מה את והחברה שלך אומרות על דרישות שהבחור רוצה מכן ולא עומד בהן?

מדובר כמובן על דברים ששניכם חייבים באותה מידה (+/-) כמו בדוגמאות שלך.

דומאות לשוני - לימוד תורה ותפילות של איש לעומת אישה, צניעות של אשה לעומת איש.

אם נתייחס לדוגמאות שנתת

יש נפקא מינה הרבה יותר גדולה אם לבחור יהיה פלאפון לא כשר/וגם רואה סרטים

לבין אם זו בחורה(שזה גם חמור,אבל הרבה פחות מאם לבחור יש)

כל עוד יש להם אידיאלים תורנים דומים, גם אם אחד מהם עדיין לא עומד בהם כרגע ב100%

אז זה נראלי בסדר גמור.

אבל אם יש פערים השקפתיים/תורניים גדולים מדיי 

אז צריך לבדוק שוב אם זה יכול להתאים.

ככה אני חושב

סרטים זה כבר יותר בעייתי.

אתה לא יכול להיות מושפע מאיזה קסם של בחורה כלשהי?

בכל מקרה נראה לי שאם זאת הסיבה זה סיבה מאוד בעייתית, כי הבסיס שלה זה חוסר אמון,

אתה לא יכול לשלול מאשתך אינטראקציה עם העולם החיצון כי אולי היא תפגוש גבר אחר.

היא יכולה גם לפגוש שכן או קולגה שיקסימו אותה, הרעיון הוא לבנות מערכת עם שני אנשים שסומכים אחד על השני ולא מערכת של משטר ומעקב.

קודם כל ברור שהגזמתי בשביל להעביר את הנקודה. וואסאפ זו דרך תקשורת, כמו שיחות טלפון, נכון שהיא יכולה להתכתב עם גברים, אבל היא גם יכולה לשוחח איתם בטלפון הטיפש.

פשוט מוזר לי שמתייחסים לוואסאפ כמכשול ופוטנציאל לבגידות יותר מדברים אחרים. 

וכל הכבוד שאתה מתכוון לזרוק את הסמארטפון שתגיע הבחורה הנכונה - נאה דורש נאה מקיים.

וגם זה לא מכסה את כל המקרים, מה אם היא מורה וצריכה להיות בקבוצות וואטאפ של הורים? 

או הייטקיסטיט וחייבת לקבל הודעות בזמן אמת וכו'?

יכול להיות שאתה צודק, יכול להיות שלא, אבל לא נראה לי בריא לחיות בראש כזה. 

עדיף להסכים על גישה של שניכם לפלאפונים האחת של השני וכן לשתף חשבונות וכדו' ככה שתהיה שקיפות מליאה. 

וגם זה לא בטוח שיעזור, גם לפני עידן הווטסאפ היו בעיות צניעות. 

אז הנה סימוכין. 

סינון פלאפון לנשים | הרב אליקים לבנון | שאל את הרב | אתר ישיבה (yeshiva.org.il)

@תפארת. מוזמנת לשלוח לי מסר אם את רוצה להמשיך את הדיון באישי (הש"א לא עובדת לי)

ומשם נפתח את הדיון. בינתיים יש פה פסיקת הלכה של מישהי שאני לא יודעת אם יש לה הסמכה רבנית או לא

וסליחה שפגעתי. לא הייתי צריכה להתבטא כך.

לראות כוכבי קולנוע ודוגמנים בלי חולצה לא נכנס בזה?

פשוט אצל גברים נזהרים באיסור הזה יותר כידוע..

כיוון המחשבה כאן נראה לי גם ככה מועד לכישלון

גם אם היא תרגיש שזכותה לבקש,

אם שניהם חושבים שזה מזיק, הצד השני ידרוש את אותו הדבר

למה שאני אחליט בשבילו על העולם הרוחני שלו?

אני מצפה שתהיה לו מחויבות להלכה. מעבר לזה, זה כבר הבחירה שלו. הוא יכול להתעניין מה דעתי לגבי משהו מסוים, אבל זה לגמרי בידיים שלו להחליט. בעז"ה מתכננת להתחתן עם אדם, לא עם מלאך. ואני לא רוצה שהאדם הזה יתנה את הרוחניות שלו בי, אלא שיגיע לאן שהוא רוצה להגיע מתוך הרצון שלו עצמו.

עם זאת, אני חושבת שזוגיות אמורה להעשיר את הרוחניות. שהיחד שלנו יעצים אחד השני, וביחד נוכל לבנות בית משותף, שעומד על עולם ערכים ושאיפות דומה, שלאורם בעז"ה נחנך את ילדינו. אני לא חושבת שזוגיות זה תחרות של מי עושה יותר מה. אני רוצה זוגיות בלי פנקסנות כזאת.
 

מעניין שהדוגמאות שהבאת הם מתחום של בין אדם למקום.

מה אם הם היו בין אדם לחברו, נניח לדרוש שהוא יגמול יותר חסד ממך? (ואז אולי נכון לשאול - האם הוא מוכן לצאת עם מישהי שגומלת חסדים פחות? איך מודדים את זה? באיכות או בכמות?)

גם קצת משעשע אותי בחירת המילים שלך - "דברים שאת לא עומדת בהם". הרי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים עומדים. אם את עושה דברים שהם לא בסדר, זיכנו הקב"ה במצוות התשובה שנותן לנו כוח לתעל את זה למעלה מזה.

אדם יכול להיות דתי ולא רוחני

או רוחני ולא דתי

אבל שאלת נכון - מה מראה בעיניי על מחוייבות להלכה, ויש כאן שני דברים:

א. אני אקח לדוגמה את עניין הצניעות.

מה שהרב שלי מגדיר כצנוע, זה לא מה שהרב מבני ברק מגדיר כצנוע.

יש בהלכה גישות שונות, ולא הכל שחור\לבן.

במחויבות להלכה אני מדברת על "עשה לך רב" - שיהיה רב פוסק שלפיו הולכים.

ב. אם ניקח תפילה במניין כדוגמה - יש לי ציפייה שהוא יתפלל במניין. אבל אני לא אהיה משטרה שתרדוף אחריו כדי שיעשה את זה. אני לא דורשת את זה ממנו. בעיניי יש הבדל בין המונחים הללו.

אם נלך רגע להגדרות, בוויקימילון כתוב כך לגבי רוחניות: "גישה או השקפת עולם אשר מעניקה לאירועים שאנו חווים משמעות עמוקה יותר מזו החומרית הנראית לעין", וכך לגבי דתי: "נוהג על פי עיקרי הדת".

ההגדרות מדברות על שני דברים שונים. תראי כמה אנשים בעולם (כולל גויים!) לומדים קבלה כחוויה רוחנית. החוויה של משהו מעבר למוחשי קיימת אצל אנשים רבים שאינם מחוייבים לדת (ובדת אני מתכוונת לדת כלשהי).

א. את לוקחת כאן את הדיון למקום אחר - אם נניח אני הולנדית ושומרת שעה, האם אני שואפת לשמור 6 שעות? אם נניח אני פרסית, האם אני שואפת לא לאכול קטניות בפסח?

ההלכה היא לא רק עיקר הדין\מחמירים\מקילים. 

אבל נראה לי הדיון כאן מתמקד בדברים אחרים, שהם יותר רוח ההלכה מאשר ההלכה - אם למישהו יש כאן שאלה הלכתית על סמארטפון\סרטים או מה שזה לא יהיה, שילך וישאל את רבו, ולא אנשים אנונימיים בפורום.

ב. בגדול, את צודקת. לא חושבת שהייתי מעיזה להיכנס לקשר כזה. אבל בקטנה, אולי יצא לך לשמוע על הרב סולוביצ'יק וכסר"ש - אשתו לא נהגה לשים. מספרים שכששאלו את הרב איך זה יתכן, הוא היה אומר - לכו תשאלו אותה. כלומר הרב סבר שהלכתית כך צריך להתנהג ואשתו לא נהגה כך - וככל הידוע לי היתה להם זוגיות מדהימה. אני לא יודעת אם הרב ידע מראש שזה מה שיהיה; רק ברור לי שהוא השאיר את הבחירה בידיים שלה.

אם הרב ידע על זה מראש, או שזה היה המצב בדיעבד. כלומר, אני לא יודעת האם הרב בחר להתחתן איתה למרות הפער הזה, או שבדיעבד הוא לא דרש את זה ממנה. אני לא יודעת מה בדיוק קרה שם, במבחן התוצאה אנחנו יודעים שהיא לא הלכה עם כסר"ש, ושהרב אמר לשאול אותה על כך.

השאלה של השואלת היתה על דרישות מבן הזוג שאתה לא מקיים, והמגיבים העירו שהדוגמאות בשאלה לא רלוונטיות באותה המידה לגברים ולנשים. אז זו דוגמה מהצד השני.

משמעות השורה האחרונה זה שעל אף הפער הזה בינהם, הרב כיבד, העריך ואהב את אשתו - בשיעורים לזכרה הוא מדבר על כך.

אני מסכימה איתך שלפני שני דורות המצב היה שונה, אבל גם בשנים הללו בארה"ב אאלט יכולת למצוט נשות רבנים שכן הקפידו.

האם הדוגמאות שהביאה השואלת הם אינדקציה לכלל הרמה הדתית?

זה שייתכן מצב בו מבחינה הלכתית אתה צודק, כך צריך להתנהג, אבל בן הזוג שלך לא נוהג כך.

השאלה היתה האם ייתכן זוגיות כזו?

ומהדוגמה אני אומרת שכן.

הדוגמה מדברת על משהו הלכתי ברור, שאכן היה פחות מקובל בפרקטיקה - אך הדבר השתנה עם הזמן, בציבורים מסוימים.

אבל כאן השואלת שאלה על דברים שהם לא הלכה ברורה - בציבור שממנו אני מגיעה, אין חובה הלכתית להיות עם טלפון כשר - לא דברים ולא נשים (לא מדברת על סינון, אלא על כשר). אז בעיניי, כן, מישהי שאין לה טלפון כשר יכולה להיות צדיקה וחסודה.

ואני אקח את זה עוד צעד - המציאות הזאת של נשים צדיקות וחסודות ללא כסר"ש עדיין קיימת בימינו, במחוזות מסוימים. נכון, אלו לא נשות רבנים ולא חרדיות, אבל עדיין נשים שמגדירות את עצמן דתיות. לא כי הן סבורות הלכתית שזו הדרך הנכונה. וחלקן ישימו כשהן הולכות לבי"כ. האם זה בהכרח מעיד על כמה הן מתפללות? או גומלות חסד? או מכבדות הורים? או מברכות ברכת המזון?

אם נחזור לדוגמה של השואלת - לה יש טלפון לא כשר ולמיועד טלפון כשר - האם זו זוגיות שיכולה לעבוד? בעיניי כן, כשיש בינהם כבוד והערכה - על אף הפער. אני יכולה לכבד ולהעריך מישהו ולא להסכים עם דברים שהוא עושה - וזה נראה לי מה שהיה בדוגמה שהבאתי, ולכן הבאתי אותה. לא כדי לעשות מזה לימוד והשלכה לימינו.

אין לי מושג באיזה חוגים חברתיים אתה מסתובב; איפה שאני מסתובבת, מלבד המטען ההלכתי (שברור שהוא לא הדיון כאן - ההלכה מחייבת כסר"ש) - יש גם מטען סוציולוגי. בקהילות אורתודוקסיות מסוימות - דבר שמאפיים בעיקר קהילות בחו"ל, ובארץ קהילות שחיות עם פתיחות\ עירוב גדול יותר בעולם החילוני, לא קשה למצוא נשים שבכל פן אחר שלהם תגדיר אותן כדוסיות - אבל לא הולכות עם כסר"ש. 

למה אני מתכוונת במטען סוציולוגי?

אישה ששמה כסר"ש, החברה תגדיר כיותר דתית מאשר אישה ללא כסר"ש,

בעוד שייתכן האישה הראשונה יושבת בכלא על עבירות של רצח, שוחד והטרדה מינית, והאישה השנייה מנהלת ארגון צדקה גדול.

כלומר הנטייה שלנו להגדיר מי יותר דתי ומי פחות דתי הרבה פעמים נוטה לדברים חיצוניים שקלים לקטלוג, ולא בהכרח מעידים על המציאות הפנימית. ברור שאנחנו בוחרים איך להציג את עצמינו, ויש הרבה דברים בחזות החיצונית שלנו שאנחנו מצהירים בה על השתייכות סוציולוגית (ועיין בדיוני העבר על סוג הכיפה).

האם לרוב זו אינדקציה טובה? כנראה שלרוב כן.

אבל אנחנו כבני אדם לא הרוב. כל אחד מאיתנו הוא מיוחד, וצריך לבדוק כל מקרה לגופו.

אז אם יש מישהו שעונה על כל מה שהיא מחפשת, אבל יש לו סמראטפון - בעיניי לא צריך לפסול מיד, אלא שווה לברר מה יש לו להגיד על זה. מה הסיבה שהוא בוחר כך ולא אחרת.

השרשור שאל האם תיתכן זוגיות שבה אחד מבני הזוג דורש משהו מהשני, שהוא עצמו לא עומד בו.

כתבתי תגובה בה הסברתי למה לדעתי השאלה הזאת לא רלוונטית בכלל.

נתתי דוגמה בה היה פער בין דרישות אחד מבני הזוג (הרב) לבין הביצוע של אשתו, ומזה הבאתי ראיה שזה לא משהו תיאורטי.

כאן אתה טענת שהדוגמא שהבאתי לא רלוונטית, כי המציאות אז היתה אחרת, והעלית את הנקודה של הכסרש כאינדיקציה.

הגבתי וטענתי שהדוגמה כאן רלוונטית, כי היא עוסקת בדיוק בפער הזה בין דרישות בני הזוג. בנוסף, ניסיתי לנתב את דיון האינדקציה חזרה לשאלת השואלת - שלא עסקה במשהו הלכתי ברור ומוגדר כמו כסרש.

אתה מגיב שוב ואומר שוב שזה לא רלוונטי, בגלל הדור הפרוץ.

אני מגיבה שוב ואומרת שוב שאני מדברת על עצם הפער. ושגם בימינו במחוזות מסוימים העניין הזה פרוץ.

אתה אומר שהפער הזה הוא בדיעבד. את הנקודה של האינדקציה אתה מחזיר לעניין של הכסרש.

אני חוזרת ואומרת שבזמיננו זה עדיין לא הסטדנרט בציבורים מסוימים, ומנסה להסביר למה. ואני שוב מנסה לחזור לדוגמאות שהביאה הפותחת.

ואז אתה מאשים אותי שיש כאן משהו משהו שאני לא מבינה. שיריתי חץ ועכשיו אני מנסה לשרטט את המטרה. ובלשונך, לועג לדמוגוגיה שלי + מוסיף עוד עקיצה.

איך שאני מבינה את זה, לקחת את הדיון והסטת אותו לכיוון אחר לחלוטין, על אף מאמציי לחזור לנקודה שנשאלה. נתפסת לדוגמה שהבאתי, ולקחת את זה לכיוונים מאוד אחרים מהשאלה של הפותחת. וכמו בכל הדיונים האחרים איתך, איכשהו זה מגיע להודעה שבו אתה יורד לפסים אישיים, פוגע ומעליב. אני לא מוכנה לנהל דיונים בצורה כזו. אתה ממש לא חייב להסכים איתי, וזה בסדר גמור, אבל אני לא רוצה לקחת חלק בדיוק שמזלזל בי בצורה כזו.

"ההלכה היא לא רק עיקר הדין\מחמירים\מקילים. "

שבציבורים מסוימים זה יהרג ובל יעבור, ובאחרים זה הכסר"ש המחייב.

מהם הדרישות שאת בודקת? נגיד, רמת כיבוד ההורים ברשימה?

אני מסכימה איתך שאנחנו צריכים למדוד את מי שמולנו כרגע, ולא את האני (או ההוא) העתידי.

אבל

זוגיות נוצר מתוך פערים - בכל מיני רמות. פערים בין גבר לאישה, בין ביוגרפיות שונות, בין תכונות ומידות, בין תפיסות חברתיות, פוליטיות, דתיות וכו'. ההתמודדות שלנו עם האחר היא חלק מהותי מהזוגיות. 

האם ישנם זוגות בהם יש פער דתי בין בני הזוג?

כן, ואפילו ברמות קיצוניות. נכון שזה קורה לרוב שאחד מבני הזוג משנה את התפיסה ההלכתית שלו ולא מדובר על מצב מלכתחילה, אבל זה מצב שקיים.

כן, מלכתחילה אני מחפשת דוס - והלוואי שיהיה יותר צדיק ממני. אבל אני לא מחפשת את גאון הדור - רמה רוחנית כזאת מרתיעה אותי. כתבתי על זה פעם כאן, שאני מחפשת מישהו בליגה שלי, ולא מישהו בליגת העל.

אני חושבת שזה עקרוני שתהיה הערכה הדדית בין בני הזוג. הערכה לאדם שבי, לאישיות שלי, למידות שלי וכו' - גם אם הוא לא מסכים איתי בכל נקודה ונקודה.

אם אנו תופסים את כל המהות של האדם השני דרך הפריזמה הרוחנית, אם הוא ח"ו יחליט לצאת בשאלה, האם זה בהכרח יסיים את הזוגיות?

או במילים אחרות, אם אחזור לשאלה שלך (וכמובן, זו רק דוגמה - אין לי מושג אם את באמת כזאת...):

את רוצה לצאת עם X כי הוא לא רואה סרטים. צריך לשאול אם X מוכן לצאת איתך, כי את רואה סרטים.

מה שאני הייתי שואלת זה האם X מוכן להעריך ולכבד אותך מהמקום הזה, או שהוא מזלזל בך ומסתכל עלייך מלמעלה. היית רוצה לחיות עם מישהו בתחושה שהוא מאוכזב ממך תמידית? לכן חשוב לבדוק איך הוא מכיל את הפער הזה. ובכלל פערים.

כי כן, זה פער. ובחיים יהיו פערים. ולראות איך אנחנו מגשרים על פערים בזוגיות זה דבר מאוד חשוב ועקרוני.

שחייבת להיות מאוזנת בשני הצדדים שלה.

זוגיות היא לא משחק סכום אפס.

זוגיות היא לא משוואה מתמטית, בה לכל פרמטר יש ערך קבוע:

טלפון כשר - 5 נקודות.

סמארטפון עם סינון - 3 נקודות.

סמארטפון בלי סינון - 2- נקודות.

כולנו בני אדם, עם יתרונות וחסרונות. אנחנו נתחתן עם מישהו שבתחומים מסוימים הוא יותר טוב ממנו, ובתחומים אחרים - להפך. אנחנו מכלול של דברים, טובים יותר או פחות.

אני מחפשת זוגיות שתהיה בה כבוד, הערכה, חום ואהבה, הכלה, בלי שיפוטיות. מי שחושב שהוא נכנס לזוגיות שבה אין פערים, נאיבי. כן, גם רוחניים. כי אנחנו אף פעם לא בדיוק אותו הדבר. אז אפשר להגדיר גבולות גיזרה. שמעתי פעם את הרב חיים נבון אומר שאם היו לוקחים את כל האנושות, ומחלקים אותנו ל-1000 קבוצות לפי דימיון, תחשבי מי היה איתך בקבוצה. ואם היו מחלקים למיליון, כנראה שבקבוצה שלך עדיין היו רוב האנשים הדתיים. בעצם, ככל שאנחנו דומים יותר, הפערים היחסית קטנית (יחסית לשאר העולם) תופסים הרבה יותר מקום ונפח, והשאלה היא אם זה המקום האמיתי שצריך לתת להם.

מצרפת כאן משהו שכתבתי פעם: מה לדעתכם צריך לעשות.. | ערוץ ７

ושאלה ששאלתי, ותראי מה הגיבו: יצא לכם לצאת פעם עם מישהו שהוא הרבה יותר מכם בתחום מסוים? | ערוץ ７

(וזה מבוסס על הרב זקס)

כאשר בני אדם חותמים על חוזה, המטרה היא ליצור סוג של שותפות, במטרה ששני הצדדים ירוויחו מהשותפות הזאת. כלומר, מדובר בקשר אינטרסנטי.

ברית מתארת סוג אחר של קשר. בברית יש משהו מעבר לאינטרס העצמי. בברית הצדדים מתחברים מתוך הכרה הדדית בכבוד בוחרות של כל צד כדי ליצור משהו משותף שהצדדים לא יכולים להשיג לבד - אהבה, חברות, נאמנות, נישואים, אמון. מברית מרוויחים לא רק רווח אישי, אלא טוב משותף.

לכן השאלה בעיניי לא צריכה להיות איזה מכשיר יש לך ואיזה יש לו, אלה האם את מוכנה לכבד ולהוקיר את מה שהוא מביא, ולהפך - האם הוא מסוגל לעשות זאת כלפייך. לעבור מתודעה של חוזה לקשר של ברית.

ומפנה לתגובה האחרת: בעקבות ויכוח עם חברה: | ערוץ ７

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש