איך זה שיש אנשים שאתה איתם שנים רבות ועושה איתם פעילויות רבות והם לא באמת הופכים להיות חברים שלך,
ויש אנשים שאתה מכיר רק כמה שבועות וכבר אתם חברים?
אני הייתי בחדר של 2 (חדר עם 2 מיטות ל-2 אנשים) בישיבת הסדר, והייתי עם מישהו מסויים שנתיים שלמים!!! תחשבו מה זה - ללכת לישון מדי לילה ליד אותו אדם,
לדבר איתו מן הסתם לפחות 10-30 דקות מדי יום וכו' וכו' ועוד ועוד (ארוחות שבת, טיולים, שיעורים משותפים וכו'). ולא דיברתי איתו פעם אחת אחרי סיום התקופה בישיבה, לא טלפון או שום דבר אחר (אני לא התקשרתי אליו והוא לא אלי)!
וכך גם עם אנשים בצבא שאפשר להיות איתם באותו אוהל למשך חודשים, לצאת יחד למבצעים וכו' וכו' שאחרי הצבא אתה לא שומר על שום סוג של קשר.
ולעומת זאת אפשר להכיר מישהו שלא עשית איתו אחוז מדברים כמו דברים שתיארתי לפני, אבל תוך כמה ימים עד כמה שבועות אתם כבר יכולים להפוך לחברים.
זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו
יש לך זיכרון צילומי לניקים …