הפוך - כרווק מבוגר כל החברים שלי נשואים. אם הנשים שלהם יחפשו לחברה שלהן אני מיד אמור לעלות כהצעה. 

דווקא רווק שיוצא הרבה זמן בטח מכיר כמה בחורות שיכולות להתאים לחברים שלו..

במיוחד שהחברים הנשואים שלי (רובם) הם בדיוק בסגנון שלי וכך גם נשותיהן.

ואני חושב שדווקא שם יש יותר מקום להועיל (למי שמתאים לו). בין המגזרים כמעט ואין השקה בפלטפורמות משותפות, חברים, מעגלים וכו' ולכן דווקא שם יש יותר מקום לעשות את החיבורים האלו.

היה לי קשר משמעותי עם פער כזה וחלק מנושאי השיחה שלנו היה כמה טוב החיבור הזה יכול להביא.

אגב, עולים כאן גם לא מעט בקשות למישהו שמגיע מציבור חרדי ומחפש סגנון קצת אחר ולהיפך. זו גם נקודה שבה אפשר לעזור.

לגבי יכולת לשדך - אני תמיד מזכיר לעצמי את המשפט המעצבן של הסבתות "הוא איש והיא אשה, מה צריך יותר?". מרגיז ונראה כחסר הבנה אבל יש בבסיסו אמת. 

קודם כל לדעת שיש רובד בסיסי שמעליו השאר מופיע. ולדעת גם שיש המון המון דברים דומים ומקבילים פשוט בלבושים אחרים.

חבר אחד מפעם של בעלי. הוא לא בקשר אתו ואני לא מכירה כמובן. בכל זאת דיברנו על זה ומהתיאור שלו לא התאים למי שאני מכירה (שזה גם לא הרבה...)

אבל גם אם היה נראה לנו מתאים- למה אחד סותר את דבריי? אחד זה מעט בהשוואה להרבה יותר בחורים רווקים שהכרתי כשהייתי צעירה יותר  (מסגרות רלוונטיות) וגם רווקה (שיוצאת ומכירה)

אא"כ אתה לא רוצה להשוות כמות הצעות מחבר נשוי לחבר רווק, אלא את סך כל ההצעות מחבריך הנשואים שהם קבוצה גדולה יותר, לסך ההצעות מהחברים הרווקים שעבורם יש יותר הצעות לנפש אבל הקבוצה כולה קטנה יותר?

התכוונתי שלבעלך יש חבר רווק בשביל החברה שלך... ולך יש חברה בשביל החבר שלו.. 

לצורך העניין - יש לי 30 חברים נשואים מהישיבה שבה למדתי. הנשים שלהן מן הסתם בסגנון שלהם\שלי (+/-). סיכוי לא רע שגם החברה הרווקה שלה בסגנון שלה.

או לפחות 1-2 מכל הנ"ל.

יש לחברים הרווקים להציע לך? האם לא הרבה יותר?

הבה נצא מנקודת הנחה שאם יש כמות מסוימת של הצעות פוטנציאליות רק אחוז כלשהוא מתוכן יגיע אל החבר הרווק, אם מפני שהציעו והצד השני לא היה מעוניין ולא נדע על כך או מפני שמי שמכיר את שני הצדדים אכן למרבה הצער לא חושב ומנסה להציע. זה נכון גם למשדכים פוטנציאליים רווקים וגם למשדכים פוטנציאליים נשואים. השאלה היא האם הפער בכמויות ההצעות בהכרח נובע מההבדל באחוזים הללו או שגם אם האחוזים דומים הרווקים ביתרון כי המאגר שלהם גדול יותר.

בהודעה שלך לא התייחסת להשוואה, רק למספרים מוחלטים אצל הנשואים, ואני לא יודעת מול מה אתה משווה אצל הרווקים. אבל ההודעה הפותחת והדיון כולו עיקר עניינו הוא ההשוואה.

ולדעתי גם משום מה בצורה מתגוננת. אף אחד לא תקף אתכם אישית או בכלל. מעלה נקודה שלדעתי חסרה.

כל מה שהבאתם נשאר באותו צד - החברים שלו מציעים לו, החברות שלה מציעות לה. כאן ישנה השקה והצלבה - החברות שלה עם החברים שלו. 

ומזכיר אם שכחתם - חלק מהמורכבות היא למצוא אותה. יש לא מעט "תאים" של חברות (וחברים) שכאשר הכרת אחת מהן יכולות להגיע פתאום 4-5 הצעות מאותו מעגל.

זה מה שבעיני יכול ואמור לקרות עם חברים נשואים. כל אישה של חבר היא מישהי שהיתה שייכת למעגל כזה ויש לה בד"כ לפחות אחת רווקה כזו. כל אחת גם הגיעה ממקום אחר ועוד ועוד.

זה משהו שלא קיים אצל רווקים (מלבד מדוייטות עבר שמנסות לשדך חברות שלהן).

ולהבין. פשוט כי החוויה שלי היתה הפוכה ממה שאתה מתאר בתור המצב המצופה.

אצלינו הפוטנציאל השידוכי גדל *במקצת* כשהתחתנו (היינו לא מאוד צעירים. מי שמתחתן צעיר הפוטנציאל גדל הרבה-) בגלל עניין ההצלבה שהזכרת, אך משם רק הלך ודעך, כאשר את הסיבות לזה כבר הסברתי. אני לא מוסיפה ומכירה בחורות רווקות חדשות, בעלי לא מוסיף ומכיר חברים רווקים חדשים. ושוב, זה בניגוד למצב ברווקות.

אני לא בפוזיציה של התגוננות, פשוט זו נקודה שדווקא אני חווה אותה מהצד השני באופן מתסכל...  אז מוזר לי לקרוא שזה "אמור" להיות הפוך. מנסה למצוא רעיונות למעט חברות שלי ואין לי! רק השבוע פניתי לבחור שהכרתי בעבר הרחוק שבררתי במיוחד את המספר שלו דרך מישהי שגם אתה לא דיברתי הרבה זמן... התברר שהוא תפוס חזק (הכנתי את עצמי לאפשרות של נשוי+3, כן?). בחור אחר (שאני לא מכירה אישית, דיברתי אודותיו עם מכרה) אתמול החזיר תשובה שלילית למישהי אחרת שאני "שוברת את הראש" מי אולי יתאים לה, וזה שבגלל ניסיתי משהו זה נדיר, בעלי ואני לא מכירים מספיק אנשים...

והאמת שבשביל זה פתחתי - לשמוע נקודת מבט מהצד השני.

ברמה שאני חושבת שקיבלתי יותר הצעות ממדויטים לשעבר מאשר חברות רווקות.

(ואולי מתאים לצירופי מקרים: כמעט כל ההצעות שקיבלתי או שהעברתי לחברות הרווקות - זה אנשים שכבר יצאתי איתם, והפוך).

ברוב המקרים מדובר בהיכרות בהצלבה, כפי שכתבת - חברת ילדות מתחתנת, ומציעה לי לצאת עם חבר\קרוב משפחה של בעלה.

אבל גם בדרך זו, זה ממש המיעוט של ההצעות שקיבלתי. רוב ההצעות (שאינם דרך מיזם\שדכן) שקיבלתי הם לא מהחברות שלי (=בנות גילי, אלו שגדלתי איתן), אלא מצעד אחד אחורה - דרך קרובי משפחה, חברים של ההורים, שכנים, אנשים שהכרתי בסביבה הבוגרת (עבודה, לימודים). 

לפחות אצלי, מהחוויה שלי, הסטטיסטיקה המשוערת שלי - שזה לא שונה מאשר אנשים אחרים.

רוב האנשים לא נמצאים בראש הזה.

לא מרגישים בנוח לפעול.

אנחנו לא שדכנים, אנחנו לא מתעסקים בזה.

ואני חושבת שלצורך הזה קמו המיזמים שפתחתי עליהם שרשור לא מזמן: יצא לכם להשתתף באירוע מאטצ'אפ? - לקראת נישואין וזוגיות 

ובנוסף לזה גם מיזמים כמו שגרירים בלב.

ואגיד גם בכנות לגבי עצמי: יש הצעות שחשבתי עליהם והתפדחתי להציע אותן, מכל מיני בחינות. אבל אז אלגו פתחו את האפשרות הזאת: |מהפכה| רעיון גאוני, יש מצב ששידכתי היום 10 אנשים - לקראת נישואין וזוגיות והכותרת מעידה בעד עצמה (ואולי זה מסביר למה אנשים קיבלו הצעות שבעיניהן לא קשורות....)

קל לי מאוד להתלונן על זה שהסביבה הקרובה - בדגש על חברים, לא משפחה - לא מציעה לי - אבל אני מאוד מבינה את הקושי מהצד השני. (ויש משהו שקצת מעציב אותי שאני יוצאת עם מישהו, ופתאום אני מגלה שאני מכירה את דודה שלו או משהו כזה, ואני תוהה לעצמי למה היא לא ניסתה לשדך כבר ממזמן...)

רוב האנשים שאני מכירה ששידכו כמה זוגות (כלומר אנשים שאינם שדכנים, אלא אנשים שקישרו בין מכרים שלו לשלה) - זה בד"כ כמה זוגות מייד אחרי החתונה, וזהו.

וזה מתקשר למשהו שכתבתי גם בעוד שרשור אחר, "יש מאות אם לא אלפי קבוצות וואטסאפ שבהם מועברים כרטיסיות. קראתי השבוע ראיון עם משפחת שנרב, שם דיברו על מיזם "קורעים את הים" לזכרה (קבוצות וואטסאפ בהם מעבירים כרטיסיות) - המיזם קיים כשנתיים וחצי, והתארסו דרכו 15 זוגות. הופתעתי מהמספר הזה, כי הוא מאוד נמוך בעיניי." נראה שיש כאן איזשהו פער, שחברה כאן איזושהי קפיצת מדריגה.
 

כשמשהו מעניין אותך אתה תקלוט כל מה שקשור אליו בכל מקום..

כשפחות- גם אם יש את אותם הדברים הנקודות האלו הופכות להיות נקודות עוורות.

יש לי חברה שהיו לה אינסוף רעיון בתחום,אחת ממש שופעת רעיונות.התחתנה-הכל נעלם. לא מרוע או משהו. זה כבר כנראה לא עניין באמת אז היא לא ראתה כבר.

זה יקרה גם לך,אל תדאג.

וזה קורה 10 שניות אחרי אירוסין, גם אם לוקח זמן לקלוט את זה. הצפתי את זה כאן לשמוע תגובות של אחרים. לחדוגמא @חדשכאן הביא תגובה אחרת.

לא מכל החברים הנשואים אני מקבל הצעות.

ואני מודה לה' על כל השפע הזה שהוא נותן לי אבל זה בהחלט לא מובן מאליו.

יש לי חברים מדהמים שכל הזמן חושבים על הצעות והם נשואים עם ילדים, עבודה, לימודים וכו'

טבע העולם לעבור שלב ולשכוח

מי שזוכר-בעיני יוצא דופן וראוי להערכה

תחליפי חברות

וכן, יש לי חבר נשוי שעוזר המון, פשוט לא מהצעות כפי שתיארתי אלא מכרטיסים, שדכניות וכדו'. ועדיין - הוא לא שם. יש דברים שרק מי ששם מבין.

אני קצת לא מבין אז מה אתה רוצה

זה לא שעכשיו קראתי והשתכנעתי. זה מה שאני חושב. 

שהם לא מציעים? (לצורך העניין, מה אתה רוצה מריבוזום?)

לפי דבריך הם לא בעניין הזה ולכן לא מציעים

ואני כתבתי לא על הסיבה למה לא מציעים אלא על זה שנמתאים במקום אחר. 

גם כשנמצאים במקום אחר אפשר לנסות, במיוחד כי המקום האחר הזה פותח אפיקים אחרים.

שזה יקרה לך כשאתה בעז"ה תתחתן

אז מה הטענה שלך כלפי הנשואים?

אין לי "טענה". העלתי לדיון לשמוע. שנית - דברתי על זה שהם לא שם, לא עוסקים בזה ואין להם את הדחיפה שהיתה להם.

זה לא אומר שאי אפשר פעם בX זמן לנסות ועוד יותר - כתבתי שאני פונה אקטיבית אליהם ועדיין כלום. ועל זו השאלה.

אם אתה חושב שתהיה באותו מקום כמוהם

ולצורך העניין - זה שאהיה באותו מקום כמוהם לא היה סותר אם כן הייתי טוען. 

אני לא מכירה את החברים שלך אבל יש אצלנו בגבעה(בדיוק השבוע המנהלת שלי צחקה עליי שזאת לא גבעה כי יש פה בתי קבע) זוג שעוסק בזה ויש להם שלושה ילדים

לדעתי זה קשור יותר לאופי מאשר למצב הזוגי, גם כשהייתי רווקה לא העזתי בכלל לחשוב שאני יכולה להתאים בין אנשים

המהות היא שלנשואים יש את העול של הבית עליהם והם פשוט לא מצליחים להכניס את החשיבה הזאת לסיסטם...

יצא לי שקבלתי הצעות שהתבררו להיות מכרות טובות מאוד של חברים נשואים וזה פשוט לא עלה על דעתם (עוד כשבררתי אמרו לי שזה ממש מתאים... ועוד לא דברתי על חברותיהם של בנות זוגם...)...

זה לא נובע מחוסר אכפתיות לדעתי אלא מעומס פיזי / רגשי גדול...

א. אני לא מכירה מספיק רווקות ורווקים ברמה כזאת של לשדך

ב. אני לא חושבת שאני מסוגלת להתאחם בין אנשים

ג. יהיה קשה לשדך בין סוג הרווקות שאני מכירה(אם כי כבר לא כל כך בקשר) לבין סוג הרווקים שבעלי מכיר

שזה קצת יותר מורכב מאשר 'הם מכירים אותי ויש להם קשר ישיר לצד השני'.

מלבד העובדה שלא תמיד קשר ישיר לצד השני מחייב שתהיה התאמה או עילה להצעה (והרי אין עניין להציע בכח משהו שלא מתאים), נראה לי שדווקא החתונה מצמצמת במידה מסויימת את הפוטנציאל של חברה נשואה להכיר לי.

הרי עד עכשיו היא בעצמה הייתה נפגשת, ובחור שלא התאים לה- היא יכלה להציע לי. הגיוני שאחרי החתונה זה נעשה יותר סטטי. גם אם הייתה גדילה חד''פ בכמות הבחורים שהיא יכולה להציע בזכות החברים של בעלה- זה יילך ויקטן (בעז''ה)..

לא עשיתי כרגע בדיקה מספרית מעמיקה, אבל אני מסכימה שבגדול החברות הנשואות הן לא המקור העיקרי להצעות אצלי.

אני מגלה מדיי פעם שיש דברים שנעשים מאחורי הקלעים ואני לא יודעת עליהם (זה יכול להיות חברות שנמצאות בקבוצות כאלו ואחרות ומחפשות שם, וזה יכול להיות חברות עם הצעות ממשיות שנופלות לפני שהן מגיעות אליי), אז אני לוקחת את זה בחשבון. אבל בגדול אני בונה יותר על חברות רווקות/שדכנים וכו'.

ועדיין- אין ספק שהתחושה הכללית שנוצרת היא תחושה של לבד. וזה מורכב ומבאס להרגיש שאולי נשכחתי וכו'.

כמעט כולם עונים על הנקודה הזו, ואני בכלל לא מדבר עליה.

כן. יש לי חברים רווקים, כן הם מעבירים הצעות.

דיברתי למעלה על ההצלבה בין המינים והסגנונות של הנשואים. אין לי בעיה שתסבירו למה זה לא נכון, אבל לפחות תתיחסו.. 

האם זה לא מתייחס לעניין?

וגם לך לקח קצת זמן להגיע לעניין.

גם כפרה עליה התייחסה ב90% מדבריה לרווקות והזכירה כלאחר יד את הנקודה הזו. 

אבל כבר בהודעה הראשונה הסברתי שהסברה שיש יותר זמינות לשדך היא לא נכונה עבורי ושיערתי שזה כך אצל אחרים גם כן. הזכרתי שלבעלי אין הרבה חברים ומי שכן נשוי - ואמנם לא כנקודה מרכזית. זאת משום שלא הבנתי את המרכזיות שאתה מייחס לנושא כאשר בחוויה שלי הוא כל כך רחוק... הגדילה הראשונית שהיתה למאגר היתה לפני כמה שנים וגם היא לא היתה כל כך מרשימה.  אחרי כמה נסיונות שידוך המאגר רק הולך וקטן.

כלומר, העובדה שלא התייחסתי לזה ולא הבנתי את הנקודה המרכזית שלך מיד היא בעצמה חלק מהתשובה: במציאות, עבורנו לפחות, היא לא כל-כך מרכזית.

(עבור זוג שמתחתן צעיר והם מאוד חברותיים זה כנראה הרבה יותר משמעותי בזמן שאחרי החתונה.)

וגם כתבתי את זה. ניסיתי להאיר על הנקודה ההיא.

הדגשתי גם שאני מדבר גם כשפונה אקטיבית (לעשרות אנשים).

אבל בסדר. מקבל את התשובה שלך. מעניין לשמוע עוד. 

אבל טוב, זה לא באמת חשוב נראה לי שאת נקודת המבט שלי העברתי.

הערתי שדווקא כרווקה יוצא לי (או לחברות שלי) להגדיל יותר מהר את מאגר הרווקים שאפשר להציע לחברות מאשר כנשואה.

מה מבחינתך הייתה הנקודה העיקרית.

לא עברתי על כל התגובות בשרשור..

הטענה היא בעצם שסגנונית ההצעות שלהם אמורות להיות יותר רלוונטיות בגלל המעגל המשותף שבו הכרתם?

כאן מפורט:

אתם מתעלמים מהנקודה - לקראת נישואין וזוגיות

ועוד התפצלות רלוונטית:

זו דווקא נקודה מעניינת - לקראת נישואין וזוגיות

אל הראשון התייחסתי במפורש.

כתבתי בפשטות שגם כשהחברות מנסות לעשות הצלבות (ואני יודעת שהן מנסות)- לא תמיד זה רלוונטי. ובסופו של דבר זה מאגר סטטי/מצטמצם.

לגבי השני- וואלה לא יודעת מה להגיד על זה. נראה לי שזה קצת ספציפי מדיי..

א. כי בסופו של דבר אם המעגל החברתי שלי הוא ד''ל- הגיוני שאלו יהיו ההצעות.

גם אם אני לא שוללת הצעות כאלו- מאיפה הן יגיעו..?(;

ב. כי כן יש פה קצת מורכבות בתפיסה הדתית-תורנית שאינלי כח להיכנס אליה כרגע, שנראה לי יכולה להקשות (לא מדברת על השקפה. יותר על איך כל ציבור תופס את השני).

נשמע לי שמה ש @לאצעיר  התכוון 

תקן אותי אם אני טועה 

זה שבחבורה הומוגנית יותר 

תהיה צפייה מזוגות נשואים לחשוב על החבר הרווק של הבעל שאולי יתאים לחברה הרווקה של האישה 

כי לרוב הם נמצאים באותם מסלולי חיים. 

והרבה פעמים זה פשוט נופל מתחת לרדאר של חוסר מחשבה / פחד להציע / מרוץ החיים. 

זו נקודה צדדית בדברי.

אחת הבעיות שמתמודדים איתה היא "שבירת המעגל והרחבתו". להצליח להגיע להצעות שלא היו מוכרות עד היום.

אני רואה בזוגות נשואים דרך נוספת לעשות את זה.

לא ברור לי עדיין אם צודק או לא. 

לא קראתי את הכתבה, אבל בתגובה לפוסט - לדעתי אין סטטוס בחיים שבו יש לך יותר יתרון ויכולת לשדך, אלא זה עניין של אופי. אחי לצערי עדיין רווק אבל בגלל שהנושא מעניין אותו ובאופי שלו הוא יותר פתוח לאנשים (להתחיל איתם שיחה וגם בסוף לפנות אליהם בנושא שידוכים), הציע לכמה אנשים שידוך (אף אחד מהם לא התממש בסוף, חוץ ממני - אחי במקרה התחיל שיחה עם מישהו שבסוף הוא הציע לי אותו וב"ה התחתנו). אני לעומת זאת, לא עם אופי כזה ואני לא אחת שנוטה להתחיל שיחות עם אנשים אז אני לא מכירה אנשים - גם בלי קשר לשידוכים.

אז זה יותר עניין של אופי ולא עניין של סטטוס בחיים. 

לגבי הציפיה לקבל הצעות מחברים- אין מה ללחוץ ולהזכיר אם זה לא עובד. עדיף לנסות בשיטות אחרות ויש המון. באופן כללי, לרוב האנשים הצעות מחברים זה לא יספיק כדי לצאת למספיק דייטים

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה

שהרב גלינסקי אומר שאמנם כתוב "לא טוב היות האדם לבדו" אבל גם לאו דווקא רע. אפשר לעשות מזה רע, אבל לא חייבים. אפשר ליהנות ממה שיש. לשיר בקולי־קולות בבית. לתופף על הבטן. לשים שעון מעורר לתיקון חצות ולימוד בהתעלות עצומה עד עלות השחר. לטוס לביקיני אטול. הקב"ה מבקש השתדלות לא השתגעות.