‏מה יש לומר על יכולות ניתוח כאלה…

‏שנאה מקלקלת את השורה.

אני לא בטוח עד כמה אנחנו חולקים באידיאל (אם כי ברור לי שגם שם כן)  אלא בקריאת המציאות. 

ובמציאות, בלי קשר ובמנותק ממה שאני ואתה או אחרים חושבים על איך המציאות צריכה להיות, במציאות הניצחון הזה הוא בעיקר על שם בן גביר. בלי בן גביר ט היתה מקבלת 5-6 ובמקרה הטוב 7

מנדטים. אנשים פה נופפו בלי הפסקה על זה ש ״כבר היינו בסרט הזה״ והתעקשו לעצום עיניים ולסרב להכיר בעובדה שהפעם זה כן זאב אמיתי ולא סתם ״זאב זאב״, ושיש שינוי במציאות. 

אם הייתם מתווכחים כאן אם בן גביר כן או לא, כנראה שהייתי עומד מהצד, מציץ מדי פעם (נפגע?) והולך. אבל לראות אנשים טוענים בלהט ובבטחון נוקב טענות שנסתרות מהמציאות שנגלית לעיניי על זה לא יכולתי לשתוק. או שהם מנותקים מהמציאות, לא בתוך עמם הם יושבים, או שהם מכחישי מציאות. 

לא כי נותרתי חסר מענה (אפשר לחשוב ככה למי שרוצה) אלא בגלל שזה כנראה יהיה דיון שיגרר וזה פשוט לא שווה את ההשקעה של הזמן בו לטעמי. לא מדובר בדברי תורה או חכמה הרי. אתה מוזמן לחשוב שההשקפה שלי נובעת מהסתכלות חובבנית ומטוויטר. שיהיה. אני מסוגל לחיות עם זה. מה זה כבר משנה ? ניצח*נו*

אגב. לגבי ההודעה הקודמת שלך. חלילה לא חשבתי שההשקפה הזאת (שלך למשל) נובעת משנאה כלפי. כן סברתי (ואני עדיין סובר), שהניתוח של נעה ונדה נבע מעוינות כלפי בן גביר. אתה מדבר על נתונים, אבל איפה למשל הנתונים שיתמכו בטענה שלה על רק 2 מנדטים שהטרנד הבן גבירי השיג ? זה נראה לך רציני ? 

בכל מקום אחר שהוא לא הפורום הזה אמירה כזאת תעורר גיחוך ובוז, רק כאן האמירה הזאת זוכה לתשבחות כי היא מתאימה להלך הרוח בפורום. 

אני לא אכחיש שאני לא תומכת נלהבת של בן גביר, אבל נצמדתי לעובדות. פעם כתבתי כאן נגד הטיית האישוש, אני מאוד נזהרת לא ליפול לבור הזה.

לכולנו ברור שהבייס ההתחלתי של כל מפלגה הוא פחות מ4 מנדטים, נכון? לכולנו גם ברור שהבייס ההתחלתי של סמוטריץ לא נמוך מזה של בן גביר. אי אפשר לדעת במדויק, אבל עשיתי חלוקה שוויונית של חצי חצי במנדטים שקיבלה הציונות הדתית בבחירות הקודמות.

עכשיו נשארו קולות ימינה לשעבר שלא ברור לאן הם הלכו, לגנץ? ט'? ב'? גנץ קיבל בבחירות הקודמות 8 מנדטים, ובהנחה שסער הוסיף עוד 4 - הוא לא עלה, ולכן כנראה שמצביעי ימינה לא עברו אליו (לפחות לא בכמות משמעותית). הבית היהודי קיבל קצת יותר ממנדט והבאתי את זה בחשבון. לפי נתוני ההצבעה בקיבוץ הדתי שהוזכרו כאן אינספור פעמים, נראה שאכן רוב מצביעי ימינה עברו לט'.

בחלוקה מאוד גסה ולא מדויקת (אבל מתבקשת) חילקתי את 7 המנדטים שקיבלה ימינה בבחירות הקודמות למנדט אחד לבית היהודי ועוד 6 לט'. הבנתי שאין מחלוקת על כך שמצביעי ימינה לשעבר הם לא תומכים נלהבים של בן גביר, ולכן נראה שהרשימה של סמוטריץ' היא שהביאה אותם להצביע לט'.

מהצד השני, מאיפה הגיעו המנדטים האלו אם הגיעו בגלל בן גביר, כמו שאתה טוען? בהשוואה לבחירות הקודמות התמיכה בליכוד ירדה בכמעט אחוז - פחות ממנדט, שס רק עלתה בכמות הקולות ומהגוש הנגדי בן גביר הביא לא יותר מ2 מנדטים (לפי הנתונים שהביא עמית סגל אם לא היו נשרפים קולות באף גוש, גוש הימין היה מביא 61 מנדטים. בבחירות הקודמות קיבל הגוש 59 ככה שהוא עלה מבחינת הקולות ב2 מנדטים).

אני פתוחה לשמוע הסברים אחרים לנתונים האלו. אשמח שתוך היצמדות אליהם ולא לתחושות בטן.

חלק ניכר ממצביעי ימינה לשעבר הם לא דתיים-לאומיים אלא מסורתיים וחילונים(ההקיבוץ הדתי הוא זניח), אותם בדיוק הצליח בן גביר להביא.

בנוסף להם בן גביר הצליח להביא מצביעי ליכוד שהצביעו/לא הצביעו בפעם שעברה.

יתרה מזאת, אני בספק גדול אם כאשר סמוטריץ' ובן גביר היו רצים בנפרד, הם היו מגיעים ביחד ל-14 מנדטים, שכן 4 המנדטים האחרונים שלהם הגיעו בעיקר בשל המומנטום והסחף שנוצר לרשימה שהפכה להיות דו ספרתית, לו כל אחד מהם היה רץ בנפרד הם היו 2 מפלגות קטנטנות, אשר בנוסף לכך היו גם מתקוטטות ביניהם לאורך כל מערכת הבחירות, ומרחיקות מהן עוד מצביעים, בדומה לעבודה ומרצ.

לכן, אין פה מדע מדוייק שבו ניתן לטעון שלסמוטריץ' יש X מנדטים, ולבן גביר Y מנדטים, אלא ביחד השלם גדול מסך חלקיו.

מסורתיים מזרחיים, חמים ושמרנים הם פחות הסוג שיצביע לבנט.. החילונים והמסורתיים שהצביעו האלו קרובים יותר לצד הליברלי, החופשי, ה"נאור" (זאת הגזמה והכללה גסה, אבל רק ככה אפשר להעביר רעיונות היום בלי הסתייגויות כל 2 מילים), ואלו לא אלו שבן גביר טוען שגייס.

מוצג חד ובהיר (זה החשבון המשוער שיצא גם לי בחישוב שעשיתי לעצמי למשל אבל לא הייתי בטוח במאה אחוז ששיקללתי בו הכל ובטח לא מסודר כך אז שכויח...)

(נ"ב- כתבתי למטה סיכום לעצלנים ביננו...)

ב- מהסתכלות קלה על נתונים בערים גדולות (עשיתי טבלת אקסל עם נתונים מהכנסת ה24 לעומת ה25) שיש בהם הרבה צ"ד,

היה נראה לי ש ט' לקחו מנדט מהליכוד (אמרתי כבר כאן לא נכנס למי השפיע יותר ומי פחות זה שילוב של כולם - אקטואליה וחדשות להערכתי כנראה שמנדט שהצביע ט חזר לליכוד ו2 אחרים עברו מהליכוד לט'),

מנדט מש"ס (אבל בהרבה מקומות הם דווקא עלו. להערכתי מה שקרה זה שהם הצליחו לפנות לציבור חרדי גדול יותר וכך למרות מנדט של פריפריה שעבר לט' הם עדיין זינקו.),

אולי מנדט נוסף מתקוה חדשה (לא עימתתי בנתונים אבל מסברא כמו נעה ונדה),

השאר מה13 של ימינה וצ"ד.

כשאחד מימינה ירד על הבית יהודי ועוד 1-2 של ימינה ירדו מאותם שמעולם לא היו חלק מהצ"ד והצביעו ימינה רק בבחירות 24 בגלל הקורונה והצהרות בנט וכו'. (גם עיין בקישור הנ"ל).

ג- כמו שאמרתי (כנ"ל עיין שם בקישור..) מצביעי ימינה ברובם הגדול הם לא ליברליים, הם 'מתונים'. ואין מבחינתם הבדל גדול בן סמוטריץ לבן גביר ולא אופתע אפילו אם חלקם יעדיפו את בן גביר שגם אם הוא 'לאומני', בנושאי דת ומדינה הוא הרבה פחות קיצוני.. ועל כל פנים כמו שאמרתי- בלית ברירה, ועם דחיפה מסיבית הם יצביעו לגוש הימין בסוף... ולכן קשה להצביע מי בדיוק הביא אותם זה יכול להיות כל אחד מהם בסופו של דבר...

ד- לא השתמשתי במונח 'מנדט אווירה' כי יש נתונים. אין מצביעים מהאוויר.. לצורך העניין 'מנדטי אווירה' כנראה זה מה שהגיע מהליכוד ומש"ס... (או אם עלו משמעותית אחוזי ההצבעה אבל זה לא היה נראה משהו משמעותי ויותר היה נראה לי שהם הגיעו מהמפלגות האחרות שציינתי..)

(ואם עלו ב2 מנדטים לפי עמית סגל יש להניח שאחד בן גביר הוסיף ואחד ש"ס או משהו כזה. ולא סביר שיש מצביעים שעברו צד- אף מצביע מרץ לא הצביע ט פתאום בגלל בן גביר כמובן.. אלא כנראה אחוזי ההצבעה עלו בימין ובמקביל ירדו בשמאל..

אבל בסוף כל מספר קולות שיהיה יתחלק ב120 בסופו של דבר אז גם אפשר לעשות חשבון ממנדטים שירדו ועלו בימין..)

סיכום- לא חושב שאפשר לחלק את מצביעי ימינה בצורה חד משמעית למי היו מעדיפים להצביע. כשמנדט מש"ס והליכוד זה וודאי בן גביר. ושוב זה עבודה יפה של שתיהם וממש חבל לכופף על זה ידים זה רק יפגע בכולם.. שימשיכו בחלוקה שוויונית כמו עכשיו וזהו...

לא כ"כ מסכימה איתך לגבי מי היה זה שמשך את מצביעי ימינה לשעבר, אבל סופסוף עובדות!

בסוף אני חושבת שיש סיכוי גבוה שאתה צודק בניתוח של מעברי הקולות בין המפלגות (אף פעם אי אפשר באמת לדעת..).

אז שבן גביר היה רץ לבד ומביא 7 ובצלאל רץ לבד ומביא 7 והיינו באותה תוצאה...

מה אתה מנסה לטעון? שהשלם שווה לסך חלקיו?

@בן מערבא

צריך לומר את האמת שבלי בן גביר, הצינות הדתית הייתה מקבלת לכל היותר 7-8 מנדטים של המגזר הדתי-לאומי בלבד.

כל שאר המנדטים הגיעו אך ורק בזכות בן גביר, והיכולת שלו לגייס רבבות קולות אצל ישראל השניה, הפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.

לדוגמא, אצלי בקלפי בדרום ת"א(יד אליהו) ט' זינקה פי שניים במספר הקולות מ-17 ל-35, כאשר היא הצליחה לעקוף אפילו את ש"ס ולהיות המפלגה הרביעית בגודלה(אחרי הליכוד, יש עתיד וגנץ).

לפי מה ששמעתי גם בקלפי, גם ברחוב, וגם באופן כללי אצל אנשים שאינם דתיים-לאומיים(כולל חילונים, מסורתיים וש"סניקים), מי שנכנס לתודעה שלהם הוא בן גביר, כאשר את סמוטריץ' הם בקושי מכירים אם בכלל...

לכן, ההישג הפנסטסטי הזה של 14 המנדטים, רשום בעיקר על שמו של בן גביר, שהצליח לפרוץ את תקרת הזכוכית של 12 המנדטים שאפילו בנט בימיו הגדולים ביותר לא הצליח לפרוץ, ובפרט לא הצליח להגיע לציבורים הליכודניקים(עמך ישראל) שאליהם בן גביר הצליח להגיע.

יתרה מזאת, לראשונה המפלגה שמימין לליכוד מצליחה לבלום את המשתה של ביבי בשבוע האחרון של הבחירות, מה שימינה בגלגוליה השונים(הבית היהודי ז"ל) כשלה בו תמיד.

בקיצור, צאו קצת מן הבועה המגזרית שבה אתם נמצאים...

ואת כל זה אני אומר שאחד שתומך יותר בסמוטריץ', מכיוון שאני חושב שהוא גם יותר אידיאולוג וגם יותר ביצועי מבן גביר.

אם סמוטריץ' רוצה לזכות בפופולריות ובהכרה של הציבור הישראלי הרחב, הוא חייב לממש את ההצלחה החד פעמית הזו ולקבל תפקיד מפתח(שר הביטחון למשל) בממשלה, בכדי להיכנס לתודעה הישראלית העממית, וכך הוא יוכל לשחזר את ההישג הזה גם בפעם הבאה.

לשיטתך, בצלאל בכל מקרה היה מקבל 7-8 מנדטים.

איתמר, לשיטתך, היה מקבל 7 בנפרד ("כל שאר המנדטים").

(לא יודע איפה אתה מכניס את נעם, אם בכלל).

כך שההישג רשום על שם שניהם באותה מידה.

אם כבר, לשיטתך, שבצלאל היה מקבל 7-8, איתמר לקח ממנו מנדט.

אני בספק גדול אם כאשר סמוטריץ' ובן גביר היו רצים בנפרד, הם היו מגיעים ביחד ל-14 מנדטים, שכן 4 המנדטים האחרונים שלהם הגיעו בעיקר בשל המומנטום והסחף שנוצר לרשימה שהפכה להיות דו ספרתית, לו כל אחד מהם היה רץ בנפרד הם היו 2 מפלגות קטנטנות, אשר בנוסף לכך היו גם מתקוטטות ביניהם לאורך כל מערכת הבחירות, ומרחיקות מהן עוד מצביעים, בדומה לעבודה ומרצ.

לכן, אין פה מדע מדוייק שבו ניתן לטעון שלסמוטריץ' יש X מנדטים, ולבן גביר Y מנדטים, אלא ביחד השלם גדול מסך חלקיו.

לגבי נועם, חלקם שולי וזניח, ואני רואה בהם סוס טרויאני של נתניהו בתוך הרשימה, הם לא שווים מנדט, ולא מעוניינים באחדות.

זה מזכיר לי שיום לפני הגשת הרשימות, התווכחתי עם פעילים ביינישי"ם של נעם בגשר עזריאלי, והם טענו שהם בטוח רצים לבד, מקום 11 זה משפיל לזהות היהודית, יש להם 100 אלף קולות, ועוד הבלים בסגנון הזה.

אגב, לפני הבחירות טענת שאין מצב שהרשימה תגיע ליותר מ-12 מנדטים, מכיוון שאף פעם מפלגה דתית לאומית לא הגיעה למספרים הללו, האם אתה חוזר בך?

אבל בסוף השאלה היא מאיזה "אזור חיוג" הם, כלומר מה האופציה השניה שלהם.

כשהיתה מפלגה ציונית דתית אחת, היא מעולם לא ירדה מ-6 מנדטים (למשל: ימינה סבב ג').

יש שישה מנדטים שתמיד יצביעו למפלגה המגזרית (הבית היהודי/האיחוד הלאומי).

לכן בצלאל ידע שיש לו 6 כשאיתמר מבריח מנדט או שניים. מנדט וחצי אכן ברח לבית היהודי.
אילו היו סקרים בהם היה עובר, היה יכול לברוח חצי מנדט או אפילו מנדט נוסף.

המצביעים הללו הצביעו לבצלאל כשרץ עם בנט בסבבים ב'-ג' וגם בתשע"ג-תשע"ה,

אבל בן גביר זה כבר יותר מדי בשבילם. בלעדיו, בצלאל היה מביא עוד מנדט מהבית היהודי.

כל זה לא משנה לחשבון שלך. אתה טענת שבצלאל היה מביא 7-8? אז אתה סותר את עצמך.

"כל שאר המנדטים" הם עוד 6-7. אם כך, החיבור רשום על שם שניהם במידה שווה (לפחות).

גם העובדה שלא רבו ביניהם רשום על שם שניהם במידה שווה.

לכן "ההישג הפנטסטי" רשום גם הוא על שם שניהם באותה מידה.

לא הבאת כאן שום טענה שתולה את ההישג באיתמר יותר מאשר בבצלאל.

לכל היותר טענת שהוא הצליח להביא 5 מנדטים מהליכוד ולשמור עליהם שלא יברחו,

ואם היו רצים בנפרד כנראה שלא היה מצליח לשמור עליהם בגלל המריבות...

הבייס של בצלאל יותר יציב והיה נשאר בלאו הכי.

ב. מצביעי נעם, ברובם, היו מצביעים לבצלאל בין כה וכה אם נעם היתה רצה לבד. כנראה שהיתה פורשת כמו בסבב ב'.

אני חולק על ההנחה שהם סוס טרויאני. כמו שכבר כתבתי כאן, ייתכן שבסוף ישאיר אותם בחוץ

(יש צד שנתניהו יעדיף סמן ימני קיצוני מחוץ לממשלה, ואין להם שום משקל וערך מוסף).

רוב הסיכויים שהיה מביא 5-6 מנדטים בערך.

בכל אופן, התכוונתי ש-הגדילה במנדטים לכיוון הדו ספרתי גבוה(14) שייכת באופן כמעט בלעדי לבן גביר, כאשר סמוטריץ' גם הוא תרם לגדילה אך במידה פחותה יותר(מכיוון שהוא די מיצה את כוחו בבחירות הקודמות).

לגבי נועם, הם סוס טרויאני במפלגה מפני שבכל מקרה של עימות בין נתניהו לסמוטריץ'/בן גביר בין במשא ומתן, ובין לאחר הרכבת הממשלה, הם יצדדו בנתניהו, כמו שעשו בעבר בנושא של רע"ם, מבחינתם נתניהו הוא כמעט המשיח בהתגלמותו, ואסור למרוד בו ולהמרות את פיו.

בכל מקרה כמו שכתבת, היחס בינם לבין נתניהו הוא חד-צדדי, ולכן אם הם יהיו בקואליציה, הם לא יקבלו שום תפקיד בממשלה(אפילו לא סגן שר) או הישג משמעותי, כך שעבורם לא יהיה הבדל משמעותי בין הקואליציה לאופוזיציה.

ולסיום, שוב אני חוזר ואומר, האם אתה חוזר בך מהטענות שרשימה דתית-ימנית לא יכולה להגיע ליותר מ-12 מנדטים?

הפעם הביא עוד שלושה מימינה. ממילא הביא כפול מאשר בפעם הקודמת.

אם היה ממצה, לא היינו גומרים בפעם הקודמת על 6.

הפעם הוא גם לא מיצה, כי יש עוד מנדט וחצי בבית היהודי.

וגם - לשיטתך, מעניין למה הוא לא הביא אותם בפעמים הקודמות - אקטואליה וחדשות

על איזה בחירות מדובר כל פעם? כמה כ"א קיבל בהם?

כתבתי פה א- מצטרף לנשמה כללית שפו על החשבון... - אקטואליה וחדשות חשבון מקיף מוזמן להגיב..

הערה חשובה! - כותבים הרבה "יש שישה מנדטים שתמיד יצביעו למפלגה המגזרית" וכדו'. חשוב לי להדגיש שאין דבר כזה 6 מנדטים בטוחים. גם במרץ היו בטוחים בזה וגם בבית יהודי ז"ל היו בטוחים שזה ככה וכידוע..

תמיד צריך א- להוכיח את עצמך לבוחרים. ב- לא לריב יותר מדי בתוך המפלגה ובלי פוליטיקות פנימיות שמבריחים מצביעים (עיין ערך מפלגת הבית היהודי ז"ל..) ג- להעיר את השטח לקראת מערכות בחירות (ועדיף לא רק לקראת בחירות אלא בעוד הזדמנויות..).

שנזכה... 

בסבב ג' נלחמו בלי סוף מלחמות פנימיות, הפרו הסכם בין איתמר לרב רפי, ובכל זאת הביאו 6.

במרצ ידעו שלא. כבר ירדו יותר מזה. בתשס"ט קיבלו 3. בתשע"ה קיבלו 5. בסבב א' קיבלו 4.

בסבב ב' רצו עם יאיר גולן וסתיו שפיר וכו' ובכל זאת הביאו 5. הם ידעו שהם בירידה והולכים ונמוגים.

ראו ששוב ושוב הם חייבים געוואלד כדי לעבור. לכן גלאון התחננה לפני מיכאלי שירוצו יחד.

מה לא הבנת ואיפה?

ואם אין אלטרנטיבה סביר להניח שבאמת רבים ימשיכו להצביע בכ"ז.

אבל ברגע שזה היה אפשרי, כולם, וסליחה על הביטוי, זרקו לפח את הבית יהודי (אם לא היה ממנה שאת נפש היא לא היתה נופלת כ"כ חזק) וכולם רואים מה מצבה..

מרץ באמת לא דוגמא טובה כי העבודה הפכה למפלגה תאומה שלה ואין כ"כ הרבה מצביעי שמאל רדיקלי.. (הפיתרון כמובן לשים את מירב מיכאלי ברשות מרץ ומישהו כמו בוז'י הרצוג בעבודה אבל טוב שהם לא הבינו את הטעות בזמן..)

אבל בבחירות שקיבלו 5 כולם ביחד זה באמת דוג' למפלגה שכמעט ננטשה בגלל הסיבות שהזכרתי...

הוא הושמד ע"י בנט וסמוטריץ'. המיאוס היה בעיקר משקד.

לא היה שום שלב שקיבלו "5 ביחד".

בסבב א' היו שתי מפלגות ציוניות דתיות.

אחת עברה את אחוז החסימה ואחת לא.

בסבבים ב'-ג' היתה אחת והיא קיבלה 6-7.

בסבב ד' היו שתיים ושתיהן עברו (אחת קיבלה 6 ואחת 7).

בסבב ה' היתה רק אחת והיא קיבלה את כל הקולות (כמעט).

לא היה שום שלב שקיבלו "5 ביחד". - התכוונתי למרץ-עבודה-גשר.

סבבה תודה.. אנסה שוב לראות מה כתבת

עכ"פ הרבה פחות ממה שהיה עד עכשיו. בגלל שהעבודה נכנסה עם נתניהו..

והיא באמת גם אמרה בפירוש שהיא הצילה את המפלגה מהקרשים.

אתה לא מסכים עם הראיות אבל לטעמי הבית יהודי זה דוג' טובה. וגם העבודה שנחלשה מאד עד שמירב מיכאלי הצילה אותה (ועדיין המפלגה לא חזרה לשנות תפארתה) זה דוג' להנ"ל.

וכל מה שכתבתי זה א-ב של מפלגה חפצת חיים. וזה ברור שזה פוגע במפלגה מאד גם אם יש הסברים חיצוניים שונים כל פעם. וחבל שבציבור שלנו לא מבינים את זה מספיק כנראה...

לעבודה אין חתך סוציולוגי מובהק שמזוהה איתה.

המצביעים שלה יכולים ללכת בקלות ליש עתיד (וזה גם קורה בפועל). כנ"ל מרצ.

הצה"ד היא מגזר מובחן. בדיוק כמו הרוסים של ליברמן (שבניגוד לסקרים שומר על יציבות).

בדיוק כמו החרדים של ג' ושס. יש להם מפלגת בית ואין להם בית פוליטי אחר.

אמנם יש אפילו בג' זליגה לליכוד וגם בציבור הדת"ל, אבל מדובר בציבור שיש לו מפלגה ולא ההיפך.

זה נכס ריאלי למימוש בקלפי ולא מניה תזזיתית (כמו עוצמה).

הבית היהודי נמחק כי הציבור הדת"ל קיבל מפלגה אחרת. זה הכל.

כל המוסדות והמפעלים הגדולים שלו פעלו עבור המפלגה החדשה.

אלמלא מפלגת הצה"ד הבית היהודי היה עובר (שליש מהנדרש היו לו אפילו במצבו!

כמה היה מקבל אילו היו סקרים שהוא עובר?

כמה היה מקבל אם לא היתה מפלגה אחרת אופציונלית לציבור הזה?).

ושוב - יש שישה בטוחים. - אקטואליה וחדשות

קרא מה כתבת:

"עכ"פ הרבה פחות ממה שהיה עד עכשיו. בגלל שהעבודה נכנסה עם נתניהו".

היה לה יותר. למרות שנכנסה עם גנץ...

נתת הסבר אפשרי למה קרה הפוך משכתבת.

עובדה שלגלאון זה לא הצליח, למרות ששינו את *כל* צמרת הרשימה.

בסבב ג' זו היתה הרביעיה:

הורוביץ ניצן

זנדברג תמר

גולן יאיר

רינאוי-זועבי ג'ידא

בסבב ד' זו היתה הרביעיה:

זהבה גלאון

מוסי רז

מיכל רוזין

עלי סלאלחה

כך שהחלפת דמויות לא בהכרח מספקת את הסחורה, אבל זה לא הנושא.

יציב שמצביע לשמאל הישראלי. ואה"נ הבעיה לא היתה בהחלפת היו"ר או הרשימה אלא שהיו 2 מפלגות אם אותו קהל יעד אז אחת מהם- וכמעט שניהם נפלו.. עיין שוב פה זה תהליך, וזה באמת הציג ירידה איטית. - אקטואליה וחדשות

ואנחנו אומרים אותם עובדות ומפרשים אותם אחרת. שויין מותר...

זה מה שכמעט קרה בסבב א' ולכן נתניהו לחץ לרוץ עם עוצמה.

הפעם היתה רק אופציה אחת והיא תמיד תעבור.

יש שישה בטוחים. - אקטואליה וחדשות

מרצ -

תשס"ט - 3.

תשע"ג - 6.

תשע"ה - 5.

סבב א' - 4 לבד.

סבב ב' - 5 עם יאיר גולן וסתיו שפיר.

סבב ג' - 7 עם העבודה וגשר.

סבב ד'- 6 לבד.

סבב ה' - 4 לבד (-4,000~).

העבודה -

תשס"ט - 13.

תשע"ג - 15.

תשע"ה - 24 ("המחנה הציוני").

סבב א' - 6 לבד.

סבב ב' - 6 עם גשר.

סבב ג' - 7 עם מרצ וגשר.

סבב ד' - 7 לבד.

סבב ה' - 4 לבד.

זו לא "דעיכה איטית".

מה שהרג אותן זה קמפיין המפלגה הגדולה של כחול לבן/יש עתיד.

המצביעים שלהן נטשו כדי להפיל את נתניהו.

לגבי הציבור הדת"ל -

בסבב א' הצביעו לאיחוד הימין/הימין החדש (וגם פייגלין - סה"כ כ-10 מנדטים צ"ד).

בסבבים ב'-ג' ידעו שימינה עוברת. הביאה 7-6 (בסבב ג' הפוליטיקה המגזרית גם המאיסה את עצמה).

בסבב ד' חזרו להציל את הצה"ד (שהיתה על סף אחוז החסימה) וימינה. 13 סה"כ.

בסבב ה' לפחות 7 מנדטים צ"ד הצביעו לצה"ד (כמו בסבבים א'-ב').

על כל נתון הכי פשוט לאמת אותו. ככה זכרתי אז כתבתי.. ושים לב שלא עירבבתי מדי- זה היה קרוב סה"כ ובשביל זה יש פורום ואנשים יתקנו אחד השני אם צריך..

הריני מוסר מודעה- כל מה שאני כותב אפשר לחלוק עליי בהצגת עובדות וכן אני לוקח בחשבון שכל מה שאקרא פה הוא בעירבון מוגבל כי זה פורום ויותר פרשנות ברמות שונות.

אשמח להמשיך לדון איתך אבל איני יכול להתחייב לבדוק כל דבר ודבר אז לבחירתך..

לפחות כמו שאני מכבד את מה שאתה כותב.

מותר לטעות גם בעובדות, אבל א"א לנהל דיון כשאני יודע את העובדות ואתה לא...

אתה רוצה לטעון טענה? תבסס אותה. אם לא - חבל על הדיון.

בכפוף למה שכתבתי לעיל.

זה לא נכון, אני משתדל לדייק ואפשר לראות את זה בטיעונים שלי. ואם טעיתי ותיקנת קיבלתי...

טוב לילה טוב יום ארוך מחר...

אבל בסוף השאלה היא מאיזה "אזור חיוג" הם, כלומר מה האופציה השניה שלהם.

כשהיתה מפלגה ציונית דתית אחת, היא מעולם לא ירדה מ-6 מנדטים (למשל: ימינה סבב ג'). -אחלה...

יש שישה מנדטים שתמיד יצביעו למפלגה המגזרית (הבית היהודי/האיחוד הלאומי).

לכן בצלאל ידע שיש לו 6 כשאיתמר מבריח מנדט או שניים. מנדט וחצי אכן ברח לבית היהודי.- מתי איזה מפלגות רצו?

אילו היו סקרים בהם היה עובר, היה יכול לברוח חצי מנדט או אפילו מנדט נוסף.- על מה מדובר?

המצביעים הללו הצביעו לבצלאל כשרץ עם בנט בסבבים ב'-ג' וגם בתשע"ג-תשע"ה,- מי זה "המצביעים הללו"?

ב. "על מה מדובר?" - הבית היהודי.

ג. " מי זה "המצביעים הללו"?" - אלו שהצביעו לבית היהודי בסבב האחרון.

היו מצביעים לבצלאל לולא בן גביר" עניתי על זה פה באות ג א- מצטרף לנשמה כללית שפו על החשבון... - אקטואליה וחדשות

https://harelc.github.io/elections-vote-transfer/

וכבר עניתי לך שה"מתונים" הצביעו לבצלאל בסבבים ב' וג'.

לאיתמר הם לא הצביעו.

א. מסכים שחלק מהמנדטים הגיעו בגלל הסחף, - אקטואליה וחדשות

במשך השנים לבית היהודי ולאיחוד הלאומי לגלגוליהם. כרגע זו המפלגה הדת"ל והיא לא רק בצלאל.

שמחה רוטמן, וולדיגר ואוהד טל לא חרד"לים, בדיוק כמו שמוטי יוגב היה בשר מבשרה של הבית היהודי.

בצלאל השקיע הרבה כדי ליצור מפלגה שתכיל את כולם ורבים מעריכים את המהלך הזה, גם אם לא התפקדו בפועל.

אתה מנסה לשים זכוכית מגדלת על הלייטים ומתעלם מרוב הצה"ד שנמצאת בין הצדדים - המיינסטרים.

הרוב הזה הצביע ללייט וחילונית למרות שלא הסכים עם הכל וגם לחרד"ל כשלא מסכים עם הכל.

בצלאל הוא חלק מהצה"ד מהאגף החרד"לי. בנט מהאגף הלייטי.

הכהניסטים תמיד היו אווטסיידרים ולא נחשבו חלק אורגני ממנה.

גם היום עוצמה לא הביאה דמויות שמייצגות את המיינסטרים.

הציבור הזה הצביע להם יותר מאשר לבית היהודי דאז של אורי אורבך.

בהנחה שהחרד"לים הצביעו ט' והלייטים ב', המיינסטרים התחלק ונתן יותר לט'.

גם אם נניח שהיו שם מנדט של חרדים מחב"ד וחילונים של אריה אלדד, עדיין מדובר בחצי-חצי.

כל פעם שהוכרז על "דרבי" בציונות הדתית, המפלגה החרד"לית יותר ניצחה (לכל היותר הושג תיקו).

גם אם זה לא נכון. בן גביר גם מתעקש לטעון שהוא לא מפלגה צ"ד.

הציבור הזה מחפש את המפלגה שתייצג אותו כמו שהיה מקום המדינה.

זה ציבור שכל השנים הצביע למפלגה דתית לאומית ולא הפך להיות כהניסט.

יכול להיות שהם הביאו מספר קולות שווה, אבל הציבור הדת"ל מצביע למפלגת הבית.

דווקא הטענה של בן גביר שהוא פונה לכולם ו"לא מגזרי" בעוכריו:

לכל המצביעים שלו יש מפלגות בית חלופיות - חרדים, ליכוד, צ"ד.

הם יכולים להצביע לו כשיש טרנד ולהתנדף ברגע בחזרה למפלגות שלהם.

לכן הם פריכים ולכן אין לו בייס יצוק. לבצלאל יש וזה ההבדל.

לכן איתמר הבין שהוא חיב לרוץ עם בצלאל (למרות שהיו לו סקרים מחמיאים),

כי על גבי הבייס הוא יכול להוסיף עוד מציבורים אחרים.

כמה עוד? גם הוא לא יודע וגם לא שום סוקר.

היום יותר ומחר פחות. אין בייס. הוא מפלגת אווירה.

כמעט לכל מצביע שלו יש חלופה אחרת לעת הצורך.

בן גביר לחץ לקבל את השלישי במקום 7 ולא 8 כי ידע שהמקום הזה נתון בספק.

ברגע שהוא מאבד מנדט - הוא מתרסק. זה מאה או אפס.

בפעם הקודמת הוא הביא מנדט. הפעם הביא עוד 5. מחר יכול להביא שוב רק אחד.

לכן הם לא שווים בכוח שלהם. הקהל הפריך שלו לא נמנע מלהצביע בגלל "חשש".

בסבב ב' עבר בכל הסקרים ובסוף הביא בקושי שני מנדטים.

בפעם הקודמת נתניהו עצמו התחנן שיצביעו להם ובכ"ז הגיע קצת יותר ממנדט מהליכוד בסה"כ.

א"א להעריך את הכוח שלו ממערכת בחירות אחת בה היה פופולרי באופן טבעי

בהתחשב בעובדה שהוא צעק הכי הרבה באופוזיציה. הקהל שלו אהב את הצעקות.

אם הוא לא יוכיח עצמו בעשיה - בפעם הבאה גם עם בצלאל הוא לא יביא יותר ממנדט וחצי משלו.

גם לא כתבתי שהם שווים אלא שייתכן לצורך העניין שהביאו הפעם מספר קולות שווה.

אבל עכשיו אני מבין יותר איך אתה מצליח לסלף כל דבר כדי להוכיח מה שאתה רוצה.

די מחסל את החשק להמשיך לדון איתך (שגם ככה נשחק).

בצלאל עובר אחוז חסימה לבד בוודאות ומביא 7 מנדטים+-

ריצה עם איתמר מבריחה ממנו מנדט ומאפשרת לאיתמר לעשות עליו קופה של 6 מנדטים.

אין לו שום סיבה להסכים להבא לעשות את זה אחרי ההתנהלות של איתמר במו"מ ביניהם,

וההתנהלות של תומכיו מאז הבחירות שטוענים שהוא הביא את המדטים וב"אצילותו" חלק אותם עם בצלאל

(ואל תטעה: הוא מעודד את ההתנהלות הזאת). בשחצנותו הוא גם טוען ש"ויתר" לבצלאל על הראשות והתפקיד הבכיר.

הנימוק היחיד הוא אחריות לגוש כדי שבן גביר המופקר לא ירוץ לבד כשהוא יודע שהוא לא עובר וסתם זורק קולות לפח.

האמת היא שבצלאל לא צריך את איתמר. אם הוא חושב שהוא "מוותר" לו, שירוץ לבד. הוא לא עושה טובה.

ממילא, ההישג הזה בעיקר על שם בצלאל; בלי בצלאל לאיתמר אין כלום ולבצלאל יש 7.

עם איתמר לבצלאל יש 7 ולאיתמר יש 6 שהוא מביא בזכות הריצה על הגב של בצלאל.

בצלאל עשה טובה גדולה לגוש ולאיתמר שהסכים לרוץ איתו ואיתמר נוהג כלפיו בכפיות טובה שאין כמותה.

שבלעדיו הוא לא מצליח להתרומם לערך המוסף שלו כי חוששים שלא יעבור וכו',

ובצלאל צריך את בן גביר כדי להגיע כמפלגה השניה בגודלה בגוש, 14 מנדטים.

(הוספה- הוא לא תמיד מגיע לערך המוסף שלו? אז הריצרץ פיתרון טוב. ויש עוד טענות נכונות יותר או פחות אבל לא בא להתעסק בזה עיקר מה שאי בא לומר זה הפסקה הבאה-)

-לכל אחד שם יש בטן מלאה על השני וכל אחד בטוח שרק הוא יצליח לחזק את המפלגה ושרק הוא צודק. ואיך אמרו (בצחוק כמובן) "כל מחל' שהיא לשם שמים סופה להתקיים"- כשמתחילים לטעון שזה עניין עקרוני, לשם שמים, המחל' אף פעם לא תרגע...

אז ב"ה שלגוש הימין היה מנהיג אחראי- נתניהו שידע לחבר אותם בכח. לשמאל לא היה, וכידוע המפלגה הערבית התפרקה (היא גם התפרקה על רקע של מי יהיה המועמד השני ברוטציה על המקום הרביעי או השישי. משהו בסיגנון הזה..) והסוף ידוע...

אבל א- זה פוגע בהם כי הציבור מקבל רושם שנתניהו הוא המבוגר האחראי (מה שנכון..) וזה נותן לו נקודות בציבור.

ב- אם לא יהיה מבוגר אחראי או שלא יהיה לו אינטרס לטפל במריבה שלהם זה יכול להגמר בריצה נפרדת שלהם כמו סבב ב.

ג- זה סתם מתיש את הציבור וגורם לנטישה מהמפלגה (או שלא, לדעתי כן.) ובכל מקרה הציבור ישמח מאד לותר על הסצנה הזו שנפתחת כל פעם מחדש..

מי שכמו ילד הוציא את כל הויכוחים הפנימיים (והלגיטימיים) החוצה בצורה מכוערת היה איתמר.

לכן מי שהתיש את הציבור וגרם לנטישה מהמפלגה (לדבריך) היה איתמר.

ב. ההתשה כולה היא אשמת בן גביר שלא הפסיק לרגע ללכלך.

גם הריצה הנפרדת בסבב ב' היא שילוב של השניים הנ"ל (אשמת בן גביר בלי שום לש"ש).

החרדים שהצביעו לבן גביר אלו חרדים שחששו שגפני ילך עם גנץ. לדרעי אין כאלה.

לא קשור לשס. שס רק עלתה במס' הקולות. לא ירדה. - אקטואליה וחדשות

המסורתיים של שס הם הרב עובדיה. המסורתיים של הליכוד ביביסטים.

בן גביר שיחק ביביסט. לא הרב עובדיה.

אחרי שדרעי חרש את השטח עם הספדים ואזכרות לחכם שלום,

באלול עם עצרות סליחות, בחוה"מ עם הקבלת פ"ר, בשבוע האחרון באזכרות לרב עובדיה

ואתה אחרי שנה של גזרות כלכליות (שבצלאל לא ממש מדבר אל הסובלים מהן).

אם אבי מעוז היה בליכוד נתניהו היה עושה לו מה שהוא עשה לדודי אמסלם..

זה נכון שבן גביר מדובר יותר ברחוב ובתקשורת, אבל האם הנתונים תומכים בהנחה שבן גביר הוא האחראי העיקרי להצלחה האדירה של הציונות הדתית?

כמו שכתבתי כאן - .. - אקטואליה וחדשות, נראה שלא.

שוב כנראה מהשיקולים שהביאו מראש להחלטה האומללה של הפסקת האש- גם אם יש לה צידוקים מדיניים

שבקו הנ"ט צה"ל ימשיך להחזיק בשטח ולשטח אותו ולא יתן לאזרחים לחזור, ומשאר המקומות הם יאלצו להתפנות מחדש אם [וכאשר- הוספה שלי... ] תחודש הלחימה.

קיצור, צריך לחכות לראות איך למעשה הדברים יראו בשטח ואז לדון שוב..

וכמו בזמירות למוצאי שבת, הגשרים המופצצים נבנו בן לילה. בורא עולם בקנין השלם זה הבנין.

ובענייננו, ברור שהממשלה משקרת (גם סמוטריץ'), וגם צה"ל משקר, וגם התקשורת מסתירה את האמת.

רק הג'ינג'י שאומר דבר והיפוכו באותו משפט מוחזק לדובר אמת. 

אז הוכחתי לך שכבר היו דברים מעולם.

לגבי טראמפ החדש, ביבי למד לעשות איתו עסקים (=פוליטיקה). תן לי לחסל את חמינאי ואתן לך הפסקת אש בלבנון, וכו'.

על פניו ממה שידוע לנו היא גרועה.

אנחנו צריכים להעיף בעצמנו את כל המחבלים מעבר לליטאני ולשטח את כל הכפרים שם לפחות בכל שטח 'קו הנ"ט'. ולא לסמוך על צבא לבנון- שכבר הוכיח במלחמה הזאת ממש שהוא לא יכול ולא רוצה לעשות זאת לבדו. כך שלעשות שוב הפסקת אש ולצפות לתוצאה אחרת זאת טיפשות.

וכרגע הדיבור זה רק להשאר על קו הנ"ט, כעשרה קילומטרים, וגם בתוך הקו הזה לא חושב שיהיה לצה"ל חופש פעולה מלא לשטח את הכפרים ולהשמיד תשתיות טרור.

אבל אולי קצת אפשר להבין מהצהרת נתניהו שהפסקת אש קצרה כזו עם לבנון תביא את איראן יותר ברצינות למו"מ עם ארה"ב בניסיון להגיע להסכם איתה שתמסור את האורניום המועשר- שזה איום מרכזי מאד שעוד לא סר סופית ושכרגע לא הצליחו להגיע אליו לא ישראל ולא ארה"ב.

וכמובן גם שיקולים מדיניים יכול להיות שגורמים לו אבל אז זה עצוב ובעייתי מאד שישראל כ"כ תלויה בארה"ב שגם נאלצת לפעול בניגוד למה שרצתה..

אבל, אם למדנו משהו בשנתיים וחצי האחרונות, זה שהפסקה אינה סוף פסוק. גם בהפסקת האש הראשונה ובוודאי בשניה בעזה, אנשים טענו שויתרנו וזה יסתיים בלי כלום - המשכנו והבאנו הישגים משמעותיים. גם באירן, כל מיני בנטיסטים ביכו את העצירה אחרי עם כלביא בלי שסיימנו ומתברר שראשי המדינות כבר אז תכננו עוד סבב. גם בלבנון - אנחנו מפסיקים בעמדות טובות מהעמדות הקודמות, שגם מהן, המשכנו לזנב בחיזבאללה.

יש מכלול שיקולים הן פנימיים והן בין-לאומיים, שמקבלי ההחלטות צריכים לתמרן בינהן. בסופו של יום, אנחנו במקום הרבה יותר בריא מבעבר, ביטחון ישראל הרבה יותר חזק מלפני שלוש שנים.

כתבת למה זה לא כ"כ נורא לעשות עכשיו הפסקת אש, וגם שאין ברירה מבחינה דיפלומטית, אבל לא כתבת שום דבר טוב בהפסקת אש.

יתכן שאנחנו לא יודעים הכל, וזה ישרת אותנו בהמשך.

האמת שמאוד קיוויתי, שכמו בסוף המבצעים באירן - צה"ל ינצל את השעות האחרונות לחיסולים משמעותיים. לפחות לפי מה שידוע לנו כרגע, צה"ל תקף 'מטרות', שבד"כ זה לא יותר מידי...

אז לא שזה אידיאלי. עדיין הקולות שיוצאים מהקבינט הם שיש כאן אילוץ מול טראמפ, בתוך המהלך הגדול של מניעת אירן גרעינית, שגם הוא הולך קמעה קמעה. אבל לא כמו שזה נדמה בעורף, שהמצב הוא בינרי 0 או 1 - פעילות או חוסר פעילות. יש הרבה בין לבין.

ואכן ימים יגידו ונוכל להחליט האם היה מוצדק/מוצלח וכו' הפסקת האש.

אבל צריך להזהר גם לא לקבל כל דבר בשוויון נפש וישר לומר שיש שיקולים שאני לא יודע.

זה אולי נכון, אבל בתור אזרח התפקיד שלנו זה להזדעק על מה שנראה כהסכם רע- גם בשביל העמדה הנפשית, וגם בשביל להראות למקבלי ההחלטות שהציבור שלהם מצפה לראות שהם אכן יפעלו הכי נכון בסיטואציה שלפניהם.

למשל קצת הפריע לי שכשהודיעו על הפסקת האש מיד ינון מגל אמר שהוא מבין את זה והעלה את הסברות שתומכות, ויש באמת כאלה! אבל צריך קודם לומר שזה נראה רע ורק אח"כ לומר אבל יתכן שיש נסיבות שמצדיקות את המהלך הרע ולכן נמתין ונראה..

החסרון הגדול של קונספירציות הבגידה - הוא שהיא משחררת מחשבון נפש.

אם היתה בגידה, נתלה את הבוגד ונחזור לישון.

לא צריך ביקורת על שיטות איסוף המודיעין, לא על הניתוח שלו, לא על רמת המוכנות של צה"ל לאירוע פתע, לא על בניית מפקדת האוגדה ושתי המפקדות החטיבתיות באותו שטח צפוף ונשלט על ידי האויב, לא על כך שדרשו מכיתות הכוננות להפקיד את הנשק, לא על כך ששלושים שנה כל הממשלות ידעו שהאויב חמוש ומתאמן ובמקרה הטוב התעלמו, במקרה הרע - עזרו לו, גם לא על כך שפיתחנו כיפת ברזל, לא כאמצעי עזר ללוחמים, אלא ככלי שמאפשר לנו לספוג בלי להגיב. גם העובדה שהיתה שנה מטורפת, שאנשים שצה"ל השקיע בהם שנים הודיעו שלא יגיעו, היא לא בעיה אם נתלה בוגד אחד.

אבל, יש דברים שגם אם הם הגיוניים - הציבוריות הישראלית לא מסוגלת לקבל. אחד מהם זה כל נגיעה בזכרון השואה.

וגם אבא שלי.

בס"ד

אני הכנתי הבוקר את הילדים שלי, גם את בן השנתיים וחצי ובטח את הגדולת ממנו, שתהיה צפירה. גם הסברתי להם מה ההבדל בין צפירה לאזעקה שיבינו שאין  להם מה להיבהל. הכנה כל כך פשוטה - שאין בינה לבין פיקוח דבר או חצי דבר.

בסוף כל אחד יודע מה השעות של הצפירה (10:00, 20:00, 11:00). מרבית האנשים עוצרים דקה לפני כן וזה לא תופס אותם במקרה.

גם החשש מירי רקטות מצד חיזבאללה הוא תירוץ קלוש. ברדיו ובכל מקום מחדדים בכל שנה, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, איך זה יתנהל במידה וחלילה במקביל יש אזעקת אמת.

בקיצור, אין שום הצדקה לבטל את הצפירה. 2 דקות של שקט שבה מדינה שלמה מתייחדת עם שישה מיליון יהודים שניספו זה דבר חשוב דיו כדי להמשיך את זה למרות המלחמה.

לשים כבר עכשיו תזכורת בפלאפון ליום שני בשעה 19:55 וביום שלישי לשעה 10:55 ובה יהיה כתוב "לשים לב - צפירה עוד חמש דקות". אז, כשהפלאפון יצלצל, למצוא מקום לעמוד בו, לפתוח פרק תהילים ולהתייחד עם זכר הנופלים מבלי שהרקולים יצטרכו לנן את מנגינת "אצלנו בגן" או "אחי הצעיר יהודה".

וחלילה, אם יהיה אירוע אמת, תהיה אזעקה עולה ויורדת בעלת הבדל ניכר בינה לבין הצפירה. 

שלא כל עם ישראל קוראים את ההודעה הזו, כן?

בכל מקרה, ביום הזיכרון רבים מהאנשים נמצאים במילא בטקסים ובבתי העלמין, כך שגם מהבחינה הזאת הדבר הרבה יותר פשוט.

רק שאני מנסה להקל על כולם. זה זמן רגיש.

זה לא אומר שאי אפשר להתייחד עם זכרון הנופלים, רק קשה לי שהראש בקיר לגבי הצפירה (הראש של מקבלי ההחלטות)

לקפיצה הראשונית של הלב כששומע את תחילת הצפירה

ולא עוזר לילדים קטנים כמה שמסבירים להם מראש

הגוף עדיין נבהל

ומאוד מאוד יכול להיות שלא כולם זכרו שבדיוק תהיה צפירה

ההתחלה אותו דבר וגם אם מוכנים זה עדין מלחיץ

(אצלנו גם היו פשלות במערכת הכריזה וחלק מהאזעקות נשמעו כמו צפירה אז בכלל זה מלחיץ מאד)

מידיעה וודאית - יש אנשים ידעו שצפויה צפירה ועדיין נכנסו ללחץ. יש ילדים בבית ספר, שאחרי הכנה עמדו בטקס וחיכו לצפירה שידעו שעוד רגע תגיע - ועדיין כשהגיעה רצו למקלט במבטים מבוהלים.

האזעקה והצפירה בנויות ככה שעוד לפני המודע, הן מפעילות אצלינו את התת-מודע. עוד לפני שאנחנו בודקים האם זאת צפירה עולה ויורדת או רק עולה ולא יורדת - אנחנו כבר במצב פעילות.

למעשה כמו שכתבתי - אני חושב שהיה ראוי לבטל, לא חושב שאפשר היה לבטל. השיח הציבורי לא היה מסוגל לשאת את זה, אבל לא לזלזל.

נ.ב.

יכול להיות שיש לכם ממ"ד והילדים פשוט ממשיכים לישון בו?

בס"ד

אבל בסוף הנקודה המרכזית בעיניי היא שיש פה משהו שגורם לנו לעצור שתי דקות ולהתייחד. אני לא מכיר שום תחליף הגיוני לזה, ובלעדי זה יום השואה היה הופך ליום של סיפורים ברדיו ובטלוויזיה.

הצעד הבא זה אם אין צפירה אז למה לעשות את הטקס דווקא בעשר ולא בשעה האחרונה של המערכת - במקרה הטוב. או במקרה הרע לבטל לחלוטין כי יש הרבה חומר לימודי להשלים בגלל המלחמה וצריך להספיק עד סוף השנה.

הצפירה, גם אם היא לא מושלמת, היא ההזדמנות היחידה לעצור את היום למדינה שלמה. במיוחד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבו עלינו לזכור מי הם החיילים שהקריבו את נפשם שאנחנו נוכל להמשיך את חיינו.

משהו נעלה בלעמוד ולחשוב על 6 מיליון הנרצחים

כן חשוב לזכור

ולהגיד תהילים או משניות לעילוי נשמת

אבל לעמוד בצפירה זה טקס חסר יתרון

הנשמות בעוה"ב לא מתעלות בזכות העמידה הזאת

ובטח לא מתעלות בזכות בהלה של מליוני ישראלים 

גם לא רואה מעלה בלהמשיך את החיים כרגיל כשכולם עוצרים...

אין לי בעיה לעמוד ומשתדלת לומר גם כמה פרקי תהילים

אבל באמת שלהבהיל את כל המדינה זה מיותר כל כך

וכמו שאמר אחד מגדולי רבותי: "אני מבין למה אני עומד, אבל גם מי שלא מבין - ביארצייט של אבא שלו הוא עושה כמה דברים שהוא לא מבין ואני יודע להגיד לו שאין להם סיבה, אז שלא יפרוש מהציבור..."

וכאמור אני לא פורשת מהציבור בדרך כלל

ובכל זאת לא רואה חשיבות גדולה בזה

הייתי פה לפני כן בניק אחר

ככה שיש יותר ותק

אנחנו זכינו להכיר ניצולי שואה ולחיות בניהם. שמענו את העדות שלהם מכלי ראשון, ראינו את הסימן שחקוק על בשרם ואת הצלקות שהם עדיין נושאים משם. אבל כדרך העולם, זה לא יימשך עוד הרבה שנים. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. שתי הילדות הגדולות שלי זכו להכיר את הסבתא רבה ששרדה את השואה, יתר האחים שלה יכירו מהסיפורים.

הצפירה לא נועדה בשביל עילוי נשמתם של הנרצחים, אלא היא נועדה קודם כל בשבילנו. שאנחנו נזכור אותם, שאנחנו נזכור את מה שעבר על העם שלנו. ביום אחד בשנה, בשעה אחת, עם כולו עוצר מלכת ומתייחד עם ההיסטוריה, עם המשפחה שנספתה, עם הזיכרון.

זה מה שישאר לנו עוד כמה שנים. לא יהיה זיכרון בסלון, כי הם כבר לא יהיו עימנו. מה שיהיה לנו זה את הסיפורים שאנחנו שמענו מהם ואותם אנחנו נצטרך להעביר לדורות הבאים. לכן בא היום הזה, ובאות שתי הדקות האלו להזכיר לכולנו את המסר הזה.

עם העובדה שצריך לזכור

ואסור לשכוח

ולהנציח

אבל לא רואה יתרון דווקא בצפירה שמקפיצה לכולם את הלב

מאמינה שיש עוד דרכים

אבל כן שצריך לשנות אותה לצליל שלא דומה לאזעקה.

אם לאמבולנס שינו את הסירנה כי זה מזכיר אזעקה ולא רצו להלחיץ אנשים בזמן מלחמה אין סיבה שלא ישנו את הצפירה לצליל פחות מלחיץ

האם לולי צפירה כולם היו עושים את זה? כנראה שלא כולם. גם אם הצפירה, לא כולם עשו את זה. לא האישה שנכנסה להסטריה, לא המורה שתלמידה רצו למרחב המוגן ולא רבים אחרים.

גם טקסים שהיו נערכים במוסדות הלימוד, צה"ל ומוסדות המדינה לא היו נראים אותו הדבר מבלי הצפירה. השעה 10 לא הייתה 10, הכובד ראש לא היה אותו כובד ראש ובכלל זה גם האווירה. הטבת לכתטב פה על הבסיס שעליו מושתת הצפירה וזה בדיוק חלק מהאווירה של היום הזה. מבלי זה, זה יהיה עוד יום חול.

אני אתן דוגמה על עצמי. מ-09:10 המתנתי על הקו שנותן שירות ייענה לי. ב-09:55 ניתקתי וכמה דקות לאחר הצפירה התקשרתי מחדש והמתנתי בשנית. אני רוצה להאמין על עצמי שהייתי מנתק גם מבלי הצפירה, אבל לא בטוח שכולם היו עושים כך.

בזמן ככ רגיש מבחינה בטחונית. גם בזמן המלחמות מאז ה7 לאוקטובר. אפשר ממש ממש לוותר על זה. 

אני חושבת שהפכו את זה לדת. 

משום מה בהרב מיארה עדיין מוזמנת לישיבות הממשלה,

משום מה תחנת גלי צה"ל עדיין משדרת דה-מורליזציה, על חשבון תקציב הביטחון של כולנו,

משום מה רואי כחלון עדיין לא מכהן במינוי קבוע כנציב שירות המדינה.

מבקשים להגיע להבנות עם המכהנת כיועמ"שית, רק בגלל הוראה לא חוקית של בג"ץ - אומרת שהממשלה מתכופפת לזה שבג"ץ שודד סמכויות לא לו מהרשויות המוסמכות לכך.
 

עכשיו, זה נכון שנתניהו לא מסוגל לפטר את בן גביר, זה הסוף של הממשלה, ולכן הכריז שיסרב. אבל שופטי בג"ץ אינם מטומטמים. הם לא יתנו את הפסק שיביא את מפלתם. הם פשוט פסקו שורה של הגבלות, שישאירו את בן גביר בתפקידו, אבל כ'ברווז צולע':

בג"ץ קובע: מגבלות על מינויים והתבטאויות של השר בן גביר | ערוץ 7

כך מצד אחד לא יגיעו לנקודה בה הממשלה מסרבת (כשזה יקרה, יגמר ברגע הסיפור של בג"ץ הכל יכול) וגם יצרו תקדים לכל הממשלות הבאות, שהם מנהלים את השרים...