לילד עם בעיה בויסות חושי שעיקר הביטוי שלה היא בבררנות באוכל וראתה שזה עוזר?
וגם איך משיגים ריפוי בעיסוק בגיל הזה?(שנתיים)
וגם איך משיגים ריפוי בעיסוק בגיל הזה?(שנתיים)
פורום הריון ולידה
מכתב פתיחה
משהי נסתה טיפול של ריפוי בעיסוקמצטרפת למועדון
במה מתבטאת הבררנות?סליל
תמיד היה ככה?
בגדול צריך לפנות למרםאה, לקבל הפניה מרופא, שאלון להורים ולגננת ולמלא ולהגיש בקשה
בגדול צריך לפנות למרםאה, לקבל הפניה מרופא, שאלון להורים ולגננת ולמלא ולהגיש בקשה
לא אוכלת כמעט כלוםמצטרפת למועדון
חוץ מלחם על כל צורותיו. גם דברים שהיא אוהבת זה מאד משתנה בין ימים (למשל פירות מסוימים,חביתה,קוטג) ויש דברים שהיא לא מוכנה בכלל לטעום..
תמיד היתה בררנות אבל זה מאד החמיר בחודשים האחרונים. למשל פעם היתה אוכלת מרקי קטניות בכיף , היום במקרה הטוב היא מוכנה מרק צח עם שקדי מרק. פעם אהבה דגים ועוף על צורותיו השונות היום לא..
היום היה משהו שחידד לי שזה יושב על ויסות. הכנתי שניצל בטמפורה וכמו כל יום הצעתי לה לאכול אתנו. בדכ היא מסרבת אבל היום היא הסכימה. כל הזמן היא נאמה כמה שזה טעים וכמה היא אוהבת את זה.. הרגשתי שהיא מנסה לרצות אותנו קצת כי עם כמה שאנחנו מנסים לא להראות לה היא יודעת שזה מפריע לנו מאד. תכלס כשהבאתי לה לאכול היא רצתה שאוריד לה את הציפוי ואז חתכתי לה לחתיכות גדולות יחסית ושמתי לה בצלחת. היא לעסה את הכל אבל תכלס הכל נשאר לה בפה וזה כבר נהיה מגעיל והיא ירקה. היא המשיכה להגיד שזה טעים לה. אז הבאתי לה עוד אבל הפעם האכלתי אותה חתיכות קטנות ווידאתי כל פעם שהיא בלעה לפני שנתתי עוד . אז זה ממש המחיש לי שהבעיה היא לא הטעם אלא המרקם..
תמיד היתה בררנות אבל זה מאד החמיר בחודשים האחרונים. למשל פעם היתה אוכלת מרקי קטניות בכיף , היום במקרה הטוב היא מוכנה מרק צח עם שקדי מרק. פעם אהבה דגים ועוף על צורותיו השונות היום לא..
היום היה משהו שחידד לי שזה יושב על ויסות. הכנתי שניצל בטמפורה וכמו כל יום הצעתי לה לאכול אתנו. בדכ היא מסרבת אבל היום היא הסכימה. כל הזמן היא נאמה כמה שזה טעים וכמה היא אוהבת את זה.. הרגשתי שהיא מנסה לרצות אותנו קצת כי עם כמה שאנחנו מנסים לא להראות לה היא יודעת שזה מפריע לנו מאד. תכלס כשהבאתי לה לאכול היא רצתה שאוריד לה את הציפוי ואז חתכתי לה לחתיכות גדולות יחסית ושמתי לה בצלחת. היא לעסה את הכל אבל תכלס הכל נשאר לה בפה וזה כבר נהיה מגעיל והיא ירקה. היא המשיכה להגיד שזה טעים לה. אז הבאתי לה עוד אבל הפעם האכלתי אותה חתיכות קטנות ווידאתי כל פעם שהיא בלעה לפני שנתתי עוד . אז זה ממש המחיש לי שהבעיה היא לא הטעם אלא המרקם..
לא נשמע לי חריג בכלל למען האמת. תואם גילמיקי מאוס
השלב הראשון בשביל ריפוי בעיסוק זה רופא ילדים, תתיעצי איתו
אבל נראה לי זה עוד גיל צעיר ממש
אבל נראה לי זה עוד גיל צעיר ממש
זה נורמלי שהתפריט היומי שלה כוללמצטרפת למועדון
טרופית פירות ופיתה עם שוקולד?
אם זה היה נורמלי אז היו אמורים להיות יותר ילדים במעון שלא אוכלים שום דבר ממה שמגישים.. אני שומעת מהמטפלות שהיא היחידה במצב הזה.
אני יודעת מזה בררנים אני באה ממשפחה כזאת וגם אני עד היום בררנית אבל זה באמת רמה גבוהה..
אם זה היה נורמלי אז היו אמורים להיות יותר ילדים במעון שלא אוכלים שום דבר ממה שמגישים.. אני שומעת מהמטפלות שהיא היחידה במצב הזה.
אני יודעת מזה בררנים אני באה ממשפחה כזאת וגם אני עד היום בררנית אבל זה באמת רמה גבוהה..
אולי צריךסליל
להוריד את האופציות האלו לחלוטין?
בלי ממתקים בכלל, ככה היא יודעת ששווה לה לא לאכול, כי היא תקבל משהו יותר טעים.
היא מוכנה לאכול בידיים? אם מטפטף עליה מהפרי זה מפריע לה? אם היא מתלכלכת זה מפריע לה?
מוכנה לשחק בארגז חול? נמנעת מבדים מסויימים?
בלי ממתקים בכלל, ככה היא יודעת ששווה לה לא לאכול, כי היא תקבל משהו יותר טעים.
היא מוכנה לאכול בידיים? אם מטפטף עליה מהפרי זה מפריע לה? אם היא מתלכלכת זה מפריע לה?
מוכנה לשחק בארגז חול? נמנעת מבדים מסויימים?
זה ממש אומץ להוריד את האופציות לחלוטיןמצטרפת למועדון
אני לא רוצה שהיא תרעב וגם לא רוצה שהיא תגיע למצב שהיא במצוקה והיא מרגישה שמכריחים אותה לאכול משהו... לא רוצה לקשר לה את זה עם טראומה.
לגבי שאר השאלות שלך,מאד מפריע לה הפס בגרביים, מפריע לה לכלוך ומים שנשפכים עליה אפילו קצת, מפריע לה בדים קשיחים על הגוף ועוד
לגבי שאר השאלות שלך,מאד מפריע לה הפס בגרביים, מפריע לה לכלוך ומים שנשפכים עליה אפילו קצת, מפריע לה בדים קשיחים על הגוף ועוד
היא עם מטרנה?בתי 123
לא . היא ינקה עד גיל שנתייםמצטרפת למועדון
ולא אכלה מטרנה בבית אף פעם מלבד אצל המטפלת שהיתה שם עד גיל שנה.
אז עד עכשיו היא ינקה? זה הגיוני מאודבתי 123
שתהיה בררנית. משהו בהנקה שומר עליהם עדיין תינוקוץ מבחינת אכילה אני חושבת שכדאי לך לתת לזה זמן.
וכל הזמן לחשוף אותה לאוכל. שבמעון יגישו לה גם אם היא לא אוכלת
וכל הזמן לחשוף אותה לאוכל. שבמעון יגישו לה גם אם היא לא אוכלת
מזה עד עכשיו?מצטרפת למועדון
מתחילת ההריון הפסקתי והיום אני חודש וחצי אחרי לידה..
במעון מגישים לה זה לא עוזר במיוחד
במעון מגישים לה זה לא עוזר במיוחד
בתחילת השרשור רשמת שהיא בת שנתייםבתי 123
וכאן רשמת שינקה עד גיל שנתיים
צודקתמצטרפת למועדון
היא בת שנתיים וחצי. לא דיקתי🙄
אוקי אז חצי שנה זה לא הרבה זמןבתי 123
נשמע לי מוזר לתלות את זה בהנקהמצטרפת למועדון
אף פעם לא שמעתי שזה קשור.. אולי זה מחמיר בעיה קימת אבל בטוחה שהרבה יונקים לטווח ארוך מסתדרים מצוין עם אוכל
תראי אם את רוצה לתת לה ריפוי בעיסוקבתי 123
אז זה בסדר גמור אבל
רשמת שהיא אוכלת פירות קוטג לחם חביתה אפילו אם זה לסרוגין .
ילדה בת שנתיים וחצי לגמרי הגיוני שתוכל שניצל חתוך קטן ומאוד נורמלי בגיל הזה בררנות גם אם כשהיתה יותר קטנה אכלה הכל.. זה התנהגותי.
ורשמת שהיא יודעת שזה מפריע לכם יכול מאוד להיות שזה יושב על זה
רשמת שהיא אוכלת פירות קוטג לחם חביתה אפילו אם זה לסרוגין .
ילדה בת שנתיים וחצי לגמרי הגיוני שתוכל שניצל חתוך קטן ומאוד נורמלי בגיל הזה בררנות גם אם כשהיתה יותר קטנה אכלה הכל.. זה התנהגותי.
ורשמת שהיא יודעת שזה מפריע לכם יכול מאוד להיות שזה יושב על זה
לא יודעת.. לי זה נשמע ממש קצתמצטרפת למועדון
תחשבי שזה המגוון ותכלס מתוכו רב הזמן היא בוחרת שלא לאכול.. למשל כשאני כותבת פירות זה לא שפעמיים בשבוע נגיד היא בוחרת לאכול אלא נגיד בתחילת החורף הבאתי קלמנטינה. אכלה פעם או פעמיים ומאז היא מסרבת. אז אני יודעת שבפוטנציאל יש מצב שהיא תחזור לזה אבל כרגע זה לא שם.
ואיך המשקל שלה?בתי 123
אני מציעה להתחיל מרופא ילדיםבתי 123
בדיקות כלליות לראות שחלילה לא חסר משהו.
ללכת לאבחון מסודר ואז לבדוק אם זה עניין של קלינאית תקשורת או מרפה בעיסוק אולי בכלל טיפול התנהגותי
ללכת לאבחון מסודר ואז לבדוק אם זה עניין של קלינאית תקשורת או מרפה בעיסוק אולי בכלל טיפול התנהגותי
ומי זה שעושה את האבחון?מצטרפת למועדון
הקופה?
רופא ילדים צריך לתת הפנייהבתי 123
למכון התפתחות הילד קחי בחשבון שתורים שנה קדימה. גם מרפאות אכילה זה חודשים קדימה.
יכול גם לתת הפניה לאבחון של ריפוי בעיסוק אבל יכול להיות שמתחת לגיל 3 זה בכל מקרה רק במכון.
יכול גם לתת הפניה לאבחון של ריפוי בעיסוק אבל יכול להיות שמתחת לגיל 3 זה בכל מקרה רק במכון.
תודהמצטרפת למועדון
ננסה לקדם דברים בכיוון
דוקא בסדרמצטרפת למועדון
שוקלת בערך 12
לפעמיםסליל
זה שילוב של תחושתי ורגשי.
אצלנו בריפוי בעיסוק המליצו במקביל גם הדרכת הורים, כי בגיל הזה לא מטפלים עדיין בילד באופן ישיר.
אבל היא עוד ממש קטנה
אצלנו בריפוי בעיסוק המליצו במקביל גם הדרכת הורים, כי בגיל הזה לא מטפלים עדיין בילד באופן ישיר.
אבל היא עוד ממש קטנה
אדרבה הרבה כותבים כאן שהיא קטנהמצטרפת למועדון
אני אשמח לדעת שאפשר לחכות עם זה וזה יכול לעבור.. פשוט לא רואה טעם לחכות אם היא בגיל כל כך משמעותי של גדילה ובינתיים לא אוכלת שום דבר מזין..
לא שוללת ייעוץסליל
אבל דווקא אני הייתי הולכת קודם להתייעץ עם דיאטנית ילדים, לא מיד ריפוי בעיסוק. כי זה יכול להיות קשור לכמה דברים.
אני בזמנו הייתי במצב ממש דומה, שמעתי את ההרצאה של עדי אפרת רסולי שהיא דיאטנית ילדים "הוא לא אוכל לי". לנו זה מאוד עזר.
לא אומרת שהוא אוכל כל היום, אבל בהחלט הרבה יותר ברמה שאפשר להתקיים מזה
תכננתי שאם לא יעזור גם להתייעץ איתה, אבל בסוף לא ראיתי צורך
אני בזמנו הייתי במצב ממש דומה, שמעתי את ההרצאה של עדי אפרת רסולי שהיא דיאטנית ילדים "הוא לא אוכל לי". לנו זה מאוד עזר.
לא אומרת שהוא אוכל כל היום, אבל בהחלט הרבה יותר ברמה שאפשר להתקיים מזה
תכננתי שאם לא יעזור גם להתייעץ איתה, אבל בסוף לא ראיתי צורך
בן כמה הבן שלך היום?מצטרפת למועדון
ומזה מצב דומה? ממש כמו שתיארתי?
האמת שאני די מכירה את ההמלצות של הדיאטניות ומרגישה שאני די עושה מה שצריך. לא מלחיצה, בעיקר מציעה וחושפת.. אבל עדין יש דברים שאני מרגישה שצריכה יותר הכוונה ובא לי משהי מקצועית שמבינה דקויות ולא שתשפוך עלי את התיאוריה שלה בלי אבחנה.
אם יש לך קישור להרצאה שלה אני אשמח.
האמת שאני די מכירה את ההמלצות של הדיאטניות ומרגישה שאני די עושה מה שצריך. לא מלחיצה, בעיקר מציעה וחושפת.. אבל עדין יש דברים שאני מרגישה שצריכה יותר הכוונה ובא לי משהי מקצועית שמבינה דקויות ולא שתשפוך עלי את התיאוריה שלה בלי אבחנה.
אם יש לך קישור להרצאה שלה אני אשמח.
היום כמעטסליל
בן חמש.
כן, אני זוכרת את עצמי ממש מתלבטת האם זה תקין שהילד לא אוכל כמעט כלום.
קודם כל נראה לי כדאי להתחיל מלעשות רשימה מסודרת של מה היא אוכלת. מה היא מוכנה תמיד ומה לפעמים. כדי לראות האם זה באמת מעט כמו שאנחנו חושבים או שלא.
לגבי מה ששאלת על אוכל מתוק, כן. בעיניי להוריד לגמרי. בטח בגיל כזה קטן, שבדיוק ההרגלים מתבססים. מעדיפה שהילד שלי לא יאכל, ואצטרך ללכת איתו לריפוי בעיסוק, דיאטנית, מרפאת אכילה, מאשר להרגיל אותו לאכול אוכל שבאמת באמת מזיק. שוקולד וטרופית מכילים כמויות סוכר, סוכר הוא ממכר וקשה להיגמל ממנו. מעבר לדרך שבה הוא משפיע על השיניים ועוד דברים. ואני דווקא בדרך כלל ממש בסדר עם זה שהילדים יאכלו מידי פעם מתוק, אבל לא כתחליף לארוחות ולא באופן קבוע. (שתייה מתוקה זה הכי גרוע בעיניי).
לגבי הדיאטנית הזו, היא מקצועית. היא מקבלת גם באופן פרטי ביחד עם הילד ומכווינה בהתאם למה שצריך. אחפש לך את ההרצאה שלה. נראה לי זה בתשלום כלשהו.
ורק לגבי הריפוי בעיסוק, אני ממש לא שוללת. בסוף את האמא ואני חושבת שאמא יודעת הכי טוב מתי זה נורמלי ומתי זה כבר עובר את הגבול.
זכור לי שהתייעצתי גם עם רופא ילדים כדי לדעת האם זה תקין שאמר שכן. במיוחד שהעלייה במשקל ובגדילה הייתה תקינה. זה גם משהו שצריך לבדוק.
בקיצור, אולי להתחיל בייעוץ עם רופא ילדים שאת סומכת עליו, אם הוא לא רואה בעיה, הייתי מתייעצת עם דיאטנית ילדים טובה.
כן, אני זוכרת את עצמי ממש מתלבטת האם זה תקין שהילד לא אוכל כמעט כלום.
קודם כל נראה לי כדאי להתחיל מלעשות רשימה מסודרת של מה היא אוכלת. מה היא מוכנה תמיד ומה לפעמים. כדי לראות האם זה באמת מעט כמו שאנחנו חושבים או שלא.
לגבי מה ששאלת על אוכל מתוק, כן. בעיניי להוריד לגמרי. בטח בגיל כזה קטן, שבדיוק ההרגלים מתבססים. מעדיפה שהילד שלי לא יאכל, ואצטרך ללכת איתו לריפוי בעיסוק, דיאטנית, מרפאת אכילה, מאשר להרגיל אותו לאכול אוכל שבאמת באמת מזיק. שוקולד וטרופית מכילים כמויות סוכר, סוכר הוא ממכר וקשה להיגמל ממנו. מעבר לדרך שבה הוא משפיע על השיניים ועוד דברים. ואני דווקא בדרך כלל ממש בסדר עם זה שהילדים יאכלו מידי פעם מתוק, אבל לא כתחליף לארוחות ולא באופן קבוע. (שתייה מתוקה זה הכי גרוע בעיניי).
לגבי הדיאטנית הזו, היא מקצועית. היא מקבלת גם באופן פרטי ביחד עם הילד ומכווינה בהתאם למה שצריך. אחפש לך את ההרצאה שלה. נראה לי זה בתשלום כלשהו.
ורק לגבי הריפוי בעיסוק, אני ממש לא שוללת. בסוף את האמא ואני חושבת שאמא יודעת הכי טוב מתי זה נורמלי ומתי זה כבר עובר את הגבול.
זכור לי שהתייעצתי גם עם רופא ילדים כדי לדעת האם זה תקין שאמר שכן. במיוחד שהעלייה במשקל ובגדילה הייתה תקינה. זה גם משהו שצריך לבדוק.
בקיצור, אולי להתחיל בייעוץ עם רופא ילדים שאת סומכת עליו, אם הוא לא רואה בעיה, הייתי מתייעצת עם דיאטנית ילדים טובה.
לגבי מה שאת כותבת על אוכל מתוקמצטרפת למועדון
אני רק אדייק שכשאני כותבת טרופית הכוונה למחית פירות של פרינוק שמגיעה בצורת טרופית, והשוקולד הוא ממרח חרובים(יש לי בתכנית להכין אחד ביתי עם טחינה כשיגמר).
מעבר לזה אני מבינה מה שאת אומרת שעדיף שלא יהיה בכלל הבעיה שקשה לי להגדיר מה הדברים שאותם אני מעדיפה לא לתת לה גם במחיר של רעב ומה הדברים שברור שעדיף שתאכל..
מה שקורה זה שביום רגיל היא הולכת למעון ולפני שהיא יוצאת היא מקבלת את המחית פירות. שם אני יודעת שהיא לא אוכלת כלום בבוקר, אחכ צהריים מבושל והיא גם לרב לא טועמת כלום. לפעמים פסטה או קצת מרק. כשהם קמים משנצ היא אוכלת פרוסה עם ממרח חרובים ופלח תפוח ואז חוזרת הביתה. מה שקורה בבית זה שאני יודעת שהיא רעבה מכל היום וארוחת ערב אני מספיקה להכין רק באזור 7, אז דבר ראשון שמגיעים אני מציעה לה לאכול. בדכ היא מבקשת בעצמה. ואז זורמים עם מה שיש. ברור שאני מעדיפה לתת לה לחם עם חביתה וקוטג מאשר חלב עם קורנפלקס אבל אם זה מה שהיא רוצה אני נותנת לה. את חושבת שזה לא צריך להיות בכלל אופציה? עכשיו חושבת שאולי אני בכלל צריכה להקדים את ארוחת ערב(בשרי) ועד אז לא לתת משהו לאכול או רק משהו קטן.. קיצר צריכה לחשוב עם עצמי מה אני מוציאה מהאפשרויות ומה לא.. אולי פה באמת צריך הכוונה של דיאטנית
מעבר לזה אני מבינה מה שאת אומרת שעדיף שלא יהיה בכלל הבעיה שקשה לי להגדיר מה הדברים שאותם אני מעדיפה לא לתת לה גם במחיר של רעב ומה הדברים שברור שעדיף שתאכל..
מה שקורה זה שביום רגיל היא הולכת למעון ולפני שהיא יוצאת היא מקבלת את המחית פירות. שם אני יודעת שהיא לא אוכלת כלום בבוקר, אחכ צהריים מבושל והיא גם לרב לא טועמת כלום. לפעמים פסטה או קצת מרק. כשהם קמים משנצ היא אוכלת פרוסה עם ממרח חרובים ופלח תפוח ואז חוזרת הביתה. מה שקורה בבית זה שאני יודעת שהיא רעבה מכל היום וארוחת ערב אני מספיקה להכין רק באזור 7, אז דבר ראשון שמגיעים אני מציעה לה לאכול. בדכ היא מבקשת בעצמה. ואז זורמים עם מה שיש. ברור שאני מעדיפה לתת לה לחם עם חביתה וקוטג מאשר חלב עם קורנפלקס אבל אם זה מה שהיא רוצה אני נותנת לה. את חושבת שזה לא צריך להיות בכלל אופציה? עכשיו חושבת שאולי אני בכלל צריכה להקדים את ארוחת ערב(בשרי) ועד אז לא לתת משהו לאכול או רק משהו קטן.. קיצר צריכה לחשוב עם עצמי מה אני מוציאה מהאפשרויות ומה לא.. אולי פה באמת צריך הכוונה של דיאטנית
אולי תשמרי לה מנה מהערב הקודםיעל מהדרום
לק"י
ואז תוכלי להציע לה אוכל "אמיתי" כשהיא חוזרת.
ואז תוכלי להציע לה אוכל "אמיתי" כשהיא חוזרת.
ממ.. לא יודעתמצטרפת למועדון
כאילו אם היא לא אהבה את זה ביום הקודם למה שהיא תאהב למחרת?
את אמרת שאולי תקדימי את ארוחת הערב הבשריתיעל מהדרום
לק"י
ואמרת שאת מספיקה להכין רק בשבע.
לכן הצעתי לשמור אוכל מיום לפני.
ואמרת שאת מספיקה להכין רק בשבע.
לכן הצעתי לשמור אוכל מיום לפני.
צודקת. מבינה את החשיבה שלךמצטרפת למועדון
פשוט לרב לא נשאר וגם אם כן קשה לי להאמין שהיא תרצה..
קודם כלסליל
זה נשמע אחרת לגמרי
ממרח חרובים ולא שוקולד
מחית פירות ולא טרופית.
הייתי מבררת איך המטפלות במעון מגיבות לזה שהיא לא אוכלת, מניסיוני הרב, זה לפעמים מאוד מלחיץ אותן ואז הן מנסות לשדל את הילד לאכול וקצת ללחוץ עליו. ממש לא מכוונה רעה כמובן. אני מבקשת כמה פעמים לא ללחוץ עליו. להניח לפניו את האוכל ולא להגיד שום דבר מעבר לזה. רק להציע וזהו. אם הוא לא רוצה לאכול, שלא יאכל.
לגבי ארוחת ערב - היא חוזרת רעבה מאוד מהמעון. לכן בעיניי זה זמן מצויין עבורה לארוחה ממש. לא פיתה עם ממרח ולא פרי.
אני מביאה לבן השנתיים שלי לפעמים ארוחת ערב ב16:30. כי הוא חוזר רעב.
19:00 זה מאוחר בעיניי לארוחת ערב לילדים, במיוחד שיש סיכוי שהיא עייפה ואז במצב כזה גם יהיה לה קשה להסכים לדברים חדשים.
אז כן, בעיניי להקדים לה את הארוחה הבשרית ולא לתת להתמלא מדברים אחרים לפני כן. אני לא אומרת להשאיר אותה רעבה, כן? אבל אם יש אפשרות שתהיה לה מנה כבר שהיא חוזרת, אני חושבת שזה יכול לעזור. אגב, אחד הטיפים שעדי הדיאטנית נותנת, הוא לגוון בארוחה עם מזון "בטוח" ומזון חדש. זאת אומרת, אם את יודעת על משהו שהיא בטוח אוהבת, תגישי אותו ביחד עם מנה שהיא פחות מוכרת לה או פחות מוכנה לאכול. ואז מצד אחד יש לה את המקום לשבוע ממשהו שהיא מכירה, מצד שני היא גם יכולה לנסות משהו חדש בלי להרגיש שהיא חייבת.
קורנפלקס עם חלב מבחינתי זו לא ארוחה, אצלנו מותר רק פעם ביום בארוחת הבוקר. וכמובן להעדיף כזה עם כמה שפחות סוכר ובלי שוקולד. גם לבררן שלי שלא תמיד מוכן לאכול, אין מצב לקורנפלקס במהלך היום. הוא כבר בכלל לא מבקש, כי זו לא אופציה.
לגבי המחית פירות, זה משהו שעשיתי גם עם הבן שלי. אחרי שרשמתי מה הוא אוהב לאכול, ניסיתי למצוא לזה עוד תחלופות דומות כדי לאפשר גיוון. אתה מוכן גרבר? נהדר, בא נוסיף לזה מעט טחינה או חמאת בוטנים. בא נחליף את זה ברסק תפוחים ללא סוכר (גם עם מעט טחינה או חמאת בוטנים), במקום כטרופית, אוכלים בקערה עם כפית.
את אוהבת ממרח חרובים? מקסים. אולי ננסה גם ממרח תמרים? (טבעי, ללא סוכר כמובן)
לגבי הממרחים האלו, ברור שהם עדיפים על שוקולד, עדיין זה מצוק וכמובן היה רצוי שיהיה אפשר לאכול סנדוויץ עם ממרח לא מתוק. אבל לאט לאט
אפשר גם לפעמים לצאת ביחד לגינה לאכול, זה פותח את התאבון ולפעמים מוכנים לטעום דברים שלא ניסו.
לשבת ביחד איתה עם קערת פירות. "תראי מתוקה, חתכתי לי כאן תפוח רוצה לאכול איתי?"
לגבי עוד מאכלים,
ניסיתם טוסט? שלוליות גבינה? לביבות שהיא יכולה להחזיק ביד? פיצות אישיות מוכנות?
מאפינס?
יש משהו מזה שהיא אוהבת?
ממרח חרובים ולא שוקולד
מחית פירות ולא טרופית.
הייתי מבררת איך המטפלות במעון מגיבות לזה שהיא לא אוכלת, מניסיוני הרב, זה לפעמים מאוד מלחיץ אותן ואז הן מנסות לשדל את הילד לאכול וקצת ללחוץ עליו. ממש לא מכוונה רעה כמובן. אני מבקשת כמה פעמים לא ללחוץ עליו. להניח לפניו את האוכל ולא להגיד שום דבר מעבר לזה. רק להציע וזהו. אם הוא לא רוצה לאכול, שלא יאכל.
לגבי ארוחת ערב - היא חוזרת רעבה מאוד מהמעון. לכן בעיניי זה זמן מצויין עבורה לארוחה ממש. לא פיתה עם ממרח ולא פרי.
אני מביאה לבן השנתיים שלי לפעמים ארוחת ערב ב16:30. כי הוא חוזר רעב.
19:00 זה מאוחר בעיניי לארוחת ערב לילדים, במיוחד שיש סיכוי שהיא עייפה ואז במצב כזה גם יהיה לה קשה להסכים לדברים חדשים.
אז כן, בעיניי להקדים לה את הארוחה הבשרית ולא לתת להתמלא מדברים אחרים לפני כן. אני לא אומרת להשאיר אותה רעבה, כן? אבל אם יש אפשרות שתהיה לה מנה כבר שהיא חוזרת, אני חושבת שזה יכול לעזור. אגב, אחד הטיפים שעדי הדיאטנית נותנת, הוא לגוון בארוחה עם מזון "בטוח" ומזון חדש. זאת אומרת, אם את יודעת על משהו שהיא בטוח אוהבת, תגישי אותו ביחד עם מנה שהיא פחות מוכרת לה או פחות מוכנה לאכול. ואז מצד אחד יש לה את המקום לשבוע ממשהו שהיא מכירה, מצד שני היא גם יכולה לנסות משהו חדש בלי להרגיש שהיא חייבת.
קורנפלקס עם חלב מבחינתי זו לא ארוחה, אצלנו מותר רק פעם ביום בארוחת הבוקר. וכמובן להעדיף כזה עם כמה שפחות סוכר ובלי שוקולד. גם לבררן שלי שלא תמיד מוכן לאכול, אין מצב לקורנפלקס במהלך היום. הוא כבר בכלל לא מבקש, כי זו לא אופציה.
לגבי המחית פירות, זה משהו שעשיתי גם עם הבן שלי. אחרי שרשמתי מה הוא אוהב לאכול, ניסיתי למצוא לזה עוד תחלופות דומות כדי לאפשר גיוון. אתה מוכן גרבר? נהדר, בא נוסיף לזה מעט טחינה או חמאת בוטנים. בא נחליף את זה ברסק תפוחים ללא סוכר (גם עם מעט טחינה או חמאת בוטנים), במקום כטרופית, אוכלים בקערה עם כפית.
את אוהבת ממרח חרובים? מקסים. אולי ננסה גם ממרח תמרים? (טבעי, ללא סוכר כמובן)
לגבי הממרחים האלו, ברור שהם עדיפים על שוקולד, עדיין זה מצוק וכמובן היה רצוי שיהיה אפשר לאכול סנדוויץ עם ממרח לא מתוק. אבל לאט לאט
אפשר גם לפעמים לצאת ביחד לגינה לאכול, זה פותח את התאבון ולפעמים מוכנים לטעום דברים שלא ניסו.
לשבת ביחד איתה עם קערת פירות. "תראי מתוקה, חתכתי לי כאן תפוח רוצה לאכול איתי?"
לגבי עוד מאכלים,
ניסיתם טוסט? שלוליות גבינה? לביבות שהיא יכולה להחזיק ביד? פיצות אישיות מוכנות?
מאפינס?
יש משהו מזה שהיא אוהבת?
תודה על כל ההתיחסותמצטרפת למועדון
עונה על מה ששאלת:
- המטפלת במעון עושה לי רושם לא מלחיץ סביב העניין. יכול להיות שאני טועה אבל לפחות ככה אני מרגישה שברגע שהיא רואה שאני לא לחוצה שהיא תאכל אז היא מורידה אחריות.
-לגבי מנה מבושלת צריכה לראות איך לעשות את זה גם מבחינת להתארגן על ההכנה וגם כי חשוב לי ארוחה משותפת ולא יודעת אם יתאים לנו כמשפחה לאכול בשעה כזאת.
אהבתי את המגוון והבטוח. מנסה לחשוב מה בטוח אצלה מבחינת הבשרי. אין הרבה.. ומה קורה אם היא לא אוכלת כלום? וגם אם היא אוכלת? זהו אין כלום עד השינה? הולכת לישון בערך ב8.
- לגבי עוד מאכלים. ניסינו טוסט. היה תקופות שאכלה יפה ולאחרונה התחילה לפרק את הלחם ולאכול רק את הגבינה צהובה..פיצות לרב היא אוכלת. שלוליות גבינה ומאפינס וכל הדברים מהסוג הזה או שמסרבת או שרק טועמת ולא ממשיכה. למשל בחנוכה בקשה לביבות ואכלה רק את הציפוי הקריספי😋
- המטפלת במעון עושה לי רושם לא מלחיץ סביב העניין. יכול להיות שאני טועה אבל לפחות ככה אני מרגישה שברגע שהיא רואה שאני לא לחוצה שהיא תאכל אז היא מורידה אחריות.
-לגבי מנה מבושלת צריכה לראות איך לעשות את זה גם מבחינת להתארגן על ההכנה וגם כי חשוב לי ארוחה משותפת ולא יודעת אם יתאים לנו כמשפחה לאכול בשעה כזאת.
אהבתי את המגוון והבטוח. מנסה לחשוב מה בטוח אצלה מבחינת הבשרי. אין הרבה.. ומה קורה אם היא לא אוכלת כלום? וגם אם היא אוכלת? זהו אין כלום עד השינה? הולכת לישון בערך ב8.
- לגבי עוד מאכלים. ניסינו טוסט. היה תקופות שאכלה יפה ולאחרונה התחילה לפרק את הלחם ולאכול רק את הגבינה צהובה..פיצות לרב היא אוכלת. שלוליות גבינה ומאפינס וכל הדברים מהסוג הזה או שמסרבת או שרק טועמת ולא ממשיכה. למשל בחנוכה בקשה לביבות ואכלה רק את הציפוי הקריספי😋
לתת לה שתי ארוחות אחרי המעוןהיופי שבשקט
אחת מיד כשהיא חוזרת. אפשר אוכל מאתמול כמו ש@יעל מהדרום הציעה, או להכין לה חביתה, להוציא פיצה מהמקפיא או כל דבר אחר. אבל שתהיה ארוחה מלאה ומזינה. אצלנו הם לא מוכנים לניסיונות בשעה הזו, הם צריכים זמן רגוע אחרי המעון. אז אני נותנת רק אוכל "בטוח" (אפשר גם משהו שלפעמים אוכלים, העיקר לא אוכל חדש).
אחר כך, בערך בשבע כשאתם יושבים לאכול, שתשב איתכם ותאכל שוב. אם היא חוזרת בארבע זה כבר שלוש שעות ואצלי הם בהחלט מוכנים לארוחה נוספת. אם היא לא רעבה, היא יכולה סתם לשבת ולפטפט כי זה זמן משפחתי. זה הזמן לגוון כי היא לא מורעבת ועצבנית. אני משתדלת להכין לפחות דבר אחד שאני יודעת שאוהבים.
אחר כך, בערך בשבע כשאתם יושבים לאכול, שתשב איתכם ותאכל שוב. אם היא חוזרת בארבע זה כבר שלוש שעות ואצלי הם בהחלט מוכנים לארוחה נוספת. אם היא לא רעבה, היא יכולה סתם לשבת ולפטפט כי זה זמן משפחתי. זה הזמן לגוון כי היא לא מורעבת ועצבנית. אני משתדלת להכין לפחות דבר אחד שאני יודעת שאוהבים.
אז זה פחות או יותר מה שאני עושה כשהיא חוזרתמצטרפת למועדון
רק צריכה להחליט מה האופציות שקיימות מבחינתי, כי הרבה פעמים לא ברור לי שפיצה עדיפה מקורנפלקס למשל בהרבה..
תלוי איזה פיצה.יעל מהדרום
בעלי קנה לאחרונהמצטרפת למועדון
בסיס טורטיה לפיצה,רוטב פיצה מוכן וגבינה צהובה מגוררת וככה מכין לעצמו פיצה בחמש דקות. המרכיבים לא וואו..
ועדיין זה בריא יותר מקורנפלקסטארקו
ומשהו שעשיתי-
הכנתי פיצות גדולות(תבנית תנור) והקפאתי במנות אישיות בשקיות.
עבד מעולה.
הכנתי פיצות גדולות(תבנית תנור) והקפאתי במנות אישיות בשקיות.
עבד מעולה.
אני בדיוק במחשבות על זהמצטרפת למועדון
הרי היום כמעט על כל דבר אומרים שהוא לא בריא.. כמובן שעדין יש רמות אבל אם גם חלבי,קמח לבן, שמן קנולה, פריכיות אורז זה לא בריא לדעת הרבה אנשים וגם הפירות והירקות מרוססים ומעובדים אז לפעמים זה כבר מוציא את הטעם.. מה הקטע שאתאמץ להרגיל אותה לאכול פיצה במקום קורנפלקס לדוגמה או שניצל במקום במבה שגם השניצל מטוגן בשמן עמוק וגם בפיצה יש מלא דברים מעובדים ולא בריאים?!
אז בעיניי זה מוגזםסליל
בדיוק הבן שלי חזר מהגן ומארו שם שחלב זה לא בריא.
וואלה זה עצבן אותי קצת.
קורנפלקס זו לא פסגת הבריאות, נכון. ועדיף כמה שפחות מעובד, וחשוב לשים לב מה הרכיבים שכל דבר מכיל, וכמה סוכר ושומן וכו וכו.
אבל יש גבול.
בעיניי חלב זה בסדר גמור. ובבקשה לא להכניס לבן שלי כל מיני רעיונות לראש, שאחר כך הוא חושש לשתות חלב בבוקר.
אני מצאתי לי מקור מידע אמין, ומשם אני לוקחת את המדדים שלי למה בריא ומה לא.
הגדרתי מה הם הקווים האדומים שלי ולא ייכנס הביתה (בורקסים, מנות חמות למשל, שתייה מתוקה), מה אפשר במידה קטנה (עוגיות ושוקולד למשל), מה אפשר, אבל לא להתפרע (חלב, פחמימות, גבינה צהובה) ומה אפשר חופשי חופשי (חלבונים בריאים, ירקות, מים).
יש דברים שמקובלים על כולם, למשל שירקות זה בריא. יש דברים שנויים במחלוקת.
תחליטי לעצמך מה קווי הגזרה שלך, מה חשוב לך, עד כמה את מוכנה להתאמץ על זה ואחרי זה תסנני את כל מי שיגיד לך שלחיות זה לא בריא אלא אם כן את קוצרת בעצמך את החיטה, טוחנת אותה לבד ומזה מכינה את הלחם.
וואלה זה עצבן אותי קצת.
קורנפלקס זו לא פסגת הבריאות, נכון. ועדיף כמה שפחות מעובד, וחשוב לשים לב מה הרכיבים שכל דבר מכיל, וכמה סוכר ושומן וכו וכו.
אבל יש גבול.
בעיניי חלב זה בסדר גמור. ובבקשה לא להכניס לבן שלי כל מיני רעיונות לראש, שאחר כך הוא חושש לשתות חלב בבוקר.
אני מצאתי לי מקור מידע אמין, ומשם אני לוקחת את המדדים שלי למה בריא ומה לא.
הגדרתי מה הם הקווים האדומים שלי ולא ייכנס הביתה (בורקסים, מנות חמות למשל, שתייה מתוקה), מה אפשר במידה קטנה (עוגיות ושוקולד למשל), מה אפשר, אבל לא להתפרע (חלב, פחמימות, גבינה צהובה) ומה אפשר חופשי חופשי (חלבונים בריאים, ירקות, מים).
יש דברים שמקובלים על כולם, למשל שירקות זה בריא. יש דברים שנויים במחלוקת.
תחליטי לעצמך מה קווי הגזרה שלך, מה חשוב לך, עד כמה את מוכנה להתאמץ על זה ואחרי זה תסנני את כל מי שיגיד לך שלחיות זה לא בריא אלא אם כן את קוצרת בעצמך את החיטה, טוחנת אותה לבד ומזה מכינה את הלחם.
מידי פעם אני אופה פיצה ביתית ומקפיאההיופי שבשקט
אצלנו באמת מאוד עזר לשבת ולחשוב על רשימה של ארבע-חמש אפשרויות. אני תמיד דואגת שיהיה זמין בבית לפחות שתיים מהאפשרויות כך שאוכל להציע לילדים בחירה. מאז שחשבנו בצורה מסודרת על דברים מהירים ולזמני חירום כמעט ולא קורה שאני נתקעת ומרגישה צורך לתת קורנפלקס או חלבה.
מה שהולך אצלנו (חלק מהדברים אמרת כבר שהיא לא אוכלת, אבל אולי בכל זאת יעזור):
* מאפינס שיבולת שועל
* רסק תפוחים עם תחינה
* שייק בננה, אגוז טחון, חלב וחמאת בוטנים
* פשטידה אישית
* אורז שנשאר מאתמול עם טונה
* פירות חתוכים עם חמאת בוטנים או טחינה
* לחם עם חמאת בוטנים/גבינת שמנת/טחינה
* תמרים וגבינה משולשת (נחשב פינוק 😅)
אגב, חלק גדול מהדברים שכתבתי אני לא אוכלת ואפילו נגעלת. בפעם - פעמיים הראשונות בעלי נתן להם והראה להם שלו זה טעים ומאז הם עפים על זה.
מה שהולך אצלנו (חלק מהדברים אמרת כבר שהיא לא אוכלת, אבל אולי בכל זאת יעזור):
* מאפינס שיבולת שועל
* רסק תפוחים עם תחינה
* שייק בננה, אגוז טחון, חלב וחמאת בוטנים
* פשטידה אישית
* אורז שנשאר מאתמול עם טונה
* פירות חתוכים עם חמאת בוטנים או טחינה
* לחם עם חמאת בוטנים/גבינת שמנת/טחינה
* תמרים וגבינה משולשת (נחשב פינוק 😅)
אגב, חלק גדול מהדברים שכתבתי אני לא אוכלת ואפילו נגעלת. בפעם - פעמיים הראשונות בעלי נתן להם והראה להם שלו זה טעים ומאז הם עפים על זה.
וואו חלום שלי הרשימה שכתבת פהמצטרפת למועדון
תודההיופי שבשקט
הרעיון זה דברים שלוקח לי עד חמש דקות להביא לילד. תחשבי מה היא אוכלת באופן כללי ותראי מה יכול להכנס להגדרה הזו. למשל לחם שאמרת שהיא אוכלת. מאפינס אמרת שלפעמים, את יכולה לנסות מתכונים שונים ולראות מה הולך. למשל אצלנו שיבולת שועל הם זוללים, אבל עם קישוא, בטטה וגזר לא נגעו אחרי הביס הראשון ועם פירות יער אוכלים לפעמים.
מאפים אני אופה מדי פעם כמות גדולה ומקפיאה, כך שאוכל לשלוף במהירות במקרה הצורך.
מאפים אני אופה מדי פעם כמות גדולה ומקפיאה, כך שאוכל לשלוף במהירות במקרה הצורך.
אפשר בכיףסליל
להוסיף עוד ארוחה, היא יכולה לשבת גם איתכם. פשוט שתהיה לה עוד ארוחה.
אוקי אז הרבה פעמים יש לה עוד ארוחהמצטרפת למועדון
רק התחלתי לחשוב שזה סותם אותה לקראת הארוחה אתנו ואז היא לא מנסה.
אזסליל
אולי לנסות לחשוב מה יותר חשוב לך שהיא תאכל, ואת הארוחה הזו תגישי כשהיא חוזרת מהמעון.
והארוחה אחר כך תהיה בונוס
והארוחה אחר כך תהיה בונוס
ברור שיותר חשוב לי שהיא תאכלמצטרפת למועדון
את המבושל. רק שזה יש פחות סיכוי שהיא תאכל.
למשל היום, החזרתי אותה מהמעון ובדרך היא אמרה לי שהיא רוצה פיתה עם שוקולד(הכונה פיתה כוסמין קטנה עם ממרח חרובים). שאלתי אותה אם היא תרצה את השניצל מאתמול היא אמרה שלא. מפה לשם הגענו הביתה והבאתי לה פיתה עם שוקולד ואז חשבתי לעשות כעצתך ואמרתי לה שלא אוכלים כלום עד ארוחת הערב(שניצל ואורז מאתמול) בתקוה שתסכים לאכול מה שאכלה אתמול, אבל כשהיא סיימה את הפיתה היא בקשה פיתה פיצה על אותו בסיס של פיתה והחלטתי שאולי עדיף כי יש סכוי גדול שבארוחת ערב לא תאכל כלום. הבאתי לה פיתה פיצה פרקה ואכלה את הגבינצ מעל.. עכשיו מענין מה יהיה בערב.. אני אציע שניצל והיא כנראה תסרב ואז מה? להציע לה תחליף או לתת לה לישון רעבה? ואם כן תחליף אז מה יכול להיות משהו מזין שלא יהיה לה יותר מדי "שווה"?
חח סליחה שנפלתי עליך עם כל השאלות. פשוט רוצה לעשות סיעור מוחות קצת כי אני כל הזמן חוזרת על אותם טעוית..
למשל היום, החזרתי אותה מהמעון ובדרך היא אמרה לי שהיא רוצה פיתה עם שוקולד(הכונה פיתה כוסמין קטנה עם ממרח חרובים). שאלתי אותה אם היא תרצה את השניצל מאתמול היא אמרה שלא. מפה לשם הגענו הביתה והבאתי לה פיתה עם שוקולד ואז חשבתי לעשות כעצתך ואמרתי לה שלא אוכלים כלום עד ארוחת הערב(שניצל ואורז מאתמול) בתקוה שתסכים לאכול מה שאכלה אתמול, אבל כשהיא סיימה את הפיתה היא בקשה פיתה פיצה על אותו בסיס של פיתה והחלטתי שאולי עדיף כי יש סכוי גדול שבארוחת ערב לא תאכל כלום. הבאתי לה פיתה פיצה פרקה ואכלה את הגבינצ מעל.. עכשיו מענין מה יהיה בערב.. אני אציע שניצל והיא כנראה תסרב ואז מה? להציע לה תחליף או לתת לה לישון רעבה? ואם כן תחליף אז מה יכול להיות משהו מזין שלא יהיה לה יותר מדי "שווה"?
חח סליחה שנפלתי עליך עם כל השאלות. פשוט רוצה לעשות סיעור מוחות קצת כי אני כל הזמן חוזרת על אותם טעוית..
אני חושבתסלילאחרונה
שבאמת צריך לחשוב איזו ארוחה אפשר לתת לה כשהיא חוזרת מהמעון.
פיתה עם ממרח חרובים זה בסדר, אבל זו לא ארוחה. היא כנראה גם הייתה רעבה, ולכן ביקשה פיצה.
אבל עדיף שזה יהיה משהו מסודר, של ארוחה מאורגנת ומגוונת.
בטח כבר לא רלוונטי להיום, אבל לא הייתי מציעה תחליף שווה.
בתור התחלה, יש את מה שאנחנו אוכלים לארוחת ערב. אם היא לא רוצה את זה, תציעי משהו אחר שהיא אוהבת, אבל לא מתוק (לא פרי, ולא ממרח מתוק). אפשר לחם בלי כלום, לחם עם חומוס, חביתה, ירקות.
אני כן חושבת שצריך חשיבה מאורגנת מה את מוכנה שיהיו אופציות לאוכל אצלך בבית ומה לא.
מתי אפשר לאכול כל דבר.
אחרי שיהיו לך כללים ברורים, ורשימה של מה היא מוכנה לאכול, יהיה לך יותר קל להתחיל להרכיב ארוחות לפי דעתי
פיתה עם ממרח חרובים זה בסדר, אבל זו לא ארוחה. היא כנראה גם הייתה רעבה, ולכן ביקשה פיצה.
אבל עדיף שזה יהיה משהו מסודר, של ארוחה מאורגנת ומגוונת.
בטח כבר לא רלוונטי להיום, אבל לא הייתי מציעה תחליף שווה.
בתור התחלה, יש את מה שאנחנו אוכלים לארוחת ערב. אם היא לא רוצה את זה, תציעי משהו אחר שהיא אוהבת, אבל לא מתוק (לא פרי, ולא ממרח מתוק). אפשר לחם בלי כלום, לחם עם חומוס, חביתה, ירקות.
אני כן חושבת שצריך חשיבה מאורגנת מה את מוכנה שיהיו אופציות לאוכל אצלך בבית ומה לא.
מתי אפשר לאכול כל דבר.
אחרי שיהיו לך כללים ברורים, ורשימה של מה היא מוכנה לאכול, יהיה לך יותר קל להתחיל להרכיב ארוחות לפי דעתי
לא כל כך נשמע ויסות חושי את האמתפלא הבריאה
לא מומחית גדולה אבל זה לא נשמע קשור. בטח לא על סמך אירוע בודד. ויסות חושי יהיה סירוב עקבי לגעת/לטעום מרקם מסוים, תחושות של גועל או עצבנות וכו...
מאוד הגיוני בגיל הזה להיות בררנים באוכל. גיל 2 זה גיל שבו מתפתחת העצמאות והצורך בשליטה על החיים שלהם. במקום שיגידו ויחליטו להם מה לעשות.
להרבה ילדים זה מתבטא בשליטה על מה הם מכניסים לגוף שלהם. (לחלק מהילדים זה יהיה במאבקים של גמילה וכו').
אם את מרגישה קושי גדול בעניין ממליצה יותר לפנות להדרכת הורים.
אם לא. בגדול תני לה ל"שלוט" בכמה שיותר דברים בחיים שלה. אם היא תאכל בכוס האדומה או הכחולה. אם היא תלבש שמלה או מכנסיים. אם נחתוך היום לארוחת ערב מלפפון או עגבניה. וכו'. אפילו תשאלי אותה על עצמך. אם את מתלבטת בין 2 חולצות תני לה לבחור וכו'. (אבל לצמצם בכל בחירה את מה שהיא יכולה לבחור אחרת יצא בלגאן).
והצד השני של זה ממש לא להכריח לאכול. אלא להציע. לאכול בעצמך. ולהתעלם מהבררנות שלה. לרוב זה יעבור
מאוד הגיוני בגיל הזה להיות בררנים באוכל. גיל 2 זה גיל שבו מתפתחת העצמאות והצורך בשליטה על החיים שלהם. במקום שיגידו ויחליטו להם מה לעשות.
להרבה ילדים זה מתבטא בשליטה על מה הם מכניסים לגוף שלהם. (לחלק מהילדים זה יהיה במאבקים של גמילה וכו').
אם את מרגישה קושי גדול בעניין ממליצה יותר לפנות להדרכת הורים.
אם לא. בגדול תני לה ל"שלוט" בכמה שיותר דברים בחיים שלה. אם היא תאכל בכוס האדומה או הכחולה. אם היא תלבש שמלה או מכנסיים. אם נחתוך היום לארוחת ערב מלפפון או עגבניה. וכו'. אפילו תשאלי אותה על עצמך. אם את מתלבטת בין 2 חולצות תני לה לבחור וכו'. (אבל לצמצם בכל בחירה את מה שהיא יכולה לבחור אחרת יצא בלגאן).
והצד השני של זה ממש לא להכריח לאכול. אלא להציע. לאכול בעצמך. ולהתעלם מהבררנות שלה. לרוב זה יעבור
לפי מה שאת אומרתמצטרפת למועדון
בררנות נובעת מצורך בשליטה, ולכן העובדה שהיא מסרבת לאכול מאכלים מסוימים לא אומר שהיא באמת נגעלת או לא אוהבת אותם אלא מחפשת דרך להראות שהיא עצמאית ושולטת על גופה?
האמת שקשה לי לקבל את זה דוקא בגלל שגם אני היתי ילדה בררנית ועודני מבוגר בררן (אם כי היום הרבה פחות) . מסכימה עם החלק של לא להכריח וגם החלק של לתת לה לבחור כל מיני דברים שקשורים אליה או אלי אני גם עושה את זה בפועל, אבל ממש לא חושבת שזה מה שיגרום לה לשחרר את הצורך בשליטה בתחום האוכל ולהסכים כביכול לאכול יותר. כמו שאמרתי אני בעצמי עברתי את זה ויודעת מה זה להגעל מאוכל או להסכים לאכול אותו רק בצורות מסוימות. עד היום יש דברים שבגלל הצורה שהם מוגשים אני לא אעז לגעת. בדיעבד אני חושבת שגם אצלי זה יושב על ויסות חושי בעניין של חוש הטעם בעיקר. אני באמת מאמינה שכשהיא לא אוכלת משהו זה כי המרקם מגעיל אותה.
האמת שקשה לי לקבל את זה דוקא בגלל שגם אני היתי ילדה בררנית ועודני מבוגר בררן (אם כי היום הרבה פחות) . מסכימה עם החלק של לא להכריח וגם החלק של לתת לה לבחור כל מיני דברים שקשורים אליה או אלי אני גם עושה את זה בפועל, אבל ממש לא חושבת שזה מה שיגרום לה לשחרר את הצורך בשליטה בתחום האוכל ולהסכים כביכול לאכול יותר. כמו שאמרתי אני בעצמי עברתי את זה ויודעת מה זה להגעל מאוכל או להסכים לאכול אותו רק בצורות מסוימות. עד היום יש דברים שבגלל הצורה שהם מוגשים אני לא אעז לגעת. בדיעבד אני חושבת שגם אצלי זה יושב על ויסות חושי בעניין של חוש הטעם בעיקר. אני באמת מאמינה שכשהיא לא אוכלת משהו זה כי המרקם מגעיל אותה.
מצד אחד זה שעברתי את זה גםמצטרפת למועדון
עוזר לי להבין אותה יותר,מצד שני זה גם מערבב אותי מאד כי אני רואה בה את עצמי וגם מאשימה את עצמי. למשל זה שהיא לא אוהבת ירקות זה כי את לא אוכלת ירקות ולא חשפת אותה לכך מספיק פעמים או שאני מאשימה את עצמי שבגלל שאני נותנת לה מתוק אז חוש הטעם שלה נחסם לדברים עדינים יותר ושתיהם לא מדויקים כי יש מספיק דברים שאני חושפת ובכל זאת היא לא אוכלת וגם אני גדלתי בבית שחשפו בו להכל ובכל זאת יש דברים שלא נגעתי. וגם מבחינת החשיפה למתוק יש הרבה ילדים שנחשפים למתוק ברמה שלה ובכל זאת פתוחים לעוד טעמים.
תראי גם חשיפה למה שאת אוכלת הוא חשובפלא הבריאה
אין צורך כמובן להאשים את עצמך בשום דבר וזה גם לא יקדם. אבל יש פה כמה עניינים שכתבת.
א. נשמע שתמיד יש אלטרנטיבה בבית לפיתה עם שוקולד או טרופית פרות. שזה מתוק וטעים אז למה להתאמץ לאכול משהו פחות טעים? בסוף אמא "תישבר" ותתן לי לאכול את מה שטעים לי.
ב. עניין החשיפה. ההשפעה שיש לאוכל שלנו ואיך אנחנו נגשים לאוכל מאוד עוברת לילדים.
אני אספר לך שהילדים שלי אוהבים מתוק. אבל אין שום אלטרנטיבה בבית לילד שלא אוכל אוכל רגיל. לא שוקולד לא פיתה. הם יודעים שמי שרעב צריך לאכול. מקסימום אוכלים פרי. אז הם יכולים לא לאכול ארוחה אחת, יכולים גם ביום מסוים לאכול פחות. בסוף הם יאכלו משהו. אף ילד בריא בנפשו ובטח לא בגיל כזה ירעיב את עצמו למוות. כל עוד אין אלטרנטיבה. ברגע שיש, זה נהפך למשחקי כוחות מול ההורים מתי הם ישברו.
אני אספר לך משהו שקרה אצלנו. יום אחד בחופש יצאתי עם הילדים לקנות להם קרטיבים בתור חגיגה בקיץ. בעודם מלקקים את הקרטיב אני הוצאתי קופסא עם ירקות וגבינה ואכלתי להנאתי. ילד אחד ביקש ממני ירק. אחריות עוד ילד, ועוד ירק. בסוף הם הגיעו למצב שזרקו חצי קרטיב והשתלטו לי על הירקות. למה כי לי זה כיף לאכול את זה. אז הם רוצים גם. אז גם לגישה שלנו כלפי אוכל יש השפעה גדולה.
וזה קרה עוד הרבה פעמים שמאסו במתוק ובחרו בריא. כי זה השדר בבית שכיף טעים ונעים לאכול בריא.
אז כן יש עניין בצור אמהות להשתדל לעשות צעד בכיוון של לגוון באוכל. טעים לך שייק תעשי. בא לך דווקא ירק כזה שאותו את מוכנה לאכול תאכלי. אבל להפוך את הבית למקום שיש בו חשק למגוון אוכל. אוכל יותר בריא. הילדים יבואו בעקבותנו.
ועוד דבר לילדים ברגע שמנטרלים את מאבק הכוח או הצורך בשליטה בעזרת האוכל יש להם חוש כיוון בריא שמנחה אותם מה לאכול. (כל עוד אין הרבה סוכר בבית שגורם להתמכרות לכיוון אחד).
ובהחלט יהיו ילדים שיעדיפו פחממות, יהיו ילדים שיעדיפו חלבונים. הגוף שלהם ידע לספר להם מה טוב להם. והאחריות שלנו היא תמיד להציע מגוון לכל הילדים ולא לקבע אותם ב"אהבה" שלהם או חוסר אהבה למאכלים מסוימים. אלא תמיד שיהיה בסביבה. להציע לא לדחוף אוצלשכנע מצד אחד. ומצד שני לא להציע משהו אחרי כדי לפצות.
בסוף הם יפתחו מנגנון בריא שיתאזן עם הזמן כלפי עצמם. כלומר לא פר ארוחה אלא פר תקופות....
בהצלחה. ממש. ממש. אוכל והורות יושב לנו על מקומות רגישים בנפש. והרבה פעמים אנחנו נוטים לעשות השלכות ממנו אלהם. או לחשוב שיש בעיה בנו ההורים. ולכן מאוד מומלץ הדרכת הורים לפני שמסתובבים אצל רופאים או מומחים בניסיון להבין מה "הבעיה"...
א. נשמע שתמיד יש אלטרנטיבה בבית לפיתה עם שוקולד או טרופית פרות. שזה מתוק וטעים אז למה להתאמץ לאכול משהו פחות טעים? בסוף אמא "תישבר" ותתן לי לאכול את מה שטעים לי.
ב. עניין החשיפה. ההשפעה שיש לאוכל שלנו ואיך אנחנו נגשים לאוכל מאוד עוברת לילדים.
אני אספר לך שהילדים שלי אוהבים מתוק. אבל אין שום אלטרנטיבה בבית לילד שלא אוכל אוכל רגיל. לא שוקולד לא פיתה. הם יודעים שמי שרעב צריך לאכול. מקסימום אוכלים פרי. אז הם יכולים לא לאכול ארוחה אחת, יכולים גם ביום מסוים לאכול פחות. בסוף הם יאכלו משהו. אף ילד בריא בנפשו ובטח לא בגיל כזה ירעיב את עצמו למוות. כל עוד אין אלטרנטיבה. ברגע שיש, זה נהפך למשחקי כוחות מול ההורים מתי הם ישברו.
אני אספר לך משהו שקרה אצלנו. יום אחד בחופש יצאתי עם הילדים לקנות להם קרטיבים בתור חגיגה בקיץ. בעודם מלקקים את הקרטיב אני הוצאתי קופסא עם ירקות וגבינה ואכלתי להנאתי. ילד אחד ביקש ממני ירק. אחריות עוד ילד, ועוד ירק. בסוף הם הגיעו למצב שזרקו חצי קרטיב והשתלטו לי על הירקות. למה כי לי זה כיף לאכול את זה. אז הם רוצים גם. אז גם לגישה שלנו כלפי אוכל יש השפעה גדולה.
וזה קרה עוד הרבה פעמים שמאסו במתוק ובחרו בריא. כי זה השדר בבית שכיף טעים ונעים לאכול בריא.
אז כן יש עניין בצור אמהות להשתדל לעשות צעד בכיוון של לגוון באוכל. טעים לך שייק תעשי. בא לך דווקא ירק כזה שאותו את מוכנה לאכול תאכלי. אבל להפוך את הבית למקום שיש בו חשק למגוון אוכל. אוכל יותר בריא. הילדים יבואו בעקבותנו.
ועוד דבר לילדים ברגע שמנטרלים את מאבק הכוח או הצורך בשליטה בעזרת האוכל יש להם חוש כיוון בריא שמנחה אותם מה לאכול. (כל עוד אין הרבה סוכר בבית שגורם להתמכרות לכיוון אחד).
ובהחלט יהיו ילדים שיעדיפו פחממות, יהיו ילדים שיעדיפו חלבונים. הגוף שלהם ידע לספר להם מה טוב להם. והאחריות שלנו היא תמיד להציע מגוון לכל הילדים ולא לקבע אותם ב"אהבה" שלהם או חוסר אהבה למאכלים מסוימים. אלא תמיד שיהיה בסביבה. להציע לא לדחוף אוצלשכנע מצד אחד. ומצד שני לא להציע משהו אחרי כדי לפצות.
בסוף הם יפתחו מנגנון בריא שיתאזן עם הזמן כלפי עצמם. כלומר לא פר ארוחה אלא פר תקופות....
בהצלחה. ממש. ממש. אוכל והורות יושב לנו על מקומות רגישים בנפש. והרבה פעמים אנחנו נוטים לעשות השלכות ממנו אלהם. או לחשוב שיש בעיה בנו ההורים. ולכן מאוד מומלץ הדרכת הורים לפני שמסתובבים אצל רופאים או מומחים בניסיון להבין מה "הבעיה"...
תודה על התגובה הארוכה והמושקעתמצטרפת למועדון
אגב מה שכתבת בב' מסביר בדיוק למה אני מרגישה יסורי מצפון. אני עצמי בן אדם שהמגוון שלו באוכל יחסית מצומצם וההנאה שלי מירקות חתוכים או סלט קצוץ מוטלת בספק, אז לצערי דרך הכיוון הזה אני לא אצליח.. אלא אם אטפל בעצמי בריפוי בעיסוק
בעינייoo
בררנות יכולה לנבוע מ:
1. רמת תיאבון פחותה- תכונה שנולדים איתה
2. הרגלי אכילה בהתפתחות או בגיל גדול הרגלי אכילה גרועים
3. התערבות הורית- שיכנוע ולחץ לאכילה = ירידה בתיאבון
בגיל שנתיים הרגלי האכילה בהתפתחות. אם מקפידים ללמד הרגלי אכילה טובים ולא לעשות התערבות הורית, הבררנות כנראה תלך ותפחת.
הבן שלי בחודש האחרון כבר פחות בררן, אחרי שהיה בררן מאד. אני חושבת שזו השיטה היחידה להתנהלות עם אוכל באופן כלל עם ילדים ועם בררנים בפרט.
1. רמת תיאבון פחותה- תכונה שנולדים איתה
2. הרגלי אכילה בהתפתחות או בגיל גדול הרגלי אכילה גרועים
3. התערבות הורית- שיכנוע ולחץ לאכילה = ירידה בתיאבון
בגיל שנתיים הרגלי האכילה בהתפתחות. אם מקפידים ללמד הרגלי אכילה טובים ולא לעשות התערבות הורית, הבררנות כנראה תלך ותפחת.
הבן שלי בחודש האחרון כבר פחות בררן, אחרי שהיה בררן מאד. אני חושבת שזו השיטה היחידה להתנהלות עם אוכל באופן כלל עם ילדים ועם בררנים בפרט.
יש עוד מרכיב לדעתימקקה
כמה הילד באופי שלו נמנע או מעז לנסות דברים
ילד שנמנע גם יתקשה יותר לנסות מאכלים חדשים. אבל אם נתמיד זה יגיע
ילד שנמנע גם יתקשה יותר לנסות מאכלים חדשים. אבל אם נתמיד זה יגיע
מסכימהoo
מבינה מה את אומרתמצטרפת למועדון
ממש קשה רק לא להכנס למעגל הזה שזה מפריע להורים.. אצלינו למשל בעלי מאד לחוץ על זה. אני יחסית מאזנת אותו ואנחנו לא מכריחים אף פעם לאכול משהו.. אבל זה בהחלט בשיח והיא מרגישה את זה מאד.
זה בהחלט קשהoo
אבל כשמבינים את ההשלכות, מבינים את החשיבות של המאמץ לשינוי השיח.
אצלנו שנינו מתחברים לגישה הזו. בתחומים אחרים שיש לי גישה שבעלי לא מתחבר אליה, אבל הגישה מאד חשובה לי, אז אני מטפטפת אותה כל הזמן, בדרכי נועם, לא מוותרת ולא מתיאשת.
אצלנו שנינו מתחברים לגישה הזו. בתחומים אחרים שיש לי גישה שבעלי לא מתחבר אליה, אבל הגישה מאד חשובה לי, אז אני מטפטפת אותה כל הזמן, בדרכי נועם, לא מוותרת ולא מתיאשת.
אולי לדייק יותר מה אני מסיקה מהסיפורמצטרפת למועדון
כתבתי בסוף שהבעיה היא לא הטעם אלא המרקם ויותר נכון שהבעיה היא לא צורך בשליטה או איזה קושי רגשי אלא שבאמת קשה לה לעבד בצורה טובה את האוכל(ללעוס ולבלוע ) משהו במרקם לא נעים לה..
כי עובדה שהיא באמת רצתה לאכול ולא חפשה להתחמק או לעשות דוקא במטרה להשיג תשומת לב או שליטה. אלא שיש מאכלים שזה מרתיע אותה מאד ולכן היא לא מנסה לא משנה כמה היא תראה שזה חשוב לנו או כמה היא רעבה ויש מאכלים שהיא מוכנה יותר לנסות ועדין זה קשה לה..
כי עובדה שהיא באמת רצתה לאכול ולא חפשה להתחמק או לעשות דוקא במטרה להשיג תשומת לב או שליטה. אלא שיש מאכלים שזה מרתיע אותה מאד ולכן היא לא מנסה לא משנה כמה היא תראה שזה חשוב לנו או כמה היא רעבה ויש מאכלים שהיא מוכנה יותר לנסות ועדין זה קשה לה..
איזו קופה את? דוקא בגיל הזה זה פשוט למצואבתי 123
מכבימצטרפת למועדון
יש מטפלות מטעם הקופה או שהולכים בפרטי ויש החזר?
במכבי אני לא מכירה אבל יש מכונים להתפתחות הילדבתי 123
של הקופות ובהסדרים עם הקופות טופס 17
יש גם פרטי עם החזר
יש גם פרטי עם החזר
אשמח לשמוע מבעלת נסיוןמצטרפת למועדון
אם זה באמת כיוון שעוזר..
לבן שלי זה עזר מעטסליל
אבל בגיל גדול יותר, שכבר אפשר לדבר על מה מפריע ולחשוב על פתרונות.
אחרי שהפסקנו קצת ראינו נסיגה, בע"ה שבוע הבא נחזור מחדש ואוכל לעדכן
אחרי שהפסקנו קצת ראינו נסיגה, בע"ה שבוע הבא נחזור מחדש ואוכל לעדכן
באיזה גיל?רק טוב!
הבת שלי בת 10 עם בררנות תחושתית...
יש סיכוי לטפל בזה?!
יש סיכוי לטפל בזה?!
בגיל 4סליל
אני לא מספיק יודעת, אבל זה כיוון ששווה לבדוק.
במיוחד אם יש עוד רגישות תחושתית
במיוחד אם יש עוד רגישות תחושתית
יש. ונסינו לבדוק בעבר.רק טוב!
דרך התפתחות הילד. אבל מאוד התאכזבתי מהם. הייתי צריכה להתעקש שיש קושי ושיתנו לה ריפוי בעיסוק.
בסוף עשתה טובה שנתנה (כשחזרנו אחרי שנתיים לאבחון נוסף והתעקשתי שיש קושי). בינתיים התחילה הקורונה. ואחרי עוד שנה-שנתיים קיבלנו איזה טיפול בזום. שהיה ממש ממש לא יעיל ולא קשור.
היום היא כבר לא זכאית להתפתחות הילד כי עברה את הגיל. ורוב הקשיים למדנו להתמודד איתם (לא מתעצבנים על הבררנות באוכל, בגדים שנוחים לה, וכו') ואבחון וטיפול פרטי זה מלא כסף.
בסוף עשתה טובה שנתנה (כשחזרנו אחרי שנתיים לאבחון נוסף והתעקשתי שיש קושי). בינתיים התחילה הקורונה. ואחרי עוד שנה-שנתיים קיבלנו איזה טיפול בזום. שהיה ממש ממש לא יעיל ולא קשור.
היום היא כבר לא זכאית להתפתחות הילד כי עברה את הגיל. ורוב הקשיים למדנו להתמודד איתם (לא מתעצבנים על הבררנות באוכל, בגדים שנוחים לה, וכו') ואבחון וטיפול פרטי זה מלא כסף.
אם את באזור ירושלים יש לי המלצה למישהישלומית.
לא סגורה איך זה עובד מבחינת החזרים מהקופה, יכולה לנסות לברר מולה
מישהי מרפאה בעיסוק?מצטרפת למועדון
אני לא מאיזור ירושלים
סליחה על הנצלוש.בפרטי לא עובד לי... תוכלי להמליץ?מיקי מאוס
מה ההתמחות שלה?
(תנסי שוב את הפרטי. הוא חזר לעבוד בגרסא ישנה)מוריה
אולי צריך מרפאת אכילהאורוש3
שם יש צוות פרא-רפואי שמבין בתחום. אבל מן הסתם שלא מתקבלים לשם אם זה לא קיצוני ומן הסתם המתנה. יכול להיות שטיפות ריפוי בעיסוק רגיל יעזור קצת לווסת. ואולי קלינאית. אבל באמת שמנוסות בעניין
מעניין מה הקשר לקלינאית?מצטרפת למועדון
קלינאית תקשורת מתעסקת גם בנושא של אכילהבתי 123
כתבת שאת חושבת על קושי ללעוס ולבלועמקקה
את זה בודקת קלינאית במרפאת אכילה
תקבעי תור זה גם ככה שנה קדימה
תקבעי תור זה גם ככה שנה קדימה
אשמח גם לשמוערק טוב!
אצלנו בת 10. עם בררנות מגיל חצי שנה (משלב הטעימות).
הבן שלי היה בררןאהבה ושלוה
בערך בגיל שאת מתארת, והיו בדיוק אותם עניינים שהיה לועס ויורק וכאלה.. פשוט שחררתי לגמרי, הבאתי לו לאכול מה שרוצה, לא התעקשתי על כלום, לא הראתי לו שזה אישיו בכלל. תמיד היו עוד דברים על השולחן ותמיד הצעתי. ובעיקר, התעקשתי שיטעם רק. היה טועם וזהו, לא היתי מדברת על נעניין האוכל בכלל. והיום השצםר משמעותית ואוכל כבר טוב, עדיין לא מדהים, אבל נראלי כמו כל ילד.
לפעמים אנחנו לא יודעים לזהות את הרקע לקושי, לעפמים מתחיל מעניין תחושתי, הילד רואה ומרגיש שזה עניין, וזה ממשיך לבעיה רגשית כבר.
בקיצור- המלצה שלי, אל תתעסקי בזה. אבל ברור שנגיד טרופית זה לא משהו שאמור להיות אצלו באופציות נגיד... אמרת שאוכל, חביתה, קוטג', לחם, פירות... נשמעת התחלה לא רעה בכלל.. הוא עוד קטן, והוא לא בסכנת הרעבה אז הכל בסדר. מרפאות אכילה זה במצבי קיצון..
לפעמים אנחנו לא יודעים לזהות את הרקע לקושי, לעפמים מתחיל מעניין תחושתי, הילד רואה ומרגיש שזה עניין, וזה ממשיך לבעיה רגשית כבר.
בקיצור- המלצה שלי, אל תתעסקי בזה. אבל ברור שנגיד טרופית זה לא משהו שאמור להיות אצלו באופציות נגיד... אמרת שאוכל, חביתה, קוטג', לחם, פירות... נשמעת התחלה לא רעה בכלל.. הוא עוד קטן, והוא לא בסכנת הרעבה אז הכל בסדר. מרפאות אכילה זה במצבי קיצון..
דבר ראשון זאת בת🤗מצטרפת למועדון
דבר שני תודה על מה שכתבת.. אלו דברים שאני יודעת רק צריכה עזרה בישום בשטח אצלי
אני דווקא כן רואה פה קווים תחושתייםממשיכה לחלום
אני גם חושבת שיש פה אולי מרכיב התנהגותי אבל לדעתי יש לך בסיס מעולה לפנות לטיפול תחושתי לפחות לבירור. כי זאת נקודה ששווה לברר ולהבין
בכל מקרה קשיים בוויסות חושי יכולים להופיע מגיל מאוד מוקדם, לא יודעת מה הטיפול בגילאים האלה אבל זה בהחלט קיים.
בכל מקרה קשיים בוויסות חושי יכולים להופיע מגיל מאוד מוקדם, לא יודעת מה הטיפול בגילאים האלה אבל זה בהחלט קיים.
תודה על זהמצטרפת למועדון
אולי אני אפרטממשיכה לחלום
את מתארת שבאופן כללי בתחום המגע הוא מאוד משמעותי אצלה
גם בבגדים וגם בעוד דברים אם אני זוכרת נכון
זה הגיוני שזה בא לידי ביטוי הרבה בתחום האוכל
ודבר שני את מתארת שהיא נמענת גם מבגדים שלא נוחים לה ולא רק מאוכל
לכן נשמע שיש כאן דפוס התנהגותי שנראה שיושב על קושי תחושתי
בהחלט כדאי לבדוק עוד דברים כי את כן כותבת שזה החמיר דווקא אחרי הלידה, אז יכול להיות יש כאן מרכיבים גם של שליטה באמת
ודבר נוסף
את האמא, את באמת יודעת הכי טוב
אם את מרגישה שאת רוצה לבדוק כיוון מסוים
תבדקי
מקסימום זה לא זה
גם בבגדים וגם בעוד דברים אם אני זוכרת נכון
זה הגיוני שזה בא לידי ביטוי הרבה בתחום האוכל
ודבר שני את מתארת שהיא נמענת גם מבגדים שלא נוחים לה ולא רק מאוכל
לכן נשמע שיש כאן דפוס התנהגותי שנראה שיושב על קושי תחושתי
בהחלט כדאי לבדוק עוד דברים כי את כן כותבת שזה החמיר דווקא אחרי הלידה, אז יכול להיות יש כאן מרכיבים גם של שליטה באמת
ודבר נוסף
את האמא, את באמת יודעת הכי טוב
אם את מרגישה שאת רוצה לבדוק כיוון מסוים
תבדקי
מקסימום זה לא זה
הלכנו לריפוי בעיסוק בהתפתחות הילדיראת גאולה
ובאבחון שאלו על הנושא של האוכל,
והפנו אותנו לדיאטנית ילדים בהתפתחות הילד (ואח"כ גיליתי שאותה אחת עובדת גם במרפאה הרגילה שלנו... ויכולנו להגיע אליה קרוב יותר...).
אבל אצלנו זה לא תחושתי, סתם בררנות,
הגעתי לדיאטנית עם דף מסודר ומפורט של סדר התזונה, היא לא התרשמה שהמצב גרוע כ"כ אבל נתנה כמה טיפים טובים, וזהו, פחות או יותר נשארנו באותו מקום.
והפנו אותנו לדיאטנית ילדים בהתפתחות הילד (ואח"כ גיליתי שאותה אחת עובדת גם במרפאה הרגילה שלנו... ויכולנו להגיע אליה קרוב יותר...).
אבל אצלנו זה לא תחושתי, סתם בררנות,
הגעתי לדיאטנית עם דף מסודר ומפורט של סדר התזונה, היא לא התרשמה שהמצב גרוע כ"כ אבל נתנה כמה טיפים טובים, וזהו, פחות או יותר נשארנו באותו מקום.
תודה על השיתוףמצטרפת למועדון
בן כמה הילד?
חושבת שזה היה בגיל 4יראת גאולה
אוופ (פריקה)השקט הזה
בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן
היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.
בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים
)
בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..
וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה
זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐
ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון
מבינה אותך מאוד!!!
תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים
שבמילא חצי לא מחסנים
אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית
אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי
אנ י גם חוששת לפעמים
זה לא שלא
אני לא אומרת לך מה לעשות
אני במקומך כן היתי הולכת
כי ירושלים זה עיר גדולה
זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו
ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת
אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר
ולכן באמת ההחלטה היא שלך
אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..
ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו
אני יודעת
ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות
תכלס את צודקתהשקט הזה
זה עניין של ניהול סיכונים.
אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה
אני חושבתשירה_11
שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק
הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים
תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊
וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)
וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.
וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)
אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך.
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה
זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני
למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊
מבאס על ההרגשה!אר
מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?
בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)
בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....
אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד
נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה
וספציפית לחצבת
זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח
חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי
מבינה את ההחלטה שלכם.
וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..
💕💕השקט הזה
וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום
אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?
או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?
זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב
אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות
מבאס ממש...פאףאחרונה
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
ילד שיש לנו התמודדות איתו לאחרונהאובדת חצות
עקשן
מתחצף אם לא מקבל ממתק (מקבל המון אבל דורש מה שרוצה)
אומר לנו "אתם חצופים"או- אני שונא אתכם
מרביץ לנו כשכועס
מרביץ לאחיו המון ומתנכל אליו
ילד טוב ירושלים בגן ואצלנו- מלא התמודדות..
ולא ברור לי למה.
מה עושים? איך מתנהלים? אני מרגישה שהוא מוציא ממני כעס וחוסר סבלנות, קשה לי עם האופי שלו כשאני רגועה ונעימה.
ובמיוחד מעצבן אותי כשהוא מתנכל לאחיו שעדין ואפילו לא מחזיר ואוהב אותו (אולי הוא מרביץ לו מקנאה- לאחיו יש אופי רגוע כמו שלנו)
אנחנו כועסים עליו לצערנו כי זה מה שהוא מוציא מאיתנו.
הלוואי שהייתי מצליחה להיות יותר מכוונת אליו
מרגישה שקשה לי להכיל בכי ותלונה וכעס ודרישה והמון דרמה!מה עושים? שוב, הדרכת הורים?
זה אותו ילד שתמיד היה מאתגר?מתואמת
נדמה לי שכבר כתבתי את דעתי, שכדאי ללכת לאבחון מקיף, לא רק אצל פסיכולוג אלא גם אצל רופא התפתחות, הכי טוב דרך התפתחות הילד בקופה.
וכן, כמובן לחזור להדרכת ההורים - זה לא משהו שאפשר לפתור בכמה פגישות. ילד מאתגר לפעמים דורש ליווי במשך שנים...
ורק לגבי זה שבבית הוא מאתגר ובגן לא - זו תופעה ידועה. ולהפך, יש בזה מחמאה להורים, שהילד מרגיש מספיק בטוח אצלם בשביל לשחרר את האנרגיות שלו, ובגן הוא לא משחרר כי אין לו מספיק ביטחון. (יכול להיות כמובן שזה נובע מכך שבגן מצליחים להציב לו סמכות נכונה ובבית לא. מדריכת הורים טובה תדע לעזור לכם לזהות את זה...)
הרבה כוחות!❤️
זה לא אותו ילד!אובדת חצותאחרונה
כשאת כותבת "זה מה שהוא מוציא מאיתנו"המקורית
זה אומר שאת לא בעמדה של מובילה, הורית
ולכן כן, הדרכת הורים
זה כנראה מעגל של היחס שלכם לתגובות שלו שמזין אתכם
ניסיתם הדרכת הורים בתחום הזה ועזר לכם?יעל מהדרום
אשמח לרענון- מה נותנים לאכול בבוקר- גיל 5אובדת חצות
אחד לא אוהב בננה, אחד כן
הם התרגלו לעוגיות של חיות על הבוקר או ביסקוויט או עוגה משבת.
יש עוד רעיונות יותר בריאים וגם משביעים וגם שילדים אוהבים???
תודה!
דגני בוקר, כריך, אקטימלכורסא ירוקה
לא עשיתי אבל מתכננת - מאפינס בריאיםירושלמית במקור
האמת עוגיות וביסקוויט זה אחלהמקקה
אני לא נותנת כלום, אולי וופל או קורנפלקס אם קמו מוקדם
קורנפלקס עם חלבדיאט ספרייט
אני מכינה מידי פעם עוגיות שיבולת שועלפרח חדש
אצלנודרקונית ירוקה
פרי (אני דואגת שיהיה מבחר)
דייסה (שיבולת שועל דקה, טיפה מלח, מים רותחים, חלב וחורי טעם כמו דבש/קינמון/רסק תפוחים)
פרוסת לחם
שימי לב שיקח זמן להרגיל אותם שכבר לא מקבלים ביסקוויט. צריך להכין עתודות כח בשביל השינוי
בעבר היו אוכלים אצלינו כריךיעל מהדרוםאחרונה
לק"י
אפשר קרקרים או פריכיות.
היום בעיקר שטויות (קורנפלקס, בייגלה, ביסקוויטים וכו').
אפשר קרקרים או פריכיות.
ירושלמיות! מה יש לעשות מחר בערב באזור ת.מרכזית? עםאביגיל ##
ילדים בני 10-14. פתוחים להצעות
יש באולינג באזור?
אזור תחנה מרכזית, אפשר גם לכיוון שוק מחנה יהודה
חדר בריחה יכול להתאים?בארץ אהבתי
אני לא מכירה יותר מידי, אבל זה נשמע כמו פעילות נחמדה לגילאים האלו.
מניחה שיש משהו באזור, לא ממש מכירה בעצמי..
היינו בחדר בריחה לא מזמן. מחפשת משהו אחראביגיל ##
תודה על הנסיון!
אשמח לעוד
אשמח לעוד
אולי מוזיאון ישראל?שמעונה
לא הכי הכי קרוב...
ילדים נכנסים חינם
נכנסתי עכשיו לאתר, רואה שסגור בימי אאביגיל ##
גם בחנוכה? מוזיאון המדע בדרכ סגורשמעונה
אבל לא יודעת אם מוזיאון ישראל...
אסתכל שובאביגיל ##
קיר טיפוס? יש בגבעת שאול כמדומנימרגול
גבעת שאול מיקום מצויין בשבילנו! תודהאביגיל ##אחרונה
מה עוד יש שם? חוץ מקיר טיפוס
אני יודעת שאני צריכה להגיד אלף פעם תודהאנונימית בהו"ל
ואני אומרת!
תודה לך ה' כי שום דבר לא מובן מאליו!!!!!
ועדיין מרגישה קנאה כלפיי נשים שעוברות את ההריון בנחתתת, בשקט, בלי לרוץ לבדיקות, יכולות לעשות פדיקור מניקור, טיפול פנים, לקנות דברים לעצמם בנחת ולא כמוני רק בפחדים של איך תהיה הלידה ואם הוא יתהפך או לא.
מקנאה בכאלה שיכולות לבחור בית רפואה לפי האוכל או לפי חדר פרטי או לא ואני מתחננת שיקבלו אותי אחרי קיסרי ויתנו לי צאנס
והכל עובר בלחץ של מילואים ולבד וריצות
גם אני רוצה נחת
תודה ה' על הכל
אני ממש מבינה אותך!! וברור שזה לא סותר את ההודיה!חוזרת בקרוב
ב‘ה בנושא הזה אני מושא קנאתך אבל ההריונות שלי קשים בטירוף! ואני הרבה מוצאת את עצמי מקנאה באילו שרצות ויפות ואוהבות להיות בהריון...
ועדיין מודה על רגע על ההיריון ומאוהבת בתוצאות שלו...!!
אם הבנתי אותך נכון, ההריון בסדר והפחד רק מהניתוח?עדינה אבל בשטח
אז אפשר להרגיע אותך שזה לא סוף העולם? זה עדיין הריון שקט ורגוע, שלא תדעי איזה דברים נשים עוברות בהריון, לא נעים ניתוח, אבל לא נורא, תנסי להנות מהדרך.. העיקר ידיים מלאות, בריא ושלם ❤️ חיבוק על הקושי, הרגשות ועל המילואים !
הבנת לא נכון 😅אנונימית בהו"ל
ההריון לא קל, הקאות נון סטופ והרבה ריצות לבדיקות אבל זה שגם הלידה אולי תהיה בניתוח וכל הלחץ סביב זה ממש קשה לי.
יש לי ניסיון עם קיסרי, לי זה היה נורא בעיקר נפשית
רוצה להציעסתם שם 1
שמכירה נשים שילדו גם ככה
אשמח לעזור בזה אם תרצי כתבי לי בפרטי
למה הכוונה ככה?אנונימית בהו"ל
חושבת עכוזסטודנטית אלופהאחרונה
מזדהה איתך ברוב הדברים ♥️מולהבולה
חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005
המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.
בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.
אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.
מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.
הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.
בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.
בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו
נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים,
היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש
3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים
גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים
1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?
2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום
3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?
אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד.
אני חושבתoo
שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות
גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום
אם בעלך רוצה לחגוג בגדול
אולי שהוא יארגן את המסיבה
אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה
נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו
כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע
(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)
(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר
עשינו את האירוע בלי חשק בכלל
אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד
בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות
ושמחתי שלא ביטלנו אותו)
אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים
א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום
הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך
שנו כבר עבר זמן אז ,...
ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים
ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף
או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..
ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..
רק מה
לא חייב באותו היום שמאוד רגיש
לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי
לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות
וגיל 3 היתי עושה חלאקה
גם חלאקה אפשר פשוט יחסית
אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם
אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית
יקרה❤️מתואמת
נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).
לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.
היית בטיפול סביב האובדן?
(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)
הרבה כוחות, יקרה❤️
כמה מחשבותמקרמה
קודם כל חיבוק גדול
אני לא מדברת מנסיון
ואני מטבעי שכלתנית יותר
אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי
אז בסוף זה מה שנכון לך
1. אני לא חסידה גדולה של טקסים
וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו
2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)
3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה
4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)
אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות
אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים
ולשם צריך לשאוף
יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה
16 שנה זה תהליך ארוך
אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור
ובסוף בסוף בסוף
את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר
ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב
הלוואי וירבו השמחות במעונכם
והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות
חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.
(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)
אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.
אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך
(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)
יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45
מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.
קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך
שירני חיבוק גדולשירה_11
ליבי איתך
דילמה בנושא כואב כל כך
אני הייתי שואלת מה את מרגישה?
אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?
ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?
ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?
זה סתם שאלות שעלו לי
לא פשוט בכלל
❤️❤️❤️❤️
חיבוק גדולתהילה 3>
להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.
ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.
ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005
זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר
ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ?
ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון
בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.
אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.
אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?
אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר
גם אדם שנפטררק טוב!
יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.
בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.
יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.
כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.
אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)
ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.
לאבד בתתהילה 3>
כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.
בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.
אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.
את כותבתאמאשוניאחרונה
שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.
אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,
נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?
כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)
אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.
אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.
ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,
אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..
כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.
אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.
סגולת נר שמיני של חנוכהמפה בשם אחר..
שבוע טוב וחודש טוב!
מחר בע"ה נדליק נר שמיני של חנוכה. מניחה שרובכן, כנראה, מכירות את סגולת הנר השמיני. שנה שעברה ניסיתי לראשונה את הסגולה (שאישית לא הכרתי לפני כן, ולכן חשוב לי לפרסם עבור אלה שכמוני פחות מכירות). אז אני חוזרת לפרסם את הנס וממליצה לכולן לנסות, כי מקסימום זה יתגשם..
חשוב לי לציין, שתוך כדי שכתבתי את הפתק, ידעתי שהקב"ה יודע מה נכון וטוב לי, גם כשאני לא רואה את זה, ולכן הכנתי את עצמי נפשית שלא בטוח שהבקשות שלי יתגשמו. מציינת את זה, כי ראיתי ברשת הרבה שהתאכזבו, אז בעיני כדאי להתכונן נפשית ולחזק אצלנו את האמונה שבורא עולם יודע מה נכון לנו גם כשקשה (כותבת ומנסה לחזק גם את עצמי בזה תוך כדי..) ולא לצפות שכל הבקשות יתגשמו, אלא לבקש כתפילה ומתוך אמונה שהקב"ה מנהיג את העולם.
השנה בנר ראשון התרגשתי מאוד לקרוא את הפתק שהטמנתי שנה שעברה וזה היה שווה רק בשביל הרגע הזה. קולטת מה קרה וכמה עברנו בשנה האחרונה, באופן ציבורי כעם ובאופן אישי.
ולגבי הבקשות, אני מרגישה שהקב"ה שמע את התפילות שלי ושראיתי ישועות, גם אם הדברים התגשמו לא בדיוק בצורה שדמיינתי.. קצת קשה לי להסביר למה אני מתכוונת, אבל שנה שעברה הייתה לנו התמודדות מאוד לא פשוטה והבקשות היו קשורות בין היתר להתמודדות הזו. אז אמנם ההתמודדות הזו עדיין קיימת והיא לא נעלמה ולא נפתרה, אבל הבנתי שהתקדמנו המון, ובקשות קטנות שקשורות אליה - התגשמו ב"ה!! ולמרות שיש לנו עוד דרך לעבור, התרחשו ומתרחשים ניסים לאורך כל הדרך. לי, באופן אישי, זה ממש חיזק את האמונה ואני מרגישה שהסגולה הזו גרמה לי לעצור ולראות את זה.
בקיצור, אני חזרתי כדי לפרסם את הנס ואת הסגולה ולהציע לכל אחת מכן לשבת מחר מול נרות החנוכה, להתפלל, לבקש, להטמין פתק בחנוכיה ובע"ה תחזרו שנה הבאה לפרסם את הנס שלכן ❤️
בכל מקרה, אין לכן מה להפסיד..
תודה רבה על התזכורת החשובהנגמרו לי השמות
וכמה מרגש לשמוע את פרסום הנס שלך ❤️
ב"ה שתזכי לעוד ועוד ניסים ונפלאות וישועות גדולות במתיקות שלמה 🙏
תודה על התזכורתדיאט ספרייט
אני אעשה גם בע"ה.
שתראי עוד ניסים
תודה רבה שכתבת!בארץ אהבתי
כתבת מחזק, וממש משמח לשמוע איך הקב"ה היה איתכם, והרגשת את העזרה שלו בתוך ההתמודדות שלכם...
תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.
תוהה האם זה נכון לשתף את הילדים בזה. מתלבטת אם זה לא יגרום ליותר מידי אכזבה אם הדברים לא יתגשמו כמו שהם מבקשים.
לדעתי זה פחות שיך לילדיםנפש חיה.
ילדים מתקשים לפעמים להבין מציאות מורכבת
והםתק/סגולה/אמונה , בטח כשנניח לא הכל מתקיים
יכול להיות קשה להכלה.
זאת רק דעתי ואין לה שום ביסוס
צריך לזכור באמת שזה רק סגולה ותפילהאולי בקרוב
תמיד בתקופה הזאת הרשתות למינהם מלאות בבנות (בעיקר) שמספרות את איך שהבקשות שלהם התמלאו, והרבה פעמים זה קשור להריון ולידה.. בתור מטופלת פוריות, אני יכולה להגיד שהקבוצות של מטופלות בתקופה הזאת מלאות גם בסיפורים על בנות ששמו פתק אבל לא התגשם להם.. ואת כל ההאכזבה שלהם, והכאב לראות בלי סוף סיפורים על כאלו שכן התגשמו להם התפילות.. אז לשים לב כשמפרסמים שיש כאלה שזה רגיש להם, וכל שזה רק סגולה ולא מבטיח כלום.. גם לפעמים זה נותן הרגשה שכל מה שצריך זה לעשות את בסגולה הזאת וזהו, הכל מתגשם (ואז מחשבות שהיו לי בכל מקרה, מה, אולי בגלל שלא עשיתי את הסגולה אני לא נכנסת להריון?) אז גם כשמפרסמים חשוב לשים לב שזה לא פיתרון קסם או הבטחה להצלחה..
וכל מי שעושה את הסגולה, לחשוב על זה גם..
הסגולה האמיתית של "זאת חנוכה" היא תפילהאמהלהאחרונה
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04
עבר עריכה על ידי אמהלה בתאריך א' בטבת תשפ"ו 2:04
זהו יום מיוחד שמסוגל לתפילות וישועות גדולות.
כל אחד בדרכו שלו
קראתי מר' אלימלך בידרמן. כתוב בתהילים: (צ"ב, ז')
"איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת"
אומר ר' אלימלך שאדם שלא מבין את "זאת-חנוכה" הוא כסיל ובער....
והאריך על כך עוד הרבה
וסיים במילים "בזאת אני בוטח".
אינני יודעת את מקור הסגולה להטמין פתק בחנוכיה
גם אני מצאתי פתק שלא זכרתי שהטמנתי מלפני שנתיים
וב"ה אכן תפילתי התגשמה.
אבל צריך לזכור שהסגולות נועדו בשביל לעורר את הלבבות לתפילה
ולנצל את היום המיוחד זאת חנוכה לתפילה ולתחנונים במיוחד ל"בניי ומזוניי"
בשורות טובות
שיתקבלו כל התפילות לטובה
דלקת עיניםנועה לה
תינוק כמעט בן שנה עם היה לפני שבוע עם הפרשות בעינים הרופא אמר דלקת והתחלנו לתת טיפות כבר עברו ההפרשות ועכשיו שוב פעם ויותר הרבה.. איך אפשר לסיום עם זה? טיפים התקבלו בברכה!!
לנו היתה פעם דלקת שלא עברה עם טיפותהשם שלי
והרופאה נתנה טיפות מסוג אחר.
אולי גם אצלכם יעזרו טיפות אחרות.
ואם הוא מצונן, יכול להיות שזה חלק מהצינון, ולא דלקת.
גם אצלנו קרהאחת כמוני
אצלנו הרופאה היתה אומרתעדינה אבל בשטח
שדלקת עיניים עוברת לבד, באמת ראיתי את זה על הילדים שלי, לי, שאני לא ילדה היתה דלקת עיניים שפשוט סבלתי ממנה, הביאו לי משחה בסוף
אם את רואה שמחמיר או לא עובר, תחזרי אל הרופא, אולי ייתן לך סינטומצין, זה עוזר ממש
חלב אם אם את מניקהרק טוב!
להשפריץ על העיניים.
תחזרי לרופאהשקט הזה
אצל במקרה של הפרשות שחזרו חזרתי לרופא והוא נתן לי סינטומצין ועוד משהו לשים במקביל ואז באמת עבר.
וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅
וגפ הוא המליץ לכבס את המצעים והמשחקים אבל לא עשיתי את זה😅