פשוט התעלמו מהם קודם

והפרקליטות התמקדה בזדורוב שדווקא נגדו הראיות היו הכי עלובות אבל היה טרף קל

כל-כך הרבה שופטים הרשיעו אותו, שוב ושוב ושוב, וגם היום הזיכוי היה ברוב של 2 נגד 1.

מכאן ועד "הראיות הכי עלובות" המרחק עצום.

גם אותם שניים שכן זיכו, זה מחמת הספק ולא בגלל שהם חושבים שהוא לא עשה זאת (חמת הספק = יש ספק סביר, כלומר כן השתכנענו אבל לא מעבר לכל ספק).

זאת בניגוד לזיכוי מחוסר אשמה, שזה אומר שהשופטים משוכנעים שהנאשם לא עשה את המיוחס לו.

פשוט הפרקליטות עשו להטוטים ומכרו ראיות שחולקות על המציאות והעלימו מה שלא מסתדר

וזה לא היה "כל כך הרבה" שופטים.  תראה לבד ביוטיוב את הזיכוי

הזיכוי הוא לא מחמת הספק

https://rotter.net/forum/scoops1/789314.shtml

והוידוי שלו נאמר תחת לחץ ובכלל סותר את ממצאי הזירה.

הוא ענה שהנושא הזה די מעורפל, והוא בעצמו לא יכול לקבוע אם הפסק הנ"ל נקרא מחמת הספק או לא. 

חלק מעורכי הדין טוענים שזה נקרא זיכוי מוחלט וחלק להפך

אז אפשר לעזוב את זה בצד - מחמת הספק 

בכל מקרה, אם נשים את הספק והפסק הישן (תוסיף לזה את העדות של ד"ר חן קוגל מהמכון לרפואה משפטית שהפרקליטות מוכנה שיביאו ראיות רק לטובתה ולא להפך)

מול הספק והפסק על פי הראיות החדשות שלא התחשבו בפרקליטות

ברור שהפסק החדש מנצח בקל 💁

אשר קולה - "האם אוכל לקבוע בוודאות שהנאשם לא רצח את תאיר ז"ל? זאת יכול, שבשם הזהירות המתבקשת, לא אקבע. אולם, השאלה במשפט הפלילי אינה האם הנאשם לא רצח. השאלה היא האם הוכח שהנאשם ביצע את המיוחס לו, ולעניין זה ולטעמי התשובה היא בלאו מוחלט, ואחזור שוב, המאשימה לא הצליחה להוכיח את אשמו של הנאשם ומשכך ובהתאם לכללים הנקוטים במשפטנו, הנאשם זכאי!"

כלומר, ייתכן שהוא לא משוכנע לגמרי, אבל משתמע מאוד, שהאפשרות הסבירה יותר בעיניו היא שזדורוב חף מפשע.

והשופט דני צרפתי - .נוכחתי כי הוצגו ראיות  ונימוקים כבדי משקל המעמידים בספק את משקל ההודאה – כהודאת אמת. טענת הנאשם כי מסר הודאת שווא, נמצא המסתברת להערכתי ואף על פי מאזן הסתברות אזרחי, מאזן המשקף את הנטל המקסימלי אשר יכול להיות מוטל על נאשם בדין הפלילי ובכל סוגיה שהיא. מסקנה זו די בה והותר, על מנת לעורר ספק סביר באשמת הנאשם.

כלומר, גם אם לא היינו שואלים האם האשמה הוכחה מעל לכל ספק סביר, כפי המקובל במשפט הפלילי, אלא היינו שואלים מה מסתבר יותר, כפי שמקובל במשפט האזרחי (ע"פ חוקי המדינה, אך לא ע"פ דין תורה, שבו המוציא מחבירו עליו הראיה), הרי שעדיין המסקנה הסבירה יותר שזו הייתה הודאת שווא.

כלומר, שני השופטים שזיכו לא אמרו בוודאות שהוא לא רצח, אבל זו האפשרות הסבירה היותר בעיני שניהם. ייתכן שלכן העו"ד אמר לך שהנושא מעורפל. האם זה נחשב לזיכוי מחמת הספק.

זה לא שיש ראיות חותכות במיוחד 

היו הרבה דיבורים, וזה לא היה איזה מקצוען שהעלים ראיות אחריו

מצד השופטים.

זה לא שתיים ועוד שתיים שווה ארבע, זה קצת יותר מעורפל מזה

כבר עשו עבודה שטח, אספו ראיות וחקרו. בגדול מה שיש זה מה שיש 

אני הבנתי שיש כיוון את מי לחקור (ומשום מה גם אילנה ראדה טוענת שהיא יודעת את מי צריך לחקור)

ואולי משם אפשר לדלות עוד ועוד עדויות שיהיו ראיות בהמשך.

אבל כמובן, בעניין הזה מדובר באמונה סך הכל...

נ.ב.

הבנתי שיש בכלל הראיות שערה שהייתה על הנרצחת שנמצאה (לא יודע כמה) תואמת לדי.אנ.איי של בחור מסויים, וקצרין לא כזאת גדולה.

הוא מתייחס לראיות וטיעונים שהוצגו לפניו ולא לפני הרכבים קודמים, והיו עשויים להשפיע על החלטתם. בסעיף 335 הוא מתייחס למה שגרם להחלטה על המשפט החוזר.

כל ההרשעה הקודמת התבססה על הנחות -

שההודאה אותנטית, שהוא מסר פרטים מוכמנים, שהשחזור נכון (אה.. ושהוא שקרן ומניפולטיבי)

אבל לקשור אותו לזירת הרצח מעולם היה אפשרי. למעט העקבה על הג'ינס שספק אם זה בכלל הנעל שלו.. 

אז עכשיו בדקו טוב יותר את העניין וכמובן שהיו ראיות חדשות

א. כשבדקו מחדש את ה"פרטים המוכמנים" ראו שהוא צדק רק בשני פרטים (חיתוך הצוואר (וגם בזה טעה בצד הנכון, ופגיעה כלשהי בחזה) שהיה אפשר לנחש אבל טעה לגמרי בכל השאר.

ב.נמצאו עקבות שלא שייכות לאף אדם שמוכר להם גם על הקירות שנראות כמו טיפוס וזה גם לא מתאים לשחזור של הבריחה מהתא

בהתחלה אמרו שזה מחלץ אלמוני אבל בחייאת, המחלץ היה ספיידרמן?

ג. הראו להם שיש חומר לבדוק עקבות דם גם אם ניקו את הנעל, ולא מצאו כלום על הנעלים שלו

ד. ההודאה שלו לפני החוקרים דמתה כמעט לגמרי למה שהמדובב יעץ לו לומר כדי לצאת מזה בקל

וההודאה בעצמה (גם בפני המדובב וגם בפני החוקרים) סתרה את ההמצאים בזירה

ה. הוא בעצמו אמר לשוטרים שהוא זרק את המכנסיים בעוד שהיו לו עוד ג'ינסים והוא יכל בקלות להביא מכנס אחר ולהגיד שזה המכנס. 

ה. אין ראייה פורנזית שלו בזירת הרצח.  

יש עוד שינויים אבל אני לא יכול לכתוב הכל.. תקרא את הפסק המלא ותראה

הוא לא ידע, סך הכל ניחש שהיא לבשה ג'ינס - כמו חצי בית ספר וגם בפצעים הוא טעה

תקרא את הפסק 

אגב, בהודאה הוא גם אמר שהיא הייתה בלונדינית 

והעניין המרכזי הוא שאי אפשר לקשור אותו לזירת הרצח - אלא אם כן יש לו כוחות על

פשוט במשפטים הקודמים הפרקליטות  הצליחה לחרטט כדי להציג כאילו ההודאה שלו תואמת לזירה

אז השופטים סוברים, נו אז... הם בעלי רוח הקודש?

יותר מסתבר שהם טועים מאשר צודקים. 

פשוט יש 3 שופטים שרצו לזכות אותו עד היום, אל מול 9 שופטים שהרשיעו אותו.

2 מתוך אותם 3 היו השופטים במשפט האחרון, ולכן הוא משוחרר.

אנשים כאן לא מבינים את ההבדל בין רמת הוודאות הנדרשת לבית משפט, לבין רמת הוודאות הנדרשת בשביל לדעת האם אדם מסוים עשה מעשה מסוים.

דוגמה מפורסמת מהדין העברי:

5 אנשים מטיילים להם ביום שטוף שמש באזור הרי ירושלים.

לפתע הם רואים שני אנשים שהם אינם מכירים: ראובן רודף אחרי שמעון תוך כדי שהוא (ראובן) אוחז בסכין.

שמעון נכנס לתוך מערה, ראובן נכנס בעקבותיו.

אחרי 5 דקות ראובן יוצא מהמערה, סכינו מגואלת בדם, ובתוך המערה נמצאת גופתו של שמעון כשהיא מלאה בדקירות סכין.

כל אותם 5 אנשים שטיילו באזור, ראו את ראובן ושמעון נכנסים למערה, ראו את ראובן יוצא מהמערה כשהוא מכוסה בדם. הם לא ראו מה קורה בתוך המערה.

לפי הדין העברי, אי אפשר לעשות לראובן דבר (בעולם הזה). אף אחד לא ראה אותו רוצח, אז למרות שיש ודאות של 100% שהוא הרוצח - הוא ייצא זכאי במשפט.

אז נכון שבמשפט הישראלי זה לא בדיוק אותו הדבר, אבל המקרה של זדורוב ממחיש היטב את המרחק שבין "זה בוודאות הוא" לבין "יש ראיות נגדו".

צודקים אלה שאומרים שאין בתא השירותים ראיות שקושרות את זדורוב לרצח. 

צודקים אלה שאומרים שיש הרבה מאוד סימני שאלה, שהחוקרים היו מניפולטיביים, שההודאה נאמרה כשהוא היה עייף, תשוש ומפוחד. הכל נכון.

ועדיין.

בן אדם עם חיבה יתירה לסכינים. רואה המון סרטוני רצח באינטרנט. בשבוע של הרצח הוא קורא מאמרים ורואה סרטונים על להכניע קרבן עם סכין (ההמלצה במאמר שהוא קרא הייתה להצמיד את הסכין לסנטר הקרבן, וזה בדיוק מה שקרה לתאיר ראדה ז"ל). היה כתוב שם מאיפה כדאי להכניס את הסכין לגוף הקרבן, ובדיוק שם הסכין נכנסה לתאיר.

אותו בן אדם, שהוא גם במקרה עני מאוד, זורק את מכנסיו ביום בו בוצע הרצח.

אותו בן אדם, שמעולם לא הפעיל מכונת כביסה (כפי שיעידו אשתו והוריה), התקשר לחמיו ביום הרצח ושאל אותו איך מפעילים מכונת כביסה. *לראשונה בחייו*.

אותו אדם, שהוא שיפוצניק עם בגדים מלוכלכים, הגיע לחקירה עם נעלי עבודה מבריקות שנראות כאילו הן הרגע יצאו מהחנות.

אותו אדם שיקר לחוקריו שוב ושוב, חזר על השקרים שלו ואף המציא חדשים גם בבית המשפט, וגם השופטים שזיכו אותו ציינו עובדה זאת בפסק הדין. הם לא חולקים עליה.

למעשה, השופטים לא חולקים על שום עובדה שכתבתי כאן. אפילו לא על אחת.

הם אומרים, ויש היגיון מבחינתם, שאין בכך בשביל להרשיע ברצח.

כי...

גם אדם זכאי לחלוטין יכול לצפות בסרטוני רצח.

גם אדם זכאי לחלוטין יכול לזרוק את מכנסיו לפח האשפה, במקריות מצמררת, ביום בו ילדה נרצחת בבית הספר שבו הוא עובד.

גם אדם זכאי לחלוטין יכול לשקר בחקירות המשטרה ובבית המשפט.

גם אדם זכאי לחלוטין יכול להפעיל מכונת כביסה לראשונה בחייו ביום שבו מבוצע רצח במקום עבודתו.

וכן על זו הדרך.

אם למשל היה מוכח מעבר לכל ספק שעל גופתה של תאיר ז"ל היו תביעות רגליים שלו, או אם תאי עור שלו היו נמצאים תחת ציפורניה, השופטים לא היו אומרים שזה יכול לקרות גם לאדם חף מפשע. הם היו מרשיעים אותו.

לצערנו זה לא המצב, ולכן מבחינה משפטית לדעתם של אותם 2 שופטים אי אפשר להרשיע.

אני מזכיר שלדעת השופטת בעמדת המיעוט, ולדעת עוד 8 שופטים אחרים, יש בראיות הנסיבתיות האלה מספיק בשביל להרשיע אדם שגם התוודה.

אבל מכאן ועד זעקות ה"עשו לו עוול" או "סוף סוף האמת יצאה לאור" - המרחק עצום.

בדיוק כמו שלא הייתם שמחים לראות את ראובן יוצא זכאי, אחרי שיצא מהמערה מכוסה בדם ללא עדי ראייה של הרצח עצמו.

אגב, 

בארצות הברית זה קורה המון, ושם אנשים ממש יודעים להבדיל בין "יצא זכאי" לבין "חף מפשע".

המערכת שם כוללת כל-כך הרבה הגנות לטובת הנאשם, עד שיש אינספור אנשים שיוצאים זכאים גם כשידוע לכולם מעבר לכל ספק שהם ביצעו את הפשע.

למשל: דוקטורינת פירות העץ המורעל (נניח אם המשטרה נכנסה ללא צו חיפוש לתוך בית, ומצאה שם קלטת עם תיעוד הרצח - יהיה אסור להשתמש בקלטת הזאת בבית המשפט, אפילו אם זה אומר שהרוצח ייצא זכאי. ואם בזכות הקלטת הגיעו לעד ראייה שיכול לספר בעצמו על מה שהוא ראה, החוק שם אוסר עליו להעיד בבית המשפט על מה שראה בגלל שהשוטרים הגיעו אליו בזכות הקלטת שהיה אסור להם לצפות בה. הקלטת היא העץ המורעל, עד הראייה הוא הפרי של העץ ולכן גם הוא אסור בשימוש).

דוגמה נוספת היא דוקטורינת הסיכון הכפול, לפיה אסור לשפוט אדם אם הוא יצא זכאי בעבר על אותו המעשה, אפילו אם התגלו ראיות חדשות.

נניח משה מזוכה מחמת הספק מרצח אשתו. מיד לאחר הקראת פסק הדין הוא אומר "איזה טיפשים אתם, זה באמת הייתי אני, רצחתי אותה כי היא הסתכלה על גבר אחר ברחוב". לפי החוק שם - אין מה לעשות, משה אדם חפשי ואין שום אפשרות להעמיד אותו לדין פעם נוספת על אותה העבירה.

שתי הדוקטורינות הנ"ל קיימות גם בארץ אבל אצלנו הן פחות חמורות, כלומר יש לבית המשפט שיקול דעת מתי לאמץ אותן ומתי לא. אם רוצח ישתחרר לחופשי בגלל השימוש בהן, בית המשפט יגיד שזה מקרה מיוחד ולכן הוא מתעלם מהן. בארצות הברית זה לא יכול לקרות, אין לבית המשפט שיקול דעת בעניין הזה.

עצם ההתעסקות המטורפת שלו בסרטונים שבהם רואים רצח, קריאת מאמרים על הכנעת אנשים בעזרת סכינים וכו'.

יש אנשים שרוצחים כי הם פשוט אוהבים לרצוח, לשלוט, להכאיב, לראות דם... וזה המניע שלהם. 

לא תמיד המניע קשור דווקא לקרבן עצמו.

תקרא בפסק המלא מעמוד 156.

משום מה המחשב לא נותן לי להעלות תמונות

תראה בפסק המלא שהשופט כותב שאפילו הפרקליטות בעצמה כבר התחילה לחזור בה מטענת סרטוני הסנאף. 

ואם היה המומחה לא מצא אותם?

נניח שהוא יודע לשסף גרונות בצורה הכי מקצועית בארץ.. אז מה

הוא לא היה בזירת הפשע. 

לצורך העניין, קראת פעם ספרים של שרלוק הולמס? זה אמנם בדיוני אבל יכול לקרות

תראה שם שאם ראו שני אנשים מקללים ולמחרת אחד נרצח, זה וודאי שהשני רצח אותו? כנראה שלא.

נ.ב.

סתם שאלה, לא מבין איך אפשר בכלל לדקור עם סכין יפנית

היא נשברת בקלות כמה שידוע לי. 

אתה מדבר אפילו על פי הראיות החדשות בפסק בחדש? 

או רק לפי גרסת השופטת והפסק הישן?

כי עכשיו הביאו חומר מיוחד (בשם בלו סטאר) שמגלה עקבות דם גם אחרי ניקיון

ובדקו על הנעליים שלו ולא נמצא שום עקבות דם..

כן נקבע שאין ראיות לזה שהוא כן היה שם, והמרחק בין מה שאתה כתבת (זיכוי מחוסר אשמה ומחיקת התיק) לבין המציאות (זיכוי מחמת הספק והשארת התיק על כנו) עצום.

יותר מזה:

אין ראיות לגבי *אף בן אדם בעולם* שהיה שם בזמן הרצח. אין טביעות אצבע, אין טביעות נעל ברורות, אין עור בציפורניים, אין כלום. יש שיערה שלא ניתן להפיק ממנה DNA ויכולה להיות שייכת להמוני אנשים, ואין שום ראיה שהשערה הזאת בכלל קשורה לרצח.

מן הסתם *מישהו* היה שם. מישהו רצח אותה. אז מכאן שאין ראיות בתוך תא השירותים, אי אפשר ללמוד לגבי זה שהוא לא הרוצח (גם אי אפשר ללמוד שהוא כן, כמובן, ולכן צריך להסתכל על שאר הראיות).

כי בהתחשב בזירת הרצח, כדי לא להשאיר ראיות שהוא היה שם זה מקצוענות עד כדי כוחות על.

אני יודע שהשופט אמר בסוף שהוא לא יכול להגיד שזדורוב בטוח לא רצח. זה גם אני שמעתי,

אבל ללכת לכיוון של "הוא הרוצח" או "אין כמעט הסבר אחר" רחוק רחוקקקק

אם היו שם טביעות אצבע של אדם אחר, דיינו.

אבל אין.

אז לא משנה כמה זה מוזר שאין ראיות בתוך התא, זאת המציאות. ומי שרצח אותה, מי שלא יהיה, לא השאיר ראיות בתא. 

לשיטתך, במצב הזה אף בן אדם בעולם לא יכול להיות מורשע ברצח הזה.

ודם בתא השלישי.  ושערה של הבחור ההוא...

זה בהחלט להשאיר ראיות אני חושב.

כשהייתי בישיבה התיכונית.

עושה יופי של עבודה.

אגב, הסכין במקור הייתה אצלי בשביל לגלף נוצות לכתיבת סת"ם.

המבדיל בין קודש לחול...

מניחים קודם כל עם השפיץ ומתחילים לחתוך

אני שואל על דקירת אדם שמתנגד מהצד השני..

נראה לי שהסכין אמורה להישבר.

אגב, ברוך ה' שאתה חי איתנו 

ולא ראיתי שההגנה העלתה טיעון כזה (אך מן הסתם לא קראתי את כל 700 העמודים...).

אגב,

הייתי פעם בבית המשפט המחוזי בשביל איזה דיון.

דיון אחד לפני הדיון שלשמו הגעתי, היה ערעור של בחור מסוים על הארכת מעצר שגזר עליו בית משפט השלום.

מסתבר ששוטרים נכנסו אליו הביתה עם צו חיפוש, כי היה להם מידע מודיעיני לפיו יש לו נשק לא חוקי בבית. ו...הוא היה אסיר משוחרר (איני יודע בגין מה ישב בכלא).

אחרי חיפוש הם מצאו את הנשק האמור, עצרו את הבחור וביקשו מבית המשפט להאריך את מעצרו.

עורך הדין שלו בערעור אמר "זה נשק מאוד מאוד ישן וחלש, אי אפשר להרוג איתו. מרשי אפילו לא יודע לכוון איתו טוב".

השופטת ענתה לו "אדוני בטוח שהוא רוצה שהטיעון הזה יירשם בפרוטוקול? אני חוששת לכבודו של אדוני" (ציטוט מהזיכרון, אבל זו הייתה רוח הדברים).

לא יודע נשמע לי מוזר.. אבל אני לא איזה שיפוצניק מנוסה

אני אסביר

1. עינינו הרואות, גרסת הנאשם מעל דוכן העדים הייתה גרסה שקרית במובהק. שכן, כפי שסיפר ביוזמתו לארתור, הוא היה מודע היטב לתוכנם של סרטי סנאף (הן באשר למעשי אונס והן מעשי רצח). יתירה מכך, הנאשם גם הכיר את המושג המילולי, מאחר וזה עלה באופן מפורש בהליך הקודם.

הנה אם כן, שוב ושוב חוזרים אנו לשאלה הבסיסית, מדוע בוחר הנאשם לעמוד מעל דוכן העדים ולמסור עדות שקר ברורה?

2. חברי הסכים עם טענת ההגנה, שלנוכח ההסכמה שהנאשם לא חיפש סרטי סנאף במחשב, לא ניתן להגיע "לקביעות ביחס לאופיו הפלילי והמוסרי של הנאשם". אולם, לטעמי, לא רק ששקריו הגסים של הנאשם בסוגיה מהווים דוגמא נוספת לאופיו של הנאשם ולהיותו אדם בלתי אמין, אלא הם גם מעוררים ספק לגבי גרסתו שלא צפה בסרט שכזה. שכן, כמפורט לעיל במסמך ההסכמות, הנאשם הוריד את הקובץ למחשבו ופתח אותו. הצדדים הסכימו כי יוכלו לטעון באופן חופשי הנחותיהם לגבי תוכנו.

3. נוכח שקריו לגבי אי הכרת המונח סנאף, ולאור העובדה שבעת שמחשבו נתפס סיפר מיוזמתו לארתור על סרטים מסוג זה, מדוע שנאמין לדבריו כי לא צפה בסרט לאחר שהוריד את הקובץ ופתח אותו? נוכח כלל האמור לעיל, אף בעניין זה אין בידי לתת אמון בגרסתו של הנאשם.

(זה סעיפים 551-553 בפסק הדין, כאן בהודעה המספור האוטומטי התחיל מ-1)

כלומר זה לא שהוכיחו שהטענה היא שקר, אלא ש... בוודאי הוא הוריד סרטונים כאלה. בוודאי הוא גם צפה בהם.

אלא שהוא טוען שהוא הוריד אותם בטעות ומיד הפסיק את הצפייה, וכדברי השופטת - למה שנאמין לו?

פעם היה אימיול, היו מורידים סרטונים משיתוף של אחרים בלי לדעת מה באמת יצא שם. זה היה הימור

יכלת להוריד קובץ שכתוב שהוא שיר מסויים וכשתפתח אותו תראה סרטון מזעזע.  

אז נפתח לו סרטון אלימות.. זה קרה לכל מי שהוריד אז באימיול

(זה בערך מה שעשית לטקסט שהבאתי, לקחת מילה אחת והתעלמת מכל השאר)

אני לא יודע אם הוא באמת שיקר מהפחד או לא יודע מה... 

אז בוא נגיד שהוא יודע מה זה סרטוני סנאף - שמע מחברים או מחיטוט מאינטרנט. זה לא אומר שזה מעניין אותו. 

לאן אתה חותר? זה כבר אומר שהוא רוצח?

ראיתי גם אנשים שלא פגעו בזבוב שמשיעמום ראו סרטונים כאלה.

להשליך על בנאדם בצורה כזאת בגלל צפייה בסרטון או איזה שקר זה מאד מאד מרחיק לכת.

אם הוא צדיק זה אי אפשר להגיד

אבל כדי להגיד שהוא רצח צריך הרבה יותר מזה וגם להוכיח שהוא היה שם בזירת הרצח.

נראה לך הוא היחיד בסביבה של הנרצחת שראה סרטונים כאלה ויכל לרצוח אותה?

גם קראו מאמר *שבוע לפני רצח שבוצע במקום העבודה שלהם*, על איך להכניע אנשים עם סכין?

כן, אני יודע ששני השופטים שזיכו אותו כתבו שהוכח שהוא נכנס לדף אינטרנט עם המאמר הזה, אך לא הוכח שהוא קרא אותו.

לפי פסק הדין, הוא היה בדף האינטרנט הזה דקה וחצי לפני שעבר לדף אחר, ובזמן הזה אי אפשר להספיק לקרוא את המאמר.

מעניין, השופטים לא יודעים שאפשר לשמור טקסט על דף וורד למשל, ואז להמשיך לגלוש באתר אחר?

וכמו שכתבה השופטת: זה בכלל לא משנה אם הוא קרא את המאמר או לא, כי אין חולק שהוא החזיק במחשבו ספר מאוד מאוד ספציפי על שימוש בסכין לצרכי קרב. אז נכון שאותו ספר ספציפי לא הורד בשבוע שלפני הרצח אלא היה על המחשב זמן מה, ועדיין זה מראה שחיבתו לסכינים ולשימוש בהם אינה רגילה.

על כל טענה בנפרד אפשר להגיד "זה לא מוכיח כלום, יש גם אנשים טובים ש...".

למשל "יש גם אנשים טובים שזורקים מכנסיים לפח" (ואומרים למדבב שהם מקווים שהמשטרה לא תמצא אותם?)

או "יש גם אנשים טובים שמפעילים מכונת כביסה לראשונה בחייהם ביום שבו מבוצע רצח במקום העבודה שלהם".

כמו שכתבתי כבר קודם: אין ראיה שקושרת אותו ישירות לזירה, אני מסכים.

אבל אנחנו לא בית משפט, אנחנו לא חייבים ראיות כאלה בשביל להרשיע. אין בכוחנו להרשיע כלל.

אנחנו בסך הכל רוצים לדעת מה האמת, והאמת לא חייבת להיות תואמת לפסק הדין, כפי שכתבתי קודם בהרחבה.

אוהו כמה שטויות ראיתי וקראתי בחיים.. לצערי. אבל היה לי משעמם והייתי סקרן.

ובאמת לא היה אכפת לי אם ימצאו שזדורוב רצח או לא. מה לי ולו.

אבל להרשיע על זה.. 

אני סובר שכל עוד לא מצאנו ראיות שהוא היה שם אין טעם להתעסק במה הוא ראה או קרא.

(סליחה שאני עורך הרבה תוך כדי דיון מקווה שזה לא משגע אותך  )

ואני כבר מזמן (עוד בדיון שהיה כאן לפני חודש בערך) כתבתי שזה לא החלק המעניין.

האם הוא זכאי משפטית?

בוודאי, הוא ניצח בבית המשפט.

האם הוא חף מפשע?

צריך להיות עיוור בשביל לחשוב כך.

בדיוק כמו בדוגמה עם ראובן שרדף אחרי שמעון לתוך המערה, ויצא ממנה כשהוא מלא בדם של שמעון.

אין, לא היה, ולא תמצא בפסק הדין, הסבר משכנע להתנהגותו בימים שלפני ואחרי הרצח.

התנהגות שיכולה להתאים אך ורק לרוצח.

אז נכון, אלה ראיות נסיבתיות. כל אחת בנפרד לא אומרת כלום.

אבל תעשה לי טובה, תגיד לי את האמת: היית לוקח אותו בתור בייביסיטר לילדיך?

יודע מה? עזוב בייביסיטר.

אם אתה הולך עם ילדתך הקטנה לקניון והיא הולכת רגע להתפנות, ופתאום אתה רואה שגם הוא נכנס לתאי השירותים - לא תיכנס פנימה בבהלה בשביל להוציא אותה החוצה?

שמע, אם תגיד לי שהוא לא צדיק גדול זה אני יכול להאמין.. אני גם ככה תמיד חושב ש "כבדהו כרבן גמליאל וחשדהו כליסטים מזויין" זה נכון מאד לכל אדם. 

(אם כי הוא נראה לי אדם טוב למען האמת)

אבל לקשור אותו לרצח שם לדעתי זה הזוי. 

להפגין בעדו (בלי נדר):

למה ביום הרצח הוא ביקש מחמיו הוראות הפעלה למכונת כביסה, כאשר גם חמיו וגם אשתו העידו שהוא מעולם לא ביקש זאת לפני כן ומעולם לא הפעיל מכונת כביסה לפני כן?

עכשיו תגיד, ובצדק, שלא מרשיעים ברצח בגלל הפעלת מכונת כביסה. מסכים.

אבל זאת לא השאלה. השאלה היא האם יש הסבר משכנע לכך, שלא קשור לעובדה שזדורוב רצה להעלים ראיות.

וכמו שכתבתי: כל דבר בנפרד לא אומר כלום. אבל כשיש כמה וכמה התנהגויות כאלה, כולן מהימים שסביב הרצח, זה לא יכול להתפרש בדרך אחרת.

אולי זה יהיה אני... זה מאד מעניין אותי

אחרי כל הפעמים שאמרתי לקב"ה שאין לי סבלנות לשבת על הגמרא

עכשיו אני אקרא 700 עמודים של פסק דין..

אני מפליל את עצמי 

מה, אני אגיד לקב"ה אחרי 120 שלא תמיד יכולתי ללכת ל-3 מניינים ביום, אבל לצאת לטייל עם הכלב כן יכולתי?

לכן כמובן עשיתי את הדבר המתבקש, ומסרתי את הכלב...

אז אני יכול במקום לקרוא את פסק הדין לפתוח גמרא 

אולי נקרא אותו בזמני הפנוי, הבעיה שכרגע אני יותר מידי מפנה זמן לשטויות

נשוב אפוא לאותם שלושת הנושאים שהיו הבסיס להחלטה בדבר המשפט החוזר. הארכתי לעיל להוכיח, שאכן מדובר בשלושה נושאים, אשר לפחות לגבי שניים מהם אין למאשימה תשובות המניחות את הדעת, ובהחלט שיש להם השפעה על משקל "הודאתו" של הנאשם. 
    קבעתי לעיל בצורה ברורה ולטעמי מעבר לכל ספק סביר את העובדות הבאות;

-    לא היה מחלץ אלמוני שלא זוהה. 
-    שלושת הסימנים שבמחלוקת הם סימנים של טביעת נעל שאינה של הנאשם!
-    דם לא יכול היה לזלוג על טביעת הנעל שעל גבי מכסה האסלה אלא בסמוך לרצח.
-    אין כל הסבר הגיוני לכתם הדם של תאיר ז"ל על מתקן נייר הטואלט בתא השירותים השלישי. 
עובדות אלו בהכרח יש בהם להוביל לזיכויו של הנאשם ולקביעה כי משקל הודאותיו הינו נמוך ביותר.

560.    כאן המקום להבהיר, כי וכפי שקבע כב' השופט מלצר, עובדות אלו, או חלקן ובוודאי שהראיה המדעית לעניין מועד זליגת הדם, לא היו בפני הערכאות הקודמות שדנו בתיק, ומשכך היוו הן פתח למשפט חוזר. 

561.    כאמור, בחנתי לא רק את אותן שאלות שהציב בפנינו כב' השופט מלצר, אלא את כל הסוגיות שהיו במחלוקת בין הצדדים והגעתי למסקנה ברורה ולפיה, המאשימה לא הצליחה להוכיח ברמת ההוכחה המוטלת עליה את אשמו של הנאשם. 

330.    בסיומה של חוות דעתי ראיתי להשלים כי אני כמובן ער לכך, שערכאות קודמות, מקצועיות ומוערכות, לרבות בית המשפט העליון, נדרשו בעבר להכרעה בפרשתנו וברוב מוחלט ראו בזמנו להרשיע את הנאשם. כך גם הכריעה חברתי בחוות דעתה ולאחר שבחנה ניתחה והעמיקה במכלול הראיות שהובאו לפנינו.
    באמור לא היה כדי להביא אותי לשנות מדרך בחינת הראיות שלפני או כמובן, כדי להשפיע על הכרעתי, אשר ניתנה עפ"י מיטב שיפוטי המקצועי וניתוח הראיות שהובאו לפנינו בלבד. 
    מבלי להמעיט מהאמור, ניסיתי להסביר לעצמי, הכיצד נולדו להן ההכרעות הסותרות בפרשתנו בין הכרעתי זו, לבין הכרעות המותבים הקודמים, אשר דנו בפרשה זו.
331.    לאחר בחינה, וכהערכה סובייקטיבית שלי בלבד, אני מרשה לעצמי להרהר ולהסתפק, האם כל המותבים הנכבדים הקודמים, אכן היו מגיעים להכרעה זהה לזו אשר לה הגיעו בשעתם, כמו גם לזו אשר הגיעה חברתי בחוות דעתה, אילו הייתה נפרשת לפניהם אותה מסכת ראיות וטיעונים, כפי אלו שהוצגו לפנינו. 
    מבלי להתיימר לערוך השוואה וניתוח מקיפים בסוגיה ומבלי להתעלם ממשקל הכרעת חברתי שניתנה כמובן על בסיס אותם הבדלים שאציין, אסתפק באזכורם של מספר אבחנות בעלות משקל.
332.    ראשית, לפני המותבים הקודמים לא הוצגו אותן כתוביות ותרגומים "בגוף הסרט" שעמדו לרשותנו ואפשרו לנו מעקב והתרשמות בלתי אמצעיים במכלול החומרים המוקלטים - החקירות וכלל השיג והשיח בתא המעצר, אשר התנהלו, רובם ככולם, בשפה הרוסית. 
    כלי עזר זה אשר סופק לנו מלכתחילה ע"י ההגנה ולא עמד לפני המותבים הקודמים, אפשר לנו התרשמות, התחקות ומעקב מלאים אחר תכני השיחות ואחר ההקשרים של הדברים, תוך שילוב האמירות עם שפת הגוף, טון הדיבור של המשוחחים ועוד. התרגומים אפשרו בחינה והתחקות אחר הנאמר, הקלו על הצפיות החוזרות והנשנות, ושיפרו את משקלן, אפשרו התמקדות באמירה, כזו או אחרת, בחינת הקשרה, מיקוד מראה העיניים והתנועות המלוות לאמירות ועוד.
    אין כל מקום להשוואה, בין דרך בחינה שכזו שעמדה לרשותנו, אל מול סרטונים "אילמים" למעשה, שאורכם שעות ארוכות וכשלצידם מונחים עמודים על גבי עמודים של תמלולים, אשר הצופה והמעיין מתקשה עד מאוד ליצור את "השילוב החי" ביניהם, גם במאמץ גדול, כפי שעמדו לפני הערכאות הקודמות. 
333.    היבט שני, נוגע לממצאי אותה חוות דעת שנערכה ע"י מומחה המחשבים צחי סגל, מטעם המאשימה ואשר לא נסתרה כלל בהליכים קודמים. על פי אותה חוות דעת נקבע כי הנאשם צרך חומר פדופילי, כשבמחשבו עפ"י אותה חוו"ד צבר הנאשם אוסף נכבד של חומר כזה. כן נקבע בחוות הדעת הנ"ל כי הנאשם הוריד וצפה בסרטי סנאף וכן התעניין בסרטונים בעלי תכנים אלימים, זאת סמוך לפני רצח המנוחה.
    התמונה העולה מממצאים אלו, המלמדת על נאשם אלים וסוטה מין באופן קיצוני, היה בה להפליל ולתרום באופן לא מבוטל, להערכתי, על ההתרשמות מהנאשם, על דרך בחינת מניעיו והתיישבה עם האישומים נגדו. 
    ממצאים אלו הוכחו לפני, לרבות על פי חוות דעת מאוחרת שהגישה ההגנה, כחסרי כל בסיס ובאופן אשר היה בו להאיר את אופיו של הנאשם באור אחר ואיפשר לעורר תמיהות ועוד, כפי שפירטתי. 
334.    כהיבט שלישי, אפנה לפרטים, אשר הערכאות הקודמות קיבלו אותם כפרטים מוכמנים, המחזקים את מעורבות הנאשם ברצח, זאת כפי הראיות והטיעונים שהוצגו לפניהן בזמנים הרלוונטיים. 
    דא עקא, פרטים אלו ועל פי חוות דעתי התבררו כולם, לרבות על פי עדויות, ראיות וחוות דעת שהובאו לפנינו – ככאלה שאינם פרטים מוכמנים חיוביים וחלקם אף התבררו כפרטים חסרים וסותרים. 
    שינוי מהותי זה במצב הראיות היה בו לא רק להחליש ממשקל ההודאה, אלא גם לחזק את הספק הסביר שהתעורר באשמת הנאשם.
335.    היבט רביעי אליו אבקש להתייחס, נוגע לראיות החיצוניות, אשר שימשו בסיס להחלטה על קיום המשפט החוזר. ראיות אלו כללו את העקבות הזרות, את ממצא דמה של המנוחה בתא השלישי ומשמעות זרימת הדם על עקבת האסלה וכן ממצאי הד.נ.א המיטוכונדריאלי.
    כלל בירורים אלו שנערכו לפנינו, לצד ממצאים נוספים (כמו גם העדרם), לרבות על דרך הצגת חוות דעת, הוכרעו כולם על פי חוות דעתי לטובת הנאשם ובאופן המחזק את הספקות באשמת הנאשם. 
336.    היבט אחרון בעל משקל שונה בין ההליך לפנינו להליכים בעבר, נוגע על פי הבנתי, למשמעות המונח "הודאה בלב נקי". לפנינו לובנו לראשונה ההיבטים המשפטיים של המונח והמנגנון הנ"ל עפ"י הדין האוקראיני, על ההשלכות, לכל הפחות הסובייקטיביות, האפשריות שהיו לדברים על שיקולי הנאשם. כמו גם אשר להשפעה האפשרית שהייתה להבטחות בהקשר לאפשרות ההודאה "בלב נקי" על ידי החוקרים והמדובב, כפי שאלו נדונו ונותחו לפנינו. 
    היבטים אלו להבנתי, לא עמדו לבירור לפני המותבים האחרים. כמובן שבהקשר למתן ההודאה ובכלל, נבחנה ע"י מותבים קודמים והוכרעה, טענת הנאשם כי הובטחו לו יתרונות, ואף אפשרות להקלות בעונש שהביאו אותו למסור הודאה. ברם, הדברים נבחנו בראייה המקובלת במשפטנו בלבד, בהקשר להקלה האפשרית שיכול ותינתן במשפטו של נאשם מודה, במובחן מ"מוסד הלב הנקי" בדין האוקראיני, על משקלו הסגולי, וכפי שהבינו הנאשם, על פי הראיות שנותחו.
337.    לסיכום חוות דעתי אני מכריע, אם כן, כי המאשימה כשלה בהוכחת אשמתו של הנאשם.
    לדעתי, על כן, יש לזכות את הנאשם מהאישומים המיוחסים לו בכתב האישום. 
 

פרט מוכמן שלילי - פרט מוכמן הפוך מהמציאות.

למשל,

רק הרוצח אמור לדעת באיזה נשק בוצע הרצח, ואילו החשוד מסר שהרצח בוצע בכלי נשק אחר.

ככל שחשוד מוסר יותר פרטים מוכמנים חיוביים, כך החיזוק הראייתי משמעותי יותר.

ככל שהוא מוסר פרטים מוכמנים שליליים, אפשר ללמוד מכך שהוא לא האדם שאותו מחפשים (אך יש לכלל זה שתי הסתייגויות: א. יכול להיות שהוא בכוונה שיקר בשביל שיחשבו שזה לא הוא. ב. יכול להיות שהוא בעצמו לא זוכר, בעיקר אם מדובר על פרטים לא מתוכננים מראש שקרו תוך כדי ובלהט הרגע, ואולי הוא לא התעכב עליהם דיה בשעת מעשה וכו'. למשל: סביר להניח שכל רוצח יזכור מה הכלי ששימש לרצח, אבל סביר להניח שלא כל רוצח יזכור את מספר הדקירות המדויק. כך שאם יש 18 דקירות והחשוד אומר 20, זה לא אומר שהוא לא הרוצח).

עניתי באופן כללי בלי להתייחס לתיק הזה ספציפית.

בפרטים האלה.

לא נכנסתי לנושא לעומק.

אבל בגדול, להתרשמותי -

לגבי כל פרט, צריך לשאול-

1. מה קרה בפועל. שזה עשוי להיות תלוי ניתוח של הזירה והערכות מומחים.

2. מה הנאשם ידע - שזה נשמע פשוט, אבל זה לפעמים עשוי להיות מסובך, להסיק מה בדיוק הוא עשה/ ניסה לעשות בשחזור, מה בדיוק הוא מתכוון בכל מה שהוא אומר בתמלולי החקירה הארוכים מאוד, לפעמים היו לו כמה גרסאות של הודאה, או שהוא העלה כמה אפשרויות.

3. האם הפרטים באמת מוכמנים, או שהייתה לו דרך לדעת את הפרטים, מההיגיון או ממה שהחוקרים אמרו לו/ רמזו לו.

שני שופטים בחנו שוב את הדברים, אולי גם שמעו חוות דעת נוספות, אולי בחנו נקודות שלא עלו לפני כן בדיון, והגיעו למסקנות מאוד שונות מהמסקנות של השופטים הקודמים,  למרות שהחומר הבסיסי הוא אותו חומר בסיסי של ממצאי הזירה והקלטות החקירה  שהיו כבר בהתחלה. וגם בין השופטים בהרכב הזה, הניתוח של הממצאים שונה מאוד בין שני השופטים המזכים לשופטת השלישית, למרות ששלושתם ראו ושמעו את אותם דברים בדיוק. 

ועוד נקודה -

התביעה מתארת את הדברים איך שהיא רוצה, היא יכולה להדגיש נקודות מסויימות, ולהחליק נקודות אחרות, להתעלם לחלוטין מדברים שלא נוחים לה. ההגנה אמורה לשים לב לנקודות החלשות בדברים של התביעה, ולשכנע את השופטים בבעייתיות שלהם. אם בנקודה מסויימת ההגנה פספסה משהו, השופטים יישארו עם האופן שבו התביעה הציגה את הדברים.

בשיטת המשפט שלנו, בשונה מהשיטה האדברסרית הנקייה, השופט הוא לא רק מכריע פאסיבי בין העובדות שמציגים בפניו עורכי הדין, אלא גם יכול לחקור ולהקשות בעצמו (את עורכי הדין, את החשוד ואת העדים).

ברור שאין זה מתפקיד השופט לפשפש בדקדקנות בטענות התביעה כדי למצוא בהן בעיות (זה תפקידה של ההגנה), אבל אם השופט רואה בעיה הוא בהחלט צריך להניח אותה על השולחן ולהקשות על התביעה בהתאם. כלומר השופט לא חייב לקבל את דברי התביעה (או ההגנה) ככתבם וכלשונם, אפילו אם הצד השני לא מעלה אף טענה בנושא הזה.

סביר שזה מה שיקרה, [לפחות כאשר לא מדובר על טענות שנשמעות מופרכות, אלא על דברים שנשמעים יפה עד שבוחנים אותם].

השופטת נזפה בתביעה על כך שבכלל לא הסבירו לי שאני צריך להביא עורך דין מטעמי, ובגלל זה (וכן בגלל שקיבלתי את כתב התביעה שבוע לפני המשפט) היא דחתה את הדיון בחצי שנה בערך.

והאמת היא כמובן שידעתי לבד שאני יכול לקחת עורך דין, פשוט לא ראיתי בכך כל צורך, אך שמחתי שהשופטת כעסה על התביעה ודחתה את המשפט בהתאם.

חסדי ה'.

הגעתי בבוקר לבית המשפט, והסתובבתי משועמם סביב אולם הדיונים כשחיכיתי שהשופטת תגיע (זה היה הדיון הראשון שלה באותו היום).

בחור עם חליפה ניגש אלי, שאל "אתה פשוט אני?" כשעניתי שכן, הוא לחץ את ידי בחמימות ואמר "אני עורך הדין שמייצג את התובע, אז מבחינתך אני הרע היום. אל תתרגש ממה שאגיד לך בתוך אולם המשפט".

בקיצור, הכל הצגה...

אחר כך כשהייתי על דוכן העדים הוא אכן שאל אותי שאלות מעצבנות ומתקרצצות, ניסה בכוח להראות שאני משקר וכו'. מזל שעורך הדין של ההגנה היה שם והגן עלי ("כבודה, הוא מעלה כאן טענות חדשות שלא היו בכתב התביעה! לא יכולנו להיערך לזה!").

ושוב אני מזכיר, אני הייתי בסך הכל עד, לא היה לי אינטרס אישי בסיפור הזה ולא היה אכפת לי באופן אישי מי ינצח.

אין קשר לדיון אבל נזכרתי אז מי יגיד לי לא לכתוב? 

היהודית

*כ-70% מבחינת השטח, לא מבחינת כמות האנשים שגרים באותו שטח.

בסוף בכל מקרה פירקו את מכונת הכביסה ולא מצאו עקבות דם

מה גם שאנחנו מדברים על בדיקות שמגלות עקבות דם.. נראה לי קצת יותר מסובך להעלים אותן.

פחות מבין בזה בכל אופן

היא: אין עקבות של גז הציקלון בי על קירות תאי הגזים.

התשובה לכך היא, ובכן, שאין שום סיבה שהגז הזה יישאר על הקירות. כלומר העובדה שהוא לא נמצא שם פשוט לא מעידה על כלום.

זה שהמשטרה מחפשת דם בכל מקום אפשרי, זה לא אומר שיש סיכוי גבוה שאכן יהיה שם דם. הם פשוט יורים לכל הכיוונים (בחירת מילים לא משהו).

אחרת, מן הסתם, ההגנה הייתה משתמשת באותה מכונת כביסה כדי "להוכיח" שלא יכול להיות שכיבסו בה בגדים עם דם. אבל ההגנה לא השתמשה בטיעון הזה, כי די ברור שאין סיבה שיישאר דם במכונת כביסה. 

שבאותה שבת נסעו הורי אשתו לבתם בנתניה והוא רצה שבגדיו יספיקו להתייבש עד ליציאתו לעבודה למחרת.

במשך כמה ימים הכביסה הייתה איפה שהוא בבית, לא בסל הכביסה.

ובכל אותם הימים הוא לא ראה צורך לכבס אותה.

פתאום כשהבית ריק והוא היחיד שנמצא בו - הוא הוציא את החולצה מהמקום בו הייתה וכיבס אותה.

בפסק הדין השופטת כתבה  שההתנהגות הזאת "מעוררת חשד", והיא תהתה למה לא ביקש מחמיו לכבס את בגדיו לפני שיצא מהבית.

ובסיכום הפרק של ההתנהגות שלו, היא כתבה:

התנהלותו של הנאשם לאחר הרצח משופעת בהתנהגויות מפלילות, חלקן מהותיות וחלקן מינוריות יותר. למרות שלכאורה מדובר באנקדוטות שוליות שאינן נוגעות במישרין לרצח, הן מתאפיינות בכך שהנאשם לא היה מסוגל להסבירן באופן סביר או בוודאות לא אמר לגביהן אמת, ובכך שגרסתו של הנאשם לגביהן נסתרה ישירות על ידי עדים שאין להם כל אינטרס לשקר.

(לגירסתו, בשישי לקח את התיק עם הבגדים מבית הספר, ובשבת כיבס)

ולא קרה לך שנזכרת לשים אותם לכביסה קצת מאוחר מדי?

ואם התחלת עם ציטוטי התרשמויות של שופטים "מכלול ההתנהלות שפורטה לעיל אינה מתיישבת, על פי השכל הישר, עם התנהגות של אדם אשר ביצע רצח, אלא דווקא עם התנהגות שגרתית ותמימה של מישהו שאינו מעורב ברצח".

יכל לשקר בקלות ולהביא להם מכנסיים אחרות

ואגב, במהלך החקירה הפרקליטות מצאה מכנסיים (אחרות) בבית שלו וטענה שאלו המכנסיים, ברגע הזה הכי פשוט זה לסתום את הפה, והוא אמר שזה לא אלו..

שההסבר הפשוט הוא שהוא לא ניסה להסתיר ראיות, המכנס היה לא נוח וזהו..

הוא התעקש עם השוטרים שיחפשו את המכנס.. לא פלט בטעות

להפך, אחרי כזה דבר להשתמש בראיה שהוא זרק את המכנס זה מביך

את הראיה שהוא אכן זרק את המכנס הם לקחו מעדות של חמותו שראתה ג'ינס בפח במטבח (שזה מוכיח שהוא לא הסתיר כלום)

אבל כדי להוכיח שהוא ניסה להעלים אותם הם לקחו מהודאה לפני המדובב שהוא זרק אותם לבטון 

עדותו של רומן זדורוב – היום השלישי 2022 – האמת היום

זה ארוך קצת

די למטה.. תעשה בחיפוש "החמות"

למה את המכנסיים הוא זרק, למרות שאמרת שאין בעיה לכבס כתמי דם, ואת החולצה הוא דווקא כיבס?

למה הוא סיפר מרצונו שהוא זרק את המכנסיים, למרות שהיה יכול לספר שלבש באותו יום מכנסיים אחרות?

נמוכה.

לעומת זאת, אם אדם חף מפשע זרק מכנסיים לפח, רוב הסיכויים שכשוטר ישאל אותו איפה המכנסיים הוא יספר לשוטר את האמת. 

וגם לא הסברת מה ההיגיון שאת החולצה הוא כיבס ואת המכנסיים הוא זרק.

ולמה שהוא יבקש אח"כ שיחפשו את המכנסיים באשפה, אם הוא זרק אותם בגלל שהם היו ראיה מפלילה. 

אבל גם דברים עם סבירות נמוכה קורים לפעמים, כמו שיכול להיות שמישהו יזרוק מכנסיים לפח בדיוק בשבוע שבו היה רצח בבית הספר שבו הוא עובד.

ואם אוספים רק ראיות לכיוון מסויים, ומתעלמים מהקשיים לצד השני, או שבכלל לא בודקים ולא מוצאים את הקשיים לצד השני, אז עלולים להגיע למסקנות שגויות.

כי טענת שהוא זרק מכנסיים לאשפה. 

אם אתה חושב שהוא שיקר בפרט הזה, ולא זרק מכנסיים לאשפה, אין שום צורך לחפש הסבר לצירוף המקרים הזה.

יש לנו 3 אפשרויות-

1. הוא באמת זרק מכנסיים לפח, מהסיבות הרגילות שאנשים זורקים מכנסיים לפח.

2. הוא לא זרק מכנסיים לפח, ושיקר כדי להסתיר משהו.

3. הוא זרק מכנסיים לפח כדי להעלים ראיות.

לגבי אפשרות 1- אנשים זורקים מכנסיים לפח, ועדיין הסבירות שזה יקרה בדיוק באותו שבוע נמוכה יחסית. מאידך, הסבירות שאם זה קרה הוא יספר את זה גבוהה מאוד.

לגבי אפשרות 2 - השקר הזה פשוט לא משרת אותו. וזו טעות חמורה לספר אותו.

לגבי אפשרות 3. נשמע הגיוני שהוא יזרוק את המכנסיים כדי להעלים ראיות, אבל אם הוא עשה את זה, זו נראה טעות חמורה לספר את הדברים. קורה שפושעים עושים טעויות, ועדיין הסבירות שהוא יעשה את הטעות החמורה הזו [ובשלב מאוד ראשוני, בלי שהופעל לחץ ומדובב וכו', ובפרט לפי הגירסא שהוא פושע מתוחכם] נמוכה יחסית.

עוד לגבי אפשרות 3 - לא ברור למה דווקא את החולצה הוא כיבס, ואת המכנסיים הוא זרק. בנוסף הדרישה שלו  לחפש את המכנסיים נראית מנוגדת בצורה קיצונית לאינטרס שלו, אם יש עליהם ממצאים מפלילים שמלכתחילה גרמו לו לזרוק אותן.

לעומת זאת, אם אפשרות 1 נכונה, ברור מאוד למה הוא דרש שיחפשו את המכנסיים - זו הדרך שהייתה לו להראות שאין עליהם שום ממצא מפליל, והוא לא זרק אותם כדי להעלים ראיות.

בסופו של דבר, בין אם הוא אשם ובין אם לא, כך קרה משהו שיותר מסתבר שלא יקרה, ואני לא רואה דרך ברורה להעדיף את הסבירות של אחת האפשרויות.

אז המעסיק שלו היה יודע על כך? או איזה שהוא איש צוות בבית הספר שביקש ממנו לעשות זאת?

אף אחד מעולם לא העיד, וגם הוא עצמו לא טען זאת, שהייתה לו סיבה כלשהי להיות בשירותי הבנות באותו היום.

חוץ מזה, כל ההגנה שלו מתבססת (בצדק כמובן) על זה שאין שום ראיות שקושרות אותו לזירה, וזה קו הגנה מוצלח מאוד שהפך אותו לאדם חופשי.

אז עכשיו אתה מתרץ את זריקת המכנסיים בזה שהוא *כן* היה בזירה?

אם הייתה לו משימה בשירותי הבנות ושם הוא היה רואה את הגופה, זה היה קו ההגנה הכי טוב בעולם.

זה יכול להסביר איך הוא ידע על הרצח, איך ידע על שיטת הרצח, איך ידע באיזה תא בוצע הרצח, יכול להסביר סימני דם בכליו או בבגדיו אם יימצאו כאלה, יכול להסביר למה זרק את מכנסיו (מי רוצה לשמור למזכרת מכנסיים שספוגים בדם של ילדה קטנה?).

לא סתם הוא מעולם לא טען זאת, שהרי זה טיעון שהוא יהיה חייב להביא מישהו חיצוני שיאשר זאת. שיפוצניק שכיר בבית ספר לא מחליט על דעת עצמו איפה הוא צריך להיות, ומן הסתם הוא לא אמור להיכנס לשירותי הבנות אם אף אחד לא אמר לו בפירוש שיש שם משהו שנדרש לתקן.

וכמו שאמרתי - אם זרק את מכנסיו, זה בעייתי כי נראה שניסה להסתיר משהו.

אם לא זרק את מכנסיו, זה אומר שהוא משקר כלומר הוא ניסה להסתיר משהו.

אין לו דרך טובה לצאת מזה.

אף תלמידה לא קראה לו, הוא לא טען זאת, עורכי הדין שלו לא טענו זאת, אף אחד אחר לא העיד זאת, אף בן אדם או בת אדם לא העידו שהוא היה בשירותים (כאמור - זה בכלל לטובתו שאף אחד לא העיד זאת).

זה שאתה עכשיו מגיע ומנסה להציג קו חדש זה יפה מאוד, אבל לא מציאותי. באותה מידע אפשר להגיד שהוא בכלל לא היה באותו יום בקצרין אלא בדימונה, והוא פשוט בחר לא לספר זאת למשטרה.

בית המשפט לא קבע שהוא לא אשם, אלא שאין די ראיות בשביל להרשיע אותו.

זה הבדל שמיים וארץ.

זה כמו שתגיד שבגלל שמוטי אלון הורשע רק בחיבוק ורק לאדם אחד, אז הוא לא עשה מעשים חמורים פי אלף לנערים רבים. הרב אריאל עצמו אמר שאלון הורשע על "דגי רקק" לעומת מעשיו האמיתיים.

שופטים הם בני אדם, והם כמובן יכולים לטעות. לא מדובר במחקר אובייקטיבי שאפשר לעשות במעבדה ולקבל תוצאות חד משמעיות. לא רק במקרה הזה, גם במקרים אחרים. גם כששופטת שחררה למעצר בית בן אדם מסוכן שאיים לרצוח את שכנתו, ולאחר אותו שחרור למעצר בית הוא אכן רצח אותה, אפשר להבין ששופטים הם רק בני אדם. סיפור אמיתי שלצערי אני מכיר מקרוב.

וזו לא סתם הדעה המוזרה שלי, זאת הדעה בדמוקרטיות רבות בעולם. בארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה, בלגיה, ברזיל, קנדה, אוסטריה, הונג קונג, צרפת, אירלנד, איטליה, ניו זילנד, נורווגיה ועוד - בכל אלה יש חבר מושבעים (אמנם לא באותו מעמד ולא בכל משפט בכל המדינות האלה), מתוך הבנה ששופט אולי מבין יותר בחוקים אבל יכולתו לקבוע האם להאמין לאדם א' או לאדם ב' לא טובה יותר משל כל אזרח אחר.

הסיבה היחידה שאין היום מושבעים בארץ, היא שהבריטים חששו שבכל משפט שבו שלטונות המנדט יאשימו יהודי בפשע כלשהו - כל חבר המושבעים יהיה יהודי והחשוד תמיד יזוכה.*

אילולא החשש הזה של הבריטים, היינו יורשים מהם שיטת משפט לתפארת.

*אם הם רק היו יודעים שחבר מושבעים של יהודים שמאלנים ישמח להרשיע יהודים ימנים בכל עבירה שלא תהיה... אולי הם דווקא כן היו מאמצים כאן את השיטה הזאת. חבל שהם לא ידעו מראש על הסזון.

העיקר הוא שאין סיבה להאמין לשופטים בבואם לקבוע עובדות.

השופטים של קצב בחרו להאמין למתלוננות ולא להאמין לקצב. הם שלחו אותו לקלבוש בלי בדל של ראיה ממשית.

במקרים אחרים, תיקים עם אותו משקל ראייתי אפילו לא מגיעים לכדי כתב אישום, כי הפרקליטות לא מאמינה שיש לה סיכוי סביר להגיע להרשעה.

מערכת בתי המשפט לא קובעת מה היה ומה לא היה.

היא קובעת דבר אחר לגמרי - האם יש ראיות או לא.

תהיה *בטוח* שאלפי אנסים ומטרידים יצאו זכאים במשפט (או אפילו לא הועמדו לדין) כי לא היו נגדם ראיות.

זה לא שחבר מושבעים כן היה מרשיע אותם, כי גם חבר מושבעים לא ירשיע אדם שאין בדל ראיה נגדו.

כמו שאמרו הפרסומות ברדיו:

תכניסו את זה טוב טוב לאזניים. בית המשפט לא קובע מה האמת, אין לו את הכלים לכך והוא לא מתיימר לקבוע זאת.

הוא קובע האם יש ראיות או אין ראיות.

כשאין ראיות - הוא קובע למי הוא מאמין ולמי הוא לא מאמין.

בין לזה לבין המציאות אין דבר וחצי דבר.

תשאל שופט האם החוק קובע כך או אחרת, סביר להניח שהוא יידע לענות יותר טוב ממני.

תשאל שופט האם קצב שיקר או האם המתלוננות שיקרו - אין לו שום יתרון על פני כל אדם אחר ביכולת לדעת מי צודק. מכאן בדיוק נולד חבר המושבעים.

דווקא בגלל המציאות המורכבת של החברה הישראלית חבר מושבעים יכול להיות רעיון גרוע.

יש מדי הרבה שסעים בציבור ושנאה לאנשים אחרים בגלל שהם משתייכים לקבוצה מסוימת.

קשה לי להאמין שמושבעים יצליחו היות אובייקטיביים ולשפוט לגופו של עניין 

א. בדיוק בגלל זה יש פחות שנאת זרים כי מדובר בחברה מאוד הטרוגנית , השונה זה הרגיל אצלם.

אגב דווקא בגלל שאין שוויון אמיתי בין צבע עור (זה עדיין יותר אישיו מצבע עיניים) אבל כן יש הכאה על חטא וניסיון להגיע לשיווין זה יכול להוביל להטיה לטובת השחורים, בארץ יש הרבה יותר גזענות מניו יורק. (או לכל הפחות על ידי קבוצות נרחבות) ברמה שתשפיע דווקא לרעה- ככה אני מרגישה בכל אופן.

ב. זה נכון, אבל עדיין יש לשופט איזה שהוא מעמד וניסיון שאמור להקנות לו אובייקטיביות יותר מאדם מין השורה.

ג. זה כמעט בלתי אפשרי, חבר מושבעים אמור להוות מדגם מייצג. אז מה, יהיו רק ערבים במשפט של ערבי? רק חרדים במשפט של חרדי? זה לא ריאלי.

חוץ מזה יש מספר מסוים של פסילות. ואז מה? נדפקת עם מושבע שיש לו דעה קדומה על החברה שלך.

תכלס הכל מוביל לשאלה אם בישראל יש יותר שסעים מחברה מערבית אחרת ברמה שלא תאפשר לנהל משפט עם חבר מושבעים הוגן, לדעתי התשובה היא כן

יש בישראל הרבה יותר אמוציות בחילוקי הדעות, כי הם משפיעים ברמה יומיומית, זו לא כמו שנאה מעורפלת למי שזר לך. יש תחושה שהצד השני עושק ממני משהו, מה שמוביל לרצון לנקום גם אם זה תת מודע.

אם אתה לא מסכים אז בהחלט הגיוני שתעדיף חבר מושבעים מהשיטה הקיימת

אפילו אפשר לומר שהקצוות הפוליטיים שלהם הרבה יותר קיצוניים והרבה יותר דומיננטיים בשיח מאשר אצלנו. וחלק גדול מהפיצול שלהם הוא בנושאי גזע, מין, חרטוטי מגדר, ונטיות פוליטיות. ברצינות, יש שם אנשים שמבחינתם תומכי טראמפ הם נאצים כפשוטו, או אחרים שמתחרפנים מכך החליפו את הנעליים של דמות מצוירת בפרסומת של עדשי שוקולד M&Ms. 

אני חושבת שהחברה הישראלית יותר מחוספסת, הכל יותר קשה, וגם השנאה יותר נוכחת. זה לא סתם חילוקי דעות תיאורטיים על השקפות עולם (כלומר גם אבל לא רק) זה מאבק הישרדותי

"אני מעדיף להאמין לבית המשפט."

להאמין למה?

לזה ששופט אחד אומר שיש לו ספק סביר בראיות ולכן הוא מזכה?

לזה שהוא אומר בקולו שהוא לא יכול להתחייב שזדורוב אינו הרוצח?

זאת לא חכמה גדולה במיוחד לקרוא רק את השורה התחתונה, להיאחז בה כאילו היא היחידה, כאילו היא ירדה אלינו מהר סיני.

והרי אם במקום שופט מסוים היה יושב בהרכב שופט אחר, הגלגל היה יכול להתהפך בקלות לרוב מרשיע ולפסק דין ששולח אותו לכלא לעוד 10 שנים. אז זהו, המציאות הייתה שונה והוא פתאום כן היה הרוצח?

לפני 10 שנים כשהוא הורשע במחוזי ובעליון, הוא כן היה הרוצח והיום הוא לא הרוצח?

תשתמש במה שיש לך בין שתי האזניים בשביל לקבל החלטות, אל תסמוך על אנשים שבעצמם לא בטוחים שהוא זכאי וממילא הם רק בשר ודם.

מעניין האם באותה הקלות אתה סומך על כל פסיקות בגץ, שבו יושבים שופטים בכירים יותר משופטי המחוזי שעכשיו זיכו את זדורוב.

זה כבר לא קשור לתיק זדורוב, באמת. המשפט הזה שלך שמייצג אמונה עיוורת בבני אדם, שבאמת באמת לא בהכרח יותר חכמים ממך או ממני, וממילא גם חכמה לא תמיד עוזרת לדעת מי שקרן ומי אמין - בעייני זו הקטנת ראש.

כאמור בכ"כ הרבה דמוקרטיות בעולם לשופט בכלל אין סמכות להכריע בשאלות עובדתיות אלא רק חבר מושבעים *של הדיוטות* מוסמך לעשות כן, בדיוק בגלל הדברים שכתבתי קודם. הסיכוי של שופט להגיע למשפט צדק לא שונה מהסיכוי של ריקי כהן מחדרה לעשות כן (ובלבד שהיא כמובן תהיה במשפט ותשמע את העדויות וכו', כפי שעושים מושבעים).

שהמזוכה חף מפשע.

במקרה הזה, כפי שציטטתי מדברי שני השופטים שזיכו, הם אכן חושבים שיותר סביר שהוא חף מפשע-  - השופטים כותבים ככה- - צעירים מעל עשרים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה

יש דברים שעדיף להשאיר אותם לא ידועים עד הסוף

אין חובה לפגוע בנפש, וכל אחד מכיר את הנפש שלו ויודע כמה יכול להכיל

לא זוכר מי כרגע מחילה

שאמר שמראות אסורים כוללים בקטגוריה גם מראות קשים של שפיכות דמים. זה מזיק לנפש. בייחוד כשזה מהעם שלך.. כשאני ראיתי את מה שראיתי הרגשתי כאילו במובן מסוים אנסו אותי וחיללו אצ כבודי. יודע שזה דוגמא רדיקלית אבל זה הדבר ההכי קרוב להרגשה הזאת. זה עשה לי כל כך רע שנכנסתי לדיכאון למשך חודש לא עבדתי לא יצאתי מהבית לא שמעתי מוזיקה לא צחקתי בקושי אכלתי.

אבל אחר כך למרות הכל חייבים לבחור בחיים

אגב איך נחשפת לסרט הזוועות?

מן סוג של מזוכיזם כזה. לא ראיתי ואיני מתכוונת לראות, בעז"ה. יש מספיק מועקות ומתח,

לשם מה להוסיף זוועות?

שמוביל אל הסרטון.

מיליוני צפיות, גם מאיראן ו"פלסטין": נתוני "אתר הזוועות" - אחרי נאום נתניהו באו"ם

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.