לברר על הצניעות של הבחורה הייתי רוצה לדעת האם היא הולכת עם גרביים. זה דבר שהוא לא מצוי בשפע בציבור שלנו וזה דבר שחשוב לי לגיטימי לשאול את זה בבירור? כי אם לא אז אז מתי?
זה בסוף פרט טכני שחשוב לי, אבל התחושה לא נעימה לשאול על זה. אני בטוח שגם להישאל על זה זה לא כזה נעים.. השאלה בעיקר לבנות, תודה
אפשר להיות לבושה מאוד מאוד בצניעות, אבל בלי גרביים.
יש כאן עניין הלכתי - המשנה ברורה פוסק שנשים אינן צריכות לגרוב גרביים.
אישה לוקחת על עצמה את מנהגי בעלה לאחר החתונה.
כך שאם אתה מברר על מישהי שמכל בחינה אחרת עונה על הקריטריונים שאתה מחפש - אולי שווה להיפגש בכל זאת, ואם הקשר מתקדם לדבר איתה על הפוסק לפיו אתה נוהג, ולראות אם זה משהו שהיא מוכנה לקבל על עצמה (ועל חינוך ילדיה בעז"ה).
במילים אחרות - זה שמישהי בלי גרבים לא אומר בהכרח שהיא חפיפיניקית - יכול להיות שהיא אשכנזיה שמקפידה מאוד מאוד על המשנה ברורה, ואתה תפספס אותה על העניין הטכני הזה.
אולי זה כמו לחפש דווקא מישהי שמקפידה לא לאכול קטניות בפסח?
אני חושבת שרוב המוחלט של הבנות נוהגות לפי הפסיקה המקובלת בביתן.
אני לא חולקת על המהות של הצניעות - אלא על זה שאם אתה הולך על פי השולחן ערוך, צריך לקחת בחשבון שישנן בנות טובות, צדיקות, יראות שמים וכו' - שהולכות לפי פוסקים אחרים.
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
אני מנסה לברר על מה יושב מה שהוא מחפש. מה שאני שואלת זו מה הנקודה הקריטית שהוא מחפש.
זה נכון שבני זוג מוכנים לעשות צעדים מרחיקי לכת עבור זוגות. אבל אני לא אומרת לחפש דווקא אנשים עם פערים כאלה גדולים - ולכן כתבתי שאם מכל שאר הפרטים נראה שיש על מה לדבר, אולי הנקודה הזאת שהוא הגדיר כקריטית - לא כדאי לפסול את ההצעה בגלל זה, כי אולי יש כאן פער בפקרטיקה אבל לא בהשקפה. המדד החיצוני הוא לא בהכרח מעיד על המדד הפנימי. אז שוב - האם הוא מחפש בהכרח פרקטיקה מסוימת, או השקפה מסוימת.
אני חושבת שיש הבדל מאוד גדול בין מחללת שבת בפהרסיה לבין מישהי שמקפידה על פוסק א בעוד אתה מקפיד על פוסק ב.
נשמע לי יותר שהנחת שהוא מחפש השקפה ולא פרקטיקהultracrepidam
אבל זה נכון שהגבול ביניהם הוא לפעמים דק
בכל אופן מה שציינתי היה בעיקר שהוא כנראה מחפש פרקטיקה ועל ההשקפה הוא מברר בנפרד, ולכן הדיון ההלכתי מתייתר
האם נכון לפסול על פרקטיקה כזאת? שאלה טובה. אבל ודאי שלגיטימי
יש בנות איכותיות מאוד שלא דווקא הולכות עם גרביים.. מכל מיני סיבות (אגב לאחרונה הבנתי שהעניין לכסות הוא עד הקרסול ככה שיש המון בנות שמקפידות על טייץ כלשהו ואז כן נועלות סנדלים לדוגמא)
וחחח האמת אני גם כבר התבלבלתי. מבחינתי טייץ זה כזה שמכסה עד הקרסול גרביון מכסה הכל (אבל לאחרונה יש מלא שהולכות עם טייץ - שפתוח למטה אבל בסגנון של גרביון מבחינת בד וכו' וקוראות לזה גרביון..) גרביים מכסה את מה שהחצאית לא מכסה וגרביל זה סתם חיה חמודה
זה כתוב בספרי מנהגים? ספרי פוסקים? משהו? אשמח למקור. אינני בטוח שהמנהג בחול עכשיו ישפיע על המנהג כאן בארץ בציבור הדתי לאומי. אבל בכל זאת.. מה המקור למה שאתה אומר?
אז למה דווקא היא? אז מתנא דבי אליהו מובן שלפי המעשים של האדם ככה רוח הקודש שורה עליו. אז דבורה הנביאה זכתה לרוח הקודש בגלל המעשים הטובים שלה עד שהייתה ראויה יותר מכולם להנהיג את עמ"י.
סתם רציתי להראות שהיא לא הייתה סתם ברירת מחדל אלא היא היתה ראויה גם מצד עצמה.
מה שאני לא מסכימה איתו זה בעניין הדוגמאות שהביאה @יעל מהדרום לגבי השני כיסויים שאמר שזה מנהג המקום ולכן גם משתנה. אני טוענת שכיסוי נוסף זה מדת יהודית. לגבי הכיסוי שוק זה דת משה.
ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהם עברה על דת יהודית: יוצאת לשוק או למבוי רמפלש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכסה במטפחת.
מסכימה שבחורי ישיבה ישמחו בכך מאוד, השאלה אם מי שהם מתאימים גם באופי למי שאני
ואם הם לא מצפים מראש שאני אהיה מוכנה לכך שהוא יהיה אברך בעשור הקרוב (שזה מבורך ומדהים בעיניי אבל חשוב גם שנשמח בזה ונמשיך לאורך השנים מתוך בחירה בשמחה וברצון)
אבל אני מדברת על דקדוקי הלכה כשמבינים שמהדרים ושזה לא חובה.
אוקי, הנה אני מול ספר 'מצוות הנשים' של הרב אהרון זכאי. והוא רושם שזה לכתחילה ומביא מלא מקורות לדוג':שות יחוה דעה ח"ה סי' ו',שות ישכיל עבדי ח"ז בהשמטות לאו"ח סי' א', שוץ אור לציון ח"ב פ"ז סעי' י"ד (שם כתב שזה מעיקר הדין לכסות בשעת התפילה ומי שלא מכסה יש לה ע"מ לסמוך) ,שותציץ אליעזר חי"ב סי' י"ג. בעיקרון החובה לכסות את הראש בשעה שמזכירים שם ה' זה גם לבנות וזה לא קשור לרווקה או נשואה.(לא מדובר על כיסוי ראש מלא כמו אשה נשואה.)
הרב עובדיה נשמע מהספרים שלו שהוא כן מחמיר, רק שהוא בא "ללמד זכות" על מי שמיקלה בזה. אם כי בפועל בבית שלו אני כמעט בטוח שהוא לא אמר לבנות שלו לעשות כך. לאיודע. טעון בדיקה.
אבל הרב מאזוז, ע"פ אבא שלו זצ"ל הי"ד, מחמיר בזה מאוד
אם מישהי תתחיל להקפיד ליטול ידיים רק עם נטלה מיוחדת מחימר שעשוי בשיטה מסורתית מימי בית שני והיא תמיד מקפידה לקחת אותה איתה לכל מקום וליטול את הידיים שהמים יגיעו עד אמצע הזרוע בין כף היד למרפק לפחות.
כולם בנושא גם אם לא קשורים ישירות. בכוונה השמטתי את השמות.
1. ת"ח שבצעירותו החליט שהוא רוצה להחזיק במצוות ציצית והתחיל ללכת עם ציציות לשיטת כל הפוסקים. מדובר על כ60 סוגי ציציות (בבת אחת). אשתו חששה שהשתגע ופנתה לת"ח גדול שידבר איתו. הוא אכן קרא לו לשיחה ובירר מה הסיבה והמקור לרצון שלו. אח"כ אמר לאשתו "זכית בבעל צדיק".
2. ביקשו מת"ח גדול בחתונה לעמוד ליד אשתו לתמונה. הצלם אמר לו לזוז כל פעם בשביל הצילום ובאחת הפעמים הרגיש בגיבנת של אשתו. הוא שאל אותה מה זה והיא ענתה לו שמדובר במשהו שיש לכל הנשים. הוא לא ידע עד אז שלאשתו יש גיבנת.
3. לחבר שלי יש חבר טוב בחסידות מסויימת. לפני חתונתו (של החבר שלי) החסיד לקח אותו לדבר עם האדמו"ר שלו. אחת השאלות שהחבר שלי שאל היתה "האם בחסידות שלכם הנשים מורידות את השער אחרי החתונה". האדמו"ר ענה "אני חושב שלא אבל תשאל את אשתי". אשתו ענתה "ברור שכן". האדמו"ר לא ידע אם לאשתו יש שיער או אין!
מדובר כאן על דוגמאות למידת חסידות שכאשר היא מופיעה באנשים גדולים היא גבוהה מאוד אבל לאנשים רגילים זה פגם ודימיון.
שאלה טובה... אולי זה בגלל החברה שבה גדלתי, ומתוך הסתכלות על איך פעם זה היה נתפס בעיניי.. (ואני חושבת שזה העיקר, ואז זה לא באמת מה שזה משדר..) אבל אולי משדר קצת יותר סגירות, בגלל שזה נתפס יותר חרדי ואני דתיה לאומית למהדרין
מצד שני זה מגיע מתוך רצון לקיים את רצון ה' ולפי ההלכה ספרדיות צריכות לגרוב גרביים
אני חושבת שהחמרה בצניעות היא ממש לא מיותרת.(מאה הידורים בכול התורה לא מגיעים להידור אחד בצניעות- לא אני אמרתי) אבל מצד שני אם את כרגע לא במקום של להחמיר אני חושבת שכן צריך לשמוח במה שאת מצליחה להקפיד.
חבורת אברכים בני עלייה שרצו לקבל על עצמם קבלה ולא ידעו איזה קבלה כדאי להם באו לרב שך זצ"ל והוא אמר להם מאה הידורים בכול התורה לא שווים הידור אחד בצניעות. ככה פחות או יותר זכור לי.
ומעצבן אותי "שנטפלים" במגזרים מסויימים למצוות צניעות (של נשים כמובן). אני מתלבשת בצניעות ואוהבת את זה, וממש לא חושבת ש"העיקר הפנימיות" כמו כל מיני טענות שאנשים טוענים לפעמים. אבל לפני שמחמירים וחופרים דוקא על צניעות, יש לכל אחד הרבה מצוות שהוא צריך להקפיד על הבסיס שלהן קודם כל (לשון הרע למשל. שאני בטוחה שלהרבה אנשים היא לא פשוטה).
שבט הלוי אומר שמי שעושה כמו המשנב זה לא צנוע. שאסור לעשות ככה. ברור שמה שהוא התיר ללכת עם חצאית לא עד הקרסול וגרביים, זה ממש לא כי הוא מסתמך על המשנב להקל. ממש לא.
אתה רוצה לומר שיש פה עכשיו 3 דעות? טוב. למה לומר את זה ולהמציא מחלוקת שהם בעצמם לא כתבו? כאילו.. החזו"א, והוא, והרב עובדיה לא אמרו "באמת לדעת השוע זה בעיה, אבל אנחנו מתירים". הרב עובדיה בעצמו שהוא משתדל מאוד ליישר קו עם השוע. [ואם אתה מאלה שתמיד דואגים להזכיר שהרב עובדיה גם חולק על השו"ע לפעמים. טוב. סבבה. אבל תמיד כשזה קורה הוא מזכיר את זה. הוא כותב את זה. פה - לא. זה לא קשור בכלל.]
אגב, רק רוצה להעיר. זה פשוט לא נכון להגיד שזו מחלוקת שוע ומשנב. המשנב לומד כך בדעת השוע ובדעת כולם. זאת מחלוקת אחרונים. להגיד שהמשנב חלק על השוע זה לא נכון, הוא לא עושה את זה.
אני גם בכלל לא מבין שום הגיון לאסור, אם צריך שהשוק תהיה מכוסה. מה אכפת לי אם זה גרב או חצאית? אדרבה. חצאית לפעמים עולה. גרב קבועה.
וזה ממש ממש לא קשור לזה שאסור ללכת עם מכנסיים. שזה צמוד.
הרי מותר לאישה ללכת עם שרוול צמוד על למרפק. נכון? יש בזה בעיה? לא. הבעיה היא בבגדים צמודים שהם מבליטים את הגוף. זה לא קשור בזרוע בדיוק כמו שזה לא קשור בשוק.
אסור ללבוש בגדים צמודים איפה שצריך להיות צנוע. אם שוק באשה ערווה אז כיסוי גרביים לא כ"כ מועיל כי סוף סוך רואים את הצורה של השוק אז מה עשינו בזה? היו רבנים שפסקו שמותר ואחרי עיון חזרו בהם ואמרו שחייב חצאית עד הקרסול.
והרב רצאבי. לגבי החזון איש בספר "ויעל אליהו" (צניעות סעיף צז) הביא את דבר החזון איש וכך כתב: "והרב פנחס שרייבר שליט"א אמר בשמו דהחזון איש שאיסור ערוה חל מהקרסול. וגם גרביים שחורות לא מועיל הואיל ורואים צורת הרגל..."
לגבי הרב עובדיה הרב יצחק יוסף מעיד שבבית היה אומר לבנותיו שחצאית עד הקרסול זו הצניעוץ האמיתית וכך צריך לילך.
החזון איש אמר שגזירת השירות הלאומי באה בעקבות קיצור החצאית שהתחילה בזמנם ולא מיחו על זה בזמנם. אז האמת שזה לא לכתחילה ולא מעיקר הדין אלא זה בא מכורח המציאות כול ההתירים האלו.
אני באמת לא יודעת לענות למה כתב שזה מותר, אבל רבנים אומרים שבעניין הזה יש הרבה בלבול ונסמכים הרבה מאוד גם על המשנב. בכול מקרה רואים שזה היתר ממש בדיעבד של הבדיעבד.
פעם שמעתי רב אחד שהתפלא איך מתירים חצאית לא עד הקרסול והוא שאח רב אחר:מה? איך אתם מתירים אתם רוצים להגיד שזה לא מכשיל? הרב השני נאנח ואמר מכשיל, אבל מה לעשות?
וואי אמא אחת גם סיפרה שהבן שלה מתמיד וצדיק וביקש מצלמה והיא קנתה לו אחרי תקופה היא רואה שהוא יורד רוחנית ואז פעם אחת היא מצאה את המצלמה שלו וראתה שכול התמונות במצלמה זה של שוקיים שהוא צילם. והם גרים באזור חרדי אז כולן על גרביים ועדיין.. קיצר זה סתם סיפור שמראה את זה שבאמת יש עניין בכיסוי השוק בחצאית.
לא יודע מה הכוונה בגזירת השירות הלאומי. כדאי שהיא תענה לך.
או שפעם זה היה חובה, או העובדה שהרבה בנות הולכות לזה.
הוא סובר ששירות לאומי זה אסור. אז מה אם את קוראת לזה "תרומה לעמ"י", ואני איתך. הוא סובר שזה אסור לגמרי. (ואגב, כך גם פסקה הרה"ר)
ו... מי אמר שזה בגבולות ההלכה? החזוא הוא פוסק עצום, אם לא הענק שבדורו. הוא היה תלמיד חכם עצום. מותר לו להגיד על משהו שהוא אסור מן הדין ואין מקום להקל, למרות שיש שחולקים עליו.
א. זו הייתה דעתו האישית ולא עמדת הרבנות. כמו שעמדת הרב גורן על עליה להר הבית לא הייתה "עמדת הרבנות". ב. היו לו תשובות שונות לבנות שונות בתקופות שונות. כעיקרון הוא חשש מכך שיש הרבה סוגי שירות בעייתיים (וזו האמת) ולכן צריך לצאת מנקודת הנחה של "אסור" ולהתיר רק את הספצייפים שמותר. השורה התחתונה היא שתלוי באיזה שירות מדובר. לא דומה מדריכה באולפנא לכוננית במד"א.
את הבאת ציטוט, הסבירו לך על מה הוא נכתב, ואת בחרת להתעלם.
להסביר על מה נכתב משהו זה לא לסטות מהדיון. זה בדיוק הדיון - אבל את מתעלמת ממנו כי נח לך להמשיך להאמין במה שאת חושבת, וכנראה זה משרת אצלך איזה צורך בנפש.
אני סיימתי כאן. מצידי תמשיכי לכתוב שהרבנות אסרה מעכשיו ועד 120 שלך. אין לי עניין לכלות את כוחותי לשווא.
כמו שלא לשים מחוך "לא היה בלקסיקון בכלל." גם גויות היו מתלבשות ככה.
כשהאופנה השתנתה הפוסקים שמו את הגבולות ההלכתיים בלי קשר אליה לפי המקורות. אין שום הגיון בלהביא ראיות הלכתיות לכאורה מהאופנה שהייתה קיימת אז.
ולגבי השירות לאומי ממה שחיפשתי, באמת חוקקו חוק שמחייב לכאורה שירות לאומי ב1953, אבל הוא עבר בכנסת רק כי הבטיחו שהוא לא ייאכף בפועל. ככה שמעולם לא היה שום חיוב לשרת שירות לאומי.
את אומרת שהתלבשו בחצאיות מקסי רק בגלל שזה היה האופנה בזמנם? תרשי לי לגחך. היו הלכות צניעות גם לפני שהתחילו בקיצור החצאיות. האופנה שנכנסה זה הקיצור חצאיות לפני זה הלכו ככה כי היה לכולם בזמנם מוסר צניעות גבוה והיה כבוד לנשים באשר הן.
עבר עריכה על ידי עברי אנכי בתאריך י"ד בתמוז תשפ"ב 19:12
בתור קורא מהצד שהרב שלי פוסק שחייב לכסות הכל. כולל. למרות המשנב הזה. (ויש לי לזה נפקמ, בתור גבר. האם מותר לי לומר דברי תורה באוטובוס כשמולי יושבת בחורה איכותית מאוד אבל היא פוסק בזה כמו המשנב... קרה כמה פעמים..)
עוד לא נפגשתי עם בנות, בטח שלא התארסתי, אז קחי את דבריי בעירבון מוגבל... אבל אני מניח שזה ממש לא נעים, ואולי אפילו לא לעניין פתאום בשלב מתקדם של הקשר לבקש (זה אפילו קצת לדרוש, כי מבחינתי זאת הלכה מחייבת) דברים שקשורים לעולם הצניעות שלה. הרי אני לא יודע איזה ניסיונות היא עוברת, ועד כמה זה יכביד עליה.. יש בנות שיכולות להזכיר להשתנות, אבל זה מצב שהוא לא נעים ומסובך. אני מסכים שלא נכון להגיד שמי שהיא בלי גרביים היא חפיפניקית, אבל - לא באמת כדאי ככה? לחפש מישהי מההתחלה? היית רוצה בתור בחורה איכותית צנועה אבל בלי גרביים (לא את בדווקא) שפתאום הבחור שיצאת איתו המון זמן יגיד לך שהצניעות שלך לא מספיקה לו? לא פוסל, רק מאיר נקודה.
או שאת באמת חושבת שהוא לא מתפתח וכבר מיצה את עצמו. זה הבדל בין המקום האישי שלך לבין התועלת של כל הקוראים והמגיבים. בסה"כ אני לא ראיתי ענין לחוות דעתי כאן אז לא הגבתי, אבל מה מפריע לי שאחרים רואים צורך להגיב לשרשור? שה' יברך אותם
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
מאפליקציות היכרויות לא כי זה שוק בשר, אלא כי זה ליטרלי חוסם אתכם. כנ"ל לגבי שדכנים לא להסתמך עליהם באופן גורף.
העניין בדברים האלה ועכשיו אני שם דגש בעיקר על האפליקציות, זה שזה ממלא לך וי במשבצת של ההשתדלות בנושא של החיפושים.
אבל זו סתם אשליה, כשתחליטו להיות יותר אותנטים החיים פשוט מעצמם יזמנו לכם הזדמנויות היכרות. אל תחסמו את עצמכם (מכוון בעיקר אליכם גברים כי אנחנו אלה שאמורים ליזום)
נ.ב אני עדיין לא נשוי חחחח אז ווטף מי ישמע מי אתה יאללה יאללה
במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.
סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.
מה שמעולה בשליש גן עדן זה שהם הוסיפו אפשרות לחיפושקעלעברימבאר
מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.
וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.
לכתוב מילות מפתח.
נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.
אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.
אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.
אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.
אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.
כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.
והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).
בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.
כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.
נוסח ספרד..)
חח למה?