אשריך על הרגישות...

אבל אין לך על זה שליטה (במידה ואתה מתנהל כבן אדם. ואני מאמינה שכן)

פעם שאלתי רב לגבי בקשת מחילה מבחור שאני יודעת שהפרידה ממננו גרמה לו צער רב, הוא אמר לי שאם התנהלתי כשורה אין שום מקום לבקשת סליחה כזו. זה מובנה בתהליך.

זה מובנה. אגב, זה גם לא תמיד מצער.

כבר קרה לי שמישהי בכתה 5 דקות ברצף רק כדי לומר לי שזה מהתרגשות . לך תבין.

כי אני מכירה הרבה מאד אנשים, הם לא כולם, והם לא כמעט כולם.

אבל הם מספיק כדי לדעת שיש אנשים טובים שאכפת להם.

ונכון, יש גם כאלה שלא.

אבל הם מיעוט.

אחרת כל יום הייתי פותחת פה אשכולות בוכיים 

אני  לא מתווכחת עם החוויה שלך.

אבל זו החוויה שלך.

ואמר מי שאמר, שאין מציאות סובייקטיבית.

אז אתה יודע מה?

בשבילך זה נכון.

ובשבילי ועוד הרבה זה לא כך.

ואני לא רוצה לפגוע בך או משהו.

אבל יש בחירה. בכל מצב. גם בחירה באיך לחוות את מה שאנחנו חווים.

אבל בהחלט ליידע את הצד השני, בצורה כנה ופשוטה. שידע. שזה לא יתפוצץ בבום אחרי כמה חודשים.
מתי יידוע לא יהיה לגיטימי בעיניי? כשהוא נעשה בצורת רמיזות ולא באופן כנה.

האם כשאת/ה לא מיידע/ת אותו -
את חושבת עליו בגלל שאת חושבת על עצמך?

או שאת חושבת עליו בגלל שאת חושבת עליו?

אבל זה כל כך חסר בדייטים בגלל שזה פחות נחמד.
זה נקרא להתחשב בעצמך כשזה על חשבון אחרים.

אם אפילו רק זה יתוקן, אנחנו נהיה במקום אחר לגמרי

"ועשית כחכמתך". 90% מהבעיות בקשרים מתקדמים קורות כי הצדדים לא מבינים אחד את השני\ מבינים לא נכון.

חוסר תקשורת.

תקשורת מעולה בעיני לא נותנת מקום לשיפוטיות וספקולציות. זו תקשורת שמקשיבה וחותרת ללמוד את השני. לא כזאת שמלבישה על השני דמיונות אישיים

בדייטים. לזה התכוונתי.

אשרי המאמין

זה לא עובד ככה..

רק בראיה כוללת של כל הדורות וכל העולמים.

לכשעצמו, המציאות בעולם הזה לא מדויקת. בטח לא דייטים ונישואין.

למשל מי שמתחתן ומתגרש אחרי, היה צריך לעבור את התהליך בראיה הכוללת. אבל להגיד שזה היה מסלול מדויק? לא בהכרח. יש הרבה שיודעים שהנישואין השניים היו צריכים לקרות מלכתחילה.

כי אני לא מבינה את השגחת ה' בעולם

אבל אני מאמינה שיש לקב"ה "ראיה" מספיק רחבה וכוללת כדי שמה שמתרחש יהיה גם בדיוק פרטי לכל אחד ואחת וגם בדיוק כללי של תיקון העולם כולו

אבל זה בסדר שהאמונה שלנו פועמת שצורה שונה..

אנחנו עושים הרבה שטויות כבני אדם

גם אם אנחנו עושים שטויות- הקב"ה מחזיר אותנו למוטב בדרך המדוייקת לנו..

לא יודעת אם זה בגלל שטות שעשינו אבל גם בכניסה לא"י- היינו יכולים להכנס תוך יומיים, אבל הקב"ה רצה שנעבור משהו בדרך...

אז אנחנו לא מבינים למה 40 שנה אם זה היה יכול להיות הרבה פחות. אבל לקב"ה יש את הראיה הכוללת ולנו יש את חובת ההשתדלות לפעול לפי רצון ה' ובהקשר של לנ"ו גם להקשיב לנפש שלנו ולמה שהיא דורשת מאיתנו, ומתוך זה מתפללים לבהירות הדרך ולרחמים גדולים...

גם אני נכללת בהרבה כמוך.

מאובחנת HSP הארד קור

(אבל גם אתה)

רק יכולה להתפלל כי זה כואב לי.

היה שלום.

מה זה HSP?

אולי השאלה הנכונה יותר - איך זה משפיע בנושא של פגישות?

זה מצב של רגישות מאד גבוהה, ולכן גם פגיעות הרבה יותר חשופה.

תחשוב על אדם בלי עור כל נגיעה הרבה יותר כואבת לו, הרבה יותר מדממת לו.

זה.

אבל ואבל ואבל, וזו עבודה אינסופית.

אם הוא מודע למצב שלו הוא מבין שזה כואב כל כך כי בו יש משהו חשוף יותר. לא כי מי שמולו רצה להכאיב שם.

זאת חלק מהעבודה.

זה מה שכתוב בויקיפדיה.

אני מנסה לחשוב אם יצא לי להפגש עם מישהי כזו ואיך להתנהל בפגישה בצורה נכונה.

והן יותר מ20% מהאוכלוסיה 

(או שרק אני מוקפת בנשים כאלה??)

את הבאת הגדרה חדשה שאני מנסה להכיר. בויקי אגב כתוב שההתפלגות זהה בין המינים.

זו רגישות.

עייף לי להסביר.

פשוט לא הסתדר לי בין גוגל למה שאת כתבת...

עזבי, לא רוצה להוסיף לעייפות שלך. מספיק שאני עייף

הנשים שאני מכירה לא נכללות בקטגוריה הזו, טוב לפחות רובן

אתה מביא את נקודת המבט שלך (ולא בפעם הראשונה). השאלה האם זה בעיני המתבונן או משהו אחר.

לנסות להבין אותך ואולי אפילו לתת עצה. זכותך לעשות עם זה מה שבא לך.

מה שכתבתי. או שזה לא נעים אז לא לוקחים ברצינות ומעדיפים להדוף ישר.

כי זה עולם שמפגיש אותנו שוב ושוב ושוב עם המקומות הכי פגיעים שלנו.

לא כי אנשים הם אכזריים.

סתם חידוד חשוב.

למה אכזר?  במה זה מתבטא? אני מדבר על ההגדרה שלך (דייטים=אכזר) לא על איך אנשים בוחרים להתנהג.

אבל זה לא קשור, אפשר להיות אמפתי לכאב ועדיין לבצע פעולה כואבת, זה לא אכזריות וגם הפעולה לא אכזרית ובכלל אין פה שימוש באכזריות.

הוא משתמש באכזריות, הוא לא אכזרי. הבדל של שמיים וארץ.

שהפעולה היא לא המהות. זה שיש אכזריות (אני לא מסכים אבל נניח) בעולם הזה לא הופך אותו לאכזרי.

שיותר מפחידים אותי בעולם הזה

אני מעדיף להיעלם ולא לעשות את זה

וגם, כמה אפשר עוד לפגוע גם בנשמה של עצמך?

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"