כשקורה משהו רע, אנחנו לא צריכים להגיד - זו גזירה משמיים, ולכן אין מה לעשות. אנחנו צריכים לפעול בכל המישורים כדי להילחם ברע.
כשקורה משהו טוב, אנחנו לא צריכים להגיד - זו גזירה משמיים, ולכן אין מה לעשות. מה שצריך לקרות יקרה לא משנה מה אנחנו עושים.
אני לא מבינה, לא יודעת, לא תופסת, לא משיגה את המשמעות של זיווג נשמתי. אבל ממה שלמדתי, זה לא משהו שנגזר עלינו - אלא תלוי בבחירה שלנו. מה שכתבתי בהודעה אחרת על בת קול, התכוונתי שלא יקרה מצב שבו אני אקבל הודעה משמיים שאני צריכה להתחתן עם X. או לחלופין, שעוד לפני שנולדתי נגזר עליי להתחתן עם X ויהי מה. אני מסרבת לקבל דבר כזה, כי מה יקרה אם X ל"ע ימות בגיל צעיר? אז אני נדפקת?
אני לא חושבת שכל החיים שלי קרו בגללי; ברור שיש גורמים חיצוניים שאין לי יכולת השפעה עליהם (נניח קורונה. איזה קטע זה דייטים עם מסיכה, אה?). ויש כמובן דברים שהתאמצתי עליהם מלא, ולא הלך (ע"ע מותר לאבא לומר גם לא). אבל לי יש את הבחירה של איך להגיב ולהתחייס אליהם. כן, אנחנו פה כדי לתקן את העולם, להשפיע על המציאות. לא כי אני מוכשרת, אלא כי כך הקב"ה ציווה אותנו להתנהל בעולם הזה, במסגרת הטבעית הזאת, שבה אנחנו חיים בלי לדעת את הרמה הפנימית הזאת של זיווגים וכאלה.
מעתיקה לכאן את הדברים של הרב שמואל אריאל:
"בגמרא עצמה מובאים שני סייגים לאמירה זו: הגמרא בסוטה שם מחלקת בין זיווג ראשון לזיווג שני. ובמועד קטן יח, ב אומרת הגמרא "שמא יקדמנו אחר ברחמים", דהיינו שייתכן מצב שבו אדם יפסיד את זיווגו בגלל תפילתו של אדם אחר.
הראשונים הביאו מקורות נוספים, שמהם עולה שזיווגו של אדם אינו תלוי רק בגזירת שמים, כגון: עצם החיוב המוטל על האדם לשאת אשה; הפסוק "פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה"; הדרכות חז"ל שיש להשתדל לשאת אשה הגונה; ועונשים המוזכרים בדברי חז"ל על מי שנושא אשה שאינה הגונה. מכל אלה עולה בבירור שהדבר נתון גם לטבע ולבחירת האדם.
מתוך כך, במקורות רבים פירשו מימרא זו באופן מצמצם.
בעלי התוס' תופשים כפשוטו את "שמא יקדמנו אחר ברחמים", וסוברים שהתפילה יכולה לשנות את זיווגו של אדם. הריטב"א מוסיף, שגם הזכות יכולה לשנות את הזיווג המיועד. וכך כותב בספר מנורת המאור, שההכרזה בשעת יצירת האדם היא רק אופציה, שתתממש אם יהיו ראויים זה לזו. אם במהלך חייהם יתברר שאינם מתאימים, כגון שזה צדיק וזו חוטאת או להפך, יקבעו להם משמים בני זוג אחרים.
לפי דרך זו, אמנם הזיווג נקבע בהשגחה, אבל הוא תלוי במידה רבה בבחירתו של האדם - במסלול החיים שבו הוא בוחר ובמצבו הרוחני בכל עת.
ואילו לדעת הרמב"ם באופן בסיסי הזיווג כלל אינו נגזר משמים, אלא נתון לבחירת האדם. הוא מפרש את המימרא רק במקרים חריגים, שבהם הקב"ה מזמן לאדם זיווג טוב כשכר על זכויותיו או זיווג רע כעונש על חטאיו."
העתקתי מכאן: https://asif.co.il/wp-content/uploads/2021/04/zhr-31-10.pdf
לכן:
אני חושבת שבעניין הזה של לנ"ו, אנחנו צריכים להתאמץ בתפילה, במעשים, בתיקון המידות. לנסות להיות כל יום יותר טובים מיום אתמול. לשאוף גבוה.
לא לראות את הכל בידיים שלי, אבל גם לא לראות את הכל בידיים של הקב"ה. (אני בדיוק מהרהרת עד כמה אני מסכימה עם הפראפזה על דברי בן גוריון: להתפלל כאילו אין השתדלות, ולהשתדל כאילו אין תפילה.)
