כוללת הנחת יסוד שיש דתי "רגיל" ויש "דוס" וזו הסיבה שאני לא סובל אותה. אין לגיטימציה ל"לייטיות" כאידיאל.

ולנושא השאלה - דתי\דוס\(צדיק) הוא מי שמקיים את השולחן ערוך רובו ככולו (כלומר לא הופך את החולשות לאידאל\היתר). 

@אני))) 

1. הקפדה משמעותית על ההלכה.

2. חיבור פנימי לעבודת ה'  - שמחה, או מסירות/התמסרות, אפילו יראה.. אבל כל אחד מאלו לרוב מוסיפים עוד נדבך על הדתי "הרגיל"...

3. מידות דרך ארץ כמובן..

3 הדברים צריכים להתקיים בו. או בה.

לעיתים גם אדם שיענה רק על 1 + 3 נראלי שיתפס כדוס.

עוד משהו סטיגמתי - כל דתי שנחשב לסגור יותר ביחס לחבריו ייתפס כדוס..

איך עניתי יפה

אין לי הגדרה מדוייקת במה, זה באמת משתנה מחברה לחברה. יש חברה שלהיות דוס זה לשמור שבת, ויש חברה שלהיות דוס זה גם לעשות תיקון חצות. הכל יחסי.

לא אוהב להשתמש במילה, אי אפשר למדוד רמה רוחנית של אדם רק על פי פרמטרים חיצוניים.

שההגדרה היא יחסית, אכן אין לי הגדרה מוחלטת למה זה דוס, יום אחד אני יגיד ככה ויום אחר אני יגיד אחרת.

זה לא מעסיק אותי כל כך. ההגדרה של ירא שמיים יותר מעניינת אותי, אולי בדיבור עליה אני אהיה יותר שיטתי

עכשיו ברצינות, נכנסת לכרטיס האישי שלי וחיפשת את המילה 'דוס'? אתה מנסה להתקיל אותי על תגובה שכתבתי לפני שנתיים וחצי?

אני רואה שבכל זאת הצלחת להכניס לזה משמעות

שחייו הפנימיים במגמה לחיות חיים של קדושה אמיתית.

רצון עז לגאולה.

רצון עז לגילוי הקב״ה בעולם הזה.

שאיפות של תורה ועבודת ה׳.

קיום התורה והמצוות בצורה הטובה ביותר.

חשיבה של מה אפשר לעשות מעבר למה שצריך בענייני הקשר שלי לקב״ה.

ומתוך כך שהעולם החיצוני שלו תואם לעולם הפנימי שלו.

(מנוסח בלשון זכר מטעמי נוחות אך תקף ל2 המינים)

חבל שאי אפשר להעביר טון בכתב, אני פשוט לא מבינה למה אתה עושה את הטריקים האלו, זה הכל. 

אני דווקא התלהבתי מהתשובה שלי חשבתי לרגע מי זו החכמה הזו שכתבה ככה

ואז ראיתי אהה אני

כל הקטע של להתפלל כמה שיותר ולהתבודד כמה שיותר

ולהשתבלל בקונכיה שלך 24 שעות זה אולי חזק בתורה, חזק בתפילה, חזק במשהו מאוד ממוקד רוחני

וברור שזה חשוב, כי זה מחזק.

אבל זה עדיין לא אומר *כלום* לגבי האם הקשר שלך עם הבורא הוא קשר של פלדה. ***בפועל****. בחיים עצמם. 

*ברגע האמת* *באתגרים האמיתיים של החיים* *בתקשורת שלך עם כל עם ישראל*.

זה בערך כמו אחד שיקרא 24 שעות ביממה ספרים על מרתונים בספרייה אחת.

לעומת אחד שירוץ כל יום 24 ק״מ במקום אחר.

מי יצליח יותר במרתון אמיתי  של החיים ? ( 42 ק״מ ?)

הרי אם כל אחד יהיה עסוק רק במחילה שלו, בשבט שלו, בקונכיה שלו

אז למה צריך עם ישראל וארץ ישראל ? אפשר להקים ״שבט״(קהילה) בכל מדינה אחרת בעולם,

בלי שתתעורר ב 3 בלילה ותחשוב ״יש מצב שרוב ראשי הנפץ הגרעיניים בעולם מכוונים אלינו ? טוב לא משנה אני אחזור לישון ,זה בטח סתם חלום רע״

ולכן דוס -אמיתי-  -מבחינתי-,

זה אחד מעל גיל 20 (בתכלס זה 25, כי רק אז המח *באמת* מסיים את שלבי ההתפתחות שלו)

שגם אם תשים אותו בתוכנית שאסור לומר את שמה...נקרא לה...״הדודה הקטנה״...

ויהיו שם המון בגדי ים, שפה לא טהורה ואפילו חלק גדול מהחילונים לא יצפו בה כי הם יחשבו שהיא בזבוז זמן 

או שהוא יעבוד במקום עבודה עם חילונים מקסימים או פחות מקסימים...

עדיין הבחור שלנו, בגלל שהוא דוס -אמיתי- הוא יצליח :

א.

ב.

ג.

ד.

ה.

--------------------

כן, מדובר בפורמט חדש של תשובות. אי אפשר להאכיל הכל בכפית. 

מדובר בתשובה שכל אחד משלים את החסר בדרך שלו. 

משלים בלב.

כי אם תרשמו את זה, אז תמיד יהיה הנודניק שיגיד ההיפך.

אנחנו לא מעוניינים לשמוע את הדעה השלו שחס וחלילה לא תערער את העולם הרגיש והשברירי שלנו ( <--זה למשל *לא* דוס)

בהצלחה.

מסכימה עם הנקודה שלך, יש חילונים עם קשר חזק לבורא עולם, ויש גם גויים כאלה אפילו. ויש כאלה שיש להם ממש עקרונות וערכים והם דוגמא ומופת במצוות שבין אדם לחברו (חוץ מזה שהם יכלו להתכוון לשם שמיים ולהיות יותר טובים אפילו). 

אבל צריך את השילוב. נשמע שאתה קצת מזלזל בכוח הרוחני של הלימוד, בזה שגם לשבת וללמוד זה לעשות משהו חשוב שפועל גם אם לא רואים את זה בעיניים שלנו.

להיות עם קשר לבורא עולם זה לא הדבר היחיד שחשוב, נראה את החילוני הזה גם מקבל על עצמו עול מצוות ולהיות כפוף למישהו אחד בכל צעד מה לעשות. נראה אותו לא נכנס לתכנית הזאת מלכתחילה ולא 'נכנס אבל שומר על עצמו' כי זה קל כשאתה בוחר לעצמך מה לעשות. אתה חופשי מהרצון "למרוד", לא סתם "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה".

לקיים מצוות זאת זכות אבל זה לא פשוט. אז יש כל מיני תופעות לוואי בקרב שומרי המצוות, אבל הקיום שלהן נובע ממשהו טוב וכשיעלו מדרגה יתקנו גם אותו בסוף.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת