מתחזקת בי התחושה שאם עושים את ההשתדלות המקסימלית ועדיין הכל מרגיש אבוד ואין שום סיכוי ורק "נכנסים ראש בקיר" זה אומר שהתשובה פשוטה ומונחת לך מול העיניים. רק צריך לפקוח אותן. 

מקווה שצודק. 

ואולי דווקא זו שרצתה ואתה לא היא הנכונה? 

משחקי מחבואים 

מה את עושה? מתנדנדת

אבל את צריכה להתחבא..

מזה משנה במילא ימצאו אותי ..

נכון - לקראת נישואין וזוגיות

אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את המאמצים להפוך את מי שאנחנו יוצאים איתו לאדם המיוחד לנו, ליצור איתו את הקשר הפנימי.

אני לא חושבת שיש מישהי שמתחבאת לך, ושברגע שתפגוש אותה יהיו לבבות ופרפרים.

גם לא הייתי רוצה שמי שייצא איתי יתחייס לזה כמו משחק.

אני מאמינה בעבודה. ביגיעה. בהשתדלות. בהתמודדות - ומתוך אלה צומחת הבחירה.

ולכן אני מסכימה גם עם מה שכתב @לאצעיר -

לפעמים יש הבנה שלא מיצינו כמו שצריך קשרי עבר. שאולי אם נעבוד עכשיו יחד, נוכל ליצור משהו יחד, משהו שלא הצלחנו ליצור בסבב הקודם. אולי עכשיו יש לנו יותר ידע וכלים מאשר קודם, אולי משהו אובייקטיבי במציאות השתנה.

זה ממש בוער בך אה?!

זה כבר נראה שאת בעצמך לא מאמינה בזה ואת מנסה ממש חזק לשכנע את עצמך..

כי אני חושבת שהרבה אנשים מסתובבים עם הנחת יסוד שגויה, שמפריעה להם ליצור קשרים.

הם לא מבינים שקשר = עבודה, אלא מניחים (בצורה מודעת או לא מודעת) שקשר = גזירה משמיים.

אני 100% משוכנעת.

קשר הוא עבודה שמבררת בסוף מה שנכתב למעלה. והא בלא הא לא סגי. חייבים את שניהם. 

את הצד של העבודה הנחוצה כבר הצגת, הצד השני הוא שבית בישראל הוא לא דבר נורמלי, חומרי וארצי (אף על פי שהוא מופיע ומתבטא דווקא בצדדים האלו ואכמ"ל). 

אדם צריך לדעת שהוא בונה עולם ונצח ומכוון לשמיא. 

בנוסף צריך לדעת שהכל מכוון מלמעלה ולא מנותק. 

חוזר ומדגיש - זה לא סותר עבודה\השתדלות! 

לא ברורה לי המשוואה שאת מציגה. 

שלא בטוחה שזו הבמה לעשות אותו, לגבי בחירה חופשית.

כשאני בוחרת בן זוג, זה בגלל הבחירה החופשית שלי (ושלו).

אני חושבת שכולנו גדלנו על המשפט הזה ש"זה לא נישואים קתוליים", שגט זה מצווה.

כן, אנחנו יכולים לטעות בבחירה שלנו. או יותר נכון, כן, אנחנו טועים בבחירות שלנו.

במבט נצחי, במבט אלוקי, אפשר לתת משמעות והקשר לטעויות שאנחנו עושים, אפשר לראות את זה כחלק ממשהו גדול יותר.

בראייה הארצית והנוכחת שלנו, בחירת בן זוג זה לא גזירה שנכפתה עלינו. לא נגזר עליי להתחתן עם X, אלא אני אבחר להתחתן עם X.

ראייה כזאת מעבירה את האחריות מהקב"ה אליי. אני לא פאסיבית בחיים שלי. החיים שלי תלויים גם בבחירות שאני עושה, בתוך המציאות של העולם שהקב"ה מנהל.

הדברים שכתבתי קודם עונים גם להודעה הזו. 

אני רק חוזר ומדגיש - אוי ואבוי למי שחושב שהקמת בית בישראל היא ברובד האנושי התחתון *בלבד*. שבעצם אין הבדל בין בית ישראלי לבית של אומות העולם. 

שכינה בינהם כנראה שלא תהיה בבית כזה. 

באופן מוחלט יותר ממה שבדרך כלל אנשים מתכוונים. ותקני אותי אם אני טועה

להבנתך, אם יש את "האחד", זה אומר שלא משנה מה יקרה, אתם תהיו יחד. ואין דרך אחרת.

אני חושב שזה צעד נוסף מעבר להיגד שרק עם "האחד" זה באמת יעבוד.

ההבדל נעוץ בין היתר בהבנה שזה בכל זאת מצריך עבודה. (ואולי כאן גם נכנסת הבחירה) זו לא חתונה קתולית כי אני יכול לעשות כל מיני דברים (בחירה חופשית) שירחיקו אותי מה"מטרה".

קשר שווה גזרה משמיים.

אלא אם כן מדובר בבחור/ה עם קשיים רצינייים ליצור קשרים חברתיים מהילדות, או אנטיפתיים בצורה ניכרת.

מכירה אישית זוג שהבחורה שכמעט לא דברה במשך 13 דייטים. הבחור אמר  שהיא דברה כמה מילים בכל דייט.

והמשיכו להכיר והיום נשואים עם ילדים.

ומכירה עוד סיפר דומה.

כך שקשר לא תמיד קשור לעבודה וגם לא לאופי חברותי. אלא לרצון ה' מי יתחתן ומתי. 

שממנה @לגיטימי? מזהירה. הכל תלוי מאיפה אתה מגיע.

אם אתה טיפוס שעושה את כל ההשתדלות, מחפש, יוזם ופועל אקטיבית בנושא זה (ובכלל) - בד"כ צריך לעבוד על הצד של "גזרה משמיים", רצון ה' וכדו' כדי לא לאבד את החשבון.

אם אתה טיפוס מלא בטחון בה' (בצורה מעשית מסויימת) אז דווקא העבודה היא להשתדל ולא לשקוע חלילה בעצלות\חולשה וכדו.

הכל צריך להיות באיזון של רצון ה' מול השתדלותינו ופעולותינו.

באמירה זהירה אומר שגברים בד"כ יותר שייכים לטיפוס הראשון ונשים לשני. כמובן שיש יוצאים מן הכלל.

הגבתי בשרשור הזה:

אני לא מסכימה איתך - לקראת נישואין וזוגיות

אבל זה ממש לא סותר שצריך סייעתא דשמיא

יש אנשים שבאמת ניסו , למדו עשו ונשארים במקום ולא רק זה לפעמים המציאות מתהפכת עליהם. 

את לא יכולה להגיד שזה לא משמיים .

יש דברים שנקראים מציאות המערכת ..

את יכולה להכין מצגת לפרזטציה , להיות הכי רצינית, לעבוד על זה ימים לילות להתייעץ עם מי שמבין לתת בזה את הנשמה שבך ובסוף לדבר גם בביטחון ויפה.

ובסוף המרצה פחות התחבר / חלק מהסטודנטים פחות פירגנו .

מזה אומר?? שיכלת להשקיע יותר????

ממש לא 

זה אומר שנתת את כל כולך וזה מה שחשוב

שאנשים אומרים זה משמיים 

אז כן זה משמיים לטוב ולרע 

ברגע שעשית את ההשתדלות שלך מהמם

יש עוד משתנים שלא קשורים אלייך

אין עניין סתם להלקות אנשים שהם לא בסדר .

כאשר משמיים זה נבחר שלא לעבוד

זאת לא היתה הכוונה שלי.

נכון, אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו - אבל אף אחד לא התחייב לנו שהחיים יתנהלו לפי התוכנית שלנו.

כאן נתת דוגמה על איך אנשים הגיבו להשתדלות (הכנת המצגת).

ההחלטה של עם מי להתחתן שונה בעיניי מבחינה מהותית, ולכן זה שונה.

אני מאמינה בהשגחה ישירה

להגיד לך שאני מאמינה בהשגחה ישירה שיהיה טוב? 24/7 ברור שלא

אמונה זה לא יאלה אני מאמין שיהיה טוב

אלא אני הכלי פה 

עשיתי מה שאני יכול .

למה את חושבת שאמונה זה הכל טוב מה'. לא הכל טוב , לא מה'?!

אני מנסה להבין ..

אצלי אמונה זה אני כלי 

זה לא מה שאני אומרת.

אנחנו עושים השתדלות במיליון תחומים.

כשאת תחליטי להתחתן עם מישהו, זה לא כי תצא בת קול ותגיד לך הפי, זה מי שמחכה לך מששת ימי בראשית.

זה גם לא מבטיח שהנישואין שלכם יהיו טובים לנצח נצחים, כי זה מגיע מה'. אני מאמינה שהקב"ה יצא טוב ורע, שהוא נתן לנו את חופש הבחירה - גם עם מי להתחתן. וייתכן שנבחר להתחתן עם מישהו, ונגלה שזו היתה בחירה שגויה.

כלומר - כשאנשים מתחתנים זה לא כי נגזר עליהם, אלא כי הם בחרו זה בזו.

עצם הנישואין לא מבטיח לחיות באושר ובעושר.

אני מסכימה עם האמירה של: נישואין לא מבטיח לחיות באושר ועושר(:

ברור שלא ..

החיים זה עבודה

לגבי הבת קול את לא יכולה לדעת 

אולי כן .. אולי אני / אדם אחר בדרגה של בת קול(יש גם פירוש כזה) שיצאה מהשמיים 40 יום לפני שנולדת (:

בכל מקרה..

הנקודה שאני חושבת שלא הבנת אותי עד הסוף, זה שאני לא חושבת שזיווג מה' אומר מושלם או טוב לנצח.

אני כן חושבת שיש לך תפקיד בעולם, ואת דורכת בתחנות שה' יעד לך, ונסיונות שה' יעד לך ,וכן יש לך בחירה אבל גם השגחה ישירה.

גם כאן אני מאמינה שה' משגיח, בטח בזוגיות שזה דבר כלכך טהור..

תחשבי ..לפעמים גם מתנה שנותנים לאדם אין לו כלי ליצוק לתוכו את השפע , 

מבינה? 

אני חושבת שגם אם לפעמים אדם נגע ביעוד שלו אבל לא היה מוכן נפשית/ רגשית לקבל את זה.

זה לא סותר שזה לא היעוד שלו .

אבל אחרי הכל ולמרות הכל 

עדיין אני מאמינה שה' שומר עלייך ,והוא רוצה לתת לך טוב הרבה יותר ממה שאת חושבת .

וגם הטוב שאת יוצרת עם הבן זוג שלך זה לא בגלל שאת כלכך רגישה והוא כלכך מכיל 

זה בגלל שה' החליט שיצא לך לטובה!

אל תתבלבלי זה לא בגללך

הכל הכל ממנו 

זה לא סותר שאת חייבת לתת את המיליון אחוז שלך בחיים

פסימית ואופטימית כאחד

מצד אחד, 40 יום קודם יצירת הוולד וכו'. ומצד שני, מזווגים לו לפי מעשיו. הגמ' עונה כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני. נעזוב כרגע את ההסבר המדויק מה עונה הגמ', יש מס' דעות.

בשורה התחתונה ברור שיש אלמנט של ייעוד ואלמנט של עשייה. 

איך את מסבירה את הדברים האלה?

ובכלל, האם בכל דבר שאת עושה יש בחירה?

האם אדם שחצה את הכביש בזהירות והגיע רכב במהירות גבוהה ודרס אותו היה בעל בחירה? (אפשר לחשוב על כל מיני דוג')

האם הבחירה שלנו היא היכולת להגיב למצבים שבאים לפתחנו או היכולת להחליט מה יהיה מסלול החיים שלנו? האם באמת יש לנו שליטה בלעדית על החיים שלנו?

להסביר, מביאה בהמשך ציטוט של הרב שמואל אריאל. והנה קישור גם לעוד מאמר שלו בנושא (בעז"ה בעתיד אגיע לעיין בתוכן... עתניאל | "האם כל אירוע מכוון משמיים?" – עיון בסוגיית ההשגחה)

כידוע, יש מחלוקת ביהדות לגבי גבולות הגזרה של בחירה חופשית (רמב"ן-רמב"ם, וכמובן הנהגה ניסית מול טבעית).

אני לא מבינה איך הדוגמה שלך קשורה לעניין - אני לא חושבת שמישהו שנדרס בתאונת דרכים בחר להידרס. הוא כן בחר לחצות בזהירות בדיוק בזמן הזה. זה שבחרנו משהו מסוים (לחצות בזהירות) לא אומר שהתוצאה תהיה כמצופה (להגיע בשלום לצד השני).

"בגמרא עצמה מובאים שני סייגים לאמירה זו: הגמרא בסוטה שם מחלקת בין זיווג ראשון לזיווג שני. ובמועד קטן יח, ב אומרת הגמרא "שמא יקדמנו אחר ברחמים", דהיינו שייתכן מצב שבו אדם יפסיד את זיווגו בגלל תפילתו של אדם אחר.

הראשונים הביאו מקורות נוספים, שמהם עולה שזיווגו של אדם אינו תלוי רק בגזירת שמים, כגון: עצם החיוב המוטל על האדם לשאת אשה; הפסוק "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה"; הדרכות חז"ל שיש להשתדל לשאת אשה הגונה; ועונשים המוזכרים בדברי חז"ל על מי שנושא אשה שאינה הגונה. מכל אלה עולה בבירור שהדבר נתון גם לטבע ולבחירת האדם.

מתוך כך, במקורות רבים פירשו מימרא זו באופן מצמצם. 

בעלי התוס' תופשים כפשוטו את "שמא יקדמנו אחר ברחמים", וסוברים שהתפילה יכולה לשנות את זיווגו של אדם.הריטב"א מוסיף, שגם הזכות יכולה לשנות את הזיווג המיועד. וכך כותב בספר מנורת המאור, שההכרזה בשעת יצירת האדם היא רק אופציה, שתתממש אם יהיו ראויים זה לזו. אם במהלך חייהם יתברר שאינם מתאימים, כגון שזה צדיק וזו חוטאת או להפך, יקבעו להם משמים בני זוג אחרים. 

לפי דרך זו, אמנם הזיווג נקבע בהשגחה, אבל הוא תלוי במידה רבה בבחירתו של האדם - במסלול החיים שבו הוא בוחר ובמצבו הרוחני בכל עת.

ואילו לדעת הרמב"ם באופן בסיסי הזיווג כלל אינו נגזר משמים, אלא נתון לבחירת האדם. הוא מפרש את המימרא רק במקרים חריגים, שבהם הקב"ה מזמן לאדם זיווג טוב כשכר על זכויותיו או זיווג רע כעונש על חטאיו."

העתקתי מכאן: https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/zhr-31-10.pdf

עמודים 14-15, מופיעים שם מקורות ותירוצים נוספים שלא הבאתי. 

הרב הפנה למאמר של הרב צפני דרורי (https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/zhr-20-7.pdf), אין לי זמן לקרוא אותו, רק מעתיקה את הסיכום, שאני חושבת שהוא מדגיש את החששות שלי (עמודים 7-8, הדגשה במקור):

"גם אחרי מפגשים מרובים והיכרות טובה הזוגות מתקשים לקבל החלטה. זוגות מתפרקים בעקבותיהם של חששות ופחדים. ויש המנסים למצוא מזור לחולשתם על ידי פנייה ל"מקובלים" לקבל אישור מיסטי, תמיכה משמים, להחלטתם. שהרבנים יפסקו, להיפרד או להתחבר. ככל שמתרבים הלחישות על זוגות שנפרדו, מתערער הביטחון הפנימי בזוגיות תמימה ופשוטה. לפעמים, דווקא האמונה בזיווג מן השמים גורמת לבקש אות מגבוה, ומתגברת הדרישה לצדיקים שזוכים לסייעתא דשמיא, שיראו את הנסתר מעיננו.

"תמים תהיה עם ה' א-להיך" - ציוותה התורה: לא ללכת לבקש נסתרות.....

האדם חייב להאמין ברגשותיו וברגשי בת זוגו. בתוכם נמצאים ההדרכה הא-להית, ולא בשום מקום אחר. מצוה להתפלל על הזיווג, ושמבטאים את הדברים לפני ה', הכול מתבהר יותר. מוכרחים לטהר את הנפש לפני קבלת החלטה, להשתחרר ממוסכמות. יש למחוק את העיכובים של 'מה יאמרו עלינו'. חשש מדברי חברים ורכילויות מעכבים את הראייה הטבעית והפשוטה. לא חייבים להיות חולי אהבה. לא חייבים להעריץ את החתן או את הכלה. חייבים לבחון את המידות והתכונות, הטובות הן בעיניהם. האם יבנו יחד בית שיגדל את שניהם, בית שיגלה את הטוב שבהם, את הטוב לדורות, בבנים ובנות יראי ה'? מוכרחים לטהר את הנפש מדמיונות הלקוחים מרומנים וסרטים. כשאוהבים - כולם יפים, וכששונאים - היופי הופך ל"נזם זהב באף חזיר". את האהבה אי אפשר להעיר כי אם ברגש תמים ואמיץ, בסילוק הפחד הנורא המשתק את כוחות הנפש. אם רצונכם בעזרת תלמידי חכמים, בקשו מהם בקשה אחת בלבד: שילמדו אתכם איך מסלקים את הפחד, איך מתרחקים ממבט טמא וצדדי, איך שומעים את קול הדממה הדקה האומרת לכם: 'הנה שלך לפניך, בוא נא קח'. אחרי החופה כבר תגלו שכל מה שראיתם קודם היה קטן ומצומצם, כי מעשה ה' גדול מכל דמיון. אל תשכחו את החוויה הגדולה של התקופה הראשונה לאחר הנישואין, חוויה שממש אפשר למשש אותה בידיים.

חוויה זו, וודאות זו, היא שתיתן לכם כוח לבאות. גם אחרי החתונה יש קשיים. גם אחרי שנים, שואלים שאלות, נסוגים אחור. הביטחון כי "מה' אשה לאיש", וודאות זו שגילינו נפלאותיה אחרי כריתת הברית - היא השומר הנאמן, המדריך הטוב לחיי הנישואין עד זקנה ושיבה, במזל טוב."

עשה לי בלאגן שלם

אנחנו מאמינים שיש מישהי כזאת, אבל זה לא פותר אותנו מאחריות לעבוד.

לא סתם חז"ל המשילו את זה לאדם שמחזר אחרי אבידתו, יש מישהי שהקב"ה מייעד אותה במיוחד לך, והתפקיד שלך ושלה הוא להתאמץ כדי שתמצאו אחד את השנייה.

הידיעה שהיא מתחבאת, לא סותרת את העובדה שצריך לחפש אותה ולהתאמץ בשבילה.

אני רואה שלא כיוונתי לדעתך, ושאולי היה נכון להגיב יותר בקטע של אמפתיה מאשר להביא את נקודת מבטי.

אני חושבת, שכל אדם שיצא לי להיתקל בו במהלך החיים - מבחינה זוגית, עבודה וכדומה, זומן ע"י הקב"ה בזמן הנכון ובמקום הנכון, וזו בחירה שלי מה לעשות עם המפגש הזה. לפעמים העבודה וההשתדלות זה להבין שהקשר לא טוב ואולי אפילו להפסיק אותו ולפעמים צריך ללמוד לתחזק את הקשר נכון ולאורך זמן.

כך שמצד אחד יש השגחה של הקב"ה שמזמן את האדם הנכון ויש גם בחירה שלנו, למשל להתחתן עם האדם הזה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.