אשריך על הרגישות...

אבל אין לך על זה שליטה (במידה ואתה מתנהל כבן אדם. ואני מאמינה שכן)

פעם שאלתי רב לגבי בקשת מחילה מבחור שאני יודעת שהפרידה ממננו גרמה לו צער רב, הוא אמר לי שאם התנהלתי כשורה אין שום מקום לבקשת סליחה כזו. זה מובנה בתהליך.

זה מובנה. אגב, זה גם לא תמיד מצער.

כבר קרה לי שמישהי בכתה 5 דקות ברצף רק כדי לומר לי שזה מהתרגשות . לך תבין.

כי אני מכירה הרבה מאד אנשים, הם לא כולם, והם לא כמעט כולם.

אבל הם מספיק כדי לדעת שיש אנשים טובים שאכפת להם.

ונכון, יש גם כאלה שלא.

אבל הם מיעוט.

אחרת כל יום הייתי פותחת פה אשכולות בוכיים 

אני  לא מתווכחת עם החוויה שלך.

אבל זו החוויה שלך.

ואמר מי שאמר, שאין מציאות סובייקטיבית.

אז אתה יודע מה?

בשבילך זה נכון.

ובשבילי ועוד הרבה זה לא כך.

ואני לא רוצה לפגוע בך או משהו.

אבל יש בחירה. בכל מצב. גם בחירה באיך לחוות את מה שאנחנו חווים.

אבל בהחלט ליידע את הצד השני, בצורה כנה ופשוטה. שידע. שזה לא יתפוצץ בבום אחרי כמה חודשים.
מתי יידוע לא יהיה לגיטימי בעיניי? כשהוא נעשה בצורת רמיזות ולא באופן כנה.

האם כשאת/ה לא מיידע/ת אותו -
את חושבת עליו בגלל שאת חושבת על עצמך?

או שאת חושבת עליו בגלל שאת חושבת עליו?

אבל זה כל כך חסר בדייטים בגלל שזה פחות נחמד.
זה נקרא להתחשב בעצמך כשזה על חשבון אחרים.

אם אפילו רק זה יתוקן, אנחנו נהיה במקום אחר לגמרי

"ועשית כחכמתך". 90% מהבעיות בקשרים מתקדמים קורות כי הצדדים לא מבינים אחד את השני\ מבינים לא נכון.

חוסר תקשורת.

תקשורת מעולה בעיני לא נותנת מקום לשיפוטיות וספקולציות. זו תקשורת שמקשיבה וחותרת ללמוד את השני. לא כזאת שמלבישה על השני דמיונות אישיים

בדייטים. לזה התכוונתי.

אשרי המאמין

זה לא עובד ככה..

רק בראיה כוללת של כל הדורות וכל העולמים.

לכשעצמו, המציאות בעולם הזה לא מדויקת. בטח לא דייטים ונישואין.

למשל מי שמתחתן ומתגרש אחרי, היה צריך לעבור את התהליך בראיה הכוללת. אבל להגיד שזה היה מסלול מדויק? לא בהכרח. יש הרבה שיודעים שהנישואין השניים היו צריכים לקרות מלכתחילה.

כי אני לא מבינה את השגחת ה' בעולם

אבל אני מאמינה שיש לקב"ה "ראיה" מספיק רחבה וכוללת כדי שמה שמתרחש יהיה גם בדיוק פרטי לכל אחד ואחת וגם בדיוק כללי של תיקון העולם כולו

אבל זה בסדר שהאמונה שלנו פועמת שצורה שונה..

אנחנו עושים הרבה שטויות כבני אדם

גם אם אנחנו עושים שטויות- הקב"ה מחזיר אותנו למוטב בדרך המדוייקת לנו..

לא יודעת אם זה בגלל שטות שעשינו אבל גם בכניסה לא"י- היינו יכולים להכנס תוך יומיים, אבל הקב"ה רצה שנעבור משהו בדרך...

אז אנחנו לא מבינים למה 40 שנה אם זה היה יכול להיות הרבה פחות. אבל לקב"ה יש את הראיה הכוללת ולנו יש את חובת ההשתדלות לפעול לפי רצון ה' ובהקשר של לנ"ו גם להקשיב לנפש שלנו ולמה שהיא דורשת מאיתנו, ומתוך זה מתפללים לבהירות הדרך ולרחמים גדולים...

גם אני נכללת בהרבה כמוך.

מאובחנת HSP הארד קור

(אבל גם אתה)

רק יכולה להתפלל כי זה כואב לי.

היה שלום.

מה זה HSP?

אולי השאלה הנכונה יותר - איך זה משפיע בנושא של פגישות?

זה מצב של רגישות מאד גבוהה, ולכן גם פגיעות הרבה יותר חשופה.

תחשוב על אדם בלי עור כל נגיעה הרבה יותר כואבת לו, הרבה יותר מדממת לו.

זה.

אבל ואבל ואבל, וזו עבודה אינסופית.

אם הוא מודע למצב שלו הוא מבין שזה כואב כל כך כי בו יש משהו חשוף יותר. לא כי מי שמולו רצה להכאיב שם.

זאת חלק מהעבודה.

זה מה שכתוב בויקיפדיה.

אני מנסה לחשוב אם יצא לי להפגש עם מישהי כזו ואיך להתנהל בפגישה בצורה נכונה.

והן יותר מ20% מהאוכלוסיה 

(או שרק אני מוקפת בנשים כאלה??)

את הבאת הגדרה חדשה שאני מנסה להכיר. בויקי אגב כתוב שההתפלגות זהה בין המינים.

זו רגישות.

עייף לי להסביר.

פשוט לא הסתדר לי בין גוגל למה שאת כתבת...

עזבי, לא רוצה להוסיף לעייפות שלך. מספיק שאני עייף

הנשים שאני מכירה לא נכללות בקטגוריה הזו, טוב לפחות רובן

אתה מביא את נקודת המבט שלך (ולא בפעם הראשונה). השאלה האם זה בעיני המתבונן או משהו אחר.

לנסות להבין אותך ואולי אפילו לתת עצה. זכותך לעשות עם זה מה שבא לך.

מה שכתבתי. או שזה לא נעים אז לא לוקחים ברצינות ומעדיפים להדוף ישר.

כי זה עולם שמפגיש אותנו שוב ושוב ושוב עם המקומות הכי פגיעים שלנו.

לא כי אנשים הם אכזריים.

סתם חידוד חשוב.

למה אכזר?  במה זה מתבטא? אני מדבר על ההגדרה שלך (דייטים=אכזר) לא על איך אנשים בוחרים להתנהג.

אבל זה לא קשור, אפשר להיות אמפתי לכאב ועדיין לבצע פעולה כואבת, זה לא אכזריות וגם הפעולה לא אכזרית ובכלל אין פה שימוש באכזריות.

הוא משתמש באכזריות, הוא לא אכזרי. הבדל של שמיים וארץ.

שהפעולה היא לא המהות. זה שיש אכזריות (אני לא מסכים אבל נניח) בעולם הזה לא הופך אותו לאכזרי.

שיותר מפחידים אותי בעולם הזה

אני מעדיף להיעלם ולא לעשות את זה

וגם, כמה אפשר עוד לפגוע גם בנשמה של עצמך?

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.