אני עובדת בביה''ס ממלכתי. השנה היתי מחנכת בפעם הראשונה והיה לי מאוד קשה, כל השנה אמרתי לעצמי שאין סיכוי ששנה הבאה אמשיך להיות מחנכת. והינה הגיע סוף השנה.. המנהלת כמובן אמרה לי שהיא רוצה שאמשיך לחנך אותם גם שנה הבאה ובלי לחשוב אמרתי לה שאני לא מעוניינת. היא אמרה שנדבר על זה בשיחת סיכום אבל ידעתי שאם היא רוצה שאחנך אני בטוח אחנך. הצעתי לה הצעה, יש לי קרובת משפחה שאני ממש לא מעוניינת לעבוד איתה אבל אם זה יהיה על חשבון חינוך הכיתה אני אסכים. היא תעבוד פה ואז היא תיקח את חינוך הכיתה שלי ואני אהפוך למורה מקצועית. היא כמובן הסכימה וקבעתי להן ראיון עבודה. קרובת המשפחה יצאה ב''אורות'' מהראיון ואמרה לי שהיא מתכוונת לעבוד פה שנה הבאה.
קצת על הקרובת משפחה:
אני לא מסמפטת אותה במילים עדינות. היא מספרת הכל למשפחה ותספר עלי כל פיפס קטן. אני לא ארגיש חופשי בעבודה כמו עכשיו. היא מוזנחת מאוד וכל קשר אלי מאוד מפדח אותי..
ההשקפה החרדית שלה מאוד קיצונית (סוגרת את הכפתור האחרון של החולצה).
אתמול פשוט קלטתי מה עשיתי, נכנסתי לבאסה ואני כל הזמן חושבת על זה. אני יודעת שעשיתי טעות איומה. היתי מאוד אימפולסיבית ופשוט לא חשבתי על ההשלכות. התחלתי לחשוב פתאום שהכיתה שלי באמת בסדר ואולי יהיה לי יותר קל לחנך אותם שנה הבאה כי כבר בנינו קשר וכל העניין הזה של מורה מקצועית הוא טעות.
אם אגיד למנהלת שאני רוצה להמשיך לחנך היא פשוט תשים את הקרובת משפחה בחינוך כיתה אחרת. ככה שבכל מקרה אצטרך להיות איתה.
אני חייבת את חוכמת ההמונים ועצות, יכול להיות שאני לא בסדר.. אשמח לרעיונות איך לשחרר אותה מהביהס שלי (הציעו לה בתי ספר דתיים והיא שוללת כי התלהבה מאוד משלי).
תודה על העזרה.
</p>





יש לך זיכרון צילומי לניקים …