גם בעל התניא בליקוטי אמרים טוען שאסור להיות בעצבות, ומביא את הפסוק הזה ואומר שהוא רק כשהאדם עצוב בצורה מבוקרת, ועל צער השכינה ולא צער פרטי שלו, רק אז יש לזה מקום. ושוב, למרות זאת הוא עושה חילוקים בין סוגי עצבות, כפי שאמרתי....קיצור, זו לא קושייה.....

גם התניא מגדיר שצריך לבכות, אלא שהוא אומר שצריך להיות שמח על זה שאתה עצוב (דהיינו, אין שמחה כמישהו שיצא מהגלות, ואחרי שהאדם הצטער בצער השכינה הוא הצליח להוציא את הנפש הא-לוקית מהמצרים ומבחינת הגלות שהייתה, ולכן יש על זה שמחה גדולה...). הוא לא מכחיש את זה שצריך להיות עצוב, אלא שלא יהיה עצוב סתם אלא רק יתחבר לצער השכינה, ויעשה את זה שעה מסויימת... (עיין ליקוטי אמרים פרק ל"א).

ומה שהראשונים קראו לו עצבות הם התכוונו לעצבות המדוברת שעליה דיברו האחרונים, שכן עובדה שהזוהר שהוא מקור קדום יותר מכל הראשונים אמר שהעצבות היא סטרא אחרא והקב"ה שונא אותה...לכן לראשונים היו הגדרות משלהם ודיברו על משהו, והרב זצ"ל השתמש בהגדרות מהקבלה, והכל מכוון למקום אחד....(שאותם ראשונים לא ראו את הזוהר, אגב...).

רעת העצבות (ה)

ציטוט קטן משם: ""אין השכינה שורה … מתוך עצבות" אמרו חז"ל (פסחים קי"ז). אם חפץ אדם להשרות עליו את השכינה הקדושה (הנקראת שמחה), לא יוכל לצפות לכך אם הוא בעצבות. וכל כך – משום שעם הקדוש ברוך הוא אין עצבות: "אמר רב פפא, אין עצבות לפני הקב"ה, שנאמר, הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו" (חגיגה ה ע"ב). העצבות היא היפך הקדושה, והנה ממקור הסטרא אחרא (זהר נ"ח ע"א). בשער הגלגולים אשר לרבי חיים ויטאל כתוב: "כל העצבון בא מן החיצונים".

לכן ע"כ החילוק של הרב קוק זצ"ל נכון וכך ניתן להסביר את המקורות הסותרים לכאורה....

ת על חטא, וגם עצבות על חטא צריכה להיות באופן מסויים. אין הוכחה מדוד המלך, כי וודאי שהוא היה עצוב באופן הטוב והנכון.

נו, אז אתה בעצמך אמרת שדוד נהג שלא כהוגן ולכן הסתלקה ממנו רוח הקודש. מניין לך שדוד עשה כהוגן?

לגבי האופן הנכון, כבר הפניתי אותך לתניא...

א', וודאי שצריך לרעוד, רק אמרתי את זה על דרך האפשר כדי להראות שאין מזה הוכחה. אבל הראית שאכן הוא עשה תשובה וודאית.

אבל בכללי, אין לנו ללמוד מדמות ספיצפית איך לעשות תשובה, אלא לראות מה ההדרכות הפרקטיות שמתאימות לזמנינו לגבי עשיית תשובה. וההדרכה היא לא להצטער כל היום כמו דוד המלך, אלא בשעות מסויימות....העצבות צריכה להיות ממקור קדוש וזה החשש, ואנחנו לא ברמה שהעצבות שלנו יכולה להיות כל היום ועדיין להיות בצורה קדושה וממקור קדוש. ועוד, שאין להשוות את חטא דוד ובת שבע שאמנם מצד העבירה לא הייתה פה עבירה כ"כ חמורה, אבל מצד הציבור הכללי שהיה פה היה פה חילול ה' נורא, ועד היום יש חילול ה' מאנשים כאלו שנוח להם להיתפס על חטא דוד ובת שבע ולחשוב שזה במושגים שלהם, ולכן שם היה צריך יותר שבירה ע"י הבכי. הבכי הוא כמו טיפולי כימו, היא יכולה לשבור קליפות עבות, אבל זה רק כשצריך לעשות תשובה גדולה, כשזה לא נצרך, זה רק מזיק והורס את מערכות הבריאות. (כמו כל תרופות, שלא בריאות לאדם רגיל....).

רואים בעצמנו בתורה שלפעמים אין מספיק מילים לתאר קשת של רגשות

אז משתמשים באותה מילה בכל מיני מקומות כשהמהות דומה פחות או יותר. 

לגבי שנאה,  שכתוב שנאה של הקב"ה לגבי עשו, ולגבי לאה שהייתה שנואה..

ברור שיעקב לא שנא את לאה כמו שהקב"ה שונא את עשו, זה פשוט עניין של ריחוק מסויים.

גם בשמחה, בימים טובים בבשר ויין, והרמב"ם פסק בהלכות דעות שצריך להיות שמח כל ימיו

וודאי שהוא לא התכוון לחגוג כמו יום טוב. 

כנ"ל באהבה 

וכן עצבות, יש חילוקים למרות שבכל המקומות כתוב אותה מילה

יישר כוח, יפה מאוד....

רק אחרי שמתרחקים מהחטא ונמצאים במרחק בטוח, יש זמן למרירות ובכי על החטא שהיה, וגם זה במידה ובהגיון

כי לא אמורים להיות בעצבות (בכלל!), וגם לא להקטין את החטא ברמה מסויימת כדי להמשיך

אלא לעולם צריך לדעת שעבירה זה דבר נוראי. אבל אין קושיה..

אלא מה העניין

שבעצם החרטה אמורה לנבוע מגאווה טובה שאנחנו מסוגלים ליותר, ואם אנחנו לא מאמינים בזה פספסנו את העיקר.  

והחומרה של העוון נמדדת לפי כמה שמצפים מאיתנו ולא מתאים לנו לרדת לרמה הזאת.

כמו שאומרים לחבר על משהו טיפשי שהוא רוצה לעשות "אם אתה עושה את זה אני מרביץ לך"

בתכלס זה מחמאה, במילים אחרות, לא הגיוני שחכם כמוך עושה את השטות הזאת  

ולא על מי שאני.

ואולי גם שהעיסוק לא יהיה ממוקד רק בחרטה והצער, אלא העיקר יהיה ההתקרבות לה' והרצון לעשות טוב, ומתוך כך גם מתעורר הצער על החטאים.

אני אומר את זה מתוך מחשבה על כל מיני פעמים בעבר שבהם הצער העיר אותי לתשובה לעומת פעמים שבהם הוא הביא אותי לעצבות.

בספרו אלהי יעקב על פרשת ויקרא.

זה קורה מתי שאדם לומד ומקיים תורה שלא לפי המדרגה שלו.

ברגע שאדם מבין שהוא צריך ללמוד ולקיים תורה לפי המדרגה שלו והוא מצליח להתעסק במה שהקב"ה רוצה ממנו במדרגה שלו - אז הוא חי את זה.

"לא תעלו במעלות על מזבחי" - לא לעשות את עבודת ה' 'עבודת מדרגות'. שכל המטרה היא רק לעלות מדרגה ואז זה נהיה כמו כל תחום הישגי אחר. משהו רכושני. אבל המטרה היא לא במדרגה בעבודת ה', אלא בעבודת ה' עצמה. אם מפנימים ומבינים את עניין זה אז גם אם אדם נמצא בתחתית של התחתית הוא מתעסק במה הקב"ה רוצה ממנו באותה מדרגה בעבודת ה' וממילא לא נהייה עצוב מזה שהמדרגה שלו נמוכה - כי הוא לא מתעסק באגו אלא בעבודת ה'. זאת מדרגה גדולה.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..