לראייתי - גברים הם ענייניים יותר. ביקורת על פרט מסויים נתפסת אצלם (כברירת מחדל) כדיון על אותו פרט בנפרד מהאדם עצמו. זה לא אומר שאי אפשר להעלב מהסגנון או מהכוונה אבל זה הבסיס.

נשים הן הוליסטיות יותר - ביקורת על פרט מסויים מבחינתן הוא בעצם על איך הפרט הזה מתבטא *בה*. ממילא צריך יותר להזהר בצורה שבה מעבירים את הביקורת כדי שבאמת לא תתבטא כביקורת עליה.

עדיין לא יודע איך בדיוק לעשות את זה..

מוזמנים (וכמובן מוזמנות) להגיב על דעתכם בעניין.

יש אדם שבעניינים מסויים יהיה מאוד ענייני ובעניינים אחרים יהיה לא ענייני. כל אחד ותחומי העניין שלו. 

גם כל אחד מגדיר בצורה שונה מה 'העניין'. וזה נראה לי בדרך כלל ההבדל בין נשים לגברים - כל אחד מגדיר את "העניין" שבמילים במשהו אחר. נשים באמת מחפשות יותר את השיח ההוליסטי ולכן הן מראש מכוונות מטרה יותר לשם לכן זה הכי ענייני מבחינתן להתייחס לדיבור של האדם בצורה הוליסטית. אם מדובר לכך אפשר לנסות להיות יותר רגישים לכך. זה הגיוני שנשים וגברים יחפשו עניין שונה בתוך הקשר, כל אחד הזוית שלו. מהזוית הגברית זה יכול להתפרש כ'לא ענייני', אבל זה העניין שלה! משהו אחר שאתה פחות מחפש אותו..

ובדיוק על השאלה ששאלת, עניתי כיוון לתשובה בפתיחת השרשור, מה שכתבתי בשורה האחרונה.

כתבת מהמם.

ואני מוסיפה, שלא רק ביקורת גלויה.

גם לעג, או זלזול, או ציניות  וכן, אפילו חוסר התעניינות סדרתית...

זה מקטין.

"ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ..."

ועמוקים, אז יש מקום לביקורת.

"טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת"- "אם אדם מוכיח לחברו על דרכו הרעה וסבת התוכחה באה 'מאהבה מסותרת' כמו האב המוכיח לבנו, שזה מרוב אהבתו, וכמ"ש 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח', תוכחה זאת הגם שהיא בגלוי, טובה מאד:" (מלבי"ם)

איפה שאין, מפחדים מביקורת.

אני מסכימה איתך.

אבל בקשר בשלבי ההתבססות שלו, עוד אין. יש אולי פוטנציאל לזה, אבל הוא לא מבוסס דיו.

מעבר לזה, אני לחלוטין לא שוללת ביקורת, אבל שוב, השאלה מאיזה מקום היא באה.

ממקום שרוצה בטובת הקשר, בטובת הפרטנר, או ממקום אגואיסטי/ מתנשא/ שיפוטי.

שהתחדדה לי יותר לאחרונה

לפעמים זוג נפגשים והם בראש כזה של "יאלה בו נהיה רציניים וכנים". וזה מהמם! אבל לפעמים צריך לבנות את הבסיס של הקשר באופן יציב יותר כדי שיהיה מסוגל לקבל את הדברים מתוך הבנה נכונה. כך יהיה את הכלים הנכונים להתמודד עם הדברים האלה.

כמה סבלנות התהליכים האלו דורשים 🥵

אבל נראה שאין דרך אחרת.

הוא דיבר (להבנתי) ספציפית על ביקורת. את מדברת על עצם הקשר. וכן, מדוייק כמובן.

אני חושב שכן צריך לחבר לזה את העין הטובה, לימוד זכות, תקשורת וכמובן מחילה שלמה על פגיעה.

לפעמים קורה שהצד השני אכן מקטין אותך. יש 2 אפשרויות - להתכווצץ לתוך עצמי או להעלות את זה. 

להתחיל קודם כל בעין טובה ולימוד זכות - אולי הוא לא התכוון? אולי הבנתי לא נכון? אולי זה דורך לו בכלל על נקודה אחרת? וגם אם כן - אולי לא שם לב? אולי יצטער?

תקשורת - להעלות את הנושא. אם אפשר לא ממקום רק של "נפגעתי" אלא ממקום של "יש לנו קשר, אני רוצה שיעבוד ובתוך הקשר הזה הנקודה הזו מפריעה לי". כשמגיעים מנקודה משותפת הפגיעה ותוצאותיה גם משותפות וממילא הרצון לתקנה.

וכמובן מחילה - צריך גם לדעת לסלוח ולא לסחוב את זה להמשך (בגלוי או בסתר). אם מוחלים - אז עד הסוף ולא להעלות את זה בויכוח הבא. כמובן כאשר הצד הפוגע באמת מצטער ומתקן.

קשר שבו מתנהלים בצורה כזו הדדית הוא קשר שבונה, מצמיח ותמיד בהתקדמות בעיני.

איכשהו במציאות זה מסתבך

כותב את הדברים האלו גם (ובעיקר) לעצמי. והלוואי שנזכה כבר כולנו..

כ"כ חשוב.

הרבה פעמים בתוך כל הבלאגן אנחנו שוכחים את זה.

נק' מאוד חשובות

ומתאים כאן (ובכלל).

"בכל התורה תמיד מופיעים המונחים "בינת הלב", "הגיון הלב". והרי מבינים בשכל? אלא מדובר על בינה שמופנמת מהשכל לתוך החיים כולם."

גם כאן - אלו דברים שמבינים בשכל (בתקווה). העבודה היא שזו תהיה הבנה שתחלחל לכל החיים ונחיה על פיה. שנזכה.

הפוך

שבחורה אומרת לך נפגעתי , זה לא קל לה להגיד את זה , היא נמצאת בתוך מקום של , תראה הצצה לתוך הרגש שלי , היא ממש לא מכניסה לשם את כולם .

במילא לאישה יש קושי להגיד נפגעתי, אז אם היא אומרת את זה היא רוצה הכרה ברגש שלה , זה לא צריך להיות את צודקת אלא אני יכול להבין את הרגש הזה.

והעניין של יש לנו קשר אני רוצה לעבוד עליו ברור שהיא רוצה לעבוד עליו !!!!

עצם זה שהיא אומרת לך מה היא מרגישה זה כבר עבודה עליו ..

וגם הזכרת .  הנקודה הזו מפריעה לי אז בוא נעבוד עליו .. בשעת ויכוח אף אחת לא יכולה להגיד לך יא אתה יודע הנקודה הזו מפריעה לי אני סולחת לך אם תוכל לעבוד עליו לפעם הבאה .

זה לא עובד כך

היא רוצה קודם כל שתבין רגע מה היא מרגישה , לא כי היא אגואיסטית כי אין לה יכולת להחזיק את זה בלעדייך 

למה בכלל צריך לציין את זה שהיא רוצה לעבוד על הקשר?

אם היא לא היתה רוצה לעבוד על הקשר הייתה נעלמת בורחת וביי

לגבי "למה לומר"? זו *בדיוק* הנקודה שלי. לך זה ברור, לשני בכלל לא.

כל הנקודה היא לדעת לתקשר ולוודא שמבינים זה את זו. זה יותר ממסירת אינפורמציה, זה חלק ממשי מבניית הקשר וככזה יש גם דרך להעביר אותו.

הצעתי דרך שבעיני נראית יותר מתאימה ובונה.

מזכיר לך שיש שניים בקשר, האישה לא לבד שם. 

מה תעשה שיהיה לך אי הסכמה עם בחורה ?

תגיד לה בואי תהיי בשקט , אל תדברי על מה שאתה חווה זה לא מעניין הרגש שלך ,

תעבדי לפי איך שאני פועל .. תגידי לי בצורה טכנית איך את מרגישה ואני אנסה לשפר את זה

ולא רק זה גם תסלחי לי? 

כתבתי איך לקחת את הפגיעה למקום של בניין קשר וחיזוקו ולא של התכנסות למקום נפגע וניתוק.

הצגתי את זה כמכלול. זה לא חייב לקרות בזמן אמת, רובינו לא חסידים ששומעים חרפתן ואינם משיבים. זה כן צריך להיות במחשבה ובהתנהלות. 

אצל בחורה אתה צריך להבין כדי שתתגברו על זה צריך להיות קודם כל הכרה ברגש

אחרת יום אחד היא תתפוצץ

אני פשוט לא מבין מה מדברי בשרשור אומר אחרת. 

היא רק תיפגע מזה ותישאר חסרת כוחות

אם תתן לה לפתוח את זה (למרות שלא תמיד יש לך רצון / כוח) אז הקשר יתחזק

למה? כמו שפותח השרשור כתב היא תרגיש שאתה נתת לה מקום ושאתה רואה אותה ..

וכך היא תוכל גם להשתפר ולבקש סליחה ולהפנים

אבל ברגע שהיא תקועה ברגש שלה והיא בלופ (מפחדת שפגע בך , היא פגועה , מתבאסת על הסטוציה )

זה לא זמן טוב להגיד לה ..

יודעת מה ??? שלך

לא!!

הוא לא מנסה לבטל שום דבר ממה שהיא מרגישה הוא אמר סה"כ שלנסות לא להשאיר את זה רק במישור של הפגיעה אלא לנסות לקחת את זה ולהעלות את זה למישור של תיקון ושיפור הקשר -רצון של 2 הצדדים. בודאי חלק מזה כולל הכרה בפגיעה! בטח שלא להתעלם מזה.

הקטנה זה בחלט דבר שלא מאפשר קשר.

דיברתי באמת על ביקורת גלויה ואולי בהקשר של הדברים הללו אפשר אכן לומר שיש השקה בין ביקורת גלוייה לסמוייה. בשניהם יכול להיות משהו לא טהור.

נניח, אם אחד מבני זוג מרגיש שהשני מקטין אותו אז הוא עלול לנסות להקטין אותו בחזרה ואז זה לא יוביל למקום טוב בקשר. 

לכן, אם יש לו מספיק אוויר בריאות, שישאף אוויר ואז יחפש את מקום הכבוד של הזולת אע"פ שהוא מרגיש שהוא מקטין אותו ומתוך כך יסתכל ויעיר על הדברים וגם יעביר את התחושה שהלא נעימה שהוא מרגיש עקב ההקטנה.

אגב, חיפשתי את המקור שציטטת - אליהו רבא כח – ויקיטקסט

תודה.

אבל איך הכותרת קשורה?

טומנת בחובה משמעויות שונות, רציתי להאיר את הצורך האמיתי בעיני שממנו נובע הרצון לשמוע "את צודקת"

היא לא בהכרח רוצה שבן הזוג יסכים איתה, היא רוצה שהוא יתן לה מקום.

ואע"פ כן נותנים לבחורה מקום.

כמו שהבחור טועה, היא טועה. זה טבעי אנחנו בני-אדם. זה לא תחרות מי טועה יותר ממי בקשר, אלא צריך לברר בנחת ובנועם מי צודק בכל מקרה ולנסות ללכת בדרכי נועם ורכות.

לא צריך לפחד להעביר ביקורת. זה לא שני ילדים שרבים ומתעצבנים. זה זוג מבוגר שמאוהב קשות אחד בשני, ובכל קשר צריך להעיר ולהאיר ולהתקדם ולהשתפר.

לא הבנתי מה הקשר לנתינת מקום בקשר. אתה יכול לתת לבחורה המון מקום, ולהעריך את הדעה שלה ולנסות להבין אותה לעומק, אבל יש מקרים שהיא טועה, בדיוק כמו שאתה טועה.

היא לא באמת מחפשת להיות צודקת,

היא מחפשת מקום

בבחורה איכותית היא מחפשת להיות צודקת.

לכן אין לי צורך להיכנס ולפרש מה זה טומן בתוכו, כמו שהוא עושה.

אני יוצא מנקודת הנחה שהיא לא מחפשת להיות תמיד צודקת.

אולי באמת תרבות אלטרנטיבית עם אמירות אחרות יותר מפורשות תהיה יותר טובה.

ששמחים בכך שהשני טועה ולכן (לפחות על פי המהר"ל) יש את התפילה לפני הכניסה לבית המדרש. כדי שלא נשמח בכשלון הזולת. אנשים בריאים הם מתפללים את התפילה הזאת. משמע זאת נקודה טבעית שצריך לשים לב אליה (ולהתפלל על כך).

לגבי הנקודה שהוא אומר, זה לא קשור לצדק, זה קשור לשמוע את הלב של כל מי שמביע דעה, משאלה, או רגש מסויים.

בן-אדם יכול להיות לא צודק אובייקטיבית, אבל סובייקטיבית יש משהו בלב שהוא רוצה להביע.

הוא אומר שבוודאי בנק' מסויימת האישה צודקת.

גם אם אתה בטוח שבאופן כללי, אובייקטיבית, אתה צודק, יש איזה פן או נק' מסויימת שהיא צודקת.

ואת זה היא רוצה שתמצא.

יחד עם זה, צריך לשמוע מה המסר שהיא מנסה להעביר מהלב שלה, או מה כואב לה.

או מהעניין שלפעמים כשהיא מבקשת אתה מתעלם

וכו'

זו בדיוק הנק'

שאתם באמת מדברים עם אישה לאן הוא נעלם

אבל יפה חסדי קלעת ממש

ואפילו שיחת ת"ח צריכה לימוד.

לעניינו - כאן מדובר גם על דיון ענייני. בכל מקרה אחר אתה לא תתיחס להרגשתו של אדם, כאן כן. 

כמעט בכל המקרים.

על כל פנים, כשילד אומר לך משהו שלא צודק, כדאי להבין ללב שלו. כשאתאיסט מציג לך טיעון מופרך, אתה צריך להבין מה קורה בלב שלו. זה נוגע להמון תחומים לא רק בין איש לאשתו.

כשאני מתווכח עניינית ההרגשה שווה לקליפת השום, להיפך מי שמערבה שיקולים רגשיים בויכוח ענייני חוטא לאמת.

כאן יש מצב ייחודי - ההרגשה של האשה חשובה אבל לא צריכה להשפיע על הדיון הענייני. ממש לא פשוט.

השני הרבה פעמים לא.

זה לא כמו חברותא בגמרא שהחברותא שלך מחפש צדק ואמת, וגם שם זה לא תמיד נכון.

צריך להיות חכם ולהבין ללב של מי שאתה מתדיין או מתווכח אתו.

מה אכפת לי אם ענייני או לא 

ואם אני צודקת או לא 

להיפך, אני כל הזמן כותב כמה זה הרגש של האשה *כן* חשוב.

@בנות רבות עלי  - הצילו! 

כי אם אתה חושב שיש דיון "ענייני" וגם, בנוסף, רגש של האישה, לא הבנת.

הדיון הוא לא "ענייני". היא לא פחות חכמה ממך (כמובן יתכן שכן, זו לא הנק'). היא בכלל מדברת על משהו אחר. על רגש, על תחושה, על נק' מסויימת, על איזה "צדק" בדברים שלה.

כשאתה עושה מזה דיון "ענייני" זה הופך להיות הכי לא ענייני.

[הכנסתי ענייני למרכאות כי ברור שזה ענייני בעיניך..]

הנקודה היא שכרגע מתווכחים, נניח, על קניית שמלה חדשה כאשר התקציב לא מאפשר.

לכאורה - דיון ענייני לחלוטין. לא קונים וזהו. אין כסף. בפועל - נותנים לאשה את המקום להביע את החוסר והרצון שלה. אחרי שהיא הביעה את המצוקה שלה היא מוסרת לך את המפתחות להחליט.

התוצאה הסופית זהה - משלמים ארנונה ולא קונים שמלה. מבחינת הגבר אין הבדל. ההחלטה הנכונה התקבלה. 

מבחינת האשה - שמיים וארץ. שמעו אותה, הבינו אותה, בעלה הראה לה שהוא באמת יחד איתה במה שהיא מרגישה והיא לא לבד. עכשיו כבר אפשר לתת לבעלה לקבל את ההחלטה הנכונה בשבילם.

ואחרי כל זה - לגבר שמבין את אשתו גם יש הבדל. הוא יודע שאשתו קיבלה ממנו את מה שהיא זקוקה לו. העיקר הוא לא החפץ - העיקר הוא הקשר בינה לבעלה.

כתבתי בפירוש שהנקודה היא לא האם לקנות או לא (כי ברור לשניכם שאי אפשר). כתבתי שהנקודה היא לתת לרגש מקום בדיון\החלטה ענייניים לחלוטין. זה הכל.

כך שאצלך זה דיון "ענייני" כשזה בכלל לא העניין.

הניסיון למצוא את הצדק בדברים שלך בגלל ה"ענייניות" הוא מתכון לכישלון.

אם לא תצליח להבין את המקום הזה שלה שאף על פי כן ובכל זאת אולי יש מקום לדעתה, מתישהו זה יתפוצץ.

נכון, לא בשמלה הראשונה ואולי גם לא בספה שתקנו. אבל מתישהו הפער, בעומק, יצוף.

אם תפרק את הטענות של הצדדים לשניים ותנתח אותם, תוכל להבין במה מדובר.

יש כאן גבר שמפחד מהתוצאות של המעשים של זוגתו אם יתן לה לקבל החלטות. ברור לו שהענייניות בצידו.

אם יצליח להתחבר למקום ההגיוני והענייני בדבריה (כי היא לא סתומה) ומשם לנסות, יחד, להגיע לעמק השווה בדעתם (משני הצדדים), זה יהיה רווח גדול בשבילם.

אין שמץ של קשר בין מה שאתה טוען לטענותיי. בהצלחה.

לבד בצורה נבונה... אולי לא?

אם כן - הדוגמא שנתת לא הכי טובה.

אם לא - נראה לי שחיות לבד גם מנהלות את כספם בצורה לא פחות טובה.

@לאצעיר

הנה הוא מסביר יותר טוב ממני

ה"עניין" אצלך הוא הנק' שלך בדיון - לקראת נישואין וזוגיות

וזה גם אם תרצה תקרא באמת 

הוא לא תוקף הוא מנסה להסביר 

הבאתי דוגמא להתנגשות רצונות. זה לא אומר שאין ענייניות אצל האשה או שהגבר הוא השליט יודע כל העליון.

בכוונה הפרדתי את המסביב כדי להסביר את הנקודה הספציצפית שעליה דיברתי.

לגבי סיומת דבריך - בלי קשר לדיון הזה יש בזה קצת מורכבות אחרת, במיוחד ברווקות מאוחרת.

אולי יש דוגמא שיכול להיות שיקול ענייני אחר של האישה והגבר צריך לתת לו מקום? כי בדוגמא הזאת היה נשמע שהאישה לא יודעת פשוט להתנהל כלכלית ובאמת אין פה שום שיקול ענייני.

במקרה הנ"ל - שניהם יודעים שאין כסף, שניהם יודעים שאי אפשר ובפועל שניהם יודעים שהשמלה הזו לא תקנה החודש.

ההבדל הוא שהאשה באה אל הבעל ומשתפת אותו בקשיים שלה - בזה שהמצב כלכלי קשה, שהיא מרגישה פחות בטוחה ומה יהיה? וכן - גם ששמלה חדשה היתה גורמת לה להרגיש יותר טוב.

בעל שמתנהל בצורה עניינית פשוט מבטל את הדיון ב"אין כסף".

כשהבעל יודע לשמוע את אשתו ולתת לה את המקום של ההבנה, נתינת המקום וההשתתפות (באמת) היא מרגישה שהיא לא לבד, שמישהו נמצא איתה בקושי.

ובסוף - מה כל העובדה שלנו בלנ"ו אם לא בשביל ה"ביחד" הזה? נראה לי נורא להיות נשוי ועדיין להרגיש לבד.

גם הבעל וגם האשה ידעו מראש את התוצאה של הדיון. ההבדל הוא בדרך שעוברים ביחד.

מקווה שיותר מובן @חדשכאן  @הפי 

אז פחות מעוניין להמשיך בדיון.

אני עדיין חושב שאתה ממסגר את העניין בצורה מסויימת ואני רוצה להצביע על הפספוס בזה.

אני מדבר על לנסות לחשוב על זה מנק' המבט של האחר.

לא לחשוב איך לגרום לאחר להרגיש יותר טוב בעיניים שלך אלא ממש לנסות לצאת מעצמך כדי להסתכל דרך העיניים של האחר.

לחשוב על האחר דרך העיניים של האחר!

זה כביכול נראה לנו טריוויאלי. אבל נראלי כחושבים על זה לעומק אפשר לשים לב שאנחנו בדר"כ מודדים את הרגשות של האחר בעיניים שלנו.

אני רוצה להציע לנסות למדוד את הרגשות של האחר בעיניים של האחר.

שפירשת את דברי לא נכון. אין לי בעיה להתווכח אם אני צודק או טועה אבל מפריע לי שאומרים דברים שאני לא טוען.

לגבי טענתך - מורכב מאוד. תמיד טוב להבין את האחר ככל האפשר אבל צריך לזכור שאיש ואשה הם שונים מאוד. מהותית.

צריך להזהר לא לדמיין ועוד יותר - לא לטשטש.

בסוף אשה צריכה בעל שמבין אותה ולא חברה טובה. 

גבר ולא אישה

לגבי מה שהוא טען? על לצאת מהעין שלי לתוך החוויה שלה?

צריך להזהר לא לטשטש ולא לדמיין? מה אתה אומר שזה מה שאישה עושה?

להכנס לחוויה שלה. אשה צריכה בעל שיראה ויבין אותה. לא חברה טובה.

נתקלתי כבר בכאלו שחיפשו בפגישות מישהו שיהיה חברה טובה שלהן ולא בעל. זו טעות נפוצה.

למען הסר ספק - רצוי ומומלץ שיהיו החברים הכי טובים, פשוט לא חברה.

ואני חושבת שיש לך טעות עקרונית בגישה שאתה מציג כאן.

הטעות העקרונית היא לגשת לאותה השיחה שבה יש מקום לאישה לשתף ברגשות שלה - כשלך יש כבר את השורה התחתונה של מהי ההחלטה הנכונה. בעיניי זו לא זוגיות תקינה. אם אתה מעריך את דעתה של מי שהתחתנת איתה, כנראה תראה שזה לא גחמה לרגע, ושאולי יש כאן משהו גדול יותר שמסתתר - ושבעקבות זאת אולי נכון להיכנס למינוס כדי לקנות את השמלה.

בנוסף אתה מציג כאן כאילו שיש התלבטות בין מותרות לבין צרכים, ושבדיון הזה יש החלטה נכונה אחת, ואני די משוכנעת שזה לא תמיד נכון.

צורת ההתנהלות המתוארת מתאימה יותר בעיניי למודל של הורות למתבגרים, לא לבני זוג נשואים.

אז אפרט - לקראת נישואין וזוגיות

וחושבת שאם היית משתמת בדוגמה אחרת, אולי זה היה יותר מתקבל פה אצל אנשים.

"במקרה הנ"ל - שניהם יודעים שאין כסף, שניהם יודעים שאי אפשר ובפועל שניהם יודעים שהשמלה הזו לא תקנה החודש.

....

גם הבעל וגם האשה ידעו מראש את התוצאה של הדיון. ההבדל הוא בדרך שעוברים ביחד."

קודם כל, בדוגמה הזאת, יש כאן צד פרקטי - מה המשמעות של אין כסף. יש אפשרות להיכנס למינוס. או לקחת הלוואה.

אבל הנקודה העקרונית היא המשפט השני - להגיע לדיון כאשר שנינו יודעים מראש את התוצאה. אם כך, מה המטרה להיכנס בכלל לדיון?

מדבריך משתמע, שיש כאן את הגבר שהוא המבוגר האחראי, אל מול האישה שיש לה צורך רגשי במותרות, אז כל עוד נותנים לה לפרוק את מה שיש לה על הלב - הבעייה נפתרה. בתיאורך, הגבר מקבל החלטה ("עכשיו כבר אפשר לתת לבעלה לקבל את ההחלטה הנכונה בשבילם."), ולא החלטה זוגית משותפת.

כאשר בני זוג נכנסים לדיון, אני לא חושבת שאף צד צריך לבוא עם תוצאות ידועות מראש.

ואם אני חוזרת לדוגמה שלך:

כגבר, לנסות להבין למה יש צורך בשמלה הזאת דווקא עכשיו.

להציג את המצב הפיננסי העכשווי.

לנסות לראות אם יש פתרון אחר, שכן עומד בגבולות תקציב - נניח לשכור שמלה מגמ"ח, להזמין מאתר בחו"ל (יכול להיות זול משמעותית). או אולי להחליט שחוסכים בצורה אחרת, מגדילים הכנסות החודש, מצמצמים בהוצאות אחרות.

זוגיות זה לא משהו "ענייני". זו לא שותפות עסקית - זה גם שותפות עסקית, אבל יש בזה הרבה מעבר.

אני מסכימה איתך שזה מאוד חשוב שגבר ייתן מקום לאשתו לבטא את רגשותיה (ולהפך). הוא לא מפקד שמטיל פקודות. 

ועדיין, בדוגמה שאתה תיארת האישה היא סוג של אינפנטילית, שאם נחדיר קצת בינה למוחה היא תבין שההחלטה הנכונה היא לא לעשות כרצונה. גם אם לא לזאת הייתה כוונתן (ואני באמת חושבת שזאת לא הייתה הכוונה שלך) - ככה זה השתמע, ולכן (לדעתי) זה הקפיץ פה הרבה אנשים.

כי כבר באמת נשבר לי להסביר. תתעלמו מהמסביב (למרות שמעניינת אותי הסתכלות של זוגות נשואים על הסיטואציה).

אני מתאר 2 גברים - אחד שחותך ואומר "זה מה יש" והשני שמקשיב. זה הכל. 

שמנסים לדייק אותך בה.

זה בכלל לא בגלל רגישות לנשים והמנעות מלהציג אותם כסתומות.

זו התפיסה של דעתה של האישה (או של איש, זה לא כזה משנה) כנגד דעתך שנתפסת כאובייקטיבית יותר.

והבנתי שאתם לא מבינים מה אני אומר. נסיים כאן.

אבל אנחנו גם חושבים שאם היא רוצה שמלה, זה לא מסתכם רק בלהבין ולשמוע את הרצון שלה, אלא לתת לזה מקום ברמת המעשה.. ולא שהוא יחליט או שהשורה התחתונה שלא קונים. מטילים ספק על העובדה שכתבת שהשמלה לא תיקנה.

הצלחת לתמלל את מה שהציק לי.

תודה.

זו נק' ממש חשובה שהעלית!

לקח לי זמן להבין את זה אחרי שכמה בנות מקסימות שיצאתי איתן עזרו לי בזה.

חושב שזה ייטיב לכל אחד מאיתנו להפנים את הנק' הזו.

דיברתי עם מישהי כדי להחליט להפגש. בשלב מסויים דיברנו על אופי, הובלה ודעה.

היא אמרה לי שהיא רוצה מישהו שיוביל אבל הדעה שלה חשובה.

שאלתי - בעצם מה שחשוב לך הוא שאני אשמע אותך? את ה"כןןןןןן" שלה שמעתי עד הבית.. 

הנק' הזו של "חיפוש הצדק" בדבריה וההבנה שהיא לא סתם מקשקשת.

פעם, אם היו אומרים לי שלמישהו חשוב לומר את דעתו בדיון כשהמטרה שלו היא לא "לנצח" בויכוח - לא הייתי מסוגל להבין את זה.

עכשיו אני קצת יותר מבין את זה שהאמירה היא דרך בעצם להביא את עצמה לתוך הקשר וההחלטה. על התוצאה היא כבר סומכת עלי. 

או כמו שבחורה מאוד מיוחדת הגדירה לי פעם - "תיקח את התיק הזה (הובלה) ממני".

סתם 🙃. תודה! נקווה לטוב.

חשבתי על זה, שאולי הביטוי שיותר מבטא את הרעיון פה הוא לא: "את צודקת"

אלא, אני מבין אותך/ את הרצון שלך/ את התחושה שלך.

בביטוי של צודק או לא צודק יש מימד שיפוטי, שקצת משאיר את בני הזוג משני עברי המתרס.

"חשוב לי להבין"

אני מאד לא אוהבת שנותנים ציון למה שאני אומרת. צודקת לא צודקת זה ציון.

מי אתה שתתיתן לי כזה?

הרי אם אמרתי מה שאמרתי, אז בחווייה שלי *אני צודקת* לא צריכה שהאיש שלידי יאשר או ישלול את זה.

אבל האמת זה תלוי על מה הדיון.

אם הוא על נושא טכני, עובדתי ( ענייני בלשונכם)

או על נושא מהותי שנוגע בליבת הקשר, או בצרכים רגשיים, או בשוני בין דעות

רק נקודה לגבי "מי אתה?" - בעלך. האדם שבחרת לחיות לצידו. דעתו חשובה לך (גם אם מנוגדת ב180 מעלות לדעתך) מהסיבה הזו בלבד.

כמובן שגם הפוך. נראה לי חשוב לציין את זה. 

התכוונתי לשלב הדייטים.

מאד לא אוהבת שבחורים יוצאים מנקודת הנחה שהשקפת עולמם "היא הצודקת" ואז  מה שלא עולה איתה בקנה אחד, בטל ומבוטל, והם נכנסים לויכוחים עם ראיות לבית משפט.

ואגב, לא רואה את עצמי חיה עם מישהו שהוא לוחם צדק, אז זה רלוונטי גם לאח"כ.

ובתור אחד עם השקפת עולם צודקת - זה לא כזה נורא 😁

הרבה מחפשות דווקא את זה לשמחתי.

אבל הנקודה היא לא הצדק אלא החשיבות של השני ודעתו. 

צודק או לא צודק לא רלוונטי.

לא זוכרת את הסיטואציה במדויק, אבל לאחרונה יצא לי לשתף בחור באיזו שהיא תחושה קשה שלי לגבי עניין מסויים, והתגובה שלו היתה: את צודקת, גם אני כש... מרגיש כך. אז זה הגיוני.

במחילה, זו תגובה שמאד מעצבנת. כאילו רגע... ואם אתה לא היית מרגיש כך אז התחושה שלי לא רלוונטית? לא הגיונית?

לא ביקשתי אישור להרגיש מה שאני מרגישה. תודה באמת. רק ביקשתי הבנה.

זו הדרך שלו להראות חיבור אליך. זה לא דיון פילוסופי או בין חברות. זו דרך שלו לומר - יש כאן נקודה משותפת לנו. גם אם התוכן שונה לחלוטין, לשנינו קשה עם.. 

כותב לפי מה שהבנתי ממה שאת תיארת. רציתי רק להראות דרך אחרת להסתכל על דברים.

95% מהקושי בעולם הפגישות הוא להבין אחד את השניה.

נתתי נקודת מבט אפשרית אחרת על כוונתו. וכמו שכתבתי כאן ובכל מקום בערך - צריך ללמוד את השפה של השני.

כי כשהוא כותב את צודקת גם אני מרגיש ככה אז לכן זה הגיוני מה שאת מרגישה, זה לתת אישור על מה שהיא מרגישה להגיד לה נכון או לא נכון, ולא להיות שותף כפי שכתבת..

זה הייתה ההרגשה שלה מדבריו ואפשר להבין אותה. לי יותר מסתדר הפרשנות הזאת.

ונראה לי שמה ש"לאצעיר" רצה זה רק לומר שיש דרך אחרת להבין את הדברים, ושזו פרשנות אפשרית.

וגם לענ"ד זו פרשנות אפשרית (באופן תיאורטי).

בפועל - אני מניח שמי שמכיר ונמצא בשיחה יכול להבין טוב יותר (לפחות כאשר הוא מודע לאפשרויות השונות).

על בסיס ציטוט לבד - תמיד תהיה נטיה ללמד לכף זכות. אם אני יכול להבין מישהו בצורה שנראית לי התנהגות סבירה, ואני יכול להבין אותו בצורה שנראית לי כהתנהגות לא סבירה, אז יותר סביר בעיני לפרש את המעשים שלו באופן הראשון (כמובן, תלוי עד כמה זה פרשנות רחוקה, אבל כעיקרון אני מעדיף לפרש דברים בצורה שבה אנשים יוצאים הגיוניים). 

וברור, כל אמירה אפשר לפרש באופנים שונים.

והחכמה היא ללמוד לבקש הסבר כשאנחנו מרגישים שהיו לא פיירים איתנו או לא הבנו נכון.

מצד שני, איי ההבנות האלה נוגעים לנו בנקודות הכי בסיסיות ורגישות בנפש, שמאד קשה בזמן אמת לווסת את התגובות לתקשורת יעילה.

וכאן נכנס כל הנושא של רמת מובחנות, והייתכנות החיובית של קשר להתקיים כאשר הרמה דומה.

זמן אמת זה טוב ויפה. בד"כ זה לא קורה, בטח לא בהתחלה. אפשר תמיד לתקן, להסביר ולהעלות אח"כ. קשר לא אבוד בגלל אי הבנה, ויכוח או אפילו חלילה פגיעה.

אם יש פוטנציאל ורצון משני הצדדים להשקיע - כדאי לנסות לתקן ולברר גם אח"כ.

לא כל כך הבנתי את "רמת מובחנות". אשמח אם תפרטי.

איכשהו לא עובד אלא אובד. אבל בסיידר.

בעניין המובחנות אשתדל במוצ"ש. זה ארוך.

ובעיה ידועה... מקווה שיגיע בקרוב זה שתרצו להשקיע את כל כולכם כדי שיצליח. ויצליח. במהרה בע"ה.

הוא אמר שבעיניו הבחור התכוון למשהו אחר.

אז אני אמרתי שגם יש היגיון לאיך שהיא הרגישה ממנו וזו גם אפשרות סבירה מהמילים שהוא אמר לה (בפרט שבסוף היא הייתה שם, לא אנחנו)

נראה לי שזה מתחיל בכך שהאדם לא שיפוטי כלפי עצמו. מתי שהאדם לא שיפוטי כלפי עצמו אז הוא גם לא צריך שיצדיקו אותו מבחוץ.

ובכלל, זה נראה לי גורר דיון אחר - באילו עניינים אין שיפוטיות? כנראה שזה העניינים של הרגשות והתהליכים. אולי בעצמם יש הבחנה/ביקורת כלפיהם אבל שיפוט זה רק של א-להים.. אבל לגבי ערכים - יש ועוד איך שיפוט! כל אדם שופט על פי ערכיו, מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע. אפשר לנסות לעשות הפרדה בין ערך מסויים ולשפוט אותו אבל לא את האדם. אבל זה לא מדוייק, כי בסופו של דבר קשה להבדיל בין הערכים למי שממש אותם. ואותו דבר נכון בדינמיקה של אדם עם עצמו, האם הוא בעמדה שיפוטית כלפי עצמו או כלפי הערכים שאותם הוא מנסה לממש. ויש לי תחושה כזאת שאי אפשר להנות מכל העולמות, חייבים לשפוט. חלק מהשיפוט נעשה בבשר החי.. האדם (אדם כלפי עצמו וכלפי הזולת) 

אולי בעצם אין עניין להפריד בין האדם לערכיו אלא לממש את זה לטובת האדם. כאשר השיפוט הוא פוגע באדם אז הוא לא מועיל. כאשר השיפוט הוא מסייע לאדם אז הוא מועיל -

אני מאמין שכל אחד פה חווה את התחושה הטובה מתי אומרים לו כאשר הוא צודק. וכן להיפך, תחושה רעה שהוא לא צודק. נראה לי שיש צד גם לזרום עם זה במידה מסויימת.

נחזור להקשר המקורי - לא הייתי פוסל על הסף ביטוי שיפוטי בגלל שהוא שיפוטי.. אולי יש צד להשלים עם עניין השיפוטיות, ולנצל אותה מתי שהיא משרתת עניינים טובים. אבל כן, אולי אפשר להמעיט בשיפוטיות (או להגביר אותה) לפי הצורך.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

"אלה לא בנות חרדיות, החמודות האלה שייכות למגזר הדתי-לאומי (גוש עציון)"....ואם הן היו חרדיות אז? היה אסור להן לעצור שניה ולהוריד את הדברים?

ואני לא מתפלא שזה מה שלקחת מהפורום הנ"ל..זה אומר המון על משתתפיו.

שקראתי את זה  

בפורום הטרור הזה

אני רוצה "בחלום אדבר בו". תשובות לכל השאלות העמוקות שלי.

אני מתפלל על זה וכלום בחלום. אני שואל את ה' שהדוד רבא שלי הרב פנחס מפרנקפורט בעל ההפלאה יתגלה אלי וכלום. אין תשובות.

אבל אז כשאני קם, אגב העיון הרגיל שלי בתורה בסדרים הרגילים, אני מגיע ל'הפלאה' ו'לפנים יפות' ומבול של תשובות והדרכות לחיים העכשוויים שלי.

כן. זאת התגלות השכינה דרך ספרי הצדיקים.

תשובות. תשובות. תשובות.

"קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי". כמו ששמעתי בילדותי מר' אברום שפירא זצ"ל, הספר דופק לפתוח אותו ועם זה השכינה הקדושה.

אל תחכה למשהו מבחוץ, בחורה שלא רודפת אחריך תעזוב אותה. זה לא שווה את הזמן שלך. תתרכז בלהתענג על ה' וימלא משאלות לבך. תנדב את לבך ל-ה' ולעם ישראל. תתן תתן תתן, אל תצפה לקבל כלום. בסוף, הכל יסתדר. "יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם. כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר. מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי לֵב."

מאוד מזדהה עם מה שאתה כותב.

הצפייה תלויה לפי תקופות בחיים. תקופות שונות בכל התקופה המתמשכת של הדייט וגם איך קמתי היום..

לגמרי רגישות צריכה להיות בנושא הזה. מסכים מאוד מאוד וליבי איתך.

עם זאת, בלי קשר לצד השני שצריך להיות רגיש - חשוב לשמור על איזון. 

אם כל דבר קטן מטלטל אותי, כדאי להתבונן למה זה קורה.

מה דפוסי המחשבה שמניעים אותי?

מה החששות, פחדים, דחפים, רצונות שקיימים בתוכי והאם אני מנהל אותם או שהם מנהלים אותי. ואם אני מנהל אותם - איך אני בוחר לעשות את זה.

וזה מפחיד גם לשאול את השאלות האלה, כי זה לא כיף לגלות שאני במקום שלא רציתי להיות בו, אך בד בבד, זה אנושי וזה קורה. אפילו אפשר לומר שאין אפשרות שזה לא יקרה.

ומאזן את מה שאני כתבתי הרגע - זה בסדר להיות לחוץ. בסדר גמור. רק כדאי לשים לב לזה.

ולא לתת להצעה להתמרח ככה

חושבת שזה נכון בכללי לכל מי שאומר כן להצעה, וכשאני אומרת 'אומר כן להצעה' הכוונה ששמעו שיש הצעה, קיבלו מספר לבירורים ויודעים שיש מישהו בצד השני שמחכה.

ולא משנה אם מי שמחכה זה מי ששידך או המשודך.

ברשותך, פונה לצד השני:

דרך ארץ בסיסית...

גם אם עסוקים כל כך ברמה שאין זמן לברר תהיו הגונים ותגידו.

''אין לי פניות לברר'', ותשלחו מישהו שסומכים עליו שיעשה את זה.

''אין פניות ברמה שאין זמן לנשום, אז לברר?", סליחה ששואלת... אבל איפה תכניסו גם פגישות? אם יש זמן לפגישות יש זמן לברר, במיוחד אם זה ימשיך או יקרה בהמשך, זה הרושם שאתם משאירים.

לא עונים לכם בצד שמבררים איתו? תעדכנו בהקדם את מי ששידך שיוכל לעדכן את הצד הממתין. וגם לברר מה קורה שם... יכול להיות שהתקשרו ולא ענה החבר, או שמשהו בקליטה לא עבד או כל סיבה שהיא.

התחרטתם מכל סיבה שהיא? זכותכם... רק תודיעו.

ולך שמחכה -

תברר עם המשדכים, בפרק זמן שמרגיש שזה מספיק זמן לבירור, מה קורה עם הצד השני.

הלוואי ודברים יתוקנו בשורשם ונהיה טובים.

ובאמת מבאס כשקורה רצף כזה.

אבל לא יפה להוציא שם רע על כל הבנות..

[וקרה לי גם הפוך - מישהו פנה אלי באתר, ביקש לברר, ולקח לו כמה ימים. שאלתי את החברה שלי אם הוא דיבר איתה, ואמרה שלא. שאלתי מה קורה, ועדיין לקח לו כמה ימים..]

אני רוצה להגיד שבאופן אישי - 

לפעמים הבירורים לוקחים זמן. שולחים הודעה לחבר, הוא לא זמין, מחפשים אולי מישהו אחר שמכיר, והוא בדיוק במילואים וכו וכו'.

מעדיפה לקחת עוד יום בבירורים מאשר לצאת עם מישהו ולהתבאס שזה יכל להיות ברור מהטלפון שלא שייך.

אבל אם זה מתעכב - נראה לי נימוסי להגיד משהו כמו - אני בתקופה עמוסה, צריכה עוד זמן, סליחה.

ועוד משהו קטן - כמעט תמיד, אם קיבלתי הצעה ביום מסוים, וכבר באותו יום ביררתי - לא נתתי תשובה באותו היום. רציתי לישון על זה לילה.