נועה= ניסים ונפלאות עשה ה'

שילת= שיויתי ה' לנגדי תמיד

טליה= טוב להודות לה'

שלומדים בהם עכשיו

האמת שעד אחרי החגים ממילא לבת שלי אין צהרון ועדיף לי שתישאר בבית מאשר לצאת לאיסוף פעמיים כי אח שלה מסיים יותר מאוחר

שגרה תהיה לנו כשיתחיל זמן חורף

טרלול אבל עדיף להתייחס לזה ככה

לק"י

ונתנו 3 במקום+ 2 בחירה למורים.

מאיזושהי סיבה כנראה חשבו שזה מקל על ההורים או משהו.

אני כן נהנית שאין לימודים עכשיו, כי גם אני בחופש. אבל לא אוהבת שחוזרים באיסרו חג🤦‍♀️

(ומוסיפה קיטור- שאני עובדת יומיים בחול המועד. וזה מבעס אותי ממש וגומר לי שארית החג😒).

לי זה מציק גם מהבחינה שלא מספיקים ככה ללמוד על סוכות...

(השנה ספציפית אין לי הרבה מה להתלונן - ילדי היסודי אצלנו לומדים בכל זאת, בימי תוספת עצמיים, וילדת הגן בגן חנ"מ, אז כן לומדים עכשיו. זו רק הקטנה שבבית, וגם הגדולים בבין הזמנים. אז זה מאתגר, אבל היה יכול להיות מאתגר יותר...)

ההיגיון הוא:

ועד עובדים חזק, מדינה חלשה

למה סתם לכתוב בכזה בטחון וציניותכאשר את/ה לא יודע בכלל את הפרטים?

ימי הגשר בין יום כיפור לסוכות היו דרישה מפורשת של אירגוני ההורים!!! הם טענו שבמילא בתחילת שנה אין רצף לימודי ובלה בלה בלה...המורים התנגדו כי זה לא מאפשר לימוד בנחת על סוכות..

הורים חזקים ועד מורים חלש....

לא לעוות את ההיסטוריה.

זה לא שההורים התחננו לחופש כמו שאת מציגה את זה, אלא שההורים התחננו לבטל את חופשות האיסרו חג ההזויות, ובשביל זה הם הסכימו לשלם בימי חופשה בין החגים.

הרי ארגוני המורים לא היו מאפשרים לבטל את חופשות האיסרו חג בלי לקבל חופשות אחרות במקום.

זה כמו שמישהו יגנוב רכב של אדם כלשהו, ויסכים להשיב לו את הרכב רק בתמורה למאה אלף ש''ח. האם הוא יוכל לטעון ''לא עשיתי כלום, זה האדם השני שהתחנן לשלם לי מאה אלף ש''ח?''

וכמובן ההסכם נחתם בין האוצר לארגוני המורים, לא עם ארגוני ההורים, שבכלל לא היו צד להסכם.

לוח החופשות החדש של המורים | וואלה חדשות

את מחסירה פרט קטן מאוד..

וזה שהתנאי התחלה לדיון עם המורים שלא מפחיתים להם ימי חופש (וזה למרות הםער הבלתי נתםס בין ימי החופש במוסדות הלימוד לימי החופש במשק)

ואם זאת הנק פתיחה אז היו שהעדיפו שהימי חופש יהיו עכשיו ולא באיסרו חג

אבל זה ממש לא מה שההורים רוצים...

הם היו רוצים שלא יהיה חופש עכשיו וגם לא באיסרו חג

אבל כמו שפשוט כתב

אנחנו מדינה חלשה מול ועד מורים חזק

מעדיפה לעבוד עכשיו, ושיהיה חופש באיסרו חג

אין לי בעיה לעבוד בתענית אסתר ולג בעומר ושיהיה לי יומיים בחירה.

תכלס ניצלנו טוב את הימים האלה באופן משפחתי

אבל לילדי הגן שלי היה עושה ממש טוב עוד כמה ימים של שגרה..

מתלוננים למה אין מסגרת באיסרו חג..

נותנים חופש עכשיו ויש באיסרו חג לימודים כרגיל להקל על המשק

יש חי ילד התחיל גן חנ"מ , בימים האלה עשו טוב שיש קייטנה (של הצהרון) אבל זה רק עד שעה 1

וזה צוות אחר ועד שהתחיל להסתגל שוב יש הסתגלות לצוות.אחר

ואני עובדת בימים האלה וגם באסרו חג , לא עובדת הוראה ומה עושים כל ההורים שלא עובדי הוראה?

לק"י

הם ימי בחירה. מה שנותן לבתי הספר והגנים את הבחירה אם לעבוד ולסיים מוקדם או לא לעבוד בכלל.

אצלינו גם לא עובדים, אבל בחול המועד סוכות עובדים במתכונת קייטנה...

אצל הבת לך יש גן באיסרו חג?

כי נראה לי שיש מסגרות שעובדות עכשיו וחופשות באיסרו חג.

כולל בחופש הגדול...

האמת שאני לא זוכרת כבר מה יש באסרו חג🤦‍♀️ אבל יכול להיות שבאמת אין.

אולי זה קשור שזה חינוך חרדי🤷‍♀️

(בכל אופן, לימודים בסוכות עצמו זה הכי מוזר לי🤔)

לק"י

ונכון עובדים רוב הזמן, ועדיין יש קצת חופש וימים קצרים/ בחירה.

הגיוני שקשור לזה שזה חרדי.

ובחול המועד זה בהחלט מוזר... אבל נניח במעון שהגדולים שלי, אני גם זוכרת שהיו נותנים ימי הסתגלות וכדו' במקום חול המועד.

(למזלי חוה"מ זו קייטנה, כך שאני בוחרת מתי לעבוד. וזה עדיין תקוע לי. חבל שאי אפשר להחליף בין עכשיו לבין החג).

ואז יש קייטנות בחלק מהמקומות, ולא באיסרו חג כל פעם

אצלנו אין מסגרות ויש קייטנות בגנים וביסודי לא'-ב'

עדיף לי ככה.

כי יוצא שהם במסגרות- קייטנות

ואז באיסרו חג- שאז אין אפשרות לקייטנה הם ילמדו רגיל במסגרת, ככה שהרווחנו לא?

הרי את הימים הללו משלימים, ואם תחשבו על זה יוצא טוב יותר...

אגב, אשת חינוך אמרה לי שאחד השיקולים זהשקשה מאוד לפקס כל פעם מחדש את הילדים לאחר חופשה

יוצא שיש חופש- לימודים-חופש - לימודים- חופש- לימודים וזה מבלבל והם גם ככה לא מרוכזים ועם כל תחילת השנה זה ימים שהולכים לפח (מבחינת למידה...לא בייביסיטר כנראה) אז כבר עדיף שיצאו לחופשה הזו, יחזרו רעננים ובמהלך השנה הימים יוחזרו להם בצורה טובה יותר

מסתבר שבגלל אוכל שהשאירו פתוח

זרקתי הכל ניקיתי עם אקונומיקה נזפתי במי שצריך וקניתי שקיות זיפלוק למה שנשאר פתוח ולא נכנס לי בצנצנות האחסון. מאז שקט ב"ה

לזרוק את כל היבשים למרות שהם סגורים?

אם יש כמו אבקה כזה אז כן

תתחילי מלפנות את כל הארונות לדעתי. ארון ארון אבל שלא יווצר לך הר של בלאגן

תתחילי ממה שפתוח. הכל להעיף כי הם בטוח הגיעו לשם

תחזירי דבר דבר תרססי את העש בספריי ניקוי כחול הוא לא עומד בזה😅

משם תמשיכי הלאה גם לסגורים

זה מה שאני הייתי עושה

לזרוק את כל מה שפתוח, מה שסגור לבדוק פעמיים שבאמת סגור ואין חורים קטנים, לנקות מסביב ולהקפיד שהכל סגור.

בנוסף מלכודת דבק מיוחדות לעש המזון, ושיהיו תמיד, להחליף פעם בחודשיים שלושה,

אולי כי לא ניקינו כמו שצריך 🥵

למי יש זמן לזה עכשיוווו

תסתכלי אם יש לכודים במלכודת, אם כן היא עובדת, לוקח זמן עד למיגור האוכלוסיה...

אצלי לקח כשבוע פלוס עד שראו פחות מסתובבים, אח"כ עדיין מדי פעם היו בודדים שנלכדו במלכודת ואם שכחתי להחליף מלכודות אז אחרי כחודשיים הם התחילו להתרבות, עכשו (כשנתיים פלוס אחרי שהיתה כמות גדולה) פעם בכמה שבועות אני רואה אחד מתעופף ונלכד במלכודת, אבל אין כמויות.

לקופסת שימורים הם לא יכולים להכנס

לשקיות ניילון הם מצליחים להכנס

ולנקות טוב עם הרבה אקונימיקה

ממש בכל הסדקים בארונות

לשים הרבה מלכודות

כל מה שבניילונים וכל מה שבקופסאות לא אטומות.

גם מה שלכאורה סגור

הם עושים חור קטנטן ומטילים ביצים וככה ממשיכים להתרבות

לנקות קןפסאות קשיחות ושימורים מבחוץ

לנקות היטב את הארונות

את החדשים לשמור במקרר או בקופסאות אטומות עד שבטוחים שמיגרו הכל

ולבכות מלא...

איך אני עושה עכשיו ניקיון פסח כזה

אני יכולה לזרוק הכל הכל אבל מה אעשה עם שאר המוצרים היבשים?

הדבר ההזוי שבחנייה שלנו יש כמויות הזויות

האמת לדבר כזה הייתי מביאה מדביר...

וכמו שכתבתי פה בתהגובה אחרת- שאיבה טובה ויסודית בכל המטבח, מגירות וכו, זה שואב את הבצים וכל מה שלא תראי.

בחניה- אם זה ממש הרבה, תתיעצי עם מדביר לא?

איך הגיעו לחניה? יש שם מחסן למזון או משהו?

היום לפני 7 שנים

שוב עש בארון. בא לי ל%#^*%* - הריון ולידה

להעביר שואב אבק במגירות וארונות המטבח- בכולם!!! בכל מקום גם איפה שאין, השואב שואב הכל וגם את הבצים וכל דבר קטן שלא היית יודעת על קיומו. שאיבה- ממש הכרחית.

מוצרים סגורים- לא זרקתי כשהיה אצלי, כן בדקתי טוב יותר מכל פעם אחרת לפני בישול...

להעביר מטלית עם אקונומיקה לחיטוי כל המטבח.

ככה עשיתי כשהיה לנו

מצאתי מקור אחד ממש קריטי ודוחה וניקיתי

יש סיכוי שזה יעזור?

לא הייתי לוקחת סיכון לכל הבלאגן הזה שוב

אולי תשקלי שוב את האירוח? עוד יש זמן לחזלש

או שצבקשי מהאורחים להתחלק איתך בהכנות?

אבל עומס היה גם בלעדיהם, והם מאמת מכינים חלק מהדברים

זה היה או ללכת אליהם (ואז לארוז ומצעים ומאכלים שאני יכין וכו')

או שיבואו אלינו, אני העדפתי שיבואו אלינו כך שאני יהיה בבית שלי לפחות

העומס הוא עומס רגיל של ערב חג

במצב שלנו הכל מאתגר ב"ה

בהצלחה יקירה!

אולי להביא בחורים בתשלום שיעזרו עם הסוכה? תחפשי כל דרך שאת יכולה להיעזר עם מיקור חוץ.

שולחת חיבוק! בעל חולה זה סיוטטט.

אבל גם הכאב ראש של למצוא בחורים עכשיו...

בינתיים התקשרתי למישהי שתעזור בקיפול כביסה, גם זה משהו

שישב עם הילדים לשעה שעתיים עד שתספיקי קניות?

אני יודעת שהוא לא מסוגל, ולבקש ושהוא לא יכול להיענות זה רק יעורר אנטגוניזם שיחמיר את המצב

אני עובדת על עצמי קשה לא להתעצבן ולשמור על רוגע ושמחה

כי אין לי ברירה חחח

בתשלום לשעתיים?

זה גם פתרון

חברים/משפחה?

לא נעים, אבל מצד שני אם את חושבת שלא תספיקי, שווה שיהיה לא נעים בבקשה מאשר לא יהיו מוצרי קניות

אותו דבר עם הסוכה, אולי מישהו יכול לעזור לבנות?

תנסי להיעזר במה שאת יכולה

אני יודעת שקל לדבר וקשה לבצע

ולא תמיד הורדת ציפיות מספיקה.

בעלי עם שלל מחלות, פיזיות אמנם אבל לא ניכרות כלפי חוץ וגם מושפעות מדברים שהוא עושה כך שקשה לא לכעוס.

ויש דברים שאני אומרת לעצמי, כל הכבוד שעשית, את אלופה.

ואם הרצפה מלוכלכת, זה מה יש.

ואם הסלטים קנויים, זה בסדר גמור.

ואם הכיור עולה על גדותיו ולא נעים שהאורחים רואים, זה מה יש.

אגב אנחנו עושים הרבה חגים ושבתות לבד כי זה יותר מתאים לנו, בטוח יותר מלהתארח ולא פעם גם לארח זה כבד מדי.

מחליטים לארח כשיש כוחות והופ פתאום רגע לפני אני מוצאת את עצמי עושה הרבה יותר ממה שרציתי.

אגב כשאני מתכננת תוכניות, זה בטח לא הכי בריא נפשית אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שהכול אני אעשה.

ושיהיה לא מושלם.

אם בסוף לא אצטרך לעשות הכול לבד, זה יהיה בונוס.

(יש לזה חסרונות גדולים כמו הקושי לסמוך ולשחרר והסביבה לא תמיד אוהבת את זה אבל כרגע זו ההישרדות)

כל מה שאפשר לעשות במיקור חוץ, כדאי:

לקנות סלטים וחלות ועוגות (או גלידה, או עוגיות וכו' מה שיעשה שמח בקלות)

ולפעמים אפשר לקנות בסופר גם אוכל יותר מזה, למשל אצלי הילדים אוכלים בשמחה שניצלוני מאמא עוף וכשאין לי כוח, זה מה שיהיה על הפלטה. זה לא פחות כבוד שבת, אם זה אומר שאני אגיע שמחה יותר.

לעשות משלוח מהסופר (רמי לוי, שופרסל, ויקטורי או אפילו המכולת שלידך, כדאי לבדוק אם עושים משלוחים) אם אפשרי.

לקנות כלים חד פעמיים אם אין מדיח.

ולהוריד סטנדרטים...

את לא חייבת בארבעת המינים.

אז שחררי מהמשימה, זה שלו.

לגבי הסוכה, זה גם לא שלך בכלל, אבל זו האווירה של החג...

האם יכול להיות שהוא ימצא בסוף את הכוחות להעמיד אותה?

או שבאמת למצוא מתנדבים שיעזרו?

כ"כ מזדהה עם כל מה שכתבת, בעיקר הנקודה שאני בתכנון שאת הכל אני יעשה בסוף לבד

כי אין לדעת מה יהיה המצב

שיהיה מלא בריאות והצלחה - ובעיקר כמו שאמרת רוגע ושמחה, כי זה באמת העיקר!

אם אני מבינה נכון את המצב, מכיוון שאת בסיטואציה שוחקת ושואבת כוחות לאורך זמן, חשוב מאוד מאוד מאוד שתמצאי משהו שימלא אותך, שיהיה רק בשבילך.

לא עכשיו שנייה לפני חג אלא באופן כללי בשגרה

כמה שנדמה שאי אפשר, כי אין זמן או כסף או כוח, זה ממש ממש חשוב.

לא משנה אם זה חוג של תחביב או מפגש קבוע עם חברה, או התבודדות בזמן קבוע או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו.

בסוף אם הבית מתבסס עלייך, חיוני למלא את מאגר הכוחות שלך.

תמיד יש עוד אפשרויות, גם כשנראה שהכול סוגר עלייך.

(מקווה מאוד שאני כותבת סתם ואת לא מרגישה ככה, כותבת מתוך החוויות שלי)

מאד רוצה ליישם בעז"ה בחורף הקרוב

אפילו פגישה עם מטפלת כלשהי שיהיה לי איפה לפרוק (ולא רק פה..)

זה קשוח, כאילו מבחוץ זה מובן למה קצת קשה לי (ילדים קטנים, תינוק חמוד מאד ומאתגר מאד ב"ה)

אבל אף אחד לא יודע באמת כמה קשה לי

כאילו כאשת אברך מובן שהבעל יוצא הרבה

אבל הלוואי ושוב פעם הלוואי ואמן שהקושי שלי היה בגלל שהוא לומד (וכשזה קורה זה כ"כ הרבה יותר קל)

מאשר שהוא שרוע במיטה בחוסר כח

אז תקבעי מעכשיו לאחרי החגים.

ממש תקבעי, גם אם זה לעוד חודשיים, אחרת זה יתמסמס כי תמיד "יש משהו יותר דחוף/חשוב/אין כסף/אין זמן"

לגן שעשועים או משהו כזה

תשחק איתם בחצר

ככה שעתיים שלןש

תשלחי אותם עם אוכל אפילו שיעסיק יותר זמן...

ויתן לך קצת אוויר לעשות את הדברים שאת רןצה וצריכה?

לק"י

רפואה שלמה! וברוגע ושמחה!!

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע… - הריון ולידה

מבינה ממש את כל החששות שלך, זה הכי מובן בעולם

בע"ה ימצא עבודה מושלמת מכל הבחינות ( בין אם זה המשרה הזאת או משהו אחר ) שתתאים לכם ויעשה לו טוב

בעלי תקופה היה בבית וזה היה לו ממש לא טוב

עכשיו באמת מחוץ לבית הרבה שעות ( וגם אני, ולכן ממש קשוח ) אבל הרבה יותר טוב לו, לגברים ממש חשוב לעבוד

בהצלחה לכם !

אל דאגה זה שהוא הסכים להתראיין לא אומר שאם יתקבל הוא צריך להגיע ולעמוד בכל התנאים שלהם.

לאט לאט

יתראיין, בע"ה יתקבל, ישמע מה כל התנאים, ואז תחליטו יחד

שיקשיב גם למה עושים בעבודה בפועל, וגם לתנאים טכניים יותר

בהצלחה!!!

(וגם אם המקום הזה לא יתאים- תנועה זה מבורך. ותגיעו למקום מתאים)

הוא מגיע לזה ממקום של 'אני צריך כסף אני מסכן אני פוחד להיתקע שם שנים בתפקיד לא טוב רק כי משלמים'

וזה מציק לי כי זה אולי נכון

אבל תנסה להגיע בראש פתוח!!!

למה מראש זה עבודה לא טובה?? חכה תשמעעע

והוא צריך כסף

ולכן הוא יוצא לעבוד (כמו רוב העולם)

כי בסוף זו לא עבודת חלומותיו הרי

אבל לא מחיב שבזה הוא יתקע עכשיו

ולא מחייב שזה יתאים לכם בכלל.

מה שמשנה זה התנועה שזה יוצר

הוא יבין איזה פריווילג הוא היה עד עכשיו, הוא "ינחת" לשוק התעסוקה ויקבל פרופורציה (גם אם לא יתחיל לעבוד), אולי זה ייתן לו מוטיבציה לצאת מהמיטה ולהגשים את עצמו מקצועית ולדחוף.לשם יותר

ככה או ככה זה לא רע לדעתי

ומצטרפת לזה שאת אישה מהממת♥️ בטוחה שבגלל שאת שומרת על השלום בית שלך ועל ההערכה שלך כלפיו השם יברך אתכם בכל טוב

הפירוט משרה זה כן יותר סיזיפי ממה שהוא תכנן ורצה

אני מבינה את זה

פשוט מרגיש לי שזה מקום שיכול לקדם אז יאללה קצת לנשוך לשון…

נראה בכלל מה יגידו לו מחר ומה הציפייה ושעות וכו

לפעמים עוזר לי לחלק את הדאגות. לעלות שלב שלב.

קודם לראות מה יהיה הראיון.

אחר כך לבדוק את השעות.

אחר כך להדוק השפעה על הבית.

ככה זה מקל אצלי על הלחץ.

ולדעת שאת עושה את המעשה הנכון- תשנני לעצמך למה הצעד הזה חכם ולמה הוא טוב.

המון המון הצלחה, את נשמעת אישה מדהימה ומיוחדת, ואשריו שזכה בך!!

ככה אני מאמינה. גם בדרך שלי וגם של בעלי.

כשמגיע משהו לפתחנו זה כנראה יעשה טוב בדרך כלשהיא. השם מפנק אותנו.

אם לא יהיה תפקיד ממש בכיר,אז הכסף, או ההרגשה, או ההכרות עם אנשים בתחום, יש מליון דרכים שזה יועיל ויהיה טוב...

תאמינו שזה כן טוב.

וכמו שאמרו פה, את נשמעת אישה ממש טובה לבעלה ומאמינה,

וכל הכבוד לך!

אני אומרת לו לך בראש חיובי תבדוק

לא אמרתי תחתום חתונה קטולית

אבל לך בראש טוב לא ממקום אומלל

הוא אומר למה שלא אהיה? זה לא מה שרציתי…

נכון שלא אבל אז מה נעשה נבכה?🫪

תשלטי על איך את מול זה שהוא הולך.

אם את בטוב ומאמינה שזה יביא טוב ושזה בטוח יפתח כיוונים אז אחלה.

הוא בעז"ה ידבק ממך ויתקדם לשם גם

אז הוא מרגיש לחץ ממני ללכת

ואני לא רוצה את ההגשה הזו

שאני דוחפת

ואני רוצה

והוא חייב בגללי

את יותר מידי בתוך הקישקע של הסיפור,

תתרחקי קצת ואני לו להיות עם זה,

את לא צריכה לדעת באיזה שעה זה,

ולא לדבר איתו מה כדאי או לא כדאי להגיד בראיון, או מה כדאי להרגיש ולחשוב,

תני לך להרגיש שזה שלו... וזהו.

תחשבי על דברים אחרים זה☺️

הוא יודע שהוא צריך תעסוקה ועבודה

זה מה שהעליתם בחכתכם כרגע

ונשמע שיכול להתאים לכשרונות הנוכחיים שלו

אל תהיי אחראית על התחושות שלו ואל תתני לו אישור לדחות או לקבל את ההצעה

תני לו שיחליט (כמובן תהיי חלק מהשיקולים כי זה משפיע עלייך)

זה חלק מהתהליך של היפוך התפקידים חזרה. הוא צריך להתמודד עם קבלת החלטות ולא לסמוך עלייך שתחליטי עבורו או תתני לו אישור כזה או אחר.

אם זה נראה לך תגידי שנראה לך

ואם לא נראה לך ויעמיס עלייך יותר אז תשקלי

אבל "לא בא לי" זה פחות שיקול לגבר כשהחלופה היא לשבת בבית

** ושימו לב שהוא סוגר שחול המועד הוא יוכל לעבוד חלקית או לא לעבוד כלל כדי לא להכביד עלייך שאת עם הילדות בבית עובדת

לדעתי כרגע התפקיד שלך זה לשחרר.

אם את לא רוצה שוב להיכנס לנעלי האמא, הדואגת, האחראית והוא הילדון, את תצטרכי לעבוד על לשחרר ולא רק הוא על לקחת אחריות.

תסמכי עליו, לא הכל בשליטתך ותלוי בתגובה שלך.

תסתכלי עליו כגבר שיודע לנהל ראיון, עם שיקול דעת, שיודע לבחור או לסרב, שמספיק חזק שגם אם יעשה טעות או יפספס הזדמנות הוא מספיק גבר כדי להתמודד עם זה.

(כנראה לא סתם התחברתם, כל אחד מצא אצל השני את הנקודה הזאת, אבל לא סתם את מרגישה שזה בסופו של דבר מפריע לזוגיות)

פשוט גם הוא קצת גןרר לשם

מה את חושבת

את חושבת שאני לןזר?

את גאה בי?

את שמחה עם מי שאני?

וזה סתפ באסה ברור שאני כן!

מספיק שצד אחד יוצא מהמשוואה הזאת, והמשוואה מסתדרת.

לכולנו יש את הדברים האלה, את לא בעייתית ולא היחידה.

לכל אחד בתחום שלו, אנחנו מתחתנים בנקודות מסוימות עם ההורים שלנו, משחזרים דינמיקות, נמשכים דווקא להוא שמזכיר לנו דפוס קדום,

ואז רבים סביב אותם ריבים שוב ושוב דואגים את אותם דאגות שוב ושוב, והולכים במעגלים, עד (במקרה הטוב) שמישהו מחליט לצאת מהמשוואה הזאת ולא להיות כפוף למשוואה הלא מוצלחת הזאת.

אם תעבדי על הצד שלך, על לא לקחת בשבילו את האחריות, על הנקודה שאצלך צריכה תיקון (אפשר להישאר שנים ושנים ב"קודם הוא, למה אני" "אני לא לבד בזוגיות הזאת")

אבל בשביל עצמך, תעשי מה שאת יכולה מצידך וכמו קסם תראי שהוא ישתנה גם. מניסיון מר עם סוף מתוק(:

ואומרת פעם אחת ולתמיד - בעלי אתה הכתר שלי כי אתה אתה

לא משנה לי אם תעבוד בזבל או בתכנות או תהיה שייח סעודי. זה לא מגדיר אותך בעיניי וחשוב לי שתשחרר מזה

אני רוצה שתעריך את עצמך בפני עצמך גם בלי קשר אליי. צא מהמקום הנמוך הזה. אנחנו לא שם. אני מבקשת ממך, אני רוצה שתחזור להסתכל על עצמך כמו שאני רואה אותך ובלי לבקש ממני על זה אישורים כל רגע. זה קצת מעייף אפילו

(זה נשמע חריף ותסגנני לפי רצונך אבל תביני את הרציונל מאחורי זה רגע

השיח הזה רק מזין את דמות הילד שבו מולך. ואת נאלצת שוב ושוב לנחם אותו ולחזק אותו ולתת לו אישור למי שהוא ולזה שהוא מספיק טוב וזה לופ שלא נגמר. זו לא כוונת המשורר בקשר בריא בעיניי. למרות שגם זה קורה בהמון בתים כן? אני מתייחסת לאידאל. ובאידאל זה אמור להיות הפוך, גבר תופס מעצמו גברי וטוב וחזק ומסוגל כי יש לו חוסן פנימי. והאישה שלצדו היא מנוע להוכיח את עצמו כדי לספק לה את מה שהוא מתחייב בכתובה לתת. הוא אמור להיות היציבות בבית ולא הפוך ואת נשענת ולא מובילה את כל המהלכים בעצמך.

יש כאלה שלא מתחברות אני יודעת. ויש כאלה שחיות עם זה שזו לא תהיה המציאות שלהן גם את זה אני יודעת. אני מדברת על אידאל וכותבת לך על זה כי העלית את עניין היפוך התפקידים וכנראה שמציאות אידאלית שכזו כן מדברת אלייך ואת שואפת לה. וכדי להגיע לשם את צריכה להבין איפה אתם עומדים כרגע ואיפה אתם צריכים חעמוד ואיך להגיע לשם

אולי כדאי אפילו להיעזר בליווי טיפולי

ממש לחתוך.

כל פעם שהוא מתחיל להגיד - אני לא מוכנה לשיח הזה.

גם כי אתם זוג ולא הורה וילד

וגם כי מי שפאסיבי לא מתקדם. רק כשדוחפים אותו בכוח.

וחבל. גם אם הצעד הראשון קטן, כשהוא האחד שאקטיבי - זה משנה המון. והוא יתקדם יותר ככה.

ומבחינת ריצוי, אני לא הייתי מוכנה לשמוע את כל זה, אני הייתי אומרת לבעלי: אהוב שלי אתה לא הולך לריאיון הזה בשביל לרצות אותי, וגם לא לכל ריאיון אחר. אנחנו זוג, אנחנו יחד בזה, והחלטנו שתתחיל לעבוד. אני מתה עליך, מעריכה אותך, ואתה האלוף שלי. לא משנה איזה עיסוק תבחר. אני מאחוריך, ואתה טוב לי ובעיניי תמיד. אני מציעה שתלך מחר לריאיון ותראה. אם לא מתאים, אחלה, אז תחפש ותמצא עבודה אחרת. עד שבע"ה תמצא עבודה התחלתית מתאימה.

להעביר את הכדור לידיים שלו. הוא אחראי לגורלו. הוא לא ילד שאמא אומרת לו מה לעשות.

כי אני יודעת שזה לא טוב

פשוט כילו אני לא רוצה להגיד לו מאמי אני לא רוצה לענית על זה או לחסום שיח על זה באיזה אופן כי שלא ירגיש שאני לא…

אבל הוא צריך לפתח קצת עמוד שדרה אין ברירה

(גבר מפונק זה כיף כי הוא גם יודע לפנק אבל זה מצריך כוחות אחרים)

להגיד משהו בסגנון של ''אתה יודע מה דעתי עליך, מה שמשנה זה מה שאתה חושב, אם אתה לא תחשוב שאתה לוזר אתה לא תהיה לוזר אף פעם''

משהו עדין שמחזיר את השאלה אליו במקום להכריח אותך לפדבק אותו כל הזמן...

שאם את עושה את זה כדי שהוא יפתח עמוד שדרה, את שוב בעמדת האמא או המבוגר האחראי מולו.

נקודת המוצא שלך צריכה להיות אחרת

לך לא מתאים להיות כל הזמן בעמדת האישור, ולכן השינוי. לא מתוך ניסיון לשנות אותו. מה זה יעשה לו - זה כבר שלו.

אבל קודם כל לא נכון עבורך להיות במצב הזה, ולכן כדאי לשנות.

אני הייתי מנסה לפרגן באופן יותר יומיומי כתגובה לדברים אמיתיים שאת מעריכה בו, ובמקביל אם הוא שואל אולי לתת רפרנס לדברים במציאות, ולא כתשובה כללית של "ברור", או "אני לא רוצה לענות"

אני סומכת עלייך שאתה יודע

זה ממש שלך אני יודעת שהתשובות אצלך אתה לא צריך את התשובות שלי

מה שאתה צריך אני מאחוריך

ולתמוך בדברים שמראים לו שאת רואה אותו. למשל להכין לו אוכל שהוא אוהב

לכתוב לו פתק משמח..

ממש להנכיח שאת איתו ואוהבת אותו בגלל שהוא הוא

ולא בגלל מה שהוא עושה או לא עושה.

מה שהוא עושה זה אחריות שלו מול עצמו

והקשר וההערכה שלך אליו היא לא תלויה בזה.

בשורה התחתונה ידוע לך איפה החבילה כרגע?

שאני מתכוונת לדווח על כשל תמורה לחברת האשראי ולבטל את העסקה אם הם לא מסדרים את זה

אחריות שלנם לוודא שהמשלוח עם המוצרים ששילמת להם עבורו יגיע לכתובת שציינת בזמן סביר

בסוף היום קיבלתי תשובה שבה שוב שאלו מה הכתובת וכתבתי שהמשלוח יצא בימים הקרובים..

לא הבנתי מה קרה עד עכשיו.

אבל מתלבטת אם לתת להם הזדמנות לעוד כמה ימים...

אוף, אין לי באמת כוח להתעסק עם זה.

שהמשלוח בדרך (עם הכתובת הנכונה).

מה שלא היה בפעם קודמת...

אז נראה שיש מקום לאופטימיות שהוא באמת יגיע הפעם.

מזל שזה לא דברים שהיו לי דחופים (דברים לקראת מעבר שגם ככה מתעכב...).

סתם תוהה אם יש איפשהו להתלונן על השירות לקוחות הנוראי שלהם. זה ממש מתסכל שאין עם מי לדבר, ורק במזל לפעמים אני מקבלת מענה אנושי אם הבוט החליט לא להגיב הפעם...

שידעו שלא כדאי לשלוח דרכם כי זה יכול לפגוע בשמם הטוב

ולא הכי איכפת להם הם עובדים עם מלא חברות אבל יש סיכוי שיתנו לך קופון או משהו לרכישה הבאה. או החזר על הנוכחית. מתסכל ממש.

על חברת משלוחים.

אולי אפילו על כץ.

פעם שיין שלחו לי משלוח שנקודת החלוקה הקרובה ביותר היתה במרחק של לפחות 20 דקות נסיעה ו..בעיר ערבית לחלוטין. אמנם בתוך הקו הירוק אבל עדיין..

בעלי האמיץ נסע להביא משם את המשלוח. (בעל החנות הרגיע אותו שהחנות ממש בכניסה ושהוא יכול לצפור לו והוא יצא אליו. הוא עצמו היה יהודי וניסה להרגיע שהכל ממש בטוח).

שיהיו בריאים

מלחיץ הסיפור עם המשלוח בעיר הערבית...

אצלי כנראה הסיבה ששמו נקודה כל כך רחוקה זה כי במפה זה באמת לא כל כך רחוק, פשוט באמצע יש את רמאללה, אז הדרך מסביב מאריכה בהרבה...🤷🏻‍♀️

סליחה שלא מעודדת..

בישוב פה מתארגנים על תביעה ייצוגית...

מקווה שהתביעה תועיל במשהו, איזה אלופים מי שמארגן את זה...

אולי היא יכולה לעצבן, אבל אולי גם תועיל.

היא קשורה ולא קשורה לנושא שהועלה פה אז אומרת מראש שזה לא נכתב ספציפית לגבי זה, אלא רק כנקודה למחשבה במכלול ההתנהלות

כל הנושא של יהודה ושומרון הוא תחום אפור.

ליהודים שגרים שם שנים או שחונכו לכך מגיל 0, בוודאי לדור שני ושלישי זה ברור מאליו שזה איזור רגיל לגור בו בדיוק כמו כל מקום אחר בארץ,

ונוסיף על זה שיש גם חוק במדינת ישראל שאוסר על אפליה.

אבל מה שנכון למגזר הממשלתי לא תמיד נכון לשוק הפרטי.

אי אפשר לחוקק חוקים ולעצום עיניים כאילו בעזרת החוק המציאות השתנתה.

והמציאות הפוליטית הבינלאומית היא שלפעול באיזור יהודה ושומרון זה מורכב מבחינה מדינית- פוליטית (עולמית) ומבחינה בטחונית.

אני לא אומרת שלא לדרוש מה שמגיע, אבל לדרך ולסגנון יש משמעות כדי לא להבריח מי שנכנס לפעילות עסקית באיזור.

טעויות קורות, ואם הם נובעות מבלבול בין איזור יהודי לערבי כי המפות לא יכולות להיות מסומנות בסימונים שאינם מקובלים בשפה הבינלאומית, אז לפעמים זה אפילו די מתבקש שיקרה.

(זה לא מסביר למה אין מענה לפניות ולמה יש סחבת, זה כן יכול להסביר למה הטעות קרתה מלכתחילה. ובפעילות מהסוג הזה תמיד יותר קשה לפתור בעיות מאשר למנוע מראש)

לי באופן אישי יצא להיות מאוד מאותגרת בתקופות המלחמות עם איראן למשל כשקשרים מול חו"ל גם ככה הופכים להיות יותר רגישים פוליטית, היציבות העסקית מתערערת, אז לפחות את מה שתלוי בנו (העובדים בקצה) ניסינו לעשות הכי טוב שאפשר מתוך מטרה לא לאתגר מדי את הסיטואציה, ולא להפסיד בתחרות הבינ"ל

וככה עם אזעקות וטילים, מילואים וללא מסגרות, נתתי את ה200% שלי גם בעבודה כדי "לפצות" על הבלאגן שממילא נגרם (כגון שלא היה אפשר להוציא סחורה מהארץ כי בוטלו גם טיסות מסחריות)

וכדי לא לפגוע בקשרים העסקיים של חברה ישראלית בשווקים העולמיים ובמיתוג של ישראל בעולם.

(ואגב יש לנו שם של אנשים שאי אפשר לשבור אותם לא משנה מה, ומסתבר שזה משפיע על השיקולים לעשות איתנו עסקים)

זה לא אותו דבר פה,

אבל לפעמים מרגיש שלא תמיד יש מודעות לאיך כל הסיטואציה נתפסת מבחוץ וכמה שיתופי פעולה או בכלל הכרה במפעל ההתיישבות ממילא לא ברורים מאליהם והצורך לפעמים להכיל סיטואציות כדי לא להרוס קשרים עסקיים.

זה לא בדיוק קשור לסיטואציה שתוארה פה, אבל כן קצת קשור, אז מנצלת את ההזדמנות לדבר גם על הקשרים העסקיים ועל האתגרים והטעויות של גורמים מבחוץ. ולמה זה לא אותו דבר כמו משלוח בתוך הקו הירוק שלא לדבר על השוואה למשלוחים למדינות אחרות.

יכול להיות שהחברה הזאת ספציפית עושה טעויות שלא צריך להכיל ואולי עדיף שתפסיק את הפעילות העסקית שלה בכלל ותיתן לחברות אחרות שיודעות יותר טוב את העבודה להתרחב על חשבונה.

אני לא אומרת מה המסקנה שצריכה להיות במקרה הזה ספציפי, אלא מעלה נקודה כללית למחשבה לגבי שירות לוקה בחסר שנובע מלכתחילה ממורכבות של האיזור.

זה לא קשור לאזור בארץ

יש המון תלונות על חברות משלוחים. המון. היקף הפעילות המסחרית בארץ במשלוחים עחתה באלפי אחוזים מאז קורונה והמלחמה אבל השירות שלהם הרבה םעמים זוועתי ויש הרבה זלזול בלקוח הקצה

קראתי לא מעט ברשת על עסקים שמתלוננים בעצמם יל חברות השליחויות שלא נדבר על תלונות אזרחים. השירות מתחת לכל ביקורת הרבה םץפעמים ואין זמינות אנושית למענה ונעשות הרבה טעויות

אז אולי הקו הירוק קצת יותר מאתגר. אבל בכללי נושא המשלוחים הפך להיות בעיה בארץ

השאלה אם ריבוי תלונות יביא שיפור או יביא לסגירת הפעילות העסקית מול ישראל.

אני זוכרת שהייתה תקופה שגם המשלוחים מנקסט היו בסימן שאלה אם שווה להם להתעסק עם זה או לוותר על הנתח שוק הזעיר הזה.

אגב אצלנו המשלוחים עובדים פיקס עם שליח עד הבית למשל עם צ'יטה אבל לא רק.

אולי יש חברות שפחות עובדות במקומות מסויימים, אין לי מושג. (אני לא מזמינה משיין אז לא יודעת עם מי הם עובדים)

שאפשר למנוע את העניין של הימנעות מלעבוד איתנו בהקשר הזה.

אני, כשהתלוננתי לשיין על חברת שליחויות מסויימת (לדעתי כץ. ואני לא גרה ביהודה שומרון), ציינתי בפניהם את החברות שכן הייתי מרוצה מהם.

ככה שנתתי בפניהם את החלופות. לא סגרתי את האופציה שלהם ללקוחה מרוצה(;

ובאמת הפער בין חברות שליחויות לפעמים הזוי ומתסכל ממש.

לבין נקודת איסוף.

אני מזמינה תמיד שליח עד הבית, וגם בחברות שיש עליהן המון תלונות ברשת הכל מגיע בסדר גמור.

שווה לי להוסיף סכום מסוים כדי להימנע מעוגמת הנפש שיש סביב נקודות איסוף.

לק"י

או שהשליחים שואלים אם נוכל לרדת לקחת מהם🤷‍♀️

(לא, אני לא יורדת לקחת בעצמי 10 ליטר שמן...).

עוד נקודה לגבי זה ששמים לפעמים בנקודות שלא ביקשנו, זה כי לכל נקודת חלוקה של הדואר יש יכולת לקבל עד מספר מסויים של חבילות, מעליה- הם מעבירים לנקודה אחרת. המעצבן שלא תמיד הם שמים בנקודה קרובה/ נגישה🤦‍♀️

וזה שהשירות לקוחות גרוע זה הכי מעצבן.

(בנקודות איסוף יש בעיות אחרות אבל הן כן קשורות למקום המגורים ומקבלים את זה בכבוד בדכ.. וגם סתם טעויות לא קשורות כמו שיש בכל הארץ של שליחים שמגיעים למקומות מרוחקים וכו)

בכל אופן יש אצלנו בישוב בעיה קשה עם כץ ספציפית, במשלוחים עד הבית ספציפית, וזה בכלל לא מול שיין כי זה גם בהרבה משלוחים פנים ארציים..

ויש פה מספיק חברות שליחויות שכן עושות את העבודה שלהם

וגם שיין מזגזגים בין חברות שונות. משלוח אחרון שקיבלתי מהם היה מhfd בכלל..

ויש להם אינטרס עיסקי שלא להסיע את החבילה הרבה

לכן הן מרכזים חבילות לאיזורים מסויימים

כמובן שכל אחת רוצה שהחבילה תגיע כמה שיותר קרוב לבית

אבל ביו"ש זה יותר קשה, כי יש הרבה ישובים קטנים ויחסית לא קרובים

סתם לדוגמה, הישוב הכי גדול ביו"ש יהיה קטן יותר משכונה ממוצעת בירושלים

יש ישובים שיש בהם אפילו פחות תושבים שיש ברחוב בעיר

בכלל לא חשבתי על הכיוון הזה

וזה ברור שמשלוחים לוקחים יותר זמן להגיע לפה

ועדיין רק על החברה הזו מתארגנים לתביעה ייצוגית

כי ההתנהלות שלהם מחפירה ומלאת שקרים שהם ממשיכים לספר למרות שברור וידוע שאלה שקרים מוחלטים.

אז להגיד שזה כי אנחנו גרים ביו"ש זה נטו האשמת הקורבן.. אין קשר במקרה הזה.

אבל בסדר

אבל באמת כך הטענה שלי פה היא על השירות לקוחות שלהם.

לא כעסתי על זה שבחרו לי נקודה רחוקה ולא רלוונטית. באמת ניסיתי להבין מה גרם לטעות, והבנתי שבמפה זה נראה קרוב (נקודה אחרת באותו מרחק על המפה היא במרחק של 15 דק' נסיעה. זה באמת טעות סה"כ הגיונית).

אבל היו להם שרשרת של כשלים, שלגמרי לא קשורה לזה שאני גרה ביו"ש:

1. נתנו לי רק כמה שעות כדי לשנות את נקודת האיסוף (ההודעה הראשונה הגיע בערך ב-7, ב-12 כשראיתי כבר היתה הודעה נוספת ולא יכולתי לשנות).

2. בבוט בוואטסאפ יש אפשרות להשאיר פניה, כתוב שמקבלים תגובה תוך עד 3 ימי עסקים, בפועל לא קיבלתי אף תגובה על 3 או 4 פניות שהשארתי שם.

3. מידי פעם ובאופן לא צפוי מראש, כשכתבתי בוואטסאפ לא היתה תגובה של הבוט, ואז כן היה מענה אנושי (אחרי כמה שעות או אפילו יום אחרי). למה אין אפשרות לבחור בהתכתבות עם נציג אנושי במקום לקוות שיהיה לי מזל?

4. ועכשיו כשל חדש ואחרון לבינתיים - הרגע קיבלתי הודעה שהמשלוח הגיע אלי לבית, אבל הוא לא בשום מקום! חשוב אין לי עם מי לדבר...🫤 (שלחתי שוב הודעת וואטסאפ ולמזלי הבוט לא הגיב לי, אז לפחות יש תקווה לתגובה אנושית בעוד כמה שעות...)

יש גם את התלמוד הישראלי לילדים, לא יודעת אם זה לגילו אבל אם כן אז נהדר.

התקדמות, ובכלל שיהיה גם שלב של עיבוד בכתיבה...

ותודה יקרה על התגובה!

כי איך הוא ידע שהוא הבין נכון והתשובות נכונות?

בסוף המורה יצטרך לתת מענה אם תהיה לו שאלה או משהו במהלך השיעור אז כדאי לברר איתו.

גפ יש מורים שפחות מתלהבים מזה שיש ילדים שעובדים על חומר שונה

תודה!!

למה צריך למדוד את ההתקדמות?

עיבוד זה חשוב, בכתיבה או בדרכים אחרות, אבל הייתי יוצאת רגע מהשבלונה של קטעי מידע ושאלות הבנת הנקרא, ומחפשת יותר בכיוון היצירתי - שלא צריך לקלוע לתשובה הנכונה.

עם מדבקות נגיד ואז הפתעה אחרי כמה זמן..

לא בקטע של בדיקת התשובות.. ממש לא..

והאמת הלוואי שהייתי יכולה פשוט להביא לו מסכת משניות ושילמד עם קהתי.. אבל נראלי שזה לא השלב..🤷‍♀️

שאני בכיתה א' קיבלתי רשות לקרוא בכיתה בזמן שיעורי עברית.

הייתי קוראת את הספר 'הקסם במתמטיקה' מתוך הסדר 'אני מגלה עולם'. לא יודעת כמה הבנתי, אבל נהניתי😊 ולגמרי קראתי להנאתי, אף אחד לא פידבק אותי על זה...

(אבל קראתי ברמה די גבוהה לילדת כיתה א'. הילדים שלי שעלו לכיתה א' קוראים לא היו מסתדרים עם ספר כזה... וככל הנראה בשום גיל לא היו נהנים ממנו🤭)

מהשיעור

ויותר יעבוד לו לעבוד במשהו אחר בזמן שהם עובדים בחוברות שלהם..

שמראה שכשמצ'פרים ילדים על עשיה בתחום מסויים, המוטיבציה הפנימית שלהם לעשות את אותו דבר הולכת ויורדת.

גם אם זה כיף..

כנראה הסיבה היא שהצ'ופר הוא כמו משכורת, וזה הופך את העשיה לעבודה.

אולי העניין הוא לא "גם אם זה נחמד" אלא דווקא אם זה נחמד. כלומר, אני חושבת שאולי אם יש משהו שבאמת לילד נחמד לעשות, אין עניין לצ'פר. אבל אם יש משהו שקשה ומתאגר וגם לא נחמד, זה יכול לעזור. נניח לבן שלי היה קושי במוטוריקה עדינה. עשינו כל מיני תרגילים ובהחלט צ'יפרתי אותו על התרגול, הוא עבד קשה!

בגן הוא לא תמיד היה משלים עבודות צביעה ויצירות, וביצע אותן באופן מינימלי כדי לסיים. היום הוא בכתה ב', לפעמים הוא מקבל משימות צביעה והוא מאוד נהנה, עושה את זה בכיף ומשקיע זמן ותשומת לב.

(ספציפית כאן באמת נשמע שמדובר בפעילות שאמורה להיות מהנה, אבל לא לגמרי ברור לי שהבנתי את העמדה של הילד. יכול להיות שהוא משועמם אבל צריך דחיפה קטנה לעשיה אחרת)

שעשו מחקר כזה על ילדים ומחקר כזה על מבוגרים. וראו שאצל מבוגרים המוטיבציה הפנימית יורדת וכשיורד החיזוק הם מפסיקים, ואצל ילדים זה נהיה הרגל והם ממשיכים גם אחרי שהחיזוקים החיצוניים יורדים.

אם זה משהו שמלכתחילה אין לילד מוטיבציה פנימית לעשות אותו (לדוגמא צחצוח שיניים) אז התגמול יכול להיות מנוע להטמעת הרגל. רוב האנשים שמצחצחים שיניים באופן קבוע לא נהנים מזה, הם עושים את זה - ובכן, מתוך הרגל ומודעות לחשיבות העניין.

אבל במחקר שדיברתי עליו מדובר על פעילות שהיא כיפית (צביעה חופשית).

כדאי לחשוב טוב אם המנוע ללימוד בחוברות אתגר יהיה בשביל הילד עבודה, הרגל, או עניין ומוטיבציה פנימית.

ואני גם מסכימה מאוד עם המשפט האחרון שלך. הזכרת לי שפעם ממש ראיתי את זה קורה עם הילדים שלי והפסקתי את התגמול והם חזרו לרצות.

היא היצה בכיתה א, אבל יש להם רמות גבוהות יותר. אם מעניין אותך אבדוק לך את השם

אם כן זה לא ככ מעניין אותו הסגנון הזה.. קצת רדוד..

רוצה לכתוב לי מה היה שם בערך שאגיד לך אם רלוונטי שלא תטרחי סתם..?

עבד על הבנת הנקרא אבל גם זכר ונקבה, יחיד ורבים, השלמת משפטים. לדעתי קוראים לזה "מה הסיפור שלכם"

יש למשל קופצים כיתה, קנגרו..

אצלי הוא מאוד אוהב מתמטיקה אז זה בעיקר מה שהתמקדנו בו, גם קצת עברית/אנגלית. אבל בעיקר מתמטיקה ופיתוח חשיבה.

תורני אני לא מכירה חוברות אתגר אז עוקבת אם יתנו לך רעיונות טובים

ומוסיפה משהו לא בדיוק מה ששאלת- חשוב לדבר עם המורה שתעודד אותו להשתמש בחוברות ולחשוב איתה מתי זה מתאים(למשל לא תמיד נכון להתעקש עם ילד כזה שיפתור הכל בחוברת של הכיתה לפני שעובר למה שבאמת מאתגר אותו, לפעמים זה סתם מפתח תסכול)

וצריך לדעת שהמעקב על מה הוא עושה, לעבור שפתר נכון והבין את השאלות וכו הוא עליכם וצריך להיות על זה.. מנסיון.

וגם על התוספת!!

חשוב ממש...!!

לק"י

אולי גם המורים של הבן שלך יכירו דברים מוצלחים.

או שאת רוצה לבית ולאו דוקא לכיתה?

אנסה לשאול..

אני בגילו הייתי עם דפי עבודה להעשרה שהמורה שמה לי בניילונית בקצה הכיתה.

הוא בתלמוד תורה? אם כן ממש כדאי דברים מדעיים ולהתקדם בחשבון.

אם תרצי אחפש לך בשמחה.

הוא מחונן? יש הרבה דפי עבודה שהם בעיקרם חשיבה למחוננים (למשל הפתרון לא מתבסס על לוח הכפל אלא על היגיון מפותח)

ממש אשמח לעזרה בלמצוא..

לא יודעת אם מוגדר מחונן..

אבל פותר תרגילים חשבון של כיתה ו כזה...

הרמה הכי ראשונית (טוב לילד שכבר קורא אבל לא שוטף אז צריך עוד טקסטים קצרים) זה חוברת בשם 'קצר וקולע'. אחר כך יש עוד חוברת ראשונה, שניה והלאה.

אלו חוברות שעובדות על מיומנויות קריאה וכתיבה חשובות, ויש שם בתוך הקטעים שעובדים על הבנת הנקרא גם קטעי מידע מעניינים בכל מיני נושאים.

תעשי חיפוש בגוגל, לדעתי כשאני הזמנתי מצאתי אתר שיש בו דוגמאות מתוך החוברות ואז אפשר לראות מה מתאים. אם לא תמצאי ואת רוצה לראות - אני יכולה לחפש לך.

אני קניתי בהמלצה של חברה שלמדת א'-ב', ובתיאום עם המורה של הילדים שלי.

בוקר טוב חשיבה - הוצאת יסוד

חוברת 'בוקר טוב חשיבה'.

אנחנו בתור ילדים מאוד אהבנו את החוברות האלו. לצערי כנראה כבר לא מדפיסים אותם מחדש, אבל של כיתה ג' עדיין זמין למכירה בכמה אתרים.

יש שם כל מיני חידות ודברים שדורשים חשיבה יצירתית, קצת מחוץ לקופסה.

(יש באתר ששמעתי פה בקישור דוגמא לעמוד אחד מהחוברת. זה לא משקף את כל מה שיש בה, כי יש שם דברים מגוונים, אבל זה נותן קצת טעימה, ותראי אם זה בכלל עשוי להתאים לבן שלך או מעבר לרמתו כרגע...)

רעיונות אחרים שאפשר לתת לו:

*לעזור לתלמידים שיותר מתקשים.

*להכין חידון/ פעילות על החומר הנלמד, ולהפעיל את הכיתה בסיום הנושא.

* לעבוד בחוברת מקבילה לנלמד בכיתה.

(נתנו פה לדוגמה את החוברות של הבנתי את הקטע. אצלינו לומדים את החוברות האלו בבית הספר, אבל בכל מקצוע יש כמה חוברות מקבילות)

כאילו שהוא צריך להפעיל את המוח אבל לא מתקדם בחומר

שלוקח בערך שבועיים ממתי שהתינוק לומד לעשות משהו עם יד/רגל אחת ועד שהוא לומד לעשות את זה עם השניה. לפי זה זה נשמע תקין לגמרי. אם הוא ממשיך לא להשתמש ברגל גם אחרי שעובר הרבה זמן, אז כאי לבדוק

אז אני אמשיך לעקוב אבל בנחת

לחכות עוד קצת לראות אם הוא מסתדר עם הרגל השנייה, ואם זה ממשיך לפנות לבירור.

אני חושבת שזה תקין לדלג על השלב של הזחילה.

אם הוא זוחל גחון, זה לא שהוא לא זוחל בכלל

אבל הגיוני שגם אם הוא מתחיל להיעמד, הוא עדיין יזחל, כי יכול לקחת זמן עד שמתחילים ללכת.

הוא לא אוהב לזחול, הרבה יותר אוהב לשבת. ועד כמה שאני יודעת זה תקין לדלג על סוג אחד של זחילה, אבל לשבת עד שהוא ילמד ללכת זה כבר פחות מומלץ.

בהתחלה לפני שהוא למד להתיישב הוא כן יותר זחל, מקווה שהוא יגלה כמה זה יעיל לדעת לזוז ממקום למקום לבד ואז יחזור לזה

היום היה אמור להיוצ לנו תור לטיפת חלב ושכחתי מזה, קבענו לאחרי סוכות, ולכאורה זה קלאסי לשאול פשוט את האחות טיפת חלב את השאלה הזאת במקום כאן, אבל הבאסה זה שהיא ממש לא הכתובת, אני ממש לא אוהבת להגיע אליה, היא נותנת תחושה כל כך לא נעימה ולא מקצועית, והיו כמה מקרים ממש לא מקצועיים איתה שאני באמת לא סומכת עליה. אין כאן אחות אחרת.

לשני הגדולים הייתה לי אחות אחרת בטיפת חלב והיא הייתה ממש טובה וזה הבדל כל כך משמעותי ומבאס. הייתן עוברות לסניף אחר של טיפת חלב, רחוק יותר? בכלל יקבלו אותנו בסניף אחר?

באמת בהתפתחות אני צריכה לסמוך על הזיכרון שלי מהגדולים כי היא לא בודקת בכלל, אבל מדדים פיזיים בכל זאת צריך ואם כבר אז בא לי מישהי מקצועית ונחמדה ולא אותה...

אגל את ההערות והעצות מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה.

זה באמת מה שאני אעשה...

ולדעתי חייבים לקבל.

זה לא מסובך

פשוט לחקות איתו את התנועה שהוא צריך לעשות, כמה פעמים לשני הכיוונים עד שילמד לעשות את המעבר חלק.

כאילו, אני מסדרת אותו ואז הוא שוב חוזר לתקוע את הרגל השניה מתחתיו כזה

יש לי אחיין (עכשיו כבר בן 13, חכם ובריא ב"ה) שהיה גורר את הרגל בזחילה, וזה היה כי כאב לו להשתמש ברגל, בגלל איזה דלקת שהיתה לו.

בעיני כשרואים משהו שלא נראה כמו שרגילים בהתפתחות תקינה, שווה להתייעץ עם גורם מקצועי. לפעמים זה תקין והכל בסדר, אבל לפעמים יש משהו שכדאי לגלות כדי שיהיה אפשר לטפל.

(מקווה שלא מלחיצה. בעז"ה רוב הסיכויים שהכל בסדר. רק כדאי לדעתי להתייעץ כדי לוודא שלא מצריך טיפול...)

כי בעיני זה גם יכול להסביר למה הוא ממש אוהב לזחול על המיטה ועל הספה וממש לא אוהב לזחול על הרצפה. אבל לא ראיתי משהו, אז אני אשאר במעקב ואם לא ישתפר ניקח לרופא (ותודה שאת מזכירה לי את האופציה של הרופא אחרי הבאסה שלי מהטיפת חלב, כי ברוך ה', יש פה באמת רופאי ילדים מעולים)

על הרצפה הוא לא ממש ניסה...

גם כשהתחיל לזחול על הגחון וגם על שש. נראה לי שגם להתיישב הוא עשה הרבה זמן רק על הספה או המיטה שלי, ואחרי כמה שבועות כשהרגיש מספיק ביטחון או לא יודעת מה התחיל לעשות את זה גם על הרצפה.

בהתחלה זה הדאיג אותי, עד ששמתי לב שכנראה בהתחלה זה יותר קל או נעים לו על מיטה

היום אומרים שכל סוג של זחילה הוא בסדר, העיקר שהתינוק מתקדם.

אבל במקומך, נשמע שדי פשוט 'להזחיל' אותו כמו שצריך. אם את שמה לב שהוא ירד מישיבה והרגל מקופלת - תיישרי לו אותה, ותעשי לו את התנועה של הזחילה עם הרגל הזו.

גם אצלנו הוא גרר רגל אחת, האחות טיפת חלב אמרה שזה בסדר, ואחרי עוד זמן מה הוא התחיל לזחול היטב בשתי הרגליים.

כשאני מיישרת לו את הרגל הוא מקפל אותה בחזרה מתחתיו, אבל ניתן לו לנסות שוב ושוב עד שילמד

הבת שלי נעמדה והלכה לאורך חפצים בגיל 9 חודשים, עוד לפני שזחלה על 6. חשבתי שהיא תלך תוך רגע ותדלג על השלב...

בסוף התחילה ללכת חופשי יותר מחצי שנה אח"כ ובהחלט למדה לזחול טוב...

ככה שזה לא הכרחי.

יש דופק! וזה ממש מרגש!

ובטח שזה סימן טוב!

ומה זה יעזור אולטרא סאונד כל יום? ומה עם כמה שעות אחרי האולטרא סאונד חלילה יקרה משהו? אין לזה סוף.....

הריון זה שיעור חשוב בלשחרר,

אני אחת שהכל חייב להיות בשליטה ופתאום ההריון הזה מלמד אותי מה זה להיות בצניחה חופשית מוחלטת כל הזמן,

את רק בחסדיו של הבורא, וגם הילדון הזה שצומח בך.

ומה שאמור לקרות-יקרה. בין אם ניהיה כל הזמן בחרדה ובין אם לא. תשנני כל הזמן- מה שצריך לקרות- יקרה. ובעזרת ה' יהיה סוף טוב.

טכנית-

מה שלי עזר ועוזר לשחרר זה פשוט להסיח את הדעת.

להיות שקועה בשגרה, בדברים שכיף לך, עכשיו בחגים אם את בחופש אז ממש לבנות לך לוז או משהו ללכת לעשות ספורט (במסגרת מה שמותר לך), לטייל, לבקר, לארח. מה שעושה לך טוב.

רק לא למצוא את עצמך בגלגולים אינסופיים או מלא זמנים מתים. תהיי בחברת אנשים, תקראי ספרים, אפייה, כתיבה, יצירות, סידור הבית....

לי זה עשה פלאים,

תנסי לחשוב מה מעסיק אותך ועושה לך טוב ואת מסוגלת לעשות עכשיו ותתמקדי בזה.

במילים שלך

והחזרת לי את הנשימה

אולי כי בעלי במילואים אז גם אין לי ככ עם מי לעבד את ההריון הזה, וגם יש יותר זמן לגלול ולחשוב.. מאמינה שזה גם איכשהו קשור

תודה רבה! ❤️👸

לבנות עם בעלך (ועם עצמך...) מערכת של תמיכה משותפת.

כי ההורות מזמנת עוד הרבה רגעים של חרדה...

אני אדם שנלחץ גם אם ילד נחתך או פותח את הראש 😄 קשה לי לראות דם.

אז ברמה המעשית, למדתי שאם בעלי איתי אני מעבירה אליו את שיקול הדעת, ואם הוא לא בבית אני מגייסת כוחות כי אני המבוגר האחראי.

אבל יש את המישור של המחשבות , דאגות, תפילות - כמו שכתבת זה לא קל ומלווה אותנו יום ולילה. גם אם בעלך במילואים, כשהוא חוזר תמצאו את הדרך לדבר ולשתף. שתרגישי שלגיטימי לפתוח את כל הרגשות שלך, כי התהליך קורה אצלך בגוף אבל הילד ב"ה של שניכם. ואין עוד מישהו בעולם שחש קשר לילד הזה כמוהו.

ואם הוא מוצא את הדרך להרגיע אותך - נהדר

ואם הוא גם דואג- תמצאו יחד דרכים להרגע ולחשוב מחשבות טובות.

זה חשוב גם ללידה... ובכלל

לעומת גילאים מבוגרים. זה מרגיע אותך? אם כן, אז בכיוון הזה קל ללכת עוד דרך - לראות באתר משרד הבריאות או הקופה שאת ממילא גם לא עונה על גורמי הסיכון שמגבירים הפלות (אני מקווה) נניח עישון, ובכלל לקרוא מספרים וסטטיסטיקות ולהבין שהסיכוי קטן... שוב, כל אחת היא אחרת אבל אותי זה היה מרגיע.

אם כן יש איזו מחלה ידועה או גורם סיכון אחר (ותכלס גם בלי) אז מתארת לעצמי שאפשר לבקש מעקב צמוד, כל שבוע נניח, וגם זה רק אם יש טעם... למשל כי דחוף לך לדעת מייד כשזה קורה... לי למשל היה דחוף לדעת מיד, כי הגיל יחסית מבוגר (אז הייתי כבר קובעת מיידית תורים וכאלה)

ומאד מבינה אותך, עברתי 3 הפלות ובהיריון הנוכחי הייתי בחרדות כל יום מחדש, אבל כעת ב"ה זה פחת לגמרי כי בשכל מבינה שעברתי את השלב הכי מסוכן (כעת שבוע 13)

ממש מרגיע

מאיזה שבוע הסיכון יורד משמעותית?

וב"ה אני צעירה... ואין איזה רקע או משהו

מבינה אותך ממש ממש

בהריון ראשון הלכתי כל 7-10 ימים לאולטראסאונד בגלל החרדות האלה ( פעם היה לי ורוד בניגוד ובכל הייתי היסטרית וב"ה הכל היה תקין )

אין לי ככ עצות אבל ב"ה עם השבועות יותר נרגעתי

ובהריון השני היה לי פחות זמן להתעסק כי ב"ה היה ילדון בבית

בהצלחה

הסיכוי להפלה נמוך

לא מוצאת עכשיו מקור, אבל זוכרת שראיתי את זה בהריון הראשון שלי וזה ממש הרגיע אותי

באמת קןראים פה סיפורים קשים אבל צריך לזכור שהרוב והבדרך כלל זה בסדר!

אני את ההריון הראשון העברתי בלי הרבה לקרוא פה והיה ככ טוב התמימות, כמעט לא הייתי לחוצה..

מה שאמור לקרות לנו יקרה, בלי קשר לאם נקרא פה או לא.. אז עדיף לא סתם להחשף לסיכונים שידאיגו. כל אחת עם המסלול שלה ורוב מה שנקרא פה בכלל לא קשור אלינו ולא יפגוש אותנו..

לצערי התחלתי לקרוא פה יותר אבל אני באמת מצטערת על זה..

פה את המקרים הקשים שזה נגמר לא טוב.

רב ההריונות שורדים יופי!

ותסתכלי סביבך כמה אנשים... אינסוף... כולם היו הריונות ששרדו☺️

לי כן עזר לקבוע עוד אולטרסאונד לשבוע 9-10 ואז שקיפות בשבוע 12 בערך

נתן לי יותר ביטחון

כי מאוד חששתי להגיע לשקיפות ושיגידו לי שאני כבר הרבה זמן עם עובר בלי דופק