מה הכוונה בצורה טבעית ?

ללכת ברחוב לשאול מישהי ״היי, רוצה לקפוץ לבית הכנסת הקרוב, תראי איך אני מתפלל ומשם נתקדם ?״

של שגרירים בלב. אולי רלוונטי

זה מה שעולה לי, אולי לא יתאים לך

ותברח(:

חח

באמת יש לי חלום שבעלי לעתיד יקנה לי גור

אני רק מציינת שהוא לא נמצא בטופ 5

בדיוק נתקלתי בפרסום

מי שבגלאים ובסגנון הרלוונטי זה יכול להיות נחמד ממש

‏‪‪

ובתרגום: קורא האיגרת יהיה השליח.

ובעברית בת ימינו, המנדב ינודב

נכון, זו אכן בחירה אידיאולוגית. או יותר נכון, הליכה לפי ההלכה שהיא רצון ה'. ובלי קשר, וודאי שישנם חסרונות מסויימים בחברה נפרדת, אבל החסרונות של החברה המעורבת רבים ועולים בהרבה על החסרונות בחברה הנפרדת. פוק חזי מאי איכא בציבור הכללי. צריך לחנך לאהבת הטבעיות והחיים. אחיות ומפגש בין משפחות וכדו'...הם דברים שיכולים לעזור.

אני פשוט מציין שיש בעיה הנוצרת מכך, יתכן שהמחיר שווה את זה, אני לא יודע, אבל כדאי להכיר בחיים כשיש מחירים.

אם נחנך אנשים שאין מחיר, אז אנשים יחשבו שמותר להעתיק במבחן כי זה מחיר גדול והמצוות הם רק כשאין מחיר.

נכון. ומנגד צריך להכיר את הנועם שבכך, ולא לעשות את הדברים בצורה שתהיה חיצונית לאדם (בעל ה"מסילת ישרים" בהקדמתו לספר מדבר על החשיבות של זה...). ואם עשיית המצוות היא חיצונית לאדם, הוא תמיד יהיה ב"אתכפיא", ויש חשש שיישבר, ואילו אם הוא מחובר לדבר אז הוא רוצה לעשות את מה שה' רוצה, "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". אמנם, מסכים שבסופו של דבר האדם לא יכול להבין את הכל, אך האדם צריך כמה שיותר להתחבר במה שיכול, ("נעשה ונשמע", יש גם נשמע...), וגם במה שלא, זה לא שהאדם צריך לעשות בכפייה, אלא לאהוב לעשות את רצון ה', כמו אדם שאוהב לעשות את רצון מי שהוא אוהב, גם אם לא מבין את זה בעצמו, ועוד להבין שכל מה שה' רוצה מאיתנו זה לטובה, "לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה". שנזכה.

אמנם, רבי אלעזר כאן בספרא כנראה לא מסכים:

"ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים."

(ספרא ויקרא כ, כו)

ונראה לי שהרמב"ם הולך בדרך של הספרא.

לא מסכים שהוא לא מסכים.

הבאתי כבר את המשנה באבות שמשמע ממנה שהמדרגה האידיאלית היא שרצון האדם יהיה כמו רצון הא-ל ולא תהיה סתירה. ומה שרבי אלעזר אומר זה שעל האדם לא להתכחש לטבעו, ואם הוא לא במדרגה הגבוהה של לעשות רצון ה' מתוך חיבור ורצון, שיתכופף ויעשה רצון ה', ולפעמים אולי דווקא אם ינסה לחפש את החיבור, זה לא יעבוד, כי הוא לא נמצא במקום הזה. ומקורות מפורשים (אם תרצה אחפש) שהאדם לא צריך להגיד אפשי על שרצים, שקצים ורמשים, כי זה דבר שנפשו של האדם קצה בהם, ואם בזה יגיד "אפשי" זה מעיד על מעלתו הפחותה ושאיבד את המדרגה הטבעית הרגילה של האדם שעולה בקנה אחד עם ההלכה ועם רצון ה'. הדוגמאות הם ספיצפיות דברים ש"נפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתן", כמו עריות, חזיר, וגם שעטנז, זה דבר שהוא מאוד קשה והאדם בטבעו לא מבין מה הבעיה, וזו אחת הדוגמאות המובהקות למצווה שמעית (=אינה שכלית).

חילוק מעניין,

אשמח למקורות מפורשים

לא עיינתי אם הוא מביא את המקורות...

https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite/0918-20170504-090620.pdf

לא עיינתי אם הוא מביא את המקורות...

https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite/0918-20170504-090620.pdf

"עפ"י מ"ש חז"ל רחב"ע אומר רצה הקב"ה לזכות ישראל הרבה להם תורה ומצוות. ופרש"י דשקצים ורמשים בלא זה מאוסים כו', רק שהקב"ה עשה מזה מצוה. והפירוש, שהקב"ה רצה שיהיו בני ישראל כל מעשיהם נמשך אחר התורה, שגם מה שא"א להיות באופן אחר, מ"מ יהיה כוונת המעשה עפ"י התורה. וכ"כ חז"ל: אל יאמר האדם אי אפשי בבשר חזיר, רק אפשי, ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי... ואף שבלא זה נמאס ואיך יאמר "אפשי בו", רק הפירוש להיות המניעה מצד ציווי ה' יתברך יותר מהמיאוס מצד עצמו, שאף בהכרח כזה שהיה גובר המיאוס, מ"מ מצד מאמר ה' יתברך נרחק יותר ממנו" (שפת אמת, פרשת שמיני, שנת תרל"א).

ופירש רש"י... שלא היה צריך לצוות כמה מצות וכמה אזהרות על שקצים ונבלות, שאין לך אדם שאינו קץ בהן, אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשין מהן. ע"כ.וצריך ביאור, דאכתי אמאי מקבלים שכר על כך? והרי נפש האדם קצה בהם, ובין כך היה נמנע מלאכלם?!וכבר אמרנו במקום אחר לבאר הדבר, דהנה אם יהא מונח לפני אדם מאכל מאוס, ועם זאת מעורב בתוכו סם המוות... האם בגלל מיאוס המאכל הוא פורש? לא כי, אלא בגלל סם המוות שבו... בגלל הטעם העיקרי של סכנת מוות, הרי הטעם הטפל של המיאוס בדבר התבטל מחושיו ומהרגשתו.והוא הדין באיסור אכילת שקצים ורמשים שאסרה תורה. אף על פי שגם לולא האזהרה שבתורה ג"כ היה אדם פורש מהן בגלל מאיסותן, אולם מאחר שהתורה אסרתם, הרי האיסור אצל אדם מישראל כסם המוות, וכל מה שפורש מהם הרי זה בגלל החשבון הגדול של הבחירה בחיים. וחשבון המיאוס אינו מתחשב אצלו כלל, על כן מן הדין שיטול שכר על כך.

(ר' חיים שמולביץ, שיחות מוסר (מהדורת תש"מ), תשל"א, מאמר יז)

משניהם רואים כיוון דומה למה שאמרתי, לא שהגמרא מדברת על דברים מסויימים, ושקצים ורמשים זה משהו אחר, אלא הגמרא גם דיברה על שקצים ורמשים, אלא שלא אמרה בכלל שיש עניין להגיד שהאדם אוהב, אלא הכוונה היא שעל האדם לא להימנע מלאכול משום שהוא נגעל מזה, אלא משום שהוא מקשיב לרצון ה'. (ולפי זה לא מדובר פה בכלל על היחס בין יראה לבין אהבה, וד"ל). שבת שלום.

אתם הדוסים, דוסים מדיי.. וזה מקסים אבל גם מבאס

גם לשאר, את יודעת שכיום אחוז גדול של דייטים/מפגשים דווקא יוצאים מאתרי היכרויות למיניהם?

שכמות ההצלחות של האתרים למינהם נמוכה מאוד ואם לוקחים בחשבון את כמות האנשים ששם - אחוז אפסי של הצלחות.

לדעתי זו היתה @לגיטימי?

אם גם החילונים נהפכו לרכיכות מה יגידו אזובי הקיר?

יותר וחיים מאחורי המסך. (בזה אין הבדל בין העולם הדתי לכל העולם כולו).

נשים יכולות רק להרוויח מזה, כי זה מכנס הרבה הצעות למקום אחד, והן יכולות לברור. הבנות מהעולם החופשי חוגגות, כי הן מחפשות קשרים חד פעמיים או זמניים והן בוררות ומממשות בקלות.

לבחורות דתיות לפעמים זה עוזר לחפש ולמקד לתווך הארוך, ולפעמים רוב האפשרויות מבלבל אותן, כי הן מחפשות משהו רציני לתווך הארוך.

מה שאולי אני פחות מכיר זו החוויה של הבחורות הדתיות שמחפשות רק להתחתן, כי זה יותר נסתר ופחות מיחצנים את החוויה.

תווך זה אמצע, עיין בפסוקים של ברית בין הביתרים.

בן סרוק אין שורש 'טווח' עם שני ווי"ם, לא במקרא ולא בחז"ל.

לגבי 'תווך', אז נכון ש'תוך' זה אמצע, אבל 'תווך' זה מחלוקת ראשונים. נכון שהרשב"ם בפירוש אחד אומר שזה אמצע, אבל לפי רבינו אלחנן המובא בר' ברוך הספרדי זה מרחק.

אולי התכוונת להודעה הזו:

מה שאני יודעת - לקראת נישואין וזוגיות

אבל אולי להודעה יותר ישנה שאני לא מוצאת כרגע.

בכל מקרה, הסטטיסטיקה קצת מייאשת בעיניי.

הנה המספרים הכי מעודכנים שיש לי לגבי אלגו:

24,632 רשומים

11,250 זוגות שיצאו (כלומר, 22,500 אנשים - זה אומר שסטטיסטית, אם נניח שכל משתמש יצא רק פעם אחת דרך אלגו (שזו כמובן הנחה שגויה, כי ייתכן שמישהו יצא חמש פעמים דרך אלגו ואחר 0) - זה מעל 90%!).

84 זוגות מאורסים (כלומר, 168 אנשים, או 0.68%).

300 זוגות שנמצאים בקשר מעל חודשיים.

שגרירים בלב:

7,000 רשומים (משוער)

154 זוגות (כלומר, 308 אנשים, או 4.4%)

מי שזה מעניין אותו, אולי יתעניין בכתבה הזו: באים בטוב - מבצע חתונה דיוקן

(נגיד כתוב שם על משהו שנקרא 'חיבורים', שטוענים שיש להם 2,700 חברים ו-500 זוגות מחמשת השנים האחרונות.

וסתם מעניין בעיני לעשות סקר בסביבה - לבדוק בסביבה הקרובה שלך, חברים\משפחה - איך הם הכירו? (הכוונה לאנשים בני גילכם, לא דור ההורים).

מבחינתי הפלטפורמה הכי גרועה שהייתי בה. 0% הצלחה. אולי אשמת השגריר ואולי לא.

מצד שני - מכיר כמה בחורות ממש טובות שהתארסו דרך שם. מדובר על גילאים מבוגרים מאוד שכל שידוך זה נס בפני עצמו.

מדובר על בחורות תורניות ואיכותיות (עד כמה שאני לא אוהב את המונח הזה) מאוד. 

וגם לי לא יצא מזה כלום, לבנתיים.

האם אתה מכיר את הכתבה שקישרתי אליה? מעניין אותי מה אתה חושב על זה.

מה אני חושב על מה (איזה חלק)?

אני לא אוהבת את המינוח הזה, אבל העובדת היא שיש בעיית רווקות - עשרות אלפי רווקים ורווקות.

כל אחד מנסה להביא את הפתרון שלו -

בין אם זה משהו בסגנון של פלטפורמת היכרות, עידוד והכשרת שדכנים או בכיוון של ליווי\אימון\ייעוץ -

בסופו של יום, האם אתה רואה את המצב בגדול משתנה (גאולת הכלל, לא גאולת הפרט)?

אם הייתי נותנת לך ביד מאה מיליון דולר - כדי לפטור אותך מעבודה, וכדי שתוכל לפתור את הבעייה הנ"ל -

מה אתה חושב שנכון לעשות?

איך דברים יכולים להתנהל אחרת?

(ואולי צריך לדון על זה בשרשור נפרד).

ביטוח לאומי מודיע לכם שמחר יתווספו לכם לחשבון הבנק - לקראת נישואין וזוגיות

והגבתי שם לנקודה ספציפית. 

ולשאלתך - באמת שלא יודע. כל אחד עם המורכבויות שלו. 

אני יודע לומר לך על עצמי - לעבוד על בניית הרצון להתחתן *באמת*. 

לקח לי לא מעט זמן. יכול להיות מאוד שיותר מדי זמן. 

אשמח אם מי שרוצה להגיב יקרא עד הסוף. יש כאן כמה טריגרים שחלקם מאוזנים בהמשך.

לשאלתך - באמת שלא יודע. לא מדובר כאן על בעיה מוחשית שניתן לכמתה. לדוגמא - לחבר את אילת למרכז. אפשר לעשות חשבון כמה תעלה רכבת מהירה, עידוד תעסוקה וכו' וכו' וכך למצוא פתרון (ועלותו).

מדובר כאן על עשרות אלפי אנשים (ובהרחבה מדובר בסוף על כל הציבור). איש איש ומורכבותו, קשייו ונפשו. אין באמת "פתרון" אלא גישה כללית יותר.

הסיבה העיקרית (לדעתי) שהרווקות המאוחרת ובכלל "פורחת" היא תרבותית. זה כולל בתוכו מיליון פרטים - חוסר רצון, תחושת "כל הזמן שבעולם", בררנות, פינוק, ילדותיות, חוסר (נטילת) אחריות ועוד ועוד. אגב, גם מדברים חיוביים כמו רצון להשקיע בעניין חשוב ולדחות את הקמת הבית.

לא מדובר במענה נקודתי לבעיית הרווקת המאוחרת אלא בשינוי תרבותי כולל וזה כבר תהליך שלא מסתכם בכסף ובטח לא על ידי. ברור שהשינוי הזה יגיע ממגוון סיבות. לא יודע (פרקטית) איך, מתי וההשפעה שלו על הרווקות.

אם יורדים לעומק הדברים (בעיני) - הרווק לא *באמת* רוצה להתחתן. זה משפט מכעיס, בטח כשאומרים אותו לי אבל יש בו הרבה אמת.

אין הכוונה שהוא "משחק משחקים" וכדו' אלא שזו לא המטרה הכי חשובה בעיניו (גם אם חשובה מאוד) וממילא דברים אחרים דוחים או אפילו מעמעמים אותה. אדם יכול לצאת כל היום לפגישות, ללכת למאמנים, לשמוע שיעורים על זוגיות וכו' ועדיין לא באמת רוצה.

יכול לומר על עצמי שהרבה זמן לא באמת רציתי וגם לא רציתי לרצות. לא שהתנגדתי אלא שפשוט לא רציתי (מספיק). וגם בזה יש התחדשות של רצון, מה שהיה בשנה שעברה הוא לא מה שהיום וכנראה גם לא של מחר. 

מתחבר ונובע מזה גם המעשה כמובן - אם אדם לא יודע איך, תקוע, מתוסבך וכו' לא יצליח להוציא את הרצון הזה אל הפועל.

לתוך חלל שתי הנקודות הנ"ל מגיעים הפתרונות הנ"ל שהבאת בהצלחה רבה או מעטה. להערכתי יכולים לעזור מאוד למעשה, פחות לרצון ובכלל לא ל"רצון לרצות".

הפתרון ה"לוגי" למה שתיארתי הוא הקמת רשות רגולטורית שתכפה על כל בודד וציבור עבודה והתקדמות בתחום זה. היות שכמובן זה לא שייך אנחנו נשארים עם משפחה, חברים, קהילה וכו'.

לא סתם אנחנו מתחננים אליהם שיחשבו עלינו גם בפתרונות פרקטיים וגם בתמיכה ודחיפה (ולא להיפך! שלצערנו גם קיים).

ועם כל זאת ואחרי כל זאת - אחרי שמיצינו את הרצון, המעשים, המאמצים, היכולת, התפילות, האמונה ומסרנו את הנפש והגוף, הגאווה, הכבוד, הדימיונות, ההזיות (לפעמים), החלומות הלא מציאותיים ולא נכונים ו(השלם את החסר) על העניין צריך לדעת שבסוף הכל מהקב"ה והוא זה שיקבע מתי.

ועל גבי זה, עם כל הצער ו"כולי האי ואולי" - יש כאלו שיתחתנו מתוך פשרה, מלית ברירה. או גרוע יותר.

נראה לי כתבתי מספיק. אשמח לשמוע את דעתך כאן או בשרשור נפרד.

לעניין הרצון.

בעיניי, הסיבה שאני רווקה, היא לא אחת מאלו: "חוסר רצון, תחושת "כל הזמן שבעולם", בררנות, פינוק, ילדותיות, חוסר (נטילת) אחריות ועוד ועוד."

האם אני דוגמה מייצגת לאחרים? לא יודעת. אני יכולה להעיד על עצמי שאני מאוד רוצה, ושהבחירות וההחלטות שאני עושה בשלב הזה בחיי נבחנות לאור הרצון הזה.

האם יש רווקים שלא באמת רוצים? כן.

איפה נמצאים הרוב? אין לי מושג.

זה מזכיר לי שיחות מימי האולפנה, בסגנון של, ברור שאת רוצה לרדת במשקל, אבל את לא רוצה מספיק - כי הרצון שלך לאכול עכשיו חתיכת עוגה יותר גדולה.

מעצבן אותי שאומרים דברים בסגנון - היא משקיעה בתואר שלה, ולכן היא לא מתחתנת. אולי היא משקיעה בתואר כי היא רווקה ויש לה יותר זמן מנשואה? היא חושבת על ההשלכות שיש לזה על העתיד? ושזה מבחינתה משני - והרצון לזוגיות גובר - מאיפה לאנשים האלה לדעת כמה היא יוצאת לדייטים? לתוצר של התואר הם מודעים, לכל הדייטים המאכזבים שהיו בדרך, לא. כן, ממה שאני רואה, רווקות גומרות תואר שני לפני נשואות.

(וסתם עוד מחשבות בכיוון:

- מה המשמעות של לכפות עד שיאמר רוצה אני?

- מזכיר לי את הספר של מיכאל שיינפלד, החוק למניעת בדידות.

- האם אנחנו כחברה לא מעודדים גם ככה את הרצון הזה מגיל 0 (לתורה, לחופה ולמעשים טובים)? לגיטימי להיות רווקים בתחילת העשור השלישי, פחות בתחילת העשור הרביעי - אתה כבר חריג. אתה לא במסלול הרגיל.

- מי או מה משפיעים על הרצון בעניין? מאמנים ושיעורים בזוגיות לא, אז מה כן?

- האם יכולת בדיעבד לעשות משהו כדי לעורר את הרצון הזה מוקדם יותר? ).

מסכימה איתך שאין בעייה אחת שמשותפת לכולם, ולכן גם טיפול אחד לא יהיה יעיל.

השרשור האחר שקישרת אליו שואל משהו אחר.

דברים שאולי הייתי משקיעה בהם כסף: (לא כל דבר פה יתאים לכל אחד, וזה בסדר גמור).

א. תגמול כספי משמעותי למי ששידך זוג.

ב. הקמת פלטפורמה מרכזית, שתשלב בין הסגנונות הקיימים כיום: משהו בסגנון של אתר, שבו יהיו מדורים שונים - התאמות ישירות, התאמות דרך שדכנים, התאמות דרך בינה מלאכותית. כל אחד יוכל לבחור את הדרך שמתאימה לו. אולי גם הייתי כופה לענות להודעות - נניח שהמשתמש שלך מוקפא אם לא נתת תגובה כלשהי. אולי הייתי נותנת תגמול כספי גם כאן - נניח שדכן חיבר בין שני אנשים שהסכימו לצאת לדייט - 50 ש"ח, לא משנה אם הם ייפרדו אחרי פעם אחת. במקום מרכזי, אני מתכוונת לכך שזה המקום אליו יתנקזו אנשי המגזר שמעוניינים - איכשהו להוציא את הרתיעה מפנייה לשדכנים (מה אני נואשת?!) ומאתרים (מה אני מוצר בשוק?!).

ג. מסגרות ללימודי זוגיות - בדגש על תקשורת זוגית. כולל הכשרה ראויה של מעבירי התוכן. לתת קונטרה לתרבות הזוגית של תרבות המערב.

ד. גיוס והכשרה של אנשים לליווי אישי - מישהו שיעזור לנו לדייק ולשפר את עצמינו, גם בדברים שפחות נעימים לשמוע. הכוונה היא גם לאיך שאנחנו מציגים את עצמינו.

ה. מסגרת רוחנית, חברתית - בקהילה דתית אין מקום לרווקים. (ראה כאן: כמה דברים שעלו לי - לקראת נישואין וזוגיות). אין לי איפה לחגוג פורים. או שבועות. או שמחת תורה. וכו'. מעבר לזה, בכנסים הגדולים לנשים יש שיעורים מיוחדים לנשואות, מה עם שיעורים מיוחדים למחפשות זוגיות? חברתית - יש משהו מאוד בודד ברווקות, בעיקר אם היא מתמשכת, כאשר בני גילך כבר עם ילד. או שניים. או יותר. ומעבר לדברים סוציאליים, דברים פרקטיים כמו התהנהלות כלכלית נכונה.

ו. גיוס והכשרת שדכנים - בעיקר בקרב צעירים. אחוז מאוד גבוה מהזוגות שאני מכירה, הכירו דרך חברים משותפים. נניח לתת מלגה לזוג אברכים, כתמורה להתחייבות להשקיע זמן ומחשבה בנושא. ארגון ערבי מאטץ אפ.

ז. מסגרות להיכרות ישירה - נניח, שיעורי תורה מעורבים. התנדבויות מעורבות. חילול בכרמים (סתאאאם). 

ח. הוצאה של ספרים - לא רק ספרי הדרכה על בניית קשר (שרלוונטי לשומר הלכה), אלא גם סיפורים אישיים - איך היכרת את בעלך? מה היו ההתמודודיות שלכם בקשר - לפני אירוסין, אחרי אירוסין, אולי גם בנישואין. לא בקטע החטטני, בקטע של להראות שלא הכל פרחים ופרפרים, לכולם יש קשיים והתמודדויות, תמיד יש פערים - ויש דרך וצורה להתגבר עליהם. (הזכיר לי את זה: כך הכרנו: נשות הרבנים מספרות על הדייט הראשון - כיפה). לשמוע על אנשים שנפרדו, וחזרו והחליטו להתחתן. לשמוע מה השתנה, איך ניגשים לקשר מחדש. כולל כמובן פרק ב'.

ט. עזרה לוגיסטית - כמו מערך הסעות אל ומדייטים. כמו אנשים שהציעו את הבית שלהם לדייטים. ליצור מקום לדייטים חווייתיים, נניח בית שיש בו מטבח שאפשר לבשל יחד. חדר משחקים מאובזר. חדר מלאכה ויצירה. חדר מוזיקה. בע"ח. וכו'.

י. הוצאה לאור של דברים רלוונטיים לרווקות - נניח סידור, ספרי הלכה - מבחינה דתית, אני לא חלק מהקהילה. אף אחד לא עושה עליי מי שבירך אף פעם (מלבד כל המתפללים כאן). הרבה מספרי ההלכה מתייחסים לנשואה או לילדה, אין משהו באמצע (נניח לעניין נדרים). אני רוצה להרגיש חלק. לדעת שרואים אותי. שספר כזה יכלול הנחיות רלוונטיות לתקופה הזאת, כמו הלכות רלוונטיות לשימור פוריות.

נניח שמסתובבים בארץ ישראל 1,000 בחורים שמתאימים לך ב 80%.

ויש 10,000 בחורים שמתאימים לך 70%.

כדי להגיע לחבר׳ה שמתאימים יותר,

את צריכה :

א. לבזבז עוד 3 שנים של  חיפושים. אנרגיות. כסף. הפסקות.

ב. וגם אז לא בטוח שתגיעי אליהם. נניח 50% סיכוי.

***או*** להתחתן עד סוף שנת 2023 עם מי שמתאים לך 70%.

במה את בוחרת ?

כי לדעתי אם תגידי -א- או אם המצב הוא -א- (לפעמים קשה להודות בזה או שלא מבינים שזה בעצם המצב)

אז..אפשר לומר, אובייקטיבית, שזה קשור לקטגוריה של ״חוסר רצון״.

כמובן שכל אחד ואחת,

רשאי לחפש כמה שבא לו ומה שמתאים לו.

אף אחד לא יכול לשפוט אותו על זה.  אלה החיים שלו. אבל יש גם עובדות שאי אפשר לברוח מהן כי מציאות יש רק אחת.

אני חושב שהתגובות שלנו הן מיקרוקוסמוס לפורום כאן ולהבדלים בין האיש לאשה בכלל.

אני כתבתי על הכיוון, על המוביל, הגורם הכללי והרעיוני ("למה"). ממילא מבחינתי כשזה מופיע אז כבר מוצאים את הדרך המעשית (שהתייחסתי במשפט אחד).

את התמקדת ב"איך" - הורדת לקרקע את הרעיונות הנ"ל ופירטת לפרטים איך להופיע את זה לשיטתך.

לגבי הרצון - צריך לנטרל את החלק שנעלב כשקוראים את זה. הדוגמאות שהבאתי הן כשמן - דוגמאות. אם את מעדיפה בניסוח אחר - עד כמה "התאבדתי" על כל קשר שהיה לו סיכוי?

מקצין קצת אבל הרעיון מובן. צריך לזכור עוד דבר - השאלה הזו מופנה כלפי עצמינו. זה שמישהי התחתנה בקלות בגיל 20 לא פוטר אותנו מלמסור את הנפש (לא פחות) על בניין הבית.

לגבי פירוט הרעיונות שלך - עם חלקם מסכים ועם חלקם לא (בעיקר כל מה שקשור לערבוביה. חורבן גמור).

שתי נקודות:

1. אני חושב שמצויין שאין ספרים ומבחינה מסויימת גם מחסור בקהילה. צריך לזכור-  זהו מצב זמני! גם אם לוקח 10 שנים ויותר. ברגע שמתחילים להרגיש קצת בנוח במצב הזה - זו תחילת הנפילה. אני יודע כמה חלל יש אבל השלמה שלו עלולה להיות פתרון לטווח הקצר ונזק לטווח הארוך.

ישנם דברים שמציקים לי מאוד שאני יכול לפתור יחסית בקלות ואני בכוונה נשאר איתם כדי שלא יהיה לי נוח במצבי. כמובן שצריך לעשות את השיקולים הנכונים וכו' אבל זו רוח הדברים.

2. לגבי שיעורי תורה - כותב מראש שמדבר לצד השמרני יותר ויודע שגם שם אני במיעוט. בעיני הם פלסטר לטווח קצר (אם מספיקים להתחתן) וחורבן גמור במקרה של רווקות מאוחרת מאוד.

ראיתי (ונפגשתי) המון בנות שהייתי בטוח שיצאו נשות של רבנים גדולים או לפחות אברכיות רציניות - פשוט מתפוררות לרסיסים. במקרים מסויימים הפכו לבקושי דתיות וגרוע מזה.

המכנה המשותף - דווקא השיעורים והלימוד שהחזיקו אותן בשנות ה20 התהפכו עליהן (בד"כ אחרי גיל 30). הצינור שהיה אמור להתמלא מהבעל נסתם ונשארו בלי כלום בידיים.

התורניות שכן נשארו (ברובן) תפסו כל אחת מידה חשובה לה ונצמדה אליה וזה מה שהחיה אותן. הקדשתי לתופעה הזו המון מחשבה והתבוננות. לא חייבים להסכים איתי כמובן.

הערה - מדובר כן על שיעורים\לימוד "מעבר". נושאים שנשים לא לומדות בד"כ וממציאים להם מסגרות "כדי לחזק".

לי אין תשובה ברורה למה, ולמה זה שונה מדור ההורים שלי.

כן, אני 'מתאבדת' על קשרים שיש להם סיכוי. וגם על אילו שפחות. 

זה שאני מאוד רוצה משהו, לא אומר שהדבר הזה יקרה - במיוחד שהמשהו הזה תלוי במישהו אחר. אם אני מאוד רוצה לרכוש מחשב יקר, אני יכולה להתכונן לקראת זה, להפריש סכום כל חודש, וככה לעמוד בגובה התשלום. אבל זה קניין חד צדדי. קשרים שמאוד רציתי אותם והצד השני לא רצה, מה יש לי לעשות עם זה? גם כשאחרי תקופה ניסיתי שוב, שוב אמרו לא.

אני רוצה להתייחס לנקודות שכתבת -

1. נכון שזה מצב זמני, אבל זה מצב זמני שאני נמצאת בו לא מעט זמן, ואני שקופה בו. וזה לא נעים להיות שקופה. זה מעניין שלרווקים יש יותר מקום, כי מתייחסים לבחורי ישיבה בפנימייה\בצבא, אבל אין הרבה שמתייחסים לנשים בדירות\ש"ל.

2. הנקודה הזאת לא ברורה לי, כי אני לא מבינה מה האלטרנטיבה שאתה מציע. למה דווקא זה מתהפך עליהן? בכל מקרה, בדיוק הבוקר קרה לי משהו שאני רוצה לפתוח עליו שרשור נפרד, אבל נראה לי הוא מתקשר לזה.

שאת שייכת לסיומת דברי. יש חשבונות שלא בידיים שלנו.

רק אומר על עצמי שחלק מההשתדלות, הרצון ומסירת הנפש היא דיוק מקסימלי של הנקודה שבאמת חשובה לי ("התפשרות") כדי לתת לעצמי סיכוי.

לגבי הנקודות:

1.בדיוק על זה אני מדבר. זה קשה בטווח הקצר וחשוב בארוך.

אגב, ממש לא פשוט לבוא לבקר בישיבה ולשבת עם אנשים שצעירים בעשור או יותר.

2. מורכב. לא יודע אם לפרט כאן. 

אך לעניות דעתי זה מטיל אחריות על אחרים ועוד חלק מהנושאים די שוליים (ואדגיש שאולי לך זה יותר מפריע, אבל אני מתייחס מצד פתרון מערכתי). שימי לב שהרבה פתרונות קשורים בכסף או שאפשר לייצר מהם כסף וזה פוגם מאוד לעניות דעתי.  

לעניות דעתי הפתרון צריך לבוא מלמטה, ממי שפוגש אנשים בשטח, ולא מי שיושב במשרד ואולי אפילו משדך לפי כרטיסים ותו לא.

לכן מתוך ההצעות שכבר יש, מי שיחשוב מכל המכרים שלו מי עשוי להתאים למי שפגש אני בטוח שהמצב שלו עצמו ישתפר פלאים וגם של החברה בכלל.

השאלה (שלי) שעניתי עליה, זה מה הייתי עושה אם היה לי אינסוף כסף שמיועד לפתור את בעיית הרווקות, מתוך הנחה שאני לא צריכה להרוויח כסף אישי.

ברעיונות שהעליתי ניסיתי לא להטיל אחריות על אחרים - לא הפניתי אצבע מאשימה כלפי אף אחד. אני מסתכלת על עצמי, כותבת מתוך העולם שלי. כשאני מרגישה שאני צריכה ליווי בתהליך הזה, אני פונה לאשת מקצוע, כי לי זה חשוב. אני רואה את זה קצת כאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים. שאנו נזקקים לאנשים מבחוץ כדי לצאת. אבל האחריות - ברור שהיא עליי. שאי אפשר לכפות עליי, ושהכל תלוי בבחירה שלי.

כסף זה לא מילה גסה בעיניי. זה כוח מניע מאוד חזק. מאוד קל לדבר במונחים של אידיאלים, אבל כשאני חושבת על האברך בישיבה שמשדך את החברים שלו (שזה, כפי שכתבתי, שיטת ההיכרות הכי נפוצה מבין הסביבה הקרובה שלי) - אני יודעת שזה מישהו שבחר לחיות חיים של צמצום כלכלי כדי ללמוד תורה - וזה מתבטא במלגה (לא גבוהה במיוחד) שהוא מקבל, ועוד משכורת של אשתו (אם היא בכלל הגיעה לשלב של עבודה, ייתכן שהיא עוד סטודנטית...). ואם יש כבר ילדים, אז בכלל. כשהוא מקדיש זמן לשידוכים - וכשאני אומרת שידוכים, אני חושבת שזה הרבה יותר מלהגיד א מתאים לב - זה גם לדבר עם ב כדי לתאר לו את א. זה לדבר עם א אחרי הדייט כדי לראות איך היה. לנסות לוודא שהוא לא חותך מוקדם מידי. אולי לשאול גם את ב. להתיר ספקות. לתת קצת ניסיון - זה זמן שהוא לא מקדיש לדברים האחרים בחיים שלו. אז כן, אני מאמינה שתמורה כספית יכולה לעזור בלאפשר לו לשים פוקוס על העניין. לא כי הוא מחפש להתעשר מזה, אלא כי יש כאן צורך אמיתי. הוא משקיע בזה זמן רב - ואני חושבת שזאת הסיבה ששדכנים של ישיבות מתחלפים כל הזמן. קשה מאוד לעמוד בזה.

דווקא הרבה מהמיזמים קמו מלמטה, ובכל זאת אני לא רואה בהם הצלחה מסחררת.

לגבי שדכנים במשרדים שעובדים לפי כרטיסים, פעם זלזלתי בזה יותר, ולאט לאט נפתחו לי העיניים - הם אחראים להרבה מאוד מהשידוכים שקורים. ראה לדוגמה את הודעתי כאן: רציתי לשתף - לקראת נישואין וזוגיות

זה גם מזכיר לי משהו שהבאתי כאן לפני כמה שנים, https://benyehuda.org/read/8092. 

השאלה היא איך אתה גורם למצב להשתפר. איך אתה מניע אנשים לפעולה. זאת השאלה שאני חושבים ש'באים בטוב' באו לענות עליה.

ויש בזה גם צד משעשע, כי הרבה פעמים דרך חוק דתיים שלובים יוצא שמישהו שאתה מכיר התארס עם הבת דודה של החברותא שלך או משהו כזה, ואז פתאום זה מכה בך: איך אני לא חשבתי על זה קודם?

הגבתי גם בשרשור ההוא. לא צריך מיליון ש"ח. צריך עבודה מכניסה וגמישה.

ב"ה יש לי את הנ"ל וזה לא קידם אותי.

אני יכול להרשות לעצמי דברים שלא יכולתי כבחור ישיבה ואף מרשה. אני לא מקדיש שמץ של מחשבה על עלויות.

לגבי תמרוץ - יכול לומר שהעברתי למי שראיתי שבאמת השקיע והתאמץ סכום (ביניים) מכובד. הוא סירב להעברה. 

אתה עונה פה על השאלה מבחינה אישית, ואני שאלתי מבחינה כללית - לא איך לפתור את בעיית הרווקות האישית שלך, אלא איך לצמצם את הרווקות באופן כללי.

אני מבינה למה אנשים מסרבים. וזה קצת דומה בעיניי לשרשור של המחמאות. לפעמים צריך ללמוד גם לקבל. (אז לפעמים עושים את זה בדרך עקיפה - נותנים מתנה גדולה - נניח סט ספרים, וזה יכול להיות גם משהו לבני המשפחה - משחקי קופסה נגיד).

על זה הגבתי קודם. הוספתי את הפן האישי.

הגבתי לך גם בשרשור אחר בסגנון - הרבה פעמים אנחנו תולים את העיכוב בשלל בעחות (פנימיות וחיצוניות).

חשוב לי להדגיש שבעוד שכדאי לטפל בהן, לא להינעל עליהן כסיבות. מעכב סתם. 

לעניות דעתי לרוב מה שכתבת ניתן למצוא פתרון בקלות אף בלא השקעה של כל הכסף שניתן להשיג, ועל חלק ממה שכתבת אני מאמין שדווקא יש אפילו די והותר. (אציין שאיני בא להתייחס פרקטית לכל נקודה שהצגת, אם את מעוניינת בכך אשתדל לעשות זאת, אבל כעת לא לשם כך אני מגיב אלא בשביל הרעיון הכללי)

גם אני מסכים שכסף אינה מילה גסה, אלא אני חושב שבפעולות שמטרתן העיקרית לשם כסף יש רדידות רבה. לעניות דעתי אברך (ולא שדכן) שמשדך בעיקר בשביל להרוויח מהצד צריך למצוא מלאכה. אני חושב שאדם שיש לו חבר בספסל לידו שחסר לו צורך מהותי בחיים והוא לא מעלה על דעתו לסייע לו במה שניתן הוא עם פגם מהותי בנפש. עד היום כמעט כל חבר שלי שהתארס או התחתן הראה יוזמה או נכונות כלשהי לסייע במה שניתן, אז לו היה פונה אליי אברך כשתיארת לא הייתי רואה בו איש מעלה. (ולשם הבהרה, מנגד, משודך שלא מכיר טובה למי שמסייע לו הוא גם אדם בעייתי)

מה גם שאני לא רואה יתרון בכל התוספות צד שאברך יכול להציע, ברוך ה' יש לאנשים מספיק קרובים שיכולים לסייע…

אולי הגזמתי מידי במה שכתבתי על שדכני כרטיסים, יש להם גם תפקיד חשוב. אבל בסופו של דבר מבחינת סדר המציאות אני בטוח שעל ידי שאדם יפעל במסגרת שלו הוא יביא אף לעצמו שפע.

אני מציע להשוות על ההצלחה המרובה שהייתה בהקמת בתים בעבר. האם כיום שאנו בחברת שפע, עם יכולות מתקדמות הרבה יותר, קלות גבוהה למצוא התאמות, האם אחוזי הרווקות גבוהים יותר או נמוכים יותר?

אבל רואה פרסומים של 300-400 ש"ח בממוצע.

לא סוף העולם. 

אבל עדיין לא בבתי ההורים מכך מיני סיבות..

וגם לתת הרגשה טובה למארגנים שלפחות זוג אחד התחבר חחח

פשוט כדי שזה יקרה אז זה דורש מהם ליזום, במיוחד מהגברים.

פשוט פעם התעורר צורך כזה בקשר שהייתי בו,

נשמע לי פתרון מתאים גם לזוגות שמעוניינים לראות עוד צדדים זה אצל זו כדי להכריע לכאן או לכאן..

השאלה רק אם זה בסדר.. 

בעניין החרדה, אפשר לעבוד על זה.

אני ממליץ על השבתות האלה, רק צריך לשים לב שהרמה הדתית של השבת תואמת את שלך או את של מי שאתה מחפש, אז לא כל כך תמצא את עצמך שם (בהנחה שבאמת באת להכיר ולא רק כדי לא להרגיש לבד בשבת).

עמותה לטיפול ב-X, עמותה לחלוקת Y, "שמחה לילד" וכד'. יש שם הרבה מתנדבות 

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.