משהי נסתה טיפול של ריפוי בעיסוקמצטרפת למועדון
לילד עם בעיה בויסות חושי שעיקר הביטוי שלה היא בבררנות באוכל וראתה שזה עוזר?
וגם איך משיגים ריפוי בעיסוק בגיל הזה?(שנתיים)
במה מתבטאת הבררנות?סליל
תמיד היה ככה?

בגדול צריך לפנות למרםאה, לקבל הפניה מרופא, שאלון להורים ולגננת ולמלא ולהגיש בקשה
לא אוכלת כמעט כלוםמצטרפת למועדון
חוץ מלחם על כל צורותיו. גם דברים שהיא אוהבת זה מאד משתנה בין ימים (למשל פירות מסוימים,חביתה,קוטג) ויש דברים שהיא לא מוכנה בכלל לטעום..
תמיד היתה בררנות אבל זה מאד החמיר בחודשים האחרונים. למשל פעם היתה אוכלת מרקי קטניות בכיף , היום במקרה הטוב היא מוכנה מרק צח עם שקדי מרק. פעם אהבה דגים ועוף על צורותיו השונות היום לא..
היום היה משהו שחידד לי שזה יושב על ויסות. הכנתי שניצל בטמפורה וכמו כל יום הצעתי לה לאכול אתנו. בדכ היא מסרבת אבל היום היא הסכימה. כל הזמן היא נאמה כמה שזה טעים וכמה היא אוהבת את זה.. הרגשתי שהיא מנסה לרצות אותנו קצת כי עם כמה שאנחנו מנסים לא להראות לה היא יודעת שזה מפריע לנו מאד. תכלס כשהבאתי לה לאכול היא רצתה שאוריד לה את הציפוי ואז חתכתי לה לחתיכות גדולות יחסית ושמתי לה בצלחת. היא לעסה את הכל אבל תכלס הכל נשאר לה בפה וזה כבר נהיה מגעיל והיא ירקה. היא המשיכה להגיד שזה טעים לה. אז הבאתי לה עוד אבל הפעם האכלתי אותה חתיכות קטנות ווידאתי כל פעם שהיא בלעה לפני שנתתי עוד . אז זה ממש המחיש לי שהבעיה היא לא הטעם אלא המרקם..
לא נשמע לי חריג בכלל למען האמת. תואם גילמיקי מאוס
השלב הראשון בשביל ריפוי בעיסוק זה רופא ילדים, תתיעצי איתו
אבל נראה לי זה עוד גיל צעיר ממש
זה נורמלי שהתפריט היומי שלה כוללמצטרפת למועדון
טרופית פירות ופיתה עם שוקולד?
אם זה היה נורמלי אז היו אמורים להיות יותר ילדים במעון שלא אוכלים שום דבר ממה שמגישים.. אני שומעת מהמטפלות שהיא היחידה במצב הזה.
אני יודעת מזה בררנים אני באה ממשפחה כזאת וגם אני עד היום בררנית אבל זה באמת רמה גבוהה..
אולי צריךסליל
להוריד את האופציות האלו לחלוטין?
בלי ממתקים בכלל, ככה היא יודעת ששווה לה לא לאכול, כי היא תקבל משהו יותר טעים.

היא מוכנה לאכול בידיים? אם מטפטף עליה מהפרי זה מפריע לה? אם היא מתלכלכת זה מפריע לה?
מוכנה לשחק בארגז חול? נמנעת מבדים מסויימים?
זה ממש אומץ להוריד את האופציות לחלוטיןמצטרפת למועדון
אני לא רוצה שהיא תרעב וגם לא רוצה שהיא תגיע למצב שהיא במצוקה והיא מרגישה שמכריחים אותה לאכול משהו... לא רוצה לקשר לה את זה עם טראומה.
לגבי שאר השאלות שלך,מאד מפריע לה הפס בגרביים, מפריע לה לכלוך ומים שנשפכים עליה אפילו קצת, מפריע לה בדים קשיחים על הגוף ועוד
היא עם מטרנה?בתי 123
לא . היא ינקה עד גיל שנתייםמצטרפת למועדון
ולא אכלה מטרנה בבית אף פעם מלבד אצל המטפלת שהיתה שם עד גיל שנה.
אז עד עכשיו היא ינקה? זה הגיוני מאודבתי 123
שתהיה בררנית. משהו בהנקה שומר עליהם עדיין תינוקוץ מבחינת אכילה אני חושבת שכדאי לך לתת לזה זמן.
וכל הזמן לחשוף אותה לאוכל. שבמעון יגישו לה גם אם היא לא אוכלת
מזה עד עכשיו?מצטרפת למועדון
מתחילת ההריון הפסקתי והיום אני חודש וחצי אחרי לידה..
במעון מגישים לה זה לא עוזר במיוחד
בתחילת השרשור רשמת שהיא בת שנתייםבתי 123
וכאן רשמת שינקה עד גיל שנתיים
צודקתמצטרפת למועדון
היא בת שנתיים וחצי. לא דיקתי🙄
אוקי אז חצי שנה זה לא הרבה זמןבתי 123
נשמע לי מוזר לתלות את זה בהנקהמצטרפת למועדון
אף פעם לא שמעתי שזה קשור.. אולי זה מחמיר בעיה קימת אבל בטוחה שהרבה יונקים לטווח ארוך מסתדרים מצוין עם אוכל
תראי אם את רוצה לתת לה ריפוי בעיסוקבתי 123
אז זה בסדר גמור אבל
רשמת שהיא אוכלת פירות קוטג לחם חביתה אפילו אם זה לסרוגין .
ילדה בת שנתיים וחצי לגמרי הגיוני שתוכל שניצל חתוך קטן ומאוד נורמלי בגיל הזה בררנות גם אם כשהיתה יותר קטנה אכלה הכל.. זה התנהגותי.
ורשמת שהיא יודעת שזה מפריע לכם יכול מאוד להיות שזה יושב על זה
לא יודעת.. לי זה נשמע ממש קצתמצטרפת למועדון
תחשבי שזה המגוון ותכלס מתוכו רב הזמן היא בוחרת שלא לאכול.. למשל כשאני כותבת פירות זה לא שפעמיים בשבוע נגיד היא בוחרת לאכול אלא נגיד בתחילת החורף הבאתי קלמנטינה. אכלה פעם או פעמיים ומאז היא מסרבת. אז אני יודעת שבפוטנציאל יש מצב שהיא תחזור לזה אבל כרגע זה לא שם.
ואיך המשקל שלה?בתי 123
אני מציעה להתחיל מרופא ילדיםבתי 123
בדיקות כלליות לראות שחלילה לא חסר משהו.
ללכת לאבחון מסודר ואז לבדוק אם זה עניין של קלינאית תקשורת או מרפה בעיסוק אולי בכלל טיפול התנהגותי
ומי זה שעושה את האבחון?מצטרפת למועדון
הקופה?
רופא ילדים צריך לתת הפנייהבתי 123
למכון התפתחות הילד קחי בחשבון שתורים שנה קדימה. גם מרפאות אכילה זה חודשים קדימה.
יכול גם לתת הפניה לאבחון של ריפוי בעיסוק אבל יכול להיות שמתחת לגיל 3 זה בכל מקרה רק במכון.

תודהמצטרפת למועדון
ננסה לקדם דברים בכיוון
דוקא בסדרמצטרפת למועדון
שוקלת בערך 12
לפעמיםסליל
זה שילוב של תחושתי ורגשי.
אצלנו בריפוי בעיסוק המליצו במקביל גם הדרכת הורים, כי בגיל הזה לא מטפלים עדיין בילד באופן ישיר.
אבל היא עוד ממש קטנה
אדרבה הרבה כותבים כאן שהיא קטנהמצטרפת למועדון
אני אשמח לדעת שאפשר לחכות עם זה וזה יכול לעבור.. פשוט לא רואה טעם לחכות אם היא בגיל כל כך משמעותי של גדילה ובינתיים לא אוכלת שום דבר מזין..
לא שוללת ייעוץסליל
אבל דווקא אני הייתי הולכת קודם להתייעץ עם דיאטנית ילדים, לא מיד ריפוי בעיסוק. כי זה יכול להיות קשור לכמה דברים.

אני בזמנו הייתי במצב ממש דומה, שמעתי את ההרצאה של עדי אפרת רסולי שהיא דיאטנית ילדים "הוא לא אוכל לי". לנו זה מאוד עזר.
לא אומרת שהוא אוכל כל היום, אבל בהחלט הרבה יותר ברמה שאפשר להתקיים מזה
תכננתי שאם לא יעזור גם להתייעץ איתה, אבל בסוף לא ראיתי צורך
בן כמה הבן שלך היום?מצטרפת למועדון
ומזה מצב דומה? ממש כמו שתיארתי?
האמת שאני די מכירה את ההמלצות של הדיאטניות ומרגישה שאני די עושה מה שצריך. לא מלחיצה, בעיקר מציעה וחושפת.. אבל עדין יש דברים שאני מרגישה שצריכה יותר הכוונה ובא לי משהי מקצועית שמבינה דקויות ולא שתשפוך עלי את התיאוריה שלה בלי אבחנה.
אם יש לך קישור להרצאה שלה אני אשמח.
היום כמעטסליל
בן חמש.
כן, אני זוכרת את עצמי ממש מתלבטת האם זה תקין שהילד לא אוכל כמעט כלום.
קודם כל נראה לי כדאי להתחיל מלעשות רשימה מסודרת של מה היא אוכלת. מה היא מוכנה תמיד ומה לפעמים. כדי לראות האם זה באמת מעט כמו שאנחנו חושבים או שלא.

לגבי מה ששאלת על אוכל מתוק, כן. בעיניי להוריד לגמרי. בטח בגיל כזה קטן, שבדיוק ההרגלים מתבססים. מעדיפה שהילד שלי לא יאכל, ואצטרך ללכת איתו לריפוי בעיסוק, דיאטנית, מרפאת אכילה, מאשר להרגיל אותו לאכול אוכל שבאמת באמת מזיק. שוקולד וטרופית מכילים כמויות סוכר, סוכר הוא ממכר וקשה להיגמל ממנו. מעבר לדרך שבה הוא משפיע על השיניים ועוד דברים. ואני דווקא בדרך כלל ממש בסדר עם זה שהילדים יאכלו מידי פעם מתוק, אבל לא כתחליף לארוחות ולא באופן קבוע. (שתייה מתוקה זה הכי גרוע בעיניי).

לגבי הדיאטנית הזו, היא מקצועית. היא מקבלת גם באופן פרטי ביחד עם הילד ומכווינה בהתאם למה שצריך. אחפש לך את ההרצאה שלה. נראה לי זה בתשלום כלשהו.

ורק לגבי הריפוי בעיסוק, אני ממש לא שוללת. בסוף את האמא ואני חושבת שאמא יודעת הכי טוב מתי זה נורמלי ומתי זה כבר עובר את הגבול.
זכור לי שהתייעצתי גם עם רופא ילדים כדי לדעת האם זה תקין שאמר שכן. במיוחד שהעלייה במשקל ובגדילה הייתה תקינה. זה גם משהו שצריך לבדוק.

בקיצור, אולי להתחיל בייעוץ עם רופא ילדים שאת סומכת עליו, אם הוא לא רואה בעיה, הייתי מתייעצת עם דיאטנית ילדים טובה.
לגבי מה שאת כותבת על אוכל מתוקמצטרפת למועדון
אני רק אדייק שכשאני כותבת טרופית הכוונה למחית פירות של פרינוק שמגיעה בצורת טרופית, והשוקולד הוא ממרח חרובים(יש לי בתכנית להכין אחד ביתי עם טחינה כשיגמר).
מעבר לזה אני מבינה מה שאת אומרת שעדיף שלא יהיה בכלל הבעיה שקשה לי להגדיר מה הדברים שאותם אני מעדיפה לא לתת לה גם במחיר של רעב ומה הדברים שברור שעדיף שתאכל..
מה שקורה זה שביום רגיל היא הולכת למעון ולפני שהיא יוצאת היא מקבלת את המחית פירות. שם אני יודעת שהיא לא אוכלת כלום בבוקר, אחכ צהריים מבושל והיא גם לרב לא טועמת כלום. לפעמים פסטה או קצת מרק. כשהם קמים משנצ היא אוכלת פרוסה עם ממרח חרובים ופלח תפוח ואז חוזרת הביתה. מה שקורה בבית זה שאני יודעת שהיא רעבה מכל היום וארוחת ערב אני מספיקה להכין רק באזור 7, אז דבר ראשון שמגיעים אני מציעה לה לאכול. בדכ היא מבקשת בעצמה. ואז זורמים עם מה שיש. ברור שאני מעדיפה לתת לה לחם עם חביתה וקוטג מאשר חלב עם קורנפלקס אבל אם זה מה שהיא רוצה אני נותנת לה. את חושבת שזה לא צריך להיות בכלל אופציה? עכשיו חושבת שאולי אני בכלל צריכה להקדים את ארוחת ערב(בשרי) ועד אז לא לתת משהו לאכול או רק משהו קטן.. קיצר צריכה לחשוב עם עצמי מה אני מוציאה מהאפשרויות ומה לא.. אולי פה באמת צריך הכוונה של דיאטנית
אולי תשמרי לה מנה מהערב הקודםיעל מהדרום
לק"י

ואז תוכלי להציע לה אוכל "אמיתי" כשהיא חוזרת.
ממ.. לא יודעתמצטרפת למועדון
כאילו אם היא לא אהבה את זה ביום הקודם למה שהיא תאהב למחרת?
את אמרת שאולי תקדימי את ארוחת הערב הבשריתיעל מהדרום
לק"י

ואמרת שאת מספיקה להכין רק בשבע.
לכן הצעתי לשמור אוכל מיום לפני.
צודקת. מבינה את החשיבה שלךמצטרפת למועדון
פשוט לרב לא נשאר וגם אם כן קשה לי להאמין שהיא תרצה..
קודם כלסליל
זה נשמע אחרת לגמרי
ממרח חרובים ולא שוקולד
מחית פירות ולא טרופית.

הייתי מבררת איך המטפלות במעון מגיבות לזה שהיא לא אוכלת, מניסיוני הרב, זה לפעמים מאוד מלחיץ אותן ואז הן מנסות לשדל את הילד לאכול וקצת ללחוץ עליו. ממש לא מכוונה רעה כמובן. אני מבקשת כמה פעמים לא ללחוץ עליו. להניח לפניו את האוכל ולא להגיד שום דבר מעבר לזה. רק להציע וזהו. אם הוא לא רוצה לאכול, שלא יאכל.

לגבי ארוחת ערב - היא חוזרת רעבה מאוד מהמעון. לכן בעיניי זה זמן מצויין עבורה לארוחה ממש. לא פיתה עם ממרח ולא פרי.
אני מביאה לבן השנתיים שלי לפעמים ארוחת ערב ב16:30. כי הוא חוזר רעב.
19:00 זה מאוחר בעיניי לארוחת ערב לילדים, במיוחד שיש סיכוי שהיא עייפה ואז במצב כזה גם יהיה לה קשה להסכים לדברים חדשים.

אז כן, בעיניי להקדים לה את הארוחה הבשרית ולא לתת להתמלא מדברים אחרים לפני כן. אני לא אומרת להשאיר אותה רעבה, כן? אבל אם יש אפשרות שתהיה לה מנה כבר שהיא חוזרת, אני חושבת שזה יכול לעזור. אגב, אחד הטיפים שעדי הדיאטנית נותנת, הוא לגוון בארוחה עם מזון "בטוח" ומזון חדש. זאת אומרת, אם את יודעת על משהו שהיא בטוח אוהבת, תגישי אותו ביחד עם מנה שהיא פחות מוכרת לה או פחות מוכנה לאכול. ואז מצד אחד יש לה את המקום לשבוע ממשהו שהיא מכירה, מצד שני היא גם יכולה לנסות משהו חדש בלי להרגיש שהיא חייבת.

קורנפלקס עם חלב מבחינתי זו לא ארוחה, אצלנו מותר רק פעם ביום בארוחת הבוקר. וכמובן להעדיף כזה עם כמה שפחות סוכר ובלי שוקולד. גם לבררן שלי שלא תמיד מוכן לאכול, אין מצב לקורנפלקס במהלך היום. הוא כבר בכלל לא מבקש, כי זו לא אופציה.

לגבי המחית פירות, זה משהו שעשיתי גם עם הבן שלי. אחרי שרשמתי מה הוא אוהב לאכול, ניסיתי למצוא לזה עוד תחלופות דומות כדי לאפשר גיוון. אתה מוכן גרבר? נהדר, בא נוסיף לזה מעט טחינה או חמאת בוטנים. בא נחליף את זה ברסק תפוחים ללא סוכר (גם עם מעט טחינה או חמאת בוטנים), במקום כטרופית, אוכלים בקערה עם כפית.

את אוהבת ממרח חרובים? מקסים. אולי ננסה גם ממרח תמרים? (טבעי, ללא סוכר כמובן)
לגבי הממרחים האלו, ברור שהם עדיפים על שוקולד, עדיין זה מצוק וכמובן היה רצוי שיהיה אפשר לאכול סנדוויץ עם ממרח לא מתוק. אבל לאט לאט

אפשר גם לפעמים לצאת ביחד לגינה לאכול, זה פותח את התאבון ולפעמים מוכנים לטעום דברים שלא ניסו.

לשבת ביחד איתה עם קערת פירות. "תראי מתוקה, חתכתי לי כאן תפוח רוצה לאכול איתי?"

לגבי עוד מאכלים,
ניסיתם טוסט? שלוליות גבינה? לביבות שהיא יכולה להחזיק ביד? פיצות אישיות מוכנות?
מאפינס?
יש משהו מזה שהיא אוהבת?
תודה על כל ההתיחסותמצטרפת למועדון
עונה על מה ששאלת:
- המטפלת במעון עושה לי רושם לא מלחיץ סביב העניין. יכול להיות שאני טועה אבל לפחות ככה אני מרגישה שברגע שהיא רואה שאני לא לחוצה שהיא תאכל אז היא מורידה אחריות.
-לגבי מנה מבושלת צריכה לראות איך לעשות את זה גם מבחינת להתארגן על ההכנה וגם כי חשוב לי ארוחה משותפת ולא יודעת אם יתאים לנו כמשפחה לאכול בשעה כזאת.
אהבתי את המגוון והבטוח. מנסה לחשוב מה בטוח אצלה מבחינת הבשרי. אין הרבה.. ומה קורה אם היא לא אוכלת כלום? וגם אם היא אוכלת? זהו אין כלום עד השינה? הולכת לישון בערך ב8.
- לגבי עוד מאכלים. ניסינו טוסט. היה תקופות שאכלה יפה ולאחרונה התחילה לפרק את הלחם ולאכול רק את הגבינה צהובה..פיצות לרב היא אוכלת. שלוליות גבינה ומאפינס וכל הדברים מהסוג הזה או שמסרבת או שרק טועמת ולא ממשיכה. למשל בחנוכה בקשה לביבות ואכלה רק את הציפוי הקריספי😋
לתת לה שתי ארוחות אחרי המעוןהיופי שבשקט
אחת מיד כשהיא חוזרת. אפשר אוכל מאתמול כמו ש@יעל מהדרום הציעה, או להכין לה חביתה, להוציא פיצה מהמקפיא או כל דבר אחר. אבל שתהיה ארוחה מלאה ומזינה. אצלנו הם לא מוכנים לניסיונות בשעה הזו, הם צריכים זמן רגוע אחרי המעון. אז אני נותנת רק אוכל "בטוח" (אפשר גם משהו שלפעמים אוכלים, העיקר לא אוכל חדש).
אחר כך, בערך בשבע כשאתם יושבים לאכול, שתשב איתכם ותאכל שוב. אם היא חוזרת בארבע זה כבר שלוש שעות ואצלי הם בהחלט מוכנים לארוחה נוספת. אם היא לא רעבה, היא יכולה סתם לשבת ולפטפט כי זה זמן משפחתי. זה הזמן לגוון כי היא לא מורעבת ועצבנית. אני משתדלת להכין לפחות דבר אחד שאני יודעת שאוהבים.
אז זה פחות או יותר מה שאני עושה כשהיא חוזרתמצטרפת למועדון
רק צריכה להחליט מה האופציות שקיימות מבחינתי, כי הרבה פעמים לא ברור לי שפיצה עדיפה מקורנפלקס למשל בהרבה..
תלוי איזה פיצה.יעל מהדרום
בעלי קנה לאחרונהמצטרפת למועדון
בסיס טורטיה לפיצה,רוטב פיצה מוכן וגבינה צהובה מגוררת וככה מכין לעצמו פיצה בחמש דקות. המרכיבים לא וואו..
ועדיין זה בריא יותר מקורנפלקסטארקו
ומשהו שעשיתי-
הכנתי פיצות גדולות(תבנית תנור) והקפאתי במנות אישיות בשקיות.
עבד מעולה.
אני בדיוק במחשבות על זהמצטרפת למועדון
הרי היום כמעט על כל דבר אומרים שהוא לא בריא.. כמובן שעדין יש רמות אבל אם גם חלבי,קמח לבן, שמן קנולה, פריכיות אורז זה לא בריא לדעת הרבה אנשים וגם הפירות והירקות מרוססים ומעובדים אז לפעמים זה כבר מוציא את הטעם.. מה הקטע שאתאמץ להרגיל אותה לאכול פיצה במקום קורנפלקס לדוגמה או שניצל במקום במבה שגם השניצל מטוגן בשמן עמוק וגם בפיצה יש מלא דברים מעובדים ולא בריאים?!
אז בעיניי זה מוגזםסליל
בדיוק הבן שלי חזר מהגן ומארו שם שחלב זה לא בריא.
וואלה זה עצבן אותי קצת.

קורנפלקס זו לא פסגת הבריאות, נכון. ועדיף כמה שפחות מעובד, וחשוב לשים לב מה הרכיבים שכל דבר מכיל, וכמה סוכר ושומן וכו וכו.
אבל יש גבול.
בעיניי חלב זה בסדר גמור. ובבקשה לא להכניס לבן שלי כל מיני רעיונות לראש, שאחר כך הוא חושש לשתות חלב בבוקר.

אני מצאתי לי מקור מידע אמין, ומשם אני לוקחת את המדדים שלי למה בריא ומה לא.
הגדרתי מה הם הקווים האדומים שלי ולא ייכנס הביתה (בורקסים, מנות חמות למשל, שתייה מתוקה), מה אפשר במידה קטנה (עוגיות ושוקולד למשל), מה אפשר, אבל לא להתפרע (חלב, פחמימות, גבינה צהובה) ומה אפשר חופשי חופשי (חלבונים בריאים, ירקות, מים).

יש דברים שמקובלים על כולם, למשל שירקות זה בריא. יש דברים שנויים במחלוקת.
תחליטי לעצמך מה קווי הגזרה שלך, מה חשוב לך, עד כמה את מוכנה להתאמץ על זה ואחרי זה תסנני את כל מי שיגיד לך שלחיות זה לא בריא אלא אם כן את קוצרת בעצמך את החיטה, טוחנת אותה לבד ומזה מכינה את הלחם.
מידי פעם אני אופה פיצה ביתית ומקפיאההיופי שבשקט
אצלנו באמת מאוד עזר לשבת ולחשוב על רשימה של ארבע-חמש אפשרויות. אני תמיד דואגת שיהיה זמין בבית לפחות שתיים מהאפשרויות כך שאוכל להציע לילדים בחירה. מאז שחשבנו בצורה מסודרת על דברים מהירים ולזמני חירום כמעט ולא קורה שאני נתקעת ומרגישה צורך לתת קורנפלקס או חלבה.
מה שהולך אצלנו (חלק מהדברים אמרת כבר שהיא לא אוכלת, אבל אולי בכל זאת יעזור):
* מאפינס שיבולת שועל
* רסק תפוחים עם תחינה
* שייק בננה, אגוז טחון, חלב וחמאת בוטנים
* פשטידה אישית
* אורז שנשאר מאתמול עם טונה
* פירות חתוכים עם חמאת בוטנים או טחינה
* לחם עם חמאת בוטנים/גבינת שמנת/טחינה
* תמרים וגבינה משולשת (נחשב פינוק 😅)

אגב, חלק גדול מהדברים שכתבתי אני לא אוכלת ואפילו נגעלת. בפעם - פעמיים הראשונות בעלי נתן להם והראה להם שלו זה טעים ומאז הם עפים על זה.
וואו חלום שלי הרשימה שכתבת פהמצטרפת למועדון
תודההיופי שבשקט
הרעיון זה דברים שלוקח לי עד חמש דקות להביא לילד. תחשבי מה היא אוכלת באופן כללי ותראי מה יכול להכנס להגדרה הזו. למשל לחם שאמרת שהיא אוכלת. מאפינס אמרת שלפעמים, את יכולה לנסות מתכונים שונים ולראות מה הולך. למשל אצלנו שיבולת שועל הם זוללים, אבל עם קישוא, בטטה וגזר לא נגעו אחרי הביס הראשון ועם פירות יער אוכלים לפעמים.
מאפים אני אופה מדי פעם כמות גדולה ומקפיאה, כך שאוכל לשלוף במהירות במקרה הצורך.
אפשר בכיףסליל
להוסיף עוד ארוחה, היא יכולה לשבת גם איתכם. פשוט שתהיה לה עוד ארוחה.
אוקי אז הרבה פעמים יש לה עוד ארוחהמצטרפת למועדון
רק התחלתי לחשוב שזה סותם אותה לקראת הארוחה אתנו ואז היא לא מנסה.
אזסליל
אולי לנסות לחשוב מה יותר חשוב לך שהיא תאכל, ואת הארוחה הזו תגישי כשהיא חוזרת מהמעון.
והארוחה אחר כך תהיה בונוס
ברור שיותר חשוב לי שהיא תאכלמצטרפת למועדון
את המבושל. רק שזה יש פחות סיכוי שהיא תאכל.
למשל היום, החזרתי אותה מהמעון ובדרך היא אמרה לי שהיא רוצה פיתה עם שוקולד(הכונה פיתה כוסמין קטנה עם ממרח חרובים). שאלתי אותה אם היא תרצה את השניצל מאתמול היא אמרה שלא. מפה לשם הגענו הביתה והבאתי לה פיתה עם שוקולד ואז חשבתי לעשות כעצתך ואמרתי לה שלא אוכלים כלום עד ארוחת הערב(שניצל ואורז מאתמול) בתקוה שתסכים לאכול מה שאכלה אתמול, אבל כשהיא סיימה את הפיתה היא בקשה פיתה פיצה על אותו בסיס של פיתה והחלטתי שאולי עדיף כי יש סכוי גדול שבארוחת ערב לא תאכל כלום. הבאתי לה פיתה פיצה פרקה ואכלה את הגבינצ מעל.. עכשיו מענין מה יהיה בערב.. אני אציע שניצל והיא כנראה תסרב ואז מה? להציע לה תחליף או לתת לה לישון רעבה? ואם כן תחליף אז מה יכול להיות משהו מזין שלא יהיה לה יותר מדי "שווה"?
חח סליחה שנפלתי עליך עם כל השאלות. פשוט רוצה לעשות סיעור מוחות קצת כי אני כל הזמן חוזרת על אותם טעוית..
אני חושבתסלילאחרונה
שבאמת צריך לחשוב איזו ארוחה אפשר לתת לה כשהיא חוזרת מהמעון.
פיתה עם ממרח חרובים זה בסדר, אבל זו לא ארוחה. היא כנראה גם הייתה רעבה, ולכן ביקשה פיצה.
אבל עדיף שזה יהיה משהו מסודר, של ארוחה מאורגנת ומגוונת.

בטח כבר לא רלוונטי להיום, אבל לא הייתי מציעה תחליף שווה.
בתור התחלה, יש את מה שאנחנו אוכלים לארוחת ערב. אם היא לא רוצה את זה, תציעי משהו אחר שהיא אוהבת, אבל לא מתוק (לא פרי, ולא ממרח מתוק). אפשר לחם בלי כלום, לחם עם חומוס, חביתה, ירקות.
אני כן חושבת שצריך חשיבה מאורגנת מה את מוכנה שיהיו אופציות לאוכל אצלך בבית ומה לא.
מתי אפשר לאכול כל דבר.
אחרי שיהיו לך כללים ברורים, ורשימה של מה היא מוכנה לאכול, יהיה לך יותר קל להתחיל להרכיב ארוחות לפי דעתי
לא כל כך נשמע ויסות חושי את האמתפלא הבריאה
לא מומחית גדולה אבל זה לא נשמע קשור. בטח לא על סמך אירוע בודד. ויסות חושי יהיה סירוב עקבי לגעת/לטעום מרקם מסוים, תחושות של גועל או עצבנות וכו...
מאוד הגיוני בגיל הזה להיות בררנים באוכל. גיל 2 זה גיל שבו מתפתחת העצמאות והצורך בשליטה על החיים שלהם. במקום שיגידו ויחליטו להם מה לעשות.
להרבה ילדים זה מתבטא בשליטה על מה הם מכניסים לגוף שלהם. (לחלק מהילדים זה יהיה במאבקים של גמילה וכו').
אם את מרגישה קושי גדול בעניין ממליצה יותר לפנות להדרכת הורים.
אם לא. בגדול תני לה ל"שלוט" בכמה שיותר דברים בחיים שלה. אם היא תאכל בכוס האדומה או הכחולה. אם היא תלבש שמלה או מכנסיים. אם נחתוך היום לארוחת ערב מלפפון או עגבניה. וכו'. אפילו תשאלי אותה על עצמך. אם את מתלבטת בין 2 חולצות תני לה לבחור וכו'. (אבל לצמצם בכל בחירה את מה שהיא יכולה לבחור אחרת יצא בלגאן).
והצד השני של זה ממש לא להכריח לאכול. אלא להציע. לאכול בעצמך. ולהתעלם מהבררנות שלה. לרוב זה יעבור
לפי מה שאת אומרתמצטרפת למועדון
בררנות נובעת מצורך בשליטה, ולכן העובדה שהיא מסרבת לאכול מאכלים מסוימים לא אומר שהיא באמת נגעלת או לא אוהבת אותם אלא מחפשת דרך להראות שהיא עצמאית ושולטת על גופה?
האמת שקשה לי לקבל את זה דוקא בגלל שגם אני היתי ילדה בררנית ועודני מבוגר בררן (אם כי היום הרבה פחות) . מסכימה עם החלק של לא להכריח וגם החלק של לתת לה לבחור כל מיני דברים שקשורים אליה או אלי אני גם עושה את זה בפועל, אבל ממש לא חושבת שזה מה שיגרום לה לשחרר את הצורך בשליטה בתחום האוכל ולהסכים כביכול לאכול יותר. כמו שאמרתי אני בעצמי עברתי את זה ויודעת מה זה להגעל מאוכל או להסכים לאכול אותו רק בצורות מסוימות. עד היום יש דברים שבגלל הצורה שהם מוגשים אני לא אעז לגעת. בדיעבד אני חושבת שגם אצלי זה יושב על ויסות חושי בעניין של חוש הטעם בעיקר. אני באמת מאמינה שכשהיא לא אוכלת משהו זה כי המרקם מגעיל אותה.
מצד אחד זה שעברתי את זה גםמצטרפת למועדון
עוזר לי להבין אותה יותר,מצד שני זה גם מערבב אותי מאד כי אני רואה בה את עצמי וגם מאשימה את עצמי. למשל זה שהיא לא אוהבת ירקות זה כי את לא אוכלת ירקות ולא חשפת אותה לכך מספיק פעמים או שאני מאשימה את עצמי שבגלל שאני נותנת לה מתוק אז חוש הטעם שלה נחסם לדברים עדינים יותר ושתיהם לא מדויקים כי יש מספיק דברים שאני חושפת ובכל זאת היא לא אוכלת וגם אני גדלתי בבית שחשפו בו להכל ובכל זאת יש דברים שלא נגעתי. וגם מבחינת החשיפה למתוק יש הרבה ילדים שנחשפים למתוק ברמה שלה ובכל זאת פתוחים לעוד טעמים.
תראי גם חשיפה למה שאת אוכלת הוא חשובפלא הבריאה
אין צורך כמובן להאשים את עצמך בשום דבר וזה גם לא יקדם. אבל יש פה כמה עניינים שכתבת.
א. נשמע שתמיד יש אלטרנטיבה בבית לפיתה עם שוקולד או טרופית פרות. שזה מתוק וטעים אז למה להתאמץ לאכול משהו פחות טעים? בסוף אמא "תישבר" ותתן לי לאכול את מה שטעים לי.
ב. עניין החשיפה. ההשפעה שיש לאוכל שלנו ואיך אנחנו נגשים לאוכל מאוד עוברת לילדים.
אני אספר לך שהילדים שלי אוהבים מתוק. אבל אין שום אלטרנטיבה בבית לילד שלא אוכל אוכל רגיל. לא שוקולד לא פיתה. הם יודעים שמי שרעב צריך לאכול. מקסימום אוכלים פרי. אז הם יכולים לא לאכול ארוחה אחת, יכולים גם ביום מסוים לאכול פחות. בסוף הם יאכלו משהו. אף ילד בריא בנפשו ובטח לא בגיל כזה ירעיב את עצמו למוות. כל עוד אין אלטרנטיבה. ברגע שיש, זה נהפך למשחקי כוחות מול ההורים מתי הם ישברו.
אני אספר לך משהו שקרה אצלנו. יום אחד בחופש יצאתי עם הילדים לקנות להם קרטיבים בתור חגיגה בקיץ. בעודם מלקקים את הקרטיב אני הוצאתי קופסא עם ירקות וגבינה ואכלתי להנאתי. ילד אחד ביקש ממני ירק. אחריות עוד ילד, ועוד ירק. בסוף הם הגיעו למצב שזרקו חצי קרטיב והשתלטו לי על הירקות. למה כי לי זה כיף לאכול את זה. אז הם רוצים גם. אז גם לגישה שלנו כלפי אוכל יש השפעה גדולה.
וזה קרה עוד הרבה פעמים שמאסו במתוק ובחרו בריא. כי זה השדר בבית שכיף טעים ונעים לאכול בריא.
אז כן יש עניין בצור אמהות להשתדל לעשות צעד בכיוון של לגוון באוכל. טעים לך שייק תעשי. בא לך דווקא ירק כזה שאותו את מוכנה לאכול תאכלי. אבל להפוך את הבית למקום שיש בו חשק למגוון אוכל. אוכל יותר בריא. הילדים יבואו בעקבותנו.
ועוד דבר לילדים ברגע שמנטרלים את מאבק הכוח או הצורך בשליטה בעזרת האוכל יש להם חוש כיוון בריא שמנחה אותם מה לאכול. (כל עוד אין הרבה סוכר בבית שגורם להתמכרות לכיוון אחד).
ובהחלט יהיו ילדים שיעדיפו פחממות, יהיו ילדים שיעדיפו חלבונים. הגוף שלהם ידע לספר להם מה טוב להם. והאחריות שלנו היא תמיד להציע מגוון לכל הילדים ולא לקבע אותם ב"אהבה" שלהם או חוסר אהבה למאכלים מסוימים. אלא תמיד שיהיה בסביבה. להציע לא לדחוף אוצלשכנע מצד אחד. ומצד שני לא להציע משהו אחרי כדי לפצות.
בסוף הם יפתחו מנגנון בריא שיתאזן עם הזמן כלפי עצמם. כלומר לא פר ארוחה אלא פר תקופות....
בהצלחה. ממש. ממש. אוכל והורות יושב לנו על מקומות רגישים בנפש. והרבה פעמים אנחנו נוטים לעשות השלכות ממנו אלהם. או לחשוב שיש בעיה בנו ההורים. ולכן מאוד מומלץ הדרכת הורים לפני שמסתובבים אצל רופאים או מומחים בניסיון להבין מה "הבעיה"...
תודה על התגובה הארוכה והמושקעתמצטרפת למועדון
אגב מה שכתבת בב' מסביר בדיוק למה אני מרגישה יסורי מצפון. אני עצמי בן אדם שהמגוון שלו באוכל יחסית מצומצם וההנאה שלי מירקות חתוכים או סלט קצוץ מוטלת בספק, אז לצערי דרך הכיוון הזה אני לא אצליח.. אלא אם אטפל בעצמי בריפוי בעיסוק
בעינייoo
בררנות יכולה לנבוע מ:
1. רמת תיאבון פחותה- תכונה שנולדים איתה
2. הרגלי אכילה בהתפתחות או בגיל גדול הרגלי אכילה גרועים
3. התערבות הורית- שיכנוע ולחץ לאכילה = ירידה בתיאבון

בגיל שנתיים הרגלי האכילה בהתפתחות. אם מקפידים ללמד הרגלי אכילה טובים ולא לעשות התערבות הורית, הבררנות כנראה תלך ותפחת.

הבן שלי בחודש האחרון כבר פחות בררן, אחרי שהיה בררן מאד. אני חושבת שזו השיטה היחידה להתנהלות עם אוכל באופן כלל עם ילדים ועם בררנים בפרט.
יש עוד מרכיב לדעתימקקה
כמה הילד באופי שלו נמנע או מעז לנסות דברים
ילד שנמנע גם יתקשה יותר לנסות מאכלים חדשים. אבל אם נתמיד זה יגיע
מסכימהoo
מבינה מה את אומרתמצטרפת למועדון
ממש קשה רק לא להכנס למעגל הזה שזה מפריע להורים.. אצלינו למשל בעלי מאד לחוץ על זה. אני יחסית מאזנת אותו ואנחנו לא מכריחים אף פעם לאכול משהו.. אבל זה בהחלט בשיח והיא מרגישה את זה מאד.
זה בהחלט קשהoo
אבל כשמבינים את ההשלכות, מבינים את החשיבות של המאמץ לשינוי השיח.

אצלנו שנינו מתחברים לגישה הזו. בתחומים אחרים שיש לי גישה שבעלי לא מתחבר אליה, אבל הגישה מאד חשובה לי, אז אני מטפטפת אותה כל הזמן, בדרכי נועם, לא מוותרת ולא מתיאשת.
אולי לדייק יותר מה אני מסיקה מהסיפורמצטרפת למועדון
כתבתי בסוף שהבעיה היא לא הטעם אלא המרקם ויותר נכון שהבעיה היא לא צורך בשליטה או איזה קושי רגשי אלא שבאמת קשה לה לעבד בצורה טובה את האוכל(ללעוס ולבלוע ) משהו במרקם לא נעים לה..
כי עובדה שהיא באמת רצתה לאכול ולא חפשה להתחמק או לעשות דוקא במטרה להשיג תשומת לב או שליטה. אלא שיש מאכלים שזה מרתיע אותה מאד ולכן היא לא מנסה לא משנה כמה היא תראה שזה חשוב לנו או כמה היא רעבה ויש מאכלים שהיא מוכנה יותר לנסות ועדין זה קשה לה..
איזו קופה את? דוקא בגיל הזה זה פשוט למצואבתי 123
מכבימצטרפת למועדון
יש מטפלות מטעם הקופה או שהולכים בפרטי ויש החזר?
במכבי אני לא מכירה אבל יש מכונים להתפתחות הילדבתי 123
של הקופות ובהסדרים עם הקופות טופס 17
יש גם פרטי עם החזר
אשמח לשמוע מבעלת נסיוןמצטרפת למועדון
אם זה באמת כיוון שעוזר..
לבן שלי זה עזר מעטסליל
אבל בגיל גדול יותר, שכבר אפשר לדבר על מה מפריע ולחשוב על פתרונות.
אחרי שהפסקנו קצת ראינו נסיגה, בע"ה שבוע הבא נחזור מחדש ואוכל לעדכן
באיזה גיל?רק טוב!
הבת שלי בת 10 עם בררנות תחושתית...
יש סיכוי לטפל בזה?!
בגיל 4סליל
אני לא מספיק יודעת, אבל זה כיוון ששווה לבדוק.
במיוחד אם יש עוד רגישות תחושתית
יש. ונסינו לבדוק בעבר.רק טוב!
דרך התפתחות הילד. אבל מאוד התאכזבתי מהם. הייתי צריכה להתעקש שיש קושי ושיתנו לה ריפוי בעיסוק.
בסוף עשתה טובה שנתנה (כשחזרנו אחרי שנתיים לאבחון נוסף והתעקשתי שיש קושי). בינתיים התחילה הקורונה. ואחרי עוד שנה-שנתיים קיבלנו איזה טיפול בזום. שהיה ממש ממש לא יעיל ולא קשור.

היום היא כבר לא זכאית להתפתחות הילד כי עברה את הגיל. ורוב הקשיים למדנו להתמודד איתם (לא מתעצבנים על הבררנות באוכל, בגדים שנוחים לה, וכו') ואבחון וטיפול פרטי זה מלא כסף.
אם את באזור ירושלים יש לי המלצה למישהישלומית.

לא סגורה איך זה עובד מבחינת החזרים מהקופה, יכולה לנסות לברר מולה

מישהי מרפאה בעיסוק?מצטרפת למועדון
אני לא מאיזור ירושלים
סליחה על הנצלוש.בפרטי לא עובד לי... תוכלי להמליץ?מיקי מאוס
מה ההתמחות שלה?
(תנסי שוב את הפרטי. הוא חזר לעבוד בגרסא ישנה)מוריה
אולי צריך מרפאת אכילהאורוש3
שם יש צוות פרא-רפואי שמבין בתחום. אבל מן הסתם שלא מתקבלים לשם אם זה לא קיצוני ומן הסתם המתנה. יכול להיות שטיפות ריפוי בעיסוק רגיל יעזור קצת לווסת. ואולי קלינאית. אבל באמת שמנוסות בעניין
מעניין מה הקשר לקלינאית?מצטרפת למועדון
קלינאית תקשורת מתעסקת גם בנושא של אכילהבתי 123
כתבת שאת חושבת על קושי ללעוס ולבלועמקקה
את זה בודקת קלינאית במרפאת אכילה
תקבעי תור זה גם ככה שנה קדימה
אשמח גם לשמוערק טוב!
אצלנו בת 10. עם בררנות מגיל חצי שנה (משלב הטעימות).
הבן שלי היה בררןאהבה ושלוה
בערך בגיל שאת מתארת, והיו בדיוק אותם עניינים שהיה לועס ויורק וכאלה.. פשוט שחררתי לגמרי, הבאתי לו לאכול מה שרוצה, לא התעקשתי על כלום, לא הראתי לו שזה אישיו בכלל. תמיד היו עוד דברים על השולחן ותמיד הצעתי. ובעיקר, התעקשתי שיטעם רק. היה טועם וזהו, לא היתי מדברת על נעניין האוכל בכלל. והיום השצםר משמעותית ואוכל כבר טוב, עדיין לא מדהים, אבל נראלי כמו כל ילד.
לפעמים אנחנו לא יודעים לזהות את הרקע לקושי, לעפמים מתחיל מעניין תחושתי, הילד רואה ומרגיש שזה עניין, וזה ממשיך לבעיה רגשית כבר.
בקיצור- המלצה שלי, אל תתעסקי בזה. אבל ברור שנגיד טרופית זה לא משהו שאמור להיות אצלו באופציות נגיד... אמרת שאוכל, חביתה, קוטג', לחם, פירות... נשמעת התחלה לא רעה בכלל.. הוא עוד קטן, והוא לא בסכנת הרעבה אז הכל בסדר. מרפאות אכילה זה במצבי קיצון..
דבר ראשון זאת בת🤗מצטרפת למועדון
דבר שני תודה על מה שכתבת.. אלו דברים שאני יודעת רק צריכה עזרה בישום בשטח אצלי
אני דווקא כן רואה פה קווים תחושתייםממשיכה לחלום
אני גם חושבת שיש פה אולי מרכיב התנהגותי אבל לדעתי יש לך בסיס מעולה לפנות לטיפול תחושתי לפחות לבירור. כי זאת נקודה ששווה לברר ולהבין

בכל מקרה קשיים בוויסות חושי יכולים להופיע מגיל מאוד מוקדם, לא יודעת מה הטיפול בגילאים האלה אבל זה בהחלט קיים.
תודה על זהמצטרפת למועדון
אולי אני אפרטממשיכה לחלום
את מתארת שבאופן כללי בתחום המגע הוא מאוד משמעותי אצלה
גם בבגדים וגם בעוד דברים אם אני זוכרת נכון
זה הגיוני שזה בא לידי ביטוי הרבה בתחום האוכל

ודבר שני את מתארת שהיא נמענת גם מבגדים שלא נוחים לה ולא רק מאוכל
לכן נשמע שיש כאן דפוס התנהגותי שנראה שיושב על קושי תחושתי
בהחלט כדאי לבדוק עוד דברים כי את כן כותבת שזה החמיר דווקא אחרי הלידה, אז יכול להיות יש כאן מרכיבים גם של שליטה באמת

ודבר נוסף
את האמא, את באמת יודעת הכי טוב
אם את מרגישה שאת רוצה לבדוק כיוון מסוים
תבדקי
מקסימום זה לא זה
הלכנו לריפוי בעיסוק בהתפתחות הילדיראת גאולה
ובאבחון שאלו על הנושא של האוכל,
והפנו אותנו לדיאטנית ילדים בהתפתחות הילד (ואח"כ גיליתי שאותה אחת עובדת גם במרפאה הרגילה שלנו... ויכולנו להגיע אליה קרוב יותר...).
אבל אצלנו זה לא תחושתי, סתם בררנות,

הגעתי לדיאטנית עם דף מסודר ומפורט של סדר התזונה, היא לא התרשמה שהמצב גרוע כ"כ אבל נתנה כמה טיפים טובים, וזהו, פחות או יותר נשארנו באותו מקום.
תודה על השיתוףמצטרפת למועדון
בן כמה הילד?
חושבת שזה היה בגיל 4יראת גאולה
מישהי שנכנסת להריון עם מירנה?הריון ולידה

משקשקת שזה אולי מה שקורה לי עכשו

דימומים מוזרים ותחושה של בעלי שהחוט קצת התארך

אני, אבל הוא נפל...אני=)

וואוהריון ולידה

תודה

כשהיה לי ככהפרח חדש

התברר שההתקן זז וכמעט יצא לגמרי

עדיין מונע באחוזים מסויימים

אבל לא להשאיר ככה

ומה עושים ? צריך חדש?הריון ולידה

כשהתקנתי הרופא הביא לי אחריות של שנה עם כרטיס , אני בתוך השנה. רלוונטי?

בטוח זה אומר שזה זז?

תנסי לבדוק אם את מרגישה את החוטפרח חדש

אם כן כמעט בטוח שזז

ואם נתן אחריות אז תחזרי אליו

אני הייתי כבר 2 שנים אחרי ההתקנה והוצאתי וזהו

אבל בעיקרון צריך לשים חדש

או להכניס אותו פנימה חזרה @אמאלה סיפרה שזה קרה לה והרופא הכניס

תמיד הרגישו את החוטהריון ולידה

הייתי צריכה לקצר בכל מקרה כי הוא הפריע ודחיתי את זה.

לא העזתי להרגיש בעצמי מעולם וחוששת להיאסר

הרגשתי אותו, מרגיש כמו 0.5-1 ס"מהריון ולידה

שיתכן שהיה ככה מאז ומעולם כי תמיד הוא הפריע לו

תלכי לבדוק. אצלי במצב כזה ההתקן פשוט זז ועמדאמהלה

כמעט על צוואר הרחם ופצע אותי והכאיב ולכן היו הדימומים וגם הכאבים.

לי הרוםא אמר שלא כדאי חהחדיר בצורה רגילה רק בהיסטרוסקופיה כדי למנוע זיהומים

הלכתי לד"ר ברונו רוזן שעשה את זה תוך 10 שניות בלי שום כאב.

הבאסה היתה שהדימום אסר אותי....

ד"א בגלל שזה מירנה- ויש בו הורמונים המניעה לא ירדה לחלוטין אבל ודאי שזה מפחית את היעילות.

היית צריכה לקנות חדש?הריון ולידה

אני יכולה בינתיים ללכת למרכז בריאות האישה או שחייב תור מסודר?

אוףףף אני לא מעיזה ללכתהריון ולידה

חוששת שיאסור!

למרות שהדם הזה נראה ממש כמו פצע

מה הפסיקה שלכם בענייני התקנים?טארקו

בגדול זה נשמע ש100% יש במה לתלות

אבל אם ההתקנה אוסרת אצלכם בכל מקרה אז כנראה שאין מנוס מזה..

אולי כדאי להתייעץ עם רב איך לנהוג לפני?

מבינה אותך, אבל באמת שהכי חשוב עכשיו זהפרח חדש

לדאוג שההתקן יהיה במקום

באולטרסאונד אפשר לבקש מהרופאה שלא תסתכל על המתמר

אגל אם יהיה צורך להוציא/להכניס לא כדאי להימנע בגלל זה

ואחכ תשאלי את הרב שלכם מה הפסיקה שלו בענייני התקנים

החשש שלי הוא מהדימומים שיש עכשיוהריון ולידה

גם לזה כדאי לשאול רבטארקו

כי יש בזה פסיקות שונות ושוב, יש במה לתלות, ולכן לפחות לפי חלק מהפסיקות זה לא יהיה דימום אוסר

אבל אנחנו לא יכולות לדעת מהפורום מה הפסיקה שלכם..

תודה. אני פשוט מיואשתהריון ולידה

אין לי כוח לסבול ולא לבזבז את כל היום שלי

ואין לי כוח להתעסק עם מה ששווק לי כשגר ושכח

ממש מבינה אותך אבל אין ברירה לפעמיםפרח חדשאחרונה

הרגשתי לגמרי כמוך

זקוקה לתמיכה: רפלוקס סמוי*אורחת

זקוקה לתמיכה, הבנה, ועצות...

האם יש כאן אמהות לתינוקות שסבלו מרפלוקס סמוי?

הבת שלי בת 4 שבועות, וצורחת חזק כ-ל שנייה שבה היא לא עוסקת בשינה או יניקה : (

יאא קשההאונמר

היה לי בקטנה עם הבת שלי, לא סבלה, רק הקיאה אחרי כל ארוחה חצי ממנה.

תכלס עלתה מספיק במשקל אז רק חיכינו שיעבור.

אבל יש תרופה לריפלוקס, שמיועדת באמת למצבים שהתינוק ככה סובל.

ניסית?

כן... מוכר ממש.חושבת לעצמי

קודם כל חיבוק גדול. זה מאוד מאוד קשה.

גם כי את לא יכולה להרגיע אותה, וגם כי זה לא משאיר לך שנייה לנשום.

אצלנו עזר בסוף שילוב של 3 דברים:

תמ"ל ar (אנטי ריפלוקס) + ביוגאיה (למניעת עצירויות) + אומפרזול (תרופה).

אני ממליצה לפנות לרופאת משפחה,להבין איך את מתקדמת עם זה.

  • עזר לתקופות, אני כבר לא זוכרת כל כך...

דבר שני, כל הזמן להגיד לעצמך שזה זמני, אצלי זה עזר כי הבכי היה באמת רצוף, לא היה לנו יום ולא לילה...

וכל שנייה שיש לך עזרה שמתאימה לך קחי בלי לחשוב פעמיים... אפילו שמישהו רק יחזיק אותה... היא כל כך מסכנה זה באמת סבל בשבילם...

כן וזה קשה מאודדדדשקדי מרק

חיבוק

מציעה ללכת לרופא ילדים אם עוד לא הלכתי

למרות שאין פתרונות קסם

וואי זה מתיששshiran30005

הבת שלי הייתה ככה

אצלה הבכי היה 24/7 ורוב הטיפול נפל עלי אם כי בעלי סייע שהיה בבית. היינו עם תינוק בן שנה בבית כך שהקושי הוכפל. הייתי בוכה בלילות , כולם ישנים, הבית חשוך , היא בוכה בוכה ואני יחד איתה

בעצת הפורום הנהדר פניתי לרופאה היא נתנה אומפרזול ומטרנה AR

בהמשך התחילו פליטות והקאות אבל עלתה טוב במשקל

חיבוק חזק חזק , זה בסוף עובר❤️

סבלנו מזה (אולי... תכל'ס לא ברור מה היה לה...)מתואמת

מי אבחן שמדובר בזה? את עושה את כל הטיפים להקלה? ובדקתם גם לשון קשורה?

בכל אופן, מתפללת איתך שתעברו את זה בקלות...

חיבוק!ואני שר

מציעה לבדוק אוסטיאופתיה. אוסטיאופת טוב ידע להגיד אם הוא יכול לעזור בזה גם בשיחת טלפון מקדימה... (אותנו הציל בקושי קצת אחר אבל נראה לי ששמעתי שגם בזה יכול לעזור).

יש לי המלצה באיזור ירושלים אם רלוונטי.

תודה לעונות*אורחת

מוזר איך הנפש עובדת, עצם זה שאני רואה שגם אתן התמודדתן עוזר לי.

כמו שאתן כותבות, אין יום ואין לילה, והסבל הוא כפול: גם הקושי שלי, וגם הידיעה שהקטנה הזו שרק באה לעולם כ''כ סובלת!! יש לי דמעות כל פעם שאני חושבת על זה, אז משתדלת להתמקד רק בקושי שלי...

בדקנו לשון קשורה, היציאות סדירות, אין גזים יונקת בלבד.

כמובן מחזיקה אנכית חצי שעה אחרי כל הנקה.

התחלנו אומפרזול לפני שלושה ימים, בינתיים אין שיפור, הבנתי שצריך לחכות שבוע שבועיים לפני שרואים שיפור : (

לי זכור שאמרו שלושה ימים אחרי אומפרזולחושבת לעצמי

ניתן לראות שינוי, וזה תלוי במינון...

בינתיים חיבוק ותהיי חזקה,

זה באמת אתגר, במיוחד כשאת עדיין יולדת בעצמך...

עברתי את זה גם וסוחבת צלקות עד היום😌Doughnut

ועברו כמה שנים טובות...

המלצתי: לא לעבור את זה לבד! לשתף כל מי שאפשר ולחלוק עם הבעל את הזמנים הקשים. לקבל כל עזרה שמציעים וגם לא להתבייש לבקש לפני שאת קורסת.

תדאגי לך למלא פינוקים לשעות הקשות, סדרות מעניינות ללילות ערים, ועזרה ככל הניתן לימים שאחרי שתוכלי לישון,חוסר שינה זה נורא.

ממליצה בחום לנסות אוסטאופתיה אצל מישהו מקצועי, זה יכול ממש להקל.

ניסית מנשא? יכול לעזור לה מאוד ולך ♡אביה*

בטוחה שזה מה שיש לה?כבת שבעים

סליחה שאני מערערת, פשוט גם לנו אמרו שכנראה יש לו ריפלוקס סמוי. לא יודעת אם יש או אין, אבל טיפול אצל אסתאופטית עזר ממש. זה לא היה מיידי, אבל הוא נהיה רגוע יותר מיום ליום.

תוודאי שהיא עולה במשקל ושיש מספיק יציאות.

זו תקופה קשה ומטלטלת נפשית, אבל היא תעבור בעז"ה!

היום הוא נסיך מהמם! 😍😍😍

היה לנו... לא פשוטיום שניאחרונה

עוזר לשים קלסר מתחת למזרון (שיגביה קצת את אזור הראש)

נתנו גביסקון אחרי כל הנקה והייתה הקלה מיידית. שווה לנסות. זה ללא מרשם

אם התרופה לא עוזרת צריך להמשיך לראות מה מציק לה כי את והיא סובלות!!

העצה הקבועה שלי - לבדוק היפרטוניה, טונוס שרירים גבוה אצל תינוקות, כי התסמינים דומים (בכי, עצבנות, קושי לישון, נרגעים רק בידיים או במנשא). ויש הורים שלא מכירים.

ועוד משהו - יש ילדים שהאוכל לא מספיק להם והם רעבים... ואז בכי ללא הפסקה, מגיעים לארוחה הבאה רעבים אז אוכלים בעצבנות וזה מעגל קסמים מתיש.

שווה לשאוב בקבוק אחד ולנסות לתת קצת אחרי ארוחה. תינוק רעב אצלי צרח וצרח למרות ההנקה, ממש כמו התיאור שלך, אם לא אעל או ינק רק צרח. וממש ראיתי איך התוספת הרגיעה.

עור מגורה בחורףאור.י

היי לכולן,

הקטנה שלי בת שנתיים עם עור כנראה די רגיש. כבר שנה שעברה בחורף ראיתי שהעור שלה נהיה מגורה מאוד והיא ממש סבלה וגירדה. השתדלנו להמעיט מקלחות ולמרוח קרם גוף כל פעם והמצב השתפר אבל לא נעלם.

כשהגיע הקיץ הכל חלף כלא היה, ועכשיו שוב שמתקרר זה צץ מחדש...

למישהי יש עיצות בנושא?

היא ממש סובלת ומתגרדת (בעיקר ברגליים ובצוואר).

תודה רבה לעונות!

אני ככה כל שנה, זה סיוט שימושית

כל יום פעמיים ביום קרם לחות טוב, ובעת הצורך קרם רפואי.

עוקבתדרקונית ירוקה

אנחנו מורחים קרם פעמיים ביום. מקלחות מהירות פעם ביומיים עם שמן של מוסטלה. מיד אחרי קרם.

ממליצה מאד כרגיל על הקרם לחות ליפיקאר באום שלאמהלה

לה רוש פוזה, ולפי המצב שאת מתארת הייתי מקלחת רק בשמן ולא בסבון. וגם כאן חברות הפורום מכירות שאני ממליצה על השמן של ליפקאר באום

את הילד האטופי שלי הוא פשוט הציל.

ד"א למרוח את הקרם לחות כל ערב אחרי מקלחת- לא רק שהמצב מחמיר. זה מונע מראש התלקחות.

בנוסף- חשוב מאד להלביש לה בגדים רק מ100 אחוז כותנה

לדאוג שיהיה לחות בחדר שישנה.

מציינת שאצלי ו הקרם שרף… היא לא הסכימה…חמדמדה

ברור שהקרם שורף, כי העור מגורה. למדתי להניח עליהםאמהלה

את היד מיד אחרי שמורחת זה מקרר את האזור ומרגיע. זה שורף לדקה! ומפסיק, יום למחרת זה כבר לא שורף. מנסיון- ניסתי על עצמי אחרי שראיתי שהילדון בכה

ומאז הוא כבר ידע להגיד לי זה שורף אבל לטובתי.

ממליצה גם!!ילד בכור

אוטופיק? תנסן קרם של מוסטלה באופן יומיומיחמדמדה

לא לחכות שיציק , פשוט כל ערב

או לה רוש פוזה

כם אנחנו בממליצי מוסטלה. יש להם סדרה שלמהמקרמהאחרונה

שנקראת סלטופיה

השמן אמבט שלהם זה וואו

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnut

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

מלפפונים אני שמה בקופסה עם נייר סופגיעל מהדרום

לק"י

זכור לי שהם "אוהבים" להיות לבד. או לפחות בלי עגבניות.

אני גם בררנית נורא בירקות ולא מסוגלת לגעת בכאלהירדנית

שרכים, בטח לא לאכול...

לא מצאנו פתרון טוב מאשר לקנות בכמות קטנה פעמיים בשבוע.

זה הקטעפינק ליידי

שגם אני אוהבת את הירקות שהם קשים וטריים, כמובן ירקות שניתן לאכול קשים בעיקר מלפפונים ופלפלים.

ועושה את מה שאת עושה קונה פעמיים בשבוע...

לפעמים זה קשור לאיפה קוניםאביול

בעלי נגיד מאוד אוהב לקנות באושר עד, אבל האיכות של הירקות גרועה...

ברמי לוי בינוני

בשופרסל הכי איכותי אבל יקר...

בול. גמני קונה ירקות בשופרסלהמקורית

בגלל הטריות

אין שופרסל לידינופינק ליידי

מעניין, חשבתי שהסחורה של הפירות והירקות באושר עד נחשבת לטובה.

מה אומרות לגבי שוק מחנה יהודה? שוונ מאמץ של נסיעה ברכבת ולסחוב קניה של פירות וירקות משם?

לא מכירההמקורית

נחשב איכותיאביול

אבל בעיניי לא שווה בכלל את ההשקעה.

יש עוד הרבה סופרים עם איכות טובה, כמו למשל יוחננוף...

אישית אני קונה בחנות ירקות בכמויות קטנותראשונית

אבל אנחנו זוג ותינוק ורק אני אוהבת ירקות והחנות במרחק שדה הליכה מהבית

אני מעדיםה ככה, יש ירקן קרוב יחסית לביתירדנית

וזה התפקיד של בעלי

שמעתי לאחרונה וממש עוזרמאמינה-בטוב
לעטוף את המלפפונים בניילון נצמד. אני עושה שניים שניים, מחזיקים פי 2 זמן. לגבי עגבניות אני מכניסה בשקית ניירות סופגים מכל הכיוונים וזה גם יחסית עוזר. חשוב לא צמוד לדופן האחורית (ירקות ופירות)
אנחנו שמים בשקית עם נייר סופגאחת כמוני

וגם מלפפונים לא צמוד לדופן האחורית כי ראינו שזה מרקיב אותם מהר יותר.

קראתי פעםרק טוב!

לשים את המלפפונים בשקית עם כפית (או סכום אחר) ממתכת. היתה תקופה שעשינו את זה. נראה לי עזר.

וגם לא לשים את העגבניות והמלפפונים באותן מגירה זה גם לא טוב להם. על זה אני לא מקפידה מטעמי נוחות..

אני שמה בתחתית המגירה של הירקות נייר סופג. בשביל הנקיון. אבל רואה שכמה כתבו כאן שזה עוזר. אז אולי זה גם עוזר אצלנו (בסה"כ אם אין ירקות שהתחילו להתרכך או להרקב או ירקות פתוחים או רטיבות, נראה לי שהירקות כן מחזקים לנן באזור השבוע. בד"כ פשוט נגמר לפני)

אנחנו שמיםדפני11

במגירה התחתונה של המקרר

הם יחד- אבל לא מעורבב

זאת אומרת בצד שמאל של המגירה עגבניות

אחכ לכיוון ימין המלפפונים ועוד יותר ימינה גזר בשקית ומעליו פלפלים.

חוץ מהגזר הכל בלי שקיות. ככה כמו שהם.

אצל אמא שלי רק המלפפונים היו תמיד בשקית עם חורים שהיא עשתה בשקית, אבל אצלי במקרר ראיתי שזה מרקיב אותם יותר מהר ולכן גם הם בלי שקית.

כמובן להקפיד כשאת מכניסה את הירקות- שהמגירה תהיה נקייה ויבשה, ואם נשאר לך ירקות ישנים- אז קודם מכניסים את החדשים ומעליהם את הישנים- כדי שתשתמשי קודם בישן שלא ירקיב בעצמו ולא ידביק ברקבון אחרים. גם כן חשוב לשים לב שהירקות שאת מכניסה הם יבשים! לפעמים (במיוחד אם עושים משלוח) נם נמצאים בשקית סגורה הרבה זמן ואז נהיים עליהם אדים שהופכים לטיפות קטנות- חשוב להקשיע את הכמה דקות לנגב אותם שיכנסו יבשים למקרר- זה קריטי!

פירות- בסלסלאות נפרדות במדף שמעל, בצורה מסודרת. כנל לגבי הישנים והחדשים ולשים לב שלא נכנס משהו רטוב.

זה שומר לי ממש טוב. בערך שבוע יכול להשמר נהדר

מלפפונים אני שמה בשקית סגורה עם כפית ממתכתאמהלה

זה שומר עליהם נפלא לפחות לשבוע- ואצלי זה הולך בשקי ענק... אוכלים המון.

עגבניות במגירה השניה בקופסא מרופדת בנייר סופג.

מחוץ לקופסא הפלפלים על נייר סופג

לי זה נשמר מצוין

שימי לב אם הקור במקרר לא מדי חזק

צריך להיות 4 מעלות

בימי החורף הקרים מאד אפשר אפילו 5.

ממה שאני יודעת-קנמון

לא בשקית. השהות בשקית גורמת לזירוז הריקבון.

לשים לב לא להניח פירות כבדים וקשים על פירות רכים. נניח מלפפונים מעל עגבניות יגרמו לעגבניות להתקווצ'ץ' מהר.

בכלל עדיף שהעגבניות לא יהיו צמודות למלפפונים.

לאתר ירק רקוב ולסלק אותו. ירק בתהליך רקבון הורס את שאר הירקות שאיתו.

דווקא למשל גזר מניסיון שלי חייב שקיתאחת כמוניאחרונה

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אה.מוריה

שמירת הריון זה גם כי זה הריון בסיכון. וגם כי יש יותר חשש ללידה מוקדמת. (יש יותר עומס על הרחם)

אצלי יצאה יחסית מאוחר.

ואופן כללי הייתי יחסית קטנה להריון כפול.

אבל זה גם תלוי בשרירי הבטן ועוד.

באופן כללי ממה שראיתי והרגשתי יש פולסים של גדילה. בפעימות כאלה. פתאום הבטן גדלה.

ולהתפלל שייגמר בשלום וידיים מלאות. בבריאות ושמחה.

אמן, תודה רבה!!ברכה כפולה:)

אני לא מתאימה לעזור פהמתואמת

כי התאומים שלי היו בשני שקים ובשתי שליות נפרדים

את ההלם אני כן מבינה...

פותחת יקרה, מאחלת לך היריון מבורך ובריא, ובע"ה שתצאי בשתי ידיים מלאות ובריאות!

אז איך בעצם יודעים שזה לא הריון תאומים רגיל?ברכה כפולה:)

אין "רגיל"מתואמת

יש כל מיני אופנים של היריון תאומים.

אצלי בשבוע 9 (השבוע שבו באתי לעשות את האולטרסאונד הראשון) ראו בבירור שהם בשני שקים נפרדים. זה באמת היריון התאומים הכי קל, כלומר בלי סכנות לסיבוכים.

אבל גם היריון תאומים כמו שלך יכול להסתיים בברכה ובבריאות @אמהלה באמת תוכל לכתוב לך עידודים בנושא...

הרופא אמר לך שהוא רואה שהם מחוברים בשיליה אחתזמינה

הוא ראה את זה אולטרסאונד

זה לא קשור להריון רגיל זה פשוט סוג הריון

זה בהחלט הריון בעל סיכון גבוה יותר

כי העוברים ניזונים מאותה השיליה ויש מקרים שעובר אחד מתפתח על חשבון השני

אני מציעה לך להתפלל שבעז"ה הכל יהיה תקין

לא משנה אילו סיפורים יש נתפלל כולנו שההריון הזה יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות🙏🏼

שאלתי את מתואמת..ברכה כפולה:)

אמן, תודה!

מתכוונת להריון של לא זהים?מוריה

רואים שיש 2 שיליות, ו2 שקים, מחיצה עבה וכו'.

ככל שמגלים מוקדם יותר, מזהים את זה מוקדם יותר.

כי כשהם גדלים יותר קשה לראות.

לא לא..ברכה כפולה:)

מתאומת כתבה שיש לה זהים אבל ב2 שקים נפרדים ו2 שליות, אז תהיתי איך יודעים שהם זהים בעצם..

אה, עכשיו הבנתי מה את שואלת!מתואמת

אנחנו לא יודעים בוודאות שהם זהים - הם פשוט נראים זהים. (ויש להם צבע שיער ייחודי שמחזק את העובדה)

ורופאה מומחית אמרה לי שלפעמים ההתפצלות של הביצית קורית בשלב מוקדם מאוד, ואז היא מתחלקת לשני שקים ושתי שליות, וכך יש תאומים זהים מבחינה גנטית, אבל מבחינת ההיריון עצמו הם לא נחשבים זהים.

קראו לי, אז באתי אדום צהוב ירוק

אני אתחיל מהסוף הטוב - התאומים שלי בני 8, מתוקים מדבש ב"ה. והתאומות הזו היא קסם!

גם הם תאומי מונו-בי, שהחליטו לבדוק בעצמם את הסטטיסטיקות והסיכונים 😁

עברנו הרבה, ב"ה, כך שאני לא יכולה לבוא ולנופף בסיפורי הרגעה, אבל אני כן אגיד - שאנחנו סיפור קצה, ונכון שיש אחוזי סיכון לא מבוטלים בכלל, אבל רוצה ההריונות עוברים בטוב, וגם אלה שלא - זה מורכב אבל לא נורא.

גם אצלי עובר אחד היה קטן כל הזמן בשבוע, גם את הדופק שלו ראו רק שבוע אחרי הראשון.

זה נחשב תקין, כל עוד הפער נשמר/מצטמצם.

עוקבים ממש כל הזמן על הגדילה והפערים, כי זה סימן לשני סיכובי הריון שנפוצים אצל תאומים זהים.

חשוב לדעת שגם אם יש חלילה סיבוך יש בתוך זה סקאלה. יש מצבים שרק דורשים מעקב, יש מצבים שיש להם ב"ה טיפולים תוך רחמיים שממש מצילי חיים, ויש מצבים שאין מה לעשות חוץ מלהתפלל ולסמוך על הקב"ה שהוא יודע מה הוא עושה

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשאול ולשמוע עוד

איך הזמן טס. 😄מוריה

אצל אחרים הם גדלים מזה מהר 😉אדום צהוב ירוק

וואי ממש תודה!!ברכה כפולה:)

כותבת לך בפרטי

וואי מזל טובשמ"פ

אין לי ניסיון עם הריון תאומים אבל שולחת כוחות וב"ה הריון משעמם וקל !

אמן!! תודה😊ברכה כפולה:)

בשעה טובה יקרה, שיהיה הריון תקין, קל ומשעמםםםםםםאמהלה

בידיים מלאות ומלא שמחה ובריאות.

אז ראשית- אהבתי את הניק, ומסכימה איתו לחלוטין. זו ברכה כפולה ומכופלת ונחת פי מליונים!!!!!

אני גליתי את ההריון בשבוע 6+5, מיד ראו שזה שניים בשק אחד ולא ראו מחיצה.

הייתי כל 3 ימים בUS, עד ששלחו אותי לד"ר נדג'ארי- מומחה מס' 1 בארץ לUS

והוא גילה את המחיצה שבוע 14+4 כמדומני.

בפעם השנייה שהגעתי לUS, עשתה לי אותו מתמחה והיא לא ראתה שני עוברים, ורק אחרי שהזדעקתי שאמורים להיות שניים ביא בדקה שוב וראתה.

היה תמיד מאד קשה לראות את שתיהן, כי הן היו תמיד באותו גודל, עם אותו קצב לב ואותם תנועות.

לדעתי זה שהם לא באותו הגודל בדיוק מוכיח יותר שסיכוי גבוה מאד שיש מחיצה.

בעקרון החשש הגדול בתאומים מוני בי הוא TTTS שזה בעצם גדילה של עובר אחד על חשבון השני

זה קורה אם יש להם כלי דם משותפים.

אצלנו ב"ה לא היה (אחרי הלידה הראו לי את השליה וראו את הכלי דם שהיו נראים ממש כמו עץ ששלח ענפים משני צידי השליה,

כלומר זה הראה לנו שכל החששות היו לשווא כי כלי הדם שלהם לא היו קרובים בכלל.)

אבל אני מכירה מקרוב תאומים מונו בי שכן היו להם כלי דם משותפים

ובערך בשבוע 20 עשו להם בחו"ל ניתוח תוך רחמי- צרבו להם את כלי הדם, ב"ה הם היום בני 15+

כיום הרפואה ב"ה מפותחת ויש רופא שמומחה לתחום- ד"ר יובל גיאלצ'ינסקי. אן את מאזור המרכז, ממליצה לך לעשות אצלו את מעקב ההריון.

כמובן שאת צריכה להיות במעקב הריון בסיכון

יש הרבה יותר ביקורות. בהתחלה היה לנו פעמיים בשבוע. אח"כ עברנו לפעם בשבוע/שבועיים, ובערך משבוע 30 זה היה כל יומיים....

יצאתי בשבוע 25 לשמירה, גם כדי לשמור עליהם כמה שיותר ולנוח הרבה וגם כי היה לי כבדדדדדדד.

עלי ראו מאד מהר... תמיד ראו עלי מוקדם כך שזה לא היה שונה מתמיד.

אצלנו חוץ מההורים אף אחד לא ידע, ולכולם אמרתי שאני חודש קדימה, כך שלא היה נראה להם מוזר הגודל...

מה גם שמיילדים מקסימום עד היום הראשון של שבוע 36.

עד כאן לבנתיים

אני פה....

רק כדי להרגיענירה22

גם לי יש תאומים מונו בי.

לא אומרת שהיה הריון קל, כי לסחוב שניים זה כבד, אבל ב"ה עבר בלי סיבוכים מיוחדים, לא יצאתי לשמירה (אבל העבודה שלי לא פיזית), וילדתי בזירוז בשבוע 36, רק בגלל שזה הנוהל. הייתי מוכנה למשוך יותר.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות.

אמא לתאומים, ברוכה הבאה למועדון!חושבת לעצמיאחרונה

לי היה הריון bb, אז רק כאן להגיד שזה באמת הלם, אבל זו מתנה מתוקה, שמשדרגת לך את החיים, את ההורות ואת עצמך.

זה מורכב ומאתגר מאוד כשיש עוד קטנטנים בבית, אבל ה' נותן כוחות וזו ברכה שמאירה מאוד את הבית. הנחת כפולה ומכופלת!

מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמר

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

צודקת בהחלטמתואמת

ובזה באמת הדרכת הורים תוכל לעזור לכם בע"ה...❤️

אם נראה לך שהוא רוצה שתקומי בבוקר, אולי משעמם לו?ירדנית

אפשר להקצות לו משחק או ספר מיוחד לשעה הזאת

פעם זה היה הבעיה והוא למד כבר מה לעשותאונמר

אבל אולי באמת צריך יותר מיקוד.

אני אנסה כל ערב לסגור איתו משהו שהוא רוצה למחר ואני אכין לו בשולחן. אולי יעזור באמת.

למרות שתכלס אם אני מספיק אמיצה להסתכל, הבעיה העיקרית היא לא שהוא רב איתה. אלא שאני מתפוצצת כל כך.

אבל שניהם באמת צריכים פתרון.

תודה

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

רק מציעהאפונהאחרונה

באופן מאד נקודתי ולא מקצועי או מקיף בכלל -

אולי תגידי לו בלילה בשקט באוזן שכשהוא מתעורר בבוקר והשמש זורחת בחלון, שאת מחכה לו שיבוא להתכרבל איתך במיטה?

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מי שגומרת לעבוד קצת לפני התאריך המשוער של הלידהכל הישועות

מה אתן עושות בימים האלה בבית?

אני רוצה שזה יהיה ימים משמעותיים ולא סתם של שיעמום ובטלה שמביאים לדיכאון ולחץ..

ממליצה על הכנה רוחניתמדברה כעדן.

הפרשת חלה עם חברה/אחות. לצאת לים, לכתוב הודיה לה'... משהו רוחני לנסות לקלוט את גודל השעה של הורדת נשמה לעולם

מכינה אוכל לאחריאהבה.

כל מיני דברים שצריך לסדר עד הלידה,

טיולים בנחת בטבע

אף פעם לא מצאתי את עצמי משועממת בביתקל"ת

תמיד יש מה לארגן בבית: ניקיון, כביסות.ארגון וסדר🤨

שילוב של קינון ומנוחההשקט הזהאחרונה

הזדמנות לעשות דברים שאחרי הלידה יהיו יותר מורכבים- לצאת עם חברות/ לטייל בקטנה או כל דבר שעושה טוב לנפש

וקינון- מכבסת עגלה, מצעים, חיתולי בד, גופיות.. מרכיבה עריסה, מנקה את החדר שלנו שיהיה מוכן לניו בורן.. מכינה תיק לידה אם עוד אין..

ונחה.. אמנם שעות השינה לא נצברות אבל לפחות בשביל התחושה שהיה לי זמן לנוח לפני השינוי שיגיע

יש פה כאלה שבשבוע 12 אמרו לכן 80%בן ובסוף היתה בת?מבורכת

לא מאמינה שאני פותחת שרשור כזה... אבל מסתבר שממש שכנעתי את עצמי שזו בת והאכזבה קשה. יש סיכוי שזו עדיין בת? אפילו שהטכנאית הראתה לנו ממש בבירור את הזווית עולה כלפי מעלה? מצד שני היא אמרה 80% בן אבל שזה לא סופי... יש מה לתלות תקוות ב20% הנותרים?

עד עכשיו קיבלתי באהבה את שיירת הבנים המתוקים שלי, אבל עכשיו מאוד קשה לי. באמת חשבתי שהפעם תגיע סוף סוף הנסיכה.

חיזוקים ועידודים יתקבלו בברכה... (ואל תגידו לי אין כמו בנים, אני מאוד אוהבת את הבנים שלי אבל אין כמו בנות 😉 ואל תגידו לי שלפחות יש לי בגדים בשפע בשבילו ואני לא צריכה לקנות חדש. רציתי לא להשתמש בהם ולקנות מלא בגדים חדשים ורודים וממיסים)

למעלה זה לא בת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלמעלה זה בת למטה זה בן. כל עוד לא ראית איבר מין יש סיכוי..

בכל מקרה אם בן קחי לעצמך את הזמן לעכל... ומאחלת לך שהוא או היא יהיו קסומ/ה ומתוק/ה

לא. בת זה ישר מקביל לעמוד שדרהמבורכת

קרה ליעל הניסים

בשבוע 12 עשיתי א"ס עם רופא והיתה גם טכנאית בחדר. הרופא אמר לי- רוצה לדעת מה זה? והטכנאית, המאוד ותיקה, צחקה ואמרה לו שאי אפשר לדעת עדיין.

הרופא הסתכל ואמר בשיא הביטחון- הנה זה בן.

אחרי חודש בסקירה המוקדמת, אמרו לי שזאת בת. וכשהגעתי שוב לטכנאית הזאת והיא ראתה שזאת בת היא צחקה על הרופא ואמרה ידעתי שאי אפשר לדעת עדיין.

אבל האמת שאני לא בטוחה שהייתי מתמקדת בתקווה הזאת, כי אז האכזבה תהיה גדולה יותר. הייתי מתמקדת יותר בלהשלים עם זה שזה בן.

וואימבורכת

זה דווקא מאוד מעודד. אבל ברור שיש סיכוי שזה יהיה בן בסוף וצריך להתכונן גם לאפשרות הזו

עשיתי אולטראסאונד כל שבועייםשושנושי

כבר לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע.

אמרו לי בשקיפות שזה כנראה בן, שבועיים אחרי כנראה בת ככה התגלגל הלוך חזור.

בשורה התחתונה בסקירה מאוחרת סופית - בן.

נולד בן מתוק ושובב.

רק אומרת שבתור אימא לבנים אני ממש מבינהאמא טובה---דיה!

אותך❤️

לי אמרו בשקיפות בת ובסקירה היה בן..ברכה כפולה:)

כנל אבל ציינה שהיא ממש לא בטוחהשואלת12

אצלי בשבוע 13+4 ראו בבירור שזה בןפרח חדש

לא בשקיפות

אז אולי תנסי ללכת לרופאה עוד כשבועיים?

לא זוכרת באיזה שבוע בדיוק, אבל סביב 12אחת כמוני

בשקיפות עורפית רופאה אמרה לנו שהיא חושבת שזה בן , וזו בת מתוקה 😍 הלוואי בשבילך

תקני בנחת מלא בגדים חדשיםשימושית

ואני אגיד את זה שוב- תקני בגדים חדשים.

הבגדים החדשים ממיסים ונותנים כח ומותר לך להתפנק אפילו אם כבר יש לך בגדים מהבנים הקודמים.

לנו היה הפוך אבל זה יותר נפוץ (עד שבוע 23 אמרו לנו שזה בת ורק בסקירה המאוחרת אמרו שזה בן)

לא באה לבאסבאתי מפעם

שש הריונות , תמיד מה שאמרו לי בשקיפות זה מה שיצא בסוף.

ממש מבינה את ה ציפיה והאכזבה, חיבוק גדול!

עד הלידה כבר תשלימי עם זה

קרה לי בדיוק ככה^כיסופים^

קרה לי בשני הריונות~מרמלדהאחרונה

בשקיפות אמרו שרוב הסיכויים בן, ואח"כ בסקירות כבר אמרו שזו בת.

ואני מהצד השני - אמא לכמה בנות ב"ה😅

שיהיה בשמחה ובידיים מלאות❤️