לראייתי - גברים הם ענייניים יותר. ביקורת על פרט מסויים נתפסת אצלם (כברירת מחדל) כדיון על אותו פרט בנפרד מהאדם עצמו. זה לא אומר שאי אפשר להעלב מהסגנון או מהכוונה אבל זה הבסיס.

נשים הן הוליסטיות יותר - ביקורת על פרט מסויים מבחינתן הוא בעצם על איך הפרט הזה מתבטא *בה*. ממילא צריך יותר להזהר בצורה שבה מעבירים את הביקורת כדי שבאמת לא תתבטא כביקורת עליה.

עדיין לא יודע איך בדיוק לעשות את זה..

מוזמנים (וכמובן מוזמנות) להגיב על דעתכם בעניין.

יש אדם שבעניינים מסויים יהיה מאוד ענייני ובעניינים אחרים יהיה לא ענייני. כל אחד ותחומי העניין שלו. 

גם כל אחד מגדיר בצורה שונה מה 'העניין'. וזה נראה לי בדרך כלל ההבדל בין נשים לגברים - כל אחד מגדיר את "העניין" שבמילים במשהו אחר. נשים באמת מחפשות יותר את השיח ההוליסטי ולכן הן מראש מכוונות מטרה יותר לשם לכן זה הכי ענייני מבחינתן להתייחס לדיבור של האדם בצורה הוליסטית. אם מדובר לכך אפשר לנסות להיות יותר רגישים לכך. זה הגיוני שנשים וגברים יחפשו עניין שונה בתוך הקשר, כל אחד הזוית שלו. מהזוית הגברית זה יכול להתפרש כ'לא ענייני', אבל זה העניין שלה! משהו אחר שאתה פחות מחפש אותו..

ובדיוק על השאלה ששאלת, עניתי כיוון לתשובה בפתיחת השרשור, מה שכתבתי בשורה האחרונה.

כתבת מהמם.

ואני מוסיפה, שלא רק ביקורת גלויה.

גם לעג, או זלזול, או ציניות  וכן, אפילו חוסר התעניינות סדרתית...

זה מקטין.

"ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ..."

ועמוקים, אז יש מקום לביקורת.

"טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת"- "אם אדם מוכיח לחברו על דרכו הרעה וסבת התוכחה באה 'מאהבה מסותרת' כמו האב המוכיח לבנו, שזה מרוב אהבתו, וכמ"ש 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח', תוכחה זאת הגם שהיא בגלוי, טובה מאד:" (מלבי"ם)

איפה שאין, מפחדים מביקורת.

אני מסכימה איתך.

אבל בקשר בשלבי ההתבססות שלו, עוד אין. יש אולי פוטנציאל לזה, אבל הוא לא מבוסס דיו.

מעבר לזה, אני לחלוטין לא שוללת ביקורת, אבל שוב, השאלה מאיזה מקום היא באה.

ממקום שרוצה בטובת הקשר, בטובת הפרטנר, או ממקום אגואיסטי/ מתנשא/ שיפוטי.

שהתחדדה לי יותר לאחרונה

לפעמים זוג נפגשים והם בראש כזה של "יאלה בו נהיה רציניים וכנים". וזה מהמם! אבל לפעמים צריך לבנות את הבסיס של הקשר באופן יציב יותר כדי שיהיה מסוגל לקבל את הדברים מתוך הבנה נכונה. כך יהיה את הכלים הנכונים להתמודד עם הדברים האלה.

כמה סבלנות התהליכים האלו דורשים 🥵

אבל נראה שאין דרך אחרת.

הוא דיבר (להבנתי) ספציפית על ביקורת. את מדברת על עצם הקשר. וכן, מדוייק כמובן.

אני חושב שכן צריך לחבר לזה את העין הטובה, לימוד זכות, תקשורת וכמובן מחילה שלמה על פגיעה.

לפעמים קורה שהצד השני אכן מקטין אותך. יש 2 אפשרויות - להתכווצץ לתוך עצמי או להעלות את זה. 

להתחיל קודם כל בעין טובה ולימוד זכות - אולי הוא לא התכוון? אולי הבנתי לא נכון? אולי זה דורך לו בכלל על נקודה אחרת? וגם אם כן - אולי לא שם לב? אולי יצטער?

תקשורת - להעלות את הנושא. אם אפשר לא ממקום רק של "נפגעתי" אלא ממקום של "יש לנו קשר, אני רוצה שיעבוד ובתוך הקשר הזה הנקודה הזו מפריעה לי". כשמגיעים מנקודה משותפת הפגיעה ותוצאותיה גם משותפות וממילא הרצון לתקנה.

וכמובן מחילה - צריך גם לדעת לסלוח ולא לסחוב את זה להמשך (בגלוי או בסתר). אם מוחלים - אז עד הסוף ולא להעלות את זה בויכוח הבא. כמובן כאשר הצד הפוגע באמת מצטער ומתקן.

קשר שבו מתנהלים בצורה כזו הדדית הוא קשר שבונה, מצמיח ותמיד בהתקדמות בעיני.

איכשהו במציאות זה מסתבך

כותב את הדברים האלו גם (ובעיקר) לעצמי. והלוואי שנזכה כבר כולנו..

כ"כ חשוב.

הרבה פעמים בתוך כל הבלאגן אנחנו שוכחים את זה.

נק' מאוד חשובות

ומתאים כאן (ובכלל).

"בכל התורה תמיד מופיעים המונחים "בינת הלב", "הגיון הלב". והרי מבינים בשכל? אלא מדובר על בינה שמופנמת מהשכל לתוך החיים כולם."

גם כאן - אלו דברים שמבינים בשכל (בתקווה). העבודה היא שזו תהיה הבנה שתחלחל לכל החיים ונחיה על פיה. שנזכה.

הפוך

שבחורה אומרת לך נפגעתי , זה לא קל לה להגיד את זה , היא נמצאת בתוך מקום של , תראה הצצה לתוך הרגש שלי , היא ממש לא מכניסה לשם את כולם .

במילא לאישה יש קושי להגיד נפגעתי, אז אם היא אומרת את זה היא רוצה הכרה ברגש שלה , זה לא צריך להיות את צודקת אלא אני יכול להבין את הרגש הזה.

והעניין של יש לנו קשר אני רוצה לעבוד עליו ברור שהיא רוצה לעבוד עליו !!!!

עצם זה שהיא אומרת לך מה היא מרגישה זה כבר עבודה עליו ..

וגם הזכרת .  הנקודה הזו מפריעה לי אז בוא נעבוד עליו .. בשעת ויכוח אף אחת לא יכולה להגיד לך יא אתה יודע הנקודה הזו מפריעה לי אני סולחת לך אם תוכל לעבוד עליו לפעם הבאה .

זה לא עובד כך

היא רוצה קודם כל שתבין רגע מה היא מרגישה , לא כי היא אגואיסטית כי אין לה יכולת להחזיק את זה בלעדייך 

למה בכלל צריך לציין את זה שהיא רוצה לעבוד על הקשר?

אם היא לא היתה רוצה לעבוד על הקשר הייתה נעלמת בורחת וביי

לגבי "למה לומר"? זו *בדיוק* הנקודה שלי. לך זה ברור, לשני בכלל לא.

כל הנקודה היא לדעת לתקשר ולוודא שמבינים זה את זו. זה יותר ממסירת אינפורמציה, זה חלק ממשי מבניית הקשר וככזה יש גם דרך להעביר אותו.

הצעתי דרך שבעיני נראית יותר מתאימה ובונה.

מזכיר לך שיש שניים בקשר, האישה לא לבד שם. 

מה תעשה שיהיה לך אי הסכמה עם בחורה ?

תגיד לה בואי תהיי בשקט , אל תדברי על מה שאתה חווה זה לא מעניין הרגש שלך ,

תעבדי לפי איך שאני פועל .. תגידי לי בצורה טכנית איך את מרגישה ואני אנסה לשפר את זה

ולא רק זה גם תסלחי לי? 

כתבתי איך לקחת את הפגיעה למקום של בניין קשר וחיזוקו ולא של התכנסות למקום נפגע וניתוק.

הצגתי את זה כמכלול. זה לא חייב לקרות בזמן אמת, רובינו לא חסידים ששומעים חרפתן ואינם משיבים. זה כן צריך להיות במחשבה ובהתנהלות. 

אצל בחורה אתה צריך להבין כדי שתתגברו על זה צריך להיות קודם כל הכרה ברגש

אחרת יום אחד היא תתפוצץ

אני פשוט לא מבין מה מדברי בשרשור אומר אחרת. 

היא רק תיפגע מזה ותישאר חסרת כוחות

אם תתן לה לפתוח את זה (למרות שלא תמיד יש לך רצון / כוח) אז הקשר יתחזק

למה? כמו שפותח השרשור כתב היא תרגיש שאתה נתת לה מקום ושאתה רואה אותה ..

וכך היא תוכל גם להשתפר ולבקש סליחה ולהפנים

אבל ברגע שהיא תקועה ברגש שלה והיא בלופ (מפחדת שפגע בך , היא פגועה , מתבאסת על הסטוציה )

זה לא זמן טוב להגיד לה ..

יודעת מה ??? שלך

לא!!

הוא לא מנסה לבטל שום דבר ממה שהיא מרגישה הוא אמר סה"כ שלנסות לא להשאיר את זה רק במישור של הפגיעה אלא לנסות לקחת את זה ולהעלות את זה למישור של תיקון ושיפור הקשר -רצון של 2 הצדדים. בודאי חלק מזה כולל הכרה בפגיעה! בטח שלא להתעלם מזה.

הקטנה זה בחלט דבר שלא מאפשר קשר.

דיברתי באמת על ביקורת גלויה ואולי בהקשר של הדברים הללו אפשר אכן לומר שיש השקה בין ביקורת גלוייה לסמוייה. בשניהם יכול להיות משהו לא טהור.

נניח, אם אחד מבני זוג מרגיש שהשני מקטין אותו אז הוא עלול לנסות להקטין אותו בחזרה ואז זה לא יוביל למקום טוב בקשר. 

לכן, אם יש לו מספיק אוויר בריאות, שישאף אוויר ואז יחפש את מקום הכבוד של הזולת אע"פ שהוא מרגיש שהוא מקטין אותו ומתוך כך יסתכל ויעיר על הדברים וגם יעביר את התחושה שהלא נעימה שהוא מרגיש עקב ההקטנה.

אגב, חיפשתי את המקור שציטטת - אליהו רבא כח – ויקיטקסט

תודה.

אבל איך הכותרת קשורה?

טומנת בחובה משמעויות שונות, רציתי להאיר את הצורך האמיתי בעיני שממנו נובע הרצון לשמוע "את צודקת"

היא לא בהכרח רוצה שבן הזוג יסכים איתה, היא רוצה שהוא יתן לה מקום.

ואע"פ כן נותנים לבחורה מקום.

כמו שהבחור טועה, היא טועה. זה טבעי אנחנו בני-אדם. זה לא תחרות מי טועה יותר ממי בקשר, אלא צריך לברר בנחת ובנועם מי צודק בכל מקרה ולנסות ללכת בדרכי נועם ורכות.

לא צריך לפחד להעביר ביקורת. זה לא שני ילדים שרבים ומתעצבנים. זה זוג מבוגר שמאוהב קשות אחד בשני, ובכל קשר צריך להעיר ולהאיר ולהתקדם ולהשתפר.

לא הבנתי מה הקשר לנתינת מקום בקשר. אתה יכול לתת לבחורה המון מקום, ולהעריך את הדעה שלה ולנסות להבין אותה לעומק, אבל יש מקרים שהיא טועה, בדיוק כמו שאתה טועה.

היא לא באמת מחפשת להיות צודקת,

היא מחפשת מקום

בבחורה איכותית היא מחפשת להיות צודקת.

לכן אין לי צורך להיכנס ולפרש מה זה טומן בתוכו, כמו שהוא עושה.

אני יוצא מנקודת הנחה שהיא לא מחפשת להיות תמיד צודקת.

אולי באמת תרבות אלטרנטיבית עם אמירות אחרות יותר מפורשות תהיה יותר טובה.

ששמחים בכך שהשני טועה ולכן (לפחות על פי המהר"ל) יש את התפילה לפני הכניסה לבית המדרש. כדי שלא נשמח בכשלון הזולת. אנשים בריאים הם מתפללים את התפילה הזאת. משמע זאת נקודה טבעית שצריך לשים לב אליה (ולהתפלל על כך).

לגבי הנקודה שהוא אומר, זה לא קשור לצדק, זה קשור לשמוע את הלב של כל מי שמביע דעה, משאלה, או רגש מסויים.

בן-אדם יכול להיות לא צודק אובייקטיבית, אבל סובייקטיבית יש משהו בלב שהוא רוצה להביע.

הוא אומר שבוודאי בנק' מסויימת האישה צודקת.

גם אם אתה בטוח שבאופן כללי, אובייקטיבית, אתה צודק, יש איזה פן או נק' מסויימת שהיא צודקת.

ואת זה היא רוצה שתמצא.

יחד עם זה, צריך לשמוע מה המסר שהיא מנסה להעביר מהלב שלה, או מה כואב לה.

או מהעניין שלפעמים כשהיא מבקשת אתה מתעלם

וכו'

זו בדיוק הנק'

שאתם באמת מדברים עם אישה לאן הוא נעלם

אבל יפה חסדי קלעת ממש

ואפילו שיחת ת"ח צריכה לימוד.

לעניינו - כאן מדובר גם על דיון ענייני. בכל מקרה אחר אתה לא תתיחס להרגשתו של אדם, כאן כן. 

כמעט בכל המקרים.

על כל פנים, כשילד אומר לך משהו שלא צודק, כדאי להבין ללב שלו. כשאתאיסט מציג לך טיעון מופרך, אתה צריך להבין מה קורה בלב שלו. זה נוגע להמון תחומים לא רק בין איש לאשתו.

כשאני מתווכח עניינית ההרגשה שווה לקליפת השום, להיפך מי שמערבה שיקולים רגשיים בויכוח ענייני חוטא לאמת.

כאן יש מצב ייחודי - ההרגשה של האשה חשובה אבל לא צריכה להשפיע על הדיון הענייני. ממש לא פשוט.

השני הרבה פעמים לא.

זה לא כמו חברותא בגמרא שהחברותא שלך מחפש צדק ואמת, וגם שם זה לא תמיד נכון.

צריך להיות חכם ולהבין ללב של מי שאתה מתדיין או מתווכח אתו.

מה אכפת לי אם ענייני או לא 

ואם אני צודקת או לא 

להיפך, אני כל הזמן כותב כמה זה הרגש של האשה *כן* חשוב.

@בנות רבות עלי  - הצילו! 

כי אם אתה חושב שיש דיון "ענייני" וגם, בנוסף, רגש של האישה, לא הבנת.

הדיון הוא לא "ענייני". היא לא פחות חכמה ממך (כמובן יתכן שכן, זו לא הנק'). היא בכלל מדברת על משהו אחר. על רגש, על תחושה, על נק' מסויימת, על איזה "צדק" בדברים שלה.

כשאתה עושה מזה דיון "ענייני" זה הופך להיות הכי לא ענייני.

[הכנסתי ענייני למרכאות כי ברור שזה ענייני בעיניך..]

הנקודה היא שכרגע מתווכחים, נניח, על קניית שמלה חדשה כאשר התקציב לא מאפשר.

לכאורה - דיון ענייני לחלוטין. לא קונים וזהו. אין כסף. בפועל - נותנים לאשה את המקום להביע את החוסר והרצון שלה. אחרי שהיא הביעה את המצוקה שלה היא מוסרת לך את המפתחות להחליט.

התוצאה הסופית זהה - משלמים ארנונה ולא קונים שמלה. מבחינת הגבר אין הבדל. ההחלטה הנכונה התקבלה. 

מבחינת האשה - שמיים וארץ. שמעו אותה, הבינו אותה, בעלה הראה לה שהוא באמת יחד איתה במה שהיא מרגישה והיא לא לבד. עכשיו כבר אפשר לתת לבעלה לקבל את ההחלטה הנכונה בשבילם.

ואחרי כל זה - לגבר שמבין את אשתו גם יש הבדל. הוא יודע שאשתו קיבלה ממנו את מה שהיא זקוקה לו. העיקר הוא לא החפץ - העיקר הוא הקשר בינה לבעלה.

כתבתי בפירוש שהנקודה היא לא האם לקנות או לא (כי ברור לשניכם שאי אפשר). כתבתי שהנקודה היא לתת לרגש מקום בדיון\החלטה ענייניים לחלוטין. זה הכל.

כך שאצלך זה דיון "ענייני" כשזה בכלל לא העניין.

הניסיון למצוא את הצדק בדברים שלך בגלל ה"ענייניות" הוא מתכון לכישלון.

אם לא תצליח להבין את המקום הזה שלה שאף על פי כן ובכל זאת אולי יש מקום לדעתה, מתישהו זה יתפוצץ.

נכון, לא בשמלה הראשונה ואולי גם לא בספה שתקנו. אבל מתישהו הפער, בעומק, יצוף.

אם תפרק את הטענות של הצדדים לשניים ותנתח אותם, תוכל להבין במה מדובר.

יש כאן גבר שמפחד מהתוצאות של המעשים של זוגתו אם יתן לה לקבל החלטות. ברור לו שהענייניות בצידו.

אם יצליח להתחבר למקום ההגיוני והענייני בדבריה (כי היא לא סתומה) ומשם לנסות, יחד, להגיע לעמק השווה בדעתם (משני הצדדים), זה יהיה רווח גדול בשבילם.

אין שמץ של קשר בין מה שאתה טוען לטענותיי. בהצלחה.

לבד בצורה נבונה... אולי לא?

אם כן - הדוגמא שנתת לא הכי טובה.

אם לא - נראה לי שחיות לבד גם מנהלות את כספם בצורה לא פחות טובה.

@לאצעיר

הנה הוא מסביר יותר טוב ממני

ה"עניין" אצלך הוא הנק' שלך בדיון - לקראת נישואין וזוגיות

וזה גם אם תרצה תקרא באמת 

הוא לא תוקף הוא מנסה להסביר 

הבאתי דוגמא להתנגשות רצונות. זה לא אומר שאין ענייניות אצל האשה או שהגבר הוא השליט יודע כל העליון.

בכוונה הפרדתי את המסביב כדי להסביר את הנקודה הספציצפית שעליה דיברתי.

לגבי סיומת דבריך - בלי קשר לדיון הזה יש בזה קצת מורכבות אחרת, במיוחד ברווקות מאוחרת.

אולי יש דוגמא שיכול להיות שיקול ענייני אחר של האישה והגבר צריך לתת לו מקום? כי בדוגמא הזאת היה נשמע שהאישה לא יודעת פשוט להתנהל כלכלית ובאמת אין פה שום שיקול ענייני.

במקרה הנ"ל - שניהם יודעים שאין כסף, שניהם יודעים שאי אפשר ובפועל שניהם יודעים שהשמלה הזו לא תקנה החודש.

ההבדל הוא שהאשה באה אל הבעל ומשתפת אותו בקשיים שלה - בזה שהמצב כלכלי קשה, שהיא מרגישה פחות בטוחה ומה יהיה? וכן - גם ששמלה חדשה היתה גורמת לה להרגיש יותר טוב.

בעל שמתנהל בצורה עניינית פשוט מבטל את הדיון ב"אין כסף".

כשהבעל יודע לשמוע את אשתו ולתת לה את המקום של ההבנה, נתינת המקום וההשתתפות (באמת) היא מרגישה שהיא לא לבד, שמישהו נמצא איתה בקושי.

ובסוף - מה כל העובדה שלנו בלנ"ו אם לא בשביל ה"ביחד" הזה? נראה לי נורא להיות נשוי ועדיין להרגיש לבד.

גם הבעל וגם האשה ידעו מראש את התוצאה של הדיון. ההבדל הוא בדרך שעוברים ביחד.

מקווה שיותר מובן @חדשכאן  @הפי 

אז פחות מעוניין להמשיך בדיון.

אני עדיין חושב שאתה ממסגר את העניין בצורה מסויימת ואני רוצה להצביע על הפספוס בזה.

אני מדבר על לנסות לחשוב על זה מנק' המבט של האחר.

לא לחשוב איך לגרום לאחר להרגיש יותר טוב בעיניים שלך אלא ממש לנסות לצאת מעצמך כדי להסתכל דרך העיניים של האחר.

לחשוב על האחר דרך העיניים של האחר!

זה כביכול נראה לנו טריוויאלי. אבל נראלי כחושבים על זה לעומק אפשר לשים לב שאנחנו בדר"כ מודדים את הרגשות של האחר בעיניים שלנו.

אני רוצה להציע לנסות למדוד את הרגשות של האחר בעיניים של האחר.

שפירשת את דברי לא נכון. אין לי בעיה להתווכח אם אני צודק או טועה אבל מפריע לי שאומרים דברים שאני לא טוען.

לגבי טענתך - מורכב מאוד. תמיד טוב להבין את האחר ככל האפשר אבל צריך לזכור שאיש ואשה הם שונים מאוד. מהותית.

צריך להזהר לא לדמיין ועוד יותר - לא לטשטש.

בסוף אשה צריכה בעל שמבין אותה ולא חברה טובה. 

גבר ולא אישה

לגבי מה שהוא טען? על לצאת מהעין שלי לתוך החוויה שלה?

צריך להזהר לא לטשטש ולא לדמיין? מה אתה אומר שזה מה שאישה עושה?

להכנס לחוויה שלה. אשה צריכה בעל שיראה ויבין אותה. לא חברה טובה.

נתקלתי כבר בכאלו שחיפשו בפגישות מישהו שיהיה חברה טובה שלהן ולא בעל. זו טעות נפוצה.

למען הסר ספק - רצוי ומומלץ שיהיו החברים הכי טובים, פשוט לא חברה.

ואני חושבת שיש לך טעות עקרונית בגישה שאתה מציג כאן.

הטעות העקרונית היא לגשת לאותה השיחה שבה יש מקום לאישה לשתף ברגשות שלה - כשלך יש כבר את השורה התחתונה של מהי ההחלטה הנכונה. בעיניי זו לא זוגיות תקינה. אם אתה מעריך את דעתה של מי שהתחתנת איתה, כנראה תראה שזה לא גחמה לרגע, ושאולי יש כאן משהו גדול יותר שמסתתר - ושבעקבות זאת אולי נכון להיכנס למינוס כדי לקנות את השמלה.

בנוסף אתה מציג כאן כאילו שיש התלבטות בין מותרות לבין צרכים, ושבדיון הזה יש החלטה נכונה אחת, ואני די משוכנעת שזה לא תמיד נכון.

צורת ההתנהלות המתוארת מתאימה יותר בעיניי למודל של הורות למתבגרים, לא לבני זוג נשואים.

אז אפרט - לקראת נישואין וזוגיות

וחושבת שאם היית משתמת בדוגמה אחרת, אולי זה היה יותר מתקבל פה אצל אנשים.

"במקרה הנ"ל - שניהם יודעים שאין כסף, שניהם יודעים שאי אפשר ובפועל שניהם יודעים שהשמלה הזו לא תקנה החודש.

....

גם הבעל וגם האשה ידעו מראש את התוצאה של הדיון. ההבדל הוא בדרך שעוברים ביחד."

קודם כל, בדוגמה הזאת, יש כאן צד פרקטי - מה המשמעות של אין כסף. יש אפשרות להיכנס למינוס. או לקחת הלוואה.

אבל הנקודה העקרונית היא המשפט השני - להגיע לדיון כאשר שנינו יודעים מראש את התוצאה. אם כך, מה המטרה להיכנס בכלל לדיון?

מדבריך משתמע, שיש כאן את הגבר שהוא המבוגר האחראי, אל מול האישה שיש לה צורך רגשי במותרות, אז כל עוד נותנים לה לפרוק את מה שיש לה על הלב - הבעייה נפתרה. בתיאורך, הגבר מקבל החלטה ("עכשיו כבר אפשר לתת לבעלה לקבל את ההחלטה הנכונה בשבילם."), ולא החלטה זוגית משותפת.

כאשר בני זוג נכנסים לדיון, אני לא חושבת שאף צד צריך לבוא עם תוצאות ידועות מראש.

ואם אני חוזרת לדוגמה שלך:

כגבר, לנסות להבין למה יש צורך בשמלה הזאת דווקא עכשיו.

להציג את המצב הפיננסי העכשווי.

לנסות לראות אם יש פתרון אחר, שכן עומד בגבולות תקציב - נניח לשכור שמלה מגמ"ח, להזמין מאתר בחו"ל (יכול להיות זול משמעותית). או אולי להחליט שחוסכים בצורה אחרת, מגדילים הכנסות החודש, מצמצמים בהוצאות אחרות.

זוגיות זה לא משהו "ענייני". זו לא שותפות עסקית - זה גם שותפות עסקית, אבל יש בזה הרבה מעבר.

אני מסכימה איתך שזה מאוד חשוב שגבר ייתן מקום לאשתו לבטא את רגשותיה (ולהפך). הוא לא מפקד שמטיל פקודות. 

ועדיין, בדוגמה שאתה תיארת האישה היא סוג של אינפנטילית, שאם נחדיר קצת בינה למוחה היא תבין שההחלטה הנכונה היא לא לעשות כרצונה. גם אם לא לזאת הייתה כוונתן (ואני באמת חושבת שזאת לא הייתה הכוונה שלך) - ככה זה השתמע, ולכן (לדעתי) זה הקפיץ פה הרבה אנשים.

כי כבר באמת נשבר לי להסביר. תתעלמו מהמסביב (למרות שמעניינת אותי הסתכלות של זוגות נשואים על הסיטואציה).

אני מתאר 2 גברים - אחד שחותך ואומר "זה מה יש" והשני שמקשיב. זה הכל. 

שמנסים לדייק אותך בה.

זה בכלל לא בגלל רגישות לנשים והמנעות מלהציג אותם כסתומות.

זו התפיסה של דעתה של האישה (או של איש, זה לא כזה משנה) כנגד דעתך שנתפסת כאובייקטיבית יותר.

והבנתי שאתם לא מבינים מה אני אומר. נסיים כאן.

אבל אנחנו גם חושבים שאם היא רוצה שמלה, זה לא מסתכם רק בלהבין ולשמוע את הרצון שלה, אלא לתת לזה מקום ברמת המעשה.. ולא שהוא יחליט או שהשורה התחתונה שלא קונים. מטילים ספק על העובדה שכתבת שהשמלה לא תיקנה.

הצלחת לתמלל את מה שהציק לי.

תודה.

זו נק' ממש חשובה שהעלית!

לקח לי זמן להבין את זה אחרי שכמה בנות מקסימות שיצאתי איתן עזרו לי בזה.

חושב שזה ייטיב לכל אחד מאיתנו להפנים את הנק' הזו.

דיברתי עם מישהי כדי להחליט להפגש. בשלב מסויים דיברנו על אופי, הובלה ודעה.

היא אמרה לי שהיא רוצה מישהו שיוביל אבל הדעה שלה חשובה.

שאלתי - בעצם מה שחשוב לך הוא שאני אשמע אותך? את ה"כןןןןןן" שלה שמעתי עד הבית.. 

הנק' הזו של "חיפוש הצדק" בדבריה וההבנה שהיא לא סתם מקשקשת.

פעם, אם היו אומרים לי שלמישהו חשוב לומר את דעתו בדיון כשהמטרה שלו היא לא "לנצח" בויכוח - לא הייתי מסוגל להבין את זה.

עכשיו אני קצת יותר מבין את זה שהאמירה היא דרך בעצם להביא את עצמה לתוך הקשר וההחלטה. על התוצאה היא כבר סומכת עלי. 

או כמו שבחורה מאוד מיוחדת הגדירה לי פעם - "תיקח את התיק הזה (הובלה) ממני".

סתם 🙃. תודה! נקווה לטוב.

חשבתי על זה, שאולי הביטוי שיותר מבטא את הרעיון פה הוא לא: "את צודקת"

אלא, אני מבין אותך/ את הרצון שלך/ את התחושה שלך.

בביטוי של צודק או לא צודק יש מימד שיפוטי, שקצת משאיר את בני הזוג משני עברי המתרס.

"חשוב לי להבין"

אני מאד לא אוהבת שנותנים ציון למה שאני אומרת. צודקת לא צודקת זה ציון.

מי אתה שתתיתן לי כזה?

הרי אם אמרתי מה שאמרתי, אז בחווייה שלי *אני צודקת* לא צריכה שהאיש שלידי יאשר או ישלול את זה.

אבל האמת זה תלוי על מה הדיון.

אם הוא על נושא טכני, עובדתי ( ענייני בלשונכם)

או על נושא מהותי שנוגע בליבת הקשר, או בצרכים רגשיים, או בשוני בין דעות

רק נקודה לגבי "מי אתה?" - בעלך. האדם שבחרת לחיות לצידו. דעתו חשובה לך (גם אם מנוגדת ב180 מעלות לדעתך) מהסיבה הזו בלבד.

כמובן שגם הפוך. נראה לי חשוב לציין את זה. 

התכוונתי לשלב הדייטים.

מאד לא אוהבת שבחורים יוצאים מנקודת הנחה שהשקפת עולמם "היא הצודקת" ואז  מה שלא עולה איתה בקנה אחד, בטל ומבוטל, והם נכנסים לויכוחים עם ראיות לבית משפט.

ואגב, לא רואה את עצמי חיה עם מישהו שהוא לוחם צדק, אז זה רלוונטי גם לאח"כ.

ובתור אחד עם השקפת עולם צודקת - זה לא כזה נורא 😁

הרבה מחפשות דווקא את זה לשמחתי.

אבל הנקודה היא לא הצדק אלא החשיבות של השני ודעתו. 

צודק או לא צודק לא רלוונטי.

לא זוכרת את הסיטואציה במדויק, אבל לאחרונה יצא לי לשתף בחור באיזו שהיא תחושה קשה שלי לגבי עניין מסויים, והתגובה שלו היתה: את צודקת, גם אני כש... מרגיש כך. אז זה הגיוני.

במחילה, זו תגובה שמאד מעצבנת. כאילו רגע... ואם אתה לא היית מרגיש כך אז התחושה שלי לא רלוונטית? לא הגיונית?

לא ביקשתי אישור להרגיש מה שאני מרגישה. תודה באמת. רק ביקשתי הבנה.

זו הדרך שלו להראות חיבור אליך. זה לא דיון פילוסופי או בין חברות. זו דרך שלו לומר - יש כאן נקודה משותפת לנו. גם אם התוכן שונה לחלוטין, לשנינו קשה עם.. 

כותב לפי מה שהבנתי ממה שאת תיארת. רציתי רק להראות דרך אחרת להסתכל על דברים.

95% מהקושי בעולם הפגישות הוא להבין אחד את השניה.

נתתי נקודת מבט אפשרית אחרת על כוונתו. וכמו שכתבתי כאן ובכל מקום בערך - צריך ללמוד את השפה של השני.

כי כשהוא כותב את צודקת גם אני מרגיש ככה אז לכן זה הגיוני מה שאת מרגישה, זה לתת אישור על מה שהיא מרגישה להגיד לה נכון או לא נכון, ולא להיות שותף כפי שכתבת..

זה הייתה ההרגשה שלה מדבריו ואפשר להבין אותה. לי יותר מסתדר הפרשנות הזאת.

ונראה לי שמה ש"לאצעיר" רצה זה רק לומר שיש דרך אחרת להבין את הדברים, ושזו פרשנות אפשרית.

וגם לענ"ד זו פרשנות אפשרית (באופן תיאורטי).

בפועל - אני מניח שמי שמכיר ונמצא בשיחה יכול להבין טוב יותר (לפחות כאשר הוא מודע לאפשרויות השונות).

על בסיס ציטוט לבד - תמיד תהיה נטיה ללמד לכף זכות. אם אני יכול להבין מישהו בצורה שנראית לי התנהגות סבירה, ואני יכול להבין אותו בצורה שנראית לי כהתנהגות לא סבירה, אז יותר סביר בעיני לפרש את המעשים שלו באופן הראשון (כמובן, תלוי עד כמה זה פרשנות רחוקה, אבל כעיקרון אני מעדיף לפרש דברים בצורה שבה אנשים יוצאים הגיוניים). 

וברור, כל אמירה אפשר לפרש באופנים שונים.

והחכמה היא ללמוד לבקש הסבר כשאנחנו מרגישים שהיו לא פיירים איתנו או לא הבנו נכון.

מצד שני, איי ההבנות האלה נוגעים לנו בנקודות הכי בסיסיות ורגישות בנפש, שמאד קשה בזמן אמת לווסת את התגובות לתקשורת יעילה.

וכאן נכנס כל הנושא של רמת מובחנות, והייתכנות החיובית של קשר להתקיים כאשר הרמה דומה.

זמן אמת זה טוב ויפה. בד"כ זה לא קורה, בטח לא בהתחלה. אפשר תמיד לתקן, להסביר ולהעלות אח"כ. קשר לא אבוד בגלל אי הבנה, ויכוח או אפילו חלילה פגיעה.

אם יש פוטנציאל ורצון משני הצדדים להשקיע - כדאי לנסות לתקן ולברר גם אח"כ.

לא כל כך הבנתי את "רמת מובחנות". אשמח אם תפרטי.

איכשהו לא עובד אלא אובד. אבל בסיידר.

בעניין המובחנות אשתדל במוצ"ש. זה ארוך.

ובעיה ידועה... מקווה שיגיע בקרוב זה שתרצו להשקיע את כל כולכם כדי שיצליח. ויצליח. במהרה בע"ה.

הוא אמר שבעיניו הבחור התכוון למשהו אחר.

אז אני אמרתי שגם יש היגיון לאיך שהיא הרגישה ממנו וזו גם אפשרות סבירה מהמילים שהוא אמר לה (בפרט שבסוף היא הייתה שם, לא אנחנו)

נראה לי שזה מתחיל בכך שהאדם לא שיפוטי כלפי עצמו. מתי שהאדם לא שיפוטי כלפי עצמו אז הוא גם לא צריך שיצדיקו אותו מבחוץ.

ובכלל, זה נראה לי גורר דיון אחר - באילו עניינים אין שיפוטיות? כנראה שזה העניינים של הרגשות והתהליכים. אולי בעצמם יש הבחנה/ביקורת כלפיהם אבל שיפוט זה רק של א-להים.. אבל לגבי ערכים - יש ועוד איך שיפוט! כל אדם שופט על פי ערכיו, מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע. אפשר לנסות לעשות הפרדה בין ערך מסויים ולשפוט אותו אבל לא את האדם. אבל זה לא מדוייק, כי בסופו של דבר קשה להבדיל בין הערכים למי שממש אותם. ואותו דבר נכון בדינמיקה של אדם עם עצמו, האם הוא בעמדה שיפוטית כלפי עצמו או כלפי הערכים שאותם הוא מנסה לממש. ויש לי תחושה כזאת שאי אפשר להנות מכל העולמות, חייבים לשפוט. חלק מהשיפוט נעשה בבשר החי.. האדם (אדם כלפי עצמו וכלפי הזולת) 

אולי בעצם אין עניין להפריד בין האדם לערכיו אלא לממש את זה לטובת האדם. כאשר השיפוט הוא פוגע באדם אז הוא לא מועיל. כאשר השיפוט הוא מסייע לאדם אז הוא מועיל -

אני מאמין שכל אחד פה חווה את התחושה הטובה מתי אומרים לו כאשר הוא צודק. וכן להיפך, תחושה רעה שהוא לא צודק. נראה לי שיש צד גם לזרום עם זה במידה מסויימת.

נחזור להקשר המקורי - לא הייתי פוסל על הסף ביטוי שיפוטי בגלל שהוא שיפוטי.. אולי יש צד להשלים עם עניין השיפוטיות, ולנצל אותה מתי שהיא משרתת עניינים טובים. אבל כן, אולי אפשר להמעיט בשיפוטיות (או להגביר אותה) לפי הצורך.

א. לא מרתיע, אולי יכול להקשות טכנית 

ב. יש לא מעט מדרשות שהבנות לומדות תורה ברצינות ואף ממשיכות לשנה נוספת במתכונת מסוימת ( הרובע, נשמת, מגדל עוז ועוד ועוד) 

אולי שווה לך לשקול לפנות למקומות בסגנון 

בהצלחה! 

תזכור שאתה צריך אחת מיוחדת ויחידה עבורך. 

אני כמובן מודע לזה שאני מחפש רק אחת, ואני בטוח שמי שתכיר אותי לא תפסול אותי על כך שאין לי ווטסאפ כי היא תבין שזה לא נובע מסגירות או צנזורה או משהו כזה, אבל כן יש לי חשש שזה ירתיע בחורות מלפגוש אותי, ויש בי מקום שגם מבין את זה, זה חריג מאוד בציבור שלנו, ואני חש את זה על בשרי בחיי היום יום שלי...

היא לא תתרגש מזה.

ואם כן בעיה שלההה

אל תתעסק במופלא ממך.

יש מספיק דברים שהם כן ברשותנו שיוצרים עומסים, חבל להתעכב על דברים שלא נתונים לשיקולנו

כמו שכתבתי, יש מיזמים קטנים, חלקם גם בישיבה שלי, שלא מצליחים להניב הצלחות משמעותיות, אלא רק משהו פה ושם. אני כמובן יורה לכל הכיוונים, אבל כרגע המצב לא נראה מזהיר במיוחד

הכל תפוס, ומה שפנוי זה של נכים...

סתם סתם, תנוח דעתך ובעזרת ה' שידוכך יבוא במהרה

לא חושב שיש תפיסה עדיפה יותר, אבל הגדרה מפורטת תעזור יותר מהגדרה אמורפית שכל אחד מתכוון משהו אחר.

גם נושאים כמו מציאות ה', תחיית המתים, עולם הבא, ביקורת המקרא וכו'. באופן כללי זו נקודת המוצא שלי בכל נושא שאני פוגש - להעמיק ולהגיע למסקנה עצמאית אם אני מאמין בזה ובאיזה אופן.

מדוע שדכנים זה דבר זר?

אגב. חכמת ההמונים אומרת ששידוך טוב באמת זה שידוך שמציע מישהו שמכיר אותך כגון אח או אחות שך אחד מהצדדים

ותגיד לחברים או בני בנות משפחה מה אתה מחפש

ותתקשר למספר טלפון שהכי נראה לך נכון להתקשר אליו,

יצא לי מזה פעם דייט אחד

אורות עציון, שבות רחל, דניאלי - שמרניים

נשמת, מגדל עוז - טיפה יותר פתוחים

אפשר גם לנסות את במדשרת בר אילן

במקומות שמרניים תבדוק אם הבחורה פתוחה מחשבתית כמו שחשוב לך.

במקומות יותר פתוחים בדרך יהיה יותר צורך לבדוק יותר את הדוסיות (אדיקות בשמירת מצוות וכו').

זאת גישה סטיגמתית להחריד, אבל כל עוד מבררים אין בעיה להשתמש בסטיגמות.

כאשר נפגשים עם בנאדם - אז כל הסטיגמות בטלות ומבוטלות. צריך לבוא נקי למפגש עם בנאדם. בלי דעות קדומות ועם הרבה סקרנות ומוכנות להיות מופתע.

ממש לא הייתי שמה באותה קטגוריה.. אורות עציון הרבה יותר פתוחים

ביחד עם שבות רחל הייתי שמה נגיד את הרובע. אורות עציון נחשבים די באמצע בים מגדל עוז לשבןת רחל נגיד

וגם חושבת שיש הרבה שלא לומדות במדרשות או לומדות קצת במקביל לתואר..

הייתי מחפשת באורות עציון או בנשמת, אבל לדעתי ממש לא כדאי להתקבע על העניין של מדרשות

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת

ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳

בהצלחה🫶 עוד יבוא יום בו תמלמל שמות של ניקים בחליפת חתן לוחצת

הזכרת לי את השיר של ליאור נרקיס.

שהוא מחפש חתולה מבית טוב

מניח שאתה מכיר.

אם לא. גלגל...

תשמע רק אחרי בין המצרים

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

אבל האם יודעים שאיזבל היתה איכשהו קשורה לחתונות?!

בא נשמע אתכם.

בטח כתוב שרק הרגלים והידים והראש נשארו אחרי שהכלבים אכלו את הגוף שלה וחזל אומרים בזכות שהייתה מפזזת בידיה ורגלה ונעה בראשה לחתנים וכלות

חזל אומרים שלא נרקבו הכפות יידים והרגליים שלה בגלל שזכתה לשמח חתן וכלה

שזה מבחן..

בסוף מן הסתם כששואלים אותנו שאלה הצד השני כבר מגיע עם תשובה מוכנה.

דווקא יצא לי להכיר אנשים שהולכים עם תשובה לשאלה הזאת.

אני הייתי אומרת אברהם אבינו ושרה אימנו- כזוג. בסוף הם הדוגמה המוחשית לבית של הפצת תורה.. וכשזה הרצון, צריך מודל חזק.

ובכללי כל נושא השאלות וכו', זה בנחת.

הן המומחיות ההכי גדולות בזה.

בחיי כמה שאני מתגעגע לסבתות מהעבודה שלי.. יותר מכולם