״אמר רב הונאתשעה וארון מצטרפין א"ל רב נחמן וארון גברא הוא אלא אמר רב הונא תשעה נראין כעשרה מצטרפין אמרי לה כי מכנפי ואמרי לה כי מבדרי אמר רבי אמי שנים ושבת מצטרפין אמר ליה רב נחמן ושבת גברא הוא אלא אמר רבי אמי שני תלמידי חכמים המחדדין זה את זה בהלכה מצטרפין מחוי רב חסדא כגון אנא ורב ששת מחוי רב ששת כגון אנא״ (בבלי ברכות מז ע״ב)
בגמרא הנ״ל יש קושי. רב הונא אומר אמירה שעל פניה נשמעת תמוהה, בא רב נחמן ומקשה עליו ואז רב הונא מתקן את עצמו או מבהיר את עצמו בדרך אחרת.
אותו סיפור חוזר על עצמו עם רבי אמי. למקרא הגמרא מתבקשת השאלה: למה רב הונא ורבי אמי התנסחו מלכתחילה בדרך שבה התנסחו ? אם למשל רב הונא התכוון לומר שתשעה ונראין כעשרה מצטרפין אז למה מלכתחילה הוא לא אמר את זה ישירות בצורה ברורה ?
אני רוצה להציע את ההצעה הבאה.
רב הונא (וכן רבי אמי) רצו להעביר הלאה אמירה / רעיון שהוא להלכה אבל לא למעשה. כאן הם ניצבים בפני בעיה. אם הם יאמרו אותה בצורה ברורה ומפורשת הדברים עלולים להגיע לידיהם של בני אדם שלא יעשו את החילוק בין הלכה לבין הלכה למעשה ופשוט יסתמכו עליה (״לא צריך לחפש עשירי! אני שמעתי בשם רב הונא ש…״) מצד שני הם כן רוצים שהדברים יגיעו לידי תלמידי חכמים הראויים לכך. אז מה עושים ? מצפינים. לא אומרים ״תשעה ונראין כעשרה מצטרפין״ אלא ״תשעה וארון מצטרפים״ האמירה האחרונה נשמעת תמוהה ומוזרה וזאת בדיוק המטרה.
כאשר השמועה של רב הונא בניסוח המוצפן תגיע לידיים של מי שאינו ראוי הוא יאמר לעצמו ״ארון ? מה הקשר לארון? למה שארון יצטרף למניין?!” ולרגע הוא לא יחשוב לצרף ארון למניין, אלא ידחה את הדברים בזלזול / אי הבנה.
לעומת זאת כאשר הדברים יגיעו לידי תלמיד חכם הראוי לכך (כמו רב נחמן במקרה שלנו) הוא יאמר לעצמו ״פה קדוש יאמר דבר כזה?״ ובמקום לדחות את הדברים יתעמק בהם וינסה לפענח אותם.
אמנם מניסוח הגמרא הדבר משתמע כדו שיח בין רב נחמן לבין רב הונא / רבי אמי אבל לפי ההצעה שלי ״אלא אמר רב הונא״ זה הפענוח של רב נחמן לדברי רב הונא.
איך התבצע הפענוח וכיצד ידע רב נחמן לפענח את הדברים זאת כבר שאלה אחרת.
אולי ההצעה הזאת נשמעת קצת קונספירטיבית. אבל כדאי לשים לב שזה בדיוק. אבל בדיוק מה שחז״ל עושים בחלק האגדה של התורה. הם רוצים להעביר ולהפיץ רעיונות עמוקים וחשובים שהם בבחינת ״לאו כל מוחא סביל דא״ אז הם מכסים אותם בסיפורים תמוהים ומופרכים ואמירות מוגזמות ובלתי מתקבלות על הדעת. אם הם עשו זאת בחלק האגדה של התורה, לא צריך הרבה בשביל להניח שהם השתמשו בשיטה הזאת גם בחלק ההלכה של התורה.
ואם הדברים נכונים זה יכול להאיר באור אחר הרבה מקומות בחז״ל. וזאת מסקנה מאוד מעניינת.
(ותודה לאני הנני כאינני על העידוד שגרם לי לשתף ברעיון הזה שהמון שמרתי אותו אצלי)
