מדברת עם אנשים על דברים אישיים בינינו ללא עדכון...אופטימיות?

בוקר טוב, הזוגיות שלנו לא במצב הכי טוב כרגע בלשון המעטה, אנחנו בכל זאת מנסים לעבוד ולהתקדם, אבל משהו שמאוד מפריע לי הוא שזוגתי מתייעצת עם כל מיני אנשים שמכירים אותי על איך "להתמודד" אתי, ועוד יותר מפריע לי שהיא אפילו לא טורחת לעדכן אותי על כך...

 

ככה, אני יכול ללכת אתה להתארח אצל חברה בסעודת שבת במצב כזה שאם הייתי יודע מה היא ספרה לה, אין סיכוי שהייתי מתקרב לבית שלהם מאז...

 

בקשתי כמה פעמים שלפחות תספר לי, ולא כבדה את בקשתי, אז לקחתי את המחשב שלה כדי לראות בעצמי עם מי ומה היא מדברת, מה שגרם לגברת לחטוף קריזה והתקף וממש נתנה לי מכות על כך ש"אני נוגע במחשב שלה"...

 

רוצה לשמוע את חכמת ההמונים, מה דעתכם? האם לגיטימי שהיא מדברת על דברים אישיים בינינו ללא בקשת אישור ממני ואפילו ללא עדכון? במידה והיא עושה את זה, האם כל כך נורא שאני לוקח את המחשב "שלה" כדי לעבור על ההתכתבויות?

ועוד שאלה בלתי נמנעת, אם יש פה אנשים ובעיקר נשים שנוטות להצדיק אותה, תנסו בבקשה לענות בכנות, מה הייתם אומרים אם אני הייתי האישה וזוגתי הייתה הבעל  והייתי מתמודד עם אותה בעייה עימה אני מתמודד כעת?

בעיני לא לגיטימי בכללאנונימיות
אבל גם לקחת את המחשב שלה בלי רשות ולעבור על התכתבויות לא לגיטימי.
אבל מה עם "עם נבר תתברר ועם עיקש תתפתל"...יהיהטוב

אם היא מדברת חופשי על בן הזוג שלה ולא מוכנה לעדכן, האם לא לגיטימי בסיטואציה הזאת כן לקחת את המחשב ולעבור על ההתכתבויות באין דרך אחרת?

לא כתוב עם עקש תתעקשלמה לא123

כי זה לא עובד עם עקשן

ולכן כתוב תתפתל, לעשות דברים בתחבולה.

 

בעיניי חמור מאוד שהיא מדברת עם אחרים על הזוגיות שלהם, אותי אישית מגעיל לשמוע על זוגיות של אנשים שאני מכירה. קצת פרטיות שיהיה לאנשים.  

לא משנה אם זה גבר או אישה

אבל לקחת את המחשב כשהיא יודעת מזה, זה סתם נשמע כמו נקמה או קטנוניות, יכולת לבדוק דברים בלי שתדע, אם כ"כ היה חשוב לך לדעת את הפרטים.

תודה, אבל הנתונים הם שונים, גם כשלקחתי את המחשבאופטימיות?

ובקשה חזרה, הבהרתי לה כל הזמן שאם תספר לי עם מי ומה היא מדברת לא אצטרך להסתכל במחשב, אבל המשיכה בעקשנותה לא לספר, והיא מאוד סודית (מולי כמובן, לא מול אותם אנשים להם היא מספרת הכול עצבני) ככה שקשה לי מאוד "לבדוק דברים בלי שתדע" והרבה דברים אני מגלה בדיליי אחרי הרבה זמן...

בקיצור, איימת עליה... זה לא פתרון לשום סיטואציהפשוט אני..


לא "איימתי עליה", אלא ניסיתי להיות אסרטיבי...אופטימיות?

קשה לי מאוד כשמדברים עלי ואני אפילו לא יודע מה(כמו שאמרתי אני אחרי זה הולך אליהם לסעודות שבת בלי לדעת שהם יודעים עלי הכול), ניסיתי לתת לה 2 אפשרויות כשאם אין ברירה אסתכל בעצמי.

 

אני שוב חוזר על הבקשה לנסות לחשוב איך היית מגיב אם אני הייתי האישה והוא הגבר...

זה בכלל לא משנהלמה לא123

היא לא בסדר, זה לא אומר שגם אתה צריך להיות כזה..

ומה שהיא עשתה זה חמור מאוד מאוד, 

האינטראקציה בינכם ילדותיתלמה לא123

נשמע שאתם תופסים זוגיות בצורה עקומה

מישהו צריך להיות הבוגר ולהפסיק את כדור השלג הזה

אם לא, זה רק ימשיך ויגדל

 

וכן, צריך לוותר קצת הרבה על האגו בשביל זוגיות טובה

מסכים אתך, יש לנו גם הרבה בעיות בזוגיות בלי קשראופטימיות?

רק שפה זה טריגר להמשך התדרדרות...

לא. כי האנשים שאיתם היא מתכתבת לא אשמיםאנונימיות
כשאני מתכתבת עם חברה אני מתכתבת איתה ולעיניה בלבד. לא לעיני בעלה.
לדעתיזוזיק העכבר
זה לא בסדר,
אני מתאר לעצמי שהיא מאד צריכה חברות לפרוק לפניהם דברים שהיא עוברת, אבל אי אפשר לפגוע בך בגלל זה.
לקחת את המחשב האישי זה גם ממש לא בסדר.
לתת מכות בגלל זה - בכלל לא בסדר.
בקיצור, לדעתי יש כאן התנהלות לא טובה. יש מתח ביניכם וזה בטוח לא קל לשניכם ונורמלי בעיניי להגיע למעשים שהם "לא בסדר" כשכל כך קשה.
מעבר ללהאשים אותה שהיא עושה דברים שהם לא בסדר כדאי לחשוב על פיתרון - איך לתקן ולהיות טובים אחד לשני
משהו מעניין שעולה מדבריךפשוט אני..

כשהיא עושה משהו לא בסדר - זה באמת לא בסדר.

כשאתה עושה משהו לא בסדר - זה בתוך מרכאות, כלומר הפגיעה לא אמיתית.

אתה "נוגע במחשב שלה".

אתה לוקח את המחשב "שלה".

 

אני יכול רק לתאר לעצמי, שאם היא הייתה מנסחת את זה - הניסוח היה בדיוק הפוך.

כלומר יכול להיות שיש כאן בעיה משותפת לשניכם: אתם לא מספיק רגישים לדברים שמפריעים לצד השני, כל אחד מכם חושב שמה שהוא עושה זה סבבה והשני סתם "מתבכיין".

 

הייתי מציע לשניכם להתחזק בנקודה הזאת, ולא לעשות דברים שפוגעים בצד השני. אפילו אם זה נראה מטופש או קנטרני, אפילו אם לא מבינים מה כ"כ פוגע בזה. 

 

ואהבת לרעך כמוך, ואידך זיל גמור.

מבין מה שאתה אומר, העניין הואאופטימיות?
עבר עריכה על ידי אופטימיות? בתאריך ה' בתמוז תשפ"ב 11:05

שהיא מאוד רגישה שלא יגעו לה בדברים ובדרך כלל אני מאוד מקפיד, אבל פה זה הרגיש לה קצת עזות מצידה לבכות שאני נוגע במחשב שלה כשאני סה"כ רוצה לדעת מה היא עושה מאחורי הגב, כך שבמקרה הזה בלבד הרגיש לי מתאים לשים את זה בתוך מרכאות...

היא לא עושה נכון, ולאו דווקא מרוע לבהעני ממעש
וואי ממש לא נעיםפרצוף כרית

זה ממש קשה

וזה אפילו נורא ואיום 

אני גם היתי נפגעת מאוד במקומך

 

מה שכן, אם תשפר איתה את הקשר 

ותסביר לה ברוגע למה זה ממש פוגע בקשר ביניכם, תדבר בכנות מכל הלב ותסביר שאלו דברים אישיים - ושזה פוגע בך עד עמקי נשמתך - 

אם היא באמת אוהבת אותך - רוב הסיכויים שזה יחלחל לה והיא תבין, ותפסיק עם זה

 

גם בעלי פעם סיפר משהו לאנשים עלי שלא ידעתי מזה, זה מאוד מאוד פגע בי והסברתי לו את זה....זה דבר שקורה, אני אומרת כדי לנרמל

אבל גם אתה חיב לעצור את זה, בדרך עדינה (ולא לתקוף אותה ), תשבו בנחת ותסביר לה למה זה כל כך פוגע בה ושהלב של הזוגיות זה אמון ולא לספר דברים אישיים וכו' ולתת הרגשה שהיא מסתכלת עליך כבנאדם חיובי ולא שלילי חלילה 

 

וכך...

אפשר להפוך משבר להזדמנות לצמיחה

ע"י שאתה פותח את הלב ומסביר שזה כואב לך והיא חשובה לך 

היא מבינה עד כמה היא חשובה לך, וזה גורם בסוף אחרי שהמשבר עובר - לשיפור הקשר ביניכם

בעז"ה מאחלת שהזוגיות שלכם תחזור למסלול טוב ויציב ומשמח  

תודה רבה על התגובה היפהאופטימיות?

העניין הוא שכמו שכתבתי, ככה או ככה הזוגיות שלנו במשבר, והיא כנראה לא אוהבת אותי כרגע. השאלה היא רק איך להתייחס לטריגר הזה להתדרדרות, כי זוגתי מנסה לצייר אותי כ"אלים" ו"רשע" שאי אפשר לחיות אתו ככה בשום אופן..., בעוד להבנתי היא אלימה הרבה יותר...

תראהפרצוף כרית

זה ממש כואב שהיא מתארת אותך כ"רשע" , אין מילים לתאר,

 

אבל אל תדאג היא לא באמת חושבת ככה לעניות דעתי, עובדה שהיא לא התחילה להתגרש בפועל,

היא פשוט מנסה לרמוז לך שהיא מאוד פגועה מההתנהגות שלך

שהיא רוצה שתתיחס אליה יותר יפה או משהו אחר שמפריע לה

זה לא בוגר מצידה, במקום להסביר נקודתית מה מפריע לה בך ולבקש להשתפר או לשנות -היא מכנה אותך בכאלו כינויים? זה נורא.... אבל ניתן לתקן....

 

אז אתה צריך לעצור את הגלגל בטרם ידרדר.....

 

אם היא ב MODE הזה של מלחמה - 

מישהו מכם צריך לתפוס את הענינים בידים

אין לך אפשרות לשלוט עליה, אז תהיה אתה הבוגר מבין שניכם ותתפוס את הענינים בידים "במקום שאין אנשים תהיה איש".. -

 

מה אתה צריך לעשות?

לשבת איתה לשיחה רגועה , לבקש ממנה מראש לפנות זמן, כמובן כשהילדים ישנים או ביביסיטר, 

במקום שקט בלי ששומעים אתכם,

בזמן רגוע שאף אחד לא ממהר לעבודה/לתפילה/וכו'

ו - 

 

להגיד לה שזה ממש פוגע בך שהיא קוראת לך ככה

ואתה ממש מצטער, ואם היא קוראת לך "רשע" אתה רוצה להבין מה מפריע לה ולתקן

ותגיד לה שהיא חשובה לך ואתה אוהב אותה מאוד

(אולי תשתמש אפילו במילים רומנטיות ביניכם

אולי תקנה לה מתנה או שוקולד או משהו שהיא אוהבת...)

 

ותגיד שזה ישמח אותך שהיא תגיד לך בדיוק נקודתית במה (או - באלו דברים) היא רוצה שתשתפר או תשתנה ואתה מוכן לתקן ולעבוד על הדברים שמפריעים לה כי היא חשובה לך,

וזה ממש עצוב לך שהיא אומרת שאתה "רשע" ....ושאתה לא מוכן שהיא תקרא לך ככה כי היא חשובה לך וזה כואב לך שהיא תופסת אותך כשלילי ושאתה מבקש שהיא לא תקרא לך ככה אלא תגיד לך נקודתית מה מפריע לה ושאתה תשמח לבוא לקראתה ולנסות לדבר על זה או לתקן או לשפר מה שאפשר....

בהצלחה וכואב מאוד, אל תתיחס היא סתם כאובה ולכן מתבטאת ככה, לדעתי

 

(או במילים שלך או בסגנון שלך... )

תודה על ההשקעה, קשה ליישם אבל אחשוב על זהאופטימיות?

אני מסכים בעיקר עם זה שהיא פועלת מתוך כאב, אבל ה"זוגיות" שלנו ככה או ככה במצב מאוד לא טוב, אני מדבר על כך שמבחינתה מה שעשיתי אתמול עם המחשב שלה כדי בסה"כ לקבל מידע, זה הדבר הכי גרוע ו"אלים" בעולם (בלי לשים לב לחלק שלה כאן).

לכן אני מתוייג לדעתה כ"רשע", וזה גם מה שהיא תגיד במקרה של פגישה

איזה פגישה?פרצוף כרית


הצעת לדבר אתה בזמן רגוע ולזה כוונתי...אופטימיות?


הכי הציק לי שהיא הכתה אותך...יהודה224
מבין לליבך ממש ואין לי משהו חכם לומר
לכו לטיפול זוגיהמקורית
הזוגיות שלכם בגסיסה אם הגעתם למצב כזה
אתם סובלים שניכם
אשתך כואבת מאוד את המצב שלכם אם היא מדברת עליך ככה, והצורך שלך (שלכם) בדיסקרטיות מובן ואי אפשר לדעת מה אומרים לה בחוץ על ההתנהלות ביניכם כי שומעים רק צד אחד.
גם האלימות ביניכם היא תוצאה של המצב הרעוע ביניכם.
תנסה להיות המבוגר האחראי, תגיד לה שהיא חשובה לך ושאתה רוצה ליישר את ההדורים אבל מול מישהו עם ידע מקצועי שיכול לעזור ולהעלות אתכם חזרה על דרך המלך, ביחד.
ניסינו טיפול זוגי כמעט שנה, לא כל כך הצליח...אופטימיות?

אבל את צודקת שהזוגיות קצת בגסיסה, ושצריך לחשוב אם יש עוד סיכוי להציל משהו...

אםהמקורית
היא גם לא טובלת כמו שאתה אומר..
אז כנראה שהגמל לא רואה את הדבשת שלו.
ולא בכוונה בהכרח
אולי היא שקועה בתפיסה לא נכונה על זוגיות שמזינה את ההתנהגות שלה.
היא כנראה חושבת שהיא מענישה אותך ככה כי היחסים הם רק עבורך ואם אתה לא אוהב אותה ממילא, אז בשביל מה להתאמץ..?

מכל מקום, אם אתה רוצה לתקן זה לא בהכרח אבוד אבל צריך כנראה הרבה עבודה. ואתה צריך להיות נכון לה. כי אם שניכם מאבדים את זה, אז בשביל מה..? זה עוד הרבה נזק. שלא נדבר על ילדים שנמצאים בטווח הזה.

דאגה בלב איש ישיחנהאורה שחורה
אם אשה מרגישה שהיא לא יכולה או מצליחה לדבר עם האיש שלה, זו בריאות נפש וזו זכותה לשתף חברה וזאת ברכה שהיא מוצאת את מי לשתף.
זה ממש לא בריא להתפוצץ עם כאב מודחק בתוכך.
משתפים חברה טובה אחת או שתיים גג, וגם אז בצורה חכמה ומכבדת.
היא היתה צריכה לידע אותך את מי היא משתפת,
אבל לא על תוכן הדברים.
היא רשאית לשוחח עם חברה על מה שיושב על ליבה והיא רשאית לפרטיות שלה, גם אם זה לא נעים לך.
זו אלימות לחטוף לה את המחשב שלה ללא רשותה, זו אלימות לחטט לה בדברים אישיים שלה בניגוד לרצונה.
זה נוראי ולא מקובל שגלגל השלג הזה הגיע לאלימות, אבל אני מניחה שהיא ניסתה להגן על עצמה בתוך הכאוס הזה.
כדאי לחשוב איך הגעת למצב הזה שהיא לא סומכת עליך והיא לא מרגישה נוח לשתף אותך, ולחשוב איך לתקן הלאה.
אתה לא יכול להכריח אותה לחשוף את הנפש שלה בפניך,
אתה כן יכול לפייס אותה ולעשות מעשים מקרבים ובוני אמון ולהתמיד בזה לאורך זמן.

ואוו ניסתה להגן על עצמה באלימות...יהודה224
האלימות המושתקת נגד גברים... מתורצת בהגנה עצמית פייי
עמדת פעם במצבים כאלה?אורה שחורה
אני כן.
ב"ה לא הגעתי לאלימות (כי לא העזתי) אבל אני בהחלט יכולה להבין תחושות של חוסר אונים, רמיסה, השפלה וחילול הכבוד והנשמה שלי.
אל תדון עד שתגיע חלילה. בעז"ה שלא תדע.
מסכימה איתךהמקורית
בנוגע לתחושות, אבל גם הוא צודק. לאלימות אין הצדקה.
באף סיטואציה.
זו בעיה חמורה של חוסר שליטה עצמית.
נכוןאורה שחורה
אמרתי שזה נוראי ולא מקובל.
ב"ה שאתם לא יכולים להבין מצבי קיצון כאלה של להתמודד מול בריון חזק ממך וגבוה ממך שחוטף לך בכוח הזרוע דברים הכי אישיים שלך ואין לך דרך להגן על עצמך.
הבעל לא פחות חסר אונים מול אשתוהמקורית
כשהיא בכח שלה בפה מוציאה אותו לא בסדר כשגם היא בעצמה לא טובלת.
זה לא כזה פשוט שהוא בעל כח הזרוע והיא כזו אומללה.
זה טנגו של שניים.
יכול להיות שהיא מרגישה חוסר אונים ותסכול, זה ממש ברור ממה שהוא כותב, אבל זכותו שחא יתירו את דמו מול אנשים שהוא בקשר איתם בלי יכולת להציג את הצד שלו. הלא כן..?
הוא נשמע לי בהחלט מונע מחוסר אונים ופגיעהאורה שחורה
אני יכולה להבין את שני הצדדים.
שניהם מונעים מפחד ומכאב.
בנוגע לטבילה-
לפי הלכה היא צריכה לטבול.
אבל אם היא מרגישה שהוא לא אוהב אותה והיא לא סומכת עליו ולא נראה שהוא בכיוון לטפל ברגשות האלה שלה- אז איזה יחסי אישות יהיו?
זה נושא טעון עבורי ואני מעדיפה לא להרחיב עלגבי הפורום.

באופן אישי אני מאוד קנאית לפרטיות שלי ואני ממש יכולה להבין שהוא מרגיש שמדברים עליו ומתירים את דמו. נפש זה דמים בהחלט.

אני לא יודעת את מי ואיך היא משתפת, אבל אם היא מרגישה הכי בנוח מול חברה שהיא במקרה גם שכנה והוא מכיר אותה, לא נראה לי שהוא יכול לאסור עליה לדבר איתה דייקא.
הוא לא צריך להציג את הצד שלו כי זה לא בית משפט, היא רק פורקת אצל חברה. אני מקווה שהחברה מספיק חכמה ולא תסכסך אלא תרגיע את הרוחות וכל הדיבור הוא לתועלת ולא סתם ללכלך עליו.
גם אם זה נכון, היא בוודאי צריכה לעדכן אותי...אופטימיות?

ולא להביא אותי לסעודות שבת וחג אצלם כאילו לא קרה כלום, עצבני אם זה לא לדרוך עלי ועל רגשותי אז מה כן...

לגמריאורה שחורה
ממש מבינה אותך
זה הענייןהמקורית
בדיוק.את מקווה שהחברה היא כך וכך.. ואם היא לא? ואם היא מסיתה את האישה נגד בעלה..? קשה לי להאמין שחברה רק יושבת ומקשיבה מהצד. ואם היא לא עזרה לחברה שלה להבין כמה היא טועה בהתנהגות שלה שהיא לא טובלת ואפילו לא דחפה אותה לייעוץ זוגי..
ואת יודעת עוד משו?? למה היא חייבת לפרוק אצל מישהי שמכירה את בעלה טוב? מה, אין חשיבות להרגשה שלו?
ואגב, אני מכירה מאוד מקרוב את מה שאת מדברת עליו.
כנראה היא לא מבינה כמה היא מזינה ומשמנת את הגלגל.
הזוג הזה צריך עזרה בכל מקרה. צריך גבולות חדשים ולהצמיח כבוד והערכה ורגישות ומה לא.
❤❤אורה שחורה
יש הרבה פרטים שחסרים,
אנחנו מדברים על נושא מתוך ראיה מאוד צרה.
אבל בגדול אני איתך יקרה.
תודה, את אומרת דברים נכונים לגמרי שעוזרים להבין...אופטימיות?

מה שכן, נראה לי שהיא מתביישת לספר לחברה שלה שהיא לא טובלת ומספרת רק מה שנוח לה...

 

לגבי ייעוץ זוגי- כן הלכנו כמעט שנה, אבל לא כל כך הצליח, כמו שפרטתי כאן:

 

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ 7

 

כן אני זוכרת את השרשור הזההמקורית
עצוב שזה הידרדר אבל לא מפתיע לדעתי..
באמת יכול להיות שהיא מספרת חלקית אבל לא בכוונה לדעתי. פשוט היא מאוד מרוכזת בעצמה ובכאב שלה, בדיוק כמוך, אז היא צריכה לפרוק ולהוריד את המטען. כי היא מרגישה שלא מבינים אותה אז כל מי שמוכן להקשיב היא תזעק את הכאב שלה לעברו. וגם, היא בטוחה שאתה האשם היחיד אז לא משנה מה היא עושה או לא - זה לגיטימי בעיניה
אני קוראת לזה התבצרות בהתקרבנות. שרק מוציאים ומאשימים בלי להסתכל על הצד שלנו או לקבל עזרה ומה אנחנו יכולים לעשות, כי תכלס זה לא מקדם
וברגע שהיא עושה את מול האנשים הלא נכונים..

הוא אמור לטפל בה וב''הרגשות'' שלהנשוי ושחוק
כשהיא מרביצה לו ומדברת עליו עם כל העולם?
אולי ההפך...
ואם זה להיפך, את גם תביני בעל שנוקט באלימות?אופטימיות?

אחרי תחושת "חוסר אונים" וכו'?

..אורה שחורה
חוויתי.
זה מורכב

ואכמ"ל.

גברת תקראי את מה שכתבת לי ותחשבייהודה224
שכתבתי לך את אותן מילים שכתבת לי ולא אוסיף.
קודם כלאורה שחורה
אל תקרא לי גברת
לא גברת שלך ולא כלום.
זה לא מכובד, זה מתנשא ולא נעים לי.
סתם אורה זה בסדר. ואפשר שלא תקרא לי זה גם מצוין.
לאורך כל השרשור חזרתי ואמרתי שאלימות בשום צורה שלה, פיזית או נפשית, היא התנהגות לא מקובלת.
יחד עם זאת, מדובר במצב כאוטי, אלים, ולא רגיל.
מהפרספקטיבה שלי, אני יכולה להבין שההתנהגות הלא מקובלת של שניהם נובעת מחוסר אונים ומכאב ושכדאי להבין מה שורש הכאב וממה הוא נובע ולהתרכז בלרפא.
שום דבר לא מתנשא בגברת... אין לי מושג מי אתיהודה224
כך שאיני יכול להתנשא
וכן מדברייך משמע שאת מבינה את האלימות הזו
ואני בתור גבר חושב שזה רע.
ויותר מזה ישמע מצחיק אבל מהניסיון שלי אני חושב שיש הרבה יותר גברים שסובלים מאלימות פיזית של נשים רק שזו אלימות מושתקת כי גברים לא יודו שהם פה חטפו כאפה דחיפה בעיטה או סטירה מנשותיהם אבל זה קורה לצערינו
לא יודעת מי יותר מי פחותאורה שחורה
לא ספרתי ואין לי עניין לספור, אין לי ידע בנושא,
מלחמת המינים הזאת רחוקה ממני שנות אור.
בשבילי כל אדם שחי ככה זו נשמה טהורה שסובלת.
ובנוגע לשתיקה,
שתיקה זה חלק מהותי מהסיפור של לחיות כשאתה מונע מפחד.
לא יודע אם יהודה עמד או לאנשוי ושחוק
אבל כאן המצב הפוך ועם כל הכאב לא דומה למה שתיארת אם כבר ההפך. הוא סתם והיא אלימה, הוא רק מגיב ומנסה להגן על עצמו.
שלא לדבר על זה שזה היה בזמני איסור מתמשכיםאופטימיות?

שהיא יצרה, כי כבר יותר מחצי שנה לא טובלת...

חצי שנה? זה נורא... קשה....פרצוף כרית
חצי שנה שלא טבלה, ושש שנים עם יחסים לא תקינים...אופטימיות?

ממוצע של אחת לכמה חודשים...

כמו שלדעתי פרטתי כאן:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ 7

קשה מאוד.... מצד שני אין ייאוש-לא חלק אצל אף אחדפרצוף כרית
וואי אני אשכרה מסכימה איתךאחת פשוטה
הזוי..
האישה היתה אלימה פה ללא ספק, אבל היא מתרצת את זה כ"הגנה עצמית" בעוד שהגבר כולה הסתכל ללא רשות במחשב של זוגתו וזכה לתואר אלים כמה פעמים.. מה קורההה??
אבל היא משתפת בדברים שנוגעים אלי, ובקשתי כמהאופטימיות?

פעמים שלפחות תעדכן אותי כשהיא עושה את זה ולא עדכנה, אני חווה את ההתעלמות והזלזול שלה בצרכי כאלימות לא פחותה...

 

אם היא רוצה לדבר עם חברה, זכותי לבקש שזאת תהיה חברה שלא מכירה אותי (כמו שפה אני משתף אותכם בלי שאתם מכירים אותנו) או שזאת גם חוצפה מצידי?

מצד אחדזוזיק העכבר
אני ממש מבין מה שאת כותבת, באמת היא כנראה עוברת כאב גדול והיא צריכה לחלוק אותו וזה קריטי עבורה , מצד שני אי אפשר לתקן פגיעה על ידי פגיעה חדשה, בסוף היא סודקת את האמון שאמור להיות ביניהם ומייצרת בעיות קשות חדשות.

אפשר למצוא איכשהו פיתרון לצורך לשתף - למשל, לערב מישהו שלא מכיר
לגמרי נכון,אני מרגיש שמרוב ששקועה בעצמה לא פנוייהאופטימיות?

לספור אותי בכלל...

מריבוי אינפורמציה, מדוע לא גט? מה התוואי שתגיעו עדהעני ממעש
כנראה לצערנו זה הכיוון, אבל חסר כנראה אומץ...אופטימיות?

אחרי הכול, יש לנו 3 ילדים בלעה"ר...

בנוסף, היועץ אליו הלכנו טען טענה לא בלתי מאתגרת והיא שהקשיים שיש לנו עכשיו ככל שלא נעבוד עליהם דווקא בזוגיות הזאת, הם בעצם ילוו אותנו בכל מקום ואז לא נרוויח כלום, אני באמת תוהה כמה הוא צודק, כי אמנם ברור שלכולנו יש "דפקטים" כאלו ואחרים שחשוב לעבוד עליהם, אבל עדיין יש דפקטים שמתנגשים כנראה יותר מידי, אבל כנראה אתה צודק, יום אחד אולי אאזור אומץ...

 

 

אגב, גם על השאלה הזאת פתחתי אשכול בעבר:

 

איך מחליטים מתי "לחתוך"? - נשואים טריים

לפחות תדאג שיישאר שלושה.. הצלחה רבה. לא פשוטהעני ממעש
במצב עכשיו שהיא לא טובלת, ככה או ככה יישארו 3יהיהטוב

בעצם אולי אפשר לומר שעלינו על סטרטאפ של משהו שמונע במאת האחוזיםפטיש

לדעתי בדיחה לא מצחיקה*העני ממעש
לפעמים זאת שיטה להתמודדות...יהיהטוב

על הומור שחור שמעת?

כואב לקרוא, ובהחלט רב הנסתר כאן על הגלוינגמרו לי השמות

אני חושבת שצריך להביט במבט-על על כל הזוגיות שלכם.

 

אתה מתאר דברים לא פשוטים, מצד שניכם, והם לא באו ב"פוף", אלא ככל הנראה יושבים על רבדים יותר עמוקים ביניכם...

 

- אתה כותב שהזוגיות שלכם לא במצב טוב בלשון המעטה

- אתה כותב שאשתך מדברת עליך מאחורי הגב ללא הסכמתך

- אתה כותב שאשתך  לא כבדה את בקשתך המפורשת כמה פעמים לפחות לספר לך כאשר משתפת

- אתה כותב שלקחת לה בכוח את המחשב

- אתה קורא לאשתך "גברת", שזה כבר מראה על ריחוק (לא כינית אותה פעם אחת אשתך אלא זוגתך, גברת וכו')

- כתבת שאשתך חטפה קריזה ו"התקף" וממש נתנה לך מכות 

- אתה מתאר מצבים שקרתה בהן אלימות מובהקת שחצתה מזמן כל קו אדום

 

עכשיו נסה להביט על כל זה "מהצד", כאילו זה לא אתה - אתה ודאי מביןשנדרשת כאן עבודת עומק, ומול איש מקצוע רציני ומוסמך ולא מתגובות כאן בפורום. זה מצב מאוד מורכב וצריך לראות כיצד יוצאים ממנו.

 

האם בכלל יש לכם רצון להישאר יחד?

אתה אוהב אותה? אתה רוצה להישאר נשוי לה? אתה בוחר בה? אתה רוצה לחיות את חייך יחד איתה?

האם היא אוהבת אותך? האם היא בכלל רוצה להישאר יחד איתך?

 

רק אם *שניכם* עונים בחיוב על כל השאלות - מקום של טיפול זוגי מן השורש יוכל להועיל ולראות איך אתם מתקדמים לעבר המטרה המשותפת הזו.

 

אך אם שניכם, או אחד מכם בכלל לא שם ברצון, הכיוון יכול להיות מחשבה על מה עושים מכאן והלאה, ואם מחליטים להיפרד אז לפנות לגישור אצל מגשר מוסמך ומומלץ,

ולנסות כמה שפחות מלחמות, בתי משפט והמון כאב לב לכולם...

 

מאחלת לכם ב"הצלחה רבה בכל, החלטות טובות, שליחים טובים, והרבה אהבה, שלום ושלווה ב"ה 🙏

 

תודה לכל המגיבים, רציתי לנהל את הדיון פה במנותקאופטימיות?

מהדיון שפתחתי במקום אחר שגם בו נהניתי מאוד מהתגובות שלכם, לכן פתחתי ניק נפרד לדיון בשאלת האלימות נטו, אבל הארתם את עיני שאי אפשר לקחת דבר מסוים ולבודד אותו מהזוגיות בכללה, אז כאן המקום לחדד שאני אותו בעל מהאשכול הזה:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ 7

 

נשמע שאתם חיים בתוך סיוט מתמשךהמקורית
שרק הולך ונהיה יותר ויותר גרוע.
מצטרפת למה שכתבה @נגמרו לי השמות המדהימה, שלא צריכה את התמיכה שלנו כמובן כי היא מומחית ואלופה ומבינה.
קח צעד אחורה ותעשה חושבין על הכל.
בלי מלחמות. תהיה אינטרסנט לרגע ותחשוב על עצמך באמת..
ולך לטיפול, ייעצתי לך גם אז, שיעזטר לך לברר את המקום שלך אבל מבחינה שכלית. כי כשפועלים רק מתוך הרגש בלי לנתח את הדברים ולחשוב עליהם ולתת להם לשקוע אין לזה סיכוי ואתה לא תצליח לצאת מהלופ.
🙏❤נגמרו לי השמות

תודה יקרה,

 

ואת כותבת פשוט נפלא ומדויק כ"כ

זה טובזוזיק העכבר
שהתגובות פה עוזרות לך להבין ולחדד דברים. בסוף כמו שכתבו אחרים מדובר בדיני נפשות וצריך לראות את המכלול, לשמוע אתכם , להרגיש את האנרגיה שלכם - גם מישהו מאד חכם ומנוסה מהפורום יתקשה לתת לך עצות טובות בשלט רחוק - צריך יועץ שאתה סומך עליו ומכיר את הסיפור לעומק
מבינה אותךנעמי28
אצלנו בדיוק הפוך, עוזר לו מאד לדבר ולהתייעץ עם מישהו בכל בעיה כמעט, לי זה הפריע.
נשמע שהכי יעיל לכל הצדדים זה פשוט להתחיל טיפול זוגי, לה יהיה למי לפרוק (והצורך שלה מובן מאד) וכתבת שיש על מה לעבוד..
לנו הפיתרון הזה עבד
לא יודע מה קורה אצליכם ולא פירטתנשוי ושחוק
וגם לא צריך אבל רק הערה- ככה זה נשים.
ביחסים טובים או רעים הן משתפות מדברות חושפות עליך הכל ומה לא... אז לגבי הנשים שכתבו לך קח בחשבון שהן עושות אותו הדבר כמוה אבל ברגע שאתה תתייעץ, אוי ווי זמיר...

בגדול אם אין לך מה להסתיר ולהתבייש ממנו אז שחרר אם יש לך זה כבר הבעיה
בחיים בחיים בחייםלמה לא123
לא דיברתי על בעלי עם חברות

ואפילו אחיות קרובות שיתפתי בדברים שטחיים שגם הן רואות
ממש לא כולן ככה, זו ממש הכללה.
אם כבר, חברים של בעלי משתפים אותו בדברים אינטימיים שאני מזדעזעת ממש.
אין לזה קשר לאישה או גבר, זה אופי
יש שמשתפים ויש שלא
מסכימה.המקורית
נכוןפרצוף כרית
יש גברים שמשתפים בדברים אישיים, כואב לשמוע שלא מבינים חשיבות האמון בקשר הזוגי..
כמו בכל כלל יש יוצא מן הכלל חוץ מזה שזה לא שלילינשוי ושחוק
בעיני חד משמעי. תלוי מה הצורך ומה השיתוף כמו שכתבתי בסוף.
יש גם גברים כאלה, נכון. זה אופי, נכון גם. חברים של בעלך מוזרים...
בעיניי יש בזה רק שלילילמה לא123
וזה כלל שאתה המצאת
אף חברה ואף שכנה לא דיברה איתי על בעלה,
ואם זה יקרה, זה יהיה מוזר
שתשמור את הכביסה המלוכלכת אצלה בבית.
לא נכון ולא כדאי להכלילזוזיק העכבר
תחליט או שזה לא נכון והכללתנשוי ושחוק
הפוך ממני או לא להכליל
הכנסת משחק לוגיזוזיק העכבר
כמובן שלהגיד שזה לא נכון על כל הנשים לא אומר את המשפט ההפוך - שכל הנשים לא עושות כך, לכן זה לא הכללה
מה זה משנה מי מצדיק אותה אותךהמאור הקטן

אין כאן עניין של מי צודק. אתם לא ילדים בגן שצריכים שהגננת תתערב.

יש לך משהו שמפריע לך, תדבר בצורה מכובדת ועניינית.

אתה לא יכול להכריח אותה להענות לבקשה שלך, אתה רק יכול להחליט מה אתה עושה עם זה שהיא לא נענית לה.

אותו הדבר לגבי אלימות. זה דבר שלא אמור להיות בזוגיות כלפי אף אחד מהצדדים, אז מפעילים כלפיך אלימות ואתה פותח דיון אם זה מוצדק או לא, וגם חשוב לך להפריד בין הצדקות של גברים או נשים.

 

גם לקיחת המחשב, זה אקט כל כך ילדותי ולא מועיל. אתה לא נותן בה אמון ומנסה להוכיח לה שאתה צודק והיא הלא בסדר..? 

 

אחי אתה חייב להתעורר על עצמך, איבדתם כל פיסה של כבוד אחד כלפי השני.

 

אני לא חושב שאתם באמת מתאמצים לשפר, לי זה נראה שאתם יותר מתאמצים לכופף אחד את השני, והמקרה שאתה מתאר בעיניי הוא קיצוני בחוסר הגבולות שלו.

 

תודה, אתה צודק ברוב טענותיך...אופטימיות?

אבל אני באמת מנסה להבין, נכון המצב שלנו כרגע מאוד קשה, אבל באופן נקודתי חוץ מהקשיים האחרים שלנו, מאוד מפריע לי שהיא מדברת עלי עם אנשים בלי שאני אפילו יודע על זה, והיא לא מוכנה לספר לי מה, האם לא מובן שארצה לראות בעצמי? איך זה קשור לאמון או להוכחה?...

עונה אע"פ שלא נשאלתי - זה מובן אבל כן קשור לאמוןפרצוף כרית

כי כשיש אמון מלא - אין צורך לבדוק/לבלוש/לחקור/לחפש הוכחות וכו'

מצד שני ברור שזה מובן שאתה רוצה לבדוק אחריה, כי היא באמת לא אמינה - שהיא מספרת עליך דברים מאחורי הגב...

זה קורה ואין זוג מושלם לצערנו

אבל זה ממש כואב 

ולדעתי הפתרון זה להגיד לה בכאב רב ובכנות שאתה רוצה קשר איתה ושתפסיק עם זה , 

זה פוגע בך

ושהיא חשובה לך

ושאתה אוהב אותה

 

פשוט לשנות MODE 

אולי לעשות לה הפתעה מיוחדת יוצאת דופן כדי לנסות להחליף את האווירה בבית?

(כמו בלונים או מכתב או מלא שוקולדים, משהו מוגזם כיפי כזה) 

היא תקבל את זה ?

או שתלעג לזה?

רעיונות טובים אבל ממש לא יעזרו לצערי...אופטימיות?

היא לא אוהבת קיטש ומחפשת רק דברים מאוד עמוקים או כלום...

אני אגב לא חושב שהיא לא אמינה, פשוט היא מעולם לא הכחישה שמדברת עלי מאחורי הגב, רק טוענת שזה "לצורך" ולא מסכימה לשתף עם מי היא מדברת ומה, ככה שאני לא "בולש אחריה", להיפך- אמרתי לה במפורש שיש לה אפשרות לשתף אותי מה היא מדברת או שאיאלץ לראות בעצמי....

היא מחפשת דברים עמוקים? מעולה!פרצוף כרית

אז אתה יודע מה היא מחפשת, זה כבר חצי פתרון!

אתה יכול לדבר איתה בשפה שלה - מלב אל לב בצורה עמוקה?

 

יש גברים שזה בלתי אפשרי עבורם... נשמע שאתה דווקא טיפוס יחסית עמוק לגברים... שזה אפשרי לך, לא?

 

אני יודע בתיאוריה,בפועל זה ממש מורכב עד בלתי אפשריאופטימיות?

קודם כל, צברנו כל כך הרבה כעסים אחד על השני כך שזה מאוד קשה...

בנוסף, היא אוהבת עומק אבל פחות "שיחות עמוקות" (שאותם אני דווקא אוהב) אלא יותר הרגשת שותפות עמוקה, ביטחון ויציבות בסגנון ספציפי מאוד.

גם בזמנים פחות גרועים כשעוד היו לי כוחות לפעמים לנסות לספק לה את זה, הרבה פעמים הספיק משהו קטן בו קצת כעסתי/הייתי לחוץ/לא דברתי והתנהגתי "בדיוק" בצורה שספרה כדי שהיא תיסגר....

 

באמת לא אמרתי עד עכשיו, אבל יש לה נטייה די משמעותית להתנהגות של פאסיב-אגרסיב שלמי שמכיר מאוד קשה לחיות בצורה כזאת ולספק את רצונה, יש כל הזמן מתח וכבדות באוויר גם כשאני מנסה לפרוץ אותו בצורות כאלו ואחרות (אני מדבר גם על העבר לפני שיחסינו התדרדרו למריבות חוזרות ונשנות...).

זה לא נעים בכלל, אבלפרצוף כרית

אחד מכם צריך לתפוס ת'ענינים בידים....

אחרת זה עלול להדרדר כל הזמן יותר ויותר....

 

אם אתה בקטע לרצות את הזוגיות איתה ולבוא לקראתה, ולהתאמץ בשביל

אתה צריך לבוא לקראתה בלב שלם ולוותר לה 

עד שהיא תתרכך ותתן בך אמון

 

כלומר, 

אם היא "נעלבת" מדברים - לזרום איתה ולספק את רצונה (במידת האפשר, כמובן תלוי מה היא מבקשת)

ואז היא תראה שאתה לטובתה,

והיא תיפתח אליך

והכל יחזור ללופ חיובי

 

כמובן שאני מבינה שזה יותר מורכב ממה שאני מתארת, ולא בטוח זה יעבוד ,

אבל הרעיון הוא-

לא להתקטנן על שטויות , וכל אחד רוצה שהשני יחזיר את הקשר ביניכם למצב טוב (=כל אחד מצפה מה*שני/ה* לתקן ולהשתפר - במקום לתקן את *עצמו* * )- 

אלא אחד מכם לפחות צריך לעשות מאמץ מקסימלי ע"מ להשיב את השלום והאהבה אליכם

 

וכשיש אמון ושניכם רגועים, הכל יותר זורם....

 

 

כלומר אם בשלב שאתה מנסה לבוא לקראתה

אתה רק שופט אותה ומחפש מה לא בסדר *בה* - זה לא ילך

(ברור שאם זה משהו קיצוני מותר לך לעצור את זה, מדובר על דברים שאפשר להחליק ולוותר)

ככה היא תפתח אמון כלפיך והקשר ביניכם ישתפר לאט לאט ויעלה לכיוון חיובי וטוב

 

(אם לא מתאים לך - תזרוק הכל לפח, רק הצעתי רעיון וכיוון , תבדוק אם מתאים לך ...)

בהצלחה 

תודה רבה, דווקא אהבתי את סגנון החשיבהאופטימיות?

ואהבתי גם את הזהירות מפסקנות...

בשמחה ובכיף מקווה שלא תתבלבל פה מכל הדעות השונות..פרצוף כרית

ותצא עם משהו מעשי ביד.... 

זה בסדר, אני טיפוס שדווקא "מתעשר" מדעות שונות וקשהיהיהטוב

לי לקבל משהו אחד "כזה ראה וקדש"...

סליחה שאני מזכיר אני שואל שאלות רטוריותיהודה224
ניסית את שפת המגע אני מרגיש שהיא רוצה ממך סוג של ביטחון והיא לא מקבלת אותו.
נגעת בה בקטע של חום חיבוק אוהב אמיתי ללא מגע מינ-י?
תנסה לפעמים הרבה פעמים מגע חיבוק ליטוף עושה פלאים...
תודה, יותר מחצי שנה לא טבלה- אם שמת לביהיהטוב

וגם כשטובלת לא רוצה שיתקרבו אליה...

שמתי לביהודה224
אבל מה היה לפני..
הבנתי, הקושי בקירבה מכל סוג הוא כבר כמה שנים...יהיהטובאחרונה

גם כשכן טבלה...

זה מובן שתרצה לראותהמקורית
לא מובן שכל האמצעים כשרים בדרך לשם.
מבין, אבל כמו שאמרת/מישהו אחר אמר אנחנו בתוך מעגלאופטימיות?

בו התנהגות לא תקינה אחת גורמת להתנהגות לא תקינה אחרת, חשבתי לפתוח פה דיון ספציפי לגבי השאלה מה בדיוק מוגדר כאלימות ומה בסך הכול התנהגות נואשת של הגנה עצמית (גם אם מישהו חזק יצליח להתבר גם במצב כזה),

אבל אתם צודקים שאי אפשר לדון בזה במנותק מעצם קשר הנישואין ושהוא בעצם צריך להיות האישיו כאן ולא התחרות שאני נגרר אליה "מי יותר אלים" (מה לעשות, וכמעט בכל ויכוח קטן זוגתי מנסה לאיים במשטרה)...

יש לך הרבה מה להפסידהמקורית
אם תכנס לפינה שלה והיא תרגיש מאויימת. כי עכשיו היא מאיימת, יבוא יום שהיא גם תתקשר.
אני לא ככ יודעת איך נוכל לעזור לך פה, המצב פה דורש טיפול עמוק עם נכונות של שניכם או פירוק. ולא, ילדים לא נדפקים מגירושין כמו שהם נדפקים מהורים שמתנהלים כמוכם. וסליחה על הבוטות, כן? אבל המציאות זלכם קשה ואם עולה בכם חשש קטן כזה שכדאי לכם להישאר במתכונת הזו ככה בשביל הילדים, אז טעות בידיכם

אז כדאי שתבחרו ומהר, לפני שהמצב יידרדר עוד יותר.
צודקת לגמרי, רק לגבי המשטרה...אופטימיות?

לא מצליח להבין איך מחליטים מה בדיוק מוגדר אלימות, במיוחד שאלימות פיזית בוצעה דווקא על ידה...

יש הרבה חומר על אלימות ברשתהמקורית
ולדעתי שניכם אלימים אחד לשנייה
אלימות היא לא רק פיזית
ממליצה לך לקרוא על זה ולקבל מושג באיזו מציאות שניכם חיים. אולי זה יעורר אותך להבין שאתה חייב להתקדם מפה לאנשהו.
לעשות זום אאוט על החיים שלך ולחשוב רגע. בלי למהר להתקדם בזוגיות לאף מקום, כי גמככה כרגע לא משנה מה תעשה, כשאתה עושה את זה בלי ליווי מקצועי שיכווין אותך ומלהט - זה לא מתקדם רק נהיה יותר גרוע
^^^ מצטרפת לכל דברי החוכמה שלך בכל השרשורנגמרו לי השמות
תתעורר על עצמך דחוףהמאור הקטן

נראה לי שיש לך הרבה רצון טוב לבנות ולשפר את הזוגיות, אבל משברי המידע שאתה כותב פה הרשת נטוות סביבך ואתה תוקע את הראש באדמה. 

אני בספק אם אישתך מעוניינת בחיי זוגיות איתך, ולאט לאט יצרה מנגנון שמאפשר לה לנהל זוגיות עם אפס מחויבות כלפיך. 

ככה אתה מוצא את עצמך במצב בו:

- אין לכם יחסי אישות במשך שנים, ובשנה האחורנה אפילו אין מגע בסיסי, וכל זה מהחלטה חד צדדית שלה.

- אישתך מזלזלת בבקשות לגיטימיות שלך כמו לשמור את המשבר הזוגיות שלכם בינכם. חשבת שאולי היא מכינה את הקרקע לגירושין? או שאולי היא מתייעצת גם עם עורכי דין בלי ללא ידיעתך?

- היא מפעילה עליך אלימות. לא משנה כואב או לא זה לא לגיטימי!!!!

- היא מאיימת עליך במשטרה על דברים שאתה עושה. גם אם היא לא מנסה להתניע תהליך של גירושין ברור לך שזה כרטיס שישלף בכל מצב בו חלילה תגיעו לשם.

- הגרוע מכל זה הגלגול החוזר של האשמה עליך כל הזמן. אתה האלים, אתה הלא בסדר, היא רק עושה את הדברים כי היא שואפת לעומק או כלום... (אני מבין שבמילים אחרות אתה לא מספק לי את העומק שאני צריכה, אז אתה הבעיה ולא אני..) 

- אגב אתה באמת מתנהל ומתנהג לא בסדר בסיטואציה.

 

 

הייתי רוצה להיות חיובי ואני באמת מאמין שאפשר לשפר ולצמוח מכל מצב, אבל לתחושתי אתה כרגע די לבד, כשאתה אפילו לא נותן אמון בסיסי בצד השני. לדעתי אתה חייב ללכת להתייעץ באופן אישי, אתה עם עצמך ולהבין איפה אתה נמצא בסיטואציה הזאת. 

תשחרר כרגע את המחשבה להציל את הזוגיות, אלא להציל את עצמך. זה אומר קודם כל:

- לחיות בסביבה לא אלימה ומשפילה.

- להתנהל בצורה שהיא לא תלותית בבת הזוג שלך ובתגובות שלה.

- למצוא לעצמך מסגרת שיש בה גבולות ברורים שלא נכנסים אליהם.

- להיות ער ומפוקח למהלכים שייתכן ואשתך מנסה ליזום ולהכין את הקרקע אליהם.  לבנתיים היא מציבה עובדות בשטח ואתה מקבל אותן. לא כדאי שתתנהל ככה אם חלילה תפרקו את החבילה.

 

בהצלחה.

נוקב, אבל עם הרבה אמת...אופטימיות?

התחלתי לאחרונה לקרוא הרבה חומר על פאסיב-אגרסיב וכנראה שאשתי עונה על ההגדרות, ומה שאני חווה ממנה זה "קלאסי" למה שבני זוג של אנשים כאלו חווים, עד שהם מפתחים אסרטיביות...

נוהמקורית
אז אתה מסכים איתו בשורה התחתונה.אתה צריך לפתח חוזק משלך כדי להתמודד עם הסיטואצינה בצורה נכונה, ולכן כדאי ללכת לטיפול
מסכימה עם כל מילה שהוא אמר
לא יודע מה יש לאישתך בדיוקהמאור הקטן

וגם לא מציע לך להתבכבש יותר מדי בתאוריות פסיכולוגיות. אתה צריך ליצור לעצמך דפוסי התנהגות שבהם אתה שולט במצב ולא נגרר ותלותי. 

 

לדעתי מאמרים וספרים לא יעזרו לך יותר מדי, וגם לא התייעצויות בפורום על כל אירוע כזה או אחר. רק טיפול וייעוץ אישי  מקיף ויסודי.

 

פותח יקרפרצוף כרית
1) חמלה והבנה
אתה:זקוק להמון חמלה על מצבך הקשה, לא פשוט מה שאתה עובר

תתן לעצמך את החמלה
את ההבנה
תוציא מהראש מחשבות ביקורתיות /מאשימות/מתקיפות/ שופטות-
בין אם אתה אמרת לעצמך ובין אם אנשים יומרניים הכניסו לך לראש

לא פשוט שאישה לא מוכנה לגעת, ועושה דברים מאחורי הגב
חוויה מאוד לא נעימה, בלי קשר ל-אם זה תלוי בך! או לא
אתה:בנאדם עם לב, וזה מאוד מאוד קשה
קודם תנסה להגיע למצב שאתה מחדיר לעצמך, לא משנה מה יגידו או היא תגיד- '' אני בסדר! ''
בלי זה, אתה בכלל לא יכול כביכול 'לנשום' וקל וחומר שלא לקדם את מצב הזוגיות


וזאת, ע'' י-פעולות מהנות או מרגיעות, תחביבים, לאפשר זמן להקשיב לעצמך ולקשיים שאתה עובר,
לא להכנס לויכוחים לא מכבדים עם אשתך-לא לאפשר את זה כל עוד היא לא מדברת אליך בכבוד או בתוקפנות

רק אחרי שתהיה ממש רגוע ובטוח בעצמך,
בלי לחפש אשמים-אתה או היא-זה לא הנקודה-
המטרה היא לקדם את הקשר ביניכם ולא להתבחבש בעבר ומי אשם ומה גרם למה....

בהצלחה רבה רבה והמון כוחות להתמודד!

2) טיפ קטן נוסף

בגלל העובדה שאתם בריחוק גדול כרגע,
אל תפתח ציפיות שבן רגע אתם תהיו זוג מושלם ומאוהב ועם פרפרים וכו'

זה הולך בהדרגה

ולכן תציב לעצמך מטרה קטנה בינתים-
רק לדבר בכבוד אחד לשני
להגיע למצב שמכבדים ומדברים במילים יפות ולא אתה מתקיף או מאשים אותה וגם לא לאפשר לה לרמוס אותך- אם היא מדברת אליך לא בכבוד פשוט תעצור אותה ותגיד לה שאתה מוכן לדבר איתה רק בתנאי שהיא מתיחסת אליך כאדם חיובי, וכשהיא תירגע-תשמח להמשיל לדבר איתה

אחרת, זה סתם כואב ולא מקדם בכלום....
תודה רבה, אהבתייהיהטוב


בשמחה, כואב לי מצבכם, וערכתי-הוספתי עוד נקודה למטהפרצוף כרית
ראיתי כעת..ד.

זה בוודאי מקלקל ומקולקל, לדבר עם סתם כאלה שמכירים אותך, עליך ועל מה שביניכם. 

 

נכון, שנשים מרגישות לפעמים צורך גדול "לשתף", בפרט כשחשות מצב מעיק.

 

אם יש לה ייעוץ מקצועי (כתבת שאתם מנסים להתקדם, לא יודע אם זה כלול), אז בוודאי אין מקום לשתף אנשים נוספים.  אם אין לה אפשרות כזו, אפשר בלית ברירה להסכים על חברה אחת שהיא משתפת, בידיעתך, ולא מעבר לזה.

 

כל הדבר הזה, של עירוב זרים בעניינים שבין איש לאשתו, הוא מתכונת גרועה באופן עקרוני.

 

יכול לשאול אותה, ללא שמץ קינטור, איך היתה מרגישה אם אתה מדבר עליה ועל ,איך להסתדר איתה" עם אנשים ללא ידיעתה - ואח"כ אתם מבקרים אצלם בלי שהיא יודע מה כבר שמעו עליה.

 

 

לגבי המחשב. זה חלק מהמצב המקולקל, שיש "המחשב שלה"... אמנם ראוי מבחינה כיבוד עדין הדדי, לבקש רשות טרם עיון במחשב של השני. מבחינה הלכתית, דומני שבהיות שזה לצורך תועלת ובין איש לאשתו, זה לא אסור (לא אומר הלכה-למעשה. סברא).

ברור ש"לתת מכות" על זה, זה לא הכי נורמלי. אני יכול לדמיין מה היו עונים כאן, אם אשה היתה כותבת שבעלה "נתן לה מכות" כי פתחה את המחשב שלו....

 

 

אבל כל העסק הזה ביניכם, המציאות שאתה מתאר, היא אכן לא מציאות בריאה. כמו שהקדמת בראשית הדברים. זה לפני כל הפרטים וכנראה גם הגורם להם.

אם אתם רוצים לנסות להציל את המצב - שבו ביניכם, תעמידו דברים על השולחן ללא שמץ האשמות.

תאמר לה, תראי.. הגענו למצב לא כל כך נורמלי.. . התוצאה היא שאתת מדברת עם אחרים עלי ללא ידיעתי, אני מסתכל לך במחשב ללא ידיעת, את מגיבה במיתקפה פיזית..  כל הדברים הללו, משני הצדדים, לא דברים שאמורים להגיע  אליהם.

אם את רוצה שננסה בחד לתקן, בואי ננסה לברר בינינו מה מפריע לכל אחד - בשלוה, בלי האשמות וצעקות - מה כל אחד מציע, איך אפשר להתקדם. מה שיישאר, אם יישאר, אפשר ללכת ביחד לייעוץ - ולהוציא את שאר העולם מהתחום. שאם נצליח לתקן, לא יישארו דברים לא נעימים עם כל מיני מכרים מסביב...

 

בהצלחה

 

 

[אני מדגיש שקראתי רק את הודעת הפתיחה - והגבתי רק עליה. כך שאם התבררו נתונים אחרים תוך כדי  שירשור, אינני מודע להם]

שאלה יותר לגבריםבוריס

אשמח להמלצות על תחתונים.

אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד

תודה

מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
אני אוהב בוקסר קצר 
גזרה?חתול זמני

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

א. גזרה רחבההסטורי
ב. שתי מידות יותר משאר הבגדים...
כעיקרוןשפויאחרונה

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.

עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק

לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.


אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:


1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.


2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.


3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.


4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.


5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
 

אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.


מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.

אלימות לכל סוגיהסודית
וכן גם בגידות
לא כל כך טריים אבל רואה שיש פה אנשים חכמיםכולנה

בעלי ואני נשואים מעל עשור, אפשר להגיד שבעשור הזה בנינו את עצמנו מכל הבחינות - משפחה ברוכה, לימודים, קריירות, בניית בית, באמת נשאבנו לכל זה מאוד, וזה באמת מאוד מתאים לאופי שלנו. אבל בדבר אחד פחות השקענו וזה הזוגיות שלנו, ב"ה אני לא מתחרטת ואנחנו אוהבים ומסתדרים יפה סה"כ בכל התחומים.

אבל אני מרגישה שחסר לי קצת בניית הזוגיות, אני עובדת עם זוגות שאני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בקשר שלהם, איך מסתכלים אחד על השני בעיניים, איך יש בינהם אהבה פשוטה ואמיתית כזאת (נמצאת ברגעים מאוד אישיים של זוגות אז זה משהו שקולטים ואי אפשר לזייף, כמובן שוראה גם זוגות שאין לה את זה..), כבוד מאוד גדול, הערכה. מרגישה שלא בנינו את זה מספיק.


בעלי לא טיפוס חברתי במיוחד, והוא די מסתדר עם עצמו, כמעט ואין לו צורך בשיחות מעבר לשוטף הרגיל, וגם זה לא חובה אם לא יוצא. שיחות עומק בכלל הוא בחיים לא יזום, כשאני יוזמת זה מביך ומכביד עליו.

אני גם טיפוס סגור ומופנם אבל כשאני נפתחת ומרגישה שמתעניינים בי אני זורמת ונפתחת.


היו לי הרבה אכזבות בקשר עד שלמדתי להבין שזה לא אישי והוא פחות צריך את זה, וגם למדתי להכיר את עצמי שגם לי קשה לקלף את הקליפות, ואין ספק שהיה לי חלום על בעל משפחתי וחם, שיפתח את נימי נשמתי ונגדל יחד.. בפועל זה לא קרה וכנראה לא יקרה, אבל אני בטוחה שאפשר יותר להוציא מהזוגיות שלנו ואני רוצה לנסות אבל לא יודעת איך.

כי אני בעצמי מתקשה, והוא מרוצה מהמצב ולא צריך יותר מזה (למרות שלדעתי הוא לא מכיר משהו אחר וגם הוא מלא בחומות ומגננות אבל ניחא 😏).


טיפול זוגי היינו לאחר שכנועים רבים לא הרגשתי שעזר יותר מדי, טיפול אישי גם הייתי ולא ראיתי ישועות בתחום הזה.


תוהה אם יש פה זוגות שחוו דברים דומים ומצאו דרך לפרוץ את המחסומים, קחו בחשבון שמדובר פה בשני אנשים "כבדים", אז שיחות, כרטיסי שיח למינהם כנראה פחות יעבדו, אבל לא אכפת לי לשמוע . 

מבין לגמרי ומכירנהג ותיק

אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.

לצאת סתם לסיבוב ולדבר

לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.

אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.

ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.


הלוואי ותצליחי


תודה, באמת לאחרונה הצעתי שנעשה סיבוב בחוץכולנה

מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.

אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.

כשיש ילדיםנהג ותיק

זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.

אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).

מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.

הלוואי

אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?

גם בהתחלה הוא לא יזםכולנה

זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק

הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום

והנה הנס הזהנהג ותיק

כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.

ברוך ה

כל הכבוד לשניכם

ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?

גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?


אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות? 

אולי כאן יש אפשרות לעשות צעד ראשוןנגמרו לי השמות

כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.

נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.

ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.

וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.

אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.

כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.

אז בתור צעד ראשון -

שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!

והוא הסכים - מעולה!

ואפילו תמך ברעיון - מעולה!

ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,

אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.

לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.

צעד אחר צעד.

התקרבות אחר התקרבות.

לאט לאט ובהדרגתיות.

 

אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )

וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".

או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".

כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.

אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.

ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...

לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.

וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.

אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.

ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?

אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?

ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני

וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו

והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,

ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.

 

כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,

אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת

אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!

מגיע לכם את זה כ"כ!

 

בהצלחה רבה

תודה, באמת יש בו הרבה מאוד דברים טוביםכולנה
אבל בקטע הזה גם אני קצת כבדה ורוצה שישכנעו ויקראו לי, גם כי ככה ארגיש שאכפת לו ועל זה ענית, אבל גם כי אני באופי שלי טיפוס מצטרף ופחות יוזם 
מנסה להרחיב על גבי מה שהוספתנגמרו לי השמות

אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן

ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.

 

ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס. 

והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.

קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.

זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.

אבל לקבוע.

לשריין.

להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.

ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.

לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.

למשל:

אחרי שקבענו מרחב זוגי

* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".

* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.

* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.

כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.

* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.

לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי

וכל דבר דומה שאוהבים.

* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.

אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.

* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.

למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.

* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )

* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.

* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"

* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.

 

חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.

לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח. 

לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,

לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,

מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),

מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,

מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה

ומתחילים.

באמת צעד צעד.

ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.

 

אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.

לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.

תודה רבה! לקחתי לי מכאן כמה נקודותכולנה
בשמחה רבה והמון הצלחה 🙏נגמרו לי השמות
אולי בתזמון עתידיהעני ממעש
ממליצה ממשעוד מעט פסח

על הקורס של יוני אנטמן.


זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).


הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.

היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.

בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).

לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.


אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.

שלחתי הודעהכולנה
זה הגיוני ומוכר, ובסה"כ נקודת הפתיחה היא טובהשושיאדית

קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.

 

אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.

בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.

כלומר -

לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.

 

לדוגמה:

-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.

(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).

 

- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.

(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)

 

- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם. 

(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)

 

ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.

ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.

לא לפחד מהפחדלאחדשה

אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש  נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?


את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?

למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
 

נראה לי נגעת בול בנקודה, לפחות מבחינתיכולנה

מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.


את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.  

זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה 

אני מכבדת מאוד את העם הגברי, אבל...לאחדשה

זה קצת בידיים שלנו.

זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג

זו ה'נשמה' של הקשר.

הוא לא מבין למה צריך

אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.

וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.


את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.


אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'

גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.

הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.

אבל אילו חיים אלו?

אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?

ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.


וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍

כל מילה זהבנגמרו לי השמות
כשאת כותבת את זה על תגובה שלילאחדשה
זו המחאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל 😍
❤️❤️ תודה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה
את קסם בפני עצמך ותמיד אוהבת לקרוא אותך וללמוד ממך ❤️
עזרה כלכלית לאחיםזמנילעזר

יש לי אחות שרוצה לקנות דירה, ולנו ב"ה יש יכולת לסייע לה.

בררתי איתה איזו דירה היא מעוניינת לקנות, וראיתי שמדובר בנכס מאוד בעייתי, שמידיעה גמורה (עסקאות בסביבה, שומה והכרת הנכס) שווה כמה מאות אלפים פחות מהמחיר הדרוש.

אוסיף לכך שהיא תצטרך משכנתא גדולה עבור הדירה הזו, שתלווה אותה בהחזרים די חונקים ל-30 שנה.

העלתי בפניה את כל הבעיות הקיימות בדירה, אך היא באופן לא רציונלי מתעקשת לקנות דווקא אותה. 

גם כשביקשתי ממנה שתסביר לי איך הדירה בכלל משרתת את המטרה לשמה היא קונה אותה, היא לא ידעה לענות לי.

 

תהיתי לעצמי, האם אני בתור אח שדואג ורוצה בטובת אחותי, ראוי שאציב תנאי - העזרה הכספית תינתן רק עבור עסקה סבירה שאינה בזבוז כספים עצום.

הצדדים:

מצד אחד, כאח, מקומי לעזור ולתמוך, ואין מקומי לחנך.

מצד שני, אם אני מסייע לה ב-X כסף, והיא תלך על הנכס הזה ותפסיד בגללו 5X כסף, יוצא שלא סייעתי לה, אלא ההיפך, עודדתי אותה לעשות את הפעולה שגרמה לה להפסד גדול.

 

 

מה דעתכם נכון לעשות בסיטואציה?

לא הייתי נותן.חתול זמני

בכלל אני חושב שעזרה במשפחה בסכומים מאוד מאוד גבוהים היא מתכון למרירות מניסיון.

אל תעשה משהו שיגרום לך להתבאס.

מה עם בעלה של האחות? איתו אפשר לדבר אל ההיגיון?מתואמת

באופן כללי לדעתי - אם החלטת לתת את הכסף, אז תן אותו בלב שלם בלי לחפור. אולי רק בליווי תפילות שלא תהיה פה נפילה גדולה מדי...

כל עוד לא מדובר במשהו שהוא סכנת חיים או נפש - נראה לי שלא נכון "לחנך" את האחות...

הכסף לא יוחזר אליך במידה והיא תפסיד?נעמי28

הייתי מפרידה בין שני הדברים.


העצות שלך לגבי הנכס לא קשורות להלוואה, גם אם לא היית נותן חלק, בתור אח שמבין בזה אתה רשאי לייעץ, אולי כדאי לדבר על זה שוב דרך בעלה.


ואם אתה רוצה לעזור, תעזור.

בלי קשר למה יעשו עם הכסף כל עוד ההחזר שלך מובטח.


אל תחנך אותה בעזרת הכסף שלך.

בטח לא להחזיק אותה בתנאים.

(שוב כל עוד אין פגיעה בהחזר)


מסכים עם כל מילהפשוט אני..
לגבי שווי הנכס:

ממילא הבנק דורש להביא שמאי, אם באמת יש פער עצום בין המחיר המבוקש לבין שווי הנכס, אז הבעיה תהיה עצומה: הבנק יעמיד משכנתא בהתאם לשווי שקבע השמאי, ולא בהתאם למחיר בחוזה. 

ואז היא לא תוכל להשלים את העסקהנפשי תערוג

ומה שיפגע ראשון זה ההון העצמי שהוא נתן לה

 

אני לא הייתי נותן במקרה כזה

 

למה שיפגע? אם אי אפשר לבצע עסקה?אריק מהדרום
אם אין עסקה אין פגיעה.
ברוב העסקאות הנדל"ן שאני מכירנפשי תערוג

אתה מקבל אישור עקרוני מהבנק

אין סיבה שלא יקבלו. כי זה לא קשור לנכס.


מוצא נכס

חותם עסקה ומשלם סכום התחלתי כלשהו

לאחר מכן מתחיל תהליך של הלוואת משכנתא. שחלק ממנה מגיע השמאי של הבנק

אם הדירה לא שווה את המחיר שחתמת עליו. השמאי יתמחר אותה לפי הערך האמיתי שלה ולפי הערך הזה הבנק יסכים לתת הלוואות משכנתא


ואז אין לך די כסף להשלים את העסקה ורוצים לבטל את החוזה. בדרך כלל זה יהיה כרוך בדמי פיצוי כלשהם למוכרים. הכסף הזה יצא מההון העצמי.


אפשרות נוספת.

לפנות לגופים חוץ בנקאיים כדי להשלים את היתרה.

הבעיות עם זה

1. אם הבנק ידע על כך. יכול להיות שהוא יצמצם עוד יותר את הסכום שהוא מוכן לתת.

2. הלוואה חוץ בנקאית בדרך כלל נתנת בריביות גבוהות יותר. כך שיכולות להכניס לסיבוך כלכלי

אבל אם הערכת שמאי נמוכה משמעותיתאריק מהדרום

אתה לא מקבל בכלל אישור עקרוני.

ואתה לא חותם עיסקה.

ולא משלם כלום.

בדרך כלל שמאי מביאיםנפשי תערוג

באמצע תהליך לקיחת הלוואות המשכנתא.

כי רוצים להביא דווקא שמאי שעובד ספציפית עם הבנק שהחלטת לקחת ממנו את המשכנתא

וכדי לקבל הצעה קונקרטית למשכנתא כדי להשוות בין בנקים. בדרך כלל הבנק ידרוש חוזה רכישה ונסח טאבו (ועוד כמה דברים)


ואין שום קשר לאישור עקוני.

אישור עקרוני לא קשור לנכס ספציפי

אלא בדיקה פרטנית של הזוג ולאיזה גודל הלוואה הם יכולים לקחת

לא יודע מה בדרך כלל אבל זו לא ההמלצהאריק מהדרום
ולכן צריך לעשות את התהליך עם איש מקצוע ולא לחתום על חוזה לפני בדיקת שמאי של הבנק גם כדי שלא יעבדו עליך וגם כדי שיאשרו לך לקחת את המשכנתא בכלל.
שאתה לקחת משכנתאנפשי תערוג
לקחת שמאי לפני חתימת החוזה?
לא וזו היתה טעותאריק מהדרום
הערכת השמאי היתה 20 אלף שקל פחות, לשמחתי רק 20 אלף, זה יכל להיות בהרבה פחות.

יתרה מזו ידעתי בעת חתימת החוזה שזו טעות אבל בעל הדירה הלחיץ אותי שיש לו קונה אחר, אבל מכיוון שידעתי פלוס מינוס שאני בטווח המחירים באזור אז חתמנו.


ועדיין הלכו 20 אלף שקל, זו טעות וזו לא ההמלצה לעשות זאת, תלמדו ממני מה לא לעשות.

ואם השמאי היה אומר שהמחיר הוא מיליון עגולנפשי תערוג

והמוכר מוכן לרדת עד 1.02 סופי סופי

לא היית מבצע את העסקה?

לא יודעאריק מהדרום

קשה לדבר על מה היה קורה אילו, בפועל אני ידעתי שאני לא אמור לחתום על חוזה לפני הערכת שמאי ובכל זאת עשיתי את הטעות הזאת במועד החתימה.

אני כאן כדי להתריע לאחרים לא לעשות זאת ובכלל זה את פותח השרשור.

אתה יודע שהערכת שמאי זה לא מידע מדויק?נפשי תערוג

לדוג' אצלי בבית. השמאי כתב מחיר עגול עגול. שהיה כ20+ אלף מתחת למחיר חוזה.


הלכתי אליו למשרד.

אמרתי לו שהוא מוזמן למצוא לי דירה דומה במחיר שהוא כתב.

ואם הוא מוצא דירה כזאת, אני נותן לו שכר כפול (בחצי בדיחה כן....)

אז הוא תיקן את המחיר שמאות למחיר שכתוב בחוזה

שהוא ממש ממש לא עגול ואין סיכוי שזה השמאות מדויקת. כי אם כן. אני יוכל למלא לוטו שהצלחתי לקנות במחיר המדויק של השמאות


לימים הכרתי שמאי אחר.

הוא סיפר לי שההנחיה של הבנקים היא לתת מחיר שמאות גג כמחיר החוזה, ואם אפשר. להוריד קצת

למרות שברור להם שזה לא המחיר הראלי של הדירה.


יש עדיין שמאים שכתובים מחיר מעל מחיר חוזה. אבל צריך להיות סיבה טובה למה הם כתבו את זה.


כך שזה שאתה נתת מחיר חוזה. יכול להיות שזאת התרנגולת שהטילה את הביצה של מחיר השמאות 

אני לא מבין לאן אתה לוקח את הדיון הזה בכללאריק מהדרום

עצה שלי: אל תחתמו על חוזה לפני הערכת שמאי.

כלל לחיים.

מטרתי להגיד שכנראה תהיה עסקהנפשי תערוג

כי היא (אחותו של פותח השרשור) כנראה לא תקח שמאות מוקדמת.


אבל מסכים איתך

אם אפשר. עדיף לקחת שמאות מוקדמת

מהכותרת חשבתי שזה או"חחתול זמני
אני לקחתי שמאי על דירה שבסוףעדיין טרייה
החלטנו לא לקנות. אם זה דירה יד שנייה במיוחד אם יש בעיות כמו חריגות בנייה וכו וגם אם רוצים לקחת מקסימום משכנתא ממש כדאי לקחת שמאות מוקדמת. לפעמים זה גם עוזר במיקוח על מחיר הדירה.
בטח שישפשוט אני..
יש בחוזה קנס, או דמי ביטול או איך שלא תקרא לזה, במקרה שבו אחד הצדדים לא עומד בחלקו בהסכם.

ובגלל שהרוכשים שמים חלק מהכסף כבר במעמד החתימה, המוכרים יכולים פשוט לא להחזיר את הכסף הזה כדי לקבל את דמי הביטול שמגיעים להם בהתאם לחוזה.


אם הרוכש לא מצליח לקבל משכנתא, זה לא ''כוח עליון''. זאת בעיה שלו, והוא יצטרך כאמור לשלם הרבה כסף על הפרת החוזה

בהנחה שיש חוזהאריק מהדרום
לכן כתבתי שזאת תהיה בעיה עצומהפשוט אני..
לא לתת שקלאריק מהדרום
בערך כפי שענו כאןהעני ממעש
ומוסיף שאתה מכיר את ההון האנושי והנסיבות,  ובתור בן משפחה יכול לנסות לעזור מלמעלה, לתת חכות ולא דגים, וכן יכול בהחלט לתת דגים שלא כפי שמייעצים כאן . רק אתה מכיר את כל מכלול התמונה 
כאח מקומך לעזורשוקו.

ופעמים שלא לעזור זו העזרה הכי גדולה שאתה יכול לעשות לבן אדם.

ועצה אישית-לטובת אחותך ולטובתך. במידה ואתה מלווה לה כעת או בעסקאות אחרות. תתנהל מבחיינה משפטית עיסקית כאילו היא אדם זר. הכול לכתוב,תנאים ברורים. זה ישמור עליכם בקשרים טובים

כסף שמלוויםoo

בסיכון גבוה שלא יוחזר

כי מי שיש לו להחזיר

אין לו בעיה להלוות מבנק


אני לא מלווה סכומים שאני לא יכולה לוותר עליהם

לא רק בגלל ההפסד הכספי

אלא גם בגלל הרס היחסים שיתלווה אליו

אני לא הבנתי אם זו הלוואה או מתנהמרגול

בכל מקרה, אני הייתי נותנת רק אם המחיר קרוב להערכת שמאי (עדיף לשלם מראש על שמאי מאשר להפסיד ככ הרבה אחרי)


תתן הגדרה מראש איזה פער הגיוני. ולפי השמאי.

זה נותן פחות משקל לכמה *אתה* מחבב את הדירה או לא, ולכן בעיניי מפחית את החיכוך הפוטנציאלי.


אם זו הלוואה זה משהו אחר, לא חושבת שהייתי מלווה אם אין באמת יכולת להחזיר. 

אני אישית לקחתי גם הלוואה מהמשפחהנפשי תערוג

כי הלוואה מהמשפחה זה ללא ריבית.

וזה ממש משמעותי.


שאתה לוקח משכנתא, 60-70% מהחחזרים החודשיים בתחילת חיי המשכנתא זה ריבית.

בהלוואה מהמשפחה זה 100% החזר


כמובן שלא מלווים לכל אחד.

רק לאחד שאתה סומך שיוכל להחזיר

תודה וכמה הבהרותזמנילעזר

תודה לכל העונים

כמה הבהרות:

1. מבחינתי, מדובר במתנה, ואמרתי לה את זה גם שמבחינתי זו מתנה.

2. הערכת שמאי של משכנתא היא רק לוודא שגובה המשכנתא נמוך מערך הנכס וזה יהיה נכון בכל מקרה (מדובר על כ-65 אחוז מערך הנכס). העניין הוא שערך הנכס לא שווה את הסכום המבוקש לדעתי וגם לדעת שומה חיצונית (שאינה עבור משכנתא)

3. דברתי גם עם גיסי, והוא גם תומך (יחסית פסיבי) בעסקה

איזה כיף לך שאתה במצב הזהנעמי28

לעזור ככה לאחים.

חלום!

שוק הנדל"ן נמצא במשבר גדול.משה

זה בנוסף לכל מה שכתבו לפניי.

ברור שכדאי להציב תנאישושיאדית

זה השקעה שאתה מבצע מכספך,

זכותך להחליט הם לתת או לא.

 

וזכותך להחליט להשקיע בדברים אותם אתה רואה ויודע שהם השקעה טובה.

הוא לא משקיע, הוא נותן מתנה לאחותורוני 1234
בוודאי שזכותו לא לתת את המתנה אבל אין קשר להשקעה והוא לא ישא ברווחים/בהפסדים.
ועדיין, יש זכות להחליט על המתנהמרגולאחרונה

נניח שאת קונה לילד שלך מתנה ליומולדת- את תגידי לו - יש לך x כסף תבחר פה בחנות מה שאתה רוצה?

הגיוני שכן

אבל אם הוא יבחר משחק שבעינייך בעייתי חינוכית?

או אפילו- משחק שפה עולה 100 אבל בכל בזאר עולה 15 והוא רוצה לקנות דווקא פה?


קצת כמו שאפשר לעזור כלכלית ברמה החודשית למשפחה ולהגביל את הייעוד של הכסף- סופר כן, מסעדות לא.


במקרה הזה- נשמע שהוא עוזר לה כלכלית, אבל חלק גדול מהכסף סוג של הולך לפח, כי הנכס שווה פחות…

והוא רוצה לעזור לאחותו, לא לשרוף כסף…


קצת כמו להגיד - קחי 1000 שח לקניות לשבת. אבל תקני בסופר גדול, לא בסופר הפינתי שפתוח 24/7 ויקר בטירוף. 

אני חושבת שהשאלה היא האם העסקה תקריסכמו🐌תמס

את אחותך בסוף, או, שהיא קנתה במחיר יקר נכס שהיא אהבה.

דירה למגורים, בעיני, אם אוהבים, שווה פער.

אין מה לעשות. היא צריכה לגור שם.

אבל אם היא תיקח משכנתא ותתמוטט באמצע הדרך, לא הייתי נותנת לזה עזרה.

גם אם הדירה מוצאת חן בעיניה. כי היא לא תהיה שלה, בסוף, אז למה להטביע כסף?


אם זה ברור שהיא יכולה לעמוד בתשלומי המשכנתא, ואתה חושב שהיית משיג עסקה יותר מוצלחת, אז כאן הייתי אומרת שלא הכל רציונלי כשקונים דירה.

אני נגיד הייתי שמחה לגור בסגנון באו האוס וכמובן שזה מאד טעם אישי. אז אולי בשבילך לא שווה לשים חמישים אלף שקל יותר, ובשבילה כן.

אם זה פער של מאות אלפים, זה סיפור אחר. לא הייתי מסכימה.

יש עוד דירות בעולם, זה נשמע ממש ניצול שלה. ושמאי בעיני זאת לא הדרך היחידה,  מפני שיש גם טעם אישי

הפער הוא מאות אלפיםזמנילעזר
מהבדיקות שעשיתי בין 250 ל-300 אלף פער
השאלה כמה אתה עוזר לההפי

אם אתה נותן לה מאה אלף או כמה אלפים..

באמת חושבת שאם נותנים עשר אלף עדיף לא להתערב יותר מידי..

שנותנים עצה צריך לשזור את זה בעדינות ולא להתווכח.. בטח לא עם אישה .

תנסה להבין למה היא כל-כך מחובר לנכס כזה שלא מוליד רווח אבל בעדינות ..

 

מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמותאחרונה

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

אחות יקרהפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ח' בסיוון תשפ"ו 9:53

בפעם הבאה שאני אגיע עם הבן שלי לבית החולים,

ואתם תעשו לו הרדמה מלאה,

ותבדקו אותו,

ותעירו אותו,

ותגידו לי לתת לו לאכול כדי שתוכלו לשחרר אותו,

ואני אתן לו כריך עם ממרח תמרים שהבאתי מהבית,

והוא ישמח כי הוא אוהב כריכים עם ממרח תמרים,

ואת תגידי לו ''למה אתה אוכל כריך עם ממרח תמרים ולא עם שוקולד?''

ואז הוא יצרח

וישכב על הריצפה

וירביץ לקיר

ויזעק שהוא רוצה כריך עם שוקולד

ולא עם ממרח תמרים


 

אז...

אני אכניס אותך לתוך הכריך שלו

שמעת אותי?

 

נספחפשוט אני..

מתכון לכריך אחיות:


 

מצרכים:

שתי פרוסות לחם גדולות

2 כפות ממרח תמרים

אחות חסרת טאקט

6 דמעות של אבא מתוסכל להמלחה


 

 

הכנה:

לוקחים אחות חסרת טאקט

ממלאים את נחיריה בשתי כפות ממרח תמרים

מטפטפים דמעות לתוך עיניה

עוטפים בלחם

לוחצים חזק חזק עד שהטאקט יישפך מכל הצדדים

עוטפים בניילון נצמד כדי שלא תוציא עוד מילים מיותרות 

😂שושיאדית

חזק ביותר!

השלב הלפני אחרוןאפרסקה
לא משנה כמה תלחץ הטאקט לא יצא, כי הוא איננו 😵‍💫
משהאחרונה
איזה תסכולאן אליוט
מרגיז ממש
וואי סיוטשלומית.
שמכירים את הסיפור הכוללנפשי תערוג

אז מבינים שזה מביא אותו לסף תסכול גדול.

אבל מי שלא מכיר (וכנראה שאותה אחות לא מכירה) לא יבין ששאלה כל כך תמימה תביא אותו לכזאת התפרצות.


מניח שיש עוד דברים דומים שמביאים אותו להתפרצות כזאת. אבל לא הייתי שופט לחומרה את האחות, השאלה הזאת בסך הכל לגטימית ל99% מהמקרים.


זה לא מוריד לרגע מהתסכול שלך על שאלה חסרת טאקט לגמרי מול הבן שלך.


ואני לא בטוח שהוא ישמח לאכול כריך אחיות

ואני לא בטוח שכדאי לשאול אותו אם הוא רוצה לאכול כריך כזה 🫣

הסברפשוט אני..

מדובר על ילד בן 3, שלפני 10 דקות התעורר מהרדמה.


 

גם ילד במצב רגיל בגיל 3, לא תמיד יגיב באדיבות כשישאלו אותו למה הוא אוכל תמרים ולא שוקולד.


 

קל וחומר אחרי התעוררות מהרדמה, כשהוא עדיין לגמרי לגמרי מעוך.


 

חוץ מזה, שאחות לא צריכה להתערב בבחירות התזונתיות שלי, בטח כאשר ההצעה שלה עוד פחות טובה ופחות בריאה ממה שאני הבאתי.


 

וגם אם כן, אז לא מול הילד עצמו, כשהוא בן 3 ואחרי הרדמה 👿👿👿


 

זה כל-כך בסיסי, באמת. אתה תבוא לילד שמשחק בטרקטור קטן בזמן שהוא נהנה לשחק בו, ותשאל אותו ''למה ההורים לא קנו לך טרקטור גדול יותר''?

זה כל-כך חריג, עד שאני בכלל לא בטוח אם היא לא ניסתה בכוונה לעורר מהומה.

 

אני לא מבין איך לדעתך זאת שאלה לגיטמית ב99% מהמקרים... 

אם היו שואלים ילד אחרנפשי תערוג

זאת לא השאלה עם טקאט

אבל זה לא היה מביא את הילד לסף תסכול כמו הילד שלך.

ממה שאני מכיר. מקסימום זה היה גורם לילד לא להסכים לאכול את התמרים.

לילד בן 3 ממוצע זה היה "עובר" אחרי 5 דקות


אז נכון.

זאת לא שאלה עם טאקט

מצד שני. זאת לא שאלה של סוף העולם

לגיטימית הכוונה שאלה רגילה עם קצת חוסר טאקט.

אם אותה אחות היתה אומרת לו איזה פיג'מה יפה יש לך. לבן שלי יש משהו דומה עם סטיץ'

זאת שאלה לגטימית?

ראית פעם אדם מבוגר רגע אחרי הרדמה?פשוט אני..

הוא יהיה מבולבל לחלוטין, לא יבין איפה הוא נמצא, הרבה פעמים יהיו לו סחרחורות ובחילות ועייפות קיצונית. אם זה יהיה אחרי ניתוח, אז השפעת ההרדמה על העצבים תתחיל לפוג והוא יתחיל לחוש כאב. 
 

אז קח את כל זה, ותשים על ילד בן 3.

 

וכן, הרבה ילדים יבכו אם ישאלו אותם ''למה אבא לא הביא לך שוקולד'', גם בלי כל ההשפעות של הרדמה. אז קל וחומר.

וזה יגרום לילד לשכב על הרצפה ולהרביץ לקיר?נפשי תערוג

לא חוויתי ב"ה התעוררות מהרדמה לילדות שלי.

אבל אף פעם לא היה מקרה כזה, גם בתסכול הכי גדול.


זה אכן חסר טאקט..

אבל לא בעוצמות שאתה מתאר


אולי אחרי הרדמה זה אחרת

למען האמתפשוט אני..
הוא לא באמת הרביץ לקיר, אבל זאת הייתה הגוזמה היחידה... 
פתאום הבנתי איזה גאון אניפשוט אני..
עם השימוש במילים ''קל וחומר'' 🤣
להגיד מקסימום זה היה גורם לילד שלי לא לאכולכתבתנו

את התמרים,

זה לא להבין בכלל את הסיטואציה ושזו בדיוק המטרה עכשיו, שהוא יאכל.

וגם אם זו לא המטרה, הילד לגמרי לא במרחב הבטוח והמוכר שלו, לא בגיל שדיבורים בהיגיון בהכרח משכנעים, פלוס קם הרגע מטושטש מהרדמה. כל סעיף כאן הוא סיבה ממש מעולה לאחות לנצור את לשונה מההערה המיותרת שבהחלט יכולה לגרום לילד רגוע תיסכול שיהיה קשה להתגבר עליו עכשיו דקות ארוכות,  ומטופשת ברמות אחרות היתה ההתערבות הזו.


רפואה שלמה והתאוששות קלה ומהירה!

אבל תסכימי איתי שיש הבדל גדולנפשי תערוג

בין לא יאכל

לבין לא יאכל. ימרר בבכי. יצעק. ישכב על הרצפה וירביץ לקיר.


יש הבדל, רק שאני מסכימה עם פשוט אניכתבתנו

שבכל המקרים זו הערה מיותרת

וברובם היא תגרור את ההתנהגות המוגזמת.

נכון.נפשי תערוג

חד משמעית הערה מיותרת

אבל לא יוצאת מגדר הרגיל.


לצענו נפוץ מאוד חוסר הטאקט אצל אחיות ועוד יותר אצל רופאים

כל ילד בן 3 יגיב ככהרקאני

זה כמו שתשאל ילד בן 3

למה תפוח ולא סוכריה?

בטח שזה יגרור התקף במיוחד בבית חולים ילד מותש

אני לא בטוחה אם שניכם מדבריםנגמרו לי השמות

על אותו ילד או אותו סיפור כולל עליו אתה מדבר (התכוונת לסיפור הכולל שבעבר @פשוט אני.. שיתף כאן על אחד מילדיו?)

וגם אם אכן מדובר באותו ילד - עדיין האמירה של האחות חסרת טאקט ומזמנת תסכול באמת לכל ילד, בטח במצב כה רגיש לאחר הרדמה.

שרק יהיו לנו בריאים כולם 🙏

לא מסכימה!לאחדשה

למה היא מתערבת?
האבא הביא כריך שהילד שלו אוהב מה אכפת לה מה יש שם?

כי היא חסרת טקאטנפשי תערוג
תרתי דסתרי. אמרת שזה שאלת לגיטימית 99 אחוז מהזמןלאחדשה
לא קשיאפשוט אני..

זה היה לפני שקרה את התגובות האחרות,

וזה אחרי

לגיטמית הכוונה צפויהנפשי תערוג

חצי+ מהאחיות והרופאים שפגשתי היו חסרי טקאט

ושאני מקבל הערה חסרת טקאט מצוות רפואי זה לא מזעזע אותי כמו שזה זעזע את פותח השרשור


אפשר לעשות שרשור אמירות חסרות טאקט של צוותים רפואיים. אבל זה יהיה שרשורפלצת


האם היא צריכה להאמר? לא

האם נפלתי בגללה מהכסא? גם לא

שאלה לגיטימית זה לאניק חדש2

לא משנה מה הרקע.

ובטח בתור אחות שקצת בעינייני הבריאות אמורה להבין שאם הילד אוכל את זה בכיף אין צורך להתערב.

אלא רק לחייך ולקוות שגם הילדים שלה יעדיפו ככה תמרים ולא שוקולד.

תפנה אליה או לאחות תורנית ותגיד .העני ממעש
שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון

אבל אין שמץ של ספק שמדובר פה בשיח לגיטימי ובשאלה תמימה לחלוטין. לא חוסר טאקט ולא דומה לזה. אני מניח שהיא ראתה יותר ילדים שמתעוררים מהרדמה מאשר אתה רואה, ולכן אני מניח שהיא בהחלט סברה שזה דווקא נחמד לילד שמפתחים איתו שיחה ומתייחסים אליו...
 

זה אמנם התפוצץ לא כמו לפי התיכנון, אבל עדיין לא הייתי שם אותה בתוך הכריך. הילד כנראה היה אוהב סנדוויץ' כזה עוד פחות.. איך אוכלים את כל הבשר הזה..

לשאול ילד שהוא לא הילד האישי שלךפשוט אני..

למה הוא אוכל x ולא y,

כאשר ברור ש-y טעים יותר אבל הרבה פחות בריא,

זה לא לגיטימי בשום צורה ובאף סיטואציה.


כאמור, ההרדמה והסיטואציה רק מוסיפים למורכבות. 

כמו שאמרתי, שומעים שאתה כועס, וזה הגיונינקדימון
זאת מעולם לא הייתה השאלהפשוט אני..

ואני חש התנשאות לא נעימה... 

 

בכל מקרה כתבתי פוסט הומוריסטי על סיטואציה הזויה, לא חשבתי שזה יהפוך להיות ויכוח יסודי בהלכות התנהגות לפעוטות ..

מזדהה לגמרי. מאיפה השאלה הזו בכלל מתחילהירושלמית במקור
אולי מסופק שם סנדביץ שוקולד והיא כביכול מציעה?ירושלמית במקור
עדיין הזיה
חחח לאפשוט אני..
אחרי שהוא התחיל לבכות היא הציעה לי ללכת למכונה לקנות לו שוקולד...

כאילו לא עשתה מספיק נזק

מסכימה לגמרירקאני

שאלה מטופשת גם לשאול את הילד האישי שלך

 

וואו כ"כ מתסכלנגמרו לי השמות
ממש חוסר טאקט.

ב"ה שתהיה רפואה שלמה במהרה ורק בשורות טובות 🙏

🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️רקאני
גמח הלוואותאבאלה ואמאלה

שלום חברים,

ברור לי שזה אוף טופיק אבל פשוט כאן יחסית פעיל לעומת פורום חיסכון וצריכה.

אני שואף להקים יחד עם חבר גמח הלוואות בקהילה העירונית שלי.

אשמח מאוד להתייעץ עם מישהו שעוסק או בעל נסיון בעניין.

ברכת השם עליכם.

לנו יש גמח הלוואות, אפשר לבוא לפרטייעל...
הגעתי להתייעץ עם נסיון החיים שלכם(:עַלְמָה

עוד לא נשואה אבל רלוונטי גם לי.


 

ראיתי שמדברים הרבה שבשביל זוגיות בריאה ונכונה האשה צריכה לסמוך על הגבר שלה ולהישען עליו ולא להיכנס לדמות האימהית שמבררת כל הזמן אם הוא ביצע את המטלות שלו, ומזכירה לו מה לעשות...


 

השאלה שלי אבל איך-

איך אפשר לסמוך עליו אם הוא באמת לא מבצע את המשימות שלו? איך אפשר להישען כשטכנית מה שהוא צריך לעשות לא קורה...? 

מסכים איתךשלג דאשתקד

בעיקר: בעל או אישה, לא אמורים להיות הבוס/ מפקד זה של זה.

אמורים להבין את הסטנדרטים ולראות איך כל אחד נותן את המקסימום ידע ויכולת שלו לטובת הבית (וכאן מגיעים דבריך: כדאי לבחור מראש מישהו/י שיכול לתת את מה שאני צריך)

אולי יעניין אותך