זאת חתונה שהשקעתי בה מאד. עשיתי דיאטה לפני, תפרתי שמלה, ועוד המון פרטים.
ממש היה חשוב לי להראות בה טוב ושתהיה לנו מזכרת משפחתית יפה מהארוע הזה.
מה שקרה בפועל זה שקרו כל מיני דברים אוביקטיביים שגרמו לתמונות שלנו לצאת לא משהו.. למשל תפרנו צבע שמאד החמיא לנו רק פחות בולט בתמונות ולא רק זה הרקע של הצלם היה כמעט זהה לשמלות מה שעוד יותר גורם לתמונה להראות כמו פרצופים על רקע אחיד.
עוד קטע כמעט בכל התמונות הילדה שלי על הידיים שזה מבאס בפני עצמו שהיא לא שתפה פעולה עם תמונות מתוקות רק שלה אבל מה שיצא דפוק מבחינתי זה שכשהיא על הידיים שלי המנח שלי עקום לגמרי ומשמין. כאילו כשאני עומדת לבד אני יותר יציבה ובוחרת זוית מחמיאה וככה פחות..
ובכלל יש לי חסך מהחתונה שלנו שבקושי יש לנו תמונות זוגיות יפות כי התפשרתי על צלם בינוני בלי להבין באמת את ההשלכות..
והאחים שלי שהתחתנו אחרי (לא משנה שאחת התחתנה בקורונה ככה שחוץ מהתמונות היפות לא באמת היה לה משהו) הלכו על צלם אחר מקצועי וברמה שפינק בתמונות. וזה עושה לי קצת קווץ כל פעם מחדש.
וכאילו היתה לי איזה פנטזיה שהתמונות עכשיו קצת יפצו על החתונה שלנו אבל שכחתי שאנחנו לא הזוג שמתחתן..
ומעט התמונות שיש לנו לא ממש יפות בעיני.
גם בעלי קצת דרוך בתמונות האלו ובלחץ של הצלם הוא לא באמת שם לב לזה ואומר לו לשחרר..
קיצר. כנראה שאם זה ממש חשוב לי אני צריכה לעשות סטודיו משפחתי. סתם שיתפתי קצת בתחושות...

