אין שום קשר בין רמה אינטלקטואלית או מוסרית לנישואין,

ואין קשר מחייב ברמת האדם בין רמה אינטלקטואלית למקצוע.

@אן אליוט

@פשוט אני..

הם כתבו בנשו"ט למי שעובד במשלוחים להתחתן

קודם כל, תפסיק להזכיר אותי בשרשורים בפורומים אחרים. זה ממש מעצבן. לא רציתי בכלל להגיב לך, אבל זה מוגזם.

ומה שאמרו לך זה לא שלא תתחתן בגלל המשלוחים, אלא שלבעל משפחה זו עבודה לא טובה במיוחד.

ונדמה לי זה בכלל היה בעיקר לגבי השיעורים הפרטיים. שאלו שעות שלא טובות כשיש גם ילדים, שיש חודשים עם הרבה פחות תלמידים, ושאתה עצמאי בלי פנסיה וכו'.

אף אחד לא אמר שרק אנשים חכמים או מוצלחים מתחתנים. תפסיק לכתוב עלי דברים שבכלל לא אמרתי.

(או שהגבת בדברים שלא ענו על מה ששאלתי...)

אבל אין צורך לפתוח הכל.

אז רק אגיב למה שכתבת כאן, ופשוט לא נכון אובייקטיבית.

ברור שלעצמאי יש פנסיה. כולם כולל מי שללא מעסיק חייב להפריש לקרן פנסיה על פי חוק.

ואפשר להפריש באופן עצמאי במקומות טובים יותר ובסכומים גדולים יותר. שכן שלי עובד בזה.

לגבי שעות עם הילדים, מה עדיף לעבוד כל יום במשרד מ9:00-21:00 רצוף, כל יום לאורך כל הצהריים, אחר"צ ערב או לעבוד כל בוקר עד 14, ומידי פעם לעבוד עוד שעתיים שלוש לאורך כל הצהריים אחר"צ ערב?

אין ולא יהיה עבודה של צווארון לבן ועם שכר גבוה שנגמרת ב14.

והכי חשוב הוא שאם נפחד להיות עצמאיים או לעבוד בהוראה פרטית בגלל תקופות בלי תלמידים, אף אחד לא יפתח חנות, ואף אחד לא יהיה אינסטלטור או חשמלאי.

שהיה בעיקר על שיעורים פרטיים. לעצמאי יש פנסיה, רק מה שהוא מפקיד, שזה בד"כ לא הרבה,והשעות הן בעיקר אחה"צ.

הנקודה הייתה שאנשים הקדישו זמן וניסו להסביר לך מה הייתה הדאגה של ההורים שלך, אבל אתה רק התווכחת עם כולם והטרלת.

אל תזכיר אותי יותר באף שרשור שלך. זהו

אם מישהו יכתוב שההורים שלו לא מרשים לו לגור בראשון לציון, אני לא אכתוב לו את דעתי על העיר, אלא אנסה לייעץ לו אם איך לשכנע את ההורים שלו להניח לו לנפשו. כי זה האישיו.

אם לא מעניין אותי מה ההורים שלי חושבים על הוראה פרטית, מן הסתם לא מעניין אותי מה אתם חושבים על הוראה פרטית.

ואם זה מעצבן לשמוע מהם שוב ושוב הוראות, מן הסתם שאני אתעצבן עוד יותר לשמוע הוראות גם ממכם.

אין לי צורך שתלמדו עליהם זכות, אלא שיניחו לי לנפשי.

במיוחד שהטענות שלהם שונות מאוד משליכם.

הם אמרו לי שאסור לעבוד בעסק שלא החזיק מעמד בסגרי הקורונה.

לפי התזה שלהם צריך לסגור את כל בתי המלון ושדות התעופה ובתי הקולנוע לנצח.

בקיצור לפי הניתוח שלי הם רק חיפשו לריב ואני רק חיפשתי שיצאו לי מהוריד.

לא חיפשתי להטריל, אלא אתם עניתם לי על מה שלא שאלתי (וזה קורה לי הרבה בפורום...)

ובפעם המי יודע כמה, עובדי צווארון לבן עובדים רצוף לאורך כל הצהריים, אחר"צ ועד 9 בערב.

זה הרבה יותר משעתיים שלוש לא רצופות מידי פעם לאורך כל אותו הזמן.

יש לי כמה דברים להגיד על ההודעה שלך.

א. זוגיות לא שווה אושר.

יש רווקים מאושרים, יש נשואים אומללים. (וכמובן, יש גם הפוך).

ב. מצב כלכלי לא מעיד על אושר.

יש עניים מאושרים, יש עשירים אומללים. (וכמובן, יש גם הפוך).

ג. יש אנשים חסרי טאקט. הם אומרים דברים שפוגעים. גם לנשואים.

ד. מי שלא מתחתן, זה יכול להיות שהוא לא מצא מישהי שמתאימה לו, אבל יכולות להיות סיבות נוספות.

ובמיוחד אם יש מישהו שמקבל הרבה לא - בשלב הכרטיס או בשלב ההיכרות הראשונית, אני חושבת שיש מקום לבדוק את העניין, האם יש משהו שמפריע ליצירת ההתאמה הזו (לדוגמה, היגיינה לקויה. מראה מוזנח. התנהגות לא הולמת).

ה. עם כל זאת, ספציפית לעניין השליח על אופניים:

אחד הדברים שאני מחפשת בזוגיות זה בטחון כלכלי. זה לדעת שאם מישהו מבני משפחתי יצטרך ל"ע איזשהו פרוצדורה רפואית יקרה, יהיה לי איך לשלם אותה. שאוכל לשלוח את ילדי לחוגים. שלא אצטרך להתחשבן על כל שקל שאוציא. שאוכל לחיות מעבר לקיום בסיסי.

הכל קשור בעיני לאיזה רמת חיים אתה שואף. לאיפה אוכל לגור. וגם - ייתכן שאולי מעורב כאן עניין של אגו בזוגיות - האם יפריע לך אם אשתך מרוויחה יותר ממך? ואם היא מרוויחה הרבה יותר ממך? אולי זה משהו שיפריע לה, שהיא מצפה שאתה תהיה המפרנס העיקרי ולא היא. יש כאן עניין היסטורי של ציפיות בין בני זוג, ואי אפשר להתעלם מתפיסות עולם שיש בנושא.

בעיני, מי שרוצה להיות שליח על אופניים לטווח ארוך, לא מספק לי בטחון כלכלי מספק. למה? (אולי אני טועה בחלק מהסיבות, לא מכירה מקרוב, אבל רק בשביל להעביר לך את התחושה).

- אין לאן להתקדם. כשהצרכים הכלכליים יגדלו עם הרחבת המשפחה, אין אפשרות להתקדם ולהרוויח יותר.

- זו עבודה פיזית. לא תמיד הגוף מסוגל להחזיק בעבודה הפיזית הזאת, ואז אין אלטרנטיבה.

- זו עבודה שאולי לא תהיה עוד 20 שנה בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית.

- זו עבודה שבה אין הרבה אתגר אינטלקטואלי, ואם לא מעסיקים את המוח הוא מתנוון.

- העבודה הזאת לא מכשירה אותך לשום דבר אחר. כך שאם קרה ואתה לא יכול להמשיך בדרך זו, אתה תצטרך להתחיל לטפס את כל הדרך מלמטה.

בהמשך לא וב, יש אנשים עם תארים וקריירה בתחום ואינם באמת חכמים. כמו עורך דין שמומחה בזכויות יוצרים או הייטקיסט שמומחה בעיצוב גרפי ושום דבר אחר לא מעניין אותם.

וגם ההפך. ראיתי פעם נהג אוטובוס קורא ספר באנגלית על מלחמת האזרחים האמריקאית. אני שליח על אופניים וקראתי ספרים על מלחמת העולם השנייה, פסיכולוגיה, קראתי לאחרונה את קיצור תולדות האנושות וממש עכשיו אני קורא ספר היסטוריה דומה.

לגבי התקדמות הטכנולוגיה שתעלים עבודות, גם פה אין מתאם לרמת ההשכלה.

כנראה שהעבודות הראשונות שיעלמו הם דווקא מתכנתים בהייטק ועורכי דין בגלל בינה מלאכתותית.

לגבי שאר הסיבות שציינת לפסול מי שעובד במשלוחים, כל דבר שיש בנו יכול לגרום להרבה אנשים לפסול אותנו.

מי שאוכל שרימפס בכיפור, הרבה יפסלו אותו בגלל ריחוק מהדת.

חרדי מחסידות קיצונית יש מי שיפסלו אותו בגלל רמה דתית גבוהה מידי.

רוב האנשים שנמצאים בין לבין, יהיו גם כאלה שיפסלו אותם על רמה דתית נמוכה מידי וגם כאלה שיפסלו אותם על רמה דתית גבוהה מידי.

ויש מספיק אנשים שיפסלו על עיר, צבע שיער וכל דבר אחר.

אפילו בנוגע לתעסוקה, יש כאלו שיעדיפו בעל שעובד מ6:00 עד 14 או עד 16, מאשר בעל שעובד

 מ9:00-21:00. גם במחיר של צווארון כחול.

יש נתון אחד שאם יש אותו לגבר אף אחת לא תפסול אותו בגלליו, ויש לי אותו.

אף אחד לא תפסול אותי כי הגובה שלי 1.86 מטר.

אני חושב שיש לי מספיק דוגמאות לכך שעבודה בצווארון לבן או תארים זה לא משנה באופן משמעותי.

שורה תחתונה וזה מטרת הפוסט, אין מה לנסות להיות מועמד לדייט על ידי כל בני המין השני, או אפילו לא על כמות מקסימלית של בני המין השני.

אנחנו צריכים להיות עצמנו כי אנחנו הכי טובים בזה. ואנחנו צריכים למצוא מי שיאהב אותנו ולא את הגרסה המזוייפת שלנו.

מדבריך משתמע שאתה מחפש שותפה טכנית לחייך, ולא שותפות זוגית.

מה אתה כגבר מתכוון להבין לזוגיות?

נכון שיכולים לפסול אותי על כל דבר ועניין.

אבל אני חושבת שלא נכון להגיד ש"אין מה לנסות להיות מועמד לדייט" -

כי לדעתי צריך איזון בחיים - בין הבחירות האישיות שלנו, לבין הבחירות העתידיות שלנו כזוג וכמשפחה.

אני לא חושבת שזה זיוף.

אם יש לי ידי זהב, ואני מסוגלת ליצור אומנות ברמה מאוד מאוד גבוהה, שיצירה יכולה להימכר בעשרות אלפי דולרים - כולנו יודעים שסגנון חיים כזה הוא קשה, לא מוכרים יצירה כזו כל יום, וחיי אומנים הם חיים קשים כי אין הכנסה קבועה. אז גם אם זה משהו שאני טובה בו, שאני אוהבת אותו, שאני רוצה לעסוק בו - מי שייתן לי עצה להתעסק רק בזה, לדעתי זה מתכון לאסון.

אפשר להביא דוגמאות כמו רמי לוי, שבלי תעודת בגרות מצליח מאוד יפה. אבל צריך לזכור שאלו החריגים.

רוב האנשים שיש להם יציבות כלכלית, שחיים מעל המינוס, שחוסכים לפנסיה - הם לא עובדים כשליחים. אתה לא חושבת שצריך לשאול את עצמך למה?

אני לא באה להתווכח איתך על מה יקרה או לא יקרה עם ההתפתחות הטכנולוגית, אלא על המהות של זוגיות.

נראה שאתה כאן שאתה מנסה לשווק את עצמך, כשהנתונים שאתה מביא פחות רלוונטיים לזוגיות.

הנושא של הפוסט הוא שאין קשר בין קריירה אישית למציאת בן או בת זוג.

את רוצה לחלוק? בבקשה.

את רוצה לדון עד כמה לקחת בחשבון את ההשפעה במציאת בן או בת זוג בבחירת תחומי העיסוק בחיים?

בכיף. אבל תפתחי בפורום הזה פוסט חדש (ואני חושב שפתחתי פעם אחד כזה והיה לנו ויכוח ארוך).

את רוצה לדון על החשיבות של קריירה טובה לחיים?

תפתחי שרשור חדש בצמע.

זוגיות עם אדם שמשרת בקבע קרבי שונה מהותית בעיניי מאשר אדם שעובד בעבודה שבה הוא חוזר הביתה כל יום.

זוגיות עם אברך שונה מהותית בעיניי מאשר עם אדם ששקוע בעולם המעשה.

זוגיות עם מישהו שעובד משמרות לילות שונה מאשר עם אדם שעובד במערכת קבועה.

וכן, אני חושבת שלמצב כלכלי יכולים להיות השלכות הרות גורל על הזוגיות.

אני חושבת שבזוגיות יש צד של רצון ליציבות.

ניסיתי להסביר למה בחירה בקריירה של שליח על אופניים לא מעניקה לי את היציבות הזאת - במיוחד אם זה התכנון לטווח ארוך ולא עבודת ביניים.

אני לא מנסה לשנות נושא, לא מנסה לשכנע אותך לעשות משהו בצורה שונה, רק לנסות להסביר לך שלבחירות שאנחנו עושים בחיים - כולל איזה קריירה - יש השלכות.

וכמו שכתבת, יכולים לפסול אותנו על כל דבר, בין אם זה משהו שתלוי בנו ובין אם זה משהו שלא תלוי בנו.

אז אולי תקבל את זה כאקסיומה: כשאתה אומר "אני רוצה לעבוד כשליח על אופניים כל חיי" - יש בנות שיבואו ויגידו - "בחירת הקריירה הזאת מעידה שאין כאן פוטנציאל לזוגיות טובה".

בתור קריירה שמשפיעה על חיי משפחה.

שימי לב שדווקא צווארון כחול הם דווקא אנשים שמתחילים מוקדם ומסיימים מוקדם.

אם את מתנגדת אידאולוגית לאופניים, בהצלחה.

אני מדגישה:

עבודתו של אדם ורמת הכנסתו של אדם לא מעידים שום דבר על היכולות הזוגיות שלו ו\או על מידת אושרו בחיים.

אבל,

כשאני מחפשת בן זוג, אני מחפשת אדם שיעניק לי גם יציבות כלכלית.

צורת העבודה שאתה מתאר אותה לא מעניקה לי את היציבות הכלכלית (וניסיתי להסביר למה, ולא רצית לנהל את הדיון כאן).

לכל קריירה יש בחירה על חיי המשפחה.

1. הרווק חיפש וחיפש, אך לא מצא את האחת והיחידה

שירחיב את תחום החיפושים (שדכנים, אתרים, חברים משותפים, רמה דתית/עדה שונה, חוזרות בתשובה, גיורות, חוצניקיות)

2. הרווק חיפש וחיפש, אך נפסל על ידי כל המדויטות

שיתייעץ עם אנשי מקצוע וחברים קרובים על מנת להבין את הסיבות לפסילה (אופי? מראה?). גם שליח על אופניים שיש לו כריזמה ולב טוב, יכול למצוא אישה שתאהב אותו.

3. הרווק לא חיפש מספיק

עיין סעיף מס' 1.

4. הרווק פוסל בגלל דברים שוליים

שיתמקד בעיקר: בחורה בעלת רמה דתית דומה, עם לב טוב ומראה חיצוני משביע רצון

יש לי השערה על גורם לחלק רב מהרווקות המאוחרת - לקראת נישואין וזוגיות

מה שאתה כותב זה בעצם כך:

אלגוריתם למציאת זוגיות:

1. פנה למספר מקסימלי של מקורות להצעות שידוך

2. הרחב את הנכונות שלך להתחתן עם כל מי שנמצאת ברמה דתית דומה (כמה דומה?), עם לב טוב (כמה טוב?) ומראה חיצוני משביע רצון (כמה?)

3. אם לא הצלחת להתחתן עם אף אחת מהן, לך לייעוץ

3.א. מצא את הסיבה למה אתה לא נשוי

3.ב. שנה את התכונה שבגללה אתה לא נשוי

3.חזור לסעיף 1

או שאתה באמת נאיבי ומאמין לזה,

או שאתה סתם מעליב

החל מהשמנה (עושים דיאטת 8/16, בדוק ומנוסה) וכלה בחיפוש עבודה (שולחים קו"ח בתפוצת נאט"ו, מתגמשים כשאין הצעות שמתאימות ב-100%).

כשקוראים באשכול המקביל תיאור של דייט מאכזב (הבחורה אחלה, אבל הבחור רגיל להשתעמם כשלא מנהלים איתו דיונים מעמיקים ברומו של עולם), רואים בכך דוגמה לבררנות יתר. 

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.