השנקל שלי על הצד הפחות מפואר של הרב דרוקמןפשוט אני..

מאוד קל לנו, לכולנו, לחלק את העולם לטובים ורעים. מי שעושה מעשים טובים הוא טוב, מי שעושה מעשים רעים הוא רע, ומי שעושה גם וגם - כנראה נגדיר אותו כאדם רע (אף אחד פה לא חושב שבני סלע הוא אדם טוב בגלל שהקפיד על כיבוד הורים, למשל).

 

כבר שנים שאני מרגיש שיש אדם אחד ויחיד שמערער לי את כל התפיסה הזאת:

הרב דרוקמן.

 

הוא עשה מעשים רעים, אין בכלל ספק בזה. נערים נפגעו מינית באופן ישיר בגלל החלטותיו להגן על עברייני מין, זאת עובדה שאף הוא לא הכחיש. אבל העניין הוא שהוא לא תכנן שמישהו ייפגע ממעשיו, אלא הוא עשה אותם באמת ובתמים מתוך אמונה באפשרות לתקן, בטוב האדם באשר הוא אדם, וברור לי שאם היה יודע מראש את תוצאות מעשיו - היה מעדיף לזרוק עצמו לכבשן מאשר לתת לתלמידיו להיפגע מינית.

 

ומהעבר השני, הוא מעולם לא התנצל על ההחלטות השגויות שקיבל (בתגובה הראשונה בשרשור אני אוסיף את מכתב ה"התנצלות" שהוא פרסם, ואת התגובה של הרב ליכטנשטיין למכתב), ואף לא למד מטעויות העבר שהוא עצמה טעה ואף הודה שטעה (ע"ע נתיב מאיר).

 

ושוב, ברור לי שכל כולו טוב ורצון להיטיב... הצורך ליישב את הסתירה לא מניח לנפשי.

 

אני חושב שכציבור, יש כאן שני לקחים שאנחנו יכולים לקחת על עצמנו:

 

א. אסור לנו לסמוך על אנשים בעיניים עצומות. זה נכון לכל תחום, לא רק כלפי רבנים ולא רק בנושא פגיעות מיניות. אנחנו צריכים להקשיב לאינסטינקטים שלנו, לתת לנורות האדומות מקום ולא לטשטש אותן.

 

ב. כשהרב דרוקמן אפשר למוטי אלון ללמד בישיבתו, זעמתי על כך בקבוצת הוואצאפ של הקהילה שלי. קהילה של אנשים דוסים שלא הבינו איך אני מרשה לעצמי לחלוק על רב, כתבו לי דברים איומים ובוטים ובעיקר זלזלו בי - וכל זה כי לטענתם אני פוגע בכבוד הרב.

 

למעשה, אם תלמידי הרב היו מוחים כמו שאני מחיתי, ואפילו מודיעים שהם לא מוכנים להמשיך ללמוד בישיבת אור עציון אם ייכנס בשעריה עבריין מין מועד שמעולם לא עשה תשובה  - אולי כבודו של הרב דרוקמן היה נפגע ליום-יומיים, אולי שבוע, אבל היום אין לאף אחד ספק שדווקא שתיקתם של התלמידים הביאה לפגיעה עצומה בכבודו של רבם, פגיעה שלא תימחה לעולם: נערים נפגעו מינית בגלל החלטותיו. בערך עליו בויקיפידיה, ערך שנכנסו אליו אלפי אנשים בשבוע האחרון וייכנסו עוד מאות אלפי אנשים במשך הדורות, כתוב שהוא נתן לעבריין מין ללמד בישיבתו, ואותו עבריין פגע שוב. איזה כתם נוראי על אדם שכל כולו היה רצון לעשות טוב.

 

הלקח כאן הוא שאם אנחנו רואים אדם עושה מעשה פסול - אסור לנו להניח אוטומטית ש"אנחנו לא מבינים את דרכיו הנעלות" וש"מי אנחנו שנגיד משהו". לפעמים אדם גדול ככל שיהיה יכול לצעוד בעיניים עצומות לעבר התהום, ועלינו לעזור לו לצאת מהמסלול המסוכן.

 

לסיכום,

הלוואי שהרב דרוקמן היה מבקש סליחה בחייו. זה היה עוזר לי ולעוד אלפי אנשים להמשיך עם החלוקה הפשוטה. 

לצערי זה לא קרה, וניאלץ להמשיך לחיות עם הסתירה המהדהדת הזאת במורשתו ובדמותו.

מכתב הרב דרוקמן ומכתב התגובה של הרב ליכטנשטייןפשוט אני..
 
 
 
 
 
 
תודה על שיתוף המכתבים,ארץ השוקולד
לא ראיתי אותם בעבר
ומה התחדש לך בעזרתם?פשוט אני..


תגובהארץ השוקולד
ידעתי שהרב דרוקמן לא התנצל, אבל לא ידעתי שכך הוא התחמק מלהתנצל.
ההגדרה של הרב משה ליכטנשיין מדוייקתהסטורי
וזה חלק ממה שהסברתי לעצמי בפרשה הכאובה הזאת, הסבר שלא נותן לי (אם נשתמש בשפה ישיבתית) 'תירוץ מוחלט', אלא הסבר שמאפשר לי 'להשאר בצריך עיון' בנושא ולהמשיך (או במידה מסויימת לחזור) לראות ברב את הדמות הגדולה שהוא, דברים שתמיד ידעתי ודברים מדהימים שהתחדשו לי בימים האחרונים.

כמו שהרב ליכטנשטיין כתב, הרב דרוקמן באמת *לא הבין* את חומרת העניין. כלומר בוודאי שהוא הבין שזאת עבירה בתורה ושלנפגע לא היה נעים עם זה. אבל, להבין שזה הרבה יותר חמור מ'לא נעים', שיש לזה השלכות חמורות לכל החיים - זה חידוש שבתודעה הציבורית התחדש רק בעשורים האחרונים.

כתבתי כאן בעבר, פעם אמר לי פסיכולוג חילוני, שבכלל לא היה מעורב בפרטי האירועים בתוך הציבוריות הדתית - שעל לפני עשרים וחמש/שלושים שנה, אין מה לדון, המודעות היתה אפסית. ממילא, עם כל הכאב, ההתנהלות המוטעית והמזיקה, בפרשת נתיב מאיר היא כנראה הדרך היחידה שידעו להתנהל בה אז.

אלא, שמאז נשברה התמימות, הוקם פורום תקנה, רבנים ואנשי ציבור למדו את הנושא ואפילו לחלק בין הגילאים קשה, כי כמה מדור הגבורות, היו ועדיין ממובילי הפורום בכלל והרחקת מוטי אלון בפרט. (בינהם הרב יעקב אריאל שליט"א, שאני מכיר גם את הוראותיו הברורות בנושאים אלו, גם במקרים לא מפורסמים).

כמדומני שצריך להאיר כאן עוד פן, שלא ראיתי שהוזכר בדיונים כאן או בכלל - הרב היה ניצול שואה. זה נוגע לא רק להתפעלות מהדרך שהוא עשה, אלא גם להבין שיתכן שיש דברים בהתנהלותו, שהיו פוסט-טראומטיים. למרבה המורכבות באמירה הזאת, לענ"ד, חוסר המסוגלות להבין/לקבל את חומרת והשלכות המעשים הטראומתיים, היא חלק מהפוס-טראומה האישית עצמה.

(אגב, את הנקודה הזאת טענתי שנים לפני שצברתי את ההכרות עם הנושא דרך הראש ודרך הרגליים - כשהערתי לחברים על דיבורים שיפוטיים כלפי טומי לפיד. שבלי שום הסכמה למעשיו או דיבוריו - אין לנו יכולת להתחיל לשפוט ניצולי שואה או לחוות דעה עליהם).
אני חושב שלא הבנת את דברי הרב משה כהלכהפשוט אני..

הוא לא אמר "נראה שאינך מבין את החומרה של מעשיך" במובן של "אז חשוב מאוד שתלמד את הנושא כדי שבפעם הבאה זה לא יקרה", 

אלא "נראה שאינך מבין את החומרה של מה מעשיך!"

 

כלומר יש כאן טון מאשים, לא טון מרחם או מבין.

 

ובמחילה, לא הבנתי איך נושא השואה קשור לכאן... וממילא הרב בעצמו (לרבות דרך מקורבים/תלמידים/משפחה) מעולם לא השתמש בזה כתירוץ, כך שנראה לי קלוש מהמציאות להשתמש בזה עבורו.

ברור שהוא מאשים, אני גם מבין אותו לגמריהסטורי
אבל גם הוא מסכים, שאם הרב דרוקמן היה מבין, הוא היה מתנצל (אני חושב שהוכח שבשלל נושאים אחרים, הוא ידע לקחת אחריות גם כשזה היה מאוד לא נעים וגם כשהוא קיבל הרבה מאוד ביקורת).

איך הוא לא הבין, גם אחרי הבקורות הרבות?! - כאן זו כבר סברא שלי, אבל נראה לי שכדאי לקחת אותה בחשבון.

(וכפי שכתבתי, זה לא 'תירוץ' שמאפשר לי להצדיק את ההתנהלות בנושאים אלו. זה רק מאפשר לי לחלק בין כל הדמות הגדולה, לבין הקושי והכאב הגדול מההתנהלות בנושאים האלו)
גם אני עצמי כתבתיפשוט אני..

אם היה יודע שתלמידים ייפגעו בגללו, היה מעדיף להיזרק לכבשן.

 

לכן זה כ"כ מפתיע שהוא התעלם מכל הפרוז'קטורים שהאירו על סימני האזהרה.

ולכן אני מתעקש, שהוא באמת לא הבין ולא הצליח להביןהסטורי
את חומרת הפגיעה והשלכותיה במגעל הקרוב והרחוק.

זה חבל מאוד, נגרמו בגלל זה נזקים נוראיים, אבל ברור לי שזה מה שהיה.
דברים שכתב אורי שרמן, פעיל מוכר נגד עבריינות מיניתפשוט אני..

כמה מילים בעקבות פטירתו של הרב דרוקמן:

 

את ההודעה על פטירתו של הרב דרוקמן קיבלתי בזמן חופשה משפחתית בנאות הכיכר,

לא רחוק מסדום, מקום שמחזיק היסטוריה קשה ומורכבת.

הידיעה על מות הרב, סגרה סופית את הגולל על התקווה הנאיבית לתיקון כלשהו בעמדתו כלפי פוגעים.

 

הרב דרוקמן שידך בין הוריה של אשתי, והיה מגיע בעבר במשך שנים, כמעט כל שנה לנופש בביתם בקיבוץ,

הוא יקר ואהוב למשפחתה ולרבים אחרים שקרובים אלי.

מה שהוסיף מורכבות נוספת בכתיבת הפוסט הזה, עבורי.

 

לי אישית לא היה קשר עם הרב, המפגש המרכזי שלי עם השפעתו היא דרך פעילותי בעשור האחרון, בתחום הסיוע והטיפול בנפגעי תקיפה מינית.

זהו הרקע לדברים שאכתוב, זוהי נקודת המבט אותה אני מחזיק.

 

מתוך המקום הזה, יש כמה דברים שחשוב לומר אחרי פטירתו,

במיוחד לאור העבודה המכעיסה, הפוגענית והמכאיבה שהרב מוטי אלון, היה אחד מנושאי מיטתו בלוויה שנערכה אתמול.

 

מתוך ההספדים הרבים ומתוך הטקסטים הרבים שפורסמו על ידי אישי ציבור מאז פטירתו, מעטים מאוד התייחסו ולו ברמז לחלק הקשה וההרסני בפעילות הרב, והוא תמיכתו המתמשכת והעקבית בפוגעים, תוך אמונה בלתי מסויגת בטוהרם ובחזרתם בתשובה, גם כאשר פגעו פעם אחר פעם.

כמה דברים שחשוב לומר דווקא עכשיו:

 

א. דיבור בגנות הנפטר – רבים טענו שלא זו השעה לעסוק בצדדים אלו, "אחרי מות – קדושים אמור".

זוהי טענה שאנו שומעים פעמים רבות אחרי שאנשי ציבור נפטרים.

"אין לכם כבוד לאף אחד?" שמענו את זה על שמעון פרס, רחבעם זאבי, קובי ברייאנט או הרב שלמה קרליבך –

ללא הבדל דת גזע או השתייכות פוליטית. פוגעים ותומכיהם זוכים למטריית הגנה בחייהם ובמותם.

כשהם חיים מדברים על פרטיותם ועל החזרה בתשובה שאנו הורסים להם, ובמותם על הרס הזיכרון והטוב שהם עשו.

טענות אלו ממשיכות את הדינמיקה המרכזית שמאפשרת אלימות מינית והיא הפיצול, הטענה שאם האדם טוב אז לא יכול להיות שעשה רע ואם הוא רע לא יכול להיות שעשה טוב.

האמת היא תמיד מורכבת יותר, כך גם אנשים – לכל אדם חלקים טובים ורעים.

האחריות שלנו היא תמיד – להחזיק את כל החלקים, ולא לתת יד לנטייה האנושית למחוק את החלקים שלא מסתדרים לנרטיב שלנו.

 

ב. העיתוי – "אבל למה עכשיו?" "אי אפשר לחכות?" – כתבתי על זה פעם בפירוט, ואכתוב בקצרה.

כן, דווקא עכשיו, חשוב לכתוב את הדברים במקביל לכל ההספדים החשובים והראויים על מעשיו הטובים של האדם.

 

הסיבה היא, שיחד עם כל הדברים הטובים שקרו, ישנם נפגעים רבים מאוד שהאדם שנפטר הזיק להם והחריב את חייהם – אין דרך אחרת לומר זאת. ישנם אנשים רבים שמסתובבים בינינו (וחלקם לצערנו כבר לא) שהתמיכה המתמשכת בפוגעים, היא זו שגרמה לחלקם לשתוק ולשמור את צער הפגיעה בסוד גם במחיר של אובדן וסבל פיזי ונפשי מתמשך עד כדי אובדן השפיות והחיים.

העובדה שהרב קופולוביץ והרב אלון (ועוד אחרים) זכו לגיבוי ותמיכה גם לאחר שהסיפורים יצאו לאור,

הבהירה לנפגעים רבים שאסור להם בשום פנים ואופן לדבר על זה, כי לא יאמינו להם ויאשימו אותם.

החיבוק הפיזי והסמלי שהפוגעים זכו לו מהרב, היווה חגורת חנק עבור עולמם הפנימי הפגוע והמוסתר של הנפגעים (וגם של הפוגעים עצמם).

 

וזה בלי לדבר על כל הנפגעים הנוספים שנפגעו על ידי אלו שזכו למטריית ההגנה.

עבור רבים אלו, החיבוק הציבורי הנרחב והכמעט מוחלט לו זוכה הרב כרגע, מהווה תזכורת נוספת לחוסר האונים ומחיקת הפגיעה שלהם.

לכן דווקא ביום זה, איזכור האירועים כהוויתם, הוא פתח לתקווה וחמצן לנשימה, לאפשרות שיש מי שזוכר את כאבם ושומע את סבלם,

שהם לא משוגעים ולא לבד.

 

ג. "אבל מה עם המשפחה שלו?" – אכן, זה כואב מאוד לקרוא על אדם יקר ואהוב לנו, שהוא כשל והזיק, אף אחד מאיתנו לא רוצה לשמוע או לדעת משהו כזה ובמיוחד לא ברגעים אלו.

אך כאשר עומד לעינינו טובתם של כל אלו שניזקו, אל מול כאב המשפחה, צריך להיות ברור לנו מי קודם למי.

מה גם שאת המשפחה עוטפים כרגע רבים ורבות ונפגעים רבים נמצאים כעת לבד,

ללא התמיכה הציבורית, הקהילתית והמשפחתית לה זוכים קרובי הרב.

 

ד. "הוא חזר בו, ואפילו כתב מכתב בנושא" , "אתם לא מאמינים בחזרה בתשובה" - בוודאי שאנו מאמינים בחזרה בתשובה, ופה גם נעוצה שורש המחלוקת בנושא.

היכולת לחזור בתשובה היא פלא אמיתי, כיצד אפשר לתקן דברים חמורים שקרו במציאות.

חזרה בתשובה ולקיחת אחריות חשובים קודם כל עבור הנפגעים, שמגיע להם הכרה, צדק וריפוי לכאבם.

ואכן, כמי שמלווה שנים נפגעים, יצא לי לראות גם תהליכים יוצאי דופן כאלו, בהם הפוגע לקחת אחריות אמיתית.

אך חזרה בתשובה אינה אוטומטית ואינה פשוטה, כפי שהפגיעה מתרחשת לאורך שנים וגובה מחירים ארוכי טווח, כך גם תהליכי התשובה ארוכים ודורשים השקעה ומאמץ רב.

הם לעולם לא יתחילו במכתבים, הצהרות, התנצלויות וגילויי דעת. לעיתים הם יסתיימו בצעדים כאלו, אך הם חייבים להתחיל בתהליך פרטני מול הנפגע/ת עצמה, בהכרה ישירה מול מי שחווה או חוותה את הסבל.

 

כמובן שבמקרים בהם הפגיעה התפרסמה בציבור וכאשר האנשים הם אנשי ציבור, יש חשיבות גם לחלק הציבורי בתהליך וגם לו יש עקרונות ודרכים לעשותו.

למשל ניסוחים המטילים את האחריות על הפגיעה על "תחושתם של הנפגעים" אינם מהווים לקיחת אחריות

"הדרכים שנקטתי לא הבנו כראוי, במיוחד אם יש כאלו שאולי נפגעו מכך" (ציטוט מהמכתב אותו פרסם הרב דרוקמן)

המכתב ממשיך את הטלת האחריות על הפגיעה על הנפגעים שלא הבינו את הרב.

למעשה הטענה הזו שהוא בוודאי חזר בתשובה, היא אותו טענה עצמה שהנחתה את הרב דרוקמן בתמיכתו המתמשכת בפוגעים.

 

ה. וזהו המסר המרכזי שאותו ראוי לאמץ כתיקון לעיוות החברתי שאנו רואים פה.

הרב דרוקמן היה איש חסד ויעידו על כך עשרות סיפורים שמתארים את רוחב ליבו כלפי אנשים שכלל לא הכיר,

כך גם בעשייתו פורצת הדרך במקומות רבים כמו בתחום הגיור. אני מכיר באופן אישי סיפורים רבים כאלה.

 

אך גם חסד שמגיע בלי ביקורת או גבול, הופך הרסני ומזיק הרבה יותר.

התורה בעצמה מכנה את חציית הגבולות המיניים – חסד – "חסד הוא"

הנטייה להסתנוור מאורה הבהיר של האידיאולוגיה וגדלות הנפש, אינה נחלתם של רבנים בלבד, היא משותפת לכלל החברה.

הקושי לראות את אנשי שלומינו, אנשי הציבור, מנהיגים וגם סתם אנשים טובים שקרובים אלינו, בצורה מורכבת, הוא אוניברסלי.

אם יש מסר שראוי שנקח מהסיפור הזה הרי הוא – שאנשים הם מורכבים – שגם אנשים טובים וקרובים, עתירי זכויות בתחום אחד או במרחבים מסוימים, עשויים להכאיב, להזיק ולפגוע באנשים אחרים ובאזורים אחרים, ולעיתים באותו מקום ובאותם אנשים להם הם עוזרים,

ואפילו כשיש להם באמת כוונה טובה ורצון להיטיב.

 

ו. במובן זה, הכח הכי חזק של התיקון עבור הקהילה עצמה, מגיע מבפנים, כאשר דווקא אנשים קרובים ואוהבים הם אלה שמצביעים על הפגיעה והכשל.

יותר מאשר ביקורת המגיעה מבחוץ, מתוך מי שמתנגד לאורח חייו ותפיסת עולמו הכוללת של הרב דרוקמן.

לכן הנטייה האוטומטית היא לשייך את הביקורת לקולות האלה שבאים מבחוץ, כחלק מהתנגדות כוללת לדרך.

ופה האחריות היא דווקא של כל מי שמרגיש שייך לקהילה הדתית-לאומית,

להלחם על התיקון ביחס לאלימות מינית, אצלנו. ולהימנע מהפיצול האוטומטי שכולנו נוטים לעשות.

 

ז. אני כותב את הדברים האלה לא רחוק מסדום המקראית, סדום שיש שאומרים שחטאה היה יותר מדי דין, שאף אחד לא התעניין במה שאינו קשור לד' אמותיו.

שהקפידו על שורת הדין, אבל התעלמו מכל מה שלא נכנס אליה.

זה כל כך דומה לניסיון המתמיד לצמצם את השיח על אלימות מינית לשורות החוק.

הצמדות קיצונית לשיח משפטי מאפשרת פגיעות, וכך גם היצמדות קיצונית לעין טובה ורצון "לא לשפוט".

יש לנו עבודה רצינית לעשות מול שתי ההטיות האלה, יש לנו אחריות להקשיב למציאות המורכבת והקשה שנמצאת ממש כאן מסביבנו.

לדרוש הכרה, צדק וריפוי לנפגעות, והאמת שדווקא זה מתיישר עם הצורך האמיתי של הפוגעים, שיכירו בפוגענות שלהם, שיראו אותם כפי שהם באמת, לא דרך מסכות ומיסוכים של רצון טוב מדי. שיאמינו שהם יכולים להיות טובים יותר ולקחת אחריות על הפוגענות שלהם.

‎

מעניין ומעורר מחשבהארץ השוקולד
תודה על שיתוף הדברים
הוא מתייחס אליו כאדם שפשעמופים

הוא לא!

הוא לא "הזיק להם והחריב את חייהם" מי שלא מרחיק פושעים אינו שותף לפשע, הוא בסך הכל לא עזר להציל.

זה לא יפה לא לעזור להציל, אבל זה תמיד תלוי ביכולת, בשיקול דעת מה מפסידים כנגד מה מרויחים וכו'. הוא לא עשה רעה לאף אחד.

הגישה הזאת שמרבבת את כל מי ש"במחנב בשני" ומובעת אותם בצבע אחיד ממש מוטעית.

לא כל מי שחושב שמוטי אלון חזר בתשובה הוא פוכע בעצמו. פשוט לא.

הוא פתח עבורו את הדלת באופן אקטיביפשוט אני..
זה לא שבאופן פאסיבי הוא לא הרחיק אותו או לא הזהיר מפניו, אלא הוא באופן אקטיבי ומודע הזמין את מוטי אלון ללמד בישיבה לאחר שהורשע בעבירות מין כלפי תלמידים, תוך שהוא מצהיר שאין כל סכנה שהרי מוטי אלון כלל לא פשע או לחילופין פשע בקטנה ועשה על כך תשובה.

הוא לא שתק באופן פאסיבי אחרי הפרסומים של פורום תקנה, אלא התראיין בתקשורת באופן אקטיבי ואמר שפורום תקנה הם פושעים ששפכו את דמו של הרב מוטי אלון.

אגב, אני חושב על זה עכשיו לראשונה... כתב ההגנה של הרב דרוקמן, שגם אני עצמי אימצתי, הוא שהוא מאמין בטוב שבכל אדם ולכן לא היה יכול לקבל את העובדה שמוטי אלון הוא רוצח נפשות
(התורה מכנה אנס במילים האלה, לא אני:
כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה).

אבל אם הוא כ''כ מאמין בטוב ליבם של אנשים ולא מאמין שהם יכולים לחטוא ולהזיק וכו', איך זה שהוא האשים את פורום תקנה שהם רצחו את מוטי אלון? איך זה שהוא קבע שהם כולם שם שקרנים? איך הוא ביטל דעות של רבנים גדולים, ראשי ישיבות ורבני ערים, ביחד עם אנשי משפט, חינוך ופסיכולוגיה, וקבע שהם כולם בעלי אינטרס שהחליטו לעשות יד אחת בשביל להפיל את מוטי אלון על לא עוול בכפו?
זה פשוט לא מסתדר עם הטענה שהוא ראה את הטוב שבאנשים ולכן לא האמין שמישהו כמו מוטי אלון יכול לפגוע.

לעזאזל, בחיי שאני חושב על זה לראשונה, וזה מחזיר אותי למחשבה שהוא פשוט אדיש לעבירות מין וממילא לבייש מישהו ולהרחיקו מתלמידיו רק בגלל עבירות מין זה סתם פשע. כמו שלא נעשה זאת למישהו שבסך הכל שכח פעם להוסיף יעלה ויבוא בברכת המזון בראש חודש, אין סיבה לעשות זאת למי שפגע מינית.

אוף, זה פשוט הורס.
טוב, העלית נקודה משמעותיתהסטורי
היא עמדה לי בראש כל הזמן. מה שכן - בנושאים אחרים, הרב אריאל והרב דרוקמן שיתפו פעולה ברצף בשלל נושאים, גם באותה תקופה.
ברור שהוא ראה רק את הטוב גם בפורום תקנהמופים

הוא לא אמר שהם שקרנים, הוא אמר שהם טועים.

 

לומר שהם רצחו את אלון לא אומר "תסתכלו איזה רעים הם, תתרחקו מהם", אלא "זה מעשה חמור מאד, אסור היה לעשות אותו ואסור להצטרף אליו".

 

ברור שגם אדם שרואה רק את הטוב בכולם יודע שיש מעשים רעים שצריך להתרחק מהם בחריפות, הוא רק לא רואה את זה נדבק לאנשים עצמם.

הם לא יכולים לטעותפשוט אני..
הם לא אמרו ''אנחנו מאמינים למתלוננים'', ואז באמת יכול להיות שהם טעו. הם אמרו ''מוטי אלון הודה בכל המעשים'', ולכן יש שתי אפשרויות: או שהם דיברו אמת או שהם שיקרו.

למה על מוטי אלון לא נאמר על ידי הרב שהוא עשה מעשה חמור שאסור לעשות אותו?

כל הסבר לכך שהוא כעס על הפורום, רק מדגים עוד יותר את אי הסבירות בכך שהוא הגן על מוטי אלון. שהרי כאמור התירוץ של ''הוא רואה את הטוב בכולם'' לא יכול לעבוד כאשר הוא מופנה רק כלפי הפוגע ולא כלפי אלה שהזהירו מפניו.
זו לא קושיההָיוֹ הָיָה
ואם הוא הודה, זה אומר שזו הייתה הודאה ברצון גמור? אולי הרב דרוקמן חשש שזה הושג שלא כהוגן, ולכן פורום תקנה הוטעה?
@מופים לגמרי צודק, וכל מי שהכיר את מערכת היחסים בין הרב דרוקמן לאנשי פורום תקנה יודע שלא יתכן אחרת. רק הזיה מוחלטת יכולה להביא למחשבה שהרב דרוקמן באמת חשב שהרב יעקב אריאל והרב אהרן ליכטנשטיין והרב יהושע שפירא הם רשעים שרקמו קנוניה. זה לא מסתדר עם שום פרט במערכת היחסים שלו איתם.
ברשותך אחדד נקודה שלא כולם מביניםהסטורי
אדם שנפגע, בוודאי אם מדובר בנער או בחור צעיר שנפגע מבעל סמכות נערץ (אם אתה בן 42, אתה כנראה זוכר את ההערצה ההזויה שהיתה סביב אלון) - מלא בעצמו חוסר אמון, רגשי אשם ואפילו גועל מעצמו.

השאלה איך הסביבה מתייחסת, היא קריטית ליכולת השיקום. אם הסביבה נותנת אמון לנפגע ודוחה את הפוגע - הסיכוי שהנפגע יצליח לעבור תהליך שיקום אמתי, מורכב מאוד וקשה, אבל קיים.

אם הנפגע רואה שאותו משתיקים והפוגע נישא על כפיים, רבים משחרים לפתחו ורוקדים סביבו - הוא מבין שעליו להכנס לקונכיה ולשאת את קשייו בעצמו.

אם הנפגע רואה שהמנהיגות תומכת בנפגעים (למשל: פורום תקנה) - יש לו תקווה שיש טעם להתלונן ולנסות להפתח. אם הנפגע רואה, שמנהיגי ציבור מגבים ומעודדים את הפוגע - למשל, כשרב חשוב מלווה את הפוגע לבית המשפט ומתראיין נגד פורום תקנה, מופיע איתו באירועים ציבוריים ומכניס אותו לצוות בישיבתו - הוא מבין שאין למי לפנות.

אדגיש - לא מדובר רק על נפגעי אלון עצמו. נער/נערה באחת מישיבות/אולפנות בני עקיבא בשנת תשע"ז, שמגיע לאירוע של מרכז הישיבות והנואם המרכזי בו הוא אלון, 'הבין את הרמז' - אם יפגע אח"כ מבעל סמכות במערכת, המערכת תגבה את הפוגע, אין סיכוי וטעם להשתקם.
בדיוק כךפשוט אני..
כתבת יפה ואני מסכים עם דבריךארץ השוקולד
אתה לא חושב שעדיף היה לכתוב את השרשור הזהדי שרוט
כשהוא עוד היה בחיים?

או לעשות אפילו קמפיין דרישה מהרב להתנצל?
הנושא הזה עלה לאויר בעיקר בנוגע לרבנים שיינברג, טאו, אבינר, ברלנד, אלון וכו'. הם קיבלו את עיקר הזרקור. הרב דרוקמן בקושי הוזכר אם בכלל בכל הנושא הזה.

אולי מן הראוי היה להסיט את הזרקור גם אליו כשהוא עוד היה חי?

קצת קשה לי להבין התעוררויות (באופן כללי, לא ספציפי לרב דרוקמן) שבאות אחרי שאדם נפטר.

אני כמובן מסכים איתך בהכל כן? אני רק חולק על העיתוי.
כמו שכתבתי, העליתי את הנושא גם בחייופשוט אני..


קשה לנו לתפוס בכלל את האהבת ישראל שהיה לרבחסדי הים
דרוקמן, והוא כל הזמן חיפש ללמד זכות, וזה מה שהעביר אותו על דעתו.
על כל הצדיקים נאמר "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".
קשה לשפוט מנהיגי ציבור، כי הטעות עוד יותר יכולה להיות רווחת אצלם מתוך מורכבות התפקיד וכובד האחריות.

^^^הָיוֹ הָיָה
אני מציע בחום לקרוא את המאמר הנבון הזה: הולך תמים | ערוץ 7
ההבדל בין נחשוני (שלא חשוד בחרד"ליות או טיוח למען שמירה על כבוד רבנים) לבין כותבים אחרים נעוץ בהבדל בין כנות אמיתית המבחינה בשורש, לבין רצון צדקני ללחום במקרה הטוב, ושאיפה לנצל מקרה עצוב כדי להציג פני מגן הצדק במקרה הפחות טוב.

הוא מתאר יפה מאוד את האישיות הכבירה והטהורה של הרב דרוקמן. אדם שהאמין עד כלות בטוב האנושי. אדם שכמעט לא היה מסוגל לקבל מציאות של האשמת אדם אחר.
זה באמת הוביל אותו לטעויות הרות אסון וגרם לו לקבל החלטות לא אחראיות. כי זו אכן לא הדרך המדוייקת לחיות בעולם שלנו, שיש בו המון רוע. אבל אשרי מי שטעויות חייו נובעות מכך שהדרך שלו מוטעת בכזו טעות: של אמונה עזה וטהורה בכל הסובב. תום אמיתי ועדין.
*כל* מי שמכיר את הרב דרוקמן יודה שזה המאפיין האמיתי באישיותו, גם בטעויותיה. וגם אם בחיל וברעדה יפיק לקחים נכונים על הצורך בזהירות, לא יעבור מעבר לכך ולא יתיימר לשפוט אדם שאין חולק שהיה מלא בטוב וברצון להיטיב ונשא על שכמו משא כבד מאוד יותר מכל מבכריו יחד, כמו שכתבת.
מסר שיטחי מאודadvfb
עם קצת שכל ויושרה אפשר להגיע למסקנה הזאת גם בלי הסיפור הזה..
קשה לסכם בנאדם, כל בנאדם, מעשים שליליים וחיוביים ביחד. קשה עוד יותר לסכם אדם גדול כמו הרב דרוקמן.
על המעשה אני יכול בהחלט להגיד שזה מעשה שלא יעשה. חד משמעית. מה המעשה אומר על האדם? תלוי בהקשר. תלוי במכלול. המהפכות שהרב חולל בחייו הם קשורים למהליכים שהשפיעו לטובה על דור שלם. מה עם שאר המעשים של הרב הלכו לריק? דווקא מעשה ספיצפי הוא מאפיין את הרב בצורה מסויימת?

כמו יהודי טוב אשאל אותך בחזרה.. אתה מתיימר להיות מוסרי יותר מכל רבני פורום תקנה, שהם בעצמם פוצצו את הפרשייה של הרב מוטי אלון, שרואים את עצמם כפופים לרב?
המסר מיועד לאנשים פשוטים, לא לחכמים כמוךפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ה' בטבת תשפ"ג 17:37

אפשר להגיע למסקנה הזאת מהרבה מאוד סיפורים, אבל הסיפור הזה בעייני מבהיר זאת בצורה מדויקת. הנה, תראה איך לפני עשור היו מאות תלמידים שהגיעו לשיעוריו של מוטי אלון כי ''זה לא יכול להיות''. תראה איך לפני 5 שנים הוא עוד לימד באור עציון והתלמידים שם לא ברחו לביתם לאות מחאה. כנראה למרות שאפשר להגיע למסקנה מסיפורים אחרים, זה לא נעשה.

 

האמת היא שזה קורה לא רק בעבירות מין.

תומכי ש"ס לא מאמינים שאריה דרעי אכן לקח שוחד, תומכי מוטי אלון לא האמינו שהוא באמת עבריין מין, תומכי הרב דרוקמן (רוב הציבור הדתי) מילאו פיהם מים כשהוא נתן לעבריין מין ללמד בישיבתו, תומכי הרב טל לא מאמינים שהוא עשה את מה שיוחס לו וכו'.

 

זה קצת כמו במשחק כדורגל של ילדים, בשלב שבו הם מתווכחים אם הייתה עבירה או לא. הרי אף אחד שם לא מגבש דעה בהתאם למציאות, הדעה של כולם גובשה ברגע שהם חולקו לקבוצות. 

 

אני רוצה שתהיה מציאות שבה אפשר להעריץ רב, להעריך אותו מאוד מאוד, לרצות לדבוק בו ולראות בו דמות תורנית/חינוכית מובילה, ועם זאת - לדעת שהוא יכול לטעות, לדעת שהוא יכול לחטוא, ולדעת שמותר לנו "האנשים הרגילים" לדבר על זה ולא מיד להשתיק הכל מתוך הטיעון של "מי אתה שתדבר על כבוד הרב".


אני לא רואה את עצמי מוסרי יותר מאף אדם, אך יש כמה דברים עליהם אני מקפיד במיוחד ואף בצורה קיצונית לעומת הנורמה. ואכמ''ל.
בדברים אחרים אני מקפיד פחות, אני בהחלט לא מגדלור של מוסר.

לראות ולבכותפשוט אני..

מוטי אלון מעביר שיעור תורה מספר שעות אחרי שהורשע בעבירות מין,

עבירות עליהן אמר הרב אריאל שהן "דגי רקק לעומת הלווייתנים שהגיעו לפורום תקנה" (כלומר מוטי אלון הורשע על זוטות בעוד שבפועל עשה מעשים חמורים מאוד מאוד),

ומגיע צדיק אחד בסדום - ואומר לו שעליו להתנצל.

 

ומה עושים כל הנוכחים?

מתחילים לשיר כדי להשתיק אותו, ולבסוף מוציאים אותו בכוח.

מגנים בגופם על עבריין מין, ותוקפים קרבן של עבירות מין.

 

וואלה לא מגיע לנו בית מקדש.

 

N12 - מהומה בשיעורו של הרב אלון: גבר צעק - "תודה שחטאת"

מטומטמיםהפי
יוצא הלב אליו
הו, מצאנו את העבירה שבגללה לא מגיע לנו בית מקדש...הָיוֹ הָיָה
באתי לכתוב שאני נגד השרשור הזה ואז קראתי מי זההפי
הרב מוטי אלון ..
ואני מתביישת בכלל ששאר הרבנים של פורום תקנה לא עשו הכל אבל הכל על מנת ששום ילד לא יפגע ממנו.
להגיד לו תיקח פסיכולוג ותסגור את הישיבה
.. זה בדיחה .
כמה פעמים הוא פגע וזה היחס?
אני בהלם עצוב
הם עשו כל מה שיכלופשוט אני..

לצעוק? צעקו.

לפרסם? פרסמו.

להתריע? התריעו.

לנדות? נידו.

 

אבל זה לא עזר.

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
להאשים את הפורום בכך שלא מנעו פגיעה, זה כמו להאשים את התליין של אייכמן שהוא לא הגיע בזמן.
הם עשו כל מה שיכלו בכלים שהיו להם.
למה הם היו צריכים להיפגשהפי
כל פעם מחדש? ולדון על הדברים?

אני קטונתי לדבר על הרב דרוקמן
כאן אני מדברת על כל הרבנים עצוב מאוד שדברים כאלה לא מזעזעים אותם מספיק .
עצוב שנותנים להם להעביר עדיין שיעור ..
והכי עצוב שהרב לא מפרסם ברבים מה קרה ואם התנצל.
הוא רב יש לו אחריות .. ולהודות באשמה זה כבר
יש שם אנשים גדולים,היי בטוחה שהם עשו הכי טוב שאפשרפשוט אני..

ובגלל שהכותרת הזאת סותרת את כל מה שכתבתי עד עכשיו, אכתוב עכשיו את דעתי האמיתית:

 

הם לא היו יכולים לפרסם אחרי העדות הראשונה, כי מוטי אלון עוד לא הודה אז במעשים וממילא אם היו מפרסמים אף אחד לא היה מאמין להם (תראי כמה ספקנים היו *אחרי* שהוא הודה). 

 

רק אחרי התלונה השנייה כאשר מוטי אלון גם הודה בפניהם, הוא גזר על עצמו גלות בשביל שלא יפרסמו את קלונו ברבים. הם הסכימו, ולדעתי הם לא היו צריכים להסכים.

 

אחרי שהגלות לא עזרה והוא שוב פגע - הם כבר פרסמו זאת ברבים.

 

בתור אחד שגם כן פנה לפורום (אך לצערי זה לא הגיע לכדי דיון בפני פורום מלא) - אני יודע שהם מאוד מקצועיים ורגישים.

מחילה, הם עשו את מה שבידם לפי הבנתם בשלבים השוניםהסטורי
והם טיפלו בשקט ובדסקרטיות בעוד מקרים רבים, בהם הטיפול אכן היה יעיל - הציל את הקרבנות, בד"כ (במקרים בהם אין עילה פלילית או שהמתלונן לא רוצה, למרות עידודם את הסבל שבהגשת תלונה למשטרה) מצליחים לסגור בשקט, בצורה שבה הפוגע לא ממשיך לפגוע וגם בנפגעים מטופלים בדסקרטיות.

המקרים שמגיעים לרשות הרבים, זה המקרים המעטים בהם העסק הסתבך מכל מיני סיבות.

במקרה הנורא של הרשע מוטי אלון (תעשו טובה, אל תכנו אותו 'הרב') - מייד שהוא התחיל להפר את הסיכום איתם, הם פעלו להרחיק אותו. הכאב הגדול של השרשור הזה, זה שבשלב זה הרב דרוקמן התערב, יצא נגד הפורום, הכניס את אלון ללמד באור עציון במופגן ובעצם החזיר לו את הלגיטימציה. לולי ההתערבות שלו, חוץ מכמה עשרות חסידים שוטים ('מי שאין בו דעה - אסור לרחם עליו'), הציבור לא היה מקבל אותו חזרה.
אחד הדברים שמבאסים אותי אצל רבניםekselion
זה שלפעמים הם נהיים קצת עוורים מהתורה לדברים מוסריים ובסיסיים מאד.

אז בסדר נניח ולפי התורה העדות שלה לא קבילה או אנערף..
אבל בסופו של דבר הייתה כאן הטרדה ואתה מחפה על אדם שלא מגיע לו קיום..
קשה לי עם זה
כמה נקודותפשוט אני..
א. העובדה שלכל אדם יש חטאים ואפילו משה רבנו חטא, אינה יכולה לכשעצמה לשמש כתב הגנה. אם יתפוס אותי שוטר על מהירות מופרזת, מה יועיל לי להגיד לו ''אבל גם משה רבנו עשה חטאים''? זה נשמע כמו ניסיון השתקה ותו לא.

ב. לגופם של דברים, יש כל כך הרבה סיבות שמובילות אנשים לחטוא. להגיד ''זה לא היה חטא שנבע משנאת חינם ולכן זה נבע מאהבת חינם'' זה לעשות קשר לוגי קלוש מאוד. בפועל שופט לא יכול להגיד ''אני אוהב את שמעון ולכן אני מוותר לו על חובו לראובן'', כי עליו לאהוב גם את ראובן באותה המידה.
לאהוב את מוטי אלון יותר מאשר את הנערים שהוא פגע בהם מינית ואלה שהוא עוד יפגע בהם בעתיד, זה לא חטא של עודף אהבת חינם. לתת לאדם אקדח להגנה עצמית כאשר ידוע שהוא רוצח אלים שכבר השאיר משפחות הרוסות - זה לא אהבת חינם.
לקבל רב ששכב עם גברים מתוך אהבה הדדית ועשה על כך תשובה - זו אהבת חינם. אבל לקבל רב שפגע מינית ומעולם לא הצטער או ביקש סליחה מקרבנותיו זו לא אהבת חינם.

ג. אני מסכים עם דבר אחד וכבר כתבתי אותו כאן כמה פעמים - ברור שהרב דרוקמן לא רצה לעשות רע ולפגוע, ברור שהוא באמת באמת האמין למוטי אלון.
הקושי שלי ושל רבים הוא בעיקר עם העובדה שעד יומו האחרון סירב להתנצל ולקחת אחריות, גם אחרי שהיה ברור אפילו לו שנערים נפגעו מינית בגלל ההחלטה שלו, ובמקום זה הוא כתב ''לא הובנתי כראוי ועל זה אני מצטער''.

ועם כל זה, ברור לי שהוא רצה לעשות רק טוב. אדם טוב שעשה טעות חמורה.
להבנתי הוא לא הגן על הנקודה הזאת בכללהסטורי
יותר מדוייק, הוא אמר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, גם אם ברמז - שבנושא הזה הרב דרוקמן טעה.

כל מה שהוא העיר זה שהיות שכולנו נופלים בכל מיני דברים ובעיקר כשממלאים תפקיד עם הרבה אחריות ציבורית - ראוי להעריך טעויות שהן טעויות שנובעות מאהבת חינם.

נ.ב. בגדול, מומלץ לשמוע את כל דבריו גם מה שאמר לפני.
תשובות:הָיוֹ הָיָהאחרונה
א. ברור שהיא לא כתב הגנה, היא לא מתיימרת להיות. היא פשוט עובדה שצריך לשקלל אותה ומשמעותית לדיון, בפרט לגבי המקום שאליו הרב מדן חותר: זה לא האם לטעות, זה במה לטעות.
(הערת אגב: האחרון שהגיוני להאשים אותו בנסיון השתקה זה הרב מדן...)

ב. זו התפרצות לדלת פתוחה לחלוטין.
הרב מדן לא אומר "הרב דרוקמן ידע שהוא פגע אבל אהב אותו ולכן ויתר לו ולא היה אכפת לו מהנערים". הוא אומר את מה שכולנו ניסינו לומר בסגנונות שונים - שיקול דעתו של הרב בסוגיה הוטה מפני חוסר האמון שלו ברוע.
לכן, רשימת האנלוגיות והעובדות שמנית לא משנות לנקודה זו. הוא לא מצדיק בחירה מודעת, הוא מסביר את מקום נביעת הטעות.

ג. לכאורה נקודה זו אכן אינה הנושא בדבריו של הרב מדן. (יש משהו מעורר ענין בכך שהוא והרב ליכטנשטיין חולקים את ראשותה של אותה ישיבה...)
אני חושב שהרב פה ניסה להעיר שני דברים:ארץ השוקולד
1. זה שמישהו חטא לא אמור לגרום לנו לשכוח שהוא היה אדם גדול.
ולכן, אליבא דהרב מדן, הביקורת יכולה להיות מוצדקת אבל עדיין הרב דרוקמן הוא רב חשוב.

2. היכן אנחנו יכולים להשתפר, אנחנו יכולים לחפש לאהוב את הבריות.
בפרט אם מסתכלים על השיח ברחוב בשנים האחרונות מבינים שכציבור יש לנו הרבה מה להשתפר בכך ולכן כנראה הרב ניסה לעורר על כך ולא כי זה מצדיק את ההתנהלות של הרב דרוקמן.
המלצה למטריותרועישםטוב

מי שרוצה מטריות - יש באליאקספרס מטריות בכמה שקלים בודדים.

סוג המטריה שאני הכי אוהב זה אלו שמתקפלות ממש קטן אבל נפתחות לממש גדול (מעל 120 ס"מ מתי שהן פתוחות), וגם

כאלו יש באליאקספרס (אבל זה כבר כמה עשרות שקלים)

זכורה לי פעם בשירות לאומיחושבת בקופסא

כשהתחיל גשם והחלתי להתקמצן על מטריה. קניתי אחת ב- 10₪ וחשבתי שזה מספיק טוב.

המטריה הזו, בהתאמה למחיר, החזיקה 10 דקות תמימות בגשם הסוער והרוחות עד התהפכה ונשברה, ואני נשארתי לעמוד עוד 20 דקות בתחנת אוטובוס כשרוח חזקה גורמת לגשם ליפול באלכסון ישר עליי, ובלי שום מחסה מתאים. (גם האוטובוס איחר כדי להוסיף לחגיגה).

אל תתקמצנו על מטריות.

הכי טובות זה המטריות ההפוכותנפשי תערוגאחרונה

אישתי קנתה לאחרונה ב20 שח

החיסרון שזה גדול גם שזה מקופל.

לקבוע תור לאורתופד בזמן או 40 דקות לפני הזמןרועישםטוב

אני רוצה להגיע לאורתופד בשעה 18:00. מהנסיון שלי ב-10 שנים האחרונות, תמיד יהיה תור של 40 עד 60 דקות (במיוחד כשזו שעה מאוחרת ביום כמו 18:00). אז האם כדאי לי לקבוע תור ל-17:20 ולהגיע באמת ב18:00 או לקבוע תור ל-18:00 ולהגיע ב-18:00 ואז לחכות 40 - 60 דקות?

אצל רופא מבוקש, מתי שלא תגיע תצטרך לחכותפ.א.

כי בד"כ העיכובים נגרמים בגלל קבלת מקרים דחופים בין התורים המוזמנים מראש.

ואם אתה לא נמצא במקום, ויש מקרים דחופים שיושבים ומחכים, ותגיע ברגע האחרון לפני השעה המוזמנת, לא תיכנס בזמן הנקוב שלך.

לפחות בכלליתמשה

לא משנה מתי קבעת, משנה מתי אתה מגיע ולפי זה התזמון. יצא לי בעבר להגיע שעה וחצי לפני התור (בגלל תור אחר שהיה לי באותו בניין לילד). חיכיתי כמה דקות ונכנסתי.

בונוס: עדיף להגיע למקומות כאלה עם מחשב נייד או ספר או תעסוקה.

לא יודע אם המערכת מזהה אותך עם התור בכניסה למרפאהארץ השוקולד

אם איחרת ביותר מרבע שעה

אבל מזהה אם הקדמתמשהאחרונה

וגם כותבת את זה על הכרטיס: הגעת שעה וחצי לפני הזמן.

סודות בחוות?צמר-ארד

סתם מעלה פה נושא..

תגידו יש פה עוד מישהו

שבמקרה יצא לו להתעסק בחוות

עם בעלי חיים וגילה סודות?

למשל עם כבשים..

איך החייה הזו מתפקדת

ומתנהגת כחלק מעדר

כל מיני תכניקות וטריקים?

תיוג שעולה בדעתי שמתמצאפ.א.
יש"ע חסום פהחסום לשעבר

כבר כמה שנים טובות

אז תתווך לו את הדברים… מניח מה שאתם מכירים …פ.א.

הכל נמצא בויקיפדיהרקאני

אין איזה סודות כמוסים שלא ידועים

תשאל את גיפיטי

ממה להתפלא?רקאני

תן איזה סוד גדול שנודע רק לבעלי החוות

(מכירה חוות מקרוב, לא מכירה סודות כאלה)

לכל חווה יש את הסודות שלה.חסום לשעבר

איפה מחביאים את המפתחותעיונית

מה הקוד לשער...

סודות שרק כשאתה ממש בעניינים אתה מגלה

חחח גדולצמר-ארד

נורא פשוט: דררר, דרר, בעהאאאחסום לשעבר

ומה לגבי הפרות?קעלעברימבאר

חת שתיים שלו ארבע, דרררהאאא דרהההאאחסום לשעבר

כשיגיעו פרות נטפל גם בהםצמר-ארד

זה לא סודותנפשי תערוג

זה פשוט דרך התנהגות של בעלי חיים

צריך לעבוד איתן כדי להכיר את הההתנהגות שלהן

נגיד כבשים,

זאת בדרך כלל חיה די פחדנית (חוץ מהזכרים בתקופות היחום)

שהולכת כעדר,

לכן אם "תשכנע" חלק מהן ללכת במסלול מסויים או למקום מסוים

יהיה הרבה יותר פשוט "לשכנע" את השאר כי הן פשוט ילכו אחריהן

בתקופות היחום עדיף להפריד את הזכרים השליטים משאר העדר (חוץ מנקבות שרוצים להרביע, גם אז עם זכר אחד)

כי הם עושים מלחמת נגיחות ששאר חברי העדר יכולים להפגע, במיוחד שכולם נמצאים בדיר אחד

ואמר לי אבא שלי, שבדרך כלל גם הזכרים לא נוטים לנגוח בבעלים

אם גודלו אצל הבעלים האלה מאז היו טלה,

לעומת זאת, אם הגיעו כבוגרים לעדר, הם "עושים תחרות" עם הבעלים ויכולים לנגוח בו

כבש נוגח על ידי ריצה אליך ונגיחה חזקה

לעומת תיש, שנוגח הרבה פעמים בלי ריצה

אלא עומד על 2 רגלים אחוריות, ונוגח

גם עז נקבה נוגחת, הרבה פחות מהתיש אבל יכולה לנגוח אם מרגישה מאוימת ממש או כדי להגן על הגדי

גם כבשה נוגחת כדי להן על הטלה

אבל זה נגיחות קלות לעומת הזכרים

אז אתה אומר...צמר-ארד

שצריך לשמור מהם דיסטנס?

שלא ייתפסו אומץ?

דיסטאנס ממי?נפשי תערוג

מהכבשים?

סודות.. חח...נתקה

אממ...

גם אבל בגדול נראה

שבנוסף לידע..

יש גם את הצד המנטאלי

שזה רק מי שנמצא יודע

לכן זה סוד

יוצא לי מדי פעםלא המשוגע היחידי

כשמוציאים מרעה פעם ראשונה מגלים שהבטוי כבשה בעדר זה לא רק סטיגמה,

אבל לא כל כך מגניב כמו שזה נראה לפעמים.

וואללה מסכים איתך..נתקה

כילו בשלב מסויים אתה

מתבונן ואומר לעצמך..

אוקיי אני גם כזה?

זאת הייתה כוונת המשורר?

שמע צמר...נתקה

מסתבר שיש פה לא

מעט רועים ככה שזה כבר לא ממש

סודות בחווה נאמר זאת כך

אולי זה סוד של כל הרועים

ביחד

כן חח עוד נראה..צמר-ארד

כולם פה חאפרים

פפפפחסום לשעבר

קשוט עצמך תחילה ירקרק

האמתצאצא

אני לא חושב שזה משהו שאפשר להסביר....

אחרי שעות על גבי שעות של מרעים,

אחרי שאתה במשך תקופה ארוכה מוציא את העדר,

אז לאט לאט לומדים את הסודות

זה כל עדר והסוד שלו,

כל עדר ואיך שרועים אותו

אין נוסחה

עד שאתה הופך להיות חלק מעדר

נסיון זה תמיד טובצמר-ארד

אני חושב אבל

שכמו שכל דבר אפשר לעשות טוב

ואפשר לעשות יותר טוב

ככה גם בעבודה הזו

יכול להיות רועה שכל הזמן

ינסה ליצור "שליטה"

והוא לא טפס את הנקודה של

שליטה מתוך רוגע

ברורצאצא

זה בדיוק מה שבאתי לומר.

אתה לומד לשלוט בנחת

אתה לומד אותם

הם לומדות אותך

שליטה בלחץ רק מבלבלת את העדר

שרצים אחריהם משגעים אותם משאירים אותם בדיוק איפה שאתה רוצה וכ''ו זה לא שליטה

אתה לומד ללכת איתם הם לומדות מה אתה רוצה בלי שתצתרך להשתגע

וואוו כמה תשובותצמר-ארד

עוד משונתקהאחרונה

שהמקצוע הזה דורש סבלנות אינסופית...

אתה צריך להיות סובלן מהרגע הראשון ועד שהם חוזרות

לפעמים זה מתחיל וממשיך ככה עד העמצא ברוגע

ואז בשעה האחרונה הן מתחילות לעשות בעיות..

בגלל שזה לקראת הסוף זה יכול להיות מאוד מתסכל

והפיתוי לאבד את זה באמת גדל אבל

כדאי ואפשרי למשוך כמה שאפשר

בהצלחה

מבקשת עזרתכםנחלת

היות ואני מאוד אוהבת לדבר (גם בכתב) , אני מוצאת עצמי נגררת לשיחות

שלא עוזרות לי לשמור על גבולות. ועקב היותי פטפטנית חסרת תקנה,

קשה לי לעצור את עצמי.

אנא, עזרו לי. אל נא תפנו אלי באופן פרטי. רק דרך הפורום.

תודה רבה לכם!

לבנות - מותר.

אני גם מנהל שיחות שאני נגרר אליהן עם הקולות בראשדי שרוט

שלי.

זה קול של גבר והוא מדבר באכדית אז אני צריך מתרגם.

הבעיה שהוא תמיד מנצח אותי בויכוחים.

בהצלחהארץ השוקולד

רק שימי לב שלא כל ניק הקורא לעצמו אישה היא בהכרח אישה במציאות

א-ברוך! אז איך אני אמורה לדעת?נחלת

מפחיד. כמו סרט אימה. אם אתה מכיר מישהו כזה בפורום, לא חושבת שזה לשון הרע אם אדע את השם. זה לתועלת. תודה רבה!

לא ניתן לדעתנפשי תערוג

ולכן אל תדברי עם אף אחד/ת בעניינים שלא עושים לך טוב.

תודה רבה!נחלתאחרונה

מה עושיםפצל"פ

עם דיכאון מוצ"ש חורף?🙈

צא להליכה ולגינת כושרמשה

בטח, כשהכל רטוב מבולבלת מאדדדד

את הולכת יחפה או שיש לך נעליים?משה

כלומר, אני הולך עם סנדלים אז אולי זה שיקול (לא באמת, יצאתי לאוויר הפתוח אתמול והיה לי נפלא אחרי כן).

דיברתי על גינת כושרמבולבלת מאדדדד

המתקנים רטובים... גם לא כיף וגם עלול להיות מסוכן. אתה יודע מה האישה תעשה אם תחזור בבגדים רטובים ומלאים בוץ??

זה נכוןמשה

(אבל על אחת מהגינות אצלנו לא, כי יש שם הצללה שמועילה לגבי חלק מהמתקנים בגשם).

לגבי האישה, אני מבין שאת בתור אישה יודעת מה את תעשי לX אם יחזור מלא ברטוב ובוץ. אצלנו אני משער שיעטפו אותי בשקית אשפה כל הדרך לאמבטיה.

פחותפצל"פ

זה נראה לי רק יגביר לי

למה דיכאוןזיויק

כמאמר השירפצל"פ

למה לא כל יום שבת?

סתם זה קשה המעבר הזה משבת המלכה לשבוע העבודה

נכון. יש כזה דבר. אולי בגלל שהנשמה היתירה יוצאתנחלת

מה עם עוגת גבינה עם כוס תה/קפה? תשבץ הגיון? להכין עוגיות עם שוקולד? ספר נחמד ולא עצוב שמכינים

לעת כזאת? סחלב חם? טילון? ... משהו טעים, לשבת עם זה עם ספר או מוסיקה

אהובה....זה מרגיע.

,

אוקי זה באמת בעיה מובניתזיויק

תנסה לתפוס את מוצש כהמשך שבתקעלעברימבאר

הגזמתם.. אין כמו מוצ"ש של חורף כששבת יוצאת ב 17:004ne1

בערב

משחק כדורגל, כדורסל, כושר בגינהסוגשל חרדיאחרונה

אתם חיים את החלום?ניגון🌿

אני חי ברמת חיים הרבה יותר גבוהה מדוד המלךאריק מהדרום

אז אפשר לומר שכן.

איך בדיוק?כְּקֶדֶם

בימי דוד המלך הייתה שכינה

הייתה נבואה

היה מלך צדיק

אם מבחינתך רמת חיים חומרית > חיי אמת

זה סדרי עדיפויות שהם בעוכרנו כתוצאה ממציאות ירודה.

יש כאן הנחת המבוקשפשוט אני..

אתה מניח שהדברים שכתבת גורמים לאנשים להיות מאושרים, להרגיש שהם ''חיים את החלום''.

בפועל, אין שום סיבה להניח שזה היה כך.

היו אז מלחמות, רעב, מגפות, מי שלא עבד יומיים לא היה יכול להביא אוכל למשפחתו ביום השלישי.

החיים אז היו רחוקים מאוד מאוטופיה, גם אם הייתה שכינה ומלך צדיק.

מצב הרוח של יהושע בן אחיקם מהגליל (דמות שהמצאתי) הושפע פחות מהמלך הצדיק והשכינה, ויותר משנות בצורת ומגפות.

מסכים חלקית.קעלעברימבאר

גוף בלי נשמה זה לא שווה, אבל גם נשמה ללא גוף לא שווה.

מכיוון שלא חיינו אז קשה לדעת מה היה מצב הרוח של אחיקם בן יהוזבד.

בכל מקרה מסכים איתך שזה שאז היה רעב לא אומר שכיום לא רע בגלל גלות השכינה

דוד חי בזיהום אוויר פקקים ובניינים שמסתירים שמים?קעלעברימבאר

ומשטחי בטון ואספלט וסירנות אמבולנס מעצבנות?

וואי יצא לי עין רעה...

ב"ה לא חסרים מקומות לגור שאינם נוף עירוניפ.א.

שני הדברים שהכי שונים בין תנאי החיים של פעם והיום, ובאמת רחמנות עליהם שחיו אז - מים זורמים בבית וחשמל.

תודה! התכוונתי, מוסיקה אהובה!נחלתאחרונה

לגבי פאפוס, חברתי ששהתה שם לא זכרה פרטים על בית הדירות וכו' (היתה שם קצת מזמן)

אבל אמרה שאפשר לארגן טיול עם קבוצה נוספת של ישראלים - להרים. אמרה שמעניין

שם. גם ללגונה הכחולה וכו. מאוד נהנתה מהמקום וממליצה. סליחה שאין לי פרטים

מדוייקים יותר, אבל בטוחה שAI יספק הכל..... שיהיה הכל - הנסיעה, החזרה והשהות -

בשלום.

(לזכור שנוהגים שם משמאל).

בשלב הנוכחי של החיים - כןפ.א.

מגשים ומממש, כיום, ובע"ה בשנים הקרובות, שאיפות גדולות שהיו לי על מה שאעשה בשנים הראשונות אחרי סיום הישיבה התיכונית.

כרגע לא.קעלעברימבאר

מקווה שבעזרת ה' בעתיד כן

אמןניגון🌿

מה זה בשבילך החלום?

משו פנימי יותר או חיצוני- שיהיה לך עבודה טובה וכו'?

או בית מקדש

מעניין אותי

מה זה אומר? הדרך או היעד?ט'

אני חיה בדרך של הגשמת חלומות קטנים שמצטברים למשהו גדול.

את היעדניגון🌿

לחיות כשתמיד ישלך מטרה או חזון מול העניים

החלום = היעד?ט'

אם לעבוד כל יום כדי להגיע אליו אז כן, אני חיה את החלום.

כן,טאבי

אני ישן המון ולכן מבלה זמן ניכר בחלומות.

זה גם טוב(;ניגון🌿

לפחות תחלום חלומות עם משמעות שתרגיש 😂

ב"ה כןLavender

ב"ה כןהמקורית

כן, ב"ה 🙂אלישבע999

בית נאה, משפחה נהדרת, פרנסה טובה, סביבה קהילתית מדהימה

ואו כיף לשמועניגון🌿

אז את מרגישה שהגעת לאן שחלמת?.. וזהו?

אגבניגון🌿

אני לא ממש מרגישה שחיה את החלום עכשיו

נגיד ש כל יום, כל יום ליסוע לאולפנה וללמוד...

ובסדר אפשר גם להתנדב קצת

אבל עדיין...

לא מרגישה שחיה עם הרבה משמעות וחזון, כזה החיים זורמים ומתקדמים כל הזמן

ו...

מבאס קצת לחיות ככה

לא?

יש חלומות גדולים ויש חלומות קטניםאלישבע999

אפשר לומר שב"ה שהחלומות הגדולים של גיל הנעורים ושנות הרווקות - התגשמו.

מרגישה שהגעתי אל המנוחה והנחלה, למקום קבוע ויציב בחיים - ועדיין יש חלומות ויעדים לשאוף אליהם ולעשות את ההשתדלויות להגשים אותם

ואת - את נמצאת כרגע בשלב מאוד מוקדם של החיים הבוגרים שלך.

את כרגע בשלב של הגשמת חלומות שאני מכנה חלומות קטנים: לסיים בהצלחה את האולפנה, לעבור את בחינות הבגרות בצורה טובה, לבחור מקום לשירות לאומי, וכנראה גם מידי פעם מוטרדת וחושבת מה תרצי לעשות עם עצמך כשתהיי גדולה…

והגשמת החלום הכי גדול, נישואין והקמת משפחה… גם זה יגיע בע"ה

בגדול כןזיויק

שואף ליותר בע"ה

הגשמתי כמה וכמה חלומות בעולם הזהמשה

יש עוד. נתקדם ונגשים גם אותם לאט לאט.

אבל יש טוויסט: הגשמת חלומות הופכת אותם לארציים עם חסרונות. חלום דמיוני לא מכיל כאלה.

לפעמים חלום ממומש עולה על כל הצפיות לטובה.קעלעברימבאר

למשל חלום ששואפים אליו אך חוששים מתופעות שיתלוו לו וכשהחלום מתממש כל החששות מתבררות כתעתועים.

או למשל אני מכיר אנשים שאכן חלמו להתחתן, אך רק אחרי שהתחתנו אמרו שאילו היו יודעים איך זה מרגיש היו עושים זאת הרבה לפני, אבל החלום היה מעורפל לפני כן לכן לא דחפו לזה

חתונה זה חלום של הרבה אנשיםמשה

התוצאות באמת יותר מגוונות.

זה יכול להיות הרבה דברים:קעלעברימבאר

חלום לרזות, להגמל מהתמכרות, להסיר מידות רעות, להשתחרר מתלות, לצאת מאזור נוחות כובל וכדומה.

הרבה אנשים שעשו זאת אמרו שאילו היו יודעים עד כמה זה טוב לפני, היו עושים זאת הרבה לפני, אלא שהחלום היה מעורפל.

או איך נאמר "טעמו וראו כי טוב ה' ". ידענו שהוא טוב עוד לפני, אבל רק אחרי שטועמים יודעים כמה

זה נכוןמשה

סדר הבחירות:קעלעברימבאר

שבעה ימים קודם הבחירות מפרישין את הבוחר מביתו , ביקש להתנמנם, שולחים לו סמס ושיחות מראשי מפלגות ואומרין לו: "אישי הבוחר, עמוד והפג על אחוז החסימה!"

שחרית מעמידין אותו בשער הקלפי ומעבירין לפניו דוכני סיעות כדי שיהיה רגיל.

מסרוהו זקני מפלגות לזקני ועדת הבחירות, והשביעו אותו :

אישי בוחר גדול, דע לפני מה אתה נכנס, לפני קודש הקדשים של הדמוקרטיה, משביעין אותך שלא תשים שני פתקים. הוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים.

נציג ועדה היה בודק ברשימה עד שמגיע לשמו.

והמשקיפים והעם העומדים בהמתנה כשהיו שומעים את השם מפורש יוצא מפי הנציג היו מהנהנים בראשיהם ואומרים לו: כנס.

בא למקום שעמד ונכנס למקום שנכנס, והלך עד שעבר את הפרגוד ונכנס מעברו.

וכך היה מונה: א ב ג ד ה ו ז ח עד שמגיע ל ט.

היה נוטל פתק לא מן החדשין וחא מן הישנין אלא מהממוצעין והיה ממתין עד שיתמלא כל החדר בוחרים.

והיה מתפלל תפילה קצרה שלא להבעית את הממתינים: יהי רצון שלא יעדי עביד שולטן מדבית נתניהו.

בא למקום שעמד והלך למקום שהלך, והיה עומד אצל הקלפי.

משקיף בן גביר מימינו ומשקיף גולן משמאלו.

אם בחר בימין, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה ימינך!

אם בחר בשמאל, אומר לו: אישי בוחר גדול, הגבהה שמאלך!

טרף בקלפי ושלשל מעטפה.

ויום טוב היה עושה לאוהביו בצאתו בשלום מהקלפי בלי פגע.

אמת מה נהדר היה בוחר גדול.

אשרי העם שככה לו.

חחח... יפה מאוד ומצחיקנקדימון

לא יודע לגבי "הגבה ידיך" כי חלילה שלא יראו מחוץ לפרגוד, אבל אמת היא שאיסור אין בזה.

מעתיק ושולח הלאה

יפה מאוד ומשעשעארץ השוקולד

ובאמת זו זכות היסטורית עצומה להצביע במדינה יהודית

לא מבין מה כזה זכות היסטורית להצביע.קעלעברימבאר

הייתי מעדיף מלכות בית דוד במדינה. הבחירות זה כלי טכני לדעתי. אבל נכון שאם כבר צריך להצביע זה זכות לקחת חלק בהחלטות המדינה שהיא יסוד כסא ה' בעולם

הזכות לבחור כיצד המדינה שלך תתנהל היא זכותארץ השוקולד

אצל מלכי בית דוד היו טובים והיו רעים, הנתין מהשורה לא יכל להשפיע. לעומת זאת כיום, לנו יש את הזכות להשפיע.

האם אתה בעד מלכות בית דוד גם אם המלך היה מגיע ממפלגה שאתה לא אוהב?

אם לא, כנראה התשובה ברורה למה זה זכות

זו זכות כמו הזכות שלי להצביע בוועד בית.קעלעברימבאר

יש שני מובנים למילה "זכות". זכות במובן של זכויות אדם או זוכיות משפטיות, וזכות במובן של דבר נחשק וחשוב ששוה לזכות בו. כשאומרים "זכות היסטורית" מתכוונים לשני (אלא אם כן במשפט "לעם היהודי יש זכות היסטורי תעל הארץ")

מה ה"זכות ההיסטורית" פה? ואיך זה קשור למדינת יהודים או מדינה אחרת בעולם?

ברור שזה השניארץ השוקולד

איך אתה לא מתרגש מהיכולת להשפיע על המדינה היהודית בה אתה חי?

אלפי שנים של עם ומתוכם רק מאות בודדות עם ריבונות וכאן יש לנו הזכות לבחור איך המדינה תתנהל

מתרגש מעצם קיום השלטון. מהעניין להשפיעקעלעברימבאר

עליו זה נחמד, אבל לא יותר מדי. מי אמר שאני בכלל צריך להשפיע עליו עקרונית, אם לא הקטע הטכני של דמוקרטיה כשיטה הכי טובה טכנית?

אני כן חושב שלא במקרה ה' גלגל שיש דמוקרטיה כדי שכל פרט ישתתף בהכרעות, אך זה חזי לאצטרופי ולא העיקר. כשם שאני לא מרגיש חסר שאני לא משתתף בפסיקת ההלכה, כך לא רואה צורך מחייב להשתתף בהכרעות הפולטיות אם זה לא היה כורח המציאות הטכנית.

ב. היו 1050 שנה של ריבונות. חשב כמה זמן היה מיציאת מצרים עד חורבן בית ראשון, וכמה מחנוכה עד הורדוס

אני שמח וחושב שזה מדהים שאני זוכה להשפיעארץ השוקולד

ב. איך 1,050 שנה?

תקופת השופטים ממש לא הייתה תקופה של עצמאות, כמבואר בספר שופטים על השליטים האויבים שהציקו.

מימי שאול ועד חורבן הבית לפי הכתובים 452 שנה. (וחלק גדול מזה כשתי ממלכות)

מלכי חשמונאי שלטו מ-142 ועד -63 שהגיע פומפיוס, שזה 79 שנה.

אנחנו בשנה ה79 למדינה.

סך הכל 630 שנה.

העלאת מס אינה אובדן עצמאות.קעלעברימבאר

אחרת היה צריך לקבוע חג על יציאה מעבדות לחירות בימי שאול כשמרד בפלשתים.

צדקיהו מלך בממלכה יהודית

תשלום מס למדינה אחרת זה כפיפותארץ השוקולד

והיא לא עצמאות.

כללתי את צדקיהו בתקופה שדיברתי.

הנה נחמיה ט להקעלעברימבאר

ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד אל ימעט לפניך את כל התלאה אשר מצאתנו למלכינו לשרינו ולכהנינו ולנביאינו ולאבתינו ולכל עמך מימי מלכי אשור עד היום הזה. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם. והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדלה אנחנו.

מכאן רואים שלפי עזרא ימי סוף בית ראשון נקראים עצמאות (והם במלכותם מרדו בך), בעוד ימי הפחה של יהודה בימי נחמיה לא נחשבים עצמאות ("הנה אנחנו עבדים", ובעזרא ט ט : ועתה כמעט רגע היתה תחנה מאת י-הוה א-להינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו א-להינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו. כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו א-להינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית א-להינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם.). וכן בחזל: "אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ב. אם העלאת מס היתה נחשבת שעבוד מלכויות, אז כל פעם שיצאנו משעבוד מס היה צריך לקבוע חג כי צריך לקבוע חג והלל על יציאה מעבדות לחירות, כלומר היו לנו 30 חגים וימי הלל שהיה צריך לומר. עצם זה שאין, משמע שזה לא נחשב. וכן חזל על דברי ירמיהו "הנה ימים באים ולא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות" אומרים חזל: "שיהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפל לו" משמע שביציאת מצרים עד החורבן יצאנו משעבוד מלכויות, וחוץ מימי חנוכה לא יצאנו משעבוד מלכויות עד שהיציאה שתהיה בעתיד לפי חזל (קרה בתש"ח) אחרת היה צריך להזכיר לא רק את יציאת מצרים אלא כל מאורע מבין עשרות המרידות בגובי המסים.

ג. עצמאות לא חייבת להיות 100 אחוז כדי להחשב עצמאות. מספיק עצמאות ברוב הדברים אבל כפיפות בחלק קטן כמו העלאת מס. מה שנקרא ממלכת חסות לעומת פרובינקה.

ד. זו טעות נפוצה שנובעת מכך שבעת המודרנית יש עניין של בינאריות של "מדינה/לא מדינה" מאז שיש עניין בהכרה בינלאומית לקיום מדינה מאז שלום וסטפליה ב1648 (ובסוף מדינות לא אמתיות שנשמרות בטחונית בידי מדינה אחרת כמו מונקו נחשבות קיימות על המפה, או סן מרינו שדה פקטו כמעט לא מתפקדת כמדינה באמת חוץ מעניינים כלכליים). בימי קדם זה שמדינה מעלה מס למדינה אחרת לא הפך אותה ל"לא ממלכה קיימת"

א. כך ספרתי גם.ארץ השוקולד

ב. על מגילת תענית שמעת?

היו ימים שחגגו שכבר לא חוגגים היום כי אין המשך למה שהיה.

ג. מדינת חסות היא לא עצמאות ואם אתה לא מבין את ההבדל הגדול בין מצבנו כיום למצב של מדינת חסות אז אני לא יודע מה לומר.

ד. לא הבנתי מה אתה רוצה כאן, תרצה להסביר?

ב. הימים במגילת תענית הם לא ימי הלל אלאקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ה' בכסלו תשפ"ז 13:16

ימים שלא מתענים. בעוד שלפי חזל צריך חג והלל לדורות על כל יום שיוצאים מעבדות לחירות. חוץ מזה רוב ימי מגילת תענית הם לא ימים שהסרנו עול מיסים או משהו דומה. ובבית ראשון היו איזה 20 פעם שקיבלנו עצמאות מס (הרבה בימי השופטים, שאול, חזאל, סנחריב ועוד), עובדה שאין ימי חג והלל עליהם (וזה שגלינו לא קשור, שהרי לא מצאנו שאחרי שעבוד החג וההלל בטלים, ואין להשוות למגילת תענית ששם זה לא ימי הלל)

ג. מבין את ההבדל. ברור שעדיף עצמאות של 100 אחוז. זה כמו ההבדל בין מי שקיבל 100 במבחן לבין 70, אבל שניהם עברו את הקורס. ולא ענית על העובדה שרק יציאת מצרים וחנוכה מוזכרים אצל חזל כיציאה משעבוד מלכויות. ודברי הרמבם "חזרה בחנוכה מלכות לישראל עד החורבן"

ד. שממלכת צדקיהו שמעלה מס לנבוכנצר עדיין נחשבת ממלכה בפני עצמה, ועמצאית לפי חזל. בעוד שפחוות יוהדה של נחמיה לא. ההבדל הוא שרוב ענייניו של צדקיהו הי עצמאי ורק נדרש להעלות מס ולתת לנבוכדנצר לעבור בארצו ועוד כמה דברים אבל ברוב הדברים היה עצמאי . בעוד נחמיה היה סך הכל פקיד שהיה צריך אישור מהפרסים אפילו על הקמת מקדש. מה שרציתי לומר שהתרגלנו למחשבה בינארית של "עצמאות/לא עצמאות" בעת המודרנית בעקבות שינוי תפיסת המדינה מאז שלום וסטפליה. בעוד שלפני זה תפיסת העצמאות של מדינה היא ספקטרום-רצף של הרבה עצמאות קצת עצמאות (שגם שם יש קו בין עצמאות או לא, נגיד ההבדל בין צדקיהו לנחמיה) ולא "כן או לא".

א. היו תקופות בבית ראשון שהעלנו מס לממלכות אחרות. יהוא ויהורם לחזאל, חזקיהו והושע בן אלה לסנחריב, צדקיהו לנבוכדנצאר. וכן בימי השופטים. ולא שמענו שיש חג והלל על מרידת שאול בנציב הפלשתים. וההוכחה שהעצמאות היתה חלקית למרות מושב הנציב בגבע גביית המס וואיסור ללטוש מתכת - שאול מתמנה למלך עוד כשנציב הפלשתים יושב בגבע, הוא לוקח את העם למלחמה נגד עמון ופלשתים לא מגיבים. כי מבחינתם כל עוד מעלים להם מס ולא לוטשים מתכת, ישראל יכולים לעשות מה שהם רוצים

אתה נתפס למלא גדרים במקום לפקוח את העינייםארץ השוקולד

ולראות כמה מצבנו טוב יותר, פשוט תעצור ותסתכל כמה מצבנו מדהים

ולכן כל העיסוק שלך במה מדויק מוגדר כל דבר חסר משמעות, אני פשוט רואה זכות היסטורית עצומה בזכות שלנו לחיות במדינתנו היום שהיא עצמאית הרבה יותר ממה שהיה ברוב ההסטוריה של עמנו, מעבר להיבטי איכות החיים הגבוהים בהרבה ותוסיף לזה את היכולת שלנו להשפיע על השלטון ואופן ניהול המדינה שאני רואה בכך זכות עצומה וממש מודה לקב"ה על כך.

איפה אמרתי שמצבינו לא טוב יותר?קעלעברימבאר

א. זה היה דיון צדדי לא קשור לנושא הראשון

ב. ברור שמבחינה מדינית - מצבינו טוב יותר מרוב בית ראשון ושני. אנחנו עצמאיים על מלא ומעצמה אזורית.

מבחינת קיבוץ גלויות - מצבינו טוב מבית שני אבל לא ראשון, שאז כל עם ישראל ישב בארצו וכל שבט על נחלתו.

מבחינת טהרה קולקטיבית מחטאים - מצבינו הכי טוב בהיסטוריה.

מבחינת השראת שכינה מקדש זהות קודש ונורמליות חיים עברית - מצבינו רע בהרבה משניהם כרגע, אך הפוטנציאל שלנו גבטה מאוד בהרבה משניהם. כמו גרעין באדמה שמחכה לנבוט.

לא סתם צמים ב9 באב ובימי האבלות ובתיקון חצות בוכים על גלות השכינה , מי שעושה

ג. רואה זכות לחיות בדמוקרטיה כסימן להתעלות המוסרית והשכלית של האנושות. וברור שעדיף לחיות בה ולא במצב שנאלצים להרוג מורדים ולתלות את הידיים שלהם אחרי שמתו בכיכר העיר כדי להרתיע כמו שדוד עשה לרכב ובענה.

בכל זאת אני רואה בדמוקטיה רק כלי טכני סך הכל. ייתכן שה' גלגל אותו כדי שכל פרט יזכה להשפיע, אבל הוא לא בוער לי מעבר לייתרונו הטכני (אני מדבר על דמוקרטיה כשלטון העם, לא על דמוקרטיה כזכויות אדם, שוויון וחירות שזה עניין מהותי. וזה שאנחנו בחירות הפרט זה מראה על התקדמות העולם. למשל זה שהאנודות עברה לבגרות שבה לא כופים דת ומוסר)

חלקת על הטענה שיש לנו זכות היסטוריתארץ השוקולד

בעצם הזכות לבחור נציגים לכנסת במדינה ריבונית, זה היה כל הטענה ואם לא חלקת אז לא הבנתי מה אתה רוצה בדיון

חלקתי בגלל שאני לא רואה עניין מהותי בשלטון העם,קעלעברימבאר

הדיון על מה נחשב עצמאות התפתח כדיון נפרד לגמרי בלי שום קשר. ברור שזו זכות גדולה לחיות במדינה העצמאית של עם ישראל, הראשונה שתשאר לנצח ושהמלך המשיח ימלוך עליה מתישהוא. לא יאמר חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה אשר העלה את ישראל מכל הארצות אשר הדיחם.

אז בכך אנו חלוקיםארץ השוקולד

מעדיף דמוקרטיה על שלטון בית דוד,

ואם אתה חולק על זה, אז תחשוב אם אתה מעדיף מלך מבית דוד שאידיאולוגית הוא מסכים עם יאיא פינק או דמוקרטיה עם מנהיגים כמו עכשיו?

אני מעדיף מלכות בית דוד שלקעלעברימבאר

מלך שנחה עליו רוח ה' ויודע מה הערכים הנכונים.

אם הערכים הנכונים זה יאיא פינק והמלך יודעם ברוח הקודש, אזרום עם זה (בתנאי שלא סותרים את ההלכה).

כמובן אני לא מעדיף מלף טיפש או חוטא.

ב. כמובן כל זה במהותי. בטכני דמוקרטיה היא השיטה הכי טובה.

איך מגשרים? ייתכן שהמלך המשיח בעתיד חוקיו יהיו המלצות ראויות לפרלמנט ולממשלה ולא מחייבים

אבל חלק גדול ממלכי בית דודארץ השוקולד

לא היו עובדי ה', ממילא, בהינתן מה שמוכר לנו מהנסיון בכל אחד, יש יתרון רב לדמוקרטיה

אני מדבר על הצפיה לנבואותקעלעברימבאר

על מלך בית דוד שנחה עליו רוח ה', או מלך צדיק וחכם.

כמובן מלך סתם יכול ליצור נזק, כדברי אברבנל במיוחד כשזה לא מתאים לדור.

בכל מקרה דמוקרטיה זה טכני עם צירוף קצת שיש זכות קטנה להשתתף בהכרעות, לא יותר מזה.

העיקר זה שעם ישראל חי חיים לאומיים בארצו , בין אם בשלטון העם, בין בשלטון אריסטוקרטי, בין מונרכיה, בין בשילוב ביניהם

אני מדבר על הכרת הטוב למול המציאות שהייתה בעברארץ השוקולדאחרונה

ושם לב כמה מצבנו טוב בהרבה.

חוץ מזה שכחתי לומר תודה קעלעברימבאר

האם קרה למי מכם שהמזוודה לא הגיעה ליעדנחלת

בחו"ל, לא מוצאים אותה לא שם (אחרי חיפוש מדוקדק מצד האחראים) וגם לא אצלנו?

כשאני מתקשרת מעבירים אותו כל פה, ובינתיים (למעלה משבוע) - אני תוהה

לאן היתה יכולה להתאייד....עם הבגדים, ספרים, כיסויי הראש, כלי רחצה, חד פעמי....כל מה שאדם

לוקח איתו וחושב שיזדקק לו.....

בבית אומרים לי להרפות ולעזוב, AI חושב שהיא נמצאת בחדר בטחון או משהו

כזה בשדה התעופה אצלנו, אני מאוד סקרנית לגבי מקום המצאותה, וגם

כואב לי קצת.....חופשה בת שלושה ימים התבזבזה, נפגמה, ומרוב כיתות

רגליים וחיפוש (במקום שאין שפע כמו פה) - שבתי הביתה עייפה וסחוטה

ומתוסכלת.

דבר אחד חשוב היה לי שם: קשר עם השם. לא היה לי פל' חכם

אז הוא היה הכתובת היחידה לבקש, לחפש, למצוא....

זה בטח חשוב יותר מכל מזוודה. אמנם זה עדיין לא 100 אחוז אצלי

אבל משהו, משהו....בכל זאת.

היכן שלא נהיה, כאן, פה, שם.....השם איתי. איתנו.

לחברת התעופה יש מדיניות אחריותנעמי28

ופיצויים בשווי עלות ותכולת המזוודה במידה ולא מוצאים עד גבול כספי מסוים (די גבוה) ולדעתי גם על הוצאות שרכשת בגלל אובדן המזוודה.

הגשתם דו"ח בשדה? לא טלפונית.

איבודי מזוודות היא תופעה מאוד נפוצה - עניין של יוםפ.א.

יום לאלפי אנשים.

יש כל כך אפשרויות של נקודות כשל בדרך שהמזוודה עוברת, מנקודת המסירה בדלפק בשדה התעופה ועד לקבלתה בנמל היעד, שזה בגדר כמעט נס שהמזוודה מצליחה להגיע בשלום.

הפעם כנראה העניין אבוד. אם לא הצליחו בכלל לאתר את המזוודה במשך ימים רבים, כנראה כבר לא תימצא.

ייתכן והתג עם הבר-קוד, מהנייר, שהוצמד בדלפק מסירת המזוודות, נתלש, נקרע וכבר לא על המזוודה. בלי זה לא ניתן לאתר אותה. אף אחד לא יטרח לחפש מזוודה לפי התווית הפרטית שבעלי המזוודה מצמידים בבית, בתוך ים המזוודות האבודות בשדות תעופה.

כיום יש פתרונות פשוטים לבעיית איבוד מזוודות.

מזה מספר שנים שקיימים אמצעי איתור מצויינים, מבוססי מיקום - AirTag של חברת Apple ו SmartTag של חברת סמסונג.

מוצר בגודל של כפתור גדול.

שמים אותו בתוך המזוודה, ואפשר לעקוב אחריו בקלות מטלפון חכם, וקצת פחות בקלות באמצעות אפליקציה ייעודית במחשב, למי שאין סמארטפון.

מאז שזה יצא, אנחנו במשפחה משתמשים בזה באופן קבוע.

אמי ע"ה היתה תמיד אומרת שמה שזול זה יקר....נחלת

העניין הוא שהלכתי לאולם המזוודות האבודות, גם אצלנו וגם בחו"ל, והיא לא נמצאת. עדיין איני

רוצה להתייאש ממנה (ממנו - טרולי). ואיני יודעת אם כדי לנסוע לבן גוריון שוב ולחפש.

מרגישה קצת כמו בחלם; אומרים לי שהאחראית היא חברת התעופה בה טסתי, וקשה

להשיג אותם - אין להם נציגות בארץ, מלבד QAS שמטפל בהם.

זו חברת התעופה WIZZ. הם יצאו בדיוק בזמן והיו ממש בסדר, עד...

לא אכפת לי ללכת ולכתת רגליים שוב (בעצם, אכפת לי, אבל מי יתן לי להיכנס בלי שיש

לי כרטיס טיסה עכשיו לאן שהוא....)

כפרת עוונות. זו פעם שנייה שמשתבש משהו בטיסה; בפעם הראשונה, זה היה קשור

לטיסה.....אולי השם אומר: אל תסעו לחו"ל? באמת קשה לדעת למה זה מתרחש ...

אני חושבת שזה קרה בגלל שחשבתי שאי אפשר להעלות טרולי למטוס, ואמרתי

להכניס אותה לבטן המטוס, רק בבידוק השני. אז עצר הסורק את הטרולי כי

מצא סכין מטבח בגלל כשרות (קהה, לא חדה), קרא לאיש הבטחון שהוציא את הסכין

וזרק אותה. הסורק שאל קצת בתמיהה אם אני רוצה להכניס לבטן המטוס,

וכשעניתי בחיוב, שלח אותה על המסוע לשמאלו, שם נבלעה במכונה, לכיוון

של הבידוק הראשון...

מעניין מי יהיה.

בפעם הבאה (אם תהיה בעזרת השם), ניסע עם תרמיל גב, ביגוד וחפצים

בסיסיים וזהו. מקסימום נכבס שם....

או שיבוא סוף סוף המשיח והתאווררות בחו"ל כלל לא תעלה על דעתנו....

הלוואי. לא יכולה כבר לשמוע על בחירות, ערבים....די!

חורף טוב לכולם ותודה על התגובות!

אני מבין שלא שלחת אותה כבר ממש בהתחלה לבטן המטוספ.א.

אלא רק בבידוק בהמשך - והטרולי שלך לא היה עם תג זיהוי עם בר קוד של שדה התעופה.

מסביר את האובדן שלו…

כספית את אמורה להיות מבוטחת. יש הרבה טארראם ובירוקרטיה, מול חברת התעופה להוכיח את תכולת המזוודה והשווי.

אם עשית ביטוח אובדן מזוודה בביטוח נסיעות לחו"ל - זה כמובן יכול לעזור עוד יותר לקבלת פיצוי הוגן.

נכון. זו כנראה הבעיה.נחלת

עשיתי ביטוח אבל הם מסרבים לבטח כי אין לי העתק של הדו"ח מלרנקה (טסתי לקפריסין)

הגיוני וטבעית אפשר לנתח את זה, אבל אני חושבת שאני צריכה להסתכל על זה בצורה

אמונית, נכון? הרי הכל היה יכול להסתדר אחרת....מפריע לי שאני תמיד מסתפקת

רוצה מאה מאה מאה אחוז להאמין ולדעת ולהרגיש שגם הטבעי הוא מהשם.

מצד אחד אין לסמוך על הנס, וחובת ההשתדלותפ.א.

עלינו, ונשמרתם מאוד לנפשותיכם - וגם השתדלות לשמירה הרכוש והכסף.

מצד שני - צריך לקבל את הדבר באמונה, מתוך הבנה שהכסף הוא פיקדון וההפסד מכפר ומדויק עבור האדם משמיים

מאחל לך שלפחות מול Wizz תגיעי להסדר ופיצוי מניח את הדעת.

תודה אבל לא קיבלתי שום אישור או קבלה כששלחתי אתנחלת

הטרולי. חברת התעופה יכולה לטעון שהיא אינה אחראית, אותו דבר גם לגבי שדה התעופה - אז למי

פונים? כל אחד שולח אותי למשנהו.....לחברת התעופה אפשר לפנות רק בwhat'up - עונה רובוט

שמציג 4 שאלות, שאינן מתאימות למצב. לבסוף לחצנו על "נשכח בשדה התעופה" (אין אפשרות

להסביר שזה לא נשכח על ידי ואז הוא עונה: מצטערים. לא באחריותינו.

הlost and found שולח שוב אליהם, וחוזר חלילה...

אין בכיר שאפשר לדבר איתו? כל כך קשה לברר את הסורק וקצין הבטחון ביום שני ב1150

בבוקר בטיסה ל.......?

שייך להגיש תביעה במצב כזה? ואם כן, נגד מי בדיוק?

סליחה על הנדנוד, קשה לי להשלים עם זה שהדבר הזה התאייד...

תודה!

ברור שלא קיבלת. הבעיה שגם אין לך תיעוד של תלונהפ.א.

בשדה התעופה שאליו הגעת - מה שמסבך כפליים את היכולת לקבל פיצוי.

מקרה שבו כבודה נלקחת לבטן המטוס בשער העלייה לטיסה (Gate Delivery או Gate Check) ללא תג רגיל שניתן בדלפק הצ'ק-אין הוא תרחיש מוכר, אך הוא מדאיג משום שאין בידיך קבלה (Baggage Claim Tag).

הדבר החשוב ביותר הוא ליצור תיעוד רשמי מיידי (דו"ח PIR) ולעבוד דרך הצינורות הנכונים מול שדות התעופה וחברת Wizz Air.

מה עושים עכשיו? צעד אחר צעד

1. היית אמורה לפנות מיידית למחלקת הכבודה בלרנקה (Lost & Found) פעולה קריטית בשדה היעד
אם אתם עדיין בשדה התעופה בלרנקה, גשו מיד למחלקת הכבודה האבודה (Lost & Found / Baggage Service) באולם איסוף המזעודות. • מילוי דו"ח PIR (Property Irregularity Report): הוציאו טופס זה מהנציג בשדה. זהו המסמך הרשמי היחיד שמכיר באובדן המזוודה. • תיאור המזוודה: ספקו תיאור מדויק (צבע, גודל, יצרן, סימנים מזהים מיוחדים). • תיוג שער: הסבירו לנציג שהמזוודה נלקחה בשער/בשיקוף ללא תג דלפק standard. לצוות הקרקע בשער יש רישומים נפרדים לגבי כבודה שנאספה בשער.

2. 
Verification: קיבלתם לידכם טופס PIR חתום בעל קוד זיהוי ייחודי (למשל LCAWZ12345).

3. דיווח מקוון במערכת של Wizz Air


במידה שכבר עזבתם את שדה התעופה
אם עזבתם את שדה התעופה בלרנקה מבלי למלא דו"ח PIR:

• חובה לדווח בתוך 21 יום (מומלץ בתוך 24 שעות) דרך אתר Wizz Air או האפליקציה בפרק הכבודה האבודה.

• היכנסו להזמנה שלכם באתר Wizz Air, עברו לעמוד העזרה והתלונות (Help & Contact -> Baggage) ומלאו טופס אובדן כבודה.

• ציינו במפורש בתיאור המקרה: "Hand luggage checked-in at security/gate due to cabin space "limitations

4. Verification: קיבלתם אישור במייל מ-Wizz Air עם מספר פנייה (Case Number) המתעד את הדיווח.

5. יצירת קשר עם Wizz Air ללא מענה אנושי בטלפון
עקיפת בעיית השירות הטלפוני
חברת Wizz Air מתבססת כמעט לחלוטין על דיגיטל, והגעה לנציג אנושי בטלפון הרגיל כרוכה בעלויות גבוהות או בחוסר מענה. להלן הדרכים האפקטיביות ליצירת קשר:

• Chatbot Amelia: היכנסו לאתר Wizz Air, פתחו את הצ'אט, וכתבו בלולאה Agent או Human Representative עד שהמערכת מעבירה אתכם לנציג צ'אט חי.

• פנייה בטופס תלונות מיוחד (Claim Form): פתחו פנייה רשמית תחת קטגוריית "Baggage Claim" דרך האזור האישי.

• צוות הקרקע בנתב"ג (Laufer GHI / QAS): המזוודה עשויה הייתה לא לעלות כלל על המטוס בתל אביב. חברת שירותי הקרקע שמעניקה שירות ל-Wizz Air בנתב"ג היא Laufer GHI. מומלץ ליצור קשר עם מחלקת כבודה של לאופר בנתב"ג או להגיע לדלפק שלהם אם יש מישהו שנמצא בארץ.

6. רכישת ציוד בסיסי ושמירת קבלות


זכויות נוסעים
לפי אמנת מונטריאול, אתם זכאים להחזר כספי על ציוד חיוני (כלי רחצה, הלבשה תחתונה, בגדים בסיסיים) שנרכש בזמן שהמזוודה מעוכבת. • שמרו את כל הקבלות המקוריות (Receipts/Tax Invoices). • אל תרכשו מוצרי מותרות או ביגוד יקר ערך, שכן החברה תבחן את סבירות ההוצאה.

7. 
Verification: כל קבלה מצולמת ושמורה בקובץ דיגיטלי ייעודי. דגשים חשובים למקרה של "טרולי שנלקח בשער"

⚠️

IMPORTANT: איתור לפי חפצים פנימיים מכיוון שאין תג חיצוני רשמי של דלפק הצ'ק-אין, סביר להניח שלמזוודה הודבק תג י ידני זמני (Gate Tag) בלבד, או שהיא הועברה ללא תג כלל.

בשדות התעופה פותחים מזוודות שלא מזוהות חיצונית כדי לחפש תגיות השם של הנוסע או חפצים מזהים בתוכן.

בעת דיווח בדו"ח ה-PIR, פרטו חפץ ייחודי וברור שנמצא בתוך המזוודה (למשל: "ספר בעברית בשם X", "זוג נעליים אדומות מותג Y"). זהו המפתח העיקרי לשיוך המזוודה אליכם במערכת WorldTracer.

הביטוח הפרטי אם רכשתם ביטוח נסיעות לחו"ל:

1. עדכנו את חברת הביטוח מיד על עיכוב/אובדן הכבודה.

2. רוב פוליסות הביטוח מעניקות החזר מיידי (בין $150 ל-$500) עבור עיכוב כבודה מעל 12–24 שעות לרכישת ציוד ראשוני.

3. הביטוח יבקש מכם את אישור ה-PIR שקיבלתם בשדה או מ-Wizz Air. >> אישור, שלמרבה הצער, הבנתי שאין לך.

כל כך מפורט. תודה רבה!נחלת

החשבון של WIZZ הכוונה למס' החשבון שדרכו הזמנו את הטיסה?

כלתי עשתה זאת. אשאל אותה, בלי נדר.

באמת תודה רבה מאוד על הטרחה לכתוב ולהציע!

נמצא!!נחלת

אחרי נסיונות מתישים חוזרים ונשנים, מיילים וטלפונים (ותהליך של פינג פונג), השם עזר, כדרכו, בדרך

מופלאה, והטרולי נמצא במח' האבידות של שדה התעופה. לא שייך לWIZZ.

הבטחון הביא אותו לשם - ובאמת, לא היה מתוייג בשום מקום, כפי שחשבת.

מעניין שבתי התקשרה אליהם עוד כשהייתי בחו'ל והטרולי לא היה שם....

עכשיו איני יודעת למי לפנות כדי לקבל חזרה את ההוצאות שהייתי צריכה להוציא

בלרנקה. אשאל את הAI.

חן חן.

ובא לציון גואל! הגומל לחסדים טובות! בשעה טובה!פ.א.

תודה רבה על העדכון המשמח

ברור. שכל האבידות מכל הסוגים - תימצאנה!נחלת

מבאס ממש לשמוע 😟פשוט אני..

תודה רבה. שאלו יהיו כפרות העוונות שלי ושל כולנו.נחלת

לא יותר גרוע. על העצים והאבנים...

(אבל אני מתגעגעת לבגדים שלי וכיסויי הראש שלי והיה שם ספר

על שמירת הלשון שדווקא הוא עוזר לי להתאפק קצת....)

אבל, היה לי גם הרבה סד"ש שם בלרנקה. בלי פלאפון חכם. לא היתה

לי ברירה רק להיזרק על השם;

הם לא מבטאים את המילים באנגלית

(לפחות חלק מהן) כמונו. ואם רציתי להגיע לרח' שעל הכתב נקרא

אפוליניאוס, ננעצו בי מבטים חסרי הבנה....כך הלכתי בשמש קופחת

כ40-50 דקות למקום שאם היו מבינים את כוונתי, הייתי מגיעה כנראה

יותר מהר....הם מבטאים את זה: אפולודו....

נוסף לכל הצרות, יש הרבה מאוד עובדים זרים - קוריאה, בהוטן, הודו, אפגניסטן,

מאפריקה: קונגו, קמרון...בקושי ראיתי ילידים.... הם בדרך כלל לא ממש מעורים בשמות הרחובות

ואם מישהו מתכונן לטוס לשם, נוהגים כמו בבריטניה, משמאל.

ואם ישבתי וחיכיתי לאוטובוס שיגיע משמאל, קפצתי ממקומי

בתחנה, כי הוא הגיע בדיוק מהצד השני, קרוב מאוד אלי -

המדרכות באזור בו שהיתי כל כך צרות, שצריך לפסוע עליהן

כמו בציורים המצרים העתיקים - רגל אחת לפני השניה...

בחנות פרחים אחת קטנה (המוכרת מרוסיה) היה חדר

קטן - בעלי חיים. בשני הכלובים שכנו בעלי חיים שאיני

זוכרת כרגע את שמותיהם; משהו המתחיל בק או בכ

הם דומים לנימיות ועומדים לפעמים על שתי רגליים...

לא הייתי מעלה על דעתי שמישהו מגדל חיה כזו...

טוב - קיבלתם סקירה קצרה על קפריסין. על קצה

המזלג. אין הרבה מה לראות, וזה לא מקום יפה -

משהו כמו רמלה אצלנו. אולי יש מקומות יפים,

אני לא ראיתי. הייתי רק בעיר אחת.

אבל נקי. הרחובות נקיים. ויש מן אווירה של

עצלתיים כזז. הכל נסגר מוקדם וביום רביעי

בתי המרקחת וחנויות מסוימות סגורים...

שמעתי שהיוונים לא כל כך אוהבים לעבוד....

בפעם הבאה, אם תהיה כזו, אולי אסע לחלק

התורכי. מבחינת עבודה זרה, זה פחות צורם

אבל לשמוע כל היום אללה אכבר...

לא. אסע לארץ שהנצרות לא נתקעת

בעיניים על כל צעד ושעל, ואין או כמעט

ואין מסגדים!

רגע, יש ארץ כזו, והיא דווקא לא כל כך

רחוקה.... אמנם יש בה עכשיו (ובדרך כלל)

באלגאן גדול, אבל לפחות בלי צלבים, כמעט

(תלוי היכן מתגוררים) ללא מואזינים,

והמדרכות די רחבות כך שלא צריך לרדת

כל פעם לכביש...

הא, ולא צריך לקחת מזוודה כדי

שיהיה לך מה ללבוש....

!ובכל זאת, שלושה ימים ללא חדשות כל שעה,

ללא מתח, לא לזקוף אוזניים כל פעם שעובר

מטוס, ללא התעוררות באמצע הלילה כי

נדמה לך ששמעת אתרעה בפל'...

כן. אולי זה לא נשמע יפה, ובודאי

לא מתאים לפורום הנכבד והנחמד הזה -

לא הייתי מתנגדת לגיחות קצרות בנות

כמה ימי הפוגה, אחת ל.....חודש בערך!

שבוע טוב!

סוריקטה?יעל מהדרוםאחרונה