וגם תרגיל מצוין- לשבת על כסא, כשכף רגל אחת מונחת על הברך השניה ולהתכופף עם הגב ולהתיישר.. זה ממש עוזר ומקל

אז תעשי תרגילים קטנים. אכתוב לך כמה:

לשכב על מזרון, על הצד, להרים את הרגל כמה פעמים

תרגיל חתולה כועסת- לעמוד על 6 לקמר את הגב עם ראש למטה ואז לקער את הגב והראש למעלה.

לשכב על הגב, לעשות כמו אופניים, אחכ לשים רגל אחת על השניה ולהרים. להרים ישבן ולהוריד.

בהצלחה ממש, זה כואב.. מכירה מקרוב. התחלתי פילאטיס באחד ההריונות בגלל זה, ומאז אני 5 שנים מתמידה.. זה פשוט מדהים ומומלץ.. (ומתעמלת עד הסוף ממש של ההריון, חוץ מתרגילי בטן)

אולי אסנג'ר את אימוש לאימון, היא מאמנת פילאטיס מזרון

פספסתיייי

זה טיפול מגע שמטרתו לאזן ובאמת עוזר למלא דברים

במים את מתכוונת אולי לוואטסו?

טיפול במגע פחות סביר שאץחבר

אוסטאופטיה הייתי וממש לא אהבתי…

הציק לי

אפ כבר אני תריכה מגע עמוק כמו שיאצו או כזה

היה לי גם כאב בישבן (סיאטיקה) הלכתי לטיפול אקווילבריו וזה הציל את חיי!!! חוץ מזה שהטיפול כיפי ומפנק הוא ממש עזר והיתה לי הלידה הכי קלה אח"כ.

הלכתי למישהי בפתח תקוה, רגישה, מקצועית ומהממת. ממליצה בחום.

יאנה טסלר 054-543-9391

מסאג' אני מאוד מאוד אוהבת

אבל אוסטאופתיה שניסיתי שזה היה מגע כזה עדין מידי

הרגיז אותי

אני צריכה מגע עמוק אחרת מדגדג לי…

מעצבן מאוד

זה כנראה הדרך שלה לנסות לגונן עליהן גם מרחוק

במה לגונן?

שקשה לה כאמא לדעת שהבת שלה עוברת חוויה מאתגרת

אז במקום להגיד 'לא נורא היא תצמח מזה', היא מרחמת עליה ומספרת לכולם כמה שצריך לרחם עליה.

זו הדרך שלה להרגיש שהיא תורמת את חלקה בהתמודדות של הבת.

כן לחמותי יש קטע להגיד שהגיסה שלי ממש מסכנה ( גם כלה שלה, לא הבת שלה ) וזה משגע אותי כי בעיקר בדברים שקשורים שקשה לה בעבודה

כי האישה עובדת חצי משרה שאני במשרה מלאה עם נסיעות

בעלה בכולל 2 דק' מהבית ושלי נוסע על יום שעתיים פלוס לעבודה ואני קורסת

והיא מסכנה מסכנה

קשה לה 😵‍💫

מה שכן חמותי ממש עוזרת לי הרבה וממש אחלה, יש לנו קשר מעולה ב"ה אבל שהיא אומרת לי את זה זה ממש מוציא אותי מדעתי

היא מספרת לה שאת מסכנה? או שזה חד צדדי כזה

אצלי חמותי הרבה זמן פשוט לא הייתה מודעת לאתגרים שעוברים עלינו. והבנות שלה, באופן טבעי, משתפות אותה יותר.

בהריון הראשון שלי עם היפראמזיס היא אמרה לבעלי שבהריון ראשון עוד יש לי פריבילגיה להרגיש לא טוב, ושלא ידאג כי כשיהיו ילדים אני אתפקד נהדר. בהריון הנוכחי היא כבר התגייסה כמיטב יכולתה לעזור כי היא הבינה שזה חורג מגבולות הנורמה.

אבל זה באמת בזכות ששיתפנו יותר.

פשוט אל תכנסי איתה לפינות האלה

ומסכימה עם מי שרשמה שיתכן ומדובר בחוסר מודעות. וגם אם לא - כנראה שככה היא🤷

אל תראי אותה בתור חברה/ מישהי שאת יכולה לפרוק לה קושי ותקשיב (כי היא לא במקום הזה כנראה) ותסגנני מחדש את השיח איתה

ובאסה😑

כי אנחנו באמת ממש בטוב

ולאחרונה זה החמיר ממש ומרחיק אותי ממנה

כי כל שיחה הופכת להיות סביב זה

עכשיו זה כבר מצחיק כן? היא מספרת לי שהבת שלה אחרי לידה עם דלקת וחום

אז נבהלתי ושאלתי אם מטופלת באנטיביוטיקה? ראתה רופא?

אז היא אומרת אה, לא בדיוק דלקת, חום נמוך... הרופאה לא נתנה, לא ראתה צורך

ואני כזה... אבל אמרת את זה גם לפני שבוע, אז עוד פעם?

עושים סיפור מפיל

נראה לי הבנות שלה ממש ממש מתמסכנות עליה, מה שאנחנו לא.....

הכי מעצבן שאם אני אומרת משהו על עצמי בהריון

היא ישר עוברת נושא, זה פשוט לא מעניין אותה

הפסקתי לשתף / לספר אפילו על דברים קטנים.

כי כשהיינו עם ילד חולה ממש היא אמרה שזה שטויות אבל מסכנה הבת שלה כי ...

למי שרואה את 2 הצדדים זה נראה לא הגיוני

אבל - את באת הכי טהורה וממקום טוב לקשר הזה, אבל היא לא תמלא לך את המשבצת האימהית וגם לא החברית כנראה. גם לא משפחתית סבירה🫤

הייתי משנה גישה

היא אמא של בעלך וזהו. מתארחים כי ככה זה וצריך ודברי איתה על מזג אוויר, על המלחמה באוקראינה, על מה בישלת או כל דבר אחר שהוא לא נושא שיחה שמבאס אותך לדבר עליו איתה

כמה זמן את נשואה? זה היה מהתחלה ככה?

שלי......

ככה שזה באקסטרים....

יודעת מה האסטרטגיה שלי?

להיות הכי לא מסכנה שיש

הפסקתי לשתף אותה לחלוטין בדברים שקצת קשים לי.

משתפת רק בשמחות ובסיפורים מתוקים על נכדים.

(לפעמים מספרת לאחר מעשה, כמו בדיקה שחששתי ממנה/מילואים/אשפוז או מחלה אצל ילד)

מאז שהפסקתי לשתף, התחלתי לחיות.....

אני מקשיבה לה באמפתיות לסיפורים שלה

ומספרת לה כתגובה רק דברים נחמדים.

במשפחה שלי הפרטית זה כבר נהפך לבדיחה

כל שולחן שבת פתאום מישהו מסנן "מסכנה XXX" או "מסכן YYY"

ואז ממשיכים לצחוק ולחיות את החיים בנעימים

מאחלת לך רק טוב תמיד

חג שמח

אצלנו זה כן עדיין צובט כי היא כל הזמן מתפארת כמה היא עוזרת, כשאנחנו לא מקבלים עשירית מהעזרה הזו,

אבל ברור מעדיפה להיות בצד שלא צריך לרחם עליו ולהתמודד בעצמי עם הכל בחיים למרות שלא תמיד קל ולפעמים כן זקוקה למישהו שיהיה לו קצת מקום בלב גם בשבילי.

טוב שאת יודעת מה מפעיל אותה לשיח כזה

ופשוט לא לשתף אותה בנושא

למצוא אנשים אחרים לפרוק להם

יש משהו אצלה לא פתור וככה הדרך שלה להתמודד.

לדעתי כדאי שתלמדי לעשות הפרדה בין הצורך שלה להוציא אותן מסכנות לבין התוכן עצמו.

תחשהי כמו צעצוע מנגן שבטעות דרכו עליו ועכשיו לא יפסיק עד סוף המנגינה

אין מה להילחם הזה, אלא לתת לזה לחלוף מעלייך.

לדעתי אל תחפשי אצלה את ההבנה למצבך כי זה לא שאפשר למצוא אצלה אמפטיה כללית לנשים במצב מסויים,

אלא רק הבנות שלה לגבי כל המצבים.

סתם בשביל הדוגמה, אולי כשהן היו קטנות היא דאגה תמיד תמיד לרפד להם את החיים ואם נתקלו בקשיים היא לקחה את זה ככישלון אישי ועכשיו כשהיא לא יכולה למנוע מהם את הסבל, היא מנתבת את הביקורת העצמית שלה עליה לרחמים.

מבינה? לכן היא לא מסוגלת לשמוע על הקושי שלך, כי הקושי שלך הוא לא "אשמתה" אבל מיד מזכיר לה את הקושי שכן באשמתה ולכן מיד מתגוננת ע"י הפעלת כפתור הרחמים.

ותוך כדי שיחה איתך היא א מצליחה להקשיב לקושי שלך כי היא ישר שומעת ביקורת על עצמה.

זה לא מחייב שזה מה שקורה, זה רק דוגמה לאיך מנגנונים כאלה עובדים ולמה זה לא יושב על איפה ואיפה, על אטימות לב, וגם מסביר למה להמשיך לתאר כמה קשה לך לא יביא לאמפטיה אלא לתוצאה הפוכה,

כי ככל שלך יותר קשה, ככה היא שומעת יותר ביקורת על עצמה על הסבל שהיא לא יכולה למנוע מהבת שלה, ולכן היא עסוקה בהתגוננות עצמית והדיפה במקום רגע להכיל את השיתוף שלך.

את יכולה או לנסות להעביר נושא, או לקצר את השיחות. בכל מקרה תנסי ממש לא לשמוע את המילים עצמם שיכולות להכאיב (הקאה אחת לעומת רבות שלך) אלא את המנגנון עצמו שאין בו כל כוונה לפגוע או להקטין את הקושי שלך ❣️

זה עבר כל גבול וכבר פשוט קשה מידי

מידי

ואנחנו משלמים מחירים כבדים כבדים כבדים ככ

זר לא יבין זאת

פשוט אי אפשר

חיבוק אהובה🩷 אנחנו גיבורות

❤️

אני מבינה שאין לך מה לשמוע על הזכות, והקרן קיימת לעולם הבא וכו

זה פשוט ארוך מידי, קשה מידי ואל גיבורה וכנראה שגם את זה נמאס לך לשמוע

רק חיבוק

זה פשוט בלתי

לפעמים אני חושבת שקושי ותפילת נשות המילואים הם אלו שיביאו את הגאולה

ה100 היום הזה זה הזיה, וחגים וחופש והתסגלות

והיציאות מתקצרות כי להגיע מלבנון זה חצי יום

כל כך הרבה מאמצים םיזיים ונפשיים

חיבוק גדול גדול

תנסי לשלב

תבחרי שעות מסויימות ביום שאת רק מניקה

ואחרות רק תמל

כך הילד יקבל את יתרונות ההנקה

אבל לא יהיה תלוי רק בזה

את מעודדת אותי שזה אפשרי 🥹

אם לא, אז בשעות שאת מוסיפה בקבוק את צריכה לשאוב כנגד, גם אם בהתחלה לא יצא כלום, זה יעלה לאט לאט..

אבל אל תתאבדי על זה, אם זה יוצא לך עמוס מידי תשקלי את זה..

לפעמים הקושי הוא בתנוחה לא נכונה של ההנקה והתינוק, או באופן שבו הוא מתחבר. יועצת הנקה תדע להדריך איך להיניק נכון.

ולפעמים באמת אין מה לעשות...

אבל באמת לא צריך לוותר לגמרי, אפשר לשלב הנקה עם בקבוק תמ"ל❤️

אני כבר משלבת, אבל חוששת שלהוסיף עוד תמ"ל יחריב את ההנקה לחלוטין...

עד שהיא עלתה במשקל, ואז חזרתי להנקה בלעדית (זה היה בערך מגיל שלושה שבועות עד חודשיים).

לא יכולה לומר שההנקה שלה הייתה הכי מוצלחת שיש (היא לא הייתה יונקת רגוע, ובגיל 11 חודשים חזרנו לשלב בקבוק, עד שבגיל שנה וחודשיים בערך היא הפסיקה לגמרי לינוק), אבל בכל זאת יש קצת תקווה...

אגב, יועצת הנקה אמרה לי שבלידות מתקדמות לפעמים קשה יותר לתינוק לינוק, כי החזה גדל מפעם לפעם... (אצלי זה היה נכון עם שתי הקטנות, אבל לא בטוח שזה קשור רק לזה)

שיש הבדל בין מדריכת הנקה

ליועצת הנקה ibclc

לפחות לפי הניסיון שלי..יועצת הנקה מוסמכת תבנה תוכנית שתדעי בדיוק כמה להוסיף וכו שההנקה לא תלך ושהתינוק יעלה במשקל

וואי בהצלחה הייתי שם מבינה ממש את התסכול💕

שמאפשרת להוסיף תמל תוך כדי ההנקה עצמה. ובהמשך חזרה להנקה בלעדית.

פעם אחת התאבדתי על הגברת חלב-

הנקה, ובסיומה שאיבה על ריק רבע שעה כל צד

כל שלוש שעות ולפעמים הכנסתי גם עוד שאיבה באמצע.

אחרי בערך שבועיים החלב התגבר ממש.

בפעם השנייה הייתה בעיה במבנה של התינוקת שלא הצליחה לינוק ואז באמת כמה שהגברתי חלב זה לא עזר כלום.

שיש תקווה.

אני עם תאומות בנות 4 חודשים.

בחודש האחרון אנחנו בעיקר על הנקה.

היו כל מיני סיבות לזה שהן לא ינקו בהתחלה.

והן גם לא ממש עלו בהתחלה רק מהנקה.

בסוף הצלחתי לשחרר, והן קיבלו בקבוק (מטרנה או שאוב) עד שהתחזקו יותר, ואח"כ עברנו להנקה, ותוספת.

לאט לאט התוספת ירדה.

ואל תשכחי שתקופת חגים זה עומס, ולפעמים מתקשים להתמיד בהנקה.

אבל..

יש נשים שבאמת אין להן מספיק חלב.

ואין מנוס מלשלב.

או לתת רק תמ"ל.

לא יודעת אם זה קשור

אבל היה לו ריפלוקס מה שגרם לו לאכול מעט ובתדירות גבוהה. ירד מאחוזון 100 ל13.

מה שאני באה להגיד שלפעמים עליה במשקל לא בהכרח קשורה רק להנקה או למחסור בחלב. צריך לבדוק שהיניקה שלו יעילה ולשלול דברים נוספים. כשאת מביאה בקבוק הוא מסיים את כולו?

טיטולים הרבה יותר רטובים...

בצורה נעימה, לא בכעס או משהו.

פשוט "דיברתי עם מישהו וזה לא קשור אליך".

זהו

שאני עכשיו עונה לשיחה ואני אשמח לאפשר לי לדבר בלי הפרעה ואם יש שאלות אז אפשר כשאסיים ואז עונה/לא עונה ובכללי מסבירה הרבה פעמים את הכללים של נימוס במהלך שיחה באופן ישיר או עם בטלפון ואם יש מקרה דחוף אז עושים סימן..

סקרנות של ילד זו הזדמנות של למידה ודוגמא אישית

אני מסבירה על כל דבר בשפה שמותאמת לגיל

אחכ מתפלאים שמתבגרים לא משתפים

ושהם חסרי סבלנות

היתה להם דוגמא אישית לזה

ומציבה גבולות.

זה הולך בערך ככה:

עם מי דיברת?

את רוצה לדעת עם מי דיברתי?

כן

זה מסקרן אותך?

כן

אממ זה באמת מסקרן, כשקורה משהו סביבי ואני לא יודעת מהו, זה כמו ביצת הפתעה, זה כמו משלוח שהגיע בחבילה.

מעניין למה זה גורם לנו סקרנות. יש לך עוד דוגמאות לדברים שמסקרנים? לפעמים את מסתקרנת גם בגן? האם יש לך דברים אישיים שמסקרנים אחרים?

(ככל שהם יותר גדולים ככה יש להם דברים יותר אישיים)

למה אנחנו לא מספרים לאחרים הכל הכל? כי יש לנו דברים אישיים. ואנחנו מכבדים את המרחב של האחר ולומדים להתאפק.

זה קשה אבל

נכון זה קשה להתאפק כי אני מאוד מאוד סקרנית, אהל אני מבינה שזה משהו אישי ולא חייבים לספר דברים אישיים.

את יודעת למבוגרים גם יש הרבה תחומים שילדים ככך שהם גדלים הם יבינו יותר.

למשל מה?

למשל נגזרת של פונקציה. את רוצה שאת אסביר לך מהי נזרת של פונקציה ואיך מחשבים אותה?

אה.. לא? אה.. כי זה דברים של מבוגרים וכשהיא מבוגרת אז תלמדי אותם.

הייתה לי עכשיו שיחה שהיא אישית/ של מבוגרים ולכן אין טעם שאספר לך מי התקשר.

אני מבינה מאוד את הסקרנות, ובכל זאת לא מספרת.

אבל אשמח לחלוק איתך מחשבה אחרת.

את רוצה לשמוע מה קרה לי הבוקר?

זה רק דוגמה, לפעמים אחרי שני משפטים ממצים, לפעמים לא מרפים, לא להיבהל מהחטטנות או מההתעקשות, הם ילדים והם עדיין לומדים א העולם. זה בדיוק תפקידנו ללמד אותם. הכל טוב.

אם יש ילד שחודר למרחב האישי באופן מוגזם אפשר לעבוד על זה (וגם כדאי להבין אם זה יושב על כיוון חרדתי או חוסר ביטחון)

אבל אם זה משהו טבעי של ילדים אז לנסות לקחת את זה ברוח טובה ולהבין שזה בדיוק התפקיד שלנו ללמד אותם את רזי החיים.. כלומר לא לקחת את זה אישית, הם שאלו אותי וזה מעצבן אותי כי אני לא חייבת להם תשובות,

אלא לנטרל את העובדה שזה הופנה כלפי, וחהסתכל על זה מלמעלה,

הם חופרים לאדם בנושא שלא עניינם/ הם לא יבינו, זה גורם לאותו אדם חוסר נוחות

אני אמא שלהם, ולכן מתפקידי ללמד אותם אץ ההתנהלות הבריאה.

ואז לנצל את הסיטואציה/ לרשום לי בצד להזדמנות אחרת, על מנת ללמד אותם כישורי חיים בהקשר הזה.

דיברנו על משהו של אבא ואמא.

זהו.

אם ממשיכים להתעקש:

זה לא משהו שקשור אליך/שאתה צריך לדעת. אם זה היה קשור אליך היינו מספרים לך.

רעיון לנתב את זה לשיח על סקרנות. אבל לא חושבת שזה משהו שאני יכולה לעשות כל פעם שעולה שאלה כזו

מספיק 3-4 פעמים בתקופה קצרה כשאת מזהה שזה מוציא ממך כבר תחושות מעבר לנורמליות. או כשזה כמה ילדים במקביל בשלב הזה ואז זה מרגיש כמו מתקפה מכמה חזיתות ואת רוצה להרגיע את כולם בתהליך אחד.

לפעמים זה נרגע ואז שוב חוזר ואז אפשר שוב לפתוח את זה מעבר.

מניחה שאם הפותחת עצרה כדי לשאול על זה, זה מספיק מציק לה ששווה לעצור רגע ולהבין מה קורה פה ואיך אפשר לנתב את זה להתקדמות ולמידה ולא לתסכול ומאבק כח.

במאמר מוסגר,

בעיני להגיד זה לא משהו קשור אליך, עלול להגביר חרדה ולכן אני אישית נמנעת מתשובות כאלו בלי להסביר איך יכול להיות שזה לא קשור אליו ולהרגיע שהוא באמת יאמין לי שזה לא צריך להטריד אותו.

כלומר אם הוא רגוע אלרי תשובה קצרה, אז הכל טוב.

אבל אם הוא רק מקבל את הסמכות שאסור לו לשאול אבל בפנים הוא לא רגוע, ולומד רק שאסור לשאול, מבחינתי זה לא טוב.

אבל יכול להיות שזה נכון רק לגבי הילדים שלי ולא לגבי ילדים אחרים.

אני לא מתיימרת להגיד מה נכון לכולם, אני משתפת איך זה אצלנו ומי שרוצה שתיקח, ומי שלא רלוונטי לה הכל בסדר 😊

והורים לא משתפים ילדים בדברים האישיים שלהם.

אבל אולי אפשר להפוך את זה למשהו מצחיק:

לענות להם על השאלה, אבל במלל צפוף ובמילים גבוהות, וב"אירוך" רב - עד שהם יתחרטו ששאלו🤭

וזהו.

לפעמים משנה, מוסיפה, מעוותת את נושא השיחה האמיתי.

מדברת בחדרי עם דלת סגורה או כשהם ישנים...

כשזה סתם שיחה עם חברה ומעניין אותם- אני משתפת.

אם זה לא קשור אליהם אבל לא אישי, אין לי בעיה להגיד דיברתי עם אדם מסויים, וכו...

אם זה דברים אישיים של מטופלים, נושאים שקשורים לאנשים באופן אישי ופרטי אני אומרת שזה פרטי אני לא יכולה לשתף, בעיני זה נכון שילדים ידעו שלא תמיד אומרים להם שזה לא עניינם, נכון יש דברים פרטיים, אבל הרבה מאוד דברים אני יכולה לשתף- דיברתי עם גננת על משהו, דיברתי עם הבוסית שלי על... זה מעביר מסר של פתיחות מצד אחד ומצד שני שמירה על גבולות ופרטיות, כך שגם כלפיהם הם ידעו שאני שומרת על הפרטיות שלהם שצריך, ומנגד פתוחה וניתן לשוחח איתי

בהרגשה שלי זה לא בהכרח תוכן השיחה שדחוף להם כ"כ לדעת, אולי כך הם אומרים שהם רוצים לקחת יותר חלק בעולם שלנו ולהגביר את ההדדיות של הקשר. כמו שאותנו מעניין לדעת מה קורה בחיים שלהם כך הם רוצים לדעת מה קורה בשלנו. ואם נשתף מיוזמתנו ומתי שמתאים לנו על דברים קטנים שקורים לנו, יכול להיות שהם פחות ירגישו צורך לשאול על התוכן של כל שיחת טלפון. אני כוללת בדברים גם את עצמי, אני עושה עבודה בעניין הזה ומחפשת במה אני יכולה לשתף אותם כדי שהקשר בינינו יהיה דו סטרי וכך ישמר ערוץ תקשורת פתוח בינינו.

אז נראה לי שסקרנות יתר שמגיעה אולי גם לחטטנות מעידה על צורך עמוק יותר שאפשר לענות עליו בדרך ובתנאים שלנו.

הסקרנות נהדרת ובריאה, אבל זו הזדמנות מצויינת לחנך בעיני.

אבל אני לא יודעת בדיוק מה הכשרות...

את הכיתוב על המוצר

אפשר לראות כמו צילום כזה מכל הכיוונים

תבדקי אם יש כשרות

מניחה שבד''כ זה יהיה ou

של המשלוש k רלב"ג, שלא נראה לי שהיא מהודרת...

לא יודעת אם יש שם עוד כשרויות, יכול להיות המגוון שם מאוד רחב. אולי תשאלי איזו בינה מלאכותית.

בכל מקרה, הייתי בודקת עם פוסק שמקובל עליכם לגבי מוצר ספציפי, כי בתוספי מזון לפעמים מקלים, והרבה מהמוצרים האלה הם גם צמחוניים/טבעוניים כך שאין בעיה של ג'לטין מהחי למשל.

אני מכירה מנסיון את המוצר הזה, הכשרות של המשלוש כאמור, והוא גם טבעוני

Now Foods‏, מלטונין, 1 מ"ג, 100 טבליות

אגב, אנחנו צריכים סירופ ולא כדורים...

בתוספי מזון אבל זה מאוד תלוי ברכיבים ובסוג המוצר

יצא לי להתייעץ עם הרב זריצקי בעניין. מציעה גם לך האמת

הוא סובר שכל דבר בלי טעם - לא משנה מה הוא מכיל, זה בסדר לקחת אותו.

בעלי קצת חלוק על זה, אז רק במקרים נצרכים מאוד אנחנו הולכים לפיו.

אז צריך להחליט אם גם פה זה מקרה נצרך מאוד...

טוב, אומר לבעלי.

תודה רבה!

אז כנראה שיש טעם.

מבחינת רכיבים. מכילים רכיבים מהחי בשביל הסגירה של הכדור או משהו כזה.

אבל רכיבים מהחי…

אז אם כבר חולקים על הדעה, לדעתי הסיפור הוא יותר האם זו תרופה נצרכת או תוסף תזונה וכו.

כי באייהרב יש הרבה מוצרים שגם הקפסולה לא מרכיבים מן החי והם טבעוניים לחלוטין

להתמוסס נניח דווקא במעי ולא בקיבה, כלומר שמשהו בציפוי צריך תכונות מיוחדות

רק שמעתי שיש

לא הצלחתי לצרף קישור אבל תחפשי באתר melatonin bluebonnet

ושם את יכולה לבחור כמה מג את צריכה, אז תוודאי מול הרופא.

אני לא יודעת אם זה כשרות מהודרת, מהתחקיר שעשיתי בזמנו, זה היה היחידי שכשר שם. ואין מצב שאשלם את המחיר בארץ, רצו על בקבוק סירופ משהו כמו 400₪

לא יודעת לגבי מהודר... אבל זה כדורים בלי טעם/עם טעם מר, אתם פוסקים שצריך הכשר מהודר דווקא גם לזה?

יש סירופ ויש סוכריות גומי

ואני מנחשת שמדובר אם ככה בילד שהוא מתחת גיל מצוות ואולי אפילו גיל חינוך?

הייתי מתייעצת עם רב על המקרה הספציפי.

VitaWorks‏, ילדים, מלטונין, פירות יער, 120 טבליות לעיסות

Zahler‏, פרק 1, שינה, סוכריות גומי עם מלטונין, בתוספת טעם, 60 סוכריות גומי (2.5 מ"ג לסוכריית גומי)

וגם טבליות לעיסות-

Zahler‏, תוסף מלטונין לילדים, בטעם ענבים טבעי, 120 טבליות לעיסות (1 מ"ג לטבלייה)

וסירופ

Now Foods‏, מלטונין נוזלי, 59 מ"ל (2 אונקיות נוזל)

Vitacost‏, Melatonin, Natural, 2 fl oz (59 ml)

ויש עוד לא מעט

ממש כתוב ברור אם זה כשר, זה לא מידע מוסתר שצריך לחפש(כן איזו כשרות, אבל לא האם..)

ונראה לי שעם מוצרים ידועים יהיה פשוט יותר להתייעץ.

בוחרים באופציה של 360מעלות ואפשר להגדיל את התמונה ולראות

את בכללית? עם אישור נוירולוג מקבלים סלנייטו

עורכת, זה כדורים קטנטנים קטנטנים. לא סירופ

שווה לנו לנסות ללכת לנוירולוג בשביל זה?

מה זה סלנייטו? זה סוג של תחליף למלטונין?

זה מלטונין בשחרור מושהה לאורך הלילה ולא רק בוסט בתחילת הלילה שמרדים

(מה שמאפשר שינה רציפה וטובה)

אם זה ילד מרוצף, הוא אמור להיות זכאי

השאלה אם עדיין יש טעם לדבר עם נוירולוג, והאם לא צריך הפניה מרופא ילדים בשביל זה.

זו תרופה יקרה, נכון ללפני שנה היא הייתה רק למרוצפים

והם עצמם המליצו שנזמין מחו"ל...

לנו יש מאייהרב כי המרוצף לא הסכים לקחת את הכדורים

יש לי קישור לכמו סוכריה טעימה כזו שהוא ממש אוהב

Maxi Health‏, Mel-O-Chew™‎, פירות יער טבעיים, 3 מ"ג, 100 סוכריות לעיסות

קשיים כאלה הגיוני שמכניסים ללחץ לא מבוקר כזה...

נסי לנוח עוד קצת בחדר, ואז לצאת אליה, להתנצל בפניה ולהחזיר לה את המוצץ, ולהסביר לה בעדינות שנלחצת כי יש לך הרבה מה לעשות ואת צריכה עזרה עם הילד...

הכי חשוב לא להישאר במקום של ההלקאה העצמית❤️ (קל להגיד, קשה לבצע...) בכל אופן, הכי טוב לילדים אמא יציבה שלא מתבוססת בתוך עצמה, ולכן זה חשוב...

זה קורה לכולנו 💔

תחושת אשמה ושנאה עצמית מלוות אותנו הרבה אחרי שהילדה עבר לה ... כשאת נרגעת תגידי לה שאת מצטערת ולא התכוונת, זה יקל גם עלייך וגם עליה.

עם כזאת הקדמה הייתי בטוחה שעשית משהו רשלני שגרם לסכנה חמורה

(כמו לשכוח להרים הנדברקס והאוטו הידרדר)

קודם כל בשביל עצמך כדאי להפחית את הציפיות להכנות לחג למינימום האפשרי.

לא יקרה כלום אם לא תספיקו לשטוף את הבית, ממילא אוכלים בסוכה, ואם יהיה למחר לאכול חלה עם שניצל (וגם זה אפשר קנוי)

נשמע שיש פה פער גדול בין הציפיות ליכולות שגורם ללחץ שרק שורף זמן ומגדיל נזקים.

כנסי למקלחת מרעננת

תתכנני מחדש את היום לפי מה שריאלי,

תשאירי זמן לקצת נחת עם הילדים

תשלבי לכם מסכים ושמע פודקאסטים,

תוציאי להם חטיף אחר"צ

והכל יהיה בסדר.

יבואו עוד ימי שישי וערבי חג מוצלחים יותר. זה בסדר גמור אם לפעמים יוצא מפוקשש ברמות.

לפעמים חולים, לפעמים לחוצים, קורה במשפחות הכי טובות!

הכל בראש, תשנני לעצמך שהכל בסדר ויהיה בסדר!

כלכך הגיוניות ברמת הדיוק.

רשמתי גם לעצמי

לשחחחחחחרררררר

אני לא יודעת בת כמה הילדה. אבל אחרי שדברים נרגעים אפשר לדבר איתה, להסביר את הלחץ ולהתנצל ולחבק. וזהו, להמשיך הלאה. הכל בסדר. גם פה בלי אתגרים אנחנו לא בקצב בכלל וכולם עצבניים....

שבר משהו לשכנה בסוכה...

או הציק לילדים ברחוב

הפתעת בסוף...חחחח

קרה לי גם...יפה שאת בהלם מעצמך, את נשמעת אמא מקסימה.

אני היום צרחתי על הבת בת 9 שלי והעפתי אותה מחדרי כי כמה יכולה לספוג את הצעקות שלה עליי שאחותה לקחה לה את הבריסטול הירוק שחסר לה לקישוט לסוכה. אז הצעתי לה מלא אאפשרויות והבאתי לה דברים חלופיים והיא צועקת שעכשיו אלך לקנות לה חדש וכו

צרחתי עליה שתצא מהחדר ותתמודד ביי.

היה לי רע

היא ישבה עם עצמה, חשבה ומצאה פתרון יצירתי מדהים חדש

חשבתי לי שכן לפעמים אולי ילדים צריכים משהו שיפעיל להם את הנשמה, אז אולי היה טוב שצעקתי עליה.

וואו היא נשמעת ממש כמו בן ה9 שלי...

מלא צעקות עלי והכל עכשיו ואימפולסיבי

מעניין אם זה אופי או קשור לגיל או שניהם

גיל 9 ופתאום מלא צעקות...