרדת קודש של "מעמד מסירת התורה".

הגר"א שפירא הוא אולי יוצא דופן בנק' הזו (וגם הגר"א עוזר), אבל בד"כ ראשי הישיבה הם לא תלמידי החכמים הכי גדולים בישיבה (אלא שיש להם בד"כ מעלות אחרות, שתורמות לתפקיד). היחס הנ"ל הוא מלאכותי, אבל היו לו מטרות אחרות, יתכן שבאמת חשובות לא פחות.

גם לא אמרתי שהגישה היא 'הכל או כלום' (אולי בעצם טכנית כן, אבל זו לא הכוונה), אלא שמבחינתי שיעור מועיל הוא שיעור שיש לו הגבלה בכמות ובאיכות (קצת בוטה, אבל יש משמעות לזה) המשתתפים, ושנעשית לו הכנה מעמיקה גם מצד התלמידים. ואדגיש שוב, האם יש מטרות אחרות (ולגיטימיות לא פחות)? בהחלט. לא יצאתי בהכרזה לבטל שיעורים כלליים ואפילו לא יומיים. אבל מה לעשות שמבחינת 'מסירת התורה' זה פחות עובד.

לגבי 'הרבה תלמידים' - בסופו של דבר זה שיקול של כמות מול איכות, וזה לגיטימי.

הת"ח הכי גדולים הם בדר"כ ראשי הישיבות

חמישה ששה זה גודל של שיעור שבו הרב רוצה לדבר בחופשיות ולאמן את התלמידים בלימוד תורה

בשביל להעביר שיעור טוב שמחנך ללימוד (לא מאמן, רק מחנך) אפשר גם בקבוצה של עשרים-שלושים

שיעורים המוניים הם טובים כדי להעביר ידע - יכול להיות ידע מאד מפוזר או ידע קונקרטי, אבל ידע

ומסכים איתך לגבי זה שספרים הם מקור לא פחות חשוב, מבחינת מסת הידע שאפשר לקבל ככה לעומת בשיעורים. ולכן רוב מוחלט של הלימוד בישיבה הוא לא בשיעורים. בדורות קודמים זה היה אחרת (חת"ם סופר למשל - בישיבה שלו הדגש היה על השיעורים) אבל אז המציאות היתה שונה.

מה שכן, החינוך ללימוד נכון מתקבל בעיקר על ידי רב ולא מספרים.

אני באמת יותר מתחבר לדפוס הראשון. אבל אני עדיין נוטה לזלזל בשיעורים כלליים או בכלמיני חבורות (מבחינת ידע, כי באמת לשמוע חבורה בזבחים לא ממש יעיל).

לגבי השורה האחרונה - מסכים בלי ספק.

אצל בנים *בדרך כלל* האיזון הוא בדיוק הפוך וזה גם ממש לא בריא.. 

וככה מתעקמים..

המצב הנוכחי יוצר המון עקמומיות, רואים את זה בחוש. כואב.

סדר לימוד בעיון ועוד שני סדרי בקיאות (לצורך העניין) הוא לא מאפשר יותר מדי מקום לעולם הרגש. כי בלמוד גמרא (לפחות הקלאסי) פחות מתייחסים לאמירה "איפה זה פוגש אותי" אלא בעניין המפושט כשלעצמו.

מה הפתרון?

יש מספיק איך.

וסליחה על הייבוש הזה, באמת לא מצליח להתנסח.

(כנקודות - א. "איפה פוגש" לא חייב להיות רגשי, ב. יש מקום לעולם הרגש, ג. ויש סדרי עליה דווק'אים)

"יש מספיק איך"

יאללה תן אופציות

שכמו שרואים בשרשור, גם הנושא השני שלו - היחס בין שיעורים ללימוד עצמי, נמצא אצל הבנים כתמונת מראה לבנות, וגם זה צריך איזון לא מועט. זה מוציא אפילו יותר עקמומיות.

א. חייה להיות בממשק כלשהו עם הרגש, לפחות זה הנידון דידן.

ב. איפה המקום הזה? בשפת אמת? כמה הוא תופס?

ג. מה זה סדרי עליה?

א. 1' לא נכון. 2' גם אפשרי, במידה מסויימת ומותאמת. 

ב. הרב יהושע שפירא נתפס כיהודי רציני?

ג. 1' שאכן צריך להשקיע גם בלהיות ת"ח בעיון, לכה"פ מספר שנים בסיסיות. 2' שמספר השעות אינו מדד, כי זה מצריך יותר שעות מזה...

א. מה זה אומר "איך זה פוגש אותי" ולא רגשית? הלכתית? פשוט לא מבין.

ב. הרב יהושע הוא לא מקום. אם תגיד לי רמת גן אולי אבין את זה.

ג. מי זה צריך? כולם? צריך יותר שעות ממה?

א. מסר, דרך חיים, השקפת עולם, וכו' וכו'.

ב. לא! אני מוכיח מהאדם - תראה מה יצא ממנו!

ג. כולם. ולגבי שעות - תלמד את סדרי הישיבה בגמ' כראוי ועדיין יישאר לך כראוי לבניית הרגש. ומי שהופך את היוצרות לא מרוויח (-שוב: בשנים הצעירות לכה"פ)

א. מסר לא שווה הרבה אם לא מפנימים אותו, הפנמה היא עניין רגשי בין היתר

ב. מה הקשר? אני מדבר איתך על מסגרת או דרך שתעזור *לי* לצאת ככה. לא טענתי שזה לא קיים.

ג. מניין לך?

א. אוקיי, אם זה הכוונה אז בסדר, אפשרי לחלוטין.

ב. איך הוא עשה את זה?

ג. יצאתי בעקבי הצאן...

ב. זאת השאלה ששאלתי בהתחלה.

ג. לא הבנתי

ב. אז אם הוא עשה, לא נכון לומר שאין לזה מקום. (אם התכוונת למקום פיזי ולא ל"מקום" כמושג, אז זה משהו אחר, ועדיין כנראה סטייל רמ"ג וימינה)

ג. עזוב

לא אמרתי שזה לא לגיטמי

התכוונתי שזה לא נפוץ בתור דרך סלולה לרבים שזמינה ונגישה

ולכן שאלתי אותך מה הדרך.

/באמת נראה לי שווה להתעמק בזה

אם יהיו לי תובנות יכול להיות שאחזור אליהם לפה

וחוטף ביקורות מעת לעת.

ראי למשל כאן וכאן:

על הפער הזה - חשבתם שיהיה טוב?!

כשאמרתי שאני אובייקטיבי - צעירים מעל עשרים

גם אצל בנים יש אחוז גבוה מדי של "איפה זה פוגש אותי+סיסמאות ריקות"

ואני מדבר על ישיבות חשובות ונחשבות.

זאת לפחות המסקנה שלי מהשוואה בין אסכולות לימוד שונות.

רוב הלימוד בציבור הדתי לאומי הוא כזה, ובאופן כללי הגישה לדת.

זאת דעתי האישית, בין אם היא "דעה לא פופולרית" ובין אם לא.

טענותיהם של @נשמה כללית ושל @advfb יוכיחו, שזאת השאיפה גם אצל בנים

אבל כן, אצל בנות שאין חובה לצאת עם ידיעת תורה באופן ברור, אז בדרך הטבע ישקיעו יותר בצד ה"נפשי" ופחות בדברים האמיתיים.

יש חילוק מאוד גדול בין חשוב לנחשב...

אם במקום מסויים זורקים סיסמאות ריקות... למה שהוא יהיה חשוב בעיני?

אני למדתי בישיבה שבה לומדים גמרא בצורה מופשטת מנותקת ככל לימוד קלאסי שלא עסוק באיך זה פוגש אותי אלא בתוכן כשלעצמו בלי קשר ממשי אלי.

"אצל בנות אין חובה לצאת ידיעת התורה בבירור" - אצל הרבה אנשים, יראת שמיים מחייבת לימוד תורה מעמיק. אם לא נותנים את המענה את זה לבנות או לבנים - זה פשע. זה לא נותן ליראת שמיים להתפתח כראוי. לא פחות.

זה ניצלוש בן בנו של ניצלוש

נכון, יש הבדל.

אני חושב שב100% של הישיבות יש אחוז מסוים של סיסמאות ריקות, השאלה היא רק כמה.

וזה לא שולל את זכות הקיום שלהן, הן נשארו חשובות, ובכל זאת יש להן מאפיין מצער זה.

יכול להיות שאתה קורא לימוד מופשט ומנותק למה שאני קורא לימוד שמתעסק ב"איך זה מתחבר אלי" במקום להתעסק בחומר עצמו.

וואו. אדם שלא למד תורה באופן מעמיק יכול להיות ירא שמיים אמיתי.

אדם שהוא בור גמור לא יכול להיות ירא חטא (זה כתוב במשנה) בגלל שהוא לא יודע ממה להזהר.

אבל אדם יכול להיות עם הארץ עם יראת שמים אמיתית.

ואם משהו הוא פשע, זה לא אומר שלא עושים אותו.

לא אמרתי שכולם חייבים ללמוד לעומק כדי להיות יראי שמיים!! תסתכל שוב ותבין מה אמרתי -מצטט בשבילך - "אצל הרבה אנשים, יראת שמיים מחייבת לימוד תורה מעמיק"

כשלומדים דף גמרא מתעסקים ב'איך זה פוגש אותי'? מה עושים בשלב הזה של הלימוד? מתי השלב הזה מגיע? הוא שייך בלימוד גמרא שאתה מכיר?

את המשפט האחרון בדבריך אין לי מושג איך הוצאת מדברי.

ויש הבדלים מאוד יסודיים.

זאת היתה הרוח מהדיון, אולי זה היה בעיקר הוא.

היא לא אמרה 'אין בכלל' היא אמרה שזה לא נפוץ.

יכול להיות שמקומות שהם פחות דוסים וזה בא עם ליברליות אבל זה לא תלוי בזה

"חבר אני לכל אשר יראוך"

זה שיש שמרנים ויש לא שמרנים זו עובדה אובייקטיבית בלתי תלויה.

החיבור של זה עם מושגי יראת שמיים - הוא מה שעליו אתה יכול לומר מלאכותי.

אנחנו חולקים במושגי יראת שמיים.

שחור אצלך יכול להיות אצלי לבן

לבן אצלך יכול להיות שחור אצלי בעניין הזה..

אני כותב פעם רביעית: אכן, לגבי "אם זה יראת שמים או לא" אנחנו יכולים לחלוק.

לגבי עצם העובדה שיש שמרנות וליברליות - לא.

אכן, שחור אצלך הוא לבן אצלי, יכול להיות שאתה תאמר ששמרנות היא חמורה שבחמורות וליברליות היא הדבקות העליונה. אבל לא תוכל לומר שאין דבר כזה "שמרנות וליברליות".

מה לא מובן?

לא מעניין אותי ולכן אמרתי לך "עזוב"!

זה לא מעניין.

לדון על יר"ש - זה ממש ממש ממש מעניין!!

יש הרבה שנמצאים על התפר של שמרנים וליברלים כך שהגבול הוא ממש לא מוחלט.

כמו כן יש הרבה שנחשבים כליברלים בתחומים מסויימים ושמרניים בעניינים אחרים.

החלוקה היא לא דיכוטמית.

זה משהו שנראה שאפשר לעמוד מאחוריו שהוא נכון.

בכל אופן - המסקנה החשובה, שמבחינתי אין זה בכלל קשור ליר"ש.

אם אפשר לשאול..

חברות? לימוד ברמה? אווירה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

אני גם לא מאמין בלצפות בזה.

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

הלואי שכל המתעללים/אנסים/פדופילים היו מקבלים יחס כזה לתמיד. יש יוצאים מהכלא וממשיכים במעלליהם וגורמים כאב וצער לעוד קורבנות.

ונועד להיות כזה.

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…