וממליץ לך לרדת לפרטים (בצורה מנומסת ונורמלית כמובן) כדי למנוע עוגמת נפש.

אל תסתפק ב"היא הולכת צנוע". תשאל על אורך חצאית, שרוולים, גרביים וכו'.

בהצלחה!

זה נושא מדובר (לפחות איפה שאני הייתי), 

ומאוד הגיוני לשאול על זה.

לגבי הגרביים.

אפשר להיות לבושה מאוד מאוד בצניעות, אבל בלי גרביים.

יש כאן עניין הלכתי - המשנה ברורה פוסק שנשים אינן צריכות לגרוב גרביים.

אישה לוקחת על עצמה את מנהגי בעלה לאחר החתונה.

כך שאם אתה מברר על מישהי שמכל בחינה אחרת עונה על הקריטריונים שאתה מחפש - אולי שווה להיפגש בכל זאת, ואם הקשר מתקדם לדבר איתה על הפוסק לפיו אתה נוהג, ולראות אם זה משהו שהיא מוכנה לקבל על עצמה (ועל חינוך ילדיה בעז"ה).

במילים אחרות - זה שמישהי בלי גרבים לא אומר בהכרח שהיא חפיפיניקית - יכול להיות שהיא אשכנזיה שמקפידה מאוד מאוד על המשנה ברורה, ואתה תפספס אותה על העניין הטכני הזה.

בסוף מדובר כאן במה הוא מחפש. ובשבילו גרביים זה חשוב. זה לא אומר שהוא רואה בה "חפיפניקית", זה פשוט מה שהוא רוצה.

אגב, המשנ"ב גם מתיר חצאית אחרי הברך  וזה כבר ממש קשה למי שלא מורגל.

לגבי אחרי החתונה - מניסיוני אין מה לדבר עם מישהי על הלבוש שלה בכלל ועל לשנות אותו אחרי, בטח ובטח כאשר מדובר על משהו שעומד בכללי ההלכה (פשוט לא שלו).

יכול להיות שיש כאלו שיסכימו, אני לא נתקלתי בהן.

והערה נוספת - זה ממש לא "עניין טכני". צניעות היא מהותית וזו הגדרת הצניעות של השו"ע שעל פיו הוא הולך.

העניין כאן היה לנסות לחדד את מה הוא מחפש - 

האם הוא מחפש מישהי שמקפידה על הלכה,

או מישהי שמקפידה על ההלכה שלו.

(הכוונה כאן היא לפסיקה, לא משהו אישי).

אולי זה כמו לחפש דווקא מישהי שמקפידה לא לאכול קטניות בפסח?

אני חושבת שרוב המוחלט של הבנות נוהגות לפי הפסיקה המקובלת בביתן.

אני לא חולקת על המהות של הצניעות - אלא על זה שאם אתה הולך על פי השולחן ערוך, צריך לקחת בחשבון שישנן בנות טובות, צדיקות, יראות שמים וכו' - שהולכות לפי פוסקים אחרים.

אבל את לא עונה על מה שאני דיברתי. אני דיברתי על מה הוא מחפש.

את רוצה אברך (נניח), היית מתפשרת על מישהו שעובד ולומד שעה ביום? וזה רק רצון, כאן מדובר על פסיקה.

גילוי נאות - הייתי שמח (מאוד) אם אשתי לעתיד תלך עם חצאית עד הרצפה וגרביים.

לצערי המציאות מכריחה אותי להתפשר עד גבול מסויים. 

אגב, דווקא קטניות זה ברור שמשתנה לפי הבעל. לבוש (מניסיוני) ממש לא.

לגיטימי לחלוטין שיחפש מישהי שמקפידה דווקא על הפסיקה שהוא גם נוהג לפיה.

אבל שידע שייתכן שהוא מפספס מישהי שמקפידה על פסיקה אחרת. (וזה לא שהמשנה ברורה ידוע כמקל גדול).

ותדעי שזה מאוד חשוב למי שרגיל לזה ובכלל.

לגבי פסק המשנ"ב - הרב צבי יהודה כבר בכה על זה (ועל "אפי תלתא") ואמר שהיינו יכולים לוותר על הקולא הזו.

יש לה אחות? 

וברצינות - כתבתי כמובן רק ממה שאני מכיר (ומגערות של שדכניות בתחילת הדרך).

אם מוצאים כזו - נהדר.

זה מאוד קשה למי שפוסק שצריך לכסות את כל הרגל להפגש עם מי שהולכת רק עד אחרי הברך. וזה בלי לדבר על האורך שאחרי הברך שלצערנו גם שם הכל פרוץ.

הגבתי בלי לקרוא מה שענו

עד כמה לגיטימי בבירורים | ערוץ ７

בגילאים מבוגרים אין. פשוט אין

שאני מאוד מבוגר. לא יודע מה אני עושה כאן בכלל.

שזה שהיא בלי גרביים עכשיו לא אומר שהיא לא תהיה מוכנה לזה אם לצד השני זה קריטי.

ההקדמה לגבי העניין ההלכתי מובנת כרקע, אבל היא ממש לא הכרחית - גם מישהי שמחללת שבת בפרהסיא יכולה להסכים לכללי לבוש שמתאימים למי שהיא מתחתנת איתו

אני מנסה לברר על מה יושב מה שהוא מחפש. מה שאני שואלת זו מה הנקודה הקריטית שהוא מחפש.

זה נכון שבני זוג מוכנים לעשות צעדים מרחיקי לכת עבור זוגות. אבל אני לא אומרת לחפש דווקא אנשים עם פערים כאלה גדולים - ולכן כתבתי שאם מכל שאר הפרטים נראה שיש על מה לדבר, אולי הנקודה הזאת שהוא הגדיר כקריטית - לא כדאי לפסול את ההצעה בגלל זה, כי אולי יש כאן פער בפקרטיקה אבל לא בהשקפה. המדד החיצוני הוא לא בהכרח מעיד על המדד הפנימי. אז שוב - האם הוא מחפש בהכרח פרקטיקה מסוימת, או השקפה מסוימת.

אני חושבת שיש הבדל מאוד גדול בין מחללת שבת בפהרסיה לבין מישהי שמקפידה על פוסק א בעוד אתה מקפיד על פוסק ב.

אבל זה נכון שהגבול ביניהם הוא לפעמים דק

בכל אופן מה שציינתי היה בעיקר שהוא כנראה מחפש פרקטיקה ועל ההשקפה הוא מברר בנפרד, ולכן הדיון ההלכתי מתייתר

האם נכון לפסול על פרקטיקה כזאת? שאלה טובה. אבל ודאי שלגיטימי

אישית אעדיף מישהי שצניעות חשובה לה והיא בלי גרביים בגלל שזו ההלכה אצלה מאשר מישהי שתלך עם גרביים רק בגלל הסביבה או אפילו רק כי היא רוצה לרצות אותי.

כמובן שאעדיף מישהי שהולכת עם גרביים כי הצניעות חשובה לה  

צריך מלמעלה את הקרסול ולמטה את כף הרגל עצמה. טייץ זה סיפור בפני עצמו.

קיבלתי פעם הרצאה ממדוייטת. עד היום אני לא בדיוק סגור מה זה טייץ.

עורך בעקבות הערה נכונה שקיבלתי:

כיסוי כף הרגל תלוי במנהג המקום. רוב הספרדיות (וככה אני מכיר מהבית ב"ה) נהגו בחו"ל לכסות את הרגל ולכן ודאי שבמקור חובה.

בארץ זה כבר מורכב יותר ותלוי במנהג המקורי והפוסק הרלוונטי.

למותר לציין שעד הקרסול זו חובה גמורה לשו"ע.

כיסוי הרגל הוא חובה גמורה מדת משה ויהודית. השאלה עד כמה וכאן נכנסות פסיקות המשנ"ב והשו"ע ועליהן מתווסף מנהג המקום (והעדה).

הדוגמאות שהבאת הן לא חלק מהנ"ל אלא רק מנהג המקום וממילא משתנה.

עכשיו כשכתבת את זה אני נזכר שסבתי ז"ל הייתי הולכת עם 2 כיסוי ראש. לא חשבתי על זה עד עכשיו.

הבסיס הוא דת משה ועליה נוספה דת יהודית שנשות ישראל קיבלו עליהן.

כיסוי הרגל באופן כללי הוא מחויב מדת משה (או יהודית, לא זוכר כרגע). השאלה כמה צריך לכסות?

אחרי הברך (משנ"ב) , עד הקרסול (פשט שו"ע) או כולל כף הרגל (מנהג רוב ארצות ספרד).

וכפי שניסיתי לערוך בתגובה קודמת והמערכת לא היתה מוכנה לתת לי - אנחנו מדברים כאן על החובה. להוסיף בצניעות (ממקום בריא ובענווה) זה תמיד נפלא

גם לא הרבה...

תלוי באיזור המגורים, ברמה התורנית ובגיל. יש לא מעט שהגיבו כאן שהן הולכות ומכירות כאלו שהולכות כך.

ממה ששמעתי ומה שאני מכיר (מהמשפחה ובכלל).

ראיתי עכשיו בכרטיס שלך את "שטר התנאים".

תסתכל במחזורים מרוקאיים לשבועות, יש שם 2 כתובות אחת לכל יום של החג (שניים בחו"ל).

אני מעריך שימצאו חן בעיניך.

רק המרוקאים אומרים את זה.

ביום הראשון היא בין הקב"ה (החתן) לכנסת ישראל (הכלה).

וביום השני זה היא בין עם ישראל (החתן) לתורה (הכלה).

של מכירת ספרי קודש לפי משקל (אהמ עוז והדר).

תורה לומדים בבית המדרש ולא באינטרנט.

אני אנסח זאת בעדינות - את מרגישה בנוח לנסות ללמד גבר תורה (ועוד כזה שאת לא מכירה)?

אבל אותי לימדו שצריך להתרחק מגאווה. אתה מוזמן לעיין במפרשים על דבורה הנביאה שמסבירים כמה נמוך היה המצב של עם ישראל באותה תקופה שהם נזקקו לשופטת.

ב"ה היו הרבה צדקניות,חכמות ונביאות בעם ישראל והן לא היו שופטות.

עם ישראל היה במצב שהיתה חולשה גדולה בהנת מעלת השכל וממילא הגברים(יות) נחלשו מאוד.

רמטכ"ל שאומר שהוא לא יכול להלחם בלי שהיא באה איתו לקרב? זה מצב לא נורמלי.

ואגב, דבורה היתה מאוד יוצאת דופן דווקא בהיבט הזה. מוזמנים לעיין בפירוש המונח "אשת לפידות".

שמואל מוגדר אחרת וממילא לא בספר שופטים.

את קוראת את התנא דבי אליהו הפוך...

או במקרים מסוימים, לשמור את הקוד החברתי נהפך להלכה.

צריך לדעת להזהר מאוד בכל מה שקשור ללשון הרע, על יחיד ובטח ובטח על ציבור.

גם כשיש ביקורת צריך לדעת איך לבקר ועל מה.

ב"ה הציבור החרדי כציבור מעמיד את ההלכה ודעת תורה במרכז, והלוואי עלינו שכך היה בציבור שלנו.

זה לא סותר את זה שבנקודה זו ישנה בעיתיות בצורת המבט שם (שלהערכתי מגיעה בכלל ממורות בסמינרים ולא מת"ח).

ונכתב כאן רבות. הדיון הוא מהקרסול ומטה (לא על השוק) לשו"ע.

במקום גרביים

שאישה תרצה בעל אברך\לומד בצורה רצינית וכדו'. צניעות בנשים מקבילה ללימוד תורה לגברים.

וגם כי צניעות זה דבר נפלא

זה כיון שכל מיני סממנים שכאלה מוסיפים המון למציאת חן.

זה ברור שבחורה שהיא יותר מקפידה במצוות ויותר ירא"ש וכו' תמצא יותר חן בעיני בחור ישיבה רציני.

תאמיני לי שיש. והלוואי עלי...

בד"כ בחורי ישיבה רציניים ו\או ספרדים שמכירים מהבית.

אגב, בהקשר של מה שאמרה @לגיטימי? - זה שבחור רציני לא מחפש דווקא גרביים כי זו לא הפסיקה שלו לא אומר שלא ישמח בזה.

ולגבי מה שזה משדר - כנ"ל בחורי ישיבה רציניים ועוד.

אם להקפדות יש בסיס בהלכה - מצויין. אם זה חורג זה כבר בעיה מכיוון אחר.

התורה היא תורת חיים. חז"ל מדריכים אותנו כיצד זה יוצא לפועל. כאשר חורגים בנושאים כאלו (ובכלל) צריך לבחון 3 דברים:

1. האם יש לזה יסוד בהלכה ומתוך כך האם מורים כך למעשה.

2. המקום בנפש שממנו זה מגיע - האם זה מגיע ממקום של ענווה, בריאות והשלמה.

3. האם האדם נמצא במדרגה הזו.

או בקיצור - האם באים לקיים רצון ה' או דברים זרים.

יש הרבה לעבור לפני שמגיעים למידת חסידות.

פשוט תכתבי ישירות על איזו הקפדה את מדברת ונראה.

בכל מקרה בכל חסידות צריך לחשוב טוב טוב מאיפה היא מגיעה, האם באמת מרצון להתעלות שבא ממקום אמיתי או מדבר אחר.

כמובן אם כבר לעשות בלי נדר והיות שאנחנו בפורום לנ"ו - לחשוב מה יהיה אחרי החתונה בעז"ה.

תחשבי על עצמך מטפלת בילדים ומחפשת שניה כדי לשתות מים, קצת יותר קשה לחפש את כיסוי הראש בשניה הזו...

זו עצה שר"מים נותנים לבחורי ישיבה כשהם שוקלים חומרות (בעיקר בתחום העירוב).

לא להוציא לעז, לא על אימותינו ולא על הציבור. אם רואים שלא נהוג בציבור (אפילו תורני) צריך לבדוק האם באמת מעיקר הדין.

לא שמעתי על דבר כזה לרווקות.

הרב עובדיה נשמע מהספרים שלו שהוא כן מחמיר, רק שהוא בא "ללמד זכות" על מי שמיקלה בזה. אם כי בפועל בבית שלו אני כמעט בטוח שהוא לא אמר לבנות שלו לעשות כך. לאיודע. טעון בדיקה.

אבל הרב מאזוז, ע"פ אבא שלו זצ"ל הי"ד, מחמיר בזה מאוד

אם מישהי תתחיל להקפיד ליטול ידיים רק עם נטלה מיוחדת מחימר שעשוי בשיטה מסורתית מימי בית שני והיא תמיד מקפידה לקחת אותה איתה לכל מקום וליטול את הידיים שהמים יגיעו עד אמצע הזרוע בין כף היד למרפק לפחות.

זה תיאור של "נרווים" ,לא של יראת שמיים.

פוגשים את זה אצל בינישיים מסוג מסויים ולאחרונה פגשתי את זה במישהי שנפגשתי איתה. היה... הזוי.

איפה באמת עובר הגבול לבין זה לבין החמרה יוצאת דופן?

לגבי הגבול - אכן מאוד דק. עדיף לשאול ת"ח אם לא בטוחים.

יש לי כמה סיפורים על זה אבל אני רץ למנחה...

כולם בנושא גם אם לא קשורים ישירות. בכוונה השמטתי את השמות.

1. ת"ח שבצעירותו החליט שהוא רוצה להחזיק במצוות ציצית והתחיל ללכת עם ציציות לשיטת כל הפוסקים. מדובר על כ60 סוגי ציציות (בבת אחת). אשתו חששה שהשתגע ופנתה לת"ח גדול שידבר איתו. הוא אכן קרא לו לשיחה ובירר מה הסיבה והמקור לרצון שלו. אח"כ אמר לאשתו "זכית בבעל צדיק".

2. ביקשו מת"ח גדול בחתונה לעמוד ליד אשתו לתמונה. הצלם אמר לו לזוז כל פעם בשביל הצילום ובאחת הפעמים הרגיש בגיבנת של אשתו. הוא שאל אותה מה זה והיא ענתה לו שמדובר במשהו שיש לכל הנשים. הוא לא ידע עד אז שלאשתו יש גיבנת.

3. לחבר שלי יש חבר טוב בחסידות מסויימת. לפני חתונתו (של החבר שלי) החסיד לקח אותו לדבר עם האדמו"ר שלו. אחת השאלות שהחבר שלי שאל היתה "האם בחסידות שלכם הנשים מורידות את השער אחרי החתונה". האדמו"ר ענה "אני חושב שלא אבל תשאל את אשתי". אשתו ענתה "ברור שכן". האדמו"ר לא ידע אם לאשתו יש שיער או אין!

מדובר כאן על דוגמאות למידת חסידות שכאשר היא מופיעה באנשים גדולים היא גבוהה מאוד אבל לאנשים רגילים זה פגם ודימיון.

וכשאתה עושה מזה עסק כאילו אתה מינימום גדול הדור הבא

אמרת שקשה למצוא בחורים שרוצים מישהי כזו בגלל מה שזה משדר.

מה זה משדר לבחורים הנ"ל?

ואגב, כבר כתבתי שלעניין  כיסוי הרגל (לא גרביים) דת"ל תורני מקפידות הרבה יותר מרוב החרדיות.

סתם מתוך התעניינות | ערוץ ７

גם אני לא הכרתי.

אז הייתי אסירת תודה על המידע החדש, כאן אני אשמח למקור כי אני מפקפקת באמינותו.

ה"מעניין" בא להביע שמאוד מוזר לי שלמרות מאות שיעורי צניעות ששמעתי אף פעם לא ראו לנכון להשמיע את המשפט הזה

אבל הסיפור נשמע ממש מוזר. כמובן שיש מקום לצינעות אצל גברים אבל יש לא מעט דברים קודם (כולל תורה).

לגבי הסיומת של דבריך - למה זה סותר? צריך לא לדבר לשון הרע ולהקפיד בצניעות. יש לנו 613 מצוות שצריך לקיים במקביל

אני פשוט לא אוהב את הטיעון הזה כי הרבה פעמים משתמשים בו כדי להתקע במקום או להתחמק.

סתם, אין מצב, אני בור סוד

שמי שמקלה יש לה על מה לסמוך.

זה לא בדיוק פשוט ככה....

הרב אליהו היקל בזה.

בוודאי. לא חלילה זלזלתי ח"ו.

אני באמת מלא הערכה לנשים צדיקות שמתאמצות והולכות צנוע, ועוד עם חצאית ארוכה. באמת.

רק...

אני לא בטוח שזו חומרא מיותרת כמו שכתבת.

יש לה מקום.

זה לא סותר בכלל את ההערכה הענקית שיש לי אליכן. אשריכן!!

העניין הוא שצריך לכסות את כל השוק עד לקרסול.

אם החצאית היא לא עד הקרסול אז צריך גרביים,

אם היא כן עד לקרסול - אז לכאורה לא צריך, אם כי כבר כתבנו כאן שבכ"ז יש כאלה אומרים שצריך.

הרעיון נובע מכך שהרגל צריכה להיות מכוסה עד הקרסול

כיסוי צמוד לא נחשב כיסוי לעניין המקומות המכוסים (עד הקרסול במקרה שלנו) אחרת היה מותר ללכת עם מכנסיים..

כיסוי כף הרגל נובע ממנהג המקום. הבנתי גם שמעבר לזה מוסיפות גרביים למקרה של רוח, או שינוי תנוחת ישיבה שעלולים להזיז את החצאית אז שיהיה כיסוי כלשהו.

נכון שמכנסיים זה בעיה בגלל זה

אבל

עובדה

שגדולי הדור מכל המגזרים לא אסרו את זה. והתירו ללכת עם חצאית שלא מגיעה לקרסול וגרביים.

אני לא מדבר על כף הרגל, אני מדבר על השוק.

אולי יש מי שאמר שלכתחילה/עדיף/חסידות

לא שמעתי על גדול דור שאמר שזה בדיוק כמו מכנסיים.

זה כבר מחלוקת אם לכסות את השוק או לא. אנחנו מדברים לשיטת השו"ע המחייבת לכסות.

קרא שוב.

אני לא הזכרתי אפילו לרגע אחד את מי שאומר שאין צורך לכסות את מה שבין הברך לקרסול.

דיברתי למי שאומר שצריך לכסות, שחצאית שלא מגיעה עד לקרסול וגרביים זה מספיק.

והראיה שגדולי הדור לא אסרו.

אף אחד לא אומר שיוצאים בזה ידי חובת השו"ע. המקסימום הוא שאומרים שאפשר לסמוך על המשנ"ב.

הרי החזוא. שבט הלוי. הרב עובדיה. אמרו שזה אסור

וסתכל

כל העולם החרדי עם גרביים.

שבזה דת"ל תורני הולכות יותר צנוע מחרדיות.

ובזה העולם החרדי חד וחלק הולך כפי המשנ"ב.

אבל שוב,

הרב ווזאנר חייב לכסות עד הקרסול והתיר גרביים.

כנל הרב עובדיה.

להגיד שכל העניין של גרביים זה מועיל רק לדעת המשנב, זה טעות

כתבתי שלמשנ"ב לא צריך לכסות את כל השוק ולשו"ע כן.

למי שהולכת לפי המשנ"ב גרביים זו תוספת צניעות ("חומרא על הקולא").

הרבנים הנ"ל התירו ללכת ככה, זה לא אומר שזו דעת השו"ע.

שבט הלוי אומר שמי שעושה כמו המשנב זה לא צנוע. שאסור לעשות ככה. ברור שמה שהוא התיר ללכת עם חצאית לא עד הקרסול וגרביים, זה ממש לא כי הוא מסתמך על המשנב להקל. ממש לא.

אתה רוצה לומר שיש פה עכשיו 3 דעות? טוב. למה לומר את זה ולהמציא מחלוקת שהם בעצמם לא כתבו? כאילו.. החזו"א, והוא, והרב עובדיה לא אמרו "באמת לדעת השוע זה בעיה, אבל אנחנו מתירים". הרב עובדיה בעצמו שהוא משתדל מאוד ליישר קו עם השוע. [ואם אתה מאלה שתמיד דואגים להזכיר שהרב עובדיה גם חולק על השו"ע לפעמים. טוב. סבבה. אבל תמיד כשזה קורה הוא מזכיר את זה. הוא כותב את זה. פה - לא. זה לא קשור בכלל.]

אגב, רק רוצה להעיר. זה פשוט לא נכון להגיד שזו מחלוקת שוע ומשנב. המשנב לומד כך בדעת השוע ובדעת כולם. זאת מחלוקת אחרונים. להגיד שהמשנב חלק על השוע זה לא נכון, הוא לא עושה את זה.

אני גם בכלל לא מבין שום הגיון לאסור, אם צריך שהשוק תהיה מכוסה. מה אכפת לי אם זה גרב או חצאית? אדרבה. חצאית לפעמים עולה. גרב קבועה.

וזה ממש ממש לא קשור לזה שאסור ללכת עם מכנסיים. שזה צמוד.

הרי מותר לאישה ללכת עם שרוול צמוד על למרפק. נכון? יש בזה בעיה? לא. הבעיה היא בבגדים צמודים שהם מבליטים את הגוף. זה לא קשור בזרוע בדיוק כמו שזה לא קשור בשוק.

ואגב, הרב עובדיה ממש לא כותב בכל מקום שהוא לא פוסק לפי השו"ע.

הוא מסביר על הס"ס שהוא עושה נגד מרן, על המנהג שאולי יש. וכן הלאה.

תמיד.

בכל מקרה,

אם אני מגיב לדברים שלא כתבת, אז כנראה שאנחנו מסכימים שזה מופרך להגיד שללכת עם חצאית לא עד הקרסול וגרביים זה אסור לדעת מי שחולק על המשנב

הרב וואזר בשות שבט הלוי חלק על המשנב, והוא התיר ללכת עם גרביים.

כנל הרב עובדיה.

החזוא גם פסק כך, אבל אני לא יודע מה הוא אמר לגבי גרביים.

וכן, פוק חזי מאי עמא דבר - זאת סברא חזקה משום שזה מנהג שהונהג עפ גדולי הדור.

אני יודע שהרב עובדיה אמר את זה, אבל אם הוא באמת היה אומר שזה אסור מן הדין, הוא היה אומר שזה אסור.

אני מבין את העניין והחשיבות, בוודאי. רק.. זה לא אומר שמי שעושה ככה היא סומכת על המשנב. זה כבר מחלוקת בין המחמירים.

מעניין. תודה.

הרי בשרוול ביד יש בעיה שהבד יהיה צמוד? לא.

לא שאני יודע לפחות

יש מקומות שהעובדה שהבגד צמוד היא לא קריטית.

תודה.

ראית את זה?

עד כמה לגיטימי בבירורים | ערוץ ７

בעיקרון הסיבה האמיתית שהחצאיות קצרות זה כדי לא להראות כמו הדתי לאומי.

והסיפור נוראי

הסיבה האמיתית היא שהחרדים הולכים לפי הפסיקה של הפרי מגדים והמשנב 

הרי החזוא, הרב וואזנר והרב עובדיה פוסקים נגד המשנב בספרים שלהם. והם הורו שלא לעשות כמו המשנב.

יש עוד פוסקים

תכלס החרדים האשכנזים היום הולכים לפי הפסיקה של המשנב בעניין זה (שוק הוא עד הברך) , ועניין הגרביים הוא מנהג המקום

הציבור הספרדי הולך עפ הרב עובדיה כמעט בצורה מוחלטת

וגם שם הולכים ככה..

הנה, קישור.

איזה חצאיות ראוי ללבוש? - ישיבת כסא רחמים

אשמח שתקראו את כולו.

בעיקר את הסוף לא הנעים שלו... קצת מציק לי.. אבל בסדר..

גם את וגם @(:

אני לא כל כך בקיאה בפסיקה הספרדית

בזה לא.

החזוא צווח על זה המון והיום כל הפוסקים החרדים חלוקים בזה על המשנב

למה

זה מצחיק שזה מהווה כסיבה לקל בהלכה

אז יכול להיות שלפעמים תעדיף לוותר על חומרא מטעמים חינוכיים

זה לא כזה מפליא...

זה עיקר הדין

ומובהקים שסוברים שחצאית לא עד הקרסול פלוס גרביים זה דבר שמותר מעיקר הדין

אז כן

הם ישקלו אולי לוותר על חומרות מטעמים הלכתיים

עבר עריכה על ידי (: בתאריך י"ח בתמוז תשפ"ב 14:40

שאם ציבור של עבדי ה' רוצים להיבדל מציבור אחר הגיוני שיבדלו מהם בכך שיהיו יותר טובים ומהדרים ולא בכך שיקלו.

החלק הבעייתי בסיפור הוא שבסמינרים מתייחסים לחצאית ארוכה כ"רחובי" ופחות צנוע שזה פשוט הפוך על הפוך.

להבנתי התפיסה ההזויה הזו מגיעה ממורות בסמינר ולא מתלמידי חכמים.

בין החרדים לביננו

זה לא סוד..

אבל זה לא שהחרדים הלכו לפי הפסיקה ששוק זה עד הקרסול ואז כדי לא להדמות לדת"ל הם מיד שינו את הפסיקה.

מראש החרדים האשכנזים (ששם יש בעיקר את העניין המתועב של לא להדמות..) הולכים לפי השיטה של שוק זה עד הברך

להיפך. כתבתי שלדעתי זה לא מגיע מת"ח אלא ממורות בסמינרים.

זה הסיבה שהולכים גם עם גרביים כי סוברים ששוק זה מה שמעל לקרסול בניגוד לציבור הדתי לאומי שסומכים על דעת המשנה ברורה ולכן לא מחייבים גרביים.

גרביים זה מנהג המקום(אני, לפני חמש תגובות), אם החרדים האשכנזים היו הולכים לפי הפסיקה ששוק זה עד הקרסוליים הם לא היו לובשים את הבדיחה שנקראת 'גרבי רגל'

החרדים האשכנזים הולכים לפי הפסיקה ששוק זה עד הברך. סוף פסוק. נקודה. סימן קריאה.

זה לא כי זה שוק

אלא כדי שבכל מיני מצבים זה עדיין יהיה מכוסה

אם זאת הייתה הכוונה שלך מההתחלה אז הכל סבבה

@חופשיה לנפשי תקני אותי אם אני טועה

פשוט זה יכול להתבטא בתור לא חלק מעיקר הדין ולכן הגבתי לה.

לצערנו גם בזה יש פרצות מאוד גדולות בחלק מהציבור.

כל הפוסקים שלהם אומרים אחרת

תראי לי פוסק חרדי אחד שאומר את זה נו...

אבל

העולם החרדי היום לא יקשיב לאגרות משה נגד הרב אלישיב הרב וואזנר והחזון איש.

אולי באמריקה.

אגב, ובאמריקה באמת הרבה מקלות בזה..

כמובן שיש עוד פסיקות כמוהו, פשוט אין לי רשימה, בעז"ה אשב על זה ואביא לך רשימה של כל הפוסקים החרדים שהולכים לפי המשנב (רמז, יש הרבה)

אגב, 'נאה טוען-נאה מביא מקור', אשמח למקור שהרב אלישיב והחזו"א איש פוסקים פסיקה שונה מהמשנב בעניין זה

לא ידוע לי על עוד.

חוץ מזה

כל מי שמכיר את העולם החרדי יודע שהוא לא יעשה נגד הרב אלישיב והחזוא גם אם גדול דור עצום יגיד משהו אחר.

החזוא אינני זוכר מקור, בהגהות לשות שבט הלוי ח"א סי א הוא מביא ציון מקור לחזו"א.

הרב אלישיב כך זכור לי, אפשר לחפש.

הפוסק היחיד שלא רציתי את המקור אליו היה השבט הלוי, מהסיבה הפשוטה שאני יודעת שהוא פוסק כך. 

לגבי השאר, לא מצאתי מקור לפסיקתם זו.

זה בגלל שהן לא כ"כ מקפידות על הלכה, לא בגלל שהן סומכות על האג"מ..

בזה

אבל פשוט רוב הנשים בציבור סומכות על זה.

מצטער, משגע אותי כשכותבים ההיפך. 

שהיא לא חרדית.

לפחות 99%

וברור שבבנות סמינר זה הרבה יותר בולט. ששם זה חובה חצאית קצרה

וגם יש כאלה שהולכות ככה רק כי זה התקנון ואחרי בית ספר לובשות מקסי

לאחרונה יותר חרדיות הולכות עם חצאיות ארוכות עד הקרסול (גם בסמינרים), לא יודעת אם בגלל האופנה או בגלל חיזוק הלכתי

אני לא רואה מה החילוק, לא כתבתי איפה הן ממוקמות על ה'סקטור הדוסי', רק ציינתי שלאחרונה יותר חרדיות הולכות כך, ולא יודעת אם זה מעניין אופנתי או הלכתי.

(דווקא מדובר יותר על ליטאיות ופחות על חסידיות בעניין זה)

כי יש סוג של שמלה שהיא הרבה אחרי הברך אבל לא ממש מגיעה לקרסול ויש מלא חרדיות שהולכות עם זה.

לאיודע

כי פעם נתקלתי בתשובה הזאת באתר שם

לבישת חצאית קצרה עם גרביים - ישיבת כסא רחמים

לאיודע. באמת לא יודע.

שלמרות שזה צמוד זה בסדר.

ומכנס צמוד לבנים גם לא צנוע

לא דיברתי אבל על בנים

קיצור

הרעיון שלו זה שיש דברים שהם צריכים להיות מכוסים וזה לא כזה קריטי אם זה צמוד.

ובאמת בקישור הנ"ל שציטטתי

איזה חצאיות ראוי ללבוש? - ישיבת כסא רחמים

אז הוא אומר את הסברא הזאת

אבל הוא גם אמר שחצאיות עד העקב זה דרך נשים קלות דעת... אז אני לא יודעת..

מה המקור שהביא בשביל לבסס את מה שאמר שאפשר בגד צמוד?

כמדומני שהסברא הזאת מובאת ביביע אומר שם. לא פתחתי

תג "ציניות"

הסוגריים האלה [] מכסים הרבה יותר מזה <>

נראה אותך זוחל בקוצים עם מכנסיים קצרות.

אין שום חובה לעשות שירות לאומי אחרי שבת הוציאה פטור מהצבא. וגם אין קשר בין תרומה לעמ"י ו"גזירה מרושעת כעונש על אורך חצאית" שהוא לגמרי בגבולות ההלכה.

לא יודע מה הכוונה בגזירת השירות הלאומי. כדאי שהיא תענה לך.

או שפעם זה היה חובה, או העובדה שהרבה בנות הולכות לזה.

הוא סובר ששירות לאומי זה אסור. אז מה אם את קוראת לזה "תרומה לעמ"י", ואני איתך. הוא סובר שזה אסור לגמרי. (ואגב, כך גם פסקה הרה"ר)

ו... מי אמר שזה בגבולות ההלכה? החזוא הוא פוסק עצום, אם לא הענק שבדורו. הוא היה תלמיד חכם עצום. מותר לו להגיד על משהו שהוא אסור מן הדין ואין מקום להקל, למרות שיש שחולקים עליו.

התכוונתי לאיך שהיא נסחה את זה כעובדה קיימת כאילו אין פוסקים שמתירים חצאית שמכסה את הברך ולא את הקרסול והכל רק "בא מכורח המציאות כול ההתירים האלו".

אם הרבנות נגד שירות לאומי זה אומר שהיא אוסרת את זה הלכתית 

לא עצם הרעיון של לעשות שירות לאומי.

שוב, (תלוי בתפקיד, אבל ברובם) זאת תרומה לעמ"י.

היא נימקה את התנגדותה בכך שזה עלול לפגוע בערכי הצניעות המושרשים בתורה ובתומתן של הבנות.

וזה מה שכתב:

http://www.yoel-ab.com/data/upload_images/docs/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99%20%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%20%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA%D7%9A%20%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99.jpg

עד כמה לגיטימי בבירורים | ערוץ ７

הדיון היה אם הרבנות באותה תקופה התנגדה או לא והתשובה היא שהיא התנגדה.זהו

הדיון היה אם הרבנות התנגדה או לא אתה אמרת שלא, אני הוכחתי שכן .

עכשיו אתה רוצה לפתוח דיון אם זה הדבר הנכון לעשות?  סבבה, רק תודיע לפני. אחרת אל תצפה שאני יענה לדברים שלא קשורים לדיון.

כמו שלא לשים מחוך "לא היה בלקסיקון בכלל." גם גויות היו מתלבשות ככה.

כשהאופנה השתנתה הפוסקים שמו את הגבולות ההלכתיים בלי קשר אליה לפי המקורות. אין שום הגיון בלהביא ראיות הלכתיות לכאורה מהאופנה שהייתה קיימת אז.

ולגבי השירות לאומי ממה שחיפשתי, באמת חוקקו חוק שמחייב לכאורה שירות לאומי ב1953, אבל הוא עבר בכנסת רק כי הבטיחו שהוא לא ייאכף בפועל. ככה שמעולם לא היה שום חיוב לשרת שירות לאומי.

למרות שאני חושבת שהוא כבר מראה סימני דעיכה מדאיגים

ברורה.

אין לי תחושת נוחות גדולה מהודעות חוזרות על תגובות שכבר מיצו את עצמן באותו הנושא שוב ושוב בלי שיש באמת מה לחדש בנושא.

יש פה יותר מ280 תגובות, וזה אפילו לא שרשור "X והכל אבל"

נראה לי הוא מעדיף להישאר חסר השכלה בעניין הזה

שהפי העבירה לי...

בהמשך לשרשור הזה | ערוץ ７

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.