גם בעל התניא בליקוטי אמרים טוען שאסור להיות בעצבות, ומביא את הפסוק הזה ואומר שהוא רק כשהאדם עצוב בצורה מבוקרת, ועל צער השכינה ולא צער פרטי שלו, רק אז יש לזה מקום. ושוב, למרות זאת הוא עושה חילוקים בין סוגי עצבות, כפי שאמרתי....קיצור, זו לא קושייה.....
גם התניא מגדיר שצריך לבכות, אלא שהוא אומר שצריך להיות שמח על זה שאתה עצוב (דהיינו, אין שמחה כמישהו שיצא מהגלות, ואחרי שהאדם הצטער בצער השכינה הוא הצליח להוציא את הנפש הא-לוקית מהמצרים ומבחינת הגלות שהייתה, ולכן יש על זה שמחה גדולה...). הוא לא מכחיש את זה שצריך להיות עצוב, אלא שלא יהיה עצוב סתם אלא רק יתחבר לצער השכינה, ויעשה את זה שעה מסויימת... (עיין ליקוטי אמרים פרק ל"א).
ומה שהראשונים קראו לו עצבות הם התכוונו לעצבות המדוברת שעליה דיברו האחרונים, שכן עובדה שהזוהר שהוא מקור קדום יותר מכל הראשונים אמר שהעצבות היא סטרא אחרא והקב"ה שונא אותה...לכן לראשונים היו הגדרות משלהם ודיברו על משהו, והרב זצ"ל השתמש בהגדרות מהקבלה, והכל מכוון למקום אחד....(שאותם ראשונים לא ראו את הזוהר, אגב...).
ציטוט קטן משם: ""אין השכינה שורה … מתוך עצבות" אמרו חז"ל (פסחים קי"ז). אם חפץ אדם להשרות עליו את השכינה הקדושה (הנקראת שמחה), לא יוכל לצפות לכך אם הוא בעצבות. וכל כך – משום שעם הקדוש ברוך הוא אין עצבות: "אמר רב פפא, אין עצבות לפני הקב"ה, שנאמר, הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו" (חגיגה ה ע"ב). העצבות היא היפך הקדושה, והנה ממקור הסטרא אחרא (זהר נ"ח ע"א). בשער הגלגולים אשר לרבי חיים ויטאל כתוב: "כל העצבון בא מן החיצונים".
לכן ע"כ החילוק של הרב קוק זצ"ל נכון וכך ניתן להסביר את המקורות הסותרים לכאורה....
ת על חטא, וגם עצבות על חטא צריכה להיות באופן מסויים. אין הוכחה מדוד המלך, כי וודאי שהוא היה עצוב באופן הטוב והנכון.
נו, אז אתה בעצמך אמרת שדוד נהג שלא כהוגן ולכן הסתלקה ממנו רוח הקודש. מניין לך שדוד עשה כהוגן?
לגבי האופן הנכון, כבר הפניתי אותך לתניא...
א', וודאי שצריך לרעוד, רק אמרתי את זה על דרך האפשר כדי להראות שאין מזה הוכחה. אבל הראית שאכן הוא עשה תשובה וודאית.
אבל בכללי, אין לנו ללמוד מדמות ספיצפית איך לעשות תשובה, אלא לראות מה ההדרכות הפרקטיות שמתאימות לזמנינו לגבי עשיית תשובה. וההדרכה היא לא להצטער כל היום כמו דוד המלך, אלא בשעות מסויימות....העצבות צריכה להיות ממקור קדוש וזה החשש, ואנחנו לא ברמה שהעצבות שלנו יכולה להיות כל היום ועדיין להיות בצורה קדושה וממקור קדוש. ועוד, שאין להשוות את חטא דוד ובת שבע שאמנם מצד העבירה לא הייתה פה עבירה כ"כ חמורה, אבל מצד הציבור הכללי שהיה פה היה פה חילול ה' נורא, ועד היום יש חילול ה' מאנשים כאלו שנוח להם להיתפס על חטא דוד ובת שבע ולחשוב שזה במושגים שלהם, ולכן שם היה צריך יותר שבירה ע"י הבכי. הבכי הוא כמו טיפולי כימו, היא יכולה לשבור קליפות עבות, אבל זה רק כשצריך לעשות תשובה גדולה, כשזה לא נצרך, זה רק מזיק והורס את מערכות הבריאות. (כמו כל תרופות, שלא בריאות לאדם רגיל....).
רואים בעצמנו בתורה שלפעמים אין מספיק מילים לתאר קשת של רגשות
אז משתמשים באותה מילה בכל מיני מקומות כשהמהות דומה פחות או יותר.
לגבי שנאה, שכתוב שנאה של הקב"ה לגבי עשו, ולגבי לאה שהייתה שנואה..
ברור שיעקב לא שנא את לאה כמו שהקב"ה שונא את עשו, זה פשוט עניין של ריחוק מסויים.
גם בשמחה, בימים טובים בבשר ויין, והרמב"ם פסק בהלכות דעות שצריך להיות שמח כל ימיו
וודאי שהוא לא התכוון לחגוג כמו יום טוב.
כנ"ל באהבה
וכן עצבות, יש חילוקים למרות שבכל המקומות כתוב אותה מילה
יישר כוח, יפה מאוד....
רק אחרי שמתרחקים מהחטא ונמצאים במרחק בטוח, יש זמן למרירות ובכי על החטא שהיה, וגם זה במידה ובהגיון
כי לא אמורים להיות בעצבות (בכלל!), וגם לא להקטין את החטא ברמה מסויימת כדי להמשיך
אלא לעולם צריך לדעת שעבירה זה דבר נוראי. אבל אין קושיה..
אלא מה העניין
שבעצם החרטה אמורה לנבוע מגאווה טובה שאנחנו מסוגלים ליותר, ואם אנחנו לא מאמינים בזה פספסנו את העיקר.
והחומרה של העוון נמדדת לפי כמה שמצפים מאיתנו ולא מתאים לנו לרדת לרמה הזאת.
כמו שאומרים לחבר על משהו טיפשי שהוא רוצה לעשות "אם אתה עושה את זה אני מרביץ לך"
בתכלס זה מחמאה, במילים אחרות, לא הגיוני שחכם כמוך עושה את השטות הזאת 
ולא על מי שאני.
ואולי גם שהעיסוק לא יהיה ממוקד רק בחרטה והצער, אלא העיקר יהיה ההתקרבות לה' והרצון לעשות טוב, ומתוך כך גם מתעורר הצער על החטאים.
אני אומר את זה מתוך מחשבה על כל מיני פעמים בעבר שבהם הצער העיר אותי לתשובה לעומת פעמים שבהם הוא הביא אותי לעצבות.
בספרו אלהי יעקב על פרשת ויקרא.
זה קורה מתי שאדם לומד ומקיים תורה שלא לפי המדרגה שלו.
ברגע שאדם מבין שהוא צריך ללמוד ולקיים תורה לפי המדרגה שלו והוא מצליח להתעסק במה שהקב"ה רוצה ממנו במדרגה שלו - אז הוא חי את זה.
"לא תעלו במעלות על מזבחי" - לא לעשות את עבודת ה' 'עבודת מדרגות'. שכל המטרה היא רק לעלות מדרגה ואז זה נהיה כמו כל תחום הישגי אחר. משהו רכושני. אבל המטרה היא לא במדרגה בעבודת ה', אלא בעבודת ה' עצמה. אם מפנימים ומבינים את עניין זה אז גם אם אדם נמצא בתחתית של התחתית הוא מתעסק במה הקב"ה רוצה ממנו באותה מדרגה בעבודת ה' וממילא לא נהייה עצוב מזה שהמדרגה שלו נמוכה - כי הוא לא מתעסק באגו אלא בעבודת ה'. זאת מדרגה גדולה.
לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש! עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י
טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.
אפילו תוך גדי
הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!
לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה
זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא
כאן, ליד הכיור, השיש....
השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני
אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך, לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות
עם דעת וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי, Young man.......
א
אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים
במסגרת תורנית איזושהי, אז בלי לשמוע משהו תורני, אני
מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ.
הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי
ודומיו - יותר. הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!
ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים
ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....
אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים
לציבור של בעלי תשובה, או אנשים
שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,
מלאי מחשבה, משהו!!
א גיט ווך!
לילמנוחה!
הרבנות מבטלת את החלטת המנכל
זה כמו המעבר מהצד לעולם האימון והטיפול בעולם הדתי
מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד וחולמים להגביר לאט לאט למקסימום
זה תחום אומנותי
אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי
יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח
ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה
מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול
עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.
זוועה.
הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.
שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם.
אבל זה רווח לצערי
א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.
ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.
אני מחפש את הניקית "הדובדבן שבקצפת"
הייתה פעילה פה לפני כמה שנים, אם יש כאלה שמכירים את הניק הנוכחי שלה
ויוכלו להגיד לה או משהו
איך אתם עם זה שאתם מתגייסים לצבא שיש בו פריצות ואידיאולוגיה גויית מובהקת של לתעדף את חיי האויב על פניך?
כשאני הייתי שומר בלילות בחדר לידי היה זוג שהתאמן במצוות פרו ורבו מדי לילה והיו לי מפקדים שמצביעים למרץ והולכים למסיבות גייז
לעצם העניין, ברור שחסרים חיילים.
אגב, אם הרמטכ"ל לא היה עבד של הפרוגרס, הוא היה דואג שלחרדים שכן מתגייסים היה מסגרת באמת מתאימה, כדי למשוך עוד חרדים להתגייס, במקום לרוץ לתקשורת ולהצהיר הצהרות על גיוס חרדים.
כמו שוינטר אומר-הצבא לא באמת רוצה חרדים.
(אין בדברים הצדקה לההתנהלות החרדית. זה לא הדיון).
למה יש את זה בכלל? למה לא מספיק מסרים?
זה ממש מיותר.
מי שמסכים איתי שיצטרף לעצומה...
סתם צוחק בקשר לעצומה, אבל נראה לי זה ממש מיותר.
שהבעיה היחידה בו זה שהוא ממכר.
אה וגם שאין הקלטות.
זה מרגיש כמעט כמו וואטסאפ
אני זוכר נכון?
כלומר, הש"א לא תומכת בזה. אבל אם המכשיר תומך בזה אז הש"א יודעת להציג.
אולי פעם יהיה לי כח להתמיך את הזוועה הזו. אם זה יקרה, זה יקרה עם תמלול מובנה.
ארץ השוקולדותראה.
זה השיר השני שלי כאן.
(ע"פ ההיתרים של הרב אוירבך והרב יצחק יוסף לשמוע שירים שקטים בשלושת השבועות)
הכנתי אתמול בAI, מבוסס ברובו על הקינה "למי אבכה".
מה דעתכם?
לדעתי החצי דקה האחרונה הכי יפה.
אם מצא חן בעיני אחד שטוב ביצירת וידאו, מוזמן... אני טוב מוזיקה ולא בוידאו
לְמִי אֶבְכֶּה וְכַף אַכֶּה,
וּבִבְכִי אֲמָרֵר וַהֲמוֹן מֵעַי אֲשַׁנֵּן
הֲלַמִּקְדָּשׁ וְאָרוֹן אוֹ כְרוּבִים
שֶעוֹרבִים וְקִפּוֹד שָׁם יְקַנֵּן
[Chorus]
וסוֹד תּוֹרָה, הֲיֵשׁ מוֹצִיא לְאוֹרָה?
וּמִי הוּא זֶה עֲלֵי הַדּוֹר יְגוֹנֵן
זְכֹר הַשֵּׁם, ואָחוֹר אַל תְּשִׁיבֶנּוּ
קְרַע אֶת הַשָּׁמַיִם וּבוֹא אֵלֵינוּ
בִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים. אַף עַל פִּי כֵן הַכּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע. כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת לא נִבְרְאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם שֶׁכָּל מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה וְהוּא מִתְחַזֵּק כְּנֶגְדּוֹ. עַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר כְּמוֹ כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר כָּל תְּנוּעָה בְּעָלְמָא, שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹזְרוֹ לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ"
לומר לך את האמת הפנימית שלי אני לא קונה.
כאילו אוקיי יש יצר הרע יש תאוות יש קשיים. אבל אני ממש לא מקבל את זה כמהות האדם ומהות מציאותו בעולם.
לא יודע איני חסיד של "תורת המאבק".
יש אמנם מאבק אבל ככל שלעשות ממנו "שואו" ככה מתעסקים אך בתהליך גירוד הקליפה במקום במהות פנימית הרבה יותר שהרי "נשמה שנתת בי טהורה היא" ומהות האדם היא גבוהה מעל גבוה.
