לראייתי - גברים הם ענייניים יותר. ביקורת על פרט מסויים נתפסת אצלם (כברירת מחדל) כדיון על אותו פרט בנפרד מהאדם עצמו. זה לא אומר שאי אפשר להעלב מהסגנון או מהכוונה אבל זה הבסיס.

נשים הן הוליסטיות יותר - ביקורת על פרט מסויים מבחינתן הוא בעצם על איך הפרט הזה מתבטא *בה*. ממילא צריך יותר להזהר בצורה שבה מעבירים את הביקורת כדי שבאמת לא תתבטא כביקורת עליה.

עדיין לא יודע איך בדיוק לעשות את זה..

מוזמנים (וכמובן מוזמנות) להגיב על דעתכם בעניין.

יש אדם שבעניינים מסויים יהיה מאוד ענייני ובעניינים אחרים יהיה לא ענייני. כל אחד ותחומי העניין שלו. 

גם כל אחד מגדיר בצורה שונה מה 'העניין'. וזה נראה לי בדרך כלל ההבדל בין נשים לגברים - כל אחד מגדיר את "העניין" שבמילים במשהו אחר. נשים באמת מחפשות יותר את השיח ההוליסטי ולכן הן מראש מכוונות מטרה יותר לשם לכן זה הכי ענייני מבחינתן להתייחס לדיבור של האדם בצורה הוליסטית. אם מדובר לכך אפשר לנסות להיות יותר רגישים לכך. זה הגיוני שנשים וגברים יחפשו עניין שונה בתוך הקשר, כל אחד הזוית שלו. מהזוית הגברית זה יכול להתפרש כ'לא ענייני', אבל זה העניין שלה! משהו אחר שאתה פחות מחפש אותו..

ובדיוק על השאלה ששאלת, עניתי כיוון לתשובה בפתיחת השרשור, מה שכתבתי בשורה האחרונה.

כתבת מהמם.

ואני מוסיפה, שלא רק ביקורת גלויה.

גם לעג, או זלזול, או ציניות  וכן, אפילו חוסר התעניינות סדרתית...

זה מקטין.

"ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ..."

ועמוקים, אז יש מקום לביקורת.

"טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת"- "אם אדם מוכיח לחברו על דרכו הרעה וסבת התוכחה באה 'מאהבה מסותרת' כמו האב המוכיח לבנו, שזה מרוב אהבתו, וכמ"ש 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח', תוכחה זאת הגם שהיא בגלוי, טובה מאד:" (מלבי"ם)

איפה שאין, מפחדים מביקורת.

אני מסכימה איתך.

אבל בקשר בשלבי ההתבססות שלו, עוד אין. יש אולי פוטנציאל לזה, אבל הוא לא מבוסס דיו.

מעבר לזה, אני לחלוטין לא שוללת ביקורת, אבל שוב, השאלה מאיזה מקום היא באה.

ממקום שרוצה בטובת הקשר, בטובת הפרטנר, או ממקום אגואיסטי/ מתנשא/ שיפוטי.

שהתחדדה לי יותר לאחרונה

לפעמים זוג נפגשים והם בראש כזה של "יאלה בו נהיה רציניים וכנים". וזה מהמם! אבל לפעמים צריך לבנות את הבסיס של הקשר באופן יציב יותר כדי שיהיה מסוגל לקבל את הדברים מתוך הבנה נכונה. כך יהיה את הכלים הנכונים להתמודד עם הדברים האלה.

כמה סבלנות התהליכים האלו דורשים 🥵

אבל נראה שאין דרך אחרת.

הוא דיבר (להבנתי) ספציפית על ביקורת. את מדברת על עצם הקשר. וכן, מדוייק כמובן.

אני חושב שכן צריך לחבר לזה את העין הטובה, לימוד זכות, תקשורת וכמובן מחילה שלמה על פגיעה.

לפעמים קורה שהצד השני אכן מקטין אותך. יש 2 אפשרויות - להתכווצץ לתוך עצמי או להעלות את זה. 

להתחיל קודם כל בעין טובה ולימוד זכות - אולי הוא לא התכוון? אולי הבנתי לא נכון? אולי זה דורך לו בכלל על נקודה אחרת? וגם אם כן - אולי לא שם לב? אולי יצטער?

תקשורת - להעלות את הנושא. אם אפשר לא ממקום רק של "נפגעתי" אלא ממקום של "יש לנו קשר, אני רוצה שיעבוד ובתוך הקשר הזה הנקודה הזו מפריעה לי". כשמגיעים מנקודה משותפת הפגיעה ותוצאותיה גם משותפות וממילא הרצון לתקנה.

וכמובן מחילה - צריך גם לדעת לסלוח ולא לסחוב את זה להמשך (בגלוי או בסתר). אם מוחלים - אז עד הסוף ולא להעלות את זה בויכוח הבא. כמובן כאשר הצד הפוגע באמת מצטער ומתקן.

קשר שבו מתנהלים בצורה כזו הדדית הוא קשר שבונה, מצמיח ותמיד בהתקדמות בעיני.

איכשהו במציאות זה מסתבך

כותב את הדברים האלו גם (ובעיקר) לעצמי. והלוואי שנזכה כבר כולנו..

כ"כ חשוב.

הרבה פעמים בתוך כל הבלאגן אנחנו שוכחים את זה.

נק' מאוד חשובות

ומתאים כאן (ובכלל).

"בכל התורה תמיד מופיעים המונחים "בינת הלב", "הגיון הלב". והרי מבינים בשכל? אלא מדובר על בינה שמופנמת מהשכל לתוך החיים כולם."

גם כאן - אלו דברים שמבינים בשכל (בתקווה). העבודה היא שזו תהיה הבנה שתחלחל לכל החיים ונחיה על פיה. שנזכה.

הפוך

שבחורה אומרת לך נפגעתי , זה לא קל לה להגיד את זה , היא נמצאת בתוך מקום של , תראה הצצה לתוך הרגש שלי , היא ממש לא מכניסה לשם את כולם .

במילא לאישה יש קושי להגיד נפגעתי, אז אם היא אומרת את זה היא רוצה הכרה ברגש שלה , זה לא צריך להיות את צודקת אלא אני יכול להבין את הרגש הזה.

והעניין של יש לנו קשר אני רוצה לעבוד עליו ברור שהיא רוצה לעבוד עליו !!!!

עצם זה שהיא אומרת לך מה היא מרגישה זה כבר עבודה עליו ..

וגם הזכרת .  הנקודה הזו מפריעה לי אז בוא נעבוד עליו .. בשעת ויכוח אף אחת לא יכולה להגיד לך יא אתה יודע הנקודה הזו מפריעה לי אני סולחת לך אם תוכל לעבוד עליו לפעם הבאה .

זה לא עובד כך

היא רוצה קודם כל שתבין רגע מה היא מרגישה , לא כי היא אגואיסטית כי אין לה יכולת להחזיק את זה בלעדייך 

למה בכלל צריך לציין את זה שהיא רוצה לעבוד על הקשר?

אם היא לא היתה רוצה לעבוד על הקשר הייתה נעלמת בורחת וביי

לגבי "למה לומר"? זו *בדיוק* הנקודה שלי. לך זה ברור, לשני בכלל לא.

כל הנקודה היא לדעת לתקשר ולוודא שמבינים זה את זו. זה יותר ממסירת אינפורמציה, זה חלק ממשי מבניית הקשר וככזה יש גם דרך להעביר אותו.

הצעתי דרך שבעיני נראית יותר מתאימה ובונה.

מזכיר לך שיש שניים בקשר, האישה לא לבד שם. 

מה תעשה שיהיה לך אי הסכמה עם בחורה ?

תגיד לה בואי תהיי בשקט , אל תדברי על מה שאתה חווה זה לא מעניין הרגש שלך ,

תעבדי לפי איך שאני פועל .. תגידי לי בצורה טכנית איך את מרגישה ואני אנסה לשפר את זה

ולא רק זה גם תסלחי לי? 

כתבתי איך לקחת את הפגיעה למקום של בניין קשר וחיזוקו ולא של התכנסות למקום נפגע וניתוק.

הצגתי את זה כמכלול. זה לא חייב לקרות בזמן אמת, רובינו לא חסידים ששומעים חרפתן ואינם משיבים. זה כן צריך להיות במחשבה ובהתנהלות. 

אצל בחורה אתה צריך להבין כדי שתתגברו על זה צריך להיות קודם כל הכרה ברגש

אחרת יום אחד היא תתפוצץ

אני פשוט לא מבין מה מדברי בשרשור אומר אחרת. 

היא רק תיפגע מזה ותישאר חסרת כוחות

אם תתן לה לפתוח את זה (למרות שלא תמיד יש לך רצון / כוח) אז הקשר יתחזק

למה? כמו שפותח השרשור כתב היא תרגיש שאתה נתת לה מקום ושאתה רואה אותה ..

וכך היא תוכל גם להשתפר ולבקש סליחה ולהפנים

אבל ברגע שהיא תקועה ברגש שלה והיא בלופ (מפחדת שפגע בך , היא פגועה , מתבאסת על הסטוציה )

זה לא זמן טוב להגיד לה ..

יודעת מה ??? שלך

לא!!

הוא לא מנסה לבטל שום דבר ממה שהיא מרגישה הוא אמר סה"כ שלנסות לא להשאיר את זה רק במישור של הפגיעה אלא לנסות לקחת את זה ולהעלות את זה למישור של תיקון ושיפור הקשר -רצון של 2 הצדדים. בודאי חלק מזה כולל הכרה בפגיעה! בטח שלא להתעלם מזה.

הקטנה זה בחלט דבר שלא מאפשר קשר.

דיברתי באמת על ביקורת גלויה ואולי בהקשר של הדברים הללו אפשר אכן לומר שיש השקה בין ביקורת גלוייה לסמוייה. בשניהם יכול להיות משהו לא טהור.

נניח, אם אחד מבני זוג מרגיש שהשני מקטין אותו אז הוא עלול לנסות להקטין אותו בחזרה ואז זה לא יוביל למקום טוב בקשר. 

לכן, אם יש לו מספיק אוויר בריאות, שישאף אוויר ואז יחפש את מקום הכבוד של הזולת אע"פ שהוא מרגיש שהוא מקטין אותו ומתוך כך יסתכל ויעיר על הדברים וגם יעביר את התחושה שהלא נעימה שהוא מרגיש עקב ההקטנה.

אגב, חיפשתי את המקור שציטטת - אליהו רבא כח – ויקיטקסט

תודה.

אבל איך הכותרת קשורה?

טומנת בחובה משמעויות שונות, רציתי להאיר את הצורך האמיתי בעיני שממנו נובע הרצון לשמוע "את צודקת"

היא לא בהכרח רוצה שבן הזוג יסכים איתה, היא רוצה שהוא יתן לה מקום.

ואע"פ כן נותנים לבחורה מקום.

כמו שהבחור טועה, היא טועה. זה טבעי אנחנו בני-אדם. זה לא תחרות מי טועה יותר ממי בקשר, אלא צריך לברר בנחת ובנועם מי צודק בכל מקרה ולנסות ללכת בדרכי נועם ורכות.

לא צריך לפחד להעביר ביקורת. זה לא שני ילדים שרבים ומתעצבנים. זה זוג מבוגר שמאוהב קשות אחד בשני, ובכל קשר צריך להעיר ולהאיר ולהתקדם ולהשתפר.

לא הבנתי מה הקשר לנתינת מקום בקשר. אתה יכול לתת לבחורה המון מקום, ולהעריך את הדעה שלה ולנסות להבין אותה לעומק, אבל יש מקרים שהיא טועה, בדיוק כמו שאתה טועה.

היא לא באמת מחפשת להיות צודקת,

היא מחפשת מקום

בבחורה איכותית היא מחפשת להיות צודקת.

לכן אין לי צורך להיכנס ולפרש מה זה טומן בתוכו, כמו שהוא עושה.

אני יוצא מנקודת הנחה שהיא לא מחפשת להיות תמיד צודקת.

אולי באמת תרבות אלטרנטיבית עם אמירות אחרות יותר מפורשות תהיה יותר טובה.

ששמחים בכך שהשני טועה ולכן (לפחות על פי המהר"ל) יש את התפילה לפני הכניסה לבית המדרש. כדי שלא נשמח בכשלון הזולת. אנשים בריאים הם מתפללים את התפילה הזאת. משמע זאת נקודה טבעית שצריך לשים לב אליה (ולהתפלל על כך).

לגבי הנקודה שהוא אומר, זה לא קשור לצדק, זה קשור לשמוע את הלב של כל מי שמביע דעה, משאלה, או רגש מסויים.

בן-אדם יכול להיות לא צודק אובייקטיבית, אבל סובייקטיבית יש משהו בלב שהוא רוצה להביע.

הוא אומר שבוודאי בנק' מסויימת האישה צודקת.

גם אם אתה בטוח שבאופן כללי, אובייקטיבית, אתה צודק, יש איזה פן או נק' מסויימת שהיא צודקת.

ואת זה היא רוצה שתמצא.

יחד עם זה, צריך לשמוע מה המסר שהיא מנסה להעביר מהלב שלה, או מה כואב לה.

או מהעניין שלפעמים כשהיא מבקשת אתה מתעלם

וכו'

זו בדיוק הנק'

שאתם באמת מדברים עם אישה לאן הוא נעלם

אבל יפה חסדי קלעת ממש

ואפילו שיחת ת"ח צריכה לימוד.

לעניינו - כאן מדובר גם על דיון ענייני. בכל מקרה אחר אתה לא תתיחס להרגשתו של אדם, כאן כן. 

כמעט בכל המקרים.

על כל פנים, כשילד אומר לך משהו שלא צודק, כדאי להבין ללב שלו. כשאתאיסט מציג לך טיעון מופרך, אתה צריך להבין מה קורה בלב שלו. זה נוגע להמון תחומים לא רק בין איש לאשתו.

כשאני מתווכח עניינית ההרגשה שווה לקליפת השום, להיפך מי שמערבה שיקולים רגשיים בויכוח ענייני חוטא לאמת.

כאן יש מצב ייחודי - ההרגשה של האשה חשובה אבל לא צריכה להשפיע על הדיון הענייני. ממש לא פשוט.

השני הרבה פעמים לא.

זה לא כמו חברותא בגמרא שהחברותא שלך מחפש צדק ואמת, וגם שם זה לא תמיד נכון.

צריך להיות חכם ולהבין ללב של מי שאתה מתדיין או מתווכח אתו.

מה אכפת לי אם ענייני או לא 

ואם אני צודקת או לא 

להיפך, אני כל הזמן כותב כמה זה הרגש של האשה *כן* חשוב.

@בנות רבות עלי  - הצילו! 

כי אם אתה חושב שיש דיון "ענייני" וגם, בנוסף, רגש של האישה, לא הבנת.

הדיון הוא לא "ענייני". היא לא פחות חכמה ממך (כמובן יתכן שכן, זו לא הנק'). היא בכלל מדברת על משהו אחר. על רגש, על תחושה, על נק' מסויימת, על איזה "צדק" בדברים שלה.

כשאתה עושה מזה דיון "ענייני" זה הופך להיות הכי לא ענייני.

[הכנסתי ענייני למרכאות כי ברור שזה ענייני בעיניך..]

הנקודה היא שכרגע מתווכחים, נניח, על קניית שמלה חדשה כאשר התקציב לא מאפשר.

לכאורה - דיון ענייני לחלוטין. לא קונים וזהו. אין כסף. בפועל - נותנים לאשה את המקום להביע את החוסר והרצון שלה. אחרי שהיא הביעה את המצוקה שלה היא מוסרת לך את המפתחות להחליט.

התוצאה הסופית זהה - משלמים ארנונה ולא קונים שמלה. מבחינת הגבר אין הבדל. ההחלטה הנכונה התקבלה. 

מבחינת האשה - שמיים וארץ. שמעו אותה, הבינו אותה, בעלה הראה לה שהוא באמת יחד איתה במה שהיא מרגישה והיא לא לבד. עכשיו כבר אפשר לתת לבעלה לקבל את ההחלטה הנכונה בשבילם.

ואחרי כל זה - לגבר שמבין את אשתו גם יש הבדל. הוא יודע שאשתו קיבלה ממנו את מה שהיא זקוקה לו. העיקר הוא לא החפץ - העיקר הוא הקשר בינה לבעלה.

כתבתי בפירוש שהנקודה היא לא האם לקנות או לא (כי ברור לשניכם שאי אפשר). כתבתי שהנקודה היא לתת לרגש מקום בדיון\החלטה ענייניים לחלוטין. זה הכל.

כך שאצלך זה דיון "ענייני" כשזה בכלל לא העניין.

הניסיון למצוא את הצדק בדברים שלך בגלל ה"ענייניות" הוא מתכון לכישלון.

אם לא תצליח להבין את המקום הזה שלה שאף על פי כן ובכל זאת אולי יש מקום לדעתה, מתישהו זה יתפוצץ.

נכון, לא בשמלה הראשונה ואולי גם לא בספה שתקנו. אבל מתישהו הפער, בעומק, יצוף.

אם תפרק את הטענות של הצדדים לשניים ותנתח אותם, תוכל להבין במה מדובר.

יש כאן גבר שמפחד מהתוצאות של המעשים של זוגתו אם יתן לה לקבל החלטות. ברור לו שהענייניות בצידו.

אם יצליח להתחבר למקום ההגיוני והענייני בדבריה (כי היא לא סתומה) ומשם לנסות, יחד, להגיע לעמק השווה בדעתם (משני הצדדים), זה יהיה רווח גדול בשבילם.

אין שמץ של קשר בין מה שאתה טוען לטענותיי. בהצלחה.

לבד בצורה נבונה... אולי לא?

אם כן - הדוגמא שנתת לא הכי טובה.

אם לא - נראה לי שחיות לבד גם מנהלות את כספם בצורה לא פחות טובה.

@לאצעיר

הנה הוא מסביר יותר טוב ממני

ה"עניין" אצלך הוא הנק' שלך בדיון - לקראת נישואין וזוגיות

וזה גם אם תרצה תקרא באמת 

הוא לא תוקף הוא מנסה להסביר 

הבאתי דוגמא להתנגשות רצונות. זה לא אומר שאין ענייניות אצל האשה או שהגבר הוא השליט יודע כל העליון.

בכוונה הפרדתי את המסביב כדי להסביר את הנקודה הספציצפית שעליה דיברתי.

לגבי סיומת דבריך - בלי קשר לדיון הזה יש בזה קצת מורכבות אחרת, במיוחד ברווקות מאוחרת.

אולי יש דוגמא שיכול להיות שיקול ענייני אחר של האישה והגבר צריך לתת לו מקום? כי בדוגמא הזאת היה נשמע שהאישה לא יודעת פשוט להתנהל כלכלית ובאמת אין פה שום שיקול ענייני.

במקרה הנ"ל - שניהם יודעים שאין כסף, שניהם יודעים שאי אפשר ובפועל שניהם יודעים שהשמלה הזו לא תקנה החודש.

ההבדל הוא שהאשה באה אל הבעל ומשתפת אותו בקשיים שלה - בזה שהמצב כלכלי קשה, שהיא מרגישה פחות בטוחה ומה יהיה? וכן - גם ששמלה חדשה היתה גורמת לה להרגיש יותר טוב.

בעל שמתנהל בצורה עניינית פשוט מבטל את הדיון ב"אין כסף".

כשהבעל יודע לשמוע את אשתו ולתת לה את המקום של ההבנה, נתינת המקום וההשתתפות (באמת) היא מרגישה שהיא לא לבד, שמישהו נמצא איתה בקושי.

ובסוף - מה כל העובדה שלנו בלנ"ו אם לא בשביל ה"ביחד" הזה? נראה לי נורא להיות נשוי ועדיין להרגיש לבד.

גם הבעל וגם האשה ידעו מראש את התוצאה של הדיון. ההבדל הוא בדרך שעוברים ביחד.

מקווה שיותר מובן @חדשכאן  @הפי 

אז פחות מעוניין להמשיך בדיון.

אני עדיין חושב שאתה ממסגר את העניין בצורה מסויימת ואני רוצה להצביע על הפספוס בזה.

אני מדבר על לנסות לחשוב על זה מנק' המבט של האחר.

לא לחשוב איך לגרום לאחר להרגיש יותר טוב בעיניים שלך אלא ממש לנסות לצאת מעצמך כדי להסתכל דרך העיניים של האחר.

לחשוב על האחר דרך העיניים של האחר!

זה כביכול נראה לנו טריוויאלי. אבל נראלי כחושבים על זה לעומק אפשר לשים לב שאנחנו בדר"כ מודדים את הרגשות של האחר בעיניים שלנו.

אני רוצה להציע לנסות למדוד את הרגשות של האחר בעיניים של האחר.

שפירשת את דברי לא נכון. אין לי בעיה להתווכח אם אני צודק או טועה אבל מפריע לי שאומרים דברים שאני לא טוען.

לגבי טענתך - מורכב מאוד. תמיד טוב להבין את האחר ככל האפשר אבל צריך לזכור שאיש ואשה הם שונים מאוד. מהותית.

צריך להזהר לא לדמיין ועוד יותר - לא לטשטש.

בסוף אשה צריכה בעל שמבין אותה ולא חברה טובה. 

גבר ולא אישה

לגבי מה שהוא טען? על לצאת מהעין שלי לתוך החוויה שלה?

צריך להזהר לא לטשטש ולא לדמיין? מה אתה אומר שזה מה שאישה עושה?

להכנס לחוויה שלה. אשה צריכה בעל שיראה ויבין אותה. לא חברה טובה.

נתקלתי כבר בכאלו שחיפשו בפגישות מישהו שיהיה חברה טובה שלהן ולא בעל. זו טעות נפוצה.

למען הסר ספק - רצוי ומומלץ שיהיו החברים הכי טובים, פשוט לא חברה.

ואני חושבת שיש לך טעות עקרונית בגישה שאתה מציג כאן.

הטעות העקרונית היא לגשת לאותה השיחה שבה יש מקום לאישה לשתף ברגשות שלה - כשלך יש כבר את השורה התחתונה של מהי ההחלטה הנכונה. בעיניי זו לא זוגיות תקינה. אם אתה מעריך את דעתה של מי שהתחתנת איתה, כנראה תראה שזה לא גחמה לרגע, ושאולי יש כאן משהו גדול יותר שמסתתר - ושבעקבות זאת אולי נכון להיכנס למינוס כדי לקנות את השמלה.

בנוסף אתה מציג כאן כאילו שיש התלבטות בין מותרות לבין צרכים, ושבדיון הזה יש החלטה נכונה אחת, ואני די משוכנעת שזה לא תמיד נכון.

צורת ההתנהלות המתוארת מתאימה יותר בעיניי למודל של הורות למתבגרים, לא לבני זוג נשואים.

אז אפרט - לקראת נישואין וזוגיות

וחושבת שאם היית משתמת בדוגמה אחרת, אולי זה היה יותר מתקבל פה אצל אנשים.

"במקרה הנ"ל - שניהם יודעים שאין כסף, שניהם יודעים שאי אפשר ובפועל שניהם יודעים שהשמלה הזו לא תקנה החודש.

....

גם הבעל וגם האשה ידעו מראש את התוצאה של הדיון. ההבדל הוא בדרך שעוברים ביחד."

קודם כל, בדוגמה הזאת, יש כאן צד פרקטי - מה המשמעות של אין כסף. יש אפשרות להיכנס למינוס. או לקחת הלוואה.

אבל הנקודה העקרונית היא המשפט השני - להגיע לדיון כאשר שנינו יודעים מראש את התוצאה. אם כך, מה המטרה להיכנס בכלל לדיון?

מדבריך משתמע, שיש כאן את הגבר שהוא המבוגר האחראי, אל מול האישה שיש לה צורך רגשי במותרות, אז כל עוד נותנים לה לפרוק את מה שיש לה על הלב - הבעייה נפתרה. בתיאורך, הגבר מקבל החלטה ("עכשיו כבר אפשר לתת לבעלה לקבל את ההחלטה הנכונה בשבילם."), ולא החלטה זוגית משותפת.

כאשר בני זוג נכנסים לדיון, אני לא חושבת שאף צד צריך לבוא עם תוצאות ידועות מראש.

ואם אני חוזרת לדוגמה שלך:

כגבר, לנסות להבין למה יש צורך בשמלה הזאת דווקא עכשיו.

להציג את המצב הפיננסי העכשווי.

לנסות לראות אם יש פתרון אחר, שכן עומד בגבולות תקציב - נניח לשכור שמלה מגמ"ח, להזמין מאתר בחו"ל (יכול להיות זול משמעותית). או אולי להחליט שחוסכים בצורה אחרת, מגדילים הכנסות החודש, מצמצמים בהוצאות אחרות.

זוגיות זה לא משהו "ענייני". זו לא שותפות עסקית - זה גם שותפות עסקית, אבל יש בזה הרבה מעבר.

אני מסכימה איתך שזה מאוד חשוב שגבר ייתן מקום לאשתו לבטא את רגשותיה (ולהפך). הוא לא מפקד שמטיל פקודות. 

ועדיין, בדוגמה שאתה תיארת האישה היא סוג של אינפנטילית, שאם נחדיר קצת בינה למוחה היא תבין שההחלטה הנכונה היא לא לעשות כרצונה. גם אם לא לזאת הייתה כוונתן (ואני באמת חושבת שזאת לא הייתה הכוונה שלך) - ככה זה השתמע, ולכן (לדעתי) זה הקפיץ פה הרבה אנשים.

כי כבר באמת נשבר לי להסביר. תתעלמו מהמסביב (למרות שמעניינת אותי הסתכלות של זוגות נשואים על הסיטואציה).

אני מתאר 2 גברים - אחד שחותך ואומר "זה מה יש" והשני שמקשיב. זה הכל. 

שמנסים לדייק אותך בה.

זה בכלל לא בגלל רגישות לנשים והמנעות מלהציג אותם כסתומות.

זו התפיסה של דעתה של האישה (או של איש, זה לא כזה משנה) כנגד דעתך שנתפסת כאובייקטיבית יותר.

והבנתי שאתם לא מבינים מה אני אומר. נסיים כאן.

אבל אנחנו גם חושבים שאם היא רוצה שמלה, זה לא מסתכם רק בלהבין ולשמוע את הרצון שלה, אלא לתת לזה מקום ברמת המעשה.. ולא שהוא יחליט או שהשורה התחתונה שלא קונים. מטילים ספק על העובדה שכתבת שהשמלה לא תיקנה.

הצלחת לתמלל את מה שהציק לי.

תודה.

זו נק' ממש חשובה שהעלית!

לקח לי זמן להבין את זה אחרי שכמה בנות מקסימות שיצאתי איתן עזרו לי בזה.

חושב שזה ייטיב לכל אחד מאיתנו להפנים את הנק' הזו.

דיברתי עם מישהי כדי להחליט להפגש. בשלב מסויים דיברנו על אופי, הובלה ודעה.

היא אמרה לי שהיא רוצה מישהו שיוביל אבל הדעה שלה חשובה.

שאלתי - בעצם מה שחשוב לך הוא שאני אשמע אותך? את ה"כןןןןןן" שלה שמעתי עד הבית.. 

הנק' הזו של "חיפוש הצדק" בדבריה וההבנה שהיא לא סתם מקשקשת.

פעם, אם היו אומרים לי שלמישהו חשוב לומר את דעתו בדיון כשהמטרה שלו היא לא "לנצח" בויכוח - לא הייתי מסוגל להבין את זה.

עכשיו אני קצת יותר מבין את זה שהאמירה היא דרך בעצם להביא את עצמה לתוך הקשר וההחלטה. על התוצאה היא כבר סומכת עלי. 

או כמו שבחורה מאוד מיוחדת הגדירה לי פעם - "תיקח את התיק הזה (הובלה) ממני".

סתם 🙃. תודה! נקווה לטוב.

חשבתי על זה, שאולי הביטוי שיותר מבטא את הרעיון פה הוא לא: "את צודקת"

אלא, אני מבין אותך/ את הרצון שלך/ את התחושה שלך.

בביטוי של צודק או לא צודק יש מימד שיפוטי, שקצת משאיר את בני הזוג משני עברי המתרס.

"חשוב לי להבין"

אני מאד לא אוהבת שנותנים ציון למה שאני אומרת. צודקת לא צודקת זה ציון.

מי אתה שתתיתן לי כזה?

הרי אם אמרתי מה שאמרתי, אז בחווייה שלי *אני צודקת* לא צריכה שהאיש שלידי יאשר או ישלול את זה.

אבל האמת זה תלוי על מה הדיון.

אם הוא על נושא טכני, עובדתי ( ענייני בלשונכם)

או על נושא מהותי שנוגע בליבת הקשר, או בצרכים רגשיים, או בשוני בין דעות

רק נקודה לגבי "מי אתה?" - בעלך. האדם שבחרת לחיות לצידו. דעתו חשובה לך (גם אם מנוגדת ב180 מעלות לדעתך) מהסיבה הזו בלבד.

כמובן שגם הפוך. נראה לי חשוב לציין את זה. 

התכוונתי לשלב הדייטים.

מאד לא אוהבת שבחורים יוצאים מנקודת הנחה שהשקפת עולמם "היא הצודקת" ואז  מה שלא עולה איתה בקנה אחד, בטל ומבוטל, והם נכנסים לויכוחים עם ראיות לבית משפט.

ואגב, לא רואה את עצמי חיה עם מישהו שהוא לוחם צדק, אז זה רלוונטי גם לאח"כ.

ובתור אחד עם השקפת עולם צודקת - זה לא כזה נורא 😁

הרבה מחפשות דווקא את זה לשמחתי.

אבל הנקודה היא לא הצדק אלא החשיבות של השני ודעתו. 

צודק או לא צודק לא רלוונטי.

לא זוכרת את הסיטואציה במדויק, אבל לאחרונה יצא לי לשתף בחור באיזו שהיא תחושה קשה שלי לגבי עניין מסויים, והתגובה שלו היתה: את צודקת, גם אני כש... מרגיש כך. אז זה הגיוני.

במחילה, זו תגובה שמאד מעצבנת. כאילו רגע... ואם אתה לא היית מרגיש כך אז התחושה שלי לא רלוונטית? לא הגיונית?

לא ביקשתי אישור להרגיש מה שאני מרגישה. תודה באמת. רק ביקשתי הבנה.

זו הדרך שלו להראות חיבור אליך. זה לא דיון פילוסופי או בין חברות. זו דרך שלו לומר - יש כאן נקודה משותפת לנו. גם אם התוכן שונה לחלוטין, לשנינו קשה עם.. 

כותב לפי מה שהבנתי ממה שאת תיארת. רציתי רק להראות דרך אחרת להסתכל על דברים.

95% מהקושי בעולם הפגישות הוא להבין אחד את השניה.

נתתי נקודת מבט אפשרית אחרת על כוונתו. וכמו שכתבתי כאן ובכל מקום בערך - צריך ללמוד את השפה של השני.

כי כשהוא כותב את צודקת גם אני מרגיש ככה אז לכן זה הגיוני מה שאת מרגישה, זה לתת אישור על מה שהיא מרגישה להגיד לה נכון או לא נכון, ולא להיות שותף כפי שכתבת..

זה הייתה ההרגשה שלה מדבריו ואפשר להבין אותה. לי יותר מסתדר הפרשנות הזאת.

ונראה לי שמה ש"לאצעיר" רצה זה רק לומר שיש דרך אחרת להבין את הדברים, ושזו פרשנות אפשרית.

וגם לענ"ד זו פרשנות אפשרית (באופן תיאורטי).

בפועל - אני מניח שמי שמכיר ונמצא בשיחה יכול להבין טוב יותר (לפחות כאשר הוא מודע לאפשרויות השונות).

על בסיס ציטוט לבד - תמיד תהיה נטיה ללמד לכף זכות. אם אני יכול להבין מישהו בצורה שנראית לי התנהגות סבירה, ואני יכול להבין אותו בצורה שנראית לי כהתנהגות לא סבירה, אז יותר סביר בעיני לפרש את המעשים שלו באופן הראשון (כמובן, תלוי עד כמה זה פרשנות רחוקה, אבל כעיקרון אני מעדיף לפרש דברים בצורה שבה אנשים יוצאים הגיוניים). 

וברור, כל אמירה אפשר לפרש באופנים שונים.

והחכמה היא ללמוד לבקש הסבר כשאנחנו מרגישים שהיו לא פיירים איתנו או לא הבנו נכון.

מצד שני, איי ההבנות האלה נוגעים לנו בנקודות הכי בסיסיות ורגישות בנפש, שמאד קשה בזמן אמת לווסת את התגובות לתקשורת יעילה.

וכאן נכנס כל הנושא של רמת מובחנות, והייתכנות החיובית של קשר להתקיים כאשר הרמה דומה.

זמן אמת זה טוב ויפה. בד"כ זה לא קורה, בטח לא בהתחלה. אפשר תמיד לתקן, להסביר ולהעלות אח"כ. קשר לא אבוד בגלל אי הבנה, ויכוח או אפילו חלילה פגיעה.

אם יש פוטנציאל ורצון משני הצדדים להשקיע - כדאי לנסות לתקן ולברר גם אח"כ.

לא כל כך הבנתי את "רמת מובחנות". אשמח אם תפרטי.

איכשהו לא עובד אלא אובד. אבל בסיידר.

בעניין המובחנות אשתדל במוצ"ש. זה ארוך.

ובעיה ידועה... מקווה שיגיע בקרוב זה שתרצו להשקיע את כל כולכם כדי שיצליח. ויצליח. במהרה בע"ה.

הוא אמר שבעיניו הבחור התכוון למשהו אחר.

אז אני אמרתי שגם יש היגיון לאיך שהיא הרגישה ממנו וזו גם אפשרות סבירה מהמילים שהוא אמר לה (בפרט שבסוף היא הייתה שם, לא אנחנו)

נראה לי שזה מתחיל בכך שהאדם לא שיפוטי כלפי עצמו. מתי שהאדם לא שיפוטי כלפי עצמו אז הוא גם לא צריך שיצדיקו אותו מבחוץ.

ובכלל, זה נראה לי גורר דיון אחר - באילו עניינים אין שיפוטיות? כנראה שזה העניינים של הרגשות והתהליכים. אולי בעצמם יש הבחנה/ביקורת כלפיהם אבל שיפוט זה רק של א-להים.. אבל לגבי ערכים - יש ועוד איך שיפוט! כל אדם שופט על פי ערכיו, מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע. אפשר לנסות לעשות הפרדה בין ערך מסויים ולשפוט אותו אבל לא את האדם. אבל זה לא מדוייק, כי בסופו של דבר קשה להבדיל בין הערכים למי שממש אותם. ואותו דבר נכון בדינמיקה של אדם עם עצמו, האם הוא בעמדה שיפוטית כלפי עצמו או כלפי הערכים שאותם הוא מנסה לממש. ויש לי תחושה כזאת שאי אפשר להנות מכל העולמות, חייבים לשפוט. חלק מהשיפוט נעשה בבשר החי.. האדם (אדם כלפי עצמו וכלפי הזולת) 

אולי בעצם אין עניין להפריד בין האדם לערכיו אלא לממש את זה לטובת האדם. כאשר השיפוט הוא פוגע באדם אז הוא לא מועיל. כאשר השיפוט הוא מסייע לאדם אז הוא מועיל -

אני מאמין שכל אחד פה חווה את התחושה הטובה מתי אומרים לו כאשר הוא צודק. וכן להיפך, תחושה רעה שהוא לא צודק. נראה לי שיש צד גם לזרום עם זה במידה מסויימת.

נחזור להקשר המקורי - לא הייתי פוסל על הסף ביטוי שיפוטי בגלל שהוא שיפוטי.. אולי יש צד להשלים עם עניין השיפוטיות, ולנצל אותה מתי שהיא משרתת עניינים טובים. אבל כן, אולי אפשר להמעיט בשיפוטיות (או להגביר אותה) לפי הצורך.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.