כמו שיש מצווה לעניין להאמין בדברים גדולים וחשובים יש מצווה לזלזל בדברים קטנים וזניחים (להתייחס אליהם בהתאם פשוט).

ח"ו לקשר את זה לרגע בגלל שאת בת!!! זה יתן נצחון לרדידות הזאת!

בכל מקום, גם במקומות הטובים ביותר, גדלים ע"י לימוד עצמי. אין מנוס. וכבר מפורסם שבדורות האחרונים, הרבנים הם הספרים...

אבל היום יש עזרים שלא היו פעם. וכדאי להשתמש בהם.

ספר זה חשוב כדי לעורר ללימוד אבל לימוד עצמו הוא ע"י קשר חברתי.

יכול להיות שלא הבנתי כמוך

אם כך אז אני ממש מזדהה..

ממש לא אידיאל.

וזה מסתדר עם מימרא אחרת של חז"ל לגבי השנאה של אותו "הרי זה...".

אין לך מושג ירוק לגבי הרקע שלי. 

ולומר "פתטי" בתגובה לעקיצה טובה, לא מוציא אותך נקי ממנה...

יש לך רושם חלקי שהשלמת מדעתך, ולכן אתה יורה לכיוונים מביכים מצידך, ומצחיקים מבחינתי. אתה כמובן מוזמן להמשיך, אני אמשיך להתאפק ולא להנחית על ההודעות שלך🙃(ויש הרבה הזדמנויות).

הכל מתוך הודעותיך. לא מוצא שום דבר מביך כאן, אם כי אני מבין שאותך מצחיק לראות אנשים שאכפת להם כבוד שמיים. פאנטים פגאניים שמאמינים בכח עליון, ולא זכו להיות נאורים כמוך שיודעים שהעיקר הוא פתיחות וסובלנות...

וקצת מגוחך שאתה מדבר על להתאפק, בשעה שאתה משתדל לא לפספס הזדמנות להכנס בי, עם או בלי קשר לנושא הנידון. ("מצביעי בנט", כמשל. אפשר לחשוב שמישהו נותן לך סוכריה על כל פעם שאתה מגיב לי את זה, משול לאובססיה של "אוהב א"י" באקו"ח נגד ביבי)

אני מקווה שאתה לא מעקם ככה גם בלימוד.

וב"ה גם בלימוד אני שם נגד עיני קודם כל את דבר ה', ולא את הנאורות המערבית אהובתך. ובטח ובטח שאני לא לומד מתוך צביעות.

הוא שייך יותר לפורום "פרוזה וכתיבה חופשית".

כמה יצירתיות ויכולת כתיבה הדיון הזה מצליח להוציא מאנשים

אני לפחות נהנה מהיצרתיות שנמצאת כאן בדיון

כיף לשמוע שאתה נהנה

אני נגד שיעורים. גם של בנים.

נגד שיעורים עם יותר מידי משתתפים, ועם מהלך קבוע שלפעמים עלול ל'יישר' כדי לייפות את השיעור. העברת תורה אמיתית, היא לענ"ד בחבורות של ארבעה-חמישה משתתפים (שמכינים לפני את החומר(!)). וזה גם לפי מה ששמתי לב, מה שהולך בכוללים רציניים.

אבל זה נובע משתי סיבות שעולות לי כרגע:

א. ככל שיש פחות אנשים יותר קל ללמד, שזה לא חידוש שלי..

ב. יש אווירה אחרת שמאפשרת להכניס נופך יותר אישי.

ובאמת חשוב להקהיל קהילות וכו' ושיהיו שיעורים עם הרבה משתתפים (כמו של הרב מזוז וכו').

אבל מצד 'העברת תורה מרב לתלמיד'? כנראה שפחות...

השיעורים הכי מעמיקים וכל הישיבה נמצאת בהם..

לא סותר את זה באמת ליווי אישי במהלך הלימוד הוא חשוב מאין כמוהו.

ומוסריהם ייחדו להם חשיבות מיוחדת מאוד. 

לפחות על שניים מגדולי ראשי הישיבות ומקימי עולם התורה ידוע היחס החרד שלהם לשיעור כללי - הגראמ"מ שך מחד (מי לא שמע על ה"דינסטיג" המקודש..) ומרן הגר"א שפירא מאידך.

ממש חרדת קודש של "מעמד מסירת התורה".

הגר"א שפירא הוא אולי יוצא דופן בנק' הזו (וגם הגר"א עוזר), אבל בד"כ ראשי הישיבה הם לא תלמידי החכמים הכי גדולים בישיבה (אלא שיש להם בד"כ מעלות אחרות, שתורמות לתפקיד). היחס הנ"ל הוא מלאכותי, אבל היו לו מטרות אחרות, יתכן שבאמת חשובות לא פחות.

גם לא אמרתי שהגישה היא 'הכל או כלום' (אולי בעצם טכנית כן, אבל זו לא הכוונה), אלא שמבחינתי שיעור מועיל הוא שיעור שיש לו הגבלה בכמות ובאיכות (קצת בוטה, אבל יש משמעות לזה) המשתתפים, ושנעשית לו הכנה מעמיקה גם מצד התלמידים. ואדגיש שוב, האם יש מטרות אחרות (ולגיטימיות לא פחות)? בהחלט. לא יצאתי בהכרזה לבטל שיעורים כלליים ואפילו לא יומיים. אבל מה לעשות שמבחינת 'מסירת התורה' זה פחות עובד.

לגבי 'הרבה תלמידים' - בסופו של דבר זה שיקול של כמות מול איכות, וזה לגיטימי.

הת"ח הכי גדולים הם בדר"כ ראשי הישיבות

חמישה ששה זה גודל של שיעור שבו הרב רוצה לדבר בחופשיות ולאמן את התלמידים בלימוד תורה

בשביל להעביר שיעור טוב שמחנך ללימוד (לא מאמן, רק מחנך) אפשר גם בקבוצה של עשרים-שלושים

שיעורים המוניים הם טובים כדי להעביר ידע - יכול להיות ידע מאד מפוזר או ידע קונקרטי, אבל ידע

ומסכים איתך לגבי זה שספרים הם מקור לא פחות חשוב, מבחינת מסת הידע שאפשר לקבל ככה לעומת בשיעורים. ולכן רוב מוחלט של הלימוד בישיבה הוא לא בשיעורים. בדורות קודמים זה היה אחרת (חת"ם סופר למשל - בישיבה שלו הדגש היה על השיעורים) אבל אז המציאות היתה שונה.

מה שכן, החינוך ללימוד נכון מתקבל בעיקר על ידי רב ולא מספרים.

אני באמת יותר מתחבר לדפוס הראשון. אבל אני עדיין נוטה לזלזל בשיעורים כלליים או בכלמיני חבורות (מבחינת ידע, כי באמת לשמוע חבורה בזבחים לא ממש יעיל).

לגבי השורה האחרונה - מסכים בלי ספק.

אצל בנים *בדרך כלל* האיזון הוא בדיוק הפוך וזה גם ממש לא בריא.. 

וככה מתעקמים..

המצב הנוכחי יוצר המון עקמומיות, רואים את זה בחוש. כואב.

סדר לימוד בעיון ועוד שני סדרי בקיאות (לצורך העניין) הוא לא מאפשר יותר מדי מקום לעולם הרגש. כי בלמוד גמרא (לפחות הקלאסי) פחות מתייחסים לאמירה "איפה זה פוגש אותי" אלא בעניין המפושט כשלעצמו.

מה הפתרון?

יש מספיק איך.

וסליחה על הייבוש הזה, באמת לא מצליח להתנסח.

(כנקודות - א. "איפה פוגש" לא חייב להיות רגשי, ב. יש מקום לעולם הרגש, ג. ויש סדרי עליה דווק'אים)

"יש מספיק איך"

יאללה תן אופציות

שכמו שרואים בשרשור, גם הנושא השני שלו - היחס בין שיעורים ללימוד עצמי, נמצא אצל הבנים כתמונת מראה לבנות, וגם זה צריך איזון לא מועט. זה מוציא אפילו יותר עקמומיות.

א. חייה להיות בממשק כלשהו עם הרגש, לפחות זה הנידון דידן.

ב. איפה המקום הזה? בשפת אמת? כמה הוא תופס?

ג. מה זה סדרי עליה?

א. 1' לא נכון. 2' גם אפשרי, במידה מסויימת ומותאמת. 

ב. הרב יהושע שפירא נתפס כיהודי רציני?

ג. 1' שאכן צריך להשקיע גם בלהיות ת"ח בעיון, לכה"פ מספר שנים בסיסיות. 2' שמספר השעות אינו מדד, כי זה מצריך יותר שעות מזה...

א. מה זה אומר "איך זה פוגש אותי" ולא רגשית? הלכתית? פשוט לא מבין.

ב. הרב יהושע הוא לא מקום. אם תגיד לי רמת גן אולי אבין את זה.

ג. מי זה צריך? כולם? צריך יותר שעות ממה?

א. מסר, דרך חיים, השקפת עולם, וכו' וכו'.

ב. לא! אני מוכיח מהאדם - תראה מה יצא ממנו!

ג. כולם. ולגבי שעות - תלמד את סדרי הישיבה בגמ' כראוי ועדיין יישאר לך כראוי לבניית הרגש. ומי שהופך את היוצרות לא מרוויח (-שוב: בשנים הצעירות לכה"פ)

א. מסר לא שווה הרבה אם לא מפנימים אותו, הפנמה היא עניין רגשי בין היתר

ב. מה הקשר? אני מדבר איתך על מסגרת או דרך שתעזור *לי* לצאת ככה. לא טענתי שזה לא קיים.

ג. מניין לך?

א. אוקיי, אם זה הכוונה אז בסדר, אפשרי לחלוטין.

ב. איך הוא עשה את זה?

ג. יצאתי בעקבי הצאן...

ב. זאת השאלה ששאלתי בהתחלה.

ג. לא הבנתי

ב. אז אם הוא עשה, לא נכון לומר שאין לזה מקום. (אם התכוונת למקום פיזי ולא ל"מקום" כמושג, אז זה משהו אחר, ועדיין כנראה סטייל רמ"ג וימינה)

ג. עזוב

לא אמרתי שזה לא לגיטמי

התכוונתי שזה לא נפוץ בתור דרך סלולה לרבים שזמינה ונגישה

ולכן שאלתי אותך מה הדרך.

/באמת נראה לי שווה להתעמק בזה

אם יהיו לי תובנות יכול להיות שאחזור אליהם לפה

וחוטף ביקורות מעת לעת.

ראי למשל כאן וכאן:

על הפער הזה - חשבתם שיהיה טוב?!

כשאמרתי שאני אובייקטיבי - צעירים מעל עשרים

גם אצל בנים יש אחוז גבוה מדי של "איפה זה פוגש אותי+סיסמאות ריקות"

ואני מדבר על ישיבות חשובות ונחשבות.

זאת לפחות המסקנה שלי מהשוואה בין אסכולות לימוד שונות.

רוב הלימוד בציבור הדתי לאומי הוא כזה, ובאופן כללי הגישה לדת.

זאת דעתי האישית, בין אם היא "דעה לא פופולרית" ובין אם לא.

טענותיהם של @נשמה כללית ושל @advfb יוכיחו, שזאת השאיפה גם אצל בנים

אבל כן, אצל בנות שאין חובה לצאת עם ידיעת תורה באופן ברור, אז בדרך הטבע ישקיעו יותר בצד ה"נפשי" ופחות בדברים האמיתיים.

יש חילוק מאוד גדול בין חשוב לנחשב...

אם במקום מסויים זורקים סיסמאות ריקות... למה שהוא יהיה חשוב בעיני?

אני למדתי בישיבה שבה לומדים גמרא בצורה מופשטת מנותקת ככל לימוד קלאסי שלא עסוק באיך זה פוגש אותי אלא בתוכן כשלעצמו בלי קשר ממשי אלי.

"אצל בנות אין חובה לצאת ידיעת התורה בבירור" - אצל הרבה אנשים, יראת שמיים מחייבת לימוד תורה מעמיק. אם לא נותנים את המענה את זה לבנות או לבנים - זה פשע. זה לא נותן ליראת שמיים להתפתח כראוי. לא פחות.

זה ניצלוש בן בנו של ניצלוש

נכון, יש הבדל.

אני חושב שב100% של הישיבות יש אחוז מסוים של סיסמאות ריקות, השאלה היא רק כמה.

וזה לא שולל את זכות הקיום שלהן, הן נשארו חשובות, ובכל זאת יש להן מאפיין מצער זה.

יכול להיות שאתה קורא לימוד מופשט ומנותק למה שאני קורא לימוד שמתעסק ב"איך זה מתחבר אלי" במקום להתעסק בחומר עצמו.

וואו. אדם שלא למד תורה באופן מעמיק יכול להיות ירא שמיים אמיתי.

אדם שהוא בור גמור לא יכול להיות ירא חטא (זה כתוב במשנה) בגלל שהוא לא יודע ממה להזהר.

אבל אדם יכול להיות עם הארץ עם יראת שמים אמיתית.

ואם משהו הוא פשע, זה לא אומר שלא עושים אותו.

לא אמרתי שכולם חייבים ללמוד לעומק כדי להיות יראי שמיים!! תסתכל שוב ותבין מה אמרתי -מצטט בשבילך - "אצל הרבה אנשים, יראת שמיים מחייבת לימוד תורה מעמיק"

כשלומדים דף גמרא מתעסקים ב'איך זה פוגש אותי'? מה עושים בשלב הזה של הלימוד? מתי השלב הזה מגיע? הוא שייך בלימוד גמרא שאתה מכיר?

את המשפט האחרון בדבריך אין לי מושג איך הוצאת מדברי.

ויש הבדלים מאוד יסודיים.

זאת היתה הרוח מהדיון, אולי זה היה בעיקר הוא.

היא לא אמרה 'אין בכלל' היא אמרה שזה לא נפוץ.

יכול להיות שמקומות שהם פחות דוסים וזה בא עם ליברליות אבל זה לא תלוי בזה

"חבר אני לכל אשר יראוך"

זה שיש שמרנים ויש לא שמרנים זו עובדה אובייקטיבית בלתי תלויה.

החיבור של זה עם מושגי יראת שמיים - הוא מה שעליו אתה יכול לומר מלאכותי.

אנחנו חולקים במושגי יראת שמיים.

שחור אצלך יכול להיות אצלי לבן

לבן אצלך יכול להיות שחור אצלי בעניין הזה..

אני כותב פעם רביעית: אכן, לגבי "אם זה יראת שמים או לא" אנחנו יכולים לחלוק.

לגבי עצם העובדה שיש שמרנות וליברליות - לא.

אכן, שחור אצלך הוא לבן אצלי, יכול להיות שאתה תאמר ששמרנות היא חמורה שבחמורות וליברליות היא הדבקות העליונה. אבל לא תוכל לומר שאין דבר כזה "שמרנות וליברליות".

מה לא מובן?

לא מעניין אותי ולכן אמרתי לך "עזוב"!

זה לא מעניין.

לדון על יר"ש - זה ממש ממש ממש מעניין!!

יש הרבה שנמצאים על התפר של שמרנים וליברלים כך שהגבול הוא ממש לא מוחלט.

כמו כן יש הרבה שנחשבים כליברלים בתחומים מסויימים ושמרניים בעניינים אחרים.

החלוקה היא לא דיכוטמית.

זה משהו שנראה שאפשר לעמוד מאחוריו שהוא נכון.

בכל אופן - המסקנה החשובה, שמבחינתי אין זה בכלל קשור ליר"ש.

אם אפשר לשאול..

חברות? לימוד ברמה? אווירה?

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

יש גם בעיה של אלו שצופים כדי לסנן, אבל אולי אתה מתכוון אם איזה אלגוריתם.

מדובר כמובן על סרטים או סדרות שבגדול הן 'נקיות', אבל לפעמים יש פתאום כמה שניות של בעיה.

הסינון מתבצע ע"י AI ולא ע"י שום אדם יהודי וכד'.
השאלה הייתה האם מבחינתכם הייתם משקיעים סך מסוים שעבור כל סרט או פרק שאתם צופים - תוכלו לשים אותו בתוכנה שתעבור על כולו ותחתוך את המקומות הבעיתיים.

גם מבחינה רעיונית אז כן

אבל הרבה פעמים סרטים אפילו בלי קשר לחוסר צניעות לא תואמים את הלך הרוח של יהודי.

נ.ב

המטרה של סרטים היא לא לשרוף את הזמן או להוות ריגוש אלא ללמד דרך חוויה

כי זה גם ככה מחנך מהדלת האחורית... אז צריך לראות שזה עונה גם על זה 

וזה מסובך, לכן הפיתרון הוא כמו שכתב @פ.א. 

לדעתי, לאדם הממוצע טלפון ב-1,000 ש"ח (מהדור האחרון של שיאומי למשל) יכול לספק את כל הצרכים +++. 

אבל אם למשל חשוב לך מצלמה מעולה, כזאת שתאפשר לך לפתח את התמונות שצילמת בלי שיראו שזה צולם בטלפון (כלומר בלי פיקסולים, מריחות וטשטושים), אז המחיר כבר קופץ פי כמה...

נתונים נוספים שאם הם חשובים לך, יכולים להשפיע על המחיר: עמידות למים ואבק, בהירות מסך (לנוחות צפייה באור שמש), עמידות לנפילות, זיכרון RAM (ככל שגבוה יותר - הטלפון יוכל לשרוד יותר משימות גם בלי להאט ולהיתקע), קליטה של דור 5 (מאז שיש לי דור 5 - אני כבר לא מחפש WIFI באף מקום, כי האינטרנט שלי במכשיר יותר מהיר מרוב הרשתות הביתיות), אפשרות לסים וירטואלי (בשביל להתחבר לחברות סלולר בלחיצת כפתור בלי צורך בסים פיזי, כולל למשל אם רוצים חבילת גלישה בחו"ל כמעט בחינם), טעינה מהירה, סוללה חזקה...

מכשיר שמצטיין בכל מה שכתבתי עכשיו, כנראה יעלה לפחות 3,000 ש"ח. אבל מי שלא חייב את כל התכונות האלה, בהחלט יכול לקנות מכשיר פשוט יותר.

נקודה למחשבה: מכשיר פשוט של היום שעולה רק 1,000 ש"ח, הרבה יותר משוכלל ומתקדם ממכשיר דגל שעלה לפני 5 שנים 3,000 ש"ח.

הכל תלוי מה תרצי לעשות עם זה

לאחרונה קולגה רכשה את הדגם האחרון של אייפון הכי טוב.

עלה 7000+

שאלתי אותה מה הצורך, היא הסבירה שהיא מצלמת הרבה סרטונים לפרסום העסק שלה והיא חייבת שזה יהיה הכי טוב שיש

לעומת זאת.

אצלי התכונה הכי חשובה במכשיר סלולרי זה אינפרא אדום. לצורך שליטה במזגנים במקום עבודתי. לכן חיפשתי דווקא את התכונה הזאת. 

כי זה יכול להיות כלי זניח שאת לא נוגעת בו כמעט וזה יכול להיות מרכז היום שלך ללימודים / עבודה וכאלה.

אם למשל את מצלמת ועורכת סרטונים זה גם שיקול ובגלל זה כדאי לחשוב עם עצמך מה הפונקציות שחשובות לך ומה התקציב.

זה תלוי למה את משתמשת...

וגם לכל חברה ודגם יש יתרונות וחסרונות

אני מציע לך אם את באמת פחות מבינה ומכירה את העולם הזה של מפרטים של פלאפונים וההבדלים ביניהם

אז פשוט תכתבי מה השימושים שאת עושה בפלאפון וכמה מהם במקביל

אם בא לך אז יכולה גם לומר איזה מכשיר יש לך עכשיו ומה את מרוצה ולא מרוצה ממנו ככה יהיה מקום להשוואה וידעו לתת לך יותר מדויק

אם יש לך גם חברה של פלאפונים שאת רוצה רק מהם אז תכתבי

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

צריך ללחוץ על שיחות אישיות בתפריט הצד ולא בתוך הכרטיס האישי

אכן זה מבלבל

העביר להסטוריה

אם לוחצים על 'הסטוריה' רואים את כל השיחות הסגורות

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים 

בסוף, זה תלוי במינון של כמה אתה צורך. כי אם תגזים אתה בסוף תמצא את עצמך בחמש לפנות בוקר מתעורר ליד פח זבל עם גרביים שהם לא שלך.

ככה זה בחיים. צריך לקבל אותם כמו שהם. כל ניסיון להתכחש להם נועד לכישלון. כי מה הם החיים אם לא צבר אירועים שמפריעים לנו לישון?

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

יש צד טוב שאפשר להתבטא ככה, כשאתה ממש לא מול השני.

השיקול שלך מאוד רציני, וזה יכול למנוע הרבה דברים לא נעימים.

קשה להכריע.

ברור לי, צריך להיזהר מאוד במה שכותבים, אבל אולי לא יותר מדי.

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים