בהמשך לסדרה הזאת תהלים פרק פח בהשוואה לאיכה פרק ג | ערוץ ７

(מעצבנת המגבלה החדשה הזאת שאי אפשר להגיב לשרשורים אחרי 40 יום)

ישנה נקודת דמיון מעניינת בין ירמיהו לדוד והיא ששניהם חוו תחושת נרדפות (מוצדקת בהחלט) על ידי אנשים ששניהם חשו כלפיהם מלכתחילה תחושת קרבה ורעות, ששניהם ניסו לפעול טוב למענם, ובתמורה זכו מצידם לכפיות טובה צורמת שהובילה לתחושות עלבון ובגידה שכאבו להם מאוד. 

אפשר להראות שירמיהו הנרדף מבטא את עצמו הרבה פעמים באמצעות מילותיו של דוד הנרדף בשלל פרקי תהילים. אבל כאן אצטמצם לפרק לה בתהלים בלבד. 

יח ויהוה הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם: ​יט ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא-ידעתי כי-עלי | חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא-יזכר עוד: ​כ ויהוה צבאות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את-ריבי: ​כא לכן כה-אמר יהוה על-אנשי ענתות המבקשים את-נפשך לאמר לא תנבא בשם יהוה ולא תמות בידנו: ​כב לכן כה אמר יהוה צבאות הנני פקד עליהם הבחורים ימתו בחרב בניהם ובנותיהם ימתו ברעב: ​כג ושארית לא תהיה להם כי-אביא רעה אל-אנשי ענתות שנת פקדתם:

​א צדיק אתה יהוה כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל-בגדי בגד: ​ב נטעתם גם-שרשו ילכו גם-עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם: ​ג ואתה יהוה ידעתני תראני ובחנת לבי אתך התקם כצאן לטבחה והקדשם ליום הרגה (ירמיהו פרק יא פס׳ י״ח - פרק יב פסח ג)

1. ״ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות״ (פס׳ י״ט לעיל) לעומת דוד שאומר ״​ובצלעי שמחו ונאספו נאספו עלי נכים ולא ידעתי קרעו ולא-דמו״ (תהלים פרק לה פס׳ טו)

2. ״ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות״ (פס׳ י״ט לעיל) לעומת דוד שאומר ״חשבי רעתי״ (פס׳ ד) וכן ״דברי מרמות יחשבון״ (פס׳ כ)

3. ״נשחיתה עץ בלחמו״ (פס׳ י״ט לעיל) לעומת דוד שאומר ״לחם את לחמי״ (פס׳ א)

4. ״ויהוה צבאות שפט צדק בחן כליות ולב״ (פס׳ כ) לעומת דוד שאומר ״שפטני כצדקך יהוה״ (פס׳ כד)

5. ״כי אליך גליתי את ריבי״ (פס׳ כ) לעומת דוד שאומר ״העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי״ (פס׳ כג)

6. ״לכן כה-אמר יהוה על-אנשי ענתות המבקשים את-נפשך״ (פס׳ כ״א) לעומת דוד שאומר ״​יבשו ויכלמו מבקשי נפשי״ (פס׳ ד) 

​טו אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל-לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה: ​טז נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך [דברך] לי לששון ולשמחת לבבי כי-נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות: ​יז לא-ישבתי בסוד-משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי-זעם מלאתני: ​יח למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו: ​יט לכן כה-אמר יהוה אם-תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם-תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא-תשוב אליהם: ​כ ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא-יוכלו לך כי-אתך אני להושיעך ולהצילך נאם-יהוה: ​כא והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים: (ירמיהו פרק טו פס׳ טו - כ״א)

7. ״והנקם לי מרדפי״ (פס׳ טו) לעומת דוד שאומר ״​והרק חנית וסגר לקראת רדפי״ (פס׳ ג)

8. ״כי-אתך אני להושיעך ולהצילך נאם-יהוה״ (פס׳ כ) לעומת דוד שאומר ״אמר לנפשי ישעתך אני״ (פס׳ ג)

יד רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה: ​טו הנה-המה אמרים אלי איה דבר-יהוה יבוא נא: ​טז ואני לא-אצתי | מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה: ​יז אל-תהיה-לי למחתה מחסי-אתה ביום רעה: ​יח יבשו רדפי ואל-אבשה אני יחתו המה ואל-אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם (ירמיהו פרק י״ז יד - יח)

9. ״יבשו רדפי״ (פס׳ יח) לעומת דוד שאומר ״יבשו ויכלמו מבקשי נפשי״ (פס׳ ד)

יח ויאמרו לכו ונחשבה על-ירמיהו מחשבות כי לא-תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל-נקשיבה אל-כל-דבריו: ​יט הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי: ​כ הישלם תחת-טובה רעה כי-כרו שוחה לנפשי זכר | עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את-חמתך מהם: ​כא לכן תן את-בניהם לרעב והגרם על-ידי-חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי-חרב במלחמה: ​כב תשמע זעקה מבתיהם כי-תביא עליהם גדוד פתאם כי-כרו שיחה [שוחה] ללכדני ופחים טמנו לרגלי: ​כג ואתה יהוה ידעת את-כל-עצתם עלי למות אל-תכפר על-עונם וחטאתם מלפניך אל-תמחי והיו [ויהיו] מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם: (ירמיהו פרק י״ח פס׳ יח - כג)

10. ״הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי״ (פס׳ י״ט) לעומת דוד שאומר ״ריבה יהוה את יריבי״ (פס׳ א)  

11. ״הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי״ (פס׳ כ) לעומת דוד שאומר ״ישלמוני רעה תחת טובה שכול לנפשי״ (פס׳ יב) 

12. ״זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם״ (פס׳ כ) לעומת דוד שאומר ״יג ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב: ​יד כרע כאח לי התהלכתי כאבל אם קדר שחותי״ (פס׳ י״ג -יד)

13. ״כי כרו שיחה [שוחה] ללכדני ופחים טמנו לרגלי״ (פס׳ כב) לעומת דוד שאומר ״​כי חנם טמנו לי שחת רשתם חנם חפרו לנפשי״ (פס׳ ז) 

​ז פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל-היום כלה לעג לי: ​ח כי-מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי-היה דבר-יהוה לי לחרפה ולקלס כל-היום: ​ט ואמרתי לא-אזכרנו ולא-אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל: ​י כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו: ​יא ויהוה אותי כגבור עריץ על-כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי-לא השכילו כלמת עולם לא תשכח: ​יב ויהוה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את-ריבי: ​יג שירו ליהוה הללו את-יהוה כי הציל את-נפש אביון מיד מרעים:

14. ״והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל״ (פס׳ ט) לעומת דוד שאומר ״כל עצמתי | תאמרנה יהוה״ (פס׳ י)

15. ״שמרי צלעי״ (פס׳ י) לעומת דוד שאומר ״ובצלעי שמחו ונאספו״ (פס׳ טו)

16. ״כי אליך גליתי את ריבי״ (פס׳ יב) לעומת דוד שאומר ״העירה והקיצה למשפטי אלהי ואדני לריבי״ (פס׳ כג)

17. ״כי הציל את נפש אביון מיד מרעים״ (פס׳ י״ג) לעומת דוד שאומר ״מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו״ (פס׳ י)

אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.

לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.

לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?

זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?

שאלה ממש בסיסית.

לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.

טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?