בלי קשר למזרוחניקיות, עדיף לבחור בנחת ושיקח כמה זמן מאשר להיות לחוץ בגלל תכתיבים חברתיים. לעשות פרסה ולפרוש מלימודים וולמוד משהו אחר זה הוצאת כסף, כוחות, זמן שאפשר לחסוך זאת.. 

ורק מעיר שממש לא נורא להחליף מקצוע תוך כדי הלימודים מנסיון

זה באמת ממש לא נורא, עדיף להחליף לפני שמסיימים את התואר מאחרי..

תהיה מה שמתאים לך. העיקר שנעשה בשכל

עבר עריכה על ידי הפי בתאריך א' בסיון תשפ"ג 15:35

במקום לבוא בהקשבה..

הוא מתפוצץ 

חוץ מזה למה שלא יהיה לך כסף? לשון זה אחלה ממש ואתה יכול להעביר גם לבגרות ואז בכלל 

מכירה בחור שמרוויח על חצי משרה עשר אלף שזה אשכרה יומים וחצי בשבוע בתיכון..

מכירה עוד בחור אחר מורה לספורט שכבר קנה חצי דירה וצוחק על כל העולם .. מסיים באחד והולך לגלוש וללמוד. וזה עם משרה מלאה

אתה יכול לעבוד עוד או לטייל או ללמוד ואם תעשה שיעורים פרטיים בכלל תגיע ל15000 ועוד עם זמן פנוי.

הכל עניין של מזל משמיים בחינוך מכירה גם בנות מוכשרות שהיו שנתיים במקצוע וברחו  או שנופלים טוב או שנופלים לא טוב בכלל ועושים הסבה או עושים הפסקה ולוקח זמן עד שמוצאים את הנישה ובסוף מוצאים..

ועזוב רגע ..

שטויות .

הכל משמיים העיקר שתחייך לעזאזל

אתה מזכיר לי שהייתי יותר קטנה מישהי (שלא דיברתי איתה שנים ולא אמרה לי שלום שנים ) שאלה אותי 

אז מה את עושה שנה הבאה? (ודווקא החלטתי אבל לא רציתי שתדע)

אמרתי לה מזה עניינך ..עם חיוך 

בהתחלה אמא שלי היתה בהלם והיום היא מבינה שאני לא חייבת שום דבר לאף אחד בטח לא אנשים רחוקים שסתם רוצים לרכל.

אני לא מהאלה שיאמרו לך ללכת עם הלב והאמת שלך. כאילו, כן. אבל לא רק. 

הדאגות לדברים האלה לא באים לדעתי ממקום של רפיון באמונה וביטחון, אלא אדרבא דווקא ממקום של אמונה. -ממקום של להופיע בחיים. רק שאנחנו לא בטוחים מהי נוסחת הקסם.

ההורים הם האנשים שהכי אוהבים אותנו בעולם. והם הכי רוצים לטובתנו, וגם יש להם ניסיון יותר מלנו. 

כן צריך להתחשב בכובד ראש במה שישלהם לומר. 

(לא כותב את זה כאן עליך אלא יותר כביקורת עליי או בכללי)שדווקא בדור שלנו אנחנו נוטים להחליט דברים נטו על דעת עצמנו. וזה אמנם יפה אבל לא בטוח שזה תמיד נכון. בע"ה שכולנו נזכה להופיע בעולם כמו שהלב והחיים שלנו מובילים אותנו.

יש לי מן "כלל" שמנחה אותי בחיים - אם אתה לא מבין במשהו, או שיש לפניך אדם שמבין יותר ממך - אל תתווכח איתו, תקבל את דבריו בהכנעה (או תביע דעה באופן כזה). שמעתי רבנים שאומרים שזו תפיסה לא כ"כ נכונה, שלכל אחד צריכה להיות דעה על כל דבר. אולי יותר נכון לומר שלכל אחד מותר שתהיה דעה על כל דבר, גם אם הוא לא מבין בו. אפשר גם לומר שזה לא חולק - מותר שתהיה לך דעה, גם אם היא לא נכונה, אבל תדע להרכין ראש מול אנשים שמבינים יותר.

נובע מזה - המשל הידוע של הכוזרי. יש אדם עם רצון טוב לעזור לאנשים חולים. הוא הולך לחנותו של הרוקח ומחלק תרופות לאנשים סתם - ברור שהוא מזיק יותר מאשר מועיל. יש לו רצון טוב, אפ' הרצון הכי טוב בעולם - אבל הוא לא יודע את ה"למעשה", אז יש לו שתי ברירות בריאות לעשות: או ללמוד רוקחות או לקרוא לרוקח (אחרת אין הבדל בין התרופה שהוא בוחר לחולה שלפניו לבין התרופה שהחולה יבחר לעצמו בעצמו - הכל הבל, ומי עדיף אחד מן השני?). ההורים שלנו רוצים שיהיה לנו רק טוב. נכון, יש להם נסיון חיים, אבל יש כאן שני עניינים שאסור לפספס. רצון לא עוזר במציאות, עם רצון לא קונים במכולת ולא מחלקים תרופות - רצון הוא מפתח לדברים אחרים שיבואו בסופם להגעת התרופה הנכונה אל החולה. גם אם ההורים רוצים בטוב הילד - אסור להם לקבוע את הטוב לו אלא אם הם מומחים לכך, או שהם מביאים אדם אחר שמומחה בכך. בנוסף - נסיון חיים הוא בעצם שכל אנושי, ואל לנו לשכוח - הוא נקנה מטעויות. הדבר המעולה מנסיון חיים הוא דבר חכמה - הדרכת התורה, שהיא שכל אלקי ולא נלמדת מטעויות, (שעלולות להביא את הלומד מהם למסקנות שגויות). אני מעדיף שהרוקח יביא לי את התרופה שאני צריך שלא על סמך טעויות קודמות.

שהאנשים היחידים שאנחנו אמורים להתחשב בדעתם, הם הרבנים ולא אף אחד אחר. שזה סבבה לגמרי, יש באמת גישה כזאת - הגישה החרדית. 

אני לא נמנה על ההשקופה הזאת אז מבחינתי ההמלצה של רב שמכיר אותי כמה חודשים עם כל הכבוד לידע התורני שלו, כנראה שאתן פחות משקל למה שהוא אומר לעומת מה שההורים שלי יאמרו. ייתכן באמת שזו לא דרכה של התורה, אבל שוב זו רק תפיסתי, מבין את מה שאתה אומר ואשריך אם התורה ורק התורה תהיה נר לרגליך.

לא, לא התכוונתי דווקא לרבנים. יש אמת גדולה בכך שרבנים הם מורי דרך ואנשי חינוך, שכן תורה לשון הוראה והדרכה, אבל הם לא תמיד בעלי עומק נפשי ובעלי הכשרה ליעוץ תעסוקתי.

התכוונתי למי שמבין בכך, נקודה. אפ' יהיו כמה, וצריך לשלב את דבריהם. העיקר שלא לכפות את עצמך על נתיבו של ילדך, של המתחנך, לא לשטוף לו את המוח באמירות כמו "כשתהיה גדול תהיה רופא" ולהורות לו דרך חד-משמעית בלי לעצור רגע ולהתבונן על האוצר שיש לי בידיים. יש רוח הקודש להורים בקריאת השם לילד - משם הלאה לא מקובלנו שישנה, ולכן תחושות בטן שמקורן במאחורה של המוח של ההורים, בציפיות ותקוות (אינטרסנטיות-כלכליות או רגשיות), הן הרסניות.

(ההתיחסות בסוף היתה נקודתית לתורה, ראשית כל בגלל שזה הדיון שממנו בין השאר הגעתי לכתוב את הדברים ושנית - בגלל שזה באמת נכון, כאשר נדע את התורה, שהיא תוכנית העולם, כמו שצריך לדעתה, לאורכה ולרחבה, ונשנה ת' פרקים במסכת עבודה זרה - אכן הרבנים יהיו הכשירים ביותר).

שנית, הדיבור ברחוב הוא לא ברמה האישית ואנסה לתווך אותו.

ברמה האישית, חשוב שתלך על מקצוע שתיהנה ממנו ושיפרנס אותך בטוב, ואם הלימודים מלחיצים אז תוסיף שנה ותלמד אותו ברוגע.

אם התכוונת לדיבור ברחוב על מקצועות ולא לפרוק על כאלה שמעצבנים אותך באופן אישי אז אנסה להסביר:

יש רצון בציבור כיום שהמדינה תתן מגוון שירותים, כדי שהמדינה תוכל להמשיך לתת אותה צריך שרוב האנשים יתפרנסו טוב או לחילופין לשנות את מבנה המס.

למשל, אפשר לחנך מגזרים שלמים להסתפק במועט, אבל אז צריך לשנות את מבנה המס כך שהם ישלמו שיעור ניכר מהמס, כיום חצי מתקציב המדינה מגיע מעשרים אחוז מהאוכלוסייה שבקושי מקבלת חזרה וזה לא הוגן פשוט.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים