הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה –
לֹא יַעֲנֶה אַחַר הַכֹּהֲנִים: "אָמֵן",
מִפְּנֵי הַטֵּרוּף.
וְאִם אֵין שָׁם כֹּהֵן אֶלָּא הוּא –
לֹא יִשָּׂא אֶת כַּפָּיו.
וְאִם הַבְטָחָתוֹ שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אֶת כַּפָּיו וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ –
רַשַּׁאי.
(סידור המשנה לקוח מתוך 'משנה סדורה'- קיבלתי רשות ועידוד מ**** רבי ומורי אליהו דורדק שליט"א.)
לרפואת תמר בת אסתר מלכה
המשנה ברורה כותב (או"ח קכח עה): "ומפני זה צדדו האחרונים דאפילו אם אינו מובטח לחזור לתפלתו ג"כ יעלה לדוכן דמפני חשש טירוף ובלבול התפלה שכל עיקרה אינה אלא מד"ס אין לו לעבור על עשה דאורייתא ובפרט השתא שמתפללין מתוך הסידור בודאי יעלה".
ההיתר של הסידור מובן. אבל תמוה מה שהמשנה ברורה חולק על עצם המשנה.
הנקודה של המשנה ברורה זה בעצם קושיא חזקה על הדין במשנה איך אפשר לבטל מצות עשה דאורייתא ש"המצוה שיברכו הכהנים את עם ישראל בכל יום" רק בשביל בגלל חשש בלבול בתפילה.
היסוד הוא שברכת כוהנים זה דין בקרבנות ובתפילה. היא לא עומדת בפני עצמה. אי אפשר לברך ברכת כוהנים בלי המסגרת של קרבנות או תפילה: "וישא אהרן את ידו [ידיו] אל העם ויברכם וירד מעשת החטאת והעלה והשלמים"- "זה מקרא מסורס. כן היה ראוי לומר 'וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו ויברכם'; שבירידתו נשא את כפיו וברך את העם". (תורת כוהנים)
המטרה של ברכת הכוהנים זה לברך את ישראל ולהשפיע לעם שפע, אחרי שנתרצו בקרבן או בסדר עבודה בתפילה שלהם כמו שכתוב בתוספת הזוהר: "אמר ר' רחומאי מ"ד (ויקרא ט) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד והא כבר ירד אלא וירד מעשות החטאת והעולה ואח"כ וישא אהרן את ידיו אל העם נשיאות זו למה לפי שהקריב קרבן ונתרצה לפני אביהם שבשמים כדאמר צריך אותו שמקרבן לעליונים ומייחדן לייחד בכללן אלו, ומה אל העם בעבור העם ומ"ט בנשיאות לברך להון בברכה אלא משום דיש באדם עשר אצבעות רמז לע"ס שנחתמו בהון שמים וארץ ע"כ:"
הגם שמצוות ברכת כוהנים זה פעם אחת ביום, זה דין בכל התפילות ביום שיש חזרת הש"ץ, רק במנחה יש חשש שכרות, לכן רק נושאים כפיים בשחרית, מוסף ונעילה.
מכיוון שברכת כוהנים זה דין בתפילה, אז חל על זה כל דיני ומסגרת התפילה, ואם יש חשש שהכהן יתבלבל בתפלתו, אז הוא לא נושא כפיים.
זה מעניין שיש כמה דברים שהם מדאורייתא כמו: קריאת שמע, תפילת שמונה עשרה פעם ליום לרמב"ם, נשיאת כפיים וקריאת התורה, שסידרו אותו על סדר התפילה הכללי, ולכן יש כמה וכמה נפקא מינות מכיוון שהם לא עומדים בפני עצמם, אלא במסגרת התפילה.
