אני חושבת שקודם צריך לעשות בירור מהי בכלל אהבת חינם. אהבת חינם מתוך תפיסת עולם דתית משמעה לראות בכל אחד את האלוקות שבו, את נקודת השלמות והטוב המוחלט המהווה ומחייה את כולם. כמובן שאין משמעה לבטל בפני האחר את ערכי הדת בעצמה שממנה אני שואב את המבט הזה.
בספרו מהפכת הקשב מביא המחבר, מיכה גודמן, מחקרים המראים איך צורת החיים הפוסט-מודרנית מייצרת שבטיות והמון שנאה (ובסוג של פרדוקס גם בדידות). רובנו ככולנו קורבנות של המנטליות החדשה הזו. עבדים לאגו, מתאהבים בדעות של עצמנו ומונעים מאנטי. זה מוכח. אף ערך, דתי כליברלי, לא יכול להוות סיבה לכל השנאה, התיעוב והציניות שהשתלטו עלינו.
רוב מוחלט של כל המחלוקות הן תוצר של דיון שיטחי ולמען האמת ספק אם אפשר לקרוא לשיח החרשים הזה דיון.
זה לא אנחנו! כולנו בסופו של דבר רוצים טוב לעם שלנו, כל צד באמת כואב מתוך אכפתיות אמיתית. בואו נתרומם מהאני הפרטי שלנו ונהיה חכמים הלומדים מכל אדם, ננהל דיונים מפרים, ואולי סופסוף נבין שאין לנו בעלות על האמת. אפילו לא לי.. זה בסדר לקבל ולשנות דעה באמצע דיון!! יש חיה כזאת!
ולגבי הדוגמאות שהבאת: מחלוקת אידיאולוגית היא לגיטימית, כפי שאמרתי אהבת חינם אין משמעה ביטול הערכים שלי. מה שלא לגיטימי אלו השנאה, הירידה לפסים אישיים, הביקורת צינית נגד האדם ולא הבעת דעה על הרעיון כחלק מדיון מכבד והדדי.
לאורתודוקסים ולרפורמים יש מחלוקת עמוקה שאפשר לחיות איתה, כל עוד הצדדים שומרים על אובייקטיביות ולא מנסים לכפות את עצמם. לרפורמים יש את עזרת ישראל, אבל הם מנסים לכפות שינוי בסדרי הרחבה המרכזית למרות שהם מיעוט שבמיעוט. ותשמע בעצמך מה המטרה המוצהרת שלהם: https://twitter.com/AaronEgeltal/status/1483687997228953607?s=20
היהדות מתנגדת לרעיון של חיים זוגיים שלא לפי טבע העולם (כפי שאמרתי לך פעם, הנטייה ההפוכה היא מוטציה אנטי-שרידותית), אבל בשום אופן לא לאדם שמקיים זוגיות כזאת (והאמפתיה והקשר שלי לניסיון האמיתי הזה הם משמעותיים מכפי שאתה חושב).
להתנגד לדרך של צהר רעיונית זאת לא שנאת חינם, לשנוא אישית זה פסול.
אבל!
שים לב לדברי הרב: "שנאת הרשעה כשהיא עמוקה וגדולה, צריכה לבא בתחילת ברייתה יחד עם שנאת הרשעים. רק אח"כ היא מתמתקת ע"י כח הדעת ומתבררת, עד שהיא עומדת על נקיונה האצילי, שאין כ"א שנאת הרשעה לבדה, והנושאים שלה שהם הרשעים בעצמם מתמלאים עליהם רחמים, ויתמו חטאים ולא חוטאים. אבל אם מתחילת ברייתה תבא בצורתה האידיאלית, לכוין את מהותה רק על השנאה של הרשעה המופשטת, לעולם לא תצא אל הפועל בכחה אפילו בתור שנאת הרשעה..." (שמונה קבצים ח, רכח).
לפי הרב שנאת החוטאים היא לא אידיאלית, אבל היא הכרחית כדי לבוא לידי שנאת החטא המופשט. ובע"ה כמובן ששאיפת חיינו היא להתעלות לתפיסה המזוקקת ביותר.
