'מיגו' זה לא 'דין'. זה לא 'הלכה'. זה כלל של חשיבה שהדיינים חייבים לבדוק ולבחון. אם מישהו אומר משהו אחד. והוא יכל להגיד משהו אחר לחלוטין. למה הוא בוחר להגיד את הדבר השני, שלנו הצופים אולי היה נראה יותר נראה שהוא היה אומר, רוצה לומר, צפוי לומר? בדרך כלל, הגמרא מביאה את זה, בצורה של - אם הוא הועמד פה לדין, טוען טענה שלא פוטרת אותו לכאורה מדברים שהוא היה יכול לטעון בלי שתהיה לנו הוכחה לשלול אותם - אז אולי הוא פשוט מנסה להגיד אמת. (לכן, למשל, גם יש דין של 'מסיח לפי תומו'. - גם אדם שלא היה נאמן אם הוא היה עומד לדין. אבל במקרה מסויים, נראה לנו ברור, ואפשר להגדיר - מדובר במצב שחזקתו שברור שהוא פשוט דיבר 'כהרגלו' - ובהנחה, שהרגלו הוא להגיד את האמת, או לפחות לא ניסיון מכוון להטעות. אז בדרך כלל לוקחים את ה'מסיח לפי תומו' כאמת. כמובן, גם יש את ההפך - אם מופץ איזה דרך התייחסות לא לגמרי נכונה (למשל, 'פסל מיכה', שהוא אמר 'עתה ידעתי כי ייטיב ה' לי כי היה לי הלוי לכוהן'. עכשיו, ברור שהוא מסתמך - מתוך דבריו יש הוכחה שההסתמכות שלו היא על קדושת הלויים.- אבל גם ברור שהוא 'מנצל' את הקדושה הזאת לצורכי עבודה זרה. תמיד צריך לקחת בחשבון - האם ב'מסיח לפי תומו' הזה, לא התערב איזה נושאים חשודים. לא פעם ולא פעמיים, צריך לבדוק את זה)