ב. ישראל, אף על פי שחטא, ישראל הוא. זה נאמר דווקא על עוברי ברית, לא על אנשים ש"רק" אכלו ללא נטילת ידיים.

ג. אין לי מושג מה הניסיון של יהודי שנולד בברית המועצות, כשהוריו חיו בתקופה שבה הרגו אנשים חופשי בגלל יהדותם ובטח אם נתפסו במעשים ציוניים וכו'. לא פשוט בכלל, זאת לא מציאות שאנחנו יכולים להבין.

אמרתי שהחינוך שהוא קיבל לא דומה בשום צורה לחינוך שמקבל יהודי דתי,

ולא דומה בשום צורה לחינוך שקיבל יהודי בארץ ישראל,

ולא דומה בשום צורה לחינוך שקיבל יהודי שגדל במדינה דמוקרטית שבה אפשר להיות יהודי בלי לחשוש שהשלטון יעלים אותך.

כשהוא נולד אוקראינה הייתה עדיין חלק מברית המועצות, הוריו (אלה שחינכו אותו) העבירו את רוב חייהם בידיעה שפעולה אחת לא נכונה בכיוון היהודי/ציוני עלולה להמית עליהם ועל משפחתם אסון.

ב"ה אין לנו יכולת להבין את ההשלכות של זה על החינוך שלו.

לא הבנתי מה הקשר בין תמיכה במדינה שצבא כובש הורג את אזרחיה, לבין השאלה האם הוא נחשב יהודי, 

או האם בכלל צריך לתמוך בו לאור יהדותו (כאמור - לדעתי התמיכה בכלל לא קשורה לדתו..)

אם הדיון היה "עם מי הייתם מחתנים את אחותכם", אז באמת לא הייתי רוצה שהיא תתחתן עם יהודי שהטביל את ילדיו לנצרות.

חייל SS רוצה לרצוח יהודי, בגלל שהוא יהודי.

אותו יהודי התחתן עם גויה והטביל את ילדיו לנצרות.

במי תתמוך?

(כמובן דברים כאלה קרו בלי סוף בזמן השואה, הנאצים השמידו גם יהודים שבעצמם הוטבלו לנצרות).

אני מניח שתתמוך ביהודי.

אז...

מתי הטבלה של ילדים מהווה בעיניך הצדקה לזה שיהרגו/יכבשו/ישחטו מישהו, ומתי לא?

אם הרע בסיפור הוא גרמני אז זה לא בסדר, אבל אם הוא רוסי אז זה סבבה?

יש לאנשים נטייה טבעית ובריאה, לכאוב יותר כאשר אבא שלהם נהרג בתאונת דרכים מאשר כשבן דוד שלהם נהרג בתאונת דרכים, ובן דוד שנהרג יכאיב להם יותר לעומת יהודי זר מעיר אחרת, יהודי זר שנהרג יכאיב יותר מאשר יהודי באמריקה, ויהודי באמריקה שנהרג יכאיב יותר מאשר סיני אקראי שנהרג בתאונה בסין וכו'.

האם לדעתך הנטייה הזאת צריכה להיעלם כאשר מדובר ביהודי חוטא?

כלומר שוב, אני לא רואה מה הקשר בין הטבלת ילדיו לבין התמיכה שלנו.

ובכל מקרה,

אם באמת יש ואני פשוט פספסתי,

אז בוודאי שהיא שגויה - כי היהדות שלו לא רלוונטית, בין אם ילדיו הוטבלו לבין אם לאו.

ובקשר ל"כולנו יודעים" - אני משתדל לצרוך את המידע שלי ממקורות אמינים, לא מאתרים קונספרטיביים.

האם יש מידע אמין בנושא?

ומה מסתבר לך.

אני לא בצד הרוסי ולא בצד האוקראיני.

אני רואה ושומע המון תעמולה מהצד האוקראיני וכל המדינות שמגבות אותה. ברור שיש גם בצד הרוסי.

כי הם אומרים "עוין" וזה מצחיק

זה לא שארה"ב מחכה רק להזדמנות להשמיד את רוסיה או בכלל לפגוע באזרחים שלה.

וכמה בדלנים או השתייכות אתנית באמת תצדיק פלישה והרג כדי לספח אותם?!

שהם יתכבדו ויעברו לצד השני.. 

זה אולי ההיגיון של פוטין

אני לא מוצא בזה בדל של טיעון משכנע

בדר"כ מלחמות מתחילות משאיפות אסטרטגיות מדיניות, כאן לפוטין יש גם אסטרטגיות לממש, וגם רקע מעט צודק למלחמה, כלומר סיפוח אזורי הבדלנים שאשכרה מחכים שהרוסים כבר יספחו אותם.

וכמובן שיש גם את העניין שרוסיה חוששת שתהיה מדינה של נאט"ו במרחק של 300 ק"מ מהבירה שלה.

נראה לי חשש דיי ליגיטימי.

האם צדק יש כאן? התשובה היא שלא צריך לחפש צדק במלחמה.

וכמובן שזה מושג סוביקטיבי.

חייב לציין שההשוואות האלו של פוטין להיטלר מגוחכות לחלוטין.

אנשים שכחו מזה מלחמה לכן כל מלחמה קטנה נראית להם אכזרית כ"כ

בעוד שבפועל אי אפשר בכלל להשוות את האכזריות של היטלר לאכזריות של פוטין

למען האמת אני חושב שפוטין מפסיד במלחמה בגלל שהוא לא אסרטיבי מדיי.

ולפני שאתם שתחשבו להתלהם עליי לגבי אכזריותו של פוטין

תנסו להיזכר במנהיגים שלנו מהעבר, יהושע, גדעון, דוד.

אם הייתה אפשרות להציג את המעשים שהם עשו במלחמה כנראה שהיינו מתעלפים ומנסים להכחיש שהם היו מנהיגים שלנו.

דוד לא הקים את בית המקדש כי ידיו היו מגואלות בדם.

הנקודה שלי היא, שלפעמים מלחמה זה נצרך, וכן גם אכזריות.

אולי אנשים מבחוץ שמחפשים בכוח איך להיות נגד אוקרינה.

הטענה היחידה של פוטין ושל הרוסים הלאומנים במדינה לפתיחת המלחמה הזאת היא חיזוק העוצמה הצבאית שלו והחזרת האימפריה הרוסית.

אף אחד לא חושב שאוקרינה מהווה איום על רוסיה.

דווקא פוטין תכננן לכבוש את אוקרינה בכמה ימים, ועכשיו כשכמה ימים האלו יגמרו הגאווה הלאומנית שלו נפגעת אם הוא לא יכול לעמוד מול מדינה חלשה כמו אוקרינה אי אפשר לדעת באילו אמצעים קיצונים הוא ישתמש.

דאווי תרייצי מירוואי ווינו!

סילניה ראסי!

ניקטו ני אסטנוביט נאס!

(אני יודעת רק לדבר רוסית, לא לקרוא ולכתוב. אז זה כתוב בעברית)

ככה שאין מה להכניס אותם לכאן

אף אחד לא שכח אותם ואף אחד לא התעלף כשלמד עליהם..  

למה לא צריך לחפש צדק במלחמה?

זה לא משחק מחשב - זה בני אדם שנהרגים.

כתוב שהקב"ה עתיד להיפרע על כל מלחמה סתמית

אפילו על הצער של הסוסים שהיו במלחמה הזאת

יד ורגל ביהדות

היהודים החילונים בגולה 

זה לא כמו היהודים בארץ שעוד יש להם מושג כלשהו (וגם עליהם יש מחלוקת אם הם תינוקות שנשבו או לא)

בגולה הם מממממש רחוקים

אז לא ממהר לשפוט את היהודים בגולה

רק את הדתיים מבינהם.

נראה לי שהסלידה מהתבוללות אמורה להתבטא גם בזה שאם אנחנו אוהדים מישהו כי הוא "משלנו" אז כשהוא מתחתן עם גויה - בלי קשר לאשמה - הוא לא באותה מידה "משלנו". מבחינת התחושה.

אבל מצד שני נכון, הוא ישראל שחטא ועל כל חטא אמורה אהבת ישראל להתגבר (כמאמר הראי"ה "נפשות משוקצות אהובות", אם אינני טועה)

אני מזכיר שרוסיה שחררה את האסירים היהודים ממחנות ההשמדה, אשר תופעלו ונשמרו על ידי אוקראינים.

זה לא אותו דבר.

זה שלטון שונה לגמרי שפועל מאידאולוגיה שונה לגמרי מרוסיה של היום, ובמיוחד שכל האנשים שאתה מדבר עליהם מתים מזמן.

מבחינה אידאולוגית הוא מתנגד לה לגמרי.

רוסיה של היום מנהלת מדיניות אנטי סוציאליסטית אכזרית שבה מורחים אנשים חולים בבירוקרטיה כדי שלא יצטרכו לממן להם טיפול, זקנים מקבלים קצבות זעומות שלא מאפשרות לחיות, ובגדול המטרה המוצהרת היא לתת לכל מי שלא יכול להביא תועלת למות.

קומוניזם זה ההפך המוחלט של זה. ברור שגם הוא מביא להמון מוות וסבל של חפים מפשע, אבל מתוך אידאולוגיה של דאגה לחלש באמצעות גנבה מהחזק.

אני לא בצד שלו. אני בצד של אוקראינה.
אני בצד של הצדק.

של מדינה שנלחמת נגד דיקטטור עריץ ואכזר
כמו פוטין ימ"ש.

מדינה שבה מתקיימת קהילה יהודית של 360,000 יהודים.

Yigal Liverant בפוסט מיוחד לכל מי שחושב שצריך לתמוך ברוסיה.. - פורום צעירים מעל עשרים - פורומים - ערוץ 7 (inn.co.il)

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים