סקר רק לבנים, ובפרט אברכים לעתידהודעה1

אם הייתם יכולים לקבוע לפני ירידתכם לעולם באיזה מקצוע תעסוק אשתכם לעתיד, באיזה מקצוע הייתם בוחרים??

 

[למקצועות שונים יש יתרונות וחסרונות, לדוג' יש מקצועות ערכיים ושעות נוחות (כמו חינוך) אבל עם מעט משכורת, ולעומת זאת יש מקצועות פחות ערכיים (הנה''ח, הייטק) אבל שכר רב]

פעם הייתה לי את הצורת חשיבה הזאתסבכי החשתי
והחלטתי שאני לא שואל את עצמי את השאלה הזאת ולא מהרהר בזה יותר.
הגעתי למסקנה שזה לא תקין, זה בא מתוך הנחה שאם אתה אברך זה אוטומטית מסיר ממך את האחריות על הפרנסה בבית. ומכאן רק צריך לחשוב כמה גדול אני רוצה את מקור ההכנסה שלי עליו אני לא עמֵל ובזכותו אני לא צריך לדאוג. זה בעיה, הרי אתה זה שמחויב בכתובה לזון ולפרנס, ואם אתה בעמדה כזאת אז מבחינתך ההתחייבות הזאת היא רק על הנייר. ואני מדייק עוד יותר, לא מדבר על שותפות בעול, לנקות מדרגות למשל, אני מדבר על האחריות. כמה אתה בונה עליה? תלוי בה? זה לא חייב לבוא לידי ביטוי בזה שאתה עובד, אלא יותר במה עובר לך בראש. יש לך פלאן בי סי די ואי למקרה שהיא לא תוכל לעבוד או שההוצאות יגדלו? אתה חושב על קורסים שאפשר לשלב תוך כדי? אתה חושב על חסכונות? השקאות?
אם אתה מתכנן להיות אברך שהשאיפה שלו זה כמה שפחות לחשוב על הדברים האלה, לדעתי פספסת.
ודברי פי חכם חןארץ השוקולד
ממש חולק על הטענה שיש מקצועות ערכיים יותר ופחותארץ השוקולד
מורה זה לא מקצוע ערכי יותר מיועץ פנסיוני,
בזכות מורה טוב הילדים יצאו עם חינוך טוב יותר, בזכות יועץ פנסיוני טוב, לאנשים זקנים יהיה ממה להתקיים בצורה טובה יותר.
החינוך שמעודד אנשים להיות מורים כי זה "ערכי" מעודד אנשים שלא מתאימים ללכת להוראה כי הם מקיימים "ערך", והוא גם מאפשר ניצול אנשים כי הם עושים חסד.

יש ערך לעשות טוב עם הכשרונות שלנו, צריך להיות מה מתאים לנו וללכת לפי זה ולא לפי התפיסה של מקצועות ערכיים לעומת אחרים שלא...
חלק מסכימה חלק..הפי
"צריך להיות מה מתאים לנו עם זה כן(:
וללכת לפי זה גם זה ..

ולא לפי התפיסה של מקצועות ערכיים לעומת אחרים שלא..."- זה ממש לא מסכימה
יש עבודות שלא משמחים שום אדם / לא עוזרים לו . עושים משהו כי זה משתלם ..

נניח פיתוח אפליקציה בפייסבוק / אתר לא מועיל אחר ..
בן אדם כן צריך לשאול את זה עצמו ..
האם זה מה שאני רוצה לעשות ? זה המטרה שלי?
ללמד אנשים איך לעשות לא אהבתי אחד לשני?

אז ברור שמישהי שמכינה אוכל לזקנים / אחות / רופאה מועילה יותר ..

הכל תלוי בהסתכלות של הבן אדם

כמה הוא ערכי
או שלא מזיז לו כלום .. ורק מחפש כסף

שזה גם בסדר .. השאלה למה זה מיועד..

ובן אדם כן צריך להרגיש שהוא נותן לאחר יש מקצועות שהנתינה יותר מורגשת ויש כאלה שפחות אבל כמובן שגם שם יש..
ויש מקצועות שלא רק שאין נתינה יש נזק
נראה ליkaparalay
שהכוונה הייתה שבהרבה תחומים ומקצועות אפשר לעשות דברים ערכיים, ואפשר שלא, וצריך לבדוק איזה ערך מניע אותנו..

כלומר-
גם עם הייטק/מדעי המחשב אפשר לעשות טוב אובייקטיבי (זה יכול להיות דברים רפואיים או בטחוניים. אבל גם ברמה היותר פשוטה, זה יכול להיות אפליקציה למניעת שכחת ילדים ברכב, אתרים כמו זה של הידברות/מכון מאיר, נטספארק/רימון וכו'), ואפשר לקדם את המציאות למקומות טובים.
ומנגד, גם מורה יכולה להוריד את רוחם של התלמידים, ללמד אותם דברים שדעת התורה לא נוחה עמם, או אפילו סתם 'להקטין ראש' ולא להיות מונעת מערכים גדולים, אלא מרצון לסיים יום עבודה בשעה 14:00, ולקבל מלא חופשות בתשלום במהלך השנה, כולל יולי אוגוסט..
הסברת יפה, תודהארץ השוקולד
כתבת חלק יפה חלק ממש מזעזעהפי
אז מחילה אין לי כוח להתייחס לערמה של שטויות
..kaparalay
יכול להיות שזה עצוב ומזעזע שיש אנשים שהולכים להוראה מהשיקולים האלה, או שיש אנשי הוראה שמתנהלים בצורה לא נכונה מול התלמידים. אז ב''ה שזה לא הרוב בכלל, אבל לצערי זה כן קיים..
והאמת שהתגובה שלך קצת מורידה את זה לפסים אישיים, וזה פחות נעים.

ובכל מקרה- השתדלתי לכתוב בצורה מכבדת, ובעיקר להעביר את המחשבה שבהרבה תחומי דעת ומקצועות- הערכיות והמשמעות היא בידינו.
מסכימה עםהפי
הפסקה האחרונה שלך
עם השאר לא
לגבי זה שפחות נעים לך מחילה
לא הבאת דוגמא למקצוע אלא לשימוש של המקצועארץ השוקולד
יש פיתוחי אפליקציות שמצילים חיים, או שמייעלים זמן שמאפשר לאנשים להיות יותר זמן עם המשפחה ויש שלא.
כמו שיש מורים שמסייעים לתלמידים ויש כאלה שפגעו בתלמידים ויש שלא מסייעים ולא מזיקים.
תמיד כשנקצין טענותחדשכאן
הם יצאו מוזרות
הקצנתי את הטענה?ארץ השוקולד
אני נגד טענה שלהיות מורה עדיף מבחינה ערכית על להיות כלכלן/מתכנת או כל דבר אחר.
כןחדשכאן
כי באופן מוכלל זה כן ככה.
אתה כמובן יכול ליצור מציאות אחרת, וזו ההקצנה.
אם הבנתי אותך נכוןסבכי החשתי
לשיטתך באופן כללי, מבחינה מהותית, מורה זה ערכי יותר ממתכנת.(או הפוך, במילים אחרות, יש היררכיה בערך, בדגש על ערך, לא חשיבות)
אבל תכלס, מה שקובע זה הכוונה של הבנאדם. אם בנאדם בוחר להיות מורה כי זה יותר נוח ופחות שעות עבודה, הוא יכול לספר לעצמו שהוא ערכי, אבל כשהוא מגלה שמורה היום זה לא כמו פעם, שההורים מתקשרים אליך בשעות לא שעות ומתערבים לך בצורה פולשנית בהתנהלות מול הילדים, הוא מוצא את עצמו מהר מאוד בחוץ, כי הוא ציפה לחיים נוחים וזה לא מה שהוא קיבל. ואני לא מדבר על אלה שכן זוכים לחיים נוחים וזורקים על התלמידים, שגם על כאלה שמעתי וגם הכרתי. אני לא אומר את זה בביקורת, אני פשוט אומר שלא סתם הקב"ה שתל בבחור הזה כישרון בתכנות ולזה כישרון בהוראה. כל אחד תורם את חלקו בהנעת המדינה וזה תכלס מה שהופך את זה לערכי, יעני מבחינת תועלת. זה מגדל את דור העתיד, וזה מוצא פתרונות טכנולוגיים שהופכים את החיים שלנו לנוחים יותר, זה יזם נדל"ן, וזה עובד פס במפעל ייצור למוצרי קוסמטיקה. אין ערכי יותר ערכי פחות. זה אינדיווידואלי לגמרי ותלוי בכוונות שלך, זה גם לא חייב להשליך בהכרח על מה שאתה עושה מבחינה פרקטית כל עוד אתה לא עובר על איסורים.

שורה תחתונה, אין יותר ערכי מלעשות מה שאתה טוב בו, כי אם אתה טוב בזה, כנראה ששם צריך אותך
אתה היית צודק אם הייתי מדבר על האדםחדשכאן
(איזו הו"א היתה להגיד שמתכנת כאדם פחות ערכי?! 🤔)

דיברתי על מקצוע
נו, על המקצועארץ השוקולד
למה אדם שהולך להוראה כשהוא יצליח יותר כמתכנת עושה משהו ערכי יותר לעולם?
או מדוע זה ערכי יותר להיות רופא בגריאטריה מיועץ פנסיוני שבזכותו לקשישים יש כסף לתרופות ותנאי מגורים נאותים?
או למה זה ערכי יותר להיות רופא שמטפל בחולי סרטן מסטטיסטיקאי שמוודא שמחקרים רפואיים התבצעו כשורה והסיקו את מסקנות המחקר הנכונות?
ומדוע להיות עובדת סוציאלית שסייעה לאנשים להתמודד עם קשיים בגיל ההתבגרות כדי שלא ינשרו מבית הספר זה ערכי יותר ממתכנתת שבנתה מודל חיזוי לבתי הספר לדעת מי צריך עזרה? או שבנתה תשתית שמאפשרת למידה מרחוק בצורה טובה יותר, כך שהנערים הצליחו להשלים בגרויות?
אתה מדבר שוב על אנשים ולא על מקצועותחדשכאן
אני לא רוצה לנצלש

אבל בהחלט אפשר לפתוח שרשור על המושג ערכי
לא, אני מדבר על התועלת שאנשים עושים במקצועותארץ השוקולד
חינוך זה כלי שיכול לעשות טוב ויכול להזיק, אין משהו ערכי בשימוש בכלי חזק יותר.
כן אבל אדם זה לא כללאחו

אדם זה פרט,

אילו מקצועות נחשבים ערכיים? רפואה, חינוך, וחקלאות? דא עקא לא ניתן לבנות חברה כזאת,

 

וגם הקב"ה לא סתם בחר בשניים עשר שבטים עם תכונות שונות ועיסוקים שונים, הוא צריך גם את הסוחר (זבולון) וגם את המדען (יששכר), גם את האברך (לוי) וגם את איש הצבא (גד),

 

לכל אדם יש מכלול תכונות שמתאים לתפקיד מסוים בעולם, יצא לי לראות אנשים שעובדים במקצוע שלא מתאים להם ואפשר לראות בחוש את הבזבוז כי רואים איך הכוחות שלהם מתאימים לסוג אחר של עבודה,

 

בענף הלוגיסטיקה יש בערך מאתיים סוגי תפקידים, יש מובילים, נטלים, אנשי ביטחון, עמילי מכס, נציגי חברות תעופה, טייסים, מהנדסים, מנהלים, הנהלת חשבונות, אנשי רכש, מחסנאים, מספיק להוציא בורג אחד כדי שלא תוכל לספק תרופות חיוניות לבית חולים ומזון לשווקים,

 

לא אכחד שכדי להיות עובד סוציאלי שמרוויח כלום צריך מידה של ערכיות לעומת להיות איש עסקים שאפשר גם בלעדיה, אבל צריך לצאת מהתפיסה הזאת, אפשר להיות עובד ה' ב־100% בכל מצב ולאו דווקא בתוך שבלונה של "מורה" "אברך" "חייל קומנדו", זה מסוג הדברים שלא ניתן להסיק מן הכלל אל הפרט

אתה צודקחדשכאן
ולא הבנתי את ה"אבל"

כלפי מה הוא?
כוונתיאחו

במקרה הזה לא ניתן לעשות דדוקציה מן הכלל (שיש מקצועות שמושכים אנשים ערכיים יותר מסיבות כאלה ואחרות) אל הפרט הוא האדם הפרטי על שלל כוחותיו נטיותיו ואישיותו

אתה צודקחדשכאן
תראה מה הגבתי לסבכי
זה נכון שאפשר להסתכל על המקצועאחו

אבל מכך שלא ניתן לעשות דדוקציה לאדם הפרטי אין נפק"מ בכך

ישחדשכאן
כי לעשות דדוקציה מכלילה (אם יש כזה דבר) בהחלט אפשר

אני חושב שזה צריך להיות שיקול בבחירת מקצוע אבל יחד עם עוד שיקולים לא פחות חשובים.
כמו זה שניתן ללמוד הוראה על חשבון זמןארץ השוקולד
לימוד התורה בהסדר.

מחילה על החריפות, אבל זה גם קיים, שאנשים בוחרים בהוראה בשל העקיצה הזו וזה דדוקציה ריאלית גם.
אני לא אפתח את זה כאןחדשכאן
כתבתי למעלה שאני לא רוצה לנצלש

אני כן אגיד שהמבט שלך על לומדים תורה ובחורי ישיבה, לא רק בהקשר הזה, הוא לא חיובי בלשון המעטה
ויש לי רק להצטער על זה, כי אתה נשמע אדם מקסים
עשית הכללה מזלזלת לא פחות בעובדיםארץ השוקולד
הצעתי הסתכלות חיובית, אבל העדפת לשלול על מי שלא לומד או מורה וכד', אז אמרתי שעל דרך השלילה אפשר להסביר בחירה בהוראה גם.
מה?חדשכאן
אני אדון אותך לכף זכות שאתה בכוונה מנסה לא להבין אותי
הדדוקציה המכלילה שלך כלפי מקצועותארץ השוקולד
אחרים, היא גם מזלזלת.
כמו שאמרתיחדשכאן
נוכל לפתוח שרשור חדש על המושג ערכי.
נראה מדברך, או שהכל ערכי, או שהכל לא ערכי, וא"כ משהו ערכי.
ואם יש ערכי, אין משהו מזלזל במה שאמרתי.
מוזמן לפתוח.
לדעתי אין פה מה לפתוח אשכול חדשאחו
נגדיר ערכי כתואם למוסר התורה ולמטרותיה,

האם יש מקצועות שאינם ערכיים? תשובה כן, כל מקצוע שאינו עוסק ביישוב העולם או מתנגד למטרות התורה,

האם יש מקצועות יותר ערכיים במהותם?

על־פניו כן אמנם רוב המקצועות עוסקים ביישוב העולם אבל לחלק מהמקצועות יש גם ערך מוסף למשל פרסום שם ה' (חינוך), יישוב הארץ (צבא), השכנת שלום (ייעוץ זוגי)

אלא שאי־אפשר למדוד את החשיבות של הערך המוסף, אולי בעיני הקב"ה הערך הכי חשוב כרגע זה חיזוק קיום המצוות לכן יש הערך המוסף של משרות תורניות הוא הכי גדול, אולי דווקא מה שהוא רוצה זה פיתוח הצד החומרי של ארץ ישראל לכן הכי חשוב להיות תעשיין (ואפשר להריץ את הטענה עוד ועוד)

ואם־כן אין לדבר סוף, עוד מבלי לדבר על הדרישה המוסווית להתעלם מנטיות הנפש והכישורים האישיים לטובת איזושהי תפיסה של מה נחשב למקצוע ערכי,

המקסימום שאפשר להגיע אליו הוא מה נחשב *בעינינו* למקצוע ערכי,

למיטב ידיעתי לא מצינו בחז"ל דיון כזה של מה נחשב למקצוע טוב או לא טוב אלא כל עבודה חשובה, ר' יהושע היה פחמי, ר' יוחנן הסנדלר היה סנדלר, למה לא הלכו לעבודה סוציאלית לצורך העניין,

ואז להתחיל לבנות דיון לגבי מה מעיד זה שמישהו הלך למקצוע שבעיני החברה נחשב לערכי... קצת רחוק
אז לא הובנתיארץ השוקולד
יש הרבה ערכים שניתן לעשות ולקדם בכל תחום.
אין מסלול מקצועי שהבחירה בו תהיה הולמת והכי טובה לכולם ולדעתי אין מקצוע שהוא עדיף על אחר באופן כללי.
הבחירה הערכית היא לבחור את הדרך בו נוכל לקדם את העולם ולקיים את המצוות ורצון ה' בעולם ולהיות בני אדם טובים (לאו דווקא בסדר החשיבות הזה).
הובנתחדשכאן
עבר עריכה על ידי חדשכאן בתאריך ג' בשבט תשפ"ג 20:53
@הודעה1 מקווה שזה בסדר

אשמח אם תוכל להסביר לי את האמירה: "אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסקי אשרי מי שאומנותו בסם ואוי לו מי שאומנותו בורסקי".

להבנתי, כולם חשובים, כולם נצרכים. ובכ"ז ישנם דברים נעלים וחשובים יותר. אני מוכן לומר שמקצוע הרפואה חשוב יותר ממקצוע מנקה רחובות אף שבודאי יש לנו צורך במנקי רחובות. זה מורכב, אך נדמה לי שאנחנו יכולים להכיל את זה.

א"כ, האם אותו בורסקי צריך להצטער על המקצוע שלו? או לחילופין אותו מנקה רחובות? לא בהכרח. בדומה לאדם שעובד לפרנסתו ואינו לומד תורה (מתוך הבנה שזה מה שמתאים לו). האם עליו להצטער על כך? כנראה שלא.

כלומר, בודאי יש דברים חשובים יותר, וחשובים פחות, ערכיים יותר וערכיים פחות. האם על האדם לחפש את המקצועות המתאימים לו ללא תלות בעוצמתם? ודאי! האם עליו להצטער? בודאי שלא! אלה הכוחות שה' נתן לו ואלה הכוחות שהוא אמור לפעול איתם בעולם.

ובכ"ז, עבודתו ומטרתו מאת ה' לא מפחיתה מעוצמתם (הלכאורה) אובייקטיבית של כל מקצוע בפני עצמו. בחירת מקצוע, או עיסוק באופן כללי, אמורה להיות ע"פ התאמת האדם למקצוע ולא ע"פ חשיבותו.

ולעניינינו, אדם שמתאים ל-2 עבודות, ולהבנתו יהיה שמח ב-2 מקצועות, האם עליו לשאוף להתעסק במקצוע החשוב יותר?
להבנתי, לדעתך לא. כי אין מקצוע חשוב יותר או פחות, ערכי יותר או פחות.
לדעתי בודאי שיש, ולכן עליו לבחור מקצוע כזה.
שמח שהובנתיארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך ה' בשבט תשפ"ג 10:42
ביחס לשאלתך הראשונה על הבסם והבורסקי, לי זה עובד עם הפשט, אתה הכנסת דרשה שם.
אשרי מי שאומנותו בסם כי יש ריח טוב בעבודתו שנמשח עליו וממילא אנשים רוצים להיות בסמיכות אליו.
בורסקי (מעבד עורות) זה עבודה עם ריח רע וממילא, זה גם לא סימפטי בזמן העבודה וגם מרחיק אנשים מלהיות קרובים אליו.
(כפי שרואים דיון על האם בורסי פטור מעלייה לרגל כי הוא מאוס בעיני אחרים (ואביא את הרמב"ם בנושא: "המקמץ והוא שמלאכתו לקבץ צואת כלבים וכיוצא בהן לעבד העורות או לרפואה וכן המצרף נחשת במחצב שלו והעבדנין אף על פי שהן מאוסין מפני מלאכתן הרי אלו מטהרין גופן ומלבושן ועולין בכלל ישראל ליראות:")
ושאשתו יכולה לכפות עליו לגרש אותה בשל מקצועו (כתובות דף עז עמוד ב) מלמד המון על הניתוק האנושי כתוצאה מכך.)

יוצא שזה לא עניין של תעדוף ערכי בין המקצועות, אלא יש אמירה שצריך בעולם הרבה מקצועות, כיף למי שהמקצוע שלו עם תנאים טובים ואוי לו למי שהמקצוע שלו עם תנאים רעים. מבחינה חברתית וגשמית, אשרי מי שיש לו תנאים טובים והערכה כלפיו ואוי למי שאין לו תנאים טובים ואין הערכה כלפיו. ממש לא מדובר בשיקול רוחני ואכוונה של חז"ל מה נכון יותר ערכית.

ביחס לשאלה השנייה, אני חושב שזה תלוי, מה הוא יעשה עם כל מקצוע ואיך זה ישפיע על דברים אחרים ואין תשובה ברורה.
למשל, נניח שאדם מתאים להיות מורה או פיזיקאי, כדאי שיחשוב איך הוא חושב הוא יוכל לקדם את העולם ורצון ה' בכל מקצוע. איך תנאי העבודה ישפיעו על חייו ועוד.
שומעחדשכאן
להבנתי זה לא כל מה שחז"ל רצו להגיד שם.
אני חושב שאתה צודק בהבנה של הפשטחדשכאן
התחדד לי עכשיו מה ניסיתי ללמוד משם.
רציתי לומר שאע"פ שיש דברים שהם חיוביים יותר (בין אם זה ערכי, בין אם זה גשמי/אנושי) או פחות, העולם זקוק לשניהם ואשרי מי שזכה להיות מהחיובי יותר.
אני חושב שאי אפשר לומר שאם אותו בסם הוא גנב ורמאי כולם שונאים אותו, לעומת הבוסקי שהוא צדיק ונעים הליכות לכולם מחבבים אותו, אשרי הבסם ואוי לבורסקי. אלא שמדובר על מצב רגיל, נתוני העבודה עצמם. שניהם נצרכים, אשרי מי שמתעסק בדברים הנעימים וטובים יותר.
לא התכוונתי שזו הדרכה של חז"ל לבחירת מקצועות.
כוונתי היתה להצביע על זה שעל אך שכל מקצוע נצרך ואפשר להוציא ממנו טוב, עדיין יש אחד שאשריו ויש אחד שפחות.
אני חושב שזה יותר מחדד את הדיון הראשוני - מזה ערכי, והאם ניתן להגדיר מקצוע ערכי יותר או פחות.
אני חושב שיכולת להתעסק במקצוע אחד באופן ערכי, ולעומת זו באחר באופן לא ערכי, לא הופך את המקצועות לערכי או לא, כמו גם לא מבטל מההגדרה של מקצוע ערכי. ניתן להחריב כל דבר טוב.
ובכ"ז כאשר מסתכלים על סקאלה של דברים נוכל למקם מקצועות (בלי העיסוק הספציפי והאישי באותו מקצוע) על סקאלה שכזו.

(לא עברתי שוב על מה שכתבתי מפאת חוסר הזמן. מקווה שהייתי יותר מובן.
וכמובן תמיד יכול להיות שאתה צודק 🙂
זו הבנתי לעת עתה.)
כתבת יפהארץ השוקולד
א. אני שמח שאנחנו מסכימים שאין פה הדרכה של חז"ל על תעדוף ערכי.

ב. חס ושלום, הבורסקי הוא לא גנב או פושע, אלא פשוט שאנשים מעדיפים להיות ליד אנשים שלא מסריחים ואין מה לעשות, מעבד עורות בזמן חז"ל היה מסריח כתוצאה מהעבודה.

ג. אכן, יש כאלה שהציבור מעריך יותר, אם בן אדם רוצה כבוד והוא מתלבט אם להיות אקטואר או ראש ארגון צדקה, ברור שראש ארגון צדקה יתן לו יותר כבוד מהציבור, ביחס לפרנסה זה תלוי בארגון. וביחס לאנשים שהוא יעזור להם, כנראה ששניהם עוזרים להציל כלכלית אנשים רבים במידה שווה.

כנ"ל ביחס לרופא לעומת ביולוג שפיתח צעד שקידם תרופות, הרופא יקבל יותר כבוד והערכה בציבור, אבל האם זה אומר שהוא באמת עזר יותר לעולם?

ד. מסכים שהיכולת לפגוע כחלק מהמקצוע לא הופך את המקצוע לערכי פחות, אבל אני חושב שאתה פשוט לא מכיר את השימוש הבסיסי של מקצועות רבים ולכן מניח שהם תורמים פחות לעולם.
ב. לא אמרתי כזה דברחדשכאן
ג. לא נגעתי בכלל בנק' כזו
ד. מה אומר 😏

(וסתם בתחושה שלי, לקחת את הדברים שלי ועיקמת אותם. חבל 🙂)
לא ניתן לבנות סקאלה כזאתאחו

מלבד הדיון התיאורטי, האם יכולים להיות מקצועים ערכיים יותר במהותם,

 

לא ניתן להגדיר קנה־מידה הקובע איזה מקצוע תורם יותר או תורם פחות, מהסיבה הפשוטה, שלא ניתן להגדיר באופן ברור "ערך" או "תרומה",

 

כמובן אין אנחנו מסתפקים בקנה־מידה שטחי המדרג מקצועות לפי ה"יוקרה" שלהם בעיני בני־אדם ובעינינו,

 

הוכחנו אמנם שיש כל־מיני ערכים שונים שעבודות שונות מקדמות בדרכים כאלה ואחרות, למשל לימוד תורה, יישוב העולם, הצלת נפשות, צדקה, ולדעתי לא ניתן "לסגור" את הרשימה,

 

עריכת השוואה בין המקצועות מצריכה לא רק למדוד אותם לפי תרומתם לערך מסוים, שאולי אפשר לכמת, אלא גם לדרג את אותם ערכים, כלומר איזה ערך חשוב יותר,

 

חוץ מזה שזה יומרני, זה פשוט בלתי־אפשרי, ואם זה כן אפשרי, אז אני מאתגר אותך לעשות את זה,

 

התוכל להגיד מה המקצוע הערכי ביותר, מהם מקצועות פחות חשובים (מלבד מקצועות שמנוגדים לתורה),

 

ביחס למדרש חז"ל על הבורסקאי והבשם, כמו שאמר @ארץ השוקולד זה דוחק לומר שההשוואה של חז"ל היא השוואה ערכית, אלא בחינת אותם מקצועות במדד של נעימות, או קושי, אם לקרוא לזה כך, ובהתאם לכך הסקת מסקנות,

 

בהתאם לזה השאלה האם יש מקצועות ערכיים היא כל־כך תיאורטית, וכאמור מנותקת משיקולים לא פחות משמעותיים כמו יכולות, נטיות נפש, שאין לדעתי טעם לעסוק בה יותר מדי,

 

האם ערכיות צריכה להוות שיקול דעת בבחירת מקצוע? כן, כמו בכל החלטה, אבל השאלה אינה, מה המקצוע הערכי ביותר, אלא ראשית מה מתאים לי לפי סך כוחותיי וכשרונותיי, שנית היכן אוכל, לפי הבנתי, לקדש את השם באופן המשמעותי ביותר, מבלי "לדרג" ערכים שונים, וכמובן, להשתדל לקדם ערכים כלשהם, על־כל־פנים, מלבד את השגת האושר והעושר האישיים.

אז אין מה לדון איתך 👍חדשכאן
🙂
אויש נו באמתהפי
ברור שיש מקצועות יותר ערכיים שיותר תורמים.

כל אדם צריך לשאול את עצמו מה הוא נותן לסביבה ולא רק מה הוא נותן לעצמו

וזה ממש לא קורה בכל המקצועות

רוצים להשקיט את האגו שלכם בכיף..
לא על חשבון עובדות
זה חצי נכון.משה

אדם שעובד לא משנה במה - אם מישהו משלם לו זה אומר שהוא נותן לו. אחרת הבוס/הלקוח לא היה משלם.

חחהפי
יפה ההתחכמות
אבל לא חסר אנשים שבוחרים מקצוע לפי במה אני טוב לעצמי וזהו שם זה נגמר.
ולא במה אני יכול לתרום יותר וגם להיות טוב
ואת זה צריך לשנות
זה בא ביחדמשה

אם אדם הוא טוב במה שהוא עושה, אז הוא יהיה טוב לאחרים במה שהוא עושה ויהיה איש מקצוע טוב. זה לא סותר.

 

זה לא סתם שיש לנו מדד כספי לעבודה. זה לפני השאר זה מדד של ערך, כמה העבודה שלך / התרומה שלך שווה לי המעסיק.

הלכת למחשביםהפי
כדי להציל אנשים?
שתי הערות:ארץ השוקולד
1. אכפת לנו מהכוונה או מהתוצאה?
מכיר אנשים שהלכו להוראה שהם לא טובים בו כי הם כיוונו לטוב, זה עשה טוב לעולם?
ומהצד השני, מורה נפלאה שהחליטה לעבוד בהוראה בגלל החופשים אבל התלמידים שלה אוהבים אותה ולומדים ממנה המון, עושה טוב בעולם?

2. לדעתך עצם קיום הפורום הזה עוזר לאנשים?
הגיוון בתקשורת עם קיומו של ערוץ 7 עוזר לעולם?
אם כן, אז אולי לא מדובר בהצלת נפשות, אבל כן מדובר בעבודה מועילה לעולם שעושה הרבה טוב בה.
אבל אתה לא חושב שיש בזה רמות?ברגוע
צריך בעולם גם רופא שמציל חיים וגם נהג משאית שיביא ציוד ואוכל, אבל רופא מועיל לעולם הרבה יותר. כמו שראש ממשלה מועיל יותר מהעוזר שלו.

וזה לא סותר שכל אחד צריך ללכת לאיפה שהכי מתאים לו. אבל אם יש אנשים שיכולים להיות גם נהגי משאיות טובים וגם רופאים טובים, ברור שעדיף שיהיו רופאים.
או לפחותהפי
שלא יהיו צבועים
לאאחו
אני לא חושב כלום, כי אני לא רואה סיבה שהיא לא רושם שטחי,

אם יש מחסור בנהגי משאית יותר שייך להיות נהג משאית לכאורה אבל גם זה לא שיקול כל־כך לדעתי מסיבות אחרות,

המערכת היא מערכת וזה לא משנה אם חסר בורג קטן פנימי ונסתר או בורג גדול ובולט
שיטחי?ברגוע
אם יש מחסור ברופאים חולים ימותו, אם יהיה מחסור בעובדים שממלאים את המכונות חטיפים בבתי חולים אף אחד לא ימות. זה רושם שיטחי?
אני מרגיש שלא מנסים לענות לי לגופו של ענייןאחו

נתתי כדוגמה את נהג התובלה שמביא תרופות לבית החולים, ובכל־זאת אמרו לי שהרופא חשוב יותר, ואז מחליפים נושא למכונות חטיפים שבעצמן לא כל־כך מה שנקרא יישוב העולם.

 

לרוב העבודות יש ערך גם אם זה ערך שהוא "מאחורי הקלעים", בינתיים גם לא מסכימים איתי, וגם לא עונים ישירות על הטענה הזאת.

 

יש פה כמה השקפות יסודיות שאני רוצה לתהות על קנקנן,

 

הראשונה, מה באמת נחשב לערך, ניקח הצלת חיים, נאמר "ניתנה רשות לרופא לרפא", חז"ל לאורך התלמוד והמדרש התייחסו באופן סקפטי למדי לרפואה / ביטחון בה, נניח שהצלנו חיים, מה בדיוק עושים איתם, כלומר מה ה־ערך של החיים, מה מנסים לקדם,

 

אבל זה דיון אחר,

 

השאלה השנייה, עד־כמה באמת עבודה היא חשובה, במאתיים השנים האחרונות ובעיקר מאז ששוק העבודה נעשה יותר חופשי, והעבודה לוקחת יותר זמן, בהשפעת כל־מיני השפעות מערביות, העבודה נעשתה לחלק מרכזי ביותר חיים, הסוציולוג מקס וובר מאריך לכתוב על איך ש"פרנסה" העבודה הפכה ל"משימה" (בלשון אשכנז, Beruf), אולם האם באמת כך הוא,

 

השאלה השלישית, מה הגדר של "קידוש החול", האם באמת צריך לעסוק הרבה ב"מסביב" של החיים כדי להעלות ניצוצות או מסיבה כזאת או אחרת, או שזה טפל ולכן לא משמעותי כל־כך, האמת שיש צדדים לכאן ולכאן,

 

רש"ר הירש בראשית מ"ט:

 

יששכר שמח לעבוד, אולם רק במידה ובאופן שיהיה בעבודתו ערך לעם היהודי. בעוד שיהודה הוא שבט המושלים וזבולן – שבט הסוחרים, הרי שיששכר מייצג את הגרעין האמיתי של העם היהודי: האיכר היהודי. הוא אינו עובד כדי לעמול בלי הרף ולצבור עושר. בן העם היהודי אינו משעבד עצמו לעבודתו; הוא עובד כדי להשיג ״מנוחה״. הוא יניח ביד זבולן להרוויח הון רב בסחורתו; אך לעצמו, רוצה הוא יותר להשאר בבית. הוא רואה בפנאי שהשיג בעמלו, את הנכס הגדול והרכוש היקר ביותר שיש לו; שכן הפנאי מאפשר לאדם לזקוף את קומתו ולמצוא את עצמו.
עקב כך, נוטה יששכר את שכמו לסבול משאות, תוך שהוא מניח את שבט המושל בידי יהודה ואת דגל הסוחר בידי זבולן. לבו אינו נמשך לא אחר תפארת הצבא ולא אחר רווחי המסחר. הוא מכיר כיבושים אחרים ואוצרות אחרים, אשר ניתן לזכות ולהחזיק בהם רק בשעות הפנאי.


כך נעשה שבט יששכר לשומר אוצרות הרוח של האומה.

 

ידיעת התורה ואופן קיומה המעשי לפי המצבים הקיימים, לא יושגו על ידי מי שמשקיע את עצמו בסחורה, אלא על ידי זה שבשעות הפנאי שלו מפנה לבו מכל דבר אחר; על ידי אותו אחד שעליו ניתן לומר: ״וירא מנוחה כי טוב״, שרואה בפנאי את הרווח האמיתי המושג מעבודה; ולכן ״עושה תורתו קבע ומלאכתו עראי״ (עיין רמב״ם הל׳ תלמוד תורה ג, ז). הוא רואה בלימוד התורה את המטרה העיקרית, ובעבודה רק את האמצעים המקריים.


יששכר רואה את ״הארץ״ – עבודת האדמה, כדרך הבטוחה ביותר להגיע למטרה זו; ולכן מתמסר בהתלהבות לחובות המכבידות של עבודת האדמה: ״ויהי למס עבד״."

 

ליקוטי מוהר"ן נד:

 

[...] אַף שֶׁגַּם מַדְרֵגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה יֵשׁ מֵהֶם גַּם כֵּן הִתְגַּלּוּת בָּעוֹלָם הַזֶּה אַך שֶׁאֵין הַהִתְגַּלּוּת מִתְלַבֵּשׁ בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם כִּי אִם הֶאָרָה שֶׁמֵּאִיר בִּבְחִינַת רַגְלִין אֲבָל בְּחִינַת רַגְלִין, מִתְגַּלִּין בְּעֶצֶם בְּזֶה הָעוֹלָם וְכָל יוֹם יֵשׁ בּוֹ מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא מְצַמְצֵם אֱלקוּתוֹ מֵאֵין סוֹף עַד אֵין תַּכְלִית עַד נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי שֶׁעוֹמֵד עָלָיו וּמַזְמִין לוֹ לְכָל אָדָם מַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה לְפִי הַיּוֹם וּלְפִי הָאָדָם וּלְפִי הַמָּקוֹם וּמַלְבִּישׁ לוֹ בְּזאת הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁמַּזְמִין לוֹ רְמָזִים כְּדֵי לְקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ בְּכֵן צָרִיך לְהַעֲמִיק מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה וּלְהַגְדִּיל בִּינָתוֹ וּלְהָבִין מַהוּ הָרְמִיזוֹת בִּפְרָטִיּוּת שֶׁמְּלֻבָּשׁ בְּזאת הַמַּחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה שֶׁל זֶה הַיּוֹם שֶׁהִזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך הֵן מְלָאכָה אוֹ מַשָּׂא וּמַתָּן וְכָל מַה שֶּׁמַּזְמִין לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּכָל יוֹם צָרִיך לְהַעֲמִיק וּלְהַגְדִּיל מַחֲשַׁבְתּוֹ בָּזֶה כְּדֵי לְהָבִין רְמִיזוֹתָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַך אַך הַהַגְדָּלוֹת הַשֵּׂכֶל בָּזֶה, צָרִיך לִהְיוֹת בְּמִדָּה שֶׁלּא יֵצֵא מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה רַק לְפִי שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי שֶׁלּוֹ כֵּן יַגְדִּיל הַמַּחֲשָׁבָה בָּזֶה וְכֵן לא יִסְתַּכֵּל בָּזֶה לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ כִּי 'בַּמֻּפְלָא מִמְּך אַל תִּדְרשׁ' וְזֶה גָּדַלְתָּ מְאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ הַיְנוּ כְּשֶׁרוֹצֶה לִקַּח דָּבָר מִזֶּה הָעוֹלָם שֶׁהוּא בְּחִינַת: "הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ" שֶׁהֵם בְּחִינַת רַגְלִין הַמְלֻבָּשִׁין בְּזֶה הָעוֹלָם יִהְיֶה בִּבְחִינַת גָּדַלְתָּ מְאֹד הַיְנוּ שֶׁהַהַגְדָּלַת הַשֵּׂכֶל, יִהְיֶה בְּמִדָּה וּבְצִמְצוּם וְזֶה מְאֹד, שֶׁהוּא סִטְרָא דִּשְׂמָאלָא שֶׁמִּמֶּנּוּ הַצִּמְצוּם[...] וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין בָּזֶה הַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין הָרְמָזִים שֶׁמְּרַמֵּז לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּכָל דָּבָר וְאִם כֵּן יִרְצֶה לַעֲסֹק רַק בָּזֶה, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲסֹק רַק בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה מֵאַחַר שֶׁהוּא מֵבִין הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְרַמֵּז בָּהֶם אַך בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן כִּי צָרִיך הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הִסְתַּפְּקוּת לְהִסְתַּפֵּק מִזֶּה הָעוֹלָם, רַק בַּמֶּה שֶּׁצָּרִיך לוֹ בְּהֶכְרֵחִיּוּת מִזֶּה הָעוֹלָם וְזֶה מֵחֲמַת שְׁנֵי טְעָמִים א מֵחֲמַת שֶׁזּאת הַקְּדֻשָּׁה הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא בְּחִינַת רַגְלִין: "עֲוֹן עֲקֵבַי יְסֻבֵּנִי" שֶׁהַקְּלִיפּוֹת מְסַבְּבִין אוֹתָהּ תָּמִיד, וְרוֹצִין לִינק מֵהֶם עַל כֵּן הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן בְּכֵן צָרִיך לְהִסְתַּפֵּק רַק בְּהֶכְרֵחִיּוּת וְעוֹד, מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ עֲבוֹדָה גְּבוֹהָה מִזּוֹ, שֶׁהוּא קְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה מִמֶּנָּה וְצָרִיך לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּאוֹתָן הָעֲבוֹדוֹת וְהַקְּדֻשּׁוֹת הַגְּבוֹהוֹת מִזֶּה [הַיְנוּ, שֶׁאֲפִילּוּ הַצַּדִּיק וְהֶחָכָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מחַ גָּדוֹל עַד שֶׁיָּכוֹל לְהָבִין אֶת הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְרַמֵּז לוֹ בְּכָל דָּבָר בְּכָל יוֹם, אֲפִילּוּ בְּעִסְקֵי חֹל וְעַל יְדֵי זֶה הוּא יָכוֹל לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם אֲפִילּוּ בְּעִסְקֵי חֹל וְאִם כֵּן יִרְצֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לַעֲסֹק רַק בָּזֶה, דְּהַיְנוּ בְּעִסְקֵי חֹל מֵאַחַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הָרְמָזִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם וְיָכוֹל לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַל יָדָם אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כֵּן כִּי אָסוּר לְהַרְבּוֹת בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲפִילּוּ לְמִי שֶׁיּוֹדֵעַ וּמֵבִין הָרְמָזִים הַנַּ"ל מֵחֲמַת שְׁנֵי הַטְּעָמִים הַנַּ"ל א מֵחֲמַת שֶׁזּאת הָעֲבוֹדָה בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מָקוֹם מְסֻכָּן מְאֹד וְכוּ' כַּנַּ"ל וְהַב' מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ קְדֻשָּׁה וַעֲבוֹדָה גְּבוֹהָה מִזֶּה, דְּהַיְנוּ קְדֻשַּׁת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת וְעַל כֵּן אֲפִילּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ הָרְמָזִים הַנַּ"ל הוּא צָרִיך הִסְתַּפְּקוּת, לְהִסְתַּפֵּק מִזֶּה הָעוֹלָם בְּהֶכְרֵחִיּוּת לְבַד כַּנַּ"ל]

הצילוברגוע

בכלל לא ניסיתי לענות לך.. הגבתי לארץ השוקולד

חחחחחחח זה יצא מצחיקאחו
אני חושב שהרמות הן לאו דווקאארץ השוקולד
לפי המקצוע, אלא לפי מה שעושים עם המקצוע.
ומטיל ספק ביכולת שלי האישית לדעת מה שווה יותר ופחות.
אני לא מבין מה הבעיה שלךחדשכאן
עם מורים שבחרו את המקצוע בגלל החופשות?
חשוב להם שיהיה להם יותר זמן להשקיע בילדים. גידול הילדים הוא ערך חשוב.
אין לי בעיה בכללארץ השוקולד
לא טוען שמורים הם לא ערכיים.
אלא שניתן להסתכל על כל החלטה של בן אדם בעיניים חיוביות או שליליות, אני מעדיף את החיובי על כל מקצוע.
נגיד שחדשכאן
יש באפשרותך להציל 1 מתוך 2 אנשים. הם שווים בכל פרמטר מלבד העיסוק:
האחד רופא והשני נהג תובלה של חברת רהיטים.
את מי תציל?

אני לא בטוח שזה בוחן נכון את הנק', אבל נוכל להתקדם ע"פ התשובה שלך.
אין ביכולתי להכריע.אחו
זה לא היה ממוען אליך חדשכאן
קשה לי לעקוב כבראחו
מרוב התפצלויות
לא מכיר שמותר לתעדף הלכתית לפי המקצועארץ השוקולד
וקצת מזכיר את הדיון של ישעיהו מול חזקיהו על מנשה "בהדי דכבשי רחמנא למה לך"
אנחנו לא יודעים מה אנשים יצליחו לקדם בעולם, חס ושלום שנעשה שיקול של מי נראה לנו טוב יותר כדי להחליט את מי לתעדף.
תצפו בזה אולי:ארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך ט' בשבט תשפ"ג 09:39
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך ט' בשבט תשפ"ג 09:39
כנס בילינסון לחדשנות: צפו בשידור החי | כלכליסט

ותבינו כמה ההייטק לעתים מציל חיים לא פחות מרפואה, לדוגמא, צוות במיקרוסופט ישראל הצליח להציל את חדרי המיון מקריסה במדינת וושינגטון.

כאן רק לדקה, לכן טרם עניתי.
תוכנית של היום כדי שתבינו כמה טוב קורה לעולםארץ השוקולד
בזכות עולם ההייטק, תסתכלו פה באתר למטה.

הטענה שלי היא לא שהוראה או רפואה או עבודה סוציאלית היא לא חשובה, אלא שיש דברים נורא חשובים ומצילים את העולם שמושגים באמצעות מקצועות אחרים.

>
https://www.rmci.co.il/ai2023/
יפהארץ השוקולד
כל עוד העבודה משיגה תוצאות חיוביות לעולם.

רק הערה:
אני לא חושב שמשכורת היא רק תועלת מצד המעסיק, אלא מצד הצרכנים שמשלמים למעסיק על העבודה של האדם.
ברור. זה הגלגלמשה

המעסיק נותן ערך ללקוחות שלו (הצרכנים), וחלק מהערך הזה מיוצר על ידי העובדים. גם אם הבן אדם הוא הכי אגואיסט בעולם, אם הוא מרוויח כסף ביושר (עזוב כרגע תקציבים ממשלתיים או שוד) הוא מועיל לאנשים אחרים.

מנקה של משרד למשל מועיל רק למעסיקחושבת בקופסא
ללקוחות של המשרד הזה לא משנה אם משרד שם לא נכנסים אליו נקי או לא. זה רק לתועלת החברה עצמה.
לא בדיוקמשה

אם המשרד לא יהיה נקי המעסיק לא יעבוד. בסוף כל עובד בחברה מועיל לכל הלקוחות שלה. וגם הפוך - כל מס שאת מטילה על חברה נופל איכשהו על הלקוחות שלה.

ברור לפי...?אחו
לשאלה האם יש מקצועות שאין בהם תועלת, כן.

שאלתי שאלה אבל לא קיבלתי תשובה, מה נחשב מקצוע יותר ערכי, ושוב, לא לפי היוקרה שלו בעיני בני־אדם, אלא לפי מדד אובייקטיבי שמדרג מקצועות, אם מישהו יואיל להסביר לי מהו בדיוק אותו מדד ועל מה הוא מבוסס, מהן אותן עובדות, אחזור בי מכל טענותיי, לא מתוך קנטרנות, אלא באמת נבצר ממני להבין את הטענה הזאת, להבנתי זאת קלישאה, ואשמח לדעת מדוע אין זו קלישאה,

בינתיים אותו רופא שמציל חיים לא יכול בלי:

- רכיבי מחשב שמייצר עובד ייצור במפעל שבבים
- נהג משאית שמוביל תרופות
- עמיל מכס שמשחרר אותן מכס
- פועל טקסטיל שמכין בגדי עבודה
- פועל בניין שבונה בתי חולים ותשתיות
- חשמלאי שדואג לאספקת חשמל תקינה

כולם עובדים ועובדים קשה בשביל יישוב העולם,

אם מקצועות ערכיים זה רפואה והוראה אז ניקח את זה צעד קדימה וכולנו נהיה רופאים ומורים, האם יש לזה צורה,

כל־כך קל לזלזל בחשיבות המקצועות שהם "מאחורי הקלעים" עד שפתאום הם מפסיקים לתפקד,

אז עכשיו יגידו לי שאני עושה reductio ad absurdum, אבל היכן המקורות לצד השני,

ואת צודקת שהמטרה היא לא לעשות כמה שיותר כסף, אבל לא מצינו בשום מקום בגמרא או במדרש, למיטב ידיעתי, שצריך לבחור במקצועות "ערכיים",

"לעולם ילמד אדם לבנו אומנות קלה ונקיה,"

ליקוטי מוהר"ן ל"ב:

וצריך לדעת, שמלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה [...] ואפילו מי שעוסק במשא ומתן עם גוים, לא יכול להתנצל ולומר אי־אפשר לעבוד את ה' מחמת עביות הגשמיות, כי כבר גילו לנו חכמינו זכרונם לברכה, שבכל דברים גשמיים ובכל לשונות אומות העולם יכול למצוא בהם אלוקות.

נ"ד:

כי כל דבר שבעולם יש בו ניצוצות הקדושה שנפלו בשעת שבירה, ושבירה הוא בחינת אותיות שנשברו ונפלו לכל דבר ודבר מזה העולם. וכל דבר יש לו שעה, וצריך לבוא בשעה זו לאדם זה, והוא מקבל חיות מזה הדבר, הינו מהאותיות הנשברים שיש שם, על־ידי זה [...] יש להם שלמות. וצריך לשהות הדבר הזה אצל האדם להשתמש בו, עד שנפסקין האותיות והניצוצות השיכין לשורשו, ואחר־כך יוצא מרשותו לאדם אחר.

איני כל־כך מעוניין להסתעף אבל שאלה יסודית שבה תלוי גם־כן הנושא, מה משמעות העבודה בחיינו, האם זה בסך־הכל להתפרנס כפי המינימום הנצרך ואת שאר הזמן להקדיש ל"דבר האמיתי", או שהיא עיקר מעשיו בעולם?
ועודאחו
עבדתי כמה זמן בשרשרת אספקה, אז יצא לי לדבר עם כל־מיני בעלי תפקיד, החל מנהגי משאית ונטלים כלה במדענים שמחכים לציוד מדעי,

אנחנו אולי חושבים שאנחנו עושים איזה משהו גדול בעצמנו אבל בסוף זאת מערכת עצומה ומשומנת שמספיק שבורג אחד בה משתחרר והכל מתפרק,

זה שמישהו נמצא מאחורי הקלעים או ממש על הבמה לא הופך אותו לא לחשוב פחות ולא לערכי פחות, נכון שלהיות לוחם־אש זה דרמטי ועוצמתי אבל מה עם המדען המשקפופער שטרח לנסח שיטת כיבוי עבור כל חומר כימי לפי תכונותיו?

התשובה היחידה היא פשוט ש"זה לא אותו דבר" ו"זה לא זה".
אתה כותב ארוך מידיהפי
בוא תעשה תקציר אגיב(:

אני לא אומרת שכולם צריכים להיות אותו דבר אני אומרת אל תהיו צבועים
מכירה אנשים שעובדים במחשבים ותורמים כסף לעמותות ..
מבינים שאין להם זמן באמת להיות פעילים בעזרה אז הם עוזרים בדרך אחרת..
מכירה מישהו אחר שגם עוסק בעסקאות וכו' .. וביום שישי הוא מתנדב עם אנשים עם מוגבליות

אני לא אומרת אל תעשו אני אומרת מי שבחר מקצוע אחר שלא יגיד שזה אותו דבר ואם בא לו שישלב
בקצרהאחו
זה שמקצוע כלשהו "נוצץ" בערכיותו לא אומר כלום, זה שלא מודעים לתרומה שלו לא משפיע

אכן השיקול המוביל בחיים צריך להיות ערכיות אבל אפשר לבחור כל מקצוע ולא נראה שחז"ל ייחסו לזה חשיבות כמונו
נראה לי שאתם מדברים על מקצועות שוניםחושבת בקופסא
הפי מתייחסת יותר להייטקיסט שמרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש, שלכאורה אין שום דבר שהוא תורם לאף אחד. אתה מדבר על עובד צאוורון כחול שקל לראות שהרבה ממערכת האספקה שלנו בכל תחום תלוייה בהם.

בעבר רוב האנשים היו עובדים בעבודות הפשוטות האלו בלי הרבה בררה, רק בימינו כשהאפשרויות שלנו הרבה יותר רחבות אנשים מתחילים לעסוק את השיקול הזה של "מה יותר ערכי" לכאורה.

גם הייטקיסטים תורמים, אם לא לעולם בכללותו אז למשפחה שלהם שהם מפרנסים אותה בכבוד++.
גם העולם נתרם ממעבד איכותי יותר למחשב, או תוצר אחר שהיה מספיק שווה למעסיק לשלם עליו לאותו עובד. כמו ש@פשוט אני.. אמר.
והעצמאיים מנסים למכור לקהל שירותים ומוצרים ושהערך שלהם בא מכמה אנשים מוכנים לשלם עליהם. זה היופי של שוק חופשי.
(עם כל הפיטורים שמתרחשים עכשיו בתחום ההייטק, המעסיקים האלו בהחלט עושים בירור מי הם חושבים שתורם להם ומי לא)

התחום היחיד של עבודה שהוא באמת בעייתי לדעתי אלו עבודות שבנויות על לרמות אנשים תמימים ולקחת את הכסף שלהם. מוכרי טלפוניים שמרמים זקנות, אתרים מפוקפקים, מאמנים רמאים, וכל התחום הדוחה הזה.
כמה הערות:ארץ השוקולד
1. ההייטקיסטים שנוהגים לזלזל בהם הם אלה שמאפשרים לנו לטפל בענייני הבנק בלי לנסוע לשם בכל פעם.
הם מאפשרים למערכות האינטרנט והמחשוב לעבוד ולהיות בטוחים בבית החולים.
הם מאפשרים לנו לנהל שיחות טלפון עם אנשים.
הם עובדים על אוטומציה והבנה טובה יותר של מערכות רבות נוספות.
אז לא מדובר רק בתרומה למשפחתם ולמס הכנסה (שזה דה פקטו מה שמאפשר למדינת ישראל לתת את השירותים שהיא נותנת)

2. חברות רבות סוגרות כעת מדורים, זה לא אומר על האדם אלא על ההשקעה באותו מוצר או פיתוח.

3. חברות של גיימינג ודברים לא ראויים גם מזיקים לעולם לדעתי.
פחות או יותר מסכימהחושבת בקופסא
רקנלגבי הסגירה של החברות, הם באמת פטרו עובדים שלא עושים שום דבר.
זה לא אומר שהערך שלהם כבני אדם הוא מופחת, אלא שהמשרה הזאת לא מספקת שום דבר לחברה שלהם אז הם נפטרו ממנה. זאת תופעה ענקית שקורת עכשיו. ספוטיפיי פטרה 6% מהעובדים שלה, טוויטר פטרה 75%! וכל מיני חברות הייטק אחרות עושות עוד צעדים בכיוון הזה לאחרונה.

הסרטון הזה שמציג לדעתי ממש טוב כמה באמת היה צריך להיפטר מהעובדים האלו. למרות שזאת ממש לא הייתה הכוונה שלו. היא אחת מהעובדים המפוטרים האלו, ואשכרה לאורך כל היום שלה היא הייתה רק בשתי פגישות ורוב הזמן התפנקה.

זו תפיסה מאוד שטחיתארץ השוקולד
ונכונה חלקית (וחלקית מאוד), חברות אכן עושים חישוב של עלות מול תועלת של עובגים, אבל לרוב בגלי פיטורים עצומים מסתכלים על אגפים ולא על עובדים ספציפיים, ממילא השאלה היא על הרווח מהאגף ולא האם העובד מוצלח או לא.
נתת דוג' מעולה!חדשכאן
הרווח מאותו הייטקיסט זה שלא תצטרך לנסוע לבנק.
משהו טוב.

אבל בהשוואה לתועלת שרופא מביא, זה מגוחך.
כשמתעלמים מחלק מהדוגמאות אז קל לצחוקארץ השוקולדאחרונה
על הטענה.

נתתי דוגמא על היכולת של המערכת בבית החולים לעבוד לדוגמא.

סתם אירוע זניח, כל מוצרי החשמל בבתי החולים, יכלנו בקלות להסתדר בלעדיהם, נכון?
והם לא מצילים חיים, נכון?

צריך מישהו שיבנה את אותם מוצרים, שידאג שהם יעבדו וישפר אותם, שהמכשירים יוכלו לשוחח אחד עם השני, שיהיו בטוחים ולא יועבר משם מידע לגורמים אחרים ולא יתבלבלו בין החולים.
הדברים האלה דורשים כל מיני עובדים, בין אם זה חוקרים בעולם מדעי החיים (מחקר ביולוגי לדוגמא), בין אם אלה מהנדסים (חומרה, אלקטרוניקה,RF) או מתכנתים (לכתוב, לתפעל ולאבטח את התוכנות הללו) או אנשים שעובדים בתחום הלמידה (למידת מכונה/למידה עמוקה/דאטה סיינס) וכד'.

בסופו של דבר, אנשים כיום חיים הרבה יותר ממה שחיו לפני כשלושים שנה, חלק גדול מזה בזכות השיפור בטכנולוגיה.
גם פעם היו עבודות ערכיות יותרחדשכאן
בכל דור יכול להיות משהו שנכון לו יותר

איך לקרוא את המשפט בכותרת?חושבת בקופסא
פעם העבודות היו יותר ערכיות ממה שהן היום, או שפעם היו עבודות ערכיות וזה לא רק משהו חדש של ימינו?
אפשר לקרוא את זה בשתי הפרשנויות האלו, אין ניקוד.
השניחדשכאן
יששכר זה מדען?סבכי החשתי
מעניין, רשי מפרש "יששכר חמור גרם" נושא בעולה של תורה, אבל יכול להבין למה נתת את האברך ללוי, אז מקבל את הפירוש שלך😌
^^^חושבת בלב

באמת מענייין.
ואם כבר אז גם לוי יותר איש צבא

אם את מתכוונתסבכי החשתי
לטבח שהוא עשה שם בשכם אז ניראלי זה יותר בקטע של יד לאחים כזה לא בקטע צבאי, כנל גם בחטא העגל שהאלה שהרגו את ה3000 היו גם לויים. אני חושב שזה יותר בקטע של קנאות לאומית כזאת. יש עליו יותר פסוקים ומדרשים שרואים בו מורה הוראה
מממחושבת בלב

מעניין, 
בכל אופן, עם קנאות לאומית לבד קשה לנהל מהלכים מתוחכמים
ניראה לי שגם היה שם קטע צבאי

ואגב, גם החשמונאים מבני לוי
וכן, טוב אחלה.
באמת פחות הסתמכתי על מקורות שכתבתי את זה

 

התלבטתיאחו
עבר עריכה על ידי אחו בתאריך כ"ח בטבת תשפ"ג 23:28

כי באמת זה מה שעולה מהמדרש,

 

כוונתי הייתה, שבאותה מידה אפשר לומר על שבט יהודה שהם תורניים ושבט לוי שהם תורניים, כנראה הכוונה שמדובר בתכונה מסוימת,

בעוד אצל יהודה מדובר במנהיגות או משפט, אצל לוי זה יותר הוראה, ואצל יששכר זה עיון עמוק שמצריך פניות ויישוב הדעת,

 

לכן אני מתאר לעצמי שאנשי רוח או מדע לוקחים איפשהו מהתכונה הזאת,

 

זש"ה ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ר' תנחום אומר רובי חכמות היה יודע. ר' יוסי בן קצרי אומר לעבר שנים. [תנחומא]

 

לכן הלכתי על הכיוון הזה אבל בגדול אתה יותר צודק מבחינת הפשט / דרש

מסכים איתךסבכי החשתי
כישרון בתורה באמת מתיישב הרבה פעמים על רעב לידע שמשותף גם לאנשי מדע
לא מסכים שזה ככה באופן מוכללארץ השוקולד
כלכלן שעובד בחברת ביטוח דואג לכך שיהיו פחות נזקקים במדינה.
מורה בבית ספר תורם לחינוך הילדים.
ושניהם בתנאי שעושים עבודה טובה.
שתעבוד במשהו שהיא אוהבתעוזר ישראל
משהו שמעניין אותה, שנותן לה כוח ומוטיבציה ומספק אותה.
אני בקושי מצליח להחליט לעצמיחדשכאן
שאחליט גם לאישתי?! 😵‍💫
אני יכול להגיד שכאשר התקיים בי החצי הראשון ב'אברך'חסדי הים
'אב בחכמה'- הבנתי שתפקידי מחובת הטבע והכתובה לפרנס את אשתי והיא תעסוק במה שבא לה.
אברכיתekselion
יאללה בכיףהפי
רכה היא כן. אב היא לא.חסדי הים
וואי וואיעוגיפלצת יואב
עוד לא הכרתי אותה, כבר להחליט לה במה לעבוד.
קשוח…
כמו האפשרות השניהטוב שם


אין לי כוונה ורצון להתערב ככה בחייה.תילי חורבות

מנגד כיון שמהמקצוע שלי לא מרויחים מליונים- עדיפות שהיא תהיה אחראית על הכסף

יש לי חלום מטורף שאישתי תעבודחצילים
במה שבא לה ושימח אותה ויעשה לה טוב
אין עליך בארץהפי
נכון אני כולי מותק😊חצילים
לגמריהפי
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

יכול להיותנתקהאחרונה

שהוא שלח לי אותה

בשביל שאולי כשאפגוש את האחת

אדע מה לעשות...

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאר

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

אנשים יקרים,דוס91

המלצה חמה שלי:

והלואי שזה יעזור לכמה ...

תשקיעו...תשקיעו... ותבדקו טוב טוב

בכל הקשר להדרכת חתנים/כלות..

זה משפיע ממש על חיים שלמים...

כנראה תלוי מגזרים ואורחות חיים. אי אפשר להכלילאלישבע999אחרונה

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

..הרמוניה

כתבתי משהו אבל במחשבה שניה... יכול להיות שפשוט אתה כל כך משתדל להתייחס למהות של הבן אדם שנעלמה לך המשמעות של הגוף? כי נשמע שאתה לא מתייחס לקיומו כל כך מול אנשים.

יכול להיות שמרוב שאתה לא רוצה להיות מוסח מהחיצוניות ביטלת אותה לגמרי? (אם כן זה ממש חמוד)

הסימפטום זה חוסר המשיכה אבל אם רוצים לשנות אותו עדיף לשנות את ההבנה וההתנהגות. ובאופן טבעי גם זה ישתנה. לדעתי.

ומאד מתחברת לדברים של @עלמה בשרשור

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאבי

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

אולי תנסה למצוא מכנה משותף בין השלוש האלונוגע, לא נוגעאחרונה

אתה גם כותב שאתה זה שמכניס אותן לפרנדזון, כלומר הן לא רואות אותך באופן טבעי ככה.

בשביל קשר זוגי צריך אש, בד"כ מי שמדליק אותה זה האיש. מה שאישה יכולה בד"כ לעשות זה רק לנסות לגרום לו להדליק אותה.

יתכן שעם השלוש האלו האש שלך נדלקה באופן טבעי והיא הייתה חזקה מכדי להיחסם פנימית.

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור