יש הבדל במחיר? צלמת עולה יותר?
אם לא מפריע, למה לא?

לגבי השאלה ההלכתית, לא יודע מה ההלכה הפסוקה בעניין.....

בכל מקרה, מזל טוב!

שאם יש היתר הלכתי (שבדוגמא הזאת יש בזה מחלוקת, כפי שהביאו פה בשרשור, האם מותר או אסור....), אז המנהג יכול להתקיים. רק אמרתי שזו לא הסיבה היחידה.

א. לגבי התוס' זו אינה ראיה, כיוון שאמר שהטעם שגזרו לא שייך, כיוון שאיננו בקיאים בתיקון כלי נגינה, ולכן יש סברה הלכתית להתיר. (רק מדגיש שהמנהג לא עומד בפני עצמו כנגד ההלכה....).

ב. יכול להיות שבאמת הרמ"א לא רק מתבסס על מנהג אלא על מקורות, או שלשו"ע עצמו אין מקורות ואוסר מסברתו. (או שעצם זה שזה מנהג ישראל זה כבר מבטל את דרכי האמורי, כי דרכי האמורי אלו מנהגי גויים, ועצם זה שזה מנהג ישראל אומר בהגדרה שלא מדובר בדרכי האמורי. וודאי שמנהגי ישראל אפשר לנהוג בהם גם אם הגויים נוהגים בדיוק כפי מנהג ישראל, וזה לא הופך את זה למנהג האמורי....בכל אופן, וודאי שמנהג לא יהיה לגמרי נגד ההלכה, ואם יהיה נגד ההלכה, זהו מנהג טעות).

והירושלמי אומר שהמנהג של ריקודים הוא מנהג טעות הוא לשיטתי, שיש מנהגי טעות. (אני יכול להביא לך מקורות לכך, שמעתי שיעור כללי עם קצת מקורות על זה, אבל פשוט במקורות שזה כך....).

והרבה פעמים אחרי שמעיינים רואים איך זה כן מסתדר עם התורה ולא סותר אותה.

אך אם התברר שזה מנהג טעות וזה לא מסתדר עם התורה, וודאי שיש לבטל את המנהג ולא להעדיף מנהג על פני הגמרא (שיש לה לפי הרמב"ם סמכות הלכתית של סנהדרין, וכך גם לפי שאר הראשונים שאני מכיר...).

ב. לא הבנתי מה הפשט מקור העניין. השו"ע ראה שגם הגויים עושים את זה, הרמ"א אמר לו, היהודים עשו את זה לפני וזה לאו דווקא הועתק מהגויים. (או שהייתה מחלוקת מה הייתה ההיסתוריה בזמן האמורי או משהו כזה....). ואולי המחלוקת היא האם זה נעלם מן העולם וכבר אין בזה משום דרכי האמורי או לא. או שהכוונה שזה מועיל, וכמו קמיע של מומחה שמותר. (ולפי הרמב"ם זו השפעה פסיכולוגית, ורק אם זה מומחה זה באמת מועיל רפואית-פסיכולוגית, וכך גם אחרי שזה השתרש בקרב ישראל זה גם באמת עוזר לעם ישראל להתעורר לתשובה ולכפר עליהם או משהו כזה....).

בקיצור, וודאי שיש סברות הלכתיות ולא שהמנהג עצמו עומד כנגד האיסור.

לגבי מה שכתבת בהתחלה, יש יראי ה' שלדעתי עוברים על איסורים, זה לא קשור, גם יראי ה' יכולים להתבלבל ומכוח האנרציה וההשפעה החברתית עשו דבר ולא חשבו עליו עד הסוף וביררו את הדברים. האם כל ירא ה' מברר את כל הדברים שעושה? לא יודע, הדברים שאתה אומר לגבי זה נשמעים לי לפחות תלושים מהמציאות, יש הרבה יראי ה' לא כאלו, לצערי.

השאלה היא מה קורה כשלא מוצאים מקור למנהג...זה גם אני לא יודע מה קורה במצב כזה. ובוודאי שאם רואים שזה מנהג טעות, ע"פ רוב מבטלים אותו, כמו מנהגים שנלקחו מהגויים וכו'....נראה לי שאנחנו מסכימים...

עדיין הוא צריך לעמוד ולצלם, אז מה אם המצלמה פחות כבדה?

אם אתה מכיר פוסקים בציבור שלנו שאוסרים אשמח לראות

עדיין הוא עסוק כל הזמן בצילום.

אני לא פוסק הלכה.. אבל חובת ההוכחה על מי שרוצה לומר שהרבנים שינו את דעתם. לא להניח שכנראה הם ישנו את דעתם אם ישמעו מה המצב היום.

מי מתנדב לשלוח שאלה לאתר ישיבה?

סבבה.

כן.... (עדיין למעשה....)

שלא רוקדות כשיש צלם

ובהחלט יכולה להבין אותם

צלם בחתונה | שאל את הרב - כיפה

https://www.yeshiva.org.il/ask/929

ולגבי הסרט חתונה שכולם רואים- מניסיון, אפשר לעשות דיסק נפרד שרק שם יש ריקודי נשים, גם אם מדובר בצלם אחד.

צלמת לצילום ריקודי בנות בחתונה | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

יישר כוח על הרצון הטוב, וכל הכבוד על החשיבות שהצניעות נמצאת בסולם הערכים שלך במקום גבוה ואכפת לך מזה מאוד.

מסכים לגבי העניין שלא משום שאחרים עשו זה אומר שמותר לעשות.

אבל לגבי ההלכה, לכתוב שאסור וזו התאבדות רוחנית וכו'....לא נראה לי נכון.

נכון שיש פוסקים שאוסרים, אך יש פוסקים שפסקו שמותר, כפי שהביאו פה. בכללי, המציאות מורכבת ויש צדדים לכאן ולכאן, ולהגיד שצריך ללכת עם האמת עד הסוף בכל הדברים זה לא נכון. זאת אומרת, אם יש אפשרות ללכת עם האמת, מצויין, אבל כשיש ערכים אחרים שמתנגשים, יכול להיות שהם יגברו, וזה תלוי במציאות ובנתונים. כבר חז"ל אמרו לנו שמשנים מפני השלום, האמת נדחית מפני השלום, ויש עוד דברים וערכים אחרים שלפעמים דוחים את האמת. בעניין פה, אם זוג יוציאו המון כסף זה יכול לפגוע בשמחה שלהם בעבודת ה', ולהטיל עליהם עול פרנסה כבד שהם לא יכולים לשאת אותו. אם יש להם הרבה כסף והם משקיעים במלא שטויות אחרות, ברור לי שצריך להשקיע גם בזה, אבל אם הם משתדלים לחסוך מאוד בהוצאות החתונה, ולא מפזרים המון כסף על דברים אחרים שלא נצרכים, אז יש מקום להגיד שלא יוציאו על צלמת. הרבה פעמים גם מדובר על חילוני שזה בכלל לא יגרום לו הרהורים, או מנגד אדם דוס שיקפיד אכן לא להסתכל על הרוקדות. אני יכול להגיד על עצמי שפעם אחת עברתי ליד רוקדות בטעות, והמבט שהסתכלתי מהצד לשנייה לא גרם שום דבר, כי לא התמקדתי ח"ו ברוקדות, אלא זה היה מבט כללי, ומיד אח"כ המשכתי ללכת ולא הסתכלתי. אז זה לא בשמים שזה לא יגרום לחטא. והכלל ההלכתי הוא שפסקינן לקולא בכל ההלכות של "לפני עיוור", אם לא וודאי שיעבור איסור.

זה היתר, ומי שמחמיר תבוא עליו הברכה, כמובן, אבל להציג שפשוט שרק כך בלי להבין את הצד השני, זה לא נכון. לא גוזרים גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, דיברה תורה כנגד יצה"ר, יש פעמים שמתחשבים בשיקולים המעשיים ולא הולכים רק עם האמת. הגדלות של התורה שהיא גם מדריכה בני-אדם, ולא רק נשארת בגבהי מרומים. וצריך להבין שיש כמה צדדים.

נ.ב. אני אישית כנראה לא יסמוך על זה, אבל מכיוון שיש היתר יש היתר, וכפי שצריך להתכופף לתורה, גם פה צריך להבין את הנחיית ההלכה ולא ללכת רק ע"פ אמות המידה שיש לנו מהרגש הדתי שלנו, שהוא חשוב ועליון, כמובן.

מה זאת אומרת, "מה קורה אם נקשיב לה"? אם נקשיב לה נרוויח. אם את לא תסתדרי עם החומרה ולך זה יהיה קשה, בסדר, ההלכה מתירה במצב כזה ולא דורשת החמרה, אך להגיד שמי שיקפיד על זה הוא יהיה הזוי ולא נורמלי וכו'....מה פתאום? אני מבין שלא כולם נמצאים במקום הזה של להדר ולהקפיד, אבל בגלל זה להפוך את זה לאידיאל וכל מי שמהדר להגיד שהוא הזוי, נראה לי זו הגזמה. לא בטוח שאסכים לזה ש"זה יקבע את כל העתיד שלך", כי לא משנה מה האדם יכול לשנות את העתיד שלו אם חוזר בתשובה, וזה לא איזה משהו הרה גורל שאם לא תעשה אותו אכלת אותה, אך מצד שני להגזים לצד השני ולהגיד שאין בזה עניין, חז"ל כבר אמרו לנו כך: "(שבת כא:): "אמרוה רבנן קמיה דאביי כו' ולא קבלה כו', משמי' דריו" ח וקבלה, אמר אי זכאי גמירתא לשמעתא מעיקרא, והא גמרה, נ"מ לגירסא דינקותא", אכן יש חשיבות גדולה להתחלה של חיי האדם, והערכים שהוא מכניס בתחילת חייו זה מה שייתן לו הרבה יותר מסירות נפש על זה למשך כל החיים. לכן, מי שמהדר בעניין הזה, תבוא עליו הברכה, ומי שלא, לא. ובמיוחד שיש פוסקים שאמרו שאסור, שאז וודאי שלא לקרוא למי שמהדר בזה "חסיד שוטה" ח"ו.

אז סתם לא הבנתי אותך, מחילה.

רק מעיר (מחילה על החריפות, אני מקווה שאת מבינה שזה לא אישי אלא כי זה מבטא את המסר שאני רוצה להעביר יותר טוב....), את לא צריכה לאהוב את הסגנון של "הוא נכשל והיא מכשילה", כיוון שיש איסור של "לפני עיוור", ומכיוון ש"כל ישראל ערבים זה לזה", יש לנו אחריות גם על זולתינו. כמובן, האחריות היא לא על הכל, כיוון שהאחריות המלאה מוטלת על האדם עצמו, ופחות על האנשים שיותר רחוקים ממנו ובמעגלים יותר רחבים, אבל צריך לזכור שיש את הצד הזה שהאדם לא יכול לעשות מה שטוב לו ולא להתחשב באחרים ובסביבה, האדם צריך להבין שעבודת ה' היא כללית וכל עם ישראל ביחד הוא עם ה', ויש פה עבודה כללית, והמינימום שהאדם נוטל בה זה לא לפגוע באחר בצורה כזו או אחרת ולגרום לו להיכשל באיסורים, וזה גם בתחום אחריותו. שוב, כמו שאמרתי, וודאי שהבחירה החופשית בסוף אצלו והוא אחראי על מעשיו, ולכן אני לא צריך להשתגע בשביל אותו בן-אדם, אבל אחריות בסיסית יש לי. (וצריך לזכור שגם אצל חילונים אנחנו משתדלים שכמה שפחות יעברו עבירות ולא הופכים אותם ל"גויים של שבת" ח"ו, וגם פה, אותו צלם לא בהכרח היה עובר עבירות באותו ערב, ועצם זה שאני אגרום לו לעבור עוד איסור זה באחריותי ועליי...אלא אם כן נגיד את הגדר הזה, אבל עצם המינוח נכון, גם אם בפועל הפסיקה לא כך....הוא עובר עבירה שכנראה לא היה עובר אותה. שוב, לא הסרתי את האחריות ממנו, וזה חלק ממה שכתבתי שההיתר הוא משום שבסוף הוא זה שעובר את העבירה והאחריות שלי עליו לא מקסימלית, אבל בכללי היה חשוב לי להדגיש את הדברים שיהיו ברורים....).

ורק אעיר שאצל גדולי הדור האחריות הזאת אכן התרחבה לכל האנשים ממש, והם ממש דאגו לכל אחד בכל העניינים, שמעתי סיפור על רב שלמה זלמן אני חושב, שאיזה אברך ראה את הרב לוקח דואר, אז אמר לרב שהוא גם הולך ושהרב יביא לו את שלו, וחבל שיבטל תורה, אז הרב אמר לו בחזרה, תביא לי אתה את הדואר, לי זה בכלל לא ביטול תורה, כי אני לומד בזמן הזה, אבל לך זה יהיה ביטול תורה. וכן שמעתי על איזה רב שמישהי שאלה אותו לגבי ליל הסדר/שבת (לא זוכר בדיוק את הסיפור....) ואז הוא אמר לה שלא יוצאים בזה, ושלח לה חלות ובשר. שאלו אותו, למה אתה שולח בשר? אז הוא אמר, אם היא שאלה על חלב, כנראה אין לה גם בשר. ברור שזה לא מה שמצופה מאיתנו לדאוג לכל אחד כ"כ, אבל בוודאי שהמצב האידיאלי הוא לדאוג גם לאחרים, כל אחד כפי יכולתו וכוחו.

לגבי הנענשים, בהחלט מפריעה לי גם הגישה הזאת של "יראה תתאה", מוסר והפחדה, "שיטת המקל והגזר" וכו'....אבל מבין את המקום של זה, צריך לזכור שבסוף כך מנוסח הזוהר וזו הגישה ברובד הכי נמוך, אך ההבנה העמוקה נמצאת מעבר לזה, אבל בהחלט זה רובד מסויים שניתן להישאר בזה....רק חבל לי שאנשים נשארים שם, כי היום בהחלט אפשר להתרומם, הדור מוכשר לעבודת ה' מאהבה, כפי שאמר כבר הרב זצ"ל....

לא בהכרח הדברים היו קשורים כנגד דברייך, יכול להיות גם שאת מסכימה עם הכל, פשוט היה חשוב לי להוסיף את הדברים וזה היה ההקשר הכי מתאים....מחילה על הנצלו"ש.

נחתום בבדיחה ששמעתי, אם צלם גבר נכנס לעזרת נשים, יגידו: "צלם בהיכל"!

למה אם לא בטוח שהוא יעבור עבירה, גם אם הוא נכשל, העבירה לא עליך ואתה לא נענש עליה...

וודאי....

בשמחה, יישר כוח

הקדמה לנק' הראשונה- זה מהרהורי ליבי ולא פסק הלכתי, לא עיינתי במקורות לגבי העניין הזה, אבל כך נראה לי מסברה. 1. לגבי האיסור/היתר. מה הסיבה בכלל שאסור להכשיל מישהו? ישנו הפסוק: "ולפני עיור לא תתן מכשול". אך מדוע זה אסור? התורה אומרת בפסוק אחר: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". זאת אומרת, החובה להוכיח היא משום שאם האדם לא יוכיח, העבירה במידה מסויימת תהיה עליו. למה? כי: "כל ישראל ערבים זה לזה", ויש לנו אחריות אחד כלפי השני, ולכן כשאני יכלתי למנוע מישהו מלעבור עבירה ולא מנעתי, כאילו אני עשיתי.

כך גם נראה לי ב"לפני עיוור". מכיוון שאתה מביא למישהו סיטואציה שהוא בטוח יעבור עבירה, זה כאילו אתה עשית את העבירה, והעבירה מיוחסת אליך, כי גרמת לעבירה לקרות באופן וודאי.

לכן, הכלל ההלכתי בלפני עיוור שפסקינן לקולא. מדוע? משום שרק אם האדם עשה בוודאי את העבירה, אז ניתן לייחס אותה אליי, אבל אם לא יעשה וודאי את העבירה, אז הוא עבר עליה בבחירתו, ולא היה נמנע שלא יעבור, וגם אם עבר בסוף, האחריות היא עליו ולא עליי. האדם בסופו של דבר אחראי על עצמו בעיקר, ולכן לא מוטל עליו לדאוג שכולם לא יעברו על איסורים, אלא אם כן מדובר במשהו וודאי וביכולת האדם, אבל אם מדובר על משהו שהאדם הוא בסופו של דבר בחר בזה, ולא הוא, העבירה לא מיוחסת אליו וזו לא אחריותו, יש הרבה פעמים שישנם איסורים שהאדם לא יוכל למנוע אותם, ואין מה לעשות.

אמנם, לגבי חילונים, אנשים הרבה פעמים מתייחסים אליהם ח"ו כגויים, ש"בכל מקרה עוברים על איסורים". חילוני לא יכול להיות "גוי של שבת", אמנם הוא יעבור על איסורים מסויימים, אבל עדיף כמה שיותר לצמצם בהם, וחטא אחד יכול להטות את כף המזניים של האדם עצמו האם יהיה צדיק או רשע, וככל שיעשה פחות עבירות הרהורי תשובה יוכלו לעלות יותר בקלות אל ליבו, וכן לגבי כל העולם, כך חז"ל לימדו אותנו, שצריך האדם לראות את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכל מצווה או עבירה מכרעת. ולכן, אם חילוני יעבור פחות עבירה אחת, מה טוב. לכן, לגבי חילונים, לא אומרים לאדם להכשיל אותם באיסור, אך באמת אם האדם לא גורם להם לעשות איסור ממש, אלא נותן להם סיטואציה שיכול להיות שיחטאו בה, בסופו של דבר האדם לא אחראי למעשיהם, ולא יכול למנוע אותם מהכל, ובמצב הזה לא אמרו לאדם לפני עיוור, וגם יש בזה משום: "שבקת חיי לכל בריה", אי אפשר להתנהל בצורה כזאת.

לכן גם פה, אם אין וודאות שהצלם יחטא, לא מוטל על החתן והכלה לדאוג שלא יחטא ולחשוש לו שאולי יחטא. השאלה פה עד כמה המצב וודאי שיחטא או לא, אבל מכיוון שיש פה סברה שהצלם לא יחטא כיוון שעסוק בעבודתו ולא יתמקד ברוקדות, אף אם יש סיכוי רב שיחטא, מ"מ לא אחריות החתן והכלה לדאוג לו שלא יחטא, וזה כבר לא מיוחס אליהם.

הכל פה מצד הסברה ההלכתית של מה אסור ומה מותר, כמובן, משום שזו סיטואציה קצת מורכבת, יש מקום גדול להחמיר בה, אם כי תלוי מאוד באנשים, ויש אנשים שטוב שיסתפקו בהלכה גרידא ולא יחמירו וכך יהיה: "תפסת מועט תפסת". (וכן לא באתי להגיד אם השתנתה המציאות או לא, רק הסברתי את הסברה של הפסק שהביאו פה שמותר, וממילא גם יהיה אפשר להבין מדוע יהיה מותר כיום אפילו....).

@נשמה כללית, תגיד לי אם אני צודק בכל הדברים האלו....(ועוד חבר'ה שמבינים....)

ב. עוד נק' שלא התייחסו אליה פה היא במקרה שההורים משתתפים בהוצאות החתונה. במצב כזה, נראה לענ"ד שלא שייך להחמיר, אלא אם כן להורים לא כ"כ אכפת, ושמחים לעשות מה שהילדים שלהם רוצים, וגם אז, אם לא מציעים בעצמם לפנות בעדינות ולבדוק שזה בסדר מבחינתם. מכיוון שזו החמרה, לא שייך שההחמרה תהיה על חשבון האחר, במיוחד ההורים שדאגו לך כל החיים.

ג. לגבי דברי @חושבת בקופסא בסוף השרשור. א', רציתי להעיר ששאפו, את מביאה הרבה דברים מחכימים, יישר כוח על חיפוש וחתירה לאמת. אבל לפי דעתי יש גם ערך סגולי, ודברים שהאדם עושה יכולים להשפיע באופן סגולי על העתיד, גם אם לא מחליטים את זה לגמרי וקובעים את זה במסמרות וכו'...אבל בהחלט יכולה להיות השפעה כזאת, וכשהאדם עושה יותר רצון ה', הוא מקבל יותר שפע מלמעלה, ודעת להחליט החלטות נכונות וכו'....

אכן, מסכים...

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?