אם היא מדברת חופשי על בן הזוג שלה ולא מוכנה לעדכן, האם לא לגיטימי בסיטואציה הזאת כן לקחת את המחשב ולעבור על ההתכתבויות באין דרך אחרת?

כי זה לא עובד עם עקשן

ולכן כתוב תתפתל, לעשות דברים בתחבולה.

בעיניי חמור מאוד שהיא מדברת עם אחרים על הזוגיות שלהם, אותי אישית מגעיל לשמוע על זוגיות של אנשים שאני מכירה. קצת פרטיות שיהיה לאנשים.  

לא משנה אם זה גבר או אישה

אבל לקחת את המחשב כשהיא יודעת מזה, זה סתם נשמע כמו נקמה או קטנוניות, יכולת לבדוק דברים בלי שתדע, אם כ"כ היה חשוב לך לדעת את הפרטים.

ובקשה חזרה, הבהרתי לה כל הזמן שאם תספר לי עם מי ומה היא מדברת לא אצטרך להסתכל במחשב, אבל המשיכה בעקשנותה לא לספר, והיא מאוד סודית (מולי כמובן, לא מול אותם אנשים להם היא מספרת הכול ) ככה שקשה לי מאוד "לבדוק דברים בלי שתדע" והרבה דברים אני מגלה בדיליי אחרי הרבה זמן...

קשה לי מאוד כשמדברים עלי ואני אפילו לא יודע מה(כמו שאמרתי אני אחרי זה הולך אליהם לסעודות שבת בלי לדעת שהם יודעים עלי הכול), ניסיתי לתת לה 2 אפשרויות כשאם אין ברירה אסתכל בעצמי.

אני שוב חוזר על הבקשה לנסות לחשוב איך היית מגיב אם אני הייתי האישה והוא הגבר...

היא לא בסדר, זה לא אומר שגם אתה צריך להיות כזה..

ומה שהיא עשתה זה חמור מאוד מאוד, 

נשמע שאתם תופסים זוגיות בצורה עקומה

מישהו צריך להיות הבוגר ולהפסיק את כדור השלג הזה

אם לא, זה רק ימשיך ויגדל

וכן, צריך לוותר קצת הרבה על האגו בשביל זוגיות טובה

רק שפה זה טריגר להמשך התדרדרות...

כשהיא עושה משהו לא בסדר - זה באמת לא בסדר.

כשאתה עושה משהו לא בסדר - זה בתוך מרכאות, כלומר הפגיעה לא אמיתית.

אתה "נוגע במחשב שלה".

אתה לוקח את המחשב "שלה".

אני יכול רק לתאר לעצמי, שאם היא הייתה מנסחת את זה - הניסוח היה בדיוק הפוך.

כלומר יכול להיות שיש כאן בעיה משותפת לשניכם: אתם לא מספיק רגישים לדברים שמפריעים לצד השני, כל אחד מכם חושב שמה שהוא עושה זה סבבה והשני סתם "מתבכיין".

הייתי מציע לשניכם להתחזק בנקודה הזאת, ולא לעשות דברים שפוגעים בצד השני. אפילו אם זה נראה מטופש או קנטרני, אפילו אם לא מבינים מה כ"כ פוגע בזה. 

ואהבת לרעך כמוך, ואידך זיל גמור.

שהיא מאוד רגישה שלא יגעו לה בדברים ובדרך כלל אני מאוד מקפיד, אבל פה זה הרגיש לה קצת עזות מצידה לבכות שאני נוגע במחשב שלה כשאני סה"כ רוצה לדעת מה היא עושה מאחורי הגב, כך שבמקרה הזה בלבד הרגיש לי מתאים לשים את זה בתוך מרכאות...

זה ממש קשה

וזה אפילו נורא ואיום 

אני גם היתי נפגעת מאוד במקומך

מה שכן, אם תשפר איתה את הקשר 

ותסביר לה ברוגע למה זה ממש פוגע בקשר ביניכם, תדבר בכנות מכל הלב ותסביר שאלו דברים אישיים - ושזה פוגע בך עד עמקי נשמתך - 

אם היא באמת אוהבת אותך - רוב הסיכויים שזה יחלחל לה והיא תבין, ותפסיק עם זה

גם בעלי פעם סיפר משהו לאנשים עלי שלא ידעתי מזה, זה מאוד מאוד פגע בי והסברתי לו את זה....זה דבר שקורה, אני אומרת כדי לנרמל

אבל גם אתה חיב לעצור את זה, בדרך עדינה (ולא לתקוף אותה ), תשבו בנחת ותסביר לה למה זה כל כך פוגע בה ושהלב של הזוגיות זה אמון ולא לספר דברים אישיים וכו' ולתת הרגשה שהיא מסתכלת עליך כבנאדם חיובי ולא שלילי חלילה 

וכך...

אפשר להפוך משבר להזדמנות לצמיחה

ע"י שאתה פותח את הלב ומסביר שזה כואב לך והיא חשובה לך 

היא מבינה עד כמה היא חשובה לך, וזה גורם בסוף אחרי שהמשבר עובר - לשיפור הקשר ביניכם

בעז"ה מאחלת שהזוגיות שלכם תחזור למסלול טוב ויציב ומשמח  

העניין הוא שכמו שכתבתי, ככה או ככה הזוגיות שלנו במשבר, והיא כנראה לא אוהבת אותי כרגע. השאלה היא רק איך להתייחס לטריגר הזה להתדרדרות, כי זוגתי מנסה לצייר אותי כ"אלים" ו"רשע" שאי אפשר לחיות אתו ככה בשום אופן..., בעוד להבנתי היא אלימה הרבה יותר...

זה ממש כואב שהיא מתארת אותך כ"רשע" , אין מילים לתאר,

אבל אל תדאג היא לא באמת חושבת ככה לעניות דעתי, עובדה שהיא לא התחילה להתגרש בפועל,

היא פשוט מנסה לרמוז לך שהיא מאוד פגועה מההתנהגות שלך

שהיא רוצה שתתיחס אליה יותר יפה או משהו אחר שמפריע לה

זה לא בוגר מצידה, במקום להסביר נקודתית מה מפריע לה בך ולבקש להשתפר או לשנות -היא מכנה אותך בכאלו כינויים? זה נורא.... אבל ניתן לתקן....

אז אתה צריך לעצור את הגלגל בטרם ידרדר.....

אם היא ב MODE הזה של מלחמה - 

מישהו מכם צריך לתפוס את הענינים בידים

אין לך אפשרות לשלוט עליה, אז תהיה אתה הבוגר מבין שניכם ותתפוס את הענינים בידים "במקום שאין אנשים תהיה איש".. -

מה אתה צריך לעשות?

לשבת איתה לשיחה רגועה , לבקש ממנה מראש לפנות זמן, כמובן כשהילדים ישנים או ביביסיטר, 

במקום שקט בלי ששומעים אתכם,

בזמן רגוע שאף אחד לא ממהר לעבודה/לתפילה/וכו'

ו - 

להגיד לה שזה ממש פוגע בך שהיא קוראת לך ככה

ואתה ממש מצטער, ואם היא קוראת לך "רשע" אתה רוצה להבין מה מפריע לה ולתקן

ותגיד לה שהיא חשובה לך ואתה אוהב אותה מאוד

(אולי תשתמש אפילו במילים רומנטיות ביניכם

אולי תקנה לה מתנה או שוקולד או משהו שהיא אוהבת...)

ותגיד שזה ישמח אותך שהיא תגיד לך בדיוק נקודתית במה (או - באלו דברים) היא רוצה שתשתפר או תשתנה ואתה מוכן לתקן ולעבוד על הדברים שמפריעים לה כי היא חשובה לך,

וזה ממש עצוב לך שהיא אומרת שאתה "רשע" ....ושאתה לא מוכן שהיא תקרא לך ככה כי היא חשובה לך וזה כואב לך שהיא תופסת אותך כשלילי ושאתה מבקש שהיא לא תקרא לך ככה אלא תגיד לך נקודתית מה מפריע לה ושאתה תשמח לבוא לקראתה ולנסות לדבר על זה או לתקן או לשפר מה שאפשר....

בהצלחה וכואב מאוד, אל תתיחס היא סתם כאובה ולכן מתבטאת ככה, לדעתי

(או במילים שלך או בסגנון שלך... )

אני מסכים בעיקר עם זה שהיא פועלת מתוך כאב, אבל ה"זוגיות" שלנו ככה או ככה במצב מאוד לא טוב, אני מדבר על כך שמבחינתה מה שעשיתי אתמול עם המחשב שלה כדי בסה"כ לקבל מידע, זה הדבר הכי גרוע ו"אלים" בעולם (בלי לשים לב לחלק שלה כאן).

לכן אני מתוייג לדעתה כ"רשע", וזה גם מה שהיא תגיד במקרה של פגישה

אבל את צודקת שהזוגיות קצת בגסיסה, ושצריך לחשוב אם יש עוד סיכוי להציל משהו...

ולא להביא אותי לסעודות שבת וחג אצלם כאילו לא קרה כלום, אם זה לא לדרוך עלי ועל רגשותי אז מה כן...

מה שכן, נראה לי שהיא מתביישת לספר לחברה שלה שהיא לא טובלת ומספרת רק מה שנוח לה...

לגבי ייעוץ זוגי- כן הלכנו כמעט שנה, אבל לא כל כך הצליח, כמו שפרטתי כאן:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ ７

אחרי תחושת "חוסר אונים" וכו'?

שהיא יצרה, כי כבר יותר מחצי שנה לא טובלת...

ממוצע של אחת לכמה חודשים...

כמו שלדעתי פרטתי כאן:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ ７

פעמים שלפחות תעדכן אותי כשהיא עושה את זה ולא עדכנה, אני חווה את ההתעלמות והזלזול שלה בצרכי כאלימות לא פחותה...

אם היא רוצה לדבר עם חברה, זכותי לבקש שזאת תהיה חברה שלא מכירה אותי (כמו שפה אני משתף אותכם בלי שאתם מכירים אותנו) או שזאת גם חוצפה מצידי?

לספור אותי בכלל...

אחרי הכול, יש לנו 3 ילדים בלעה"ר...

בנוסף, היועץ אליו הלכנו טען טענה לא בלתי מאתגרת והיא שהקשיים שיש לנו עכשיו ככל שלא נעבוד עליהם דווקא בזוגיות הזאת, הם בעצם ילוו אותנו בכל מקום ואז לא נרוויח כלום, אני באמת תוהה כמה הוא צודק, כי אמנם ברור שלכולנו יש "דפקטים" כאלו ואחרים שחשוב לעבוד עליהם, אבל עדיין יש דפקטים שמתנגשים כנראה יותר מידי, אבל כנראה אתה צודק, יום אחד אולי אאזור אומץ...

אגב, גם על השאלה הזאת פתחתי אשכול בעבר:

איך מחליטים מתי "לחתוך"? - נשואים טריים

בעצם אולי אפשר לומר שעלינו על סטרטאפ של משהו שמונע במאת האחוזים

על הומור שחור שמעת?

אני חושבת שצריך להביט במבט-על על כל הזוגיות שלכם.

אתה מתאר דברים לא פשוטים, מצד שניכם, והם לא באו ב"פוף", אלא ככל הנראה יושבים על רבדים יותר עמוקים ביניכם...

- אתה כותב שהזוגיות שלכם לא במצב טוב בלשון המעטה

- אתה כותב שאשתך מדברת עליך מאחורי הגב ללא הסכמתך

- אתה כותב שאשתך  לא כבדה את בקשתך המפורשת כמה פעמים לפחות לספר לך כאשר משתפת

- אתה כותב שלקחת לה בכוח את המחשב

- אתה קורא לאשתך "גברת", שזה כבר מראה על ריחוק (לא כינית אותה פעם אחת אשתך אלא זוגתך, גברת וכו')

- כתבת שאשתך חטפה קריזה ו"התקף" וממש נתנה לך מכות 

- אתה מתאר מצבים שקרתה בהן אלימות מובהקת שחצתה מזמן כל קו אדום

עכשיו נסה להביט על כל זה "מהצד", כאילו זה לא אתה - אתה ודאי מביןשנדרשת כאן עבודת עומק, ומול איש מקצוע רציני ומוסמך ולא מתגובות כאן בפורום. זה מצב מאוד מורכב וצריך לראות כיצד יוצאים ממנו.

האם בכלל יש לכם רצון להישאר יחד?

אתה אוהב אותה? אתה רוצה להישאר נשוי לה? אתה בוחר בה? אתה רוצה לחיות את חייך יחד איתה?

האם היא אוהבת אותך? האם היא בכלל רוצה להישאר יחד איתך?

רק אם *שניכם* עונים בחיוב על כל השאלות - מקום של טיפול זוגי מן השורש יוכל להועיל ולראות איך אתם מתקדמים לעבר המטרה המשותפת הזו.

אך אם שניכם, או אחד מכם בכלל לא שם ברצון, הכיוון יכול להיות מחשבה על מה עושים מכאן והלאה, ואם מחליטים להיפרד אז לפנות לגישור אצל מגשר מוסמך ומומלץ,

ולנסות כמה שפחות מלחמות, בתי משפט והמון כאב לב לכולם...

מאחלת לכם ב"הצלחה רבה בכל, החלטות טובות, שליחים טובים, והרבה אהבה, שלום ושלווה ב"ה 🙏

מהדיון שפתחתי במקום אחר שגם בו נהניתי מאוד מהתגובות שלכם, לכן פתחתי ניק נפרד לדיון בשאלת האלימות נטו, אבל הארתם את עיני שאי אפשר לקחת דבר מסוים ולבודד אותו מהזוגיות בכללה, אז כאן המקום לחדד שאני אותו בעל מהאשכול הזה:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ ７

תודה יקרה,

ואת כותבת פשוט נפלא ומדויק כ"כ

כאן:

מחפש טיפול זוגי - רגע לפני ייאוש | ערוץ ７

וכאן:

איך מחליטים מתי "לחתוך"? - נשואים טריים

אין כאן עניין של מי צודק. אתם לא ילדים בגן שצריכים שהגננת תתערב.

יש לך משהו שמפריע לך, תדבר בצורה מכובדת ועניינית.

אתה לא יכול להכריח אותה להענות לבקשה שלך, אתה רק יכול להחליט מה אתה עושה עם זה שהיא לא נענית לה.

אותו הדבר לגבי אלימות. זה דבר שלא אמור להיות בזוגיות כלפי אף אחד מהצדדים, אז מפעילים כלפיך אלימות ואתה פותח דיון אם זה מוצדק או לא, וגם חשוב לך להפריד בין הצדקות של גברים או נשים.

גם לקיחת המחשב, זה אקט כל כך ילדותי ולא מועיל. אתה לא נותן בה אמון ומנסה להוכיח לה שאתה צודק והיא הלא בסדר..? 

אחי אתה חייב להתעורר על עצמך, איבדתם כל פיסה של כבוד אחד כלפי השני.

אני לא חושב שאתם באמת מתאמצים לשפר, לי זה נראה שאתם יותר מתאמצים לכופף אחד את השני, והמקרה שאתה מתאר בעיניי הוא קיצוני בחוסר הגבולות שלו.

אבל אני באמת מנסה להבין, נכון המצב שלנו כרגע מאוד קשה, אבל באופן נקודתי חוץ מהקשיים האחרים שלנו, מאוד מפריע לי שהיא מדברת עלי עם אנשים בלי שאני אפילו יודע על זה, והיא לא מוכנה לספר לי מה, האם לא מובן שארצה לראות בעצמי? איך זה קשור לאמון או להוכחה?...

כי כשיש אמון מלא - אין צורך לבדוק/לבלוש/לחקור/לחפש הוכחות וכו'

מצד שני ברור שזה מובן שאתה רוצה לבדוק אחריה, כי היא באמת לא אמינה - שהיא מספרת עליך דברים מאחורי הגב...

זה קורה ואין זוג מושלם לצערנו

אבל זה ממש כואב 

ולדעתי הפתרון זה להגיד לה בכאב רב ובכנות שאתה רוצה קשר איתה ושתפסיק עם זה , 

זה פוגע בך

ושהיא חשובה לך

ושאתה אוהב אותה

פשוט לשנות MODE 

אולי לעשות לה הפתעה מיוחדת יוצאת דופן כדי לנסות להחליף את האווירה בבית?

(כמו בלונים או מכתב או מלא שוקולדים, משהו מוגזם כיפי כזה) 

היא תקבל את זה ?

או שתלעג לזה?

היא לא אוהבת קיטש ומחפשת רק דברים מאוד עמוקים או כלום...

אני אגב לא חושב שהיא לא אמינה, פשוט היא מעולם לא הכחישה שמדברת עלי מאחורי הגב, רק טוענת שזה "לצורך" ולא מסכימה לשתף עם מי היא מדברת ומה, ככה שאני לא "בולש אחריה", להיפך- אמרתי לה במפורש שיש לה אפשרות לשתף אותי מה היא מדברת או שאיאלץ לראות בעצמי....

אז אתה יודע מה היא מחפשת, זה כבר חצי פתרון!

אתה יכול לדבר איתה בשפה שלה - מלב אל לב בצורה עמוקה?

יש גברים שזה בלתי אפשרי עבורם... נשמע שאתה דווקא טיפוס יחסית עמוק לגברים... שזה אפשרי לך, לא?

קודם כל, צברנו כל כך הרבה כעסים אחד על השני כך שזה מאוד קשה...

בנוסף, היא אוהבת עומק אבל פחות "שיחות עמוקות" (שאותם אני דווקא אוהב) אלא יותר הרגשת שותפות עמוקה, ביטחון ויציבות בסגנון ספציפי מאוד.

גם בזמנים פחות גרועים כשעוד היו לי כוחות לפעמים לנסות לספק לה את זה, הרבה פעמים הספיק משהו קטן בו קצת כעסתי/הייתי לחוץ/לא דברתי והתנהגתי "בדיוק" בצורה שספרה כדי שהיא תיסגר....

באמת לא אמרתי עד עכשיו, אבל יש לה נטייה די משמעותית להתנהגות של פאסיב-אגרסיב שלמי שמכיר מאוד קשה לחיות בצורה כזאת ולספק את רצונה, יש כל הזמן מתח וכבדות באוויר גם כשאני מנסה לפרוץ אותו בצורות כאלו ואחרות (אני מדבר גם על העבר לפני שיחסינו התדרדרו למריבות חוזרות ונשנות...).

אחד מכם צריך לתפוס ת'ענינים בידים....

אחרת זה עלול להדרדר כל הזמן יותר ויותר....

אם אתה בקטע לרצות את הזוגיות איתה ולבוא לקראתה, ולהתאמץ בשביל

אתה צריך לבוא לקראתה בלב שלם ולוותר לה 

עד שהיא תתרכך ותתן בך אמון

כלומר, 

אם היא "נעלבת" מדברים - לזרום איתה ולספק את רצונה (במידת האפשר, כמובן תלוי מה היא מבקשת)

ואז היא תראה שאתה לטובתה,

והיא תיפתח אליך

והכל יחזור ללופ חיובי

כמובן שאני מבינה שזה יותר מורכב ממה שאני מתארת, ולא בטוח זה יעבוד ,

אבל הרעיון הוא-

לא להתקטנן על שטויות , וכל אחד רוצה שהשני יחזיר את הקשר ביניכם למצב טוב (=כל אחד מצפה מה*שני/ה* לתקן ולהשתפר - במקום לתקן את *עצמו* * )- 

אלא אחד מכם לפחות צריך לעשות מאמץ מקסימלי ע"מ להשיב את השלום והאהבה אליכם

וכשיש אמון ושניכם רגועים, הכל יותר זורם....

כלומר אם בשלב שאתה מנסה לבוא לקראתה

אתה רק שופט אותה ומחפש מה לא בסדר *בה* - זה לא ילך

(ברור שאם זה משהו קיצוני מותר לך לעצור את זה, מדובר על דברים שאפשר להחליק ולוותר)

ככה היא תפתח אמון כלפיך והקשר ביניכם ישתפר לאט לאט ויעלה לכיוון חיובי וטוב

(אם לא מתאים לך - תזרוק הכל לפח, רק הצעתי רעיון וכיוון , תבדוק אם מתאים לך ...)

בהצלחה 

ואהבתי גם את הזהירות מפסקנות...

ותצא עם משהו מעשי ביד.... 

לי לקבל משהו אחד "כזה ראה וקדש"...

וגם כשטובלת לא רוצה שיתקרבו אליה...

גם כשכן טבלה...

בו התנהגות לא תקינה אחת גורמת להתנהגות לא תקינה אחרת, חשבתי לפתוח פה דיון ספציפי לגבי השאלה מה בדיוק מוגדר כאלימות ומה בסך הכול התנהגות נואשת של הגנה עצמית (גם אם מישהו חזק יצליח להתבר גם במצב כזה),

אבל אתם צודקים שאי אפשר לדון בזה במנותק מעצם קשר הנישואין ושהוא בעצם צריך להיות האישיו כאן ולא התחרות שאני נגרר אליה "מי יותר אלים" (מה לעשות, וכמעט בכל ויכוח קטן זוגתי מנסה לאיים במשטרה)...

לא מצליח להבין איך מחליטים מה בדיוק מוגדר אלימות, במיוחד שאלימות פיזית בוצעה דווקא על ידה...

נראה לי שיש לך הרבה רצון טוב לבנות ולשפר את הזוגיות, אבל משברי המידע שאתה כותב פה הרשת נטוות סביבך ואתה תוקע את הראש באדמה. 

אני בספק אם אישתך מעוניינת בחיי זוגיות איתך, ולאט לאט יצרה מנגנון שמאפשר לה לנהל זוגיות עם אפס מחויבות כלפיך. 

ככה אתה מוצא את עצמך במצב בו:

- אין לכם יחסי אישות במשך שנים, ובשנה האחורנה אפילו אין מגע בסיסי, וכל זה מהחלטה חד צדדית שלה.

- אישתך מזלזלת בבקשות לגיטימיות שלך כמו לשמור את המשבר הזוגיות שלכם בינכם. חשבת שאולי היא מכינה את הקרקע לגירושין? או שאולי היא מתייעצת גם עם עורכי דין בלי ללא ידיעתך?

- היא מפעילה עליך אלימות. לא משנה כואב או לא זה לא לגיטימי!!!!

- היא מאיימת עליך במשטרה על דברים שאתה עושה. גם אם היא לא מנסה להתניע תהליך של גירושין ברור לך שזה כרטיס שישלף בכל מצב בו חלילה תגיעו לשם.

- הגרוע מכל זה הגלגול החוזר של האשמה עליך כל הזמן. אתה האלים, אתה הלא בסדר, היא רק עושה את הדברים כי היא שואפת לעומק או כלום... (אני מבין שבמילים אחרות אתה לא מספק לי את העומק שאני צריכה, אז אתה הבעיה ולא אני..) 

- אגב אתה באמת מתנהל ומתנהג לא בסדר בסיטואציה.

הייתי רוצה להיות חיובי ואני באמת מאמין שאפשר לשפר ולצמוח מכל מצב, אבל לתחושתי אתה כרגע די לבד, כשאתה אפילו לא נותן אמון בסיסי בצד השני. לדעתי אתה חייב ללכת להתייעץ באופן אישי, אתה עם עצמך ולהבין איפה אתה נמצא בסיטואציה הזאת. 

תשחרר כרגע את המחשבה להציל את הזוגיות, אלא להציל את עצמך. זה אומר קודם כל:

- לחיות בסביבה לא אלימה ומשפילה.

- להתנהל בצורה שהיא לא תלותית בבת הזוג שלך ובתגובות שלה.

- למצוא לעצמך מסגרת שיש בה גבולות ברורים שלא נכנסים אליהם.

- להיות ער ומפוקח למהלכים שייתכן ואשתך מנסה ליזום ולהכין את הקרקע אליהם.  לבנתיים היא מציבה עובדות בשטח ואתה מקבל אותן. לא כדאי שתתנהל ככה אם חלילה תפרקו את החבילה.

בהצלחה.

התחלתי לאחרונה לקרוא הרבה חומר על פאסיב-אגרסיב וכנראה שאשתי עונה על ההגדרות, ומה שאני חווה ממנה זה "קלאסי" למה שבני זוג של אנשים כאלו חווים, עד שהם מפתחים אסרטיביות...

וגם לא מציע לך להתבכבש יותר מדי בתאוריות פסיכולוגיות. אתה צריך ליצור לעצמך דפוסי התנהגות שבהם אתה שולט במצב ולא נגרר ותלותי. 

לדעתי מאמרים וספרים לא יעזרו לך יותר מדי, וגם לא התייעצויות בפורום על כל אירוע כזה או אחר. רק טיפול וייעוץ אישי  מקיף ויסודי.

זה בוודאי מקלקל ומקולקל, לדבר עם סתם כאלה שמכירים אותך, עליך ועל מה שביניכם. 

נכון, שנשים מרגישות לפעמים צורך גדול "לשתף", בפרט כשחשות מצב מעיק.

אם יש לה ייעוץ מקצועי (כתבת שאתם מנסים להתקדם, לא יודע אם זה כלול), אז בוודאי אין מקום לשתף אנשים נוספים.  אם אין לה אפשרות כזו, אפשר בלית ברירה להסכים על חברה אחת שהיא משתפת, בידיעתך, ולא מעבר לזה.

כל הדבר הזה, של עירוב זרים בעניינים שבין איש לאשתו, הוא מתכונת גרועה באופן עקרוני.

יכול לשאול אותה, ללא שמץ קינטור, איך היתה מרגישה אם אתה מדבר עליה ועל ,איך להסתדר איתה" עם אנשים ללא ידיעתה - ואח"כ אתם מבקרים אצלם בלי שהיא יודע מה כבר שמעו עליה.

לגבי המחשב. זה חלק מהמצב המקולקל, שיש "המחשב שלה"... אמנם ראוי מבחינה כיבוד עדין הדדי, לבקש רשות טרם עיון במחשב של השני. מבחינה הלכתית, דומני שבהיות שזה לצורך תועלת ובין איש לאשתו, זה לא אסור (לא אומר הלכה-למעשה. סברא).

ברור ש"לתת מכות" על זה, זה לא הכי נורמלי. אני יכול לדמיין מה היו עונים כאן, אם אשה היתה כותבת שבעלה "נתן לה מכות" כי פתחה את המחשב שלו....

אבל כל העסק הזה ביניכם, המציאות שאתה מתאר, היא אכן לא מציאות בריאה. כמו שהקדמת בראשית הדברים. זה לפני כל הפרטים וכנראה גם הגורם להם.

אם אתם רוצים לנסות להציל את המצב - שבו ביניכם, תעמידו דברים על השולחן ללא שמץ האשמות.

תאמר לה, תראי.. הגענו למצב לא כל כך נורמלי.. . התוצאה היא שאתת מדברת עם אחרים עלי ללא ידיעתי, אני מסתכל לך במחשב ללא ידיעת, את מגיבה במיתקפה פיזית..  כל הדברים הללו, משני הצדדים, לא דברים שאמורים להגיע  אליהם.

אם את רוצה שננסה בחד לתקן, בואי ננסה לברר בינינו מה מפריע לכל אחד - בשלוה, בלי האשמות וצעקות - מה כל אחד מציע, איך אפשר להתקדם. מה שיישאר, אם יישאר, אפשר ללכת ביחד לייעוץ - ולהוציא את שאר העולם מהתחום. שאם נצליח לתקן, לא יישארו דברים לא נעימים עם כל מיני מכרים מסביב...

בהצלחה

[אני מדגיש שקראתי רק את הודעת הפתיחה - והגבתי רק עליה. כך שאם התבררו נתונים אחרים תוך כדי  שירשור, אינני מודע להם]

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.