מהרבה סיבות

גיוס - גם לצה"ל וגם לחרדים טוב לזייף את המספרים, ולספור כל מיני אנשים לא קשורים כחרדים, אז המספרים מאוד לא קשורים לכמה חרדים מתגייסים באמת

תקציבים ושיעורי תעסוקה - אמור להיות מידע שמפורסם ודי קל למצוא, תחפשי.

אבל יש הרבה דברים "שקופים". (לדוגמה כסף ליישובים בדירוג נמוך) וצריך לחפור לעומק בשביל מידע אמיתי

זה גוף ממשלתי שאמור לספק את כל הנתונים הללו

לא בדקתי אבל אמור להיות שם כנראה

התקציב: באתר הכנסת:

https://m.knesset.gov.il/about/pages/budget/budgetinfo8.aspx

אחוזי גיוס פורסמו אתמול על ידי צה"ל.

אחוזי תעסוקה אצל הלמ"ס.

מצאתי אחוזי תעסוקה ותקציבים (גיוס פחות מעניין) 

אבל לא ברור נגיד מתוך תקציב החינוך, כמה לחינוך החרדי.

בקיצור רוצה להבין על מה המהומה.

אני שומעת הרבה זריקות מספרים, השאלה ביחס למה וכמה מקבל ה״צד השני״.

הרי בסופו של דבר ברור שיש תקציב ברמה מסוימת.

יש כאלה שמתלוננים על עצם זה שמעבירים לחרדים כסף, אבל הם לא אומרים מה לדעתם צריך לעשות במקום.

בפועל, לפי הבנתי, מה שקרה זה שהחינוך החרדי מתוקצב לפי האחוז מלימודי ליבה שלומדים. ולכן יש כאלה שמתוקצבים 75% ויש 55%. מה שקרה עכשיו, זה שהתקציב האמיתי עלה והיום הוא כפול, אבל התקציב החלקי נשאר באותו *ערך* שהיה, ולכן בפועל הוא 25% בערך. ולכן במקום לתקן את החוק, קיבלו את זה ככספים קואליציוניים.

הטיעון של ה"חכמים" מבין עושי הרעש והמהומה, זה על עצם התחזוקה של מוסדות כאלה בכלל, כי לדעתם עידוד של קיום החרדיות כדרך חיים שמעדיפה השכלה דתית על פני השכלה שיוצרת כסף, זה פוגע בכלכלה הישראלית (לא עצם העברת הכספים).

רק שהטיעון "מעבירים כספים למוסדות שמחנכים אחרת ממני" הוא טיעון מגוחך, ולכן במקום זה טוענים "החרדים בוזזים את הקופה הציבורית".

אם מישהו בקי יותר בפרטים ויכול לתקן אותי אשמח

טוב בעצם יש לי קצת סיוגים - אם בוחנים את הנושא בצורה יבשה אז חרדיות כדרך חיים אכן מאטה את הכלכלה, זה לא עניין של דעה זה עניין של נתונים אובייקטיביים.

אה וגם התלונה העיקרית היא לא רק על החינוך אלא גם על התקציב לאברכים.

אבל החרדים טוענים שמבחינתם זה מצדיק את האטת הכלכלה, וזה ויכוח ערכי. ויכוח ערכי כזה נתון להכרעת העם (להלן: "הבחירות")

נכון, יש את התקציב לאברכים, וגם כאן, החכמים שביניהם מסתייגים מעצם התמיכה והעידוד למערכת המלכ"ר שנקראת "לימוד תורה"

בסופו של דבר כל אדם דתי אמור לתמוך בהשקעה מסוימת בלימוד תורה על חשבון הכלכלה (הרי ברור שקיום ערכים דתיים דורש השקעה כספית שלא מוחזרת בצורה ישירה), הויכוח בין ציונות דתית לבין חרדים הוא ויכוח כמותי בעיקר (זאת לדעתי ההבנה בעומק. יכול להיות שעל פני השטח, או בין אנשים שלדעתי לא העמיקו מספיק, נראה מגמות שונות)

אסור להתפרנס מילימוד התורה.

האיסור הזה קיים לא רק בגלל הכלכלה, לא רק המצווה להתפרנס מיגיע כפיך, לא רק בגלל שלימוד תורה לא יכול להצדיק השתמטות מהצבא ומעזרת ישראל מיד צר.

הוא קיים גם בפני עצמו.

כל עוד האיסור לא משפיע עלינו ישירות, כלומר מי שעובר עליו עושה חטא אבל זה בינו לבין אלוהיו, ניחא.

הבעיה היא שהציבור החרדי גדל, הקצבאות גדלות, הסבסוד של החטא הזה תופס נתח יותר ויותר משמעותי מתקציב המדינה, ובעוד שניים-שלושה דורות לא יהיה מי שיפרנס את כל לומדי התורה שלא מסוגלים לעבוד לפרנסתם כי אין להם כישורים מתאימים.

זה איום קיומי על המשך קיומה של המדינה.

זה הסכם יששכר זבולון, מבלי שיששכר יסכים להסכם.

אם הצד הנותן לא רואה בזה חשיבות, ונותן בעל כורחו,  זה לא גזל?

אין פה הסכם יששכר וזבולון

יש מדינה שמממנת אינטרסים של כמה מגזרים שכל אחד מושך לכיוון אחר.

אין ויכוח שצד אחד לוקח יותר ומכניס פחות.

זאת עובדה.

זאת לא חלוקה שווה.

מי שנשאר ללמוד תורה (שאגב אני לא ממש נגד) מכניס את עצמו אוטומטית לאוכלוסיה מוחלשת והוא ממש כפשוטו נצרך לכספים של שמישהו אחר.

העבודה שזה עובר דרך מערכת גדולה של כספים לא משנה את זה.

מנגד יש צד שעובד וממש נלקח ממנו נתח עצום של מיסים.

מי שצורך תרבות גם מפריש מיסים בשביל זה.

החרדים תורמים ערך.

 השאלה אם אפשר לכפות ערך.

דווקא הייתי מעוניינת לנהל על זה ויכוח. אני כלל וכלל לא בטוחה שהציבור החרדי לוקח יותר ומביא פחות, העניין הוא שיש אנשים עם אינטרס להביא את הדברים בצורה מסוימת.

מה זאת אומרת נצרך?  הוא בוחר להסתפק במועט ולנהל אורח חיים סולידי וצנוע. הוא אכן מקבל אי אילו הטבות מהמדינה (שאני כקפיטליסטית נגדן) אבל גם אדם שמביא ילדים לעולם, אדם שמשנה את מינו, אם חד הורית, ועוד רבים נצרכים ל'כספים של מישהו אחר'.

בסה"כ זה לא שהחרדים לא משלמים מיסים, אף אחד לא נותן פטור מיוחד לחרדי ממיסים, יוצא שבגלל הבחירות האישיות שלהם הם משלמים פחות מיסים למדינה. 

גם אם הם לא תורמים ערך רוחני (מנקודת מבט של חילוני) הם לא כופים שום ערך, אם כבר להפך, יש נטייה לציבור הכללי לכפות את הסגידה לעגל הזהב על חרדי שמעוניין לחיות בצמצום. 

מסכימה איתך לגבי מיסים.

אין בעיה בעיניי באדם שבוחר לא להתשעבד ובכך משלם פחות מיסים.

אבל חיי הפשטות האלה הרי לא מתאפשרים בלי עזרה של המדינה.

יש תנועה של כניסה במודע לנזקקות.

ובנוגע לנתונים הפשוטים של כמה נכנס וכמה יוצא מכל מגזר, זאת הסיבה שפתחתי את השרשור.

מעניין אותי לדעת את נתונים יבשים והתמונה הגדולה.

כרגע שומעת השתלחויות של כל צד כמה השני לקח.

בשיעורי התעסוקה וגובה ההכנסה יש פערים משמעותיים.

הקו הצהוב - נשים לא חרדיות.

הקו האפור - גברים לא חרדים.

רק מעיר שהערבוב בין "לוקח יותר" לבין "מביא פחות" הוא מבלבל.

כי ברור שאברך משלם פחות (עד כדי לא משלם בכלל) מס ישיר למדינה, ואילו הוא היה עובד, הוא היה משלם הרבה מס ישיר וכנראה גם יותר מס עקיף (לדוגמה - נניח באמת אברך שכלום לא מעניין אותו חוץ מתורה. בגלל מצבו הכלכלי הדחוק, הוא מצמצם הוצאות. אילו היה מצבו הכלכלי מרווח מאד, הוא כנראה היה מרחיב הוצאות, לפחות לדברים נצרכים. ואז היה משלם יותר מע"מ)

ולכן זה שציבור האברכים "מביא פחות" זה כמעט לא מוטל בספק. וכנראה בהכללה, המגזר החרדי.

לגבי לוקח יותר אפשר להתווכח באמת - האם הוא לוקח יותר או דווקא לוקח פחות.

גם אם כל החרדים היו מתפרנסים בשכר מינימום, וחיים בעוני ודחקות בלי לקבל שקל מהמדינה, הבעיה הכלכלית נשארת בעינה.

זה שבמקרה הם עושים דבר שלפי תפיסתך (המבוססת בהחלט) אסור ולפי תפיסה של רבים וטובים הוא מצוה, מוסיף קצת על הבעיה, אבל ממש קצת, ובכלל לא משמעותי.

מה גם שהמדינה כמדיניות נותנת קצבאות להרבה מטרות שיש בהן ערך, ולא תהא כהנת כפונדקית, כמו שיש מימון ממשלתי לכל אותן מטרות, בוודאי אין סיבה שהמדינה לא תיתן כמה שקלים כדי לחזק לימוד תורה.

אני לא חושב שאתה חולק על העובדות האלה, ולכל הפחות את הראשונה מהן אתה צריך לקבל. ואחרי שקיבלת את זה, אתה יכול להתלונן על הכסף שהם מקבלים - לשיטתך שלא כדין - אבל הבעיה המהותית היא רק שאלה של כמות, כמה תשקיע בפרנסה וכמה בערכים שאינם מניבים ערך כספי.

אם היו מתפרנסים ולא מקבלים קצבאות, הבעיה הכלכלית הייתה כמעט נעלמת ביחס לגודלה הנוכחי, ובטח ביחס לגודלה העתידי.

המדינה נותנת קצבאות חסרות ערך ליחידים, לא לציבור גדול שמקדש את קבלת הקצבאות ובז לעבודה יצרנית. זה הבדל עצום.

אולי יש בעיה ערכית בתמיכה בתיאטרון למשל, אבל היא לא מכבידה על התקציב ולא מעודדת בטלה של מאות אלפי אנשים.

אם היו מתפרנסים בשכר מינימום, כנראה לא היו משלמים מס וממילא נטל המס היה ממשיך ליפול על אנשים אחרים

ההבדל בין זה לבין המצב הנוכחי הוא הבדל קיים אבל הוא לא הבעיה העיקרית.

לימודי ליבה לא נועדו כדי לאפשר להם להיות סבלים ומנקי רחובות אלא כדי לאפשר להם לעבוד בעבודות שבהן מרוויחים הרבה ומשלמים הרבה מס.

ואם הם רוצים להתפרנס מיגיעם אבל לא להרוויח שקל יותר, זה לא משנה למדינה אם הם למדו ליבה והם לא ישלמו מס

א. לא לשלם מס זאת התקדמות עצומה לעומת המצב היום שבו הם מקבלים קצבאות באלפי שקלים

ב. דרכו של עולם שאנשים חסרי השכלה מרוויחים מינימום בתחילת הדרך, אבל בהמשך השכר של רבים מהם יעלה. 

אפשר לפתוח שרשור מרתק בביהמ"ד, על סוגיית פרנסה מהציבור ללומדי תורה. האמת, איני משוכנע שיהיה מרתק. אולי תאמר איזו סברא יפה, אבל קשה לי להאמין שבאמת יאמר איזשהו חידוש, שלא נאמר במהלך אלפיים השנים האחרונות. 

בפעל זו מחלוקת, כמו מחלוקות רבות אחרות בין גדולי הראשונים והאחרונים. אם הטענה שלך היא שזה 'איסור' - יביא לך השכן החרדי, חבל ראשונים ואחרונים (שגם אתה נוהג כמותם בכל מיני נושאים, נגד דעת הרמב"ם שבו מנופפים האוחזים ב'איסור') שסוברים שזה לא רק היתר, אלא מצווה ונגמר הדיון.

הבעיה עם ההתנהלות החרדית אינה היחיד, אלא הציבור - כל עוד שיחידים מתנהלים כך (כמו בכל חברה), הציבור יכול 'לגבות' אותם. צורת החיים של הציבור החרדי, כציבור, אינה ברת קיימא. בנתיים היא עדיין מחזיקה, בזכות הציבור שאינו חרדי, ככל שהציבור יגדל, יגלו שאין קופת חולים ואין בית חולים ואין כביש...

הן לא הוכחה שרוב העם תומך בלימוד תודה.

הם פשוט הכרחיים לקואליציה ימנית, זה הכל.

רק מעיר שזה הויכוח בין מפלגת הציונות הדתית לחרדים ולא בין המגזרים, כי המגזר הדתי לאומי כולל כאלה שמתנגדים בתוקף מבחינה תורנית - מהותית לעולם האברכות (אבל הם יותר בדרך של מפלגות אחרות)

מהותית, גם רב אחד שמלמד תורה לכולם וממומן מכספם הם, מאט את הכלכלה (כמובן באופן זניח) בזה שהוא לא עובד בעבודה יצרנית.

כשאתה מרחיב את זה ל"עולם האברכות" זה פשוט כמות גדולה יותר ולא זניחה.

עצם עידוד נערים צעירים לבזבז את זמנם בישיבות הסדר ואולי אפילו להשקיע בלימודי גמרא בישיבה תיכונית, מאט את הכלכלה. כנ"ל כמובן שירות לאומי, ובוודאי מדרשה

זמנית, יש כאלה שמתנגדים לאברכות בתוקף.

מפלגת הציונות הדתית החסרה את הגיוון בעולם הדתי כי הם הבטיחו שזה לא משנה מסכימה איתך, אבל רבים במגזר לא.

הם הצביעו לימין החדש, לליכוד, לגנץ, ליש עתיד ולישראל ביתנו בעבר. (ואולי גם לעוד מפלגות, אבל נראה לי שזה העיקר)

ולכן, עיקר הכעס הוא כלפי השקרנים מהמפלגה הזו ולא מול החכים החרדים כי החכים החרדים באמת פעלו כפי שציפו מהם, הציונות הדתית הבטיחו ימין על מלא ושהם לא ישנו מבחינת דת ומדינה.

רוטמן למשל בשאלות בנושא דת ומדינה לפני הבחירות התחמק וטען שהם ייצגו את כולם שזה שקר פשוט.

בדיוק כמו שיש כאלה שתומכים בהשקעה בתרבות אבל יזעמו אם רוב תקציב המדינה יופנה לזה.

אבל זאת שאלה של כמות ושל שיקול דעת.

מהתגובה שלך אני מבין שאתה מהמתנגדים לאברכות בתוקף וברגש לא מוסתר.

אם תוכל להסביר מה השינוי שהובילו השקרנים, זה יעזור. מאד מעניין אותי להבין את דעתך. מה הם עשו לא כתוצאה מהסכמים קואליציוניים אלא מיוזמתם.

יש שיסכימו איתך, ויש שיתמכו בתקציב תרבות.

אבל לא *כולם* מסכימים, ובפרט במגזר שלנו, יש רבים שלא מסכימים, הפוליטיקאים שקראו לשם מפלגתם הציונות הדתית מסכימים איתך.

1. הרשות לזהות יהודית, כל מאות המיליונים (קרוב לחצי סל התרופות) למשל.

https://twitter.com/akivanovick/status/1660703846815899649?ref_src=twsrc%5Egoogle%7Ctwcamp%5Eserp%7Ctwgr%5Etweet

הבחירה של סמוטריץ עם התקציב פה.

2. חוק החמץ. 

1 באמת לא ברור לי מה הרשות הזאת עושה, איך היא מועילה, ולמה צריך אותה.

והציטוט שאתה מביא באמת מפריע לי.

מצד שני, הוא לא מביא את כל החלוקה. כמה כסף מוקצה לכל מטרה. הרי יש כסף שמוקצה לעוד המון מטרות. זה שלא פירטו מה הן לא אומר שהן חשובות יותר.

2 חוק החמץ קיים בגלל בג"ץ. זאת ההיסטוריה שלו.

היה נוהג שבו בתי חולים ניהלו את הנקיון מחמץ, באו אנשים והתלוננו לבג"ץ, בא בג"ץ ואמר "אין חוק שמסדיר, אז אין סמכות לבית החולים להסדיר דברים בנושא", באה הכנסת וחוקקה חוק שיש סמכות לבתי החולים להסדיר דברים בנושא. האם ניהלו את זה בחכמה? לא בהכרח. כנראה היו גם כאלה שלא. אבל ככלל, חוק החמץ היה "דרישה" של בג"ץ, אולי "הטרלה" של בג"ץ.

בדיוק כמו הרפורמה המשפטית - בג"ץ מתנהל בצורה שאיננה מעוגנת בחוק, באים ח"כים להסדיר את זה בחוק, יש הפגנות כדי לא לשנות את ה-לא חוק

1. הוא מביא צילום של פירוט.

הייתה פה בחירה של סמוטריץ לתת תקציבים לכל מיני מטרות תורניות/מגזריות במקום לנגב והגליל, הנגב והגליל יקבלו רק אם יהיו עודפי תקציב.

זה שינוי מסוים בדת ומדינה.

2. ביחס לחוק החמץ,

בג"צ פסל את החוק לפני כמה שנים (בימי ממשלת נתניהו-גנץ)

שינוי הוא להתערב, יכלו לא לעשות כלום ולקוות שאנשים יכבדו.

כמו כן ברור לכל בר דעת שהתערבות תיצור אנטי אצל הצד השני ואכן החוק הגדיל את כמות החמץ בבתי החולים כפי שציינו מראש שיקרה. 

ביחס לבג"צ, אני חושב שההתערבות שלהם הייתה פסולה, אבל גם ההתערבות החוקית כאן היא פסולה, תתנו לאנשים לכבד ולא לכפות עליהם זה רק יוצר אנטי.

1 כאמור אני מסכים עם העקרון, לא מאמין לתקשורת ולכן מבחינתי אין כאן סיפור.

גם אני יכול להביא לך צילום של סל קניות ברמי לוי ולהגיד לך שזה נורא יקר, עד שלא תשווה מחירים לא תדע (אין באמור משום המלצה או פרסומת וכו)

2 כשיש התערבות פסולה של צד אחד, להתערב בחזרה זה לא פסול.

הבעיה היא שבג"ץ הוא קדוש לצד אחד של המפה הפוליטית, והצד הזה שולט בתקשורת, ולכן הסיתו אנשים נגד החוק כחוק שתלטני.

יש המון חוקים שלא כופים דברים אלא קובעים למי יש סמכות להסדיר דברים. זה לא סותר התנהלות מכבדת בדרכי נועם. אבל התקשורת רואה (ומאמינה לשקרים של עצמה) בכל דבר כזה השתלטות.

מזמן הפסקתי להתרגש מזעקות שבר של התקשורת על כפיה דתית. "זאב זאב"

1. המספרים קיימים באינטרנט והמסמכים פורסמו, מוזמן לבדוק במסמך שפורסם אצל סגל, ליאל ועוד.

החלטה לא לקרוא כדי להטיל ספק זה בחירה שלך.

2. להעביר חוק שבית חולים יכול לאסור להכניס חמץ זה כפיה.

הפסיקה של בג"צ (שלטעמי פסולה) הייתה הרבה לפני סבב הבחירות הזה, הם יכלו לומר שיעשו זאת ולא לשקר שלא יעשו כלום.

יש בתקציב הרבה כסף לפיתוח הנגב והגליל, פשוט לא רק דרך המשרד.

אם כי צריך לזכור שתקצוב לכל דבר עולה, השאלה היא אם באופן יחסי היה יותר עליה מהממוצע התקציבי.

התקציב גדל בכמה אחוזים מדי שנה.

לקבל שכר ואוסרים להיות אברך.

(למשל הרמ"א, אולי גם הרמב"ם והטור מתירים לרב לקבל שכר.

עיינו בדבריהם בהלכות תלמוד תורה)

כל עוד אין כאן מדינת הלכה, הכספים מחולקים לפי אינטרסים פוליטיים, בין אם זה מותר או אסור לפי ההלכה.

אם מפריע לך שמישהו עובר על ההלכה מכספי המיסים שלך - אני מבין את הכעס, אבל אם יש רבנים שהתירו לו אני חושב שאין לך טענה כלפיו

הם הבטיחו לקדם מדיניות ימין ולא לשנות עניינים בדת ומדינה,

הם גם הורידו את רמת התגובות שלנו לטרור מעזה. (לטענת השרים מעוצמה)

וגם ביצעו שינויים בדת ומדינה.

העניין בכספי המיסים הוא אחר, באופן כללי יש לנו בעיה שמחייבים אנשים לשלם עבור דברים שהם לא רוצים, תפחיתו את המסים לכל הדברים שלא צריך ותנו לאנשים לתרום לדברים שחשובים עבורם.

אין סיבה לחייב אותי לשלם אחוז מהשכר בשביל אברכים/הבימה/כאן.

ואין סיבה לחייב אותך לשלם בשביל תאגיד כאן.

ואין סיבה לחייב מישהו חילוני לשלם עבור אברכים.

מה הם שינו בדת ומדינה שמנוגד להבטחות שלהם?

אני גם לא חושב שהם מושלמים, אבל בחרתי בהם כי על כל מפלגה אחרת סמכתי פחות, ואני עדיין חושב שאין מפלגה אחרת שהיתה זוכה לתמיכתי, בטח לא יותר מהם.

לגבי כספי מיסים - אני איתך בזה, אבל כל עוד יש חלוקה למטרות כלשהן, אני בעד שיתנו גם למטרות שאני תומך בהן.

לקצץ מדברים שהם חיוביים בעיני (לימוד תורה) בזמן שלא יהיה קיצוץ מקביל בתקציב של דברים חשובים פחות, משמעותו לפגוע באינטרסים שלי.

2. לתת כסף רב נוסף לעידוד זהות יהודית במקום לחיזוק הנגב.

זכותך ומבין אותך, הבעתי את הכעס שלי.

א. לא צריך להגדיל את החלוקה.

סמוטריץ עמד ביעד הגירעון כי הגדילו אותו באמצעות שינוי כיצד הוא מחושב.

ב. אם משהו ערכית פסול, אין סיבה לקחת בו חלק.

ג. אם מישהו חולק עליך בחשיבות המטרה אז הגיוני שהוא יכעס שכופים עליו לשלם?

הסדרי גודל אחרים, הסכומים לישיבות ואברכים פי הרבה מהכסף לתרבות.

אתה מגיב שתי תגובות לכל תגובה שלי, כך זה עולה אקספוננציאלית...

א. מסכים שלא צריך להגדיל, אם הגדילו זה חבל. לא מאמין לכל דבר שאומרים בתקשורת, הבחירות (בתקווה) עוד שלש וחצי שנים, לשלוח מכתב זועם לסמוטריץ לא בסדר העדיפויות שלי

ב. אם משהו ערכית פסול אבל כולם עושים אותו, הטהרנות של לא להשתתף היא הרבה פעמים לא נכונה. זאת סיבה לקחת חלק.

ג. הגיוני כאשר הקצאת הכספים היא כזאת שמנוגדת לערכים של סך האזרחים. אם אחוז גבוה מהאזרחים מעוניין במשהו, האזרח הקטן ישלם. ברור שיש גבולות סבירים. אני לא בקי בתקציבים, לתקשורת אני לא מאמין, ולכן אני לא רואה סיבה לכעוס. מי שחושב שהוא כן בקי במספרים, אני יכול להבין את הכעס שלו, אבל לא להצדיק, כי כאמור אני ממש לא בטוח שהוא יודע את המצב לאשורו.

א. הגדילו בהרבה.

1. ממצב של תקציב קודם שניסה לסיים עם פחות הוצאות מהכנסות להגדלת ההוצאות מעבר להכנסות הצפויות ושינוי ההגדרות של גודל המינוס השנתי המותר (=גירעון, בכמה ההוצאות גדולות מההכנסות) כדי שיהיה מותר להיכנס למינוס גדול יותר.

2. הכספים הקואליציוניים גדלו מ3+- מיליארד עבור 2021-2022 (שאגב, היה גידול במעט מהכספים הקואליציוניים בעבר) , ל13+ מיליארד עבור 2023-2024, זה מספר שגדול ביותר מפי 4.

אני גם לא מאמין לכל דבר בתקשורת, אבל אכפת לי מכספי המדינה ולכן קורא בנושא והפניתי לתקציב שם ניתן לראות את המספרים המדויקים והמפורטים. (ולמשל גם את מה החליטו להגדיל ואת מה לצמצם)

ב. אולי ככה מראים לצד השני,

אבל בפועל לוקחים עוד כסף מהאזרח הפשוט שמשלם על הקריזות של כל צד.

ג. תקרא את המספרים באתר הכנסת עם פירוט התקציב ותראה שיש הרבה על מה להתעצבן.

(ואני יחסית בקי במספרים, זה מעניין אותי ואכפת לי אז קראתי)

אמנם התקציב לא אסון אבל הוא גם לא טוב.

חוץ מהקטע של לימודי הליבה שהוא מחיר כלכלי גדול.

מתוך ראיון חג עם סמוטריץ:

הסכום לישיבות גדול פי ארבעים מהסכום להבימה, כך שמבחינת פרופורציות זה לא אותו דבר. אישית, אני נגד מימון לשניהם ומי שרוצה לתרום עבור מערכת כזו או אחרת מוזמן לתרום עבורו.

(כדאי להכיר)

ולגוף ההשואה בין מדעי הרוח ובצלאל לישיבות ואברכים:

א. מדובר בדבר הקבוע בזמן במדעי הרוח ובצלאל, רק מצטיינים ממשיכים לדוקטורט.

(בצלאל גם כולל אדריכלים למשל שזה מקצוע יצרני)

ב. אחרי התואר והלימודים לאן הם ימשיכו לעומת אחרי הישיבות?

ב. בממצוע, למשך כמה שנים מקבלים האברכים מלגות?

ג. אלו מהתקציבים לדעתך צריכים להיות כלליים ואלו מבחירה?

מס זה לכפות על מישהו לתת כסף לדבר מסוים, הגיוני לכעוס שכופים עלי לתת כסף לדבר שאינני מעוניין בו.

אותי לתת לדבר אסור 

בלבלתי בין התגובות שלך.

ההערה שלי על ההלכה באה לומר שלא מדובר בהבדל כמותי של שכר לרבנים לעומת מימון כוללין, מדובר בהבדל כמותי.

זה מובן כעת?

אבל זה פוגע בכלכלה באותו יחס, כי זאת השקעה של כסף בעל ערך כלכלי בדת נטולת ערך כלכלי

אבל מבחינה ערכית זה שוני מהותי

זה השינוי כיוון ממתווה בעלז למצב עכשיו.

ממצב שבו חלק מהמגזר החל להתקדם לכיוון מקצועות שיאפשרו לילדים להתפרנס בכבוד להורדת התמריץ לעשות זאת בעתיד.

כמובן הוא מספק דלק, כמו עוד הרבה דברים

השבוע.

https://www.google.com/amp/s/www.makorrishon.co.il/news/521093/%3futm_source=mivzakimnet&=1

הרעיון בתקצוב קטן יותר למוסדות שלא מלמדים ליבה הוא האמירה (שיש בה מן הצדק) שהגיוני לתת יותר לאדם שהולך לעזור חזרה.

מקור ההכנסה הכי גדול לתקציב המדינה מגיע ממס הכנסה (כמעט שליש מההכנסות), כדי לשלם מס הכנסה צריך להרוויח במינימום סכום מכובד ומי שלא ילמד לימודי ליבה יתקשה להגיע לרמת שכר הזו וממילא אם הוא בוחר לא לעזור הגיוני לתת לו פחות.

תחשבו על זה כסיוע בבית, אם יש אח שמחליט שהוא לא רוצה לעזור לבנות בית עץ כי חשוב לו יותר לקרוא ספרים/לטייל עם חברים/ללמוד אז הגיוני שהמשפחה תחליט להפחית לו במידה מסוימת את השימוש בבית העץ.

המהומה היא עוד לבוש של הפגנות הרל"ב. זה היה סביב כיתבי האישום וככל שמתברר שעשו מזבוב פיל, מחליפים נושאים - הרפורמה המשפטית, גיוס החרדים, כספים לערים שלא בנו בהם מרכזי מסחר ותעשיה ושלל מהומות נוספות. כל פעם שהמחאה דועכת - מחפשים עם מה לתדלק אותה. עובדה שאותם גורמים שחרדים מזה שהחרדים לא מתגייסים - חרדים מזה שהדתיים לאומיים כן מתגייסים.

יחד עם זאת, מבעד למסך הרל"ב, חלק מהטענות נכונות או לפחות דורשות התייחסות רצינית ואחראית. העובדה שיש ציבור הולך וגדל, שככלל מקבל מהמדינה הרבה יותר ממה שהוא נותן פיזית - זאת בעיה אמתית ערכית ומעשית.

אתה יכול להתחיל לכתוב בינתיים

הוא מיועד לנשים בנות 30+ מהמגזר "הרוחניקי -מחוברת -לעצמי" שרוצות חומר קריאה קליל ומבדר בצהרי שבת.

לשפוט אותו לפי אמות מידה של עומק או דיוק מחשבתי או דתי ברור שהוא לא שווה הרבה.

אם הכוונה לעניינים רפואיים או מדעיים, אולי יש מקום לתקן טעיות והטעיות של הציבור.

אבל ברוב העניינים הרצינים, וגם לא בענייני עיצוב ואופנה, אני לא חושבת שיש מה לקחת אותו ברצינות.

אולי אני פשוט רציני מדי😏

אז מעניין על מה הוא מדבר

(אני מודה שלא קראתי לעומק, או כמעט בכלל כי אני לא זוכרת כלום ממה שהיה שם. אבל זוכרת דברים הרבה יותר גרועים)

ועוד אתה מתפלא שאתה לא מתחבר

מכיר דרך אחרת לפתור את הבעיה הזו?

ויש עוד עשרות עלוני שבת.

והקריאה שלי כלולה במחיר של המנוי

תראה מה זה עושה לנפש שלך.

זה עלון נשי שמיועד לנפש והרגש הנשי.

אתה קורא. אתה נפגע.

כן. נשמע מוזר

אבל עובדה שאישתך שמחה במנוי (אני מניח שעשיתם את המנוי בשבילה)

ולך זה עולה על העצבים.

לא סתם זה עלון לנשים ולא לכל הקהל

ואם תגיד שזה מטעמי צניעות (שגבר יקרא דברי אישה וכו'… )

תראה גם בציבור החילוני יש עלונים שמיועדים לגברים וכאלה שמיועדים לנשים.

אני הסובל,

לאשתי לא חסר (אני קורא רק אחרי שהיא מסיימת...)

בדיוק.

אתה נפגע מזה שאתה קורא.

יש הבדל לא להסכים עם משהו ולחשוב שהוא עושה נזק, לבין להיפגע רגשית.

כמובן שיש מושג כזה שנקרא כתיבה לקהל יעד מסוים, אבל דווקא בגלל שהעצות האלו פונות אל הקהל שיש להן הכי הרבה סיכוי להתקבל עליו, זה הופך אותן ליותר מזיקות.

וגם אי אפשר להפוך כל דעה ורעיון לפילוח לפי קבוצות שיוך של מין, עדה או צבע שיער. ביקרת עניינית כלפי רעיון מסוים היא קבילה גם אם מי שאמר אותה הוא לא מ"הקבוצה הנכונה".

ולראייה, בפעם האחרונה שבדקתי, אני אישה ואני לא אוהבת כל הדברים הרוחניקים הטיפוליים של "איך זה גורם לך להרגיש". זה יותר עניין של אופי מאשר שייכות לקבוצה מסוימת. נכון שהאופי הזה נפוץ יותר בקרב נשים, אבל זה לא אומר שזה עניין "מהותי- נשי" או איך שלא קוראים לזה היום.

אז אין סיבה שתתחבר בכל מקרה

חחח אני תמיד צחקתי מהעלון הזה

טור שנכתב על ידי אשת מקצוע בתחום הטיפול.

לא גורו מטעם עצמה, לא בוגרת קורס NLP זריז, אלא באמת אשת מקצוע מוערכת (וזה נושא אחר לכשעצמו - רוב הפרסומות והטורים בנושא הזה קשורים למומחים מטעם עצמם חסרי כל הכשרה רצינית).

היא סיפרה על זוג שהגיע אליה לקליניקה, הם נשואים מעט שנים וכבר יש מספר ילדים, ועכשיו האשה שוב בהריון.

הזוג היה מדוכא, הם סיפרו שהם אמנם רצו משפחה גדולה, אבל הקצב מהיר מדי עבורם, הם לא מספיקים כלום, מרגישים שהם לא עומדים בקצב, שהם לא משקיעים מספיק בילדים וכיוצ"ב.

ההריון החדש (לא נכתב שם במפורש אבל אפשר להבין מבין השורות שהוא לא היה מתוכנן) מכניס אותם ללחץ וחרדה ועצבות גדולה.

ומה היא ענתה להם?

אולי ה' מנסה ללמד אתכם לבקש עזרה מאחרים.

זאת תשובה נוראית בעייני כשהיא מגיעה מאשת מקצוע בתחום הטיפול.

אסור, פשוט אסור, להכניס את ה' לחדר הטיפול - אלא אם כן המטופל בעצמו עושה זאת.

את רוצה להכווין את הזוג למשהו מסוים? מעולה, תגידי זאת בצורה ישירה. אבל אל תיעזרי באלוקים בשביל לשכנע את הזוג שאת צודקת, כי את לא נביאה ואין לך מושג מה הוא מנסה ללמד אותם.

אולי הוא מנסה ללמד אותם להשתמש באמצעי מניעה? אולי הוא מנסה ללמד אותם שיעור בסבלנות? בביטחון ב-ה'? אולי הוא רוצה ללמד אותם לחיות בעוני כדי שיעריכו את המעט שיש להם?

אין לך שום דרך לדעת מה הוא מנסה ללמד אותם, והניסיון להכניס אותו לחדר הטיפול כדי לקבל חיזוק לדברים שאת אומרת להם - לא הוגן ומאוד בעייתי.

מטפל לא יכול לנכס לעצמו את תפקיד הדובר של אלוקים, זה מפעיל על הזוג מכבש לחצים - הנה לא רק המטפלת חושבת כך וכך, זה גם רצון ה'! זה מה שהוא מנסה ללמד אותנו!

במקום שהם יעבדו את הרגשות שלהם מול המטפלת, אולי אפילו יתווכחו עם המסקנה שלה, היא מציבה מולם גורם שלישי שאי אפשר להתווכח איתו ועם הסמכות שלו.

אני מדגיש שהעצה עצמה לא גרועה, לגיטימי להגיד לזוג במצב הזה שהוא צריך לבדוק אם יש אפשרות לבקש עזרה מההורים או שכנים וכו'.

הבעיה שלי הייתה עם הניסיון להציג את העצה הזאת כ"רצון השם".

זה חשוב מכל מיני סיבות. הראשית שבהן זה שלפעמים הכח שמפעיל את המטופל מנוגד לאמונה שלו. ואם המטפל מחזיק באותה אמונה בחיים האישיים שלו אי אפשר בעצם לעבוד עם הכח הזה. אי אפשר להציף אותו למעלה כדי להיות איתו בקשר ולעבוד איתו וכמובן לא תהיה דרך להתקדם משם לשום מקום.

בחדר הטיפולים שלי ה' נכנס מלאאאא פעמים.

לא רואה סיבה שהמטפל עצמו לא יכניס אותו בעצמו ואני גם לא זוכר אם אני הכנסתי אותו או לא.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

זו דרך טובה לוודא שרואים אותך ואתה יכול לחצות בבטיחות.

יכול להיות שאנשים עם חשש לחצות את הכביש מגזימים עם זה קצת יותר מהנצרך.

להסתכל על הנהג כשאתה חוצה