בירושלמי בכורים (פ"ג ה"ג): "ר' מנא מיקל לאילין דמתמניי בכסף. רבי אימי קרא עליהון 'אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם'. א"ר יאשיה: וטלית שעליו כמרדעת של חמור. א"ר שיין: זה שהוא מתמני בכסף, אין עומדין מפניו, ואין קורין אותו רבי, והטלית שעליו כמרדעת של חמור. רבי זעירא וחד מן רבנן הוון יתיבין, עבר חד מן אילין דמיתמני בכסף. אמר יתיה דמן רבנין לרבי זעירא נעביד נפשין תניי ולא ניקום לון מן קמוי".
וראה בב"מ (פה.): "איקלע רבי לאתריה דרבי אלעזר ברבי שמעון, אמר להם: יש לו בן לאותו צדיק? אמרו לו: יש לו בן, וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמנה. אתייה, אסמכיה ברבי, ואשלמיה לרבי שמעון בן איסי בן לקוניא אחות דאמיה. כל יומא הוה אמר: לקרייתי אנא איזיל. אמר ליה: חכים עבדו יתך, וגולתא דדהבא פרסו עלך, ורבי קרו לך, ואת אמרת לקרייתי אנא איזיל?...".
ובשו"ת אגרות משה (ח"א חיו"ד סי' קלה) כתב על זה:
"בענין סמיכת רבי לר' יוסי בר"א בר"ש בב"מ דף פ"ה ב' דחוה"פ תש"י. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר ר' ישראל פורת שליט"א שלו' וברכה.
מה שיש לתמוה הוא איך סמך רבי לבנו של ר"א בר"ש כשעדין לא היה ראוי לכך כדאיתא בב"מ דף פ"ה והא אין סומכין אלא לחכם מופלא שראוי להורות בכל התורה כולה כדאיתא ברמב"ם פ"ד מסנהדרין ה"ח וגם לא היה אז ירא חטא שג"ז אין סומכין דאף בב"ד של ג' צריך שיהיה יר"ש כדאיתא ברמב"ם שם פ"ב ה"ז וכ"ש לסמיכה כדמשמע שם. וצריך לומר בזה או דאסמכיה רק ליקרא בשם רבי כתואר שנותנין לסמוך ולא נעשה עדין סמוך בזה משום דנימא דלהעשות סמוך צריך שיתנו לו רשות לדון דיני קנסות ולא סגי בקריאת רבי לבד דתרוייהו בעינן כפשטות הלשון בסנהדרין דף י"ג והכא לא נתן לו רשות לדון דיני קנסות רק שקרא לו רבי שלא נעשה סמוך עדין. וזה שפשוט שר' יוסי בר"א בר' שמעון היה סמוך הוא משום שנסמך אח"כ כשכבר נתגדל ונעשה ראוי להוראה בכל התורה והיה יר"ש דהא היה גדול כאביו כמפורש בגמ'.
או דדוחק אולי לפרש כן בלשון אסמכיה, ונפרש שסמכו ממש וניליף מזה שיכולין לסמוך אלאחר זמן וכמו שיכולין לסמוך רק על זמן ועל תנאי כהא דר' שמן בסנהדרין דף ה' שהרמב"ם מפרש לה לענין סמיכה בפ"ד ה"ט וא"כ גם על זמן דאח"כ מסתבר שיכולין. ולכן אפשר שיכולין לסמוך לאינו ראוי לכשיהיה ראוי ומאחר שבטוח היה רבי שיעשה ראוי והיה צורך גדול בזה כדי שיתקנא וישים לבו לת"ת כדפרש"י אסמכיה ממש שיקרא רבי ויהיה לו רשות לדון דיני קנסות לכשיתגדל ויהיה ראוי להוראה בכל התורה ונעשה מוסמך כשנעשה אח"כ ראוי מצד סמיכה דהשתא של רבי ולא הוצרך לסמיכה אחרת אח"כ. וכן משמע שעדין לא קרו ליה רבי רק שאסמכי' שיקראוהו רבי אחר שיעשה ראוי דהא ר"ש בן איסי בן לקוניא א"ל כשרצה לילך לעירו חכים עבדו יתך ורבי קרו לך משמע שעתה עדין לא קרו ליה רבי וא"כ בהכרח הוי פירושו דאסמכיה ברבי לא על עכשיו אלא לכשיתגדל בתורה ויעשה ראוי. ולכן הבטיח לו ר"ש בן איסי בן לקוניא שיקראו לו רבי אף שכמה גדולי עולם לא זכו כבן עזאי ובן זומא וכשמואל שלא מסתייעא מלתא וכר' חנינא ור' הושעיא בסנהדרין דף י"ד עיין שם ברש"י, משום דהכא כבר נסמך לכשיהיה ראוי וא"צ לב"ד אחר אח"כ.
אבל משה"ק כתר"ה מהא שהרבה אמוראים לא זכו ובמה זכה ר' יוסי בר"א בר"ש ל"ק כלום שהם מדרכי השי"ת שנפלאו ממנו. אך אם כוונת כתר"ה להקשות כדלעיל הוא מתורץ בדברי על נכון. והא דע"ז דף י"ז באלעזר בן דורדיא לא נסמך כי איך שייך להסמיך אחר מיתה אלא שמשמיא ע"י הב"ק קרו ליה לתואר בעלמא בשם רבי שזכה לזה ע"י התשובה ואין שייך כלל לענין סמיכה".
ובאשל אברהם (ניימארק) כתב:
"נראה מכאן סמך להנהגת הגריא"ס זצ"ל להקל במסיכה בזמננו על סמך שזה יעודדם לתורה במקום שלפי האומד יפה לבסוף יהיה ראוי לסמיכה בלי הקלה".
