אתחיל מהסוף.. השאלה שלי היא כזו: למה בעצם חשוב לשמור על מנהגים? ואני אסביר..
זו שאלה שמקננת בי כבר המון זמן ולאחרונה התחזקה. היום הבת שלי שאלה מה קורה כשאדם מתגייר - האם הוא נהיה ספרדי/ אשכנזים, כלומר לפי מה הוא נוהג? הבן הגדול ענה לה שבטח לפי הרב שמלווה אותו בגיור, בעלי ענה שבתכלס לגבי דאורייתא ההלכה היא אותו דבר ולגבי שאר הדברים הוא יכול לבחור. ואני תוהה לעצמי למה בעצם יש חשיבות למנהגים? ב"ה אנחנו בדור של גאולה, עם ישראל חוזר לארץ, ספרדיות מתחתנות עם אשכנזים, אשכנזיות מתחתנות עם ספרדים, והילדים גדלים עם מנהגים שונים חלק מהסבא והסבתא האלו וחלק מהצד השני.. כלומר יכול להיות ילדים שגדלים לאמא אשכנזיה ואוכלים קטניות בפסח לדוג' ואז מגיעים לסבא וסבתא האשכנזים ושם זה בגדר חמץ.. או שבבית הספר (של הבנות שלי) מתפללים כל יום לפי נוסח החזנית של אותו יום. גם בחגים נתקלתי בזה שהמניין הספרדי אצלינו היה ותיקין אז יצא שהרבה נשים ספרדיות הגיעו להתפלל במניין האשכנזי. המחשבה מאחורי השאלה שלי היא שבעצם כולנו יהודים כשרים וכולנו נוהגים לפי פסקי הלכה של רבנים גדולים.. אז מה בעצם ההבדל? ולמה צריך להיות הבדל.. יש את הדוגמאות הקלות של : חברה שלי הולכת לפי פסק שאם עיקר האוכל הוא מוצק והרוטב קרוש (גם אם יש הרבה ממנו) מותר להניח בשבת על הפלטה, אז למה שאני לא אוכל לנהוג ככה? 2. מכירה משפחות שנוהגות שבערב שבת לא שמים מלח על החלה, אז למה משפחות שנוהגות שכן לא יכולות לוותר על זה? ואלה כמובן דוגמאות קלות ממש, אפשר להמשיך ולשאול את זה על מנהגים יותר מורכבים- כמו לדוג' נוסח תפילה, עניינים של פסח, כשרות וכו...
אני קוראת עכשיו את מה שכתבתי וזה נשמע לי אולי קצת מתריס, אז זו ממש לא הכוונה שלי. אני מנסה להבין באמת למה צריך לשמור על השוני הזה? למה בתקופה הזו של שיבת ציון וגאולה צריך להמשיך להחזיק במנהגים שבעצם מקורם בגלות? או שאני בכלל טועה בתפיסה ובהבנה של כל זה? אשמח שתחכימו אותי...


) אבל אחרי שנה החלטתי לעבור סופית לנוסח הספרדי. הזמנים היחידים שקשה לי קצת עם הנוסח הספרדי זה בימים הנוראים - גדלתי על הפיוטים האשכנזיים...
נפטרתי בשמחה מעוגיות הקוקוס הזוועתיות לטובת הבמבה