1. נתניהו באמת ובתמים רצה לספח את יו"ש. טראמפ הוא זה שנבהל מהצעד הנמרץ לעשות את זה, ובלם אותו באופן מיידי.
2. לעומת הסכמי אברהם, שם זה היה 'שלום תמורת שלום', נתניהו לא רצה לעשות שלום עם הפסלטינים, דבר שהיה גורר לויתורים על שטחים בארץ ישראל.
3. האינטרס הלאומי גבר על "האינטרס האישי", גם אם זה אומר לברך את ביידן ולאבד ידיד קרוב (ולקבל קללות חצי שנה לאחר מכן).
בשורה התחתונה, בראיון הזה אולי יש הרבה טינופת על נתניהו, אבל למדנו ממנו הרבה דברים חשובים. כמו כן, גם הטינופת הגיעה בגלל שטראמפ נפגע ממנו שבירך את ביידן, מעבר לזה גם הוא מודה שייחסים בניהם *היו* טובים.
ועוד דבר, במשך תקופה ארוכה טראמפ היה 'מוקצה' בקרב השמאל הישראלי. הם רצו ברעתו ושמחו במפלתו. ביום שישי הוא היה על השער של ידיעות אחרונות והערב בחדשות סוף השבוע של קשת 12, כחלק מיח"צ לספר חדש של ברק רביד. כל הכבוד הזה מגיע לו אך רק כי הוא תקף בכמה משפטים את נתניהו - תעודת ההכשר של השמאל הישראלי.
נקודות ששווה לזכור לעתיד.

בינתיים יש שרשור אחר שמחכה לך -

