מה הכוונה בצורה טבעית ?

ללכת ברחוב לשאול מישהי ״היי, רוצה לקפוץ לבית הכנסת הקרוב, תראי איך אני מתפלל ומשם נתקדם ?״

של שגרירים בלב. אולי רלוונטי

זה מה שעולה לי, אולי לא יתאים לך

ותברח(:

חח

באמת יש לי חלום שבעלי לעתיד יקנה לי גור

אני רק מציינת שהוא לא נמצא בטופ 5

בדיוק נתקלתי בפרסום

מי שבגלאים ובסגנון הרלוונטי זה יכול להיות נחמד ממש

‏‪‪

ובתרגום: קורא האיגרת יהיה השליח.

ובעברית בת ימינו, המנדב ינודב

נכון, זו אכן בחירה אידיאולוגית. או יותר נכון, הליכה לפי ההלכה שהיא רצון ה'. ובלי קשר, וודאי שישנם חסרונות מסויימים בחברה נפרדת, אבל החסרונות של החברה המעורבת רבים ועולים בהרבה על החסרונות בחברה הנפרדת. פוק חזי מאי איכא בציבור הכללי. צריך לחנך לאהבת הטבעיות והחיים. אחיות ומפגש בין משפחות וכדו'...הם דברים שיכולים לעזור.

אני פשוט מציין שיש בעיה הנוצרת מכך, יתכן שהמחיר שווה את זה, אני לא יודע, אבל כדאי להכיר בחיים כשיש מחירים.

אם נחנך אנשים שאין מחיר, אז אנשים יחשבו שמותר להעתיק במבחן כי זה מחיר גדול והמצוות הם רק כשאין מחיר.

נכון. ומנגד צריך להכיר את הנועם שבכך, ולא לעשות את הדברים בצורה שתהיה חיצונית לאדם (בעל ה"מסילת ישרים" בהקדמתו לספר מדבר על החשיבות של זה...). ואם עשיית המצוות היא חיצונית לאדם, הוא תמיד יהיה ב"אתכפיא", ויש חשש שיישבר, ואילו אם הוא מחובר לדבר אז הוא רוצה לעשות את מה שה' רוצה, "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו". אמנם, מסכים שבסופו של דבר האדם לא יכול להבין את הכל, אך האדם צריך כמה שיותר להתחבר במה שיכול, ("נעשה ונשמע", יש גם נשמע...), וגם במה שלא, זה לא שהאדם צריך לעשות בכפייה, אלא לאהוב לעשות את רצון ה', כמו אדם שאוהב לעשות את רצון מי שהוא אוהב, גם אם לא מבין את זה בעצמו, ועוד להבין שכל מה שה' רוצה מאיתנו זה לטובה, "לטוב לנו כל הימים לחיותינו כהיום הזה". שנזכה.

אמנם, רבי אלעזר כאן בספרא כנראה לא מסכים:

"ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"? תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"-- נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים."

(ספרא ויקרא כ, כו)

ונראה לי שהרמב"ם הולך בדרך של הספרא.

לא מסכים שהוא לא מסכים.

הבאתי כבר את המשנה באבות שמשמע ממנה שהמדרגה האידיאלית היא שרצון האדם יהיה כמו רצון הא-ל ולא תהיה סתירה. ומה שרבי אלעזר אומר זה שעל האדם לא להתכחש לטבעו, ואם הוא לא במדרגה הגבוהה של לעשות רצון ה' מתוך חיבור ורצון, שיתכופף ויעשה רצון ה', ולפעמים אולי דווקא אם ינסה לחפש את החיבור, זה לא יעבוד, כי הוא לא נמצא במקום הזה. ומקורות מפורשים (אם תרצה אחפש) שהאדם לא צריך להגיד אפשי על שרצים, שקצים ורמשים, כי זה דבר שנפשו של האדם קצה בהם, ואם בזה יגיד "אפשי" זה מעיד על מעלתו הפחותה ושאיבד את המדרגה הטבעית הרגילה של האדם שעולה בקנה אחד עם ההלכה ועם רצון ה'. הדוגמאות הם ספיצפיות דברים ש"נפשו של אדם מתאווה להם ומחמדתן", כמו עריות, חזיר, וגם שעטנז, זה דבר שהוא מאוד קשה והאדם בטבעו לא מבין מה הבעיה, וזו אחת הדוגמאות המובהקות למצווה שמעית (=אינה שכלית).

חילוק מעניין,

אשמח למקורות מפורשים

לא עיינתי אם הוא מביא את המקורות...

https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite/0918-20170504-090620.pdf

לא עיינתי אם הוא מביא את המקורות...

https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite/0918-20170504-090620.pdf

"עפ"י מ"ש חז"ל רחב"ע אומר רצה הקב"ה לזכות ישראל הרבה להם תורה ומצוות. ופרש"י דשקצים ורמשים בלא זה מאוסים כו', רק שהקב"ה עשה מזה מצוה. והפירוש, שהקב"ה רצה שיהיו בני ישראל כל מעשיהם נמשך אחר התורה, שגם מה שא"א להיות באופן אחר, מ"מ יהיה כוונת המעשה עפ"י התורה. וכ"כ חז"ל: אל יאמר האדם אי אפשי בבשר חזיר, רק אפשי, ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי... ואף שבלא זה נמאס ואיך יאמר "אפשי בו", רק הפירוש להיות המניעה מצד ציווי ה' יתברך יותר מהמיאוס מצד עצמו, שאף בהכרח כזה שהיה גובר המיאוס, מ"מ מצד מאמר ה' יתברך נרחק יותר ממנו" (שפת אמת, פרשת שמיני, שנת תרל"א).

ופירש רש"י... שלא היה צריך לצוות כמה מצות וכמה אזהרות על שקצים ונבלות, שאין לך אדם שאינו קץ בהן, אלא כדי שיקבלו שכר על שפורשין מהן. ע"כ.וצריך ביאור, דאכתי אמאי מקבלים שכר על כך? והרי נפש האדם קצה בהם, ובין כך היה נמנע מלאכלם?!וכבר אמרנו במקום אחר לבאר הדבר, דהנה אם יהא מונח לפני אדם מאכל מאוס, ועם זאת מעורב בתוכו סם המוות... האם בגלל מיאוס המאכל הוא פורש? לא כי, אלא בגלל סם המוות שבו... בגלל הטעם העיקרי של סכנת מוות, הרי הטעם הטפל של המיאוס בדבר התבטל מחושיו ומהרגשתו.והוא הדין באיסור אכילת שקצים ורמשים שאסרה תורה. אף על פי שגם לולא האזהרה שבתורה ג"כ היה אדם פורש מהן בגלל מאיסותן, אולם מאחר שהתורה אסרתם, הרי האיסור אצל אדם מישראל כסם המוות, וכל מה שפורש מהם הרי זה בגלל החשבון הגדול של הבחירה בחיים. וחשבון המיאוס אינו מתחשב אצלו כלל, על כן מן הדין שיטול שכר על כך.

(ר' חיים שמולביץ, שיחות מוסר (מהדורת תש"מ), תשל"א, מאמר יז)

משניהם רואים כיוון דומה למה שאמרתי, לא שהגמרא מדברת על דברים מסויימים, ושקצים ורמשים זה משהו אחר, אלא הגמרא גם דיברה על שקצים ורמשים, אלא שלא אמרה בכלל שיש עניין להגיד שהאדם אוהב, אלא הכוונה היא שעל האדם לא להימנע מלאכול משום שהוא נגעל מזה, אלא משום שהוא מקשיב לרצון ה'. (ולפי זה לא מדובר פה בכלל על היחס בין יראה לבין אהבה, וד"ל). שבת שלום.

אתם הדוסים, דוסים מדיי.. וזה מקסים אבל גם מבאס

גם לשאר, את יודעת שכיום אחוז גדול של דייטים/מפגשים דווקא יוצאים מאתרי היכרויות למיניהם?

שכמות ההצלחות של האתרים למינהם נמוכה מאוד ואם לוקחים בחשבון את כמות האנשים ששם - אחוז אפסי של הצלחות.

לדעתי זו היתה @לגיטימי?

אם גם החילונים נהפכו לרכיכות מה יגידו אזובי הקיר?

יותר וחיים מאחורי המסך. (בזה אין הבדל בין העולם הדתי לכל העולם כולו).

נשים יכולות רק להרוויח מזה, כי זה מכנס הרבה הצעות למקום אחד, והן יכולות לברור. הבנות מהעולם החופשי חוגגות, כי הן מחפשות קשרים חד פעמיים או זמניים והן בוררות ומממשות בקלות.

לבחורות דתיות לפעמים זה עוזר לחפש ולמקד לתווך הארוך, ולפעמים רוב האפשרויות מבלבל אותן, כי הן מחפשות משהו רציני לתווך הארוך.

מה שאולי אני פחות מכיר זו החוויה של הבחורות הדתיות שמחפשות רק להתחתן, כי זה יותר נסתר ופחות מיחצנים את החוויה.

תווך זה אמצע, עיין בפסוקים של ברית בין הביתרים.

בן סרוק אין שורש 'טווח' עם שני ווי"ם, לא במקרא ולא בחז"ל.

לגבי 'תווך', אז נכון ש'תוך' זה אמצע, אבל 'תווך' זה מחלוקת ראשונים. נכון שהרשב"ם בפירוש אחד אומר שזה אמצע, אבל לפי רבינו אלחנן המובא בר' ברוך הספרדי זה מרחק.

אולי התכוונת להודעה הזו:

מה שאני יודעת - לקראת נישואין וזוגיות

אבל אולי להודעה יותר ישנה שאני לא מוצאת כרגע.

בכל מקרה, הסטטיסטיקה קצת מייאשת בעיניי.

הנה המספרים הכי מעודכנים שיש לי לגבי אלגו:

24,632 רשומים

11,250 זוגות שיצאו (כלומר, 22,500 אנשים - זה אומר שסטטיסטית, אם נניח שכל משתמש יצא רק פעם אחת דרך אלגו (שזו כמובן הנחה שגויה, כי ייתכן שמישהו יצא חמש פעמים דרך אלגו ואחר 0) - זה מעל 90%!).

84 זוגות מאורסים (כלומר, 168 אנשים, או 0.68%).

300 זוגות שנמצאים בקשר מעל חודשיים.

שגרירים בלב:

7,000 רשומים (משוער)

154 זוגות (כלומר, 308 אנשים, או 4.4%)

מי שזה מעניין אותו, אולי יתעניין בכתבה הזו: באים בטוב - מבצע חתונה דיוקן

(נגיד כתוב שם על משהו שנקרא 'חיבורים', שטוענים שיש להם 2,700 חברים ו-500 זוגות מחמשת השנים האחרונות.

וסתם מעניין בעיני לעשות סקר בסביבה - לבדוק בסביבה הקרובה שלך, חברים\משפחה - איך הם הכירו? (הכוונה לאנשים בני גילכם, לא דור ההורים).

מבחינתי הפלטפורמה הכי גרועה שהייתי בה. 0% הצלחה. אולי אשמת השגריר ואולי לא.

מצד שני - מכיר כמה בחורות ממש טובות שהתארסו דרך שם. מדובר על גילאים מבוגרים מאוד שכל שידוך זה נס בפני עצמו.

מדובר על בחורות תורניות ואיכותיות (עד כמה שאני לא אוהב את המונח הזה) מאוד. 

וגם לי לא יצא מזה כלום, לבנתיים.

האם אתה מכיר את הכתבה שקישרתי אליה? מעניין אותי מה אתה חושב על זה.

מה אני חושב על מה (איזה חלק)?

אני לא אוהבת את המינוח הזה, אבל העובדת היא שיש בעיית רווקות - עשרות אלפי רווקים ורווקות.

כל אחד מנסה להביא את הפתרון שלו -

בין אם זה משהו בסגנון של פלטפורמת היכרות, עידוד והכשרת שדכנים או בכיוון של ליווי\אימון\ייעוץ -

בסופו של יום, האם אתה רואה את המצב בגדול משתנה (גאולת הכלל, לא גאולת הפרט)?

אם הייתי נותנת לך ביד מאה מיליון דולר - כדי לפטור אותך מעבודה, וכדי שתוכל לפתור את הבעייה הנ"ל -

מה אתה חושב שנכון לעשות?

איך דברים יכולים להתנהל אחרת?

(ואולי צריך לדון על זה בשרשור נפרד).

ביטוח לאומי מודיע לכם שמחר יתווספו לכם לחשבון הבנק - לקראת נישואין וזוגיות

והגבתי שם לנקודה ספציפית. 

ולשאלתך - באמת שלא יודע. כל אחד עם המורכבויות שלו. 

אני יודע לומר לך על עצמי - לעבוד על בניית הרצון להתחתן *באמת*. 

לקח לי לא מעט זמן. יכול להיות מאוד שיותר מדי זמן. 

אשמח אם מי שרוצה להגיב יקרא עד הסוף. יש כאן כמה טריגרים שחלקם מאוזנים בהמשך.

לשאלתך - באמת שלא יודע. לא מדובר כאן על בעיה מוחשית שניתן לכמתה. לדוגמא - לחבר את אילת למרכז. אפשר לעשות חשבון כמה תעלה רכבת מהירה, עידוד תעסוקה וכו' וכו' וכך למצוא פתרון (ועלותו).

מדובר כאן על עשרות אלפי אנשים (ובהרחבה מדובר בסוף על כל הציבור). איש איש ומורכבותו, קשייו ונפשו. אין באמת "פתרון" אלא גישה כללית יותר.

הסיבה העיקרית (לדעתי) שהרווקות המאוחרת ובכלל "פורחת" היא תרבותית. זה כולל בתוכו מיליון פרטים - חוסר רצון, תחושת "כל הזמן שבעולם", בררנות, פינוק, ילדותיות, חוסר (נטילת) אחריות ועוד ועוד. אגב, גם מדברים חיוביים כמו רצון להשקיע בעניין חשוב ולדחות את הקמת הבית.

לא מדובר במענה נקודתי לבעיית הרווקת המאוחרת אלא בשינוי תרבותי כולל וזה כבר תהליך שלא מסתכם בכסף ובטח לא על ידי. ברור שהשינוי הזה יגיע ממגוון סיבות. לא יודע (פרקטית) איך, מתי וההשפעה שלו על הרווקות.

אם יורדים לעומק הדברים (בעיני) - הרווק לא *באמת* רוצה להתחתן. זה משפט מכעיס, בטח כשאומרים אותו לי אבל יש בו הרבה אמת.

אין הכוונה שהוא "משחק משחקים" וכדו' אלא שזו לא המטרה הכי חשובה בעיניו (גם אם חשובה מאוד) וממילא דברים אחרים דוחים או אפילו מעמעמים אותה. אדם יכול לצאת כל היום לפגישות, ללכת למאמנים, לשמוע שיעורים על זוגיות וכו' ועדיין לא באמת רוצה.

יכול לומר על עצמי שהרבה זמן לא באמת רציתי וגם לא רציתי לרצות. לא שהתנגדתי אלא שפשוט לא רציתי (מספיק). וגם בזה יש התחדשות של רצון, מה שהיה בשנה שעברה הוא לא מה שהיום וכנראה גם לא של מחר. 

מתחבר ונובע מזה גם המעשה כמובן - אם אדם לא יודע איך, תקוע, מתוסבך וכו' לא יצליח להוציא את הרצון הזה אל הפועל.

לתוך חלל שתי הנקודות הנ"ל מגיעים הפתרונות הנ"ל שהבאת בהצלחה רבה או מעטה. להערכתי יכולים לעזור מאוד למעשה, פחות לרצון ובכלל לא ל"רצון לרצות".

הפתרון ה"לוגי" למה שתיארתי הוא הקמת רשות רגולטורית שתכפה על כל בודד וציבור עבודה והתקדמות בתחום זה. היות שכמובן זה לא שייך אנחנו נשארים עם משפחה, חברים, קהילה וכו'.

לא סתם אנחנו מתחננים אליהם שיחשבו עלינו גם בפתרונות פרקטיים וגם בתמיכה ודחיפה (ולא להיפך! שלצערנו גם קיים).

ועם כל זאת ואחרי כל זאת - אחרי שמיצינו את הרצון, המעשים, המאמצים, היכולת, התפילות, האמונה ומסרנו את הנפש והגוף, הגאווה, הכבוד, הדימיונות, ההזיות (לפעמים), החלומות הלא מציאותיים ולא נכונים ו(השלם את החסר) על העניין צריך לדעת שבסוף הכל מהקב"ה והוא זה שיקבע מתי.

ועל גבי זה, עם כל הצער ו"כולי האי ואולי" - יש כאלו שיתחתנו מתוך פשרה, מלית ברירה. או גרוע יותר.

נראה לי כתבתי מספיק. אשמח לשמוע את דעתך כאן או בשרשור נפרד.

לעניין הרצון.

בעיניי, הסיבה שאני רווקה, היא לא אחת מאלו: "חוסר רצון, תחושת "כל הזמן שבעולם", בררנות, פינוק, ילדותיות, חוסר (נטילת) אחריות ועוד ועוד."

האם אני דוגמה מייצגת לאחרים? לא יודעת. אני יכולה להעיד על עצמי שאני מאוד רוצה, ושהבחירות וההחלטות שאני עושה בשלב הזה בחיי נבחנות לאור הרצון הזה.

האם יש רווקים שלא באמת רוצים? כן.

איפה נמצאים הרוב? אין לי מושג.

זה מזכיר לי שיחות מימי האולפנה, בסגנון של, ברור שאת רוצה לרדת במשקל, אבל את לא רוצה מספיק - כי הרצון שלך לאכול עכשיו חתיכת עוגה יותר גדולה.

מעצבן אותי שאומרים דברים בסגנון - היא משקיעה בתואר שלה, ולכן היא לא מתחתנת. אולי היא משקיעה בתואר כי היא רווקה ויש לה יותר זמן מנשואה? היא חושבת על ההשלכות שיש לזה על העתיד? ושזה מבחינתה משני - והרצון לזוגיות גובר - מאיפה לאנשים האלה לדעת כמה היא יוצאת לדייטים? לתוצר של התואר הם מודעים, לכל הדייטים המאכזבים שהיו בדרך, לא. כן, ממה שאני רואה, רווקות גומרות תואר שני לפני נשואות.

(וסתם עוד מחשבות בכיוון:

- מה המשמעות של לכפות עד שיאמר רוצה אני?

- מזכיר לי את הספר של מיכאל שיינפלד, החוק למניעת בדידות.

- האם אנחנו כחברה לא מעודדים גם ככה את הרצון הזה מגיל 0 (לתורה, לחופה ולמעשים טובים)? לגיטימי להיות רווקים בתחילת העשור השלישי, פחות בתחילת העשור הרביעי - אתה כבר חריג. אתה לא במסלול הרגיל.

- מי או מה משפיעים על הרצון בעניין? מאמנים ושיעורים בזוגיות לא, אז מה כן?

- האם יכולת בדיעבד לעשות משהו כדי לעורר את הרצון הזה מוקדם יותר? ).

מסכימה איתך שאין בעייה אחת שמשותפת לכולם, ולכן גם טיפול אחד לא יהיה יעיל.

השרשור האחר שקישרת אליו שואל משהו אחר.

דברים שאולי הייתי משקיעה בהם כסף: (לא כל דבר פה יתאים לכל אחד, וזה בסדר גמור).

א. תגמול כספי משמעותי למי ששידך זוג.

ב. הקמת פלטפורמה מרכזית, שתשלב בין הסגנונות הקיימים כיום: משהו בסגנון של אתר, שבו יהיו מדורים שונים - התאמות ישירות, התאמות דרך שדכנים, התאמות דרך בינה מלאכותית. כל אחד יוכל לבחור את הדרך שמתאימה לו. אולי גם הייתי כופה לענות להודעות - נניח שהמשתמש שלך מוקפא אם לא נתת תגובה כלשהי. אולי הייתי נותנת תגמול כספי גם כאן - נניח שדכן חיבר בין שני אנשים שהסכימו לצאת לדייט - 50 ש"ח, לא משנה אם הם ייפרדו אחרי פעם אחת. במקום מרכזי, אני מתכוונת לכך שזה המקום אליו יתנקזו אנשי המגזר שמעוניינים - איכשהו להוציא את הרתיעה מפנייה לשדכנים (מה אני נואשת?!) ומאתרים (מה אני מוצר בשוק?!).

ג. מסגרות ללימודי זוגיות - בדגש על תקשורת זוגית. כולל הכשרה ראויה של מעבירי התוכן. לתת קונטרה לתרבות הזוגית של תרבות המערב.

ד. גיוס והכשרה של אנשים לליווי אישי - מישהו שיעזור לנו לדייק ולשפר את עצמינו, גם בדברים שפחות נעימים לשמוע. הכוונה היא גם לאיך שאנחנו מציגים את עצמינו.

ה. מסגרת רוחנית, חברתית - בקהילה דתית אין מקום לרווקים. (ראה כאן: כמה דברים שעלו לי - לקראת נישואין וזוגיות). אין לי איפה לחגוג פורים. או שבועות. או שמחת תורה. וכו'. מעבר לזה, בכנסים הגדולים לנשים יש שיעורים מיוחדים לנשואות, מה עם שיעורים מיוחדים למחפשות זוגיות? חברתית - יש משהו מאוד בודד ברווקות, בעיקר אם היא מתמשכת, כאשר בני גילך כבר עם ילד. או שניים. או יותר. ומעבר לדברים סוציאליים, דברים פרקטיים כמו התהנהלות כלכלית נכונה.

ו. גיוס והכשרת שדכנים - בעיקר בקרב צעירים. אחוז מאוד גבוה מהזוגות שאני מכירה, הכירו דרך חברים משותפים. נניח לתת מלגה לזוג אברכים, כתמורה להתחייבות להשקיע זמן ומחשבה בנושא. ארגון ערבי מאטץ אפ.

ז. מסגרות להיכרות ישירה - נניח, שיעורי תורה מעורבים. התנדבויות מעורבות. חילול בכרמים (סתאאאם). 

ח. הוצאה של ספרים - לא רק ספרי הדרכה על בניית קשר (שרלוונטי לשומר הלכה), אלא גם סיפורים אישיים - איך היכרת את בעלך? מה היו ההתמודודיות שלכם בקשר - לפני אירוסין, אחרי אירוסין, אולי גם בנישואין. לא בקטע החטטני, בקטע של להראות שלא הכל פרחים ופרפרים, לכולם יש קשיים והתמודדויות, תמיד יש פערים - ויש דרך וצורה להתגבר עליהם. (הזכיר לי את זה: כך הכרנו: נשות הרבנים מספרות על הדייט הראשון - כיפה). לשמוע על אנשים שנפרדו, וחזרו והחליטו להתחתן. לשמוע מה השתנה, איך ניגשים לקשר מחדש. כולל כמובן פרק ב'.

ט. עזרה לוגיסטית - כמו מערך הסעות אל ומדייטים. כמו אנשים שהציעו את הבית שלהם לדייטים. ליצור מקום לדייטים חווייתיים, נניח בית שיש בו מטבח שאפשר לבשל יחד. חדר משחקים מאובזר. חדר מלאכה ויצירה. חדר מוזיקה. בע"ח. וכו'.

י. הוצאה לאור של דברים רלוונטיים לרווקות - נניח סידור, ספרי הלכה - מבחינה דתית, אני לא חלק מהקהילה. אף אחד לא עושה עליי מי שבירך אף פעם (מלבד כל המתפללים כאן). הרבה מספרי ההלכה מתייחסים לנשואה או לילדה, אין משהו באמצע (נניח לעניין נדרים). אני רוצה להרגיש חלק. לדעת שרואים אותי. שספר כזה יכלול הנחיות רלוונטיות לתקופה הזאת, כמו הלכות רלוונטיות לשימור פוריות.

נניח שמסתובבים בארץ ישראל 1,000 בחורים שמתאימים לך ב 80%.

ויש 10,000 בחורים שמתאימים לך 70%.

כדי להגיע לחבר׳ה שמתאימים יותר,

את צריכה :

א. לבזבז עוד 3 שנים של  חיפושים. אנרגיות. כסף. הפסקות.

ב. וגם אז לא בטוח שתגיעי אליהם. נניח 50% סיכוי.

***או*** להתחתן עד סוף שנת 2023 עם מי שמתאים לך 70%.

במה את בוחרת ?

כי לדעתי אם תגידי -א- או אם המצב הוא -א- (לפעמים קשה להודות בזה או שלא מבינים שזה בעצם המצב)

אז..אפשר לומר, אובייקטיבית, שזה קשור לקטגוריה של ״חוסר רצון״.

כמובן שכל אחד ואחת,

רשאי לחפש כמה שבא לו ומה שמתאים לו.

אף אחד לא יכול לשפוט אותו על זה.  אלה החיים שלו. אבל יש גם עובדות שאי אפשר לברוח מהן כי מציאות יש רק אחת.

אני חושב שהתגובות שלנו הן מיקרוקוסמוס לפורום כאן ולהבדלים בין האיש לאשה בכלל.

אני כתבתי על הכיוון, על המוביל, הגורם הכללי והרעיוני ("למה"). ממילא מבחינתי כשזה מופיע אז כבר מוצאים את הדרך המעשית (שהתייחסתי במשפט אחד).

את התמקדת ב"איך" - הורדת לקרקע את הרעיונות הנ"ל ופירטת לפרטים איך להופיע את זה לשיטתך.

לגבי הרצון - צריך לנטרל את החלק שנעלב כשקוראים את זה. הדוגמאות שהבאתי הן כשמן - דוגמאות. אם את מעדיפה בניסוח אחר - עד כמה "התאבדתי" על כל קשר שהיה לו סיכוי?

מקצין קצת אבל הרעיון מובן. צריך לזכור עוד דבר - השאלה הזו מופנה כלפי עצמינו. זה שמישהי התחתנה בקלות בגיל 20 לא פוטר אותנו מלמסור את הנפש (לא פחות) על בניין הבית.

לגבי פירוט הרעיונות שלך - עם חלקם מסכים ועם חלקם לא (בעיקר כל מה שקשור לערבוביה. חורבן גמור).

שתי נקודות:

1. אני חושב שמצויין שאין ספרים ומבחינה מסויימת גם מחסור בקהילה. צריך לזכור-  זהו מצב זמני! גם אם לוקח 10 שנים ויותר. ברגע שמתחילים להרגיש קצת בנוח במצב הזה - זו תחילת הנפילה. אני יודע כמה חלל יש אבל השלמה שלו עלולה להיות פתרון לטווח הקצר ונזק לטווח הארוך.

ישנם דברים שמציקים לי מאוד שאני יכול לפתור יחסית בקלות ואני בכוונה נשאר איתם כדי שלא יהיה לי נוח במצבי. כמובן שצריך לעשות את השיקולים הנכונים וכו' אבל זו רוח הדברים.

2. לגבי שיעורי תורה - כותב מראש שמדבר לצד השמרני יותר ויודע שגם שם אני במיעוט. בעיני הם פלסטר לטווח קצר (אם מספיקים להתחתן) וחורבן גמור במקרה של רווקות מאוחרת מאוד.

ראיתי (ונפגשתי) המון בנות שהייתי בטוח שיצאו נשות של רבנים גדולים או לפחות אברכיות רציניות - פשוט מתפוררות לרסיסים. במקרים מסויימים הפכו לבקושי דתיות וגרוע מזה.

המכנה המשותף - דווקא השיעורים והלימוד שהחזיקו אותן בשנות ה20 התהפכו עליהן (בד"כ אחרי גיל 30). הצינור שהיה אמור להתמלא מהבעל נסתם ונשארו בלי כלום בידיים.

התורניות שכן נשארו (ברובן) תפסו כל אחת מידה חשובה לה ונצמדה אליה וזה מה שהחיה אותן. הקדשתי לתופעה הזו המון מחשבה והתבוננות. לא חייבים להסכים איתי כמובן.

הערה - מדובר כן על שיעורים\לימוד "מעבר". נושאים שנשים לא לומדות בד"כ וממציאים להם מסגרות "כדי לחזק".

לי אין תשובה ברורה למה, ולמה זה שונה מדור ההורים שלי.

כן, אני 'מתאבדת' על קשרים שיש להם סיכוי. וגם על אילו שפחות. 

זה שאני מאוד רוצה משהו, לא אומר שהדבר הזה יקרה - במיוחד שהמשהו הזה תלוי במישהו אחר. אם אני מאוד רוצה לרכוש מחשב יקר, אני יכולה להתכונן לקראת זה, להפריש סכום כל חודש, וככה לעמוד בגובה התשלום. אבל זה קניין חד צדדי. קשרים שמאוד רציתי אותם והצד השני לא רצה, מה יש לי לעשות עם זה? גם כשאחרי תקופה ניסיתי שוב, שוב אמרו לא.

אני רוצה להתייחס לנקודות שכתבת -

1. נכון שזה מצב זמני, אבל זה מצב זמני שאני נמצאת בו לא מעט זמן, ואני שקופה בו. וזה לא נעים להיות שקופה. זה מעניין שלרווקים יש יותר מקום, כי מתייחסים לבחורי ישיבה בפנימייה\בצבא, אבל אין הרבה שמתייחסים לנשים בדירות\ש"ל.

2. הנקודה הזאת לא ברורה לי, כי אני לא מבינה מה האלטרנטיבה שאתה מציע. למה דווקא זה מתהפך עליהן? בכל מקרה, בדיוק הבוקר קרה לי משהו שאני רוצה לפתוח עליו שרשור נפרד, אבל נראה לי הוא מתקשר לזה.

שאת שייכת לסיומת דברי. יש חשבונות שלא בידיים שלנו.

רק אומר על עצמי שחלק מההשתדלות, הרצון ומסירת הנפש היא דיוק מקסימלי של הנקודה שבאמת חשובה לי ("התפשרות") כדי לתת לעצמי סיכוי.

לגבי הנקודות:

1.בדיוק על זה אני מדבר. זה קשה בטווח הקצר וחשוב בארוך.

אגב, ממש לא פשוט לבוא לבקר בישיבה ולשבת עם אנשים שצעירים בעשור או יותר.

2. מורכב. לא יודע אם לפרט כאן. 

אך לעניות דעתי זה מטיל אחריות על אחרים ועוד חלק מהנושאים די שוליים (ואדגיש שאולי לך זה יותר מפריע, אבל אני מתייחס מצד פתרון מערכתי). שימי לב שהרבה פתרונות קשורים בכסף או שאפשר לייצר מהם כסף וזה פוגם מאוד לעניות דעתי.  

לעניות דעתי הפתרון צריך לבוא מלמטה, ממי שפוגש אנשים בשטח, ולא מי שיושב במשרד ואולי אפילו משדך לפי כרטיסים ותו לא.

לכן מתוך ההצעות שכבר יש, מי שיחשוב מכל המכרים שלו מי עשוי להתאים למי שפגש אני בטוח שהמצב שלו עצמו ישתפר פלאים וגם של החברה בכלל.

השאלה (שלי) שעניתי עליה, זה מה הייתי עושה אם היה לי אינסוף כסף שמיועד לפתור את בעיית הרווקות, מתוך הנחה שאני לא צריכה להרוויח כסף אישי.

ברעיונות שהעליתי ניסיתי לא להטיל אחריות על אחרים - לא הפניתי אצבע מאשימה כלפי אף אחד. אני מסתכלת על עצמי, כותבת מתוך העולם שלי. כשאני מרגישה שאני צריכה ליווי בתהליך הזה, אני פונה לאשת מקצוע, כי לי זה חשוב. אני רואה את זה קצת כאין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים. שאנו נזקקים לאנשים מבחוץ כדי לצאת. אבל האחריות - ברור שהיא עליי. שאי אפשר לכפות עליי, ושהכל תלוי בבחירה שלי.

כסף זה לא מילה גסה בעיניי. זה כוח מניע מאוד חזק. מאוד קל לדבר במונחים של אידיאלים, אבל כשאני חושבת על האברך בישיבה שמשדך את החברים שלו (שזה, כפי שכתבתי, שיטת ההיכרות הכי נפוצה מבין הסביבה הקרובה שלי) - אני יודעת שזה מישהו שבחר לחיות חיים של צמצום כלכלי כדי ללמוד תורה - וזה מתבטא במלגה (לא גבוהה במיוחד) שהוא מקבל, ועוד משכורת של אשתו (אם היא בכלל הגיעה לשלב של עבודה, ייתכן שהיא עוד סטודנטית...). ואם יש כבר ילדים, אז בכלל. כשהוא מקדיש זמן לשידוכים - וכשאני אומרת שידוכים, אני חושבת שזה הרבה יותר מלהגיד א מתאים לב - זה גם לדבר עם ב כדי לתאר לו את א. זה לדבר עם א אחרי הדייט כדי לראות איך היה. לנסות לוודא שהוא לא חותך מוקדם מידי. אולי לשאול גם את ב. להתיר ספקות. לתת קצת ניסיון - זה זמן שהוא לא מקדיש לדברים האחרים בחיים שלו. אז כן, אני מאמינה שתמורה כספית יכולה לעזור בלאפשר לו לשים פוקוס על העניין. לא כי הוא מחפש להתעשר מזה, אלא כי יש כאן צורך אמיתי. הוא משקיע בזה זמן רב - ואני חושבת שזאת הסיבה ששדכנים של ישיבות מתחלפים כל הזמן. קשה מאוד לעמוד בזה.

דווקא הרבה מהמיזמים קמו מלמטה, ובכל זאת אני לא רואה בהם הצלחה מסחררת.

לגבי שדכנים במשרדים שעובדים לפי כרטיסים, פעם זלזלתי בזה יותר, ולאט לאט נפתחו לי העיניים - הם אחראים להרבה מאוד מהשידוכים שקורים. ראה לדוגמה את הודעתי כאן: רציתי לשתף - לקראת נישואין וזוגיות

זה גם מזכיר לי משהו שהבאתי כאן לפני כמה שנים, https://benyehuda.org/read/8092. 

השאלה היא איך אתה גורם למצב להשתפר. איך אתה מניע אנשים לפעולה. זאת השאלה שאני חושבים ש'באים בטוב' באו לענות עליה.

ויש בזה גם צד משעשע, כי הרבה פעמים דרך חוק דתיים שלובים יוצא שמישהו שאתה מכיר התארס עם הבת דודה של החברותא שלך או משהו כזה, ואז פתאום זה מכה בך: איך אני לא חשבתי על זה קודם?

הגבתי גם בשרשור ההוא. לא צריך מיליון ש"ח. צריך עבודה מכניסה וגמישה.

ב"ה יש לי את הנ"ל וזה לא קידם אותי.

אני יכול להרשות לעצמי דברים שלא יכולתי כבחור ישיבה ואף מרשה. אני לא מקדיש שמץ של מחשבה על עלויות.

לגבי תמרוץ - יכול לומר שהעברתי למי שראיתי שבאמת השקיע והתאמץ סכום (ביניים) מכובד. הוא סירב להעברה. 

אתה עונה פה על השאלה מבחינה אישית, ואני שאלתי מבחינה כללית - לא איך לפתור את בעיית הרווקות האישית שלך, אלא איך לצמצם את הרווקות באופן כללי.

אני מבינה למה אנשים מסרבים. וזה קצת דומה בעיניי לשרשור של המחמאות. לפעמים צריך ללמוד גם לקבל. (אז לפעמים עושים את זה בדרך עקיפה - נותנים מתנה גדולה - נניח סט ספרים, וזה יכול להיות גם משהו לבני המשפחה - משחקי קופסה נגיד).

על זה הגבתי קודם. הוספתי את הפן האישי.

הגבתי לך גם בשרשור אחר בסגנון - הרבה פעמים אנחנו תולים את העיכוב בשלל בעחות (פנימיות וחיצוניות).

חשוב לי להדגיש שבעוד שכדאי לטפל בהן, לא להינעל עליהן כסיבות. מעכב סתם. 

לעניות דעתי לרוב מה שכתבת ניתן למצוא פתרון בקלות אף בלא השקעה של כל הכסף שניתן להשיג, ועל חלק ממה שכתבת אני מאמין שדווקא יש אפילו די והותר. (אציין שאיני בא להתייחס פרקטית לכל נקודה שהצגת, אם את מעוניינת בכך אשתדל לעשות זאת, אבל כעת לא לשם כך אני מגיב אלא בשביל הרעיון הכללי)

גם אני מסכים שכסף אינה מילה גסה, אלא אני חושב שבפעולות שמטרתן העיקרית לשם כסף יש רדידות רבה. לעניות דעתי אברך (ולא שדכן) שמשדך בעיקר בשביל להרוויח מהצד צריך למצוא מלאכה. אני חושב שאדם שיש לו חבר בספסל לידו שחסר לו צורך מהותי בחיים והוא לא מעלה על דעתו לסייע לו במה שניתן הוא עם פגם מהותי בנפש. עד היום כמעט כל חבר שלי שהתארס או התחתן הראה יוזמה או נכונות כלשהי לסייע במה שניתן, אז לו היה פונה אליי אברך כשתיארת לא הייתי רואה בו איש מעלה. (ולשם הבהרה, מנגד, משודך שלא מכיר טובה למי שמסייע לו הוא גם אדם בעייתי)

מה גם שאני לא רואה יתרון בכל התוספות צד שאברך יכול להציע, ברוך ה' יש לאנשים מספיק קרובים שיכולים לסייע…

אולי הגזמתי מידי במה שכתבתי על שדכני כרטיסים, יש להם גם תפקיד חשוב. אבל בסופו של דבר מבחינת סדר המציאות אני בטוח שעל ידי שאדם יפעל במסגרת שלו הוא יביא אף לעצמו שפע.

אני מציע להשוות על ההצלחה המרובה שהייתה בהקמת בתים בעבר. האם כיום שאנו בחברת שפע, עם יכולות מתקדמות הרבה יותר, קלות גבוהה למצוא התאמות, האם אחוזי הרווקות גבוהים יותר או נמוכים יותר?

אבל רואה פרסומים של 300-400 ש"ח בממוצע.

לא סוף העולם. 

אבל עדיין לא בבתי ההורים מכך מיני סיבות..

וגם לתת הרגשה טובה למארגנים שלפחות זוג אחד התחבר חחח

פשוט כדי שזה יקרה אז זה דורש מהם ליזום, במיוחד מהגברים.

פשוט פעם התעורר צורך כזה בקשר שהייתי בו,

נשמע לי פתרון מתאים גם לזוגות שמעוניינים לראות עוד צדדים זה אצל זו כדי להכריע לכאן או לכאן..

השאלה רק אם זה בסדר.. 

בעניין החרדה, אפשר לעבוד על זה.

אני ממליץ על השבתות האלה, רק צריך לשים לב שהרמה הדתית של השבת תואמת את שלך או את של מי שאתה מחפש, אז לא כל כך תמצא את עצמך שם (בהנחה שבאמת באת להכיר ולא רק כדי לא להרגיש לבד בשבת).

עמותה לטיפול ב-X, עמותה לחלוקת Y, "שמחה לילד" וכד'. יש שם הרבה מתנדבות 

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.