לא מסכים. במיוחד עם ההנצחה של המצב והביצות כפתרון\מענה.

בעניין הרווקות/רווקות המאוחרת.

לדעתי אחד הדברים שהכ מקשים (מצד ההשתדלות) במציאת הזיווג כיום לרוב נובעת מתסביכים או טראומות (או גם וגם) שלנו שאנחנו מעדיפים להדחיק או להצדיק או פשוט לא להתמודד איתם, במקום להכיר בהם, להתמודד איתם ולהשתדל לתקנם. לפעמים אנחנו גם לא מודעים לקיומם ואז גם צריך להבין שאולי יש בעיה, לגלות מה היא ולטפל בה.

יש גם את זה שהרבה משני המינים מפחדים זה מזה וחוששים מההתמודדויות השונות שבמפגש המינים ובהמשך מהחיים יחד, מסיבות שונות ורבות.

זה בגדול.

אנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם הקשיים שלנו (עבודת המידות), ללמוד להתמודד עם מי שמולנו ולרצות לבנות חיים יחד ובאמת להראות את נכונות לכך (עוד עבודת המידות). זה דורש מאיתנו ולא תמיד אנחנו רוצים להתמודד עם הדרישות (המאד) הלא פשוטות האלה. אבל מה לעשות, אנחנו גם צריכים להבין שככה העולם הזה עובד.

יש בחינה שהניסיון למצוא פתרון כולל לבעיה דומה של אנשים רבים היא דריסת הפרט.

בהקמת בית יש יצירה חדשה שלא נעשתה מאז בריאת העולם, הניסיון לצייר שיש פתרונות קסם שניתן להכיל בצורה רוחבית או אפילו ברמה פרטית, למשל שיש איזה קורס שכל מי ששמע אותו התארס אחרי חצי שנה, היא זלזול בתהליך שכל אדם צריך לעבור בפני עצמו ובעובדה שה' מזווג זיווגים.

למרות זאת, יש יתרון בכך שמתעסקים בנושא כי יש התנהגויות כלליות שמזיקות או פתרונות נקודתיים ליחידים שזה עשוי לסייע בהם.

את מה שהרגשתי כשקראתי..

אבל אולי צריך להתרומם קצת ולהבין שאנחנו סה"כ חלק מתופעה כלל עולמית , ומה שקורה לנו ואיתנו זה לא כזה יחודי ואז אולי יהיה קל יותר לפתור את הבעיה מהשורש

הוא האם (ואם כן מה) הקהילה צריכה לעשות דברים כדי לסייע לרווקים.

מתייגת:

@לאצעיר - דבריך נראים לי קצת כמו להטמין את הראש בחול - הביצות נותנות מענה לאנשים רבים. האם זהו פתרון אידיאלי? אפשר להתווכח. אבל אין ספק שזה קיים, זה נותן מענה לצורך של רווקים, וזה הולך וגדל. אבל אני רוצה לחזור כאן לנקודה העיקרית: השאלה שכתבתי בראש ההודעה.

@הלוי - בהנחה שכל אחד מאיתנו עושה את העבודה העצמית שלו, למי עוד יש אחריות על המצב (אם בכלל)?

@אוויל מחריש - אם אני מבינה נכון את הסאבטקסט של הכותב, כשהוא מגדיר את זה כ'לא בעייה' - אז גם אין צורך פתרון. זה לא משהו שצריך להילחם נגדו, אלא להכיל אותו. עם זאת, האם לא מוטל עלינו (כיחידים וכחברה) להיות השליחים של הקב"ה לזווג זיווגים? האם זה פוטר אותנו ממעשים?

@פצלשינו - האם התכוונות בלשון הרבים לרווקים או לקהילה?

רווקות היא מצב זמני. גם אם היא לוקחת 20 שנה.

כניעה (חלקית או מוחלטת) למצב הזה היא זו שתגרום לרווקות מאוחרת.

זה קשה להיות רווק. עוד יותר קשה להיות רווק מבוגר. להשתמש בפלסטרים מורעלים זה לא הפתרון. 

כשהוא אומר שרווקות היא מצב קבוע, השינוי התודעתי שהוא מדבר עליו זה לא לגבי יחידים - להם רווקות זה זמני - אלא לגבי הציבור.

אם היית מסתכל על קהילה יהודית כלשהי בעולם עד לפני 200 שנה -

הרוב המוחלט של האנשים היו נשואים הרבה לפני גיל הנישואין הממוצע במדינת ישראל היום.

לא היה דבר כזה שאחוז כ"כ גבוה היו עוד רווקים באמצע שנות העשרים שלהם, ולא מדבר על יותר מזה.

כלומר, בקהילה היו ילדים, נוער - ומייד זוגות צעירים.

ולכן הכותב פה מדבר על שינוי תודעתי בחיי הקהילה ,להבין שנוצר כאן מעמד חדש של רווקים - ולדון על מה המקום שלהם בתוך הקהילה המסורתית. וגם כשאני ואתה נתחתן, יהיו אחרים במקומינו - בגלל העלייה בגיל הנישואין באופן כללי.

אני מבינה את הביקורת לגבי הביצות. אבל שים לב שאתה מתייחס כאן לתת סעיף אחד מבין כל מה שנכתב. וגם בתת סעיף הזה, הוא לא כתב - בואו ניצור ביצות בכל מקום. אתה מתייחס לזה כפלסטר מורעל, ומתעלם מכל שאר הדברים שהוא כתב.

הוא כן כתב לגבי הביצות: "הפתרונות הללו מתאימים לרבים, עקב חוסר הרצון או היכולת שלהם להשתייך לקהילות אחרות." - ואני לא חושבת שזו הבעת דעה שלו, אלא מה שהוא גילה במחקר שערך עם רווקים - יש אנשים ש"הפלסטר המורעל" מתאים להם. 

והגבתי ספציפית לגבי הביצות. וכן, זו דעתי.

גם בהקשר הרחב יותר - צריך לדעת שזהו מצב זמני. שכשמישהי רואה אותך בלי כיסוי ראש התגובה הראשונה שלה תהיה להציע.

אגב, מתקשר לדברים שכתבת בעבר - כאשר לכל החברה יהיה ברור שזה מצב זמני שצריך לצאת ממנו ממילא תהיה התגייסות ומחשבה מובנית לשדך. 

ולחלק ששאלת אותי, עניתי על זה במקצת פה מה עובר על רווקי המגזר? ברמה יותר ממוקדת אני חושב שהחוסר שצריך להתמקד בפתרונו הוא ברמה פרקטית של שידוכים ולא בצדדים הנרחבים שמעבר לזה.

ראה כאן:

אתה צודק. - לקראת נישואין וזוגיות

אתה לא חושב שיש מקום לשאר הדברים שהוא מעלה, כמו:

חינוך, ליווי וייעוץ

מסגרות המשך

מסגרות חברתיות

מעורבות ושיתוף בקהילה

הדרכות ליווי וייעוץ - לדעתי כיום יש די והותר תוכן שמספיק בשביל זה. לצרכים פרטיים אפשר להיעזר גם בסביבה הקרובה. אבל לעשות מזה בעיה כזו קיצונית זה רק יוצר תחושה של חוסר אונים ותפיסה שהבעיה גדולה, שבפועל היא לא. זה נראה לי כמו שבחור יתלבט איזה ישיבה לבחור ואז יקימו מערך שלם רק בשביל לפתור בעיה כזו קטנה, שיעשה שבושים ויבחר מה שנראה לו הכי מתאים. אותו דבר זוגיות, תיפגשו, תרצו להתחתן ותתחתנו, לא ביג דיל…

לגבי כל השאר, זה מסגרות שנותנות מענה מקרי ולא מענה ממוקד. אבל נראה לי שאני מסתכל על השאלה בתור איך המסגרות האלה עוזרות לאנשים להתחתן ואת בתור מטרה בפני עצמה. אז תבהירי לי יותר למה את מתכוונת בזה בבקשה.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!