מהרבה סיבות

גיוס - גם לצה"ל וגם לחרדים טוב לזייף את המספרים, ולספור כל מיני אנשים לא קשורים כחרדים, אז המספרים מאוד לא קשורים לכמה חרדים מתגייסים באמת

תקציבים ושיעורי תעסוקה - אמור להיות מידע שמפורסם ודי קל למצוא, תחפשי.

אבל יש הרבה דברים "שקופים". (לדוגמה כסף ליישובים בדירוג נמוך) וצריך לחפור לעומק בשביל מידע אמיתי

זה גוף ממשלתי שאמור לספק את כל הנתונים הללו

לא בדקתי אבל אמור להיות שם כנראה

התקציב: באתר הכנסת:

https://m.knesset.gov.il/about/pages/budget/budgetinfo8.aspx

אחוזי גיוס פורסמו אתמול על ידי צה"ל.

אחוזי תעסוקה אצל הלמ"ס.

מצאתי אחוזי תעסוקה ותקציבים (גיוס פחות מעניין) 

אבל לא ברור נגיד מתוך תקציב החינוך, כמה לחינוך החרדי.

בקיצור רוצה להבין על מה המהומה.

אני שומעת הרבה זריקות מספרים, השאלה ביחס למה וכמה מקבל ה״צד השני״.

הרי בסופו של דבר ברור שיש תקציב ברמה מסוימת.

יש כאלה שמתלוננים על עצם זה שמעבירים לחרדים כסף, אבל הם לא אומרים מה לדעתם צריך לעשות במקום.

בפועל, לפי הבנתי, מה שקרה זה שהחינוך החרדי מתוקצב לפי האחוז מלימודי ליבה שלומדים. ולכן יש כאלה שמתוקצבים 75% ויש 55%. מה שקרה עכשיו, זה שהתקציב האמיתי עלה והיום הוא כפול, אבל התקציב החלקי נשאר באותו *ערך* שהיה, ולכן בפועל הוא 25% בערך. ולכן במקום לתקן את החוק, קיבלו את זה ככספים קואליציוניים.

הטיעון של ה"חכמים" מבין עושי הרעש והמהומה, זה על עצם התחזוקה של מוסדות כאלה בכלל, כי לדעתם עידוד של קיום החרדיות כדרך חיים שמעדיפה השכלה דתית על פני השכלה שיוצרת כסף, זה פוגע בכלכלה הישראלית (לא עצם העברת הכספים).

רק שהטיעון "מעבירים כספים למוסדות שמחנכים אחרת ממני" הוא טיעון מגוחך, ולכן במקום זה טוענים "החרדים בוזזים את הקופה הציבורית".

אם מישהו בקי יותר בפרטים ויכול לתקן אותי אשמח

טוב בעצם יש לי קצת סיוגים - אם בוחנים את הנושא בצורה יבשה אז חרדיות כדרך חיים אכן מאטה את הכלכלה, זה לא עניין של דעה זה עניין של נתונים אובייקטיביים.

אה וגם התלונה העיקרית היא לא רק על החינוך אלא גם על התקציב לאברכים.

אבל החרדים טוענים שמבחינתם זה מצדיק את האטת הכלכלה, וזה ויכוח ערכי. ויכוח ערכי כזה נתון להכרעת העם (להלן: "הבחירות")

נכון, יש את התקציב לאברכים, וגם כאן, החכמים שביניהם מסתייגים מעצם התמיכה והעידוד למערכת המלכ"ר שנקראת "לימוד תורה"

בסופו של דבר כל אדם דתי אמור לתמוך בהשקעה מסוימת בלימוד תורה על חשבון הכלכלה (הרי ברור שקיום ערכים דתיים דורש השקעה כספית שלא מוחזרת בצורה ישירה), הויכוח בין ציונות דתית לבין חרדים הוא ויכוח כמותי בעיקר (זאת לדעתי ההבנה בעומק. יכול להיות שעל פני השטח, או בין אנשים שלדעתי לא העמיקו מספיק, נראה מגמות שונות)

אסור להתפרנס מילימוד התורה.

האיסור הזה קיים לא רק בגלל הכלכלה, לא רק המצווה להתפרנס מיגיע כפיך, לא רק בגלל שלימוד תורה לא יכול להצדיק השתמטות מהצבא ומעזרת ישראל מיד צר.

הוא קיים גם בפני עצמו.

כל עוד האיסור לא משפיע עלינו ישירות, כלומר מי שעובר עליו עושה חטא אבל זה בינו לבין אלוהיו, ניחא.

הבעיה היא שהציבור החרדי גדל, הקצבאות גדלות, הסבסוד של החטא הזה תופס נתח יותר ויותר משמעותי מתקציב המדינה, ובעוד שניים-שלושה דורות לא יהיה מי שיפרנס את כל לומדי התורה שלא מסוגלים לעבוד לפרנסתם כי אין להם כישורים מתאימים.

זה איום קיומי על המשך קיומה של המדינה.

זה הסכם יששכר זבולון, מבלי שיששכר יסכים להסכם.

אם הצד הנותן לא רואה בזה חשיבות, ונותן בעל כורחו,  זה לא גזל?

אין פה הסכם יששכר וזבולון

יש מדינה שמממנת אינטרסים של כמה מגזרים שכל אחד מושך לכיוון אחר.

אין ויכוח שצד אחד לוקח יותר ומכניס פחות.

זאת עובדה.

זאת לא חלוקה שווה.

מי שנשאר ללמוד תורה (שאגב אני לא ממש נגד) מכניס את עצמו אוטומטית לאוכלוסיה מוחלשת והוא ממש כפשוטו נצרך לכספים של שמישהו אחר.

העבודה שזה עובר דרך מערכת גדולה של כספים לא משנה את זה.

מנגד יש צד שעובד וממש נלקח ממנו נתח עצום של מיסים.

מי שצורך תרבות גם מפריש מיסים בשביל זה.

החרדים תורמים ערך.

 השאלה אם אפשר לכפות ערך.

דווקא הייתי מעוניינת לנהל על זה ויכוח. אני כלל וכלל לא בטוחה שהציבור החרדי לוקח יותר ומביא פחות, העניין הוא שיש אנשים עם אינטרס להביא את הדברים בצורה מסוימת.

מה זאת אומרת נצרך?  הוא בוחר להסתפק במועט ולנהל אורח חיים סולידי וצנוע. הוא אכן מקבל אי אילו הטבות מהמדינה (שאני כקפיטליסטית נגדן) אבל גם אדם שמביא ילדים לעולם, אדם שמשנה את מינו, אם חד הורית, ועוד רבים נצרכים ל'כספים של מישהו אחר'.

בסה"כ זה לא שהחרדים לא משלמים מיסים, אף אחד לא נותן פטור מיוחד לחרדי ממיסים, יוצא שבגלל הבחירות האישיות שלהם הם משלמים פחות מיסים למדינה. 

גם אם הם לא תורמים ערך רוחני (מנקודת מבט של חילוני) הם לא כופים שום ערך, אם כבר להפך, יש נטייה לציבור הכללי לכפות את הסגידה לעגל הזהב על חרדי שמעוניין לחיות בצמצום. 

מסכימה איתך לגבי מיסים.

אין בעיה בעיניי באדם שבוחר לא להתשעבד ובכך משלם פחות מיסים.

אבל חיי הפשטות האלה הרי לא מתאפשרים בלי עזרה של המדינה.

יש תנועה של כניסה במודע לנזקקות.

ובנוגע לנתונים הפשוטים של כמה נכנס וכמה יוצא מכל מגזר, זאת הסיבה שפתחתי את השרשור.

מעניין אותי לדעת את נתונים יבשים והתמונה הגדולה.

כרגע שומעת השתלחויות של כל צד כמה השני לקח.

בשיעורי התעסוקה וגובה ההכנסה יש פערים משמעותיים.

הקו הצהוב - נשים לא חרדיות.

הקו האפור - גברים לא חרדים.

רק מעיר שהערבוב בין "לוקח יותר" לבין "מביא פחות" הוא מבלבל.

כי ברור שאברך משלם פחות (עד כדי לא משלם בכלל) מס ישיר למדינה, ואילו הוא היה עובד, הוא היה משלם הרבה מס ישיר וכנראה גם יותר מס עקיף (לדוגמה - נניח באמת אברך שכלום לא מעניין אותו חוץ מתורה. בגלל מצבו הכלכלי הדחוק, הוא מצמצם הוצאות. אילו היה מצבו הכלכלי מרווח מאד, הוא כנראה היה מרחיב הוצאות, לפחות לדברים נצרכים. ואז היה משלם יותר מע"מ)

ולכן זה שציבור האברכים "מביא פחות" זה כמעט לא מוטל בספק. וכנראה בהכללה, המגזר החרדי.

לגבי לוקח יותר אפשר להתווכח באמת - האם הוא לוקח יותר או דווקא לוקח פחות.

גם אם כל החרדים היו מתפרנסים בשכר מינימום, וחיים בעוני ודחקות בלי לקבל שקל מהמדינה, הבעיה הכלכלית נשארת בעינה.

זה שבמקרה הם עושים דבר שלפי תפיסתך (המבוססת בהחלט) אסור ולפי תפיסה של רבים וטובים הוא מצוה, מוסיף קצת על הבעיה, אבל ממש קצת, ובכלל לא משמעותי.

מה גם שהמדינה כמדיניות נותנת קצבאות להרבה מטרות שיש בהן ערך, ולא תהא כהנת כפונדקית, כמו שיש מימון ממשלתי לכל אותן מטרות, בוודאי אין סיבה שהמדינה לא תיתן כמה שקלים כדי לחזק לימוד תורה.

אני לא חושב שאתה חולק על העובדות האלה, ולכל הפחות את הראשונה מהן אתה צריך לקבל. ואחרי שקיבלת את זה, אתה יכול להתלונן על הכסף שהם מקבלים - לשיטתך שלא כדין - אבל הבעיה המהותית היא רק שאלה של כמות, כמה תשקיע בפרנסה וכמה בערכים שאינם מניבים ערך כספי.

אם היו מתפרנסים ולא מקבלים קצבאות, הבעיה הכלכלית הייתה כמעט נעלמת ביחס לגודלה הנוכחי, ובטח ביחס לגודלה העתידי.

המדינה נותנת קצבאות חסרות ערך ליחידים, לא לציבור גדול שמקדש את קבלת הקצבאות ובז לעבודה יצרנית. זה הבדל עצום.

אולי יש בעיה ערכית בתמיכה בתיאטרון למשל, אבל היא לא מכבידה על התקציב ולא מעודדת בטלה של מאות אלפי אנשים.

אם היו מתפרנסים בשכר מינימום, כנראה לא היו משלמים מס וממילא נטל המס היה ממשיך ליפול על אנשים אחרים

ההבדל בין זה לבין המצב הנוכחי הוא הבדל קיים אבל הוא לא הבעיה העיקרית.

לימודי ליבה לא נועדו כדי לאפשר להם להיות סבלים ומנקי רחובות אלא כדי לאפשר להם לעבוד בעבודות שבהן מרוויחים הרבה ומשלמים הרבה מס.

ואם הם רוצים להתפרנס מיגיעם אבל לא להרוויח שקל יותר, זה לא משנה למדינה אם הם למדו ליבה והם לא ישלמו מס

א. לא לשלם מס זאת התקדמות עצומה לעומת המצב היום שבו הם מקבלים קצבאות באלפי שקלים

ב. דרכו של עולם שאנשים חסרי השכלה מרוויחים מינימום בתחילת הדרך, אבל בהמשך השכר של רבים מהם יעלה. 

אפשר לפתוח שרשור מרתק בביהמ"ד, על סוגיית פרנסה מהציבור ללומדי תורה. האמת, איני משוכנע שיהיה מרתק. אולי תאמר איזו סברא יפה, אבל קשה לי להאמין שבאמת יאמר איזשהו חידוש, שלא נאמר במהלך אלפיים השנים האחרונות. 

בפעל זו מחלוקת, כמו מחלוקות רבות אחרות בין גדולי הראשונים והאחרונים. אם הטענה שלך היא שזה 'איסור' - יביא לך השכן החרדי, חבל ראשונים ואחרונים (שגם אתה נוהג כמותם בכל מיני נושאים, נגד דעת הרמב"ם שבו מנופפים האוחזים ב'איסור') שסוברים שזה לא רק היתר, אלא מצווה ונגמר הדיון.

הבעיה עם ההתנהלות החרדית אינה היחיד, אלא הציבור - כל עוד שיחידים מתנהלים כך (כמו בכל חברה), הציבור יכול 'לגבות' אותם. צורת החיים של הציבור החרדי, כציבור, אינה ברת קיימא. בנתיים היא עדיין מחזיקה, בזכות הציבור שאינו חרדי, ככל שהציבור יגדל, יגלו שאין קופת חולים ואין בית חולים ואין כביש...

הן לא הוכחה שרוב העם תומך בלימוד תודה.

הם פשוט הכרחיים לקואליציה ימנית, זה הכל.

רק מעיר שזה הויכוח בין מפלגת הציונות הדתית לחרדים ולא בין המגזרים, כי המגזר הדתי לאומי כולל כאלה שמתנגדים בתוקף מבחינה תורנית - מהותית לעולם האברכות (אבל הם יותר בדרך של מפלגות אחרות)

מהותית, גם רב אחד שמלמד תורה לכולם וממומן מכספם הם, מאט את הכלכלה (כמובן באופן זניח) בזה שהוא לא עובד בעבודה יצרנית.

כשאתה מרחיב את זה ל"עולם האברכות" זה פשוט כמות גדולה יותר ולא זניחה.

עצם עידוד נערים צעירים לבזבז את זמנם בישיבות הסדר ואולי אפילו להשקיע בלימודי גמרא בישיבה תיכונית, מאט את הכלכלה. כנ"ל כמובן שירות לאומי, ובוודאי מדרשה

זמנית, יש כאלה שמתנגדים לאברכות בתוקף.

מפלגת הציונות הדתית החסרה את הגיוון בעולם הדתי כי הם הבטיחו שזה לא משנה מסכימה איתך, אבל רבים במגזר לא.

הם הצביעו לימין החדש, לליכוד, לגנץ, ליש עתיד ולישראל ביתנו בעבר. (ואולי גם לעוד מפלגות, אבל נראה לי שזה העיקר)

ולכן, עיקר הכעס הוא כלפי השקרנים מהמפלגה הזו ולא מול החכים החרדים כי החכים החרדים באמת פעלו כפי שציפו מהם, הציונות הדתית הבטיחו ימין על מלא ושהם לא ישנו מבחינת דת ומדינה.

רוטמן למשל בשאלות בנושא דת ומדינה לפני הבחירות התחמק וטען שהם ייצגו את כולם שזה שקר פשוט.

בדיוק כמו שיש כאלה שתומכים בהשקעה בתרבות אבל יזעמו אם רוב תקציב המדינה יופנה לזה.

אבל זאת שאלה של כמות ושל שיקול דעת.

מהתגובה שלך אני מבין שאתה מהמתנגדים לאברכות בתוקף וברגש לא מוסתר.

אם תוכל להסביר מה השינוי שהובילו השקרנים, זה יעזור. מאד מעניין אותי להבין את דעתך. מה הם עשו לא כתוצאה מהסכמים קואליציוניים אלא מיוזמתם.

יש שיסכימו איתך, ויש שיתמכו בתקציב תרבות.

אבל לא *כולם* מסכימים, ובפרט במגזר שלנו, יש רבים שלא מסכימים, הפוליטיקאים שקראו לשם מפלגתם הציונות הדתית מסכימים איתך.

1. הרשות לזהות יהודית, כל מאות המיליונים (קרוב לחצי סל התרופות) למשל.

https://twitter.com/akivanovick/status/1660703846815899649?ref_src=twsrc%5Egoogle%7Ctwcamp%5Eserp%7Ctwgr%5Etweet

הבחירה של סמוטריץ עם התקציב פה.

2. חוק החמץ. 

1 באמת לא ברור לי מה הרשות הזאת עושה, איך היא מועילה, ולמה צריך אותה.

והציטוט שאתה מביא באמת מפריע לי.

מצד שני, הוא לא מביא את כל החלוקה. כמה כסף מוקצה לכל מטרה. הרי יש כסף שמוקצה לעוד המון מטרות. זה שלא פירטו מה הן לא אומר שהן חשובות יותר.

2 חוק החמץ קיים בגלל בג"ץ. זאת ההיסטוריה שלו.

היה נוהג שבו בתי חולים ניהלו את הנקיון מחמץ, באו אנשים והתלוננו לבג"ץ, בא בג"ץ ואמר "אין חוק שמסדיר, אז אין סמכות לבית החולים להסדיר דברים בנושא", באה הכנסת וחוקקה חוק שיש סמכות לבתי החולים להסדיר דברים בנושא. האם ניהלו את זה בחכמה? לא בהכרח. כנראה היו גם כאלה שלא. אבל ככלל, חוק החמץ היה "דרישה" של בג"ץ, אולי "הטרלה" של בג"ץ.

בדיוק כמו הרפורמה המשפטית - בג"ץ מתנהל בצורה שאיננה מעוגנת בחוק, באים ח"כים להסדיר את זה בחוק, יש הפגנות כדי לא לשנות את ה-לא חוק

1. הוא מביא צילום של פירוט.

הייתה פה בחירה של סמוטריץ לתת תקציבים לכל מיני מטרות תורניות/מגזריות במקום לנגב והגליל, הנגב והגליל יקבלו רק אם יהיו עודפי תקציב.

זה שינוי מסוים בדת ומדינה.

2. ביחס לחוק החמץ,

בג"צ פסל את החוק לפני כמה שנים (בימי ממשלת נתניהו-גנץ)

שינוי הוא להתערב, יכלו לא לעשות כלום ולקוות שאנשים יכבדו.

כמו כן ברור לכל בר דעת שהתערבות תיצור אנטי אצל הצד השני ואכן החוק הגדיל את כמות החמץ בבתי החולים כפי שציינו מראש שיקרה. 

ביחס לבג"צ, אני חושב שההתערבות שלהם הייתה פסולה, אבל גם ההתערבות החוקית כאן היא פסולה, תתנו לאנשים לכבד ולא לכפות עליהם זה רק יוצר אנטי.

1 כאמור אני מסכים עם העקרון, לא מאמין לתקשורת ולכן מבחינתי אין כאן סיפור.

גם אני יכול להביא לך צילום של סל קניות ברמי לוי ולהגיד לך שזה נורא יקר, עד שלא תשווה מחירים לא תדע (אין באמור משום המלצה או פרסומת וכו)

2 כשיש התערבות פסולה של צד אחד, להתערב בחזרה זה לא פסול.

הבעיה היא שבג"ץ הוא קדוש לצד אחד של המפה הפוליטית, והצד הזה שולט בתקשורת, ולכן הסיתו אנשים נגד החוק כחוק שתלטני.

יש המון חוקים שלא כופים דברים אלא קובעים למי יש סמכות להסדיר דברים. זה לא סותר התנהלות מכבדת בדרכי נועם. אבל התקשורת רואה (ומאמינה לשקרים של עצמה) בכל דבר כזה השתלטות.

מזמן הפסקתי להתרגש מזעקות שבר של התקשורת על כפיה דתית. "זאב זאב"

1. המספרים קיימים באינטרנט והמסמכים פורסמו, מוזמן לבדוק במסמך שפורסם אצל סגל, ליאל ועוד.

החלטה לא לקרוא כדי להטיל ספק זה בחירה שלך.

2. להעביר חוק שבית חולים יכול לאסור להכניס חמץ זה כפיה.

הפסיקה של בג"צ (שלטעמי פסולה) הייתה הרבה לפני סבב הבחירות הזה, הם יכלו לומר שיעשו זאת ולא לשקר שלא יעשו כלום.

יש בתקציב הרבה כסף לפיתוח הנגב והגליל, פשוט לא רק דרך המשרד.

אם כי צריך לזכור שתקצוב לכל דבר עולה, השאלה היא אם באופן יחסי היה יותר עליה מהממוצע התקציבי.

התקציב גדל בכמה אחוזים מדי שנה.

לקבל שכר ואוסרים להיות אברך.

(למשל הרמ"א, אולי גם הרמב"ם והטור מתירים לרב לקבל שכר.

עיינו בדבריהם בהלכות תלמוד תורה)

כל עוד אין כאן מדינת הלכה, הכספים מחולקים לפי אינטרסים פוליטיים, בין אם זה מותר או אסור לפי ההלכה.

אם מפריע לך שמישהו עובר על ההלכה מכספי המיסים שלך - אני מבין את הכעס, אבל אם יש רבנים שהתירו לו אני חושב שאין לך טענה כלפיו

הם הבטיחו לקדם מדיניות ימין ולא לשנות עניינים בדת ומדינה,

הם גם הורידו את רמת התגובות שלנו לטרור מעזה. (לטענת השרים מעוצמה)

וגם ביצעו שינויים בדת ומדינה.

העניין בכספי המיסים הוא אחר, באופן כללי יש לנו בעיה שמחייבים אנשים לשלם עבור דברים שהם לא רוצים, תפחיתו את המסים לכל הדברים שלא צריך ותנו לאנשים לתרום לדברים שחשובים עבורם.

אין סיבה לחייב אותי לשלם אחוז מהשכר בשביל אברכים/הבימה/כאן.

ואין סיבה לחייב אותך לשלם בשביל תאגיד כאן.

ואין סיבה לחייב מישהו חילוני לשלם עבור אברכים.

מה הם שינו בדת ומדינה שמנוגד להבטחות שלהם?

אני גם לא חושב שהם מושלמים, אבל בחרתי בהם כי על כל מפלגה אחרת סמכתי פחות, ואני עדיין חושב שאין מפלגה אחרת שהיתה זוכה לתמיכתי, בטח לא יותר מהם.

לגבי כספי מיסים - אני איתך בזה, אבל כל עוד יש חלוקה למטרות כלשהן, אני בעד שיתנו גם למטרות שאני תומך בהן.

לקצץ מדברים שהם חיוביים בעיני (לימוד תורה) בזמן שלא יהיה קיצוץ מקביל בתקציב של דברים חשובים פחות, משמעותו לפגוע באינטרסים שלי.

2. לתת כסף רב נוסף לעידוד זהות יהודית במקום לחיזוק הנגב.

זכותך ומבין אותך, הבעתי את הכעס שלי.

א. לא צריך להגדיל את החלוקה.

סמוטריץ עמד ביעד הגירעון כי הגדילו אותו באמצעות שינוי כיצד הוא מחושב.

ב. אם משהו ערכית פסול, אין סיבה לקחת בו חלק.

ג. אם מישהו חולק עליך בחשיבות המטרה אז הגיוני שהוא יכעס שכופים עליו לשלם?

הסדרי גודל אחרים, הסכומים לישיבות ואברכים פי הרבה מהכסף לתרבות.

אתה מגיב שתי תגובות לכל תגובה שלי, כך זה עולה אקספוננציאלית...

א. מסכים שלא צריך להגדיל, אם הגדילו זה חבל. לא מאמין לכל דבר שאומרים בתקשורת, הבחירות (בתקווה) עוד שלש וחצי שנים, לשלוח מכתב זועם לסמוטריץ לא בסדר העדיפויות שלי

ב. אם משהו ערכית פסול אבל כולם עושים אותו, הטהרנות של לא להשתתף היא הרבה פעמים לא נכונה. זאת סיבה לקחת חלק.

ג. הגיוני כאשר הקצאת הכספים היא כזאת שמנוגדת לערכים של סך האזרחים. אם אחוז גבוה מהאזרחים מעוניין במשהו, האזרח הקטן ישלם. ברור שיש גבולות סבירים. אני לא בקי בתקציבים, לתקשורת אני לא מאמין, ולכן אני לא רואה סיבה לכעוס. מי שחושב שהוא כן בקי במספרים, אני יכול להבין את הכעס שלו, אבל לא להצדיק, כי כאמור אני ממש לא בטוח שהוא יודע את המצב לאשורו.

א. הגדילו בהרבה.

1. ממצב של תקציב קודם שניסה לסיים עם פחות הוצאות מהכנסות להגדלת ההוצאות מעבר להכנסות הצפויות ושינוי ההגדרות של גודל המינוס השנתי המותר (=גירעון, בכמה ההוצאות גדולות מההכנסות) כדי שיהיה מותר להיכנס למינוס גדול יותר.

2. הכספים הקואליציוניים גדלו מ3+- מיליארד עבור 2021-2022 (שאגב, היה גידול במעט מהכספים הקואליציוניים בעבר) , ל13+ מיליארד עבור 2023-2024, זה מספר שגדול ביותר מפי 4.

אני גם לא מאמין לכל דבר בתקשורת, אבל אכפת לי מכספי המדינה ולכן קורא בנושא והפניתי לתקציב שם ניתן לראות את המספרים המדויקים והמפורטים. (ולמשל גם את מה החליטו להגדיל ואת מה לצמצם)

ב. אולי ככה מראים לצד השני,

אבל בפועל לוקחים עוד כסף מהאזרח הפשוט שמשלם על הקריזות של כל צד.

ג. תקרא את המספרים באתר הכנסת עם פירוט התקציב ותראה שיש הרבה על מה להתעצבן.

(ואני יחסית בקי במספרים, זה מעניין אותי ואכפת לי אז קראתי)

אמנם התקציב לא אסון אבל הוא גם לא טוב.

חוץ מהקטע של לימודי הליבה שהוא מחיר כלכלי גדול.

מתוך ראיון חג עם סמוטריץ:

הסכום לישיבות גדול פי ארבעים מהסכום להבימה, כך שמבחינת פרופורציות זה לא אותו דבר. אישית, אני נגד מימון לשניהם ומי שרוצה לתרום עבור מערכת כזו או אחרת מוזמן לתרום עבורו.

(כדאי להכיר)

ולגוף ההשואה בין מדעי הרוח ובצלאל לישיבות ואברכים:

א. מדובר בדבר הקבוע בזמן במדעי הרוח ובצלאל, רק מצטיינים ממשיכים לדוקטורט.

(בצלאל גם כולל אדריכלים למשל שזה מקצוע יצרני)

ב. אחרי התואר והלימודים לאן הם ימשיכו לעומת אחרי הישיבות?

ב. בממצוע, למשך כמה שנים מקבלים האברכים מלגות?

ג. אלו מהתקציבים לדעתך צריכים להיות כלליים ואלו מבחירה?

מס זה לכפות על מישהו לתת כסף לדבר מסוים, הגיוני לכעוס שכופים עלי לתת כסף לדבר שאינני מעוניין בו.

אותי לתת לדבר אסור 

בלבלתי בין התגובות שלך.

ההערה שלי על ההלכה באה לומר שלא מדובר בהבדל כמותי של שכר לרבנים לעומת מימון כוללין, מדובר בהבדל כמותי.

זה מובן כעת?

אבל זה פוגע בכלכלה באותו יחס, כי זאת השקעה של כסף בעל ערך כלכלי בדת נטולת ערך כלכלי

אבל מבחינה ערכית זה שוני מהותי

זה השינוי כיוון ממתווה בעלז למצב עכשיו.

ממצב שבו חלק מהמגזר החל להתקדם לכיוון מקצועות שיאפשרו לילדים להתפרנס בכבוד להורדת התמריץ לעשות זאת בעתיד.

כמובן הוא מספק דלק, כמו עוד הרבה דברים

השבוע.

https://www.google.com/amp/s/www.makorrishon.co.il/news/521093/%3futm_source=mivzakimnet&=1

הרעיון בתקצוב קטן יותר למוסדות שלא מלמדים ליבה הוא האמירה (שיש בה מן הצדק) שהגיוני לתת יותר לאדם שהולך לעזור חזרה.

מקור ההכנסה הכי גדול לתקציב המדינה מגיע ממס הכנסה (כמעט שליש מההכנסות), כדי לשלם מס הכנסה צריך להרוויח במינימום סכום מכובד ומי שלא ילמד לימודי ליבה יתקשה להגיע לרמת שכר הזו וממילא אם הוא בוחר לא לעזור הגיוני לתת לו פחות.

תחשבו על זה כסיוע בבית, אם יש אח שמחליט שהוא לא רוצה לעזור לבנות בית עץ כי חשוב לו יותר לקרוא ספרים/לטייל עם חברים/ללמוד אז הגיוני שהמשפחה תחליט להפחית לו במידה מסוימת את השימוש בבית העץ.

המהומה היא עוד לבוש של הפגנות הרל"ב. זה היה סביב כיתבי האישום וככל שמתברר שעשו מזבוב פיל, מחליפים נושאים - הרפורמה המשפטית, גיוס החרדים, כספים לערים שלא בנו בהם מרכזי מסחר ותעשיה ושלל מהומות נוספות. כל פעם שהמחאה דועכת - מחפשים עם מה לתדלק אותה. עובדה שאותם גורמים שחרדים מזה שהחרדים לא מתגייסים - חרדים מזה שהדתיים לאומיים כן מתגייסים.

יחד עם זאת, מבעד למסך הרל"ב, חלק מהטענות נכונות או לפחות דורשות התייחסות רצינית ואחראית. העובדה שיש ציבור הולך וגדל, שככלל מקבל מהמדינה הרבה יותר ממה שהוא נותן פיזית - זאת בעיה אמתית ערכית ומעשית.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡