ולאמר שהרב משה פיינשטיין התיר חלב נכרי, זו אחת הטעויות החמורות, הגדולות, שלצערנו מאד מאד נפוצות..

חלב נכרי אינו 'הידור', חלב נכרי הוא איסור.

הרב משה פיינשטיין בזמנו בעקבות שאלה שנשאל, התיר עד כמה שזכור לי אבקת חלב נכרי, וזה במקרה של חברה מסויימת בארצות הברית, שהיה ודאי שמשתמשת אך ורק בחלב פרה, ולמשהו שחולה, ואין באזור חלב אחר שהוא חלב ישראל ועוד כמה וכמה הגבלות כגון דא..

ממש לא היתר לכולם, אבל לצערנו היום כל ישראלי  מצוי, ולצערנו גם כאלה ששומרים מאד, יודע לצטט לך ''הרב משה פיינשטיין התיר חלב נכרי'', והציטוט הזה חייב להפסק.. הציטוט הזה הוא עוול לאנשים שטועים אחריו, והציטוט הזה הוא עוול גדול לרב פיינשטיין עצמו, שכזאת מכשלה יוצאת בשמו!

חלב נכרי אינו הידור, חלב נכרי הוא איסור!!

@עברי אנכי

@חיות צבעונית

@חופשיה לנפשי

כי אם כן, אז אמור להיות מאד מובן מה כתבתי, ולמה להטעות אנשים שבאמת רוצים לעשות מה שצריך עם המשפט המחורטט הזה ש'הרב פיינשטיין התיר חלב נכרי'??

ואם לא קראת את מה שכתבתי.. אז בבקשה תקרא, ואז תגיב.

ולגבי חלב, ולא אבקה, כתבתי במפורש שלגבי הפרט הזה בלבד, אני לא בטוח. האם זה היה חלב, או אבקה, 

אז אין מה לכתוב לי את זה בצורה כאילו ניסיתי לרמות משהו או משהו בסגנון..

נכון, חלב נכרי הוא אסור.

מה נקרא חלב נכרי? מה שחז"ל גזרו עליו. כלומר, חלב שחלבו נכרי ואין ישראל רואהו.

אבל אם יש פיקוח ממשלתי - זה נחשב "ישראל רואהו" או לא?

בא ר' משה פיינשטיין וחידש ש"חלב הcompanies", כלומר, חלב שמיוצר ברפת תעשייתית ומפוקחת על ידי הממשלה, מותר, כי הישראל יודע שהממשלה בודקת שאין בהמה טמאה בעדר.

והוא אכן נזהר לא לכתוב בפירוש את המשפט "חלב נכרי מותר" כי זה אכן אסור, ולכן המציא את הניסוח "חלב הcompanies"

הערה: גם הוא המליץ לא להסתמך על ההיתר, אבל מצד שני, זה ההיתר. על חלב, לא על אבקה

חלב נכרי ממש הוא התיר רק בשעת הדחק גדולה כשאין, ושהמקל יש לו על מי לסמוך

הרב מרדכי אליהו סבר שזה אסור מעיקר הדין לגמרי

לגמרי.

חלב נכרי זה הרבה יותר מסובך זה ודאי

יש תשובה של הרב פיינשטיין שהוא מתיר

אבל הוא ממש דעת יחיד ובדכ סומכים עליו רק כשאין מנוס מלהשתמש בזה

יש עניין, קדושת האכילה.

גם אם זה מעיקר הדין מותר.. להחמיר בדברים האלה זה עושה טוב לנפש של הבנאדם.

(ספציפית זה בעיקר חלוקה סביב מדינות, בישראל לא אוכלים בדר"כ, בארה"ב כן. מקום צורך וכו')

א הסברא שלו היא אותה סברה של ד'לטין ולאו דווקא של הרב פיינשטיין שעל אבקה לא חלה הגזרה (כמו גבינה שצריכה גזירה נפרדת או חמאה שצריכה גזירה נפרדת ברגע שזה לא חלב אין גזירה - פנים חדשות מבחינה מסוימת

ב לא כל ניתוח מטריף. 

אני יותר מאשמח אם אני לא אצטרך לנחש

כלומר אם תעבור לכתוב בגוף ראשון 

'עבדתי במשך חצי שנה עם הרב ויטמן וככה הבנתי ממנו'

'ככה אני זוכר שכתוב בהר צבי' 

וכו

כאן אפשר לראות עוד מאמר של הרב ויטמן, עם אחוזים נמוכים להפליא. (שברי אחוזים, אפילו)

(חשבתי שהם בהגדרה בעד יותר מהדרין)

זה שהמליצו על בית עסק אחד שיש לו רבנות קרית אתא לא אומר שזה שקר....

הרבנות קרית אתא לא מטריפה את האוכל. אולי כושרות מכירים את העסק ויש לו משגיח פרטי? אולי מישהו שעובד שם העיד בפניהם והוא נאמן עליהם?

זה כמו להגיד שאם אוכל טרף עולה 10 שקל, ומצאתי אוכל שעולה 10 שקל בהשגחת הרבנות נהריה, אז אי אפשר לסמוך על הרבנות נהריה. 

השאלות האלה הן שאלות בסיסיות, לא הגיוני שבילקוט יוסף כתוב משהו הפוך מההלכה המקובלת

(אין לי את הספר ואני לא מצליח למצוא לפי ההפניות שאתה מציין)

אדרבה

אתה יכול לקבל על עצמך להחמיר כשאתה רואה/מרגיש צורך

אבל צריך לדעת את עיקר הדין,

והפסקים שלהם מאוד נפוצים

הוא מנסה להיות גם וגם

אבל זה לא באמת

מסתכמים בשו"ע רמא בלבד

הוא כתב על זה איפשהו

מהרושם שלי ממנו, כשיש מחלוקת אחרונים אשכנזים וספרדים, הוא לא יגיד שזה מחלוקת בין ספרדים לאשכנזים

היו לי פעם כמה דוגמאות לזה..

לדוגמה:

ה – דגים בחלב – פניני הלכה

השוו לדברי הרב עובדיה (יחווה דעת חלק שישי סימן מח):

"יש להמנע מלאכול דגים בחלב או עם גבינה משום חשש סכנה.

אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להישאר במנהגם.

ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו".

מקורות למעוניינים להעמיק -

כף החיים יו"ד פז כד ואו"ח קעג ג-ד.

ישכיל עבדי ח"ח, טו-ב עמ' קפג.

שו"ת מים חיים ח"ג סימן כד.

לקו"י איסור והיתר ג' עמ' שח והלאה.

בקיצור, קשה להבין איך אפשר להתיר לכתחילה באופן גורף כ"כ ביטול מנהג עתיק יומין בלי שום מקור.

מציע שתנסה אצל הרב רימון או הרב אלגזי.

מלקטים מדהימים - רק אגיד.

הרב רימון אתה יכול להבין ברמזים בין המילים כמו מה נראה לו

מהצורבא בכלל אי אפשר להבין..

אבל זה ברור שפניני הלכה לא באמת מיועד לספרדים.

גם הרב מלמד הוא רק מלקט. על זה הוא קיבל את ההסכמות שלו.

לא ברור מתי הוא החליט גם לפסוק... על דעת עצמו.

על זה בדיוק דיברתי כשכתבתי "לא ברור מתי הוא החליט גם לפסוק... על דעת עצמו."

פוסק אינו מי שאומר מה לעשות למעשה, אלא מי שבר סמכא לעשות זאת.

גם אני יכול לומר לך "למעשה כך וכך". אז זה שווה משהו? אתה רוצה ללכת אחרי ה"פסיקה שלי"?

לפי הרמא

בסוף ימיו לפחות - ואצל כל תלמידיו אתה רואה שמורים לאשכנזים עפ הרמא

וזה ברור היום

לקיחת סמכות רחבה, קביעת קולות כעיקר הדין אף כשזה נגד כל הפוסקים הקודמים והמקובלים. עצמאות מוחלטת - ללא קבלת עול של אף אחד מענקי התורה בדורות שעברו. וכדו'.

אני רואה שאפילו בצילומסך ששלחת יש דוגמה לזה: קולות על פי "ספק דרבנן לקולא"  - באופן מחודש ומנוגד למסורת הפסיקה המקובלת. אז נכון, הוא מצטט את הכלל הזה. אבל מה, כל הפוסקים שאנחנו מכירים על פני אלף שנה - מהרי"ף ועד הרב עובדיה - לא הכירו את הכלל הזה? כמובן שהכירו, אבל מדובר בכלל מורכב ומלא פרטים וסיוגים. לכן במקרים רבים ההלכה היא לחומרא גם בדרבנן, ועם כל הכבוד לרב בן שישים בדורינו, הוא לא מספיק בר סמכא כדי לחלוק על כל הפוסקים שעל גבם אנו סמוכים ואת מימיהם אנו שותים. הוא לא מספיק כדי שנחשוב שהוא הראשון שעלה על הכלל הזה וכולם עד היום פספסו אותו במקרה...

דוגמה נוספת ומזעזעת ניתן לראות כאן:  תגובה לסדרת מאמרים מאת הרב אליעזר מלמד בנושא חרקים | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית סקירה של סדרת קולות שהוא הקל בניגוד לקונצנזוס של פוסקים קדמונים, כולל ראשונים, שולחן ערוך ונושאי כליו, וגדולי האחרונים.

מדובר בתופעה חדשה אצלו. הספרים הראשונים בסדרה הם ממש לא כאלה, והם באמת כמו שכתב לך הרב בוואצפ - הצגת הדעות השונות בצורה בהירה ומסודרת. את העבודה הזו הוא עשה באופן נהדר וזכה עליה להסכמות נלהבות.

אבל בשלב מסויים הוא עשה סוויצ' והחליט גם להנפיק הכרעות מדעתו, השלב הבא היה גם לחלוק על גדולי הפוסקים בדור האחרון והקודם, ובשלב השלישי - לפסוק כפי דעתו בלבד גם בניגוד למקובל, למסורת הפסיקה, ולפוסקים הקדמונים - כאמור.

מצער וכואב, אבל זה המצב.

ליתר פירוט אפשר באישי

ואל תחשוב שהבאים יציגו רגרסיה לראשונים...

באופן כללי או"ח היה בסדר ויו"ד ממש לא.

שהרב מלמד מיקל בשרצים ואולי אפילו יותר (אני שמעתי באזני את הרב ליאור מתיר לשטוף ברוקולי ולאכול

בפוסקים

אין הבדל בין דעותיהם אם כבר הרב ליאור מיקל יותר

לא משווה אבל אם שניהם מתירים את אותו דבר זה ממצחיק להגיד שלרב ליאור יש ביסוס ולרב מלמד לא

אם אתה לא מוכן לעמוד מאחורי האמירות החריפות האלו פשוט תסתום את הפה

אתה חוזר ומאשים בהאשמות חמורות וכשמבקשים ממך הוכחות וראיות מדוע אתה טוען ככה אתה מתחבא מאחורי תירוץ פחדני ועלוב של אני לא מונח כעת

אגלה לך סוד - גם אני לא מונח כעת בכל הסוגיות (עובדה אמרתי שתבחר אתה נושא אני ממש לא מסוגל להיות מונח בכולם ביחד בו זמנית) ועדיין כיוון שיש כאן טענותקשות וחמורות אני מוכן להתאמץ לפתוח את הנושא כדי ללבן אותו. אתה זה שמאשים - אתה מחויב או לחזור בך או להוכיח את דבריך

סליחה שאני כזה חריף אבל (בפראפזה לדבריך) הגמ' אומרת  א"ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה ת"ח שנאמר (דברי הימים ב לו, טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד [ל] אין מרפא מאי עד לאין מרפא אמר רב יהודה אמר רב ^וכל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו

אתה טוען שהוא לא ת''ח? שמותר לבזותו? תוכיח! ותעמוד מאחורי מה שאתה אומר בלי להתחמק אחרת - סתום את הפה

(כן, גם לי קופץ הפיוז שמדברים על ת''חים ומבזים את התורה)

ולגבי הסיפא של דבריך - כיוון שכבר יש פוסקים שכתבו כך לפניו זכותו לפסוק כך גם אם הוא לא גדול כמותם

אתה רוצה להגיד לי שאתה כ"כ עמהארץ שאחרי שישבת עשרות שעות וטחנת את הנושא בבירור עם רבנים, סיכומים,, יזע ויגיעה אין לך שום דוגמא שאתה יכול להזכר בה איפה יש מחלוקת בין השולחן ערוך לרב מלמד??

רק מראה כמה למדת לקנטר ולא לשם שמיים

אגב, תראה באיזה צורה מכובדת ומכבדת הרב שמואל אריאל שנתלת בו כותב על הרב מלמד

ולא הבנתי את 1 - מה זה ניכר? הלא כל דיני ביטול הם רק כאשר לא ניכר כדברי הר"ן הידוע שכשניכר מחוייב להסיר.

וגם לגבי 3 - מה קשור לכתחילה ודיעבד לכאן? לו יהי שנחשב דיעבד, כאילו התערבב. אז מה?

וכאמור, בגדול, מה המקורות?

הרי רוב החומרות בשרצים זה כיוון שזה דאו' וכיוון שכשזה לא ניכר אין חשש בריה בכלל רק מדרבנן ויותר קל להתיר

כל החישובים שעושים על מיעוט מצוי ורוב וכו' מבוססים על הנחת יסוד שזה לא בטל מדאו אך אני לא מצליח להסיר אז מה החזקה האם חזקת כשרות או חזקת איסור

המקורות לכל זה מופיעים בספר שגם הרב ליאור מפנה אליו מספר פעמים וגם בשות שלו - לכם יהייה לאכלה של הרב הנקין

מה הקשר? תעיין שם

אני לא מבין מה הקשר של ניכר לדין בריה. הא לך לשון השו"ע:

"בריה, דהיינו כגון נמלה או עוף טמא וגיד הנשה ואבר מן החי וביצה שיש בה אפרוח וכיוצא בהם, אפילו באלף לא בטל. ואין לו דין בריה, אלא אם כן הוא דבר שהיה בו חיות, לאפוקי חטה אחת של איסור. וכן צריך שיהא דבר שאסור מתחלת ברייתו, לאפוקי עוף טהור שנתנבל ושור הנסקל. וכן צריך שיהיה דבר שלם, שאם יחלק אין שמו עליו, לאפוקי חלב. וכן צריך שיהיה שלם".

היכן הזכיר כאן כאחד מהתנאים שיהיה ניכר?

וניכר הוא עניין בפני עצמו - האם איסור שאינו ניכר לעין רגילה אסור. ובזה הדעה הרווחת שלא. ולכן לא הבנתי מה ענין ניכר לבריה מדאורייתא או מדרבנן. ממה נפשך - אם ניכר, אסור מדאורייתא, ואם לאו, מותר לגמרי. ולמיטב ידיעתי החרקים בברוקולי ניכרים לעין רגילה.

הספר לא מצוי בידי.

בגדול זו מחלוקת רמב''ם רשבא

המחמירים בעצם אומרים כיוון שאיש מקצוע יכול לראות ולזהות אין כאן תערובת בכלל ודיני ביטול

יש גם דיעות שבריה בטלה ב1000 שמצרפים לפעמים

תחפש את הספר זה שווה את זה

למיטב ידיעתי החרקים בברוקולי יכולים להיראות בעין רגילה גם של אדם שאינו איש מקצוע. לכן אם לו יהיבנא לך שכאשר אינו ניכר יש לזה גדר של תערובת, כאן הוא ניכר ואסור מדאורייתא (ולכן גם הצירוף של ביטול בתתק"ס אינו רלוונטי).

ושוב - לא הבנתי את החשבון. אתה רוצה לומר שאם אינו ניכר אז נחשב כתערובת, ושוב אין לו גדר של דאורייתא אלא מדרבנן. אבל קשה, שאם אינו ניכר אינו אסור כלל גם מבלי להצטרך לתערובת. משהו פה לא מסתדר לי.

ולמרות שהשתדלתי לא הצלחתי להבין את שיחתך.

יש מצב שתצלם בהזדמנות את העמוד הרלוונטי?

למרות שאני ממש ממליץ עליו

כ''כ קשר לניכר מצד זה

בהגדרה איש מקצוע אני מתכוון למישהו שהוא לא אדם מהשורה

סבתות שלי למשל לא ידעו

לא ברור לי שגם הסבתות שלך

לא אלא שיש דרכים שונות להבין

כושרות גם יצאו (בעדינות) נגד הרב ליאור (לעניין החומר 'סטרילי')

יותר רבנים יצאו נגד הרב ליאור על ההיתר לעלות להר הבית מאשר יצאו על הר מלמד.

לא סוף העולם...

יש מחלוקות וזה לגיטימי

ולגופו של עניין כך היא דרכה של תורה

ראית איך הפר"ח (בגיל 30) התבטא על גדולים ועצומים ממנו?

והטענה שלך רק מוכיחה שלא למדת כלום

הרב מלמד לא חולק על ראשונים הוא מסתמך על חלק מהם. ככה התורה עובדת

גם אתה חולק כל יום על ראשונים אמוראים ותנאים

ולפסוק כמו חלק מהראשונים זה לגיטימי.

ולפסוק כמו חלק מהאחרונים זה לגיטימי

ו.. וואלה הגדרת את עצמך מדוייק 'אוהבי מדון, מחרחרי ריב, למודי שנאה'

אתה מחרחר ריב בלי לעמוד מאחוריו. מסתתר מאחורי טענות שרק מראות כמה לא למדת. וגם את המעט שלמדת למדת לקנטר. לא באמת ביררת את שיטתו, לא באמת חיפשת האם יש מקורות שתומכים בטענות שלו. ברגע שראית מקור או שניים הפוכים כבר החלטת שהוא מעצמו חולק על ראשונים ועל השו''ע

אומרים לך שיש מה להשיב על מה שאתה טוען. אומרים לך שיש לזה מקורות.

אדם שהתורה חשובה לו היה  רוצה לשמוע, רוצה ללמוד, להעמיק עוד... לא היה בורח... 

לדבר עם אנשים בפורום בערוץ 7 זה בסדר כזה לא יותר מדי משמעותי

כיוון שזה בעיני עניין של השקפה ולא של הלכה

אני מדבר על הלכות

התאפקתי ואני מגיב באופן כללי על השרשור כולו

יש דברים שיש עליהם מחלוקת? וודאי. הספר לא בקונסצנזוס או בממינסטרים? ברור לי

האם לדברים הללו אין מקורות בספרי הראשונים ואחרונים? לא נכון. יש מקור

זכותם של ענקי תלמידי חכמים להגיד שלא נכו להסתמך על פוסק כזה או אחר וזה חמור אבל האם הוא ממציא? חולק על ראשונים ואחרונים מעצמו? לזה אין הוכחה

הוא מתיר גם דגים ובשר

אעתיק לך למקרה שפספסת:

"קשה להבין איך אפשר להתיר לכתחילה באופן גורף כ"כ ביטול מנהג עתיק יומין בלי שום מקור".

בעניין דגים ובשר עיין משנה ברורה או"ח קעג, סק"ג ובמג"א.
דרכי תשובה יו"ד קטז, טז ובש"ך.
ערוך השולחן קטז י.
שו"ת 'דעת תורה' יו"ד סימן קטז.

זאת ועוד:

אתה כנראה חולק, אבל יש קצת הבדל בין הכתפיים של הרב ליאור שספריו יכולים להוות בעצמם מקור לפסיקות חדשות לכתפיים של בעל הפנה"ל שרחוק משם מאוד.

אחפש

החידוש שלו הוא להקל גם למי שהחמיר אחרת אין שאלה

בכל מקרה דג וחלב בפשטות הוא טעות סופר בב''י ולהגיד שלהקל בכך הוא ביטול מנהג עתיק יומין ללא מקור זה טענה קצת... נעבך.

זו טענה שיותר קל להגיד אותה על דג ובשר ((שוב גם שם יש מקורות להתיר, בעיקר המג'א) שזה מוזכר בפירוש וגם המתירים מתירים מטעם שינוי טבעים ולא בגלל שהם לא חוששים לטעות סופר

קרא שוב מה כתבתי:

"קשה להבין איך אפשר להתיר לכתחילה באופן גורף כ"כ ביטול מנהג עתיק יומין בלי שום מקור".

לבטל את החומרא המיותרת של דג וחלב.

בטח ובטח שיש לך פוסקים מכל הקשת ההלכתית שמתירים את זה

עזוב. מצטער שעניתי לך כאן. טעות. שכחתי איך זה נגמר בעבר. - צעירים מעל עשרים

לא מבין מה אתה רוצה... יש מספיק פוסקים שאומרים שזה מנהג טעות. מה הבעיה לבטל?

כאילו, מכל הספרים של הרב מלמד לזה נתפסת? יש שם דברים שעקרונית הרבה יותר חמורים, הרבה פחות מבוססים ובעניינים הנוגעים לאיסורי דאו' או לכרתות (אפשר לדון על האם הוא צודק או לא אבל הדוגמאות משם הרבה יותר רלוונטיות להראות את הבעיתיות אם ישנה מאשר דג וחלב)

עזוב. מצטער שעניתי לך כאן. טעות. שכחתי איך זה נגמר בעבר. - צעירים מעל עשרים

חבל שאתה לא מוכן להתחיל ולפתח דיון ענייני ומעביר לטענות אישיות

עונה לך ככה.

האמת שאני יודע.

מציף לו קישורים של כל השאלות ששאלת והוא לא ענה וטוען שהוא מתחמק...

אני ממש לא מכחיש שאני מתחמק מכל דיון איתך.

זה מוביל למקומות שאני מעדיף לא להגיע אליהם.

אני לא זוכר דיון איתך שהוביל לאנשהו אלא שברחת מהדיון

באמת שאני לא מבין למה

(לא מגיב לך כדי שתענה)

הרב ליאור, שות דבר חברון כרך יו''ד ב סימן קט"ז:

האם מותר לאכול מאכל שיש בו דג טונה וגבינה ביחד? תשובה "בימינו נשתנו הטבעים ואין בעיה לאכול דג עם גבינה בין לספרדים ובין לאשכנזים (עיין מג''א או''ח סימן קע''ג ס''ק א)

גם הרב ליאור מתיר חופשי גם למי שנהג להחמיר בכך קודם

ראש הישיבה שלי הוא הרב שלי

אבל אני לא פוסק לפיו

אין בזה שום בעיה

יכול להיות לך רב בהשקפה ורב בהלכה

אתה יכול גם להיות שילוב כל עוד זה בא מתוך מקום טוב וטהור ולקחת את הטוב מכל אחד.

למשל אם יש לך איזה מנהג כלשהו להחמיר

או שאתה רוצה להחמיר כמו המקובלים

או שיש לך איזה תח מוערך שמחמיר אז תחמיר גם

או שיש לך סיבה מוצדקת כלשהי

או סתם רצון.. אז תחמיר

לאיודע כאלה

אז מי הרב, אתה או הוא?

למדת גם את ההלכות בעיון כדי לא להסכים איתו?

למדת דעת החולקים והשוות והקשית ותירצת? שאלת תלמידים?

אם לא, אין לך את הזכות 'לא להסכים איתו'.

יש בזה צד של הידור מצווה

ואדם שמוכן להחמיר על עצמו לצאת ידח עוד פוסקים זה מראה על מסירות נפש בשביל המצווה הזאת.

והיו המון גדולי ישראל שעל עצמם החמירו. גם הרב עובדיה בעצמו החמיר על עצמו בהרבה דברים שפסק שזה מותר.

וזה גם מוזר לפסוק ככה.

אם בכל אופן אתה תפסוק לעצמך כמו שחשבת מלכתחילה שכך צריכה להיות ההלכה

סתם בשביל להרגיש טוב עם זה שיש גם רב שאומר את זה?

שהוא לא יכול לבחור רב שהוא לא מסכים עם כל ההלכות שלו, אם אתה כבר חושב מראש את כל ההלכות האלו, אז זה נקרא שתכלס אתה סומך על עצמך רק שאתה מחפש רב שיאשר את הסברות שלך, לא שיש לי בעיה עם זה, פשוט תמוה לחפש בדביקות רב אם ככה.

עשה לך רב היא גופה העניין, שאתה צריך רב שמראה לך את הצורה איך בכלל צריכה להיות החשיבה של התורה ומהי צורת הפסיקה, לא סתם אחרי שאתה כבר החלטת איך צריך להיות, לבוא ולבחור רב שגם אומר כמוך.

עם זאת אני מסכים, כמו שכותב הר"ש שקופ, שבשביל שיהיה לך רב אתה צריך כבר לבוא עם הנחת יסוד מסויימת שבעצם אתה מעריך את דבריו, אחרת לא תוכל לקבל ממנו כי ברגע שיהיה הדבר הכי קטן שלא ייראה לך אז אתה תזרוק את מה שהוא אמר.

השאלה היא איך אפשר לסמוך אפריורית על רב ולהניח מראש שבאמת הוא האדם המתאים עבורך, אז כאן באמת אני מסכים איתך שזה ודאי יהיה תלוי בכל אחד ונפשו הוא, אבל בגדול יש את הדברים הכלליים שכולם יסכימו שצריך להסתכל, כמו שכל ישר, ומה שחכמים כתבו על תלמיד חכם שאין בו דעת, וכן דומה למלאך ה' צבאות, דברים שבאופן כללי בנאדם מקבל מראש שהבן אדם הזה ראוי להיקרא תלמיד חכם ואז הוא יוכל לסמוך עליו ולקבל.

אגב, זה לא רק אצל רב כך, גם לגבי נביא מצינו אותו דבר, אפשר לסמוך על בן אדם שהוא נביא רק אם הנחת אפריורית מראש שהוא אכן ראוי למדרגת נבואה, זאת אומרת שראית שהוא בן אדם חכם, לומד, ירא שמיים וצדיק, באופן נדיר ומיוחד, אחרי שראית את כל זה אז אפשר לסמוך עליו שהוא נביא (על ידי אות), אז בגדול אני מסכים איתך שבסופו של דבר יש כאן סובייקטיביות כשניגשים לאמונה וקבלה מאחר ואי אפשר להגיד משהו כללי.

למדת את הסוגיא בעיון?

קראת לפחות למה הוא מתיר? את הטעמים? את המחלוקות שהוא מצרף?

לבין תחושות בטן משונות

תהליך הפסיקה שלו?

ומה זה "גם וגם" - פסיקה זה תהליך ארוך ומורכב שאדם פשוט שלא שולט בש"ס שו"ע בית יוסף ונושאי כלים, לא מתחיל אפילו להבין בזה. אם השורה התחתונה מקילה זה לא כדי להקל אלא כי זאת האמת ההלכתית לפי אותה פוסק. זה שזה ידרוש יותר מהאדם או פחות זה לא מה שנוגע בתהליך ההלכתי כשלעצמו.

יראת שמיים? אם כן - בהצלחה רבה!

בגלל שהשואל הוא אחר

 חולין דף מד/ב
הרואה טרפה לעצמו כו'. עיין פרש"י ושמעתי פירוש הפסוק בזה שאומר אשרי כל ירא ה' ההולך וגו' ר"ל מי שבא לידו ספק טרפות והוא ירא את ה' ומחמיר על עצמו מספק לאכלה הנה אשריו בעה"ב שמנע עצמו מספק טרפה אבל יגיע כפיך כי תאכל וגו' יש לו מעלה יתירה דהיינו שמיגע עצמו וכפיו למצוא היתר לספקו עד שאוכלה הנה זה שזוכה ב' עולמות דכתיב ביה אשריך בעה"ז שהרי אוכלה וטוב לעה"ב שהתיגע נפשו בתורה וק"ל:

או בקיצור מי שמצליח מכוח לימודו להתיר את הספקות גדול יותר ממי שמחמיר

אם אתה יושב לומד ומוצא את הקולא של הרב עובדיה - יש לך גם בעולם הזה וגם בעולם הבא

אם תשלח הודעה לרב האם מותר או אסור אז לא נראה לי שתקבל אבל אם תשב תפתח ספרים, תלמד, תבין אין סיבה שלא תקבל

על אף שבפועל היה מקום להתיר

לדעתי צריך להזהר מאד לא לזלזל ברבנים, או באנשים שאחרים חושבים שהם רבנים, ולו בגלל שאם אתה תגיד "הרב הזה הוא לא רב" אז יגידו לך שגם אתה לא ואף אחד אחר לא, ובפועל המעטת תורה מישראל

לפני אתה יוצא ככה במלחמתה של 'תורה'

ולא שמועות איש מפי איש

כל הרבנים הנ''ל שבחיים כיום יכולים לצאת בעצמם רשמית כנגדו והם בוחרים לא לעשות זאת

רק אתה חכם.

אזכיר ברמז ואומר לך לעשות חזרות על ההקדמה של הנצי''ב לספר בראשית

שתקתי ושתקתי ולא רציתי להכנס לסוגיא הזאת כאן בשרשור הזה אבל הגזמתם לגמרי בביזוי ת''ח כאן

לא מכיר פרטים ומטבע הדברים לא רלוונטי בשבילי לסמוך על פסקים פרטניים שלו בשום תחום שהוא ולכן לא התעניינתי יותר מדי.

וככל הידוע לי זה התחום שבו כתבו שאסור לו לפסוק (אם אני מעודכן נכון. לא שמעתי דברים בעניין כבר שנים רבות)

ברור שיש גבול, ובעיני אין מה להשוות אנשים שלא מחוייבים להלכה במוצהר לבין רבנים קהילתיים שמקלים במחשבה שזה מותר (גם אם לדעתי הם טועים).  זה אגב דבר ששמעתי מחבר שהוא רב קהילה, שאמר שאחד הדברים שמכבידים עליו זה רבנים מפלגים שונים שרבים ביניהם בצורה שלא מכבדת ולא עוסקת בדברים לגופו של ענין אלא יורדת ותוקפת לגופו של אדם, ואז בני הקהילה לומדים לזלזל בשני הצדדים ועל הדרך בכל רב שהוא. קל מאד להסביר "האדם הזה איננו מחויב להלכה ולכן אני לא מתייחס אליו" - כי זה קריטריון מאד קשיח (רפורמים לא מחויבים להלכה, בהגדרה) לבין "הרב הזה מיקל מאד ולכן הוא בעצם ניאו רפורמי" - כי זה לא ייגמר

הויכוח ההוא לא מעניין אותי בכלל.

מעולם לא הסתמכתי באופן בלעדי על פסיקה של הרב אבינר.

אין לי שום נפקא מינה בזה. יותר מעניין אותי ויכוח היעב"ץ עם ר"י אייבשיץ, מאשר שאלת סמכותו ההלכתית של הרב אבינר.

אבל כן מפריע לי שאתה נלחם כל הזמן בשצף קצף בדמויות למיניהן, בכל מי שמוכן לקבל את הלגיטימיות שלהן, וכל מי שלא מוכן להשתתף בג'יהאד שלך.

לי מה שברור למי שלא למד את הסוגיא שאסור כתוב מפורש בשוע להתיר. אתן סתם לעניין מספר דוגמאות

לאפות באותו התנור יחד בשר וחלב (בתבניות נפרדות) כשרק אחד מן המינים (או הבשר או החלב) מכוסה בכיסוי לא הרמטי - מותר לכתחילה לשו"ע!!! ולעוד הרבה אחרונים

צ'יפס שטוגן בשמן של השניצלים בשווארמה - תטעם אם אין טעם בשר (ולא צריך מומחה) מותר לאכול עם חלב! לכתחילה 

צלחת פורצלן בשרית ששאינה בת יומה ובלעה חלבי מותרת בהגעלה

אני יכול להמשיך עם דוגמאות. בכל זה יש פוסקים שיחמירו אבל כתוב מפורש להתיר ואנשים בשוק מזה וברור להם שזה אסור

לגופו של עניין - אני חולק עליך מכל וכל לגבי היחס לרב מלמד.

הוא מנמק ומוכיח את שיטתו בצורה נכונה (מוזמן לבחור איזה סוגיא הלכתית שבא לך ואדון איתך על כך בהרחבה)

הוא מעוגן בפוסקים בצורה שהרבה מהרבנים שחולקים עליו לא מסוגלים לעגן ביעתא בכותחא

וכל ה'עליהום' שעושים עליו זה פשוט חרדיות לשמה - לא מסוגלים לקבל את זה שיש מישהו שלא חושב כמותם ונכנס למיינסטרים אז מוציאים עליו את כל החימה והעצבים והתסכולים

יש מחלוקות? וודאי. האם אני מסכים עם כל הפסקים שלו? לא. האם זה אומר שאין להם שום מקור? גם לא. יש מחלוקת איך לפסוק.

גם על הילקוט יוסף אני יכול להוציא רשימה של דברים שהוא 'טעה והטעה בהם' כי לא מקובל לפסוק כמותו.

ווגם על האג''מ, והיבי''א ועל מנחת אברהם ועל באהלה של תורה. דיברתי על זה קצת עם הראש כולל שלי והוא התחרפן מזה. הוא התחיל לתת לי רשימה ענקית של דברים (קולות וחומרות) בכל השו''תים הנ''ל שלדעתו ולדעת המיינסטרים ההלכתי אינם נכונים. זו לא סיבה למחוק את הבנאדם

כל הגמ' והפוסקים מלאים מחלוקות ואע"פ כן לא נמנעו בית שמאי ובית הלל לישא נשים אלו מאלו

אז נכון הרב מלמד לא באותה 'שכבה' של רבנים שהזכרתי קודם אבל דבריו מעוגנים היטב בפוסקים וגם אם לא פוסקים כמותו אין סיבה להוציא אותו מקרב הרבנים להקטין אותו ולמחוק אותו.

הפכנו לחרדים - כדי לא להתמודד לגופו של ענייןם פוסלים את האדם

נאמר שהא היקל בדבר שאסור, במקרה פרטני יחיד. זה לא אומר שכל דבר שהוא מוציא מפיו הוא שקר

אם תרצה להסביר לי שלא בפורום מעורב למה על מקרה אחד שקרה לפני עשר שנים אתה לא מסוגל לקבל את זה שאנשים לא מרגישים צורך לחרף אותו, אתה מוזמן לפרטי

לא חלקתי על העובדה, אבל נטיתי לתת פרשנות מקילה,, וזאת בין השאר כי אין לי שום תועלת מלתת פרשנות מחמירה

אולי כדאי שתקרא לפצלשים שלך "נפש/רוח/נשמה/חיה/יחידה כללית"

אין לי עניין לפרשן בצורה מקילה. 

דיברתי באופן עקרוני. ובאופן פרטני על הרב מלמד

על ש.א. לא רוצה לבגיד את דעתי כי אני חושב שהיא חריפה יותר משל נשמה כללית

מבחינתי אין לי עניין לעסוק בנושא הזה בכלל.

מפריעה לי הגישה והרדיפה אחרי מחלוקות

יש לי עניין שיפסיקו להלחם מלחמות מטופשות נגד מי שחושב רק מעט אחרת מהם

אמרתי רק שכשרבנים רוצים להגיד נגד מישהו הם יודעים בדיוק כמו שהם הוציאו נגדו מכתב

מוזמן לדון איתי כאן או בפרטי. תבחר נושא אחד. יודע מה? שלושה נושאים שלדעתך אין להם שום ביסוס ואראה לך שיש להם ביסוס

נחמד להתלהם וצעוק ולזרוק ססמאות על נאמנות לתורה. בוא תעמוד מאחורי הדברים שלך

ובאופן עקרוני על האמירה שאם רב התיר משהו שברור לך שהוא אסור זה הופך אותו למתיר איסורים

הרב ליאור והרב מאזוז: חוזרים מהסכמה על ספרי הרב מלמד - בחדרי חרדים

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍