השבת היינו אצל ההורים שלי.. אני ובעלי חוזרים בתשובה. ההורים של שנינו לא שומרים שבת אבל כשאנחנו מתארחים אצלם מכבדים אותנו וגם אנחנו לא באים יותר מדי בדרישות מוגזמות..
היום בבוקר שבת הייתה סיטואציה שלאחת כמוני שלוקחת ללב - פשוט חירבה את השבת!
אמא שלי רצתה לקחת את הקטן לטיול. איך שבעלי יצא לתפילה קמתי התארגנתי מהר מהר כימשום מה היא הייתה ממש בלחץ כבר להוציא אותו ורצינו לצאת ביחד ואז כשסיימתי להתארגן היא הלכה להתארגן ואני שמרתי עליו בינתיים. קראתי מהר ברכות השחר, עשיתי קידוש תוך כדי שאני איתו ובדיוק אמא שלי אמרה שמוכנה. אני בהריון מתקדם וממש רציתי לפחות לקחת לי משהו לשתות אפילו שזאת הליכה של לא יותר מחצי שעה.. והמעלית שבת כבר הגיעה אלינו תוך כדי שאמי מאיצה בי ואומרת לי להביא את זה ואת זה ואני גם רוצה להכין לי משהו. בקיצור פספסנו אותה (מי שישמע אז נחכה עוד 5 דקות) ואמא שלי גם לא הרגישה טוב יום לפני ואמרה שגם בבוקר לא מרגישה טוב (אז למה התעקשת על טיול??) ואז היא אומרת לי "אני יורדת איתו במעלית הרגילה הוא לא רגוע" והקטן היה רגוע כן?
אמרתי לה שלא ושאני לא מעוניינת שהוא ירד במעלית רגילה. ואז היא אומרת לי כמו הרבה פעמים שכבר אמרה "הוא תינוק הוא לא צריך לשמור שבת עדיין" אז אמרתי לה שהןא לא אבל יש לו שני הורים שומרי שבת ואפשר לחכות למעלית שבת.
היא אמרה שכבר לא מרגישה טוב ושהיא לא עושה שום טיול. הלכה להסתגר בחדר ועוד כעסה עליי! שמה ביקשתי סך הכול. אחר כך יצאה ולקחה אותו לבד ועוד כעסה עליי שוב ואמרה שאני מגזימה!
נעלבתי מאוד. אני באמת מכבדת. עוזרת במה שאפשר ונותנת מעצמי. נכון גם ההורים שלי. אבל למה לא לכבד אותי??
הייתי כעוסה ובשעתיים ששמרתי על הקטן עד שבעלי הגיע ועד שהיא ממש התעקשה לצאת לטיול עם הילד הייתי חסרת סבלנות לגמרי. יום קודם נקרעתי כדי לעזור בכל הכנות השבת. ביטלתי תוכניות שלי. בערב שבת בעלי ואני פינינו הכול וסידרנו כי שני ההורים שלי לא הרגישו טוב.
אז למה לכעוס עליי על כלום?? מה עשיתי??
זה היה הקש ששבר את גב הגמל כי אני משתדלת מאוד לכבד את הוריי במיוחד שאחיות שלי לא דתיות והן אדישות לגמרי. בקושי נמצאות בארוחות שישי. אז למה אני שכל כך משתדלת סופגת ביקורת?
במשך השבת הייתי קרה לאמי. הקטן לא היה רגוע והיא באה ואמרה שתיקח אותו אליהם לחדר. אז אמרתי לה שלא כי היא רואה טלוויזיה. והיא אמרה שהיא לא תשים לו אז אמרתי לה שלא צריך והכול טוב (כמה פעמים היא ואבא שלי כבר שמו לו בשבת בטענה שהוא קטן ולא מבין ומותר.גם כשאמרתי שלו עד שלקחתי אותו ושמרתי עליי בעצמי).
כל השבת הייתה התעלמות מוחלטת גם אבא שלי כאילו נעלב.
הם באו לצאת לפני צאת שבת ואמא שלי שיחקה עם הקטן ובאתי אליה ואמרתי לה שנפגעתי היום.. היא ישר יצאה עליי ואמרה לי "את נפגעת?? את אומרת לי שאת לא רוצה להביא לי לשמור על הילד כי אני רואה טלוויזיה? אמרתי לך שלא אראה!! ובבוקר?? את מתעקשת על שמיקת שבת אבל יש דברים יותר חשובים שזה לכבד! את לא מתביישת לבייביסיטר אני טובה אבל פתאום כשלא נוח לך את אומרת לי שאני רואה טלוויזיה? יש אנשים רשעים גמורים ששומרים שבת זה לא אומר כלום! אני מרגישה טוב עם עצמי ואני עושה הרבה מעשים טובים! אולי אני לא עם שביס ועם הצדיקות שלי אבל אני מרגישה טוב מאוד עם עצמי ואני עם הרבה אמונה!" פה נשברתי. מה קשור הכיסוי ראש שלי?גם אחותה פעם אמרה "אמנם לי אין ילדה עם כיסוי ראש אבל אני גם מאמינה. מה אתם רוצים מהכיסוי ראש שלי ומה זה קשור אליכם?? רק ה' יודע כמה קשה לי איתו! אני לא הולכת איתו בשביל אף אחד חוץ מבורא עולם ובעלי! זה נושא כל כך רגיש אצלי ונפגעתי עד עמקי נשמתי בדרך שבה אמרה את זה. באותו רגע כבר איבדתי את זה וצעקתי שתתבייש לה שהיא ככה שופטת אותי ומה היא רוצה ממני בכלל.
אבא שלי נכנס לתמונה ואמר שלכבד חשוב יותר מהדת ושהם לא פחות מאמינים ממני. מה עשיתי לכם?? מי לא כיבד? אני גם בן אדם ואני לא עשויה מברזל! אחר כך הסתגרתי בחדר עם הקטן ואמא שלי אומרת לי מעבר לדלת שהם יוצאים ושאני יודעת שהיא לא התכוונה ושפירשתי את זה לא נכון ושאפסיק עם ההצגות. באמת? הצגות??
הייתה לי שבת קשה... מאוד. ואני ואמא שלי וגם אבא שלי ביחסים טובים מאוד. ולא הבנתי מה היא רוצה וכבר כמה פעמים לא שמעה לי עם הקטן ועם הטלוויזיה בשבת וגם אבא שלי לא הקשיב לי.
יצא לי ממש ארוך אם מישהי קראה עד עכשיו תודה. מה אני עושה עכשיו? איך להתנהג מולם? להפחית בתדירות של השסת זה החלטתי כבר מעכשיו. אפילו שהם מאוד רוצים שנבוא. כמה אתן מתעקשות על כאלה דברים וכמה חיכוכים זה גורם לכן מול ההורים? לאלו שההורים שלהן לא דתיים.
רק תעודדו אותי או תחזקו או אפילו תנסו להראות לי את הצד שלהם למרות שלא בא לי להבין אותם כי הם לא מבינים ומכבדים את הדרך שלי כשזה פתאום לא נוח להם.
מותשת אחרי שבת קשה.. ואולי זה נשמע שטותי אבל זה היה לי קשוח לנפש. במיוחד שבאמצע שבוע אני ובעלי מאוד מותשים ורק מחכים למנוחה קטנה בשבת וזה לא קרה רק הכביד על הנפש שלנו יותר..
היום בבוקר שבת הייתה סיטואציה שלאחת כמוני שלוקחת ללב - פשוט חירבה את השבת!
אמא שלי רצתה לקחת את הקטן לטיול. איך שבעלי יצא לתפילה קמתי התארגנתי מהר מהר כימשום מה היא הייתה ממש בלחץ כבר להוציא אותו ורצינו לצאת ביחד ואז כשסיימתי להתארגן היא הלכה להתארגן ואני שמרתי עליו בינתיים. קראתי מהר ברכות השחר, עשיתי קידוש תוך כדי שאני איתו ובדיוק אמא שלי אמרה שמוכנה. אני בהריון מתקדם וממש רציתי לפחות לקחת לי משהו לשתות אפילו שזאת הליכה של לא יותר מחצי שעה.. והמעלית שבת כבר הגיעה אלינו תוך כדי שאמי מאיצה בי ואומרת לי להביא את זה ואת זה ואני גם רוצה להכין לי משהו. בקיצור פספסנו אותה (מי שישמע אז נחכה עוד 5 דקות) ואמא שלי גם לא הרגישה טוב יום לפני ואמרה שגם בבוקר לא מרגישה טוב (אז למה התעקשת על טיול??) ואז היא אומרת לי "אני יורדת איתו במעלית הרגילה הוא לא רגוע" והקטן היה רגוע כן?
אמרתי לה שלא ושאני לא מעוניינת שהוא ירד במעלית רגילה. ואז היא אומרת לי כמו הרבה פעמים שכבר אמרה "הוא תינוק הוא לא צריך לשמור שבת עדיין" אז אמרתי לה שהןא לא אבל יש לו שני הורים שומרי שבת ואפשר לחכות למעלית שבת.
היא אמרה שכבר לא מרגישה טוב ושהיא לא עושה שום טיול. הלכה להסתגר בחדר ועוד כעסה עליי! שמה ביקשתי סך הכול. אחר כך יצאה ולקחה אותו לבד ועוד כעסה עליי שוב ואמרה שאני מגזימה!
נעלבתי מאוד. אני באמת מכבדת. עוזרת במה שאפשר ונותנת מעצמי. נכון גם ההורים שלי. אבל למה לא לכבד אותי??
הייתי כעוסה ובשעתיים ששמרתי על הקטן עד שבעלי הגיע ועד שהיא ממש התעקשה לצאת לטיול עם הילד הייתי חסרת סבלנות לגמרי. יום קודם נקרעתי כדי לעזור בכל הכנות השבת. ביטלתי תוכניות שלי. בערב שבת בעלי ואני פינינו הכול וסידרנו כי שני ההורים שלי לא הרגישו טוב.
אז למה לכעוס עליי על כלום?? מה עשיתי??
זה היה הקש ששבר את גב הגמל כי אני משתדלת מאוד לכבד את הוריי במיוחד שאחיות שלי לא דתיות והן אדישות לגמרי. בקושי נמצאות בארוחות שישי. אז למה אני שכל כך משתדלת סופגת ביקורת?
במשך השבת הייתי קרה לאמי. הקטן לא היה רגוע והיא באה ואמרה שתיקח אותו אליהם לחדר. אז אמרתי לה שלא כי היא רואה טלוויזיה. והיא אמרה שהיא לא תשים לו אז אמרתי לה שלא צריך והכול טוב (כמה פעמים היא ואבא שלי כבר שמו לו בשבת בטענה שהוא קטן ולא מבין ומותר.גם כשאמרתי שלו עד שלקחתי אותו ושמרתי עליי בעצמי).
כל השבת הייתה התעלמות מוחלטת גם אבא שלי כאילו נעלב.
הם באו לצאת לפני צאת שבת ואמא שלי שיחקה עם הקטן ובאתי אליה ואמרתי לה שנפגעתי היום.. היא ישר יצאה עליי ואמרה לי "את נפגעת?? את אומרת לי שאת לא רוצה להביא לי לשמור על הילד כי אני רואה טלוויזיה? אמרתי לך שלא אראה!! ובבוקר?? את מתעקשת על שמיקת שבת אבל יש דברים יותר חשובים שזה לכבד! את לא מתביישת לבייביסיטר אני טובה אבל פתאום כשלא נוח לך את אומרת לי שאני רואה טלוויזיה? יש אנשים רשעים גמורים ששומרים שבת זה לא אומר כלום! אני מרגישה טוב עם עצמי ואני עושה הרבה מעשים טובים! אולי אני לא עם שביס ועם הצדיקות שלי אבל אני מרגישה טוב מאוד עם עצמי ואני עם הרבה אמונה!" פה נשברתי. מה קשור הכיסוי ראש שלי?גם אחותה פעם אמרה "אמנם לי אין ילדה עם כיסוי ראש אבל אני גם מאמינה. מה אתם רוצים מהכיסוי ראש שלי ומה זה קשור אליכם?? רק ה' יודע כמה קשה לי איתו! אני לא הולכת איתו בשביל אף אחד חוץ מבורא עולם ובעלי! זה נושא כל כך רגיש אצלי ונפגעתי עד עמקי נשמתי בדרך שבה אמרה את זה. באותו רגע כבר איבדתי את זה וצעקתי שתתבייש לה שהיא ככה שופטת אותי ומה היא רוצה ממני בכלל.
אבא שלי נכנס לתמונה ואמר שלכבד חשוב יותר מהדת ושהם לא פחות מאמינים ממני. מה עשיתי לכם?? מי לא כיבד? אני גם בן אדם ואני לא עשויה מברזל! אחר כך הסתגרתי בחדר עם הקטן ואמא שלי אומרת לי מעבר לדלת שהם יוצאים ושאני יודעת שהיא לא התכוונה ושפירשתי את זה לא נכון ושאפסיק עם ההצגות. באמת? הצגות??
הייתה לי שבת קשה... מאוד. ואני ואמא שלי וגם אבא שלי ביחסים טובים מאוד. ולא הבנתי מה היא רוצה וכבר כמה פעמים לא שמעה לי עם הקטן ועם הטלוויזיה בשבת וגם אבא שלי לא הקשיב לי.
יצא לי ממש ארוך אם מישהי קראה עד עכשיו תודה. מה אני עושה עכשיו? איך להתנהג מולם? להפחית בתדירות של השסת זה החלטתי כבר מעכשיו. אפילו שהם מאוד רוצים שנבוא. כמה אתן מתעקשות על כאלה דברים וכמה חיכוכים זה גורם לכן מול ההורים? לאלו שההורים שלהן לא דתיים.
רק תעודדו אותי או תחזקו או אפילו תנסו להראות לי את הצד שלהם למרות שלא בא לי להבין אותם כי הם לא מבינים ומכבדים את הדרך שלי כשזה פתאום לא נוח להם.
מותשת אחרי שבת קשה.. ואולי זה נשמע שטותי אבל זה היה לי קשוח לנפש. במיוחד שבאמצע שבוע אני ובעלי מאוד מותשים ורק מחכים למנוחה קטנה בשבת וזה לא קרה רק הכביד על הנפש שלנו יותר..
