ברמה שאני חושבת שקיבלתי יותר הצעות ממדויטים לשעבר מאשר חברות רווקות.
(ואולי מתאים לצירופי מקרים: כמעט כל ההצעות שקיבלתי או שהעברתי לחברות הרווקות - זה אנשים שכבר יצאתי איתם, והפוך).
ברוב המקרים מדובר בהיכרות בהצלבה, כפי שכתבת - חברת ילדות מתחתנת, ומציעה לי לצאת עם חבר\קרוב משפחה של בעלה.
אבל גם בדרך זו, זה ממש המיעוט של ההצעות שקיבלתי. רוב ההצעות (שאינם דרך מיזם\שדכן) שקיבלתי הם לא מהחברות שלי (=בנות גילי, אלו שגדלתי איתן), אלא מצעד אחד אחורה - דרך קרובי משפחה, חברים של ההורים, שכנים, אנשים שהכרתי בסביבה הבוגרת (עבודה, לימודים).
לפחות אצלי, מהחוויה שלי, הסטטיסטיקה המשוערת שלי - שזה לא שונה מאשר אנשים אחרים.
רוב האנשים לא נמצאים בראש הזה.
לא מרגישים בנוח לפעול.
אנחנו לא שדכנים, אנחנו לא מתעסקים בזה.
ואני חושבת שלצורך הזה קמו המיזמים שפתחתי עליהם שרשור לא מזמן: יצא לכם להשתתף באירוע מאטצ'אפ? - לקראת נישואין וזוגיות
ובנוסף לזה גם מיזמים כמו שגרירים בלב.
ואגיד גם בכנות לגבי עצמי: יש הצעות שחשבתי עליהם והתפדחתי להציע אותן, מכל מיני בחינות. אבל אז אלגו פתחו את האפשרות הזאת: |מהפכה| רעיון גאוני, יש מצב ששידכתי היום 10 אנשים - לקראת נישואין וזוגיות והכותרת מעידה בעד עצמה (ואולי זה מסביר למה אנשים קיבלו הצעות שבעיניהן לא קשורות....)
קל לי מאוד להתלונן על זה שהסביבה הקרובה - בדגש על חברים, לא משפחה - לא מציעה לי - אבל אני מאוד מבינה את הקושי מהצד השני. (ויש משהו שקצת מעציב אותי שאני יוצאת עם מישהו, ופתאום אני מגלה שאני מכירה את דודה שלו או משהו כזה, ואני תוהה לעצמי למה היא לא ניסתה לשדך כבר ממזמן...)
רוב האנשים שאני מכירה ששידכו כמה זוגות (כלומר אנשים שאינם שדכנים, אלא אנשים שקישרו בין מכרים שלו לשלה) - זה בד"כ כמה זוגות מייד אחרי החתונה, וזהו.
וזה מתקשר למשהו שכתבתי גם בעוד שרשור אחר, "יש מאות אם לא אלפי קבוצות וואטסאפ שבהם מועברים כרטיסיות. קראתי השבוע ראיון עם משפחת שנרב, שם דיברו על מיזם "קורעים את הים" לזכרה (קבוצות וואטסאפ בהם מעבירים כרטיסיות) - המיזם קיים כשנתיים וחצי, והתארסו דרכו 15 זוגות. הופתעתי מהמספר הזה, כי הוא מאוד נמוך בעיניי." נראה שיש כאן איזשהו פער, שחברה כאן איזושהי קפיצת מדריגה.