וברצינות - 

מאוד משתנה למה

יש גם רמות שונות של חסימה

ויש גם סיבות שונות ומשונות למה לפלוני/ת אין 

שווה לברר נקודתית בהתאם לאמות המידה שלך 

ובאופן כללי- גם כאן כותבים בחורים (ות) תורניים מאוד עם סטראטפון ללא סינון. 
ובסוף גם המושג 'תורני' הוא בעיני המתבונן 

שרשור חשוב בעבר- 

אני רוצה להוציא לי מהראש - לקראת נישואין וזוגיות

יכול להיות גם שאחד יגיד לך גם שהוא שומר על קלה כבחמורה

ואח"כ תגלי שהקטע הוא שכל מה שהוא עושה נגד התורה לדעתו זה מותר

אז שואלים בפשטות אם הוא שומר על א,ב,ג...

סמארטפון איננו כלי שייעודו לתכנים לא ראויים.

בסך הכל מאפשר גישה.

כמו הרבה דברים אחרים שמאפשרים גישה.

לי אין סמארטפון, אבל לכשיהיה (וכנראה יהיה), אני לא בטוח בכלל איזו רמת סינון אשים, או איזה סוג סינון, וזה לא בהכרח שונה מהותית מבלי סינון בכלל.

למה? מהרבה סיבות.

אני מכיר אנשים עובדי ה' שמשתמשים בסמארטפון בלי סינון.

את יכולה לא להסכים עם הגישה, אבל האפשרות שהוא ירא שמים ועובד ה' ובו בזמן משתמש בסמארטפון בלי סינון היא עדיין אפשרות קיימת.

אולי זה חסרון מסוים ביראת חטא, את זה אני יכול לקבל. ואני מאמין שגם לי יש את החסרון הזה. אבל זה לא סותר את עיקר הבנין של יראת שמים ועבודת ה'. בטח שלא את ההשתייכות ה"תורנית"

*חסרון ביראת חטא - כי יש בסמארטפון לא מסונן אפשרות מסוימת לחטא, ואנחנו רואים שהוא לא מפחד מזה מספיק כדי לסנן. מסקנה: הוא לא מספיק מפחד מהאפשרות לחטוא. אלא אם יש הסבר אחר, כמו למשל שהוא חייב את זה בשביל העבודה ולכן הוא לוקח את הסיכון על אף שהוא כן חושש

תתפלא, אבל רוב ההורדות מהאינטרנט הן הורדות של דברים לא צנועים...

כתוב: "אין אפוטרופוס לעריות", זאת אומרת, שבן אדם, גם אם הוא גדול הדור, לא יכול להגיד לעצמו שהוא לא יחטא, אין כזה דבר, ולכן הוא צריך לעשות את ההשתדלות המועטת שלו ולשים הגנה, ואני לא מבין כמה גאווה יש לאותו אדם שהוא חושב שהוא יותר צדיק מכל הרבנים ששמים הגנה בסמאטרפון שלהם...(אני מדבר על הרבנים שמשתמשים בסמטראפון, אם לא הובן....).

יש הרבה כלים בעולם, יש כלי שעיקר ייעודו לדברים טובים ויש כלים שעיקר ייעודם לדברים רעים, וגם הדברים שנועדו לדברים טובים, יש דברים שמסוכנים וצריכים משנה זהירות והרחקות ויש כלים רגילים שרק מי שהוא בכוונה מחפש את השימוש לאיסור ימצא אותו...

בכלים שעיקר ייעודם להיתר, אני אתן דוגמאות...

סכין לדוגמא, עיקר ייעודו ההוא לדברים טובים: שימוש במטבח, גילוף דברים, לחתוך דברים וכו' וכו'...

מצד שני, הוא מאוד מסוכן וצריך משנה זהירות, כיוון שבתוך שנייה האדם אם לא ישתמש בו בזהירות וכראוי יכול להיחתך, לא צריך יותר מדי בשביל להיחתך מסכין...

ולכן, ברור לנו שאם אדם שלא יודע להיזהר מהסכין כדאי ואפילו מומלץ מאוד מאוד שלא יקנה, וכל מוכר בר דעת לא יתן לילד קטן סכין גם אם הוא יתן לו הרבה כסף...

וכתוב: "גדול המחטיאו יותר מן ההורגו", זאת אומרת, בן אדם שעכשיו מכר משהו שיכל לגרום לפציעה של מישהו או אפילו מכר למחבל סכין שבוודאי שיהרוג איתו, פחות חמור ממי שמוכר סמארטפונים לילדים קטנים או לאנשים לא מספיק גדולים דיו שיוכלו להשתמש בזה באחריות ובזהירות...(אין לי אף תביעה, כמובן, כלפי המוכרים, המוכרים לא מודעים לכל זה וגם לא יכולים לדעת מי מספיק אחראי ומי לא, ובכל מקרה היום הם רק נציגים של חברות ולא יכולים להגיד למישהו לא לקנות, אבל זה בא לעיקרון שזה יותר גרוע מרצח, כמו שחז"ל אמרו...).

יש כלים שעיקר ייעודם לטוב ורק מי שממש מחפש את הרע ימצא, לדוגמא, מברג. כל בן אדם משתמש במברג לצרכים רגילים של בנייה של דברים וכו'...מצד שני, היה פעם אחת פיגוע עם מברג, כיוון שאותו מחבל חיפש לעשות רע הוא השתמש במשהו ששימושו הוא לטוב, ובגלל אותו אדם חולה נפש מחבל המוכר לא צריך להיזהר וגם הקונה לא צריך להיזהר בשימוש שלו, אין בו סכנות סתם כך, ורק אם אדם יחפש את הרע ימצא, וכמובן, שאנחנו סומכים על עצמינו שאיננו כאלו, כמו שהגמרא אומרת שאיננו עוסקים בטיפשים, כך גם אין סיבה להניח שאנחנו עוסקים בכאלו שמחפשים את הרע...("בשופטינן לא עסקינן" או משהו כזה...מופיע הרבה פעמים בגמרא...).

לגבי הערת הכוכבית שלך, רואים שאתה בעצמך מבין שיש פה בעיה, אלא שפשוט חשבת אותה משום מה לבעיה קטנה שאינה מעידה על כלום. אני חושב שזו בעיה גדולה שזה אידיאלי, רק אם אדם לא שם בשביל תירוצים וסיבות טכניות אני יכול ללמד עליו זכות ולהבין אותו, אבל אם הוא יכול מכל הבחינות לשים הגנה ואין לו אף מניעה ובכל זאת לא שם, זו בעיה רצינית מאוד. כמובן, כמו שאמרת, סינון זה לא מספיק, ולפני שאדם קונה סמארטפון צריך לבחון את עצמו היטב קודם כל אם זה נצרך, אם לא, אין סיבה סתם לקנות, ואם זה באמת נצרך, האם הוא באמת מספיק בוגר וחזק כדי להחזיק סמארטפון, ואחרי כלל זה, זה לא פותר אותו מלשים סינון, גם אם הוא גדול הדור. והרבה פעמים יש לאנשים תירוצים שהם צריכים לצורכי עבודה, זה שהם צריכים לעבודה לא אומר שהם לא צריכים סינון, והכי גרוע שהאדם מבין את החומרה של סמאטפון בלי סינון אבל בגלל תירוץ מסויים הוא לא שם אותו, עם סינון אפשר לגשת לכל התכנים והדברים שהאדם רוצה, ומקסימום אם יש בעיה באתר ספציפי אפשר להתקשר לחברת הסינון והם יסדרו את זה...

אני לא רואה צורך שיהיה לאדם סמארטפון בגילאי תיכון, אותו בן נוער הוא לא ראש הממשלה ואין צורך שיהיה לו סמארטפון, ואם הוא באמת צריך את הסמארטפון ועשה את כל השיקולים והביא הכל בחשבון והתייעץ ובחן את עצמו שזה לא בגלל סתם רצונות סתמי של האדם וכי "בא לו" אלא באמת הוא צריך, והוא מספיק חזק, שיקנה סמארטפון, אבל באופן כללי אין צורך שבן נוער יקנה סמארטפון כשהמוח שלו עדיין בשלבי התפתחות והוא עוד לא יודע מה הוא רוצה מעצמו ויש לו כל מיני דחפים ודברים שנלווים עם גיל ההתבגרות, בדר"כ בן אדם לא מספיק חזק בזמנים האלו ולא מומלץ כלל שיחזיק סמארטפון...

ואם אדם צריך לצרכי עבודה, ובגלל זה הוא משתמש בסמטארפון או מוריד רשתות חברתיות וכדו'...לא חייבים שהפלאפון האישי יהיה סמארטפון/עם רשתות חברתיות, אפשר לקנות פלאפון אחד שיהיה לעבודה ופלאפון שני בשביל שימוש אישי, אבל לא חייב, ואם אדם מספיק חזק לא מחוייב שדווקא יישאר עם טיפש, אבל זו כבר החלטה יותר אישית ואינדיבידואלית...

אמנם בדורנו עבודת השם מיראה זה דבר מאוד נצרך ודגש חשוב שצריך לשים עליו את הלב, אבל הבסיס הוא יראת החטא ויראת העונש. בסופו של דבר, לאדם יש זמנים שהוא יותר חזק וזמנים שהוא יותר חלש, ומה שימנע מהאדם לעשות חטא זה לא אהבת השם בדר"כ, כי אם ככה כנראה שהאדם לא היה מגיע לחטוא מלכתחילה, ובדר"כ בזמנים כאלו האדם לא ימנע לעשות את החטא בגלל אהבת השם, זה לא מה שיעזור, מה שיכול לעזור זה יראת החטא, יראת העונש, איזה מן קו אדום שעוצר את האדם בשלבים כאלו ומזכיר לו שהקב"ה הוא א-לוקים, שליט ובעל היכולת ובעל הכוחות כולם והוא נורא ועליון וכו'...ואם אדם מספיק יחיה את המשפט "שיויתי השם לנגדי תמיד" ויזכור שתמיד יש מישהו מעליו לא יעשה שטויות, וזה אחד מהטעמים ללבישת הכיפה מעל הראש, וזה גם הסיבה ששיויתי השם לנגדי תמיד אלו המילים הראשונות של הקצשו"ע, לא סתם.

ומלבד כל זה, אם הסיבה של האדם זה גישה לידע ופתיחת אפשרויות, זו לא הבעיה בעיקרון, כיוון שהוא יכול להשתמש בשל חבר או לחפש במחשב, בדר"כ האדם יכול לחיות טוב מאוד בלי זה, הוא ינשום בדיוק כמו שאנשים לפני עשר-חמש עשרה שנה נשמו כשלא היו סמארטפונים, ורק אם האדם מספיק חזק ויש לו סיבה אמיתית לקנות, כדאי שיקנה...(אם האדם מספיק חזק- אין לי בעיה שיקנה, גם אם אין לו סיבה מספיק טובה, רק אומר שלפעמים יצר הרע אומר לנו כל מיני תירוצים כמו שהאדם צריך את זה בשביל גישה לידע וכו'...רק לשים לב, זה הכל...).

בלי סינון בכלל בוודאי שזה שונה מהותית מסינון. בכל מקרה, אם לאדם אין סינון יכולים לקפוץ לו כל מיני דברים שהוא לא רוצה בהם ואז הסכנה שיכשל רבה וגם אם לא יכשל ממש יוכל להיכשל בהרהורים, וגם אם לא זה דברים כאלו משפיעים על הנפש וזה ממש לא טוב לראות מראות לא צנועים, אז לא לשים סינון שמונע דברים לא צנועים בסיסיים זו טיפשות.

אגב, מי שחושב את עצמו לחכם גדול, אפילו שלמה המלך, החכם באדם, מכיוון שלא הקשיב לאזהרות התורה, נכשל בדיוק במה שהתורה אמרה שיכשל, וחז"ל שיודעים בחוכמתם את לב ונפש האדם בכוונה גוזרים גזירות כדי למנוע ולשים גדר שהאדם לא יכשל בדברי תורה, ואין צורך לחשוב שאנחנו יותר חכמים מכל גדולי הדור שאמרו לשים סינון ולזלזל בדבריהם, ומי שלא עושה כן הוא טיפש, ולא אני אומר את זה, אלא המהר"ל, שאומר שמי שלא מתנהג בצניעות הוא טיפש, כי הצניעות היא חוכמה, ככתוב: "ואת צנועים חכמה". ומי שלא הבין, לא הכוונה היא לרמת איי-קיו, אלא לחכמה אמיתית, מי שהוא חכם יודע את ליבו ואת נפשו יודע לשים לעצמו גדרות ולא להיות חכם גדול, ומי שלא וחושב את עצמו לחכם גדול הוא טיפש שלא מכיר בעובדה שיש לו חולשות ואין אפוטרפוס לעריות.

ובמקביל לכל זה, כמובן, האדם צריך לעבוד על עצמו כל הזמן להיות חזק ולא להיכנע ליצה"ר ולפיתויים, כי גם בלי סמארטפון לאדם יש נסיונות, ועם סמארטפון עוד יותר, כי הסינון לבדו לא מועיל בלי שהאדם חזק ובוגר.

אלו בעיקר הדברים, מקווה שכל אחד יקח אותם לתשומת ליבו. ודו"ק.

אתה חושב שאני מצליח לעקוב אחרי הטיעון שלך?

אתה מתחיל לדון בסמארטפון בגיל תיכון, ובגיל צבא, ולעבודה... ובסופו של דבר אתה לא ממש חולק עלי ברמת ההחלטה בפועל למעשה, רק שאתה מתווכח עם איש קש שבנית בשמי....

אז חבר, להרגיע.

ולטיעון העיקרי שלי - אולי "רוב ההורדות" הם לתכנים בעייתיים, אבל זה לא אומר שהשימוש העיקרי של הסמארטפון הוא לדברים האלה. וואטסאפ למשל הוא פשוט לא נכנס לחשבון של "רוב ההורדות", ולדעתי שימושים כמו וואטסאפ, ווייז, פייסבוק ועוד הם השימוש העיקרי של סמארטפון.

אבל אני לא מצליח לצמצם את מה שיש לי להגיד לשורה אחת, מעדיף פשוט לכתוב את כל התוכן בהודעה ולשים בכותרת שלוש נקודות, אני לא רוצה להתחיל לכתוב את ההודעה מהכותרת כי אז יש כאלו שיסתפקו בכותרת וזה סתם לא נוח לעבור באמצע משפט, ולכתוב סתם כותרת שתסכם את כל ההודעה זה לא ריאלי....

לא כזה קשה לעקוב אחרי הטיעונים שלי, אם כ"כ קשה לך אני יכול לסכם לך....

לא נכון, הגבתי להרבה מהטענות שלך וכתבתי למה לדעתי הן לא נכונות, אתה מוזמן להסתכל שוב ולהיווכח בעצמך, אם אתה רוצה, אסכם לך...

אין פה עניין להרגיע, אני לא בעידנא דריתחא ולא כלום, פשוט כתבתי כנגד טענתך טענות, אם היית רואה אותי היית נוכח לגלות שאני רגוע לגמרי, מחילה אם ככה היה מובן מהניסוח שלי...

לגבי הסוף, אם בן אדם היה חוסם את האינטרנט ומשתמש רק בווטאסאפ, ניחא, אבל זה לא המצב, יש לו אינטרנט עם גישה חופשית ושם הסכנה גדולה מאוד...לגבי ווטאסאפ אני מסכים, רק בן אדם שמחפש להיכשל יתחבר לקבוצות של סרטים וכו'...אבל בן אדם רגיל יוכל להשתמש בזה והכל בסדר, אבל הטענה הזאת פשוט לא תופסת מים לגבי אינטרנט פתוח, שאכן רוב ההורדות משם הן הורדות של דברים לא צנועים והפריצות שם גדולה מאוד, ואיך אדם יכול לחשוב לשים בכיס שלו דבר כזה, זה כמו שאדם יקנה חדר שיהיה שם בית קולנוע עם סרטים לא צנועים וישאיר את זה פתוח עם גישה לכל מי שרוצה, בכל זמן שרוצה, זה פשוט לא נורמלי, ואף בן אדם לא יכול להיות בטוח בעצמו שלא ייכשל ולכן כל מה שאמרת לא נכון...

וחוץ מזה, יש איסור לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה שלא לצורך, אז בוודאי ובוודאי שמדובר על חטא, שכמו שאמרתי יותר חמור ממוות, וגם אם יתגבר הרבה פעמים, לא יהיה לו פתחון פה על מה שחטא אחרי זה, מכיוון שהיה לו לשים הגנה, ורק אם שם הגנה יוכל לטעון שיצרו תקף אותו, אך איזו טענה תהיה לו אם יחטא, וגם אם יתגבר לגמרי, כנראה שיתמעטו זכויותיו, שאם הקב"ה עושה סייעתא דשמיא לאדם ומציל אותו, לדוגמא אם הקב"ה הציל אדם בנס, אמנם הוא ניצל, אבל ממעטין לו מזכויותיו, כמו רב אדא בר אהבה, שהקפיד על אלו שעברו איתו מתחת לכותל רעוע כי ידעו שלא יפול כי רב אדא בר אהבה יש לו הרבה זכויות, כיוון שמנכין לאדם מזכויותיו אחרי שהקב"ה עושה נס ועוזר לו, בקיצור, אין לטעון כך וגם "אין סומכין על הנס".

ומחילה שבאמת ערבבתי ועברתי לדון על סמארטפון בגיל תיכון, אבל העיקרון מובן, ואם לא הבנת מדבריי אז אני אגיד בקצרה שתבין- לאף אדם, באף גיל, אין סיבה שלא תהיה לו הגנה על הסמארטפון. מובן עכשיו?

לא צריך שתשים כותרת על ההודעה

אתה כותב הודעה של אלף מילים עם בקושי רווחים ביניהן

ולעצם העניין, אני לא אומר לא לשים סינון, אוקיי?

אני רק אומר שבן אדם שבחר לא לשים סינון, זה לא אומר שהוא איננו ירא שמים או עובד ה'.

קיבלתי את ההערה, בלנ"ד אשתדל להבא לכתוב יותר מסודר.

בכל אופן, כתבתי על שאלה האם זה אומר משהו על הרמה התורנית של האדם "לא משמעותי". בוודאי שזה משמעותי ובוודאי שזה משקף משהו על האדם. וכן, זה משהו על היראת שמים שלו ועל עבודת השם שלו. האם זה אומר שהוא בהכרח לא ירא השם לגמרי ולא עובד השם? לא, אבל זה כן משקף משהו, לא ייתכן לומר שזה לא משקף כלום...(אלא אם כן הוא צדיק שלא מהעולם הזה, כנראה שלא....).

זה לא משמעותי *בשבילי* מה הוא עושה עם הסמארטפון *שלו*

כי אם אני רוצה להתייחס אליו, יש המון דברים שאתייחס אליהם לפני השאלה האם הוא שם סינון.

בשבילו זה בהחלט נושא חשוב ומשמעותי, אבל לא על זה היתה השאלה

חבל מאוד.

כשאדם מחפש עם מי הוא יחיה כל החיים הוא לא אמור להגיד "בעיה שלו שהוא נוהג כך" כיוון שכל מעשה שהוא עושה או נוהג זה ישפיע על מי שיחיה איתו לכל החיים. לכן לא שייך להגיד לא משמעותי על דבר שהוא כ"כ בסיסי.

אם נדע על אדם שבוודאי צופה בדברים לא צנועים מלכתחילה, האם זה גם לא יהיה משמעותי בעיניך...?
אז אמנם לא ברמה כזאת, אבל זה כן בעייתי שהאדם לא שם לכתחילה הגנה שיכולה לגרום לו לחטוא, וזה לא משהו שהאדם צריך לחפש או להתאמץ בשבילו, אלא מספיק רגע של חולשה כדי להיכשל.

אם זה היה נושא חשוב ומשמעותי בשבילו אני משער שהוא היה עושה מאמצים לשים סינון, כנראה שזה לא מספיק מפריע לו או לא במודעות שלו, וזה מעורר חשד ותהיה על הרמה התורנית שלו. שוב, לא שוודאי הוא לא תורני, אלא שאני אניח על אדם כזה שהוא לא תורני, אלא אם תהיה לו הסבר מאוד טוב ומפורט למה הוא תורני למרות שאין לו סינון ואיך הוא מרשה לעצמו דבר כזה.

אז אם לאדם כזה לא משמעותי הנושא הזה, למי שיוצאת איתו בוודאי שאמורה לתהות על טיבו.

ובוודאי שזו לא השאלה היחידה, אך זה דבר מאוד בסיסי, שעוד לפני ששואלים עד כמה הוא מתפלל בכוונה, האם הוא קובע עיתים לתורה כו'...לשאול על זה, כי בן אדם שאין לו סינון זה משהו בסיסי שמשפיע על כל חייו, ובמיוחד על התפילה ולימוד התורה של האדם.

ושוב, זו לא הנהגה טובה, מידת חסידות וגם לא לפי שיטה מסויימת ביהדות, אלא זה משהו שכל הרבנים מסכימים עליו, ואין הרבה דברים כאלו, זה מראה על חשיבות הדבר ועד כמה שזה חשוב, ואם זה כ"כ הגיוני שיפריע למי שיוצאת איתו שהוא בלי סינון, עוד לפני כל שאר השאלות שהן גם חשובות מאוד.

גם אדם שחוטא, אבל לא כדרך חיים אלא נכשל מדי פעם כי החטא נוח והיצר חזק, לא נפסל בעיני מהתואר "תורני", "מקפיד במצוות", ואפילו "ירא שמיים".

מי שעושה סייגים ולא נכשל - אשריו ואשרי חלקו

אם אדם עושה סייגים ככל יכלתו ובכל זאת נכשל - הוא בעיני צדיק וירא חטא אבל לא גיבור או לא חזק מספיק, וזה חבל אבל הוא עשה מה שהוא יכול ולכן הוא ממש צדיק

אם אדם לא עושה סייגים ככל יכלתו ולא נכשל - גם צדיק ואפילו גיבור אבל לא ירא חטא

מי שלא עושה סייגים, ונכשל - כאן זה מאד תלוי למה הוא לא עשה סייגים, אבל לא הייתי ממהר לשלול אותו.

אולי הוא חשב שאין ביכולתו לעשות סייגים

אולי הוא מאמין שהסייגים רק יחמירו את המצב שלו והוא יהיה כל הזמן בלחץ לחפש אחרי החטא

אולי הוא יודע שהסייגים לא יעזרו לו והוא ימשיך להכשל, אז הוא מעדיף ללמוד להתגבר על היצר, ויש לו כשלונות בדרך.

אני לא יודע, ולא שופט אותו. זה לא תפקידי.

ובעיני השאלות האלה הן שאלות שמלמדות על האדם אבל אף תשובה לא פוסלת אותו גם להקים משפחה עם מישהי יראת שמים, כל עוד הוא מנסה להתקדם ולעבוד את ה' וזה שיקול משמעותי אצלו.

מה שחשוב בעיני זה איך הוא היה רוצה לראות את החיים שלו. מה טוב וחשוב בעיניו. עם אילו מעשים שלו הוא מרגיש נוח, ואילו דברים הם בגדר "עושה עבירה ומתבייש בה". האם הוא נלחם במלחמת היצר או שהוא לא מאמין שצריך להלחם בזה. האם הוא רואה את עצמו בעוד שנה במקום טוב יותר (עם או בלי סינון. אני מדבר כרגע על אדם שנכשל), או שבעיניו זה המצב וטוב לו עם זה, הוא בכלל לא רואה סיבה לשנות.

זאת הסיבה, בעיני, שאנחנו לא רגילים לפסול על לשון הרע - לא כי זאת לא עבירה חמורה, והיא גם יכולה לפגוע בזוגיות. אבל אנחנו מבינים שכל אדם יש לו חולשות וטעויות, וכבר חז"ל ידעו שקשה להישמר מאבק לשון הרע, ולכן אנחנו מוכנים להכיל את הטעויות של אנשים בתחום הזה, כל עוד הם משתדלים להשמר.

של להיות ככה

וזה מאוד בעייתיי

התגובה הזאת חכמה מאוד.

פשוט זה המצב שלנו, לצערינו, לכן משום "קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים" אין לפסול על זה.

יש איזה ראשון שאמר בדיוק את הרעיון הזה, אבל אני לא זוכר, אם אמצא, אשלח.

והסוף של ההודעה, מאוד כואב. נקודה רגישה. זה די אבסורדי הרעיון של הגאווה, כאילו מי שגאה אז הוא חושב את עצמו למושלם אבל בעצם זה שהוא מתגאה הוא לא מושלם, ואפילו יש בו חיסרון ענק, זו אחת מהמידות הכי רעות שיש. (היא והכעס אלו המידות הרעות שאינן צריכות איזון אלא פשוט אסור בכלל להשתמש בהן, אפילו קצת, נגיד כעס, רק להראות פנים זועפות ואף פעם לא לכעוס, וגם גאווה, לא להיות גאה, רק צריך שיהיה קורטוב (1/16) שבחוצפה, אלו מידות שצריך להינזר מהן לגמרי, לעומת שאר המידות שהרמב"ם אומר שצריכות איזון וצריך ללכת בדרך האמצע, לדוגמא: נדיבות ופזרנות. לא להיות נדיב מדי ולא להיות פזרן מדי אלא באמצע, עם נטיה קלה לטובת פזרנות, אז זה חיסרון עוד יותר עצום מי שגאה לעומת שאר המידות, ויש בחז"ל משפטים חריפים על מי שכועס ("כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו" "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה" וכו'...)).

כתוב: "ואהבת לרעך כמוך" דהיינו שכמו שאדם למרות שיודע על עצמו שיש בו פגמים מלמד על עצמו זכות ויש לו הרבה תירוצים וסיבות למה הוא לא רע וכו'...כך גם צריך ללמד לאחרים, ולא את האחרים לבחון בזכוכית מגדלת ולהסתכל על הפגמים שלהם בלי ללמד זכות ועל עצמו או קרוב משפחה שלו להסתכל בעין טובה.

*מחדד, כותב על בסיס דבריך - לא חושב שאתה מתנגד לדברי הבאים אך חשוב להדגיש*

ההכלה היא בודאי ראוייה לקושי/התמודדות שאדם עובר. ביחס לנפילות חד פעמיות או רב פעמיות...

אבל בנוגע לאיסור עצמו - אין שום עניין להכיל!!!!

זה נראה נכון בנוגע לכל מצווה שהיא.

בכלל כל השיח הזה פסול או לא פסול הוא לא ראוי בעיני..

זה שיח שקשור להתעסקות באתרוג ובדיקת נקודות שחורות חומות - לא ביחס לבנאדם שהוא עולם ומלואו.

נכון, ממש חשוב.

אין פה אף עניין אישי, ההיפך הוא הנכון, ברגע שבן אדם עובר גבולות מסויימים, גם אם הוא עולם ומלואו, והגיוני מאוד שהוא כזה, הקו האדום הזה לא מאפשר לאדם לממש את העולם הזה, כמו שיש אדם גנב, לא נראה שבן אדם ירצה לצאת עם בן אדם שגונב, וגם אם יש לו יצר של גניבות, זה דבר מאוד בסיסי שאדם יבין שזה לא ראוי לגנוב ולפגוע באחרים, מבחינתי אני רואה את זה כלפחות ככה ואפילו יותר, לא מבין איך פתאום בצניעות הסטנדרטים של האנשים ירדו וזה לא כ"כ משמעותי בשבילם והם מסוגלים "להכיל" את זה. בן אדם שחוטא ולא עושה משהו שימנע את זה ללא סיבה טובה זה אומר משהו על הבן אדם, ואם זה ככה בהחלט ראוי לפסול על זה. ולהגיד שלא שייך לדבר בפסולים זה לא ריאלי, לכל אחד יש התנאים שלו ואת הדברים שהוא פוסל עליהם, וזה לא פרקטי לצאת עם כל מי שמציעים בלי לסנן ע"פ דברים מסויימים שחשובים לאדם שיהיה במי שהוא יחיה איתו כל החיים, חבל מאוד שלהרבה אנשים הצניעות שזה דבר מאוד חשוב ובסיסי נמצא בתחתית הרשימה בעוד הרבה פעמים היופי ועוד דברים הרבה יותר שוליים תופסים מקום מכובד בראש הרשימה. עולם הפוך ראיתי.

הכוונה שלי היתה שאדם הוא יצור מורכב.

לכן הוא לפעמים זכאי לפעמים חייב. יש לו כל מיני שאיפות שונות שיכולות לסתור אחד את השני.

להיות בנאדם זה לחיות 24/7 בהתמודדות. חיים שתמיד בעליה או בירידה. אין באמצע.

אתה מציג דרך מדידה שרואה רק את תוצאה ולא את הדרך. אבל האדם הוא בעיקר 'דרך' ולא תוצאה.

גניבה יכולה לנבוע מרוע לב או מחוסר נתינת כבוד לזולת. 

נפילה לפורנוגרפיה יכולה להיות מלווה בהרבה דמעות והרבה תפילות.

וגם דרכי ההתמודדות בין השניים הם דרכים שונות.

לפעמים דרך ההתמודדות תהיה טכנית בלבד..

אני מציע מהפך בגישה.

מי שאחראי למדוד את האדם הוא א-להים בכבודו ובעצמו

כל השאר - תמדוד רק במה שקשור אליך.

בוודאי שאמון בין בני זוג הוא דבר קריטי ולכן צריך לבדוק רק מה שקריטי לצורך הזוגי.

ברור שבמקרה הזה אדם שמכור כבד לפורנוגרפיה לא יכול לבנות מערכת יחסים עם אמון בהקשר הזוגי.

אך גם בשמירת העיניים יש רמות ואם אדם נמצא במצב שהוא יכול לבנות מערכת יחסים זוגית עם אמון גם בתחום הזה אין שום סיבה שבעולם שהוא לא יזכה לקיים מצוות פרייה ורבייה שכל המונע אותה נאמר עליו כאילו שופך דמים. אין שום היתר. להיפך - בגלל שהוא חוטא לפעמים בדבר אחד הוא ימשיך לחטוא בדבר שהוא הרבה יותר חמור לאין שיעור???

נו, אז גם אתה אומר שזה דבר שנוגע לעצם הזוגיות, זה דבר שמשפיע לאין ערוך על מערכת היחסים שתהיה, זה אולי הדבר הכי משמעותי שצריך לסנן עליו, בוודאי אם יש סינונים אחרים, שזה ק"ו שזה יותר חשוב ובסיסי.

ונראה לי אנחנו די מסכימים, פשוט אני דיברתי על מצב א' ואתה דיברת על מצב ב', בוודאי שאם המצב הוא כמו שתיארת שהנפילה תהיה עם הרבה דמעות ותפילות זה לא פוגע בהגדרה של האדם לתורני. רק דיברתי על אדם שמשאיר את הפריצות לכחתחילה, שזה דבר מאוד בעייתי, ואין לי כוח לפרט עד כמה חמור להכיר בחטא באופן גלוי ולא להבין שזה חטא. (גדולה כריסם של ראשונים מציפורנם של אחרונים, שקיצם של הראשונים היה גלוי כיוון שידעו שחטאו, אף שזה היה שלוש עבירות החמורות, ואילו השניים לא ידעו שחטאו, וההיפך, הצדיקו את עצמם ואמרו שאת מי שהם שונאים ורוצים להרוג זה מכיוון שהוא אפיקורס ומותר להרוג אותו וכו'...וכל אחד התיר לעצמו וחשב שהוא צדיק, ולכן השניים קיצם לא גלוי והגלות הייתה לא שבעים שנה, אלא אלפיים שנה.)

בוודאי שאם אדם עבר על עבירה אחת לא מתיר לו לעבור עבירה יותר חמורה, לא חשבתי להגיד את זה, דיברתי על מצב שבו זה יפגע במערכת היחסים שלו ומי שיוצאת איתו לא ממליץ לה לצאת איתו אלא לצאת עם אנשים אחרים, זה הכל.

שאם הוא חטא ונכשל משום שיצרו תקף אותו ולא הצליח להתגבר- ניחא, על זה לא דיברתי. דיברתי על מציאות לכתחילה.

טוב, אתה צודק, לא לשפוט, צריך ללמד זכות, אם כי לדעתי זה כן מדליק נורה אדומה שדורשת בירור, וצריך לברר אם באמת זה היה בגלל אותן סיבות שכתבת או לא, ואם התשובה היא שלילית אז כדאי לפי דעתי לא להמשיך, כמו שכתוב בגמרא על אמורא שלימד זכות על מישהו שהיה אמור לתת לו שכר על עבודתו או משהו כזה ולא נתן לו ולימד עליו זכות, ואז אותו בעלב"ת בא לאחר יום בערך והביא לו את שכרו, והוא שאל אותו אם באמת זה בגלל מה שהוא חשב, והוא ענה לו שכן, באמת הוא הקדיש את כל נכסיו ולכן לא היה כלום לתת לו, למרות שהיה עשיר. זאת אומרת, אחרי לימוד הזכות אותו אחד בירר אם באמת זו המציאות, וזו ההנחה שלו עד שיברר את האמת, אין סיבה להיות עיוור ולמרות שאותו בן אדם אומר במפורש שזה לא בגלל אותן סיבות להמשיך ללמד עליו זכות, "כבדהו וחשדהו", ואם באמת זה מאותן סיבות אז יש מקום ללימוד זכות ואפשר בהחלט להגיד שאותו אדם תורני וזה לא סותר, אבל אם לא כך, אז זה פוגם בתורניותו מאוד.

אם נפסול על אבק לשון הרע לא ישארו אפשרויות, על סינון ב"ה ישארו הרבה אפשרויות, אבל לא משנה. בהחלט לא ניתן להשוות, אפילו הגמרא כתבה שכל האנשים עוברים על אבק לשון הרע (כולם באופן כללי, בוודאי שיש כאלו יחידים שנשמרים ב"ה...), ומיעוטם בעריות. יש פחות אנשים שנמצאים במצב הנ"ל שמתואר פה מאשר אנשים שנכשלים באבק לשון הרע, הרבה פחות.

אבל בהחלט נקודה חשובה.

ומספיק רק קליק אחד ולהגיע לכל הגועל נפש בעולם - זה מטריד מאוד.

שומר נפשו ירחק כמו מאש.

גם בשבת יש לך זמינות

זאת בדיוק הנקודה

יכול לחטוא אין פירושו חוטא

(השאלה כאן איננה "האם לשים סינון" אלא "זבולון לא שם סינון. איך להתייחס אליו")

צריך לברר את זה יותר לעומק.. 

להגדיר לעצמינו מה זה "תורני" מבחינתנו, לשים את הגבולות שלנו ואז לראות איפה הבחורצי'ק יושב..

לי אישית יפריע שהוא "תורני" בלי סינון, לא יודעת אם זה סתירה אבל כן יש בזה משו קצת פתוח מהתורניות שאני מחפשת..  

אני חושב שהוא אומר גם להוריד בחור שמבקש תמונה או אפילו שמקבל תמונה לפני דייט.

אני מנחש שבחור שיש לו סמארטפון בדרך כלל יצא לו לראות תמונה לפני דייט (אולי לא יבקש...) אז פתר לך בעיה

(הכוונה שלי כמובן היא שאם רב התבטא בחריפות זה לא אומר שצריך לקחת את זה כאמת מוחלטת)

זה הכל פיקציה

יראת שמיים לא נמדדת בשייכות מגזרית.

יראת שמיים נמדדת בתכונות, מידות, מעשים, סדר עדיפויות ערכי.

למה להניח שמדובר ב"פוזה"?

"תורני" הוא המונח המקובל למישהו שמשתייך למגזר הדתי לאומי אבל מקפיד על גדרי ההלכה, או מקפיד ברמה מסוימת (אפשר להתווכח לגבי הרמה הנדרשת כדי להיכלל בזה)

זה כמו להגיד "ירא שמים", או "מקפיד על ההלכה".

 אם הצד הפנימי (ולא החיצוני, ה'פוזה') הוא מעניין פה - השאלה הנ"ל מדברת על האם יש חובה או לא לשים חסימה.

ולהבנתי, זאת לא השאלה שפותח השרשור שאל. אולי אני טועה.

השאלה אם הוא מקפיד על זמן קריאת שמע

ואם הוא מקפיד על ביומו תתן שכרו

וקובע עתים לתורה

ויודע את ההלכות המעשיות ומקפיד עליהן ולא מזלזל

ומקפיד על תפילות במנין

ועוד המון דברים שאפשר לעשות ואפשר שלא

סמארטפון? זה לא איסור

להימנע מסמארטפון זה זהירות מסוימת שטוב לנקוט בה, אבל זה לא מגדיר את האדם

תן לי לחדש לך משהו, סמארטפון ללא הגנה כל הרבנים מסכימים שזה לא בסדר וצריך הגנה.

לא נכנס לפרקטיקה עכשיו אם יש איסור מפורש או אין איסור, אבל בכל אופן כל הרבנים שנוקטים עמדה לגבי העניין הזה מסכימים שצריך לשים סינון ואפילו עם סינון האדם צריך לשקול אם כדאי לו בכלל לקנות סמארטפון או להימנע ממנו לגמרי.

ברור שזה לא פרמטר היחיד

אבל ברור שזה לא מדובר רק ב'הנהגה טובה'..

בכלל, כל הדיבור הוא לא על להגדיר בנאדם אלא להבין מה החומרה של הדבר.

סמארטפון עם אינטרנט בלי סינון זה דבר חמור בעיני.

אני מכיר אנשים שהם באמת עובדי ה' ויראי שמים

ואין להם סינון בסמארטפון, עד כמה שידוע לי.

האם זה אומר שכל המצוות שלהם לא שוות כלום? אמירה מגוחכת בעיני.

השאלה בעיני היא מה המגמה של האדם, גם אם בדבר זה או אחר הוא עושה דברים שהיה עדיף לעשות אחרת. והאמת - אפילו אדם שעושה דברים שהם חד משמעית לא בסדר, או אפילו אסורים, בעיני זה לא מודד את האדם, אלא קודם כל מה מבחינתו המצב היציב שהוא רוצה להיות בו.

אמרתי שמעשה הזה כשלעצמו חמור מאוד

מדובר על אדם שמקפיד על הרבה דברים, אבל הסמארטפון שלו בלי סינון.

השאלה היתה אם הבחור ראוי להיקרא "תורני", כלומר, מקפיד על קיום ההלכה.

ולכן כתבתי שבעיני הפרט הזה לא משמעותי מספיק כדי לפסול אותו.

אי אפשר לדעת כמה שכר מקבלים על כל מצווה ומצווה

ובדיוק כל הדיון הזה - "להקרא אדם שמקפיד ההלכה" הוא בעיני מאוד חיצוני-סוציולוגי, ולא מהותי. 

מה שאנחנו יודעים זה מה ההלכה ומה לא. מעבר לכך - א-להים גדול.

השאלה איך אנשים אחרים אמורים להתייחס אליו

לא האם הוא בסדר או לא

לא רואה עניין גדול בדיון כזה לצורך העניין

והיא רוצה לדעת מה היא תחווה כאישה שחיה לצידו

האם היא תרגיש שהיא חיה ליד אדם ששותף בעבודת ה' שלה

או לא

זאת היתה השאלה

לא שאלה פילוסופית לגבי ערכן של מצוות

ולא רק מהצד הסימנטי אלא מהצד האמיתי שבעניין.

צורת ביטוי מבטאת עולם פנימי ולכן הייתי מייעץ לה להתעסק בצד הפנימי יותר ומתוך כך מן הסתם גם לדבר בעולם ביטויים פנימי יותר.

הנסיון להגדיר בנאדם על פי 'תורני לאומי' הוא להגדיר מה מידת הקירבה שלו לה' יתברך?

אני לא יודע מי קרוב יותר

אבל השאלה עד כמה הוא מייחס חשיבות לקיום מצוות והקפדה על ההלכה

סינון לאינטרנט זה דבר בסיסי שאין מאן דפליג שהוא חשוב.

מי שרוצה לשמור נפשו מכל הגועל נפש בעולם ולא עושה את זה (וזה מאוד פשוט לעשות את זה) - למה שנחשוב שהייחס שלו להלכה הוא רציני?

אם אני רואה מישהו שלא מקפיד על הלכה באופן ישיר, אני יכול להניח שזה היחס שלו להלכה, פשוט כי זה מה שהוא עשה.

אם אני רואה מישהו שלא מקפיד על סייג זהירות מסוים, אני יכול להניח המון דברים, אבל לא ממהר לשפוט אותו.

ושוב, אני בכלל לא ממהר לשפוט אנשים.

ונראה לי שבזבזתי מספיק זמן להיום

וזאת נקודה אדומה לדעתי.

מראש לא הייתי בודק את זה כי לא נראה לי שזה דווקא הקרטריון שהכי מסנן טוב (הרבה עם חסימה יכולים לא להיות בכיוון) אבל אין שום קשר לשפיטה על טיב הבנאדם או על הקשר שלו עם א-להים

לא - לקראת נישואין וזוגיות - וזה לא לשפוט?

ומה הקשר שביזבזת זמן? מישהו מצפה שתענה ישר על כל תגובה שאני עונה לך? אתה עושה את זה מרצונך החופשי ולכן זה עניין שלך מול עצמך בלבד. אין צורך לשתף אותי בכך.

כל אדם גם הוא נופל אין לי עניין לשפוט אותו על מעשיו. 

יש פה מחלוקת ביני לבינך על הערכת המציאות.

אם המטרה לבדוק רמה דתית זה נשמע לי הגיוני שחסימה בטלפון יכולה לומר משהו.

המשהו הזה זה מה שכתבתי.

לא התכוונתי להכליל לכל מי שאין חסימה אלא כתבתי את התמיהה האישית שלי ביחס לכך.

בכל מה שקשור לגבולות האפורים ולסגנון של האדם ובאיזו דרך הוא הולך בתוך גבולות התורה ואיזו פנים מ-70 שיש לתורה הוא בוחר יש על מה לדון ולדבר עם האדם ולשאול אותו, אך המכנה המשותף שיש לכל אלה זה שיש את הגבול של ההלכה והתורה, ברגע שהאדם עובר על ההלכה ועל משהו שמוסכם על כולם שהוא לא בסדר, אין מקום לדון על הצד הפנימי, זה מעיד משהו, ובוודאי שאומר משהו על הרמה התורנית של האדם. אף אחד לא יכול לדבר איתי גבוהה גבוהה על כמה הוא צדיק וכמה הוא תורני וירא שמים ובסופו של דבר לעבור על ההלכה, זה פשוט לא עובד ככה. הלכה זו הלכה ואותה אי אפשר לעבור, לא משנה כמה האדם חושב שהוא חכם. זהו.

מה שקראתי 'צד פנימי' זה מה שאתה מתכוון אליו בהליכה על פי ההלכה.

מחילה שלא הבנתי אותך כמו שצריך...

שוב, אחרי שאני אברר ואבין שבאמת אין סיבה טובה וכו'...אז אפסול.

וחוץ מזה, אני בן, כך שלבנות זה פחות בעייתי, זה בעיקר לבנים.

בנות זה מאוד שונה בנושא הזה. יש הרבה בנות תורניות בלי הגנה, אבל חשוב לי לדעת למה היא לא שמה.
לגבי בנים... חילול שבת לא נקרא דתי בכלל, שורפת חתולים לא אנושית בכלל. אני מדבר על המוחלט של דרגת תורני ולא של דרגות מתחת. מוחלט בקטע שהוא פשוט לא תורני (לא מוצא שום סיבה למה שלא יהיה לו לפחות הגנה מינימלית וחינמית שכל ספקי האינטרנט חייבים לספק)

לא אכפת לי האם זה סתירה או לא. אני לא עובד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ואני לא צריך לסווג אנשים לפי קטגוריות.

מה שמעניין זה האם אני מוכן לצאת עם בחורה ללא סינון בפלאפון. ואף על פי שלא תמיד כדאי לשפוט ישר, עדיין כנראה שזה היה מוריד את הערך שלה בעיניי.

לשים סינון זה להכריז - אני מבין שיש דברים בעייתיים באינטרנט, ואני מנסה לשמור את עצמי מפניהם. וזה מראה הרבה על הבחור/ה שמחליטים לשים. 

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !