לכמה זמן אתה שם? שבוע? חודש?

אם יש מספיק זמן להתחיל קשר רציני הייתי בודק ומתנה שמדובר על מגורים בישראל.

אם לא נראה לי חבל על הזמן. 

כן, להסתכן.

ואפשר בהחלט להציג כתנאי את עניין העלייה, ונכון שלא בטוח שזה יתממש ישר.

ממה שאתה מתאר כאן על עצמך, נשמע ששם יכולים להיות לך הרבה נשים פוטנציאליות שאין לך כאן, וזו הזדמנות שלא נראה לי שכדאי לפספס.

מה אתה אומר על זה?

אלא אוסף דעותיהם האישיות של חז"ל שחיו בתקופה מאוד מסוימת. אם הגמרא הייתה נכתבת היום, היו נכללות בה אמרות בגנות ה"טמבלוויזיה", האייפון ודומיו

ועוד טרם דיברנו על בדיקה אמפירית לאמירות כגון "תורה מגנא ומצלא"

דיבור המתחיל "זה כבר שחרר לי לגמרי את הפיוז הרעוע בין כה וכה"

על הביקורתיות לאור משבר הקורונה (טור 290)

וזה גם לא יעליב אותו

אומרים משהו מסוים.

ברגע שמישהו אומר אחרת הפיתרון שלהם הוא לטעון שהם לא...

אמנם לא כל מי שחולק עלי הוא כופר,

אבל יש מי שחולק עלי והוא כופר

במקרה הזה מדובר במישהו שלא מחויב לעקרונות שנחשבים בסיסיים מאד.

כל מה שכתוב "משה קיבל תורה מסיני וכו' עד אנשי כנסת הגדולה" שזה קרוב לתקופת הגמרא

אז מסתבר שהקבלה הזאת דילגה על חז"ל (וכל הדורות שלא שמו לב לזה) והגיעה ישר למיודענו המגיב

המשנה, הגמרא ומסורת הפסיקה באופן כללי יסודם בהר סיני. מה שאני לא מקבל, זה היחס המוגזם אל חז"ל, משל היו יודעי כול וסופרמנים שאינם טועים. אין יחס כזה בתורה לא אל משה רבנו, לא אל השופטים ולא אל הנביאים.  

אם יסודם בסיני למה זה מוגזם לקחת את מה שכתוב בהם כציווי אלוקי?

"והיו לטוטפות בין עיניך": או קיי, צריך להבין מה זה "טוטפות" ואיך קושרים אותן. 

איסור יציאה מא"י: מחליטים באופן די שרירותי שאלימלך ובניו מתו משום שירדו לארץ מואב (מי אמר?) ואז קובעים איסור גורף.

הם הבינו שאסור מסיבות אחרות:

מצוות ירושת הארץ,

מצוות התלויות בארץ,

רצונו של משה להיכנס לארץ,

דברי דוד על שהוא נאלץ לעזוב את הארץ.

בנוסף, ראו שאלימלך נענש, אבל זה לא הסיבה לאיסור לגור בחו"ל.

כאמירות שהם קיבלו בשכלם בהשגחה אלוקית. לכן אני מקבל את דבריהם אפילו שהם לא מתכתבים עם המציאות שאנחנו רואים.

אפילו היו לי כמה הוכחות במצבים שונים שחז"ל צדקו בהם , וגם עכשיו עולה לי משהו אחד , שאני מבין ממנו את גודל ההשגחה על דבריהם.

מהצד זה ישמע מנותק מהמציאות, אבל אני שלם עם זה לגמרי שזה קו המחשבה שלי.

לא סתם חז"ל הפליגו בחשיבות של הגדולים ולקבל את דבריהם. 

יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם

אבל צורת המחשבה הנ"ל היא קראות. וקראים נחשבים ברוב החוגים המקובלים ככפירה.

חלק גדול מאוד מהלכות בגמרא הן קביעת איסורים חדשים, ברוב החוגים מאמינים שהאיסורים הם חלק חשוב מהיהדות ויסודם ברוח הקודש, אצל הקראים לא.

יש לנו דוגמא ממה שכתוב (במסכת גיטין דף ו: ) 

שני דעות לגבי פילגש בגבעה למה אותו אחד כעס על הפילגש - 

ובסוף אחד מהם פגש את אליהו הנביא ואמר לו ששניהם כיוונו לאמת ואיך זה מסתדר.

כנ"ל מסכת מגילה דף טו

כמה וכמה דעות מה חשבה אסתר כשהזמינה את המן למשתה..

ושוב כשאחד פגש את אליהו הנביא הוא אמר לו שכולם צדקו.  

נתנו לך דוגמא לכך שאצלם זו לא הייתה החלטה שרירותית אלא רוח הקודש

וזה מבלי לדבר על כך שהם וודאי קיבלו מדורות קודמים רק שזה היה על פה והחליטו לכתוב

חז"ל הסיקו מהבנתם את התורה, שלא ראוי לצאת מארץ ישראל. זאת לא הכרעה מדעית אלא הכרעה ערכית, ולכן זה בתחום הסמכות שלהם.

לעומת "תורה מגנא ומצלא" שהיא אמירה על המציאות ולכן אפשר לדון בשאלת התוקף שלה לגבי המציאות שאנו רואים

יש לי קרוב משפחה שהכיר בחורה ממדינה אחרת, רוב הדייטים היו דרך הזום חוץ מכמה פעמים שהוא טס אליה והיא אליו.

כיום נשואים.

ישראל היא חבית נפץ שיכולה להתפוצץ בכל רגע, בין אם בגלל גורמים חיצוניים, בין בגלל הקרקס ע"ש שקמה ברסלר. אין שום בעיה לחיות בחו"ל ולהיות יהודי גאה.

"ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים" (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קי עמוד ב)

אולי אפשר טכנית, אבל מהותית זה סותר

המשיכה שהייתה אז לעבודה זרה, מורגשת היום הרבה פחות. חוץ מזה, הגולה הצמיחה אלפי רבנים, תלמידי חכמים ואדמו"רים. בנוסף, היום מכמה וכמה בחינות קל יותר להיות דתי/חרדי בחו"ל מאשר בארץ, עם כל השנאה וההסתה. 

חוץ מזה, מדרש טיפוסי זה "בואו ונירה חץ, ואז נצייר מסביבו עיגול". בואו ונטען טענה סובייקטיבית ונעקם עליה את הכתובים כדי להוכיחה.

ביחס למדרש, אם הטענה שלך היא כלפי המדרש, גם כאן הטענה לא משנה, הסברתי מדוע הדברים של חסדי מסתדרים עם חז"ל.

עם זאת, בשביל חתונה חז"ל הורידו שמותר לצאת מהארץ.

גם אם נניח שהרב מיכאל אברהם (במאמר שלינקקת אליו. כלשונו) צודק, הוא בוודאי לא מתכוון שכל מאמרי חז"ל כאלה.

פה חז"ל עצמם אומרים את זה לא כפשוטו:

1. "דומה כמי שאין לו אלוה". "כאילו עובד עבודת כוכבים".

2. שני הביטויים שבסעיף הקודם נאמרים כהיינו הך (מתחילים מאין לו אלוה ואחרי ההוכחה כותבים שהוא כעובד ע"ז).

כלומר, אין לו אלוה זה כמו עובד ע"ז. אבל זה לא מוכרח, הרי מצאנו שהייתה ע"ז בשיתוף (לדוג', אליהו טען כלפי עמ"י בהר הכרמל "עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים...")?

מבחינה רעיונית, ברגע שאין לאדם אלוה הוא מוגדר מיד כעובד ע"ז כי העיקר חסר מן הספר. אם אין קשר וחיבור עם אלהים, האדם כבר פספס את הנקודה העיקרית.

ואותו דבר לגבי א"י ולכן הקישור.

מי שחושב שעבודת ה' היא רק תורה ודביקות, והיא מנותקת מחומריות, לאומיות (שכוללת בתוכה ארץ של הלאום), מדינה, ומלהיות במקום בו אתה דבוק בה' כל רגע בגלל שאתה מקיים בכל גופך מצוות ישוב א"י/נמצא בכל גופך בארץ שה' נתן לך- בעצם פספס את העיקר של בריאת העולם, "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" על כל המשתמע מכך.

לגבי הדרשות מהפסוקים, הדרשה הראשונה היא לא דרשה במובן של "וורט" אלא יותר כמו "מדרש" הלכה- דרשה שמראה את עומק הפסוקים.

ההוכחה היא מההקדמה של "לתת לכם ארץ כנען" שזה הדבר הפחות חשוב, ל"להיות לכם לאלהים" שזה העיקר. וכן מכך שאין ואו החיבור בין שני הדברים.

לגבי הדרשה השניה- לכאורה זה אכן דרש במובן של וורט. אבל אם זוכרים את המציאות שהייתה בזמן התנ"ך (נבואה, ע"ז, השראת שכינה), קל להבין שדוד המלך הרגיש את הדביקות בה' שיש בא"י, ולכן מבחינתו לעזוב את א"י ולהתנתק מהדביקות הזאת זה כעבודת אלהים אחרים ("ארץ אשר ה אלהיך דורש אותה, תמיד עיני ה אלהיך בה..."- ק"ו שדורש את אנשיה, מבחינת השגחה פרטית ומבחינת השראת שכינה על הראויים).

במאמר מוסגר- התנאים חיו בתקופה שהיו עדיין שאריות של השראת שכינה והיו זכרונות רחוקים מתקופת הנבואה, לכן כשניגשים לדבריהם צריך להבין שהם מוכיחים מהפסוקים דברים שקצת נשכחו ופעם היו מובנים מאליהם.

והם עושים זאת ע"י הסאבטקסט של התורה, ע"י שימת לב אל דברים שבעינינו הם רק רמזים בכתוב, אצלם היו יותר ברורים, ואילו בזמן נתינתם למשה ולנביאים זו הייתה פשוט שפת וצורת הדיבור של אלהים אל בניו. כולם הבינו שבארץ ישראל ה' יהיה להם (יותר) לאלהים, הם לא היו צריכים מישהו שיסביר לשכל שלהם את הכוונה, זה היה חלק טבעי מהחיים שלהם.

אני מניח שכמו שהרב מיכאל אברהם יוצא על רבנים שפוסקים בדברים שהם לא מבינים בהם, ככה הוא יוצא על על מי שלומד את התנך וחזל מבלי לנסות להבין את הבסיס שעליו הם עומדים.

אנחנו חיים בעידן גלובלי שבו אפשר להחיות במדינה X ולשמור על קשר יומיומי עם מדינה Y. ההשלכה השלילית היחידה היא עלותו הגבוהה של חינוך יהודי בחו"ל. 

אתה לא מכיר את חסדי

והאמירה שלך מאוד מוחלטת 

אלא נסיון לבחון אפיק נוסף,

אולי אם היית מכיר אותו היית מבין שיש בכך הגיון רב?

הוא כותב על להשתקע בחול חס ושלום אז אני מבין שהוא לא מתכנן להישאר שם מידי ושמאד חשוב לו להשאר בארץ.

ובכל מקרה, מצטער אם זה היה לא נעים.

אבל העניין היה האמירה החד משמעית פה שצרם מעט 

תקשורת טובה והערצה זה לא היינו הך.

כלומר, יכול להיות "קליק" מהרגע הראשון, ושיחות כיפיות, אבל לוקח קצת יותר זמן למצוא את הנקודות המיוחדות בו ולהעריך אותן.

( ככה לפחות היה אצלינו... מהדייט הראשון היה זורם וכיפי אבל להבין מי הוא וכמה הוא מיוחד זה משהו שכל הזמן מתפתח, ועם השנים, ככל שמכירים יותר ונחשפים ליותר סיטואציה יש יותר הזדמנויות להעריך ולהעריץ)

ובאמת מה שגרם לי להחליט להתחתן זה ממש לא הערצה, אלא תקשורת טובה ומוכנות להשתפר כל הזמן.

מה שכן מסכימה שלא צריך להתפשר ולהתחתן עם מישהו שלא טוב איתו, ברור שלא...

ה"פשרה" שכן אפשרית לדעתי, זה חסרונות מסויימים שמבאסים אבל החלטה שלמה ומודעת שעדיין זה שווה את זה 

כי היה את הקליק, היה כיף להיות ביחד ולדבר שעות...

פשוט נראה לי שאז לא בדיוק ידעתי לומר מה אני מעריכה/ מעריצה ( כן היו כמה דברים, אבל זה משהו שמאוד התפתח עם השנים, לעומת הקליק של התקשורת שב"ה היה ונשאר)

למצוא חן ככה שמעתי מהרב רונן טמיר שליטא , זה למצוא את החן, - את הנקודה הטובה שמאירה בשני.

תוספת שלי -איך אני מוצא אותה, את הנקודה טובה בשני ?  שתי אפשרויות:

1.  על ידי שאני מוצא/תת בעצמי את אותו דבר

2. או שאני חסר/ה אותו ולכן יודע/ת לזהות את הטוב הזה, ולהעריך אותו אצל השני.

כשאני מוצא את הנקודה המאירה לי באמת, ואני מעריך את השני בזכות אותה נקודה של טוב שנשאר תמיד, ומתמקד/ת בנקודת אור הזאת, קל להתמיד בעין טובה,בהערכה הולכת וגוברת  כלפי השני (כי אנחנו מוצאים סיטואציות שונות במעברי החיים, שאותה נקודה משתקפת בהם והנקודה  הזו מאירה תמידית אצלו)

ככה אני לא חושבת שייתעורר  צורך  לשנות את השני , כי כמו שאני מצאתי את החן שלו , את הנקודה הטובה שלו שגרמה לי להעריך אותו תמידית בזכותהּ, ככה הוא מעריך אותי על הנקודה הטובה שלי, והיא (בדר"כ) גוברת על רצון שלו לשנות אותי.

בכלל , אין מצב של מחשבה לשנות את השני בנישואין. מה שרואים עכשיו, בפגישות, מה שמקבלים עכשיו -  זה מה יש.  זאת החבילה, "זאת הכלה". לרוב , נקודות שנמצאות בדייטים, נראה אותן (בקטן או בגדול) במשך חיי הנישואין. הבחירה איך להגיב אליהן קשורה להתמקדות בנקודה הטובה , בעין טובה שלנו כלפי בן הזוג.

למה אין מצב לשנות את השני?

א. זה הוא - זה טבעו/ מזגו הראשוני, המקורי.         כל רצון שלי לשנות -  משדר לו - "אני לא מקבל אותך כמו שאתה/ לא מכבד אותך על בחירתך בדרך שאתה הולך בה"  ולרוב זה מתקבל לא נעים (בצדק) אצל השני ו/או גורם לפגיעות מיותרות בין שני הצדדים.

ב. שינוי יכול להתבצע בכמה תנאים:

1. התנאי הראשון הוא רצון פנימי של האדם עצמו להשתנות. הנביעה הפנימית תהיה זרז לשינוי.

2. התנאי השני הוא לדעת ששינוי זה מהלך,  תהליך שאורך זמן מסויים, קצב מסויים, כולל עליות ומורדות וצריך להבין, לכבד, ולקבל את זה .

3. אם כבר קורה שינוי- להבחין, להתמקד על הטוב שבתהליך, לתת משוב בצורת מחמאות/ מילים שמביעות הכרה במאמץ , הערכה כנה כלפי השני.

בעיניי, הנקודה הראשונית  של מציאת- חן בשני חייבת להיות בדייטים  מכיון שבהמשך חיי הנישואין, ההתמקדות בטוב תמשוך ותרבה עוד ועוד טוב שמתבטא בצורות שונות של תקשורת טובה ובתחושה טובה וכנה של קשר של נעימות ואהבה הדדית, אחד כלפי השני  .

את יכולה לראות טוב רנדומלי תמיד, בכל אדם. אני התכוונתי לנקודה טובה במי שאת יוצאת איתו ספציפית, ובוחנת אפשרות של קשר רציני.

אף אחד לא מתחתן בשביל לשנות את הבן סוג, או מתפשר עליו רק כי הוא ברירת מחדל.

ואם מתחתנים בצורה כזו- לפעמים פשוט  אי אפשר  לעבוד כי אין בסיס ראשוני, וזה ישפיע על הנישואין במוקדם או במאוחר.

נ.ב מה דאת חושבת תשובה מכובסת, קודם כל עבדו עליה ובררו מילים. דבר שני היא מבוססת על חיי נישואין אמיתיים בהחלט. 

בחירה שלך איך להתבונן בה.

ואם הייתי יודעת שכך את חושבת- הייתה נחסכת לי רבע שעה של כתיבה ועריכה

על תקשורת או על מציאת חן.

אבל הן ממש לא טועות.

רוב האנשים שנשואים ובאושר, לא התחתנו עם תקשורת מושלמת. אלא עם תקשורת יחסית בסדר, לא מושלמת, מציאת חן בסיסית טובה, לא בהכרח פרפרים ואהבה עמוקה.

לא מתחתנים עם מוצר מוגמר, להיפך, החתונה היא רק תחילת המסע, עד כדי כך שכמעט כל הנשואים לא זוכרים מי ומה הם היו לפני החתונה.
 

התקשורת תשתפר אם תעבדו עליה, אהבה תגדל ככל שתשקיעו בה.

החתונה היא לא שיא ההתאהבות ומשם האהבה והכיף דועכים (אצל הרבה זוגות לא מוצלחים זה ככה)

להפך, החתונה היא בסיס מספיק טוב (ממש ממש לא מושלם) שממנו משתפרים יחד.

התקשורת שלנו אחרי יותר מעשור לא דומה בכלל בכלל לתקשורת שלנו בדייטים.

הפרמטר הכי חשוב בעיניי זה מציאת חן/משיכה ולדעת שיש עם מי לעבוד.

משם החיים יובילו אתכם לאן שיובילו.

שכל מי שרוצה אותך את לא רוצה אותו, שהגברים שאת יוצאת איתם לא מושלמים אבל סבירים, ושכל פעם הקשר נופל על משהו אחר ולפעמים די שולי, באמת כדאי לשאול את עצמך למה זה קורה.

דעתי היא שמתחתנים כי צריך משפחה, לא כי רוצים למצוא חצי שני. סה"כ השני עם מידות טובות? יש צורת הומור דומה? ערכים דומים? אז מתחתנים. תמיד יהיו יותר טובים, תמיד יהיו כאלה עם תקשורת יותר טובה, תמיד יהיו יותר יפים ותמיד יהיו כאלה עם יותר כסף. או במילים אחרות: החתונה היא אמצעי להקמת משפחה, לא המטרה.

וכן, זה נשמע לא רומנטי, ואפילו קצת מאכזב. אבל אלו החיים.

ובואי תשמעי עוד משהו: לא נעים לי להשוות: אבל אני מאד אוהב את הכלב שלי. ומה מיוחד בכלב שלי? כלום. כל כלב אחר שהיה נראה מספיק חמוד שהיו מביאים לי במקומו היה יכול להחליף אותו. ולמה היום זה הכלב היחיד בעולם שאם הוא חולה זה הורס לי את המצב רוח? כי הוא הפך להיות הכלב שלי, שבמשך יותר משנה אני מוציא אותו לטיולים, משחק איתו ומטפל בו.

מי שחושבים או חושבות שהם מיוחדים - שיצאו מהסרט, ומהר. מה שהופך אותך למיוחד בעיני אשתך היא העובדה שיום יום היא רואה את הפרצוף שלך ושאתה מביא יותר תועלת מנזק. לא משנה עם מי תחיי, כשתחיי איתו הרבה שנים והיחסים ביניכם יהיו סך הכל טובים, את לא תרצי שהוא יעלם לך מהנוף.

לכן, הבחור 80% בסדר 20% נסבל? אפשר ללכת על זה. אף אחד לא יוכל להבטיח לך שיהיה מושלם, בכל מערכת יחסים יש אלמנט של סיכון. לעומת זאת, הדבר היחיד שבטוח זה שאם מחכים למשהו מושלם - זה 100% להשאר לבד.

א. מה מונע ממך לקרוא את המשך התגובה? אולי בכל זאת יש שם משהו שיתן לך נקודת מבט אחרת.
 

ב. הקביעה שלך שזה לא נכון בעיני נשמעת מדי נחרצת. יש בפורום (לא רק בשרשור הזה) הודעות שכתבת שמעלות את האפשרות שאכן יש פה דפוס מסויים. זה לא מוכיח, אבל לדעתי בהחלט יכול לערער על הקביעה שלך.

וזה מאוד עצוב ..

לגבי צורת הומור דומה זה נשמע לי מעל ומעבר הלוואי

אני כל-כך שמחה שלא התחתנתי בגיל 21 שעד עכשיו אני אומרת תודה לה' על זה .

כי אם הייתי מתחתנת הייתי עצובה ..

לא מתחתנים כי אין ברירה מחריד בעיניי 

לי זה לא מתאים.

לגבי דפוס חוזר של הודעות ..

הופה אתה יכול להגיד מי אתה .. אני דיברתי על השרשור הזה לא ביקשתי שתהיה פסיכולוג

להתחתן כי מצאת מישהו שיש התאמה מספקת, גם אם היא לא מושלמת - זו המציאות.

עכשיו, את רוצה לדון רק על השרשור הזה? סבבה. אפילו בשרשור שפתחת יש כמה דגלים אדומים.

השאלה אם את מבקשת עצות פרקטיות, גם אם לא יהיה לך נוח לקרוא אותן, או שאת מבקשת תיקוף להחלטות ולרגשות שלך. 

וודאי שצריכה להיות ציפייה, הערכה ותקשורת טובה בין בני הזוג.

השאלה היא באיזה רמה. אדם שמטבעו נוטה פחות להעריך לא צריך להעריץ בצורה מטורפת, כי זה לא הוא.

מצד שני, יש היבטים שניתן לעבוד עליהם כדי לשפר את מה שציינת, לדוגמה עבודה משותפת על תקשורת, פיתוח של עין טובה. אבל בסופו של זה מתחיל מהרצון הזוגי להקים בית חדש אחד עם השנייה.

ממש מסכימה עם זה ..

אני גם מאמינה בעבודה שהיא ביחד אבל עד גבול מסוים אם זה מכווץ אותי פחות .. אם זה תהליך של למידה , הכרת הרצונות אחד של השניה , הקשבה אז כן

אביר נאה על סוס לבן לא יהיה לעולם, במציאות.

האדם שמולך, כמו גם את מולו, תמיד יהיה עם פגמים מסוגים שונים. אפילו אם אלה פגמים רק בגלל שאני אוהב מגבת ישרה ולה לא אכפת.

השאלה היא האם האדם שמולנו זה אדם שאנחנו מאמינים שנוכל לפתור איתו קונפליקטים שיבואו.

וברור לי שאת תיעלבי ותתקפי וכו' אבל המשפט האחרון שלך על עצמך הוא משהו שמאוד מורגש באופן כללי מהפוסטים והתגובות שלך בהקשר של זוגיות: את רוצה לשנות את האחר או לא לפגוש אותו בכלל. או שהוא מתיישר או שהוא מחוק. יש הרבה נוקשות בסיפור שלך.

זה טוב? זה רע? זה לא נורא? לא יודע, זו עובדה.

כי לפי מה שאתה רושם כן

אני מדברת על אנשים שלא הרגשתי שיש עומק רגשי אם זה בשיח איתם .. אין את המעבר .

כמו שיש אנשים שנתקעים על מציאת חן / כימיה מראה .. לי חשוב שיהיה הבנה .. שיח שזה כן יבוא בעומק רגשי מסוים

לא צריך להתחתן עם כל אחד. צריך להתחתן עם אחד מתאים , כדאי שנקודות ההשקה יהיו דומות. בפועל- עבודה וקניות מבוססות על רצונות ומחשבות עמוקות, זה לא סותר העמקת קשר חברי שמגלה זוויות נוספות אחד על השני... 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ה בתמוז תשפ"ו 13:39

אהבת אמת.  

כשבבסיס אוהבים באמת ויש עין טובה אחד על השני (על נקודה טובה תמידית, מציאת חן שלא משתנית עם הזמן!) ואנחנו יחד ושותפים נאמנים אחד לשני,  יותר קל להתמודד עם מאורעות החיים שלא תמיד פשוטים וקלים (כל זוג יש לו את העניינים שלו להתמודד, החכמה היא לנהל את ההתמודדות כך שהיא תהיה קלה לעבודה כמה שאפשר)

ולפתח אותו  עוד גם בתור זוג בחיי הנישואין. 

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳