מַסֵּכַת הַתֹּם וְסַעֲרַת הַקִּנְאָה: עַל חַרְחּוּר רִיב וּרְדִיפַת שִׁלְטוֹן
במשך שנים עדה ישראל לקמפיין מתוזמר שמטרתו אחת: הפלת הנהגת הימין ונציגה הנבחר. מבעד למסך המילים הגבוהות וההסברים המצוצים מן האצבע, נחשפת רדיפת כוח צינית המונעת מתסכול ומחוסר השלמה עם הכרעתו הדמוקרטית של רוב העם.
המבקרים מתעטפים באצטלה של דאגה לשלטון החוק. אך בעיני רוב הציבור זוהי כסות עיניים בלבד והתגשמות הכתוב: "חָלְקוּ מַחְמָאֹת פִּיו וּקְרָב לִבּוֹ, רַכּוּ דְבָרָיו מִשֶּׁמֶן וְהֵמָּה פְתִחוֹת" (תהילים נ"ה, כ"ב) – מילים המציגות עצמן כרודפות שלום, בעוד מטרתן נישול פוליטי וערעור יציבות המדינה.
שורש המאבק אינו ויכוח ענייני, אלא ההבנה כי כל עוד מחנה הימין מלוכד, דרך המתנגדים אל ההגה חסומה בקלפי. משום כך מנוהל מסע רדיפה אישי העוקף את רצון הבוחר, תוך החלשת הזהות היהודית במרחב הציבורי והפגנת עויינות כלפי שומרי מסורת, פריפריה ובעלי תפיסת עולם לאומית.
עם ישראל לא ישכח לעולם מה קדם ומה גרם לטבח הנורא בשבעה באוקטובר: השנאה, הפלגנות והסערות הבלתי פוסקות נגד השלטון הדמוקרטי הנבחר של נתניהו, אשר החלישו את החוסן הלאומי וקרעו את החברה מבפנים. על דרך פעולה זו, המהרסת מתוך דחף פוליטי צר, ניתן להמליץ את דברי שלמה המלך: "רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת, שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ. אֹרַח חַיִּים פֶּן תְּפַלֶּס, נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע" (משלי ה', ה'-ו').
אולם, מול הגלים העכורים ניצבת תודעה ציבורית איתנה, המזהה את הציניות ומסרבת להיכנע לה. הניסיונות להפיל את השלטון הלגיטימי בדרכים עקלקלות יתנפצו אל מול חומת הלכידות הלאומית, כמאמר הנביא: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם – כִּי עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ח', י').
