"את צודקת" - איך לתת ביקורת בתוך קשר?advfb

כאשר אדם חושב על עניין מסויים ומגבש עמדה אז בסוף העמדה שלו לא משקפת את מה שהוא חושב כרגע אלא את כל תהליך גיבוש הדעה.

כאשר יש שלילה ביחס לדעתו של אדם, השלילה יכולה בקלות לגלוש לפסים אישיים. אם אדם מזלזל בדעה של זולתו הוא בעצם גם יזלזל בתהליך החשיבה של זולתו.

אצל נשים, הרגשות עובדים בצורה עוצמתית יותר, כל רגש שגברים מרגישים הן מרגישות, אבל בצורה יותר גבוהה. לכן הן בדרך כלל גם יותר מפתחות רגישות ביחס לכך. ולכן, אמירה שמביעה הקטנה/זלזול/חוסר כבוד כלפי עמדתן יכולה להתפרש בקלות בחוסר כבוד כלפי אופן החשיבה שלהן, כפי שיכול לקרות בדיוק לגברים, רק שאצלן העניין יותר רגיש באופן יחסי.

כאשר ישנה הערכה הדדית ישנה גם אפשרות להתייחס לדעה של הזולת מתוך מקום של כבוד. מתוך ההערכה לעיצוב דעתו ותהליך גיבוש עמדותיו ביחס לעניינים שונים.

לטובת הקשר, צריך להגיד גם מה כדאי לשפר ביחס להתנהלות הקשר, וכן, חלק מכך זה גם מתוך ראייה ביקורתית שמתייחסת למה מועיל ומה מפריע במהלך הקשר.

אך לפני שאומרים מה מפריע ומה לא, נראה לי צריך לתת מקום של כבוד לאדם שעומד מולנו. קודם כל בתוכנו פנימה. אם עניין זה קורה אז ממילא הדברים נאמרים בצורה מכבדת, עניינית, רגישה ומתחשבת..

אוסיףלאצעיר

לראייתי - גברים הם ענייניים יותר. ביקורת על פרט מסויים נתפסת אצלם (כברירת מחדל) כדיון על אותו פרט בנפרד מהאדם עצמו. זה לא אומר שאי אפשר להעלב מהסגנון או מהכוונה אבל זה הבסיס.

נשים הן הוליסטיות יותר - ביקורת על פרט מסויים מבחינתן הוא בעצם על איך הפרט הזה מתבטא *בה*. ממילא צריך יותר להזהר בצורה שבה מעבירים את הביקורת כדי שבאמת לא תתבטא כביקורת עליה.

עדיין לא יודע איך בדיוק לעשות את זה..

מוזמנים (וכמובן מוזמנות) להגיב על דעתכם בעניין.

ענייניות היא תלויה הקשרadvfb

יש אדם שבעניינים מסויים יהיה מאוד ענייני ובעניינים אחרים יהיה לא ענייני. כל אחד ותחומי העניין שלו. 

גם כל אחד מגדיר בצורה שונה מה 'העניין'. וזה נראה לי בדרך כלל ההבדל בין נשים לגברים - כל אחד מגדיר את "העניין" שבמילים במשהו אחר. נשים באמת מחפשות יותר את השיח ההוליסטי ולכן הן מראש מכוונות מטרה יותר לשם לכן זה הכי ענייני מבחינתן להתייחס לדיבור של האדם בצורה הוליסטית. אם מדובר לכך אפשר לנסות להיות יותר רגישים לכך. זה הגיוני שנשים וגברים יחפשו עניין שונה בתוך הקשר, כל אחד הזוית שלו. מהזוית הגברית זה יכול להתפרש כ'לא ענייני', אבל זה העניין שלה! משהו אחר שאתה פחות מחפש אותו..

 

ובדיוק על השאלה ששאלת, עניתי כיוון לתשובה בפתיחת השרשור, מה שכתבתי בשורה האחרונה.

הבחנה יפהחדשכאן
וואוו תודה.חתולה ג'ינג'ית

כתבת מהמם.

ואני מוסיפה, שלא רק ביקורת גלויה.

גם לעג, או זלזול, או ציניות  וכן, אפילו חוסר התעניינות סדרתית...

זה מקטין.

 

"ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ..."

דווקא כשיש מרחב בריא של אהבה וכבוד אמתייםחסדי הים

ועמוקים, אז יש מקום לביקורת.

"טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת"- "אם אדם מוכיח לחברו על דרכו הרעה וסבת התוכחה באה 'מאהבה מסותרת' כמו האב המוכיח לבנו, שזה מרוב אהבתו, וכמ"ש 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח', תוכחה זאת הגם שהיא בגלוי, טובה מאד:" (מלבי"ם)


איפה שאין, מפחדים מביקורת.

כשיש מרחב בריא של אהבה וכבוד אמיתייםחתולה ג'ינג'ית

אני מסכימה איתך.

אבל בקשר בשלבי ההתבססות שלו, עוד אין. יש אולי פוטנציאל לזה, אבל הוא לא מבוסס דיו.

מעבר לזה, אני לחלוטין לא שוללת ביקורת, אבל שוב, השאלה מאיזה מקום היא באה.

ממקום שרוצה בטובת הקשר, בטובת הפרטנר, או ממקום אגואיסטי/ מתנשא/ שיפוטי.

אני חושב שהבאת פה נק' חשובהחדשכאן

שהתחדדה לי יותר לאחרונה

 

לפעמים זוג נפגשים והם בראש כזה של "יאלה בו נהיה רציניים וכנים". וזה מהמם! אבל לפעמים צריך לבנות את הבסיס של הקשר באופן יציב יותר כדי שיהיה מסוגל לקבל את הדברים מתוך הבנה נכונה. כך יהיה את הכלים הנכונים להתמודד עם הדברים האלה.

כןחתולה ג'ינג'ית

כמה סבלנות התהליכים האלו דורשים 🥵

אבל נראה שאין דרך אחרת.

לקחת למקום אחרלאצעיר

הוא דיבר (להבנתי) ספציפית על ביקורת. את מדברת על עצם הקשר. וכן, מדוייק כמובן.

 

אני חושב שכן צריך לחבר לזה את העין הטובה, לימוד זכות, תקשורת וכמובן מחילה שלמה על פגיעה.

לפעמים קורה שהצד השני אכן מקטין אותך. יש 2 אפשרויות - להתכווצץ לתוך עצמי או להעלות את זה. 

להתחיל קודם כל בעין טובה ולימוד זכות - אולי הוא לא התכוון? אולי הבנתי לא נכון? אולי זה דורך לו בכלל על נקודה אחרת? וגם אם כן - אולי לא שם לב? אולי יצטער?

תקשורת - להעלות את הנושא. אם אפשר לא ממקום רק של "נפגעתי" אלא ממקום של "יש לנו קשר, אני רוצה שיעבוד ובתוך הקשר הזה הנקודה הזו מפריעה לי". כשמגיעים מנקודה משותפת הפגיעה ותוצאותיה גם משותפות וממילא הרצון לתקנה.

וכמובן מחילה - צריך גם לדעת לסלוח ולא לסחוב את זה להמשך (בגלוי או בסתר). אם מוחלים - אז עד הסוף ולא להעלות את זה בויכוח הבא. כמובן כאשר הצד הפוגע באמת מצטער ומתקן.

 

קשר שבו מתנהלים בצורה כזו הדדית הוא קשר שבונה, מצמיח ותמיד בהתקדמות בעיני.

נשמע מצב לגמרי אידאליחתולה ג'ינג'ית

איכשהו במציאות זה מסתבך

נכון..לאצעיר

כותב את הדברים האלו גם (ובעיקר) לעצמי. והלוואי שנזכה כבר כולנו..

מדוייק!חדשכאן

כ"כ חשוב.

 

הרבה פעמים בתוך כל הבלאגן אנחנו שוכחים את זה.

 

נק' מאוד חשובות

תודה. מוסיף משהו שכתבתי בהקשר אחרלאצעיר

ומתאים כאן (ובכלל).

"בכל התורה תמיד מופיעים המונחים "בינת הלב", "הגיון הלב". והרי מבינים בשכל? אלא מדובר על בינה שמופנמת מהשכל לתוך החיים כולם."

גם כאן - אלו דברים שמבינים בשכל (בתקווה). העבודה היא שזו תהיה הבנה שתחלחל לכל החיים ונחיה על פיה. שנזכה.

 

ואי לדעתי זה לא נכוןהפי

הפוך

שבחורה אומרת לך נפגעתי , זה לא קל לה להגיד את זה , היא נמצאת בתוך מקום של , תראה הצצה לתוך הרגש שלי , היא ממש לא מכניסה לשם את כולם .

 

במילא לאישה יש קושי להגיד נפגעתי, אז אם היא אומרת את זה היא רוצה הכרה ברגש שלה , זה לא צריך להיות את צודקת אלא אני יכול להבין את הרגש הזה.

 

והעניין של יש לנו קשר אני רוצה לעבוד עליו ברור שהיא רוצה לעבוד עליו !!!!

עצם זה שהיא אומרת לך מה היא מרגישה זה כבר עבודה עליו ..

 

וגם הזכרת .  הנקודה הזו מפריעה לי אז בוא נעבוד עליו .. בשעת ויכוח אף אחת לא יכולה להגיד לך יא אתה יודע הנקודה הזו מפריעה לי אני סולחת לך אם תוכל לעבוד עליו לפעם הבאה .

 

זה לא עובד כך

 

היא רוצה קודם כל שתבין רגע מה היא מרגישה , לא כי היא אגואיסטית כי אין לה יכולת להחזיק את זה בלעדייך 

 

למה בכלל צריך לציין את זה שהיא רוצה לעבוד על הקשר?

אם היא לא היתה רוצה לעבוד על הקשר הייתה נעלמת בורחת וביי

לא כל כך הבנתי למה זה סותרלאצעיר

לגבי "למה לומר"? זו *בדיוק* הנקודה שלי. לך זה ברור, לשני בכלל לא.

כל הנקודה היא לדעת לתקשר ולוודא שמבינים זה את זו. זה יותר ממסירת אינפורמציה, זה חלק ממשי מבניית הקשר וככזה יש גם דרך להעביר אותו.

הצעתי דרך שבעיני נראית יותר מתאימה ובונה.


מזכיר לך שיש שניים בקשר, האישה לא לבד שם. 

אז ביטלת לגמרי מה שכתבתי נכון?הפי

מה תעשה שיהיה לך אי הסכמה עם בחורה ?

תגיד לה בואי תהיי בשקט , אל תדברי על מה שאתה חווה זה לא מעניין הרגש שלך ,

תעבדי לפי איך שאני פועל .. תגידי לי בצורה טכנית איך את מרגישה ואני אנסה לשפר את זה

ולא רק זה גם תסלחי לי? 

זה לא מה שכתבתי..לאצעיר

כתבתי איך לקחת את הפגיעה למקום של בניין קשר וחיזוקו ולא של התכנסות למקום נפגע וניתוק.

הצגתי את זה כמכלול. זה לא חייב לקרות בזמן אמת, רובינו לא חסידים ששומעים חרפתן ואינם משיבים. זה כן צריך להיות במחשבה ובהתנהלות. 

אין דבר כזההפי

אצל בחורה אתה צריך להבין כדי שתתגברו על זה צריך להיות קודם כל הכרה ברגש

אחרת יום אחד היא תתפוצץ

בוודאי שצריכה להיות הכרה ברגשלאצעיר
אני ממש לא חולק על זה. חלק גדול מהסיבה שאני מחפש אשה היא דווקא ההשלמה שהיא תביא עם הרגשיות שלה.


אני פשוט לא מבין מה מדברי בשרשור אומר אחרת. 

כי רשמתהפי
תקשורת - להעלות את הנושא. אם אפשר לא ממקום של "נפגעתי"
כתבתי בפירושלאצעיר
"לא *רק* ממקום של נפגעתי" והתכוונתי בדיוק לזה - להשאיר את המקום של הרגש הטבעי ולחבר אותו לבניין הקשר. 
אשמח אם תרחיבילאצעיר
על " כי אין לה יכולת להחזיק את זה בלעדייך" 
היא רוצההפי
לשתף אותך ואם היא שיתפה אותך בנקודה שקשה לה / רגש מסויים כנראה שכן אכפת לה
את זה הבנתי (נראה לי)לאצעיר
אבל מה הכוונה בלעדיך? נראה לי שיש כאן נקודה שחשוב שאבין. 
אם היא לא תפתח את זההפי

היא רק תיפגע מזה ותישאר חסרת כוחות

אם תתן לה לפתוח את זה (למרות שלא תמיד יש לך רצון / כוח) אז הקשר יתחזק

למה? כמו שפותח השרשור כתב היא תרגיש שאתה נתת לה מקום ושאתה רואה אותה ..

וכך היא תוכל גם להשתפר ולבקש סליחה ולהפנים

אבל ברגע שהיא תקועה ברגש שלה והיא בלופ (מפחדת שפגע בך , היא פגועה , מתבאסת על הסטוציה )

זה לא זמן טוב להגיד לה ..

יודעת מה ??? שלך


 

לא!!

לא ממש הבנתי מה לא נכון בדברים שלוחדשכאן

הוא לא מנסה לבטל שום דבר ממה שהיא מרגישה הוא אמר סה"כ שלנסות לא להשאיר את זה רק במישור של הפגיעה אלא לנסות לקחת את זה ולהעלות את זה למישור של תיקון ושיפור הקשר -רצון של 2 הצדדים. בודאי חלק מזה כולל הכרה בפגיעה! בטח שלא להתעלם מזה.

זה אתה אומרהפי
לא הוא
תודה.advfb

הקטנה זה בחלט דבר שלא מאפשר קשר.

דיברתי באמת על ביקורת גלויה ואולי בהקשר של הדברים הללו אפשר אכן לומר שיש השקה בין ביקורת גלוייה לסמוייה. בשניהם יכול להיות משהו לא טהור.

נניח, אם אחד מבני זוג מרגיש שהשני מקטין אותו אז הוא עלול לנסות להקטין אותו בחזרה ואז זה לא יוביל למקום טוב בקשר. 

לכן, אם יש לו מספיק אוויר בריאות, שישאף אוויר ואז יחפש את מקום הכבוד של הזולת אע"פ שהוא מרגיש שהוא מקטין אותו ומתוך כך יסתכל ויעיר על הדברים וגם יעביר את התחושה שהלא נעימה שהוא מרגיש עקב ההקטנה.

 

אגב, חיפשתי את המקור שציטטת - אליהו רבא כח – ויקיטקסט

תודה.

אני רק יכול להגיד מצדי שלא אתחתן עם אשה שמפחדתחסדי הים
לבקר אותי בצורה טבעית, חופשית וזורמת.
אתה צודקחדשכאן

אבל איך הכותרת קשורה?

 

האמירה שאישה רוצה לשמוע "את צודקת"advfb

טומנת בחובה משמעויות שונות, רציתי להאיר את הצורך האמיתי בעיני שממנו נובע הרצון לשמוע "את צודקת"

היא לא בהכרח רוצה שבן הזוג יסכים איתה, היא רוצה שהוא יתן לה מקום.

אין יותר מדויק מזההפי
אתה לא צודק פה בשרשור. היא יכולה להיות לא צודקתחסדי הים

ואע"פ כן נותנים לבחורה מקום.


כמו שהבחור טועה, היא טועה. זה טבעי אנחנו בני-אדם. זה לא תחרות מי טועה יותר ממי בקשר, אלא צריך לברר בנחת ובנועם מי צודק בכל מקרה ולנסות ללכת בדרכי נועם ורכות.

לא צריך לפחד להעביר ביקורת. זה לא שני ילדים שרבים ומתעצבנים. זה זוג מבוגר שמאוהב קשות אחד בשני, ובכל קשר צריך להעיר ולהאיר ולהתקדם ולהשתפר.


לא הבנתי מה הקשר לנתינת מקום בקשר. אתה יכול לתת לבחורה המון מקום, ולהעריך את הדעה שלה ולנסות להבין אותה לעומק, אבל יש מקרים שהיא טועה, בדיוק כמו שאתה טועה.

אמרת בעצם את מה שהוא אומרחדשכאן

היא לא באמת מחפשת להיות צודקת,

היא מחפשת מקום

אני חולק על עצם נקודת ההנחה שבקשר בריאחסדי הים

בבחורה איכותית היא מחפשת להיות צודקת.

לכן אין לי צורך להיכנס ולפרש מה זה טומן בתוכו, כמו שהוא עושה.


אני יוצא מנקודת הנחה שהיא לא מחפשת להיות תמיד צודקת.

אבל זה מה שהוא אומרהפי
התייחסתי לאמירה תרבותית וניסיתי לנתח אותהadvfb

אולי באמת תרבות אלטרנטיבית עם אמירות אחרות יותר מפורשות תהיה יותר טובה.

בקשר בריא בין חברותות זה יכול לקרותadvfb

ששמחים בכך שהשני טועה ולכן (לפחות על פי המהר"ל) יש את התפילה לפני הכניסה לבית המדרש. כדי שלא נשמח בכשלון הזולת. אנשים בריאים הם מתפללים את התפילה הזאת. משמע זאת נקודה טבעית שצריך לשים לב אליה (ולהתפלל על כך).

שמעתי בשם תלמיד חכםלאצעיר
"האשה תמיד צודקת". אין הכוונה שהיא צודקת בכל דבריה אלא שיש נקודה של אמת במה שמכאיב *לה* - ואת הנקודה הזו היא רוצה שהבעל ידע. 
זה לא מאמר חז"ל שצריך לפרש אותו.חסדי הים

לגבי הנקודה שהוא אומר, זה לא קשור לצדק, זה קשור לשמוע את הלב של כל מי שמביע דעה, משאלה, או רגש מסויים.

בן-אדם יכול להיות לא צודק אובייקטיבית, אבל סובייקטיבית יש משהו בלב שהוא רוצה להביע.

לאצעיר אומר משהו מעברחדשכאן

הוא אומר שבוודאי בנק' מסויימת האישה צודקת.

 


 

גם אם אתה בטוח שבאופן כללי, אובייקטיבית, אתה צודק, יש איזה פן או נק' מסויימת שהיא צודקת.


 

ואת זה היא רוצה שתמצא.

צדק זה במובן אובייקטיבי. אם היא אומרת שאףחסדי הים
פעם לא שטפת כלים, ושטפת כמה עשרות פעמים בחיי הנישואין, אז היא טועה מבחינה אובייקטיבית.


יחד עם זה, צריך לשמוע מה המסר שהיא מנסה להעביר מהלב שלה, או מה כואב לה.

אתה צודקחדשכאן
והיא צודקת בנק' שהיא מאוכזבת מאותו פעם שלא שטפת


או מהעניין שלפעמים כשהיא מבקשת אתה מתעלם


וכו'


זו בדיוק הנק'

לא ברור לי איפה כל המוח הזההפי

שאתם באמת מדברים עם אישה לאן הוא נעלם

אבל יפה חסדי קלעת ממש

גדול שימושה יותר מלימודהלאצעיר

ואפילו שיחת ת"ח צריכה לימוד.

לעניינו - כאן מדובר גם על דיון ענייני. בכל מקרה אחר אתה לא תתיחס להרגשתו של אדם, כאן כן. 

יש המון מקרים שאתייחס להרגשה. אני מנסהחסדי הים

כמעט בכל המקרים.

על כל פנים, כשילד אומר לך משהו שלא צודק, כדאי להבין ללב שלו. כשאתאיסט מציג לך טיעון מופרך, אתה צריך להבין מה קורה בלב שלו. זה נוגע להמון תחומים לא רק בין איש לאשתו.

שים לב שהדגשתי "ענייני"לאצעיר

כשאני מתווכח עניינית ההרגשה שווה לקליפת השום, להיפך מי שמערבה שיקולים רגשיים בויכוח ענייני חוטא לאמת.

כאן יש מצב ייחודי - ההרגשה של האשה חשובה אבל לא צריכה להשפיע על הדיון הענייני. ממש לא פשוט.

אבל גם אם אתה מתכוון לוויכוח ענייני, הבן-אדםחסדי הים

השני הרבה פעמים לא.

זה לא כמו חברותא בגמרא שהחברותא שלך מחפש צדק ואמת, וגם שם זה לא תמיד נכון.


צריך להיות חכם ולהבין ללב של מי שאתה מתדיין או מתווכח אתו.


 

זה עצוב מאודהפי

מה אכפת לי אם ענייני או לא 

ואם אני צודקת או לא 

לא הבנתילאצעיר
אתה לא שם לבהפי
שאתה כותב ההרגשה שווה לקליפת השום .. זה מה שעצוב
זה לא מה שאני כותבלאצעיר
אבל זה ציטוט שלךהפי
תביאי לי בבקשה ציטוט שבו אני כותב "קליפת השום"לאצעיר

להיפך, אני כל הזמן כותב כמה זה הרגש של האשה *כן* חשוב.

אבל אני לא יודעת מזה ציעועהפי
שיגעת..לאצעיר

@בנות רבות עלי  - הצילו! 

תכתוב ענייני אני אביןהפי
עניינילאצעיר
חחחהפי
אני חושב שפה התפספס לךחדשכאן

כי אם אתה חושב שיש דיון "ענייני" וגם, בנוסף, רגש של האישה, לא הבנת.


הדיון הוא לא "ענייני". היא לא פחות חכמה ממך (כמובן יתכן שכן, זו לא הנק'). היא בכלל מדברת על משהו אחר. על רגש, על תחושה, על נק' מסויימת, על איזה "צדק" בדברים שלה.

כשאתה עושה מזה דיון "ענייני" זה הופך להיות הכי לא ענייני.


[הכנסתי ענייני למרכאות כי ברור שזה ענייני בעיניך..]

זו לא הנקודהלאצעיר

הנקודה היא שכרגע מתווכחים, נניח, על קניית שמלה חדשה כאשר התקציב לא מאפשר.

לכאורה - דיון ענייני לחלוטין. לא קונים וזהו. אין כסף. בפועל - נותנים לאשה את המקום להביע את החוסר והרצון שלה. אחרי שהיא הביעה את המצוקה שלה היא מוסרת לך את המפתחות להחליט.

התוצאה הסופית זהה - משלמים ארנונה ולא קונים שמלה. מבחינת הגבר אין הבדל. ההחלטה הנכונה התקבלה. 

מבחינת האשה - שמיים וארץ. שמעו אותה, הבינו אותה, בעלה הראה לה שהוא באמת יחד איתה במה שהיא מרגישה והיא לא לבד. עכשיו כבר אפשר לתת לבעלה לקבל את ההחלטה הנכונה בשבילם.

ואחרי כל זה - לגבר שמבין את אשתו גם יש הבדל. הוא יודע שאשתו קיבלה ממנו את מה שהיא זקוקה לו. העיקר הוא לא החפץ - העיקר הוא הקשר בינה לבעלה.

היא סתומה שלא מבינה שאין כסףחדשכאן
אחלה ענייניות שבעולם 👌
אין לי שמץ של מושג מאיפה התגובה ההזויה שלךלאצעיר

כתבתי בפירוש שהנקודה היא לא האם לקנות או לא (כי ברור לשניכם שאי אפשר). כתבתי שהנקודה היא לתת לרגש מקום בדיון\החלטה ענייניים לחלוטין. זה הכל.

ה"עניין" אצלך הוא הנק' שלך בדיוןחדשכאן

כך שאצלך זה דיון "ענייני" כשזה בכלל לא העניין.


 

הניסיון למצוא את הצדק בדברים שלך בגלל ה"ענייניות" הוא מתכון לכישלון.


 

אם לא תצליח להבין את המקום הזה שלה שאף על פי כן ובכל זאת אולי יש מקום לדעתה, מתישהו זה יתפוצץ.

נכון, לא בשמלה הראשונה ואולי גם לא בספה שתקנו. אבל מתישהו הפער, בעומק, יצוף.


 

אם תפרק את הטענות של הצדדים לשניים ותנתח אותם, תוכל להבין במה מדובר.


 

יש כאן גבר שמפחד מהתוצאות של המעשים של זוגתו אם יתן לה לקבל החלטות. ברור לו שהענייניות בצידו.

אם יצליח להתחבר למקום ההגיוני והענייני בדבריה (כי היא לא סתומה) ומשם לנסות, יחד, להגיע לעמק השווה בדעתם (משני הצדדים), זה יהיה רווח גדול בשבילם.

אתה מתווכח עם עצמך, לא איתילאצעיר

אין שמץ של קשר בין מה שאתה טוען לטענותיי. בהצלחה.

לך על זה 👍חדשכאן
נראה לי שגם לפי דעתך אישה יכולה להתנהל כלכליתadvfb

לבד בצורה נבונה... אולי לא?

אם כן - הדוגמא שנתת לא הכי טובה.

אם לא - נראה לי שחיות לבד גם מנהלות את כספם בצורה לא פחות טובה.

נכוןהפי

@לאצעיר

הנה הוא מסביר יותר טוב ממני

ה"עניין" אצלך הוא הנק' שלך בדיון - לקראת נישואין וזוגיות

וזה גם אם תרצה תקרא באמת 

הוא לא תוקף הוא מנסה להסביר 

ברורלאצעיר

הבאתי דוגמא להתנגשות רצונות. זה לא אומר שאין ענייניות אצל האשה או שהגבר הוא השליט יודע כל העליון.

בכוונה הפרדתי את המסביב כדי להסביר את הנקודה הספציצפית שעליה דיברתי.

 

לגבי סיומת דבריך - בלי קשר לדיון הזה יש בזה קצת מורכבות אחרת, במיוחד ברווקות מאוחרת.

אז לא הבנו את הנקודה מבחינת הדוגמא הזאתadvfb

אולי יש דוגמא שיכול להיות שיקול ענייני אחר של האישה והגבר צריך לתת לו מקום? כי בדוגמא הזאת היה נשמע שהאישה לא יודעת פשוט להתנהל כלכלית ובאמת אין פה שום שיקול ענייני.

אז אפרטלאצעיר
עבר עריכה על ידי לאצעיר בתאריך י"ז באב תשפ"ג 12:47

במקרה הנ"ל - שניהם יודעים שאין כסף, שניהם יודעים שאי אפשר ובפועל שניהם יודעים שהשמלה הזו לא תקנה החודש.

ההבדל הוא שהאשה באה אל הבעל ומשתפת אותו בקשיים שלה - בזה שהמצב כלכלי קשה, שהיא מרגישה פחות בטוחה ומה יהיה? וכן - גם ששמלה חדשה היתה גורמת לה להרגיש יותר טוב.

בעל שמתנהל בצורה עניינית פשוט מבטל את הדיון ב"אין כסף".

כשהבעל יודע לשמוע את אשתו ולתת לה את המקום של ההבנה, נתינת המקום וההשתתפות (באמת) היא מרגישה שהיא לא לבד, שמישהו נמצא איתה בקושי.

ובסוף - מה כל העובדה שלנו בלנ"ו אם לא בשביל ה"ביחד" הזה? נראה לי נורא להיות נשוי ועדיין להרגיש לבד.

גם הבעל וגם האשה ידעו מראש את התוצאה של הדיון. ההבדל הוא בדרך שעוברים ביחד.

 

מקווה שיותר מובן @חדשכאן  @הפי 

עצבנתי אותך וזו לא היתה המטרהחדשכאן

אז פחות מעוניין להמשיך בדיון.

 

אני עדיין חושב שאתה ממסגר את העניין בצורה מסויימת ואני רוצה להצביע על הפספוס בזה.

 

אני מדבר על לנסות לחשוב על זה מנק' המבט של האחר.

לא לחשוב איך לגרום לאחר להרגיש יותר טוב בעיניים שלך אלא ממש לנסות לצאת מעצמך כדי להסתכל דרך העיניים של האחר.

 

לחשוב על האחר דרך העיניים של האחר!

 

זה כביכול נראה לנו טריוויאלי. אבל נראלי כחושבים על זה לעומק אפשר לשים לב שאנחנו בדר"כ מודדים את הרגשות של האחר בעיניים שלנו.

אני רוצה להציע לנסות למדוד את הרגשות של האחר בעיניים של האחר.

בעיקר הפריע לילאצעיר

שפירשת את דברי לא נכון. אין לי בעיה להתווכח אם אני צודק או טועה אבל מפריע לי שאומרים דברים שאני לא טוען.


לגבי טענתך - מורכב מאוד. תמיד טוב להבין את האחר ככל האפשר אבל צריך לזכור שאיש ואשה הם שונים מאוד. מהותית.

צריך להזהר לא לדמיין ועוד יותר - לא לטשטש.

בסוף אשה צריכה בעל שמבין אותה ולא חברה טובה. 

מה הקשר שאישה צריכההפי

גבר ולא אישה

לגבי מה שהוא טען? על לצאת מהעין שלי לתוך החוויה שלה?

צריך להזהר לא לטשטש ולא לדמיין? מה אתה אומר שזה מה שאישה עושה?

דיברתי על מה שהוא טעןלאצעיר

להכנס לחוויה שלה. אשה צריכה בעל שיראה ויבין אותה. לא חברה טובה.

נתקלתי כבר בכאלו שחיפשו בפגישות מישהו שיהיה חברה טובה שלהן ולא בעל. זו טעות נפוצה.

למען הסר ספק - רצוי ומומלץ שיהיו החברים הכי טובים, פשוט לא חברה.

מה הקשרהפי
איך זה קשור?
אמרתי להבין אותה דרך העיניים שלהחדשכאן
הבנתי והוספתי סייג. זה הכל.לאצעיר
אני חושבת שהדוגמה שהבאת פה ממש מושכת אשלגיטימי?

ואני חושבת שיש לך טעות עקרונית בגישה שאתה מציג כאן.

הטעות העקרונית היא לגשת לאותה השיחה שבה יש מקום לאישה לשתף ברגשות שלה - כשלך יש כבר את השורה התחתונה של מהי ההחלטה הנכונה. בעיניי זו לא זוגיות תקינה. אם אתה מעריך את דעתה של מי שהתחתנת איתה, כנראה תראה שזה לא גחמה לרגע, ושאולי יש כאן משהו גדול יותר שמסתתר - ושבעקבות זאת אולי נכון להיכנס למינוס כדי לקנות את השמלה.

בנוסף אתה מציג כאן כאילו שיש התלבטות בין מותרות לבין צרכים, ושבדיון הזה יש החלטה נכונה אחת, ואני די משוכנעת שזה לא תמיד נכון.

 

צורת ההתנהלות המתוארת מתאימה יותר בעיניי למודל של הורות למתבגרים, לא לבני זוג נשואים.

אני עדיין לא מסכימה איתך.לגיטימי?

וחושבת שאם היית משתמת בדוגמה אחרת, אולי זה היה יותר מתקבל פה אצל אנשים.

 

"במקרה הנ"ל - שניהם יודעים שאין כסף, שניהם יודעים שאי אפשר ובפועל שניהם יודעים שהשמלה הזו לא תקנה החודש.

....

גם הבעל וגם האשה ידעו מראש את התוצאה של הדיון. ההבדל הוא בדרך שעוברים ביחד."

 

קודם כל, בדוגמה הזאת, יש כאן צד פרקטי - מה המשמעות של אין כסף. יש אפשרות להיכנס למינוס. או לקחת הלוואה.

 

אבל הנקודה העקרונית היא המשפט השני - להגיע לדיון כאשר שנינו יודעים מראש את התוצאה. אם כך, מה המטרה להיכנס בכלל לדיון?

מדבריך משתמע, שיש כאן את הגבר שהוא המבוגר האחראי, אל מול האישה שיש לה צורך רגשי במותרות, אז כל עוד נותנים לה לפרוק את מה שיש לה על הלב - הבעייה נפתרה. בתיאורך, הגבר מקבל החלטה ("עכשיו כבר אפשר לתת לבעלה לקבל את ההחלטה הנכונה בשבילם."), ולא החלטה זוגית משותפת.

 

כאשר בני זוג נכנסים לדיון, אני לא חושבת שאף צד צריך לבוא עם תוצאות ידועות מראש.

ואם אני חוזרת לדוגמה שלך:

כגבר, לנסות להבין למה יש צורך בשמלה הזאת דווקא עכשיו.

להציג את המצב הפיננסי העכשווי.

לנסות לראות אם יש פתרון אחר, שכן עומד בגבולות תקציב - נניח לשכור שמלה מגמ"ח, להזמין מאתר בחו"ל (יכול להיות זול משמעותית). או אולי להחליט שחוסכים בצורה אחרת, מגדילים הכנסות החודש, מצמצמים בהוצאות אחרות.

 

זוגיות זה לא משהו "ענייני". זו לא שותפות עסקית - זה גם שותפות עסקית, אבל יש בזה הרבה מעבר.

אני מסכימה איתך שזה מאוד חשוב שגבר ייתן מקום לאשתו לבטא את רגשותיה (ולהפך). הוא לא מפקד שמטיל פקודות. 

ועדיין, בדוגמה שאתה תיארת האישה היא סוג של אינפנטילית, שאם נחדיר קצת בינה למוחה היא תבין שההחלטה הנכונה היא לא לעשות כרצונה. גם אם לא לזאת הייתה כוונתן (ואני באמת חושבת שזאת לא הייתה הכוונה שלך) - ככה זה השתמע, ולכן (לדעתי) זה הקפיץ פה הרבה אנשים.

 

בפעם האחרונהלאצעיר

כי כבר באמת נשבר לי להסביר. תתעלמו מהמסביב (למרות שמעניינת אותי הסתכלות של זוגות נשואים על הסיטואציה).

אני מתאר 2 גברים - אחד שחותך ואומר "זה מה יש" והשני שמקשיב. זה הכל. 

אני חושב שאתה לא מבין את הנק'חדשכאן

שמנסים לדייק אותך בה.

 


 

זה בכלל לא בגלל רגישות לנשים והמנעות מלהציג אותם כסתומות.


 

זו התפיסה של דעתה של האישה (או של איש, זה לא כזה משנה) כנגד דעתך שנתפסת כאובייקטיבית יותר.

הבנתילאצעיר

והבנתי שאתם לא מבינים מה אני אומר. נסיים כאן.

זה יפה שהוא מקשיב ולא מבטל את רגשותיהאיןליכוח

אבל אנחנו גם חושבים שאם היא רוצה שמלה, זה לא מסתכם רק בלהבין ולשמוע את הרצון שלה, אלא לתת לזה מקום ברמת המעשה.. ולא שהוא יחליט או שהשורה התחתונה שלא קונים. מטילים ספק על העובדה שכתבת שהשמלה לא תיקנה.

כתבת יפה.חתולה ג'ינג'ית

הצלחת לתמלל את מה שהציק לי.

תודה.

מדוייקאיןליכוח
האמת שחסדי עזר לי לשים לבחדשכאן

זו נק' ממש חשובה שהעלית!

 

לקח לי זמן להבין את זה אחרי שכמה בנות מקסימות שיצאתי איתן עזרו לי בזה.

חושב שזה ייטיב לכל אחד מאיתנו להפנים את הנק' הזו.

כן. אנקדוטה ממש מעכשיולאצעיר

דיברתי עם מישהי כדי להחליט להפגש. בשלב מסויים דיברנו על אופי, הובלה ודעה.

היא אמרה לי שהיא רוצה מישהו שיוביל אבל הדעה שלה חשובה.

שאלתי - בעצם מה שחשוב לך הוא שאני אשמע אותך? את ה"כןןןןןן" שלה שמעתי עד הבית.. 

😂חדשכאן

הנק' הזו של "חיפוש הצדק" בדבריה וההבנה שהיא לא סתם מקשקשת.

 

אחד מהדברים ש(גם) הפורום כאן עזר לי להביןלאצעיר

פעם, אם היו אומרים לי שלמישהו חשוב לומר את דעתו בדיון כשהמטרה שלו היא לא "לנצח" בויכוח - לא הייתי מסוגל להבין את זה.

עכשיו אני קצת יותר מבין את זה שהאמירה היא דרך בעצם להביא את עצמה לתוך הקשר וההחלטה. על התוצאה היא כבר סומכת עלי. 

או כמו שבחורה מאוד מיוחדת הגדירה לי פעם - "תיקח את התיק הזה (הובלה) ממני".

ושכחתי לומר..חדשכאן
בהצלחה בדייט!!
היא אמרה לאאאאאלאצעיר

סתם 🙃. תודה! נקווה לטוב.

עם כל הדיון שהתפתח כאןחתולה ג'ינג'ית

חשבתי על זה, שאולי הביטוי שיותר מבטא את הרעיון פה הוא לא: "את צודקת"

אלא, אני מבין אותך/ את הרצון שלך/ את התחושה שלך.

בביטוי של צודק או לא צודק יש מימד שיפוטי, שקצת משאיר את בני הזוג משני עברי המתרס.

שאלה כנהלאצעיר
היית מעדיפה שיגידו לך את צודקת או אני מבין אותך? בזמן שהרגש סוער. 
לפחותחתולה ג'ינג'ית

"חשוב לי להבין"

אני מאד לא אוהבת שנותנים ציון למה שאני אומרת. צודקת לא צודקת זה ציון.

מי אתה שתתיתן לי כזה?

הרי אם אמרתי מה שאמרתי, אז בחווייה שלי *אני צודקת* לא צריכה שהאיש שלידי יאשר או ישלול את זה.


אבל האמת זה תלוי על מה הדיון.

אם הוא על נושא טכני, עובדתי ( ענייני בלשונכם)

או על נושא מהותי שנוגע בליבת הקשר, או בצרכים רגשיים, או בשוני בין דעות

מענייןלאצעיר

רק נקודה לגבי "מי אתה?" - בעלך. האדם שבחרת לחיות לצידו. דעתו חשובה לך (גם אם מנוגדת ב180 מעלות לדעתך) מהסיבה הזו בלבד.

כמובן שגם הפוך. נראה לי חשוב לציין את זה. 

נכוןחתולה ג'ינג'ית

התכוונתי לשלב הדייטים.

מאד לא אוהבת שבחורים יוצאים מנקודת הנחה שהשקפת עולמם "היא הצודקת" ואז  מה שלא עולה איתה בקנה אחד, בטל ומבוטל, והם נכנסים לויכוחים עם ראיות לבית משפט.

ואגב, לא רואה את עצמי חיה עם מישהו שהוא לוחם צדק, אז זה רלוונטי גם לאח"כ.

זה כבר אישי שלךלאצעיר

ובתור אחד עם השקפת עולם צודקת - זה לא כזה נורא 😁

הרבה מחפשות דווקא את זה לשמחתי.

אבל הנקודה היא לא הצדק אלא החשיבות של השני ודעתו. 

הוא שאמרתיחתולה ג'ינג'ית

צודק או לא צודק לא רלוונטי.


לא זוכרת את הסיטואציה במדויק, אבל לאחרונה יצא לי לשתף בחור באיזו שהיא תחושה קשה שלי לגבי עניין מסויים, והתגובה שלו היתה: את צודקת, גם אני כש... מרגיש כך. אז זה הגיוני.


במחילה, זו תגובה שמאד מעצבנת. כאילו רגע... ואם אתה לא היית מרגיש כך אז התחושה שלי לא רלוונטית? לא הגיונית?

לא ביקשתי אישור להרגיש מה שאני מרגישה. תודה באמת. רק ביקשתי הבנה.

בעינילאצעיר

זו הדרך שלו להראות חיבור אליך. זה לא דיון פילוסופי או בין חברות. זו דרך שלו לומר - יש כאן נקודה משותפת לנו. גם אם התוכן שונה לחלוטין, לשנינו קשה עם.. 

כנראה הפרשנות לזה תלויה קונטקסט רחב יותרחתולה ג'ינג'ית
כנראה..לאצעיר

כותב לפי מה שהבנתי ממה שאת תיארת. רציתי רק להראות דרך אחרת להסתכל על דברים.

95% מהקושי בעולם הפגישות הוא להבין אחד את השניה.

אז אולי יותר נכון להגיד אני מבין אותך ולא את צודקתאיןליכוח
לא כתבתי נכון או לא נכוןלאצעיר

נתתי נקודת מבט אפשרית אחרת על כוונתו. וכמו שכתבתי כאן ובכל מקום בערך - צריך ללמוד את השפה של השני.

יותר פשוט שהוא התכוון למה שהיא הבינה.איןליכוח

כי כשהוא כותב את צודקת גם אני מרגיש ככה אז לכן זה הגיוני מה שאת מרגישה, זה לתת אישור על מה שהיא מרגישה להגיד לה נכון או לא נכון, ולא להיות שותף כפי שכתבת..

זה הייתה ההרגשה שלה מדבריו ואפשר להבין אותה. לי יותר מסתדר הפרשנות הזאת.

אני חושב שלא נכון לפרש אדם על בסיס ציטוט יחידאני77

ונראה לי שמה ש"לאצעיר" רצה זה רק לומר שיש דרך אחרת להבין את הדברים, ושזו פרשנות אפשרית.

וגם לענ"ד זו פרשנות אפשרית (באופן תיאורטי).

בפועל - אני מניח שמי שמכיר ונמצא בשיחה יכול להבין טוב יותר (לפחות כאשר הוא מודע לאפשרויות השונות).

 

על בסיס ציטוט לבד - תמיד תהיה נטיה ללמד לכף זכות. אם אני יכול להבין מישהו בצורה שנראית לי התנהגות סבירה, ואני יכול להבין אותו בצורה שנראית לי כהתנהגות לא סבירה, אז יותר סביר בעיני לפרש את המעשים שלו באופן הראשון (כמובן, תלוי עד כמה זה פרשנות רחוקה, אבל כעיקרון אני מעדיף לפרש דברים בצורה שבה אנשים יוצאים הגיוניים). 

לכן ציינתי שזה תלוי הקשרחתולה ג'ינג'ית

וברור, כל אמירה אפשר לפרש באופנים שונים.

והחכמה היא ללמוד לבקש הסבר כשאנחנו מרגישים שהיו לא פיירים איתנו או לא הבנו נכון.

מצד שני, איי ההבנות האלה נוגעים לנו בנקודות הכי בסיסיות ורגישות בנפש, שמאד קשה בזמן אמת לווסת את התגובות לתקשורת יעילה.


וכאן נכנס כל הנושא של רמת מובחנות, והייתכנות החיובית של קשר להתקיים כאשר הרמה דומה.

מוסיף נקודהלאצעיר

זמן אמת זה טוב ויפה. בד"כ זה לא קורה, בטח לא בהתחלה. אפשר תמיד לתקן, להסביר ולהעלות אח"כ. קשר לא אבוד בגלל אי הבנה, ויכוח או אפילו חלילה פגיעה.

אם יש פוטנציאל ורצון משני הצדדים להשקיע - כדאי לנסות לתקן ולברר גם אח"כ.

 

לא כל כך הבנתי את "רמת מובחנות". אשמח אם תפרטי.

מסכימה בגדולחתולה ג'ינג'ית

איכשהו לא עובד אלא אובד. אבל בסיידר.

בעניין המובחנות אשתדל במוצ"ש. זה ארוך.

תודה!לאצעיר

ובעיה ידועה... מקווה שיגיע בקרוב זה שתרצו להשקיע את כל כולכם כדי שיצליח. ויצליח. במהרה בע"ה.

מזכיר.לאצעיראחרונה
נכון. זה בדיוק מה שניסיתי לומראיןליכוח

הוא אמר שבעיניו הבחור התכוון למשהו אחר.

אז אני אמרתי שגם יש היגיון לאיך שהיא הרגישה ממנו וזו גם אפשרות סבירה מהמילים שהוא אמר לה (בפרט שבסוף היא הייתה שם, לא אנחנו)

אכן,advfb

נראה לי שזה מתחיל בכך שהאדם לא שיפוטי כלפי עצמו. מתי שהאדם לא שיפוטי כלפי עצמו אז הוא גם לא צריך שיצדיקו אותו מבחוץ.

ובכלל, זה נראה לי גורר דיון אחר - באילו עניינים אין שיפוטיות? כנראה שזה העניינים של הרגשות והתהליכים. אולי בעצמם יש הבחנה/ביקורת כלפיהם אבל שיפוט זה רק של א-להים.. אבל לגבי ערכים - יש ועוד איך שיפוט! כל אדם שופט על פי ערכיו, מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע. אפשר לנסות לעשות הפרדה בין ערך מסויים ולשפוט אותו אבל לא את האדם. אבל זה לא מדוייק, כי בסופו של דבר קשה להבדיל בין הערכים למי שממש אותם. ואותו דבר נכון בדינמיקה של אדם עם עצמו, האם הוא בעמדה שיפוטית כלפי עצמו או כלפי הערכים שאותם הוא מנסה לממש. ויש לי תחושה כזאת שאי אפשר להנות מכל העולמות, חייבים לשפוט. חלק מהשיפוט נעשה בבשר החי.. האדם (אדם כלפי עצמו וכלפי הזולת) 

אולי בעצם אין עניין להפריד בין האדם לערכיו אלא לממש את זה לטובת האדם. כאשר השיפוט הוא פוגע באדם אז הוא לא מועיל. כאשר השיפוט הוא מסייע לאדם אז הוא מועיל -

אני מאמין שכל אחד פה חווה את התחושה הטובה מתי אומרים לו כאשר הוא צודק. וכן להיפך, תחושה רעה שהוא לא צודק. נראה לי שיש צד גם לזרום עם זה במידה מסויימת.

 

נחזור להקשר המקורי - לא הייתי פוסל על הסף ביטוי שיפוטי בגלל שהוא שיפוטי.. אולי יש צד להשלים עם עניין השיפוטיות, ולנצל אותה מתי שהיא משרתת עניינים טובים. אבל כן, אולי אפשר להמעיט בשיפוטיות (או להגביר אותה) לפי הצורך.

 

 

 

יפה אין עליךהפי
כללי, ספציפיטאבי

מחשבה שעלתה לי בעקבות שרשור שהיה כאן.

מה דעתכם על התמקדות, כלומר לחפש מישהו/י "מדויק/ת", שתתאים לא' ב' ג', עונה על קריטריונים מסוימים כו', או לאו דווקא ברמת האדם עצמו, אלא ברמת מה שמחפשים בקשר, שייראה כך ולא אחרת וכן הלאה,

לעומת לא להציב (כמעט) שום פילטרים מההתחלה, ולתת לדברים לזרום ולראות מה הולך?

חושבני שככל שה"אני", עולם הרגש והמציאות נתפשים כיותר מוצקים ומוגדרים, ממילא הצורך שדברים לא יבלטו מבעד למסגרתם.

אבל ככל שאני חושב על זה, הרי אין לנו שום מושג לאן הזוגיות תתפתח, איך אנחנו והמציאות ישתנו, ואם לצאת מנקודת ההנחה האחרונה, הרי שאין שום משמעות לחיפוש דברים ספציפיים.

שאלו אותי פעם "מה אני מחפש" או "איזה סגנון אתה מחפש", well, מאיפה אני, או מישהו בכלל, אמורים לדעת? התחברתי לאנשים שקטים להפליא ורועשים להפליא, עדינים ורגישים וגם מחוספסים ועוצמתיים, אנשי רוח ואנשי חומר, פדנטיים ומבולגנים, וחוץ מזה, מאיפה אני יודע מה אני צריך?

בסך הכולל נראה שאנשים מחפשים או משהו נורא, נורא מדויק וספציפי, או "מחפשים" משהו כל־כך כללי ובנאלי שבזבוז זמן בכלל לבטא אותו ("מחפשת בחור דתי נחמד ששואף להקים בית נחמד". "שלום שדכן, אני במקרה גם מחפש בחורה נחמדה להקים בית נחמד." "ביררתי עם הצד השני, אבל זה לא נראה להם מתאים. אין לי כרגע רעיונות נוספים." ...........................), או שאין להם מושג.

מה אתם חושבים? דונו ונמקו את דעתכם.

לדעתי מאוד תלוי גיל - ככל שמצליחים להכיר ולמצואפ.א.

זוגיות ולהתחתן מאוד צעירים, ככל שיש פחות "כוויות" ואכזבות מניסיונות חיים "שמשאירים סימנים" - כך יש פחות דרישות והגדרות ורשימת מאפיינים שהצד השני צריך להתאים אליהם, והרבה יותר פשוט וקל להכיל, לקבל שונות, להתחבר לאופי שונה …

קודם כלפצל"פ

יש עניין של התאמה כלשהי בערכים ובכיוון של הבית שרוצים לבנות

אחרי זה, זה באמת מאוד תלוי אדם נראלי

אתה אדם שנצליח להתחבר להרבה סוגים

יש אנשים שלא יצליחו להתחבר לסוג מסוים של אנשים או לאנשים עם תכונה מסוימת

לא חושב שזה צורך בהתאמה מדויקת כמו גם ניסיון חיים ההיכרות עם עצמך

ברו יודע אנגליתכְּקֶדֶם

ברוטאבי

דברים שלדעתי חשוביםמילה בסלע

גיל

רמה דתית באיזור טווח רחב, לדוגמא אני לא אחפש לצאת עם מסורתית כי זה ממש עולם אחר.

יש עוד כמה דברים שכדאי לדעת לפני שנפגשים כמו תמונה (אף בחורה לא מגיע לה להרגיש בדייט ראשון עם מישהו שאיך שהוא ראה אותה הוא נכבה)

אבל בגדול צריך לבוא פתוח ואני מסכים עם בסיס הדברים.

יש דברים שמאוד חשובים אבל אי אפשר לדעת עד שבאמת מכירים.

לי למשל חשוב כנות, יושרה ואחריות אבל זה משהו שצריך להכיר כדי לדעת.

"מחפש בחורה עם כנות, יושרה ואחריות"טאביאחרונה

"אה, בעצם אני קלפטומנית שקרנית פתולוגית שאוהבת להמציא גוזמאות לרוב, נראה לי שפחות יתאים"

כאילו...

בן עשרים ומשו+ יצא לי להימשך באמת רק לשלושה בחורותכְּקֶדֶם

אחת מהן היא ניקית כאן מי שיודעת יודעת

השניה זו האקסית של פעם

וההכי הכי זו האקסית האחרונה

היו לי הרבה יותר ידידות טובות מאשר חברים

והרבה מהקשרים שהייתי הכנסתי את רובן לפרנדזון

כל בחורה שאני מכיר אנחנו הופכים להיות חברים טובים וזהו

וזה כיף אבל מתסכל. מה יהיה טעטע

שלוש בחורים, שלושה בחורותטאבי

מה לדעתך בעצם גורם זה?

האופי שליכְּקֶדֶם

מה בו?טאבי

בכל־מקרה, על־סמך הכתוב בשרשור זה, התחושה שלי היא שיש לך מנגנון שתפקידו לעצור את המשיכה מלהתפתח בתוך קשר של ידידות. אולי זה עניין דתי (צניעות?) או פסיכולוגי (לא לחרבש את החברוּת?) ש"מכבה" משהו שהוא לא יכול להכיל כרגע, וממילא זה לא מתפתח.

אנימה

ואם לא היית הופך את הקשרים לידידוּת יכול להיות שזה היה אחרת?

זה בעל כרחי זורם לשםכְּקֶדֶם

היי מה קורה?הרמוניה

תשמע... בעיניי, הפיתרון הוא לשמור מרחק מבנות.

תפנה אליהן ביראת כבוד. תראה שתוכל להימשך להרבה בנות.

אני שומרת עיניים יחסית (וצניעות) וגבר זה דבר מיוחד בשבילי... לא בקטע שאני אתרגש מכל גבר שאני רואה, אבל יש לי יראת כבוד למין השני כי הוא רחוק, שונה, לא רגיל.

זה הכיף בצניעות, זה התוצאה שזוכים לה כשהולכים עם מצוות ה' עד הסוף.

(*אני כן רואה הרבה בנים בעבודה אבל לא שמה לב לזה כי זה במקום הענייני ופחות האישי כמו "עסוק במלאכתו")

דעתי האישית- מה שאתה מתאר הוא סימפטום ולא הבעיה ולכן לא כדאי להתמקד בו.

חושבת שכדאי לך לשאוף למחויבות ורצינות בחיים, לקחת את עצמך בידיים כזה והכל יתיישר לאט לאט בעז"ה.

אתה צודק שעיקר הקשר הוא באמת החברות, ואין סיבה שהדברים לא יבואו ביחד... אני חושבת שהנקודה היא המחוייבות שברגע שתשדר רצינות הקשרים גם יראו ככה, ויהיו יותר ממוקדים.

הכל בשמחה כמובן, בך אני לא חושדת שתהיה כבד...חח

הרבה בהצלחה ובאמונה בע"ה🙏

אני שומרכְּקֶדֶם

אופ כולכם כאן חןשבים שאני פלרטטן ויצא לי שם של לא רציני . אני פשוט חמוד ורוב הזמן אני שקט בחיים האמיתיים

כמו שאני מכיר חברים אני מכיר גם חברות בישבילי אין ככ הבדל (אני יודע זה נשמע דפוק) אבל פשוט מי שמתחבר אליי מתחבר ועם בנות כמו עם בנים יש לי שילוב של שטוטניקיות ועןמק

ברוא שמלכתחילה יש לי משיכה מסוימת לבנות אבל המחשבות שלי הן שונות

ומעניין, לאיזה סימפתום את מתכוונת?

איזה כיף לקרוא הודעה כזו 🙂בחור עצוב

תתחיל להתפקסהפי

ואגב אם זה מנחם אותך גם אני לא נמשכתי לחלק מהגברים שיצאתי איתם..

אולי שווה לך לבחון איזו דינמיקה אתה מייצר עם נשים.

אצלי שמתי לב למשל שקשה להימשך לגבר שמתנהג כמו נסיכה. זה לוקח את הקשר למקום ידידותי ולא רומנטי ושם אותי במקום הגברי בקשר.

ואני בן גרוע ביותר 😂

בכל מקרה אני משתדלת לא להסתכל לגברים בעיניים .. קשה לי לשמור על מבט לאורך זמן נראה לי לא מתאים .. אולי אם תשמור על זה ה' ישמור עליך.

זהו זה הענייןכְּקֶדֶם

הדינמיקה.

בדרכ בנות שאני אוהב אני אוהב אותן כמו אחיות שלי וגם אני כמו אח שהן הכי יכולות לסמוך עליו בעולם. ורק עם 2 הדינימיקה הייתה שונה בתכלית.

מעניין הקטע שהזכרת עם העיניים. באמת עם כל האלה שהיו כמו ידידות בישבילי לא היה לי בעיה להסתכל להן עמוק בתוך העיניים, ודווקא אלו שכן היה משהו שונה אז היה לי הרבה יותר קשה להסתכל

יופי עכשיו תעבוד על דנמיקה אחרתהפיאחרונה

תוכלי להרחיב בזה?ישי2

לדעת

וואלה לא לימדו אותי את זה..

מה תפקיד בלהסתכל תוך כדי דייט ומה לא

אשמח ממש להרחבה בנושא

בהצלחה רבה!advfb

אם אתה בוחר להכיר רק בצורה "טבעית" זה הגיוני

תודה שמרגיע אחכְּקֶדֶם

אבל תתפלא אחת מהשלושה הנ"ל הכרתי דרך שידוך אאאאאר

לדעתי כדאי להוריד את המיקודעַלְמָה

בחיפושים מ "בחורה שאני נמשך אליה"

ל "בחורה שאני רוצה לבנות איתה בית"

ואל תדאג כשתסיר את המיקוד מהבדיקה האינטנסיבית אם יש משיכה - היא תתעצם

מבין מאת אומרת אבלכְּקֶדֶם

היה לי קשר אחד של חצי שנה והבחורה כבר רצתה לסגור וזה.. ומבחינתי על הנייר הכל טוב. בחורה נאה טובה רגישה חכמה, רצינית תורנית יש דיבור והכל. אבלל משיכה לא הייתה לי כמעט בכלל היא הייתה כבר עמוק בפרנדזון אצלי וכעסתי עלעצמי..

בכולופן היום ב"ה היא כבר נשואה והכל

ברור שזה לא מחייב שתתפתח משיכהעַלְמָה

אבל אם יש בסיס של משיכה

זה יאפשר לה לצמוח טוב יותר אם תתמקד בלברר את שאר הדברים שחשובים לך

את אומרת לו את זה בתור בחורה ..הפי

אנחנו לא חושבות על זה כמו שהם ..

זה לא נכון לגבי גברים אם אתה לא נמשך אתה גם לא תימשך בדייט מאה

אצל נשים זה שונה מאוד

לא נכון מניסיוןטאבי

וגם לגבי נשים מהיכרות עם נשים יש ויש

התכוונתי לכתוב את זהעַלְמָה

ספציפית לכקדם ולא לכל גברי העולם

וגם לו, לא אמרתי להתעלם לגמרי מהמשיכה, רק להוריד משקל

יוצא לכם להרגיש גזענות בשידוכים?פתית שלג

ישהפי

לי בעצמי יצא לשדך מישהי.. הבחור מאוד רצה אותה התלהב מהפרטים מהתמונה גם בחורה יפיפיה .. באמת זכיה בפיס.

הבחורה גם אמרה כן ..

אחרי שעה רושם לי רגע שכחתי לשאול היא אשכנזיה?

אמרתי לו האמת שלא יודעת מה העדה ..אבל אם התלהבת מהפרטים והיופי שלה מזה משנה?

אבל אבדוק בקיצור אמרה לי שהיא לא .. ואז הוא רשם שהוא מחפש רק אשכנזיה.

כל-כך כעסתי עליו שהוא לא אמר לפני ..

התקשרתי בדמעות לבחורה שבסוף הוא לא רוצה באמת חורבן בית מבחינתי .

לבחור אמרתי אתה ומשפחה שלא יתקשרו אלי יותר בחיים חתיכת גזענים .

ואם אתה קורא פה אתה חתיכת עלוב

( כן נתקלתי שבחורים אמרו מעדיף ככה וככה אבל לא יפסלו .. או מאוד חשוב לי מישהי שמתפללת עדות המזרח .. אבל לא להגיד מראש כאילו זה משהו כל-כך בסיסי .. ולהתנהג ככה גועל פשוט איכס)

יש בהחלט עוד מקרים כאלה

אבל איך אני אומרת ככל שהמשפחה יותר סטיגמטית וגזענית ככה היא גם יותר מסכנה)

האמת ורק האמת גם אם היא כואבתשנונימי

ערב השואה אחוז היהודים האשכנזים היה 92% (ורבים מהם היגרו לאמריקה לפני המלחמה),

לעומת 8% מזרחים (כמיליון 1 במספר סה"כ וחצי מהם מרוקאים).

האשכנזים היוו את המרכז הרוחני בתקופה זו ואירופה מאוד הושפעה מכך.

(שווה מאוד להסתכל על התפתחות אוכלוסיית מדינות ערב מאז שהוקמה מדינת ישראל בהשוואה לאירופה).

מסיבה זו התגלות ה' הייתה דווקא שם, ב"ברב עם הדרת מלך" והבעל שם טוב עשה מופתים רבים,

ולאחר מכן גם תורתו תלמידיו וזרעו הוא רבי נחמן מברסלב.

בכלליות האשכנזים זכו יותר, יותר תורה, ספרים, צדיקים ויותר חכמה ולב.

אך, על הבעש"ט ועל רבי נחמן הייתה התנגדות קשה מאוד, ונגרמה לנו גם השואה הנוראה.

כשאנחנו מסתכלים בכלליות אכן לספרדים יש חיסרון.

אך לפרט אנו רואים הרבה בני עדות המזרח שזכו להתקרב לה' ולתורה באמת,

ולעומתם גם בני עדות אשכנז שלא זכו ואפילו נפלו לטעויות גדולות רחמנא ליצלן.

ובנוסף לכך עדויות רבות מספרי חסידים משנת 1700 ואילך,

רבים מחסידי הבעל שם טוב נשאו נשים ספרדיות, ולהפך.

ולרוב חצי חצי תמיד נמשכו אחרי הצד האשכנזי כי הוא הרוב המכריע.

בתקופת הראשונים זה הפוך - עיקר המרכז בספרד ולאקעלעברימבאר

באשכנז (וגם פרובנס יותר קשורה לספרד מאשכנז). ועובדהש כל אשכנזי לומר קודם את השו"ע ורק אחר כך את המפה של הרמ"א.

נכון שבתקופת האחרונים עיקר מרכז העם היהודי נדד מספרד לאשכנזים, אבל עדיין הספרדים יותר שימרו את הארצישראליות, ולא במקרה בארץ ישראל כיום (איפה שכלל ישראל האמיתי נספר כי יהודים בחו"ל לא קובעים את כלל ישראל) זה חצי על חצי וייתכן רוב לספרדים.

אצל הספרדים לא היה צריך תנועת חסידות כי הקבלה היתה נוכחת בחיים והת"חים לא היו מנותקים מהעם , בעיות שהחסידות התמודדה איתם. מצד שני זה גרם לכך שהספרדים לא זכו לייתרונות של החסידות. כך שכל עדה והייתרונות שלה.

ערב השואה לא מייצג דבר, כי מאה שנה לפני השואה מספר האשכנזים והספרדים היה שווה, פשוט באירופה היה יותר רפואה ופחות תמותת תינוקות אז הם התרבו תוך 100 שנה פי 5, בעוד שבארצות המזרח לא היתה מערכת בריאות. אם שיעור ההתבוללות כיום ימשיך בארהב - תוך 100 שנה יהודי העולם יהיו חצי ספרדים חצי אשכנזים.

אומרים שכשהבעשט הגיע לאיסטנבול הוא אמר שראה אצל היהודים הספרדים שם נשמות של תנאים

מי שפוסל רק על פי צבע שיער או דעות קדומותשנונימי

זה הפסד שלו.

ואם אין שכל לחפש מעבר לזה...

אז שה' יתן שכל - וגם לנו.

לא בא להצדיק את ההתנהלות שלורודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 19:36

אך באופן כללי זה שאדם שכח לברר מראש לגבי פרט שחשוב לו מאד, זה דבר שיכול לקרות. ואם זה תנאי סף מבחינתו, עדיף שלא יתחיל לצאת איתה מאשר שיצא לפגישה אחת ויחתוך.

ממש לא מתרגש מזהבחור עצוב

אגב, יותר נתקל בזה אצל בנות מבנים. בד"כ כי לא רוצות לשנות את המנהגים שלהן יותר מדי.

אריק מהדרום

העונש של הגזענים שמניחים להם לנפשם, שיתמודדו.

לשמחתי לא מצד העדהאביעד מילוא

אבל כן סוג של "גזענות" או יותר נכון יחס קצת צונן על רקע היותי דוס.

יש הבדל בין העדפה אישית לעדה מסויימת ובין גזענותרודף מצוות

לגיטימי לחלוטין להעדיף בן/ בת זוג מעדה מסויימת. או להחליט שלא לצאת עם בני עדה מסויימת.

פערים עדתיים קיימים גם היום, ובהצטרף לכל מיני פערים אחרים שמתגלים בתחילת קשר או בתחילת הנישואין - הם יכולים להוביל לקשיים משמעותיים.

אני אישית יצאתי רק עם בנות שהן לא מהעדה שלי, ואף התחתנתי עם אחת מהן. אך חששתי מאד מהעניין ובצדק. והיו לי גם הצעות שסירבתי להן בעיקר על הרקע העדתי.

גזענות בין יהודים לעומת זאת, אינה לגיטימית, אך בדרך כלל לא נוגעת לענייני שידוכים.

מנטליות אשכנזית/ספרדיתadvfb

מאוד תופסת מקום בעיני,

גזע, למי אכפת?

לא הייתי קורא לזה גזענות.קעלעברימבאר

יש אנשים מחפשים מישהו גבוה, יש כאלה מחפשים מישהו רק עם אופי ספציפי, ויש כאלה שמחפשים מישה מעדה מסויימת.

זכותם אם זה מה שעושה להם טוב. רק הפסד שלהם אם זה גורם להם לצמצם את האפשרויות. כמובן לעיתים יש דפוסים טבועים בנפש שקשה לשנות ולא תמיד חכם להלחם בהם אבל שווה לנסות. אדם בכל מקרה לא צריך להרגיש רגשי אשמה שנרתע מהצעה מעדה מסוימת

מה?הפי

יש הבדל בין העדפה אישית לבין דעה קדומה.

בחור נמשך לבחורה, מתלהב ממנה ומאוד רוצה להכיר אותה. ברגע ששומע מה העדה שלה, הכול השתנה. מה בדיוק השתנה בה? הרי היא נשארה אותה בחורה.

הוא לא פסל אותה בגלל חוסר משיכה או חוסר התאמה, אלא בגלל המוצא שלה. וזו בדיוק מהותה של דעה קדומה

אף אחד לא חייב לצאת עם אף אחת, אבל העובדה שדפוסים מסוימים טבועים בנו לא הופכת אותם ללגיטימיים.

לפעמים אדם צריך לבחון את הדעות הקדומות שלו במקום להצדיק

אותן..

צודקת.קעלעברימבאר

דיברתי יותר על פסילה על מראה ממשי או על מנטליות ממשית.

פסילה רק על עצם העדה זה שטות גמורה

למה שטות גמורה?רודף מצוות
עבר עריכה על ידי רודף מצוות בתאריך ח' בכסלו תשפ"ז 9:33

אם מדובר בבחור שמגלה כעבור חצי שנה שהבחורה איתה יוצא היא אשכנזייה - זו שטות לחתוך.

אך לפסול בשלב ראשוני כשמגלים שהעדה היא לא כמו ההנחה הראשוית - זה הגיוני, (אם כי עלול מאד להיות לא יפה או מנומס).

זה לרוב נובע מחשש אמיתי מאתגרים משמעותיים על רקע פערים עדתיים:

בראש ובראשונה מנטליות שונה (שזה עיקר העניין),

אך גם פערים בנושאים אחרים:

  • ציפיות שונות ביחס לתפקידי הבעל והאשה,

  • נורמות והתנהלויות של ההורים והמשפחה,

  • עניינים שקשורים ליהדות - כמו מנהגים, הלכה, דפוסים שקשורים לעבודת ה', ואפילו הגייה.

  • אפילו פערים קולינריים יכולים לתפוס מקום אצל חלק מהאנשים.

נ.ב. אני ממש לא קורא להימנע מנישואין בין עדות, אני דווקא רואה בכך ערך חשוב, ונשוי בעצמי לאשה שאין לי איתה שום חפיפה עדתית. אך זה לא מתאים לכולם.

חשש בדברים שכתבת, לא ביחס לעדה עצמהadvfb

גם לפי דבריך,

העדה היא סימן - לא סיבה!

סימן שאולי יש מה לחשוש, וסיבה לפערים אפשרייםרודף מצוות

לפחות בחלק מהמקרים העדה היא הסיבה לפערים, אם לפעמים גם שמתגלים פערים העדה היא סימן ולא סיבה.

לא לאadvfb

אתה צודק בזה:

גם אם היסטורית זה שאנשים שונים נולדו להורים ממוצא מסויים

אתה עדיין לא יכול לומר שהסיבה לשלול היא העדה. העדה עצמה לא משנה בשום דבר.

לפעמים שלא מכירים יש חשש.

לכן עדה בתור סיבה, לא בתור חשש - זאת שטות.

לא הבנתי, אתה טוען שאין קשר סיבתירודף מצוות

בין העדה שלי ובין צבע העור שלי, למשל?

או בין העדה שלי ובין הנורמות הנימוסיות של המשפחה שלי?

בוודאי שיש!

זה נכון שלא מדובר בתכונות עצמיות פנים פנימיות שנוגעות לשורש הנשמה, 😅

אך קשר סיבתי כלשהו בוודאי ישנו.

אולי אתה נתפס למשמעות המצומצמת של 'עדה', בתור שאלה היסטורית גרידא שנוגעת למיקום הגיאוגרפי של הסבתא או הסבא רבא רבא, אך רלוונטי הרבה יותר לדבר על 'עדה 'במשמעות הרחבה יותר, של זהויות וקשר למסורות שמשליכים לרוב גם על תכונות מסויימות, של האדם וגם של משפחתו.

טוב, לאחר שקראתי שוב וניסיתי לעמוד על דעתךרודף מצוות

אני לא חושב שיש מחלוקת ביננו. תקן אותי אם אתה חושב שאני טועה.

בסוף שלילת עדה מסויימת נובעת מפעלים יוצאים של ההשתייכות העדתית, ואם היא על בסיס עצם העדה בלבד - היא אכן שטות.

כך או כך, היכרות ראשונית עם בן/בת של עדה אחרת לא בהכרח מפיגה חששות רלוונטיים. אני מעריך שרוב הפערים העדתיים דווקא מתחדדים אחרי החתונה.

בנימה אישית, אני דווקא ציפיתי לאתגרים משמעותיים בנושא אחרי החתונה, אך בפועל ב"ה חששותיי התנדפו, ואני באופן אירוני משוכנע שדווקא היה לי ולאשתי פחות קל לוּ היינו שנינו מאותהּ העדה.

אך אני מעריך שהמקרה שלי לא מייצג מאד, ויודע על זוגות שאצלם ההתמודדות לא היתה פשוטה.

נכון אין מחלוקת בינינוadvfb

חשוב לי היה לנסח שהעדה היא לא סיבה אלא סימן לחשש.

אני מבין עכשיו שכוונתך היא ככל הנראה לטעוןרודף מצוות

שההבדל בין גזענות - שהיא לא לגיטימית ובין

העדפה אישית/ חשש מפערים על רקע עדתי - שזה לגיטימי, הוא שבגזענות העדה היא סיבה ל'התנגדות' אך גשמדובר בהעדפה לגיטימית של עדה מסויימת, העדה היא רק סימן.

לדעתי, העיסוק בשאלה של סימן מול סיבה אינו מאד רלוונטי.

הרי אני מנחש שאם נתחקר אנשים (דתיים לפחות) שאשכרה מחזיקים בדעות גזעניות דוחות ולא לגיטימות כלפי עדות אחרות בעם ישראל, הם ינסו להצדיק את עמדתם על בסיס נימוקיים שלא נוגעים לסיבה.

הם לא יטענו שאתיופים הם נחותים אשכנזים כי הם אתיופים, אלא כי הם פרימיטיביים.

גזענים יטענו שייקים הם חסרי רגישות, או שמרוקאים הם חסרי אינטלגנציה, שפולנים הם אליטיסטים, שמרוקאים הם עצבניים, שכורדים הם חסרי אינטלגנציה, שתימנים הם חסרי תרבות או פקפקו ביהדותם של רוסים רק על בסיס המבטא.

בכל המקרים האלה ושכמותם העמדה הגזענית (הפנים-יהודית) אינה טוענת לנחיתותם העצמית של בני עדה כזו או אחרת, (=סיבה) אלא מייחסים באופן כללי חבני עדות מסויימות תכונות שליליות על בסיס דעות קדומות מקוממות ובזויות (=סימן).

איך שלא יהיה, גזענות כזאת אינה לגיטימית,

אך העדפת עדה מסויימת כשזה מגיע לזוגיות ' בהחלט יכולה להיות לגיטימית.

יכולה להיות לגיטימיתadvfb

שמדובר בחשש לגיטימי ;)

מפה, שכל אחד יקח את זה לעולם הערכים שלו.

הניסוח של סיבה וסימן בעיני משמעותי גם אם גזעניים לא יודו בזה שהמוצא אצלם היא סיבה. סוף סוף, זה הדבר הרע שבגללו הם גזענים.

כן,טאביאחרונה

אני חושב שזה חלק מרעיון חיפוש על כמה שיותר התאמה בפרטים "שטחיים" וקלים להגדרה.

ייתכן שיש אנשים שמוצפים במיליון הצעות וכדי "להתמקד" אז חותכים על דברים שאפשר לדעת עוד לפני שנצרכים להשקעה רגשית כלשהי, גם כשזה לא בהכרח הגיוני או אומר משהו.

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני."

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של אחותי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. לפחות בשיחה אחת שלי במהלך היום אני משוחחת רק עם מי שמולי - ואתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

אשרייך על מה שכתבתאביעד מילוא

האמת שזו די הרמה להנחתה לכנס של ארגון "לעורר ליבי"

תודה,נגמרו לי השמות

לא הכרתי את הכנס הזה, רוצה לספר עליו קצת?

אנסה להסביראביעד מילוא

הכנס של לעורר ליבי בא לחזק את מי ששם סינון והגנה על הטלפון או עבר למכשיר כשר. זה כנס שבא לחזק ולעורר מודעות לסכנות שבמכשיר. הכנס מיועד לדתיים לאומיים. והוא מתקיים בשני אירועים שונים (אחד לגברים ואחד לנשים)

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

יישר כח יפה מאודצמר-ארד

וואוו זה באמת יפה מאוד !!!

בהתחלה לא הבנתי למי זה מופנה

יישר כח

יש כמה צדדים למסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

בדיוק כתבתי לך בפורום נשו"טנגמרו לי השמות

ורואה שכתבת גם כאן אז אעתיק גם לכאן את התשובה

נכון,

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה על חשבון דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

עכשיו הגבתי לך גם שם משה

אבל הנושא שם אחר מפה.

הטלפון הוא משאבה מטורפת של זמן בין השאר בגלל שיש ממנה תועלת. כל הקבוצות החופרות האיומות זה מקור מידע קריטי כשצריך אותו. אם מוותרים עליהן (ואפשר!) אז שולחים ילד לגן ביום שאין גננת....

אז מה את רוצה?shindov

מכל הרשימה הזו לא ברור מה את רוצה, ולמה צריך כזו רשימה ארוכה.

אני רוצה בעיקר מעצמינגמרו לי השמות

לא מאף אחד אחר - להצליח לנהל את הזמן שלי לפי הערכים שלי ולפי מה שחשוב לי באמת בחיים. ובתוך זה לזכור שהטלפון הוא גזלן זמן והרבה פעמים מתעתע. והרבה פעמים גורם לפיספוס החיים עצמם.

זו הייתה כתיבה אישית עם התבוננות על הנושא הזה כרגע, שרציתי להניח גם במרחב הזה, וכל אחד יכול לקחת או לא מתוך הדברים מה ששייך אליו.

ואפשר גם לא למי שזה לא שייך אליו, פשוט לדלג הלאה ואז לא צריך לסבול קריאה של "כזו רשימה ארוכה"

מותר לך לקבל גם ביקורת את יודעתהפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 15:25

בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי

ועוד ביקורת קטנה, אם הלב שלך פתוח לקבל אותה אם את רוצה שרווקים יקראו את הפוסט שלך, עדיף שלא תפתחי אותו בסיפור על הילד שלך. כדאי להתאים את הפתיחה לקהל שאליו את פונה.

אתחיל מהתייחסות דווקא לסוף דברייךנגמרו לי השמות

כי בעיניי זה הדבר הכי חשוב: קודם כל אני מתנצלת אם פגעתי או נקטתי בחוסר רגישות במרחב הזה.

האמת שכאשר כתבתי את ההודעה הפותחת בפורום הזה (כי כתבתי אותה גם בפורום הו"ל וגם בפורום נשו"ט) הדבר הראשון שעשיתי היה לערוך בעיקר מהסוף באמת את ההתייחסות לזוגיות וילדים וכו' (אם תקראי בפורומים הללו את ההודעה תראי בעיקר בסוף הפוסט שינויים שבפורום הזה שיניתי בדיוק בשביל הסיבה הזו, של לא להכאיב חלילה או לכתוב בפורום זה משהו שלא מותאם ואף יכול לצער חלילה).

והקטע הוא שגם את השורה הזו שעליה דיברת בהתחלה מחקתי וניסיתי לערוך כך שידובר למשל בשיחה עם אח או חברה, אבל אז דווקא דיון עם רווקה שאמרה שאותה זה דווקא מעצבן שלא מתייחסים וכאילו "נזהרים מדי" לידה לא לדבר או לא לכתוב על הילד היא זו שפוגעת בה יותר ואז עדיף פשוט לכתוב ככה. אז הדיון הזה היה לי בראש (הוא לא היה אתמול אלא דיון שהלך איתי מהעבר), ובתוספת לזה שחשבתי שאולי אני מכוונת כאן על הילד של כל אחד וכל אחת גם מכאן גם בעתיד, וגם בכיוון על הילד שבנו, בכל אחד ואחת מאיתנו מול ההורה שלו והמסכים, וגם באופן של העברת העיקרון - אז בסופו של דבר בחרתי את המקטע הזה כן להשאיר כך.

ועכשיו כשכתבת הבנתי שכנראה טעיתי. ואולי באמת הייתי צריכה למחוק ולערוך גם אותו. כדי לא להכאיב חלילה.

אז באמת על הדבר הזה אני מצטערת. ובעזרת ה' שזה יהיה רלוונטי ונכון במהרה לכל אחד ואחת כאן בישועה שלמה ובמתיקות ב"ה 🙏

זה לגבי העניין הזה.

ולגבי הכותרת שכתבת "מותר גם לך לקבל ביקורת את יודעת" - כמה דברים:

א. לא ראיתי דווקא ביקורת בהודעה של shindov אליי אלא יותר הבעת תמיהה ושאלה. וגם אם כן הייתה ביקורת, כאן בכנות אני לא רואה סיבה לביקורת כיוון שכל "חטאי" היה לכתוב משהו ארוך מכדי שירצה לקרוא (או אחרים) או משהו שלא מבינים מה רציתי, וכאשר גם הבהרתי מה רציתי להעביר, גם מיקדתי זאת בהתבוננות שלי עצמי, גם הסברתי בנחת הכל וגם בהומור שבאמת לא חייב לקרוא את ההודעות שלי בכלל ואת הארוכות שבהן בפרט אם זה לא שייך ולא מדבר, הכל בסדר גמור.

אבל מעשה פסול בכתיבת ההודעה עצמה לא היה כאן לכן אין שום הצדקה לביקורת על עצם פתיחת השרשור והמסר שרציתי להעביר.

ב. בכללי מתן ביקורת בעיניי לא מקדם ודי סוגר את הצד השני. ודווקא דרך של הבעת מה זה עשה לי (כל אחד עם עצמו) ולהניח רגע את הלב ואת מה שזה עשה לי לקרוא, יכולה יותר לקדם וגם לרתום להבנה ומוטיבציה גם לשינוי בצד השני.

זה בכללי ולא רק על ההודעות האלה כאן.

וכאן דווקא כשכתבת את הסוף שלך (שאליו התייחסתי בהחלה מפאת חשיבותו) זה גרם לי לחשוב שאכן המילים הללו אולי פגעו או הכאיבו למי שעדיין אין לו ילד, ואת צודקת לגמרי בנקודה הזו, וכאן דווקא הלהבין מה השני מרגיש יותר מקדם כאן מאשר ביקורת. כי ביקורת לכל אדם כמעט תחווה בצורה שלילית ולא נעימה, ואף לא תקדם את מה שרצה מעביר הביקורת להשיג בד"כ, אלא להיפך. וכן הנכחת הלב ואיפה זה פגש אותי וכדומה יכולה הרבה יותר לפתוח לבבות ולהביא גם לתוצאה הרצויה של מי שאומר זאת.

ג. ואחרי סעיף ב בוחרת לנסות לומר זאת גם לכותרת שכתבת - המילים "את יודעת" בעיקר, אבל גם כל השורה "מותר לך לקבל ביקורת את יודעת" נחוו אצלי בצורה לא כ"כ נעימה. זה עשה לי להרגיש כיווץ כזה בבטן בהתחלה, כמו מילים שבאו אולי לנגוח או להאשים יותר או לתת הרגשה קצת שלילית. לא אומרת שהתכוונת לכך, אבל המילים ודרך ההתבטאות הספציפית הזו יצרו את ההרגשה הזו אצלי.

את לא חייבת כמובן לעשות עם המידע הזה כלום, ואף אני אישית עברתי דרך ההרגשה הזו וניסיתי אחרי שחוויתי אותה להביט קצת מעבר ואף להגיע לכל ההודעה הארוכה הזו שכתבתי לך בעצם... אז הכל ממש בסדר. באמת 🙏

וגם כן להגיד לך תודה כאן על השורה שכתבת "בגדול כיף לקרוא הודעות שלך לכן מרשה לעצמי אם לא תדלגי ותתעלמי"

כי זה באמת עזר לי להביט בצורה כוללת יותר ולהבין את המאקרו ומה שניסית בעצם להעביר לי (ולפחות מקווה שהבנתי נכון).

ד. אחרי כל האמור, אם את ועוד גולשים נוספים תרצו שאערוך כאן את השורה הזו שמדברת על הילד - אני פתוחה לשמוע. ושוב לא הייתה שום כוונה חלילה להכאיב, וסליחה אם כן, אלא להיפך כמו שפירטתי ברישא הדברים.

זה בדיוק הקטע ..הפי
עבר עריכה על ידי הפי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 23:20

אני מעריכה שהתנצלת,באמת אבל הרגשתי שההתנצלות קצת הלכה לאיבוד בתוך כל ההסברים שבאו אחריה.

לא אמרתי שלא תדברי על הילד שלך, אלא שיש משמעות לבחירת הפתיח. בדיוק כמו שלא הייתי פותחת שרשור בפורום של נשים שמתקשות להרות בסיפור על תינוק מתוק

לי אישית זה לא הכאיב, פשוט ההקשר היה מוזר

צר לי שסגנון הכתיבה שלי לא היה לך נעים, אבל אל תצפי ממני להתנסח ברגישות יתרה כשאני מגיבה למשהו שבעיניי היה לא רגיש מלכתחילה...

ולעתיד, אפשר לבקש סליחה מבלי לסייג אותה עד שהיא מאבדת ממשמעותה.

בכל מקרה שתביני הייתי כותבת את אותה ההודעה גם לאחותי האהובה.לדעתי יש מקום גם לדעה שלי וגם לדעה שלך, ולא חייבות להסכים על הכול כדי להעריך אחת את

השנייה.

זה יותר עניין של דיוק

רק להבהירנגמרו לי השמותאחרונה

לא הייתה שום הסתייגות בבקשה הסליחה.

הסליחה הייתה שלמה ובאה בראש ובראשונה ובשלמות וללא הסתייגות וללא עוררין על כך שאם טעיתי להזכיר את הילד בבמה זו ושזה יכול חלילה להכאיב למישהי/ו אז על זה אני מבקשת סליחה ומצטערת באמת.

שאר ההתייחסויות היו לדברים נוספים ולרבדים נוספים שעלו ולא כתלות או כמחיקה או כהסתייגות לסליחה, אלא עמדו בפני עצמם, בנוסף.

הקשר בין התמונה ששמו בראשי לבין התוכן לא קיים 😅נגמרו לי השמות

אפשר להשתמש בתמונה הזו שיותר קשורה (יצרתי אותה כמובן בעזרת AI):

@משה

אני לא בטוח שעט וניר הוא המתחרה של המכשיר הזהמשה

אבל בסדר

(יש הוראה לא להשתמש בAI לחלק מהדברים).

נכון, הבינה תמיד מציעה משום מה מחברת כברירת מחדלנגמרו לי השמות

אז אמרתי טוב נו יאללה נשתמש בזה... לא שזה בא לבטא תחרות הוגנת בין השניים, אבל אולי כן לבטא את הפניות והשליטה על הזמן שלנו לפחות בנקודה הזו?

(וברור שאם ההוראה לא להשתמש אז לא, רק שמה ששמו בראשי פשוט לא קשור, אבל הכל בסדר)

מרווח ותקשורת בין הדייטים-ראיתי שדשו בכך בעבר,ובכלמחדש נעוריי

זאת, קבלו את התנצלותי

אני די "ירוק" בתחום הדייטים (ומקווה שלא אצטרך להשתפשף מדי).

כעת בקשר נחמד בשלבים התחלתיים יחסית.

נראה ששנינו נהנים מהקשר עצמו ב"ה, אבל מרגיש שההנאה והזרימה הם בעיקר בדייטים עצמם.

יש כמה ימים בין דייט לדייט.

וביניהם, לא סגור על נושא הודעות הווסטאפ /שיחות טלפון, מרגיש שהיא פחות בעניין ושאולי מלחיץ אותה אם שולח לה משהו והיא "צריכה" לקרוא ולהגיב.

אמרה מראש שקצת ביישנית ולוקח לה זמן, אז אולי רק דייטים זה הדרך (לפחות בשלב זה).

מצד שני, אולי בסתר לבבה כן מצפה שאחזר בין לבין...

השאלות הן:

  1. האם פער של 4/5 ימים בין דייט לדייט, זה בסדר בדרך כלל, או שזאת הפסקה גדולה מדי?

  2. מה באמת מצופה בדרך כלל בין דייט לדייט בתקשורת? לשלוח הודעות התעניינות ושיתוף בין לבין כדי "להשאיר את האש דלוקה", או שלא קריטי?

    ניסיתי קצת לשלוח, נראה שכן נענתה והגיבה, אבל לא ברור לי אם נהנית מזה, אולי כדאי לשחרר ולחכות ליוזמה שלה.

אם זה מעבר ל3/4 דייטים, כדאי להתחיל לדבר בטלפון.יהודי שואף לטוב

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

למה לשאול אותנו ולא אותה?פצל"פ

כדאי לשלוח הודעותארץ השוקולד

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

אני חושבת שזה ממש נושא שאפשר לפתוח מולה ישירותקל"ת

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

נחמד, מזכיר ליחושבת בקופסא

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

תודה לכל המגיבים, אני מנסה בהודעותמחדש נעוריי

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

בהצלחה רבהארץ השוקולד

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

זה שהיא לא יוזמת בעצמה - לא אומר כלוםadvfb

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

נכוןהפי

תודה, כנציגת הנשים כאן,אולי תעזרי לי לקבל בהירותמחדש נעוריי

זה באמת הגיוני שבכל השלבים הראשונים רק הגבר יוזם?

מצד אחד, מבין שזה הטבע, מצד שני קשה להתנהל כשלא יודע מה הצד השני מרגיש ורוצה, מבחינת הקצב וכו'...

אבל זה מה שיש כנראה...

זה בדרך כלל מה שקורהחושבת בקופסא

אבל את מוזמנת לפעול בצורה שנוחה לך, תוך התחשבות כמובן ברצונות ובציפיות של הצד השני.

אני חושבת שרוב הגברים דווקא יעריכו פידבק והתעניינות מצד הבחורה, אבל כמובן כדאי לוודא ולתאם ציפיות.

אחלה דרך לפתוח שיחה על "מה אתה חושב על הבדלי גברים נשים" ולראות כמה הצד השני מקובע/ זורם ביחס למה שאת רוצה ומעוניינת בו.

תודה, אני גבר, אבל הרעיון יפהמחדש נעוריי

לשאלתך, היא די פמניסטית , אבל זה דווקא יושב על ביישנות כנראה שזה גם חינני בעיני...

מה הכוונה?הפי

מה אתה מרגיש שאתה לא יודע

( לא נציגה של אף אחת )

בעיקר, מה גורם לנשים לחכות שהגבר יקח על עצמומחדש נעוריי

את כל היזומה בשלבים הראשונים?

ככל שאכן זאת תופעה מקובלת...

הן לא מרגישות צורך בהדדיות? בלנקוט גם יוזמה כדי שהגבר לא ירגיש שהקשר מעניין בעיקר/רק אותו?

מה הכוונה הכל?הפי

אני לא מבינה

את אישרת את התוכן של advfb שאמרמחדש נעוריי

שבדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

עניין אותי אם זה באמת נכון, כי לי זה לפעמים מרגיש חסר בהירות מדי וגם חושש להציף, אם את כל השלבים הראשונים אני עושה בעצמי, אבל אם זאת הציפייה אז הכול בסדר...

בדרך כלל זו הצפייהחושבת בקופסא

זה קשור לשילוב בין הנורמות מוכתבות מראש, לבין הבדלי האופי שגם ככה קיימים בדרך כלל בין רוב הגברים לרוב הנשים.

אני חושבת שתמיד כדאי לקחת את הנורמה בתור בסיס, ומשם לגשש עד כמה הצד השני מרגיש בנוח לשנות אותה או לא. בסוף לכל זוג יש את הדינמיקה שלו, במיוחד אחרי החתונה כשהקשר מבוסס.

בדרך כלל הנורמות האלו מבטאות צורך מסוים בקשר, שאפשר לבטא אותו ככה או אחרת.

למשל, רוב הבנות מחפשות בחור גבוה יותר מהן. זה שילוב של משיכה, או מה שהרבה בנות קוראות לו "תחושת ביטחון" או "גבריות". השאלה אם התחושה הזו יכולה להתבטא רק דרך הגובה של הבחור, או שהוא יכול להעניק אותה בדרכים אחרות. (וגם אז שאלה של כמה גובה מדובר, והאם הבחורה הזו מוכנה לצאת רק עם מישהו הוא 2 מטר לפחות, שזה קצת קיצוני).

אגב, גם לבנים יש העדפות או ציפיות מהבחורה שהם שילוב של הגורמים הנ"ל.

בסוף כל עוד הקשר מכבד וכל אחד מביא את עצמו לידי ביטוי (והכל לפי ההלכה כמובן), אין סיבה לדעתי לפעול דווקא לפי תכתיב מסוים או לפי ההפך המוחלט שלו.

אז אולי אני אהיה נציג הנשים ;)advfb

דווקא נראה לי ששייך לשאול גם גברים, כי בסוף אנחנו מתנהלים מול נשים ומקבלים פידבקים על ההתנהלות הזאת..

אתה יכול גם לשאול עוד חברים שיוצאים.

מסיבות כאלה חשוב למצוא חבר שתיים שאולי קצת יותר גדולים בגיל שאפשר לדבר איתם על זה.

חח התקבלתהפי

ישששadvfb

מרגיש כמעט כמו יו"ר הכנסת.

אני אפעל למען מי שבחר בי וגם מי שלא בחר בי.

תודה תודה.

הישיבה נעולה.

עונהקל"ת

כן זה נכון. לפעמים באמת כי הבחורה יותר מופנמת וקשה לה לעשות את הצעד ולעיתים פשוט כי מכתיבים לבנות שהגבר צריך ליזום בהתחלה, לתת לו לחזר אחרייך ולא את אחריו, גם אם הבחורה מאד מאד בעניין שלך ורוצה בך.

בקשר בריא כמובן זה יהיה רק בהתחלה ואחכ תראה גם פידבק והדדיות.

מעניין, תודהמחדש נעוריי

זאת בנורמה לרובדרייב

הבחורה יותר פסיבית בהתחלה, זה נובע כנראה מזה שהיא רוצה לראות את היוזמה וההובלה שלך כגבר. גם בהודעות זה קורה תדיר. הרבה פעמים הבחורה לא ממהרת להגיב, יש פה קצת תת מודע של לבדוק האם הבחור חפץ מדי ותלוי בתגובה שלי, או שהוא יודע לחזר אך לא תלותי. גם אם זה מציק ומשגע לא צריך להתרגש. זה תופעה שקורית מלא.

שים לב לנקודה חשובה:

נכון שגכגברים אנחנו היוזמים אבל צריך להיזהר לא לרוץ קדימה מדי, ולשדר התלהבות יתר.. זה עלול לפגוע בהערכה שלה כלפיך יוריד לה את החשק בקשר.

לכן צריך לשמור על המשחקיות, להתקרב אבל גם לא מדי. ואם היא מתרחקת מעט לא ישר לרדוף אחריה. לתת לה מעט זמן להתגעגע ולשדר שאתה מחזיק מעמד גם לבד ויש לך עוד עניינים בחיים. כמובן בצורה עדינה ומתונה, לא סתם לסנן.

דבר אחרון ובעיניי משמעותי, לא כדאי לפתוח בשיחות על למה את לא עונה וכמה את רוצה שאכתוב וכו'. תקשורת זה מאוד חשוב בזוגיות אבל אתם עדיין לא שם.. יש דינמיקות חברתיות שונות מאליהן, ודיבור עליהם רק מרדד ומקטין. מסר לא מילולי עובד הרבה יותר טוב מאשר מילולי. למשל אם אתה רואה שהיא לא יוזמת מעצמה אתה יכול טיפה להכניס אותה לעניין בצורה עקיפה, ע''י זה שתוריד מעט הילוך. או לרמוז בקטנה בצורה נסתרת. למשל: אני אביא לנו תה, את על העוגיות? פותח לה פתח להביא משהו משלה, ולא רק להסתמך עליך. כך גם תראה עד כמה היא משקיעה, במידה ואפילו עוגיות שהיא טרחה להכין, או שמעט מדי או מוגזם מדי (יכול להיות סוג של ריצוי ולא מתוך שקיפות אמיתית) זה יותר אפקטיבי מאשר לפתוח בשיחה כבדה לומר שרוצה לראות אותה יותר אקטיבית וכו'.

תודה לך ולכולם...מחדש נעוריי

בעיני, כהכללה הבחורות נותנותadvfb

ונותנות לגבר להחליט ולהוביל כי זאת גם העמדה היותר נוחה עבורן.

זה לא דרך שלהם לבחון את הגבר אם הוא גבר.

נוח לה שהוא ישלח הודעה ויקבע מקום, אם היא תעשה זאת בעצמה, לפחות בהתחלה, היא עשויה למצוא את עצמה בעמדה לא נוחה. לא נוחה ריגשית.

מעניין, למה לדעתך זה לא נוח להן?מחדש נעוריי

כי זה מפתח דינמיקה של קשר שהן פחות "נשיות" בה?

כנראה גםחושבת בקופסא

ובאופן כללי בני אדם אוהבים לא לחשוב ולא להתאמץ.

מה היית מעדיף, לקבוע עם חבר שנותן לך זמן ומקום ואתה צריך רק להגיע, או אחד שמפיל עלייך את התכנון?

לפני כל ה"נשיות- גבריות" כדאי לחשוב בסברה אנושית פשוטה מה נחמד וישמח את רוב האנשים. אחר כך תכניסו את כל הנורמות והציפיות האלו.

לקבוע בעצמי!!!!!הפי

ברור שונאת שחברה אומרת לי איפה סליחה?!

זה חייב לעבור בידוק שלי חח

וואלהחושבת בקופסא

אני כבר מזמן וותרתי על לנסות לארגן מפגשים גדולים של 5-6+ חברות באותה קבוצת ווצאפ.

לעלות סקרים של זמנים אפשריים, להציע כל הזמן הצעות שנדחות, ובסוף פונות אליי 1 או 2 בפרטי שכן מתאים להן וקובעות למשל בבית שלהן בלי להסתבך עם מלא התאמות שונות של לו"זים והעדפות שונות.

נראלי צריך פשוט כל דבר בפרופורציהקל"ת

לפעמים כן לתת לצד השני להחליט לפי רצונותיו כדי שירגיש שנותנים לו מקום, ומצד שני כן לפעמים להחליט בעצמך כדי לא ליצור הרושם של אדם שלא יודע לקבל החלטות.

אבל אני מניחה שכל אדם נוטה למזג יותר מסויים. ההחלטי מול הפאסיבי/זורם.

לדעתי אין פה מה ישמח את רוב האנשים. מה שעושה טוב לאחת לא בהכרח עושה טוב לאחרת.

פשוט תיהיה מי שאתה

נכוןהפי

אני ספציפית גם לא אוהבת שגברים אומרים לי איפה להיפגש אני מעדיפה שנדבר ביחד

לכן בדרך כלל הגבר מציע 2-3 מקומותadvfb

וגם מציע אם בא לך ללכת למקום אחר.

זה הכי טוב לא?

ככה הוא גם נותן מקום למחשבה וגם נותן לך להחליט.

כמובן שמדברים "מה בא לנו" וכו'

מסכן הבחורהפיאחרונה

מזה זה סיוט

פעם דיברתי עם בחורה פעם ראשונהadvfb

ואיך שהוא יצא שהיא לקחה קצת על עצמה את האחריות של לקבוע איפה נפגשים. והיא נלחצה מזה פיצוצים.

מה זה לקבוע מקום? זה לקחת את האחריות, אם הוא יהיה מקום טוב או לא טוב, מה יקרה שנגיע.

בנות, בכללי, הרבה יותר רגישות לדינמיקה בין אישית ולכן הם מרגישות יותר חזק את מה שקורה בדינמיקה.

גבר, ככלל, פחות מרגיש את הדינמיקה, לפחות לא בצורה כל כך חזקה ולכן פחות דרסטי לו ההשלכות השונות.

הרגישות של דייט ראשון זה שעדיין לא מכירים וצריך לתת אמון בצד השני. אם יש לך רגישות גבוהה אז זה יכול טיפה קשה לנווט את הסיטואציה הזאת ולכן מי שמרגיש טיפה יותר בנוח יכול לעזור בזה וזה יקל על הצד השני.

בדרך כלל, בנות לא חושבות "זה נשי" או "זה לא נשי" שהן עושות או לא עושות משהו. הצורת מחשבה הבסיסית שלהן היא נשית. ברמה כזו או ברמה אחרת, בדרך כזו או בדרך אחרת.

איזה שטויות נוהפי

אם הוא בא לאזור שלו החובה שלה להציע מקום

שבירת לב תגובתי ודברים שרוצה לשתף התלמיד העייף

אני רוצה להגיב כאן על פוסט שרשמתי לפני כן על אכילות לב

קודם כל תודה רבה כאן לכולם על התבונות ועל החוכמה ששיתפתם בהחלט הדברים עזרו.

אני רוצה אבל לשתף אתכם משהו שאני חושב שיכול לעזור במידה כזאת ואחרת.

בסופו של דבר כל דבר משמעותי שקרה לנו בחיים אנו לומדים ממנו לטוב ולרע, ובעיקר משברים, אנחנו מכירים את עצמנו טוב הרבה יותר לאחר משברים, ובמקרה שלי אחרי פרידה משמעותית, אתה לומד את הדברים שהיו ומה גרם לקשר הזה ליפול ובוחר להשתנות ולהתעלות, אז כן אחרי שקונים מדרגה חדשה באישיות כי למדנו והפקנו לקחים עצמים, מגיע של צער מסוים, שאומר אם אני הייתי אז במצבי כיום אולי הקשר היה אחר, הדברים היו אחרים, ופה צריך להביט למעלה לשמיים לה' יתברך, אנחנו אנשים מאמינים ויודעים שהכל בהשגחה מאת ה', והכל מאתו יתברך אין כאן מקום להאריך בבטחון בשידוכים וזה שה' בפרט בעניין הזה שם את השגחתו וניהולו בעניין עד שראיתי לרב שמואליביץ' בשיחות מוסר שמבאר על מעשה בר"י בר' חלפתא והמטרוניטא, שהיא שואלת את ר"י מה עוסק הקב"ה מאז ששת ימי בראשית היינו במה ה' מגלה את עצמו בעלמו מאז בריאת העולם? והוא עונה לה בשידוכים! לכן כל שידוך הוא פלאי כל חתונה היא גילוי של ה'.

אדבר עוד נקודה, הזכרונות הטובים החוויות הטובים שחווינו, אני חושב שיש להם מטרה טובה נכון בסוף הבחורה שהייתה בדייטים בחרה שלא להמשיך ושלא לחזור בהמשך, אז ככה שהזכרון עולה אז הוא מביא איתו איזה מפח נפש, אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגיד שזה עולה וואלה באמת היה מצחיק באותו דייט ואני יודע שזה יבוא שוב בעז"ה זה לא נגמר, זה לא כאשר היא בחרה לחתוך אז השמחה הלכה איתה, צריך להמשיך ולשמוח בחיים, וכמה דנו רבותינו במעלת השמחה ואם זה מצד הייסורין כמה חשוב לשמוח בייסורין! ולשמוח בה' ולזכור שבסוף המצב איכשהו הוא האידאלי ביותר כי ה' הוא המנהל (אחרי כמובן ההשתדלות שעשינו כמצוות בוראנו)

אני משתף בעוד עניין שאחרי שכתבתי את זה כאן, היה לי מחשבות רבות אם לשלוח לה הודעה ולנסות שוב ולבקש ממנה לחזור, כי שוב האני היום אומר שאם הייתי אז הקשר היה אחרת, אז חשבתי לשלוח הודעה עם הכל ולהגיד לה אני רוצה לחזור, אבל אני הבנתי א. אני צריך לכבד את המילה שלה שהיא אמרה שהיא לא רוצה אז ולא לחזור אחרי כמה חודשים ולשלוח שוב ב. אם אני רוצה להיות שלם ובאמת לשמוח אני חושב שזה לא כדאי עבורי כי אני לא יודע מה הסיכויים שהיא תגיד כן אחרי שהיא כבר אמרה לא לפני כמה חודשים, ואני מרגיש שאם היא שוב תגיד לא לבקשת חזרה חוזרת זה יקשה עליי לשחרר ולהמשיך הלאה בחיים כמו שאומרים, ולכן אני בחרתי פשוט לשחרר להגיד תודה לה' ולה שזה קרה ולהמשיך הלאה בחיים, האם זה אומר בהכרח שאני סגרתי את הדלת לגמרי? לא ממש לא, אם היא תשוב ביום מן הימים ותגיד לי אני רוצה שנדבר על אפשרות לחזור, אני אשקול את זה בחיוב כי בסופו של דבר היא הייתה בחורה מדהימה שעשתה לי כל כך טוב בחיים, ולא הייתה בחורה כמוה, אבל איך אומרים אני לא בונה על זה כי זה לא שייך, אך בהחלט אם היא תבקש לחזור אני אשקול זאת בחיוב.

ובקיצור כמה נקודות שאני רוצה לכתוב כאן שלמדתי במהלך הזמן:

  לאוכלים את הלב, אחי שחרר, לא הכל תלוי בך.

    אל תפחדו להוביל בקשר, לאנשים בעלי בטחון עצמי נמוך אל תפחדו להוביל בקשר לשלוח הודעה וכו' זה בסדר, כמובן צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה שייך ולא שייך ואיזה שלב אתם בקשר ולראות שאתם לא במקומות שונים ואתה עושה משהו שלא מתאים כעת, אך לא לפחד להוביל!

לתת את הזמן יש בחורות ובחורים שלוקח להם יותר זמן להיפתח ולהיקשר אם אתה בחור שנקשר די מהר תיזהר מלבטא את זה בשלב מוקדם יש כאלה שנלחצים מזה וגם זה עלול לסנוור את ההחלטה הכל כך חשובה האם להתחתן איתה

   לזכור לקחת את הדברים הטובים ולהמשיך הלאה בחיים ולסמוך על ה' שבע"ה יהיה טוב ובסדר והכי מדוייק.

בהצלחה!ברוקולי

אמן לכל מילה שלךניצן*אחרונה

קראתי הכל

ומחזקת אותך על הדרך שאתה עובר על מנת להצליח להשתחרר

ה' איתך והוא יעזור לך גם לצאת מהלופ הזה שהוא מורכב, הייתי במשהו דומה בקטנה ממש ואני יודעת כמה זה מורכב. ולפעמים אנחנו גם עושים צעדים שאין להם השלכה על המציאות, להנכיח את הקול הפנימי , אבל יכולים לעזור להבין שהסיפור הזה סגור

מובן לה מאליו דברים שאני עושהחצלה

לא בטוח שהכותרת נכונה, אבל העניין הוא כזה

יוצא עם בחורה מדהימה, כיף לנו ביחד בגדול יש כימיה ומשיכה. ממש תחילת קשר, דייטים בודדים. העניין הוא שמאוד מפריע לי שאני מרגיש שהרבה דברים מובנים לה מאליהם. לצורך העניין אם קונים עכשיו משהו ואני בא לשלם, מאוד חשוב לי שהיא תגיד לי שאולי היא תשלם הפעם או משהו כזה, ואז אני כמובן אסרב ואשלם בעצמי, אבל חשוב לי לדעת שזה לא מובן מאליו. או שמתקפלים וצריך לסחוב דברים או לפנות את הזבל, שלא תחכה שאני אעשה את זה אלא גם תפעל מעצמה ותפנה או תרים, כמובן שביחד, אבל פשוט לא יכול עם התפיסה שאישה היא פרינססה והגבר צריך תמיד לפתוח לה את הדלת וכו. אנחנו רק בהתחלה.

מה עושים עם דבר כזה? זה מוריד לי בקשר קצת תאמת, וזה מבאס כי בלי זה הייתי נראלי בעננים. ומצד שני שייך לדבר איתה על זה? על שותפות כזו בדייטים, שכלום לא מובן מאליו ואנחנו ביחד? לא יודע

אשמח לשמוע מכן/מכם איך אתם רואים את הדברים. אם צריך אפרט יותר.

מה דעתכםאשר ברא

על לשדך אנשים שיצאתם איתם?

אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.

והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..

אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.

הצביעו והשפיעו.

אצל אח שלי זה עבד נהדר, ועובד עד היוםנקדימון

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

ממש כך. זו מצווה גדולה של חסד.נחלת

קודם תציעי... אולי הם כן מעוניינים?שנונימי

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

הרבה חתונות יצאו מזה, כולל שליברגוע

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

שיר יפה אבל רואים רק את הכיפה והמצח.נחלת

את יכולה להגדיל למטה בצד ימיןברגוע

מצווה חשובה. למה לא?תפוחית 1

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

קשה כקריעת ים סוףמסתתר

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כל אחד ואחת הם מציאה גדולה. תלוי למי.נחלת

מבורך מאוד.advfb

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

למה לא?ברוקולי

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

חושב שזה מבורך אבלישי2

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

זה תלויאילת השחר

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

זה שחתכת ממישהו לא אומר שהוא לא טובמישהי719

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

מכיר כמה וכמה זוגות כאלוהסטורי

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

לדעתי, יש להן טעות יסודית.לגיטימי?

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

בגדולזיויק

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

בעד לנסות אם עולה רעיון מסוים אבל ברגישותארץ השוקולד

סוף סוף יצאנו יחד כי חשבנו שייכולה להיות התאמה, הגענו למסקנה שאין התאמה אבל זה לא מעיד רע על הצד השני.

כאבה לי הדעה שעלתה בדיון עם החברות שהבחירה היא לפי "מציאה" שאובייקטיבית פלוני עדיף על אלמוני ולא שיש פה מציאת התאמה. תפיסה שיכולה להוביל לתחושות רעות וגם לדעתי לא נכונה כי אני לא מחפש את זו שהכי מוכשרת אלא את זו שהכי מתאימה לי.

(אישית, זכיתי למצוא את אשתי שהכי מתאימה לי)

ברור שכןהפיאחרונה

חלק מהבחורים שפגשתי היו ממש דבש פשוט לא התאימו לי אז מה? למה לא לשדך אותם לאחרות?

חייבת להגיד שיש אצל חלק מהנשים נטייה פחות לפרגן, וזה ממש ילדותי בעיניי.

מישהי סיפרה לי על חברה שלה שמלכתחילה לא התלהבה מבחור שיצאה איתו וכל הזמן אמרה שהם לא מתאימים והוא שקט ולא מספיק גברי לה. בסופו של דבר, דווקא הבחור אמר לה לא.

אז החברה שלה אמרה לה: אם לא עבד ביניכם, אני דווקא ממש התלהבתי ממנו אני מחפשת בחור שקט ואני וחושבת שהוא יכול להתאים לי.

והיא ממש לא פרגנה לה ממש התחמקה

מה נפגע פה בדיוק? האגו שלך? די, תתגברי. אם הוא לא מתאים לך, למה שלא יתאים לחברה שלך?

כולם חושבים שהיא חברה טובה, אבל מה אני אגיד לכם? חברות נמדדת גם בפרטים הקטנים האלה, ביכולת לשמוח ולפרגן לאחרת גם

שהאגו קצת נפגע.

ממש חבל ..

אמרתי לחברה אז אני אשדך בניכם .. אז היא אמרה לא נעים לי בגלל החברה .

( אני לא מבינה את זה הם יצאו כולה ל2 דייטים והבחורה כל הזמן אמרה שהם לא מתאימים , אז ממה אמור להיות לה לא נעים?)

איזה דרמה מיותרת אלוהים

ואני משתגעת מדובר בבחורות דוסות

אם את באמת כל-כך דתייה ממה את מפחדת?

שיעבוד לחברה שלך?