דיון שהיה לי עם מישהו בהקשר למה שעם ישראל בהנהגת יהושע עשה בכניסה לארץ (רצחו את כולם)
והעובדה שהרמבן אשכרה מביא את זה כהלכה לתמיד ז"א גם לזמנינו.. ספר המצוות רמב"ן עשה ד – ויקיטקסט
מה דעתכם?
דיון שהיה לי עם מישהו בהקשר למה שעם ישראל בהנהגת יהושע עשה בכניסה לארץ (רצחו את כולם)
והעובדה שהרמבן אשכרה מביא את זה כהלכה לתמיד ז"א גם לזמנינו.. ספר המצוות רמב"ן עשה ד – ויקיטקסט
מה דעתכם?
"...שאנו נצטווינו להרוג האומות ההם בהילחמם עימנו, ואם רצו להשלים – נשלים, ונעזבם בתנאים ידועים."
מה אכזרי בזה? דווקא מאוד מתחשב..
עיקר המצווה זה לא הרצח אלא הכיבוש. אם אפשר לכבוש בלי רצח מה טוב ואם אין ברירה אז אין.
וגם הוא לא היה מנהיג מדינה, לא היה צריך להתמודד להוציא לפועל את הדברים.
הוא חי (1194-1270) תחת הרושם וההשפעה של ״הנורמות״ בעולם, של מלחמות הדת באירופה והמזרח התיכון. המדינות הצלבניות התבססו בארץ הקודש מתוך מאבק מתמיד במעצמות המוסלמיות העולות בסוריה ומצרים, ומסעי צלב חדשים יצאו מאירופה הנוצרית כדי לסייע להן.
כמה שנים קודם לכן, התחוללו מלחמות גדולות כאן באזור.
כך שהן הציוויים בתורה על אופן ניהול המלחמות לכיבוש הארץ, והן הרמב״ן בשנותיו, משקפים את הנורמות והסטנדרטים של מלחמות וכיבוש באותן תקופות.
לומר שאחד מהגדולים שלנו פסק הלכות רק בגלל שהושפע מהתרבות של הגוים. תתבייש לך
כתבתי שפסקי ההלכה של הרמב״ן מתאימים לרוח התקופה והזמן.
גם דיני התורה משקפים מציאות קיימת באותה תקופה: האופי והמקובל בניהול מלחמות וכיבוש הארץ ותמיד גירוש האוכלוסיה - מציאות שכידוע עם ישראל בעצמו סבל ממנה רבות עם היציאה לגלות לאחר כיבוש הארץ, חורבן בית ראשון ושני. כי כך היה נהוג ומקובל אז.
דיני התורה נכתבו ברוח הקודש.
אלא אם כן אתה חושב אחרת וכאן הסתיים הדיון.
אגב, "רוח התקופה והזמן" של עד לפני 80 שנה הביאו את המלחמה הכי אכזרית בתולדות ההיסטוריה.
אאל"ט, יש כמה וכמה מצוות שחז"ל אמרו לנו (או רמזו לנו) שהן נכתבו רק בגלל שזה מה שהדור היה רגיל אליו (כמו עבד עברי - לא אידיאלי אבל יותר טוב ממה שהיה באותה התקופה. כלומר לכאורה אם התורה הייתה ניתנת לדור שלנו, היא הייתה אוסרת לחלוטין על עבדות).
וגם משהו לדורות.
לגבי הדוג' שהבאת זה אפילו יותר חזק- https://www.yeshiva.org.il/midrash/44161
דוג' נוספת- הרמבם במורה נתן טעם לכלאיים משום הרחקה מע"ז, כלומר טעם שהיה נכון בזמן הציווי על האיסור ועד ביטול יצר ע"ז. ראשונים אחרים נתנו טעמים נוספים שנכונים גם אחרי ביטול יצר ע"ז.
ובכל זאת אומר שצריך להרוג את שבעת עמי כנען והעמלקים.
למה? כי להרוג במלחמה זאת לא אכזריות, זה דרך העולם.
והקב"ה בחכמתו הכריע שהמידתיות היא להרוג את שבעת עמי כנען במלחמה הזאת
ששבעת העממים התבוללו, עכשיו יש מצוה לכבוש את הארץ ולגרש את כל מי שלא גר תושב.
ברמב"ם משמע שעמלק יתגלה לעתיד לבוא. מחלוקת אם גם הבהמות שלהם במצוות המחייה.
זה לא אכזרי. ה' יודע שאם לא נילחם נגדם, הם יקומו עלינו, כמו שקרה בעמלק שלא השמדנו אותם, וקמו עלינו בימי המן.
עמלק קם נגד ה', גם שבעת העממים עשו תועבות גדולות בעריות וע"ז והקריבו בניהם למולך, ולפעמים כדי לעקור רוע, צריך לעקור הכל.
אם לא נתאכזר לאכזרים יאכלו אותנו השכנים שלנו.הרב קוק כתב לא זוכר למי שאם בזמנם שהמלחמות היו מאוד אכזריות , עם ישראל היה נלחם בהומניות לא היה לנו סיכוי לשרוד .
כנראה הרמב"ן רואה את זה גם היום.
זה מוסר המלחמה (אם לא יותר גרוע) של כל העולם, רק אנחנ אלה שמנסים לגלות חמלה במלחמות
על כל סוג של הריגה.
רצח היא מילה שהקונוטציה שלה היא תמיד שלילית.
השימוש במילה רצח לכל הריגה/גרימת מוות, זה לדעתי תוצאה של התרבות המערבית שמטיפה לזה שאסור אף פעם, בשום מצב ובשום תנאי, להרוג.
(וממילא כל הריגה היא שלילית)
ולשאלתך, התורה לפעמים אכזרית ולפעמים רחמנית. תלוי בהקשר.
מלחמות הן עסק אכזרי, ומי שלא יודע להשתמש באכזריות כשצריך - בעצם לא יכול להילחם.
לכן במלחמה יש הרבה דינים שהם אכזריים, זה משהו שנובע ממהותה של המלחמה.
אם כי התורה באמת מעדיפה את השלום - כמו שכתבו כאן לעיל - שיהושע שלח אגרות וכו'.
ואגב, אם תסתכל בהיסטוריה של עם ישראל, תראה שמלבד ירושת הארץ ומלחמת עמלק, קשה למצוא מלחמות שאנחנו היינו אלה שפתחנו בהן.
באופן כללי, רחמנות של רצון להוסיף טוב וחיים בעולם - זה דבר טוב. אבל רחמנות שנובעת מחוסר יכולת לשאת את המציאות או להתמודד עם מחירים שצריך לשלם - זו כבר רחמנות לא בריאה.
הנצי"ב ב"העמק דבר" על "מיד איש אחיו אדרוש את האדם", אומר שם חידוש מופלג, ואני מעדיף פשוט לצטט את לשונו:
"פירש הקב״ה אימתי האדם נענש - בשעה שראוי לנהוג באחוה. משא״כ בשעת מלחמה ועת לשנוא אז עת להרוג ואין עונש ע״ז כלל. כי כך נוסד העולם. וכדאי׳ בשבועות ל״ה מלכותא לקטלא חד משיתא לא מיענש ואפי׳ מלך ישראל מותר לעשות מלחמת הרשות אע״ג שכמה מישראל יהרגו עי״ז".
יש כאן אבחנה חדה בין שפיכות דמים של רציחה, לבין שפיכות דמים של מלחמה - שאז "עת להרוג".
זה לא לגמרי דומה לשאלה הנשאלת, אבל זה מראה את העיקרון שלא כל הריגה ראויה לשם רציחה, ובפרט בעת מלחמה.
סופו להתאכזר על רחמנים.
אז נכון שזה לא בהכרח אכזרים. אבל למיטב ידיעתי (לא סגורה על זה) היתה להם אפשרות לקיים 7 מצוות בני נח או לברוח. לא בהכרח להילחם.. לא?
ועשיו שונא ליעקב.
קשה לפגוע באנשים. אבל לפעמים זה הדבר הנכון. חייך קודמים.
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
כמה הייתם מוכנים לשלם עבור שעת וידאו, עבור מעבר על כל התוכן וסינון המקומות שבהם יש בעיה של צניעות (נניח שניתן לבחור מידה - עירום, בגדי ים, או גם מקרים גבוליים יותר כמו שמלות לא צנועות וכד') חותך ומסדר את הקובץ הסופי לצפייה? אני מדבר פר שעה (נניח לסרט שאורכו שעה וחצי: אני מוכן לשלם 2 שח).
אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.
בטח לא 2 שקל..
במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.
נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע.
ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..
פ.א.אחרונהאבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...
כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..
אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...
ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?
לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.
יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם
לא מפחד לדבר בשם עצמו
וכנראה לא פותח פצלש
אבל היום אני כבר רק מפה כמעט
ולא כ"כ משתמש במקורי
היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו
לפני הרבה שנים
מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש
ארץ השוקולדאוי, עלית עלינו🙈
@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.
אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח
מגבשים וכייפים ששווה לקנות?
תודה
שם קוד,
אליאס,
דיקסיט,
עידן האבן,
טיקט טו רייד,
Robo rally,
The crew,
Avalon,
Shadows over Camelot,
Nefarious,
Colloretto,
סושי גו,
אזול,
Draftasorus
מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂
ממש תודה!
מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)
ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.
תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?
האורך? מספר השחקנים?
טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.
לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4
שם קוד (יש לו גרסה לזוג),
אליאס,
דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),
Avalon,
Shadows over Camelot
סושי גו,
ולא בטוח לגבי Draftasorus
תלוי איזה סגנון אוהבים
הכלל לא לכתוב למישהו ברשתות החברתיות אלא אם כן הייתי אומר לו את זה בפנים או שדווקא המרחב נותן לבן-אדם אפשרות להביע את דעתו באמת מה שהוא לא יכל לעשות בפנים של הבן-אדם?
איזה צד עדיף.
זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.
בס"ד
שלום וברכה אני מחפש קישור לרשימה הכי מקיפה של מנייני קרליבך או אם מתאים לכם מי שמכיר אשמח שיפרט פה בשרשור
מה שאני מכיר בירושלים יש כמה קריית משה (שגם בבוקר קרליבך שזה מיוחד יפה וקצת ארוך) ,
כמה בנחלאות מעיינות, קול רינה , בקטמון יקר , בכותל ואולי עוד כמה.
יש בגבעת שמואל את המניין המפורסם של לכו נרננה
בצפת יש כמה אני מכיר את בירב שממש צפוף ומיוחד שם.
אני מכיר שיש הרבה ישיבות שעושות קבלת שבת קרליבך מרכז בית אל רמת גן מניח שיש עוד הרבה שאני לא מכיר.
מחפש קהילות נוספות בערים ובישובים שעושות קבלות שבת קרליבך שיש אווירה של שירה חזקה ונוצר משהו מיוחד.
ועוד משהו קצת יותר נדיר קהילות שעושות בבוקר מניין קרליבך כמו בקריית משה למי שמכיר .
אשמח לשמוע.
הוא קיים בכלל? הוא ברור לכם?
יהיה ברור אי פעם?
איך אחרים רואים את המקום שלכם?
זה למעשה תפקיד? שליחות? כישרון?
רק מי שהבין את השאלה שיענה. תודה 🙂
אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש.
שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.
אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.
אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.
אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.
וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.
אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו.
יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.
היא הדרך, לא המטרה.
מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.
כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.
תוכלי לבאר את כוונתך?
ברור לי מאד
לעשות טוב לעצמי ולאחרים
ללמוד ולהשתפר מיום ליום
אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי
את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם
יעוד של כל מי שרוצה בזה
לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים