ה׳ שפתיי תפתח
הי אמא לאוצר יקרה ❤️!
תודה על התיוג! מאתמול אני מנסה לקרוא את השרשור וזה כל שנייה קופץ לעמוד אחר בגלל הבאג של הימים האחרונים. הערב סוף סוף זה נתן לי לקרוא...
כתבו לך כבר דברים מצוינים. (איזה כיף שיש את הפורום הזה, שמלא בנשים חכמות ואוהבות ושכאן כדי להזדהות, לתמוך ולחזק!)
רציתי להתייחס לנקודה אחת שכתבת ושלעניות דעתי בעלת חשיבות רבה מאד. כתבת את שתי הפסקאות הבאות:
״וגם יוצא לי לא מעט לכעוס על ה', להיות מתוסכלת ממנו....כי קשה לי בחיים..ואני מרגישה שלא אכפת לו ממני....והוא לא רואה כמה אני מתגברת ומתאמצת..ואני מרגישה הרבה שהוא רק "מעניש" אותי כל הזמן..
מרגישה שגם המצוות שאני מקיימת, אני עושה כי צריך. לא כי אכפת לי...״
כתבת אותן כשתי פסקאות נפרדות, ומובן גם למה עשית זאת, כי הן כביכול מתייחסות לשתי נקודות שונות - אבל לתחושתי יש דווקא קשר חזק בין שני הדבדים.
@נגמרו לי השמות המדהימה כתבה לך בצורה מפורטת ומטיבה כל-כך על כל ה״שׂקים״ האלה, שהתווספו לך, ושמתווספות לכל מי שהופכת לאישה ולאמא. אבל כאן, בנוסף לזה, את מעלה עוד נקודה גדולה - כל הכאב שאת סוחבת איתך.
לא פירטת מה ״קשה לך בחיים״ אבל שמעתי מהכמה המילים האלה שלך שאת מתמודדת עם כמה דברים לא קלים 💔
ואם אני הבנתי אותך נכון, יכול מאד להיות שמעבר לכל העניין של העומס של החיים הבוגרים שכבר הוזכר בשרשור, השינוי שקרה איתך ביחס לנושא של קיום המצוות - קשור לכאב הגדול הזה.
אני יכולה לשתף אותך שגם אני כנערה הייתי ״צדיקה״, כמו שאת כותבת. לומדת המון, לבד, בשיעורים ובחברותות. מנסה ליישם את הנלמד. עורכת חשבון נפש. ואז, הדיכאון הגיע. והרגשתי פשוט ״ה׳ ה׳ למה עזבתני?״. הלא הייתי לך לבת נאמנה עד עכשיו? מה עשיתי שמצדיק ייסורים כאלה? ומה זה אומר עליך...?
את היית צדיקה.
למדת הרבה.
לקחת על עצמך הידורים והחמרות. קיבלת קבלות!
כל מה שעניין אותך היה להתקדם בקשר שלך עם הקב״ה. זאת הייתה המהות של החיים שלך.
קיימת והתגברת, גם כשהתחשק לך אחרת.
וגם היום את מתגברת ומתאמצת כל-כך!
כמו ש
@לא מחוברת כתבה יפה כל-כך -
את נשואה לאברך!!!
וגרה במקום שדורש מסירות נפש מדהימה!
ולא מוציאה שיער למרות שבא לך כל-כך!
ובטח עוד הרבה מאד דברים קטנים וגדולים...
ו״כנגד כל זה״...
ה׳ שולח ניסיונות...💔
וברור שיש גם ברכה והיא עצומה.
אבל הניסיונות האלה...
הניסיונות האלה שלא פירטת לנו אומנם
אבל הם קשים וכואבים ומערערים אותך...
כי למה שה׳ יעשה לך את זה?
איזה רע עשית?
הוא לא רואה כמה את משתדלת?
הוא לא סופר את כל השנים שרק נשמת ״התקדמות רוחנית״?
האם הוא באמת מתעלם מכל ההקרבה שלך כדי שבעל ילמד תורה?
...
כשמצד אחד אנחנו עם רצון מאד גדול לדבוק בה׳ ולחיות את תורתו ומצוותיו - ומצד שני מקבלים פתאום ניסיונות לא קלים מאיתו יתברך... זה יכול להביא אותנו לאיזשהו שבר. שבר רגשי ושבר אמוני.
זה מבלבל. זה מטלטל...
התחושה יכולה להיות של בגידה. ״אני הייתי נאמנה אליו, והוא...״
זה יכול להעציב נורא, כי התמימות שהיתה לנו עד עכשיו נסדקת והאהבה הטוטאלית שלנו בקב״ה עוברת מבחן...
וזה יכול להפחיד מאד - אם כבר קיבלתי א, ב ו-ג וראיתי שה׳ יכול לשלוח לי גם ״רע״, אז מה עוד הוא מתכנן לי להמשך החיים?
וכן, כתוצאה מכל אלה, יש גם כעס...
כעס על ״הפרת החוזה״ שהייתה, לכאורה.
כעס שנובע מעצבות ובלבול.
כעס על כך שה׳ בוחר להתמקד במה שלא מספיק טוב ו״להעניש״.
כעס על עצם זה שיש ענישה בעולם הזה. לפחות כשמדובר באנשים כל-כך טובים ומשתדלים. (ענישה של רשעים או של אנשים שחטאו חטאים ענקיים, אני מבינה. אבל למה להעניש את מי שכל מהותה היא להשתדל להיות טובה?)
וברור שבעקבות כל התחושות האלה, אז כבר אין התלהבות לקיים מצוות...
כי בשביל מה? גם ככה אתפס על קטנות...
כי בשביל מי? אני כבר לא בטוחה שאני סומכת בעיניים עצומות על ה׳... כבר ״חטפתי ממנו״ 🥺
אני כבר לא בטוחה כמה אני מעוניינת בקשר הזה...
חוץ מזה שזה בכלל מסוכן להיות צדיקה! הרי הקב״ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה... אז אולי הרבה יותר בטוח להירגע עם כל הרוחניות הזאת. אולי עדיף להיות ״בינונית״ ושלא ידקדקו איתי יותר מדי...
ובכל זאת, ממשיכים לקיים.
כי מאמינים עדיין.
כי אני נשואה לאברך.
כי אני יודעת בשכל שהדרך של תורה ומצוות היא הדרך הטובה. שהיא האמת.
כי אני לא באמת הולכת לעשות משהו אחר עכשיו.
אבל הלב לא שם.
אז מקיימים אבל עסוקים בקושי.
ואין מוטיבציה.
ולא בא לנו.
ומרגישים שזה לא יוכל להחזיק מעמד ככה לאורך זמן ושבסוף נישבר.
הלב לא שם
כי הלב עסוק בלכאוב.
כי הוא עסוק בלהתאבל על האמונה הראשונית, התמימה והטובה שהייתה לו בצעירותנו.
כי הלב עסוק בלרצות לקבל חיבוק מהקב״ה.
והרגעה שיש להכל תכלית, ושהדברים עוד יתבהרו וששוב ארגיש אהובה ועטופה על-ידי אבא שבשמיים.
ששוב ארגיש ב י ט ח ו ן.
הלב לא שם כי עדיין לא נבניתה לו אמונה חדשה.
כי לא דומה האמונה הפשוטה של שנות הנעורים (עבור מי שזכתה לשנות נערות שמחות) - לאמונה שנבנית למרות, ומתוך, תקופות שבהן טעמנו גם את טעמם המר של הקושי והסבל...
וזה מסע, לבנות לעצמינו את האמונה החדשה הזאת... זה קצת מזכיר את מה ש
@לפניו ברננה! כתבה על ההתאהבות של תקופת האירוסין ועל בניית *האהבה* שבנישואין. האמונה שלנו, וגם הביטחון שלנו, הם דברים שעוברים כל מיני טלטלות בחיים. והם גם מתפתחים, גדלים וצומחים מהם בסופו של דבר. אבל צריך הרבה סבלנות. הרבה פעמים צריך קודם כל לעבור סוג של תחושת אובדן וכעס (ממש כמו בשלבי האבל). ורק אז, אחרי השלבים הכואבים האלה, מגיעים להשלמה ומצליחים להתקדם הלאה ולהמשיך לגדול...
איך שאני רואה את זה,
את ממש לא חיה בריקנות.
וגם אין שום סיבה שתמשיכי להרגיש שאת מגעילה את עצמך, נשמה אהובה 💔...
את בסוג של מסע.
את בסוג של בירור אמוני.
את באמצע עליית שלב, גם אם כרגע לא רואים את זה מבחוץ.
את עוברת דברים כואבים.
כואבים למעשה.
וכואבים בפנים, במישור האמוני.
ואת עדיין לא יודעת מה לעשות אם כל זה.
עדיין לא מצאת את הדרך הייחודית שלך.
את כרגע בעיקר אבודה, עצובה ומפוחדת. ושורדת.
וכדי לשרוד, כדי לא לתבוע, כי השאלות נוקבות מדי ואין איך להתמודד איתן כרגע - הלב בוחר בריחוק.
וזה בסדר, לפחות כך אני מאמינה.
זה בסדר שאת עוברת שנים כאלה.
זה חלק מהמסלול שלך.
ה׳ יודע.
הוא יודע מה הוא שלח לך.
הוא יודע ש*הוא* שׂם אותך בתחושה של ״הסתר פנים״.
הוא יודע שמשהו בך נסדק, נשבר.
והוא גם יודע שזה לא הסוף,
ושאת תמצאי את הדרך בסוף.
ועד אז - הוא כאן איתך תמיד,
אוהב אותך, כאב בך ורואה את כל המאמצים וההתגברויות שלך,
ואת כל הגעגוע הגדול שלך,
את השרשור הזה, את האומץ לפתוח אותו ואת כל הדמעות שהוא העלה לך כשקראת את התגובות.
והוא אוסף, אוסף ממש, כל אחת מהזכויות היקרות האלה במקום מיוחד - שומר אותן אחת אחת, בשבילך.
ואני מאמינה שהוא גם שולח ד״שים של טוב גלוי, כדי שתדעי את כל זה -
ושאם הזמן תצליחי יותר ויותר להבחין בהם.
❤️
מקווה מאד שהייתי בכיוון. מקסימום תדייקי ותתקני אותי. שולחת לך מלא חיבוקים! השרשור שלך והתגובות שלך לכל אורכו ממש נגעו בי...
(נב - לגבי השכחה של ברכות השחר או ברכת המזון, אני רואה על עצמי שהדבר היחיד שבאמת עוזר, זה ״לעגן״ אותם באמצעות עוגנים. לדוגמה, לאכול רק אחרי ברכות השחר. וככה, ברגע שהרגל מוטמע, אין מצב להתחיל לאכול בלי שמתפללים בבוקר. או לפנות את הצלחת רק *אחרי* שמברכים (נראה לי שיש אפילו הלכה כזאת). בהצלחה מהממת! ❤️)
תודה אהובות. טוב שיש אתכן....
