אם היא מדברת חופשי על בן הזוג שלה ולא מוכנה לעדכן, האם לא לגיטימי בסיטואציה הזאת כן לקחת את המחשב ולעבור על ההתכתבויות באין דרך אחרת?

כי זה לא עובד עם עקשן

ולכן כתוב תתפתל, לעשות דברים בתחבולה.

בעיניי חמור מאוד שהיא מדברת עם אחרים על הזוגיות שלהם, אותי אישית מגעיל לשמוע על זוגיות של אנשים שאני מכירה. קצת פרטיות שיהיה לאנשים.  

לא משנה אם זה גבר או אישה

אבל לקחת את המחשב כשהיא יודעת מזה, זה סתם נשמע כמו נקמה או קטנוניות, יכולת לבדוק דברים בלי שתדע, אם כ"כ היה חשוב לך לדעת את הפרטים.

ובקשה חזרה, הבהרתי לה כל הזמן שאם תספר לי עם מי ומה היא מדברת לא אצטרך להסתכל במחשב, אבל המשיכה בעקשנותה לא לספר, והיא מאוד סודית (מולי כמובן, לא מול אותם אנשים להם היא מספרת הכול ) ככה שקשה לי מאוד "לבדוק דברים בלי שתדע" והרבה דברים אני מגלה בדיליי אחרי הרבה זמן...

קשה לי מאוד כשמדברים עלי ואני אפילו לא יודע מה(כמו שאמרתי אני אחרי זה הולך אליהם לסעודות שבת בלי לדעת שהם יודעים עלי הכול), ניסיתי לתת לה 2 אפשרויות כשאם אין ברירה אסתכל בעצמי.

אני שוב חוזר על הבקשה לנסות לחשוב איך היית מגיב אם אני הייתי האישה והוא הגבר...

היא לא בסדר, זה לא אומר שגם אתה צריך להיות כזה..

ומה שהיא עשתה זה חמור מאוד מאוד, 

נשמע שאתם תופסים זוגיות בצורה עקומה

מישהו צריך להיות הבוגר ולהפסיק את כדור השלג הזה

אם לא, זה רק ימשיך ויגדל

וכן, צריך לוותר קצת הרבה על האגו בשביל זוגיות טובה

רק שפה זה טריגר להמשך התדרדרות...

כשהיא עושה משהו לא בסדר - זה באמת לא בסדר.

כשאתה עושה משהו לא בסדר - זה בתוך מרכאות, כלומר הפגיעה לא אמיתית.

אתה "נוגע במחשב שלה".

אתה לוקח את המחשב "שלה".

אני יכול רק לתאר לעצמי, שאם היא הייתה מנסחת את זה - הניסוח היה בדיוק הפוך.

כלומר יכול להיות שיש כאן בעיה משותפת לשניכם: אתם לא מספיק רגישים לדברים שמפריעים לצד השני, כל אחד מכם חושב שמה שהוא עושה זה סבבה והשני סתם "מתבכיין".

הייתי מציע לשניכם להתחזק בנקודה הזאת, ולא לעשות דברים שפוגעים בצד השני. אפילו אם זה נראה מטופש או קנטרני, אפילו אם לא מבינים מה כ"כ פוגע בזה. 

ואהבת לרעך כמוך, ואידך זיל גמור.

שהיא מאוד רגישה שלא יגעו לה בדברים ובדרך כלל אני מאוד מקפיד, אבל פה זה הרגיש לה קצת עזות מצידה לבכות שאני נוגע במחשב שלה כשאני סה"כ רוצה לדעת מה היא עושה מאחורי הגב, כך שבמקרה הזה בלבד הרגיש לי מתאים לשים את זה בתוך מרכאות...

זה ממש קשה

וזה אפילו נורא ואיום 

אני גם היתי נפגעת מאוד במקומך

מה שכן, אם תשפר איתה את הקשר 

ותסביר לה ברוגע למה זה ממש פוגע בקשר ביניכם, תדבר בכנות מכל הלב ותסביר שאלו דברים אישיים - ושזה פוגע בך עד עמקי נשמתך - 

אם היא באמת אוהבת אותך - רוב הסיכויים שזה יחלחל לה והיא תבין, ותפסיק עם זה

גם בעלי פעם סיפר משהו לאנשים עלי שלא ידעתי מזה, זה מאוד מאוד פגע בי והסברתי לו את זה....זה דבר שקורה, אני אומרת כדי לנרמל

אבל גם אתה חיב לעצור את זה, בדרך עדינה (ולא לתקוף אותה ), תשבו בנחת ותסביר לה למה זה כל כך פוגע בה ושהלב של הזוגיות זה אמון ולא לספר דברים אישיים וכו' ולתת הרגשה שהיא מסתכלת עליך כבנאדם חיובי ולא שלילי חלילה 

וכך...

אפשר להפוך משבר להזדמנות לצמיחה

ע"י שאתה פותח את הלב ומסביר שזה כואב לך והיא חשובה לך 

היא מבינה עד כמה היא חשובה לך, וזה גורם בסוף אחרי שהמשבר עובר - לשיפור הקשר ביניכם

בעז"ה מאחלת שהזוגיות שלכם תחזור למסלול טוב ויציב ומשמח  

העניין הוא שכמו שכתבתי, ככה או ככה הזוגיות שלנו במשבר, והיא כנראה לא אוהבת אותי כרגע. השאלה היא רק איך להתייחס לטריגר הזה להתדרדרות, כי זוגתי מנסה לצייר אותי כ"אלים" ו"רשע" שאי אפשר לחיות אתו ככה בשום אופן..., בעוד להבנתי היא אלימה הרבה יותר...

זה ממש כואב שהיא מתארת אותך כ"רשע" , אין מילים לתאר,

אבל אל תדאג היא לא באמת חושבת ככה לעניות דעתי, עובדה שהיא לא התחילה להתגרש בפועל,

היא פשוט מנסה לרמוז לך שהיא מאוד פגועה מההתנהגות שלך

שהיא רוצה שתתיחס אליה יותר יפה או משהו אחר שמפריע לה

זה לא בוגר מצידה, במקום להסביר נקודתית מה מפריע לה בך ולבקש להשתפר או לשנות -היא מכנה אותך בכאלו כינויים? זה נורא.... אבל ניתן לתקן....

אז אתה צריך לעצור את הגלגל בטרם ידרדר.....

אם היא ב MODE הזה של מלחמה - 

מישהו מכם צריך לתפוס את הענינים בידים

אין לך אפשרות לשלוט עליה, אז תהיה אתה הבוגר מבין שניכם ותתפוס את הענינים בידים "במקום שאין אנשים תהיה איש".. -

מה אתה צריך לעשות?

לשבת איתה לשיחה רגועה , לבקש ממנה מראש לפנות זמן, כמובן כשהילדים ישנים או ביביסיטר, 

במקום שקט בלי ששומעים אתכם,

בזמן רגוע שאף אחד לא ממהר לעבודה/לתפילה/וכו'

ו - 

להגיד לה שזה ממש פוגע בך שהיא קוראת לך ככה

ואתה ממש מצטער, ואם היא קוראת לך "רשע" אתה רוצה להבין מה מפריע לה ולתקן

ותגיד לה שהיא חשובה לך ואתה אוהב אותה מאוד

(אולי תשתמש אפילו במילים רומנטיות ביניכם

אולי תקנה לה מתנה או שוקולד או משהו שהיא אוהבת...)

ותגיד שזה ישמח אותך שהיא תגיד לך בדיוק נקודתית במה (או - באלו דברים) היא רוצה שתשתפר או תשתנה ואתה מוכן לתקן ולעבוד על הדברים שמפריעים לה כי היא חשובה לך,

וזה ממש עצוב לך שהיא אומרת שאתה "רשע" ....ושאתה לא מוכן שהיא תקרא לך ככה כי היא חשובה לך וזה כואב לך שהיא תופסת אותך כשלילי ושאתה מבקש שהיא לא תקרא לך ככה אלא תגיד לך נקודתית מה מפריע לה ושאתה תשמח לבוא לקראתה ולנסות לדבר על זה או לתקן או לשפר מה שאפשר....

בהצלחה וכואב מאוד, אל תתיחס היא סתם כאובה ולכן מתבטאת ככה, לדעתי

(או במילים שלך או בסגנון שלך... )

אני מסכים בעיקר עם זה שהיא פועלת מתוך כאב, אבל ה"זוגיות" שלנו ככה או ככה במצב מאוד לא טוב, אני מדבר על כך שמבחינתה מה שעשיתי אתמול עם המחשב שלה כדי בסה"כ לקבל מידע, זה הדבר הכי גרוע ו"אלים" בעולם (בלי לשים לב לחלק שלה כאן).

לכן אני מתוייג לדעתה כ"רשע", וזה גם מה שהיא תגיד במקרה של פגישה

אבל את צודקת שהזוגיות קצת בגסיסה, ושצריך לחשוב אם יש עוד סיכוי להציל משהו...

ולא להביא אותי לסעודות שבת וחג אצלם כאילו לא קרה כלום, אם זה לא לדרוך עלי ועל רגשותי אז מה כן...

מה שכן, נראה לי שהיא מתביישת לספר לחברה שלה שהיא לא טובלת ומספרת רק מה שנוח לה...

לגבי ייעוץ זוגי- כן הלכנו כמעט שנה, אבל לא כל כך הצליח, כמו שפרטתי כאן:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ ７

אחרי תחושת "חוסר אונים" וכו'?

שהיא יצרה, כי כבר יותר מחצי שנה לא טובלת...

ממוצע של אחת לכמה חודשים...

כמו שלדעתי פרטתי כאן:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ ７

פעמים שלפחות תעדכן אותי כשהיא עושה את זה ולא עדכנה, אני חווה את ההתעלמות והזלזול שלה בצרכי כאלימות לא פחותה...

אם היא רוצה לדבר עם חברה, זכותי לבקש שזאת תהיה חברה שלא מכירה אותי (כמו שפה אני משתף אותכם בלי שאתם מכירים אותנו) או שזאת גם חוצפה מצידי?

לספור אותי בכלל...

אחרי הכול, יש לנו 3 ילדים בלעה"ר...

בנוסף, היועץ אליו הלכנו טען טענה לא בלתי מאתגרת והיא שהקשיים שיש לנו עכשיו ככל שלא נעבוד עליהם דווקא בזוגיות הזאת, הם בעצם ילוו אותנו בכל מקום ואז לא נרוויח כלום, אני באמת תוהה כמה הוא צודק, כי אמנם ברור שלכולנו יש "דפקטים" כאלו ואחרים שחשוב לעבוד עליהם, אבל עדיין יש דפקטים שמתנגשים כנראה יותר מידי, אבל כנראה אתה צודק, יום אחד אולי אאזור אומץ...

אגב, גם על השאלה הזאת פתחתי אשכול בעבר:

איך מחליטים מתי "לחתוך"? - נשואים טריים

בעצם אולי אפשר לומר שעלינו על סטרטאפ של משהו שמונע במאת האחוזים

על הומור שחור שמעת?

אני חושבת שצריך להביט במבט-על על כל הזוגיות שלכם.

אתה מתאר דברים לא פשוטים, מצד שניכם, והם לא באו ב"פוף", אלא ככל הנראה יושבים על רבדים יותר עמוקים ביניכם...

- אתה כותב שהזוגיות שלכם לא במצב טוב בלשון המעטה

- אתה כותב שאשתך מדברת עליך מאחורי הגב ללא הסכמתך

- אתה כותב שאשתך  לא כבדה את בקשתך המפורשת כמה פעמים לפחות לספר לך כאשר משתפת

- אתה כותב שלקחת לה בכוח את המחשב

- אתה קורא לאשתך "גברת", שזה כבר מראה על ריחוק (לא כינית אותה פעם אחת אשתך אלא זוגתך, גברת וכו')

- כתבת שאשתך חטפה קריזה ו"התקף" וממש נתנה לך מכות 

- אתה מתאר מצבים שקרתה בהן אלימות מובהקת שחצתה מזמן כל קו אדום

עכשיו נסה להביט על כל זה "מהצד", כאילו זה לא אתה - אתה ודאי מביןשנדרשת כאן עבודת עומק, ומול איש מקצוע רציני ומוסמך ולא מתגובות כאן בפורום. זה מצב מאוד מורכב וצריך לראות כיצד יוצאים ממנו.

האם בכלל יש לכם רצון להישאר יחד?

אתה אוהב אותה? אתה רוצה להישאר נשוי לה? אתה בוחר בה? אתה רוצה לחיות את חייך יחד איתה?

האם היא אוהבת אותך? האם היא בכלל רוצה להישאר יחד איתך?

רק אם *שניכם* עונים בחיוב על כל השאלות - מקום של טיפול זוגי מן השורש יוכל להועיל ולראות איך אתם מתקדמים לעבר המטרה המשותפת הזו.

אך אם שניכם, או אחד מכם בכלל לא שם ברצון, הכיוון יכול להיות מחשבה על מה עושים מכאן והלאה, ואם מחליטים להיפרד אז לפנות לגישור אצל מגשר מוסמך ומומלץ,

ולנסות כמה שפחות מלחמות, בתי משפט והמון כאב לב לכולם...

מאחלת לכם ב"הצלחה רבה בכל, החלטות טובות, שליחים טובים, והרבה אהבה, שלום ושלווה ב"ה 🙏

מהדיון שפתחתי במקום אחר שגם בו נהניתי מאוד מהתגובות שלכם, לכן פתחתי ניק נפרד לדיון בשאלת האלימות נטו, אבל הארתם את עיני שאי אפשר לקחת דבר מסוים ולבודד אותו מהזוגיות בכללה, אז כאן המקום לחדד שאני אותו בעל מהאשכול הזה:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ ７

תודה יקרה,

ואת כותבת פשוט נפלא ומדויק כ"כ

כאן:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ ７

וכאן:

איך מחליטים מתי "לחתוך"? - נשואים טריים

אין כאן עניין של מי צודק. אתם לא ילדים בגן שצריכים שהגננת תתערב.

יש לך משהו שמפריע לך, תדבר בצורה מכובדת ועניינית.

אתה לא יכול להכריח אותה להענות לבקשה שלך, אתה רק יכול להחליט מה אתה עושה עם זה שהיא לא נענית לה.

אותו הדבר לגבי אלימות. זה דבר שלא אמור להיות בזוגיות כלפי אף אחד מהצדדים, אז מפעילים כלפיך אלימות ואתה פותח דיון אם זה מוצדק או לא, וגם חשוב לך להפריד בין הצדקות של גברים או נשים.

גם לקיחת המחשב, זה אקט כל כך ילדותי ולא מועיל. אתה לא נותן בה אמון ומנסה להוכיח לה שאתה צודק והיא הלא בסדר..? 

אחי אתה חייב להתעורר על עצמך, איבדתם כל פיסה של כבוד אחד כלפי השני.

אני לא חושב שאתם באמת מתאמצים לשפר, לי זה נראה שאתם יותר מתאמצים לכופף אחד את השני, והמקרה שאתה מתאר בעיניי הוא קיצוני בחוסר הגבולות שלו.

אבל אני באמת מנסה להבין, נכון המצב שלנו כרגע מאוד קשה, אבל באופן נקודתי חוץ מהקשיים האחרים שלנו, מאוד מפריע לי שהיא מדברת עלי עם אנשים בלי שאני אפילו יודע על זה, והיא לא מוכנה לספר לי מה, האם לא מובן שארצה לראות בעצמי? איך זה קשור לאמון או להוכחה?...

כי כשיש אמון מלא - אין צורך לבדוק/לבלוש/לחקור/לחפש הוכחות וכו'

מצד שני ברור שזה מובן שאתה רוצה לבדוק אחריה, כי היא באמת לא אמינה - שהיא מספרת עליך דברים מאחורי הגב...

זה קורה ואין זוג מושלם לצערנו

אבל זה ממש כואב 

ולדעתי הפתרון זה להגיד לה בכאב רב ובכנות שאתה רוצה קשר איתה ושתפסיק עם זה , 

זה פוגע בך

ושהיא חשובה לך

ושאתה אוהב אותה

פשוט לשנות MODE 

אולי לעשות לה הפתעה מיוחדת יוצאת דופן כדי לנסות להחליף את האווירה בבית?

(כמו בלונים או מכתב או מלא שוקולדים, משהו מוגזם כיפי כזה) 

היא תקבל את זה ?

או שתלעג לזה?

היא לא אוהבת קיטש ומחפשת רק דברים מאוד עמוקים או כלום...

אני אגב לא חושב שהיא לא אמינה, פשוט היא מעולם לא הכחישה שמדברת עלי מאחורי הגב, רק טוענת שזה "לצורך" ולא מסכימה לשתף עם מי היא מדברת ומה, ככה שאני לא "בולש אחריה", להיפך- אמרתי לה במפורש שיש לה אפשרות לשתף אותי מה היא מדברת או שאיאלץ לראות בעצמי....

אז אתה יודע מה היא מחפשת, זה כבר חצי פתרון!

אתה יכול לדבר איתה בשפה שלה - מלב אל לב בצורה עמוקה?

יש גברים שזה בלתי אפשרי עבורם... נשמע שאתה דווקא טיפוס יחסית עמוק לגברים... שזה אפשרי לך, לא?

קודם כל, צברנו כל כך הרבה כעסים אחד על השני כך שזה מאוד קשה...

בנוסף, היא אוהבת עומק אבל פחות "שיחות עמוקות" (שאותם אני דווקא אוהב) אלא יותר הרגשת שותפות עמוקה, ביטחון ויציבות בסגנון ספציפי מאוד.

גם בזמנים פחות גרועים כשעוד היו לי כוחות לפעמים לנסות לספק לה את זה, הרבה פעמים הספיק משהו קטן בו קצת כעסתי/הייתי לחוץ/לא דברתי והתנהגתי "בדיוק" בצורה שספרה כדי שהיא תיסגר....

באמת לא אמרתי עד עכשיו, אבל יש לה נטייה די משמעותית להתנהגות של פאסיב-אגרסיב שלמי שמכיר מאוד קשה לחיות בצורה כזאת ולספק את רצונה, יש כל הזמן מתח וכבדות באוויר גם כשאני מנסה לפרוץ אותו בצורות כאלו ואחרות (אני מדבר גם על העבר לפני שיחסינו התדרדרו למריבות חוזרות ונשנות...).

אחד מכם צריך לתפוס ת'ענינים בידים....

אחרת זה עלול להדרדר כל הזמן יותר ויותר....

אם אתה בקטע לרצות את הזוגיות איתה ולבוא לקראתה, ולהתאמץ בשביל

אתה צריך לבוא לקראתה בלב שלם ולוותר לה 

עד שהיא תתרכך ותתן בך אמון

כלומר, 

אם היא "נעלבת" מדברים - לזרום איתה ולספק את רצונה (במידת האפשר, כמובן תלוי מה היא מבקשת)

ואז היא תראה שאתה לטובתה,

והיא תיפתח אליך

והכל יחזור ללופ חיובי

כמובן שאני מבינה שזה יותר מורכב ממה שאני מתארת, ולא בטוח זה יעבוד ,

אבל הרעיון הוא-

לא להתקטנן על שטויות , וכל אחד רוצה שהשני יחזיר את הקשר ביניכם למצב טוב (=כל אחד מצפה מה*שני/ה* לתקן ולהשתפר - במקום לתקן את *עצמו* * )- 

אלא אחד מכם לפחות צריך לעשות מאמץ מקסימלי ע"מ להשיב את השלום והאהבה אליכם

וכשיש אמון ושניכם רגועים, הכל יותר זורם....

כלומר אם בשלב שאתה מנסה לבוא לקראתה

אתה רק שופט אותה ומחפש מה לא בסדר *בה* - זה לא ילך

(ברור שאם זה משהו קיצוני מותר לך לעצור את זה, מדובר על דברים שאפשר להחליק ולוותר)

ככה היא תפתח אמון כלפיך והקשר ביניכם ישתפר לאט לאט ויעלה לכיוון חיובי וטוב

(אם לא מתאים לך - תזרוק הכל לפח, רק הצעתי רעיון וכיוון , תבדוק אם מתאים לך ...)

בהצלחה 

ואהבתי גם את הזהירות מפסקנות...

ותצא עם משהו מעשי ביד.... 

לי לקבל משהו אחד "כזה ראה וקדש"...

וגם כשטובלת לא רוצה שיתקרבו אליה...

גם כשכן טבלה...

בו התנהגות לא תקינה אחת גורמת להתנהגות לא תקינה אחרת, חשבתי לפתוח פה דיון ספציפי לגבי השאלה מה בדיוק מוגדר כאלימות ומה בסך הכול התנהגות נואשת של הגנה עצמית (גם אם מישהו חזק יצליח להתבר גם במצב כזה),

אבל אתם צודקים שאי אפשר לדון בזה במנותק מעצם קשר הנישואין ושהוא בעצם צריך להיות האישיו כאן ולא התחרות שאני נגרר אליה "מי יותר אלים" (מה לעשות, וכמעט בכל ויכוח קטן זוגתי מנסה לאיים במשטרה)...

לא מצליח להבין איך מחליטים מה בדיוק מוגדר אלימות, במיוחד שאלימות פיזית בוצעה דווקא על ידה...

נראה לי שיש לך הרבה רצון טוב לבנות ולשפר את הזוגיות, אבל משברי המידע שאתה כותב פה הרשת נטוות סביבך ואתה תוקע את הראש באדמה. 

אני בספק אם אישתך מעוניינת בחיי זוגיות איתך, ולאט לאט יצרה מנגנון שמאפשר לה לנהל זוגיות עם אפס מחויבות כלפיך. 

ככה אתה מוצא את עצמך במצב בו:

- אין לכם יחסי אישות במשך שנים, ובשנה האחורנה אפילו אין מגע בסיסי, וכל זה מהחלטה חד צדדית שלה.

- אישתך מזלזלת בבקשות לגיטימיות שלך כמו לשמור את המשבר הזוגיות שלכם בינכם. חשבת שאולי היא מכינה את הקרקע לגירושין? או שאולי היא מתייעצת גם עם עורכי דין בלי ללא ידיעתך?

- היא מפעילה עליך אלימות. לא משנה כואב או לא זה לא לגיטימי!!!!

- היא מאיימת עליך במשטרה על דברים שאתה עושה. גם אם היא לא מנסה להתניע תהליך של גירושין ברור לך שזה כרטיס שישלף בכל מצב בו חלילה תגיעו לשם.

- הגרוע מכל זה הגלגול החוזר של האשמה עליך כל הזמן. אתה האלים, אתה הלא בסדר, היא רק עושה את הדברים כי היא שואפת לעומק או כלום... (אני מבין שבמילים אחרות אתה לא מספק לי את העומק שאני צריכה, אז אתה הבעיה ולא אני..) 

- אגב אתה באמת מתנהל ומתנהג לא בסדר בסיטואציה.

הייתי רוצה להיות חיובי ואני באמת מאמין שאפשר לשפר ולצמוח מכל מצב, אבל לתחושתי אתה כרגע די לבד, כשאתה אפילו לא נותן אמון בסיסי בצד השני. לדעתי אתה חייב ללכת להתייעץ באופן אישי, אתה עם עצמך ולהבין איפה אתה נמצא בסיטואציה הזאת. 

תשחרר כרגע את המחשבה להציל את הזוגיות, אלא להציל את עצמך. זה אומר קודם כל:

- לחיות בסביבה לא אלימה ומשפילה.

- להתנהל בצורה שהיא לא תלותית בבת הזוג שלך ובתגובות שלה.

- למצוא לעצמך מסגרת שיש בה גבולות ברורים שלא נכנסים אליהם.

- להיות ער ומפוקח למהלכים שייתכן ואשתך מנסה ליזום ולהכין את הקרקע אליהם.  לבנתיים היא מציבה עובדות בשטח ואתה מקבל אותן. לא כדאי שתתנהל ככה אם חלילה תפרקו את החבילה.

בהצלחה.

התחלתי לאחרונה לקרוא הרבה חומר על פאסיב-אגרסיב וכנראה שאשתי עונה על ההגדרות, ומה שאני חווה ממנה זה "קלאסי" למה שבני זוג של אנשים כאלו חווים, עד שהם מפתחים אסרטיביות...

וגם לא מציע לך להתבכבש יותר מדי בתאוריות פסיכולוגיות. אתה צריך ליצור לעצמך דפוסי התנהגות שבהם אתה שולט במצב ולא נגרר ותלותי. 

לדעתי מאמרים וספרים לא יעזרו לך יותר מדי, וגם לא התייעצויות בפורום על כל אירוע כזה או אחר. רק טיפול וייעוץ אישי  מקיף ויסודי.

זה בוודאי מקלקל ומקולקל, לדבר עם סתם כאלה שמכירים אותך, עליך ועל מה שביניכם. 

נכון, שנשים מרגישות לפעמים צורך גדול "לשתף", בפרט כשחשות מצב מעיק.

אם יש לה ייעוץ מקצועי (כתבת שאתם מנסים להתקדם, לא יודע אם זה כלול), אז בוודאי אין מקום לשתף אנשים נוספים.  אם אין לה אפשרות כזו, אפשר בלית ברירה להסכים על חברה אחת שהיא משתפת, בידיעתך, ולא מעבר לזה.

כל הדבר הזה, של עירוב זרים בעניינים שבין איש לאשתו, הוא מתכונת גרועה באופן עקרוני.

יכול לשאול אותה, ללא שמץ קינטור, איך היתה מרגישה אם אתה מדבר עליה ועל ,איך להסתדר איתה" עם אנשים ללא ידיעתה - ואח"כ אתם מבקרים אצלם בלי שהיא יודע מה כבר שמעו עליה.

לגבי המחשב. זה חלק מהמצב המקולקל, שיש "המחשב שלה"... אמנם ראוי מבחינה כיבוד עדין הדדי, לבקש רשות טרם עיון במחשב של השני. מבחינה הלכתית, דומני שבהיות שזה לצורך תועלת ובין איש לאשתו, זה לא אסור (לא אומר הלכה-למעשה. סברא).

ברור ש"לתת מכות" על זה, זה לא הכי נורמלי. אני יכול לדמיין מה היו עונים כאן, אם אשה היתה כותבת שבעלה "נתן לה מכות" כי פתחה את המחשב שלו....

אבל כל העסק הזה ביניכם, המציאות שאתה מתאר, היא אכן לא מציאות בריאה. כמו שהקדמת בראשית הדברים. זה לפני כל הפרטים וכנראה גם הגורם להם.

אם אתם רוצים לנסות להציל את המצב - שבו ביניכם, תעמידו דברים על השולחן ללא שמץ האשמות.

תאמר לה, תראי.. הגענו למצב לא כל כך נורמלי.. . התוצאה היא שאתת מדברת עם אחרים עלי ללא ידיעתי, אני מסתכל לך במחשב ללא ידיעת, את מגיבה במיתקפה פיזית..  כל הדברים הללו, משני הצדדים, לא דברים שאמורים להגיע  אליהם.

אם את רוצה שננסה בחד לתקן, בואי ננסה לברר בינינו מה מפריע לכל אחד - בשלוה, בלי האשמות וצעקות - מה כל אחד מציע, איך אפשר להתקדם. מה שיישאר, אם יישאר, אפשר ללכת ביחד לייעוץ - ולהוציא את שאר העולם מהתחום. שאם נצליח לתקן, לא יישארו דברים לא נעימים עם כל מיני מכרים מסביב...

בהצלחה

[אני מדגיש שקראתי רק את הודעת הפתיחה - והגבתי רק עליה. כך שאם התבררו נתונים אחרים תוך כדי  שירשור, אינני מודע להם]

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...

אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...

ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.

אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב. 

ומוסיף

תלמד מזה

האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?

או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי 

חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).

בריתות - בזמן 

אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..

מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.

תהנה מכל רגע