ואולי פוטו.
וחפירות של אנשים.
וסגולות שונות ומשונות.
ויותר מידי דברים של 'בדוק ומנוסה ומעביר את הצהבת ברגע!'.
וחמותי שדואגת ורוצה עדכון על כל אפצ'י של התינוק.
והערות.
ואין לי כח.
ואני הורמונלית מידי נראה לי.
מתחרפנת ברגע.
כל דבר מעצבן אותי.
ואני עייפה.
ונראה לי משהו נדפק לי ברצפת האגן וכואב לי.
ואני רוצה להיות טהורה כבר.
אה, ובאלי להפסיק להתלונן מתישהוא.
בעצם לא מתישהוא, עכשיו.
אז מה טוב?
אני בריאה ושלמה.
התינוק בריא ושלם.
הלידה הייתה יחסית קלה ומהירה.
הקטנציק הגדול שלנו מתחיל להתרגל לתינוק ועושה לו היכרות בדרכים שונות ומשונות.
יש לי עזרה.
שולחים לי ארוחות בוקר וזה הצלה.
בעלי דואג לי ומשתדל לעזור בכל מה שהוא יכול, וזה המון.
בעלי קם לגדול בלילה בלי שאבקש ממנו.
הרופאה של התינוק מקצועית ואחראית וזה מרגיע.
המוהל מתעניין ומלווה ומדריך אותנו בכל צעד.
אני מצליחה לישון כמה דקות מועטות במהלך היום אבל שנותנות כח.
אחותי שעוזרת מעל ומעבר.
ואחים שלי שאוהבים את אחיינים שלהם ואיתם בכל רגע שהם יכולים.
וסבתא וסבא שאוהבים אותם כל כך וזה כייף לראות ולהרגיש את זה.
תודה לה'.


וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...