יש לכם רעיונות למקומות שאפשר ליצור קשר עם בחורותחסדי הים
בצורה טבעית ולא דרך שידוכים?
לדעתי לדבר כזה צריך אישור של ברוקולי.מוקי_2020

מה הכוונה בצורה טבעית ?

ללכת ברחוב לשאול מישהי ״היי, רוצה לקפוץ לבית הכנסת הקרוב, תראי איך אני מתפלל ומשם נתקדם ?״

אירועים חברתייםחסדי הים
מעגל חבריםהפי
ראיתי פרסום למשהו השבועמאותרת

של שגרירים בלב. אולי רלוונטי

חברים של המשפחה..Seven
חברות של אחותך חח
החברות לא באותו ראש שלי.חסדי הים
עבודות בקיץ במחנותהשתדלות !
התנדבויות,  שיעורי תורה שבועיים,


זה מה שעולה לי, אולי לא יתאים לך

להסתובב עם גור כלבים חמוד בגינת כלבים מבקש אמונה
היא תיקח את הגורהפי

ותברח(:

חח

באמת יש לי חלום שבעלי לעתיד יקנה לי גור

אני רק מציינת שהוא לא נמצא בטופ 5

שבתותאנמונימי

בדיוק נתקלתי בפרסום

מי שבגלאים ובסגנון הרלוונטי זה יכול להיות נחמד ממש

‏‪‪

מפגש פורום מגובלת-
קריינא דאיגרתא להווי פרוונקאארץ השוקולד

ובתרגום: קורא האיגרת יהיה השליח.

ובעברית בת ימינו, המנדב ינודב

לא.. זה בעברית עתיקהנוגע, לא נוגע
בעברית בת ימינו, שהתפתחה בעקבות הצמדת שיעורי אנגלית ולשון בכיתות ג', זה "המסנג'ר יסונג'ר"
זה באמת בעיה שאין מסגרת חברתית מעורבתארץ השוקולד
אפשר לטעון שאידיאולוגית בחרנו משהו נכון, אבל יש לזה מחיר.
חולק על הכותרת.תות"ח!

נכון, זו אכן בחירה אידיאולוגית. או יותר נכון, הליכה לפי ההלכה שהיא רצון ה'. ובלי קשר, וודאי שישנם חסרונות מסויימים בחברה נפרדת, אבל החסרונות של החברה המעורבת רבים ועולים בהרבה על החסרונות בחברה הנפרדת. פוק חזי מאי איכא בציבור הכללי. צריך לחנך לאהבת הטבעיות והחיים. אחיות ומפגש בין משפחות וכדו'...הם דברים שיכולים לעזור.

שומע את דבריך, לא בטוח שחולקארץ השוקולד

אני פשוט מציין שיש בעיה הנוצרת מכך, יתכן שהמחיר שווה את זה, אני לא יודע, אבל כדאי להכיר בחיים כשיש מחירים.

אם נחנך אנשים שאין מחיר, אז אנשים יחשבו שמותר להעתיק במבחן כי זה מחיר גדול והמצוות הם רק כשאין מחיר.

תות"ח!

נכון. ומנגד צריך להכיר את הנועם שבכך, ולא לעשות את הדברים בצורה שתהיה חיצונית לאדם (בעל ה"מסילת ישרים" בהקדמתו לספר מדבר על החשיבות של זה...). ואם עשיית המצוות היא חיצונית לאדם, הוא תמיד יהיה ב"אתכפיא", ויש חשש שיישבר, ואילו אם הוא מחובר לדבר אז הוא רוצה לעשות את מה שה' רוצה, "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". אמנם, מסכים שבסופו של דבר האדם לא יכול להבין את הכל, אך האדם צריך כמה שיותר להתחבר במה שיכול, ("נעשה ונשמע", יש גם נשמע...), וגם במה שלא, זה לא שהאדם צריך לעשות בכפייה, אלא לאהוב לעשות את רצון ה', כמו אדם שאוהב לעשות את רצון מי שהוא אוהב, גם אם לא מבין את זה בעצמו, ועוד להבין שכל מה שה' רוצה מאיתנו זה לטובה, "לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה". שנזכה.

כתבת יפה ואני מסכים עם ההערה הזוארץ השוקולד

אמנם, רבי אלעזר כאן בספרא כנראה לא מסכים:

"ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים."

(ספרא ויקרא כ, כו)


ונראה לי שהרמב"ם הולך בדרך של הספרא.

תודה!תות"ח!

לא מסכים שהוא לא מסכים.

הבאתי כבר את המשנה באבות שמשמע ממנה שהמדרגה האידיאלית היא שרצון האדם יהיה כמו רצון הא-ל ולא תהיה סתירה. ומה שרבי אלעזר אומר זה שעל האדם לא להתכחש לטבעו, ואם הוא לא במדרגה הגבוהה של לעשות רצון ה' מתוך חיבור ורצון, שיתכופף ויעשה רצון ה', ולפעמים אולי דווקא אם ינסה לחפש את החיבור, זה לא יעבוד, כי הוא לא נמצא במקום הזה. ומקורות מפורשים (אם תרצה אחפש) שהאדם לא צריך להגיד אפשי על שרצים, שקצים ורמשים, כי זה דבר שנפשו של האדם קצה בהם, ואם בזה יגיד "אפשי" זה מעיד על מעלתו הפחותה ושאיבד את המדרגה הטבעית הרגילה של האדם שעולה בקנה אחד עם ההלכה ועם רצון ה'. הדוגמאות הם ספיצפיות דברים ש"נפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתן", כמו עריות, חזיר, וגם שעטנז, זה דבר שהוא מאוד קשה והאדם בטבעו לא מבין מה הבעיה, וזו אחת הדוגמאות המובהקות למצווה שמעית (=אינה שכלית).

בכיףארץ השוקולד

חילוק מעניין,

אשמח למקורות מפורשים

בינתיים זה מה שמצאתי.תות"ח!

לא עיינתי אם הוא מביא את המקורות...

https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite/0918-20170504-090620.pdf

בינתיים זה מה שמצאתי.תות"ח!

לא עיינתי אם הוא מביא את המקורות...

https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite/0918-20170504-090620.pdf

 

"עפ"י מ"ש חז"ל רחב"ע אומר רצה הקב"ה לזכות ישראל הרבה להם תורה ומצוות. ופרש"י דשקצים ורמשים בלא זה מאוסים כו', רק שהקב"ה עשה מזה מצוה. והפירוש, שהקב"ה רצה שיהיו בני ישראל כל מעשיהם נמשך אחר התורה, שגם מה שא"א להיות באופן אחר, מ"מ יהיה כוונת המעשה עפ"י התורה. וכ"כ חז"ל: אל יאמר האדם אי אפשי בבשר חזיר, רק אפשי, ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי... ואף שבלא זה נמאס ואיך יאמר "אפשי בו", רק הפירוש להיות המניעה מצד ציווי ה' יתברך יותר מהמיאוס מצד עצמו, שאף בהכרח כזה שהיה גובר המיאוס, מ"מ מצד מאמר ה' יתברך נרחק יותר ממנו" (שפת אמת, פרשת שמיני, שנת תרל"א).

 

ופירש רש"י... שלא היה צריך לצוות כמה מצות וכמה אזהרות על שקצים ונבלות, שאין לך אדם שאינו קץ בהן, אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשין מהן. ע"כ.וצריך ביאור, דאכתי אמאי מקבלים שכר על כך? והרי נפש האדם קצה בהם, ובין כך היה נמנע מלאכלם?!וכבר אמרנו במקום אחר לבאר הדבר, דהנה אם יהא מונח לפני אדם מאכל מאוס, ועם זאת מעורב בתוכו סם המוות... האם בגלל מיאוס המאכל הוא פורש? לא כי, אלא בגלל סם המוות שבו... בגלל הטעם העיקרי של סכנת מוות, הרי הטעם הטפל של המיאוס בדבר התבטל מחושיו ומהרגשתו.והוא הדין באיסור אכילת שקצים ורמשים שאסרה תורה. אף על פי שגם לולא האזהרה שבתורה ג"כ היה אדם פורש מהן בגלל מאיסותן, אולם מאחר שהתורה אסרתם, הרי האיסור אצל אדם מישראל כסם המוות, וכל מה שפורש מהם הרי זה בגלל החשבון הגדול של הבחירה בחיים. וחשבון המיאוס אינו מתחשב אצלו כלל, על כן מן הדין שיטול שכר על כך.

(ר' חיים שמולביץ, שיחות מוסר (מהדורת תש"מ), תשל"א, מאמר יז)

 

משניהם רואים כיוון דומה למה שאמרתי, לא שהגמרא מדברת על דברים מסויימים, ושקצים ורמשים זה משהו אחר, אלא הגמרא גם דיברה על שקצים ורמשים, אלא שלא אמרה בכלל שיש עניין להגיד שהאדם אוהב, אלא הכוונה היא שעל האדם לא להימנע מלאכול משום שהוא נגעל מזה, אלא משום שהוא מקשיב לרצון ה'. (ולפי זה לא מדובר פה בכלל על היחס בין יראה לבין אהבה, וד"ל). שבת שלום.

מעניין מאוד, תודהארץ השוקולד
שבוע נפלא
אהממטליהk1
כל מקום בערך..?


אתם הדוסים, דוסים מדיי.. וזה מקסים אבל גם מבאס

זה לא קשור לדוסים. פעם שמעתי על ההגדרה של יונג:חסדי הים
Intorvert-אדם מופנם?


גם לשאר, את יודעת שכיום אחוז גדול של דייטים/מפגשים דווקא יוצאים מאתרי היכרויות למיניהם?

פעם מישהי עשתה את החישובלאצעיר

שכמות ההצלחות של האתרים למינהם נמוכה מאוד ואם לוקחים בחשבון את כמות האנשים ששם - אחוז אפסי של הצלחות.

לדעתי זו היתה @לגיטימי?

לא התכוונתי לדבר ישירות על אתרים, אלא להוכיחחסדי הים
מזה שיש המון פעילות באתרים, שאנשים פחות נפגשים בחוץ 
תכלס?טליהk1
זה עלוב


אם גם החילונים נהפכו לרכיכות מה יגידו אזובי הקיר?

זו תופעה רחבה, במיוחד של גברים, שהם מופנמיםחסדי הים

יותר וחיים מאחורי המסך. (בזה אין הבדל בין העולם הדתי לכל העולם כולו).

נשים יכולות רק להרוויח מזה, כי זה מכנס הרבה הצעות למקום אחד, והן יכולות לברור. הבנות מהעולם החופשי חוגגות, כי הן מחפשות קשרים חד פעמיים או זמניים והן בוררות ומממשות בקלות.

לבחורות דתיות לפעמים זה עוזר לחפש ולמקד לתווך הארוך, ולפעמים רוב האפשרויות מבלבל אותן, כי הן מחפשות משהו רציני לתווך הארוך.

מממשטליהk1
לא
לא הבנתי לגבי מה את חולקת.חסדי הים
מה שכתבתי זה כי אני מכיר את העולם הכללי טוב מאוד בענין הזה.


מה שאולי אני פחות מכיר זו החוויה של הבחורות הדתיות שמחפשות רק להתחתן, כי זה יותר נסתר ופחות מיחצנים את החוויה.

*טווחתות"ח!

תווך זה אמצע, עיין בפסוקים של ברית בין הביתרים.

זה נכון מבחינה מודרנית. אבל אפילו לפי מנחםחסדי הים

בן סרוק אין שורש 'טווח' עם שני ווי"ם, לא במקרא ולא בחז"ל.

לגבי 'תווך', אז נכון ש'תוך' זה אמצע, אבל 'תווך' זה מחלוקת ראשונים. נכון שהרשב"ם בפירוש אחד אומר שזה אמצע, אבל לפי רבינו אלחנן המובא בר' ברוך הספרדי זה מרחק.

אכןלגיטימי?

אולי התכוונת להודעה הזו:

מה שאני יודעת - לקראת נישואין וזוגיות

אבל אולי להודעה יותר ישנה שאני לא מוצאת כרגע.

בכל מקרה, הסטטיסטיקה קצת מייאשת בעיניי.

 

הנה המספרים הכי מעודכנים שיש לי לגבי אלגו:

24,632 רשומים

11,250 זוגות שיצאו (כלומר, 22,500 אנשים - זה אומר שסטטיסטית, אם נניח שכל משתמש יצא רק פעם אחת דרך אלגו (שזו כמובן הנחה שגויה, כי ייתכן שמישהו יצא חמש פעמים דרך אלגו ואחר 0) - זה מעל 90%!).

84 זוגות מאורסים (כלומר, 168 אנשים, או 0.68%).

300 זוגות שנמצאים בקשר מעל חודשיים.

 

שגרירים בלב:

7,000 רשומים (משוער)

154 זוגות (כלומר, 308 אנשים, או 4.4%)

 

מי שזה מעניין אותו, אולי יתעניין בכתבה הזו: באים בטוב - מבצע חתונה דיוקן

(נגיד כתוב שם על משהו שנקרא 'חיבורים', שטוענים שיש להם 2,700 חברים ו-500 זוגות מחמשת השנים האחרונות.

וסתם מעניין בעיני לעשות סקר בסביבה - לבדוק בסביבה הקרובה שלך, חברים\משפחה - איך הם הכירו? (הכוונה לאנשים בני גילכם, לא דור ההורים).

לגבי שגריריםלאצעיר

מבחינתי הפלטפורמה הכי גרועה שהייתי בה. 0% הצלחה. אולי אשמת השגריר ואולי לא.


מצד שני - מכיר כמה בחורות ממש טובות שהתארסו דרך שם. מדובר על גילאים מבוגרים מאוד שכל שידוך זה נס בפני עצמו.

מדובר על בחורות תורניות ואיכותיות (עד כמה שאני לא אוהב את המונח הזה) מאוד. 

גם לי היו קטעים עם השגרירהלגיטימי?

וגם לי לא יצא מזה כלום, לבנתיים.

 

האם אתה מכיר את הכתבה שקישרתי אליה? מעניין אותי מה אתה חושב על זה.

קראתי בזמנו כשקישרתלאצעיר

מה אני חושב על מה (איזה חלק)?

 

על 'באים בטוב'לגיטימי?

אני לא אוהבת את המינוח הזה, אבל העובדת היא שיש בעיית רווקות - עשרות אלפי רווקים ורווקות.

כל אחד מנסה להביא את הפתרון שלו -

בין אם זה משהו בסגנון של פלטפורמת היכרות, עידוד והכשרת שדכנים או בכיוון של ליווי\אימון\ייעוץ -

בסופו של יום, האם אתה רואה את המצב בגדול משתנה (גאולת הכלל, לא גאולת הפרט)?

אם הייתי נותנת לך ביד מאה מיליון דולר - כדי לפטור אותך מעבודה, וכדי שתוכל לפתור את הבעייה הנ"ל -

מה אתה חושב שנכון לעשות?

איך דברים יכולים להתנהל אחרת?

 

(ואולי צריך לדון על זה בשרשור נפרד).

בבקשהלאצעיר

ביטוח לאומי מודיע לכם שמחר יתווספו לכם לחשבון הבנק - לקראת נישואין וזוגיות

 

והגבתי שם לנקודה ספציפית. 

 

ולשאלתך - באמת שלא יודע. כל אחד עם המורכבויות שלו. 

אני יודע לומר לך על עצמי - לעבוד על בניית הרצון להתחתן *באמת*. 

לקח לי לא מעט זמן. יכול להיות מאוד שיותר מדי זמן. 

עונה קצת יותר בפירוטלאצעיר

אשמח אם מי שרוצה להגיב יקרא עד הסוף. יש כאן כמה טריגרים שחלקם מאוזנים בהמשך.

 

לשאלתך - באמת שלא יודע. לא מדובר כאן על בעיה מוחשית שניתן לכמתה. לדוגמא - לחבר את אילת למרכז. אפשר לעשות חשבון כמה תעלה רכבת מהירה, עידוד תעסוקה וכו' וכו' וכך למצוא פתרון (ועלותו).

מדובר כאן על עשרות אלפי אנשים (ובהרחבה מדובר בסוף על כל הציבור). איש איש ומורכבותו, קשייו ונפשו. אין באמת "פתרון" אלא גישה כללית יותר.

 

הסיבה העיקרית (לדעתי) שהרווקות המאוחרת ובכלל "פורחת" היא תרבותית. זה כולל בתוכו מיליון פרטים - חוסר רצון, תחושת "כל הזמן שבעולם", בררנות, פינוק, ילדותיות, חוסר (נטילת) אחריות ועוד ועוד. אגב, גם מדברים חיוביים כמו רצון להשקיע בעניין חשוב ולדחות את הקמת הבית.

לא מדובר במענה נקודתי לבעיית הרווקת המאוחרת אלא בשינוי תרבותי כולל וזה כבר תהליך שלא מסתכם בכסף ובטח לא על ידי. ברור שהשינוי הזה יגיע ממגוון סיבות. לא יודע (פרקטית) איך, מתי וההשפעה שלו על הרווקות.

 

אם יורדים לעומק הדברים (בעיני) - הרווק לא *באמת* רוצה להתחתן. זה משפט מכעיס, בטח כשאומרים אותו לי אבל יש בו הרבה אמת.

אין הכוונה שהוא "משחק משחקים" וכדו' אלא שזו לא המטרה הכי חשובה בעיניו (גם אם חשובה מאוד) וממילא דברים אחרים דוחים או אפילו מעמעמים אותה. אדם יכול לצאת כל היום לפגישות, ללכת למאמנים, לשמוע שיעורים על זוגיות וכו' ועדיין לא באמת רוצה.

 

יכול לומר על עצמי שהרבה זמן לא באמת רציתי וגם לא רציתי לרצות. לא שהתנגדתי אלא שפשוט לא רציתי (מספיק). וגם בזה יש התחדשות של רצון, מה שהיה בשנה שעברה הוא לא מה שהיום וכנראה גם לא של מחר. 

 

מתחבר ונובע מזה גם המעשה כמובן - אם אדם לא יודע איך, תקוע, מתוסבך וכו' לא יצליח להוציא את הרצון הזה אל הפועל.

 

לתוך חלל שתי הנקודות הנ"ל מגיעים הפתרונות הנ"ל שהבאת בהצלחה רבה או מעטה. להערכתי יכולים לעזור מאוד למעשה, פחות לרצון ובכלל לא ל"רצון לרצות".

 

הפתרון ה"לוגי" למה שתיארתי הוא הקמת רשות רגולטורית שתכפה על כל בודד וציבור עבודה והתקדמות בתחום זה. היות שכמובן זה לא שייך אנחנו נשארים עם משפחה, חברים, קהילה וכו'.

לא סתם אנחנו מתחננים אליהם שיחשבו עלינו גם בפתרונות פרקטיים וגם בתמיכה ודחיפה (ולא להיפך! שלצערנו גם קיים).

 

ועם כל זאת ואחרי כל זאת - אחרי שמיצינו את הרצון, המעשים, המאמצים, היכולת, התפילות, האמונה ומסרנו את הנפש והגוף, הגאווה, הכבוד, הדימיונות, ההזיות (לפעמים), החלומות הלא מציאותיים ולא נכונים ו(השלם את החסר) על העניין צריך לדעת שבסוף הכל מהקב"ה והוא זה שיקבע מתי.

ועל גבי זה, עם כל הצער ו"כולי האי ואולי" - יש כאלו שיתחתנו מתוך פשרה, מלית ברירה. או גרוע יותר.

 

נראה לי כתבתי מספיק. אשמח לשמוע את דעתך כאן או בשרשור נפרד.

 

תודה! אני לא מסכימה איתךלגיטימי?

לעניין הרצון.

בעיניי, הסיבה שאני רווקה, היא לא אחת מאלו: "חוסר רצון, תחושת "כל הזמן שבעולם", בררנות, פינוק, ילדותיות, חוסר (נטילת) אחריות ועוד ועוד."

האם אני דוגמה מייצגת לאחרים? לא יודעת. אני יכולה להעיד על עצמי שאני מאוד רוצה, ושהבחירות וההחלטות שאני עושה בשלב הזה בחיי נבחנות לאור הרצון הזה.

האם יש רווקים שלא באמת רוצים? כן.

איפה נמצאים הרוב? אין לי מושג.

זה מזכיר לי שיחות מימי האולפנה, בסגנון של, ברור שאת רוצה לרדת במשקל, אבל את לא רוצה מספיק - כי הרצון שלך לאכול עכשיו חתיכת עוגה יותר גדולה.

מעצבן אותי שאומרים דברים בסגנון - היא משקיעה בתואר שלה, ולכן היא לא מתחתנת. אולי היא משקיעה בתואר כי היא רווקה ויש לה יותר זמן מנשואה? היא חושבת על ההשלכות שיש לזה על העתיד? ושזה מבחינתה משני - והרצון לזוגיות גובר - מאיפה לאנשים האלה לדעת כמה היא יוצאת לדייטים? לתוצר של התואר הם מודעים, לכל הדייטים המאכזבים שהיו בדרך, לא. כן, ממה שאני רואה, רווקות גומרות תואר שני לפני נשואות.

 

(וסתם עוד מחשבות בכיוון:

- מה המשמעות של לכפות עד שיאמר רוצה אני?

- מזכיר לי את הספר של מיכאל שיינפלד, החוק למניעת בדידות.

- האם אנחנו כחברה לא מעודדים גם ככה את הרצון הזה מגיל 0 (לתורה, לחופה ולמעשים טובים)? לגיטימי להיות רווקים בתחילת העשור השלישי, פחות בתחילת העשור הרביעי - אתה כבר חריג. אתה לא במסלול הרגיל.

- מי או מה משפיעים על הרצון בעניין? מאמנים ושיעורים בזוגיות לא, אז מה כן?

- האם יכולת בדיעבד לעשות משהו כדי לעורר את הרצון הזה מוקדם יותר? ).

 

מסכימה איתך שאין בעייה אחת שמשותפת לכולם, ולכן גם טיפול אחד לא יהיה יעיל.

השרשור האחר שקישרת אליו שואל משהו אחר.

 

דברים שאולי הייתי משקיעה בהם כסף: (לא כל דבר פה יתאים לכל אחד, וזה בסדר גמור).

א. תגמול כספי משמעותי למי ששידך זוג.

ב. הקמת פלטפורמה מרכזית, שתשלב בין הסגנונות הקיימים כיום: משהו בסגנון של אתר, שבו יהיו מדורים שונים - התאמות ישירות, התאמות דרך שדכנים, התאמות דרך בינה מלאכותית. כל אחד יוכל לבחור את הדרך שמתאימה לו. אולי גם הייתי כופה לענות להודעות - נניח שהמשתמש שלך מוקפא אם לא נתת תגובה כלשהי. אולי הייתי נותנת תגמול כספי גם כאן - נניח שדכן חיבר בין שני אנשים שהסכימו לצאת לדייט - 50 ש"ח, לא משנה אם הם ייפרדו אחרי פעם אחת. במקום מרכזי, אני מתכוונת לכך שזה המקום אליו יתנקזו אנשי המגזר שמעוניינים - איכשהו להוציא את הרתיעה מפנייה לשדכנים (מה אני נואשת?!) ומאתרים (מה אני מוצר בשוק?!).

ג. מסגרות ללימודי זוגיות - בדגש על תקשורת זוגית. כולל הכשרה ראויה של מעבירי התוכן. לתת קונטרה לתרבות הזוגית של תרבות המערב.

ד. גיוס והכשרה של אנשים לליווי אישי - מישהו שיעזור לנו לדייק ולשפר את עצמינו, גם בדברים שפחות נעימים לשמוע. הכוונה היא גם לאיך שאנחנו מציגים את עצמינו.

ה. מסגרת רוחנית, חברתית - בקהילה דתית אין מקום לרווקים. (ראה כאן: כמה דברים שעלו לי - לקראת נישואין וזוגיות). אין לי איפה לחגוג פורים. או שבועות. או שמחת תורה. וכו'. מעבר לזה, בכנסים הגדולים לנשים יש שיעורים מיוחדים לנשואות, מה עם שיעורים מיוחדים למחפשות זוגיות? חברתית - יש משהו מאוד בודד ברווקות, בעיקר אם היא מתמשכת, כאשר בני גילך כבר עם ילד. או שניים. או יותר. ומעבר לדברים סוציאליים, דברים פרקטיים כמו התהנהלות כלכלית נכונה.

ו. גיוס והכשרת שדכנים - בעיקר בקרב צעירים. אחוז מאוד גבוה מהזוגות שאני מכירה, הכירו דרך חברים משותפים. נניח לתת מלגה לזוג אברכים, כתמורה להתחייבות להשקיע זמן ומחשבה בנושא. ארגון ערבי מאטץ אפ.

ז. מסגרות להיכרות ישירה - נניח, שיעורי תורה מעורבים. התנדבויות מעורבות. חילול בכרמים (סתאאאם). 

ח. הוצאה של ספרים - לא רק ספרי הדרכה על בניית קשר (שרלוונטי לשומר הלכה), אלא גם סיפורים אישיים - איך היכרת את בעלך? מה היו ההתמודודיות שלכם בקשר - לפני אירוסין, אחרי אירוסין, אולי גם בנישואין. לא בקטע החטטני, בקטע של להראות שלא הכל פרחים ופרפרים, לכולם יש קשיים והתמודדויות, תמיד יש פערים - ויש דרך וצורה להתגבר עליהם. (הזכיר לי את זה: כך הכרנו: נשות הרבנים מספרות על הדייט הראשון - כיפה). לשמוע על אנשים שנפרדו, וחזרו והחליטו להתחתן. לשמוע מה השתנה, איך ניגשים לקשר מחדש. כולל כמובן פרק ב'.

ט. עזרה לוגיסטית - כמו מערך הסעות אל ומדייטים. כמו אנשים שהציעו את הבית שלהם לדייטים. ליצור מקום לדייטים חווייתיים, נניח בית שיש בו מטבח שאפשר לבשל יחד. חדר משחקים מאובזר. חדר מלאכה ויצירה. חדר מוזיקה. בע"ח. וכו'.

י. הוצאה לאור של דברים רלוונטיים לרווקות - נניח סידור, ספרי הלכה - מבחינה דתית, אני לא חלק מהקהילה. אף אחד לא עושה עליי מי שבירך אף פעם (מלבד כל המתפללים כאן). הרבה מספרי ההלכה מתייחסים לנשואה או לילדה, אין משהו באמצע (נניח לעניין נדרים). אני רוצה להרגיש חלק. לדעת שרואים אותי. שספר כזה יכלול הנחיות רלוונטיות לתקופה הזאת, כמו הלכות רלוונטיות לשימור פוריות.

 

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמךמוקי_2020

נניח שמסתובבים בארץ ישראל 1,000 בחורים שמתאימים לך ב 80%.

ויש 10,000 בחורים שמתאימים לך 70%.

 

כדי להגיע לחבר׳ה שמתאימים יותר,

את צריכה :

א. לבזבז עוד 3 שנים של  חיפושים. אנרגיות. כסף. הפסקות.

ב. וגם אז לא בטוח שתגיעי אליהם. נניח 50% סיכוי.

 

***או*** להתחתן עד סוף שנת 2023 עם מי שמתאים לך 70%.

 

במה את בוחרת ?

כי לדעתי אם תגידי -א- או אם המצב הוא -א- (לפעמים קשה להודות בזה או שלא מבינים שזה בעצם המצב)

אז..אפשר לומר, אובייקטיבית, שזה קשור לקטגוריה של ״חוסר רצון״.

 

כמובן שכל אחד ואחת,

רשאי לחפש כמה שבא לו ומה שמתאים לו.

אף אחד לא יכול לשפוט אותו על זה.  אלה החיים שלו. אבל יש גם עובדות שאי אפשר לברוח מהן כי מציאות יש רק אחת.

מגניב בעינילאצעיר

אני חושב שהתגובות שלנו הן מיקרוקוסמוס לפורום כאן ולהבדלים בין האיש לאשה בכלל.

אני כתבתי על הכיוון, על המוביל, הגורם הכללי והרעיוני ("למה"). ממילא מבחינתי כשזה מופיע אז כבר מוצאים את הדרך המעשית (שהתייחסתי במשפט אחד).

את התמקדת ב"איך" - הורדת לקרקע את הרעיונות הנ"ל ופירטת לפרטים איך להופיע את זה לשיטתך.

 

לגבי הרצון - צריך לנטרל את החלק שנעלב כשקוראים את זה. הדוגמאות שהבאתי הן כשמן - דוגמאות. אם את מעדיפה בניסוח אחר - עד כמה "התאבדתי" על כל קשר שהיה לו סיכוי?

מקצין קצת אבל הרעיון מובן. צריך לזכור עוד דבר - השאלה הזו מופנה כלפי עצמינו. זה שמישהי התחתנה בקלות בגיל 20 לא פוטר אותנו מלמסור את הנפש (לא פחות) על בניין הבית.

 

לגבי פירוט הרעיונות שלך - עם חלקם מסכים ועם חלקם לא (בעיקר כל מה שקשור לערבוביה. חורבן גמור).

 

שתי נקודות:

1. אני חושב שמצויין שאין ספרים ומבחינה מסויימת גם מחסור בקהילה. צריך לזכור-  זהו מצב זמני! גם אם לוקח 10 שנים ויותר. ברגע שמתחילים להרגיש קצת בנוח במצב הזה - זו תחילת הנפילה. אני יודע כמה חלל יש אבל השלמה שלו עלולה להיות פתרון לטווח הקצר ונזק לטווח הארוך.

ישנם דברים שמציקים לי מאוד שאני יכול לפתור יחסית בקלות ואני בכוונה נשאר איתם כדי שלא יהיה לי נוח במצבי. כמובן שצריך לעשות את השיקולים הנכונים וכו' אבל זו רוח הדברים.

2. לגבי שיעורי תורה - כותב מראש שמדבר לצד השמרני יותר ויודע שגם שם אני במיעוט. בעיני הם פלסטר לטווח קצר (אם מספיקים להתחתן) וחורבן גמור במקרה של רווקות מאוחרת מאוד.

ראיתי (ונפגשתי) המון בנות שהייתי בטוח שיצאו נשות של רבנים גדולים או לפחות אברכיות רציניות - פשוט מתפוררות לרסיסים. במקרים מסויימים הפכו לבקושי דתיות וגרוע מזה.

המכנה המשותף - דווקא השיעורים והלימוד שהחזיקו אותן בשנות ה20 התהפכו עליהן (בד"כ אחרי גיל 30). הצינור שהיה אמור להתמלא מהבעל נסתם ונשארו בלי כלום בידיים.

התורניות שכן נשארו (ברובן) תפסו כל אחת מידה חשובה לה ונצמדה אליה וזה מה שהחיה אותן. הקדשתי לתופעה הזו המון מחשבה והתבוננות. לא חייבים להסכים איתי כמובן.

הערה - מדובר כן על שיעורים\לימוד "מעבר". נושאים שנשים לא לומדות בד"כ וממציאים להם מסגרות "כדי לחזק".

אני עניתי על השאלה של מה הייתי עושה עם הכסףלגיטימי?

לי אין תשובה ברורה למה, ולמה זה שונה מדור ההורים שלי.

כן, אני 'מתאבדת' על קשרים שיש להם סיכוי. וגם על אילו שפחות. 

זה שאני מאוד רוצה משהו, לא אומר שהדבר הזה יקרה - במיוחד שהמשהו הזה תלוי במישהו אחר. אם אני מאוד רוצה לרכוש מחשב יקר, אני יכולה להתכונן לקראת זה, להפריש סכום כל חודש, וככה לעמוד בגובה התשלום. אבל זה קניין חד צדדי. קשרים שמאוד רציתי אותם והצד השני לא רצה, מה יש לי לעשות עם זה? גם כשאחרי תקופה ניסיתי שוב, שוב אמרו לא.

 

אני רוצה להתייחס לנקודות שכתבת -

1. נכון שזה מצב זמני, אבל זה מצב זמני שאני נמצאת בו לא מעט זמן, ואני שקופה בו. וזה לא נעים להיות שקופה. זה מעניין שלרווקים יש יותר מקום, כי מתייחסים לבחורי ישיבה בפנימייה\בצבא, אבל אין הרבה שמתייחסים לנשים בדירות\ש"ל.

2. הנקודה הזאת לא ברורה לי, כי אני לא מבינה מה האלטרנטיבה שאתה מציע. למה דווקא זה מתהפך עליהן? בכל מקרה, בדיוק הבוקר קרה לי משהו שאני רוצה לפתוח עליו שרשור נפרד, אבל נראה לי הוא מתקשר לזה.

יכול להיותלאצעיר

שאת שייכת לסיומת דברי. יש חשבונות שלא בידיים שלנו.

רק אומר על עצמי שחלק מההשתדלות, הרצון ומסירת הנפש היא דיוק מקסימלי של הנקודה שבאמת חשובה לי ("התפשרות") כדי לתת לעצמי סיכוי.

לגבי הנקודות:

1.בדיוק על זה אני מדבר. זה קשה בטווח הקצר וחשוב בארוך.

אגב, ממש לא פשוט לבוא לבקר בישיבה ולשבת עם אנשים שצעירים בעשור או יותר.

2. מורכב. לא יודע אם לפרט כאן. 

כתבת הרבה רעיונות יפיםאוויל מחריש

אך לעניות דעתי זה מטיל אחריות על אחרים ועוד חלק מהנושאים די שוליים (ואדגיש שאולי לך זה יותר מפריע, אבל אני מתייחס מצד פתרון מערכתי). שימי לב שהרבה פתרונות קשורים בכסף או שאפשר לייצר מהם כסף וזה פוגם מאוד לעניות דעתי.  


לעניות דעתי הפתרון צריך לבוא מלמטה, ממי שפוגש אנשים בשטח, ולא מי שיושב במשרד ואולי אפילו משדך לפי כרטיסים ותו לא.

לכן מתוך ההצעות שכבר יש, מי שיחשוב מכל המכרים שלו מי עשוי להתאים למי שפגש אני בטוח שהמצב שלו עצמו ישתפר פלאים וגם של החברה בכלל.

תודה!לגיטימי?

השאלה (שלי) שעניתי עליה, זה מה הייתי עושה אם היה לי אינסוף כסף שמיועד לפתור את בעיית הרווקות, מתוך הנחה שאני לא צריכה להרוויח כסף אישי.

ברעיונות שהעליתי ניסיתי לא להטיל אחריות על אחרים - לא הפניתי אצבע מאשימה כלפי אף אחד. אני מסתכלת על עצמי, כותבת מתוך העולם שלי. כשאני מרגישה שאני צריכה ליווי בתהליך הזה, אני פונה לאשת מקצוע, כי לי זה חשוב. אני רואה את זה קצת כאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים. שאנו נזקקים לאנשים מבחוץ כדי לצאת. אבל האחריות - ברור שהיא עליי. שאי אפשר לכפות עליי, ושהכל תלוי בבחירה שלי.

כסף זה לא מילה גסה בעיניי. זה כוח מניע מאוד חזק. מאוד קל לדבר במונחים של אידיאלים, אבל כשאני חושבת על האברך בישיבה שמשדך את החברים שלו (שזה, כפי שכתבתי, שיטת ההיכרות הכי נפוצה מבין הסביבה הקרובה שלי) - אני יודעת שזה מישהו שבחר לחיות חיים של צמצום כלכלי כדי ללמוד תורה - וזה מתבטא במלגה (לא גבוהה במיוחד) שהוא מקבל, ועוד משכורת של אשתו (אם היא בכלל הגיעה לשלב של עבודה, ייתכן שהיא עוד סטודנטית...). ואם יש כבר ילדים, אז בכלל. כשהוא מקדיש זמן לשידוכים - וכשאני אומרת שידוכים, אני חושבת שזה הרבה יותר מלהגיד א מתאים לב - זה גם לדבר עם ב כדי לתאר לו את א. זה לדבר עם א אחרי הדייט כדי לראות איך היה. לנסות לוודא שהוא לא חותך מוקדם מידי. אולי לשאול גם את ב. להתיר ספקות. לתת קצת ניסיון - זה זמן שהוא לא מקדיש לדברים האחרים בחיים שלו. אז כן, אני מאמינה שתמורה כספית יכולה לעזור בלאפשר לו לשים פוקוס על העניין. לא כי הוא מחפש להתעשר מזה, אלא כי יש כאן צורך אמיתי. הוא משקיע בזה זמן רב - ואני חושבת שזאת הסיבה ששדכנים של ישיבות מתחלפים כל הזמן. קשה מאוד לעמוד בזה.

 

דווקא הרבה מהמיזמים קמו מלמטה, ובכל זאת אני לא רואה בהם הצלחה מסחררת.

לגבי שדכנים במשרדים שעובדים לפי כרטיסים, פעם זלזלתי בזה יותר, ולאט לאט נפתחו לי העיניים - הם אחראים להרבה מאוד מהשידוכים שקורים. ראה לדוגמה את הודעתי כאן: רציתי לשתף - לקראת נישואין וזוגיות

זה גם מזכיר לי משהו שהבאתי כאן לפני כמה שנים, https://benyehuda.org/read/8092. 

השאלה היא איך אתה גורם למצב להשתפר. איך אתה מניע אנשים לפעולה. זאת השאלה שאני חושבים ש'באים בטוב' באו לענות עליה.

ויש בזה גם צד משעשע, כי הרבה פעמים דרך חוק דתיים שלובים יוצא שמישהו שאתה מכיר התארס עם הבת דודה של החברותא שלך או משהו כזה, ואז פתאום זה מכה בך: איך אני לא חשבתי על זה קודם?

 

לגבי כסףלאצעיר

הגבתי גם בשרשור ההוא. לא צריך מיליון ש"ח. צריך עבודה מכניסה וגמישה.

ב"ה יש לי את הנ"ל וזה לא קידם אותי.

אני יכול להרשות לעצמי דברים שלא יכולתי כבחור ישיבה ואף מרשה. אני לא מקדיש שמץ של מחשבה על עלויות.

לגבי תמרוץ - יכול לומר שהעברתי למי שראיתי שבאמת השקיע והתאמץ סכום (ביניים) מכובד. הוא סירב להעברה. 

ברור שכסף לא פותר הכללגיטימי?

אתה עונה פה על השאלה מבחינה אישית, ואני שאלתי מבחינה כללית - לא איך לפתור את בעיית הרווקות האישית שלך, אלא איך לצמצם את הרווקות באופן כללי.

 

אני מבינה למה אנשים מסרבים. וזה קצת דומה בעיניי לשרשור של המחמאות. לפעמים צריך ללמוד גם לקבל. (אז לפעמים עושים את זה בדרך עקיפה - נותנים מתנה גדולה - נניח סט ספרים, וזה יכול להיות גם משהו לבני המשפחה - משחקי קופסה נגיד).

הבנתילאצעיר

על זה הגבתי קודם. הוספתי את הפן האישי.

הגבתי לך גם בשרשור אחר בסגנון - הרבה פעמים אנחנו תולים את העיכוב בשלל בעחות (פנימיות וחיצוניות).

חשוב לי להדגיש שבעוד שכדאי לטפל בהן, לא להינעל עליהן כסיבות. מעכב סתם. 

אני מבין, אני חולק על הרעיון שכסף הוא הפתרוןאוויל מחריש
עבר עריכה על ידי אוויל מחריש בתאריך כ"ה בסיון תשפ"ג 15:17

לעניות דעתי לרוב מה שכתבת ניתן למצוא פתרון בקלות אף בלא השקעה של כל הכסף שניתן להשיג, ועל חלק ממה שכתבת אני מאמין שדווקא יש אפילו די והותר. (אציין שאיני בא להתייחס פרקטית לכל נקודה שהצגת, אם את מעוניינת בכך אשתדל לעשות זאת, אבל כעת לא לשם כך אני מגיב אלא בשביל הרעיון הכללי)

 

גם אני מסכים שכסף אינה מילה גסה, אלא אני חושב שבפעולות שמטרתן העיקרית לשם כסף יש רדידות רבה. לעניות דעתי אברך (ולא שדכן) שמשדך בעיקר בשביל להרוויח מהצד צריך למצוא מלאכה. אני חושב שאדם שיש לו חבר בספסל לידו שחסר לו צורך מהותי בחיים והוא לא מעלה על דעתו לסייע לו במה שניתן הוא עם פגם מהותי בנפש. עד היום כמעט כל חבר שלי שהתארס או התחתן הראה יוזמה או נכונות כלשהי לסייע במה שניתן, אז לו היה פונה אליי אברך כשתיארת לא הייתי רואה בו איש מעלה. (ולשם הבהרה, מנגד, משודך שלא מכיר טובה למי שמסייע לו הוא גם אדם בעייתי)

מה גם שאני לא רואה יתרון בכל התוספות צד שאברך יכול להציע, ברוך ה' יש לאנשים מספיק קרובים שיכולים לסייע…

 

אולי הגזמתי מידי במה שכתבתי על שדכני כרטיסים, יש להם גם תפקיד חשוב. אבל בסופו של דבר מבחינת סדר המציאות אני בטוח שעל ידי שאדם יפעל במסגרת שלו הוא יביא אף לעצמו שפע.

 

אני מציע להשוות על ההצלחה המרובה שהייתה בהקמת בתים בעבר. האם כיום שאנו בחברת שפע, עם יכולות מתקדמות הרבה יותר, קלות גבוהה למצוא התאמות, האם אחוזי הרווקות גבוהים יותר או נמוכים יותר?

שיעורי תורה משותפיםadvfb
במקומות עבודה או התנדבות, באקדמיההיום הוא היום
שבתות הכרויותהלוי
הבעיה שזה לא זול
כמה עולה שבת כזאת בממוצע?אנו.נימית
מעולם לא הייתילאצעיר

אבל רואה פרסומים של 300-400 ש"ח בממוצע.

לא סוף העולם. 

בממוצע בערך 380 שקלהלוי
יכול לעזור לזוגות שרוצים לעשות שבת ביחדאנו.נימית

אבל עדיין לא בבתי ההורים מכך מיני סיבות..

וגם לתת הרגשה טובה למארגנים שלפחות זוג אחד התחבר חחח

זה מתאים לרווקים ורווקות שרוצים להכיר,הלוי

פשוט כדי שזה יקרה אז זה דורש מהם ליזום, במיוחד מהגברים.

כן הבנתי את זהאנו.נימית

פשוט פעם התעורר צורך כזה בקשר שהייתי בו,

נשמע לי פתרון מתאים גם לזוגות שמעוניינים לראות עוד צדדים זה אצל זו כדי להכריע לכאן או לכאן..

השאלה רק אם זה בסדר.. 

חחנוגע, לא נוגע
רק שזה לא יחזור אלייך כמו בומרנג ותופתעי בהצעת נישואין מביכה בשעת רעווא דרעווין מול חדר אוכל מלא
כסף זה לא הבעיה שלי. ב"ה. יש לי בעיות אחרות.חסדי הים
חרדה חברתית וזה.
ב"ה שכסף לא בעיה בשבילךהלוי

בעניין החרדה, אפשר לעבוד על זה.

אני ממליץ על השבתות האלה, רק צריך לשים לב שהרמה הדתית של השבת תואמת את שלך או את של מי שאתה מחפש, אז לא כל כך תמצא את עצמך שם (בהנחה שבאמת באת להכיר ולא רק כדי לא להרגיש לבד בשבת).

כן. אבל גם זה להסתכן לוותר על שבת.חסדי הים
שזה יותר יקר לי מכל כסף.
כל מיני מסגרות התנדבותיותshaulreznik

עמותה לטיפול ב-X, עמותה לחלוקת Y, "שמחה לילד" וכד'. יש שם הרבה מתנדבות 

זה אתה בתמונה?טליהk1
כן, אבל התמונה היא מלפני 20 שנה shaulreznikאחרונה
דייט בטרמפיאדה לגיטימי?נתקה

ככה...

השבוע נתקעתי עם מישהי דוסה באיזה טרמפיאדת חור

בצפון השומרון.. אני חושב חיכינו שם איזה 20 דקות

והיא הייתה שם עוד לפני

עכשיו הייתי מאוד עייף.. מאוד..

מה שקצט מנע ממני לפעול..

כלאחר מעשה..

לגיטימי לדעתכם לדבר עם בחורה בטרמפיאדה

ולהחליף אח"כ מספר או פרטים וכו, אם..

ממה שהיא משדרת היא מעוניינת לדבר איתך?

כ"כ.. בהנחה והתשובה היא כן..

האם לדעתכם שיחה כזו יכולה להלחיץ?

מה הדרך הנכונה חפתוח שיחה כזו?

האם זה אומר עליה שאולי היא מתלבשת כמו דוסה אבל היא לא דוסה באמת?

האם בכלל כל התפיסה הזו זה חוסר אמונה בה' שיישלח לך עד אליך את המיועדת?

על המשפט האחרוןעיונית

הוא שלח עד אליך את המיועדת ותקע אתכם חצי שעה בטרמפיאדה שוממת, מה אתה עוד צריך? שהיא תכרע ברך בפניך?

הכוונה, לא מחייב שזו באמת היא, אבל אתה לא יודע איך או מתי כלתך תופיע, והרבה שליחים למקום...

אז את חושבת שמותר לפרוץ את מחסום הבושה גם אםנתקה

לא נעים או מביך..

וכן ברור שזה מרגיש פיספוס נדיר..

אבל מאמין בקב"ה שלא מקפח שכר כל בריה..

אם היא רוצה להקים בית נאמן בישראל היא לא דוסית?חושבת בקופסא

יש בנות שמתאים להם שמתחילים איתן ברחוב ומביעות עניין ויש כאלו שזה לא מתאים להן. יש מתאם מסויים ביחס לציבור שאליו היא משתייכת ועד כמה דברים כאלו מקובלים והיא רגילה אליהם, אבל זה לא אומר שום דבר על יראת השמיים לכאן או לכאן.

אבל למרות שיש הבדל בין שיוך לנורמות חברתיות מסוימות ליראת שמיים, עוד לא פגשתי מישהי שלובשת חצאית ארוכה עד הרצפה, חולצת בסיס חנוקה סביב כל פינה בצוואר, ושיער אסוף בקפידה בצמה (אחרי החתונה- מגדל בבל ענק על הראש) שהיא לא קווניקית/ גבעוניסטית/ איפשהו בטווח בין לבין.

יעני, מה שרוב האנשים יגדירו דוסית או דוסית טרור. (יש עוד דרכים להתלבש צנוע, אבל הסגנון הזה מאפיין את הציבורים האלו).

שוב, לא בטוח שסגנון היכרות כזה יתאים לבחורה כזו, אבל אנשים הם לא תבנית מדויקת של הנורמות החברתיות שלהם. עדיין סביר שבחורה כזו תעדיף היכרות דרך צד שלישי כלשהו. אבל היא זורמת שניכם הרווחתם.

בהצלחה.

תודה חחנתקה

הגזמת זה נפוץ מכירה הרבההפי

שהכירו ככה

אין ספק שלא כל מי שהולכת עם חצאית ארוכה דתייה אבל הגיוני מאוד שהרוב כן

זה לגיטמי וכל השאר סרטיםadvfb

באמת שמתחילים עם בחורה לא יודעים איך היא תקבל את זה. נכון, זה חלק מהפורמט.

בכל זאת- כל עוד זה בטקט וברגישות - מותר ואולי אף מצווה להתחיל עם בחורה אם ראית לנכון

הוא שלח אותה עד אליךנפשי תערוג

לאיפה את רוצה שהוא עוד יביא אותה?

דרך אגב.

אני ואישתי הכרנו בדרך די דומה

לא טרמפידה. יותר הזוי

אבל גם מפגש מקרי

לא יהיה לך ולה מה לענות ביום הדין.אדם פרו+

הוא שלח אותך עד אליה

ולא עשית דבר.

עייף גם עשיו היה עייף

זה לא מנע ממנו לבקש אוכל

עייף זה לא תירוץ קביל בשמיים.

אתה סתם מקשקשקעלעברימבאראחרונה

מותר לדבר עם מישהי אם זה לצורך שידוך

כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאבי

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

התכוונתי שזה בהכרות לעומק...מילה בסלע

בגדול מסכים איתךadvfbאחרונה

ובכל זאת, יש פעמים שדברים מסויימים מושכים לבנאדם את העין, או עוזרים לו לממש את עולם הערכים שלו ולכן בנאדם בוחר בהם. זה הגיוני לגמרי.

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפי

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

אין מטרה להרגיע דווקא, אלא גם שתרגיש טוב וגם תפעלadvfb

אבל זה הגינוי אם אתה לא פונה לשדכנים מיזמים ודברים כאלה

גם הצעות מזדמנות זה משהו שהגיונית הוא לאו דווקא מביא דייטים רבים.

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

תראה אם הוא ראה אותההפי

פעמיים שלוש ולא התחבר זה בעייתי

יש בזה משהו אבל במקרהטאביאחרונה

שלו נראה לי זה יותר פסיכולוגי

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפי

מזה זה סיוט

מה סיוט? זה כיףadvfbאחרונה

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

יכול להיותadvfb

אבל עדיין זה יותר כיף שהגבר מוצא מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.