ב"ה קיבלתי מההורים שלי המון ואני חייב להם המון, ועם זאת יש משהו שהוא "כללי" ולא איזה דבר פרטי, של הסתכלות שלילית לא טובה ואפילו הייתי אומר מזיקה, והיא מתבטאת בהרבה דברים, ואפילו בחינוך הילדים. אני גדל בישיבה שמחנכת הפוך לזה, וגם אני אישית מאוד הפוך מזה ומשתדל לראות דברים באופן חיובי. השאלה היא האם לפתוח את זה עם ההורים ולהגיד להם את דעתי בנושא או פשוט לחיות בדרך כזאת וממילא המצב ישתפר? זה ברמה שהדבר תורה האחרון שאבא שלי אמר בשולחן שבת עסק בעיקר בזה....😣 מה לעשות?
תודה רבה מראש על התגובות....
אתה לא אמור לחנך את ההורים שלך.
עצם המחשבה שאתה אמור לעשות כך היא לא נכונה, ועצם המחשבה שהם מתנהגים בצורה לא נכונה היא בעייתית. הדבר הנכון הוא לחשוב דברים חיוביים על ההורים שלך, ואם יש מחשבות שליליות להשתמש בהן רק לטובה ("הוא אמר לי את הדבר הלא נעים הזה רק בגלל הטבע הבעייתי שלו אבל הוא התכוון לטובה")
@ילדה של אבא, אכן מדובר בהורים שומרי תורה ומצוות, ב"ה....
@ultracrepidam, אשמח להבין מדוע עצם המחשבה שהם מתנהגים בצורה לא נכונה היא בעייתית. וודאי שלהשתמש בהן לטובה, זה אין ספק, אבל עצם ההנחה שיש דבר מסויים שאני חושב שההורים שלי צריכים להשתפר בו, לא הבנתי מדוע זה בעייתי. אשמח שתסביר. תודה רבה.
כיבוד ומורא אב ואם הוא ציווי על התנהגות, אבל בוודאי ראוי שההתנהגות תהיה אותנטית ושהכבוד יהיה גם במחשבה.
אם אתה משקיע משאבים (זמן והתבוננות) במחשבות שליליות על ההורים שלך, זה נוגד את הכבוד אליהם (זה לא אסור כנראה אבל זה כמו שתשב ותחשוב כמה אתה לא אוהב לשמור שבת. האם זה "שמור וזכור את יום השבת לקדשו"? יש כאן חיבוב מצוה? עבודת ה'?).
ברור שכאשר זה נוגע לשאלה איך להתנהג, תעשה את מה שבעיניך נכון, אל תחקה את ההורים. אבל במחשבות עליהם ראוי לחשוב מחשבות חיוביות.
אגב כל זה רק מצד המצווה שאתה מחויב אליהם.
זה נכון במידה מסוימת גם כלפי כל אדם.
אבל אין ציווי לא להבין שיש גם ביקורות. כמו שהרב זצ"ל כותב באורות ישראל פרק ד' פסקה ג': "ג. האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית, נקיה מכל מום. כולך יפה רעיתי ומום אין בך". העובדה שאנחנו צריכים לאהוב את עם ישראל אינה סותרת את העובדה שאנחנו יודעים שיש לו גם פגמים בחיצוניותו ובהופעתו, ויש קלקולים ודברים שצריכים לתקן. לגבי שבת, בוודאי ששבת היא מציאות רוחנית שלימה, ולכן לא שייך לדבר על פגמים שלה, אבל עם ישראל שמופיע בעולם הזה דבק בו יצה"ר שהוא ההעדר שהוא החסרון שמוליד כל מיני דברים לא טובים, וכן ההורים של האדם שגם להם יש יצה"ר. אני לא רואה הבדל בין המחשבה לבין ההתנהגות, אם אני מתנהג אחרת כי אני חושב שההתנהגות הראויה זה אומר שאני גם חולק עליהם במחשבה, ולא שייך לפי ענ"ד לעשות חילוקים בין המחשבה לבין המעשה. כמובן, גם הביקורת נובעת מאהבה ומהערכה ומכבוד ולא סתם מזלזול ומראיית הרע שלהם, אלא הסתכלות כוללת על כל הטוב שמתוכה אפשר גם לשים לב לפגמים. דווקא הגדלות מביאה לשים לב יותר לפגמים, כמו דברי חז"ל שיצה"ר מתגרה ביותר בישראל ובת"ח, ששמעתי על זה משל, כמו בגדים לבנים, משום שהם לבנים ונקיים, שמים לב יותר לפגמים....
לא אמרתי לחשוב שאין בעיות
אמרתי לא לחשוב על הבעיות
אלא להתמקד בחיובי ולהתעלם מהשלילי בעיניך
(בנוסף לענווה הנדרשת ולהבנה שיכול להיות שהם צודקים בסופו של דבר)
אם אין מה לעשות עם הבעיות מסכים שצריך לא להסתכל עליהן כל הזמן, אבל אם יש אפשרות לתקן את הבעיות עדיף להציף אותן ולטפל בהן, לדעתי.
(במקרה הזה אני בטוח שאני צודק, ויש מצב שכשאגיד להם הם יודו לי, גם אם ייקח זמן, ויבינו שטעו. אבל יכול להיות שהם יישארו בתפיסה שלהם גם אחרי שאעיר להם....וודאי שבאופן כללי צריך ענווה והתבטלות וכשאני לא בטוח שאני צודק צריך לזכור שאולי אני טועה. גם אם אני בטוח שאני צודק, זה לא סותר את העובדה שאני מכיר את המקום של אותה הסתכלות ומבין שיש לה מקום וגם היא טובה במינון הנכון בסופו של דבר, אפילו אם אינה אמת, ולכן אני יכול לכבד את דעתם אפילו אם אני חושב שהיא לא נכונה...)
ביחס לעניין הזה?
אם כן - אז עוף על זה.
אם לא - אז למה לעשות את זה בכלל?
לכן אני מתלבט....
יישר כוח על התגובה!
אם זה היה אדם אחר שהוא לא ההורים שלך, היה מן הסתם חשוב לך פחות.. לא? אבל יש גם משותף..
מה האחריות שלך ביחס להורים שלך? אני חושב שיש לך אחריות אבל זאת הזדמנות לחשוב מה גבולת הגזרה שלה.
בכללי, זה גם יכול להיות מעניין על איזה רגש זה יושב אצלך ומה היחס שאתה רוצה לאמץ ביחס להוריך, גם ביחס למגרעות שלהם או לחוסר הסכמה ביניכם.
לא הבנתי. יש אמת אחת, ולפי דעתי שזה מה שנכון, אז זה נכון. אני יכול להבין שיש מישהו שחולק, אבל לפי דעתי זה נכון ויכול להיות שאשכנע אותם.
מדוע אתה כ"כ בטוח שהם לא ישתנו?
כתבת טוב
נכון שהאמת הזאת רחבה ויש לה כמה אפשרויות, אבל בהחלט אפשר לומר שיש אפשרויות שוודאי פסולות. נגיד לדוגמא, להגיד רק "כן" לילד לא משנה מה הוא שואל, לא משנה למי, זה לא חינוך טוב (עיין ערך "אבשלום", "ולא עצבו אביו מימיו"). ובנוסף לכך, אחרי שמכירים מישהו ספיציפי, אפשר להגיד דברים מסויימים שוודאי שלא נכונים לגביו מבחינה חינוכית.
לגבי הדוגמא שהבאת, וודאי שלא נכון להגיד לו שאני יכול להחליף אותו, אבל אולי במצבים מסויימים נכון להגיד לו הערה איך לשפר את החינוך שלו. יכול להיות שגם לא נכון להשוות בין רב לבין הורה, אבל זה כבר דיון אחר שאין לי דעה בו. אם אגיד בצורה נעימה ועדינה את דעתי במשהו מסויים שלדעתי ההורה/הרב שוגה בו, הגיוני מאוד שיקבל, וגם אם לא יקבל לגמרי, זה יוסיף לו נקודה למחשבה והתבוננות ויכול להיות שישנה מעט את דרכיו.
ברור לי, חשוב לי לחדד את הדברים כמו שצריך. דהיינו, חשובה לי האמת. לא נראה לי שזה משום שחשובה לי האמת ושהדברים יהיו מדוייקים, אלא כדי שלא יהיו מזה פגיעות ודברים לא טובים, ופשוט בא לי שלהורים שלי יהיה טוב, כי גם הם סובלים מזה. אבל וודאי שאקח את זה כנקודה למחשבה, תודה רבה.
לא, הם לא מודעים לכך.
יעזור מעכשיו, אם זה היה רק כלפי העבר אכן לא הייתי מתערב.
אחלה, תודה רבה, פסח שמח וממש תודה על הדיון פה, עזר לי ממש!
1. תודה, אשריך!
אחלה, תודה רבה! יישר כוח!
מעניין אותי אם גם הנופלים עומדים במתיבתא דרקיעא בשעת הצפירה ומצדיעים...
מעניין אותי גם אם הם צופים במטחי היריות ובזרי הפרחים לרוב...
מישהו יודע?
מה רצית שנעשה? שנתייג אותך כדי שתדע שעשינו את זה? אולי רצית שכל אחד יכתוב על הנופלים שהוא מכיר? יש לי 11 כאלה מהיישוב רק במלחמה הנוכחית, אחד ישב לידי בבית הכנסת כל החיים. לא הספיק להתחתן אפילו.
אתה באמת צריך להתבייש. על הלעג. אולי זה ערך יהודי ולא למדתי על כך?
כן?
פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח
כה "רענן" כה כן כה אמיתי?
החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים
וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.
אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.
כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.
אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין
צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים
אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה
או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות
או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.
וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.
אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.
לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.
אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.
ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.
מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?
המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.
עוד משהו שפיספסתי?
בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר
אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר
אני לא מצליח לזהות חילונים.
היי
תקשיבו יש לי חבר ש"זייף" את הגיל שלו בתור מדריך פנמייה
הבחור בן 30 והשתמע ממעשיו שהוא בן 25
הבחור מוכשר _נראה צעיר_ ועם בייבי פייס כאלה
ו- וואלה האמת שאני התרשמתי לטובה מהאומץ חומץ שלו
א) מה דעתכם ? לגיטימי ?
ב) הייתם עושים משו דומה בשביל להתקבל לחבורה שמקימה חווה או נערי גבהות?
אל תתביישו באלי לשמוע ריבוי דעות -
(למרות שבתכלס כפי הנראה דעתכם לא חשובה כי גם ככה לא תדעו שהוא בן 30)
תמיד האמת עדיפה
אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה
א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך
ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח
א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא
ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.
אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.
תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה
אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי
תהנה, זה פורום ציבורי.
מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?
זה נורא ואיום
לא שורד ככה
[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]
קעלעברימבארל המשוגע היחידיכמובן הכל ברוח טובה
ומוגבים..
אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..
ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות
אלא להחזיק גם וגם
לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון
בסוף גם לא תצטרך את הראשון
ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.
לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה.
ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד
כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן
ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה
ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו
בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,
או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר
ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..
כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".
ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.
רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות
אני נהנה
תמשיכו
אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)
אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.
באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו. סליחה!
וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו
אני מייד מוצאת את עצמי שם....
בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי
אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.
העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..
אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...
כל היתר ממש לא חשוב.
כל טוב.
אפשר לדון אם אותו הדבר
"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"
כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת
ארץ השוקולדאחרונהמישו יכול להסביר לי למה חאבייר מיליי ביקר דווקא בישיבת חברון ולא במרכז הרב?
גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.
למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.
ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.
ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.
ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.
שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים
בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית
פולו זה סוג של חולצה לא?
קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..
אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...
לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.
תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!
איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?
אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:
– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)
– שיעורי תורה בספרדית
– שיעורי תורה באנגלית
מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)
באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)
ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים
מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"
(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)
זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.
וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא
מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?
אתה מציף תאים רדומים...
ומה הנפק"מ העצומה.
באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה
זהו.
מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.
כל הבנות שזכו בחידון התנ"ך בשנים האחרונות הן בנות כהן שלמדו בבהר"ן
בד"כ אני לא מתחבר לכיוונים האלו, אבל כאן לדעתי בנוסף לכל הכשרון וההשקעה שלהן עומדת להן זכותו של מקים האולפנה הרב בהר"ן שהיה כהן
באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.
כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.
כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.
הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.
וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.
קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת
על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.
יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.
פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.
(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)
ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.
זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.
להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.
היה מצמרר.
רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...
התפרקתי.
זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.
אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.
והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.
גם עכשיו אני בוכה.
איזה נשמות קדושות.
הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.
סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14
מרגיש אצל החרדים..
