מה הכוונה בצורה טבעית ?

ללכת ברחוב לשאול מישהי ״היי, רוצה לקפוץ לבית הכנסת הקרוב, תראי איך אני מתפלל ומשם נתקדם ?״

של שגרירים בלב. אולי רלוונטי

זה מה שעולה לי, אולי לא יתאים לך

ותברח(:

חח

באמת יש לי חלום שבעלי לעתיד יקנה לי גור

אני רק מציינת שהוא לא נמצא בטופ 5

בדיוק נתקלתי בפרסום

מי שבגלאים ובסגנון הרלוונטי זה יכול להיות נחמד ממש

‏‪‪

ובתרגום: קורא האיגרת יהיה השליח.

ובעברית בת ימינו, המנדב ינודב

נכון, זו אכן בחירה אידיאולוגית. או יותר נכון, הליכה לפי ההלכה שהיא רצון ה'. ובלי קשר, וודאי שישנם חסרונות מסויימים בחברה נפרדת, אבל החסרונות של החברה המעורבת רבים ועולים בהרבה על החסרונות בחברה הנפרדת. פוק חזי מאי איכא בציבור הכללי. צריך לחנך לאהבת הטבעיות והחיים. אחיות ומפגש בין משפחות וכדו'...הם דברים שיכולים לעזור.

אני פשוט מציין שיש בעיה הנוצרת מכך, יתכן שהמחיר שווה את זה, אני לא יודע, אבל כדאי להכיר בחיים כשיש מחירים.

אם נחנך אנשים שאין מחיר, אז אנשים יחשבו שמותר להעתיק במבחן כי זה מחיר גדול והמצוות הם רק כשאין מחיר.

נכון. ומנגד צריך להכיר את הנועם שבכך, ולא לעשות את הדברים בצורה שתהיה חיצונית לאדם (בעל ה"מסילת ישרים" בהקדמתו לספר מדבר על החשיבות של זה...). ואם עשיית המצוות היא חיצונית לאדם, הוא תמיד יהיה ב"אתכפיא", ויש חשש שיישבר, ואילו אם הוא מחובר לדבר אז הוא רוצה לעשות את מה שה' רוצה, "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". אמנם, מסכים שבסופו של דבר האדם לא יכול להבין את הכל, אך האדם צריך כמה שיותר להתחבר במה שיכול, ("נעשה ונשמע", יש גם נשמע...), וגם במה שלא, זה לא שהאדם צריך לעשות בכפייה, אלא לאהוב לעשות את רצון ה', כמו אדם שאוהב לעשות את רצון מי שהוא אוהב, גם אם לא מבין את זה בעצמו, ועוד להבין שכל מה שה' רוצה מאיתנו זה לטובה, "לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה". שנזכה.

אמנם, רבי אלעזר כאן בספרא כנראה לא מסכים:

"ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים."

(ספרא ויקרא כ, כו)

ונראה לי שהרמב"ם הולך בדרך של הספרא.

לא מסכים שהוא לא מסכים.

הבאתי כבר את המשנה באבות שמשמע ממנה שהמדרגה האידיאלית היא שרצון האדם יהיה כמו רצון הא-ל ולא תהיה סתירה. ומה שרבי אלעזר אומר זה שעל האדם לא להתכחש לטבעו, ואם הוא לא במדרגה הגבוהה של לעשות רצון ה' מתוך חיבור ורצון, שיתכופף ויעשה רצון ה', ולפעמים אולי דווקא אם ינסה לחפש את החיבור, זה לא יעבוד, כי הוא לא נמצא במקום הזה. ומקורות מפורשים (אם תרצה אחפש) שהאדם לא צריך להגיד אפשי על שרצים, שקצים ורמשים, כי זה דבר שנפשו של האדם קצה בהם, ואם בזה יגיד "אפשי" זה מעיד על מעלתו הפחותה ושאיבד את המדרגה הטבעית הרגילה של האדם שעולה בקנה אחד עם ההלכה ועם רצון ה'. הדוגמאות הם ספיצפיות דברים ש"נפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתן", כמו עריות, חזיר, וגם שעטנז, זה דבר שהוא מאוד קשה והאדם בטבעו לא מבין מה הבעיה, וזו אחת הדוגמאות המובהקות למצווה שמעית (=אינה שכלית).

חילוק מעניין,

אשמח למקורות מפורשים

לא עיינתי אם הוא מביא את המקורות...

https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite/0918-20170504-090620.pdf

לא עיינתי אם הוא מביא את המקורות...

https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite/0918-20170504-090620.pdf

"עפ"י מ"ש חז"ל רחב"ע אומר רצה הקב"ה לזכות ישראל הרבה להם תורה ומצוות. ופרש"י דשקצים ורמשים בלא זה מאוסים כו', רק שהקב"ה עשה מזה מצוה. והפירוש, שהקב"ה רצה שיהיו בני ישראל כל מעשיהם נמשך אחר התורה, שגם מה שא"א להיות באופן אחר, מ"מ יהיה כוונת המעשה עפ"י התורה. וכ"כ חז"ל: אל יאמר האדם אי אפשי בבשר חזיר, רק אפשי, ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי... ואף שבלא זה נמאס ואיך יאמר "אפשי בו", רק הפירוש להיות המניעה מצד ציווי ה' יתברך יותר מהמיאוס מצד עצמו, שאף בהכרח כזה שהיה גובר המיאוס, מ"מ מצד מאמר ה' יתברך נרחק יותר ממנו" (שפת אמת, פרשת שמיני, שנת תרל"א).

ופירש רש"י... שלא היה צריך לצוות כמה מצות וכמה אזהרות על שקצים ונבלות, שאין לך אדם שאינו קץ בהן, אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשין מהן. ע"כ.וצריך ביאור, דאכתי אמאי מקבלים שכר על כך? והרי נפש האדם קצה בהם, ובין כך היה נמנע מלאכלם?!וכבר אמרנו במקום אחר לבאר הדבר, דהנה אם יהא מונח לפני אדם מאכל מאוס, ועם זאת מעורב בתוכו סם המוות... האם בגלל מיאוס המאכל הוא פורש? לא כי, אלא בגלל סם המוות שבו... בגלל הטעם העיקרי של סכנת מוות, הרי הטעם הטפל של המיאוס בדבר התבטל מחושיו ומהרגשתו.והוא הדין באיסור אכילת שקצים ורמשים שאסרה תורה. אף על פי שגם לולא האזהרה שבתורה ג"כ היה אדם פורש מהן בגלל מאיסותן, אולם מאחר שהתורה אסרתם, הרי האיסור אצל אדם מישראל כסם המוות, וכל מה שפורש מהם הרי זה בגלל החשבון הגדול של הבחירה בחיים. וחשבון המיאוס אינו מתחשב אצלו כלל, על כן מן הדין שיטול שכר על כך.

(ר' חיים שמולביץ, שיחות מוסר (מהדורת תש"מ), תשל"א, מאמר יז)

משניהם רואים כיוון דומה למה שאמרתי, לא שהגמרא מדברת על דברים מסויימים, ושקצים ורמשים זה משהו אחר, אלא הגמרא גם דיברה על שקצים ורמשים, אלא שלא אמרה בכלל שיש עניין להגיד שהאדם אוהב, אלא הכוונה היא שעל האדם לא להימנע מלאכול משום שהוא נגעל מזה, אלא משום שהוא מקשיב לרצון ה'. (ולפי זה לא מדובר פה בכלל על היחס בין יראה לבין אהבה, וד"ל). שבת שלום.

אתם הדוסים, דוסים מדיי.. וזה מקסים אבל גם מבאס

גם לשאר, את יודעת שכיום אחוז גדול של דייטים/מפגשים דווקא יוצאים מאתרי היכרויות למיניהם?

שכמות ההצלחות של האתרים למינהם נמוכה מאוד ואם לוקחים בחשבון את כמות האנשים ששם - אחוז אפסי של הצלחות.

לדעתי זו היתה @לגיטימי?

אם גם החילונים נהפכו לרכיכות מה יגידו אזובי הקיר?

יותר וחיים מאחורי המסך. (בזה אין הבדל בין העולם הדתי לכל העולם כולו).

נשים יכולות רק להרוויח מזה, כי זה מכנס הרבה הצעות למקום אחד, והן יכולות לברור. הבנות מהעולם החופשי חוגגות, כי הן מחפשות קשרים חד פעמיים או זמניים והן בוררות ומממשות בקלות.

לבחורות דתיות לפעמים זה עוזר לחפש ולמקד לתווך הארוך, ולפעמים רוב האפשרויות מבלבל אותן, כי הן מחפשות משהו רציני לתווך הארוך.

מה שאולי אני פחות מכיר זו החוויה של הבחורות הדתיות שמחפשות רק להתחתן, כי זה יותר נסתר ופחות מיחצנים את החוויה.

תווך זה אמצע, עיין בפסוקים של ברית בין הביתרים.

בן סרוק אין שורש 'טווח' עם שני ווי"ם, לא במקרא ולא בחז"ל.

לגבי 'תווך', אז נכון ש'תוך' זה אמצע, אבל 'תווך' זה מחלוקת ראשונים. נכון שהרשב"ם בפירוש אחד אומר שזה אמצע, אבל לפי רבינו אלחנן המובא בר' ברוך הספרדי זה מרחק.

אולי התכוונת להודעה הזו:

מה שאני יודעת - לקראת נישואין וזוגיות

אבל אולי להודעה יותר ישנה שאני לא מוצאת כרגע.

בכל מקרה, הסטטיסטיקה קצת מייאשת בעיניי.

הנה המספרים הכי מעודכנים שיש לי לגבי אלגו:

24,632 רשומים

11,250 זוגות שיצאו (כלומר, 22,500 אנשים - זה אומר שסטטיסטית, אם נניח שכל משתמש יצא רק פעם אחת דרך אלגו (שזו כמובן הנחה שגויה, כי ייתכן שמישהו יצא חמש פעמים דרך אלגו ואחר 0) - זה מעל 90%!).

84 זוגות מאורסים (כלומר, 168 אנשים, או 0.68%).

300 זוגות שנמצאים בקשר מעל חודשיים.

שגרירים בלב:

7,000 רשומים (משוער)

154 זוגות (כלומר, 308 אנשים, או 4.4%)

מי שזה מעניין אותו, אולי יתעניין בכתבה הזו: באים בטוב - מבצע חתונה דיוקן

(נגיד כתוב שם על משהו שנקרא 'חיבורים', שטוענים שיש להם 2,700 חברים ו-500 זוגות מחמשת השנים האחרונות.

וסתם מעניין בעיני לעשות סקר בסביבה - לבדוק בסביבה הקרובה שלך, חברים\משפחה - איך הם הכירו? (הכוונה לאנשים בני גילכם, לא דור ההורים).

מבחינתי הפלטפורמה הכי גרועה שהייתי בה. 0% הצלחה. אולי אשמת השגריר ואולי לא.

מצד שני - מכיר כמה בחורות ממש טובות שהתארסו דרך שם. מדובר על גילאים מבוגרים מאוד שכל שידוך זה נס בפני עצמו.

מדובר על בחורות תורניות ואיכותיות (עד כמה שאני לא אוהב את המונח הזה) מאוד. 

וגם לי לא יצא מזה כלום, לבנתיים.

האם אתה מכיר את הכתבה שקישרתי אליה? מעניין אותי מה אתה חושב על זה.

מה אני חושב על מה (איזה חלק)?

אני לא אוהבת את המינוח הזה, אבל העובדת היא שיש בעיית רווקות - עשרות אלפי רווקים ורווקות.

כל אחד מנסה להביא את הפתרון שלו -

בין אם זה משהו בסגנון של פלטפורמת היכרות, עידוד והכשרת שדכנים או בכיוון של ליווי\אימון\ייעוץ -

בסופו של יום, האם אתה רואה את המצב בגדול משתנה (גאולת הכלל, לא גאולת הפרט)?

אם הייתי נותנת לך ביד מאה מיליון דולר - כדי לפטור אותך מעבודה, וכדי שתוכל לפתור את הבעייה הנ"ל -

מה אתה חושב שנכון לעשות?

איך דברים יכולים להתנהל אחרת?

(ואולי צריך לדון על זה בשרשור נפרד).

ביטוח לאומי מודיע לכם שמחר יתווספו לכם לחשבון הבנק - לקראת נישואין וזוגיות

והגבתי שם לנקודה ספציפית. 

ולשאלתך - באמת שלא יודע. כל אחד עם המורכבויות שלו. 

אני יודע לומר לך על עצמי - לעבוד על בניית הרצון להתחתן *באמת*. 

לקח לי לא מעט זמן. יכול להיות מאוד שיותר מדי זמן. 

אשמח אם מי שרוצה להגיב יקרא עד הסוף. יש כאן כמה טריגרים שחלקם מאוזנים בהמשך.

לשאלתך - באמת שלא יודע. לא מדובר כאן על בעיה מוחשית שניתן לכמתה. לדוגמא - לחבר את אילת למרכז. אפשר לעשות חשבון כמה תעלה רכבת מהירה, עידוד תעסוקה וכו' וכו' וכך למצוא פתרון (ועלותו).

מדובר כאן על עשרות אלפי אנשים (ובהרחבה מדובר בסוף על כל הציבור). איש איש ומורכבותו, קשייו ונפשו. אין באמת "פתרון" אלא גישה כללית יותר.

הסיבה העיקרית (לדעתי) שהרווקות המאוחרת ובכלל "פורחת" היא תרבותית. זה כולל בתוכו מיליון פרטים - חוסר רצון, תחושת "כל הזמן שבעולם", בררנות, פינוק, ילדותיות, חוסר (נטילת) אחריות ועוד ועוד. אגב, גם מדברים חיוביים כמו רצון להשקיע בעניין חשוב ולדחות את הקמת הבית.

לא מדובר במענה נקודתי לבעיית הרווקת המאוחרת אלא בשינוי תרבותי כולל וזה כבר תהליך שלא מסתכם בכסף ובטח לא על ידי. ברור שהשינוי הזה יגיע ממגוון סיבות. לא יודע (פרקטית) איך, מתי וההשפעה שלו על הרווקות.

אם יורדים לעומק הדברים (בעיני) - הרווק לא *באמת* רוצה להתחתן. זה משפט מכעיס, בטח כשאומרים אותו לי אבל יש בו הרבה אמת.

אין הכוונה שהוא "משחק משחקים" וכדו' אלא שזו לא המטרה הכי חשובה בעיניו (גם אם חשובה מאוד) וממילא דברים אחרים דוחים או אפילו מעמעמים אותה. אדם יכול לצאת כל היום לפגישות, ללכת למאמנים, לשמוע שיעורים על זוגיות וכו' ועדיין לא באמת רוצה.

יכול לומר על עצמי שהרבה זמן לא באמת רציתי וגם לא רציתי לרצות. לא שהתנגדתי אלא שפשוט לא רציתי (מספיק). וגם בזה יש התחדשות של רצון, מה שהיה בשנה שעברה הוא לא מה שהיום וכנראה גם לא של מחר. 

מתחבר ונובע מזה גם המעשה כמובן - אם אדם לא יודע איך, תקוע, מתוסבך וכו' לא יצליח להוציא את הרצון הזה אל הפועל.

לתוך חלל שתי הנקודות הנ"ל מגיעים הפתרונות הנ"ל שהבאת בהצלחה רבה או מעטה. להערכתי יכולים לעזור מאוד למעשה, פחות לרצון ובכלל לא ל"רצון לרצות".

הפתרון ה"לוגי" למה שתיארתי הוא הקמת רשות רגולטורית שתכפה על כל בודד וציבור עבודה והתקדמות בתחום זה. היות שכמובן זה לא שייך אנחנו נשארים עם משפחה, חברים, קהילה וכו'.

לא סתם אנחנו מתחננים אליהם שיחשבו עלינו גם בפתרונות פרקטיים וגם בתמיכה ודחיפה (ולא להיפך! שלצערנו גם קיים).

ועם כל זאת ואחרי כל זאת - אחרי שמיצינו את הרצון, המעשים, המאמצים, היכולת, התפילות, האמונה ומסרנו את הנפש והגוף, הגאווה, הכבוד, הדימיונות, ההזיות (לפעמים), החלומות הלא מציאותיים ולא נכונים ו(השלם את החסר) על העניין צריך לדעת שבסוף הכל מהקב"ה והוא זה שיקבע מתי.

ועל גבי זה, עם כל הצער ו"כולי האי ואולי" - יש כאלו שיתחתנו מתוך פשרה, מלית ברירה. או גרוע יותר.

נראה לי כתבתי מספיק. אשמח לשמוע את דעתך כאן או בשרשור נפרד.

לעניין הרצון.

בעיניי, הסיבה שאני רווקה, היא לא אחת מאלו: "חוסר רצון, תחושת "כל הזמן שבעולם", בררנות, פינוק, ילדותיות, חוסר (נטילת) אחריות ועוד ועוד."

האם אני דוגמה מייצגת לאחרים? לא יודעת. אני יכולה להעיד על עצמי שאני מאוד רוצה, ושהבחירות וההחלטות שאני עושה בשלב הזה בחיי נבחנות לאור הרצון הזה.

האם יש רווקים שלא באמת רוצים? כן.

איפה נמצאים הרוב? אין לי מושג.

זה מזכיר לי שיחות מימי האולפנה, בסגנון של, ברור שאת רוצה לרדת במשקל, אבל את לא רוצה מספיק - כי הרצון שלך לאכול עכשיו חתיכת עוגה יותר גדולה.

מעצבן אותי שאומרים דברים בסגנון - היא משקיעה בתואר שלה, ולכן היא לא מתחתנת. אולי היא משקיעה בתואר כי היא רווקה ויש לה יותר זמן מנשואה? היא חושבת על ההשלכות שיש לזה על העתיד? ושזה מבחינתה משני - והרצון לזוגיות גובר - מאיפה לאנשים האלה לדעת כמה היא יוצאת לדייטים? לתוצר של התואר הם מודעים, לכל הדייטים המאכזבים שהיו בדרך, לא. כן, ממה שאני רואה, רווקות גומרות תואר שני לפני נשואות.

(וסתם עוד מחשבות בכיוון:

- מה המשמעות של לכפות עד שיאמר רוצה אני?

- מזכיר לי את הספר של מיכאל שיינפלד, החוק למניעת בדידות.

- האם אנחנו כחברה לא מעודדים גם ככה את הרצון הזה מגיל 0 (לתורה, לחופה ולמעשים טובים)? לגיטימי להיות רווקים בתחילת העשור השלישי, פחות בתחילת העשור הרביעי - אתה כבר חריג. אתה לא במסלול הרגיל.

- מי או מה משפיעים על הרצון בעניין? מאמנים ושיעורים בזוגיות לא, אז מה כן?

- האם יכולת בדיעבד לעשות משהו כדי לעורר את הרצון הזה מוקדם יותר? ).

מסכימה איתך שאין בעייה אחת שמשותפת לכולם, ולכן גם טיפול אחד לא יהיה יעיל.

השרשור האחר שקישרת אליו שואל משהו אחר.

דברים שאולי הייתי משקיעה בהם כסף: (לא כל דבר פה יתאים לכל אחד, וזה בסדר גמור).

א. תגמול כספי משמעותי למי ששידך זוג.

ב. הקמת פלטפורמה מרכזית, שתשלב בין הסגנונות הקיימים כיום: משהו בסגנון של אתר, שבו יהיו מדורים שונים - התאמות ישירות, התאמות דרך שדכנים, התאמות דרך בינה מלאכותית. כל אחד יוכל לבחור את הדרך שמתאימה לו. אולי גם הייתי כופה לענות להודעות - נניח שהמשתמש שלך מוקפא אם לא נתת תגובה כלשהי. אולי הייתי נותנת תגמול כספי גם כאן - נניח שדכן חיבר בין שני אנשים שהסכימו לצאת לדייט - 50 ש"ח, לא משנה אם הם ייפרדו אחרי פעם אחת. במקום מרכזי, אני מתכוונת לכך שזה המקום אליו יתנקזו אנשי המגזר שמעוניינים - איכשהו להוציא את הרתיעה מפנייה לשדכנים (מה אני נואשת?!) ומאתרים (מה אני מוצר בשוק?!).

ג. מסגרות ללימודי זוגיות - בדגש על תקשורת זוגית. כולל הכשרה ראויה של מעבירי התוכן. לתת קונטרה לתרבות הזוגית של תרבות המערב.

ד. גיוס והכשרה של אנשים לליווי אישי - מישהו שיעזור לנו לדייק ולשפר את עצמינו, גם בדברים שפחות נעימים לשמוע. הכוונה היא גם לאיך שאנחנו מציגים את עצמינו.

ה. מסגרת רוחנית, חברתית - בקהילה דתית אין מקום לרווקים. (ראה כאן: כמה דברים שעלו לי - לקראת נישואין וזוגיות). אין לי איפה לחגוג פורים. או שבועות. או שמחת תורה. וכו'. מעבר לזה, בכנסים הגדולים לנשים יש שיעורים מיוחדים לנשואות, מה עם שיעורים מיוחדים למחפשות זוגיות? חברתית - יש משהו מאוד בודד ברווקות, בעיקר אם היא מתמשכת, כאשר בני גילך כבר עם ילד. או שניים. או יותר. ומעבר לדברים סוציאליים, דברים פרקטיים כמו התהנהלות כלכלית נכונה.

ו. גיוס והכשרת שדכנים - בעיקר בקרב צעירים. אחוז מאוד גבוה מהזוגות שאני מכירה, הכירו דרך חברים משותפים. נניח לתת מלגה לזוג אברכים, כתמורה להתחייבות להשקיע זמן ומחשבה בנושא. ארגון ערבי מאטץ אפ.

ז. מסגרות להיכרות ישירה - נניח, שיעורי תורה מעורבים. התנדבויות מעורבות. חילול בכרמים (סתאאאם). 

ח. הוצאה של ספרים - לא רק ספרי הדרכה על בניית קשר (שרלוונטי לשומר הלכה), אלא גם סיפורים אישיים - איך היכרת את בעלך? מה היו ההתמודודיות שלכם בקשר - לפני אירוסין, אחרי אירוסין, אולי גם בנישואין. לא בקטע החטטני, בקטע של להראות שלא הכל פרחים ופרפרים, לכולם יש קשיים והתמודדויות, תמיד יש פערים - ויש דרך וצורה להתגבר עליהם. (הזכיר לי את זה: כך הכרנו: נשות הרבנים מספרות על הדייט הראשון - כיפה). לשמוע על אנשים שנפרדו, וחזרו והחליטו להתחתן. לשמוע מה השתנה, איך ניגשים לקשר מחדש. כולל כמובן פרק ב'.

ט. עזרה לוגיסטית - כמו מערך הסעות אל ומדייטים. כמו אנשים שהציעו את הבית שלהם לדייטים. ליצור מקום לדייטים חווייתיים, נניח בית שיש בו מטבח שאפשר לבשל יחד. חדר משחקים מאובזר. חדר מלאכה ויצירה. חדר מוזיקה. בע"ח. וכו'.

י. הוצאה לאור של דברים רלוונטיים לרווקות - נניח סידור, ספרי הלכה - מבחינה דתית, אני לא חלק מהקהילה. אף אחד לא עושה עליי מי שבירך אף פעם (מלבד כל המתפללים כאן). הרבה מספרי ההלכה מתייחסים לנשואה או לילדה, אין משהו באמצע (נניח לעניין נדרים). אני רוצה להרגיש חלק. לדעת שרואים אותי. שספר כזה יכלול הנחיות רלוונטיות לתקופה הזאת, כמו הלכות רלוונטיות לשימור פוריות.

נניח שמסתובבים בארץ ישראל 1,000 בחורים שמתאימים לך ב 80%.

ויש 10,000 בחורים שמתאימים לך 70%.

כדי להגיע לחבר׳ה שמתאימים יותר,

את צריכה :

א. לבזבז עוד 3 שנים של  חיפושים. אנרגיות. כסף. הפסקות.

ב. וגם אז לא בטוח שתגיעי אליהם. נניח 50% סיכוי.

***או*** להתחתן עד סוף שנת 2023 עם מי שמתאים לך 70%.

במה את בוחרת ?

כי לדעתי אם תגידי -א- או אם המצב הוא -א- (לפעמים קשה להודות בזה או שלא מבינים שזה בעצם המצב)

אז..אפשר לומר, אובייקטיבית, שזה קשור לקטגוריה של ״חוסר רצון״.

כמובן שכל אחד ואחת,

רשאי לחפש כמה שבא לו ומה שמתאים לו.

אף אחד לא יכול לשפוט אותו על זה.  אלה החיים שלו. אבל יש גם עובדות שאי אפשר לברוח מהן כי מציאות יש רק אחת.

אני חושב שהתגובות שלנו הן מיקרוקוסמוס לפורום כאן ולהבדלים בין האיש לאשה בכלל.

אני כתבתי על הכיוון, על המוביל, הגורם הכללי והרעיוני ("למה"). ממילא מבחינתי כשזה מופיע אז כבר מוצאים את הדרך המעשית (שהתייחסתי במשפט אחד).

את התמקדת ב"איך" - הורדת לקרקע את הרעיונות הנ"ל ופירטת לפרטים איך להופיע את זה לשיטתך.

לגבי הרצון - צריך לנטרל את החלק שנעלב כשקוראים את זה. הדוגמאות שהבאתי הן כשמן - דוגמאות. אם את מעדיפה בניסוח אחר - עד כמה "התאבדתי" על כל קשר שהיה לו סיכוי?

מקצין קצת אבל הרעיון מובן. צריך לזכור עוד דבר - השאלה הזו מופנה כלפי עצמינו. זה שמישהי התחתנה בקלות בגיל 20 לא פוטר אותנו מלמסור את הנפש (לא פחות) על בניין הבית.

לגבי פירוט הרעיונות שלך - עם חלקם מסכים ועם חלקם לא (בעיקר כל מה שקשור לערבוביה. חורבן גמור).

שתי נקודות:

1. אני חושב שמצויין שאין ספרים ומבחינה מסויימת גם מחסור בקהילה. צריך לזכור-  זהו מצב זמני! גם אם לוקח 10 שנים ויותר. ברגע שמתחילים להרגיש קצת בנוח במצב הזה - זו תחילת הנפילה. אני יודע כמה חלל יש אבל השלמה שלו עלולה להיות פתרון לטווח הקצר ונזק לטווח הארוך.

ישנם דברים שמציקים לי מאוד שאני יכול לפתור יחסית בקלות ואני בכוונה נשאר איתם כדי שלא יהיה לי נוח במצבי. כמובן שצריך לעשות את השיקולים הנכונים וכו' אבל זו רוח הדברים.

2. לגבי שיעורי תורה - כותב מראש שמדבר לצד השמרני יותר ויודע שגם שם אני במיעוט. בעיני הם פלסטר לטווח קצר (אם מספיקים להתחתן) וחורבן גמור במקרה של רווקות מאוחרת מאוד.

ראיתי (ונפגשתי) המון בנות שהייתי בטוח שיצאו נשות של רבנים גדולים או לפחות אברכיות רציניות - פשוט מתפוררות לרסיסים. במקרים מסויימים הפכו לבקושי דתיות וגרוע מזה.

המכנה המשותף - דווקא השיעורים והלימוד שהחזיקו אותן בשנות ה20 התהפכו עליהן (בד"כ אחרי גיל 30). הצינור שהיה אמור להתמלא מהבעל נסתם ונשארו בלי כלום בידיים.

התורניות שכן נשארו (ברובן) תפסו כל אחת מידה חשובה לה ונצמדה אליה וזה מה שהחיה אותן. הקדשתי לתופעה הזו המון מחשבה והתבוננות. לא חייבים להסכים איתי כמובן.

הערה - מדובר כן על שיעורים\לימוד "מעבר". נושאים שנשים לא לומדות בד"כ וממציאים להם מסגרות "כדי לחזק".

לי אין תשובה ברורה למה, ולמה זה שונה מדור ההורים שלי.

כן, אני 'מתאבדת' על קשרים שיש להם סיכוי. וגם על אילו שפחות. 

זה שאני מאוד רוצה משהו, לא אומר שהדבר הזה יקרה - במיוחד שהמשהו הזה תלוי במישהו אחר. אם אני מאוד רוצה לרכוש מחשב יקר, אני יכולה להתכונן לקראת זה, להפריש סכום כל חודש, וככה לעמוד בגובה התשלום. אבל זה קניין חד צדדי. קשרים שמאוד רציתי אותם והצד השני לא רצה, מה יש לי לעשות עם זה? גם כשאחרי תקופה ניסיתי שוב, שוב אמרו לא.

אני רוצה להתייחס לנקודות שכתבת -

1. נכון שזה מצב זמני, אבל זה מצב זמני שאני נמצאת בו לא מעט זמן, ואני שקופה בו. וזה לא נעים להיות שקופה. זה מעניין שלרווקים יש יותר מקום, כי מתייחסים לבחורי ישיבה בפנימייה\בצבא, אבל אין הרבה שמתייחסים לנשים בדירות\ש"ל.

2. הנקודה הזאת לא ברורה לי, כי אני לא מבינה מה האלטרנטיבה שאתה מציע. למה דווקא זה מתהפך עליהן? בכל מקרה, בדיוק הבוקר קרה לי משהו שאני רוצה לפתוח עליו שרשור נפרד, אבל נראה לי הוא מתקשר לזה.

שאת שייכת לסיומת דברי. יש חשבונות שלא בידיים שלנו.

רק אומר על עצמי שחלק מההשתדלות, הרצון ומסירת הנפש היא דיוק מקסימלי של הנקודה שבאמת חשובה לי ("התפשרות") כדי לתת לעצמי סיכוי.

לגבי הנקודות:

1.בדיוק על זה אני מדבר. זה קשה בטווח הקצר וחשוב בארוך.

אגב, ממש לא פשוט לבוא לבקר בישיבה ולשבת עם אנשים שצעירים בעשור או יותר.

2. מורכב. לא יודע אם לפרט כאן. 

אך לעניות דעתי זה מטיל אחריות על אחרים ועוד חלק מהנושאים די שוליים (ואדגיש שאולי לך זה יותר מפריע, אבל אני מתייחס מצד פתרון מערכתי). שימי לב שהרבה פתרונות קשורים בכסף או שאפשר לייצר מהם כסף וזה פוגם מאוד לעניות דעתי.  

לעניות דעתי הפתרון צריך לבוא מלמטה, ממי שפוגש אנשים בשטח, ולא מי שיושב במשרד ואולי אפילו משדך לפי כרטיסים ותו לא.

לכן מתוך ההצעות שכבר יש, מי שיחשוב מכל המכרים שלו מי עשוי להתאים למי שפגש אני בטוח שהמצב שלו עצמו ישתפר פלאים וגם של החברה בכלל.

השאלה (שלי) שעניתי עליה, זה מה הייתי עושה אם היה לי אינסוף כסף שמיועד לפתור את בעיית הרווקות, מתוך הנחה שאני לא צריכה להרוויח כסף אישי.

ברעיונות שהעליתי ניסיתי לא להטיל אחריות על אחרים - לא הפניתי אצבע מאשימה כלפי אף אחד. אני מסתכלת על עצמי, כותבת מתוך העולם שלי. כשאני מרגישה שאני צריכה ליווי בתהליך הזה, אני פונה לאשת מקצוע, כי לי זה חשוב. אני רואה את זה קצת כאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים. שאנו נזקקים לאנשים מבחוץ כדי לצאת. אבל האחריות - ברור שהיא עליי. שאי אפשר לכפות עליי, ושהכל תלוי בבחירה שלי.

כסף זה לא מילה גסה בעיניי. זה כוח מניע מאוד חזק. מאוד קל לדבר במונחים של אידיאלים, אבל כשאני חושבת על האברך בישיבה שמשדך את החברים שלו (שזה, כפי שכתבתי, שיטת ההיכרות הכי נפוצה מבין הסביבה הקרובה שלי) - אני יודעת שזה מישהו שבחר לחיות חיים של צמצום כלכלי כדי ללמוד תורה - וזה מתבטא במלגה (לא גבוהה במיוחד) שהוא מקבל, ועוד משכורת של אשתו (אם היא בכלל הגיעה לשלב של עבודה, ייתכן שהיא עוד סטודנטית...). ואם יש כבר ילדים, אז בכלל. כשהוא מקדיש זמן לשידוכים - וכשאני אומרת שידוכים, אני חושבת שזה הרבה יותר מלהגיד א מתאים לב - זה גם לדבר עם ב כדי לתאר לו את א. זה לדבר עם א אחרי הדייט כדי לראות איך היה. לנסות לוודא שהוא לא חותך מוקדם מידי. אולי לשאול גם את ב. להתיר ספקות. לתת קצת ניסיון - זה זמן שהוא לא מקדיש לדברים האחרים בחיים שלו. אז כן, אני מאמינה שתמורה כספית יכולה לעזור בלאפשר לו לשים פוקוס על העניין. לא כי הוא מחפש להתעשר מזה, אלא כי יש כאן צורך אמיתי. הוא משקיע בזה זמן רב - ואני חושבת שזאת הסיבה ששדכנים של ישיבות מתחלפים כל הזמן. קשה מאוד לעמוד בזה.

דווקא הרבה מהמיזמים קמו מלמטה, ובכל זאת אני לא רואה בהם הצלחה מסחררת.

לגבי שדכנים במשרדים שעובדים לפי כרטיסים, פעם זלזלתי בזה יותר, ולאט לאט נפתחו לי העיניים - הם אחראים להרבה מאוד מהשידוכים שקורים. ראה לדוגמה את הודעתי כאן: רציתי לשתף - לקראת נישואין וזוגיות

זה גם מזכיר לי משהו שהבאתי כאן לפני כמה שנים, https://benyehuda.org/read/8092. 

השאלה היא איך אתה גורם למצב להשתפר. איך אתה מניע אנשים לפעולה. זאת השאלה שאני חושבים ש'באים בטוב' באו לענות עליה.

ויש בזה גם צד משעשע, כי הרבה פעמים דרך חוק דתיים שלובים יוצא שמישהו שאתה מכיר התארס עם הבת דודה של החברותא שלך או משהו כזה, ואז פתאום זה מכה בך: איך אני לא חשבתי על זה קודם?

הגבתי גם בשרשור ההוא. לא צריך מיליון ש"ח. צריך עבודה מכניסה וגמישה.

ב"ה יש לי את הנ"ל וזה לא קידם אותי.

אני יכול להרשות לעצמי דברים שלא יכולתי כבחור ישיבה ואף מרשה. אני לא מקדיש שמץ של מחשבה על עלויות.

לגבי תמרוץ - יכול לומר שהעברתי למי שראיתי שבאמת השקיע והתאמץ סכום (ביניים) מכובד. הוא סירב להעברה. 

אתה עונה פה על השאלה מבחינה אישית, ואני שאלתי מבחינה כללית - לא איך לפתור את בעיית הרווקות האישית שלך, אלא איך לצמצם את הרווקות באופן כללי.

אני מבינה למה אנשים מסרבים. וזה קצת דומה בעיניי לשרשור של המחמאות. לפעמים צריך ללמוד גם לקבל. (אז לפעמים עושים את זה בדרך עקיפה - נותנים מתנה גדולה - נניח סט ספרים, וזה יכול להיות גם משהו לבני המשפחה - משחקי קופסה נגיד).

על זה הגבתי קודם. הוספתי את הפן האישי.

הגבתי לך גם בשרשור אחר בסגנון - הרבה פעמים אנחנו תולים את העיכוב בשלל בעחות (פנימיות וחיצוניות).

חשוב לי להדגיש שבעוד שכדאי לטפל בהן, לא להינעל עליהן כסיבות. מעכב סתם. 

לעניות דעתי לרוב מה שכתבת ניתן למצוא פתרון בקלות אף בלא השקעה של כל הכסף שניתן להשיג, ועל חלק ממה שכתבת אני מאמין שדווקא יש אפילו די והותר. (אציין שאיני בא להתייחס פרקטית לכל נקודה שהצגת, אם את מעוניינת בכך אשתדל לעשות זאת, אבל כעת לא לשם כך אני מגיב אלא בשביל הרעיון הכללי)

גם אני מסכים שכסף אינה מילה גסה, אלא אני חושב שבפעולות שמטרתן העיקרית לשם כסף יש רדידות רבה. לעניות דעתי אברך (ולא שדכן) שמשדך בעיקר בשביל להרוויח מהצד צריך למצוא מלאכה. אני חושב שאדם שיש לו חבר בספסל לידו שחסר לו צורך מהותי בחיים והוא לא מעלה על דעתו לסייע לו במה שניתן הוא עם פגם מהותי בנפש. עד היום כמעט כל חבר שלי שהתארס או התחתן הראה יוזמה או נכונות כלשהי לסייע במה שניתן, אז לו היה פונה אליי אברך כשתיארת לא הייתי רואה בו איש מעלה. (ולשם הבהרה, מנגד, משודך שלא מכיר טובה למי שמסייע לו הוא גם אדם בעייתי)

מה גם שאני לא רואה יתרון בכל התוספות צד שאברך יכול להציע, ברוך ה' יש לאנשים מספיק קרובים שיכולים לסייע…

אולי הגזמתי מידי במה שכתבתי על שדכני כרטיסים, יש להם גם תפקיד חשוב. אבל בסופו של דבר מבחינת סדר המציאות אני בטוח שעל ידי שאדם יפעל במסגרת שלו הוא יביא אף לעצמו שפע.

אני מציע להשוות על ההצלחה המרובה שהייתה בהקמת בתים בעבר. האם כיום שאנו בחברת שפע, עם יכולות מתקדמות הרבה יותר, קלות גבוהה למצוא התאמות, האם אחוזי הרווקות גבוהים יותר או נמוכים יותר?

אבל רואה פרסומים של 300-400 ש"ח בממוצע.

לא סוף העולם. 

אבל עדיין לא בבתי ההורים מכך מיני סיבות..

וגם לתת הרגשה טובה למארגנים שלפחות זוג אחד התחבר חחח

פשוט כדי שזה יקרה אז זה דורש מהם ליזום, במיוחד מהגברים.

פשוט פעם התעורר צורך כזה בקשר שהייתי בו,

נשמע לי פתרון מתאים גם לזוגות שמעוניינים לראות עוד צדדים זה אצל זו כדי להכריע לכאן או לכאן..

השאלה רק אם זה בסדר.. 

בעניין החרדה, אפשר לעבוד על זה.

אני ממליץ על השבתות האלה, רק צריך לשים לב שהרמה הדתית של השבת תואמת את שלך או את של מי שאתה מחפש, אז לא כל כך תמצא את עצמך שם (בהנחה שבאמת באת להכיר ולא רק כדי לא להרגיש לבד בשבת).

עמותה לטיפול ב-X, עמותה לחלוקת Y, "שמחה לילד" וכד'. יש שם הרבה מתנדבות 

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.