אז זדורוב זוכה.אריק מהדרום
קורה לטובים ביותרפשוט אני..
איך משמינים ככה בכלא? אצלנו ברוסיה זה לא היה ככהדי שרוט
להכניס במקומו לכלא את שר״י ניצןבן מערבא
אותו ואת שאר תתי האדם שבפרקליטות, במשטרהנוגע, לא נוגע
אגב, ארגוני הנשים וארגוני זכויות האדם אמורים להיות בעד רפורמה רצינית בכל מערכת המשפט ובמנגנוני הבטחון, לא?..
כנראה שעובדים זרים מאוקראינה ונשים (וגברים) שלא נולדו לעדה ולמגזר הנכון לא קיימים מבחינתם.
+1בן מערבא
אשכרה. כנראה אף פעם לא נדע את האמת.אלפיניסטית
דווקא מאמין שכן נדע יש כבר כיווני חקירה.מבקש אמונה
פשוט התעלמו מהם קודם
והפרקליטות התמקדה בזדורוב שדווקא נגדו הראיות היו הכי עלובות אבל היה טרף קל
נו באמתפשוט אני..
כל-כך הרבה שופטים הרשיעו אותו, שוב ושוב ושוב, וגם היום הזיכוי היה ברוב של 2 נגד 1.
מכאן ועד "הראיות הכי עלובות" המרחק עצום.
גם אותם שניים שכן זיכו, זה מחמת הספק ולא בגלל שהם חושבים שהוא לא עשה זאת (חמת הספק = יש ספק סביר, כלומר כן השתכנענו אבל לא מעבר לכל ספק).
זאת בניגוד לזיכוי מחוסר אשמה, שזה אומר שהשופטים משוכנעים שהנאשם לא עשה את המיוחס לו.
תראה מה השופטים אמרו בפסק האחרון ותבין לבדמבקש אמונה
פשוט הפרקליטות עשו להטוטים ומכרו ראיות שחולקות על המציאות והעלימו מה שלא מסתדר
וזה לא היה "כל כך הרבה" שופטים. תראה לבד ביוטיוב את הזיכוי
לא נכון! לא נכון!בן מערבא
^^^ נכון. נפסק שאין קשר בין הנאשם לזירת הרצחמבקש אמונה
והוידוי שלו נאמר תחת לחץ ובכלל סותר את ממצאי הזירה.
רוצה לקרוא מהכרעת הדין?פשוט אני..
יתכן שאתה צודק אבל לא וודאי. כי כששאלתי עו"דמבקש אמונה
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול 
❤
השופטים כותבים ככה-אדם כל שהוא
אשר קולה - "האם אוכל לקבוע בוודאות שהנאשם לא רצח את תאיר ז"ל? זאת יכול, שבשם הזהירות המתבקשת, לא אקבע. אולם, השאלה במשפט הפלילי אינה האם הנאשם לא רצח. השאלה היא האם הוכח שהנאשם ביצע את המיוחס לו, ולעניין זה ולטעמי התשובה היא בלאו מוחלט, ואחזור שוב, המאשימה לא הצליחה להוכיח את אשמו של הנאשם ומשכך ובהתאם לכללים הנקוטים במשפטנו, הנאשם זכאי!"
כלומר, ייתכן שהוא לא משוכנע לגמרי, אבל משתמע מאוד, שהאפשרות הסבירה יותר בעיניו היא שזדורוב חף מפשע.
והשופט דני צרפתי - .נוכחתי כי הוצגו ראיות ונימוקים כבדי משקל המעמידים בספק את משקל ההודאה – כהודאת אמת. טענת הנאשם כי מסר הודאת שווא, נמצא המסתברת להערכתי ואף על פי מאזן הסתברות אזרחי, מאזן המשקף את הנטל המקסימלי אשר יכול להיות מוטל על נאשם בדין הפלילי ובכל סוגיה שהיא. מסקנה זו די בה והותר, על מנת לעורר ספק סביר באשמת הנאשם.
כלומר, גם אם לא היינו שואלים האם האשמה הוכחה מעל לכל ספק סביר, כפי המקובל במשפט הפלילי, אלא היינו שואלים מה מסתבר יותר, כפי שמקובל במשפט האזרחי (ע"פ חוקי המדינה, אך לא ע"פ דין תורה, שבו המוציא מחבירו עליו הראיה), הרי שעדיין המסקנה הסבירה יותר שזו הייתה הודאת שווא.
כלומר, שני השופטים שזיכו לא אמרו בוודאות שהוא לא רצח, אבל זו האפשרות הסבירה היותר בעיני שניהם. ייתכן שלכן העו"ד אמר לך שהנושא מעורפל. האם זה נחשב לזיכוי מחמת הספק.
זה טענה די חזקהארץ השוקולד
הזיכוי הוא מחמת הספק, וכותרת ברוטר לא תשנה זאתפשוט אני..
הספקת לקרוא את כל פסק הדין כה מהר?ארץ השוקולד
וגם אם ירשיעו מישהו אחר שום דבר לא בטוחאלפיניסטית
זה לא שיש ראיות חותכות במיוחד
אני דווקא הבנתי שיש כיוון די בטוח.מבקש אמונה
היו הרבה דיבורים, וזה לא היה איזה מקצוען שהעלים ראיות אחריו
אם היה כיוון בטוח לא הייתה התלבטותאלפיניסטית
מצד השופטים.
זה לא שתיים ועוד שתיים שווה ארבע, זה קצת יותר מעורפל מזה
ברור, כי הראיות עוד לא נאספומבקש אמונה
קשה לי להאמין שיש ראיות חדשות שאפשר למצוא עכשיואלפיניסטית
כבר עשו עבודה שטח, אספו ראיות וחקרו. בגדול מה שיש זה מה שיש
כן, אני לא מדבר על ראיות מזירת הרצח.מבקש אמונה
אני הבנתי שיש כיוון את מי לחקור (ומשום מה גם אילנה ראדה טוענת שהיא יודעת את מי צריך לחקור)
ואולי משם אפשר לדלות עוד ועוד עדויות שיהיו ראיות בהמשך.
אבל כמובן, בעניין הזה מדובר באמונה סך הכל...
נ.ב.
הבנתי שיש בכלל הראיות שערה שהייתה על הנרצחת שנמצאה (לא יודע כמה) תואמת לדי.אנ.איי של בחור מסויים, וקצרין לא כזאת גדולה.
גם אולמרט זוכה. הפרקליטות ערערה והוא סיים בכלאבינייש פתוח
כלומר 75 אחוז מהשופטים בטוחים שהוא הרוצח.
אבל פסק הדין מתמקד בשלושה האחרונים בלבד למרות שהם קיבלו את אותם ראיות ואותם חוות דעת ורק פירשו אותם באופן שונה
לא היו ראיות חדשות?ברגוע
בגלל ראיה לטובת רומן שהופרכהבינייש פתוח
3 אנשים שונים העידו במהלך המשפט החוזר שגם אחרי שהוציאו את הגופה של תאיר מתא השירותים היא המשיכה להזיל דם.
בסעיפים 331- 337 בדברי דני צרפתיאדם כל שהוא
הוא מתייחס לראיות וטיעונים שהוצגו לפניו ולא לפני הרכבים קודמים, והיו עשויים להשפיע על החלטתם. בסעיף 335 הוא מתייחס למה שגרם להחלטה על המשפט החוזר.
זה לא נכון מה שאתה אומר אחימבקש אמונה
כל ההרשעה הקודמת התבססה על הנחות -
שההודאה אותנטית, שהוא מסר פרטים מוכמנים, שהשחזור נכון (אה.. ושהוא שקרן ומניפולטיבי)
אבל לקשור אותו לזירת הרצח מעולם היה אפשרי. למעט העקבה על הג'ינס שספק אם זה בכלל הנעל שלו..
אז עכשיו בדקו טוב יותר את העניין וכמובן שהיו ראיות חדשות
א. כשבדקו מחדש את ה"פרטים המוכמנים" ראו שהוא צדק רק בשני פרטים (חיתוך הצוואר (וגם בזה טעה בצד הנכון, ופגיעה כלשהי בחזה) שהיה אפשר לנחש אבל טעה לגמרי בכל השאר.
ב.נמצאו עקבות שלא שייכות לאף אדם שמוכר להם גם על הקירות שנראות כמו טיפוס וזה גם לא מתאים לשחזור של הבריחה מהתא
בהתחלה אמרו שזה מחלץ אלמוני אבל בחייאת, המחלץ היה ספיידרמן?
ג. הראו להם שיש חומר לבדוק עקבות דם גם אם ניקו את הנעל, ולא מצאו כלום על הנעלים שלו
ד. ההודאה שלו לפני החוקרים דמתה כמעט לגמרי למה שהמדובב יעץ לו לומר כדי לצאת מזה בקל
וההודאה בעצמה (גם בפני המדובב וגם בפני החוקרים) סתרה את ההמצאים בזירה
ה. הוא בעצמו אמר לשוטרים שהוא זרק את המכנסיים בעוד שהיו לו עוד ג'ינסים והוא יכל בקלות להביא מכנס אחר ולהגיד שזה המכנס.
ה. אין ראייה פורנזית שלו בזירת הרצח.
יש עוד שינויים אבל אני לא יכול לכתוב הכל.. תקרא את הפסק המלא ותראה
רוב השופטים בכלל ההרשעות סוברים אחרתבינייש פתוח
ואם הייתי מודה באותנטיות שרצחתי את ג'ון קנדי?מבקש אמונה
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול ❤
בכל אופן, נראה לי שמיציתי את הדיוןמבקש אמונה
"ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרג נקיחסדי הים
לא שאני לגמרי מבין עד הסוף את דבריו, אבל ככה הוא כותב.
יש על זה מחלוקתבינייש פתוח
למה אתה מתכוון?חסדי הים
במשנה כתוב דעה חולקתבינייש פתוח
רשב"ג רק חולק על רבי טרפון ורבי עקיבא שלאחסדי הים
הרמב"ם פוסק כתנא קמא.
אתה צודק שרק הבאתי צד מסוים ברמב"ם.
אביא את גישתו המלאה:
"וזה שזכר ממיעוט המיתה, ראוי שיכוונו הסנהדרין זה בהתבוננות ומיתון בדינין. ואם אינן יכולין ונתקיימה העדות על מי שחייב מיתה, יש להם להמית אפילו אלף איש ביום אחד כשיזדמן זה שיהיה ראוי על פי התורה". (פירוש המשניות)
"צריכין בית דין להתיישב בדיני נפשות ולהמתין ולא יאיצו וכל בית דין שהרגו נפש בשבע שנים הרי אלו חבלנין אף על פי כן אם אירע להם להרוג בכל יום ויום הורגין אבל אין דנין לעולם שנים ביום אחד אלא דנין זה היום והשני למחר היו שניהם בעבירה אחת ומיתה אחת כגון נואף עם נואפת דנין שניהם ביום אחד לפיכך אם היה הנואף בועל בת כהן הואיל והוא בחנק והיא בשריפה אין הורגין שניהן ביום אחד." (הלכות סנהדרין יד, י)
נורא מכל כיווןנעמי28
או חף מפשע שישב לחינם בכלא😵💫
למה לא גם וגם?אריק מהדרום
וואלה נכון, אם באמת הוא חף מפשע🤦🏼♀️נעמי28
אין שום סיכוי שהוא חף מפשעפשוט אני..
פשוט יש 3 שופטים שרצו לזכות אותו עד היום, אל מול 9 שופטים שהרשיעו אותו.
2 מתוך אותם 3 היו השופטים במשפט האחרון, ולכן הוא משוחרר.
אנשים כאן לא מבינים את ההבדל בין רמת הוודאות הנדרשת לבית משפט, לבין רמת הוודאות הנדרשת בשביל לדעת האם אדם מסוים עשה מעשה מסוים.
דוגמה מפורסמת מהדין העברי:
5 אנשים מטיילים להם ביום שטוף שמש באזור הרי ירושלים.
לפתע הם רואים שני אנשים שהם אינם מכירים: ראובן רודף אחרי שמעון תוך כדי שהוא (ראובן) אוחז בסכין.
שמעון נכנס לתוך מערה, ראובן נכנס בעקבותיו.
אחרי 5 דקות ראובן יוצא מהמערה, סכינו מגואלת בדם, ובתוך המערה נמצאת גופתו של שמעון כשהיא מלאה בדקירות סכין.
כל אותם 5 אנשים שטיילו באזור, ראו את ראובן ושמעון נכנסים למערה, ראו את ראובן יוצא מהמערה כשהוא מכוסה בדם. הם לא ראו מה קורה בתוך המערה.
לפי הדין העברי, אי אפשר לעשות לראובן דבר (בעולם הזה). אף אחד לא ראה אותו רוצח, אז למרות שיש ודאות של 100% שהוא הרוצח - הוא ייצא זכאי במשפט.
אז נכון שבמשפט הישראלי זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל המקרה של זדורוב ממחיש היטב את המרחק שבין "זה בוודאות הוא" לבין "יש ראיות נגדו".
צודקים אלה שאומרים שאין בתא השירותים ראיות שקושרות את זדורוב לרצח.
צודקים אלה שאומרים שיש הרבה מאוד סימני שאלה, שהחוקרים היו מניפולטיביים, שההודאה נאמרה כשהוא היה עייף, תשוש ומפוחד. הכל נכון.
ועדיין.
בן אדם עם חיבה יתירה לסכינים. רואה המון סרטוני רצח באינטרנט. בשבוע של הרצח הוא קורא מאמרים ורואה סרטונים על להכניע קרבן עם סכין (ההמלצה במאמר שהוא קרא הייתה להצמיד את הסכין לסנטר הקרבן, וזה בדיוק מה שקרה לתאיר ראדה ז"ל). היה כתוב שם מאיפה כדאי להכניס את הסכין לגוף הקרבן, ובדיוק שם הסכין נכנסה לתאיר.
אותו בן אדם, שהוא גם במקרה עני מאוד, זורק את מכנסיו ביום בו בוצע הרצח.
אותו בן אדם, שמעולם לא הפעיל מכונת כביסה (כפי שיעידו אשתו והוריה), התקשר לחמיו ביום הרצח ושאל אותו איך מפעילים מכונת כביסה. *לראשונה בחייו*.
אותו אדם, שהוא שיפוצניק עם בגדים מלוכלכים, הגיע לחקירה עם נעלי עבודה מבריקות שנראות כאילו הן הרגע יצאו מהחנות.
אותו אדם שיקר לחוקריו שוב ושוב, חזר על השקרים שלו ואף המציא חדשים גם בבית המשפט, וגם השופטים שזיכו אותו ציינו עובדה זאת בפסק הדין. הם לא חולקים עליה.
למעשה, השופטים לא חולקים על שום עובדה שכתבתי כאן. אפילו לא על אחת.
הם אומרים, ויש היגיון מבחינתם, שאין בכך בשביל להרשיע ברצח.
כי...
גם אדם זכאי לחלוטין יכול לצפות בסרטוני רצח.
גם אדם זכאי לחלוטין יכול לזרוק את מכנסיו לפח האשפה, במקריות מצמררת, ביום בו ילדה נרצחת בבית הספר שבו הוא עובד.
גם אדם זכאי לחלוטין יכול לשקר בחקירות המשטרה ובבית המשפט.
גם אדם זכאי לחלוטין יכול להפעיל מכונת כביסה לראשונה בחייו ביום שבו מבוצע רצח במקום עבודתו.
וכן על זו הדרך.
אם למשל היה מוכח מעבר לכל ספק שעל גופתה של תאיר ז"ל היו תביעות רגליים שלו, או אם תאי עור שלו היו נמצאים תחת ציפורניה, השופטים לא היו אומרים שזה יכול לקרות גם לאדם חף מפשע. הם היו מרשיעים אותו.
לצערנו זה לא המצב, ולכן מבחינה משפטית לדעתם של אותם 2 שופטים אי אפשר להרשיע.
אני מזכיר שלדעת השופטת בעמדת המיעוט, ולדעת עוד 8 שופטים אחרים, יש בראיות הנסיבתיות האלה מספיק בשביל להרשיע אדם שגם התוודה.
אבל מכאן ועד זעקות ה"עשו לו עוול" או "סוף סוף האמת יצאה לאור" - המרחק עצום.
בדיוק כמו שלא הייתם שמחים לראות את ראובן יוצא זכאי, אחרי שיצא מהמערה מכוסה בדם ללא עדי ראייה של הרצח עצמו.
אגב,
בארצות הברית זה קורה המון, ושם אנשים ממש יודעים להבדיל בין "יצא זכאי" לבין "חף מפשע".
המערכת שם כוללת כל-כך הרבה הגנות לטובת הנאשם, עד שיש אינספור אנשים שיוצאים זכאים גם כשידוע לכולם מעבר לכל ספק שהם ביצעו את הפשע.
למשל: דוקטורינת פירות העץ המורעל (נניח אם המשטרה נכנסה ללא צו חיפוש לתוך בית, ומצאה שם קלטת עם תיעוד הרצח - יהיה אסור להשתמש בקלטת הזאת בבית המשפט, אפילו אם זה אומר שהרוצח ייצא זכאי. ואם בזכות הקלטת הגיעו לעד ראייה שיכול לספר בעצמו על מה שהוא ראה, החוק שם אוסר עליו להעיד בבית המשפט על מה שראה בגלל שהשוטרים הגיעו אליו בזכות הקלטת שהיה אסור להם לצפות בה. הקלטת היא העץ המורעל, עד הראייה הוא הפרי של העץ ולכן גם הוא אסור בשימוש).
דוגמה נוספת היא דוקטורינת הסיכון הכפול, לפיה אסור לשפוט אדם אם הוא יצא זכאי בעבר על אותו המעשה, אפילו אם התגלו ראיות חדשות.
נניח משה מזוכה מחמת הספק מרצח אשתו. מיד לאחר הקראת פסק הדין הוא אומר "איזה טיפשים אתם, זה באמת הייתי אני, רצחתי אותה כי היא הסתכלה על גבר אחר ברחוב". לפי החוק שם - אין מה לעשות, משה אדם חפשי ואין שום אפשרות להעמיד אותו לדין פעם נוספת על אותה העבירה.
שתי הדוקטורינות הנ"ל קיימות גם בארץ אבל אצלנו הן פחות חמורות, כלומר יש לבית המשפט שיקול דעת מתי לאמץ אותן ומתי לא. אם רוצח ישתחרר לחופשי בגלל השימוש בהן, בית המשפט יגיד שזה מקרה מיוחד ולכן הוא מתעלם מהן. בארצות הברית זה לא יכול לקרות, אין לבית המשפט שיקול דעת בעניין הזה.
אתה ה״נגמרו לי השמות״ של הידע 😂נעמי28
אבל היה לו מניע? כי זה משמעותי.
ולחשודים האחרים, אם יש, היה מניע?
בוודאי שהיה מניעפשוט אני..
עצם ההתעסקות המטורפת שלו בסרטונים שבהם רואים רצח, קריאת מאמרים על הכנעת אנשים בעזרת סכינים וכו'.
יש אנשים שרוצחים כי הם פשוט אוהבים לרצוח, לשלוט, להכאיב, לראות דם... וזה המניע שלהם.
לא תמיד המניע קשור דווקא לקרבן עצמו.
הוכיחו ע"י מומחה שטענת סרטוני הרצח הם שקרמבקש אמונה
תקרא בפסק המלא מעמוד 156.
משום מה המחשב לא נותן לי להעלות תמונות
גם כאן יש פה חצי אמתבינייש פתוח
איפה זה כתוב, תראה לי..מבקש אמונה
תראה בפסק המלא שהשופט כותב שאפילו הפרקליטות בעצמה כבר התחילה לחזור בה מטענת סרטוני הסנאף.
ואם היה המומחה לא מצא אותם?
וגם אם כן.. אז מהמבקש אמונה
נניח שהוא יודע לשסף גרונות בצורה הכי מקצועית בארץ.. אז מה
הוא לא היה בזירת הפשע.
לצורך העניין, קראת פעם ספרים של שרלוק הולמס? זה אמנם בדיוני אבל יכול לקרות
תראה שם שאם ראו שני אנשים מקללים ולמחרת אחד נרצח, זה וודאי שהשני רצח אותו? כנראה שלא.
נ.ב.
סתם שאלה, לא מבין איך אפשר בכלל לדקור עם סכין יפנית
היא נשברת בקלות כמה שידוע לי.
יש אוסף של המון דבריםבינייש פתוח
לא מבין איך אתה רואה את זה ככה.. מה אני אגידמבקש אמונה
אתה מדבר אפילו על פי הראיות החדשות בפסק בחדש?
או רק לפי גרסת השופטת והפסק הישן?
גרסת הכלבינייש פתוח
אי אפשר ללכת על גרסת הכל, בטח לא בעניין הזהמבקש אמונה
כי עכשיו הביאו חומר מיוחד (בשם בלו סטאר) שמגלה עקבות דם גם אחרי ניקיון
ובדקו על הנעליים שלו ולא נמצא שום עקבות דם..
אף שופט מעולם לא קבע שזדורוב לא היה בזירת הרצחפשוט אני..
כן נקבע שאין ראיות לזה שהוא כן היה שם, והמרחק בין מה שאתה כתבת (זיכוי מחוסר אשמה ומחיקת התיק) לבין המציאות (זיכוי מחמת הספק והשארת התיק על כנו) עצום.
יותר מזה:
אין ראיות לגבי *אף בן אדם בעולם* שהיה שם בזמן הרצח. אין טביעות אצבע, אין טביעות נעל ברורות, אין עור בציפורניים, אין כלום. יש שיערה שלא ניתן להפיק ממנה DNA ויכולה להיות שייכת להמוני אנשים, ואין שום ראיה שהשערה הזאת בכלל קשורה לרצח.
מן הסתם *מישהו* היה שם. מישהו רצח אותה. אז מכאן שאין ראיות בתוך תא השירותים, אי אפשר ללמוד לגבי זה שהוא לא הרוצח (גם אי אפשר ללמוד שהוא כן, כמובן, ולכן צריך להסתכל על שאר הראיות).
נכון, אין ראיות שהוא היה שם.. אבל זה כמעט אומר הכלמבקש אמונה
כי בהתחשב בזירת הרצח, כדי לא להשאיר ראיות שהוא היה שם זה מקצוענות עד כדי כוחות על.
אני יודע שהשופט אמר בסוף שהוא לא יכול להגיד שזדורוב בטוח לא רצח. זה גם אני שמעתי,
אבל ללכת לכיוון של "הוא הרוצח" או "אין כמעט הסבר אחר" רחוק רחוקקקק
אבל מישהו רצח אותה, ואותו מישהו לא מחזיק בכוחות עלפשוט אני..
אם היו שם טביעות אצבע של אדם אחר, דיינו.
אבל אין.
אז לא משנה כמה זה מוזר שאין ראיות בתוך התא, זאת המציאות. ומי שרצח אותה, מי שלא יהיה, לא השאיר ראיות בתא.
לשיטתך, במצב הזה אף בן אדם בעולם לא יכול להיות מורשע ברצח הזה.
בסדר, היו עקבות דם על הקיר שהיוו מסלול בריחהמבקש אמונה
ודם בתא השלישי. ושערה של הבחור ההוא...
זה בהחלט להשאיר ראיות אני חושב.
לגבי סכין יפניתבינייש פתוח
נכון שזה תקרה הרבה פחות חזקה ועבה מהרגיל כי היתה עשויה מגבס, אבל גם גבס הכי חלש ומתפורר חזק הרבה יותר מצוואר של נערה.
ואני חתכתי איתה ורידיםפשוט אני..
כשהייתי בישיבה התיכונית.
עושה יופי של עבודה.
אגב, הסכין במקור הייתה אצלי בשביל לגלף נוצות לכתיבת סת"ם.
המבדיל בין קודש לחול...
טוב, אני יודע שאפשר לחתוך משהו שלא מתנגדמבקש אמונה
מניחים קודם כל עם השפיץ ומתחילים לחתוך
אני שואל על דקירת אדם שמתנגד מהצד השני..
נראה לי שהסכין אמורה להישבר.
אגב, ברוך ה' שאתה חי איתנו
לא חושב שקשה לרצוח עם זהפשוט אני..
ולא ראיתי שההגנה העלתה טיעון כזה (אך מן הסתם לא קראתי את כל 700 העמודים...).
אגב,
הייתי פעם בבית המשפט המחוזי בשביל איזה דיון.
דיון אחד לפני הדיון שלשמו הגעתי, היה ערעור של בחור מסוים על הארכת מעצר שגזר עליו בית משפט השלום.
מסתבר ששוטרים נכנסו אליו הביתה עם צו חיפוש, כי היה להם מידע מודיעיני לפיו יש לו נשק לא חוקי בבית. ו...הוא היה אסיר משוחרר (איני יודע בגין מה ישב בכלא).
אחרי חיפוש הם מצאו את הנשק האמור, עצרו את הבחור וביקשו מבית המשפט להאריך את מעצרו.
עורך הדין שלו בערעור אמר "זה נשק מאוד מאוד ישן וחלש, אי אפשר להרוג איתו. מרשי אפילו לא יודע לכוון איתו טוב".
השופטת ענתה לו "אדוני בטוח שהוא רוצה שהטיעון הזה יירשם בפרוטוקול? אני חוששת לכבודו של אדוני" (ציטוט מהזיכרון, אבל זו הייתה רוח הדברים).
לכן זה שאלה אישית, כי לא שמעתי טענה כזאת משום צדמבקש אמונה
לא יודע נשמע לי מוזר.. אבל אני לא איזה שיפוצניק מנוסה
גיגלתי "רצח עם סכין יפנית"אריק מהדרום
ועוד כמה כתבות.
אם יעצרו אותך בגלל החיפוש הזה, תגיד להם לדבר איתיפשוט אני..
אני אסביר 
אוקיי, יישר כוח 
מבקש אמונה
ראה מה כתבה השופטת שהרשיעהפשוט אני..
- עינינו הרואות, גרסת הנאשם מעל דוכן העדים הייתה גרסה שקרית במובהק. שכן, כפי שסיפר ביוזמתו לארתור, הוא היה מודע היטב לתוכנם של סרטי סנאף (הן באשר למעשי אונס והן מעשי רצח). יתירה מכך, הנאשם גם הכיר את המושג המילולי, מאחר וזה עלה באופן מפורש בהליך הקודם.
הנה אם כן, שוב ושוב חוזרים אנו לשאלה הבסיסית, מדוע בוחר הנאשם לעמוד מעל דוכן העדים ולמסור עדות שקר ברורה?
- חברי הסכים עם טענת ההגנה, שלנוכח ההסכמה שהנאשם לא חיפש סרטי סנאף במחשב, לא ניתן להגיע "לקביעות ביחס לאופיו הפלילי והמוסרי של הנאשם". אולם, לטעמי, לא רק ששקריו הגסים של הנאשם בסוגיה מהווים דוגמא נוספת לאופיו של הנאשם ולהיותו אדם בלתי אמין, אלא הם גם מעוררים ספק לגבי גרסתו שלא צפה בסרט שכזה. שכן, כמפורט לעיל במסמך ההסכמות, הנאשם הוריד את הקובץ למחשבו ופתח אותו. הצדדים הסכימו כי יוכלו לטעון באופן חופשי הנחותיהם לגבי תוכנו.
- נוכח שקריו לגבי אי הכרת המונח סנאף, ולאור העובדה שבעת שמחשבו נתפס סיפר מיוזמתו לארתור על סרטים מסוג זה, מדוע שנאמין לדבריו כי לא צפה בסרט לאחר שהוריד את הקובץ ופתח אותו? נוכח כלל האמור לעיל, אף בעניין זה אין בידי לתת אמון בגרסתו של הנאשם.
(זה סעיפים 551-553 בפסק הדין, כאן בהודעה המספור האוטומטי התחיל מ-1)
כלומר זה לא שהוכיחו שהטענה היא שקר, אלא ש... בוודאי הוא הוריד סרטונים כאלה. בוודאי הוא גם צפה בהם.
אלא שהוא טוען שהוא הוריד אותם בטעות ומיד הפסיק את הצפייה, וכדברי השופטת - למה שנאמין לו?
סבבה, אם לא היה חיפוש אין לזה שום משמעותמבקש אמונה
פעם היה אימיול, היו מורידים סרטונים משיתוף של אחרים בלי לדעת מה באמת יצא שם. זה היה הימור
יכלת להוריד קובץ שכתוב שהוא שיר מסויים וכשתפתח אותו תראה סרטון מזעזע.
אז נפתח לו סרטון אלימות.. זה קרה לכל מי שהוריד אז באימיול
כתוב בעשרת הדיברות: "תרצח"פשוט אני..
(זה בערך מה שעשית לטקסט שהבאתי, לקחת מילה אחת והתעלמת מכל השאר)
אוקיי. התייחסות, השקר הזה הוא חרטהמבקש אמונה
אני לא יודע אם הוא באמת שיקר מהפחד או לא יודע מה...
אז בוא נגיד שהוא יודע מה זה סרטוני סנאף - שמע מחברים או מחיטוט מאינטרנט. זה לא אומר שזה מעניין אותו.
לאן אתה חותר? זה כבר אומר שהוא רוצח?
ראיתי גם אנשים שלא פגעו בזבוב שמשיעמום ראו סרטונים כאלה.
להשליך על בנאדם בצורה כזאת בגלל צפייה בסרטון או איזה שקר זה מאד מאד מרחיק לכת.
אם הוא צדיק זה אי אפשר להגיד
אבל כדי להגיד שהוא רצח צריך הרבה יותר מזה וגם להוכיח שהוא היה שם בזירת הרצח.
נראה לך הוא היחיד בסביבה של הנרצחת שראה סרטונים כאלה ויכל לרצוח אותה?
אותם חברים שלא פגעו בזבובפשוט אני..
גם קראו מאמר *שבוע לפני רצח שבוצע במקום העבודה שלהם*, על איך להכניע אנשים עם סכין?
כן, אני יודע ששני השופטים שזיכו אותו כתבו שהוכח שהוא נכנס לדף אינטרנט עם המאמר הזה, אך לא הוכח שהוא קרא אותו.
לפי פסק הדין, הוא היה בדף האינטרנט הזה דקה וחצי לפני שעבר לדף אחר, ובזמן הזה אי אפשר להספיק לקרוא את המאמר.
מעניין, השופטים לא יודעים שאפשר לשמור טקסט על דף וורד למשל, ואז להמשיך לגלוש באתר אחר?
וכמו שכתבה השופטת: זה בכלל לא משנה אם הוא קרא את המאמר או לא, כי אין חולק שהוא החזיק במחשבו ספר מאוד מאוד ספציפי על שימוש בסכין לצרכי קרב. אז נכון שאותו ספר ספציפי לא הורד בשבוע שלפני הרצח אלא היה על המחשב זמן מה, ועדיין זה מראה שחיבתו לסכינים ולשימוש בהם אינה רגילה.
על כל טענה בנפרד אפשר להגיד "זה לא מוכיח כלום, יש גם אנשים טובים ש...".
למשל "יש גם אנשים טובים שזורקים מכנסיים לפח" (ואומרים למדבב שהם מקווים שהמשטרה לא תמצא אותם?)
או "יש גם אנשים טובים שמפעילים מכונת כביסה לראשונה בחייהם ביום שבו מבוצע רצח במקום העבודה שלהם".
כמו שכתבתי כבר קודם: אין ראיה שקושרת אותו ישירות לזירה, אני מסכים.
אבל אנחנו לא בית משפט, אנחנו לא חייבים ראיות כאלה בשביל להרשיע. אין בכוחנו להרשיע כלל.
אנחנו בסך הכל רוצים לדעת מה האמת, והאמת לא חייבת להיות תואמת לפסק הדין, כפי שכתבתי קודם בהרחבה.
כן.. מסקרנות קוראים הרבה שטויותמבקש אמונה
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול ❤
אתה שוב חוזר לשאלה המשפטיתפשוט אני..
ואני כבר מזמן (עוד בדיון שהיה כאן לפני חודש בערך) כתבתי שזה לא החלק המעניין.
האם הוא זכאי משפטית?
בוודאי, הוא ניצח בבית המשפט.
האם הוא חף מפשע?
צריך להיות עיוור בשביל לחשוב כך.
בדיוק כמו בדוגמה עם ראובן שרדף אחרי שמעון לתוך המערה, ויצא ממנה כשהוא מלא בדם של שמעון.
אין, לא היה, ולא תמצא בפסק הדין, הסבר משכנע להתנהגותו בימים שלפני ואחרי הרצח.
התנהגות שיכולה להתאים אך ורק לרוצח.
אז נכון, אלה ראיות נסיבתיות. כל אחת בנפרד לא אומרת כלום.
אבל תעשה לי טובה, תגיד לי את האמת: היית לוקח אותו בתור בייביסיטר לילדיך?
יודע מה? עזוב בייביסיטר.
אם אתה הולך עם ילדתך הקטנה לקניון והיא הולכת רגע להתפנות, ופתאום אתה רואה שגם הוא נכנס לתאי השירותים - לא תיכנס פנימה בבהלה בשביל להוציא אותה החוצה?
...מבקש אמונה
שמע, אם תגיד לי שהוא לא צדיק גדול זה אני יכול להאמין.. אני גם ככה תמיד חושב ש "כבדהו כרבן גמליאל וחשדהו כליסטים מזויין" זה נכון מאד לכל אדם.
(אם כי הוא נראה לי אדם טוב למען האמת)
אבל לקשור אותו לרצח שם לדעתי זה הזוי.
שאלה אחת ויחידה, תענה עליה הסבר משכנע ואני הולךפשוט אני..
להפגין בעדו (בלי נדר):
למה ביום הרצח הוא ביקש מחמיו הוראות הפעלה למכונת כביסה, כאשר גם חמיו וגם אשתו העידו שהוא מעולם לא ביקש זאת לפני כן ומעולם לא הפעיל מכונת כביסה לפני כן?
עכשיו תגיד, ובצדק, שלא מרשיעים ברצח בגלל הפעלת מכונת כביסה. מסכים.
אבל זאת לא השאלה. השאלה היא האם יש הסבר משכנע לכך, שלא קשור לעובדה שזדורוב רצה להעלים ראיות.
וכמו שכתבתי: כל דבר בנפרד לא אומר כלום. אבל כשיש כמה וכמה התנהגויות כאלה, כולן מהימים שסביב הרצח, זה לא יכול להתפרש בדרך אחרת.
אני חייב למצוא פראייר אחדאריק מהדרום
מבקש אמונה
אולי זה יהיה אני... זה מאד מעניין אותי
לא, בעצם לא יודעמבקש אמונה
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול ❤
אז מעכשיו ועד סוף החיים שלך לא תקרא שום ספר?אריק מהדרום
וואי הרגשתי את אותו הדבר עם הכלב שליפשוט אני..
מה, אני אגיד לקב"ה אחרי 120 שלא תמיד יכולתי ללכת ל-3 מניינים ביום, אבל לצאת לטייל עם הכלב כן יכולתי?
לכן כמובן עשיתי את הדבר המתבקש, ומסרתי את הכלב...
חחחחמבקש אמונה
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול ❤
מישהו שיודע לעשות CTRL + F בפסק הדין, יעזור?אדם כל שהוא
כןאריק מהדרום
מה התחדש 1. (אשר קולה)אדם כל שהוא
נשוב אפוא לאותם שלושת הנושאים שהיו הבסיס להחלטה בדבר המשפט החוזר. הארכתי לעיל להוכיח, שאכן מדובר בשלושה נושאים, אשר לפחות לגבי שניים מהם אין למאשימה תשובות המניחות את הדעת, ובהחלט שיש להם השפעה על משקל "הודאתו" של הנאשם.
קבעתי לעיל בצורה ברורה ולטעמי מעבר לכל ספק סביר את העובדות הבאות;
- לא היה מחלץ אלמוני שלא זוהה.
- שלושת הסימנים שבמחלוקת הם סימנים של טביעת נעל שאינה של הנאשם!
- דם לא יכול היה לזלוג על טביעת הנעל שעל גבי מכסה האסלה אלא בסמוך לרצח.
- אין כל הסבר הגיוני לכתם הדם של תאיר ז"ל על מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי.
עובדות אלו בהכרח יש בהם להוביל לזיכויו של הנאשם ולקביעה כי משקל הודאותיו הינו נמוך ביותר.
560. כאן המקום להבהיר, כי וכפי שקבע כב' השופט מלצר, עובדות אלו, או חלקן ובוודאי שהראיה המדעית לעניין מועד זליגת הדם, לא היו בפני הערכאות הקודמות שדנו בתיק, ומשכך היוו הן פתח למשפט חוזר.
561. כאמור, בחנתי לא רק את אותן שאלות שהציב בפנינו כב' השופט מלצר, אלא את כל הסוגיות שהיו במחלוקת בין הצדדים והגעתי למסקנה ברורה ולפיה, המאשימה לא הצליחה להוכיח ברמת ההוכחה המוטלת עליה את אשמו של הנאשם.
מה התחדש 2 (דני צרפתי)-אדם כל שהוא
330. בסיומה של חוות דעתי ראיתי להשלים כי אני כמובן ער לכך, שערכאות קודמות, מקצועיות ומוערכות, לרבות בית המשפט העליון, נדרשו בעבר להכרעה בפרשתנו וברוב מוחלט ראו בזמנו להרשיע את הנאשם. כך גם הכריעה חברתי בחוות דעתה ולאחר שבחנה ניתחה והעמיקה במכלול הראיות שהובאו לפנינו.
באמור לא היה כדי להביא אותי לשנות מדרך בחינת הראיות שלפני או כמובן, כדי להשפיע על הכרעתי, אשר ניתנה עפ"י מיטב שיפוטי המקצועי וניתוח הראיות שהובאו לפנינו בלבד.
מבלי להמעיט מהאמור, ניסיתי להסביר לעצמי, הכיצד נולדו להן ההכרעות הסותרות בפרשתנו בין הכרעתי זו, לבין הכרעות המותבים הקודמים, אשר דנו בפרשה זו.
331. לאחר בחינה, וכהערכה סובייקטיבית שלי בלבד, אני מרשה לעצמי להרהר ולהסתפק, האם כל המותבים הנכבדים הקודמים, אכן היו מגיעים להכרעה זהה לזו אשר לה הגיעו בשעתם, כמו גם לזו אשר הגיעה חברתי בחוות דעתה, אילו הייתה נפרשת לפניהם אותה מסכת ראיות וטיעונים, כפי אלו שהוצגו לפנינו.
מבלי להתיימר לערוך השוואה וניתוח מקיפים בסוגיה ומבלי להתעלם ממשקל הכרעת חברתי שניתנה כמובן על בסיס אותם הבדלים שאציין, אסתפק באזכורם של מספר אבחנות בעלות משקל.
332. ראשית, לפני המותבים הקודמים לא הוצגו אותן כתוביות ותרגומים "בגוף הסרט" שעמדו לרשותנו ואפשרו לנו מעקב והתרשמות בלתי אמצעיים במכלול החומרים המוקלטים - החקירות וכלל השיג והשיח בתא המעצר, אשר התנהלו, רובם ככולם, בשפה הרוסית.
כלי עזר זה אשר סופק לנו מלכתחילה ע"י ההגנה ולא עמד לפני המותבים הקודמים, אפשר לנו התרשמות, התחקות ומעקב מלאים אחר תכני השיחות ואחר ההקשרים של הדברים, תוך שילוב האמירות עם שפת הגוף, טון הדיבור של המשוחחים ועוד. התרגומים אפשרו בחינה והתחקות אחר הנאמר, הקלו על הצפיות החוזרות והנשנות, ושיפרו את משקלן, אפשרו התמקדות באמירה, כזו או אחרת, בחינת הקשרה, מיקוד מראה העיניים והתנועות המלוות לאמירות ועוד.
אין כל מקום להשוואה, בין דרך בחינה שכזו שעמדה לרשותנו, אל מול סרטונים "אילמים" למעשה, שאורכם שעות ארוכות וכשלצידם מונחים עמודים על גבי עמודים של תמלולים, אשר הצופה והמעיין מתקשה עד מאוד ליצור את "השילוב החי" ביניהם, גם במאמץ גדול, כפי שעמדו לפני הערכאות הקודמות.
333. היבט שני, נוגע לממצאי אותה חוות דעת שנערכה ע"י מומחה המחשבים צחי סגל, מטעם המאשימה ואשר לא נסתרה כלל בהליכים קודמים. על פי אותה חוות דעת נקבע כי הנאשם צרך חומר פדופילי, כשבמחשבו עפ"י אותה חוו"ד צבר הנאשם אוסף נכבד של חומר כזה. כן נקבע בחוות הדעת הנ"ל כי הנאשם הוריד וצפה בסרטי סנאף וכן התעניין בסרטונים בעלי תכנים אלימים, זאת סמוך לפני רצח המנוחה.
התמונה העולה מממצאים אלו, המלמדת על נאשם אלים וסוטה מין באופן קיצוני, היה בה להפליל ולתרום באופן לא מבוטל, להערכתי, על ההתרשמות מהנאשם, על דרך בחינת מניעיו והתיישבה עם האישומים נגדו.
ממצאים אלו הוכחו לפני, לרבות על פי חוות דעת מאוחרת שהגישה ההגנה, כחסרי כל בסיס ובאופן אשר היה בו להאיר את אופיו של הנאשם באור אחר ואיפשר לעורר תמיהות ועוד, כפי שפירטתי.
334. כהיבט שלישי, אפנה לפרטים, אשר הערכאות הקודמות קיבלו אותם כפרטים מוכמנים, המחזקים את מעורבות הנאשם ברצח, זאת כפי הראיות והטיעונים שהוצגו לפניהן בזמנים הרלוונטיים.
דא עקא, פרטים אלו ועל פי חוות דעתי התבררו כולם, לרבות על פי עדויות, ראיות וחוות דעת שהובאו לפנינו – ככאלה שאינם פרטים מוכמנים חיוביים וחלקם אף התבררו כפרטים חסרים וסותרים.
שינוי מהותי זה במצב הראיות היה בו לא רק להחליש ממשקל ההודאה, אלא גם לחזק את הספק הסביר שהתעורר באשמת הנאשם.
335. היבט רביעי אליו אבקש להתייחס, נוגע לראיות החיצוניות, אשר שימשו בסיס להחלטה על קיום המשפט החוזר. ראיות אלו כללו את העקבות הזרות, את ממצא דמה של המנוחה בתא השלישי ומשמעות זרימת הדם על עקבת האסלה וכן ממצאי הד.נ.א המיטוכונדריאלי.
כלל בירורים אלו שנערכו לפנינו, לצד ממצאים נוספים (כמו גם העדרם), לרבות על דרך הצגת חוות דעת, הוכרעו כולם על פי חוות דעתי לטובת הנאשם ובאופן המחזק את הספקות באשמת הנאשם.
336. היבט אחרון בעל משקל שונה בין ההליך לפנינו להליכים בעבר, נוגע על פי הבנתי, למשמעות המונח "הודאה בלב נקי". לפנינו לובנו לראשונה ההיבטים המשפטיים של המונח והמנגנון הנ"ל עפ"י הדין האוקראיני, על ההשלכות, לכל הפחות הסובייקטיביות, האפשריות שהיו לדברים על שיקולי הנאשם. כמו גם אשר להשפעה האפשרית שהייתה להבטחות בהקשר לאפשרות ההודאה "בלב נקי" על ידי החוקרים והמדובב, כפי שאלו נדונו ונותחו לפנינו.
היבטים אלו להבנתי, לא עמדו לבירור לפני המותבים האחרים. כמובן שבהקשר למתן ההודאה ובכלל, נבחנה ע"י מותבים קודמים והוכרעה, טענת הנאשם כי הובטחו לו יתרונות, ואף אפשרות להקלות בעונש שהביאו אותו למסור הודאה. ברם, הדברים נבחנו בראייה המקובלת במשפטנו בלבד, בהקשר להקלה האפשרית שיכול ותינתן במשפטו של נאשם מודה, במובחן מ"מוסד הלב הנקי" בדין האוקראיני, על משקלו הסגולי, וכפי שהבינו הנאשם, על פי הראיות שנותחו.
337. לסיכום חוות דעתי אני מכריע, אם כן, כי המאשימה כשלה בהוכחת אשמתו של הנאשם.
לדעתי, על כן, יש לזכות את הנאשם מהאישומים המיוחסים לו בכתב האישום.
מה זאת אומרת הפרטים המוכמנים לא חיוביים?אריק מהדרום
פרט מוכמן חיובי - פרט מוכמן שתואם את המציאותפשוט אני..
פרט מוכמן שלילי - פרט מוכמן הפוך מהמציאות.
למשל,
רק הרוצח אמור לדעת באיזה נשק בוצע הרצח, ואילו החשוד מסר שהרצח בוצע בכלי נשק אחר.
ככל שחשוד מוסר יותר פרטים מוכמנים חיוביים, כך החיזוק הראייתי משמעותי יותר.
ככל שהוא מוסר פרטים מוכמנים שליליים, אפשר ללמוד מכך שהוא לא האדם שאותו מחפשים (אך יש לכלל זה שתי הסתייגויות: א. יכול להיות שהוא בכוונה שיקר בשביל שיחשבו שזה לא הוא. ב. יכול להיות שהוא בעצמו לא זוכר, בעיקר אם מדובר על פרטים לא מתוכננים מראש שקרו תוך כדי ובלהט הרגע, ואולי הוא לא התעכב עליהם דיה בשעת מעשה וכו'. למשל: סביר להניח שכל רוצח יזכור מה הכלי ששימש לרצח, אבל סביר להניח שלא כל רוצח יזכור את מספר הדקירות המדויק. כך שאם יש 18 דקירות והחשוד אומר 20, זה לא אומר שהוא לא הרוצח).
עניתי באופן כללי בלי להתייחס לתיק הזה ספציפית.
זה ידעתיאריק מהדרום
אני יכול להפנות אותך לכמה עשרות עמודים שעוסקים...אדם כל שהוא
בפרטים האלה.
לא נכנסתי לנושא לעומק.
אבל בגדול, להתרשמותי -
לגבי כל פרט, צריך לשאול-
1. מה קרה בפועל. שזה עשוי להיות תלוי ניתוח של הזירה והערכות מומחים.
2. מה הנאשם ידע - שזה נשמע פשוט, אבל זה לפעמים עשוי להיות מסובך, להסיק מה בדיוק הוא עשה/ ניסה לעשות בשחזור, מה בדיוק הוא מתכוון בכל מה שהוא אומר בתמלולי החקירה הארוכים מאוד, לפעמים היו לו כמה גרסאות של הודאה, או שהוא העלה כמה אפשרויות.
3. האם הפרטים באמת מוכמנים, או שהייתה לו דרך לדעת את הפרטים, מההיגיון או ממה שהחוקרים אמרו לו/ רמזו לו.
שני שופטים בחנו שוב את הדברים, אולי גם שמעו חוות דעת נוספות, אולי בחנו נקודות שלא עלו לפני כן בדיון, והגיעו למסקנות מאוד שונות מהמסקנות של השופטים הקודמים, למרות שהחומר הבסיסי הוא אותו חומר בסיסי של ממצאי הזירה והקלטות החקירה שהיו כבר בהתחלה. וגם בין השופטים בהרכב הזה, הניתוח של הממצאים שונה מאוד בין שני השופטים המזכים לשופטת השלישית, למרות ששלושתם ראו ושמעו את אותם דברים בדיוק.
ועוד נקודה -
התביעה מתארת את הדברים איך שהיא רוצה, היא יכולה להדגיש נקודות מסויימות, ולהחליק נקודות אחרות, להתעלם לחלוטין מדברים שלא נוחים לה. ההגנה אמורה לשים לב לנקודות החלשות בדברים של התביעה, ולשכנע את השופטים בבעייתיות שלהם. אם בנקודה מסויימת ההגנה פספסה משהו, השופטים יישארו עם האופן שבו התביעה הציגה את הדברים.
לגבי המשפט האחרון (זה לא העיקר אבל סתם הערה קטנה)פשוט אני..
בשיטת המשפט שלנו, בשונה מהשיטה האדברסרית הנקייה, השופט הוא לא רק מכריע פאסיבי בין העובדות שמציגים בפניו עורכי הדין, אלא גם יכול לחקור ולהקשות בעצמו (את עורכי הדין, את החשוד ואת העדים).
ברור שאין זה מתפקיד השופט לפשפש בדקדקנות בטענות התביעה כדי למצוא בהן בעיות (זה תפקידה של ההגנה), אבל אם השופט רואה בעיה הוא בהחלט צריך להניח אותה על השולחן ולהקשות על התביעה בהתאם. כלומר השופט לא חייב לקבל את דברי התביעה (או ההגנה) ככתבם וכלשונם, אפילו אם הצד השני לא מעלה אף טענה בנושא הזה.
אתה צודק. אבל התכוונתי שמבחינה מעשית..אדם כל שהוא
סביר שזה מה שיקרה, [לפחות כאשר לא מדובר על טענות שנשמעות מופרכות, אלא על דברים שנשמעים יפה עד שבוחנים אותם].
כשאני עצמי עמדתי למשפטפשוט אני..
השופטת נזפה בתביעה על כך שבכלל לא הסבירו לי שאני צריך להביא עורך דין מטעמי, ובגלל זה (וכן בגלל שקיבלתי את כתב התביעה שבוע לפני המשפט) היא דחתה את הדיון בחצי שנה בערך.
והאמת היא כמובן שידעתי לבד שאני יכול לקחת עורך דין, פשוט לא ראיתי בכך כל צורך, אך שמחתי שהשופטת כעסה על התביעה ודחתה את המשפט בהתאם.
חסדי ה'.
ובפעם אחרת כשהייתי בבית משפט בתור עד הגנהפשוט אני..
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול ❤
לפי ויקיפדיה, בכ-70% מהעולם שיטת המשפט היא ההלכהפשוט אני..
היהודית
*כ-70% מבחינת השטח, לא מבחינת כמות האנשים שגרים באותו שטח.
אני לא בקיא בהכל, אבל כמה שידוע לימבקש אמונה
בסוף בכל מקרה פירקו את מכונת הכביסה ולא מצאו עקבות דם
13.90 ש"ח וגם לך לא יהיו כתמי דם על הבגדיםפשוט אני..
אבל לא על הבגדים, בתוך מכונת הכביסהמבקש אמונה
מה גם שאנחנו מדברים על בדיקות שמגלות עקבות דם.. נראה לי קצת יותר מסובך להעלים אותן.
פחות מבין בזה בכל אופן
אחת מהראיות של מכחישי השואהפשוט אני..
היא: אין עקבות של גז הציקלון בי על קירות תאי הגזים.
התשובה לכך היא, ובכן, שאין שום סיבה שהגז הזה יישאר על הקירות. כלומר העובדה שהוא לא נמצא שם פשוט לא מעידה על כלום.
זה שהמשטרה מחפשת דם בכל מקום אפשרי, זה לא אומר שיש סיכוי גבוה שאכן יהיה שם דם. הם פשוט יורים לכל הכיוונים (בחירת מילים לא משהו).
אחרת, מן הסתם, ההגנה הייתה משתמשת באותה מכונת כביסה כדי "להוכיח" שלא יכול להיות שכיבסו בה בגדים עם דם. אבל ההגנה לא השתמשה בטיעון הזה, כי די ברור שאין סיבה שיישאר דם במכונת כביסה.
אולי... טוב, פחות מבין בזה כמו שאמרתימבקש אמונה
התשובה שהוא ענה-אדם כל שהוא
שבאותה שבת נסעו הורי אשתו לבתם בנתניה והוא רצה שבגדיו יספיקו להתייבש עד ליציאתו לעבודה למחרת.
ובמילים אחרותפשוט אני..
במשך כמה ימים הכביסה הייתה איפה שהוא בבית, לא בסל הכביסה.
ובכל אותם הימים הוא לא ראה צורך לכבס אותה.
פתאום כשהבית ריק והוא היחיד שנמצא בו - הוא הוציא את החולצה מהמקום בו הייתה וכיבס אותה.
בפסק הדין השופטת כתבה שההתנהגות הזאת "מעוררת חשד", והיא תהתה למה לא ביקש מחמיו לכבס את בגדיו לפני שיצא מהבית.
ובסיכום הפרק של ההתנהגות שלו, היא כתבה:
התנהלותו של הנאשם לאחר הרצח משופעת בהתנהגויות מפלילות, חלקן מהותיות וחלקן מינוריות יותר. למרות שלכאורה מדובר באנקדוטות שוליות שאינן נוגעות במישרין לרצח, הן מתאפיינות בכך שהנאשם לא היה מסוגל להסבירן באופן סביר או בוודאות לא אמר לגביהן אמת, ובכך שגרסתו של הנאשם לגביהן נסתרה ישירות על ידי עדים שאין להם כל אינטרס לשקר.
לא קרה לך שנשאר לך בתיק בגדים לכביסה בתיק יום?אדם כל שהוא
(לגירסתו, בשישי לקח את התיק עם הבגדים מבית הספר, ובשבת כיבס)
ולא קרה לך שנזכרת לשים אותם לכביסה קצת מאוחר מדי?
ואם התחלת עם ציטוטי התרשמויות של שופטים "מכלול ההתנהלות שפורטה לעיל אינה מתיישבת, על פי השכל הישר, עם התנהגות של אדם אשר ביצע רצח, אלא דווקא עם התנהגות שגרתית ותמימה של מישהו שאינו מעורב ברצח".
גם קרה לי שזרקתי מכנסייםפשוט אני..
שניהם לא קרו ביום/שבוע שבו נרצחה ילדה בבית הספר שלי.
כתבתי כבר פעמים רבות, אף אחד לא טוען שכל מעשה בנפרד מעורר חשד. הבעיה היא הצטברות המקרים ביחד, ולזה גם הוא לא הצליח לספק הסברים מספקים. ההסברים שהוא כן סיפק, פעמים רבות, היו סותרים ושקריים.
אבל הוא בעצמו נידב את המידע שהוא זרק אותםמבקש אמונה
יכל לשקר בקלות ולהביא להם מכנסיים אחרות
ואגב, במהלך החקירה הפרקליטות מצאה מכנסיים (אחרות) בבית שלו וטענה שאלו המכנסיים, ברגע הזה הכי פשוט זה לסתום את הפה, והוא אמר שזה לא אלו..
זה שהשופט השתמש בטענה המביכה הזאתפשוט אני..
ממתי הפללה עצמית היא הוכחת חפות?
בתי הכלא מלאים בגאונים שעשו טעות, פלטו משהו, מסרו פרט כלשהו, שסגר עליהם את הגולל
זה לא היה פליטה. וזה מוכיח מצויןמבקש אמונה
שההסבר הפשוט הוא שהוא לא ניסה להסתיר ראיות, המכנס היה לא נוח וזהו..
הוא התעקש עם השוטרים שיחפשו את המכנס.. לא פלט בטעות
להפך, אחרי כזה דבר להשתמש בראיה שהוא זרק את המכנס זה מביך
אגב, הפרקליטות עשתה סלט מהראיותמבקש אמונה
"למה יש כ"כ הרבה רע בעולם?!"
את מוצאת עצמך שואלת-זועקת פעם אחר פעם.
השאלה הזו שמנקרת,
ההרגשה הנוראית שעוטפת
שוב
ושוב
ושוב
ההרגשה הזו שהכל סוגר
שלכל כיוון שלא תסתכלי - יש רע.
וכאב.
הו הו כמה כאב כמה!!!
כאב לאנשים שיקרים לך
וכאב לעוד אנשים שיקרים לך
וכאב לעצמך
וכאב לעם שלך
וכאב על אובדנים שחווית וחווים אנשים
וכאב בכל מעגל שהוא
חברות, משפחה, עבודה, הארץ, העולם...
כאילו די, זה כאילו לא נגמר ואין סוף לרע הזה!!!
ואת כבר בהצפה.
הצפה של כל מה שחווית ושמעת וראית.
פשוט הצפה.
תדמייני כל אדם, גם ההכי מדהים וחזק שבהם, שהוא עובר הצפה - הוא לא יכול יותר. די. נגמרו הכוחות. נגמרו המצברים.
נגמר המלאי.
אין.
פשוט אין.
ולא רק שאין - גם כל הכאב והקושי מציף
ואז יש עוד קושי אחר - וגם הוא מציף
ועוד
ועוד
ולפעמים אפילו לנשום אי אפשר ברוגע!!!
אז במצבים כאלה חייבים חייבים יקרה רגע לעצור!
לעצור ואפילו רק להסדיר נשימה.
פיזית.
פיזית לעשות תרגיל של נשימה עמוקה
למשל, להכניס עמוק אוויר מלוא הריאות במשך 4 שניות,
להשהות אותו עוד שתי שניות בלי להוציא
ואז לנשוף אותו החוצה לאט לאט עוד 4 שניות.
ככה לעשות סטים של נשימות, לפחות איזה 6-7 סטים.
לעצום עיניים.
לשים את עצמך במקום שקט.
שקט שקט.
גם אם זה ללכת לחדר ולהיות רגע רק את עם עצמך שתי דקות.
ותני רגע לעצמך לספר לך מה *את* חווית.
ומה עובר עלייך?
ועם מה את מתמודדת?
ומה חשוך לך ובך כעת?
ופתאום לשמוע את עצמך ממשיכה לספר לך,
שזה פשוטו טו מאץ'!
יותר מדי!
זה יותר מדי לך, לכולם!
ועצמך ממשיכה ורוצה רגע לבקש ממך
לעצור
ולקחת עוד קצת זמן לעצמך
אפילו אם מועט,
להסדיר נשימה
לסדר מחשבות
לנשום
להתמלא
לשתות
אולי תה חם ומתוק
מקלחת נעימה וחמה
כל פינוק שבא לך
פינוק קטן של אוכל
תפילה לקב"ה שישלח כוחות
שיתוף
חיבוק
וכמובן - שינה!
שיר מעודד
מוזיקה בכללי
פרק קצר של סדרה מצחיקה או סטנדאפ
להביט בתמונות של האוצרות שלך בטלפון או במחשב,
לצאת לשאוף אוויר בחוץ
הליכה קצרה
וכל הטענת מצברים אחרת!
וכל מה שיכול לעשות לך טוב!
ועד שלא תרגישי שאת מתמלאת בחזרה, לפחות 80% מה"סוללה" שנקראית "את" - את *לא* משקיעה שום אנרגיה בדברים שמרוקנים אותך!
אי אפשר יקרה!
את על 0% בסוללה ועדיין משתמשת בכל הכוח במכשיר...
אפשר להתפוצץ, לקרוס חלילה.
האיתותים הללו של הגוף שלך החכם
ושל הנפש החכמה
אומרים לך -
היי יקרה! עד כאן!
אנחנו חייבים מילוי!
בואי תדאגי לנו למילוי
ואז נחזור כמו גדולים עם כוחות מחודשים להשפיע עוד ועוד טוב בכל המעגלים
אבל קודם המעגל שלך.
את.
עצמך.
מתמלאת.
נושמת.
מתחזקת.
שמחה.
ואח"כ כמובן אישך והילדים
ואז המשפחה המורחבת
והחברה היקרה
ושאר המעגלים
לאט לאט.
אי אפשר הכל בבת אחת.
את רק בן אדם אחד.
מדהים, אבל אחד. ובן אדם. אנושית. בשר ודם.
עם גבולות יכולת
עם אנרגיה שהיא לא בלתי נגמרת אלא היא מוגבלת כי אנחנו בני אדם...
ואיפה שנבחר להוציא אותה - זה בהכרח יבוא על חשבון משהו אחר.
לכן עכשיו התיעדוף הראשון הוא להוציא אותה רק על ההתמלאות שלך.
ורק אז, שתהיי מלאה יותר, תוכלי להוציא ממנה גם לעולם כולו.
אנשים שאינך יכולה לעזור להם - בין אם זה במעגלים קרובים ובין אם הם רחוקים - זו עבודה, אבל את מנסה להפנותם הלאה לעזרה המתאימה אם את יכולה, להתפלל עבורכם, לקוות, לשלוח חיבוק.
וזהו.
לשחרר.
אי אפשר לעזור לכולם.
את רק בן אדם.
אחד.
יחיד ומיוחד.
ואחד.
וכמה טוב את כן משפיעה היכן שאת כן יכולה!
ועוזרת!
ותומכת
ומאירה
ומחדדת
וכמה אכפתיות נובעת ממך
כ"כ כ"כ אכפת לך!
ורק בגלל זה את כ"כ מתאמצת!
ואני רוצה לבקש שבתוך הכל יהיה אכפת לך גם מעצמך!
שתבחיני גם בגבולות הגזרה שלך!
שתזהי גם את קצה גבול היכולת שלך!
את מה את כן יכולה
ומה את לא
את מה עושה לך טוב וממלא
ומה מרוקן
את מתי את יכולה לתת יותר מעצמך
ומתי את זקוקה לקבל, או להעניק לעצמך
ואלו דקויות שהן לימוד של חיים...
לימוד שהוא מרתק, ולפעמים שובר, ונופלים, ומתאכזבים,
אבל בסופו של דבר גדלים!
וגם מכל הרע שבעולם -
נכון.
הוא קיים.
אבל הטוב קיים שבעתיים!
"ברגע קטון עזבתיך
ורחמים גדולים אקבצך"
הרע הוא כמו רגע קטון!
והטוב הוא עשרות מונים טוב ומאיר וגדול כ"כ כ"כ!
ותמיד אני נזכרת בעלון של שבת שקראתי כשהיינו ילדים. כתב בו הרב חנן פורת זצ"ל, וקראו לו "מעט מן האור"
ותמיד זה הזכיר לי שמעט מן האור - דוחה הרבה מן החושך
אז כל אחד מאיתנו הוא "אור קטן"
וכולנו "אור איתן"
ולא רק בשיר ילדים חמוד
אלא באמת באמת
לכל אחד ואחת מאיתנו יש כוח על!
לעשות ולהשפיע טוב בגבול היכולת שלו
במעגלים שלו
ואותו האור ממשיך ומשפיע עוד ועוד ועוד
ממש כמו אבן שזורקים על פני המים והיא יוצרת עיגולים עיגולים סביבה
כי חיוך אחד שלך לילדה,
שהלכה שמחה לבית הספר וחייכה לעוד ילדה,
שהרימה אותה כי הייתה בהרגשה נוראית לפני כן,
וחזרה הביתה ועשתה נחת רוח להוריה שהיא שמחה,
או אמירה ועזרה שלך לבנות כאן בפורום או בחיים האמיתיים,
שהצלת
ועודדת
והרמת
ותמכת
ואז הן היו עם עוד כוח לילדים, לעצמן, לאיש,
שבחזרה המשיכו טוב במעגלים שלהם,
ואותם אנשים שפגשו גם
ואין לדבר סוף!
כן כן
ל***טוב*** אין באמת סוף!
הוא באמת אינסופי!!!
אז את יקרה מוסיפה אור
ותוסיפי אור
וקצת פחות תחשבי על החושך.
כי כשמוסיפים אור החושך ממילא מסתלק ומתמעט
ומספיק אפילו אור קטן
ואפילו יחיד
בכדי לגרש חושך גדול גודל
ויש לנו את בורא עולם
שהכל שלו
והכל מאיתו
הטוב והרע
ולימדנו לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה
ולימדנו שהכל לטובה!
כל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה
ולהתחזק באמונה
בביטחון באבא שלנו בשמים שיודע טוב טוב מה הוא עושה
והוא אחראי על הכל
ולפעמים התפקיד שלנו הוא
"הרפו.
הרפו ודעו כי טוב השם!"
ובמה שאינו בשליטתך יקרה – הרפי.
לא כל העולם על כתפייך היקרות
ומה שלא בגבול יכולתך - להרפות ולשים על הקב"ה. הוא כל יכול באמת באמת.
ואת תראי, ותמשיכי לראות את כל הטוב *שכבר קיים*
באנשים טובים
בנפלאות הבורא
בילדים שיש
במשפחה
בחיוכים
באוכל הטעים
בשפע
במיטה הנוחה
בגוף שמתפקד
ובכל פינה ממש ממש יש טוב ובשפע
ולהגדיל את המיקוד שלנו דווקא עליו
לא לקחת אותו לעולם כמובן מאליו
אלא להיפך - להנכיח אותו
לראות אותו
להעצים אותו
להודות עליו
ההודיה עצמה מעניקה כ"כ הרבה כוח! כ"כ!
להתפלל במילים שלך
את כל הכאב
והקושי
והתקוות
הכל הכל הכל
לקב"ה
ולהודות לו על מה שכן יש
ולבקש על מה שעוד לא
והוא שומע הכל
והוא כל יכול
ותמשיכי להתחזק
להוסיף לעצמך מקורות של מילוי מצברים בכל יום ויום
להתקרב למה שעושה לך טוב
להתרחק ממה שעושה לך רע
ולהמשיך כך בעוז ובגבורה ובאמונה
והדברים ב"ה עוד יתבהרו
כולם
לאט לאט
את כבר יכולה לראות ב"ה בחוש איך כ"כ הרבה חזיתות שקרו לכ"כ הרבה אנשים - פתאום במבט של אפילו לא כ"כ הרבה זמן - פתאום כולם במקום אחר לגמרי!
ההיא שהתגרשה - התחתנה מחדש ומאושרת
ההיא שלא זכתה לילדים - חובקת תאומים
השבויים שכבר חזרו
החולים שנרפאו
העקרות שנפקדו
הרווקות שהתחתנו
הזוגיות שהתחזקה
הילדים שגדלו והביאו ברכה גדולה ונחת עצומה
הכוחות הפנימיים שכל אחד ואחת גילו בתוכם
הערבות ההדדית
האחדות
החסד
העזרה
השמחה
הצחוק
החיוכים
רגעי האושר
והשפע
והטוב.
הטוב.
שקיים!
ושילך ויגדל ב"ה
ואת עצמך חלק מהטוב הגדול הזה!
ועכשיו, לכי ומלאי את עצמך
ותני לטוב שבך לגדול ❤
מי אמר לך דבר כזה??בינייש פתוח
תקרא בפרוטוקולמבקש אמונה
זה יפה לראות יחס מזלזלארץ השוקולד
חבל שלא התייעצו איתך לפני.
לי אין מושג מה קרה, אבל נראה לי שיש הרבה מקום לקבל את פסיקת השופטים, בפרט כאשר הם מתייחסים לפרטים המדויקים, דבר שלי אין כח נפשי לעשות.
ואתה יכול לספק הסבר?אדם כל שהוא
למה את המכנסיים הוא זרק, למרות שאמרת שאין בעיה לכבס כתמי דם, ואת החולצה הוא דווקא כיבס?
למה הוא סיפר מרצונו שהוא זרק את המכנסיים, למרות שהיה יכול לספר שלבש באותו יום מכנסיים אחרות?
פושעים עושים טעויות, מה חדש?פשוט אני..
איזה מן טיעון זה?
הסבירות שפושע יעשה טעות מהסוג הזה...אדם כל שהוא
נמוכה.
לעומת זאת, אם אדם חף מפשע זרק מכנסיים לפח, רוב הסיכויים שכשוטר ישאל אותו איפה המכנסיים הוא יספר לשוטר את האמת.
וגם לא הסברת מה ההיגיון שאת החולצה הוא כיבס ואת המכנסיים הוא זרק.
ולמה שהוא יבקש אח"כ שיחפשו את המכנסיים באשפה, אם הוא זרק אותם בגלל שהם היו ראיה מפלילה.
אבל גם דברים עם סבירות נמוכה קורים לפעמים, כמו שיכול להיות שמישהו יזרוק מכנסיים לפח בדיוק בשבוע שבו היה רצח בבית הספר שבו הוא עובד.
ואם אוספים רק ראיות לכיוון מסויים, ומתעלמים מהקשיים לצד השני, או שבכלל לא בודקים ולא מוצאים את הקשיים לצד השני, אז עלולים להגיע למסקנות שגויות.
מעניין שאתה מציין את המילה אמתפשוט אני..
אז למה להניח שלפעמים הוא כן מדבר אמת, כאשר ההנחה הזאת תורמת לזיכויו?
הטענה שהוא דיבר אמת בפרט הזה, היא טענה שלך..אדם כל שהוא
כי טענת שהוא זרק מכנסיים לאשפה.
אם אתה חושב שהוא שיקר בפרט הזה, ולא זרק מכנסיים לאשפה, אין שום צורך לחפש הסבר לצירוף המקרים הזה.
אין הכי נמיפשוט אני..
אם זה שקר, הוא מנסה להסתיר משהו ולכן שיקר.
בין כך ובין כך, הוא מנסה להסתיר משהו.
בהנחה שאנחנו לא מניחים את המבוקש-אדם כל שהוא
יש לנו 3 אפשרויות-
1. הוא באמת זרק מכנסיים לפח, מהסיבות הרגילות שאנשים זורקים מכנסיים לפח.
2. הוא לא זרק מכנסיים לפח, ושיקר כדי להסתיר משהו.
3. הוא זרק מכנסיים לפח כדי להעלים ראיות.
לגבי אפשרות 1- אנשים זורקים מכנסיים לפח, ועדיין הסבירות שזה יקרה בדיוק באותו שבוע נמוכה יחסית. מאידך, הסבירות שאם זה קרה הוא יספר את זה גבוהה מאוד.
לגבי אפשרות 2 - השקר הזה פשוט לא משרת אותו. וזו טעות חמורה לספר אותו.
לגבי אפשרות 3. נשמע הגיוני שהוא יזרוק את המכנסיים כדי להעלים ראיות, אבל אם הוא עשה את זה, זו נראה טעות חמורה לספר את הדברים. קורה שפושעים עושים טעויות, ועדיין הסבירות שהוא יעשה את הטעות החמורה הזו [ובשלב מאוד ראשוני, בלי שהופעל לחץ ומדובב וכו', ובפרט לפי הגירסא שהוא פושע מתוחכם] נמוכה יחסית.
עוד לגבי אפשרות 3 - לא ברור למה דווקא את החולצה הוא כיבס, ואת המכנסיים הוא זרק. בנוסף הדרישה שלו לחפש את המכנסיים נראית מנוגדת בצורה קיצונית לאינטרס שלו, אם יש עליהם ממצאים מפלילים שמלכתחילה גרמו לו לזרוק אותן.
לעומת זאת, אם אפשרות 1 נכונה, ברור מאוד למה הוא דרש שיחפשו את המכנסיים - זו הדרך שהייתה לו להראות שאין עליהם שום ממצא מפליל, והוא לא זרק אותם כדי להעלים ראיות.
בסופו של דבר, בין אם הוא אשם ובין אם לא, כך קרה משהו שיותר מסתבר שלא יקרה, ואני לא רואה דרך ברורה להעדיף את הסבירות של אחת האפשרויות.
שהוא ניקה שם אחרי הרצחארץ השוקולד
הסבר די פשוט למען האמת.
הוא לא מנקה אלא שיפוצניקפשוט אני..
אז בא לתקן משהו שקראו לוארץ השוקולד
אינך חושב שאם הוא היה צריך לתקן משהו בשירותי הבנותפשוט אני..
אז המעסיק שלו היה יודע על כך? או איזה שהוא איש צוות בבית הספר שביקש ממנו לעשות זאת?
אף אחד מעולם לא העיד, וגם הוא עצמו לא טען זאת, שהייתה לו סיבה כלשהי להיות בשירותי הבנות באותו היום.
חוץ מזה, כל ההגנה שלו מתבססת (בצדק כמובן) על זה שאין שום ראיות שקושרות אותו לזירה, וזה קו הגנה מוצלח מאוד שהפך אותו לאדם חופשי.
אז עכשיו אתה מתרץ את זריקת המכנסיים בזה שהוא *כן* היה בזירה?
אם הייתה לו משימה בשירותי הבנות ושם הוא היה רואה את הגופה, זה היה קו ההגנה הכי טוב בעולם.
זה יכול להסביר איך הוא ידע על הרצח, איך ידע על שיטת הרצח, איך ידע באיזה תא בוצע הרצח, יכול להסביר סימני דם בכליו או בבגדיו אם יימצאו כאלה, יכול להסביר למה זרק את מכנסיו (מי רוצה לשמור למזכרת מכנסיים שספוגים בדם של ילדה קטנה?).
לא סתם הוא מעולם לא טען זאת, שהרי זה טיעון שהוא יהיה חייב להביא מישהו חיצוני שיאשר זאת. שיפוצניק שכיר בבית ספר לא מחליט על דעת עצמו איפה הוא צריך להיות, ומן הסתם הוא לא אמור להיכנס לשירותי הבנות אם אף אחד לא אמר לו בפירוש שיש שם משהו שנדרש לתקן.
תשמע, אני לא בקי בפרטיםארץ השוקולד
אבל כן, יתכן מאוד שתלמידה תקרא לשיפוצניק והוא יהיה נחמד וינסה לעזור דקה. (רק ניסיתי להציע הסבר אליבא דהקושיא שלך)
אני סתם אזרח שמאמין לפסיקת בית המשפט. (נותן לפסיקה הרבה יותר משקל מניק כלשהו בערוץ, חכם ככל שיהיה)
ודואג מההערות של השופטים על התנהלות הפרקליטות למול המכון לרפואה משפטית, דבר שמדאיג על רמת הצדק בגוף הזה בכל צד שניתן לבחור.
לא רק אני טענתי שהוא שקרן, גם בית המשפטפשוט אני..
וכמו שאמרתי - אם זרק את מכנסיו, זה בעייתי כי נראה שניסה להסתיר משהו.
אם לא זרק את מכנסיו, זה אומר שהוא משקר כלומר הוא ניסה להסתיר משהו.
אין לו דרך טובה לצאת מזה.
אף תלמידה לא קראה לו, הוא לא טען זאת, עורכי הדין שלו לא טענו זאת, אף אחד אחר לא העיד זאת, אף בן אדם או בת אדם לא העידו שהוא היה בשירותים (כאמור - זה בכלל לטובתו שאף אחד לא העיד זאת).
זה שאתה עכשיו מגיע ומנסה להציג קו חדש זה יפה מאוד, אבל לא מציאותי. באותה מידע אפשר להגיד שהוא בכלל לא היה באותו יום בקצרין אלא בדימונה, והוא פשוט בחר לא לספר זאת למשטרה.
בית המשפט החליט לא להרשיעארץ השוקולד
אתה מנסה ליצור פה הרשעה ציבורית.
אני מעדיף להאמין לבית המשפט.
הערתי רק שקו ההרשעה שלך מסתמך על הנחות לא מחוייבות (וזה שיש למישהו מה להסתיר לא הופך אותו לרוצח)
בוודאי שיש עניין בהרשעה ציבוריתפשוט אני..
בית המשפט לא קבע שהוא לא אשם, אלא שאין די ראיות בשביל להרשיע אותו.
זה הבדל שמיים וארץ.
זה כמו שתגיד שבגלל שמוטי אלון הורשע רק בחיבוק ורק לאדם אחד, אז הוא לא עשה מעשים חמורים פי אלף לנערים רבים. הרב אריאל עצמו אמר שאלון הורשע על "דגי רקק" לעומת מעשיו האמיתיים.
קראת את כל פסק הדין?ארץ השוקולד
לא יודע, יש לו אמירה כאן על סמך סעיפים מהפסיקה:
עקרונית, זיכוי לא אומר שהשופטים חושבים... - צעירים מעל עשרים
מתי שמעת אותי משבח את הפרקליטות על התיק הזה?פשוט אני..
לגבי אמונה בפסיקת בית המשפט:פשוט אני..
שופטים הם בני אדם, והם כמובן יכולים לטעות. לא מדובר במחקר אובייקטיבי שאפשר לעשות במעבדה ולקבל תוצאות חד משמעיות. לא רק במקרה הזה, גם במקרים אחרים. גם כששופטת שחררה למעצר בית בן אדם מסוכן שאיים לרצוח את שכנתו, ולאחר אותו שחרור למעצר בית הוא אכן רצח אותה, אפשר להבין ששופטים הם רק בני אדם. סיפור אמיתי שלצערי אני מכיר מקרוב.
וזו לא סתם הדעה המוזרה שלי, זאת הדעה בדמוקרטיות רבות בעולם. בארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, בלגיה, ברזיל, קנדה, אוסטריה, הונג קונג, צרפת, אירלנד, איטליה, ניו זילנד, נורווגיה ועוד - בכל אלה יש חבר מושבעים (אמנם לא באותו מעמד ולא בכל משפט בכל המדינות האלה), מתוך הבנה ששופט אולי מבין יותר בחוקים אבל יכולתו לקבוע האם להאמין לאדם א' או לאדם ב' לא טובה יותר משל כל אזרח אחר.
אז אתה בעד לשנות את צורת השפיטהארץ השוקולד
טיעון מאוד מעניין.
בוודאי שכןפשוט אני..
הסיבה היחידה שאין היום מושבעים בארץ, היא שהבריטים חששו שבכל משפט שבו שלטונות המנדט יאשימו יהודי בפשע כלשהו - כל חבר המושבעים יהיה יהודי והחשוד תמיד יזוכה.*
אילולא החשש הזה של הבריטים, היינו יורשים מהם שיטת משפט לתפארת.
*אם הם רק היו יודעים שחבר מושבעים של יהודים שמאלנים ישמח להרשיע יהודים ימנים בכל עבירה שלא תהיה... אולי הם דווקא כן היו מאמצים כאן את השיטה הזאת. חבל שהם לא ידעו מראש על הסזון.
ובכל מקרה זה לא העיקר כאןפשוט אני..
העיקר הוא שאין סיבה להאמין לשופטים בבואם לקבוע עובדות.
השופטים של קצב בחרו להאמין למתלוננות ולא להאמין לקצב. הם שלחו אותו לקלבוש בלי בדל של ראיה ממשית.
במקרים אחרים, תיקים עם אותו משקל ראייתי אפילו לא מגיעים לכדי כתב אישום, כי הפרקליטות לא מאמינה שיש לה סיכוי סביר להגיע להרשעה.
מערכת בתי המשפט לא קובעת מה היה ומה לא היה.
היא קובעת דבר אחר לגמרי - האם יש ראיות או לא.
תהיה *בטוח* שאלפי אנסים ומטרידים יצאו זכאים במשפט (או אפילו לא הועמדו לדין) כי לא היו נגדם ראיות.
זה לא שחבר מושבעים כן היה מרשיע אותם, כי גם חבר מושבעים לא ירשיע אדם שאין בדל ראיה נגדו.
כמו שאמרו הפרסומות ברדיו:
תכניסו את זה טוב טוב לאזניים. בית המשפט לא קובע מה האמת, אין לו את הכלים לכך והוא לא מתיימר לקבוע זאת.
הוא קובע האם יש ראיות או אין ראיות.
כשאין ראיות - הוא קובע למי הוא מאמין ולמי הוא לא מאמין.
בין לזה לבין המציאות אין דבר וחצי דבר.
תשאל שופט האם החוק קובע כך או אחרת, סביר להניח שהוא יידע לענות יותר טוב ממני.
תשאל שופט האם קצב שיקר או האם המתלוננות שיקרו - אין לו שום יתרון על פני כל אדם אחר ביכולת לדעת מי צודק. מכאן בדיוק נולד חבר המושבעים.
בקשר לכוכביתאלפיניסטית
דווקא בגלל המציאות המורכבת של החברה הישראלית חבר מושבעים יכול להיות רעיון גרוע.
יש מדי הרבה שסעים בציבור ושנאה לאנשים אחרים בגלל שהם משתייכים לקבוצה מסוימת.
קשה לי להאמין שמושבעים יצליחו היות אובייקטיביים ולשפוט לגופו של עניין
3 תשובותפשוט אני..
ב. למה את חושבת שהשופטים יותר אובייקטיבים לעומת הציבור הכללי? להראות לך דוגמאות איך שופט ערבי מקל על ערבים ושופט מתנחל מקל על עבירות של ימנים? על שופט שמאל שמקל על שמאלנים אין לי דוגמאות, פשוט כי על עבירות מצד שמאל בכלל לא מגיעים לבית המשפט 🙄
ג. במדינות עם חבר מושבעים, בודקים היטב שלמושבעים אין דעה קדומה על מי מהצדדים בתיק. אנטישמי לא יכול להיות בחבר המושבעים אם אחד מהצדדים יהודי, אדם שסבא שלו היה שוטר לא יכול להיות בחבר המושבעים כאשר אחד מהצדדים הוא שוטר. עד לרמה כזאת הם מגיעים. זה מתבצע גם על ידי בדיקות רקע (היוש רשתות חברתיות) וגם על ידי דיון מקדים שבו כל עורך דין בתיק יכול לשאול את המועמדים שאלות בשביל לראות האם הם מגיעים עם דעה קדומה שיכולה להשפיע על המשפט.
..אלפיניסטית
א. בדיוק בגלל זה יש פחות שנאת זרים כי מדובר בחברה מאוד הטרוגנית , השונה זה הרגיל אצלם.
אגב דווקא בגלל שאין שוויון אמיתי בין צבע עור (זה עדיין יותר אישיו מצבע עיניים) אבל כן יש הכאה על חטא וניסיון להגיע לשיווין זה יכול להוביל להטיה לטובת השחורים, בארץ יש הרבה יותר גזענות מניו יורק. (או לכל הפחות על ידי קבוצות נרחבות) ברמה שתשפיע דווקא לרעה- ככה אני מרגישה בכל אופן.
ב. זה נכון, אבל עדיין יש לשופט איזה שהוא מעמד וניסיון שאמור להקנות לו אובייקטיביות יותר מאדם מין השורה.
ג. זה כמעט בלתי אפשרי, חבר מושבעים אמור להוות מדגם מייצג. אז מה, יהיו רק ערבים במשפט של ערבי? רק חרדים במשפט של חרדי? זה לא ריאלי.
חוץ מזה יש מספר מסוים של פסילות. ואז מה? נדפקת עם מושבע שיש לו דעה קדומה על החברה שלך.
תכלס הכל מוביל לשאלה אם בישראל יש יותר שסעים מחברה מערבית אחרת ברמה שלא תאפשר לנהל משפט עם חבר מושבעים הוגן, לדעתי התשובה היא כן
יש בישראל הרבה יותר אמוציות בחילוקי הדעות, כי הם משפיעים ברמה יומיומית, זו לא כמו שנאה מעורפלת למי שזר לך. יש תחושה שהצד השני עושק ממני משהו, מה שמוביל לרצון לנקום גם אם זה תת מודע.
חולק על 3 ההנחות שלך 🙃פשוט אני..
חבר מושבעים לא מהווה מדגם מייצג.
אין שום עניין שאחוז היהודים/שחורים/היספאנים וכו' בחבר המושבעים יהיה כמו באוכלוסייה הכללית. בקושי על ייצוג שווה של גברים ונשים אפשר לדבר שם
זכותך 🤷🏻♀️אלפיניסטית
אם אתה לא מסכים אז בהחלט הגיוני שתעדיף חבר מושבעים מהשיטה הקיימת
אני לא חושבת שארה"ב פחות משוסעת מאיתנוחושבת בקופסא
אפילו אפשר לומר שהקצוות הפוליטיים שלהם הרבה יותר קיצוניים והרבה יותר דומיננטיים בשיח מאשר אצלנו. וחלק גדול מהפיצול שלהם הוא בנושאי גזע, מין, חרטוטי מגדר, ונטיות פוליטיות. ברצינות, יש שם אנשים שמבחינתם תומכי טראמפ הם נאצים כפשוטו, או אחרים שמתחרפנים מכך החליפו את הנעליים של דמות מצוירת בפרסומת של עדשי שוקולד M&Ms.
גם כן זכותךאלפיניסטית
אני חושבת שהחברה הישראלית יותר מחוספסת, הכל יותר קשה, וגם השנאה יותר נוכחת. זה לא סתם חילוקי דעות תיאורטיים על השקפות עולם (כלומר גם אבל לא רק) זה מאבק הישרדותי
יש אצלנו יותר שנאה?פשוט אני..
מחאות ג'ורג' פלויד – ויקיפדיה
מתי אצלנו קרה דבר כזה?
אני חושב שאת לא לוקחת בחשבוןבינייש פתוח
אז מה אתה באמת מציע?בינייש פתוחאחרונה
אז מה האופציה הנכונה??
אני לא נרגע מהמשפט הזה, באמתפשוט אני..
"אני מעדיף להאמין לבית המשפט."
להאמין למה?
לזה ששופט אחד אומר שיש לו ספק סביר בראיות ולכן הוא מזכה?
לזה שהוא אומר בקולו שהוא לא יכול להתחייב שזדורוב אינו הרוצח?
זאת לא חכמה גדולה במיוחד לקרוא רק את השורה התחתונה, להיאחז בה כאילו היא היחידה, כאילו היא ירדה אלינו מהר סיני.
והרי אם במקום שופט מסוים היה יושב בהרכב שופט אחר, הגלגל היה יכול להתהפך בקלות לרוב מרשיע ולפסק דין ששולח אותו לכלא לעוד 10 שנים. אז זהו, המציאות הייתה שונה והוא פתאום כן היה הרוצח?
לפני 10 שנים כשהוא הורשע במחוזי ובעליון, הוא כן היה הרוצח והיום הוא לא הרוצח?
תשתמש במה שיש לך בין שתי האזניים בשביל לקבל החלטות, אל תסמוך על אנשים שבעצמם לא בטוחים שהוא זכאי וממילא הם רק בשר ודם.
מעניין האם באותה הקלות אתה סומך על כל פסיקות בגץ, שבו יושבים שופטים בכירים יותר משופטי המחוזי שעכשיו זיכו את זדורוב.
זה כבר לא קשור לתיק זדורוב, באמת. המשפט הזה שלך שמייצג אמונה עיוורת בבני אדם, שבאמת באמת לא בהכרח יותר חכמים ממך או ממני, וממילא גם חכמה לא תמיד עוזרת לדעת מי שקרן ומי אמין - בעייני זו הקטנת ראש.
כאמור בכ"כ הרבה דמוקרטיות בעולם לשופט בכלל אין סמכות להכריע בשאלות עובדתיות אלא רק חבר מושבעים *של הדיוטות* מוסמך לעשות כן, בדיוק בגלל הדברים שכתבתי קודם. הסיכוי של שופט להגיע למשפט צדק לא שונה מהסיכוי של ריקי כהן מחדרה לעשות כן (ובלבד שהיא כמובן תהיה במשפט ותשמע את העדויות וכו', כפי שעושים מושבעים).
לא צריך להיות גאוןבינייש פתוח
גם אני קראתי את פסקי הדין הקודמים שהובילו להרשעתו.
לא צריך לקנא, תשקיע בתגובות ותקבל מחמאות גם אתה פשוט אני..
אני בעד מחמאות, לכן פרגני לנעמי28בינייש פתוח
אגב אפשר להיכנס לכרטיס שלי ולראות תגובות אהובות, הדף עצמו מאוד מושקע וגם חלק מהתגובות שלי.
עקרונית, זיכוי לא אומר שהשופטים חושבים...אדם כל שהוא
שהמזוכה חף מפשע.
במקרה הזה, כפי שציטטתי מדברי שני השופטים שזיכו, הם אכן חושבים שיותר סביר שהוא חף מפשע- - השופטים כותבים ככה- - צעירים מעל עשרים
שזה מדאיג ונוראארץ השוקולד
מעניין ממש,ארץ השוקולד
היו דברים מאוד חריפים שראש ההרכב אמר על הפרקליטות, מעניין אם יעשו שם בדק בית:
https://twitter.com/netaelbandel/status/1641378298793009154
(כדאי לעיין בתגובה גם שהביאה את הציטוט על הכאוס)
באלי ללכת עוד פעם לסליחותאורי ציון
חראם עד שאני ערה בשעה הזאת.
יש עניין?
זה סוג של תחושה של בזבוז?משה
כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?
זה פשוט ניצול הזדמנויותאורי ציון
לא הלכתי אגב
לפחות ניסית לישון?משה
(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)
כן, בהצלחה רבהאורי ציון
מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..
אז למה בעצם נשארת ערה עד כזה מאוחר?משה
חסרות סיבות?אורי ציון
בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.
נגמר לי הערב, רוצה את הלילהמשה
מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?
אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.
הלילה הוא קסוםאורי ציון
אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.
אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.
אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.
במה את עובדת?משה
אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.
עם נועראורי ציון
כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.
אז רגעמשהאחרונה
איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?
יש עניין לחזור בתשובהאריק מהדרום
אז יש הרבה על מה😅אורי ציון
מי זוכר אותי?😉 ואת השרשור הישן שליכתר הרימון
שמדי פעם אני חוזרת אליו לרעיונות.
סקר - משפט לקישוט לסוכה - צעירים מעל עשרים
בקיצור, אשמח לרעיונות נוספים למשפטים מהמקורות לכתוב בקישוטים לסוכה.
יאללה שוטו
זוכרים 😃משה
(שמחתי לראות אותך)
יאא, זוכרתנערת טבע
כשהייתי בישיבה הגבוההאריק מהדרום
אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.
אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".
המשפט הזה משפיע עלי עד היום.
תמיד לזכור את קרבן התמידכתר הרימון
גםאריק מהדרוםאחרונה
יִשְׂמַח יִשְׂרָאַל בְּצַל סֻכָּתוֹדורש טוב לעמי
מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה
תודה!כתר הרימון
אותך כן, אותו לאנוגע, לא נוגע
ולחשוב מה חושב צבי סוכות אם הוא יראהנוגע, לא נוגע
את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן
מקווה שאתם זוכרים לטובה😉כתר הרימון
זה היה ביתינוגע, לא נוגע
סוכת חירות, מהבחירות
איזה כיף שהשנה סוכות בשבת
אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.
נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".
אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)
יש לי באמת משהו עם כלי שבורכתר הרימון
ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.
ויש עננים - לענני הכבוד
ויש לויתן גדול
ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊
אבל אני אף פעם לא שבעה...
נשמע מיוחדנוגע, לא נוגע
חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.
אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)
(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)
אני לא בעד לכתוב פסוקיםדורש טוב לעמי
אך אם כבר כותבים, אפשר
יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!
(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")
איוב לח, לט - מ
שרשור ראשי תיבות תשפ"זאריק מהדרום
שתי נקודות לראשי תיבות שלא מתחילות ב"תהא שנת"
בכל זאת נותרו רק 12 שנה לזה.
תהא שנת פח זבלאריק מהדרום
למתכנתים ב Agile - תהא שנת פיתוח זריזפ.א.
לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת
והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה
וביקשת בלי "תהא שנת":
תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת
תפילה, שירה, פתיחות זולת
תקופה של פרנסה זמינה
תהא שנת פ.א - תשפאקעלעברימבאר
תהא שנה פחות זוועהאריק מהדרום
תהא שנת פחות זמבורותנקדימון
מהשנה של הבחירות הקודמות
אמןעשב לימון
תהא שנת פרקי זימרהנקדימון
תאמינו שיש פה זהבנקדימון
תדעו שהוא פחות זוכרנקדימון
תספורת שעושה פאדיחה זועקתפ.א.
תאכלו שוקולד פלוס זנגביל
תנין שבולע פטריה זוהרת
תוכי שאוכל פסטה זולה
תעלה שוב פסוקי דזמרהפצל"פ
תביאו שוקולד, פיצה, זיתים!אשר ברא
תדחה שוב פגישה זואשר ברא
תיזהר, שוב פלסטינאי זומםנקדימון
תהיה שוב פאפא זמין.....נחלת
תתחיל שרשור פעיל, זריזנקדימון
תהא שנת פינוי זבליםנקדימון
תעיזי שאפי פעלי זכיoo
בלי תהא שנת!משה
תלך שמוליק פה זורעיםחושבת בקופסא
תרצה שנעשה פוקר זבל
תהה שנת פתרון זהב
תופסת שנכנסת פה זהירות
תהא שנת פוטר זיוףנוגע, לא נוגע
תהא שנת פרס זכאית
תהא שנת פייס זכייה
תהא שנת פורום זורמת
תשמע פה זהדי שרוט
פורום דתי.
תאמין שרציתי פורשה זריזהל המשוגע היחידי
תדעו שזה פשוט זלזולל המשוגע היחידי
אהבתיחושבת בקופסא
תהא שנת פיצוץ זורחאני צודק
תראה שתמצא פה זיווגךאביעד מילוא
זה הכי מקורי שעלה לי
אמן ואמןאני צודק
תמיד שומעים פה זמזוםרקאני
אהבתי!אשר ברא
נכתב בהשראת היתוש שהציק לי אתמול 😅רקאני
(יתושה… הנקבות הן אלו שמחפשות לעקוץ) שנה טובה!פ.א.
תהא שנת פתיחת זבולrrinaa
תהא שנת פחות זמן מסךוהוא ישמיענו
תמיד שטענדיג פרייליך זיין (להיות בשמחה תמיד)אביעד מילוא
זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א
תהיה שנת פז 😏מבקש אמונהאחרונה
או שזה נוטריקון של "תתאשפז"
לא, לא כמו שחשבתם 😁
הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש
אם לא מנצלים ימי חופשה הם נמחקים?רועישםטוב
כמו בכל החוקים הקשורים ליחסי עובד-מעבידפשוט אני..
יש חוק שקובע את המינימום,
ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.
זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...
אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.
זה תלוי בהסכם עם המעסיק בגדולמשהאחרונה
אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.
לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.
השנה הקרובה שלכם תיראה אחרת מהקודמת?פתית שלג
ברורל המשוגע היחידי
אבל בגילי זה באמת אחרת
כןoo
אני תמיד בתנועה
לחלום
להגשים
לשפר
להתמיד
תמיד זה קורה. גם בלי שנתכוון לזהנפשי תערוגאחרונה
ערב שנה טובה וכו'. שאלה שמעניינת אותיעשב לימון
אנשים ונשים שעברו טראומה שקשורה לביטחון- פיגוע טרור או מלחמה או משהו כזה
אני יודעת שזה קצת אישי- פשוט תכתבו על חבר שלכם
איך זה נראה ונחווה מבפנים או מבחוץ
אחרי שנה, אחרי עשר שנים, אחרי עשרים ושלושים שנה?
אשמח לכל מידע או סיפור מקרה
בשורות טובות ושמחות
ממליץ מאוד להיזהר עם חשיפה אינטימית במקום ציבוריארץ השוקולד
רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.
ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.
כמובן. תודה על התזכורתעשב לימוןאחרונה
למה אנשים מגמגמים?בנות רבות עלי
הולך ברחוב, סבא חביב פונה אלי, מסמן לי עם היד להוריד את האוזניות, מחייך ואומר "המעלית לא עובדת" .. אוקי אדוני המעלית לא עובדת, איך זה קשור אלי?
אמרתי לו אוקי מה…
אחרי שניות ארוכות הוא מפנה אותי לקופסת קרטון, תעזור לי לעלות את זה? אני ואתה ניקח ביחד. אמרתי לו עזוב תן לי לראות אם זה כבד כמו שאתה אומר.. בדקתי , כבד אבל לא ברמה שאי אפשר להרים. קיצר מפה לשם נופל לי האסימון ש- לך תדע כמה קומות זה. נכנסנו לבנין הורדתי את הקופסה על המדרגה הראשונה , הוא: אמרתי לך שזה כבד בוא אני אעזור לך. נשמה , אני רק מכבה את האוזניות הכל טוב. המשכתי לאחר שהוא אמר שיש 4 קומות, לא אשקר שהתנשפתי כי אני לא בכושר, אבל משמיים זימנו מצווה לפני ראש השנה , כל השנה כלום. מדהים איך מזכים אדם משמיים לעזור פתאום, לא יודע, זה לא יכול להיות מקרה.
קיצור אנשים: דברו ותפסיקו לגמגם ולדבר בלחש. תודה
חחח …בנות רבות עלי
עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄
מצווה שניה.
אגב, למה לא פונה אלי מישהי חסודה לשם שינוי?בנות רבות עלי
סתם שאלה שעלתה לי הרגע.
טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼♂️
חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …
בודקים אותך. תעבור כמה שלבים במשחק ואז תגיע החסודהמבקש אמונה
🤡