לכמה זמן אתה שם? שבוע? חודש?

אם יש מספיק זמן להתחיל קשר רציני הייתי בודק ומתנה שמדובר על מגורים בישראל.

אם לא נראה לי חבל על הזמן. 

כן, להסתכן.

ואפשר בהחלט להציג כתנאי את עניין העלייה, ונכון שלא בטוח שזה יתממש ישר.

ממה שאתה מתאר כאן על עצמך, נשמע ששם יכולים להיות לך הרבה נשים פוטנציאליות שאין לך כאן, וזו הזדמנות שלא נראה לי שכדאי לפספס.

מה אתה אומר על זה?

אלא אוסף דעותיהם האישיות של חז"ל שחיו בתקופה מאוד מסוימת. אם הגמרא הייתה נכתבת היום, היו נכללות בה אמרות בגנות ה"טמבלוויזיה", האייפון ודומיו

ועוד טרם דיברנו על בדיקה אמפירית לאמירות כגון "תורה מגנא ומצלא"

דיבור המתחיל "זה כבר שחרר לי לגמרי את הפיוז הרעוע בין כה וכה"

על הביקורתיות לאור משבר הקורונה (טור 290)

וזה גם לא יעליב אותו

אומרים משהו מסוים.

ברגע שמישהו אומר אחרת הפיתרון שלהם הוא לטעון שהם לא...

אמנם לא כל מי שחולק עלי הוא כופר,

אבל יש מי שחולק עלי והוא כופר

במקרה הזה מדובר במישהו שלא מחויב לעקרונות שנחשבים בסיסיים מאד.

כל מה שכתוב "משה קיבל תורה מסיני וכו' עד אנשי כנסת הגדולה" שזה קרוב לתקופת הגמרא

אז מסתבר שהקבלה הזאת דילגה על חז"ל (וכל הדורות שלא שמו לב לזה) והגיעה ישר למיודענו המגיב

המשנה, הגמרא ומסורת הפסיקה באופן כללי יסודם בהר סיני. מה שאני לא מקבל, זה היחס המוגזם אל חז"ל, משל היו יודעי כול וסופרמנים שאינם טועים. אין יחס כזה בתורה לא אל משה רבנו, לא אל השופטים ולא אל הנביאים.  

אם יסודם בסיני למה זה מוגזם לקחת את מה שכתוב בהם כציווי אלוקי?

"והיו לטוטפות בין עיניך": או קיי, צריך להבין מה זה "טוטפות" ואיך קושרים אותן. 

איסור יציאה מא"י: מחליטים באופן די שרירותי שאלימלך ובניו מתו משום שירדו לארץ מואב (מי אמר?) ואז קובעים איסור גורף.

הם הבינו שאסור מסיבות אחרות:

מצוות ירושת הארץ,

מצוות התלויות בארץ,

רצונו של משה להיכנס לארץ,

דברי דוד על שהוא נאלץ לעזוב את הארץ.

בנוסף, ראו שאלימלך נענש, אבל זה לא הסיבה לאיסור לגור בחו"ל.

כאמירות שהם קיבלו בשכלם בהשגחה אלוקית. לכן אני מקבל את דבריהם אפילו שהם לא מתכתבים עם המציאות שאנחנו רואים.

אפילו היו לי כמה הוכחות במצבים שונים שחז"ל צדקו בהם , וגם עכשיו עולה לי משהו אחד , שאני מבין ממנו את גודל ההשגחה על דבריהם.

מהצד זה ישמע מנותק מהמציאות, אבל אני שלם עם זה לגמרי שזה קו המחשבה שלי.

לא סתם חז"ל הפליגו בחשיבות של הגדולים ולקבל את דבריהם. 

יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם

אבל צורת המחשבה הנ"ל היא קראות. וקראים נחשבים ברוב החוגים המקובלים ככפירה.

חלק גדול מאוד מהלכות בגמרא הן קביעת איסורים חדשים, ברוב החוגים מאמינים שהאיסורים הם חלק חשוב מהיהדות ויסודם ברוח הקודש, אצל הקראים לא.

יש לנו דוגמא ממה שכתוב (במסכת גיטין דף ו: ) 

שני דעות לגבי פילגש בגבעה למה אותו אחד כעס על הפילגש - 

ובסוף אחד מהם פגש את אליהו הנביא ואמר לו ששניהם כיוונו לאמת ואיך זה מסתדר.

כנ"ל מסכת מגילה דף טו

כמה וכמה דעות מה חשבה אסתר כשהזמינה את המן למשתה..

ושוב כשאחד פגש את אליהו הנביא הוא אמר לו שכולם צדקו.  

נתנו לך דוגמא לכך שאצלם זו לא הייתה החלטה שרירותית אלא רוח הקודש

וזה מבלי לדבר על כך שהם וודאי קיבלו מדורות קודמים רק שזה היה על פה והחליטו לכתוב

חז"ל הסיקו מהבנתם את התורה, שלא ראוי לצאת מארץ ישראל. זאת לא הכרעה מדעית אלא הכרעה ערכית, ולכן זה בתחום הסמכות שלהם.

לעומת "תורה מגנא ומצלא" שהיא אמירה על המציאות ולכן אפשר לדון בשאלת התוקף שלה לגבי המציאות שאנו רואים

יש לי קרוב משפחה שהכיר בחורה ממדינה אחרת, רוב הדייטים היו דרך הזום חוץ מכמה פעמים שהוא טס אליה והיא אליו.

כיום נשואים.

ישראל היא חבית נפץ שיכולה להתפוצץ בכל רגע, בין אם בגלל גורמים חיצוניים, בין בגלל הקרקס ע"ש שקמה ברסלר. אין שום בעיה לחיות בחו"ל ולהיות יהודי גאה.

"ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים" (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב)

אולי אפשר טכנית, אבל מהותית זה סותר

המשיכה שהייתה אז לעבודה זרה, מורגשת היום הרבה פחות. חוץ מזה, הגולה הצמיחה אלפי רבנים, תלמידי חכמים ואדמו"רים. בנוסף, היום מכמה וכמה בחינות קל יותר להיות דתי/חרדי בחו"ל מאשר בארץ, עם כל השנאה וההסתה. 

חוץ מזה, מדרש טיפוסי זה "בואו ונירה חץ, ואז נצייר מסביבו עיגול". בואו ונטען טענה סובייקטיבית ונעקם עליה את הכתובים כדי להוכיחה.

ביחס למדרש, אם הטענה שלך היא כלפי המדרש, גם כאן הטענה לא משנה, הסברתי מדוע הדברים של חסדי מסתדרים עם חז"ל.

עם זאת, בשביל חתונה חז"ל הורידו שמותר לצאת מהארץ.

גם אם נניח שהרב מיכאל אברהם (במאמר שלינקקת אליו. כלשונו) צודק, הוא בוודאי לא מתכוון שכל מאמרי חז"ל כאלה.

פה חז"ל עצמם אומרים את זה לא כפשוטו:

1. "דומה כמי שאין לו אלוה". "כאילו עובד עבודת כוכבים".

2. שני הביטויים שבסעיף הקודם נאמרים כהיינו הך (מתחילים מאין לו אלוה ואחרי ההוכחה כותבים שהוא כעובד ע"ז).

כלומר, אין לו אלוה זה כמו עובד ע"ז. אבל זה לא מוכרח, הרי מצאנו שהייתה ע"ז בשיתוף (לדוג', אליהו טען כלפי עמ"י בהר הכרמל "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים...")?

מבחינה רעיונית, ברגע שאין לאדם אלוה הוא מוגדר מיד כעובד ע"ז כי העיקר חסר מן הספר. אם אין קשר וחיבור עם אלהים, האדם כבר פספס את הנקודה העיקרית.

ואותו דבר לגבי א"י ולכן הקישור.

מי שחושב שעבודת ה' היא רק תורה ודביקות, והיא מנותקת מחומריות, לאומיות (שכוללת בתוכה ארץ של הלאום), מדינה, ומלהיות במקום בו אתה דבוק בה' כל רגע בגלל שאתה מקיים בכל גופך מצוות ישוב א"י/נמצא בכל גופך בארץ שה' נתן לך- בעצם פספס את העיקר של בריאת העולם, "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" על כל המשתמע מכך.

לגבי הדרשות מהפסוקים, הדרשה הראשונה היא לא דרשה במובן של "וורט" אלא יותר כמו "מדרש" הלכה- דרשה שמראה את עומק הפסוקים.

ההוכחה היא מההקדמה של "לתת לכם ארץ כנען" שזה הדבר הפחות חשוב, ל"להיות לכם לאלהים" שזה העיקר. וכן מכך שאין ואו החיבור בין שני הדברים.

לגבי הדרשה השניה- לכאורה זה אכן דרש במובן של וורט. אבל אם זוכרים את המציאות שהייתה בזמן התנ"ך (נבואה, ע"ז, השראת שכינה), קל להבין שדוד המלך הרגיש את הדביקות בה' שיש בא"י, ולכן מבחינתו לעזוב את א"י ולהתנתק מהדביקות הזאת זה כעבודת אלהים אחרים ("ארץ אשר ה אלהיך דורש אותה, תמיד עיני ה אלהיך בה..."- ק"ו שדורש את אנשיה, מבחינת השגחה פרטית ומבחינת השראת שכינה על הראויים).

במאמר מוסגר- התנאים חיו בתקופה שהיו עדיין שאריות של השראת שכינה והיו זכרונות רחוקים מתקופת הנבואה, לכן כשניגשים לדבריהם צריך להבין שהם מוכיחים מהפסוקים דברים שקצת נשכחו ופעם היו מובנים מאליהם.

והם עושים זאת ע"י הסאבטקסט של התורה, ע"י שימת לב אל דברים שבעינינו הם רק רמזים בכתוב, אצלם היו יותר ברורים, ואילו בזמן נתינתם למשה ולנביאים זו הייתה פשוט שפת וצורת הדיבור של אלהים אל בניו. כולם הבינו שבארץ ישראל ה' יהיה להם (יותר) לאלהים, הם לא היו צריכים מישהו שיסביר לשכל שלהם את הכוונה, זה היה חלק טבעי מהחיים שלהם.

אני מניח שכמו שהרב מיכאל אברהם יוצא על רבנים שפוסקים בדברים שהם לא מבינים בהם, ככה הוא יוצא על על מי שלומד את התנך וחזל מבלי לנסות להבין את הבסיס שעליו הם עומדים.

אנחנו חיים בעידן גלובלי שבו אפשר להחיות במדינה X ולשמור על קשר יומיומי עם מדינה Y. ההשלכה השלילית היחידה היא עלותו הגבוהה של חינוך יהודי בחו"ל. 

אתה לא מכיר את חסדי

והאמירה שלך מאוד מוחלטת 

אלא נסיון לבחון אפיק נוסף,

אולי אם היית מכיר אותו היית מבין שיש בכך הגיון רב?

הוא כותב על להשתקע בחול חס ושלום אז אני מבין שהוא לא מתכנן להישאר שם מידי ושמאד חשוב לו להשאר בארץ.

ובכל מקרה, מצטער אם זה היה לא נעים.

אבל העניין היה האמירה החד משמעית פה שצרם מעט 

/forum/f76

ביישוב עינב יש כולל מאוד חמוד וגם קהילה גדולה ובנו עכשיו שכונה חדשה 

כשאני מקשיב למישהו ביחס לעולמו הפנימי, מה שמעניין ומעסיק אותו אני מרגיש שאני פותח צוהר לעולם שלו.

וכן, להיפך, שמישהו מקשיב לי וממוקד בי ובעולם שלי, אני מרגיש שהוא מתחבר אלי.

במקרים שתחומי העניין הם שונים אז העניין יותר בולט. כשאיש מקשיב לרעהו בצורה אקטיבית בנושא שאין לו בו יד ורגל, זה יכול לעורר חיבור גדול.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לגודל שלו.

וסליחה, אבל, אולי בוגרות יותר?

ולכן דיברתי על זה ולא על בוגרות. 

הוא כתב שהתחיל לצאת לדייטים לפני חצי שנה. מי ישמע כמה גדול הוא יכול להיות... לא בקטע רע, אבל לכן אמרתי גם על בחורות יותר גדולות. בדרך כלל זה גורם להיות יותר בשלים.

בוגרות ובשלות בהחלט

בשלות לרוב באה עם הגיל. ולא כל בחורה בת 18-19 בשלה 

נכון שזו הכללה אבל בעיקרון הפנימי פה  צריך לכור שיש גילאים שבהם לא בטוחים במה שועשים

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.

בגלל הגיינה לקויה.

משאר הבחינות היה די סבבה, אבל ממש התביישתי להיות לידו. דיברתי עם מי ששידך, לא אמרתי בפירוש מה הפריע לי, והוא שכנע אותי לצאת פעם שנייה. קיוויתי שהיה משהו חריג באותו היום, אבל מסתבר שלא היה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!