אני תמיד מצאתי עת עצמי בבתי מדרש אשכנזיים וספרדים כאחד. אולי קצת יותר אשכנזים מסורתיים שבהם עדיין לומדים גמרא במגינה וכדומה.
לגבי בתי כנסת ותפילה אשכנזיים יש לי טראומה רצינית. לא התחברתי למגינות התפילה, הרגשתי שכולם רציניים ואין שמחה, לא הרגשתי אחדות אמתית של קהילה, הרגשתי שבוחנים אותך. אני אפילו מדבר על בתי כנסת של קרליבך וחב"ד.
לעומת זאת, בתי כנסת ספרדיים באים בסבבה, מקבלים אותך איך שאתה, אין לחץ באוויר, יש שמחה ואחדות וזרימה, אנשים מתפללים מעומק הלב אבל ברגוע, לכן אני בד"כ אוהב להתפלל אצל ספרדים.
. בבית כנסת המרוקאי איפה שההורים שלי מתפללים (בחגים בדרך כלל, ביומיום אבא שלי הולך למניין משולב ולפעמים גם לאשכנזי..) יש קבוע זקנים ממורמרים ולא נחמדים שמתקנים את כל מי שעולה לתורה או עובר לפני התיבה, לא כי הוא באמת טעה, אלא כי בעיקר הם צריכים לראות רופא אא"ג שיתאים להם מכשירי שמיעה, כי הם לא שומעים טוב. ויש מבוגרות קבועות שחושבות שאם הן אישתו של סגן הגבאי הן יכולות להעיר לכל מי שבאה ולשמור כיסאות עם מלא צעיפים ותיקים לכל הנכדות והבנות שלהן, שהרבה פעמים לא באמת מגיעות, אבל הכיסאות נשארים תפוסים בשבילן ונשים אחרות שכן הגיעו צריכות לעמוד כי הבית כנסת של אבא שלהן. או שמעקמות פרצוף על כל מיני נשים שהן לא מכירות ומגיעות להתפלל בימים נוראים..
אבל כתופעה, ראיתי את זה בכמה בתי כנסת מרוקאים. שהרבה פעמים היה את המבוגר שחושב שהוא תיקון קוראים מהלך ועושה את זה בחוסר נחמדות.. זה רק בא להראות שהחוויה של הפותח היא כנראה סובייקטיבית..
