אצלנו בשלב מסוים מה שעזר היה לצפות בסרטונים של ניגונים מרגיעים...

שאפשר לעשות בבית ואמורים לעזור.

יש שם גם הסברים למה התינקות בוכים לדעתו.

לא ניסיתי, אבל אולי יעזור לכם?

הצילו, התינוק צורח באוטו! המדריך המלא לנסיעה שפויה (וגם: התרגיל שיציל אתכם) - פיצ'פונים הצילו, התינוק צורח באוטו! המדריך המלא לנסיעה שפויה (וגם: התרגיל שיציל אתכם) - פיצ'פונים

היו לי שניים כאלה, אני עדיין בטראומה מהצרחות בנסיעות למרות שעברו כבר כמה שנים טובות..

מה שעזר זה רק כשהתינוק גדל... צמצמתי נסיעות למינימום.

לא נסעתי בלי אחד מהגדולים.

עצרנו מלא בדרך

בזמנים מסויימים, ממש כשאין ברירה וזה הגיע למצב לא הגיוני.

אחד מהגדולים מאחורה הרים אותה על הידיים בנסיעה עד שנרדמה והחזיר בזהירות לכיסא שלה וחגר.

ניסינו גם בקבוק שאוב לתת בזמן נסיע כשהיא בכיסא, מטרנה, מה שתרצה.

כלום לא עזר

סיוט

כל השאר אצלי ממש ממש אהבו נסיעות בגילאיםם האלו.

אם עדיף מלא עצירות או לעשות הכל בפעם אחת

כי אחרי העצירה הוא חוזר לצרוח.. ניסחתנ גם להכניס אותו ישן והוא ישר מתעורר

כמובן כשיכולנו. כי לצרוח ולצרוח בלי לתת לו מענה היה לא אפשרי. אבל באמת שאין תשובה ממש. כי בסוף זה הכפיל את הנסיעה והאחים סבלו ובסןף לא הפחית את סך זמן הבכי.

אבל מה עושים נגיד עכשיו בחג? כל המשפחה רוצה לצאת, ואני פשוט מרחמת עליו. הוא כזה מותק בשגרה ורק הנסיעות פשוט מפריעות לו

עוד הייתי מקווה שזה יעבור וישתפר. אבל מתישהו כן ניסינו להוריד נסיעות כמה שניתן. תחפשו בילויים פשוטים וקרובים.

סליחה, לא אישי. אבל קוראות פה...

ואני מכירה את הניסיון, זה סיוט ממש.

זה היה בטיחותי יותר מלהשאיר תינוקת צרחנית בכיסאה.

הצרחות הסיחו מאוד את דעתי בנהיגה, הבטתי הרבה במראה, נתתי הוראות לגדולה שלי שישבה לידה מה לעשות כדי להרגיע, נהגתי לא בריכוז.

אחרי שניסינו הכל כולל עצירות, הנקות, בקבוק וכו

הבנתי שיותר בטוח לנו להרים אותה בידיים בזמן נסיעה, להרדים בידיים ולהעביר בניחותא לכיסא התינוק שלה.

הנסיעה המשיכה נינוחה יותר, אני הייתי מרוכזת יותר והכל ב"ה עבר בשלום.

השיקול הזה של מה יותר בטיחותי כאן, היה ממש קריטי לנו בנסיעה הזו, שאגב הייתה ארוכה ולא פשוטה כשאני שבועיים אחרי לידה.

נסיעה למפגש משפחתי גדול שבדיעבד הצטערתי שיצאתי אליו, זו הייתה טעות גדולה.

אז לא הייתי כותבת כאופציה...

אצלנו היה בטוח יותר להרדים על הידיים ולהחזיר לכיסא.

בדרך כלל זרת

שמים את כרית האצבע על החיים שלהם והם מתחילים למצוץ

חודשים.

הוא היה צורח בנסיעות ולא נרגע, כשהתחלתי לשלב בקבוק בסביבות גיל חמישה חודשים היה אוכל בקבוק בנסיעה, ונרדם. זה היה כמו קסם.

אולי אנסה עם בקבוק שאוב..

האמת שהוא לא רגיל להירדם בהנקה אז אני בספק אם יעזור.

אחד משלי צרח שנה. היינו עוצרים מלא, מכפילים כל נסיעה, סיוט... לא עזר כלום.

שהסתבר שכשהיה צורח זה היה בזמנים שהיה לו לחץ או דלקת קלה באוזן ומשהו בנסיעה הפעיל לו לחץ על זה ולכן צרח.

וגם פעם קראתי פה על מישהי שגילתה שיש משהו דוקר בכסא תינוק אז לבדוק את זה..

בהצלחה, זה קשוח ממש

ניסיתי למשש את הכיסא, לא הרגשתי משהו, יכול להיות שפספסתי?

אם יש אופציה.. ככה הוא במנשא ויכולה להניק

הלוואי שיעזור לכל ההורים והתינוקות הסובלים מנסיעות. אותנו זה הציל!

אחרי שחוגרים את התינוק בסלקל, לוקחים חיתול בד גדול או שמיכה דקה, ותוחבים לו מתחת לרגליים. בנוסף לוקחים זוג גרביים (לא של התינוק כי זה קטן מידי), ותוחבים כל גרב מאחורי אחת הכתפיים שלו. וזהו! מה שהבנתי שזה משחרר לחץ בבטן משהו כזה. לא יודעת את ההסבר בדיוק. העיקר שעוזר.

השישי שלי היה ממש קשה בנסיעות (לא רק הוא. גם חלק מהילדים שלפניו), עד שלא יכולתי לסוע אפילו 10 דק. צרח בטירוף. אחרי חודשים של סבל לשנינו אמרתי שלא הגיוני שאין פתרון ומצאתי סרטון באינטרנט שמדגים את זה. מאז שקט ודממה.

עם התינוקת הנוכחית בנסיעה הראשונה (בגיל שבועיים) לא עשיתי את זה. ובכתה ממש. מאז אני לא נוסעת אפילו 3 דק בלי זה. וזה ממש ממש עוזר!

כמובן אם רעבים/יש גרעפס תקוע/טיטול מלוכלך וכו צריך לטפל בזה לפני.

אפשר להניק כשמתכופפים לתינוק כששניכם חגורים כל אחד במקומו. זה אומנם ממש לא נוח, ואפשר להניק רק מצד אחד ככה, אבל לפעמים כשאין ברירה והתינוק רעב זה הפתרון היחיד.

השאלה הזו עולה גם לי הרבה פעמים... (גם מול הילדים המיוחדים וגם מול כאלה שלא מוגדרים ככה)

בכל אופן, ערכתם לו אבחון? לפעמים יש דברים שמשפיעים על התנהגות כזו (לאו דווקא כאלה שמוגדרים כצרכים מיוחדים, אבל כן קשיים מהותיים)

והדרכת הורים - ניסיתם?

אני יכולה אולי קצת לתת לך טיפים מהניסיון שלי, אבל אני מרגישה שכרגע את בעיקר צריכה חיבוק והכלה❤️

אז כן, זה קשה, ולפעמים זה נראה בלתי אפשרי, ולפעמים מרוב שזה בלתי אפשרי זה הופך להיות מגלגל מצחוק... (אבל צריך שותף לצחוק. בעלי ואני צוחקים יחד, מתוך הדמעות...) ואפשר לפעמים לנצור בלב את הרגעים החיוביים הקטנטנים שקורים מדי פעם, ולהיזכר בהם בזמנים קשים...

שוב חיבוק

החיבוק בהחלט הגיע בזמן.

אחרי החיבוק וההכלה אשמח לשמוע גם טיפים מניסיונך.

לא ערכנו לו אבחון. אבחון למה? בבית ספר הוא המצטיין של הכיתה. לא אגרסיבי בכלל. יש לו מלא חברים. ילד מנהיג שכולם הולכים אחריו.

בבית הוא מגיע ושופך את כל מה שהוא אגר במשך היום. אם הוא רעב אז בכלל המצב קטסטרופלי. אבל כשהוא שבע ונרגע מכל היום הוא יכול להיות ילד מקסים. מסודר, אחראי, יוזמתי, יכול להרים ארוחה לכל המשפחה. אם הבעיה היחידה שלו היא התפרצויות זעם (היה לי גם אח כזה אז אולי לכן זה לא נראה לי כזה קיצוני) יש מה לאבחן?

וזה ידוע שיש ילדים שבמסגרת מצליחים להחזיק את עצמם ובבית מתפרצים. ויכול להיות שעם השנים גם במסגרת הם לא יצליחו להחזיק את עצמם...

אני הייתי מתייעצת עם פסיכולוג ילדים כצעד ראשון, כדי להבין אם באמת יש מה לאבחן. ואם כן, אז להתחיל בתהליך של אבחון בקופת החולים. (אתם לא גרים בארץ, אם אני זוכרת נכון, אז צריך לבדוק איך התהליך הולך אצלכם...)

אצלנו רק טיפול תרופתי בשילוב עם הדרכת הורים קבועה עזרו.

נשמע לי מוגזם.

הדרכת הורים מן הסתם יכולה לעזור לנו מאוד.

זורק כסאות, הופך דברים. זה לא משהו רגיל. ונשמע שמגיע על בסיס די קבוע ולא פעם אחת בחיים..

אצלנו היתה אלימות בגן ואבחנו עם פוסט טראומה. מאז טיפול תרופתי המצב נרגע ב"ה.

לא פעם אחת בחיים אבל גם לא באופן יומיומי ב"ה. בעיקר כשיוצאים מהשגרה הרגילה

בטח בגיל שלו

כנ"ל אבחון

נשמע שהוא פיתח פשוט דפוס שבו הוא פורק בבית את כל הקושי וההחזק שנאגרים במהלך היום.

הדרכת הורים טובה ומחזקת יכולה לעזור בעיני.

וגם ההבנה שזה הזמן הזה שהוא חוזר מוצף

לחשוב מה יכול לפרוק לו אנרגיה או לווסת אותו בצורה אחרת ..

מלא הצלחה זה בעז"ה יעבור

וכמה טוב שאת מצליחה גם לראות כמה הוא מקסים ועוזר

(יש גם לילדים שמצטיינים בלימודים) אבל זה יכול להיות עוד הרבה דברים ולכן כדאי באמת ללכת לאבחון. מציעה לך לקרוא למשל על הפרעת התנגדות מתריסה.

ילד שזורק כסאות צריך עזרה בדחיפות.

הדרכת הורים באמת יכולה לעזור מאד אבל מנסיון, זה הרבה יותר יעיל כשיודעים מה הבעיה והולכים למדריך שמומחה באותו תחום. אני עברתי הרבה מדריכות וספגתי הרבה ביקורות עד שהגעתי למדריכה שהכירה את התחום והבינה עם מה אני מתמודדת… זה גם המקום שלי להגיד לך שעברתי דברים דומים למה שאת עוברת ואני יודעת כמה זה קשה ❤️ אבל גם יודעת שיש תקווה וזה יכול מאד להשתפר.

הוא הופך אותם לרצפה...

תודה, אני מאמינה שזה ישתפר עם הגיל ומחפשת הדרכת הורים טובה

הרבה יותר טוב.

הלכנו איתו לאבחון והפסיכיאטר אבחן הקפאת קשב או odd, כבר היה לנו מרשם לריטלין אבל לא הצלחנו לעשות בדיקות דם אז זה נדחה.

בינתיים הוא גדל ושמנו לב שזה בא בגלים, ימים של יציאה משגרה מוציאים אותו האיזון אז חשוב להסביר לו מה צפוי.

אוכל כמו שאמרת, כשהוא רעב הוא לא מסוגל לחכות ונהיה עצבני ועם פתיל קצר.

כשהוא עייף כנל, לכן נותנת לו לישון עד מאוחר כשמתאםשר ומקפידה על זמני שינה בשגרה (ישן יותר מהאחים שמתחתיו)

כשהוא רגוע להסביר לו שה' נתן לו המון כוח, אבל עכשיו הוא ילד קטן ולא יכול להשתלט כי הגוף שלו קטן, אבל הוא יגדל וינצל את הכוח לדברים טובים כמו דוד המלך שהיה גיבור, ובינתיים אתם פה ללמד אותו ולעזור לו. לספר לו כמה הוא אהוב.

להשתדל לפרוק הרבה אנרגיות בחוץ..

והכי חשוב הרבה הרבה תפילות, זה לא בטעות שיש לך ילד כזה ויש בך את הכוחות והיכולות לתת לו מה שהוא צריך, ויש מישהו למעלה שדואג לו ונתן לו את האמא הכי טובה בשבילו

הוא פורח כשיש לו תפקיד משמעותי, אז לחפש לו אתגרים לא קלים מדי ולא קשים מדי, להחמיא לו, להסביר לו כמה הוא חשוב.

אני כן מחפשת לו טיפול רגשי שכולל ספורט אתגרי כי זה מה שהוא נמשך אליו, שילמד לווסת את הכוח שלו ולשלוט בו, עדיין לא מצאתי משהו מתאים

זה מאוד מעודד ונשמע דומה.

אני זוכרת מאח שלי שזה גם השתפר מאוד עם הגיל.

תודה על שתי הפסקאות האחרונות, חשוב מאוד. נשתדל להכניס את זה יותר ללוז

קודם כל חיבוק ❤️

היו תקופות ש - לא נעים לאמר - פשוט לא סבלתי אותו 🙈

עד היום קשה לי לא להאשים אותו שכל מיני התנהגויות של ילדים משתוללים בבית הן נורמות שנכנסו בגללו... (כבר יודעת שברור שאסור להאשים אותו אבל קשה)

מה עזר לי?

• ספר 'ילד פיצוץ' עזר לי לראות את ההתפרצות האלה כמשהו פיזיולוגי ולא בחירי (כמו שלא אכעס על ילד שנולד עם קשיי שמיעה לדוגמא)

• הספר הנ''ל גם עזר לי לזהות אירוע מתקרב ולהפחית משמעותית את ההתפרצויות

• הדרכת הורים כמובן.... פרטנית לי ולבעלי, 10 מפגשים רק על הילד הזה!! זה המון אבל היה שווה כל דקה וכל שקל

(האמת שלקחנו לאבחון בלי קשר לדוגמאות הספציפיות שהעלית והנוירולוג שלל כל מה שחשבנו ולא חשב שצריך ריטלין)

בהצלחה רבה ממש!!

הוא עדיין קטן והיכולת שלו להתמודד עם תסכולים וכעסים עדיין מבשילה

זה שיש לו אחים קטנים מתחתיו

לא הופך אותו לגדול ואחראי

ולפעמים זה מבלבל לחשוב שהוא צריך להתנהג בבגרות לעומתם

אבל יש ילדים שיותר קשה להם עם תסכולים ויש כאלה שמתמודדים בטבעי בצורה יותר טובה גם בגיל צעיר

אם ההתפרצויות שלו הן לא יומיומיות ונקודתיות לתסכולים

זה נשמע תואם גיל

וכדאי להתחיל עם חמלה

כשהוא חסר אונים

גם לו

וגם לך

מתוך חמלה

קל יותר להתנהל נכון

ואחכ כשהכל רגוע

גם לדבר על הפעם הבאה

איך אפשר לעשות אחרת

מגיע לך חיבוק

ההתמודדויות שלנו כהורים הן לא קלות בכלל..

בדיוק היום בעלי שאל אותי ברגע קצה אם אפשר להחליף ילדים, ובאמת יש הרגשה ששלנו הכי קשים ומאתגרים, והם לא חינוך מיוחד או משהו.. פשוט רגישים והתמודדויות בלתי פוסקות

בקיצור מבינה אותך

מה שהכי מזעזע פה אלה לא הצעקות, אלא המילים שהיא אמרה לבת שלה. כי הורים צועקים לפעמים על הילדים שלהם כשהם (הילדים וההורים) מאבדים עשתונות (ואם זה יהיה במקום ציבורי לרוב הם יתביישו בזה), אבל לקלל את הילד שלך - בעיניי זה קו אדום.

ובכל זאת, כנראה שלא הייתי עושה כלום. מה כבר אפשר לעשות? לצעוק על האמא? זה לא יעזור מן הסתם. לקחת לה את הילדה? זה פלילי. אולי במקסימום אפשר לפנות אחר כך לילדה בדעסקרטיות ולומר לה איזה משהו מחזק...

תהיתי לעצמי כל הזמן שבהיתי בהם ועוד רגע האמא צרחה עלי אבל לא הזיז לי. הייתי חייבת לראות אם יש מה לעשות.. בקיצור תהיתי איפה האבא...

ואז כמעט שהלכנו אני קולטת את האמא שוכבת בתנוחת שאנטי כזאת עם סיגריה והילדה עם האבא וקצת יותר רגועה ואמרתי ב"ה שיש אבא ושנראה שרגוע כרגע.

אז שתדעי ותדעו..

לא נראה לי תקין. מצד שני יש חברות שבהן זה אחרת, כבר יצא לי לראות סיטואציות כאלה שהילדים התרגלו אליהן ולא נבהלים..

במקום ציבורי זה באמת יותר נדיר כאלה צעקות.

אם זה משהו שממשיך לאורך זמן אולי כדאי לעצור ליד ולבדוק שהכל בסדר.

אם זה איבוד עשתונות רגעי לא הייתי מתערבת.

לא מאד נפוץ שהורים מתנהגים ככה בפרהסיה

אבל בבית יש לא מעט הורים שמדברים לילדים מגעיל מתוך עצבים

ואין איך באמת לעזור להם

אתמול נתקלתי בסיטואציה דומה אבל פחות קשה

התעכבתי בכוונה לידם ואז האמא קצת נרגעה

לא שעזרתי במשהו

אבל לא יכלתי סתם לעבור שם כאילו לא קורה כלום

על ילד..

בעלי צריך ממש לגרור אותי מהמקום...

קרה לי לצערי כמה וכמה פעמים.

פעם אחרת שהורה חרדי דווקא אומר לבן שלו שהוא ירביץ לו אם הוא יפריע לו בקניות. ילד קטן!!! נחרדתי. ודפקתי לו מבט.

אני לא מצליחה להכיל את זה.

גם לי..

ועדיין בעיניי שזה ככה ברמה כזאת זה לא תקין.

נשמע ממש קרוב לאלימות

ולמקד את הצורך שלך יותר - אני צריכה שקט עכשיו כשהתינוק נרדם

אם הוא החליט להוציא אותם - שיקנה חטיפים בחוץ והוא מארגן אותם גם, כשאת מארגנת זה באמת חצי עבודה עלייך.

וגם - לא לחכות לרגע לפני קריסה.

נניח עכשיו לא הספקת לנוח - אז לבקש שבצהריים יהיה איתם כדי שתנוחי באמת כי את צריכה שקט כדי לנוח ועד שהם יצאו זה התמסמס מהרעש והתינוק התעורר

ובכללי בחופשים - הילדים שלי קמים ומתלבשים בבגדים שאפשר לצאת איתם, אני לא מרשה להם להיות בפיגמה כל היום. אז לדאוג לזה מהבוקר כבר (רצוי שהוא כמובן)

חיבוק♥️

התינוק התעורר, צורח

הילדים עדיין בחוץ

והבעל ישן שנת ישרים

תגידי לו שהתינוק צורח ואת צריכה לישון ותתני לו את התינוק

בעלי חולה, אם הוא נרדם אין מצב להעיר אותו

למדתי על בשרי

עדיף לי שישן ויוכל לתפקד ב15-20%

מאשר שיהיה סמרטוט וגם זה לא

החיים עצמם

אם הוא חולה (אם אני זוכרת משהו רציני גם משרשור קודם)

אולי יש אפשרות הרבה יותר עזרה חיצונית?

פחות לבנות עליו? ולתת לו להתמודד עם העניין הכלכלי, גם אם זה אומר לטפל בזה כשיבריא.

לא התגברתי על עצמי וסיננתי לו בציניות

אני שמחה שהצלחת לישון

ואז ביקשתי 5 דקות שקט להתארגן ליציאה (יש לנו איזה יציאה משפחתית)

אז הוא אומר לי, כן קדושה מעונה

אז אמרתי לו שיגיד תודה כל אשה אחרת היתה כבר מתנפלת עליך בצרחות וגידופים

אז יש לו את החוצפה לאמר לי "על מה"

והתחלתי להגיד לו על זה שלא הצלחתי לישון דקה ובאמצע משפט הוא נכנס להתקלח

אוף זה אף פעם לא שווה לי להגיד את מה שאני מרגישה

ולא יעזור כלום עכשיו הוא מרגיש מותקף וכמו כל גבר מחזיר במלחמה

ואין לי את הכוחות להילחם

רק רוצה לישון

ושיבין אותי קצת

גם אכלתי דגים מסריחים וגם גורשתי מהעיר

אוף

אל תסנני ואל תגידי בציניות.

תגידי לו מפורשות ובצורה נעימה מה את צריכה.

זה מה שהכי עוזר לי למרות שגם הנטייה שלי הייתה שנים לומר דברים בציניות או ברמזים

ולכן אני עצבני על עצמי

כי זה יצא לי מרוב תסכול בחוסר מחשבה

ועכשיו אני אוכלת אותה על זה

שומע? מרוב תסכול דיברתי בצורה שאני מצטערת שדיברתי בה, אבל מה שהיה פה היום היה ממש לא נעים.

הייתי חייבת את השינה הזאת. הבטחת ואני סמכתי עליך ושמחתי ממש שאכפת לך ואתה רואה אותי, ואז בסוף יצא שהתאכזבתי הרבה יותר.

כי גם נשארתי אחראית עליהם וכם כבר ציפיתי ממש.

אני מצטערת שדיברתי בציניות, זאת לא הצורה שבה אני רוצה להתבטא, אבל זה לא מוריד מזה שלא היה לי נעים היום בכלל.

וזה שבאמצע שיחה אתה נכנס למקלחת כאילו אני לא מדברת בכלל?!! איך אני אמורה לסמוך עליך שאתה קשוב ואכפת לך ולדבר איתך ככה?

מורים מקצועיים יש גם גברים.

באמנה כפר סבא ראש האולפנה הוא רב, גבר.

באולפנות צביה זה יותר נפוץ, לעומת אולפנות

בני עקיבא, שרב עומד בראש האולפנה

אבל זה לא באמת חדר מורים מעורב.

זה הרוב מורות, ושניים שלושה מורים.

ובבתי ספר של בנים מורות יכולות להיות בערך חצי מהצוות. השאלה אם יש בית ספר של בנות עם הרבה מורים גברים.

ומן הסתם גברים מעדיפים ללמד בנים...

וגם יש תנועה כזאת שבמוסדות לבנות ילמדו רק נשים. בהרבה אולפנות שראש האולפנה יוצא לפנסיה נכנסת במקומו אישה.

לדעתי לא קיים מוסד לבנות עם צוות מעורב באמת. לפחות לא כמו מוסדות לבנים

בהרבה אולפנות יש גברים. אבל המגמה לנסות לצמצם אותם כמה שיותר. רובם מורים מבוגרים. לא יקחו לאולפנה מורה צעיר בן 25. אלא אם ממש אין ברירה.