יש הבדל במחיר? צלמת עולה יותר?
אם לא מפריע, למה לא?

לגבי השאלה ההלכתית, לא יודע מה ההלכה הפסוקה בעניין.....

בכל מקרה, מזל טוב!

שאם יש היתר הלכתי (שבדוגמא הזאת יש בזה מחלוקת, כפי שהביאו פה בשרשור, האם מותר או אסור....), אז המנהג יכול להתקיים. רק אמרתי שזו לא הסיבה היחידה.

א. לגבי התוס' זו אינה ראיה, כיוון שאמר שהטעם שגזרו לא שייך, כיוון שאיננו בקיאים בתיקון כלי נגינה, ולכן יש סברה הלכתית להתיר. (רק מדגיש שהמנהג לא עומד בפני עצמו כנגד ההלכה....).

ב. יכול להיות שבאמת הרמ"א לא רק מתבסס על מנהג אלא על מקורות, או שלשו"ע עצמו אין מקורות ואוסר מסברתו. (או שעצם זה שזה מנהג ישראל זה כבר מבטל את דרכי האמורי, כי דרכי האמורי אלו מנהגי גויים, ועצם זה שזה מנהג ישראל אומר בהגדרה שלא מדובר בדרכי האמורי. וודאי שמנהגי ישראל אפשר לנהוג בהם גם אם הגויים נוהגים בדיוק כפי מנהג ישראל, וזה לא הופך את זה למנהג האמורי....בכל אופן, וודאי שמנהג לא יהיה לגמרי נגד ההלכה, ואם יהיה נגד ההלכה, זהו מנהג טעות).

והירושלמי אומר שהמנהג של ריקודים הוא מנהג טעות הוא לשיטתי, שיש מנהגי טעות. (אני יכול להביא לך מקורות לכך, שמעתי שיעור כללי עם קצת מקורות על זה, אבל פשוט במקורות שזה כך....).

והרבה פעמים אחרי שמעיינים רואים איך זה כן מסתדר עם התורה ולא סותר אותה.

אך אם התברר שזה מנהג טעות וזה לא מסתדר עם התורה, וודאי שיש לבטל את המנהג ולא להעדיף מנהג על פני הגמרא (שיש לה לפי הרמב"ם סמכות הלכתית של סנהדרין, וכך גם לפי שאר הראשונים שאני מכיר...).

ב. לא הבנתי מה הפשט מקור העניין. השו"ע ראה שגם הגויים עושים את זה, הרמ"א אמר לו, היהודים עשו את זה לפני וזה לאו דווקא הועתק מהגויים. (או שהייתה מחלוקת מה הייתה ההיסתוריה בזמן האמורי או משהו כזה....). ואולי המחלוקת היא האם זה נעלם מן העולם וכבר אין בזה משום דרכי האמורי או לא. או שהכוונה שזה מועיל, וכמו קמיע של מומחה שמותר. (ולפי הרמב"ם זו השפעה פסיכולוגית, ורק אם זה מומחה זה באמת מועיל רפואית-פסיכולוגית, וכך גם אחרי שזה השתרש בקרב ישראל זה גם באמת עוזר לעם ישראל להתעורר לתשובה ולכפר עליהם או משהו כזה....).

בקיצור, וודאי שיש סברות הלכתיות ולא שהמנהג עצמו עומד כנגד האיסור.

לגבי מה שכתבת בהתחלה, יש יראי ה' שלדעתי עוברים על איסורים, זה לא קשור, גם יראי ה' יכולים להתבלבל ומכוח האנרציה וההשפעה החברתית עשו דבר ולא חשבו עליו עד הסוף וביררו את הדברים. האם כל ירא ה' מברר את כל הדברים שעושה? לא יודע, הדברים שאתה אומר לגבי זה נשמעים לי לפחות תלושים מהמציאות, יש הרבה יראי ה' לא כאלו, לצערי.

השאלה היא מה קורה כשלא מוצאים מקור למנהג...זה גם אני לא יודע מה קורה במצב כזה. ובוודאי שאם רואים שזה מנהג טעות, ע"פ רוב מבטלים אותו, כמו מנהגים שנלקחו מהגויים וכו'....נראה לי שאנחנו מסכימים...

עדיין הוא צריך לעמוד ולצלם, אז מה אם המצלמה פחות כבדה?

אם אתה מכיר פוסקים בציבור שלנו שאוסרים אשמח לראות

עדיין הוא עסוק כל הזמן בצילום.

אני לא פוסק הלכה.. אבל חובת ההוכחה על מי שרוצה לומר שהרבנים שינו את דעתם. לא להניח שכנראה הם ישנו את דעתם אם ישמעו מה המצב היום.

מי מתנדב לשלוח שאלה לאתר ישיבה?

סבבה.

כן.... (עדיין למעשה....)

שלא רוקדות כשיש צלם

ובהחלט יכולה להבין אותם

צלם בחתונה | שאל את הרב - כיפה

https://www.yeshiva.org.il/ask/929

ולגבי הסרט חתונה שכולם רואים- מניסיון, אפשר לעשות דיסק נפרד שרק שם יש ריקודי נשים, גם אם מדובר בצלם אחד.

צלמת לצילום ריקודי בנות בחתונה | מכון התורה והארץ-'למעשה' אקטואליה הלכתית

יישר כוח על הרצון הטוב, וכל הכבוד על החשיבות שהצניעות נמצאת בסולם הערכים שלך במקום גבוה ואכפת לך מזה מאוד.

מסכים לגבי העניין שלא משום שאחרים עשו זה אומר שמותר לעשות.

אבל לגבי ההלכה, לכתוב שאסור וזו התאבדות רוחנית וכו'....לא נראה לי נכון.

נכון שיש פוסקים שאוסרים, אך יש פוסקים שפסקו שמותר, כפי שהביאו פה. בכללי, המציאות מורכבת ויש צדדים לכאן ולכאן, ולהגיד שצריך ללכת עם האמת עד הסוף בכל הדברים זה לא נכון. זאת אומרת, אם יש אפשרות ללכת עם האמת, מצויין, אבל כשיש ערכים אחרים שמתנגשים, יכול להיות שהם יגברו, וזה תלוי במציאות ובנתונים. כבר חז"ל אמרו לנו שמשנים מפני השלום, האמת נדחית מפני השלום, ויש עוד דברים וערכים אחרים שלפעמים דוחים את האמת. בעניין פה, אם זוג יוציאו המון כסף זה יכול לפגוע בשמחה שלהם בעבודת ה', ולהטיל עליהם עול פרנסה כבד שהם לא יכולים לשאת אותו. אם יש להם הרבה כסף והם משקיעים במלא שטויות אחרות, ברור לי שצריך להשקיע גם בזה, אבל אם הם משתדלים לחסוך מאוד בהוצאות החתונה, ולא מפזרים המון כסף על דברים אחרים שלא נצרכים, אז יש מקום להגיד שלא יוציאו על צלמת. הרבה פעמים גם מדובר על חילוני שזה בכלל לא יגרום לו הרהורים, או מנגד אדם דוס שיקפיד אכן לא להסתכל על הרוקדות. אני יכול להגיד על עצמי שפעם אחת עברתי ליד רוקדות בטעות, והמבט שהסתכלתי מהצד לשנייה לא גרם שום דבר, כי לא התמקדתי ח"ו ברוקדות, אלא זה היה מבט כללי, ומיד אח"כ המשכתי ללכת ולא הסתכלתי. אז זה לא בשמים שזה לא יגרום לחטא. והכלל ההלכתי הוא שפסקינן לקולא בכל ההלכות של "לפני עיוור", אם לא וודאי שיעבור איסור.

זה היתר, ומי שמחמיר תבוא עליו הברכה, כמובן, אבל להציג שפשוט שרק כך בלי להבין את הצד השני, זה לא נכון. לא גוזרים גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, דיברה תורה כנגד יצה"ר, יש פעמים שמתחשבים בשיקולים המעשיים ולא הולכים רק עם האמת. הגדלות של התורה שהיא גם מדריכה בני-אדם, ולא רק נשארת בגבהי מרומים. וצריך להבין שיש כמה צדדים.

נ.ב. אני אישית כנראה לא יסמוך על זה, אבל מכיוון שיש היתר יש היתר, וכפי שצריך להתכופף לתורה, גם פה צריך להבין את הנחיית ההלכה ולא ללכת רק ע"פ אמות המידה שיש לנו מהרגש הדתי שלנו, שהוא חשוב ועליון, כמובן.

מה זאת אומרת, "מה קורה אם נקשיב לה"? אם נקשיב לה נרוויח. אם את לא תסתדרי עם החומרה ולך זה יהיה קשה, בסדר, ההלכה מתירה במצב כזה ולא דורשת החמרה, אך להגיד שמי שיקפיד על זה הוא יהיה הזוי ולא נורמלי וכו'....מה פתאום? אני מבין שלא כולם נמצאים במקום הזה של להדר ולהקפיד, אבל בגלל זה להפוך את זה לאידיאל וכל מי שמהדר להגיד שהוא הזוי, נראה לי זו הגזמה. לא בטוח שאסכים לזה ש"זה יקבע את כל העתיד שלך", כי לא משנה מה האדם יכול לשנות את העתיד שלו אם חוזר בתשובה, וזה לא איזה משהו הרה גורל שאם לא תעשה אותו אכלת אותה, אך מצד שני להגזים לצד השני ולהגיד שאין בזה עניין, חז"ל כבר אמרו לנו כך: "(שבת כא:): "אמרוה רבנן קמיה דאביי כו' ולא קבלה כו', משמי' דריו" ח וקבלה, אמר אי זכאי גמירתא לשמעתא מעיקרא, והא גמרה, נ"מ לגירסא דינקותא", אכן יש חשיבות גדולה להתחלה של חיי האדם, והערכים שהוא מכניס בתחילת חייו זה מה שייתן לו הרבה יותר מסירות נפש על זה למשך כל החיים. לכן, מי שמהדר בעניין הזה, תבוא עליו הברכה, ומי שלא, לא. ובמיוחד שיש פוסקים שאמרו שאסור, שאז וודאי שלא לקרוא למי שמהדר בזה "חסיד שוטה" ח"ו.

אז סתם לא הבנתי אותך, מחילה.

רק מעיר (מחילה על החריפות, אני מקווה שאת מבינה שזה לא אישי אלא כי זה מבטא את המסר שאני רוצה להעביר יותר טוב....), את לא צריכה לאהוב את הסגנון של "הוא נכשל והיא מכשילה", כיוון שיש איסור של "לפני עיוור", ומכיוון ש"כל ישראל ערבים זה לזה", יש לנו אחריות גם על זולתינו. כמובן, האחריות היא לא על הכל, כיוון שהאחריות המלאה מוטלת על האדם עצמו, ופחות על האנשים שיותר רחוקים ממנו ובמעגלים יותר רחבים, אבל צריך לזכור שיש את הצד הזה שהאדם לא יכול לעשות מה שטוב לו ולא להתחשב באחרים ובסביבה, האדם צריך להבין שעבודת ה' היא כללית וכל עם ישראל ביחד הוא עם ה', ויש פה עבודה כללית, והמינימום שהאדם נוטל בה זה לא לפגוע באחר בצורה כזו או אחרת ולגרום לו להיכשל באיסורים, וזה גם בתחום אחריותו. שוב, כמו שאמרתי, וודאי שהבחירה החופשית בסוף אצלו והוא אחראי על מעשיו, ולכן אני לא צריך להשתגע בשביל אותו בן-אדם, אבל אחריות בסיסית יש לי. (וצריך לזכור שגם אצל חילונים אנחנו משתדלים שכמה שפחות יעברו עבירות ולא הופכים אותם ל"גויים של שבת" ח"ו, וגם פה, אותו צלם לא בהכרח היה עובר עבירות באותו ערב, ועצם זה שאני אגרום לו לעבור עוד איסור זה באחריותי ועליי...אלא אם כן נגיד את הגדר הזה, אבל עצם המינוח נכון, גם אם בפועל הפסיקה לא כך....הוא עובר עבירה שכנראה לא היה עובר אותה. שוב, לא הסרתי את האחריות ממנו, וזה חלק ממה שכתבתי שההיתר הוא משום שבסוף הוא זה שעובר את העבירה והאחריות שלי עליו לא מקסימלית, אבל בכללי היה חשוב לי להדגיש את הדברים שיהיו ברורים....).

ורק אעיר שאצל גדולי הדור האחריות הזאת אכן התרחבה לכל האנשים ממש, והם ממש דאגו לכל אחד בכל העניינים, שמעתי סיפור על רב שלמה זלמן אני חושב, שאיזה אברך ראה את הרב לוקח דואר, אז אמר לרב שהוא גם הולך ושהרב יביא לו את שלו, וחבל שיבטל תורה, אז הרב אמר לו בחזרה, תביא לי אתה את הדואר, לי זה בכלל לא ביטול תורה, כי אני לומד בזמן הזה, אבל לך זה יהיה ביטול תורה. וכן שמעתי על איזה רב שמישהי שאלה אותו לגבי ליל הסדר/שבת (לא זוכר בדיוק את הסיפור....) ואז הוא אמר לה שלא יוצאים בזה, ושלח לה חלות ובשר. שאלו אותו, למה אתה שולח בשר? אז הוא אמר, אם היא שאלה על חלב, כנראה אין לה גם בשר. ברור שזה לא מה שמצופה מאיתנו לדאוג לכל אחד כ"כ, אבל בוודאי שהמצב האידיאלי הוא לדאוג גם לאחרים, כל אחד כפי יכולתו וכוחו.

לגבי הנענשים, בהחלט מפריעה לי גם הגישה הזאת של "יראה תתאה", מוסר והפחדה, "שיטת המקל והגזר" וכו'....אבל מבין את המקום של זה, צריך לזכור שבסוף כך מנוסח הזוהר וזו הגישה ברובד הכי נמוך, אך ההבנה העמוקה נמצאת מעבר לזה, אבל בהחלט זה רובד מסויים שניתן להישאר בזה....רק חבל לי שאנשים נשארים שם, כי היום בהחלט אפשר להתרומם, הדור מוכשר לעבודת ה' מאהבה, כפי שאמר כבר הרב זצ"ל....

לא בהכרח הדברים היו קשורים כנגד דברייך, יכול להיות גם שאת מסכימה עם הכל, פשוט היה חשוב לי להוסיף את הדברים וזה היה ההקשר הכי מתאים....מחילה על הנצלו"ש.

נחתום בבדיחה ששמעתי, אם צלם גבר נכנס לעזרת נשים, יגידו: "צלם בהיכל"!

למה אם לא בטוח שהוא יעבור עבירה, גם אם הוא נכשל, העבירה לא עליך ואתה לא נענש עליה...

וודאי....

בשמחה, יישר כוח

הקדמה לנק' הראשונה- זה מהרהורי ליבי ולא פסק הלכתי, לא עיינתי במקורות לגבי העניין הזה, אבל כך נראה לי מסברה. 1. לגבי האיסור/היתר. מה הסיבה בכלל שאסור להכשיל מישהו? ישנו הפסוק: "ולפני עיור לא תתן מכשול". אך מדוע זה אסור? התורה אומרת בפסוק אחר: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא". זאת אומרת, החובה להוכיח היא משום שאם האדם לא יוכיח, העבירה במידה מסויימת תהיה עליו. למה? כי: "כל ישראל ערבים זה לזה", ויש לנו אחריות אחד כלפי השני, ולכן כשאני יכלתי למנוע מישהו מלעבור עבירה ולא מנעתי, כאילו אני עשיתי.

כך גם נראה לי ב"לפני עיוור". מכיוון שאתה מביא למישהו סיטואציה שהוא בטוח יעבור עבירה, זה כאילו אתה עשית את העבירה, והעבירה מיוחסת אליך, כי גרמת לעבירה לקרות באופן וודאי.

לכן, הכלל ההלכתי בלפני עיוור שפסקינן לקולא. מדוע? משום שרק אם האדם עשה בוודאי את העבירה, אז ניתן לייחס אותה אליי, אבל אם לא יעשה וודאי את העבירה, אז הוא עבר עליה בבחירתו, ולא היה נמנע שלא יעבור, וגם אם עבר בסוף, האחריות היא עליו ולא עליי. האדם בסופו של דבר אחראי על עצמו בעיקר, ולכן לא מוטל עליו לדאוג שכולם לא יעברו על איסורים, אלא אם כן מדובר במשהו וודאי וביכולת האדם, אבל אם מדובר על משהו שהאדם הוא בסופו של דבר בחר בזה, ולא הוא, העבירה לא מיוחסת אליו וזו לא אחריותו, יש הרבה פעמים שישנם איסורים שהאדם לא יוכל למנוע אותם, ואין מה לעשות.

אמנם, לגבי חילונים, אנשים הרבה פעמים מתייחסים אליהם ח"ו כגויים, ש"בכל מקרה עוברים על איסורים". חילוני לא יכול להיות "גוי של שבת", אמנם הוא יעבור על איסורים מסויימים, אבל עדיף כמה שיותר לצמצם בהם, וחטא אחד יכול להטות את כף המזניים של האדם עצמו האם יהיה צדיק או רשע, וככל שיעשה פחות עבירות הרהורי תשובה יוכלו לעלות יותר בקלות אל ליבו, וכן לגבי כל העולם, כך חז"ל לימדו אותנו, שצריך האדם לראות את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכל מצווה או עבירה מכרעת. ולכן, אם חילוני יעבור פחות עבירה אחת, מה טוב. לכן, לגבי חילונים, לא אומרים לאדם להכשיל אותם באיסור, אך באמת אם האדם לא גורם להם לעשות איסור ממש, אלא נותן להם סיטואציה שיכול להיות שיחטאו בה, בסופו של דבר האדם לא אחראי למעשיהם, ולא יכול למנוע אותם מהכל, ובמצב הזה לא אמרו לאדם לפני עיוור, וגם יש בזה משום: "שבקת חיי לכל בריה", אי אפשר להתנהל בצורה כזאת.

לכן גם פה, אם אין וודאות שהצלם יחטא, לא מוטל על החתן והכלה לדאוג שלא יחטא ולחשוש לו שאולי יחטא. השאלה פה עד כמה המצב וודאי שיחטא או לא, אבל מכיוון שיש פה סברה שהצלם לא יחטא כיוון שעסוק בעבודתו ולא יתמקד ברוקדות, אף אם יש סיכוי רב שיחטא, מ"מ לא אחריות החתן והכלה לדאוג לו שלא יחטא, וזה כבר לא מיוחס אליהם.

הכל פה מצד הסברה ההלכתית של מה אסור ומה מותר, כמובן, משום שזו סיטואציה קצת מורכבת, יש מקום גדול להחמיר בה, אם כי תלוי מאוד באנשים, ויש אנשים שטוב שיסתפקו בהלכה גרידא ולא יחמירו וכך יהיה: "תפסת מועט תפסת". (וכן לא באתי להגיד אם השתנתה המציאות או לא, רק הסברתי את הסברה של הפסק שהביאו פה שמותר, וממילא גם יהיה אפשר להבין מדוע יהיה מותר כיום אפילו....).

@נשמה כללית, תגיד לי אם אני צודק בכל הדברים האלו....(ועוד חבר'ה שמבינים....)

ב. עוד נק' שלא התייחסו אליה פה היא במקרה שההורים משתתפים בהוצאות החתונה. במצב כזה, נראה לענ"ד שלא שייך להחמיר, אלא אם כן להורים לא כ"כ אכפת, ושמחים לעשות מה שהילדים שלהם רוצים, וגם אז, אם לא מציעים בעצמם לפנות בעדינות ולבדוק שזה בסדר מבחינתם. מכיוון שזו החמרה, לא שייך שההחמרה תהיה על חשבון האחר, במיוחד ההורים שדאגו לך כל החיים.

ג. לגבי דברי @חושבת בקופסא בסוף השרשור. א', רציתי להעיר ששאפו, את מביאה הרבה דברים מחכימים, יישר כוח על חיפוש וחתירה לאמת. אבל לפי דעתי יש גם ערך סגולי, ודברים שהאדם עושה יכולים להשפיע באופן סגולי על העתיד, גם אם לא מחליטים את זה לגמרי וקובעים את זה במסמרות וכו'...אבל בהחלט יכולה להיות השפעה כזאת, וכשהאדם עושה יותר רצון ה', הוא מקבל יותר שפע מלמעלה, ודעת להחליט החלטות נכונות וכו'....

אכן, מסכים...

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.