לא הבנתי איך המילים "ובין הזמנים" קשורות לרצף התחבירי של המשפט....

בכל מקרה, א', חזק מאוד שסבא רבה שלך הוא השל"ה הקדוש, איזו זכות!

ב', הכוונה היא לבטל את בין הזמנים או הנחייה שתלמידים ילמדו בבין הזמנים ולא יעשו דברים אחרים?

מהמשפט שכתבת פה אפשר להבין גם כמו ההבנה השנייה שלי....שהרי אם לומדים בבין הזמנים בבית, אז זה בעצם זמן, אלא שהוא פשוט בבית. לעומת השם "בין הזמנים" שמשמע שלא אמורים ללמוד בו....

בכל מקרה, בין כך ובין כך, וודאי שיש הרבה מאוד רבנים, שסברו שבין הזמנים זה דווקא רעיון טוב וקיימו אותו...מותר לך לסבור כסבא רבה שלך, בהנחה שאכן כך סבר, אבל יש הרבה רבנים בצד השני שכן סברו שזה רעיון טוב בין הזמנים....

א ללימוד...אבל לא שהוא נגד זה שיהיו בבית, אלא נגד זה שיקראו לזה בין הזמנים. כמו שכשיוצאים סופ"ש זה לא בין הזמנים וזה לא נועד לבטלה, כך גם פה....

avid;">"ועיקר הכולל הכל יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של "בין הזמנים", לא יזכר ולא יפקד, רק כל העתים שוים לטובה, יתנהגו במנהג אחד לתורה, כמו שנאמר והגית בו יומם ולילה."

 להוציא משפטים מההקשר ולהפוך את המשמעות שלהם לא גורם לך להיראות כאילו יש לך טענות רציניות

ממש כמו שאמרתי, שהוא אמר שצריך בכל העיתים ללמוד תורה....

וגם מוסד הישיבות השתנה לגמרי.

בזמנם בין הזמנים לא היה זמן לחזור מהישיבה הביתה, אלא הישיבה היתה נוסעת ליריד (ארבעה חמישה חודשים בשנה. לא כמו החודשיים וחצי המסכנים שלנו), ושם לא נהגו סדרי הישיבה, וזה היה נקרא בין הזמנים, כי סדרי הישיבה לא נהגו. כל הישיבות ותלמידיהן היו ביריד, מי שרצה עסק במחר, מי שרצה למד ושמע שיעורים מהרבנים שלו או מרבנים של ישיבות אחרות, ומי שרצה (וכנראה היו הרבה כאלה) היה יכול לבזבז את זמנו ביריד

היום משתמשים בזמן הזה למטרות שונות לגמרי

סדרי חינוך וקהילה בפולין במאה ה-17 / נתן נטע הנובר

ובכלל, בלי להבין על מה הם התלוננו אתה לא יכול לשייך את התלונות שלהם אלינו, וזה נכון לגבי הרבה אמירות חריפות כאלה.

הרי ברור שאם בין הזמנים משמעותו היתה שבל"ג בעומר מטיילים ולא לומדים (כך נהגו אם אינני טועה), הדברים שלו היו קצת פחות חריפים. אז אנחנו במצב של בערך שני חודשים בשנה, ולא חמישה כמו אצלם - זה פחות מחצי.

עקירה של עולם הישיבות, ולכן אי אפשר לקבל אותה כהדרכה לציבור

כי המסגרת - עם המרווחים - היא הדרכה טובה לציבור רחב יותר מאשר ההדרכה של השל"ה שהיא ליחידים

ולא כמו רבי אלעזר בן עזריה

או - מה שיותר סביר בעיני - שאתה מדבר על אידאל תיאורטי אבל כשתנסה להוריד את זה למציאות תסכים איתי

ההבדל הוא שההספקים שלך קטנים יותר ואפשר לעמוד בהם, לעומת הספקים של בן ישיבה שקצת לא רלוונטים לבין הזמנים. מסכים שאסור לשכוח את התורה בבין הזמנים וצריך גם ללמוד, אבל לא בהכרח שצריך ללמוד אותם הספקים. זה כמו הרעיון של שבת, שלבעלי בתים זה צריך להיות יום של לימוד תורה, ולבני תורה זה אמור להיות יום מנוחה. (יש כאלו שאמרו שגם מה שכתוב שזה אמור להיות יום מנוחה אין הכוונה לגמרי יום מנוחה, וגם הם צריכים ללמוד, אלא ללמוד דברים אחרים. אבל בכל מקרה גם לפי אלו לא מדובר בסדר יום רגיל עם הספקים וכו'...אלא שהאדם לומד דברים שהוא רוצה לפי חשק ליבו....).

בימינו כנראה העקרון הזה הורחב....

מה בדיוק ה"מתווה" שאתה מציע? ואיך הוא יפתור בדיוק את החסרונות שקיימים היום? (אגב, בהקשר הזה תעיין ברב זצ"ל עין אי"ה שבת א' פסקה ל"ב ששם הוא אומר שהרבה פעמים אנשים רוצים לבוא ולשנות דברים ומדברים על מה שהם רוצים לשנות, אבל הדבר שהם מציעים מתעלם מכל הדברים הטובים שהם לא לקחו בחשבון שהיו בשיטה הקודמת, וכך השיטה שלהם הייתה הרבה יותר גרועה וגרמה להרבה יותר נזקים, כי אמנם תיקנו קצת, אבל הרסו כ"כ הרבה דברים אחרים...אני מציע שגם פה לפני שאנחנו מדברים גבוהה גבוהה כמה שצריך לשנות הכל (שאגב, משום מה לא שמעתי אותך (לא הוכחה שלא שמעתי, אבל כמדומני שגם באמת זה כך) מדבר על לשנות מוסדות אחרים שצריכים שיפור לא פחות, ויותר נכון, צריכים שיפור בדחיפות הרבה יותר....), נתבונן ונראה מה באמת הדרך הנכונה ואיך משנים דברים לאט לאט ולא לדבר על להפוך את הכל מהשורש.

ר. אבל אני לא יודע, מהו הסדר של הנזיר? ומה הפירוש של סוף המשפט שכתבת?

הפוך, דווקא משמע מדבריו שלא אמר ש"בין הזמנים" ייעקר מן העולם, אלא "שם בין הזמנים", וכן מדבריו "וזמן ובין הזמנים שווים", דהיינו, שיש בין הזמנים, אלא שיש השוואה ביניהם מצד זה שבשניהם אמורים ללמוד תורה.

אתה יכול להגיד את התיאוריה שלך, אבל אל תטען שהיא של השל"ה...(לא אמרתי שמה שאמרת לא נכנס בדברי השל"ה, רק אל תגיד שכך משמע מדבריו וכנראה זה מה שהוא אמר...). ובכללי, אם כל הרבנים לא חשבו שזה רעיון טוב לסגור את בין הזמנים, אז יותר מסתבר והגיוני להגיד שהשל"ה לא חלק על כל הרבנים, ורק אם תהיה אמרה מפורשת שלו נגיד שהוא חלק....

נ.ב. אכן הוא לא אמר את זה על זמנינו, ובזמנינו אין אף רב שחושב שזה טוב לבטל לגמרי את בין הזמנים, אולי חלק מהרבנים בעד לקצר אותו...

מה הפרס?

בוא נתווכח כל הישיבות מול הגוש ומעלה גלבוע ביחד....(כל הישיבות מלבד ישיבות הגוש...)

עזרת נשים או גברים - באמת שאלה.

ובתחום הדאורייתא - בגדי גברים/נשים

חובת התפילין היא חובה על האדם. ולכן יש חובת תפילין ואי אפשר להוריד אותה.

אבל עזרת נשים/גברים (וההבנה הפשוטה של איסור לבוש אשה) זה כדי שלא יהיה ערבוב בין נשים וגברים - וכאן יש גבר שהוא בנוי פיזית כאשה.

אז הערבוב הוא בנראות או במהות? קשה להכריע.

לדוגמה איסור ייחוד - אדם כזה נידון כאשה או כגבר? הרי שם זה בוודאות תלוי בתחושה סובייקטיבית, ומי שהשקיע כל כך הרבה להיראות כמו אשה בהחלט יכול להחשב כאשה לעניין זה (למרות שאם הטעם לאיסור ייחוד זה רק ביאת איסור ממש, זה תלוי לא רק בנראות...)

בקיצור, אל תנסה

אני לא מבינה גדולה אבל מהציטוט שהבאת - "אלא רצה לומר שלא ילבש איש שמלת אשה באופן שלא יכירו אותו, וילך וישב בין הנשים לניאוף. וכן אשה שמלת איש ותשב בין האנשים לניאוף, שזה ודאי תועבה גדולה. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, דמאן דעביד בכהאי גוונא דלוקה"

נראה שזה תלוי מה המטרה. אם המטרה זה לניאוף אז אסור. ובמקרה של כאלה שעשו שינוי חיצוני מבן לבת זה כאלה שאין להם משיכה לבנות ככה שאין כאן את החשש שזה למטרת ניאוף.

בכל העניינים, בכל דבר, בכל מצב, בכל אופן, בכל מקרה וכו'...

ם. בכהאי גוונא, באופן כזה, האי הכוונה היא ל"כזה", כמו: "מה שאמרתי זה רק בכהאי גוונא: שכך וכך".

לפי מה שבדקתי הפירוש של זה זה- "בכגון זה" ולפי זה זה מסתדר אם מה שאמרתי על עניין המטרה.

מה שרשמת בגוף ההודעה לא הבנתי את זה:האי הכוונה היא ל"כזה", כמו: "מה שאמרתי זה רק בכהאי גוונא: שכך וכך".

את אמרת שמותר אם זה למטרת ניאוף. אז אמרתי, כל החילוק הזה לא כתוב בגמרא, ולכן משמע ממנה שהיא אסרה גם אם זה לא למטרת ניאוף, "בכל גווני", בכל הגוונים-בכל האופנים....אכן האי הכוונה לכזה...

לא אמרתי את זה במפורש.

אולי לא רשום מה המקרה אם זה לא לניאוף כי מבחינתם אין מציאות כזה שבן לא נמשך לבנות?

ושוב, מהמילים שם ממש רואים שמתכוונים דווקא כאשר זה למטרת ניאוף.

לא כתוב שם "בכל גווני" אלא "בכאי גוונא" ונראה לי שזה לא אותו דבר.

נו, אם מבחינתם אין כזה דבר בן נקי מחשד, אז ק"ו שבמציאות שלנו מבחינתינו אין כזה דבר שבן יושב שם באופן תמים ולא לניאוף (בכוונה לקחתי את זה לכיוון אחר ממה שחשבת, כדי להראות לך שזה לא מוכרח החילוק שלך....). וסברות של "אולי" הן נחמדות אבל הן לא קבילות הלכתית. מי שרוצה לעשות חילוק, עליו ההוכחה.

אכן במקור שצידדת כתוב בכהאי גוונא, שהכוונה היא דווקא לאופן שבו הוא ציין, אבל בגמרא לא כתוב כלום, ולכן משמע שזה בכל גווני ולא דווקא באופן מסויים.

שוב, אני לא מבינה גדולה אבל, נראה שהם כן עשו חילוק כאשר הדגישו כשזה דווקא למטרת ניאוף. הרי הם יכלו לרשום את זה בלי התוספת (הכפולה) "לניאוף".

אבל זה שכתוב באחד מהאחרונים שהוא ציטט שזה לניאוף, לא אומר שהגמרא אמרה את זה. הגמרא אמרה שלא ישב בין הנשים בכלל. ומה שהאחרון שכתב "לניאוף", כי כמו שאמרת, זו המטרה בדר"כ שאנשים באים ומתחפשים לאשה והפוך, ולכן נקט "לניאוף", אבל אין הכי נמי, גם אם יהיו סיבות אחרות, יהיה אסור, כפי שכתוב בגמרא סתם "לא ישב", ולא נפרש שהאחרוון סתם הוסיף מילים שלא כתובות בגמרא שיש להן נפק"מ הלכתית. אם תהיה הוכחה, אקבל שאותו אחרון פרשן שכוונת הגמרא וטעם האיסור שמופיע בגמרא (שמבוסס על פסוקים...) הוא מטעם זה, אבל קיי"ל שלא דרשינן טעמא דקרא להלכה, מלבד מקרים מסויימים, ולכן "המוציא מחבירו עליו הראיה".

סליחה על הניסוח ההלכתי משהו....😅

הסברת יפה.

תודה!

שבן שנמשך לבנים פוגע בבנות?

מצטרף לדבריך, ולגבי זה שזה לא יעיל, זה ממש לגמרי כך, רואים את זה במיוחד ביחס בין ישראל לאומות העולם, דווקא כשאנחנו יודעים מי אנחנו ועומדים על האמת שלנו ולא מנסים להתחבא מאחורי כל מיני ססמאות וערכים אוניברסליים מזוייפים (או יותר נכון, לא מוכוונים, לא במידה....), דווקא אז הגויים מעריכים אותנו ויראים ממנו יראה אמיתית ("יראת כבוד", כפי שכתוב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"). גם לגבי כאן, דווקא אם אדם עומד על האמת ולא מתקפל, דווקא זה גורם להערכה מצד ה"שונה". מובן שלא סתם להגיד לא ברשעות, ואפילו לא בנימוס, לדעתי הכי טוב זה להסביר לשני מדוע אני לא נותן, לדוגמא פה, להגיד, מצטער, אני חושב שזה לא נכון, ואני חושב שהכי טוב לך לא להניח. לא יודע אם בדיוק בצורה הזאת, אבל זה גם אחלה הזדמנות "להשמיע את דעתך" כשהצד השני יקבל אותה, וגם יביא להערכה כלפי העמדה התורנית, שהאדם הזה ששומר על ההלכה עומד על האמת שלו.

כמובן, יש את הצד השני שלא צריך להגיד את כל האמת בפנים, ולדוגמא לגבי הגויים, אסור ללמד אותם סתרי תורה, ויש דברים שצריך להיות יותר חיצוניים כלפיהם ו"לדחות אותם בקש", ולהציג להם את הצד הפשטי יותר של התורה (זה לא שקר, זה אכן רובד מסויים של התורה- של האמת....).

נ.ב. לגבי ההשוואה לרצח, אני אכן מזדהה במקצת עם דברי @די שרוט שאי אפשר להשוות בין הדברים. מדוע? הרמב"ם במורה נבוכים חלק א' פרק ב' מגדיר שיש מפורסמות ויש מושכלות, ורצח זהו דבר מושכל, לעומת עבירה על ציווי ה' שאמנם זה רע, כפי שהגדרת יפה, אך אין זה שקר. יכול להיות שברובד המציאותי החטא יועיל לאדם, וכאן אני מתקשר לדיון של היעילות בדבר, אך אפילו אם זה יעיל ויוסיף "טוב" מכל מיני בחינות אחרות, זה רע. וכמו שהרב זצ"ל אומר במקום אחר, גם ליראת שמים של האדם צריך שתהיה לה יראת שמים. (דהיינו, לא מה שהאדם חושב שיוסיף טוב, אלא מה רצון ה'. בדר"כ מצטטים את זה בהקשר השני, של אדם שחושב שחומרה ודקדוק כזה או אחר יוסיפו טוב, אבל זה בעצם כמו ענוותנותו של זכריה בן אבקולס שהחריבה את מקדשינו וכו'....אך זה גם נכון לצד השני, של כאלו שכל הזמן מתחברים לצד היפה של התורה, ובעצם שוכחים את התורה האמיתית, את דבר ה', הם לא מתעלים לפגוש את האמת, הם פשוט מורידים אותה אליהם...וצריך את האיזון בין שני הצדדים, כמובן....).

אתה יודע, שמעתי סיפור על אחד שחזר בתשובה משום שבצבא הוא רצה לעשות איזו פעולה אסורה בשביל חייל דתי שהיה איתו, והוא לא הסכים, ואמר לו שגם לו אסור לעשות את זה....ההבנה הזאת שכולם אמורים להיות בסוף שומרי תורה ומצוות ולהקפיד על ההלכה (נכון שיש כאלו שיותר יחמירו ויש כאלו שפחות, אבל ברמת שמירת ההלכה וודאי שכולם אמורים להגיע לכך...), היא זו דווקא שתקרב את אותה אשה לשמירת ההלכה כפי שהיא באמת. בנוסף, כפי שכתבו פה, יש פה ביזוי תפילין, כשמשתמשים בתפילין לדברים שהם לא רצון ה'. (אפשר להתווכח אם זה נחשב ביזוי תפילין או לא, אבל בכל מקרה ניתן לומר שזו מצווה הבאה בעבירה, "טובל ושרץ בידו", הרצון להתקרב לה' נעשה ביחד עם חוסר עשיית רצונו).

ניתן לראות מסיפור עוזא ומסיפור נדב ואביהוא, ומהמדרש שאמר ששבט לוי היו מועט משום שהרבה מתו בעבודות הקודש כשפרצו אל הקודש בלי מדרגה ראוייה, שהחיבור אל הקודש חייב להיות עם עשיית רצון ה', וכל סטייה מזה הופכת את עבודת ה' לעבודת עצמינו, עבודת הרגש/הכוח הרוחני/החוויה הדתית, שהן קיימות גם אצל עובדי עבודה זרה, ומה שמבדיל את היהדות מהם שאנחנו דת האמת. אמנם חשוב מאוד הרגש והחיבור, אבל רק כשהוא בגבולות ההלכה והמותר, אחרת זה הופך להיות הוללות שאינה הולמת את עבודת ה', "וגילו ברעדה".

זה שיש הרבה חרדים לא אומר שהדתיים הולכים וקטנים. הדתיים הולכים וגדלים ויש קצב גידול חיובי בציבור הדתי-לאומי. ובכלל לא הבנתי למה אתה עושה חילוק בין האורתודוכסיה לבין החרדים, החרדים הם גם אורתודוכסים....ושוב, יכולות להיות אלף ואחת סיבות אחרות לקצב גידול שלילי לדעתך, ויכול להיות שזה קשור גם לצורה שבה מציגים את האמת, זה גם יכול להיות, אבל בוודאי שבשאלות הנוקבות של האם ללכת עם האמת או לא ללכת עם האמת ולהיות כזה מתיפייף ומתחנף, פה וודאי שההליכה עם האמת רק תהיה יותר יעילה. וכמו שגם כתבו פה, גם אם זה לא יעיל, זה רצון ה', ובהדי כבשא דרחמנא למה לך.

לא הבנתי איך הגעת מכך שיש הרבה ילודה חרדית לכך שהאורתודוכסיה הולכת ומתמעטת....אתה יכול להמשיך לטעון כך, זה לא נכון, מה לעשות.

אבל שוב מגיעים לאותה נקודה, אנחנו נותנים להם חלק. זה משהו ארצי. הם לא עושים את זה בינם לבין עצמם בקהילה שלהם, זה משהו לאומי, וזה כבר שגעון להכניס לשם את הרצונות שלהם. הרצונות שלהם יפים, אבל עד חילול הכותל המערבי שקדוש לעם ישראל. וזה חלק ממה שהם צריכים לכבד אותי ואת האורתודוכסים ולא לכפות עליי את השטויות שלהם. (שגם לא לשכוח שמצמצמות חלק מהכותל לטובת העניין וגורמות לצפיפות ולפחות מקום לטובת האחרים....).

למרות שזה לא נכון, גם קודם היה שם הלל עם הרב שמואל הרבה פעמים, וכל מיני אירועים, אבל גם אם כן, יש פה ביזוי דבר קדוש לעם, ופה וודאי שלא מדובר בשתיקה וחוסר העלאת הדבר לחדשות ולתת להם להיות באיזו פינה, כל המטרה שלהם זה ליצור פרובוקציות ולנפנף בתפילות שלהם בכל הארץ, זה לא שאם הדתיים לא היו מתערבים אף אחד לא היה יודע מזה כלום והכל היה טוב. בקיצור, חרטא. ולא, זה יביא לחיזוק האורתודוכסיה, שיבינו שאנחנו לא לפלפים שמחפשים להיות יפיופים, אלא מחפשים לעשות את רצון ה'. וגם אם יביא, זה רצון ה'.

אולי אפילו הייתי אומר "פופלארית". אבל אני חולק עליך וחושב שהיא יעילה. אבל הויכוח הפרקטי לדעתי הוא קטן יחסית, חבל לי מאוד שאתה פועל דבר שהוא נגד רצון ה' בידיעה שהוא נגד רצון ה' בשם "האחדות המזוייפת". חבל.

אגב א"א לכתוב תורכיה, זה מהתקופה שכתבו טורקית באותיות ערביות

דברי אמת, רק מחדד שאכן לפעמים מוותרים על הצגת האמת כפי שהיא במובנה החותך ו"יקוב הדין את ההר", בשביל להרחיב את התורה, כמו הלל שלימד את התורה על רגל אחת לאותו גר, וכמו אהרון הכהן שהיה מקרב בעבותות האהבה, "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", לעומת משה שתפקידו היה יותר להביא את דבר ה' כפי שהוא, שאלו דברים קשים יותר. (וגם מה שכתוב בחז"ל על "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל", שאמירה אלו דברים רכים וזה לנשים, ואילו דברי תורה שקשים כגידים זה לגברים....). אמנם, גם על אהרון כתוב: "תורת אמת הייתה בפיהו..." (מלאכי ב' ו'). (רש"י במקום מביא את דברי המדרש שהפסוק מדבר על אהרון (בין היתר....)).

כבר פעם שניה שאתה מביא את הטענה הזאת וכל פעם זה מצחיק מחדש.

נניח שיש הצטמצמות וכולי, איך הפתרון הוא להרחיב את הגדרת האורתודוקסיה? זה כמו לומר : 'במטרה לפתור את בעיית היכחדות דובי הקוטב מהיום והלאה גם עיזים ייחשבו לדובי קוטב'

כדי לצאת מהמיתון הכלכלי בארצות הברית, הממשלה שלו שינתה את ההגדרה של מיתון כדי שלא תכלול את המצב שהם נמצאים בו.

בחלט, לשנות את הגדרת האורתודוקסיה כדי להגדיל אותה זה אווילי באותה מידה.

אם האורתודוקסים יאמינו ב"כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע פיזית באחר" הם לא יהיה אורתודוקסים.

לפחות אני....

השיתוף הזה שאני לא מבין כ"כ מה הוא אומר בפרקטיקה, אינו קשור לעובדה שאל לנו לחלל את הקדושה של הכותל המערבי בתמורה לאותה "פתיחות" שאתה מדבר עליה. ומנגד לאותה פתיחות, שכמו שאמרת יכולה להוביל לשואת התבוללות ודווקא היום שהפתיחות היא טבעית ולא צריך לפעול בשבילה, דווקא הסגירוּת זה מה שחסר לנו, ובמנות גדושות. אם אתה לא רוצה שאנשים יראי שמים שחוזרים בתשובה יעדיפו לעבור לציבור החרדי ולא לציבור הדתי, אז כדאי שתשנה את המצב ולא תגרום לציבור הדתי-לאומי להיות ציבור חילוני עם כיפה וכמה מנהגים. הסגירות גורמת גם כן דווקא למצב שבו מי שמבחוץ רואה שלא מדובר פה בצחוקים, אלא זה רציני ואמיתי, זה באמת "תורת חיים" וזה דווקא מה שיגרום לו להצטרף. אני מסכים שיש שני צדדים וצריך את האיזון ביניהם, אבל היום נראה לי שמה שחסר לנו יותר זה דווקא סגירות ורצינות. (וצריך גם מצד שני לא לנטוש את המערכה של הדרך ארץ והסברה נעימה....). ובכללי, ההסברה והדרך ארץ אלו רק האופנים שבהם אנו צריכים להתנהל, וזה לא אמור לסתור את ההתנהגות שלנו. יש לנו דרך גדולה שאנו הולכים בה, ואנחנו צריכים להציג אותה בנעם ובצורה יפה, אבל אין זה אומר שאנחנו צריכים להתגמש ולשנות דרכים בפועל....

זה בדיוק מה שהרפורמים עושים. הרפורמים "פורחים" כי אין שום שום גבול ברור בינן לבין חיים חילוניים ליברלים בארה"ב.

כשהיו לפני שנתיים פרעות של ארגני BLM למיניהם ( ברפרוף- אידאולוגיה שטוענת שהמערכת עצמה גזענית נגד שחורים וכל הלבנים מעצם קיומם הם גזענים כי הם מפיקים תועלת מהמערכת הזאת והשחורים צריכים לקחת בכוח מה שנלקח מהם), הייתה אז איזו כתבה על רב רפורמי שיצא באמירה שBLM זה ערך יהודי. איך זה ערך יהודי? מה הקשר ליהודים בכלל? כי פשוט מבחינתו, "ערך יהודי" זה כל מה שנשמע טוב בעיניו. ליהדות שלו אין שום ערך כי היא מכילה הכל מהכל עד שלאט נשאר שום דבר ממנה ששונה מדברים אחרים.

מצטרפת למה ש @תות"ח!  דיבר עליו, המטרה היא לא החוויה הדתית האישית או להראות טובים ומכילים או כל דבר "נשמע טוב" כזה. יש לנו גבולות ברורים ואם נפרוץ אותם פשוט לא נהיה. 

הבעיה היא שזה נורא נחמד ומערבי להיות פלורליסטים אבל ברגע שאתה נותן לגיטימציה לכל הזרמים שהתפתחו אתה מאבד מהמשמעות של דרך נכונה אחת, זה לא שתהיה זליגה מינורית, האורתודוקסיה תתפורר במקרה כזה.

מה יניע אנשים לבחור בדרך הקשה אם כל הדרכים נכונות?

הם נחשבים כתכשיט, זו משמעות המילה "טוטפות". "פארך חבוש לראשך".

כל עוד יש זה משמש גם לנוי, זה בגדר של "לא ילבש"....זה כמו המחלוקת בשבת האם כלי מלחמה זה תכשיט או לא, ולדעת מי שזה תכשיט, אסור לצאת עם זה לרה"ר, אפילו שהשימוש העיקרי של כלי המלחמה הוא לא לנוי....

אפילו דבר שאיננו לנוי אם יש מטרה להכעיס אז גם אסור. מניין לך שזה גם פוטר אפילו אם זה לנוי?

כן, צודק, התבלבלתי, שכוייח על התיקון....

הגדיר שאפילו שדבר שעקרונית מותר, יהיה אסור אם תהיה כוונה להכעיס. וההגדרה של דבר לנוי או לא לנוי לא תלויה באדם עצמו.

ב. כמו שאמרתי, מי אמר שלא להכעיס יהיה מותר?

לפני שאכנס למה שכתבת פה, אני חושב שאתה לא בר-הכי לדמות מילתא למילתא בדברים כאלו דקים, כפי שאתה בעצמך כתבת "לכאורה". לכן אין פה אף הוכחה לשיטתך, כיוון שלא בטוח שהדברים שווים ובאמת שייך להשוות ביניהם.

ג. 1. מניין לך שזה לא לבישה? בלנ"ד אעיין...

2. יפה, ויש צד שזה לא רק כדי להידמות למין השני במטרת תועבה....

גם אם ברור שאין כוונה להכעיס, יכול להיות שאסור, וכל המשקל של הכוונה להכעיס בסוגייה יכול להפוך דבר שמבחינה עקרונית הוא מותר לאסור, אבל יש דברים שאסורים גם אם אין כוונה להכעיס.

ב. מקור.

ג. 1. לא מקבל אותה, ולא חושב שהיא מוכרחת שע"פ זה תבוא ותדחה את הדברים האלו, שכתבו עליהם אחרונים במפורש לאיסור, כפי שהביאו פה.

ג. 2. הבנתי.

בכל מקרה, מדהים עד כמה אתה מנסה להפוך סוגייה הלכתית לסוגייה רגשית. אם יש דעות, אסור לך להתעלם מהן כדי "לדון לכף חובה". הפוך, אם כבר יש דין לכף זכות בסוגייה הלכתית זה רק אחרי שמבררים את הסוגייה היטב ורואים את הצדדים ומכריעים כפי מה שהכי נוטה לאמת, או ע"פ קריטריוניים הלכתיים כאלו או אחרים, ואז אפשר להגיד שיש "לימוד זכות" גם על מי שלא נוהג כהלכה שצריך לנהוג לכתחילה. לפי הכיוון הזה של "לדון לכף זכות" אפשר להתחיל להתיר שעטנז בדרשות ובפלפולים (סתם דוגמא להמחשה....) ומי שיאסור הוא "דן לכף חובה".

ואני יודע שזה לא בסדר להגיב בלי להיות מונח לגמרי בדיון. מתנצל מראש

אבל לטעון על אחרון שהוא לא צודק כי קודמיו לא כתבו את זה.. לא תמיד זה נכון.

זה יכול להיות נכון, אבל לא תמיד. בשונה שפה זה בן איש חי, כף החיים, פתח הדביר הביאו את זה.

ותדע, שפוסקים לפעמים מחפשים איסורים כדי לגדור גדר. ואני לא בטוח שלא נכון להשתמש בפסק הזה שלו כדי לגדור גדר שהוא ככ מצוי נצרך וחשוב בימנו עם הרפורמים, והרוח המודרנית שנכנסה גם לתוך היהדות האורותודוקסית.

אז תיקח את הפסק הזה שזה איסור דאורייתא עפ תרגום יונתן, תוסיף שעל פי הסוד זה נורא ואיום, תוסיף את הטענה של תפילין צריכים גוף נקי והמג"א כתב שלכן נשים פטורות. כמובן את הטענה שאימותנו לא חשבו על זה מעולם. את הרמ"א שפסק שמוחים במי שרוצה להניח.

אני לא מבין את הצורך להגיד שזה בסדר

זה שאחרון אסר וכו'...אומר בסה"כ שלא כולם התייחסו לזה. אכן מדובר במציאות חדשה, כי פעם נשים לא חשבו לעשות את זה, ורק היום כשיש את כל הפנימיזם התעוררו שאלות חדשות בנושא, כשפעם לא הייתה בכלל שאלה, והיה פשוט שאסור.

זה לא חדש שהיהדות מוקיעה כאלו שרוצים להציב אלטרנטיבה, הנצרות, הבייתוסים, הצדוקים. לא רואה הבדל ביניהם.

ושאר אימותינו לא חשבו על זה....האם אשה כיום יותר צדיקה משרה אמנו? מרבקה?

הצורך הוא להכיר בדעת הפוסקים שאוסרים ולא לחשוב שהכל מותר. אם יש חילונים שעוברים על חילול שבת, האם נתיר חילול שבת? ההלכה לא מתחילה מלימוד זכות ומנסיון להצדיק אחרים....

"לא רבי מאיר סבר לה כרבי יוסי דתנן ^אאין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין וסתם מתני' רבי מאיר". זאת אומרת, דעת רבי מאיר שמעכבים נשים מלתקוע ולעשות את המצווה בעצמן. (לעומת שמיעת שופר שאין בעיה כי האשה לא עושה בעצמה, ורק על הצד שיש עניין שומעת ועונה אמן.....). אני לא נכנסתי לכל הסוגייה האם מותר או אסור, אבל זה מצחיק להוכיח מאיזה שלב בגמרא בלי לקרוא את כל הגמרא והסוגייה.

מקור? (וזה שכתוב שאין חכמים עומדים על סוף דעתו זה לא מקור, כי כבר כתבתי שהכוונה היא שלמרות גדולתו הגדולה אין הלכה כמוהו בכל מקום כמו תנאים מסויימים שהלכה כמוהם בכל מקום, מכיוון שלא הצליחו חכמים לעמוד על דעתו. דהיינו, שיש מקומות שלא הצליחו חכמים לעמוד על דעתו, ולכן שם למרות שהיה גדול לא פסקו כמוהו, כי לא יכלו לבחון את אמיתות סברתו....).

כבר חילקתי בין שמיעה שהאשה לא עושה בעצמה וכך בעצם אין בעיה, לעומת תקיעה שזה המעשה בעצמו, וזו בעיה. ולכן גם תהיה בעיה בהנחת תפילין. (ולא מצינו נשים שתוקעות בשופר....).

אבל הטרנסיטיביות שרצית לטעון לה, בתגובה הקודמת ששלחת, הרי"ף בעצמו מביא את דעת רב אשי (ובעצם פוסק אותה להלכה) שלא בטוח שאומרים טרנסטיביות. "א"ר אשי אף אנו נאמר רבי יוסי ור' שמעון הלכה כרבי יוסי דא"ר (בגמ' חייא בר אינו) חייא בר אבא א"ר יוחנן רבי יהודה ור"ש הלכה כרבי יהודה השתא במקום רבי יהודה ליתא במקום ר' יוסי מיבעיא.איבעיא להו ר"מ ור"ש מאי תיקו".

"זה חילוק בלי מקור כלשהו, וגם לא נכון כי מצוות השופר היא לשמוע ולא לתקוע".

זה פשט גמרא, שאומרת שדעת רבי מאיר שמוחים בנשים דווקא כשתוקעות. למה הגמרא לא אמרה שמוחים בנשים ששומעות? וודאי כפי שאמרתי. וזה לא קשור שהמצווה היא לשמוע, כי גם אם המצווה היא לשמוע, אם אדם רק נמצא בבית כנסת ועונה אמן, הוא לא מוכיח במעשיו שהוא הולך לפי השיטה שמותר. לעומת זאת אם תוקעת, זה מעשה אקטיבי. והנחת תפילין זה מעשה אקטיבי.

גם אם הכללים האלו בעלי תוקף, אינך יודע אם ישנם מקורות סותרים לאותו כלל. הרבה פעמים הש"ס מציג כלל, אבל הגמרא מביאה מקרים שלכאורה סותרים את הכלל הזה במקומות אחרים, והראשונים מתרצים שיש יוצאים מן הכלל. נגיד הדוגמא האחרונה שלמדתי, בבבלי מובא כלל, ולעומתו הירושלמי מביא את אותו כלל, ואז מקשה ממקרה שסותר את הכלל הזה, ואז אומר שבאמת הכלל הזה לא לגמרי מובהק, ויש לו יוצאים מן הכלל. (אגב, באותו מקרה ישנם ראשונים שאומרים שבאמת אי אפשר ללמוד מהכללים שמופיעים בש"ס. כמובן, לא שאי אפשר ללמוד לגמרי, אלא כשיש סברה לא ללמוד לא למדים, וכללים זה לא כזה חזק ומחייב לשיטתם, כיוון שכבר מצינו שיש יוצאים מן הכלל, וזה לא בהכרח כולל את כל המקרים....)

נו, כבר כתבתי שזה תיקו. השאלה שלי איך אתה אומר שאין הלכה כרבי מאיר, אם זה תיקו.

איני יודע להשיב על השאלה הזו, מודה, אבל אני רק אומר שגם אתה לא יכול להיות בטוח בדעתך ולדמות מילתא למילתא, בעוד שאתה לא מכיר את כל המקורות ויודע לפסוק. מחילה. והנה הבאתי ירושלמי מפורש שאומר מה שכתבת שנעלם מעיניך.

א. אני יודע שאין בבבלי משהו סותר.

וכן, יש עניין מסוים של כללי פסיקה, אבל לצערי כשלא רגילים ללמוד הלכה אז לא מכירים בהם כל כך.

ב. הבאתי את הגמרא הזו בעיקר כדי לציין שלא מדובר במציאות חדשה, וממילא אם הפוסקים לא טרחו לציין שאסור למרות שזה קרה בעבר ועוד יותר אם הוזכרה מחלוקת בין התלמודים אז ניתן להסיק מההתעלמות שלהם.

ג. התיקו הוא כשיש מחלוקת בין רבי מאיר לרשב"י, כאן המחלוקת בין רבי מאיר לרבי יוסי, אז ברור כמו מי ההלכה ואין בכך תיקו.

אבל הירושלמי חולק על זה.

תלמוד ירושלמי מסכת עירובין פרק י הלכה א: "נשים מניין? (=שפטורות מתפילין) [דברים יא יט] ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם החייב בתורה חייב בתפילין נשים שאין חייבות בתורה אין חייבות בתפילין התיבון הרי מיכל בת שאול היתה לובשת תפילין אשת יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידם חכמים! רבי חזקיה בשם רבי אבהו אשתו של יונה היא שבה (ידיד נפש: כלומר, אכן חכמים מיחו בה והשיבוה לביתה) מיכל בת שאול מיחו בה חכמים".

בקיצור, מה שהבבלי נוקט שלא מחו בהן, הירושלמי מביא את הדעה הזאת ואומר שדווקא כן מחו בהן.

לא יודע מה המסקנה ההלכתית, כמי פוסקים וכדו', אבל הנה לך דוגמא מדוע לא כדאי לסמוך על עצמך בפסיקת הלכה, כל עוד לא למדת את כל המקורות, כרגע ב"ה יש לנו רבנים שעליהם אפשר לסמוך.

לעיל.

מקובל לפסוק לפי הבבלי.

ואדרבה, רבים מהפוסקים לא הביאו את דברי הירושלמי ומכך משמע שהם לא סברו כך להלכה.

בכל אופן, כאן אחזור למה שאמרתי לעיל, שזה שמקובל כך לא אומר שבהכרח זו הפסיקה, ובשביל לדעת את הפסיקה צריך לדעת מתי פוסקים כבבלי ומתי לא. רבים מהפוסקים לא התייחסו לשאלה הזו האם מותר או לא, וגם לא הביאו את פסיקת הבבלי, כך שמשמע שלא סברו כמו הבבלי להלכה, בדיוק באותו אופן.

הם היו כותבים זאת.

הם לא צריכים לכתוב שמותר כמו שהם לא טרחו לכתוב שמותר לאשה ליטול לולב כי זה ברור.

וביחס ל"לא ילבש", הבאתי כבר את דברי הפוסקים שנחלקו בכלל אם זה אסור כשזה לא למטרת תועבה.

אם הפוסקים היו סוברים שזה מותר למרות הירושלמי, הם היו כותבים כבבלי. ואם לא כתבו זאת, כי היה להם פשוט שאסור, ואכן כך נהגו בכל הדורות שנשים לא מניחות תפילין, והדבר ברור.

ישנם עוד קריטריוניים הלכתיים שיכולים להיות בעייתים, ואתה לא יכול לפסוק הלכה אם אתה לא בקי בכל החשבונות. מחילה.

https://www.yeshiva.org.il/ask/14809

כנראה אתה צודק ברובד ההלכתי, אבל בפועל בכל מקרה, הלכה למעשה, מנהג ישראל שנשים לא יניחו תפילין.

טענתי שהניתוח שלך בעניין להכעיס לא בטוח נכון, ולכן אע"פ שאין פה להכעיס זה יהיה אסור.

ב. אעבור בלנ"ד.

ג. שוב אנחנו מגיעים למקום הזה. זה שיש אחרונים שלא כתבו באיסור הזה, לא אומר שהם לא סברו שאסור, אלא שלא ראו צורך לכתוב על זה, כמו שיש הרבה דברים שלא כתבו עליהם בספרי הלכה, אע"פ שוודאי שהם אסורים. יש הרבה הלכות שלא נכתבו, לדוגמא, הלכות מלכים ומלחמותיהם, אף פוסק חוץ מהרמב"ם מהראשונים לא התייחס להלכות אלו, וגם באחרונים אין הרבה שעסקו בזה. יש הרבה מחלוקות תנאים שלא נגעו בהן בספרי ההלכה.

2. וראינו עוד הרבה יותר נשים שלא מקיימות, אין בזה אף הוכחה. בכללי, גם אם אין פה להכעיס במובן הרגיל, לא בטוח שזה מגיע ממקום טהור של רצון לקיים מצוות, אלא מתוך רצון לעשות גם ולא לרצות להיות במקום שמוגבל בדברים מסויימים וכדו'...אפילו אם זה לא בא כהתרסה, זה לא בהכרח בא ממקום טהור. על טענה זו שזה לא בהכרח טהור לא ניתן להגיד שזה לימוד לכף חובה, כיוון שכמו שאמרתי, מדובר בדיון הלכתי, ובדור שלנו קשה לומר שמדובר בטוהר לב. העניין של חשד, יוהרא וכו'...זה עניין שנפסק להלכה, וגם בסוגייה הזאת הרבה פוסקים ראו לאסור, אולי בגלל זה.

איך ניתן לראות באופן פשוט? אתה מביא בשם אותם פוסקים בלי להסביר....

אם תעיין בדבריי תראה שלא נקטתי עמדה אחרת ממך, רק כנגד הבטחון שלך בעמדתך הראיתי שזה לא בטוח נכון. אבל באמת לא יודע מה המסקנה הנכונה, לא עיינתי בסוגייה ההלכתית וכו'....שאוכל להגיד שיש לי דעה בנושא....

אני לא אוהב לעשות את זה, אבל אתה כתבת מקודם כאילו אין איסור ואין בזה בעיה הלכתית: "אבל אם כבר הבאת מקור כה קדום, תוכל לתת מקור מספר הלכה כלשהו שפסק כמוהו? (רצוי ספר שהתקבל ברבים מתפוצות ישראל כספר חשוב בהלכה).

וכן: "איפה יש איסור דאורייתא על אישה להניח תפילין? אני פשוט לא מכיר איסור כזה בתרי"ג, תרצה להפנות אותי למה מספר האיסור במניין המצוות של הרמב"ם/החינוך/הסמ"ג?".

אם יש פוסקים שאוסרים, ועוד מקורות קדומים שאוסרים את זה, איך אתה בפשטות נוקט הלכה למעשה שמותר? איך אתה לא חושש לשיטות שאוסרות?

ועוד, פה אם אשה לא תניח תפילין, לא יקרה לה כלום, אם תניח, נכנסה לבעיה (שהרי יש מקורות שאוסרים....). אז למה מלכתחילה להיכנס לבעיה? למה לא להחמיר ולא להניח תפילין? הרי בכל מקרה, גם אם מותר, אין מקור לכך שזה מהודר וראוי שבת תניח (אין מקור מפורש....), לעומת זאת יש מקורות שזה לא ראוי.

אני לא אוהב לעשות את זה, אבל אתה כתבת מקודם כאילו אין איסור ואין בזה בעיה הלכתית: "אבל אם כבר הבאת מקור כה קדום, תוכל לתת מקור מספר הלכה כלשהו שפסק כמוהו? (רצוי ספר שהתקבל ברבים מתפוצות ישראל כספר חשוב בהלכה).

וכן: "איפה יש איסור דאורייתא על אישה להניח תפילין?ארץ השוקולד

אני פשוט לא מכיר איסור כזה בתרי"ג, תרצה להפנות אותי למה מספר האיסור במניין המצוות של הרמב"ם/החינוך/הסמ"ג?".

אם יש פוסקים שאוסרים, ועוד מקורות קדומים שאוסרים את זה, איך אתה בפשטות נוקט הלכה למעשה שמותר? איך אתה לא חושש לשיטות שאוסרות?

ועוד, פה אם אשה לא תניח תפילין, לא יקרה לה כלום, אם תניח, נכנסה לבעיה (שהרי יש מקורות שאוסרים....). אז למה מלכתחילה להיכנס לבעיה? למה לא להחמיר ולא להניח תפילין? הרי בכל מקרה, גם אם מותר, אין מקור לכך שזה מהודר וראוי שבת תניח (אין מקור מפורש....), לעומת זאת יש מקורות שזה לא ראוי.

חבל

זה שלא הביאו את האיסור לא אומר שלא סברו שאסור, כפי שכתבתי.

מזה שלא מוחים משמע שאסור לכתחילה, אלא שלא מוחים כי יש ספק האם אכן אסור או לא. הרמב"ם פוסק במלא מקומות כמו הירושלמי, וכן המאירי ועוד ראשונים. אז זה לא לגמרי מדוייק להגיד שמקובל לפסוק לפי הבבלי. (אשמח למקור אם אתה מכיר שזה הכלל....).

לא הבנתי מה ההשוואה בין מנהג שהתפתח (שיש לו מקום...), לבין הנהגה שיכולה לגבול ב"בל תוסיף" או עבירה על רצון חכמים וכדו'....ועל איסור הלכתי.

אין רוב מניין ובניין של פוסקים נגד. אתה צריך להוכיח שהם אמרו אחרת.

אין מה להשוות. אינני בקיא בסיבת האיסור, אבל אני שואל אותך, מדוע הבן איש חי אסר? עובדה שיש מקורות שאוסרים, לעומת שופר שאין אף תרגום יונתן או פוסק שמביא לאסור, או ספירת העומר.

בכללי, רציתי להדגיש, אינני יודע מה ההלכה ואינני בקיא בסוגייה הזאת, כפי שכתבתי, רק הפריע לי שכתבת בכזו החלטיות שאין בעיה, למרות שוודאי שמספק יש לחשוש, כל עוד אין הוכחות שמותר בוודאי. החמרה זה דבר מבורך, אבל לא אם זה גובל באיסור. כמו מי שמחמיר כדעת בית שמאי, אע"פ שמרוויח עוד דעה הלכתית, נקרא עבריין, שעבר על דברי חכמים. ובכללי, רואים בכל הדורות שמלבד שתי דוגמאות מסויימות שציינת, כל בנות ישראל לא נהגו להחמיר בזה. (לעומת תקיעת שופר שכן....). אז אם כבר אתה מוכיח מדבר פאסיבי, תוכיח מכל הרבניות בכל הדורות שלא החמירו להניח תפילין. "שב ואל תעשה עדיף".

אולי אם הרי"ף באופן מובהק השמיט סוגייה, והסוגייה שלפניה ואחריה לא השמיט, ומוכח באופן חיובי שהשמיט כי לא פסק כך, יש בכך הוכחה. (וגם זה לא נכון באופן חלק....). באופן כללי, הפוסקים לא תמיד התייחסו לכל המקורות שיש, ואין הוכחה מהשמטות.

ראיתי שם, יש שם מלא ראשונים שהביאו שפוסקים כבבלי. וכן יש שם מלא יוצאי מן הכלל (ואני מניח שלא הביאו שם את הכל....). כך שכל עוד אתה לא יודע בוודאות שזה לא אחד מהיוצאים מן הכלל, אין לך הוכחה, כי מרוב היוצאים מן הכלל, אי אפשר לסמוך על הכלל הזה לפסיקה. נכון, וודאי שראוי לשים לב. אם בוודאות הוא היה בדעת מיעוט, לא הייתי הולך אחריו, כיוון שאני לא פוסק לפי הבן איש חי.

כמו שאמרת, הבן איש חי גדול מהרב ויא. ולא רק הבן איש חי, אלא מקור קדום כמו התרגום יונתן, ודעת רבי מאיר. נראה לי זה קצת יותר רציני.

זה בדיוק מה שמפריע לי, אתה קובע שזו ההלכה, בעוד שאינך יודע כמי נקבעה ההלכה בעניין הזה, ויש דעות שוודאי יש לחשוש אליהן. ובינתיים לא מצאת אחרון אחד שאמר באופן חיובי שלבנות מותר להניח תפילין. וחוץ מזה, יש חילוק בין לא מוחים בהן, לבין לתת להן תפילין. לא מוחים זה אומר, יש חשש הלכתי, אבל מכיוון שיש ספק שאולי כן מותר, אי אפשר למחות במי שעושה את זה. אבל לתת?

אחלה עצה, צודק לגמרי.

אתה מציע קריאה שונה, לא אני. הוכחה זה דבר חיובי, אין הוכחה מדבר שלא נאמר. זה קצת מצחיק אותי. זה כמו אדם שיגיד, הרב הזה והזה חושב שלא צריך להגיד הלל ביום העצמאות. עקבתי אחריו והוא לא אמר הלל. אבל אחרי זה יתברר שהרב כן אמר, ובאותו זמן בדיוק אותו אחד לא ראה אותו. להוכיח מדבר שהרב לא עשה זו לא הוכחה. (ואמרתי לך ששמעתי את זה מהרב אשר וייס, אז כרגע לי יש מקור לשיטתי, ואתה זה שמוציא ועליך הראיה....). אינך יודע מה הסיבה שהוא השמיט, או אילו מקורות עמדו בראשו באותו זמן שכתב ועוד הרבה דברים. פתח לוורטים, יש. הוכחה, אין.

המהות של פסיקת הלכה זה אדם שלא מכיר את המקורות לא יכול לפסוק, ולא יכול לקחת איזה כלל ששמע ועל פיו להחליט שההלכה אומרת משהו. זה הכל.

כבר אמרתי לך שזה שפסקו שנשים מותרות במצוות עשה שהזמן גרמא, לא אומר שהפסיקה אומרת גם לגבי תפילין, וזה שונה לחלוטין. כתבת כבר את זה, פרכתי לך, ואז כתבת את אותה טענה בדיוק. לא הבנתי מה העניין, אתה סתם חזרת על עצמך והתעלמת ממה שכתבתי. הרצון הטוב שלך טוב מאוד (באמת...), אבל הוא לא בהכרח מעיד על כך שזה מה שנכון לעשות.

לבוש איש, כמו שציינו אחרים מהתרגום המפורסם

*אם* זה נעשה כמרד וכהתרסה כנגד המוסדות הדתיים, יש כאן עקירה של חלק מהותי מהאמונה

כאמור זאת לא דעתי האישית והבנתי את כללי הפסיקה היא שאכן מדובר במצוה גם עבור אשה

רש"י על ראש השנה ל״ג א:ה׳:ב׳

למסקנה הגמרא אומרת שזה מחלוקת תנאים, אבל ההכרעה במחלוקת התנאים היא הכרעה של הראשונים ולא של חז"ל.

כמו שציינתי, זאת לא דעתי ההלכתית. שאלת איזה איסור יכול להיות בזה, כתבתי.

וזה תשובה להרבה שאלות וקושיות ששואלים על דברים שאני כותב.

מה שאני כותב נכון בעיני כתגובה וכתשובה לשאלה שנשאלה.

שאלת איפה יש איסור ("רמב"ם או סמ"ג), עניתי איפה יש איסור.

אני מכבד דעות שאני לא מסכים איתן, והן ראויות בעיני להתייחסות.

ולכן ציטטתי דעות כאלה.

לכן התייחסתי גם למקרים שלא נוגעים למקרה הספציפי, כי זה עונה על השאלה שלך.

עמדתי האישית בקשר למקרה הוצגה כאן וואו אשריך - צעירים מעל עשרים

ומזה אתה יכול ללמוד גם על תפיסתי ההלכתית בנושא

זכות אמיתית, לזכות אשה להניח תפילין.

(אני אומר ברצינות גמורה. באמת ובתמים)

להיפך, זאת מעלה בעיני

כמובן אם זה נעשה מתוך מחשבה ש"הרבנים אורים אז אעשה להכעיס" זה טעות פעמיים, 1 כי זה לא באמת אסור (יש הסתייגות, אבל לא איסור) 2 כי צריך לכבד את דעת הרבנים

אגב לגבי ציצית יש דעות שאשה לא יכולה לקיים גם אם תרצה (כלומר אין מצווה ולא רק שהיא פטורה)

אם צריך לכבד את דעת הרבנים, מדוע לא לכבד את דעתם ולא להניח תפילין? מה הקשר אם זה בא מצורה מתריסה או לא? ברור שזה הרבה יותר חמור אם זה בא מהתרסה, אבל גם אם לא, זה לא מכבד את דעת הרבנים ומתנגד לרצון הרבנים.

בכל מקרה, המחשבה שאנחנו יותר חכמים מגדולי הרבנים היא מצחיקה...

איפה כותבים גדולי הרבנים שאסור לאשה להניח תפילין?

גדולי הרבנים כותבים שאשה שמניחה תפילין לשם עקירת מצוות התורה, זה חמור מאד.

וזה נכון.

אבל אשה שמבינה שהיא פטורה מתפילין וסוכה ולולב ושופר וקריאת פרשת זכור, והיא טורחת ומקיימת, שכרה הרבה מאד.

ובכל זאת כהוראה לרבים יש הדרכה שנשים לא יניחו תפילין בגלל שתפילין צריכים גוף נקי ולכן אנחנו ממעטים בהנחת תפילין

ואכן גדולי הרבנים (רש"י) כתבו שאשה לא תניח תפילין מחשש בל תוסיף, אבל גדולי המחברים (רמב"ם) לא חילקו בזה ומשמע שאין יבה שלא יניחו, ורק מפרשי גדולי הרבנים כתבו למעט

יכול להיות שאתה צודק....

בלי שלמדת את הסוגיה ההלכתית

ממש התות"ח הקדוש

בכללי לא חשבתי על האפשרות שאתה מציג שמה שאמרו הרבנים זה רק למי שמתריס וכו'.....קיבלתי את הדברים כפשוטם, שאסור משום שיש בעיה הלכתית....

התות"ח הקדוש גם בן-אדם, ואתה סתם משתמש בדמגוגיות....

אבל שוב, זה כי לא חשבתי על האפשרות שהעלית. סתם להוציא אותי מתלהם במקום לטפוח לי על השכם שהודיתי בכך שאינני יודע....(לא מחפש את הכפיים, אבל מינימום זה לא לכתוב את מה שכתבת עליי....). באמת לא יפה ולא מכבד שלך...

מודה על האמת ומודה בטעות.

יישר כוח לך על הודאת האמת....

אנדרוגינוס באמת נמצא על הטווח הלהטב"ק+, לא?

הוא טיפוס ציני

רק לגבי הסוף, לא מעורה עד הסוף בכל הפרטים ההיסתוריים, אך למיטב ידיעתי זה לא נכון להגיד שהתנועה הציונית קמה כתנועה לא דתית, שהרי ראשי הציונות היו רבנים, הרב צבי קאלישר, הגר"א שתלמידיו עשו את העלייה הראשונה לארץ בעצם, ועוד כמה רבנים שלא זוכר את שמם. תנועת הפועל המזרחי...

עבר עריכה על ידי אני))) בתאריך ח' בניסן תשפ"ג 00:17

זכית בפרס מתנת....

@עברי אנכי

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים